Loading video...

Video Failed to Load

Go Home

לצערי נראה שחלק מהקהל באירוע המורשת הערב במקווה ישראל לא הבין את נושא הערב - ערב של חיבורים, מחברים עבר ועתיד. אולי הייתי צריך להתחיל בשיעור היסטוריה קצר על מקווה ישראל, בית הספר החקלאי הראשון בארץ, שם למדו יחד דתיים וחילונים. מצער שבערב בו קצין דתי מיחידת מגלן משתף...

56,820 views • 2 years ago •via X (Twitter)

0 Comments

No comments available

Comments from the original post will appear here

Related Videos

אחרוג ממנהגי העיתונאי ואכתוב כאן מנקודת מבט אישית: זה הסרטון הכי חשוב שתראו היום. אפשר להתווכח במאקרו - אם הרפורמה של סמוטריץ' טובה? אם יש צורך לשנות את השיטה? מוזמנים לדון בתגובות. זה לא הסיפור. חקלאי שיוצא מהרפת, מהמרעה, מהשדה ועולה על כלי העבודה שלו כדי לזעוק סמוך לכנסת - זה לא עניין של מה בכך. חוואי שמעדיף לשפוך את התבואה שלו - צריך לטלטל את כולנו. גילוי נאות: הייתי שם. זה היה הצעד הראשון שלי בעיתונות והרגע שפתח אותי לעולם הזה. במסגרת הובלת מאבק החקלאים ב-2016 ניתנה לי הזכות להתראיין אצל רזי ברקאי בגלי צה"ל - כבן של חקלאי - סיפרתי על מה שראיתי בעיניים. על התשוקה לאדמה, האהבה למדינה, וכמה הם מוכנים לספוג כדי להמשיך ולעבד את הקרקע האהובה. והמחירים כבדים. לפעמים כבדים מנשוא. קראתי את הביקורת והציניות על "החלב שנשפך". לצערי, רק מעטים היום מרגישים כמה זה כואב לשפוך תוצרת ישראלית על הרצפה. חלב, עגבניות, ענבים. כמה זה לא מובן מאליו להוציא תוצרת כזו. ומהם המחירים. כשאתם צופים בסרטון הזה תשחררו מהדיון הכלכלי. שמירה על החקלאות הישראלית היא שיח ערכי - איך מגנים על היסודות שלנו כחברה ואיך שומרים על הגבולות שלנו כמדינה.

ינון שלום יתח

18,492 views • 8 months ago

1. ​ב-20 ביוני 2010 קיבלה ממשלת ישראל החלטה על מדיניות חדשה כלפי עזה: לפתוח לחלוטין את מעבר כרם שלום למסחר מלא עם ישראל, ולהכניס הכול – כולל חומרים דו-שימושיים. בהחלטה פיקוח על דבר אחד: מניעת כניסת נשק בלבד. (דבר שמצרים המשיכה לדאוג לו מהצד שלה.). ההחלטה כמעט ולא דווחה לאזרחי ישראל, ולמעשה תמצאו אותה רק בטוויטר אצלי. 2. ​מיד בתגובה, ביולי 2010, החל ראש ממשלת בריטניה (שהחליף את טוני בלייר) לקרוא לעזה "הכלא הפתוח הגדול בעולם", והאשים את ישראל ביצירת מחסור ומגבלות. ככה זה תמיד: כשישראל עושה משהו לטובת עזה ב-98% - ממשיכים להתלונן עליה בגלל ה-2% הנותרים. זו תוצאה של מדיניות מהוססת. ולא, אני לא מתכוון לכניעה; אתם אף פעם לא הבנתם במה מדובר. 3. ​למרות שעזה צמחה ופרחה בעקבות המסחר עם ישראל, ולמרות שחמאס נהנה מהפריחה הכלכלית ומהמלט הישראלי – ונעזר כמובן במשאבים הללו למימון ולבניית צבא הפלישה של ה-7 באוקטובר – המשיך העולם לראות בנו את הכובש של עזה, את מי שמחזיק את תושביה במצור וכולא אותם. זה משמש גם כהצדקה לפעולת ה 7.10 שנקראת בפי רבים: פריצת חומות הכלא של עזה. 4. ​אף מילה מצד ישראל הרשמית מעולם לא הזכירה כי לעזה יש גבול עם מצרים, וכי היא – מצרים – זו שכולאת את העזתים מאחורי חומות וגדרות. מדינת ישראל מעדיפה להיות מואשמת ברצח עם מאשר להגיד: בכל מלחמה האוכלוסייה יכולה לצאת מאיזור הקרבות. רק מעזה לא מזכירים שיש לה גבול עם מדינה שאיננה ישראל. 5. ​מדינת ישראל, לצערי, אינה מבינה כי המצב הזה מוביל לחיסולה. היא ממשיכה לחשוב שרק בזכות שיפור תנאי חייהם של העזתים, הם עצמם יתקוממו נגד חמאס והעולם יוקיר לנו תודה על פיתוח הרצועה. בספטמבר 2023, ממש שבועיים לפני הפלישה, הגישו הקוורטט של טוני בלייר ומלדאנוב רשימת דרישות ענקית לישראל בנוגע לפרויקטים כלכליים שנדרשנו לאפשר לעזה. המסמך אצלי; אף עיתונאי ישראלי לא פרסם אותו, שכן הם לא חשבו שזה בכלל חשוב. 6. ​ב-8 באוקטובר, יום אחרי הטבח, פרסם בן כספית הודאה קטנה לגבי מהות הקונספציה. מאז, כמובן, גם הוא כבר שכח מה שכתב, ואני רשאי להזכיר: ​"הקונספציה שלפיה ככל שנתיר ליותר פועלים מעזה לצאת לעבוד בישראל כך המצב יתייצב – הלכה גם היא בדרך כל בשר. במשך שנים האמנתי בתפיסה הזו. היא הצליחה, תרמה לייצוב המצב, שיפרה את המצב בעזה והפכה את העזתים לכאלה שיש מה להפסיד – עד הנקודה שבה היו מוכנים לפעולה. באותו רגע, התפיסה הזו נקברה קבורת חמור יחד עם תפיסת הביטחון שלנו." 7. ​במשך שנים, עוד מ-2010, אני כותב את אותם הדברים, וכולכם – בממסד, בעיתונות ובציבור – מסרבים להבין: עזה היא מקום אבוד. שום דבר שישראל תעשה לא יגרום לעזתים להשתנות. כבר שנים שאני מפנה אתכם (ואפילו נתתי אישית לבן כספית שבטוח ידע על זה גם בלעדי) את הנאום של משה דיין על קברו של רועי רוטנברג ז"ל, רכז הביטחון של נחל עוז שנהרג בשנות ה-50, עת היו בעזה 200,000 איש. היום יש בזכותנו פי 11 יותר: ​"קבוצת נערים זו, היושבת בנחל עוז, נושאת על כתפיה את שערי עזה הכבדים, שערים אשר מעברם מצטופפים מאות אלפי עיניים וידיים המתפללות לחולשתנו כי תבוא, כדי שיוכלו לקרענו לגזרים." בהמשך, משה דיין אומר בדיוק את מה שני כותב כבר 15 שנים: על גבול עזה צריך לשמור! 8. ​במקום להבין כל זאת – במקום להבין שאי אפשר להסביר מדיניות עקומה לגבי עזה וכי הבריטים והעולם ימשיכו לסחוט אותנו – הצעתי באותם מאמרים את אותו המסר מאז 2010: א. ​להתנתק מעזה. ולסיים אחריות אזרחית על העזתים. ​ב. לסגור את כל מעברי הגבול. ג. ​להבהיר שעזה תמיד הייתה מחוברת למצרים, וכי חלק ניכר מתושביה קשורים אליה. ד. ​להבהיר כי ישראל דורשת ממצרים דבר אחד בלבד: להפסיק את הברחות הנשק לנגב ולעזה. זה המינימום שניתן לדרוש ממדינה שוכנת שחתמה עמנו הסכם שלום. לפעול מדינית וכלכלית לחייב את מצרים לעמוד בחובותיה לפי הסכם השלום עימה. מצרים לא יכולה לחמש את הבדואים ואת עזה ! ה. ​כל שאר ענייני עזה ומצרים אינם עסק שלנו. אם יצמח משם סיכון ביטחוני – נטפל בו מהאוויר, מהים או מהיבשה, איך שנמצא לנכון. ו. ​אבל לא. ממשלת ישראל מוכנה להיסחט בידי העולם ולקחת על עצמה אחריות להאכלת העזתים – ובלבד שלא נצטרך לגלות לעולם שיש לעזה גבול עם מצרים. כל העולם בטוח שעזה מוקפת בידי ישראל, והטעות שלנו היא שאנו ממשיכים לממש מדיניות זו במקום לצאת מפילדלפי, להישאר בפרימטר ולסגור לגמרי את המעברים. ​רק מדיניות הגיונית אפשר להסביר, ורק מדיניות הגיונית תמנע מעזה מלמוטט לגמרי את מדינת ישראל. אנו צועדים כעת לקראת ניצחון חמאסי מוחלט, שבו אנו עצמנו נשקם להם את עזה. קיראו את הודעת מועצת השלום מהיום, המדברת על הפיכת עזה לגן פורח של המזרח התיכון וכדוגמה לשלטון פלסטיני עצמאי.

Eyal Ofer אייל עופר

30,526 views • 21 days ago

ניר דבורי, אחד מתועמלני השמאל הבולטים, בחר להקדיש לי ביום שישי את המשפט הבא: “אחרי כל זה, אם הייתי השר קרעי, הייתי עובר טייס טייס ומבקש ממנו סליחה.” אז הגיע הזמן להבהיר אחת ולתמיד: מי שצריך לבקש סליחה מהטייסים – הם אלו שהפקירו את מדינתם. אותם קצינים בכירים שהשתמשו במדים ובדרגות שלהם נגד העם שלנו, שהצהירו בגלוי שאם יעבור חוק שלא מוצא חן בעיניהם, ”לא תהיה תקיפה באיראן”, ש״הם יפסיקו להתנדב״ - שהם יסרבו. לא פחות. והם לא היו לבד. לצידם עמדו כתבים ואנשי תקשורת כמו ניר דבורי – שתמכו, עודדו, גיבו והדהדו. במקום לעמוד כחומה בצורה מול קריאת הסרבנות – הם ביישו את צה״ל, לוחמיו וטייסיו. במקום לגבות את חיילי צה”ל – הם הפכו לדוברים של מי שפגעו בו. תודה לאל’, עם חילופי ההנהגה בצה”ל, הודחו כל המאיימים - כך על פי הפרסומים. ואם יש מי שאיים ובכל זאת השתתף בתקיפות באיראן – הרי שהבושה אינה עליי, אלא על מי שנתן לו להישאר בשירות. לוחמים לא סוחטים מדינה. ומדינה לא נכנעת לסחטנות. הסרבנים של 2023 פגעו במדינה, בצה”ל ובביטחון אזרחי ישראל. והתועמלנים שלהם – ובראשם ניר דבורי – אחראים כמעט באותה מידה. אתם מנסים כעת לשכתב את ההיסטוריה. לא תצליחו. ובכל זאת, בפעם האלף, לא תמצאו בדברים שאמרתי אז מילה על הטייסים. אמרתי ל״סרבנים״ כמאמר מרדכי לאסתר - עם ישראל יסתדר גם בלעדיכם - והוא אכן הסתדר. הם הודחו מהשירות ועם ישראל מנצח. כל קריאה לסרבנות, מכל גורם, ראויה לגינוי חד משמעי – גם אז וגם היום. אני מברך את טייסי חיל האוויר, לוחמי צה”ל ומפקדיו – הפועלים במסירות ובגבורה יום ולילה. ואני מברך את העם שלנו, הגיבור, האמיץ, המבין, שמודע היטב לשקרים ולתעמולה של אנשים כמו ניר דבורי וכל אלו שעמדו עם הסרבנים ומנסים עכשיו לטהר את השרץ – לא נשכח, ולא נסלח. עם ישראל חי🇮🇱

🇮🇱שלמה קרעי - Shlomo Karhi

27,385 views • 1 year ago

ירושלים היא בירת ישראל. אין על כך מחלוקת אבל ריבונות היא לא רישיון לאלימות והשפלה. כוח יהודי ציוני אמיתי לא נמדד ביכולת לצעוק על סוחר מוסלמי בסמטה בעיר העתיקה או להכות עיתונאים. הוא נמדד ביכולת להחזיק עיר מורכבת, קדושה, נפיצה ומפוארת באחריות, בביטחון, בכבוד ובממלכתיות. יום ירושלים היה פעם יום של התרגשות. יום של זיכרון. יום שבו סיפרנו לעצמנו סיפור גדול על חזרה הביתה, על בירת ישראל, על עיר שחוברה לה יחדיו. בשנים האחרונות הימין הקיצוני חטף לנו את היום הזה. לקחו את הדגל והפכו אותו למקל. לקחו יום לאומי והפכו אותו למפגן של עליונות, גזענות ותקיעת אצבע בעין. לקחו את אהבת ירושלים והחליפו אותה בפרובוקציה. אז לא. זו לא אהבת ירושלים. מי שמכבד את דגל ישראל לא משתמש בו כדי לכסות על שנאה. יום ירושלים הוא לא של הכהניסטים הקיצוניים שמחפשים תמונות פרובוקציה בשער שכם. הוא לא של מי שהפכו את העיר הקדושה ביותר לישראל לזירת התגרות פוליטית. ירושלים לא צריכה מצעד של שנאה. היא צריכה הנהגה עם עמוד שדרה, לב פתוח ואחדות מחברת.

Yair Golan - יאיר גולן

58,656 views • 4 months ago