Loading video...

Video Failed to Load

Go Home

לקראת נאומו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בעצרת האו"ם, משרד ראש הממשלה ומערך הדוברות של ראש הממשלה יזמו קמפיין הסברה חסר תקדים בניו יורק על גבי עשרות רבות של שלטי חוצות ענקיים ועשרות משאיות סביב בניין האו"ם ובטיימס סקוור.

10,905 views • 10 months ago •via X (Twitter)

0 Comments

No comments available

Comments from the original post will appear here

Related Videos

אז הליכוד, בציוץ ביום שישי, וראש הממשלה, בציוץ אתמול, טוענים שאלי פלדשטיין לא הועסק ע״י נתניהו. לא היה דובר שלו, לא עבד איתו, לא השתתף בדיונים, לא מכיר, לא יודע. מה שמדהים כאן, היא לא העובדה שמדובר בשקרים. מה שחדש כאן, זה שגם ״הליכוד״ וגם נתניהו יודעים שכולם יודעים שמדובר בשקרים. הרי אנחנו, העתונאים, עבדנו עם פלדשטיין. הרי הוא היה מעלה את נתניהו לשיחות ועידה עם עתונאים. הרי הוא הסתובב איתו בכל הארץ וראיות ועדויות מצולמות לזה ממלאות את האינטרנט עד אפס מקום. והם עדיין משקרים. בגאווה. ניקח דוגמה אחת, כי זה הופץ ע״י משרד ראש הממשלה. הסרטון המפורסם בו נראה פלדשטיין יורד מהמסוק עם נתניהו, בדרך לדיון הערכת מצב בדרום הארץ. צריך להבין: כרטיס למסוק צבאי עם ראש הממשלה מקבלים רק אנשי המעגל הפנימי הקרוב ביותר. המסוק אינו רכבת. יש מספר מקומות מצומצם. רק המקורבים שבמקורבים עולים יחד עם נתניהו. ויורדים יחד איתו. מצ״ב הסרטון, וההודעות המפורטות של משרד רה״מ עצמו על דיון הערכת המצב המדובר, מה-30 ביוני 2024. מה השקרנים האלה רוצים שנחשוב? שהאזרח אלי פלדשטיין הסתנן למסוק של ראש הממשלה כדי לתפוס איתו טראמפ דרומה? מי שילם לו על יום העבודה הזה? עבור מי הוא עבד כאן? יכול להיות שהוא בעצם היה יחצ״ן של ממשלת קטאר בטיסה הזו? הרי בטיסה נמצאים המזכיר הצבאי גופמן, ראש הסגל ברוורמן, ראש הממשלה נתניהו והדובר הצבאי פלדשטיין. קשה להאמין, אבל הם מאמינים שאנחנו נאמין לשקר הזה. מכל הזוועות שהממשלה הזו ייבאה לכאן, העובדה שהשקר הפך למקור לגאווה היא המדאיגה ביותר. כי יהיה קשה מאוד להיפטר מזה אחרי שהם יילכו.

Ben Caspit בן כספית

26,516 views • 7 months ago

29/32 ברגע קיצוני במיוחד של שעמום, ומבלי לקבל אישור מקדים לכך מצד מנהלת הסושיאל לשעבר של עמית סגל, ערכתי חישוב לא בלתי אובססיבי: מאז 7 באוקטובר 2023 ועד היום הועלו לאתר האינטרנט של "כאן 11" 475 תוכניות שלך, איילה, שהסתכמו ב-795 שעות, 39 דקות ו-22 שניות. 4 הביקורות שמתחת על בנימין נתניהו לבדו, ללא שותפים כלשהם, ארכו במצטבר 55 שניות. יוצא, אם כן, שסך כל הביקורת שלך על נתניהו, ורק עליו באופן בלעדי, תפסה 0.00192% (ובמילים: קצת פחות משתי אלפיות האחוז) מזמן האוויר הכולל של התוכניות בהגשתך שהועלו לאתר. נבחן ראשי ממשלה לשעבר נוספים: את יאיר לפיד תקפת בשנתיים האחרונות 17 פעמים ("הוא היה פעם בן אדם נחמד, תראו לאן זה הידרדר, מה נהיה ממנו", 2.3.25); ונגד אהוד אולמרט יצאת 8 פעמים ("הכלא חירפן אותו", 26.2.24). על מנחם בגין כבר דיברנו. העובדה שכבר יותר מ-33 שנה הוא אינו בין החיים לא חסכה ממנו כמות ביקורת כפולה מכפי שקיבל נתניהו. ובאשר לראשי מפלגות באופוזיציה: בני גנץ חטף ממך 21 פעמים ("בפוליטיקה צריך עמוד שדרה, בני לא עמד בלחץ", 31.5.25), ויאיר גולן ספג 6 ריקושטים ("כשאני שומעת פוליטיקאים אומרים על חיילים שהם מתו לשווא נסגרות לי האוזניים. זה דבר מזעזע", 14.1.25). מה לגבי ראש הממשלה לשעבר, נפתלי בנט? הוא איכשהו נחלץ ממתקפותייך מאז 7 באוקטובר. אולי בגלל שרוב הזמן היה מחוץ לזירה הפוליטית. עם זאת, בל נשכח את 8 התוכניות שלך בערוץ 13, במרץ-אפריל 2022, שבהן עסקת באינטנסיביות – כולל יציאה לשטח, שיחות עם שכנים ודיוני אולפן מורחבים – בכך שבנט אינו מתגורר במעון ראש הממשלה הרשמי בבלפור הנמצא בשיפוצים, אלא ברעננה, מה שעלה למדינה, על פי דיווחייך החוזרים ונשנים, כ-50 מיליון שקלים. נושא ראוי בהחלט. נניח לרגע בצד את דו"ח המבקר שיצא באפריל אשתקד ושהראה שהוצאות המיגון במעונות החלופיים של נתניהו עלו על אלה של בנט. העניין הוא כזה: שנתיים ו-10 חודשים חלפו מאז שנתניהו חזר למשרד ראש הממשלה, וגם הוא, כמו בנט לפניו, לא שב להתגורר בבלפור עד היום. האם גם בכך טיפלת בעצימות דומה? "גם סביב הבית של נתניהו ברחוב עזה מצטברים הסכומים", הפטרת משפט בודד ביום פרסום דו"ח המבקר. "כך יהיה עם ראש הממשלה החדש, זה שייבחר, אם בלפור לא ישופץ". והנה, שוב יצא שחלקת את אחריותו של נתניהו עם אדם אחר, הפעם עם גורם עלום מהעתיד, שאיש מאיתנו עדיין איננו יודע את זהותו.

Aviv Hurvitz

21,152 views • 10 months ago

ראו עד כמה המוסד שפעם היה בית משפט עליון הפך לפוליטביורו של עריצים מושחתים שהולכים אך ורק אחרי שרירות ליבם. בבג"ץ לרנר (בג"ץ 13477-03-26) עתרו חמישה לוחמי מילואים בבקשה שבג"ץ יורה ליועצת המשפטית לממשלה לדון לגופו של עניין בבקשתם לעכב את ההליך הפלילי המתנהל נגד ראש הממשלה על רקע מצב החירום השורר במדינה מאז שבעה באוקטובר. אלו בדיוק העתירות שמתנגדי העריצות היוריסטוקרטית צריכים להגיש לבג"ץ מדי יום ביומו כי אין טוב מהן להראות לציבור שוב ושוב ושוב עד כמה המוסד שפעם היה בית משפט עליון הפך לדיקטטורה מושחתת. הרי עתירה הזו היא בדיוק מהסוג שחסידי העריצות היוריסטוקרטית מגישים חדשות לבקרים. ברם, הפעם, באופן "מפתיע", בין נימוקי דחיית העתירה, הפציעה גם עילת סף נשכחת שהייתה נפוצה מאוד בעבר, כשהיה פה בית משפט עליון שמחויב לדמוקרטיה ולא מוסד של דיקטטורה מושחתת, וכיום היא משמשת את עריצי הגלימה בעיקר כדי לסכל עתירות של אנשי ימין וכל מי שמסומן כאויב העריצות היוריסטוקרטית. עילת סף זו היא "זכות העמידה", קרי הדרישה מהעותר להראות שיש לו קשר לנושא העתירה ושהוא נפגע מהמצב שהוא עותר נגדו. בפסק הדין שניתן לפני עשרה ימים, דחה העריץ עופר גרוסקופף את העתירה, בין היתר, על בסיס הנימוק להלן [כל ההערות המופיעות בסוגריים מרובעים הן שלי]: "בהינתן שעל הפרק עומד עיכובו של הליך משפטי שהעותרים אינם צד לו ואילו הצדדים הישירים לו [ראש הממשלה נתניהו] בחרו, משיקוליהם שלהם, שלא לנקוט בדרך לה טוענים העותרים [כלומר, לבקש את עיכוב ההליך הפלילי על רקע מצב החירום במדינה]". נימוק דומה ניתן כבר בדחיית עתירה קודמת שהגישו העותרים בנושא. גרוסקופף הסביר כי דחיית העתירה אז על ידי העריץ יחיאל כשר נעשתה "בהתאם להלכה לפיה ככלל אין לשעות לעתירה שהוגשה בידי עותר ציבורי מקום בו קיים נפגע ישיר מהפעולה מושא העתירה אשר בוחר שלא להביא את עניינו בפני בית המשפט". בעברית פשוטה, אם הנפגע הישיר מהמצב שהעתירה מבקשת לפתור, בוחר שלא לעתור לבג"ץ, אז לעותר הציבורי אין זכות עמידה. ובמקרה דנן, אם ראש הממשלה שצריך להתייצב למשפט פלילי בעת מלחמה, בוחר שלא לעתור לבג"ץ כדי לבקש את עיכוב ההליך הפלילי המתנהל נגדו על רקע מצב החירום השורר במדינה, אז לעותרים הציבוריים שביקשו עיכוב כזה אין זכות עמידה. וזה הזכיר לי, כמובן, את פסק הדין בעניין ראש השב"כ לשעבר רונן בר (בג"ץ 54321-3-25). כידוע, במרץ שנה שעברה קיבלה הממשלה החלטה להפסיק את כהונתו של רונן בר, וזאת בהתאם לסמכותה המפורשת בחוק. עוד באותו היום, הוגשו חמש עתירות המבקשות מבג"ץ לבטל את החלטת הממשלה המדיחה את רונן בר מתפקידו, ולאחר יומיים הוגשו שלוש עתירות דומות נוספות. שמונה העתירות האלו הוגשו על ידי מגוון עותרים, מארגוני חברה אזרחית, דרך סיעות פוליטיות, ועד אנשים פרטיים, אבל דבר אחד היה משותף לכולם - אף אחד מהעותרים לא היה רונן בר, הנפגע הישיר מהחלטת הממשלה. הממשלה טענה אפוא בתשובתה לעתירה כי "העותרים מתעברים על ריב לא להם, שכן ראש השב"כ הוא הגורם אשר נפגע באופן ישיר מהחלטת הממשלה, אולם בחר שלא לעתור בעצמו לבית המשפט. בנסיבות אלו, כך נטען, אין צורך בהתערבות שיפוטית ואין מקום לאפשר לעותרים ציבוריים לנהל דיון בעניינו". אולם הפלא ופלא, העריץ יצחק עמית החליט כי למרות ש"בעבר נקבע לא אחת כי חרף המדיניות המרחיבה בפסיקה בכל הנוגע לזכות העמידה של העותר הציבורי, במקרים שבהם הפעולה השלטונית הנתקפת פוגעת באופן ישיר בפרט, וזה בוחר שלא לפנות לבית המשפט בבקשה לקבל סעד – אין ככלל לאפשר לעותר ציבורי לריב את ריבו" יש להכיר בזכות העמידה של העותרים נגד החלטת הממשלה להדיח את ראש השב"כ למרות שהוא עצמו בחר שלא לעתור נגד החלטה זו. עמית הסביר כי על פי ה"הלכה", בג"ץ עשוי להידרש "לעתירה ציבורית גם מקום שקיים נפגע ישיר שנושא העתירה נוגע לו אך הוא אינו עותר, וזאת כאשר הסוגיה המועלית בעתירה הינה בעלת חשיבות חוקתית מן המעלה הראשונה, המתפרשת מעבר למחלוקת הפרטנית, וקשורה בגרעינה ליסודותיו של המשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם". כלומר, העריצים היוריסטוקרטים מתרצים את רצונם השרירותי בתירוץ שעתירה המבקשת שהיועמ"שית תדון בעיכוב ההליך הפלילי נגד ראש הממשלה על רקע המלחמה הממושכת ומרובת הזירות שישראל מנהלת מאז שבעה באוקטובר, לא מעלה סוגיה "בעלת חשיבות חוקתית מן המעלה הראשונה, המתפרשת מעבר למחלוקת הפרטנית, וקשורה בגרעינה ליסודותיו של המשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם", אבל החלטת הממשלה להדיח את ראש השב"כ כן מעלה סוגיה כזו. אם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק. כמו בכל עריצות, העריצים פועלים אך ורק לקדם את רצונם השרירותי, וכל השאר זה רק מסך הכזבים שמאחוריו הם מנסים להסוות את שלטונם הרודני. .

ניסים סופר

19,822 views • 4 months ago

ראש הממשלה אמר בכנסת לפני זמן קצר כי ״עידן היסטורי לפנינו אם רק לא נחזור על טעויות העבר *שלכם אנשי אוסלו*״. ואני שואל: כיצד יתכן שראש הממשלה שאצלו התחולל הטבח הגדול ביותר בעם היהודי מאז השואה, שאצלו המפעל הציוני ספג את המכה הקשה ביותר מראשיתו, שאצלו נכבש חלק ממדינת ישראל ליממה, שאצלו עדיין מתחוללת המלחמה הקשה ביותר שידענו, שבמשמרת שלו נהרגו כ-2,000 ישראלים, ונחטפו 250, שנפל למלכודת האסטרטגית שטמן לו יחיא סינוואר, שאפשר לחמאס להתעצם ולהתחזק, פעם אחר פעם, מבצע אחרי מבצע, שנתן לאינסוף כמויות של בטון, ברזל דלק ותחמושת להיכנס לעזה במשך שנים, שאצלו חמאס הפך מארגון טרור יחפני לישות מדינית רצחנית, שהרגיל את עם ישראל לספוג טילים בכל רחבי המדינה, כאילו מדובר בגשם ולא ביריקות, שהקטין את צה"ל לממדים כמעט בלתי מספיקים *שאצלו כמעט נחרבה המדינה (נתניהו למעשה הודה בכך בשיחה שקיים עם עורכי העיתונים האמריקנים)* ושעשה את כל זה בסתירה מוחלטת להבטחות שלו להיות "ביביסיטר" ו"שומר ביטחון ישראל", -הוא זה שגם מאשים את יריביו הפוליטיים בטעויות היסטוריות וגם נמנע מלקיחת ולו מעט אחריות על מחדליו שלו? אוסלו בלי ספק היה טעות. אבל היא מחווירה ומתגמדת לאין ערוך בהשוואה לטבח הבלתי נתפס של שמחת תורה תשפ"ד. ההתכחשות של נתניהו, קודם כל לאמת, אבל גם לאחריותו המלאה והישירה, כמי שהיה ראש הממשלה ביום הפלישה וכמי שעיצב את מדיניות ישראל בעשור וחצי שקדמו לה – פשוט בלתי נתפסת.

Ariel Kahana אריאל כהנא

147,913 views • 1 year ago