正在加载视频...

视频加载失败

加载此视频时出现问题。这可能是由于临时网络问题，或视频可能不可用。

לרצות שהבת שלי תתחתן עם מישהו שדומה למשפחה שלי מבחינת עדה, מגזר או מנטליות, זו גזענות? אם היא תחליט שהיא רוצה להתחתן עם מרוקאי, אתיופי או תמני, אקבל את זה באהבה ושמחה. אבל בעיני, הרבה יותר הגיוני להתחתן עם מי שדומה לנו. יש גם מחקר בנושא שמלמד כי >>>

משה מנס | moshe manies

1,108 subscribers

12,065 次观看 • 1 个月前 •via X (Twitter)

Anya Rossi• Live Now

Private livecam show

0 条评论

暂无评论

原始帖子的评论将显示在这里

相关视频

יום אחד לפני 5 שנים בערך נתקלתי באינסטגרם בביצוע מהפנט של Zusha שפשוט לא דמה לשום דבר אחר שהכרתי. שילוב של ניגון חסידי עם פולקטרוניקה ונגיעות ג׳אז שיצרו חוויה מוזיקלית מדיטטיבית כמעט. כמעט 5 שנים אני מחכה שיבואו להופעה בארץ. בינתיים הם הפכו לסנסציה שחצתה יבשות במיוחד אחרי הלהיט המשוגע שלהם ״הנני״ שמצליח לגעת בככ הרבה מקומות בנפש בו זמנית. לפני 3 שבועות הם פרסמו באינסטגרם שלראשונה! הם מגיעים ל3 ימי הופעות בבארבי תל אביב! הזמנתי כרטיסים על המקום. ל-29.08. 5 דקות אחר כך האירוע היה סולד אאוט. כאן היה נגמר הסיפור אם לא היה מדובר בי. אבל לא, בגלל שזאת אני, נודע לנו השבוע שיש לנו בר מצווה של אחיין שלי נחשו מתי נכון מאד בדיוק באותו ערב חחחחחח אין לי הרבה מזל בחיים אבל כן הרבה עוקבים ואני עובדת עם מה שיש אז —— מה הסיכוי שמישהו פה מכיר מישהו שקנה כרטיסים להופעה שלהם ב27 או ב29 ומסכים להחליף איתנו????? זה מופע עמידה אז המקומות לא רלוונטיים. תעזרו לנו למנוע סכסוך משפחתי כי אם זה או הבר מצווה או זושא כולנו יודעים מי לוקח עם כל הכבוד הופעה יש פעם אחת עול מצוות יש לנו כל החיים. מי שיצליח למצוא לנו הביצוע הזה ל׳הנני׳ שניגנתי מתי שהוא עם אבא שלי המתוק מוקדש לו❤️

יום אחד לפני 5 שנים בערך נתקלתי באינסטגרם בביצוע מהפנט של Zusha שפשוט לא דמה לשום דבר אחר שהכרתי. שילוב של ניגון חסידי עם פולקטרוניקה ונגיעות ג׳אז שיצרו חוויה מוזיקלית מדיטטיבית כמעט. כמעט 5 שנים אני מחכה שיבואו להופעה בארץ. בינתיים הם הפכו לסנסציה שחצתה יבשות במיוחד אחרי הלהיט המשוגע שלהם ״הנני״ שמצליח לגעת בככ הרבה מקומות בנפש בו זמנית. לפני 3 שבועות הם פרסמו באינסטגרם שלראשונה! הם מגיעים ל3 ימי הופעות בבארבי תל אביב! הזמנתי כרטיסים על המקום. ל-29.08. 5 דקות אחר כך האירוע היה סולד אאוט. כאן היה נגמר הסיפור אם לא היה מדובר בי. אבל לא, בגלל שזאת אני, נודע לנו השבוע שיש לנו בר מצווה של אחיין שלי נחשו מתי נכון מאד בדיוק באותו ערב חחחחחח אין לי הרבה מזל בחיים אבל כן הרבה עוקבים ואני עובדת עם מה שיש אז —— מה הסיכוי שמישהו פה מכיר מישהו שקנה כרטיסים להופעה שלהם ב27 או ב29 ומסכים להחליף איתנו????? זה מופע עמידה אז המקומות לא רלוונטיים. תעזרו לנו למנוע סכסוך משפחתי כי אם זה או הבר מצווה או זושא כולנו יודעים מי לוקח עם כל הכבוד הופעה יש פעם אחת עול מצוות יש לנו כל החיים. מי שיצליח למצוא לנו הביצוע הזה ל׳הנני׳ שניגנתי מתי שהוא עם אבא שלי המתוק מוקדש לו❤️

רחלי פרייפלד

20,342 次观看 • 4 个月前

בימים האחרונים הטיחו בי את כל הרפש שיש בלי שיש לי יכולת להגיב, וכל מיני פרשנים למיניהם ישבו באולפן הממוזג וניתחו אם אני חש איומים על חיי או לא... כאילו מישהו מהם מכיר אותי באמת ויודע מה אני עובר ביומיום. כאילו מישהו מהם יודע מה זה לחיות תחת איום תמידי כשבכל רגע מישהו יכול להתנקש בך, אגב לא רק בארץ גם בעולם- כשמפזרים מודעות WANTED עם תמונות שלי בכל מקום אליו אני מגיע למסע הסברה. אז הנה תיעוד שאני מפרסם כאן בפעם הראשונה, רגעי אימה שעברו עלי ועל משפחתי בזמן שקיצוניים מהחברה שלי זיהו אותי ולכן תקפו אותנו. וזו ממש לא הייתה הפעם היחידה. לא פירסמתי את התיעוד הזה עד היום כי זה לא קל למשפחה שלי לחזור לטראומה, לא קל להם שבקהילה שלנו יראו את ההשפלה שאנחנו עוברים ובעיקר כי אני לא רוצה אף פעם להתקרבן או להתמסכן, בסוף אני בחרתי בדרך הזו עם המחיר הכבד- ובאשמתי המשפחה שלי מזה 8 שנים חוטפת וסופגת אש, רק בגלל העשייה שלי... אבל בזמן הזה קיצוניים בחברה שלי, לפעמים בחסות המדינה, הולכים ומתחזקים. ובזמן הזה יושבים אותם פרשנים שמעולם לא הרגישו סכנת חיים, שמעולם הם ומשפחתם לא חוו אלימות, איומים או תוקפנות בגלל מי שהם, מטיפים לי מה אני אמור להרגיש בסיטואציה מסוימת ואם החשש שלי מוצדק או לא. כמה פתטים... ולמשפחה היקרה שלי, לעולם לא אשכח את התמיכה שלכם והגב שלכם- ובעיקר את המשפט שאבא שלי אמר לי לאחר ששברו לאמא שלי את היד: "דיר באלק לעצור, תמשיך בדרך שלך- אנחנו בגב שלך עד הסוף!" אז כל עוד אני מקבל את התמיכה מהמשפחה שלי ומעם ישראל אני אשאר עצם תקוע בגרון של כל קיצוני אנטי ישראלי מבפנים ומבחוץ!

בימים האחרונים הטיחו בי את כל הרפש שיש בלי שיש לי יכולת להגיב, וכל מיני פרשנים למיניהם ישבו באולפן הממוזג וניתחו אם אני חש איומים על חיי או לא... כאילו מישהו מהם מכיר אותי באמת ויודע מה אני עובר ביומיום. כאילו מישהו מהם יודע מה זה לחיות תחת איום תמידי כשבכל רגע מישהו יכול להתנקש בך, אגב לא רק בארץ גם בעולם- כשמפזרים מודעות WANTED עם תמונות שלי בכל מקום אליו אני מגיע למסע הסברה. אז הנה תיעוד שאני מפרסם כאן בפעם הראשונה, רגעי אימה שעברו עלי ועל משפחתי בזמן שקיצוניים מהחברה שלי זיהו אותי ולכן תקפו אותנו. וזו ממש לא הייתה הפעם היחידה. לא פירסמתי את התיעוד הזה עד היום כי זה לא קל למשפחה שלי לחזור לטראומה, לא קל להם שבקהילה שלנו יראו את ההשפלה שאנחנו עוברים ובעיקר כי אני לא רוצה אף פעם להתקרבן או להתמסכן, בסוף אני בחרתי בדרך הזו עם המחיר הכבד- ובאשמתי המשפחה שלי מזה 8 שנים חוטפת וסופגת אש, רק בגלל העשייה שלי... אבל בזמן הזה קיצוניים בחברה שלי, לפעמים בחסות המדינה, הולכים ומתחזקים. ובזמן הזה יושבים אותם פרשנים שמעולם לא הרגישו סכנת חיים, שמעולם הם ומשפחתם לא חוו אלימות, איומים או תוקפנות בגלל מי שהם, מטיפים לי מה אני אמור להרגיש בסיטואציה מסוימת ואם החשש שלי מוצדק או לא. כמה פתטים... ולמשפחה היקרה שלי, לעולם לא אשכח את התמיכה שלכם והגב שלכם- ובעיקר את המשפט שאבא שלי אמר לי לאחר ששברו לאמא שלי את היד: "דיר באלק לעצור, תמשיך בדרך שלך- אנחנו בגב שלך עד הסוף!" אז כל עוד אני מקבל את התמיכה מהמשפחה שלי ומעם ישראל אני אשאר עצם תקוע בגרון של כל קיצוני אנטי ישראלי מבפנים ומבחוץ!

יוסף חדאד - Yoseph Haddad

43,416 次观看 • 1 年前

"אני אוהב את ג׳ף הינטון. הוא אמר ש-AI יעשה מהפיכה ברדיולוגיה, שכל מכשיר רדיולוגיה ישתמש ב-AI, ושלא נצטרך יותר רדיולוגים. העצה שלו הייתה לרופאים חדשים לא להיכנס לרדיולוגיה. והוא לגמרי צדק. 100% ממכשירי הרדיולוגיה היום משתמשים ב-AI. זה לחלוטין נכון ... עם זאת, מה שמעניין הוא שמספר הרדיולוגים גדל.״ - מנכ״ל אנבידיה ג׳נסן הואנג, בפודקאסט No Priors לאחרונה. דיברנו בפוסט אחר על הגידול במספר הרדיולוגים מאז התחזית הזו של הינטון. גם המשכורת הממוצעת שלהם עלתה. פרדוקס ג׳בונס בפעולה. והנה איך שהואנג מציע לחשוב על זה: ״כאן חשובה ההבחנה בין מטלה לבין התכלית של התפקיד. לתפקיד יש מטלות ויש תכלית. במקרה של רדיולוגים, המטלה היא לפענח סריקות, אבל התכלית היא לזהות מחלות ולעשות מחקר. אז במקרה שלהם, העובדה שהם יכולים לפענח יותר סריקות יותר לעומק, ושהם יכולים לבקש יותר סריקות, מאפשרת להם לזהות מחלות טוב יותר. זה הופך את הבית חולים לפרודוקטיבי יותר. והם יכולים לטפל ביותר פציינטים, מה שמאפשר להם לעשות יותר כסף, וככה לשכור יותר רדיולוגים. השאלה היא מה התכלית של התפקיד. לעומת מהי מטלה שעושים במסגרת התפקיד. כפי שאתם יודעים, אני מבלה את מרבית היום שלי בלהקליד. זו המטלה שלי. אבל התכלית שלי היא כמובן לא להקליד. אז העובדה שמישהו יכול להשתמש ב-AI כדי לעשות אוטומציה להקלדה שלי -- אני מאד מעריך את זה, זה עוזר לי הרבה -- אבל זה לא גורם לי להיות פחות עסוק. בהרבה מובנים נהייתי יותר עסוק. כי אני יכול לעשות הרבה יותר עבודה. אז אני חושב שצורת החשיבה הזו של תכלית מול מטלה היא מאד טובה. למשל, מישהו שהוא מלצר, התפקיד שלהם הוא לא לקחת את ההזמנה. התפקיד שלהם הוא לדאוג שתהיה לנו חוויה טובה. ואם AI כלשהו לוקח את ההזמנה … או אפילו מגיש את האוכל – התפקיד שלהם הוא עדיין לעזור שתהיה לנו חוויה טובה. הם יעצבו מחדש את התפקיד שלהם בהתאם.״

"אני אוהב את ג׳ף הינטון. הוא אמר ש-AI יעשה מהפיכה ברדיולוגיה, שכל מכשיר רדיולוגיה ישתמש ב-AI, ושלא נצטרך יותר רדיולוגים. העצה שלו הייתה לרופאים חדשים לא להיכנס לרדיולוגיה. והוא לגמרי צדק. 100% ממכשירי הרדיולוגיה היום משתמשים ב-AI. זה לחלוטין נכון ... עם זאת, מה שמעניין הוא שמספר הרדיולוגים גדל.״ - מנכ״ל אנבידיה ג׳נסן הואנג, בפודקאסט No Priors לאחרונה. דיברנו בפוסט אחר על הגידול במספר הרדיולוגים מאז התחזית הזו של הינטון. גם המשכורת הממוצעת שלהם עלתה. פרדוקס ג׳בונס בפעולה. והנה איך שהואנג מציע לחשוב על זה: ״כאן חשובה ההבחנה בין מטלה לבין התכלית של התפקיד. לתפקיד יש מטלות ויש תכלית. במקרה של רדיולוגים, המטלה היא לפענח סריקות, אבל התכלית היא לזהות מחלות ולעשות מחקר. אז במקרה שלהם, העובדה שהם יכולים לפענח יותר סריקות יותר לעומק, ושהם יכולים לבקש יותר סריקות, מאפשרת להם לזהות מחלות טוב יותר. זה הופך את הבית חולים לפרודוקטיבי יותר. והם יכולים לטפל ביותר פציינטים, מה שמאפשר להם לעשות יותר כסף, וככה לשכור יותר רדיולוגים. השאלה היא מה התכלית של התפקיד. לעומת מהי מטלה שעושים במסגרת התפקיד. כפי שאתם יודעים, אני מבלה את מרבית היום שלי בלהקליד. זו המטלה שלי. אבל התכלית שלי היא כמובן לא להקליד. אז העובדה שמישהו יכול להשתמש ב-AI כדי לעשות אוטומציה להקלדה שלי -- אני מאד מעריך את זה, זה עוזר לי הרבה -- אבל זה לא גורם לי להיות פחות עסוק. בהרבה מובנים נהייתי יותר עסוק. כי אני יכול לעשות הרבה יותר עבודה. אז אני חושב שצורת החשיבה הזו של תכלית מול מטלה היא מאד טובה. למשל, מישהו שהוא מלצר, התפקיד שלהם הוא לא לקחת את ההזמנה. התפקיד שלהם הוא לדאוג שתהיה לנו חוויה טובה. ואם AI כלשהו לוקח את ההזמנה … או אפילו מגיש את האוכל – התפקיד שלהם הוא עדיין לעזור שתהיה לנו חוויה טובה. הם יעצבו מחדש את התפקיד שלהם בהתאם.״

אופטיקאי מדופלם

15,589 次观看 • 8 个月前

יואב לימור יואב לימור Yoav Limor: ממשלת ישראל אמנם לא הסמיכה אותי לדבר בשמה, אבל יש לי הודעה מטעמה למשפחות החטופים: בוקר טוב משפחות חטופים יקרות, ממשלת ישראל מבקשת שתפסיקו להציק לה ותסתדרו לבד עם הבעיה שלכם. זה נכון שהחטופים לא חטפו את עצמם אבל מי שאחראי לכך הוא החמאס ואם יש לכם בעיה תפנו אליו. הוא אמנם לא כ"כ זמין בזמן האחרון אבל אין לנו ספק שתסתדרו. דברו עם קטאר, דברו עם מצרים, דברו עם מי שתרצו ותנסו לבד להזיז עניינים. ממשלת ישראל לא חושבת שהיא קשורה לחטופים האלה שלכם ואין לה איך לעזור לכם. היא עסוקה במלחמות נצח ובהשתמטות מגיוס ובתקציבים קואליציונים ואתם מפריעים לה בדרך, והיא גם לא בעניין של לשמוע אתכם ולכן שחררו. תספיקו לבקש להיפגש עם ראש הממשלה הוא כבר חצי שנה עסוק בדברים חשובים יותר מאשר החטופים האלה שלכם. ותפסיקו גם להגיע לכנסת עם ההקלטות שלכם ועם החולצות שלכם ועם הנאומים האלה שלכם על אלה שנמקים בעזה, או כמו שאומר דוד ביטן "תקצרו", אתם חופרים, הבנו את הנקודה, נקסט. תנו לנו לצעוק עוד קצת על היועמ"שית או לקדם את המהפכה המשפטית, זה הרבה יותר חשוב לנו מהחטופים האלה שלכם. ותפסיקו גם להפעיל את הנודניקים האלה ממערכת הביטחון, את הרמטכ"ל ואת ראש השב"כ ואת ראש המוסד ואת האלוף ניצן אלון, גם ככה הם לא באים לנו טוב ואתם רק נותנים לנו עוד סיבות לרצוח להדיח אותם. ואם אפשר אז תפסיקו גם להפגין, אתם עושים רעש ומפריעים לנו וזה לא נעים להתחיל ככה את השבוע, כל שבוע. וגם לא נעים לנו לראות אתכם בכל תכנית בטלוויזיה ובכל בוקר בעיתון ולכן שחררו מאתנו, נקסט, תסתדרו לבד. אנחנו בטוחים שתמצאו דרך יצירתית להחזיר אותם הביתה, בכל מקרה שיהיה לכם בהצלחה.

יואב לימור יואב לימור Yoav Limor: ממשלת ישראל אמנם לא הסמיכה אותי לדבר בשמה, אבל יש לי הודעה מטעמה למשפחות החטופים: בוקר טוב משפחות חטופים יקרות, ממשלת ישראל מבקשת שתפסיקו להציק לה ותסתדרו לבד עם הבעיה שלכם. זה נכון שהחטופים לא חטפו את עצמם אבל מי שאחראי לכך הוא החמאס ואם יש לכם בעיה תפנו אליו. הוא אמנם לא כ"כ זמין בזמן האחרון אבל אין לנו ספק שתסתדרו. דברו עם קטאר, דברו עם מצרים, דברו עם מי שתרצו ותנסו לבד להזיז עניינים. ממשלת ישראל לא חושבת שהיא קשורה לחטופים האלה שלכם ואין לה איך לעזור לכם. היא עסוקה במלחמות נצח ובהשתמטות מגיוס ובתקציבים קואליציונים ואתם מפריעים לה בדרך, והיא גם לא בעניין של לשמוע אתכם ולכן שחררו. תספיקו לבקש להיפגש עם ראש הממשלה הוא כבר חצי שנה עסוק בדברים חשובים יותר מאשר החטופים האלה שלכם. ותפסיקו גם להגיע לכנסת עם ההקלטות שלכם ועם החולצות שלכם ועם הנאומים האלה שלכם על אלה שנמקים בעזה, או כמו שאומר דוד ביטן "תקצרו", אתם חופרים, הבנו את הנקודה, נקסט. תנו לנו לצעוק עוד קצת על היועמ"שית או לקדם את המהפכה המשפטית, זה הרבה יותר חשוב לנו מהחטופים האלה שלכם. ותפסיקו גם להפעיל את הנודניקים האלה ממערכת הביטחון, את הרמטכ"ל ואת ראש השב"כ ואת ראש המוסד ואת האלוף ניצן אלון, גם ככה הם לא באים לנו טוב ואתם רק נותנים לנו עוד סיבות לרצוח להדיח אותם. ואם אפשר אז תפסיקו גם להפגין, אתם עושים רעש ומפריעים לנו וזה לא נעים להתחיל ככה את השבוע, כל שבוע. וגם לא נעים לנו לראות אתכם בכל תכנית בטלוויזיה ובכל בוקר בעיתון ולכן שחררו מאתנו, נקסט, תסתדרו לבד. אנחנו בטוחים שתמצאו דרך יצירתית להחזיר אותם הביתה, בכל מקרה שיהיה לכם בהצלחה.

Nava Rozolyo נאווה רוזוליו

25,199 次观看 • 1 年前

שמעו סיפור, בעיקר אם אתם חבריי השמאלנים. לפני כמה חודשים דיברתי, יחד עם Ella Kenan בערב שאירגן כתב העת השילוח. בקהל ישבה מישהי נחמדה שגם השתתפה בשיח ושאלה. עברו כמה חודשים והיא ניגשה אליי אחרי שראתה אותי במקרה ברחוב. ״לא נשארת עד הסוף״, אמרתי, ״נכון. כי כעסתי עליכם״ היא ענתה. ״עלינו?״, שאלתי, ״מי זה עלינו ולמה לכעוס?״ מסתבר שהיא כעסה שאני, כהומו תל אביבי, חילוני, ליברלי, מי שהיה שותף לממשלת השינוי בעצמו, ומבקר את הקואליציה הנוכחית, משתף פעולה עם ״השילוח״, גוף ימני אידיאולוגי, ובכלל עם האגף הימני-דתי-לאומי ועם הימין האידיאולוגי, ארגוניו ופעיליו. ״איך אתה לא מבין שאתה מנרמל״, וכו. שאלתי אותה: תגידי, המו״ל של השילוח, הכותבים, הקוראים של כתב העת, הם אזרחים שווי זכויות, לגיטימיים, נכון? ״ברור״, ענתה, ״אבל זה לא אומר שצריך לנרמל שותפות איתם״. המשכתי לשאול: ״אוקיי, עם החרדים את חושבת שאפשר לייצר שותפות ערכית ופוליטית?״ ״מה פתאום!״, ענתה לי, ״אחרי המלחמה הזאת ואיך שהוכיחו שהם לא חלק מהסיפור הציוני?״ ״ועם הציונות הדתית, סטייל, נניח סמוטריץ׳ או שמחה רוטמן״ ״ברור שלא, אלה אנשים משיחיים שניסו לעשות פה הפיכה משטרית״ ״מה עם הביביסטים?״ ״לא״. ״אז עם מי תעשי קואליציה? גם ברמה הפוליטית הטקטית אבל גם ברמה העקרונית, עם מי תרצי לשבת יחד ולהתפשר״? מסתבר, שעם אף אחד. היא מצפה ומקווה לקבל 61 מנדטים ומעלה, אפשר בלי המפלגות הערביות, אבל אפשר גם עם. אנחנו כלואים כרגע בפוליטיקה דיכוטומית של כן-ביבי-לא-ביבי ושני מחנות נוקשים שמסתדרים לפי זה. אישית, אני חושב שכדאי שנתניהו יעזוב את חיינו. אני חושב שבשלב הזה הוא משקולת על המדינה יותר מאשר תועלת, והליכוד באופן כללי הוא מפלגה שהיא נזק מתגלגל. אבל הרבה מהציבור הישראלי, ובוודאי בתוך הציבור הציוני, חושבים אחרת. ולכן, וכל עוד חוקי המתמטיקה לא משתנים, אני חושב שמחנה ״השינוי״ ובוודאי החלק הקטן בו שעדיין מתעקש להיות שמאל, צריך לחשוב פחות ״את מי אסור לנרמל״ ויותר ״איך מגיעים להגה השלטון״. והגעה להגה השלטון, המקום בו משפיעים על מדיניות, על תקציבים, על עתיד המדינה - עוברת דרך קואליציות, פשרות ושיתופי פעולה שמצריכים ויתורים על אידאות. המחנה הליברלי יצטרך להחליט עם מי הוא רוצה לבנות שותפות: עם הביביסטים, עם החרדים או עם הדתיים הלאומיים. לפחות קבוצה אחת או יותר. והוא יצטרך להתאמץ קשה כדי לחתור לשם ולשנות דיסקט. כי עדיף להיות על ההגה ולהשפיע, גם אם השותף לשיט שלך לא בדיוק לטעמך, מאשר לשבת מצונף בירכתי הסיפון, להתלונן בחמיצות ולחכות לרגע שהכוכבים יסתדרו.

שמעו סיפור, בעיקר אם אתם חבריי השמאלנים. לפני כמה חודשים דיברתי, יחד עם Ella Kenan בערב שאירגן כתב העת השילוח. בקהל ישבה מישהי נחמדה שגם השתתפה בשיח ושאלה. עברו כמה חודשים והיא ניגשה אליי אחרי שראתה אותי במקרה ברחוב. ״לא נשארת עד הסוף״, אמרתי, ״נכון. כי כעסתי עליכם״ היא ענתה. ״עלינו?״, שאלתי, ״מי זה עלינו ולמה לכעוס?״ מסתבר שהיא כעסה שאני, כהומו תל אביבי, חילוני, ליברלי, מי שהיה שותף לממשלת השינוי בעצמו, ומבקר את הקואליציה הנוכחית, משתף פעולה עם ״השילוח״, גוף ימני אידיאולוגי, ובכלל עם האגף הימני-דתי-לאומי ועם הימין האידיאולוגי, ארגוניו ופעיליו. ״איך אתה לא מבין שאתה מנרמל״, וכו. שאלתי אותה: תגידי, המו״ל של השילוח, הכותבים, הקוראים של כתב העת, הם אזרחים שווי זכויות, לגיטימיים, נכון? ״ברור״, ענתה, ״אבל זה לא אומר שצריך לנרמל שותפות איתם״. המשכתי לשאול: ״אוקיי, עם החרדים את חושבת שאפשר לייצר שותפות ערכית ופוליטית?״ ״מה פתאום!״, ענתה לי, ״אחרי המלחמה הזאת ואיך שהוכיחו שהם לא חלק מהסיפור הציוני?״ ״ועם הציונות הדתית, סטייל, נניח סמוטריץ׳ או שמחה רוטמן״ ״ברור שלא, אלה אנשים משיחיים שניסו לעשות פה הפיכה משטרית״ ״מה עם הביביסטים?״ ״לא״. ״אז עם מי תעשי קואליציה? גם ברמה הפוליטית הטקטית אבל גם ברמה העקרונית, עם מי תרצי לשבת יחד ולהתפשר״? מסתבר, שעם אף אחד. היא מצפה ומקווה לקבל 61 מנדטים ומעלה, אפשר בלי המפלגות הערביות, אבל אפשר גם עם. אנחנו כלואים כרגע בפוליטיקה דיכוטומית של כן-ביבי-לא-ביבי ושני מחנות נוקשים שמסתדרים לפי זה. אישית, אני חושב שכדאי שנתניהו יעזוב את חיינו. אני חושב שבשלב הזה הוא משקולת על המדינה יותר מאשר תועלת, והליכוד באופן כללי הוא מפלגה שהיא נזק מתגלגל. אבל הרבה מהציבור הישראלי, ובוודאי בתוך הציבור הציוני, חושבים אחרת. ולכן, וכל עוד חוקי המתמטיקה לא משתנים, אני חושב שמחנה ״השינוי״ ובוודאי החלק הקטן בו שעדיין מתעקש להיות שמאל, צריך לחשוב פחות ״את מי אסור לנרמל״ ויותר ״איך מגיעים להגה השלטון״. והגעה להגה השלטון, המקום בו משפיעים על מדיניות, על תקציבים, על עתיד המדינה - עוברת דרך קואליציות, פשרות ושיתופי פעולה שמצריכים ויתורים על אידאות. המחנה הליברלי יצטרך להחליט עם מי הוא רוצה לבנות שותפות: עם הביביסטים, עם החרדים או עם הדתיים הלאומיים. לפחות קבוצה אחת או יותר. והוא יצטרך להתאמץ קשה כדי לחתור לשם ולשנות דיסקט. כי עדיף להיות על ההגה ולהשפיע, גם אם השותף לשיט שלך לא בדיוק לטעמך, מאשר לשבת מצונף בירכתי הסיפון, להתלונן בחמיצות ולחכות לרגע שהכוכבים יסתדרו.

Barak Herscowitz

24,766 次观看 • 5 个月前

ענבר צודקת לגמרי. הם מגיעים אליה הבייתה. זו מראש הטרדה. ועוד באיזה יום. אין בסרטון שום ביזוי מצידה או מצד בן זוגה. אם יש מישהו שמתנהג בצורה מבזה - אלו החרדים שחושבים שהם נעלים על החילונים ולכן הם לא מתגייסים - כאשר לצה"ל חסרים חיילים. נמאס כבר מהקשקוש של "התפילות שלנו מגינות על המדינה". ראינו טוב כמה התפילות של הסבים החרדים שלי עזרו למשפחה בזמן השואה. תפסיקו לקשקש לנו עם האמונה שלכם. אמונה היא עניין אישי. תאמינו, תתפללו - אין שום מניעה בכך שתממשו את אמונתכם הדתית האישית. אבל כציבור יש חוקים במדינה: בגיל 18 מתגייסים לצבא לשלוש שנים. ללמוד, בין אם זה רפואה, הנדסה, קולנוע, אומנות יפנית או תלמוד - אפשר לפני ואחרי הצבא. אם לצה"ל יש צורך במספר חכמים לרבנות הצבאית - אפשר לעשות עבורם עתודה אקדמאית לפי צרכי הצבא. בדיוק כמו לרופאים ומהנדסים שנשלחים ללמוד לפי צרכי הצבא.

ענבר צודקת לגמרי. הם מגיעים אליה הבייתה. זו מראש הטרדה. ועוד באיזה יום. אין בסרטון שום ביזוי מצידה או מצד בן זוגה. אם יש מישהו שמתנהג בצורה מבזה - אלו החרדים שחושבים שהם נעלים על החילונים ולכן הם לא מתגייסים - כאשר לצה"ל חסרים חיילים. נמאס כבר מהקשקוש של "התפילות שלנו מגינות על המדינה". ראינו טוב כמה התפילות של הסבים החרדים שלי עזרו למשפחה בזמן השואה. תפסיקו לקשקש לנו עם האמונה שלכם. אמונה היא עניין אישי. תאמינו, תתפללו - אין שום מניעה בכך שתממשו את אמונתכם הדתית האישית. אבל כציבור יש חוקים במדינה: בגיל 18 מתגייסים לצבא לשלוש שנים. ללמוד, בין אם זה רפואה, הנדסה, קולנוע, אומנות יפנית או תלמוד - אפשר לפני ואחרי הצבא. אם לצה"ל יש צורך במספר חכמים לרבנות הצבאית - אפשר לעשות עבורם עתודה אקדמאית לפי צרכי הצבא. בדיוק כמו לרופאים ומהנדסים שנשלחים ללמוד לפי צרכי הצבא.

Eyal Ofer אייל עופר

52,319 次观看 • 5 个月前

וואו וואו עינב צנגאוקר מול בן גביר בכנסת: יש חטופים שנמצאים עשרות מטרים קבורים באדמה. זה שאתה רוצה לסלול כבישים, להקים מאחזים, ליישב את רצועת עזה על דמם, מבלי שהם הושבו הביתה לקבורה, זה לא ערך יהודי. בזמן שאתה רואה ואתה יודע יותר טוב ממני, ואני יודעת מעט ממך, חטופות נאנסות על בסיס יומי, חטופים עוברים עינויי נפש וגוף, ואתה מאפשר לזה להמשיך? איפה הזעקה שלך לפדיון שבויים? לסולידריות, לערכים? איפה זה, השר בן גביר? אתה חובש כיפה. תסביר לי, למה לא להגיע לעסקת חטופים?!? מה כל כך מסוכן אם היום צה"ל יסוג מעזה? נקבל 50 חטופים בחיים נקבל עוד מספר דומה של חללים, ונביא אותם לקבורה כי זה מגיע להם, כי הם הופקרו וצריך להחזיר אותם, זו האחריות שלך גם כנבחר ציבור וגם כמקבל החלטות! עד מתי תאפשר לבן שלי מתן להינמק בשבי??? אין למתן סבלנות, אין לו זמן, נגמר לו. נגמר לו! אם הוא בחיים שרד 418 ימים, מי אתה שתחרוץ את גורלו כמו פרעה שחרץ את גורל עם ישראל?!? מי אתה שתקשה את ליבך ותמנע ממני לקבל את מתן שלי בחזרה הביתה?!? אני רוצה לדעת, אם בורא עולם מינה אותך בשם הדת או בשם איזו אמונה משיחית לכבוש וליישב את רצועת עזה, שזה יותר עדיף מאשר להחזיר לי את הילד שלי הביתה???

וואו וואו עינב צנגאוקר מול בן גביר בכנסת: יש חטופים שנמצאים עשרות מטרים קבורים באדמה. זה שאתה רוצה לסלול כבישים, להקים מאחזים, ליישב את רצועת עזה על דמם, מבלי שהם הושבו הביתה לקבורה, זה לא ערך יהודי. בזמן שאתה רואה ואתה יודע יותר טוב ממני, ואני יודעת מעט ממך, חטופות נאנסות על בסיס יומי, חטופים עוברים עינויי נפש וגוף, ואתה מאפשר לזה להמשיך? איפה הזעקה שלך לפדיון שבויים? לסולידריות, לערכים? איפה זה, השר בן גביר? אתה חובש כיפה. תסביר לי, למה לא להגיע לעסקת חטופים?!? מה כל כך מסוכן אם היום צה"ל יסוג מעזה? נקבל 50 חטופים בחיים נקבל עוד מספר דומה של חללים, ונביא אותם לקבורה כי זה מגיע להם, כי הם הופקרו וצריך להחזיר אותם, זו האחריות שלך גם כנבחר ציבור וגם כמקבל החלטות! עד מתי תאפשר לבן שלי מתן להינמק בשבי??? אין למתן סבלנות, אין לו זמן, נגמר לו. נגמר לו! אם הוא בחיים שרד 418 ימים, מי אתה שתחרוץ את גורלו כמו פרעה שחרץ את גורל עם ישראל?!? מי אתה שתקשה את ליבך ותמנע ממני לקבל את מתן שלי בחזרה הביתה?!? אני רוצה לדעת, אם בורא עולם מינה אותך בשם הדת או בשם איזו אמונה משיחית לכבוש וליישב את רצועת עזה, שזה יותר עדיף מאשר להחזיר לי את הילד שלי הביתה???

Or-ly Barlev 🎗 אור-לי ברלב

26,339 次观看 • 1 年前

אני חוזר אליכם שוב עם קמפיין הגיוס, והפעם עם קליפ שמאוד שעשע אותי להכין עבורכם, כי מותר ואפילו רצוי לצחוק על הסיפור הזה. נודה על האמת, אם הוא לא היה תביעה אמיתית בבית משפט אמיתי בעיר בירתנו האמיתית, הוא היה נראה כמו מערכון שכתב סטודנט שנה א' שקיבל מטלה בקורס בכתיבה יוצרת אבל יש לו רק מנוי חינמי לצ'טGPT. כאמור, זו לא בדיחה. זאת תביעה אמיתית עם הוצאות אמיתיות שהדבר היחיד שיותר אבסורדי ממנה זו העובדה שאני בכלל צריך להתמודד איתה. כולנו רואים איך מתנהל השיח הציבורי בימינו. רוב מי שנאבקים במכונת הרעל מגייסים תרומות עבור תביעות עם דיבה אמיתית, לא שטות דיגיטלית שנעצה סיכה באגו של "פובליציסט" עם קוקו וחוסר הבנת הנקרא. (כן, יש מצב שהוא ישקול לתבוע אותי גם על המירכאות סביב המילה "פובליציסט"). התביעה הזו מגוחכת אבל ההתמודדות מולה לא מצחיקה בכלל וגובה מחיר יומיומי שלא נראה מבחוץ. ובכל זאת, משהו אחד כן נראה: התמיכה שלכם עד עכשיו הייתה מדהימה ומרגשת, יותר ממה שציפיתי או העזתי לקוות. גם אנשים שאני לא מכיר, ואפילו אנשים שבדרך כלל לא מסכימים איתי על כלום, הושיטו יד. זה לא מובן מאליו. זה לא רגעי. ועדיין, ההוצאות לא נעלמות והתביעה לא קפאה באוויר. כדי להמשיך בלי לקרוס אני צריך עוד עזרה. אין לי ממש אפשרות אחרת. זה נותן לי לא רק את האמצעים להתמודד אלא גם את הכוח לחייך מול מציאות שעושה פרצוף של "נו באמת, על זה?". זה מביך לאללה לבקש עזרה. שוב. ושוב. אין שום דרך לייפות את זה. זה חשוף, זה לא נעים, אתה מרגיש כמו מתחזה ואומר לעצמך בשקט שברור שיש מטרות ראויות יותר. אבל מה לעשות, אולי הוא שטותי, אבל זה המאבק שלי. ולא רק. הזכות לדבר בלי לחשוש מתביעות השתקה שרק נראות שוליות חשובה לא פחות. אם אין באמת קו אדום. היום זה אני. מחר זה כל אחד שמרים גבה במקום להשתחוות. בתגובות תמצאו קישור לכל אפשרויות התרומה ולכל הפוסטים שפרסמתי עד היום בנושא. כל סכום, קטן ככל שיהיה, יעזור לי לצלוח את התביעה הזו בלי להישחק כלכלית בדרך. כמו שהבטחתי, כל מה שיישאר מעבר להוצאות יועבר כתרומה למרכז אלון ולמערך עוטף עצורים. תודה עצומה לכל מי שתמכו, עזרו בהפצה או זרקו מילה טובה עד עכשיו, ולכל מי שאולי שוקלים לעשות זאת. אני אמשיך, וגם אשתדל לשעשע אתכם בדרך. לא כי יש לי כוח, אלא כי אין לי באמת ברירה.

אני חוזר אליכם שוב עם קמפיין הגיוס, והפעם עם קליפ שמאוד שעשע אותי להכין עבורכם, כי מותר ואפילו רצוי לצחוק על הסיפור הזה. נודה על האמת, אם הוא לא היה תביעה אמיתית בבית משפט אמיתי בעיר בירתנו האמיתית, הוא היה נראה כמו מערכון שכתב סטודנט שנה א' שקיבל מטלה בקורס בכתיבה יוצרת אבל יש לו רק מנוי חינמי לצ'טGPT. כאמור, זו לא בדיחה. זאת תביעה אמיתית עם הוצאות אמיתיות שהדבר היחיד שיותר אבסורדי ממנה זו העובדה שאני בכלל צריך להתמודד איתה. כולנו רואים איך מתנהל השיח הציבורי בימינו. רוב מי שנאבקים במכונת הרעל מגייסים תרומות עבור תביעות עם דיבה אמיתית, לא שטות דיגיטלית שנעצה סיכה באגו של "פובליציסט" עם קוקו וחוסר הבנת הנקרא. (כן, יש מצב שהוא ישקול לתבוע אותי גם על המירכאות סביב המילה "פובליציסט"). התביעה הזו מגוחכת אבל ההתמודדות מולה לא מצחיקה בכלל וגובה מחיר יומיומי שלא נראה מבחוץ. ובכל זאת, משהו אחד כן נראה: התמיכה שלכם עד עכשיו הייתה מדהימה ומרגשת, יותר ממה שציפיתי או העזתי לקוות. גם אנשים שאני לא מכיר, ואפילו אנשים שבדרך כלל לא מסכימים איתי על כלום, הושיטו יד. זה לא מובן מאליו. זה לא רגעי. ועדיין, ההוצאות לא נעלמות והתביעה לא קפאה באוויר. כדי להמשיך בלי לקרוס אני צריך עוד עזרה. אין לי ממש אפשרות אחרת. זה נותן לי לא רק את האמצעים להתמודד אלא גם את הכוח לחייך מול מציאות שעושה פרצוף של "נו באמת, על זה?". זה מביך לאללה לבקש עזרה. שוב. ושוב. אין שום דרך לייפות את זה. זה חשוף, זה לא נעים, אתה מרגיש כמו מתחזה ואומר לעצמך בשקט שברור שיש מטרות ראויות יותר. אבל מה לעשות, אולי הוא שטותי, אבל זה המאבק שלי. ולא רק. הזכות לדבר בלי לחשוש מתביעות השתקה שרק נראות שוליות חשובה לא פחות. אם אין באמת קו אדום. היום זה אני. מחר זה כל אחד שמרים גבה במקום להשתחוות. בתגובות תמצאו קישור לכל אפשרויות התרומה ולכל הפוסטים שפרסמתי עד היום בנושא. כל סכום, קטן ככל שיהיה, יעזור לי לצלוח את התביעה הזו בלי להישחק כלכלית בדרך. כמו שהבטחתי, כל מה שיישאר מעבר להוצאות יועבר כתרומה למרכז אלון ולמערך עוטף עצורים. תודה עצומה לכל מי שתמכו, עזרו בהפצה או זרקו מילה טובה עד עכשיו, ולכל מי שאולי שוקלים לעשות זאת. אני אמשיך, וגם אשתדל לשעשע אתכם בדרך. לא כי יש לי כוח, אלא כי אין לי באמת ברירה.

Gadi S. ⏳🇮🇱🎗️

31,328 次观看 • 10 个月前

🚨 קורה עכשיו: חיסון בכפייה! שוטרים מונעים מתינוקת בת 3 ימים ומהוריה להיכנס לבית, ודורשים לקחת אותה לחיסון. אם ההורים יסרבו, הם עלולים להיעצר. הפיצו בדחיפות וקראו מה ההורים כותבים 👇 האמא כותבת: חברים להפיץ דחוף להצלת חיי תינוק!!!! היי אני צריכה את העזרה הדחופה שלכם. אני נמצאת בבית שלי, עם תינוקת בת שלושה ימים, מעוכבת על ידי שוטרים שנמצאים לי מחוץ לבית ומכריחים אותי לנסוע לבית חולים לחסן את הילדה שלי. עברתי לידת בית עצמונית, בן זוגי חתך את חבל הטבור. הלכנו לבית חולים 20 שעות אחר כך לרשום את הילדה (בדיעבד טעות חיינו) ולא נתנו לנו לצאת משום כי אחד הרופאים טוען שלדעתו החיתוך לא נעשה סטרילי וצריך לחסן אותה לטטנוס. לא הסכמנו, הזמינו לנו שירותי רווחה ולאחר הרבה מאוד שעות העובדים הסוציאלים אמרו שאין עילה להמשיך לעכב אותנו בבית חולים וחתמנו על סירוב אשפוז והשתחררנו. זה היה אתמול בלילה. היום ב5 בצהריים העירו אותנו 2 ניידות מחוץ לבית, שוטרים עם צו בית משפט שאנחנו מחויבים ללכת לחסן את הילדה, (מסתבר שהצו לא בדיוק חוקי). אף אחד לא אמר לנו שהולכים ליצור קשר עם בית משפט הצו הוא אך על חוות דעת של אחד הרופאים שלא מאמין לנו שהחיתוך היה סטרילי. כל בדיקות של הילדה תקינות לחלוטין. כרגע אנחנו מעוכבים כאן מחוץ לבית לבן זוגי אסור להיכנס לבית, עד 10 בלילה ולאחר מכן יעצרו אותנו. אנחנו בתקשורת עם עורך דין שמנסה לעזור לנו אבל אני צריכה את עזרתכם, אם מישהו מכיר את השופט ארנון קימלמן או קשרים בבית חולים העמק או בעפולה במשטרה או בכל דבר שיכול לעזור לנו בבקשה תעזרו לנו. המספר שלי זה 0549844484 אנחנו רוצים לעשות פה רעש. מתבצעת כאן הפרת זכויות אדם. האבא מוסיף: חברים, נתנו לנו פה דד ליין! עוד שעה רוצים להרחיק בעל ילדה שלנו! הכתובת היא סמולנסקין 27 עפולה אנחנו חייבים שתבואו לפה לעזור לנו ולהציל אותה כל מי שיגיע זה חשוב בבקשה המספר שלי 0549844484 תודה לליאור נאור על הסרטונים Lior Naor Comedy

🚨 קורה עכשיו: חיסון בכפייה! שוטרים מונעים מתינוקת בת 3 ימים ומהוריה להיכנס לבית, ודורשים לקחת אותה לחיסון. אם ההורים יסרבו, הם עלולים להיעצר. הפיצו בדחיפות וקראו מה ההורים כותבים 👇 האמא כותבת: חברים להפיץ דחוף להצלת חיי תינוק!!!! היי אני צריכה את העזרה הדחופה שלכם. אני נמצאת בבית שלי, עם תינוקת בת שלושה ימים, מעוכבת על ידי שוטרים שנמצאים לי מחוץ לבית ומכריחים אותי לנסוע לבית חולים לחסן את הילדה שלי. עברתי לידת בית עצמונית, בן זוגי חתך את חבל הטבור. הלכנו לבית חולים 20 שעות אחר כך לרשום את הילדה (בדיעבד טעות חיינו) ולא נתנו לנו לצאת משום כי אחד הרופאים טוען שלדעתו החיתוך לא נעשה סטרילי וצריך לחסן אותה לטטנוס. לא הסכמנו, הזמינו לנו שירותי רווחה ולאחר הרבה מאוד שעות העובדים הסוציאלים אמרו שאין עילה להמשיך לעכב אותנו בבית חולים וחתמנו על סירוב אשפוז והשתחררנו. זה היה אתמול בלילה. היום ב5 בצהריים העירו אותנו 2 ניידות מחוץ לבית, שוטרים עם צו בית משפט שאנחנו מחויבים ללכת לחסן את הילדה, (מסתבר שהצו לא בדיוק חוקי). אף אחד לא אמר לנו שהולכים ליצור קשר עם בית משפט הצו הוא אך על חוות דעת של אחד הרופאים שלא מאמין לנו שהחיתוך היה סטרילי. כל בדיקות של הילדה תקינות לחלוטין. כרגע אנחנו מעוכבים כאן מחוץ לבית לבן זוגי אסור להיכנס לבית, עד 10 בלילה ולאחר מכן יעצרו אותנו. אנחנו בתקשורת עם עורך דין שמנסה לעזור לנו אבל אני צריכה את עזרתכם, אם מישהו מכיר את השופט ארנון קימלמן או קשרים בבית חולים העמק או בעפולה במשטרה או בכל דבר שיכול לעזור לנו בבקשה תעזרו לנו. המספר שלי זה 0549844484 אנחנו רוצים לעשות פה רעש. מתבצעת כאן הפרת זכויות אדם. האבא מוסיף: חברים, נתנו לנו פה דד ליין! עוד שעה רוצים להרחיק בעל ילדה שלנו! הכתובת היא סמולנסקין 27 עפולה אנחנו חייבים שתבואו לפה לעזור לנו ולהציל אותה כל מי שיגיע זה חשוב בבקשה המספר שלי 0549844484 תודה לליאור נאור על הסרטונים Lior Naor Comedy

Shelly Bandel-Rawlings

30,677 次观看 • 24 天前

מאי 2018 – יורם כהן, ראש השב"כ לשעבר: חמאס פועל לשנות את המדיניות הישראלית, לפתח כלכלה, להוריד את האבטלה ולאפשר חיים סבירים, רוצים להיות עם ככל העמים, אין להם עניין להילחם בישראל, אם תיווצר אווירה טובה יותר בין ישראל לחמאס, ישראל תוכל בתנאים מסוימים לקחת סיכון במדיניותה כלפי חמאס ב-17 במאי 2018, ראיינה אילנה דיין ב"גלי צה"ל" את יורם כהן, ראש השב"כ לשעבר. להן תוכן הראיון: אילנה דיין: בוקר טוב. יורם כהן: בוקר טוב לך ולמאזינים. אילנה דיין: תכף נדבר על דברים מרתקים, גם לא בנאליים, שאמרת בשבוע שעבר בכנס הרצליה, אבל ענייני היום בוערים. נדמה כאילו מישהו בחמאס החליט להוריד את גובה להבות, יחיא סינוואר [מנהיג חמאס ברצועת עזה] גם אמר את זה, די ממפורש אתמול בראיון לאל-ג'זירה. זה קורה כנראה רק אחרי התערבות מצרית. אתה היית הרי כבר במצבים דומים, ראית איך נראה תיווך כזה. קהיר יכולה לגרום לחמאס לקחת רוורס? יורם כהן: בהחלט. אני חושב שלמצרים תמיד הייתה השפעה דרמטית על ההנהגה בכלל של הרשות הפלסטינית וגם על ההנהגה של החמאס בוודאי בעשור האחרון. לא תמיד זה מצליח, כי יש לפעמים אינטרסים מנוגדים בין החמאס לבין ההנהגה. החמאס גם יש לה קשרים לאחים המוסלמים במצרים, היו תקופות שהיו קשרים אפילו צבאיים עד כדי איומים ופיגועים בסיני ולפעמים גם במצרים. דברים כאלה היו. כלומר, החמאס גם לפעמים משמש כאויב להנהגה במצרים, וודאי ההנהגה של היום. אבל עם כל זה השפעה עליהם היא השפעה דרמטית. פתח היציאה לעולם, נקרא לזה, הוא בעיקר משם של הנהגת החמאס. אילנה דיין: מה שמעניין אותי, אחרי סיבוב כזה, כשאיסמאעיל הניה [מנהיג חמאס] חוזר כנראה מושפל מקהיר, כשלפי הודעתו של בכיר בחמאס אתמול, רוב ההרוגים היו אנשי חמאס, אבל האוכלוסייה בלי ספק גם כן נפגעת מסביב. חמאס עצמו לא נחלש בתוך הרצועה אחרי סיבוב ציני כזה? יורם כהן: אני חושב שהחמאס מזה תקופה ארוכה, הוא חלש מאוד. הוא חלש בהרבה תחומים. הוא חלש קודם כל מבחינת היכולת שלו, בעצם, הכלכלית לספק לציבור שלו. מזון, תשתיות, עבודה וכו'. אילנה דיין: אבל אז איך הוא מצליח, יורם כהן, למנף את החולשה הזאת למצב שאנחנו לכאורה יוצאים נפסדים ממנו? יורם כהן: זה עניין של הסברה, אבל אני רק רוצה לומר על זה שניים, שלושה משפטים. אילנה דיין: בבקשה. יורם כהן: החמאס נמצא בשפל כלכלי וגם בידוד מדיני, על אף שיש לו עזרה מתורכיה וקטאר קצת וכולי, אבל באופן כללי הוא נמצא באחת מתקופות השפל. אני חושב שגם בהיבט לא רק הצבאי מולנו, חוסר הצלחה בעזה וחוסר הצלחה ביהודה ושומרון, נפגעים. בכל פרמטר, גם התפקוד הטוב של צה"ל, ההרתעה וכולי, הכל עובד נגדם. וגם יש [מילה לא ברורה] פיוס. הנושא המרכזי שלפי דעתי הם עובדים עליו זה איך לשנות את המדיניות הישראלית, לצאת מהמצור מה שהם קוראים, כלומר לפתח כלכלה, תנועה של אנשים. להוריד את האבטלה ולאפשר חיים מבחינתם, חיים סבירים של, גם אם הם מרדו ותפסו את השלטון בכוח, איך הם נהיים עם כאחד העמים, או מדינה כאחד העמים. אילנה דיין: זאת אומרת, כל המהלך הזה של רצף התהלוכות וההפגנות הכאילו עממיות בשבועות האחרונים, זאת המטרה האמיתית המרכזית שלהם? יורם כהן: המטרה האמיתית, לצאת מהמצב הקשה שבו נמצאים, במינימום מחיר. מבחינתם אין להם עניין להילחם בישראל. הם יודעים שהם לא יכולים לכבוש את ישראל. הם יודעים שיקבלו עונש עונש פיזי, גם בדם וגם בממון וגם בתשתיות, הרבה יותר חמור, ואין להם עניין כזה. אילנה דיין: אז זה מנקודת מבטם. אז זה מנקודת מבטם. עכשיו אני רוצה להבין רגע, יורם כהן, מנקודת מבטנו. הרי דבר אחד בטוח, ישראל נקלעה השבוע למצב שכמעט שום דבר טוב לא יכול היה לצאת ממנו. אי אפשר היה להשלים, כמובן, עם ניסיונות שלהם לפרוץ את הגדר, גם אי אפשר להתעלם מהתוצאות. עשרות הרוגים, מאות פצועים בצד הפלסטיני, בדעת הקהל הבינלאומית זה כמובן לא עובר טוב. יכולנו שלא להגיע למצב הזה מלכתחילה? יש משהו שאפשר היה לעשות אחרת? יורם כהן: ראשית, אני חושב שישראל עושה הרבה דברים, באמת, מאז זו סיומה של "צוק איתן" [סבב לחימה בין ישראל לחמאס ביולי - אוגוסט 2014] כמעט ארבע שנים, הרבה דברים גם בשיקום, ובעצם ישראל היא החמצן המרכזי, אולי היחידי, שיש לרצועת עזה. כל הפרויקטים שקורים, המשאיות שנכנסות, הציוד, הרפואה, כמעט כל הדברים, אבל אנחנו לא יכולים לעשות הכל, ואני צריך פה 2-3 דקות להסביר. אני לא מדבר בצד המבצעי, זה צריך להביא איזה אלוף בצבא או מישהו אחר שיסביר על הלחימה עם הצלפים, אבל גם לזה אני מוכן לגעת. אבל אני חושב שלא יכולנו לנהוג אחרת אל מול. אחד, שהחמאס מארגן את הכל, שתיים, שהוא מכניס פעילים צבאיים לתוך ההפגנות האלה, שלוש, הוא מראש מכריז שהוא הולך לחתוך את הגדר ולהיכנס לתוך שטח ישראל ולסכן גם תושבים וגם חיילים, ואנחנו יודעים יפה מאוד שאם הגדר הייתה נקרעת או נחתכת והיו נכנסים שלושת אלפים אנשים, לא ארבעים אלף, מה היה שם? כולם רק יכולים לדמיין. גם להם וגם לנו. לכן זה נראה לי הרע במיעוטו. האם צה"ל, באמצעים שהוא מפעיל, מראש, בכרוזים, בהודעות, דרך המצרים, באמצעי אל הרג שהוא משתמש, בקצינים שהוא נותן הוראות פתיחה באש ולא נותן כל חייל לראות בכל מצב גבולי, האם הוא עושה את המקסימום? אני מעריך שכן, והוא גם רוצה להשתפר. אבל אין ספק שהאירוע של 60 הרוגים ומאות פצועים הוא אירוע לא טוב. אבל גם אני חושב צה",ל הוא רואה אותו אירוע לא טוב, אבל אין ברירה אחרת. אילנה דיין: אבל אתה לוקח, יורם כהן, את נקודת האפס. נקודת האפס הייתה השבוע, צה"ל נמצא על הגדר, הפלסטינים רוצים לחצות, אין מצב שצה"ל יאפשר את זה. אתה אומר, מבחינה מבצעית, זה היה המינימום, הרע במיעוטו. יורם כהן: נראה היה לי שלא ניתן לעשות משהו יותר טוב בנסיבות של 60 קילומטר [גבול עם רצועת עזה] ועשרות אלפי אנשים שפזורים בכל כך הרבה מקומות, הרמטכ"ל לא יכול להיות מאחורי כל כוונת ולפעול במדויק, צריך להפעיל כוחות. הם יודעים שהם נכנסים לאזור סכנה. הם חוצים גדר גבול שלנו. זה לא הפגנה, אפילו נגיד של החמאס, לא נגיד של מחאה אזרחית, אפילו של החמאס, בתוך שטחם, הם יכולים לעשות, חיזבאללה עושה את זה הרבה. הם יכולים לעשות הרבה הפגנות, אבל לא לחצות את הגדר. אילנה דיין: השאלה כשאנחנו, אבל כשאנחנו קוראים על מסרים שחמאס שלח, אולי גם שולח בימים אלה, לממשלת ישראל, לאורך השבועות האחרונים, אולי להתחיל לדבר על סוג של תהדיאה, סוג של, לא יודעת איך לקרוא לזה אפילו, רגיעה, הפוגה, הפסקת אש, שקט הדדי, יכול להיות שאלה מסרים שצריך היה להתייחס אליהם יותר ברצינות, בעיקר בהתחשב בסיר הלחץ בתוך עזה, בתנאים ההומניטריים הקשים, בזה שלאוכלוסייה אין כבר מה להפסיד? יורם כהן: זו שאלה מאוד עדינה, ואני אשתדל לענות עליה בצורה קצת אולי מרוכבת. אחד, יש בינינו תהדיאה. הפסקת אש זה סוג של תהדיאה. אנחנו ארבע שנים בהפסקת אש. ישראל לא חודרת לשם, לא הורגת שם, לא, אפילו לדעתי, גם לא מחממת את הגזרה, מעבירה מסרים של, בכל פרמטר שהוא של שקט. והיא גם מצהירה כמדיניות שהיא רוצה שקט. לדחות את המלחמה, לא להיכנס לעימות וכולי וכולי. אבל אני חייב להזכיר פה איזה עניין. יש פה מצב שהצד השני, נגיד שהוא מדבר באופן לא ישיר איתנו, אז דרך גורם שלישי, על תהדיאה, נקרא לזה ארוכת טווח, נגיד 10 שנים או 20 שנה, יש רמזים על זה. א', אני משוכנע, אני לא בקיא, אני משוכנע שכל הרמזים האלו או המסרים האלו מגיעים לממשלת ישראל, ממשלת ישראל צריכה להחליט אם היא מוכנה לדבר או לא לדבר עם חמאס בצורה עקיפה. אילנה דיין: בעבר עשינו את זה? בעבר כשהגיעו מסרים עקיפים כאלה, נכנסנו לזירה ורקדנו את הטנגו הזה איתם? יורם כהן: אני חושב שבתחומים האלה של הפסקת אש בצורה פורמלית, רשמית, בעת עימות. אבל לדעתי מועברים מסרים בתחומים של החיים, מרקם החיים באופן שוטף, על ידי מתאם הפעולה בשטחים, על ידי אנשי האו"ם, וכמובן על ידי המצרים, אולי גם על ידי גורמים אחרים שלדעתי הם פחות אפקטיביים. אבל הבעיה הגדולה זה לא האם לדבר איתם באופן עקיף, על מנת לשפר את המצב בעזה, ולפי דעתי צריך לשפר את המצב בעזה, גם את התשתיות, אולי גם דברים אחרים, אבל הצד שלהם, שהוא מדבר איתנו, הוא לא מדבר איתנו, נגיד, הפסקת אש מול הפסקת אש. הם רוצים 30 דברים אחרים. הוא רוצה נמל ימי, והוא רוצה נמל אווירי, והוא רוצה תנועה של אוכלוסייה חופשית לישראל, והוא רוצה [נקטע]. אילנה דיין: והוא רוצה לא להתפרק מנשקו, לא להפסיק לחפור מנהרות, ולא לתת את הרקטות להפוך אותן לאלומיניום. יורם כהן: השיח בינינו לבינם הוא כאילו, אפילו שאנחנו חזקים, וכאילו לכאורה הם החלשים, הם לא מדברים איתנו באותה שפה, ולא על מה, אפילו דברים אנושיים או הומניטריים, כמו גופות החללים שלנו, החיילים במקרה הזה, או הנעדרים שלנו, שנישבו על ידם. לא מוכנים לדבר איתנו בשום תחום, בשום תנאי, זה שלבים הרבה הרבה יותר מאוחרים. במקום לבנות אבני דרך של אמון, של אמון חלקי, של מחוות מצד לצד, שישראל גם תהיה, תוכל להגמיש את עמדותיה. אפילו הייתי אומר בעדינות, לקחת סיכונים. אנו לא מוכנים לקחת סיכונים כאשר העוינות כל כך גדולה. אילנה דיין: אם אני מבינה אותך נכון, אתה אומר הייתי רוצה להמליץ לממשלת ישראל לקחת סיכונים, רק באופן שבו מתנהג הפרטנר כרגע, או האין פרטנר הזה, אני לא בטוח שאפילו את זה אפשר לעשות. יורם כהן: אני יכול אבל להתייחס לכמה דברים שאני כן חושב שאפשר לעשות. אז קדימה. צריך להיווצר אווירה קצת יותר טובה ממה שהשבוע הזה כמובן, ולא תחת לחץ. אבל אם תיווצר אווירה טובה יותר, בינינו לבינם, לא רק במובן הזה של הגדר, אלא באופן כללי. יהיה אפשר בתנאים מסוימים לישראל לקחת סיכון ולאפשר, למשל, שאטלים או הוצאה של אנשים מעזה ישירות לירדן. לא דרך ישראל ולא דרך יהודה ושומרון. למנוע חיכוך עם גורמים ש[נקטע] ברוך ה' מצב יותר טוב. אילנה דיין: רגע, לא הבנתי, אבל דרך איפה להעביר אנשים מעזה לירדן, דרך איפה? יורם כהן: אוטובוסים, שאטלים. אילנה דיין: אבל כן דרך ישראל. יורם כהן: כן, ברור, ברור דרך ישראל. אבל ללא חניה או תחנה ברמאללה או בשכם או בחברון. ישירות לגשר. הדבר הזה אפשרי, הוא נעשה בעבר באופן מצומצם. אנחנו יכולים לעשות אותו באופן יותר שיטתי, דרך מעבר ארז, אנשים שאנחנו נאשר שהם ייצאו מעזה, לא מחבלים וכדומה, אפשר לעשות את זה, לשחרר לחץ, לאפשר לאנשים אולי לצאת ללימודים באופן יותר טוב, כל עוד המעבר ברפיח סגור. יש דברים שניתן לעשות. אני חושב שאנחנו צריכים להאיץ ככל הניתן, אני מניח שישראל בעד העניין הזה, אבל משום מה זה לא קורה, יש לזה הרבה סיבות, אבל לנסות לשבת ולראות למה הפרויקטים הבינלאומיים התשתיתיים, שקשורים באנרגיה, מים, ביוב וכדומה, לא מתבצעים בעזה. לישראל אין מניעה שהדבר הזה יקרה, להפך. אנחנו חושבים, או אני חושב, אני חושב שגם רוב הציבור חושב, שהציבור בעזה, גם אם הוא נשלט על ידי חמאס, ולצערנו לפני עשור הוא בחר בו, עדיין צריך לתת לו תנאים טובים, על מנת שהחיים שלהם יהיו סבירים. אילנה דיין: ולו רק שבסוף זה אינטרס שלנו. אני רוצה להספיק לגעת יורם כהן באמת בטקסט הזה המאוד מעניין של הנאום שלך בכנס הרצליה בשבוע שעבר. זה מאפשר לנו טיפה לפתוח את הפריזמה ואתה אומר שם בעצם במבט על, גם על עזה, גם על יהודה ושומרון, אין באמת סיכוי אמיתי להסדר מדיני עם הפלסטינים בעתיד הקרוב, יש כן אינטרס ישראלי-לאומי שזה יקרה. ואתה מזכיר שיחה שהייתה לך לפני שנים עם סוכן שהפעלת בשטחים, ושמעת ממנו משהו שעד עכשיו נשאר איתך. יורם כהן: זה כבר לפני הרבה מאוד שנים שעוד הייתי שטח, זה כמעט דור, 25 או 27 שנים, איש די בכיר אינטליגנטי, ובשיחות שהן שיחות צעד, שהן לא שיחות על מודיעין ומה קורה היום ומה ניתן לעשות וכולי, אלא על כל אחד שגם מדבר עם אנשים בצד השני ברמה די בכירה מנסה לבחון אופציות, נקרא לזה ככה, או באיזה תנאים נסתדר. ובאחת השיחות, הדימוי שהוא בחר לתת, זה סוג של דילמת אסיר, אבל בצד הזה הישראלי, והוא בחר לקרוא לצד הפלסטיני סוג של כדור ברזל, שרשרת שכבולה לך לרגל, שאתה לפעמים מתוסכל, אתה רוצה להיפרד ממנה, אתה הולך איתה לישון, אתה בועט בה לפעמים מרוב תסכול, אבל אתה לא נצליח להתפטר מזה. ואתה כל הזמן חולם על זה, ואתה לא יכול לעשות את זה. ולא רק את זה, שאם אתה לא מתייחס אליו בצורה מכובדת, במרכאות, או לא חושב על זה בהתנהלות שלך, או שאתה נופל, או שאתה שובר את האצבעות, או שאתה נגרר, או שחס וחלילה, אם אתה זורק את זה בחמת זעם לביצה, אתה פשוט שוקע אחריו. אילנה דיין: ואתה גוזר מזה איזושהי השקפה שאתה פורש באותו נאום, לא נספיק כמובן לפרוש את כולה, תחת הכותרת סור מרע ועשה טוב, גם צעדים הומניטריים וכן הלאה, אבל כשאתה אומר סור מרע יורם כהן, אתה אומר כי אתה חושש מצעדים של סיפוח? יורם כהן: אני חושש, קודם כל אני חושב שאנחנו צריכים להגיע למצב שלא לעשות, ישראל, לא כדאי שהיא תעשה גם אם היא, אני חושב ש[קטע את המשפט - יד"ה], לא כדאי שתעשה צעדים בלתי הפיכים. כי אם אנחנו רוצים להגיע להסדר אי-פעם, ואני חושב גם צריך לשמור על הסדרי הביטחון, אבל אסור שנעשה דברים שהם יהיו בלתי הפיכים. דברים בלתי הפיכים הם כאלה שקשה מהם ללכת אחורה בין היתר, אם אנחנו נעשה סיפוח של כל יהודה ושומרון, בוא נהיה עכשיו שאנו יכולים, אני אומר יותר קיצוני. בוא נניח עכשיו שהפלסטינים מעוניינים, לא מוכנים, מעוניינים. אני חושב שזה יהיה איום ונורא לעתיד שלנו. ולכן, ללכת, אני חושב שצריך להימנע ממדינה אחת דו-לאומית, בוודאי בהיקפים של 40-50% אוכלוסייה עוינת אותנו. לכן, לעשות דברים שאפשר, ולא חכמים, אני חושב שזה דבר רע. זה צריך להימנע מזה. בכל מה שאנחנו, נעשה נקבע עמדה או יכולת או מציאות שהיא בלתי הפיכה. בזמנו נתתי דימוי אחר של עור של ג'ירף. כלומר, אם אנחנו נהיה בסיטואציה שכל יהודה ושומרון יהיו כתמים, חומים צהובים לבנים, כלומר שטח A, B ו-C, יישובים פלסטינים, ביניהם מעורבבים ישובים. לא ניתן לתת לפלסטינים בעצם שום דבר. לא יהיה להם רצף טריטוריאלי. אפילו, אני הייתי אומר בצורה קיצונית, אפילו את האוטונומיה, שכרגע זה נראה לי הדבר היחידי הרלוונטי בשנים הקרובות. הרי היחידי בשנים הקרובות. לא ניתן יהיה לתת את זה, כי לא יהיה אפשר בפועל לממש את זה. ולכן אני חושב שאנחנו צריכים לעשות דברים שהם סור מרע. לא לעשות דברים שהם יגרמו לנו נזק, לפחות אם רוב העם לא חושב שכדאי לעשות את זה. ולא רק בהקשרים קואליציוניים, או בהקשרים אחרים. אבל יש הרבה דברים שאנחנו כן יכולים לעשות. יש גם דברים טובים שאנחנו יכולים לעשות. אנחנו יכולים ללכת לקראת הפלסטינים בתחום הכלכלה, בתחום תשתיות, לפעמים אפילו בתנאים מסוימים. שוב פעם זה גם תלוי בהם. ההנהגה הפלסטינית המדינית לדעתי עושה הרבה טעויות. אבל בתחומים מסוימים שאם עוד פעם תיווצר אווירה טובה, אנחנו יכולים לעזור לכוחות הביטחון הפלסטיניים, זה לא מסכן אותנו. אנחנו יכולים לפעמים, הייתי אומר, לתת שטחים קטנים פתוחים בשטחי C לעביר לרשות כאות של מחווה טובה, כאלה שבכל הסדר שהוא עתידי זה לא יהיה חלק מה שנקרא מדינת ישראל. יש כמה דברים שאנו יכולים לעשות. הצד השני גם צריך לרקוד איתנו גם צריך להיות איתנו גם ברמה המדינית לא רק ברמה של התיאום, ברמה יותר טובה, ואם הדברים האלו אפשר, אני לא יודע תמיד אם אפשר לעשות אותם פוליטית בישראל. אבל האם כדאי לעשות אותם? אילנה דיין: כן, זהו, אני אפילו לא שואלת אותך, כי אני יודעת שלא תרצה להיכנס לזירה הזאת, רק לסיום, אני חייבת לספק את הסקרנות שלי. אתה מקבל טלפונים? יורם כהן: עד לפני שנה, הייתי אומר, הייתי מדי פעם, היו קוראים לי והייתי מדבר עם מי שצריך. אילנה דיין: האמת שזו תשובה לשאלה שלא שאלתי, לא, זו תשובה לשאלה שלא שאלתי, התכוונתי לומר, התכוונתי לשאול אם זה גם מעניין, שאתה אומר מתייעצים, היו מתייעצים לפחות, אני שואלת אם אתה מקבל הצעות, בימים האלה, בתקופה האחרונה, לקפוץ לזירה הפוליטית. יורם כהן: כן. כן, אבל אני נותן תשובה לכולם שאני לא החלטתי בכלל שאני רוצה להיכנס לזה, עדיין עקרונית. אבל אם מישהו מדבר איתי ושואל אותי מה אני חושב על הזירה הפלסטינית, או על ביטחון הפנים, או על פתרונות, או רעיונות, או הצעות, אני משתף. אבל לא מעבר לזה. אילנה דיין: ואנחנו גם נהנינו לשמוע את התובנות שלך הבוקר. יורם כהן, לשעבר ראש השב"כ, תודה רבה לך על השיחה הזאת. יורם כהן: -תודה רבה. כל טוב. סימוכין: אודיו: גל"צ. תמונה: יורם כהן, צילום מסך מ"כאן 11"

מאי 2018 – יורם כהן, ראש השב"כ לשעבר: חמאס פועל לשנות את המדיניות הישראלית, לפתח כלכלה, להוריד את האבטלה ולאפשר חיים סבירים, רוצים להיות עם ככל העמים, אין להם עניין להילחם בישראל, אם תיווצר אווירה טובה יותר בין ישראל לחמאס, ישראל תוכל בתנאים מסוימים לקחת סיכון במדיניותה כלפי חמאס ב-17 במאי 2018, ראיינה אילנה דיין ב"גלי צה"ל" את יורם כהן, ראש השב"כ לשעבר. להן תוכן הראיון: אילנה דיין: בוקר טוב. יורם כהן: בוקר טוב לך ולמאזינים. אילנה דיין: תכף נדבר על דברים מרתקים, גם לא בנאליים, שאמרת בשבוע שעבר בכנס הרצליה, אבל ענייני היום בוערים. נדמה כאילו מישהו בחמאס החליט להוריד את גובה להבות, יחיא סינוואר [מנהיג חמאס ברצועת עזה] גם אמר את זה, די ממפורש אתמול בראיון לאל-ג'זירה. זה קורה כנראה רק אחרי התערבות מצרית. אתה היית הרי כבר במצבים דומים, ראית איך נראה תיווך כזה. קהיר יכולה לגרום לחמאס לקחת רוורס? יורם כהן: בהחלט. אני חושב שלמצרים תמיד הייתה השפעה דרמטית על ההנהגה בכלל של הרשות הפלסטינית וגם על ההנהגה של החמאס בוודאי בעשור האחרון. לא תמיד זה מצליח, כי יש לפעמים אינטרסים מנוגדים בין החמאס לבין ההנהגה. החמאס גם יש לה קשרים לאחים המוסלמים במצרים, היו תקופות שהיו קשרים אפילו צבאיים עד כדי איומים ופיגועים בסיני ולפעמים גם במצרים. דברים כאלה היו. כלומר, החמאס גם לפעמים משמש כאויב להנהגה במצרים, וודאי ההנהגה של היום. אבל עם כל זה השפעה עליהם היא השפעה דרמטית. פתח היציאה לעולם, נקרא לזה, הוא בעיקר משם של הנהגת החמאס. אילנה דיין: מה שמעניין אותי, אחרי סיבוב כזה, כשאיסמאעיל הניה [מנהיג חמאס] חוזר כנראה מושפל מקהיר, כשלפי הודעתו של בכיר בחמאס אתמול, רוב ההרוגים היו אנשי חמאס, אבל האוכלוסייה בלי ספק גם כן נפגעת מסביב. חמאס עצמו לא נחלש בתוך הרצועה אחרי סיבוב ציני כזה? יורם כהן: אני חושב שהחמאס מזה תקופה ארוכה, הוא חלש מאוד. הוא חלש בהרבה תחומים. הוא חלש קודם כל מבחינת היכולת שלו, בעצם, הכלכלית לספק לציבור שלו. מזון, תשתיות, עבודה וכו'. אילנה דיין: אבל אז איך הוא מצליח, יורם כהן, למנף את החולשה הזאת למצב שאנחנו לכאורה יוצאים נפסדים ממנו? יורם כהן: זה עניין של הסברה, אבל אני רק רוצה לומר על זה שניים, שלושה משפטים. אילנה דיין: בבקשה. יורם כהן: החמאס נמצא בשפל כלכלי וגם בידוד מדיני, על אף שיש לו עזרה מתורכיה וקטאר קצת וכולי, אבל באופן כללי הוא נמצא באחת מתקופות השפל. אני חושב שגם בהיבט לא רק הצבאי מולנו, חוסר הצלחה בעזה וחוסר הצלחה ביהודה ושומרון, נפגעים. בכל פרמטר, גם התפקוד הטוב של צה"ל, ההרתעה וכולי, הכל עובד נגדם. וגם יש [מילה לא ברורה] פיוס. הנושא המרכזי שלפי דעתי הם עובדים עליו זה איך לשנות את המדיניות הישראלית, לצאת מהמצור מה שהם קוראים, כלומר לפתח כלכלה, תנועה של אנשים. להוריד את האבטלה ולאפשר חיים מבחינתם, חיים סבירים של, גם אם הם מרדו ותפסו את השלטון בכוח, איך הם נהיים עם כאחד העמים, או מדינה כאחד העמים. אילנה דיין: זאת אומרת, כל המהלך הזה של רצף התהלוכות וההפגנות הכאילו עממיות בשבועות האחרונים, זאת המטרה האמיתית המרכזית שלהם? יורם כהן: המטרה האמיתית, לצאת מהמצב הקשה שבו נמצאים, במינימום מחיר. מבחינתם אין להם עניין להילחם בישראל. הם יודעים שהם לא יכולים לכבוש את ישראל. הם יודעים שיקבלו עונש עונש פיזי, גם בדם וגם בממון וגם בתשתיות, הרבה יותר חמור, ואין להם עניין כזה. אילנה דיין: אז זה מנקודת מבטם. אז זה מנקודת מבטם. עכשיו אני רוצה להבין רגע, יורם כהן, מנקודת מבטנו. הרי דבר אחד בטוח, ישראל נקלעה השבוע למצב שכמעט שום דבר טוב לא יכול היה לצאת ממנו. אי אפשר היה להשלים, כמובן, עם ניסיונות שלהם לפרוץ את הגדר, גם אי אפשר להתעלם מהתוצאות. עשרות הרוגים, מאות פצועים בצד הפלסטיני, בדעת הקהל הבינלאומית זה כמובן לא עובר טוב. יכולנו שלא להגיע למצב הזה מלכתחילה? יש משהו שאפשר היה לעשות אחרת? יורם כהן: ראשית, אני חושב שישראל עושה הרבה דברים, באמת, מאז זו סיומה של "צוק איתן" [סבב לחימה בין ישראל לחמאס ביולי - אוגוסט 2014] כמעט ארבע שנים, הרבה דברים גם בשיקום, ובעצם ישראל היא החמצן המרכזי, אולי היחידי, שיש לרצועת עזה. כל הפרויקטים שקורים, המשאיות שנכנסות, הציוד, הרפואה, כמעט כל הדברים, אבל אנחנו לא יכולים לעשות הכל, ואני צריך פה 2-3 דקות להסביר. אני לא מדבר בצד המבצעי, זה צריך להביא איזה אלוף בצבא או מישהו אחר שיסביר על הלחימה עם הצלפים, אבל גם לזה אני מוכן לגעת. אבל אני חושב שלא יכולנו לנהוג אחרת אל מול. אחד, שהחמאס מארגן את הכל, שתיים, שהוא מכניס פעילים צבאיים לתוך ההפגנות האלה, שלוש, הוא מראש מכריז שהוא הולך לחתוך את הגדר ולהיכנס לתוך שטח ישראל ולסכן גם תושבים וגם חיילים, ואנחנו יודעים יפה מאוד שאם הגדר הייתה נקרעת או נחתכת והיו נכנסים שלושת אלפים אנשים, לא ארבעים אלף, מה היה שם? כולם רק יכולים לדמיין. גם להם וגם לנו. לכן זה נראה לי הרע במיעוטו. האם צה"ל, באמצעים שהוא מפעיל, מראש, בכרוזים, בהודעות, דרך המצרים, באמצעי אל הרג שהוא משתמש, בקצינים שהוא נותן הוראות פתיחה באש ולא נותן כל חייל לראות בכל מצב גבולי, האם הוא עושה את המקסימום? אני מעריך שכן, והוא גם רוצה להשתפר. אבל אין ספק שהאירוע של 60 הרוגים ומאות פצועים הוא אירוע לא טוב. אבל גם אני חושב צה",ל הוא רואה אותו אירוע לא טוב, אבל אין ברירה אחרת. אילנה דיין: אבל אתה לוקח, יורם כהן, את נקודת האפס. נקודת האפס הייתה השבוע, צה"ל נמצא על הגדר, הפלסטינים רוצים לחצות, אין מצב שצה"ל יאפשר את זה. אתה אומר, מבחינה מבצעית, זה היה המינימום, הרע במיעוטו. יורם כהן: נראה היה לי שלא ניתן לעשות משהו יותר טוב בנסיבות של 60 קילומטר [גבול עם רצועת עזה] ועשרות אלפי אנשים שפזורים בכל כך הרבה מקומות, הרמטכ"ל לא יכול להיות מאחורי כל כוונת ולפעול במדויק, צריך להפעיל כוחות. הם יודעים שהם נכנסים לאזור סכנה. הם חוצים גדר גבול שלנו. זה לא הפגנה, אפילו נגיד של החמאס, לא נגיד של מחאה אזרחית, אפילו של החמאס, בתוך שטחם, הם יכולים לעשות, חיזבאללה עושה את זה הרבה. הם יכולים לעשות הרבה הפגנות, אבל לא לחצות את הגדר. אילנה דיין: השאלה כשאנחנו, אבל כשאנחנו קוראים על מסרים שחמאס שלח, אולי גם שולח בימים אלה, לממשלת ישראל, לאורך השבועות האחרונים, אולי להתחיל לדבר על סוג של תהדיאה, סוג של, לא יודעת איך לקרוא לזה אפילו, רגיעה, הפוגה, הפסקת אש, שקט הדדי, יכול להיות שאלה מסרים שצריך היה להתייחס אליהם יותר ברצינות, בעיקר בהתחשב בסיר הלחץ בתוך עזה, בתנאים ההומניטריים הקשים, בזה שלאוכלוסייה אין כבר מה להפסיד? יורם כהן: זו שאלה מאוד עדינה, ואני אשתדל לענות עליה בצורה קצת אולי מרוכבת. אחד, יש בינינו תהדיאה. הפסקת אש זה סוג של תהדיאה. אנחנו ארבע שנים בהפסקת אש. ישראל לא חודרת לשם, לא הורגת שם, לא, אפילו לדעתי, גם לא מחממת את הגזרה, מעבירה מסרים של, בכל פרמטר שהוא של שקט. והיא גם מצהירה כמדיניות שהיא רוצה שקט. לדחות את המלחמה, לא להיכנס לעימות וכולי וכולי. אבל אני חייב להזכיר פה איזה עניין. יש פה מצב שהצד השני, נגיד שהוא מדבר באופן לא ישיר איתנו, אז דרך גורם שלישי, על תהדיאה, נקרא לזה ארוכת טווח, נגיד 10 שנים או 20 שנה, יש רמזים על זה. א', אני משוכנע, אני לא בקיא, אני משוכנע שכל הרמזים האלו או המסרים האלו מגיעים לממשלת ישראל, ממשלת ישראל צריכה להחליט אם היא מוכנה לדבר או לא לדבר עם חמאס בצורה עקיפה. אילנה דיין: בעבר עשינו את זה? בעבר כשהגיעו מסרים עקיפים כאלה, נכנסנו לזירה ורקדנו את הטנגו הזה איתם? יורם כהן: אני חושב שבתחומים האלה של הפסקת אש בצורה פורמלית, רשמית, בעת עימות. אבל לדעתי מועברים מסרים בתחומים של החיים, מרקם החיים באופן שוטף, על ידי מתאם הפעולה בשטחים, על ידי אנשי האו"ם, וכמובן על ידי המצרים, אולי גם על ידי גורמים אחרים שלדעתי הם פחות אפקטיביים. אבל הבעיה הגדולה זה לא האם לדבר איתם באופן עקיף, על מנת לשפר את המצב בעזה, ולפי דעתי צריך לשפר את המצב בעזה, גם את התשתיות, אולי גם דברים אחרים, אבל הצד שלהם, שהוא מדבר איתנו, הוא לא מדבר איתנו, נגיד, הפסקת אש מול הפסקת אש. הם רוצים 30 דברים אחרים. הוא רוצה נמל ימי, והוא רוצה נמל אווירי, והוא רוצה תנועה של אוכלוסייה חופשית לישראל, והוא רוצה [נקטע]. אילנה דיין: והוא רוצה לא להתפרק מנשקו, לא להפסיק לחפור מנהרות, ולא לתת את הרקטות להפוך אותן לאלומיניום. יורם כהן: השיח בינינו לבינם הוא כאילו, אפילו שאנחנו חזקים, וכאילו לכאורה הם החלשים, הם לא מדברים איתנו באותה שפה, ולא על מה, אפילו דברים אנושיים או הומניטריים, כמו גופות החללים שלנו, החיילים במקרה הזה, או הנעדרים שלנו, שנישבו על ידם. לא מוכנים לדבר איתנו בשום תחום, בשום תנאי, זה שלבים הרבה הרבה יותר מאוחרים. במקום לבנות אבני דרך של אמון, של אמון חלקי, של מחוות מצד לצד, שישראל גם תהיה, תוכל להגמיש את עמדותיה. אפילו הייתי אומר בעדינות, לקחת סיכונים. אנו לא מוכנים לקחת סיכונים כאשר העוינות כל כך גדולה. אילנה דיין: אם אני מבינה אותך נכון, אתה אומר הייתי רוצה להמליץ לממשלת ישראל לקחת סיכונים, רק באופן שבו מתנהג הפרטנר כרגע, או האין פרטנר הזה, אני לא בטוח שאפילו את זה אפשר לעשות. יורם כהן: אני יכול אבל להתייחס לכמה דברים שאני כן חושב שאפשר לעשות. אז קדימה. צריך להיווצר אווירה קצת יותר טובה ממה שהשבוע הזה כמובן, ולא תחת לחץ. אבל אם תיווצר אווירה טובה יותר, בינינו לבינם, לא רק במובן הזה של הגדר, אלא באופן כללי. יהיה אפשר בתנאים מסוימים לישראל לקחת סיכון ולאפשר, למשל, שאטלים או הוצאה של אנשים מעזה ישירות לירדן. לא דרך ישראל ולא דרך יהודה ושומרון. למנוע חיכוך עם גורמים ש[נקטע] ברוך ה' מצב יותר טוב. אילנה דיין: רגע, לא הבנתי, אבל דרך איפה להעביר אנשים מעזה לירדן, דרך איפה? יורם כהן: אוטובוסים, שאטלים. אילנה דיין: אבל כן דרך ישראל. יורם כהן: כן, ברור, ברור דרך ישראל. אבל ללא חניה או תחנה ברמאללה או בשכם או בחברון. ישירות לגשר. הדבר הזה אפשרי, הוא נעשה בעבר באופן מצומצם. אנחנו יכולים לעשות אותו באופן יותר שיטתי, דרך מעבר ארז, אנשים שאנחנו נאשר שהם ייצאו מעזה, לא מחבלים וכדומה, אפשר לעשות את זה, לשחרר לחץ, לאפשר לאנשים אולי לצאת ללימודים באופן יותר טוב, כל עוד המעבר ברפיח סגור. יש דברים שניתן לעשות. אני חושב שאנחנו צריכים להאיץ ככל הניתן, אני מניח שישראל בעד העניין הזה, אבל משום מה זה לא קורה, יש לזה הרבה סיבות, אבל לנסות לשבת ולראות למה הפרויקטים הבינלאומיים התשתיתיים, שקשורים באנרגיה, מים, ביוב וכדומה, לא מתבצעים בעזה. לישראל אין מניעה שהדבר הזה יקרה, להפך. אנחנו חושבים, או אני חושב, אני חושב שגם רוב הציבור חושב, שהציבור בעזה, גם אם הוא נשלט על ידי חמאס, ולצערנו לפני עשור הוא בחר בו, עדיין צריך לתת לו תנאים טובים, על מנת שהחיים שלהם יהיו סבירים. אילנה דיין: ולו רק שבסוף זה אינטרס שלנו. אני רוצה להספיק לגעת יורם כהן באמת בטקסט הזה המאוד מעניין של הנאום שלך בכנס הרצליה בשבוע שעבר. זה מאפשר לנו טיפה לפתוח את הפריזמה ואתה אומר שם בעצם במבט על, גם על עזה, גם על יהודה ושומרון, אין באמת סיכוי אמיתי להסדר מדיני עם הפלסטינים בעתיד הקרוב, יש כן אינטרס ישראלי-לאומי שזה יקרה. ואתה מזכיר שיחה שהייתה לך לפני שנים עם סוכן שהפעלת בשטחים, ושמעת ממנו משהו שעד עכשיו נשאר איתך. יורם כהן: זה כבר לפני הרבה מאוד שנים שעוד הייתי שטח, זה כמעט דור, 25 או 27 שנים, איש די בכיר אינטליגנטי, ובשיחות שהן שיחות צעד, שהן לא שיחות על מודיעין ומה קורה היום ומה ניתן לעשות וכולי, אלא על כל אחד שגם מדבר עם אנשים בצד השני ברמה די בכירה מנסה לבחון אופציות, נקרא לזה ככה, או באיזה תנאים נסתדר. ובאחת השיחות, הדימוי שהוא בחר לתת, זה סוג של דילמת אסיר, אבל בצד הזה הישראלי, והוא בחר לקרוא לצד הפלסטיני סוג של כדור ברזל, שרשרת שכבולה לך לרגל, שאתה לפעמים מתוסכל, אתה רוצה להיפרד ממנה, אתה הולך איתה לישון, אתה בועט בה לפעמים מרוב תסכול, אבל אתה לא נצליח להתפטר מזה. ואתה כל הזמן חולם על זה, ואתה לא יכול לעשות את זה. ולא רק את זה, שאם אתה לא מתייחס אליו בצורה מכובדת, במרכאות, או לא חושב על זה בהתנהלות שלך, או שאתה נופל, או שאתה שובר את האצבעות, או שאתה נגרר, או שחס וחלילה, אם אתה זורק את זה בחמת זעם לביצה, אתה פשוט שוקע אחריו. אילנה דיין: ואתה גוזר מזה איזושהי השקפה שאתה פורש באותו נאום, לא נספיק כמובן לפרוש את כולה, תחת הכותרת סור מרע ועשה טוב, גם צעדים הומניטריים וכן הלאה, אבל כשאתה אומר סור מרע יורם כהן, אתה אומר כי אתה חושש מצעדים של סיפוח? יורם כהן: אני חושש, קודם כל אני חושב שאנחנו צריכים להגיע למצב שלא לעשות, ישראל, לא כדאי שהיא תעשה גם אם היא, אני חושב ש[קטע את המשפט - יד"ה], לא כדאי שתעשה צעדים בלתי הפיכים. כי אם אנחנו רוצים להגיע להסדר אי-פעם, ואני חושב גם צריך לשמור על הסדרי הביטחון, אבל אסור שנעשה דברים שהם יהיו בלתי הפיכים. דברים בלתי הפיכים הם כאלה שקשה מהם ללכת אחורה בין היתר, אם אנחנו נעשה סיפוח של כל יהודה ושומרון, בוא נהיה עכשיו שאנו יכולים, אני אומר יותר קיצוני. בוא נניח עכשיו שהפלסטינים מעוניינים, לא מוכנים, מעוניינים. אני חושב שזה יהיה איום ונורא לעתיד שלנו. ולכן, ללכת, אני חושב שצריך להימנע ממדינה אחת דו-לאומית, בוודאי בהיקפים של 40-50% אוכלוסייה עוינת אותנו. לכן, לעשות דברים שאפשר, ולא חכמים, אני חושב שזה דבר רע. זה צריך להימנע מזה. בכל מה שאנחנו, נעשה נקבע עמדה או יכולת או מציאות שהיא בלתי הפיכה. בזמנו נתתי דימוי אחר של עור של ג'ירף. כלומר, אם אנחנו נהיה בסיטואציה שכל יהודה ושומרון יהיו כתמים, חומים צהובים לבנים, כלומר שטח A, B ו-C, יישובים פלסטינים, ביניהם מעורבבים ישובים. לא ניתן לתת לפלסטינים בעצם שום דבר. לא יהיה להם רצף טריטוריאלי. אפילו, אני הייתי אומר בצורה קיצונית, אפילו את האוטונומיה, שכרגע זה נראה לי הדבר היחידי הרלוונטי בשנים הקרובות. הרי היחידי בשנים הקרובות. לא ניתן יהיה לתת את זה, כי לא יהיה אפשר בפועל לממש את זה. ולכן אני חושב שאנחנו צריכים לעשות דברים שהם סור מרע. לא לעשות דברים שהם יגרמו לנו נזק, לפחות אם רוב העם לא חושב שכדאי לעשות את זה. ולא רק בהקשרים קואליציוניים, או בהקשרים אחרים. אבל יש הרבה דברים שאנחנו כן יכולים לעשות. יש גם דברים טובים שאנחנו יכולים לעשות. אנחנו יכולים ללכת לקראת הפלסטינים בתחום הכלכלה, בתחום תשתיות, לפעמים אפילו בתנאים מסוימים. שוב פעם זה גם תלוי בהם. ההנהגה הפלסטינית המדינית לדעתי עושה הרבה טעויות. אבל בתחומים מסוימים שאם עוד פעם תיווצר אווירה טובה, אנחנו יכולים לעזור לכוחות הביטחון הפלסטיניים, זה לא מסכן אותנו. אנחנו יכולים לפעמים, הייתי אומר, לתת שטחים קטנים פתוחים בשטחי C לעביר לרשות כאות של מחווה טובה, כאלה שבכל הסדר שהוא עתידי זה לא יהיה חלק מה שנקרא מדינת ישראל. יש כמה דברים שאנו יכולים לעשות. הצד השני גם צריך לרקוד איתנו גם צריך להיות איתנו גם ברמה המדינית לא רק ברמה של התיאום, ברמה יותר טובה, ואם הדברים האלו אפשר, אני לא יודע תמיד אם אפשר לעשות אותם פוליטית בישראל. אבל האם כדאי לעשות אותם? אילנה דיין: כן, זהו, אני אפילו לא שואלת אותך, כי אני יודעת שלא תרצה להיכנס לזירה הזאת, רק לסיום, אני חייבת לספק את הסקרנות שלי. אתה מקבל טלפונים? יורם כהן: עד לפני שנה, הייתי אומר, הייתי מדי פעם, היו קוראים לי והייתי מדבר עם מי שצריך. אילנה דיין: האמת שזו תשובה לשאלה שלא שאלתי, לא, זו תשובה לשאלה שלא שאלתי, התכוונתי לומר, התכוונתי לשאול אם זה גם מעניין, שאתה אומר מתייעצים, היו מתייעצים לפחות, אני שואלת אם אתה מקבל הצעות, בימים האלה, בתקופה האחרונה, לקפוץ לזירה הפוליטית. יורם כהן: כן. כן, אבל אני נותן תשובה לכולם שאני לא החלטתי בכלל שאני רוצה להיכנס לזה, עדיין עקרונית. אבל אם מישהו מדבר איתי ושואל אותי מה אני חושב על הזירה הפלסטינית, או על ביטחון הפנים, או על פתרונות, או רעיונות, או הצעות, אני משתף. אבל לא מעבר לזה. אילנה דיין: ואנחנו גם נהנינו לשמוע את התובנות שלך הבוקר. יורם כהן, לשעבר ראש השב"כ, תודה רבה לך על השיחה הזאת. יורם כהן: -תודה רבה. כל טוב. סימוכין: אודיו: גל"צ. תמונה: יורם כהן, צילום מסך מ"כאן 11"

Jonathan D. Halevi

104,080 次观看 • 1 年前

מארק אנדריסן שותף מייסד בקרן הון סיכון מהגדולות בעולם a16z: ״אני תמיד דוחף יזמים להעלות מחירים, להעלות מחירים, להעלות מחירים. אנחנו משקיעים הרבה זמן בעבודה עם החברות שלנו על תמחור, זה באמת שילוב קסום של אמנות ומדע, שהרבה חברות לא מתייחסות אליו ברצינות מספקת. עיקרון ליבה בתמחור הוא שלא לתמחר לפי עלות אם אפשר להימנע מזה. צריך לתמחר לפי ערך. במיוחד כשמוכרים לעסקים, צריך לתמחר כאחוז מהערך העסקי שאתם יוצרים.״ הוא נותן דוגמה לבניית AI שיכול לעשות את העבודה של מתכנת, עורך דין או רדיולוג: ״האם אפשר לתמחר לפי ערך ולקחת אחוז ממה שבעבר היה ממש בן אדם? או במילים אחרות, האם אפשר לתמחר לפי פריון שולי? אם אפשר לקחת רופא אנושי ולהפוך אותו להרבה יותר פרודוקטיבי בזכות AI, האם אפשר לתמחר כאחוז מהקפיצה בפרודוקטיביות? התפיסה הנאיבית לגבי תמחור היא שככל שהמחיר נמוך יותר, כך זה טוב יותר ללקוח. הדרך המתוחכמת יותר להסתכל על זה היא שמחירים גבוהים הם לעיתים טובים ללקוח, כי מחיר גבוה מאפשר לספק לשפר את המוצר מהר יותר. חברות עם מחירים ומרווחים גבוהים יכולות להשקיע יותר במחקר ופיתוח ולהפוך את המוצר לטוב יותר. רוב האנשים שקונים דברים לא מחפשים רק את המחיר הזול ביותר. הם רוצים משהו שעובד ממש טוב. זה מנוגד לאינטואיציה של הרבה מהנדסים. הרבה מהנדסים חושבים שיש קשר חד ממדי בין מחיר לערך. יש להם מודל מנטלי של מסחר כאילו הם מוכרים אורז או משהו כזה. כאילו: 'המוצר שלי קסום ואף אחד לא יכול לשכפל אותו, אבל אני צריך לתמחר אותו כמו סחורה.' לא, אתם לא. למעשה, בדיוק ההפך. אם תתמחרו גבוה, תוכלו לממן מאמצי מכירות ושיווק יקרים יותר, מה שאומר שיש לכם סיכוי גבוה יותר לנצח את השוק, מה שאומר שיש לכם סיכוי גבוה יותר לממן את כל המחקר, הפיתוח והרכישות שתרצו לעשות. לכן אנחנו תמיד מנסים להעביר אנשים למיינדסט דו ממדי, שבו מחירים גבוהים שווים צמיחה מהירה יותר." לפני שהקים עם בן הורוביץ׳ את a16z מארק הקים מספר חברות, המוכרת שבהן חברת Mosiac שלימים הפכה לNetscape שהיה דפדפן האינטרנט המוצלח הראשון בהיסטוריה. חברה שנמכרה ב1999 לAOL תמורת 4.3 מיליארד דולר ולאורך השנים נמחקה.

מארק אנדריסן שותף מייסד בקרן הון סיכון מהגדולות בעולם a16z: ״אני תמיד דוחף יזמים להעלות מחירים, להעלות מחירים, להעלות מחירים. אנחנו משקיעים הרבה זמן בעבודה עם החברות שלנו על תמחור, זה באמת שילוב קסום של אמנות ומדע, שהרבה חברות לא מתייחסות אליו ברצינות מספקת. עיקרון ליבה בתמחור הוא שלא לתמחר לפי עלות אם אפשר להימנע מזה. צריך לתמחר לפי ערך. במיוחד כשמוכרים לעסקים, צריך לתמחר כאחוז מהערך העסקי שאתם יוצרים.״ הוא נותן דוגמה לבניית AI שיכול לעשות את העבודה של מתכנת, עורך דין או רדיולוג: ״האם אפשר לתמחר לפי ערך ולקחת אחוז ממה שבעבר היה ממש בן אדם? או במילים אחרות, האם אפשר לתמחר לפי פריון שולי? אם אפשר לקחת רופא אנושי ולהפוך אותו להרבה יותר פרודוקטיבי בזכות AI, האם אפשר לתמחר כאחוז מהקפיצה בפרודוקטיביות? התפיסה הנאיבית לגבי תמחור היא שככל שהמחיר נמוך יותר, כך זה טוב יותר ללקוח. הדרך המתוחכמת יותר להסתכל על זה היא שמחירים גבוהים הם לעיתים טובים ללקוח, כי מחיר גבוה מאפשר לספק לשפר את המוצר מהר יותר. חברות עם מחירים ומרווחים גבוהים יכולות להשקיע יותר במחקר ופיתוח ולהפוך את המוצר לטוב יותר. רוב האנשים שקונים דברים לא מחפשים רק את המחיר הזול ביותר. הם רוצים משהו שעובד ממש טוב. זה מנוגד לאינטואיציה של הרבה מהנדסים. הרבה מהנדסים חושבים שיש קשר חד ממדי בין מחיר לערך. יש להם מודל מנטלי של מסחר כאילו הם מוכרים אורז או משהו כזה. כאילו: 'המוצר שלי קסום ואף אחד לא יכול לשכפל אותו, אבל אני צריך לתמחר אותו כמו סחורה.' לא, אתם לא. למעשה, בדיוק ההפך. אם תתמחרו גבוה, תוכלו לממן מאמצי מכירות ושיווק יקרים יותר, מה שאומר שיש לכם סיכוי גבוה יותר לנצח את השוק, מה שאומר שיש לכם סיכוי גבוה יותר לממן את כל המחקר, הפיתוח והרכישות שתרצו לעשות. לכן אנחנו תמיד מנסים להעביר אנשים למיינדסט דו ממדי, שבו מחירים גבוהים שווים צמיחה מהירה יותר." לפני שהקים עם בן הורוביץ׳ את a16z מארק הקים מספר חברות, המוכרת שבהן חברת Mosiac שלימים הפכה לNetscape שהיה דפדפן האינטרנט המוצלח הראשון בהיסטוריה. חברה שנמכרה ב1999 לAOL תמורת 4.3 מיליארד דולר ולאורך השנים נמחקה.

המחנך הפיננסי

13,279 次观看 • 8 个月前

מה יקרה אם כולם ישקיעו במדדים? התייחסות אחרונה לביקורת שהסולידית כתבה על השקעות לעצלנים. יש הרבה מאוד למה להתייחס, והחשוב שבהם הוא באי-הופעתו של גילוי נאות מאוד חשוב: "הסולידית" ו"השקעות לעצלנים" הם יריבים עסקיים, מה שעשוי להשפיע (וכנראה השפיע) על הביקורת "העניינית". ידוע לכל שבלוגרים פיננסים מתפרנסים מהפניה לבתי השקעות, שזה מאגר מים שפרנס יפה את המשפיענים, אבל מאגר המים הולך ודועך. ועדיין, מי שפותח חשבון מסחר דרכי, לא יפתח דרך הסולידית, וההיפך. הבדל "קטן" הוא שהפנייה לבתי השקעות מרכיב פחות מ-%9 מההכנסות של העסק שלי. אני בכלל לא מסתמך עליו. אניח בזהירות, מההיכרות עם התעשייה והספקים, שבמקרה שלה - מדובר ביותר מ-%90 מהכנסות העסק. הביקורת שכתבה הייתה מנומקת מאוד. אבל נימוקים זה לא מספיק. הרי היא נימקה בנובמבר 2014 שהשוק (S&P500) מנופח מאוד. מאז מחירו עלה ב-%26. נימוקים ורהיטות עדיין לא מאפשרים לצפות את העתיד. אבל הם כן מרתיעים אנשים מלהתחיל להשקיע, ואני מנסה לעשות בדיוק את ההיפך. רובה של הביקורת של הסולידית - נכונה, ואני ממליץ לקרוא אותה כי היא מעניינת. הבעיה היא בעמדה בה היא כתבה את הביקורת, ולמרות הכבוד שהיא חולקת לי ב-%5 מהפוסט, הוא נגוע בעמדה ראשונית בעייתית, שניכרת בהחלט לכל אורכו. עניינית, על מי שמאזין לפודקאסט שלי או קורא את הבלוג שלי, מכיר את המענה לכל אחת מהביקורות שהיא כתבה (ויש מענה בשפע, מוזמנים לשאול אותי ואענה בתגובות). אבל שמחתי לגלות שאין לי אפילו פוסט אחד, או איזכור אחד בפודקאסט, לפרדוקס גרוסמן-שטיגליץ ("מה יקרה אם כולם ישקיעו במדדים?"). מודה לאחותי הסולידית על הביקורת ועל הזמן הרב שהשקיעה בה - אני זכיתי בטראפיק אדיר (מעל לאלף נרשמים לוובינר שלי שמתחיל בעוד שעה!) אבל יותר מכל זכו העוברים והשבים באינטרנט, מריל חדש שערכתי שעונה בדיוק על הדילמה של המשקיעים שנובעת מפרדוקס גרוסמן שטיגליץ.

מה יקרה אם כולם ישקיעו במדדים? התייחסות אחרונה לביקורת שהסולידית כתבה על השקעות לעצלנים. יש הרבה מאוד למה להתייחס, והחשוב שבהם הוא באי-הופעתו של גילוי נאות מאוד חשוב: "הסולידית" ו"השקעות לעצלנים" הם יריבים עסקיים, מה שעשוי להשפיע (וכנראה השפיע) על הביקורת "העניינית". ידוע לכל שבלוגרים פיננסים מתפרנסים מהפניה לבתי השקעות, שזה מאגר מים שפרנס יפה את המשפיענים, אבל מאגר המים הולך ודועך. ועדיין, מי שפותח חשבון מסחר דרכי, לא יפתח דרך הסולידית, וההיפך. הבדל "קטן" הוא שהפנייה לבתי השקעות מרכיב פחות מ-%9 מההכנסות של העסק שלי. אני בכלל לא מסתמך עליו. אניח בזהירות, מההיכרות עם התעשייה והספקים, שבמקרה שלה - מדובר ביותר מ-%90 מהכנסות העסק. הביקורת שכתבה הייתה מנומקת מאוד. אבל נימוקים זה לא מספיק. הרי היא נימקה בנובמבר 2014 שהשוק (S&P500) מנופח מאוד. מאז מחירו עלה ב-%26. נימוקים ורהיטות עדיין לא מאפשרים לצפות את העתיד. אבל הם כן מרתיעים אנשים מלהתחיל להשקיע, ואני מנסה לעשות בדיוק את ההיפך. רובה של הביקורת של הסולידית - נכונה, ואני ממליץ לקרוא אותה כי היא מעניינת. הבעיה היא בעמדה בה היא כתבה את הביקורת, ולמרות הכבוד שהיא חולקת לי ב-%5 מהפוסט, הוא נגוע בעמדה ראשונית בעייתית, שניכרת בהחלט לכל אורכו. עניינית, על מי שמאזין לפודקאסט שלי או קורא את הבלוג שלי, מכיר את המענה לכל אחת מהביקורות שהיא כתבה (ויש מענה בשפע, מוזמנים לשאול אותי ואענה בתגובות). אבל שמחתי לגלות שאין לי אפילו פוסט אחד, או איזכור אחד בפודקאסט, לפרדוקס גרוסמן-שטיגליץ ("מה יקרה אם כולם ישקיעו במדדים?"). מודה לאחותי הסולידית על הביקורת ועל הזמן הרב שהשקיעה בה - אני זכיתי בטראפיק אדיר (מעל לאלף נרשמים לוובינר שלי שמתחיל בעוד שעה!) אבל יותר מכל זכו העוברים והשבים באינטרנט, מריל חדש שערכתי שעונה בדיוק על הדילמה של המשקיעים שנובעת מפרדוקס גרוסמן שטיגליץ.

Tamir Mandowsky 🦥🌴

37,111 次观看 • 4 个月前

פוסט הכרזה על התמודדות בפריימריז (כן, עוד אחד) אחרי 7 שנים בתנועת מחזקים, 4 מתוכן כמנכ״ל התנועה, החלטתי להתמודד על מקום ברשימת הדמוקרטים לכנסת אני פעיל שלום דורי. אני חלק מדור שנולד בזמן האינתיפאדה הראשונה, התבגר במהלך האינתיפאדה השנייה, ונשלח למות ולהרוג ביותר מדי מלחמות חסרות תועלת ומבצעים חסרי תוחלת. אני חלק מדור שהופקר לסרבנות מדינית וניהול סכסוכים, ליוקר מחייה בלתי אפשרי, לפוסט טראומה מרסקת נפשות. אני חלק מדור שמשלם את המחירים הכי כבדים בגלל התפרקות הממשלה והמדינה מאחריות כלפי האזרחים. הדור שלי משלם את המחירים האלה כבר עשורים. הבעיות של ישראל לא התחילו עם הממשלה הזאת, או זאת שלפניה, או זאת שלפניה, או זאת שלפניה (למרות שיש כאן קו מחבר אם אתם מבינים למה אני מתכוון). אבל הדור שלי הוא גם הדור שיש לו הכי הרבה מה להרוויח משינוי. אני מתמודד בפריימריז כדי להיות חבר כנסת. אני מאמין שמפלגת הדמוקרטים היא הכוח הפוליטי המניע של התיקון והריפוי והשיקום. החלטתי להתמודד כדי להיות חלק מהתנועה אל כיוון התיקון: כדי שנוכל לגדל את הילדים שלנו בשלום וביטחון, כדי שנצליח לבנות כאן מדינה שאפשר להיות גאים בה, מדינת רווחה חזקה, עם מערכות ציבוריות חזקות, עם מנהיגים ומנהיגות שעובדים בשביל כל האזרחים *ללא יוצאים מן הכלל* אני רוצה להיות חלק מההנהגה הזאת. כבר יותר מ-10 שנים שאני צועד עם רגל אחת בחברה האזרחית והרגל השנייה בפוליטיקה המפלגתית. הובלתי מאות מאבקים עם אלפי שותפות ושותפים ברחוב וברשת, ואני מאמין שהחברה האזרחית היא כוח העל של המחנה שלנו. הוכחנו את זה במחאה נגד ההפיכה המשטרית ואחרי ה-7.10, ובמאבק להצלת החטופים ועצירת המלחמה. הגיע הזמן שאני אעביר את כובד המשקל שלי לרגל המפלגתית, ואנסה להגיע למקום ריאלי ברשימה לכנסת. איך אפשר לעזור לי? 1. לשתף את הפוסט הזה 2. להתפקד למפלגת הדמוקרטים (לינק בתגובות) 3. להצטרף לקבוצת הוואטסאפ של הקמפיין (לינק גם בתגובות)

פוסט הכרזה על התמודדות בפריימריז (כן, עוד אחד) אחרי 7 שנים בתנועת מחזקים, 4 מתוכן כמנכ״ל התנועה, החלטתי להתמודד על מקום ברשימת הדמוקרטים לכנסת אני פעיל שלום דורי. אני חלק מדור שנולד בזמן האינתיפאדה הראשונה, התבגר במהלך האינתיפאדה השנייה, ונשלח למות ולהרוג ביותר מדי מלחמות חסרות תועלת ומבצעים חסרי תוחלת. אני חלק מדור שהופקר לסרבנות מדינית וניהול סכסוכים, ליוקר מחייה בלתי אפשרי, לפוסט טראומה מרסקת נפשות. אני חלק מדור שמשלם את המחירים הכי כבדים בגלל התפרקות הממשלה והמדינה מאחריות כלפי האזרחים. הדור שלי משלם את המחירים האלה כבר עשורים. הבעיות של ישראל לא התחילו עם הממשלה הזאת, או זאת שלפניה, או זאת שלפניה, או זאת שלפניה (למרות שיש כאן קו מחבר אם אתם מבינים למה אני מתכוון). אבל הדור שלי הוא גם הדור שיש לו הכי הרבה מה להרוויח משינוי. אני מתמודד בפריימריז כדי להיות חבר כנסת. אני מאמין שמפלגת הדמוקרטים היא הכוח הפוליטי המניע של התיקון והריפוי והשיקום. החלטתי להתמודד כדי להיות חלק מהתנועה אל כיוון התיקון: כדי שנוכל לגדל את הילדים שלנו בשלום וביטחון, כדי שנצליח לבנות כאן מדינה שאפשר להיות גאים בה, מדינת רווחה חזקה, עם מערכות ציבוריות חזקות, עם מנהיגים ומנהיגות שעובדים בשביל כל האזרחים ללא יוצאים מן הכלל אני רוצה להיות חלק מההנהגה הזאת. כבר יותר מ-10 שנים שאני צועד עם רגל אחת בחברה האזרחית והרגל השנייה בפוליטיקה המפלגתית. הובלתי מאות מאבקים עם אלפי שותפות ושותפים ברחוב וברשת, ואני מאמין שהחברה האזרחית היא כוח העל של המחנה שלנו. הוכחנו את זה במחאה נגד ההפיכה המשטרית ואחרי ה-7.10, ובמאבק להצלת החטופים ועצירת המלחמה. הגיע הזמן שאני אעביר את כובד המשקל שלי לרגל המפלגתית, ואנסה להגיע למקום ריאלי ברשימה לכנסת. איך אפשר לעזור לי? 1. לשתף את הפוסט הזה 2. להתפקד למפלגת הדמוקרטים (לינק בתגובות) 3. להצטרף לקבוצת הוואטסאפ של הקמפיין (לינק גם בתגובות)

Eran Nissan ערן ניסן

34,695 次观看 • 3 个月前

זה היה באפריל 2023, כמה שבועות אחרי שעזבנו את הישיבה. אני בן 18, יהודה בן 20 - שנינו חרדים אמיתיים כמו שאנחנו היום: כובע שחור, חליפה שחורה, ציצית בחוץ, כיפה על הראש, שומרים שבת, מתפללים שלוש פעמים ביום, אומרים ברכות לפני אכילה. רק שלא למדנו יותר בישיבה. החלטנו לצאת, כי לא יכולנו יותר לשמוע את הדרשות שמתייחסות לממשלה כאילו היא קדושה, כאילו כל ביקורת על נתניהו היא חילול השם. הרגשנו שאנחנו אותם אנשים - רק עם עיניים פקוחות יותר. בדרך לקפלן, באוטובוס 160 מבני ברק, כבר ראינו את הגל מתחיל להתגלגל. מהחלון ראינו מאות אנשים צועדים לכיוון תל אביב - צעירים עם דגלי ישראל גדולים על הכתפיים, משפחות עם ילדים קטנים על הכתפיים, מבוגרים עם שלטים צבעוניים: "דמוקרטיה או מלחמת אחים", "לא ניתן להפוך את ישראל לדיקטטורה", "החוק שווה לכולם - גם לראש הממשלה". הכבישים היו מלאים, מכוניות צפרו בתמיכה, אנשים נופפו בדגלים מהמדרכות והגשרים. זה נראה כמו נהר של אנשים שמתעוררים. יוסי הסתכל עליי ואמר בשקט, מתחת לכובע: "תראה, זה לא 'השמאלנים'. זה עם שלם שמבין מה הם מנסים לעשות." הידיים שלי רעדו קצת מתחת לחליפה השחורה. כשהגענו לקפלן, ההמון היה עצום - קולות, שירה, מגפונים, דגלים בכל מקום. עמדנו בצד, מנסים להתאקלם, מרגישים קצת כמו זרים עם הכובעים והחליפות בין כל החולצות הקלילות והצבעוניות. ואז ניגשה אלינו אישה מבוגרת, חילונית לגמרי, עם דגל קטן תלוי על התיק. היא חייכה חיוך חם ואמרה: "ברוכים הבאים, יקרים. תודה שבאתם. זה ממש מחזק לראות חרדים כמוכם כאן." לא שאלה כלום על המראה שלנו, לא הסתכלה בעיניים סקרניות. פשוט נתנה לנו תחושה שאנחנו חלק מהדבר הזה. באותו רגע משהו נפתח לי בלב. כל החיים שמעתי ש"החילונים שונאים חרדים", "הם רוצים להרוס את התורה". אבל פה ראיתי אנשים שרוצים מדינה שבה התורה יכולה להתקיים בלי שחיתות, בלי שראש ממשלה עם תיקים פליליים ישתמש בה כתירוץ לשקר ולגניבה. ראיתי איך נתניהו וממשלתו מנסים לשבור את המערכת – להפוך את בית המשפט למכשיר פרטי, להשתיק כל מבקר, להשתמש בפחד של החרדים מגיוס כדי להחזיק בשלטון. ראיתי איך עסקנים חרדים מוכרים את עתיד הילדים שלנו תמורת כספים ותפקידים, במקום להילחם למען צדק אמיתי כמו שכתוב בגמרא. יוסי ואני עמדנו שם, מחזיקים דגלי ישראל, אנשים צילמו אותנו, חיבקו אותנו, צעקו איתנו "עם ישראל חי!". לא היו שם חרדים אחרים שפגשנו - אבל לא היינו צריכים. הרגשנו שהמאבק הזה הוא גם שלנו, של התורה שמדברת על "צדק צדק תרדוף", של יושר ששווה לכולם - גם לראש ממשלה. מושחתים ועבריינים כמו נתניהו וממשלתו יצרו אותי. הם, והשתיקה של רבים סביבם, הדליקו בי את האש. בגיל 18, כבר לא בישיבה אבל עדיין חרדי נורמלי כמו היום, הבנתי שאם לא אצא להילחם עכשיו - איך אוכל להסתכל בעיניים של הילדים שלי בעתיד? מאז אני נלחם. לא נגד החרדים. נגד השקר, נגד השחיתות, נגד מי שמשתמש בתורה כמגן לפשעים. בשביל מדינה שבה כל ילד - חרדי או לא - יגדל עם צדק אמיתי, עם מנהיגים נקיים, עם תקווה. המאבק שלי התחיל באוטובוס 160, כשראינו את מאות הצועדים עם הדגלים בדרך לקפלן - והוא לא ייגמר עד שננצח.✊🇮🇱 נ.ב. בסרטון המצורף רואים אותי ואת חברי היקר יהודה בהפגנה הסוערת בליל גלנט הראשון (בשניה 21). שתפו ועקבו 🙏❤️

זה היה באפריל 2023, כמה שבועות אחרי שעזבנו את הישיבה. אני בן 18, יהודה בן 20 - שנינו חרדים אמיתיים כמו שאנחנו היום: כובע שחור, חליפה שחורה, ציצית בחוץ, כיפה על הראש, שומרים שבת, מתפללים שלוש פעמים ביום, אומרים ברכות לפני אכילה. רק שלא למדנו יותר בישיבה. החלטנו לצאת, כי לא יכולנו יותר לשמוע את הדרשות שמתייחסות לממשלה כאילו היא קדושה, כאילו כל ביקורת על נתניהו היא חילול השם. הרגשנו שאנחנו אותם אנשים - רק עם עיניים פקוחות יותר. בדרך לקפלן, באוטובוס 160 מבני ברק, כבר ראינו את הגל מתחיל להתגלגל. מהחלון ראינו מאות אנשים צועדים לכיוון תל אביב - צעירים עם דגלי ישראל גדולים על הכתפיים, משפחות עם ילדים קטנים על הכתפיים, מבוגרים עם שלטים צבעוניים: "דמוקרטיה או מלחמת אחים", "לא ניתן להפוך את ישראל לדיקטטורה", "החוק שווה לכולם - גם לראש הממשלה". הכבישים היו מלאים, מכוניות צפרו בתמיכה, אנשים נופפו בדגלים מהמדרכות והגשרים. זה נראה כמו נהר של אנשים שמתעוררים. יוסי הסתכל עליי ואמר בשקט, מתחת לכובע: "תראה, זה לא 'השמאלנים'. זה עם שלם שמבין מה הם מנסים לעשות." הידיים שלי רעדו קצת מתחת לחליפה השחורה. כשהגענו לקפלן, ההמון היה עצום - קולות, שירה, מגפונים, דגלים בכל מקום. עמדנו בצד, מנסים להתאקלם, מרגישים קצת כמו זרים עם הכובעים והחליפות בין כל החולצות הקלילות והצבעוניות. ואז ניגשה אלינו אישה מבוגרת, חילונית לגמרי, עם דגל קטן תלוי על התיק. היא חייכה חיוך חם ואמרה: "ברוכים הבאים, יקרים. תודה שבאתם. זה ממש מחזק לראות חרדים כמוכם כאן." לא שאלה כלום על המראה שלנו, לא הסתכלה בעיניים סקרניות. פשוט נתנה לנו תחושה שאנחנו חלק מהדבר הזה. באותו רגע משהו נפתח לי בלב. כל החיים שמעתי ש"החילונים שונאים חרדים", "הם רוצים להרוס את התורה". אבל פה ראיתי אנשים שרוצים מדינה שבה התורה יכולה להתקיים בלי שחיתות, בלי שראש ממשלה עם תיקים פליליים ישתמש בה כתירוץ לשקר ולגניבה. ראיתי איך נתניהו וממשלתו מנסים לשבור את המערכת – להפוך את בית המשפט למכשיר פרטי, להשתיק כל מבקר, להשתמש בפחד של החרדים מגיוס כדי להחזיק בשלטון. ראיתי איך עסקנים חרדים מוכרים את עתיד הילדים שלנו תמורת כספים ותפקידים, במקום להילחם למען צדק אמיתי כמו שכתוב בגמרא. יוסי ואני עמדנו שם, מחזיקים דגלי ישראל, אנשים צילמו אותנו, חיבקו אותנו, צעקו איתנו "עם ישראל חי!". לא היו שם חרדים אחרים שפגשנו - אבל לא היינו צריכים. הרגשנו שהמאבק הזה הוא גם שלנו, של התורה שמדברת על "צדק צדק תרדוף", של יושר ששווה לכולם - גם לראש ממשלה. מושחתים ועבריינים כמו נתניהו וממשלתו יצרו אותי. הם, והשתיקה של רבים סביבם, הדליקו בי את האש. בגיל 18, כבר לא בישיבה אבל עדיין חרדי נורמלי כמו היום, הבנתי שאם לא אצא להילחם עכשיו - איך אוכל להסתכל בעיניים של הילדים שלי בעתיד? מאז אני נלחם. לא נגד החרדים. נגד השקר, נגד השחיתות, נגד מי שמשתמש בתורה כמגן לפשעים. בשביל מדינה שבה כל ילד - חרדי או לא - יגדל עם צדק אמיתי, עם מנהיגים נקיים, עם תקווה. המאבק שלי התחיל באוטובוס 160, כשראינו את מאות הצועדים עם הדגלים בדרך לקפלן - והוא לא ייגמר עד שננצח.✊🇮🇱 נ.ב. בסרטון המצורף רואים אותי ואת חברי היקר יהודה בהפגנה הסוערת בליל גלנט הראשון (בשניה 21). שתפו ועקבו 🙏❤️

טוביה - חרדי למען הדמוקרטיה 🇮🇱

38,902 次观看 • 8 个月前

חמישה שבועות לפני מתקפת השבעה באוקטובר – דן חלוץ מסביר משמעות גל הפסקת ההתנדבות לשירות מילואים בחיל האוויר: "באמצע ספטמבר השינוי יהיה מסוים; כשירותו של צה"ל תלך ותפחת" [אם תפרוץ מלחמה אחרי החגים?] "אנחנו ננצח, אנחנו נשלם מחירים יותר כבדים. זה כל הסיפור. יותר אזרחים ויותר חיילים" ב-30 באוגוסט 2023, התראיין המטכ"ל לשעבר רא"ל (מיל.) דן חלוץ באולפן אתר Ynet, ולהן תוכן הראיון: אלכסנדרה לוקש: רב אלוף במילואים דן חלוץ, שלום אדוני. בוקר טוב. דן חלוץ: בוקר טוב, אלכסנדרה. אלכסנדרה לוקש: טוב, יש לנו הרבה מאוד עניינים כמובן על הפרק, אבל הכל גם קשור להכל בסופו של דבר, ונתחיל באמת עם הסיפא של הדברים. שר הביטחון [יואב] גלנט, לא חדש עבור מי שמקשיב לחדשות בישראל, מי שמכיר את המערכת כמוך, כמה באמת זה מזכיר לך את החודשים שלפני מלחמת לבנון השנייה? דן חלוץ: אני מוטרד מהכיוון הזה של הצהרות. אנחנו למדנו בחיים שכשמצהירים ומצהירים ומצהירים, בסוף הגפרור יכול להיזרק והדלק יכול לבעור. הייתי מעדיף שהפתרון לבעיה הזו של האוהל [שהקים חיזבאללה בגבול ישראל], יינתן בדרך אחרת. אלכסנדרה לוקש: אבל זה רק האוהל, זה הרי, יש הרבה מאוד פרובוקציות וגם כנראה דחיפה איראנית, לפחות לפי מה שאנחנו שומעים. דן חלוץ: בסדר, יש דחיפה איראנית ויש הרבה פרובוקציות, ואנחנו צריכים להיות המבוגר האחראי הפעם. אני מציע את זה למדינת ישראל. אני חרד למדינת ישראל, לא לאיראנים ולא לחיזבאללה. אני בטוח שמדינת ישראל אם היא תחליט שזה מה שצריך לעשות, תעשה את זה טוב מאוד. אלכסנדרה לוקש: האמירות האלה, אתה אומר, רק מתדלקות את ההסלמה הפוטנציאלית, הן לא בולמות אותה כמו ש... דן חלוץ: הן אמורות לשרת כמה דברים. הן אמורות קודם כל להשפיע על האו"ם לעשות את עבודתו, ולא להיכנע לגחמות של ממשלת לבנון. הדבר השני, הן אמורות לאותת לצד השני, שימו לב, אנחנו מוכנים. הדבר השלישי, כפי שאמרתי, הן יכולות להדליק את האזור. אלכסנדרה לוקש: זה החשש שלך, שאמירה... של גלנט יכולה רק להדליק את ההזדמנות. דן חלוץ: לא, אני לא רוצה לומר שהאמירה הזו לבדה, אבל אני אומר דבר אחד, עוד לא נולד האוהל שבגללו כדאי לצאת למלחמה, גם אם היא תהיה מוצלחת, כי אין מלחמות מוצלחות. למדנו את זה. אלכסנדרה לוקש: אתה אומר אין מלחמות מוצלחות, ויש לנו כמה זיכרונות, לך יש בטח כמה זיכרונות ממלחמת לבנון השנייה. אנחנו מוכנים למלחמה? הרי יש כל מיני הצהרות, גם ישנות, גם נוכחיות, של אנשים במערכת הביטחונית, גם בדרג המדיני, שאומרים, אנחנו נחזיר את לבנון לתקופת האבן. יש לזה בסיס בכלל? דן חלוץ: אפשר להחזיר כל דבר לתקופה קודמת, אני מציע לא להתרברב, אחד, שתיים, לעשות ולא לדבר, אם רוצים לעשות. כי דיבורים בעלמא לא משרתים שום מטרה. אבל הדבר השלישי, לנסות לפתור את הדברים הללו בדרך אלטרנטיבית. אם יש כזאת. אם אין כזאת, צריך לפתור. מה שלא נפתר בשבוע הראשון, כשהוקם האוהל, קשה לתרץ אותו אחרי שלושה חודשים כשהאוהל כבר עומד. ולכן צריך למצוא דרך פתרון יותר נכונה, יותר ראויה, שמתאימה לבד של האוהל. אלכסנדרה לוקש: תראה, התחושה של [מנהיג חיזבאללה חסן] נסראללה, וזה לא סוד, זה גם תחושה בקרב הרבה גורמים במדינה עצמה, אולי גם שלך, היא שהחברה הישראלית, וגם הצבא הישראלי, נמצא בתהליך התפוררות. יש פה לכך יסוד? דן חלוץ: לתחושה הזו יש בסיס. כל נקודה שנשים עליה את האצבע בחברה הישראלית היום, במדינת ישראל היום, היא נקודת תורפה. החברה הישראלית, הצבא הישראלי, מערכת החינוך הישראלית, הכלכלה הישראלית, יחסי החוץ של ישראל, כל דבר. אין דבר אחד שאפשר להגיד עליו שהוא תקין ומתנהל כמו שצריך. אלכסנדרה לוקש: בוא נשאר באמת בסיפור הצבאי, וליתר דיוק באירוע חיל האוויר. הרי נכון שבשבועיים האחרונים זה קצת פחות מדובר, ככה זה בסוף אוגוסט, אבל מדברים הרבה כבר על מבחן ספטמבר. על זה שהכשירות עלולה להיפגע ככל שאנחנו מעמיקים גם בספטמבר. איפה אנחנו נמצא את עצמנו באחד באוקטובר? דן חלוץ: אלכסנדרה, הדברים אינם קורים בין לילה. זה תהליך מדורג שלוקח זמן. בתחילת ספטמבר לא יהיה שינוי לעומת סוף אוגוסט, ובאמצע ספטמבר השינוי יהיה מסוים. הרעיון הכללי אומר שכשירותו של צה"ל תלך ותפחת ככל שמערך המתנדבים שמפסיקים שירות ילך ויגדל. ואני רואה את התופעה הזו, אני שומע עליה, אני חי אותה. התופעה הזו קיימת. היא תתרחב, אם הממשלה תלך למשל לכיוון של חוק גיוס לחרדים. חוק גיוס זה לא חוק גיוס, זה חוק אי גיוס הגדיר את זה, השר [מאיר] פורוש. אלכסנדרה לוקש: אנטי גיוס, אפילו יותר. דן חלוץ: אנטי גיוס. חוק כזה יעורר את המערכת, אנחנו כבר שומעים על מכתב השמיניסטים החדש שהולך לצאת לדרך. אנחנו חשים את מה שקורה. אלכסנדרה לוקש: אז על מי האחריות? דן חלוץ: האחריות היא רק על אחד. אחד בלבד, קוראים לו בנימין נתניהו. אלכסנדרה לוקש: מה הוא צריך לעשות? דן חלוץ: הוא צריך פשוט לעצור את החקיקה, הוא צריך להחזיר את המערכת ל[מצב] נורמל. Back to normal. Back to normal זה אומר, את כל מה שאתה רוצה להשיג, תעשה בדיון רחב, אמיתי, כנה, על מנת שנוכל להשיג משהו. אלכסנדרה לוקש: כי אחרת מה, ואני רגע, שוב, מתעכבת ורוצה שנחדד את הסיפור הצבאי. אחרת מה יקרה פה, נניח, אם תפרוץ מלחמה או עימות צבאי משמעותי אחרי החגים? דן חלוץ: אנחנו ננצח, אנחנו נשלם מחירים יותר כבדים. זה כל הסיפור. אלכסנדרה לוקש: זאת אומרת, יותר אזרחים... דן חלוץ: יותר אזרחים ויותר חיילים. תראי, מה זה המושג שירות? המושג שירות זה לא אפס או אחד. זה תהליך הדרגתי ששוחק יכולות. שוחק יכולות, למשל, בגלל שביהודה ושומרון הגדודים נמצאים, במקום להתאמן למלחמה, הם מפזרים את המהומות שעושים אנשי הגבעות, הם מפזרים את הטרוריסטים ופוגעים בהם על מנת לטפל בטרור, והם לא מתאמנים למלחמה האמיתית שמדינת ישראל עלולה לעמוד בפניה. אלכסנדרה לוקש: זאת אומרת, אתה רואה שגם האירועים של הלאומנות היהודית ביהודה ושומרון שוחקים את הצבא? דן חלוץ: בוודאי. אתה צריך להשקיע יותר ויותר אנרגיה, יותר ויותר כוחות, הרבה יותר כוחות, שמענו רק לאחרונה, שמתגברים את הכוחות ביהודה ושומרון על מנת מה? על מנת להגן על פורעי החוק, שפורעים חוק ומאיצים את הטרור, ואנחנו צריכים לשרת את ההגנה שלהם. אלכסנדרה לוקש: טוענים גורמים שונים במערכת הפוליטית והמדינית. שאתה, דן חלוץ, לא רק אתה, אבל מייחסים גם לך, בעצם נותן מתנה לנסראללה, בעצם מעודד את הסרבנות, מעודד את אי הגיוס, מעודד אולי את העימות הצבאי הבא. אנחנו שומעים הרי שגם בלבנון מצטטים אותך. דן חלוץ: אני לא מעודד שום דבר, אני מעודד את ראש הממשלה [בנימין נתניהו] לרדת מהעץ הגבוה שהוא טיפס עליו לפני שהוא ייפול ממנו, כדאי לו לרדת ממנו. אלכסנדרה לוקש: אבל אולי גם אנשי חיל האוויר עלו וטיפסו על עץ. דן חלוץ: תזכרי שאנשי חיל האוויר שהפסיקו את התנדבותם הם קודם כל אזרחי מדינת ישראל. אזרח זה תפקיד ראשון במעלה, תפקידם הצבאי הוא השני במעלה ולא הפוך. וכל מי שמצפה שהם ימשיכו וינהגו כאילו לא קרה דבר, קרה דבר. החוזה הופר. מה הופר בחוזה? חתמו הסכם עם מדינה דמוקרטית, והם רואים לנגד עיניהם איך נוצרת כאן דיקטטורה. אלכסנדרה לוקש: תראה, אני לא היה הראשונה ששואלת אותך, כמובן על סיפור ההתנתקות, הרי שם גם נפל דבר מבחינת גורמים רבים, ואז קראת להם סרבנים. מה השתנה? דן חלוץ: את לא תהיי הראשונה, גם לא תהיי אחרונה, וההבדל המהותי בין ההתנתקות לבין היום, הוא שאז הייתה החלטה מדינית-פוליטית, והיום לא מדובר בהחלטה מדינית-פוליטית, היום מדובר בשינוי מבנה משטרי של מדינת ישראל. אלכסנדרה לוקש: עבור הרבה אנשים זה היה שבר, שבר משמעותי מאוד. קריעה מוחלטת, אתה יודע, אתה קורא לזה מדיני, אבל גם מבחינתם החוזה הופר כשפינו אנשים מביתם. דן חלוץ: ליבי, ליבי, עם כל מפוני גוש קטיף. אני לא, לא, זר לתחושות של האנשים שם. יחד עם זאת, ההשוואה אינה במקומה. סרבנות של חיילי חובה היא דבר אחד, וסרבנות שמייחסים, המילה סרבנות היא לא נכונה, הפסקת התנדבות של מילואימניקים שעברו את גיל השירות, היא דבר אחר לחלוטין. לחלוטין. וזה גם סוג אחר. אלכסנדרה לוקש: וזה לא פותח פתח, שבהחלטה מדינית אולי של ממשלה אחרת, אנשי מילואים, שכמו שאתה אומר, מתנדבים, ועברו את גיל השירות, שהם מצד אחר, יחליטו גם, לנו זה לא מתאים, אנחנו מפסיקים להתנדב. דן חלוץ: לא ולא. אני אגיד לך למה לא. אותה ממשלה, עם אותו ראש ממשלה, מכהנת למעט שנה אחת, בחמש עשרה שנים האחרונות, הרבה מההחלטות שהתקבלו לא מצאו חן בעיני חלק מהאנשים ששייכים לכאורה למחנה אחר. הם לא במחנה אחר, הם במחנה של עם ישראל. ואף אחד לא העז, לא העלה על דל דעתו לעשות מעשה שכזה, להפסיק התנדבות. לא. המשיכו ושרתו כרגיל. גם אם היו חלוקים על העמדות הפוליטיות של מקבל ההחלטות, ולכן זה לא קשור לפוליטיקה, זה קשור לשינוי המבנה, המשטרי במדינת ישראל. אלכסנדרה לוקש: אוקיי, טוב, אנחנו רוצים לגעת איתך בעוד נושא, וזה הנושא הסעודי, ואתמול לפי ה"וול סטריט ג'ורנל" נרשמת כנראה עוד איזושהי התקדמות בהתכנות לסוג של הסכם או נורמליזציה עם סעודיה. כמה אתה אופטימי? דן חלוץ: זה לא עניין של אופטימיות. אני אתמוך בכל מהלך שיביא להסדרים של שלום עם כל מדינה שאין לנו הסדר של שלום איתה. יחד עם זאת, צריך לוודא שאנחנו, מדינת ישראל, לא נשלם מחיר מעבר להיגיון. מה המחיר, למשל? אמצעי לחימה מתקדמים מאוד. שתיים, יכולת העשרת אורניום על אדמת סעודיה. אלכסנדרה לוקש: אומרים גורמים מסוימים, כולל שרים מסוימים בממשלה הזאת, שאם סעודיה לא תקבל את הגרעין שלה מארה״ב, היא תקבל אותו מסין או מגורמים עוינים אחרים, ומוטב לנו, לכן גם לישראל, שזה יהיה בצורה הזאת. דן חלוץ: אמירה, זה בסדר גמור, על מנת לתרץ הסכמה, לתת לסעודים יכולת העשרה, הם יתרצו את זה באמירה כזו. אני לא מקבל. אין לי שום סיבה לקבל את זה, כי לא שמעתי את האמריקאים אומרים את זה. צריך לזכור, בסופו של דבר לאמריקאים יש את האינטרס האמריקאי, האינטרס הישראלי קיים, אבל הוא לא המהות. המהות האמריקאית היא להגיע לזה שקודם כל הנפט יסחר בעולם בדולרים, ולא ביואן. זה הדבר הראשון. אלכסנדרה לוקש: בישראל יש בכלל סיי [השפעה], אתה אומר, הקו האדום, ואנחנו מבינים את זה, הקו האדום של ישראל זה אמצעי לחימה מתקדמים ואורניום מועשר בסעודיה, אבל לישראל יש בכלל את הסיי [השפעה] מול ארצות הברית, בטח בעידן הנוכחי, ביחסים בין הממשלים, להכתיב לארצות הברית? דן חלוץ: הנה נתת תשובה למה צריך מערכת יחסים טובה עם ארה״ב. אלכסנדרה לוקש: אבל כרגע... דן חלוץ: על מנת שאין לנו סיי [השפעה] לדעתי הסיי [השפעה] שלנו מוגבל, אבל זה לא חשוב אם יש לנו סיי [השפעה] או אין לנו סיי [השפעה], חשוב שנאמר את עמדתנו. ועמדתנו צריכה להיות התנגדות נחרצת ליכולת העשרת... אלכסנדרה לוקש: ואתה לא בטוח שההתנגדות הנחרצת הזאת נשמעת כשלמשל השר [רון] דרמר מדבר עם גורמים בבית הלבן? דן חלוץ: לא, אני לא בטוח. מה לעשות שכל הדיון בינינו לבין מי שמנהל היום את מדינת ישראל הוא דיון של אמון. אין אמון בשום החלטה שמתקבלת. אין אמון בשום אמירה שנאמרת. אלכסנדרה לוקש: זה מסכן אבל את ביטחון ישראל, זה שלא מושמעת התנגדות נחרצת, וזה שאולי באמת סעודה תקבל את הכלי ה... דן חלוץ: אני אגיד לך את מה זה מסכן. זה מסכן את עניין מרוץ החימוש במזרח התיכון. אם סעודיה תקבל יכולת כזו, גם המצרים ירצו יכולת כזו, גם הטורקים ירצו יכולת כזו, גם הירדנים יבקשו לסדר לעצמם כורים גרעיניים לצורכי אנרגיה. יכול להיות פה תהליך אסקלטיבי שאנחנו יודעים את ההתחלה שלו, ואנחנו לא יודעים את הסוף שלו. אלכסנדרה לוקש: זאת אומרת, אם אנחנו נאפשר את הגרעין לסעודיה, אנחנו עלולים לקבל מדינות מגורענות פה לידינו, שכנות שלנו. דן חלוץ: נקבל גרעינים בכל מדינה. יכולים לקבל. אלכסנדרה לוקש: ממש לקראת הסיום, דיברנו על מלחמת לבנון השנייה, ואני רוצה להחזיר אותך למלחמת יום כיפור, שגם אותה אתה מכיר היטב, ושאלתי אותך אם יש איזושהי תחושה של דמיון או דז'ה וו לתקופה של מלחמת לבנון, אבל יש גם זיכרונות ממלחמת יום כיפור בתקופה הזאת? דן חלוץ: תראי, בעוד חודש ושבוע, אנחנו מציינים 50 שנה למלחמת יום כיפור, אני עם מלחמת יום כיפור שירתתי בטייסת ששילמה את המחיר הכי גבוה בחיל האוויר, בנפגעים ושבויים. ואין ספק שהזיכרונות צפים. הם קיימים כל יום, אבל הם צפים במיוחד כשמגיעים לתאריך. הדבר היחיד שמטריד אותי הוא שבמלחמת יום כיפור הרגשתי יותר בטוח מאשר אני מרגיש כיום. כי אז ידענו מי אויב. הוא היה ברור, הוא היה מובהק, זה היה הצד השני, זה היה אויב. היום זה לא אויב, אנחנו נלחמים בעצמנו. ומלחמה עצמית היא דבר נורא. כי אתה מכרסם את היסודות שעליהם בנויה החברה הישראלית. אז לא כרסמנו את היסוד החברתי הישראלי. אלכסנדרה לוקש: זאת הייתה מלחמת הקיום האחרונה של ישראל, וזאת הנוכחית? דן חלוץ: זאת מלחמת קיום הרבה יותר מהותית, כי אנחנו פוגעים פה בדבר הבסיסי ביותר, וזה הלכידות החברתית של מדינת ישראל. כמובן ששותפים לזה הרבה גורמים, זה לא רק העניין הצבאי, העניין החברתי והעניין הביטחוני. אנחנו רואים את האמירה ששמעתי קודם בשולי הכניסה שלי, את קטי שיטרית. אלכסנדרה לוקש: עוד מעט נדבר איתה כאן בשידור. דן חלוץ: מה שהיא אמרה מטריד אותי מאוד. מטריד אותי מאוד. כי אנחנו לא רוצים לכפות על החרדים שירות צבאי. אנחנו רוצים שהם ישרתו את מדינת ישראל שירות כלשהו, ולא יהיו תלויים על צווארה של מדינת ישראל בלי תמורה. אלכסנדרה לוקש: רב אלוף במילואים דן חלוץ, תודה רבה על הדברים האלה הבוקר, תודה. דן חלוץ: תודה לך. סימוכין:

חמישה שבועות לפני מתקפת השבעה באוקטובר – דן חלוץ מסביר משמעות גל הפסקת ההתנדבות לשירות מילואים בחיל האוויר: "באמצע ספטמבר השינוי יהיה מסוים; כשירותו של צה"ל תלך ותפחת" [אם תפרוץ מלחמה אחרי החגים?] "אנחנו ננצח, אנחנו נשלם מחירים יותר כבדים. זה כל הסיפור. יותר אזרחים ויותר חיילים" ב-30 באוגוסט 2023, התראיין המטכ"ל לשעבר רא"ל (מיל.) דן חלוץ באולפן אתר Ynet, ולהן תוכן הראיון: אלכסנדרה לוקש: רב אלוף במילואים דן חלוץ, שלום אדוני. בוקר טוב. דן חלוץ: בוקר טוב, אלכסנדרה. אלכסנדרה לוקש: טוב, יש לנו הרבה מאוד עניינים כמובן על הפרק, אבל הכל גם קשור להכל בסופו של דבר, ונתחיל באמת עם הסיפא של הדברים. שר הביטחון [יואב] גלנט, לא חדש עבור מי שמקשיב לחדשות בישראל, מי שמכיר את המערכת כמוך, כמה באמת זה מזכיר לך את החודשים שלפני מלחמת לבנון השנייה? דן חלוץ: אני מוטרד מהכיוון הזה של הצהרות. אנחנו למדנו בחיים שכשמצהירים ומצהירים ומצהירים, בסוף הגפרור יכול להיזרק והדלק יכול לבעור. הייתי מעדיף שהפתרון לבעיה הזו של האוהל [שהקים חיזבאללה בגבול ישראל], יינתן בדרך אחרת. אלכסנדרה לוקש: אבל זה רק האוהל, זה הרי, יש הרבה מאוד פרובוקציות וגם כנראה דחיפה איראנית, לפחות לפי מה שאנחנו שומעים. דן חלוץ: בסדר, יש דחיפה איראנית ויש הרבה פרובוקציות, ואנחנו צריכים להיות המבוגר האחראי הפעם. אני מציע את זה למדינת ישראל. אני חרד למדינת ישראל, לא לאיראנים ולא לחיזבאללה. אני בטוח שמדינת ישראל אם היא תחליט שזה מה שצריך לעשות, תעשה את זה טוב מאוד. אלכסנדרה לוקש: האמירות האלה, אתה אומר, רק מתדלקות את ההסלמה הפוטנציאלית, הן לא בולמות אותה כמו ש... דן חלוץ: הן אמורות לשרת כמה דברים. הן אמורות קודם כל להשפיע על האו"ם לעשות את עבודתו, ולא להיכנע לגחמות של ממשלת לבנון. הדבר השני, הן אמורות לאותת לצד השני, שימו לב, אנחנו מוכנים. הדבר השלישי, כפי שאמרתי, הן יכולות להדליק את האזור. אלכסנדרה לוקש: זה החשש שלך, שאמירה... של גלנט יכולה רק להדליק את ההזדמנות. דן חלוץ: לא, אני לא רוצה לומר שהאמירה הזו לבדה, אבל אני אומר דבר אחד, עוד לא נולד האוהל שבגללו כדאי לצאת למלחמה, גם אם היא תהיה מוצלחת, כי אין מלחמות מוצלחות. למדנו את זה. אלכסנדרה לוקש: אתה אומר אין מלחמות מוצלחות, ויש לנו כמה זיכרונות, לך יש בטח כמה זיכרונות ממלחמת לבנון השנייה. אנחנו מוכנים למלחמה? הרי יש כל מיני הצהרות, גם ישנות, גם נוכחיות, של אנשים במערכת הביטחונית, גם בדרג המדיני, שאומרים, אנחנו נחזיר את לבנון לתקופת האבן. יש לזה בסיס בכלל? דן חלוץ: אפשר להחזיר כל דבר לתקופה קודמת, אני מציע לא להתרברב, אחד, שתיים, לעשות ולא לדבר, אם רוצים לעשות. כי דיבורים בעלמא לא משרתים שום מטרה. אבל הדבר השלישי, לנסות לפתור את הדברים הללו בדרך אלטרנטיבית. אם יש כזאת. אם אין כזאת, צריך לפתור. מה שלא נפתר בשבוע הראשון, כשהוקם האוהל, קשה לתרץ אותו אחרי שלושה חודשים כשהאוהל כבר עומד. ולכן צריך למצוא דרך פתרון יותר נכונה, יותר ראויה, שמתאימה לבד של האוהל. אלכסנדרה לוקש: תראה, התחושה של [מנהיג חיזבאללה חסן] נסראללה, וזה לא סוד, זה גם תחושה בקרב הרבה גורמים במדינה עצמה, אולי גם שלך, היא שהחברה הישראלית, וגם הצבא הישראלי, נמצא בתהליך התפוררות. יש פה לכך יסוד? דן חלוץ: לתחושה הזו יש בסיס. כל נקודה שנשים עליה את האצבע בחברה הישראלית היום, במדינת ישראל היום, היא נקודת תורפה. החברה הישראלית, הצבא הישראלי, מערכת החינוך הישראלית, הכלכלה הישראלית, יחסי החוץ של ישראל, כל דבר. אין דבר אחד שאפשר להגיד עליו שהוא תקין ומתנהל כמו שצריך. אלכסנדרה לוקש: בוא נשאר באמת בסיפור הצבאי, וליתר דיוק באירוע חיל האוויר. הרי נכון שבשבועיים האחרונים זה קצת פחות מדובר, ככה זה בסוף אוגוסט, אבל מדברים הרבה כבר על מבחן ספטמבר. על זה שהכשירות עלולה להיפגע ככל שאנחנו מעמיקים גם בספטמבר. איפה אנחנו נמצא את עצמנו באחד באוקטובר? דן חלוץ: אלכסנדרה, הדברים אינם קורים בין לילה. זה תהליך מדורג שלוקח זמן. בתחילת ספטמבר לא יהיה שינוי לעומת סוף אוגוסט, ובאמצע ספטמבר השינוי יהיה מסוים. הרעיון הכללי אומר שכשירותו של צה"ל תלך ותפחת ככל שמערך המתנדבים שמפסיקים שירות ילך ויגדל. ואני רואה את התופעה הזו, אני שומע עליה, אני חי אותה. התופעה הזו קיימת. היא תתרחב, אם הממשלה תלך למשל לכיוון של חוק גיוס לחרדים. חוק גיוס זה לא חוק גיוס, זה חוק אי גיוס הגדיר את זה, השר [מאיר] פורוש. אלכסנדרה לוקש: אנטי גיוס, אפילו יותר. דן חלוץ: אנטי גיוס. חוק כזה יעורר את המערכת, אנחנו כבר שומעים על מכתב השמיניסטים החדש שהולך לצאת לדרך. אנחנו חשים את מה שקורה. אלכסנדרה לוקש: אז על מי האחריות? דן חלוץ: האחריות היא רק על אחד. אחד בלבד, קוראים לו בנימין נתניהו. אלכסנדרה לוקש: מה הוא צריך לעשות? דן חלוץ: הוא צריך פשוט לעצור את החקיקה, הוא צריך להחזיר את המערכת ל[מצב] נורמל. Back to normal. Back to normal זה אומר, את כל מה שאתה רוצה להשיג, תעשה בדיון רחב, אמיתי, כנה, על מנת שנוכל להשיג משהו. אלכסנדרה לוקש: כי אחרת מה, ואני רגע, שוב, מתעכבת ורוצה שנחדד את הסיפור הצבאי. אחרת מה יקרה פה, נניח, אם תפרוץ מלחמה או עימות צבאי משמעותי אחרי החגים? דן חלוץ: אנחנו ננצח, אנחנו נשלם מחירים יותר כבדים. זה כל הסיפור. אלכסנדרה לוקש: זאת אומרת, יותר אזרחים... דן חלוץ: יותר אזרחים ויותר חיילים. תראי, מה זה המושג שירות? המושג שירות זה לא אפס או אחד. זה תהליך הדרגתי ששוחק יכולות. שוחק יכולות, למשל, בגלל שביהודה ושומרון הגדודים נמצאים, במקום להתאמן למלחמה, הם מפזרים את המהומות שעושים אנשי הגבעות, הם מפזרים את הטרוריסטים ופוגעים בהם על מנת לטפל בטרור, והם לא מתאמנים למלחמה האמיתית שמדינת ישראל עלולה לעמוד בפניה. אלכסנדרה לוקש: זאת אומרת, אתה רואה שגם האירועים של הלאומנות היהודית ביהודה ושומרון שוחקים את הצבא? דן חלוץ: בוודאי. אתה צריך להשקיע יותר ויותר אנרגיה, יותר ויותר כוחות, הרבה יותר כוחות, שמענו רק לאחרונה, שמתגברים את הכוחות ביהודה ושומרון על מנת מה? על מנת להגן על פורעי החוק, שפורעים חוק ומאיצים את הטרור, ואנחנו צריכים לשרת את ההגנה שלהם. אלכסנדרה לוקש: טוענים גורמים שונים במערכת הפוליטית והמדינית. שאתה, דן חלוץ, לא רק אתה, אבל מייחסים גם לך, בעצם נותן מתנה לנסראללה, בעצם מעודד את הסרבנות, מעודד את אי הגיוס, מעודד אולי את העימות הצבאי הבא. אנחנו שומעים הרי שגם בלבנון מצטטים אותך. דן חלוץ: אני לא מעודד שום דבר, אני מעודד את ראש הממשלה [בנימין נתניהו] לרדת מהעץ הגבוה שהוא טיפס עליו לפני שהוא ייפול ממנו, כדאי לו לרדת ממנו. אלכסנדרה לוקש: אבל אולי גם אנשי חיל האוויר עלו וטיפסו על עץ. דן חלוץ: תזכרי שאנשי חיל האוויר שהפסיקו את התנדבותם הם קודם כל אזרחי מדינת ישראל. אזרח זה תפקיד ראשון במעלה, תפקידם הצבאי הוא השני במעלה ולא הפוך. וכל מי שמצפה שהם ימשיכו וינהגו כאילו לא קרה דבר, קרה דבר. החוזה הופר. מה הופר בחוזה? חתמו הסכם עם מדינה דמוקרטית, והם רואים לנגד עיניהם איך נוצרת כאן דיקטטורה. אלכסנדרה לוקש: תראה, אני לא היה הראשונה ששואלת אותך, כמובן על סיפור ההתנתקות, הרי שם גם נפל דבר מבחינת גורמים רבים, ואז קראת להם סרבנים. מה השתנה? דן חלוץ: את לא תהיי הראשונה, גם לא תהיי אחרונה, וההבדל המהותי בין ההתנתקות לבין היום, הוא שאז הייתה החלטה מדינית-פוליטית, והיום לא מדובר בהחלטה מדינית-פוליטית, היום מדובר בשינוי מבנה משטרי של מדינת ישראל. אלכסנדרה לוקש: עבור הרבה אנשים זה היה שבר, שבר משמעותי מאוד. קריעה מוחלטת, אתה יודע, אתה קורא לזה מדיני, אבל גם מבחינתם החוזה הופר כשפינו אנשים מביתם. דן חלוץ: ליבי, ליבי, עם כל מפוני גוש קטיף. אני לא, לא, זר לתחושות של האנשים שם. יחד עם זאת, ההשוואה אינה במקומה. סרבנות של חיילי חובה היא דבר אחד, וסרבנות שמייחסים, המילה סרבנות היא לא נכונה, הפסקת התנדבות של מילואימניקים שעברו את גיל השירות, היא דבר אחר לחלוטין. לחלוטין. וזה גם סוג אחר. אלכסנדרה לוקש: וזה לא פותח פתח, שבהחלטה מדינית אולי של ממשלה אחרת, אנשי מילואים, שכמו שאתה אומר, מתנדבים, ועברו את גיל השירות, שהם מצד אחר, יחליטו גם, לנו זה לא מתאים, אנחנו מפסיקים להתנדב. דן חלוץ: לא ולא. אני אגיד לך למה לא. אותה ממשלה, עם אותו ראש ממשלה, מכהנת למעט שנה אחת, בחמש עשרה שנים האחרונות, הרבה מההחלטות שהתקבלו לא מצאו חן בעיני חלק מהאנשים ששייכים לכאורה למחנה אחר. הם לא במחנה אחר, הם במחנה של עם ישראל. ואף אחד לא העז, לא העלה על דל דעתו לעשות מעשה שכזה, להפסיק התנדבות. לא. המשיכו ושרתו כרגיל. גם אם היו חלוקים על העמדות הפוליטיות של מקבל ההחלטות, ולכן זה לא קשור לפוליטיקה, זה קשור לשינוי המבנה, המשטרי במדינת ישראל. אלכסנדרה לוקש: אוקיי, טוב, אנחנו רוצים לגעת איתך בעוד נושא, וזה הנושא הסעודי, ואתמול לפי ה"וול סטריט ג'ורנל" נרשמת כנראה עוד איזושהי התקדמות בהתכנות לסוג של הסכם או נורמליזציה עם סעודיה. כמה אתה אופטימי? דן חלוץ: זה לא עניין של אופטימיות. אני אתמוך בכל מהלך שיביא להסדרים של שלום עם כל מדינה שאין לנו הסדר של שלום איתה. יחד עם זאת, צריך לוודא שאנחנו, מדינת ישראל, לא נשלם מחיר מעבר להיגיון. מה המחיר, למשל? אמצעי לחימה מתקדמים מאוד. שתיים, יכולת העשרת אורניום על אדמת סעודיה. אלכסנדרה לוקש: אומרים גורמים מסוימים, כולל שרים מסוימים בממשלה הזאת, שאם סעודיה לא תקבל את הגרעין שלה מארה״ב, היא תקבל אותו מסין או מגורמים עוינים אחרים, ומוטב לנו, לכן גם לישראל, שזה יהיה בצורה הזאת. דן חלוץ: אמירה, זה בסדר גמור, על מנת לתרץ הסכמה, לתת לסעודים יכולת העשרה, הם יתרצו את זה באמירה כזו. אני לא מקבל. אין לי שום סיבה לקבל את זה, כי לא שמעתי את האמריקאים אומרים את זה. צריך לזכור, בסופו של דבר לאמריקאים יש את האינטרס האמריקאי, האינטרס הישראלי קיים, אבל הוא לא המהות. המהות האמריקאית היא להגיע לזה שקודם כל הנפט יסחר בעולם בדולרים, ולא ביואן. זה הדבר הראשון. אלכסנדרה לוקש: בישראל יש בכלל סיי [השפעה], אתה אומר, הקו האדום, ואנחנו מבינים את זה, הקו האדום של ישראל זה אמצעי לחימה מתקדמים ואורניום מועשר בסעודיה, אבל לישראל יש בכלל את הסיי [השפעה] מול ארצות הברית, בטח בעידן הנוכחי, ביחסים בין הממשלים, להכתיב לארצות הברית? דן חלוץ: הנה נתת תשובה למה צריך מערכת יחסים טובה עם ארה״ב. אלכסנדרה לוקש: אבל כרגע... דן חלוץ: על מנת שאין לנו סיי [השפעה] לדעתי הסיי [השפעה] שלנו מוגבל, אבל זה לא חשוב אם יש לנו סיי [השפעה] או אין לנו סיי [השפעה], חשוב שנאמר את עמדתנו. ועמדתנו צריכה להיות התנגדות נחרצת ליכולת העשרת... אלכסנדרה לוקש: ואתה לא בטוח שההתנגדות הנחרצת הזאת נשמעת כשלמשל השר [רון] דרמר מדבר עם גורמים בבית הלבן? דן חלוץ: לא, אני לא בטוח. מה לעשות שכל הדיון בינינו לבין מי שמנהל היום את מדינת ישראל הוא דיון של אמון. אין אמון בשום החלטה שמתקבלת. אין אמון בשום אמירה שנאמרת. אלכסנדרה לוקש: זה מסכן אבל את ביטחון ישראל, זה שלא מושמעת התנגדות נחרצת, וזה שאולי באמת סעודה תקבל את הכלי ה... דן חלוץ: אני אגיד לך את מה זה מסכן. זה מסכן את עניין מרוץ החימוש במזרח התיכון. אם סעודיה תקבל יכולת כזו, גם המצרים ירצו יכולת כזו, גם הטורקים ירצו יכולת כזו, גם הירדנים יבקשו לסדר לעצמם כורים גרעיניים לצורכי אנרגיה. יכול להיות פה תהליך אסקלטיבי שאנחנו יודעים את ההתחלה שלו, ואנחנו לא יודעים את הסוף שלו. אלכסנדרה לוקש: זאת אומרת, אם אנחנו נאפשר את הגרעין לסעודיה, אנחנו עלולים לקבל מדינות מגורענות פה לידינו, שכנות שלנו. דן חלוץ: נקבל גרעינים בכל מדינה. יכולים לקבל. אלכסנדרה לוקש: ממש לקראת הסיום, דיברנו על מלחמת לבנון השנייה, ואני רוצה להחזיר אותך למלחמת יום כיפור, שגם אותה אתה מכיר היטב, ושאלתי אותך אם יש איזושהי תחושה של דמיון או דז'ה וו לתקופה של מלחמת לבנון, אבל יש גם זיכרונות ממלחמת יום כיפור בתקופה הזאת? דן חלוץ: תראי, בעוד חודש ושבוע, אנחנו מציינים 50 שנה למלחמת יום כיפור, אני עם מלחמת יום כיפור שירתתי בטייסת ששילמה את המחיר הכי גבוה בחיל האוויר, בנפגעים ושבויים. ואין ספק שהזיכרונות צפים. הם קיימים כל יום, אבל הם צפים במיוחד כשמגיעים לתאריך. הדבר היחיד שמטריד אותי הוא שבמלחמת יום כיפור הרגשתי יותר בטוח מאשר אני מרגיש כיום. כי אז ידענו מי אויב. הוא היה ברור, הוא היה מובהק, זה היה הצד השני, זה היה אויב. היום זה לא אויב, אנחנו נלחמים בעצמנו. ומלחמה עצמית היא דבר נורא. כי אתה מכרסם את היסודות שעליהם בנויה החברה הישראלית. אז לא כרסמנו את היסוד החברתי הישראלי. אלכסנדרה לוקש: זאת הייתה מלחמת הקיום האחרונה של ישראל, וזאת הנוכחית? דן חלוץ: זאת מלחמת קיום הרבה יותר מהותית, כי אנחנו פוגעים פה בדבר הבסיסי ביותר, וזה הלכידות החברתית של מדינת ישראל. כמובן ששותפים לזה הרבה גורמים, זה לא רק העניין הצבאי, העניין החברתי והעניין הביטחוני. אנחנו רואים את האמירה ששמעתי קודם בשולי הכניסה שלי, את קטי שיטרית. אלכסנדרה לוקש: עוד מעט נדבר איתה כאן בשידור. דן חלוץ: מה שהיא אמרה מטריד אותי מאוד. מטריד אותי מאוד. כי אנחנו לא רוצים לכפות על החרדים שירות צבאי. אנחנו רוצים שהם ישרתו את מדינת ישראל שירות כלשהו, ולא יהיו תלויים על צווארה של מדינת ישראל בלי תמורה. אלכסנדרה לוקש: רב אלוף במילואים דן חלוץ, תודה רבה על הדברים האלה הבוקר, תודה. דן חלוץ: תודה לך. סימוכין:

Jonathan D. Halevi

19,806 次观看 • 1 年前

במפגש קצוות עם נוה דרומי נחשפתי לראשונה לאור סיונוב, ואם זה הרף האינטלקטואלי שהיא מביאה לדיון הציבורי, כנראה שלא הפסדתי הרבה עד היום. רבע שעה של סיסמאות ממוחזרות, שנאה לנתניהו וזלזול במיליוני ישראלים, בלי גרם אחד של מודעות עצמית. הקשבתי לראיון כאחת מאותם אנשים שהיא דיברה עליהם. אחת מאותם ״ביביסטים״, ״צייתנים״, ״מנותקים״, ״שטופי מוח״ ו״קורבנות תעמולה״. ובמשך רבע שעה לא שמעתי ניסיון להבין למה מיליוני ישראלים חושבים אחרת ממנה. שמעתי רק הסבר למה הם כנראה לא באמת חושבים. מבחינתה, אם אני מצביעה לנתניהו, זה לא כי שקלתי את העובדות והגעתי למסקנה אחרת ממנה. זה כי עבדו עליי. אם אני לא מסכימה איתה, זה לא כי יש לי תפיסת עולם אחרת. זה כי אני חלק מעדר. האפשרות שאדם אינטליגנטי, משכיל ובעל שיקול דעת יבחר אחרת ממנה פשוט לא קיימת אצלה. האירוניה היא שהיא מסבירה שהביביסטים הם עדר, ואז מודה ש״כולנו עדר במובן כזה או אחר״. אם כולנו עדר, למה רק אני והציבור שלי זוכים לביטול מוחלט של שיקול הדעת שלהם? למה רק הבחירה שלי היא תוצאה של תעמולה והנדסת תודעה? למעשה נראה שהבעיה שלה היא לא שהציבור הוא עדר, אלא שהציבור בחר אחרת ממנה. עוד יותר מדהים לשמוע אותה מתלוננת שנתניהו הפך אותה ואת המחנה שלה לאויב. סליחה, אבל מי בדיוק מבלה רבע שעה בלהסביר למה אנשים כמוני הם צייתנים, מנותקים ושטופי מוח? מי בדיוק מבטל לחלוטין את הלגיטימיות של הבחירה שלי? נוה דרומי ניסתה שוב ושוב להקשות עליה בנקודה הזאת, להזכיר את המחאות, חסימות הכבישים, הקריאות לסרבנות, השבתת המשק, השיח האלים והקיטוב שהמחנה שלה היה שותף להם, ולשאול איפה האחריות שלהם בכל הסיפור. אבל בכל פעם מחדש היא חזרה לאותה תשובה: נתניהו אשם. המחאות? נתניהו. הסרבנות? נתניהו. הקיטוב? נתניהו. השנאה? נתניהו. היחס של הימין אליה? נתניהו. אפילו הרעל, הזלזול וההתנשאות שהיא עצמה מפזרת כלפי מיליוני ישראלים איכשהו הופכים לאחריותו של נתניהו. בשום שלב לא שמעתי ממנה אפילו גרם אחד של אחריות עצמית או ביקורת על המחנה שלה. אפילו סביב הסרטון הסאטירי נחשפה אותה בעיה. במקום להתמודד עם המסר או עם הביקורת, היא מיד הפכה את הסרטון להוכחה שנתניהו שונא אותה אישית, רוצה ברעתה, רוצה שהיא תהיה מובסת ורוצה ציבור חלש, עני ומפגר. כל הדיון היה סביב התחושות שלה, לא סביב מה שנאמר בפועל. מבחינתה כל ביקורת על המחנה שלה היא הוכחה לשנאה, וכל מחלוקת פוליטית היא הוכחה לרדיפה. וזו בדיוק אותה תפיסה שחזרה לאורך כל הראיון, לא יכול להיות שמישהו פשוט חושב אחרת ממנה, חייב להיות שהוא מונע משנאה. המשפט שחשף אותה יותר מכל היה הטענה שנתניהו רוצה ציבור חלש, עני ומפגר. הרי מי זה הציבור הזה? אני. המשפחה שלי. החברים שלי. מיליוני ישראלים מכל שכבות החברה. רופאים, עורכי דין, מהנדסים, אנשי הייטק, אקדמאים, בעלי עסקים, עובדים ומשרתי מילואים. בסוף היא לא סיפרה לי מה נתניהו חושב על מצביעיו. היא סיפרה לי מה היא חושבת עליהם. ואז הגיע הקטע על ערוץ 14. מתברר שצופי ערוץ 14 הם קורבנות של הנדסת תודעה. אבל ערוצים 11, 12 ו 13 לא. הארץ לא. ידיעות לא. גלי צה״ל לא. האקדמיה לא. התרבות לא. רק מי שלא מסכים איתה הוא שטוף מוח. איזו מקריות מופלאה. וכמובן אי אפשר בלי פוטין, אורבן, סוף הדמוקרטיה ובחירות שאולי לא יהיו הוגנות. מצד אחד היא מודה שמערכת הבחירות בישראל הייתה אמינה במשך שנים. מצד שני היא רומזת שאולי הבחירות הבאות לא יהיו הוגנות. על סמך מה? אין ראיות. אין נתונים. אין עובדות. יש תחושות. יש פחדים. יש תסריטי אימה. בכל פעם שנדרשה להוכיח משהו, קיבלנו עוד סיסמה. והכי אירוני? היא מאשימה את הימין בפולחן אישיות, בזמן שכל הראיון נשמע כאילו נתניהו אחראי לכל תופעה במדינה. הוא אחראי למחאה, לשנאה, לקיטוב, לתקשורת, למשטרה וליחסים בין אזרחים. בשלב הזה זה כבר לא ניתוח פוליטי. זו אובססיה. בסוף לא שמעתי ניתוח פוליטי. שמעתי עוד מופע של מחנה שלא מסוגל לקבל את העובדה הפשוטה שמיליוני ישראלים מכירים את כל הטענות שלו ועדיין בוחרים אחרת. מבחינתה לא הגעתי למסקנה אחרת. לא שקלתי שיקולים אחרים. פשוט לא חשבתי. וזה אולי הדבר הכי מתנשא והכי מכוער שנאמר בכל הראיון. אחרי רבע שעה של הסברים למה אני עדר, שטופת מוח וצייתנית, נשאר לי רק להגיד תודה. אין קמפיין מוצלח יותר לימין מאשר אנשים שמשוכנעים שמיליוני ישראלים לא בוחרים אחרת מהם, אלא פשוט לא חושבים. מצרפת את הראיון ההזוי הזה. אתם לא חייבים לצפות, אלא אם בא לכם להשתעשע מכל השטויות שהיא יורה שם.

במפגש קצוות עם נוה דרומי נחשפתי לראשונה לאור סיונוב, ואם זה הרף האינטלקטואלי שהיא מביאה לדיון הציבורי, כנראה שלא הפסדתי הרבה עד היום. רבע שעה של סיסמאות ממוחזרות, שנאה לנתניהו וזלזול במיליוני ישראלים, בלי גרם אחד של מודעות עצמית. הקשבתי לראיון כאחת מאותם אנשים שהיא דיברה עליהם. אחת מאותם ״ביביסטים״, ״צייתנים״, ״מנותקים״, ״שטופי מוח״ ו״קורבנות תעמולה״. ובמשך רבע שעה לא שמעתי ניסיון להבין למה מיליוני ישראלים חושבים אחרת ממנה. שמעתי רק הסבר למה הם כנראה לא באמת חושבים. מבחינתה, אם אני מצביעה לנתניהו, זה לא כי שקלתי את העובדות והגעתי למסקנה אחרת ממנה. זה כי עבדו עליי. אם אני לא מסכימה איתה, זה לא כי יש לי תפיסת עולם אחרת. זה כי אני חלק מעדר. האפשרות שאדם אינטליגנטי, משכיל ובעל שיקול דעת יבחר אחרת ממנה פשוט לא קיימת אצלה. האירוניה היא שהיא מסבירה שהביביסטים הם עדר, ואז מודה ש״כולנו עדר במובן כזה או אחר״. אם כולנו עדר, למה רק אני והציבור שלי זוכים לביטול מוחלט של שיקול הדעת שלהם? למה רק הבחירה שלי היא תוצאה של תעמולה והנדסת תודעה? למעשה נראה שהבעיה שלה היא לא שהציבור הוא עדר, אלא שהציבור בחר אחרת ממנה. עוד יותר מדהים לשמוע אותה מתלוננת שנתניהו הפך אותה ואת המחנה שלה לאויב. סליחה, אבל מי בדיוק מבלה רבע שעה בלהסביר למה אנשים כמוני הם צייתנים, מנותקים ושטופי מוח? מי בדיוק מבטל לחלוטין את הלגיטימיות של הבחירה שלי? נוה דרומי ניסתה שוב ושוב להקשות עליה בנקודה הזאת, להזכיר את המחאות, חסימות הכבישים, הקריאות לסרבנות, השבתת המשק, השיח האלים והקיטוב שהמחנה שלה היה שותף להם, ולשאול איפה האחריות שלהם בכל הסיפור. אבל בכל פעם מחדש היא חזרה לאותה תשובה: נתניהו אשם. המחאות? נתניהו. הסרבנות? נתניהו. הקיטוב? נתניהו. השנאה? נתניהו. היחס של הימין אליה? נתניהו. אפילו הרעל, הזלזול וההתנשאות שהיא עצמה מפזרת כלפי מיליוני ישראלים איכשהו הופכים לאחריותו של נתניהו. בשום שלב לא שמעתי ממנה אפילו גרם אחד של אחריות עצמית או ביקורת על המחנה שלה. אפילו סביב הסרטון הסאטירי נחשפה אותה בעיה. במקום להתמודד עם המסר או עם הביקורת, היא מיד הפכה את הסרטון להוכחה שנתניהו שונא אותה אישית, רוצה ברעתה, רוצה שהיא תהיה מובסת ורוצה ציבור חלש, עני ומפגר. כל הדיון היה סביב התחושות שלה, לא סביב מה שנאמר בפועל. מבחינתה כל ביקורת על המחנה שלה היא הוכחה לשנאה, וכל מחלוקת פוליטית היא הוכחה לרדיפה. וזו בדיוק אותה תפיסה שחזרה לאורך כל הראיון, לא יכול להיות שמישהו פשוט חושב אחרת ממנה, חייב להיות שהוא מונע משנאה. המשפט שחשף אותה יותר מכל היה הטענה שנתניהו רוצה ציבור חלש, עני ומפגר. הרי מי זה הציבור הזה? אני. המשפחה שלי. החברים שלי. מיליוני ישראלים מכל שכבות החברה. רופאים, עורכי דין, מהנדסים, אנשי הייטק, אקדמאים, בעלי עסקים, עובדים ומשרתי מילואים. בסוף היא לא סיפרה לי מה נתניהו חושב על מצביעיו. היא סיפרה לי מה היא חושבת עליהם. ואז הגיע הקטע על ערוץ 14. מתברר שצופי ערוץ 14 הם קורבנות של הנדסת תודעה. אבל ערוצים 11, 12 ו 13 לא. הארץ לא. ידיעות לא. גלי צה״ל לא. האקדמיה לא. התרבות לא. רק מי שלא מסכים איתה הוא שטוף מוח. איזו מקריות מופלאה. וכמובן אי אפשר בלי פוטין, אורבן, סוף הדמוקרטיה ובחירות שאולי לא יהיו הוגנות. מצד אחד היא מודה שמערכת הבחירות בישראל הייתה אמינה במשך שנים. מצד שני היא רומזת שאולי הבחירות הבאות לא יהיו הוגנות. על סמך מה? אין ראיות. אין נתונים. אין עובדות. יש תחושות. יש פחדים. יש תסריטי אימה. בכל פעם שנדרשה להוכיח משהו, קיבלנו עוד סיסמה. והכי אירוני? היא מאשימה את הימין בפולחן אישיות, בזמן שכל הראיון נשמע כאילו נתניהו אחראי לכל תופעה במדינה. הוא אחראי למחאה, לשנאה, לקיטוב, לתקשורת, למשטרה וליחסים בין אזרחים. בשלב הזה זה כבר לא ניתוח פוליטי. זו אובססיה. בסוף לא שמעתי ניתוח פוליטי. שמעתי עוד מופע של מחנה שלא מסוגל לקבל את העובדה הפשוטה שמיליוני ישראלים מכירים את כל הטענות שלו ועדיין בוחרים אחרת. מבחינתה לא הגעתי למסקנה אחרת. לא שקלתי שיקולים אחרים. פשוט לא חשבתי. וזה אולי הדבר הכי מתנשא והכי מכוער שנאמר בכל הראיון. אחרי רבע שעה של הסברים למה אני עדר, שטופת מוח וצייתנית, נשאר לי רק להגיד תודה. אין קמפיין מוצלח יותר לימין מאשר אנשים שמשוכנעים שמיליוני ישראלים לא בוחרים אחרת מהם, אלא פשוט לא חושבים. מצרפת את הראיון ההזוי הזה. אתם לא חייבים לצפות, אלא אם בא לכם להשתעשע מכל השטויות שהיא יורה שם.

Dorit 🇮🇱

12,336 次观看 • 3 个月前