正在加载视频...

视频加载失败

返回首页

מאותו רגע – הלב שלי הולך מחוץ לגוף 💕

tamarmtmobile1's profile picture

Tamar MTmobile

26,213 subscribers

11,005 次观看 • 1 年前 •via X (Twitter)

LIVE

Anya Rossi• Live Now

Private livecam show

0 条评论

暂无评论

原始帖子的评论将显示在这里

相关视频

מחוץ לשער הבית: תיעוד רגע הפגיעה באביבים Rubi Hammerschlag | רובי המרשלג (קרדיט: יואל בטיטו)
0:14

מחוץ לשער הבית: תיעוד רגע הפגיעה באביבים Rubi Hammerschlag | רובי המרשלג (קרדיט: יואל בטיטו)

כאן חדשות

12,034 次观看 • 6 个月前

בכיכר הבימה רגע לפני שידור ניסיון דריסה שלי רוכבת אופניים חשמליים נסעה בפראות בעטה בלי ואמרה עופו מפה רק עירנות מנעה אסון די לאלימות . בושה
0:15

בכיכר הבימה רגע לפני שידור ניסיון דריסה שלי רוכבת אופניים חשמליים נסעה בפראות בעטה בלי ואמרה עופו מפה רק עירנות מנעה אסון די לאלימות . בושה

אורנית פורן סויסה

288,816 次观看 • 7 个月前

״אתה לא רוצה שאני אבוא עם חזירים מחוץ לבית כנסת שלך אל תבוא עם תפילין לבית ספר של הילדים שלי״: אירוע חריג היום בבית ספר יצחק נבון בעין הים חדרה, חבדניק הגיע להניח תפילין לתלמידים מחוץ לבית הספר, הורה של אחד התלמידים ראה אותו במקרה וגירש אותו מהמקום ״150 מטר לפני שאני מזמין משטרה״.
0:14

״אתה לא רוצה שאני אבוא עם חזירים מחוץ לבית כנסת שלך אל תבוא עם תפילין לבית ספר של הילדים שלי״: אירוע חריג היום בבית ספר יצחק נבון בעין הים חדרה, חבדניק הגיע להניח תפילין לתלמידים מחוץ לבית הספר, הורה של אחד התלמידים ראה אותו במקרה וגירש אותו מהמקום ״150 מטר לפני שאני מזמין משטרה״.

daniel amram - דניאל עמרם

72,831 次观看 • 1 年前

בזמן שישנתם חיכתה לי הפגנה פרו פלסטינית מחוץ להופעה שלי בטורונטו. אחד המטורללים בא לתקוף אותי ועומר הגן עליי ונפצע. התוקף נעצר על ידי המשטרה המקומית. עומר בסדר גמור. ממשיך לעדכן. אנחנו לא מוותרים 🇮🇱
0:12

בזמן שישנתם חיכתה לי הפגנה פרו פלסטינית מחוץ להופעה שלי בטורונטו. אחד המטורללים בא לתקוף אותי ועומר הגן עליי ונפצע. התוקף נעצר על ידי המשטרה המקומית. עומר בסדר גמור. ממשיך לעדכן. אנחנו לא מוותרים 🇮🇱

גיא הוכמן

18,067 次观看 • 8 个月前

טריפולי ( טרבלוס ) זה מתחיל עימותים בין סונים לעלווים בעיר והצבא הלב. נוני מתערב במהירות כעת. זה יזלוג ללבנון וכל נגיעה גם בהר הדרוזים תציץ את לבנון כי מאות אלפי דרוזים בלבנון . בקיצור תוהו ובהו הולך להיות במזרח התיכון אם המצב לא ירגע בסוריה
0:16

טריפולי ( טרבלוס ) זה מתחיל עימותים בין סונים לעלווים בעיר והצבא הלב. נוני מתערב במהירות כעת. זה יזלוג ללבנון וכל נגיעה גם בהר הדרוזים תציץ את לבנון כי מאות אלפי דרוזים בלבנון . בקיצור תוהו ובהו הולך להיות במזרח התיכון אם המצב לא ירגע בסוריה

כל החדשות בזמן אמת

10,641 次观看 • 1 年前

אני גר ביפו. יצאתי לעבודה ובדרך לרכבת הקלה ראיתי את זה משטרת ישראל? עיריית תל אביב? תקשורת? מישהו מתכוון להגיד משהו? או שרכב מוצת זה כמו קקי של כלב שמישהו שכח להרים? ולא, זאת לא פעם ראשונה שרכב נשרף מחוץ לבניין שלי. המדינה מתפרקת תחת ממשלת הכאוס משטרת ישראל רון חולדאי Asaf Zamir אסף זמיר
0:15

אני גר ביפו. יצאתי לעבודה ובדרך לרכבת הקלה ראיתי את זה משטרת ישראל? עיריית תל אביב? תקשורת? מישהו מתכוון להגיד משהו? או שרכב מוצת זה כמו קקי של כלב שמישהו שכח להרים? ולא, זאת לא פעם ראשונה שרכב נשרף מחוץ לבניין שלי. המדינה מתפרקת תחת ממשלת הכאוס משטרת ישראל רון חולדאי Asaf Zamir אסף זמיר

Eran Nissan ערן ניסן

14,657 次观看 • 3 个月前

מדהים! ההערכה שלי היתה נכונה! לפני כשעה הופעלו אזעקות בצפון הארץ, הערכתי בערוץ שלי שלפי האליפסה השיגור מאזור תבריז. לאחר כמה דקות, עלה תיעוד שהופיע בערוץ של Vahid Online ונכתב עליו כי בוצע שיגור טיל בליסטי באזור ח׳סרושהר, דרומית-מערבית לתבריז בשעה 20:24. (בשעון ישראל זה 18:54). נחשב רגע את זמן המסלול שהטיל עבר - כ-12 דקות. השיגור בישראל נקלט ב-18:58 האזעקות בישראל הופעלו ב-19:02, כמה דקות לפני הפגיעה הפוטניצאלית. כלומר, יש קשר מובהק בין האזעקות לבין התיעוד הזה! די נדיר
0:19

מדהים! ההערכה שלי היתה נכונה! לפני כשעה הופעלו אזעקות בצפון הארץ, הערכתי בערוץ שלי שלפי האליפסה השיגור מאזור תבריז. לאחר כמה דקות, עלה תיעוד שהופיע בערוץ של Vahid Online ונכתב עליו כי בוצע שיגור טיל בליסטי באזור ח׳סרושהר, דרומית-מערבית לתבריז בשעה 20:24. (בשעון ישראל זה 18:54). נחשב רגע את זמן המסלול שהטיל עבר - כ-12 דקות. השיגור בישראל נקלט ב-18:58 האזעקות בישראל הופעלו ב-19:02, כמה דקות לפני הפגיעה הפוטניצאלית. כלומר, יש קשר מובהק בין האזעקות לבין התיעוד הזה! די נדיר

Ben Tzion Macales

31,249 次观看 • 6 个月前

זה דוןדון שמלווה תקשורתית את עינב צנגאוקר כבר שנה. החיבוק הזה שלהם הערב הוא אור ואהבה של אנשים טובים. דון היה הדובר שלי תקופה ארוכה ואני יכולה להעיד על הלב העצום שלו, שהוא איש של חמלה ואנשים ופועל רק במקומות שהוא מאמין בהם. החיבור שלו ושל עינב זה חיבור שכולו לב ונתינה ואני יודעת כמה הוא מייחל לרגע בו מתן ישוב אל חיק אימו ומשפחתו. כל כך התרגשתי לראות את הסרטון הזה. רק שיחזור מתן ויחזרו כולם.ן. אמן 🙏🎗
0:17

זה דוןדון שמלווה תקשורתית את עינב צנגאוקר כבר שנה. החיבוק הזה שלהם הערב הוא אור ואהבה של אנשים טובים. דון היה הדובר שלי תקופה ארוכה ואני יכולה להעיד על הלב העצום שלו, שהוא איש של חמלה ואנשים ופועל רק במקומות שהוא מאמין בהם. החיבור שלו ושל עינב זה חיבור שכולו לב ונתינה ואני יודעת כמה הוא מייחל לרגע בו מתן ישוב אל חיק אימו ומשפחתו. כל כך התרגשתי לראות את הסרטון הזה. רק שיחזור מתן ויחזרו כולם.ן. אמן 🙏🎗

Naama Lazimi - נעמה לזימי

26,699 次观看 • 1 年前

מזמין אתכם לצפות בסרטון שכנראה צולם היום במסאפר יטא, דרומית להר חברון- לפחות ארבעה מתנחלים רעולי פנים מגיעים לפתח ביתה של משפחה פלסטינית, מתנחל אחד ניגש לגבר פלסטיני ומכה אותו בראשו עם מוט עד אובדן הכרה. באותו רגע המשפחה קופצת להגנתו ואחת הנשים נשכבת על הגבר שמחוסר הכרה, כמובן ששאר המתנחלים מתחילים לבצע לינץ׳ באותה אישה ובשאר חברי המשפחה. אני לא יודע מה קדם לסיטואציה המצולמת, אני כן יודע ששירתי כקצין במסאפר יטא והסרטון הזה מזכיר הרבה דברים שהייתי עד להם. הם הגורם מס׳ 1 לייצור מחבלים פלסטינים, הדם מהפיגוע הבא בישראל הוא על הידיים שלהם. מחבלים יהודים, הם לא חלק מהעם שלי. אגב כמה מהם נעצרו?
0:14

מזמין אתכם לצפות בסרטון שכנראה צולם היום במסאפר יטא, דרומית להר חברון- לפחות ארבעה מתנחלים רעולי פנים מגיעים לפתח ביתה של משפחה פלסטינית, מתנחל אחד ניגש לגבר פלסטיני ומכה אותו בראשו עם מוט עד אובדן הכרה. באותו רגע המשפחה קופצת להגנתו ואחת הנשים נשכבת על הגבר שמחוסר הכרה, כמובן ששאר המתנחלים מתחילים לבצע לינץ׳ באותה אישה ובשאר חברי המשפחה. אני לא יודע מה קדם לסיטואציה המצולמת, אני כן יודע ששירתי כקצין במסאפר יטא והסרטון הזה מזכיר הרבה דברים שהייתי עד להם. הם הגורם מס׳ 1 לייצור מחבלים פלסטינים, הדם מהפיגוע הבא בישראל הוא על הידיים שלהם. מחבלים יהודים, הם לא חלק מהעם שלי. אגב כמה מהם נעצרו?

אור שנייברג

97,304 次观看 • 2 年前

טוב אז הורדתי את הגרוק בוט הזה שלכם. נחמד מאד מאד לא, אני לא הולך למחוק את קלוד. קלוד זה אח. לבינתיים התחלתי לשחק בזה קצת… בלי הרשאות אצלי במחשב… רק אצלו. יש לי כבר סוכן בשם סימון כמובן… סימון נשלח כרגע למשימות אקראיות כדי לראות איך הוא מתפקד. הקטע שיש לו מחשב משלו ורואים אותו עובד זה מגניב לגמרי. התרשמתי מאד. מפה לשם החלטנו אני וסימון לתת לו גישה לוואטספ שלי. בהתחלה חשבנו על זה שיכנס בוואטסאפ וואב שלו למספר שלי אבל אז (במהלך גאוני מסתבר - תבינו בהמשך) החלטתי לקנות לו מספר משלו. וכך עשיתי... קניתי, הפעלתי אצלי בוואטסאפ כמספר נוסף ואז נתתי לו גישה אצלו בוואב (סרקתי את הQR שהופיע אצלו בדפדפן). עובד! עכשיו יש לי סוכן שיהיה לי זמין בוואטסאפ ואם ארצה גם אכניס לקבוצות של העבודה וכו. נתתי לו לשלוח הודעה לחבר ולספר לו מי הוא. ואז פתחתי איתו קבוצה בשם המחייב סימון ומואיז הקטן. ואז כושילראבק ערס, מטא עלו עלינו וחסמו לי את החשבון וואטסאפ. למזלי זה היה המספר החדש ולא האישי שלי... בדיעבד זה היה ממש להשתין מהמקפצה... גם מספר חדש שמיד מתחבר לוואטסאפ בישראל ואז מתחבר לוואב באיזה מחשב שיושב על שרת אי שם בארה"ב. לא חכם. כששאלתי את סימון למה הוא לא הזהיר אז הוא עשה משהו שביבי מעולם לא עשה. הוא לקח אחראיות: "זה עליי הפעם". באמת תודה לך...
0:10

טוב אז הורדתי את הגרוק בוט הזה שלכם. נחמד מאד מאד לא, אני לא הולך למחוק את קלוד. קלוד זה אח. לבינתיים התחלתי לשחק בזה קצת… בלי הרשאות אצלי במחשב… רק אצלו. יש לי כבר סוכן בשם סימון כמובן… סימון נשלח כרגע למשימות אקראיות כדי לראות איך הוא מתפקד. הקטע שיש לו מחשב משלו ורואים אותו עובד זה מגניב לגמרי. התרשמתי מאד. מפה לשם החלטנו אני וסימון לתת לו גישה לוואטספ שלי. בהתחלה חשבנו על זה שיכנס בוואטסאפ וואב שלו למספר שלי אבל אז (במהלך גאוני מסתבר - תבינו בהמשך) החלטתי לקנות לו מספר משלו. וכך עשיתי... קניתי, הפעלתי אצלי בוואטסאפ כמספר נוסף ואז נתתי לו גישה אצלו בוואב (סרקתי את הQR שהופיע אצלו בדפדפן). עובד! עכשיו יש לי סוכן שיהיה לי זמין בוואטסאפ ואם ארצה גם אכניס לקבוצות של העבודה וכו. נתתי לו לשלוח הודעה לחבר ולספר לו מי הוא. ואז פתחתי איתו קבוצה בשם המחייב סימון ומואיז הקטן. ואז כושילראבק ערס, מטא עלו עלינו וחסמו לי את החשבון וואטסאפ. למזלי זה היה המספר החדש ולא האישי שלי... בדיעבד זה היה ממש להשתין מהמקפצה... גם מספר חדש שמיד מתחבר לוואטסאפ בישראל ואז מתחבר לוואב באיזה מחשב שיושב על שרת אי שם בארה"ב. לא חכם. כששאלתי את סימון למה הוא לא הזהיר אז הוא עשה משהו שביבי מעולם לא עשה. הוא לקח אחראיות: "זה עליי הפעם". באמת תודה לך...

מואיז הקטן ®

27,464 次观看 • 1 个月前

לפני שנתיים עשיתי פאדיחה של החיים עם ח״כ ירון לוי. זה היה כשנתקלתי בח״כ אלי דלל מהליכוד במלון שבו אכלתי והתקלחתי כשהקמנו מאהל מחאה מחוץ לכנסת שעמדה לצאת לפגרה. דלל ברח ממני בארוחת הבוקר כששאלתי אותו איך הוא מעז לצאת לפגרה כש-134 חטופים עדיין בעזה. הוא ברח לשולחן הסמוך להתיישב לצד מי שהתברר שהיה ח״כ ירון לוי, אז מ-יש עתיד. למרבה הפאדיחה לא זיהיתי אותו בכלל ובטח לא כח״כ מהאופוזיציה. כמו שתראו בקטע הקצרצר, לוי אמנם שמר על טון רגוע ואמפתי, אבל כשכיביתי את המצלמה הוא הסביר לי שהלב של דלל ״במקום הנכון״ ונשבע שברגע המתאים הוא גם ירים אצבע ויצביע על הפלת הממשלה. מיותר לציין שזה לא קרה, ולא מיותר לציין שלוי פרש מיש עתיד אחרי קדנציה שלמה ולא ממש מועילה, ושעכשיו מסתבר שהוא במגעים עם הליכוד. כנראה שיש לנו הגדרות מאוד שונות למונח ״הלב במקום הנכון״. אבל עזבו את לוי. תכלס 99.9% מאזרחי ישראל לא יזהו אותו גם מחר. מה שכן, תזכרו שבתוך רשימות של אנשים שהוצנחו משום מקום, תמיד אורבת הסכנה הפוליטית הבאה. איך הוא אמר? ״אתה סוחב איתך את הבושה״. על זה אנחנו מסכימים. בחייאת, תבחרו חכם.
0:12

לפני שנתיים עשיתי פאדיחה של החיים עם ח״כ ירון לוי. זה היה כשנתקלתי בח״כ אלי דלל מהליכוד במלון שבו אכלתי והתקלחתי כשהקמנו מאהל מחאה מחוץ לכנסת שעמדה לצאת לפגרה. דלל ברח ממני בארוחת הבוקר כששאלתי אותו איך הוא מעז לצאת לפגרה כש-134 חטופים עדיין בעזה. הוא ברח לשולחן הסמוך להתיישב לצד מי שהתברר שהיה ח״כ ירון לוי, אז מ-יש עתיד. למרבה הפאדיחה לא זיהיתי אותו בכלל ובטח לא כח״כ מהאופוזיציה. כמו שתראו בקטע הקצרצר, לוי אמנם שמר על טון רגוע ואמפתי, אבל כשכיביתי את המצלמה הוא הסביר לי שהלב של דלל ״במקום הנכון״ ונשבע שברגע המתאים הוא גם ירים אצבע ויצביע על הפלת הממשלה. מיותר לציין שזה לא קרה, ולא מיותר לציין שלוי פרש מיש עתיד אחרי קדנציה שלמה ולא ממש מועילה, ושעכשיו מסתבר שהוא במגעים עם הליכוד. כנראה שיש לנו הגדרות מאוד שונות למונח ״הלב במקום הנכון״. אבל עזבו את לוי. תכלס 99.9% מאזרחי ישראל לא יזהו אותו גם מחר. מה שכן, תזכרו שבתוך רשימות של אנשים שהוצנחו משום מקום, תמיד אורבת הסכנה הפוליטית הבאה. איך הוא אמר? ״אתה סוחב איתך את הבושה״. על זה אנחנו מסכימים. בחייאת, תבחרו חכם.

Moran Michel | מורן מישל

22,604 次观看 • 2 个月前

ויקרא שמו בישראל - מבשר טוב. עמדתי היום לצד חברי ושותפי לדרך בעשרים וחמש השנים האחרונות, יהודה אליהו, בברית לנכדו – בן לבתו אמונה ולחתנו, גיבור ישראל, יוסף יהודה חיראק הי״ד שנפל במלחמת התקומה בעזה. זו הייתה ברית מטלטלת ומרגשת. כשיהודה אמר בקריאת השם את המילים העתיקות והנצחיות “ואומר לך בדמייך חיי” – לא נותרה עין אחת יבשה. רגע שבו אלפי שנים של היסטוריה, כאב, אמונה ותקווה התכנסו לנשימה אחת. אמונה ויוסף יהודה נישאו לפני כשנה וחצי. בשנה וחצי הספקנו להיות בחתונה שלו, בלוויה שלו, וכעת בהכנסת בנו בבריתו העתיקה והנצחית של אברהם אבינו. שמונה חודשים בלבד לאחר נישואיו, יוסף יהודה נפל בגבורה בקרב בעזה. כל כך מעט זמן. כל כך הרבה אהבה בינו לבין אמונה ומשפחתה. מבשר טוב, בן יוסף יהודה הי"ד ואמונה תבדל"א, שנימול היום לא יזכה להרגיש את החיבוק של אביו. לא יזכה להיות מורם על כתפיו. אבל הוא יגדל על ברכי הרוח הגדולה של אביו, בתוך גבורה שקטה ועמוקה, בתוך סיפור חיים שנכתב בדם ובאהבה למדינת ישראל ולעם ישראל. יש רגעים שבהם כל הרעש מסביב מתגמד. הכול שותק. והאוזן כרויה לקול דממה דקה - קול בכי של תינוק. קול בכי של תינוק שלא יכיר את אביו. קול בכי של אימו מברכת בבכי, במקום אביו שמתבונן עליה מהמקום שבו אין כל בריה יכולה לעמוד - "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". שהחיינו וקיימנו והגיענו לרגע נשגב שבו ברית הנצח של הרעיה והדוד מתגלה בכל עוצמתה, הרבה מעל ומעבר לחיים הפיזיים שבהם יש צער וכאב. רגע שמותח את מנעד הרגשות הרבה מעבר לקצה גבול יכולת ההכלה של הלב האנושי שלנו. מבשר טוב יגדל בעזרת השם בבית שבו מסירות נפש וגבורה יהודית, אהבה אין קץ לעם ישראל ולארץ ישראל ומחויבות טוטלית לשותפות עם א-ל המחזיר שכינתו לציון ברחמים, אינן סיסמה - אלא דרך חיים. זה הקטן אלוקים יגדלנו. כשם שנכנס לברית כך יכנס לתורה ולחופה ולמעשים טובים. אמן.
0:19

ויקרא שמו בישראל - מבשר טוב. עמדתי היום לצד חברי ושותפי לדרך בעשרים וחמש השנים האחרונות, יהודה אליהו, בברית לנכדו – בן לבתו אמונה ולחתנו, גיבור ישראל, יוסף יהודה חיראק הי״ד שנפל במלחמת התקומה בעזה. זו הייתה ברית מטלטלת ומרגשת. כשיהודה אמר בקריאת השם את המילים העתיקות והנצחיות “ואומר לך בדמייך חיי” – לא נותרה עין אחת יבשה. רגע שבו אלפי שנים של היסטוריה, כאב, אמונה ותקווה התכנסו לנשימה אחת. אמונה ויוסף יהודה נישאו לפני כשנה וחצי. בשנה וחצי הספקנו להיות בחתונה שלו, בלוויה שלו, וכעת בהכנסת בנו בבריתו העתיקה והנצחית של אברהם אבינו. שמונה חודשים בלבד לאחר נישואיו, יוסף יהודה נפל בגבורה בקרב בעזה. כל כך מעט זמן. כל כך הרבה אהבה בינו לבין אמונה ומשפחתה. מבשר טוב, בן יוסף יהודה הי"ד ואמונה תבדל"א, שנימול היום לא יזכה להרגיש את החיבוק של אביו. לא יזכה להיות מורם על כתפיו. אבל הוא יגדל על ברכי הרוח הגדולה של אביו, בתוך גבורה שקטה ועמוקה, בתוך סיפור חיים שנכתב בדם ובאהבה למדינת ישראל ולעם ישראל. יש רגעים שבהם כל הרעש מסביב מתגמד. הכול שותק. והאוזן כרויה לקול דממה דקה - קול בכי של תינוק. קול בכי של תינוק שלא יכיר את אביו. קול בכי של אימו מברכת בבכי, במקום אביו שמתבונן עליה מהמקום שבו אין כל בריה יכולה לעמוד - "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". שהחיינו וקיימנו והגיענו לרגע נשגב שבו ברית הנצח של הרעיה והדוד מתגלה בכל עוצמתה, הרבה מעל ומעבר לחיים הפיזיים שבהם יש צער וכאב. רגע שמותח את מנעד הרגשות הרבה מעבר לקצה גבול יכולת ההכלה של הלב האנושי שלנו. מבשר טוב יגדל בעזרת השם בבית שבו מסירות נפש וגבורה יהודית, אהבה אין קץ לעם ישראל ולארץ ישראל ומחויבות טוטלית לשותפות עם א-ל המחזיר שכינתו לציון ברחמים, אינן סיסמה - אלא דרך חיים. זה הקטן אלוקים יגדלנו. כשם שנכנס לברית כך יכנס לתורה ולחופה ולמעשים טובים. אמן.

בצלאל סמוטריץ'

16,446 次观看 • 8 个月前

קלוד ואני. לפני חצי שנה, אחרי הרבה ציוצי קלוד בפיד "נשברתי" והחלטתי לבדוק במה מדובר... למי שזוכר אז ממש עפתי על העניין... לקחתי כמה דוחות רווח והפסד וקלוד עשה לי דשבורד נחמד. במקביל כולם סיפרו על מותן הקרב של כל החברות תוכנה למינהן וכבר הכינו את ההספדים לוויקס, מאנדיי וכו... אני כמובן שלא עצרתי באותו הדשבורד והמשכתי לשחק עם הכלי הנהדר הזה. לתכנת לי דברים ללא שום ידע בתיכנות היה מבחינתי כל מה שחלמתי... בניתי את האתר למלחמה ובניתי את המנוע לשכר ועוד כמה דברים לעבודה ולחיים שאפילו לא צייצתי עליהם... בעוונותיי אפילו עברתי לעבוד עם קלוד קוד - ימח שמו עם הכמות אישורים שהוא מבקש על כל דבר שהוא עושה (נראה לי שסוף סוף הצלחתי לגרום לו לבקש פחות אישורים). עם הזמן שמתי לב שככל שאני מכין את השטח עם קלוד למה עושים בצורה טובה יותר אז התוצאה טובה יותר וגם הרבה יותר קל לתקן תוך כדי תנועה. או כמו שאומרים אצלכם בתעשייה - UX. מפה לשם אני כרגע עובד על איזה פרוייקט שקשור בעבודה שלי (ג'פניקה וכל המסביב) ... משהו שמבחינתי צריך לצאת וואו. אז הנה אני כבר יומיים שלמים רק יושב עם קלוד ומדברים על מה צריך להיות באתר ואיך להיות מוצג, מי משתמש ומה הוא יראה וכו וכו... לבינתיים הגענו כבר ל-19 עמודים של קובץ איפיון ועוד לא סיימנו. וזה עוד החלק הקל... מסתבר שהעיצוב בכלל זה החלק הכי קשה... איך להציג, מה להציג, מה לשים בKPI ובאיזה גודל. מה אני רוצה שהמשתמשים יראו כדי שיבינו מה הם רואים כדי שיצליחו להסיק מסקנות מבלי לחשוב יותר מידי. מה הצבעים? מה הכפתורים? לעשות לבד או לקנות אולי משהו מוכן ורק לעשות לו התאמות? אולי בכלל להתקין את UI UX Pro Max? האמת שהתקנתי וזה אחלה אבל עדיין צריך לחשוב. בקיצור... מלא עבודה כדי להביא מוצר שהוא וואוו מבחינתי. אני אצליח להביא אותו... זה ברור לי. כל זה אני משתף כי הגעתי למסקנה: עם כל הכבוד לקלוד שיודע לתכנת... אם לא יודעים מה רוצים ולא לומדים את הבסיס לדברים הללו אז התוצאות אולי נחמדות אבל ממש לא מקצועיות. קלוד ודומיו זה נחמד מאד למי שחסר ניסיון ורוצה לעשות לעצמו איזה אפליקציה נחמדה אבל לא יותר מזה. זה אולי יחליף את אלו שכתבו פיזית את הקוד אבל עדיין רחוק לדעתי מלהחליף את אלו שמאפיינים את מה צריך להיות בקוד ואיך זה ייראה בסופו של דבר. וזה לפני שאני בכלל נכנס לכל עניין האבטחת מידע, שרתים ועוד מיליון מונחים שעדיין אין לי מושג מה אומרים. תכניסו את ההספדים לכיס... לדעתי הצנועה קלוד ודומיו רק הולכים לייעל את כל החברות תוכנה שכבר קברו אותן... אולי הן ייצרכו פחות אנשים שפיזית כותבים קוד אבל עדיין יצטרכו את מיטב המוחות שיגידו למכונות הללו מה לעשות ואיך לעשות. תודה על תשומת הלב שלכם. הולך לקלל את קלוד שממשיך לבקש אישורים ולא נותן לי מנוחה.
0:10

קלוד ואני. לפני חצי שנה, אחרי הרבה ציוצי קלוד בפיד "נשברתי" והחלטתי לבדוק במה מדובר... למי שזוכר אז ממש עפתי על העניין... לקחתי כמה דוחות רווח והפסד וקלוד עשה לי דשבורד נחמד. במקביל כולם סיפרו על מותן הקרב של כל החברות תוכנה למינהן וכבר הכינו את ההספדים לוויקס, מאנדיי וכו... אני כמובן שלא עצרתי באותו הדשבורד והמשכתי לשחק עם הכלי הנהדר הזה. לתכנת לי דברים ללא שום ידע בתיכנות היה מבחינתי כל מה שחלמתי... בניתי את האתר למלחמה ובניתי את המנוע לשכר ועוד כמה דברים לעבודה ולחיים שאפילו לא צייצתי עליהם... בעוונותיי אפילו עברתי לעבוד עם קלוד קוד - ימח שמו עם הכמות אישורים שהוא מבקש על כל דבר שהוא עושה (נראה לי שסוף סוף הצלחתי לגרום לו לבקש פחות אישורים). עם הזמן שמתי לב שככל שאני מכין את השטח עם קלוד למה עושים בצורה טובה יותר אז התוצאה טובה יותר וגם הרבה יותר קל לתקן תוך כדי תנועה. או כמו שאומרים אצלכם בתעשייה - UX. מפה לשם אני כרגע עובד על איזה פרוייקט שקשור בעבודה שלי (ג'פניקה וכל המסביב) ... משהו שמבחינתי צריך לצאת וואו. אז הנה אני כבר יומיים שלמים רק יושב עם קלוד ומדברים על מה צריך להיות באתר ואיך להיות מוצג, מי משתמש ומה הוא יראה וכו וכו... לבינתיים הגענו כבר ל-19 עמודים של קובץ איפיון ועוד לא סיימנו. וזה עוד החלק הקל... מסתבר שהעיצוב בכלל זה החלק הכי קשה... איך להציג, מה להציג, מה לשים בKPI ובאיזה גודל. מה אני רוצה שהמשתמשים יראו כדי שיבינו מה הם רואים כדי שיצליחו להסיק מסקנות מבלי לחשוב יותר מידי. מה הצבעים? מה הכפתורים? לעשות לבד או לקנות אולי משהו מוכן ורק לעשות לו התאמות? אולי בכלל להתקין את UI UX Pro Max? האמת שהתקנתי וזה אחלה אבל עדיין צריך לחשוב. בקיצור... מלא עבודה כדי להביא מוצר שהוא וואוו מבחינתי. אני אצליח להביא אותו... זה ברור לי. כל זה אני משתף כי הגעתי למסקנה: עם כל הכבוד לקלוד שיודע לתכנת... אם לא יודעים מה רוצים ולא לומדים את הבסיס לדברים הללו אז התוצאות אולי נחמדות אבל ממש לא מקצועיות. קלוד ודומיו זה נחמד מאד למי שחסר ניסיון ורוצה לעשות לעצמו איזה אפליקציה נחמדה אבל לא יותר מזה. זה אולי יחליף את אלו שכתבו פיזית את הקוד אבל עדיין רחוק לדעתי מלהחליף את אלו שמאפיינים את מה צריך להיות בקוד ואיך זה ייראה בסופו של דבר. וזה לפני שאני בכלל נכנס לכל עניין האבטחת מידע, שרתים ועוד מיליון מונחים שעדיין אין לי מושג מה אומרים. תכניסו את ההספדים לכיס... לדעתי הצנועה קלוד ודומיו רק הולכים לייעל את כל החברות תוכנה שכבר קברו אותן... אולי הן ייצרכו פחות אנשים שפיזית כותבים קוד אבל עדיין יצטרכו את מיטב המוחות שיגידו למכונות הללו מה לעשות ואיך לעשות. תודה על תשומת הלב שלכם. הולך לקלל את קלוד שממשיך לבקש אישורים ולא נותן לי מנוחה.

מואיז הקטן ®

25,618 次观看 • 1 个月前

תעשו לי טובה, תעצרו שתי דקות ותקראו משהו שאין מצב שאנחנו כאזרחים פה לא מכירים ולא שומעים. לצערי, בתקשורת הישראלית לא יביאו את הסיפור הזה כי מנסים להשתיק, למרות שיש תיעוד ושמות ופרצופים. אז קראו ועזרו לי להפיץ: ביום חמישי האחרון, התרחש אירוע מזעזע ומטורף בדרום בקעת הירדן, בחווה שנקרית תל תלפיות, שאתם חייבים לדעת עליו. מביאה לכם עדות של אחד הנערים, פלוס שני סרטוני תיעוד (יש לי עוד כמה עדויות, אבל חוסכת מכם) "יצאתי למרעה צהריים. אחרי כשעה, אני רואה רכב של מגב עולה לכיוון הגבעה. תוך כדי, ערבים התחילו להתקדם לכיווננו ולעשות חסמים על ציר הגישה. הם קלטו שאני עם העדר, ועלו לכיווני. צילמתי אותם. ערבי אחד דחף אותי. נפלתי ונפל לי הטלפון מהיד. הם התחילו להרביץ לי. לתקוף באבנים. הגנתי על עצמי כמה שיכולתי. אחרי כמה דק' כולם ברחו לכפר. הם לקחו איתם את הפלאפון שלי. הגיע הרכב של מגב שהיה בגבעה. במקום לעצור אותם הוא חזר לנסות להביא צו מינהלי לאחד מתושבי הגבעה! נשארתי במרעה. אני שומע צעקות מלמעלה. אני עולה ורואה מגבניקים יורים רימוני הלם וגז על החבר'ה שלנו ומנסים לעצור את אחד המתיישבים שרוצים להביא לו צו מינהלי. אני מגיע למגבניק שנשאר לשמור על הרכב ושואל אותו- למה אתם עושים את זה? לכו תיכנסו לבית הזה שלקח לי את הטלפון ותפסו את הפורעים שהרביצו לי! הוא אומר לי אתה צודק. סליחה. פתאום אני מבחין שנדלקה שרפה מהרימוני הלם שהם זרקו. אני רץ לכבות אותה. ואז אני רואה חיילים שהתחילו לירות לכיווני ולכיוון עוד מישהו ירי חי! אנחנו בורחים לכיוון אש קודש... אני שומע בדרך שערבים שרפו לנו את עמדת השמירה. אני רץ לצד שני של הגבעה, ומגבניקים רצים אחרי ומנסים לעצור אותי. אני רואה עשרות ערבים עולים לחווה ורכב של ערבים בכניסה לחוה. (בדיעבד מסתבר שבטלגרמים של הכפרים הם הזעיקו את כולם וקראו לחברה לבוא לפרוע בנו). היינו שם בקושי כמה בחורים. בנס הערבים הסתובבו ונשארו למטה ולא עלו אלינו. עמדנו שם שעתיים שערבים לא יעלו לשרוף את הגבעה. אחרי שעתיים הגיעו עוד חבר'ה לתגבר ולשמור על הגבעה. עולה סוואנה בעליה, פורקים ממנה איזה 7 חיילים. מתחילים לירות עלינו אש חיה!!! חלק מהחיילים כורעים חלק בעמידה. אני צועק להם "אנחנו יהודים! אנחנו יהודים!" כולם צעקו להם. "אנחנו יהודים!!" לא היה אכפת להם. הם המשיכו לירות עלינו ירי חי. לא רציתי שיפגעו במישהו נשארתי במקום. הרמתי ידיים וירדתי לברכיים. צעקתי לו "אל תירה בי! באמא שלך אל תירה בי!" כל החיילים שם כאילו ראו את הטרף שרצו לקבל והשכיבו אותי על הריצפה. הרביצו לי עם קני הנשק כשיש כדור בקנה!! שמו לי פלנלית על העיניים, שמו לי אזיקון על הידיים מאחורי הגב. נתנו לי אגרופים ובעיטות נמרצות. אמרו לי 'קום קום תתחיל לזוז לכיוון הסוואנה'. אני אומר להם שאני לא רואה כלום אני לא יכול ללכת. אני על צלע על ההר. הם פשוט גררו אותי על הסלעים. העלו אותי על הציר למעלה, ליד הסוואנה. השכיבו אותי על הרצפה והתחילו לתת לי בעיטות. הם העלו אותי לסוואנה. השכיבו אותי ברגליים שלהם. דרכו עלי. ובזמן שהם מרביצים לי. מתקשרים לינון בעל החווה ואומרים לו- "תבוא לפה אם אתה גבר, עוד רגע הוא מת. ואם אתה רוצה שיישאר ממנו משהו תבוא לכאן".. במשך שעה בתוך הסוואנה הם מפוצצים אותי מכות רצח. אחד החיילים תפס אותי באף והתחיל לנענע אותי בסוואנה והוא אמר אני אשבור לך את האף. הקצין שם אומר לחייל אחד "אני אתן לך אישור לשבור לו את השיניים ונגיד שהוא נפל בדרך". (יש לי תמונה ושם של אותו קצין) הם פירקו אותי באגרופים, אמרו לי שאני יותר גרוע מפלסטיני ושהם שונאים אותי יותר מפלסטיני. אמרו שבפלסטינים הם פשוט נותנים כדור בראש ואותנו הם יהרגו במכות. לאט לאט. החיילים שהתעללו בי היו כל הזמן רעולי פנים ולא הסכימו להגיד את השמות שלהם, אבל זיהיתי את הקצין שאמר לי תוך כדי התעללות שזאת מילה מול מילה. " למי יאמינו לך או לי שאני קצין???" (את הדרגה שומרת אצלי) אחרי שעה שהייתי שם. הם העבירו אותי למגבניקים. המגבניקים אחרי ששמעו מה עברתי, אמרו שהם מבקשים סליחה וזה לא אנושי איך שהחיילים האלו התנהגו. המגבניקים לקחו אותי לתחנת משטרה באריאל, שם חקרו אותי ושיחררו אותי. כל הגוף שלי שבור וכואב מהמכות שקיבלתי". בסרטונים: המחבלים שתקפו אותי, את חלקם רואים עוד עם אבנים בידיים, רגע לפני שברחו. אף אחד מהם לא נעצר. את הירי כיוונו אלינו. בסרטון השני רואים את האש שנדלקה מהירי של החיילים. אם היינו ערבים שמקבלים יחס כזה, כל הרועי שרונים ושאר כתבי תשקורת היו מצייצים אלף ציוצים. הדם שלנו הפקר! שתפו!
0:18

תעשו לי טובה, תעצרו שתי דקות ותקראו משהו שאין מצב שאנחנו כאזרחים פה לא מכירים ולא שומעים. לצערי, בתקשורת הישראלית לא יביאו את הסיפור הזה כי מנסים להשתיק, למרות שיש תיעוד ושמות ופרצופים. אז קראו ועזרו לי להפיץ: ביום חמישי האחרון, התרחש אירוע מזעזע ומטורף בדרום בקעת הירדן, בחווה שנקרית תל תלפיות, שאתם חייבים לדעת עליו. מביאה לכם עדות של אחד הנערים, פלוס שני סרטוני תיעוד (יש לי עוד כמה עדויות, אבל חוסכת מכם) "יצאתי למרעה צהריים. אחרי כשעה, אני רואה רכב של מגב עולה לכיוון הגבעה. תוך כדי, ערבים התחילו להתקדם לכיווננו ולעשות חסמים על ציר הגישה. הם קלטו שאני עם העדר, ועלו לכיווני. צילמתי אותם. ערבי אחד דחף אותי. נפלתי ונפל לי הטלפון מהיד. הם התחילו להרביץ לי. לתקוף באבנים. הגנתי על עצמי כמה שיכולתי. אחרי כמה דק' כולם ברחו לכפר. הם לקחו איתם את הפלאפון שלי. הגיע הרכב של מגב שהיה בגבעה. במקום לעצור אותם הוא חזר לנסות להביא צו מינהלי לאחד מתושבי הגבעה! נשארתי במרעה. אני שומע צעקות מלמעלה. אני עולה ורואה מגבניקים יורים רימוני הלם וגז על החבר'ה שלנו ומנסים לעצור את אחד המתיישבים שרוצים להביא לו צו מינהלי. אני מגיע למגבניק שנשאר לשמור על הרכב ושואל אותו- למה אתם עושים את זה? לכו תיכנסו לבית הזה שלקח לי את הטלפון ותפסו את הפורעים שהרביצו לי! הוא אומר לי אתה צודק. סליחה. פתאום אני מבחין שנדלקה שרפה מהרימוני הלם שהם זרקו. אני רץ לכבות אותה. ואז אני רואה חיילים שהתחילו לירות לכיווני ולכיוון עוד מישהו ירי חי! אנחנו בורחים לכיוון אש קודש... אני שומע בדרך שערבים שרפו לנו את עמדת השמירה. אני רץ לצד שני של הגבעה, ומגבניקים רצים אחרי ומנסים לעצור אותי. אני רואה עשרות ערבים עולים לחווה ורכב של ערבים בכניסה לחוה. (בדיעבד מסתבר שבטלגרמים של הכפרים הם הזעיקו את כולם וקראו לחברה לבוא לפרוע בנו). היינו שם בקושי כמה בחורים. בנס הערבים הסתובבו ונשארו למטה ולא עלו אלינו. עמדנו שם שעתיים שערבים לא יעלו לשרוף את הגבעה. אחרי שעתיים הגיעו עוד חבר'ה לתגבר ולשמור על הגבעה. עולה סוואנה בעליה, פורקים ממנה איזה 7 חיילים. מתחילים לירות עלינו אש חיה!!! חלק מהחיילים כורעים חלק בעמידה. אני צועק להם "אנחנו יהודים! אנחנו יהודים!" כולם צעקו להם. "אנחנו יהודים!!" לא היה אכפת להם. הם המשיכו לירות עלינו ירי חי. לא רציתי שיפגעו במישהו נשארתי במקום. הרמתי ידיים וירדתי לברכיים. צעקתי לו "אל תירה בי! באמא שלך אל תירה בי!" כל החיילים שם כאילו ראו את הטרף שרצו לקבל והשכיבו אותי על הריצפה. הרביצו לי עם קני הנשק כשיש כדור בקנה!! שמו לי פלנלית על העיניים, שמו לי אזיקון על הידיים מאחורי הגב. נתנו לי אגרופים ובעיטות נמרצות. אמרו לי 'קום קום תתחיל לזוז לכיוון הסוואנה'. אני אומר להם שאני לא רואה כלום אני לא יכול ללכת. אני על צלע על ההר. הם פשוט גררו אותי על הסלעים. העלו אותי על הציר למעלה, ליד הסוואנה. השכיבו אותי על הרצפה והתחילו לתת לי בעיטות. הם העלו אותי לסוואנה. השכיבו אותי ברגליים שלהם. דרכו עלי. ובזמן שהם מרביצים לי. מתקשרים לינון בעל החווה ואומרים לו- "תבוא לפה אם אתה גבר, עוד רגע הוא מת. ואם אתה רוצה שיישאר ממנו משהו תבוא לכאן".. במשך שעה בתוך הסוואנה הם מפוצצים אותי מכות רצח. אחד החיילים תפס אותי באף והתחיל לנענע אותי בסוואנה והוא אמר אני אשבור לך את האף. הקצין שם אומר לחייל אחד "אני אתן לך אישור לשבור לו את השיניים ונגיד שהוא נפל בדרך". (יש לי תמונה ושם של אותו קצין) הם פירקו אותי באגרופים, אמרו לי שאני יותר גרוע מפלסטיני ושהם שונאים אותי יותר מפלסטיני. אמרו שבפלסטינים הם פשוט נותנים כדור בראש ואותנו הם יהרגו במכות. לאט לאט. החיילים שהתעללו בי היו כל הזמן רעולי פנים ולא הסכימו להגיד את השמות שלהם, אבל זיהיתי את הקצין שאמר לי תוך כדי התעללות שזאת מילה מול מילה. " למי יאמינו לך או לי שאני קצין???" (את הדרגה שומרת אצלי) אחרי שעה שהייתי שם. הם העבירו אותי למגבניקים. המגבניקים אחרי ששמעו מה עברתי, אמרו שהם מבקשים סליחה וזה לא אנושי איך שהחיילים האלו התנהגו. המגבניקים לקחו אותי לתחנת משטרה באריאל, שם חקרו אותי ושיחררו אותי. כל הגוף שלי שבור וכואב מהמכות שקיבלתי". בסרטונים: המחבלים שתקפו אותי, את חלקם רואים עוד עם אבנים בידיים, רגע לפני שברחו. אף אחד מהם לא נעצר. את הירי כיוונו אלינו. בסרטון השני רואים את האש שנדלקה מהירי של החיילים. אם היינו ערבים שמקבלים יחס כזה, כל הרועי שרונים ושאר כתבי תשקורת היו מצייצים אלף ציוצים. הדם שלנו הפקר! שתפו!

איילת לאש

12,443 次观看 • 4 个月前

מכתב פתוח לליאור רז, שמעתי אותך מדבר בהשתאות רבה על החפ"ק של "אחים לנשק" בבית קמה אחרי השבעה באוקטובר ועל "הנרטיב" שאתה מייחס לאנשים שממאנים לשכוח מה היה כאן רגע אחד קטנטן לפני. איני יודעת היכן אתה ממוקם במפה הפוליטית. אני יכולה רק לנחש, אבל אני תוהה אם אתה מדבר מתוך פוזיציה, או שפשוט ניחנת בזכרון קצר במיוחד. משום שלנו, הציבור העצום שמבקר אותם, יש זכרון מצוין. אנחנו לא שכחנו - ואנחנו לא נשכח. לא שכחנו מה חבורת לובשי חולצות הסמליל של "אחים לנשק" עוללה כאן ערב הטבח. לא שכחנו את ההבטחות שנאמרו בשאגה גדולה מעל בימת פודיום ענק, הישר לאוזניו של האויב הקשוב: שינטשו את המטוסים, את הספינות, את חדרי הפיקוד, ושלא יהיה צבא עם. קולט, ליאור? שלא יהיה צבא עם! חומת המגן של הילדים שלנו - במדינה שבה אנחנו מגדלים אותם. לא שכחנו ולא נשכח את ההקראה התקשורתית של היחידות שלא יתייצבו למילואים ערב הטבח, שנשמעה בהתלהבות מבעיתה. "גולני, גולני" זה עדיין מהדהד באוזנינו בצרימה שורפת. אנחנו, בניגוד אליך, לא שכחנו את האיומים, לא שכחנו את הניסיון להפוך את צה"ל מצבא העם לצבא מותנה פוליטית. לא שכחנו את הקריאות לעצור, לשבש, לחסום, למרר את חיי הציבור ולייצר תחושה שמדינה שלמה מוחזקת כבת ערובה, בשל גחמות טנטרום עלבון קלפי שיצא מכל פרופורציה. לא שכחנו את הבריונות. לא שכחנו את הכאוס. לא שכחנו את המדון, הפילוג והקיטוב ששטפו את הרחובות - ועודם. לא שכחנו את מי שהתנהגו משל המדינה, הצבא, הרחוב, הדגל והדמוקרטיה רשומים בטאבו על שמם. ובעיקר, לא שכחנו את הדבר החמור מכל; שהם השתמשו בחומת המגן של הילדים שלנו, בקדושת השירות הצבאי ובאמון הציבור בצה"ל - כדי להפעיל לחץ פוליטי על ממשלה נבחרת. הם לקחו את המקום הכי קדוש, הכי עדין, הכי שברירי, את הלב הפועם של הקונצנזוס הישראלי - הנכונות להגן על הבית ללא תנאי וללא סייג - והפכו אותו לכלי מיקוח לטובת סחטנות פוליטית. ותקצר היריעה מלמנות את מה שהחבורה הזו עשתה כאן ערב הטבח ואחריו. ואם לא די בכך, כיום הם מנסים להלך אימים באמצעות פיזור תביעות השתקה נגד אזרחים מן השורה, שכל חטאם הוא שהם מסרבים להפסיק להזכיר להם את מה שהם כל כך רוצים שנשכח. אז ליאור היקר, לא. אנחנו לא נסכים לשכתוב ההיסטוריה. אפשר להודות לאדם שחילץ משפחה משדרות - ועדיין לומר את האמת על מלוא הרקורד שבאמתחתו. אפשר לכבד מעשה אנושי בשעת חירום - ועדיין לסרב להפוך אותו למכונת כביסה שמלבינה, ע"ח כאב לאומי. מי שהצית שריפה ביד אחת וביד השנייה אחז במטף, לא הופך בשל כך לגיבור לאומי. ודאי לא כאשר בידיו די אמצעים, קשרים, כסף, תקשורת ואופרציה ממותגת היטב, כדי להפוך כל חמגשית, כל אבטיח וכל צילום שטח לסיפור גבורה מהונדס היטב. יש דברים שאין מספיק מלבינים בעולם כדי להלבין. יש כתמים ששום סרטון מרגש לא ימרק - ויש זכרון ציבורי שלא יימחק, גם אם ינסו לעטוף אותו בעטיפת חפ"ק שפורטת על מיתרי ליבם של בעלי הזכרון הקצרצר. מי שמנסה להנדס את הנרטיב הוא לא מי שמסרב לשכוח, אלא זה שמבקש שאנחנו נשכח. תזכורת קטנה, שהיא אפילו לא קורטוב ממה שהיה כאן.
0:15

מכתב פתוח לליאור רז, שמעתי אותך מדבר בהשתאות רבה על החפ"ק של "אחים לנשק" בבית קמה אחרי השבעה באוקטובר ועל "הנרטיב" שאתה מייחס לאנשים שממאנים לשכוח מה היה כאן רגע אחד קטנטן לפני. איני יודעת היכן אתה ממוקם במפה הפוליטית. אני יכולה רק לנחש, אבל אני תוהה אם אתה מדבר מתוך פוזיציה, או שפשוט ניחנת בזכרון קצר במיוחד. משום שלנו, הציבור העצום שמבקר אותם, יש זכרון מצוין. אנחנו לא שכחנו - ואנחנו לא נשכח. לא שכחנו מה חבורת לובשי חולצות הסמליל של "אחים לנשק" עוללה כאן ערב הטבח. לא שכחנו את ההבטחות שנאמרו בשאגה גדולה מעל בימת פודיום ענק, הישר לאוזניו של האויב הקשוב: שינטשו את המטוסים, את הספינות, את חדרי הפיקוד, ושלא יהיה צבא עם. קולט, ליאור? שלא יהיה צבא עם! חומת המגן של הילדים שלנו - במדינה שבה אנחנו מגדלים אותם. לא שכחנו ולא נשכח את ההקראה התקשורתית של היחידות שלא יתייצבו למילואים ערב הטבח, שנשמעה בהתלהבות מבעיתה. "גולני, גולני" זה עדיין מהדהד באוזנינו בצרימה שורפת. אנחנו, בניגוד אליך, לא שכחנו את האיומים, לא שכחנו את הניסיון להפוך את צה"ל מצבא העם לצבא מותנה פוליטית. לא שכחנו את הקריאות לעצור, לשבש, לחסום, למרר את חיי הציבור ולייצר תחושה שמדינה שלמה מוחזקת כבת ערובה, בשל גחמות טנטרום עלבון קלפי שיצא מכל פרופורציה. לא שכחנו את הבריונות. לא שכחנו את הכאוס. לא שכחנו את המדון, הפילוג והקיטוב ששטפו את הרחובות - ועודם. לא שכחנו את מי שהתנהגו משל המדינה, הצבא, הרחוב, הדגל והדמוקרטיה רשומים בטאבו על שמם. ובעיקר, לא שכחנו את הדבר החמור מכל; שהם השתמשו בחומת המגן של הילדים שלנו, בקדושת השירות הצבאי ובאמון הציבור בצה"ל - כדי להפעיל לחץ פוליטי על ממשלה נבחרת. הם לקחו את המקום הכי קדוש, הכי עדין, הכי שברירי, את הלב הפועם של הקונצנזוס הישראלי - הנכונות להגן על הבית ללא תנאי וללא סייג - והפכו אותו לכלי מיקוח לטובת סחטנות פוליטית. ותקצר היריעה מלמנות את מה שהחבורה הזו עשתה כאן ערב הטבח ואחריו. ואם לא די בכך, כיום הם מנסים להלך אימים באמצעות פיזור תביעות השתקה נגד אזרחים מן השורה, שכל חטאם הוא שהם מסרבים להפסיק להזכיר להם את מה שהם כל כך רוצים שנשכח. אז ליאור היקר, לא. אנחנו לא נסכים לשכתוב ההיסטוריה. אפשר להודות לאדם שחילץ משפחה משדרות - ועדיין לומר את האמת על מלוא הרקורד שבאמתחתו. אפשר לכבד מעשה אנושי בשעת חירום - ועדיין לסרב להפוך אותו למכונת כביסה שמלבינה, ע"ח כאב לאומי. מי שהצית שריפה ביד אחת וביד השנייה אחז במטף, לא הופך בשל כך לגיבור לאומי. ודאי לא כאשר בידיו די אמצעים, קשרים, כסף, תקשורת ואופרציה ממותגת היטב, כדי להפוך כל חמגשית, כל אבטיח וכל צילום שטח לסיפור גבורה מהונדס היטב. יש דברים שאין מספיק מלבינים בעולם כדי להלבין. יש כתמים ששום סרטון מרגש לא ימרק - ויש זכרון ציבורי שלא יימחק, גם אם ינסו לעטוף אותו בעטיפת חפ"ק שפורטת על מיתרי ליבם של בעלי הזכרון הקצרצר. מי שמנסה להנדס את הנרטיב הוא לא מי שמסרב לשכוח, אלא זה שמבקש שאנחנו נשכח. תזכורת קטנה, שהיא אפילו לא קורטוב ממה שהיה כאן.

Amalia Ozer

14,063 次观看 • 4 个月前

את המילים הבאות כתבתי באופן אישי ומלב כואב לחברתי האהובה, חברת פורום "שותפות לשירות", ולאחר מחשבה - החלטתי לשתף אותן גם כאן, תוך השמטת שמה: חברתי האהובה, מאז אתמול, מתנגנים בראשי דבריו של הרב (והשר והח"כ לשעבר) שי פירון, שבמקרה שמעתי בראיון רדיו בדרך לירושלים. הוא נתן הסבר חדש-ישן למילים: "איש הישר בעיניו יעשה", וכך אמר: זה מצב בו כל אחד חושב שמה שהוא עושה - זה הישר, ומה שהאחר עושה - זה העקום... חברה אהובה שלי, מי כמוני מכירה את התחושה הקשה שנגרמת מהאשמה אישית פומבית, ודאי מהלבנת פנים. אין ספק, שעדיף מאד לנהל ויכוחים ומחלוקות באופן ענייני בלי להכנס כלל להאשמות אישיות, ודאי לדה-לגיטימציה ולהלבנת פנים, בראש כל חוצות. באמת שאני מצרה מאד על שכך את מרגישה בימים האחרונים. אבל כמה חבל, שמי שסובל מכך - לא מבחין שהוא עושה אותו דבר ממש לאחרים, שוב ושוב ושוב, מבלי משים, ואולי אף בהיתר וכמצוה ממש, שהרי הם (האחרים) בסה"כ מונעים מאינטרסים זרים, ולא בוחרים בחירה שונה משום שזו דעתם באמת. להם, לאחרים, לא אכפת מבטחון המדינה. ולכן מצוה לכתוב מילים קשות אלה במודעות ענק ליד תמונותיהם. כי כאלה הם. הם מעדיפים את המשתמטים על המשרתים (בני משפחותיהם, כן?), והם מתכוונים להצביע בעד החוק כי הם נגד הלוחמים. לכן מצווה-רבא לפרסם את תמונותיהם ברבים עם כותרות קשות ומזעזעות כאלה, עליהן חתום הארגון שאת חברה בו. זו לא דלגיטימציה, ולא הלבנת פנים. זה לגמרי תקין, כי להם באמת לא אכפת מבטחון המדינה, וגם כנראה אין להם רגשות בכלל... הם בכלל לא סופרים את השכנים שלהם, ולא מסתכלים להם בעיניים, אלא מקבלים החלטות מתוך אטימות-לב וחוסר אכפתיות. לכן צריך לעמוד ליד בתיהם כדי *ש"יסתכלו בעיניים" ורק אז כנראה יבינו*. הרי לא יתכן שהם מכירים את קשיי המילואים מתוך בתיהם פנימה. הם חייבים שהשכנים יסבירו להם... אה כן, והם בכלל בוגדים בערכי הציונות הדתית, ולא מבינים כמה נכון וכמה ערכי וקדוש שגם תלמידי חכמים יתגייסו לצבא. (אצלם בבית הרי אין חיילים שהם גם לומדי תורה. או שיש, והם בוגדים בהם?) הם בוגדים בערך הזה, ולכן חובה להוקיע אותם כבוגדים. כי הרי לא יתכן שהם חושבים בדיוק כמוכן, מכירים בערכה העצום של מלחמת מצוה, ומבינים כמה חשוב שגם החרדים יתגייסו, ורק יש להם דעה אחרת לגבי השאלה: איך לעשות זאת באופן מועיל ויעיל. לא יתכן שהדעה שלהם נובעת מאותם ערכים וחותרת לאותה מטרה, אבל מנתחת אחרת את הדרך הנכונה להגיע אליה. לא יתכן שגם הם השקיעו (לפחות כמוכן) ימים ולילות בלימוד הנושא והגיעו למסקנות אחרות משלכן. הרי כל הידע וכל יכולת הניתוח נמצאים אצלכן בלבד. ולכן אין ספק שמדובר כאן בלא פחות מ"בגידה"... כל זה נכון, כמובן, גם לשאלת המשקל שניתן לייחס לרצון להאריך או לקצר את ימי הממשלה: אצלכן כמובן השאלה הזו לא תופסת משקל כלל, אתן שוקלות שיקולים ענייניים בלבד, מתוך לימוד מעמיק של הנתונים, יראת שמים ודבקות בערכי הציונות הדתית. לכן אסור לייחס לכן שיקולים כאלה. זה ממש מעליב. האמת? אני מבינה את העלבון הצורב על עצם העלאת הנושא הזה כאלמנט דומיננטי שמשפיע על עמדתכן ופעילותכן. אבל אצל האחרים, שלהם כמובן אין אף אחד מאלה: לא ערכי הציונות הדתית, לא יראת שמים, לא יכולת העמקה בנתונים ובטח לא רצון או יכולת לשקול באופן ענייני את המטרה: לגייס כמה שיותר צעירים חרדים לצה"ל, אצל האחרים האלה השיקול היחיד הוא אריכות ימיה של הממשלה. הם אחרים. ואפשר וצריך גם להאשים אותם בכך. בניגוד אליכן. זה גם לא מעליב אותם, כי זו פשוט האמת, ואין אחרת, ולכן צריך להזכיר זאת שוב ושוב. חברתי היקרה מאד, בדיוק כמוך, גם אני הופתעתי מכל הידיעות התקשורתיות על נועה מבורך שאני לא מכירה בכלל, ומכל השיח וההתנהלות סביבה בימים האחרונים. אבל אני גם מופתעת והמומה כל שבוע מחדש מהשאלה שבראש המודעה שלכן: "אכפת לכם מבטחון המדינה?" ותחתיה תמונות של אנשים שעושים לילות כימים למען בטחון המדינה. שנשכבו על הגדר למען בטחונה. שהחלטות חשובות על בטחון המדינה התקבלו בזכותם!! זה לא מפריע לך? חברה יקרה שלי, אני בעד להרפות מהאשמות אישיות ומקמפיינים נשכניים. לעשות לשם שמים. ולקבל שגם אחרים עושים לשם שמים, במסירות ובאחריות גדולה, בחשיבת עומק, ומתוך ולמען אותם ערכים ממש. צריך לנקות לא רק את השיח, אלא גם את הלב. כשמטילים רפש -חושבים רפש. ואז אי אפשר לנהל דיון ענייני. כי כל הזמן ב back-mind חושבים שהח"כ שמולכם סתם מתנהל פוליטית, בטחון המדינה לא חשוב לו, הוא סתם אינטרסנט ורדוד. אז אין כבוד ואין הקשבה ואין שיח אמתי. אני בעד לדון לגופו של ענין. בנקיון לב ודעת. בהקשבה, בהערכה הדדית, ובהבנה שאפשר גם לא להסכים, ושגם דעה שונה משלכן היא לגיטימית ועל כן לא ראויה להכפשה.
0:11

את המילים הבאות כתבתי באופן אישי ומלב כואב לחברתי האהובה, חברת פורום "שותפות לשירות", ולאחר מחשבה - החלטתי לשתף אותן גם כאן, תוך השמטת שמה: חברתי האהובה, מאז אתמול, מתנגנים בראשי דבריו של הרב (והשר והח"כ לשעבר) שי פירון, שבמקרה שמעתי בראיון רדיו בדרך לירושלים. הוא נתן הסבר חדש-ישן למילים: "איש הישר בעיניו יעשה", וכך אמר: זה מצב בו כל אחד חושב שמה שהוא עושה - זה הישר, ומה שהאחר עושה - זה העקום... חברה אהובה שלי, מי כמוני מכירה את התחושה הקשה שנגרמת מהאשמה אישית פומבית, ודאי מהלבנת פנים. אין ספק, שעדיף מאד לנהל ויכוחים ומחלוקות באופן ענייני בלי להכנס כלל להאשמות אישיות, ודאי לדה-לגיטימציה ולהלבנת פנים, בראש כל חוצות. באמת שאני מצרה מאד על שכך את מרגישה בימים האחרונים. אבל כמה חבל, שמי שסובל מכך - לא מבחין שהוא עושה אותו דבר ממש לאחרים, שוב ושוב ושוב, מבלי משים, ואולי אף בהיתר וכמצוה ממש, שהרי הם (האחרים) בסה"כ מונעים מאינטרסים זרים, ולא בוחרים בחירה שונה משום שזו דעתם באמת. להם, לאחרים, לא אכפת מבטחון המדינה. ולכן מצוה לכתוב מילים קשות אלה במודעות ענק ליד תמונותיהם. כי כאלה הם. הם מעדיפים את המשתמטים על המשרתים (בני משפחותיהם, כן?), והם מתכוונים להצביע בעד החוק כי הם נגד הלוחמים. לכן מצווה-רבא לפרסם את תמונותיהם ברבים עם כותרות קשות ומזעזעות כאלה, עליהן חתום הארגון שאת חברה בו. זו לא דלגיטימציה, ולא הלבנת פנים. זה לגמרי תקין, כי להם באמת לא אכפת מבטחון המדינה, וגם כנראה אין להם רגשות בכלל... הם בכלל לא סופרים את השכנים שלהם, ולא מסתכלים להם בעיניים, אלא מקבלים החלטות מתוך אטימות-לב וחוסר אכפתיות. לכן צריך לעמוד ליד בתיהם כדי *ש"יסתכלו בעיניים" ורק אז כנראה יבינו*. הרי לא יתכן שהם מכירים את קשיי המילואים מתוך בתיהם פנימה. הם חייבים שהשכנים יסבירו להם... אה כן, והם בכלל בוגדים בערכי הציונות הדתית, ולא מבינים כמה נכון וכמה ערכי וקדוש שגם תלמידי חכמים יתגייסו לצבא. (אצלם בבית הרי אין חיילים שהם גם לומדי תורה. או שיש, והם בוגדים בהם?) הם בוגדים בערך הזה, ולכן חובה להוקיע אותם כבוגדים. כי הרי לא יתכן שהם חושבים בדיוק כמוכן, מכירים בערכה העצום של מלחמת מצוה, ומבינים כמה חשוב שגם החרדים יתגייסו, ורק יש להם דעה אחרת לגבי השאלה: איך לעשות זאת באופן מועיל ויעיל. לא יתכן שהדעה שלהם נובעת מאותם ערכים וחותרת לאותה מטרה, אבל מנתחת אחרת את הדרך הנכונה להגיע אליה. לא יתכן שגם הם השקיעו (לפחות כמוכן) ימים ולילות בלימוד הנושא והגיעו למסקנות אחרות משלכן. הרי כל הידע וכל יכולת הניתוח נמצאים אצלכן בלבד. ולכן אין ספק שמדובר כאן בלא פחות מ"בגידה"... כל זה נכון, כמובן, גם לשאלת המשקל שניתן לייחס לרצון להאריך או לקצר את ימי הממשלה: אצלכן כמובן השאלה הזו לא תופסת משקל כלל, אתן שוקלות שיקולים ענייניים בלבד, מתוך לימוד מעמיק של הנתונים, יראת שמים ודבקות בערכי הציונות הדתית. לכן אסור לייחס לכן שיקולים כאלה. זה ממש מעליב. האמת? אני מבינה את העלבון הצורב על עצם העלאת הנושא הזה כאלמנט דומיננטי שמשפיע על עמדתכן ופעילותכן. אבל אצל האחרים, שלהם כמובן אין אף אחד מאלה: לא ערכי הציונות הדתית, לא יראת שמים, לא יכולת העמקה בנתונים ובטח לא רצון או יכולת לשקול באופן ענייני את המטרה: לגייס כמה שיותר צעירים חרדים לצה"ל, אצל האחרים האלה השיקול היחיד הוא אריכות ימיה של הממשלה. הם אחרים. ואפשר וצריך גם להאשים אותם בכך. בניגוד אליכן. זה גם לא מעליב אותם, כי זו פשוט האמת, ואין אחרת, ולכן צריך להזכיר זאת שוב ושוב. חברתי היקרה מאד, בדיוק כמוך, גם אני הופתעתי מכל הידיעות התקשורתיות על נועה מבורך שאני לא מכירה בכלל, ומכל השיח וההתנהלות סביבה בימים האחרונים. אבל אני גם מופתעת והמומה כל שבוע מחדש מהשאלה שבראש המודעה שלכן: "אכפת לכם מבטחון המדינה?" ותחתיה תמונות של אנשים שעושים לילות כימים למען בטחון המדינה. שנשכבו על הגדר למען בטחונה. שהחלטות חשובות על בטחון המדינה התקבלו בזכותם!! זה לא מפריע לך? חברה יקרה שלי, אני בעד להרפות מהאשמות אישיות ומקמפיינים נשכניים. לעשות לשם שמים. ולקבל שגם אחרים עושים לשם שמים, במסירות ובאחריות גדולה, בחשיבת עומק, ומתוך ולמען אותם ערכים ממש. צריך לנקות לא רק את השיח, אלא גם את הלב. כשמטילים רפש -חושבים רפש. ואז אי אפשר לנהל דיון ענייני. כי כל הזמן ב back-mind חושבים שהח"כ שמולכם סתם מתנהל פוליטית, בטחון המדינה לא חשוב לו, הוא סתם אינטרסנט ורדוד. אז אין כבוד ואין הקשבה ואין שיח אמתי. אני בעד לדון לגופו של ענין. בנקיון לב ודעת. בהקשבה, בהערכה הדדית, ובהבנה שאפשר גם לא להסכים, ושגם דעה שונה משלכן היא לגיטימית ועל כן לא ראויה להכפשה.

אורית סטרוק

21,160 次观看 • 8 个月前

בסביבות תחילת הסבב הארוך הקודם, באזור אוגוסט, הגיע להתגורר בדירה מתחתינו דייר חדש, רווק, שיפוצניק. עד אז, הדירה שימשה סטודיו או משרד לגורמים שונים, במשך כעשור. בתוך זמן קצר, איכות החיים שלנו בבית ירדה מאד. זה התחיל מקולות רעש משונים שהגיעו מלמטה, דפיקות חזקות, והמשיך בריח סיגריות כבד ותמידי בסלון (המרפסת הפכה לגמרי מחוץ לתחום). בשלב מסוים הוא התחיל להפעיל מוזיקה בווליום לא סביר בשעות לא סבירות (6 בבוקר זה הזמן האהוב עליו). ניגשנו לבעיה כמו האנשים הבגירים שאנחנו, ופנינו לדייר החדש בסבר פנים יפות עם חלות ביתיות לכבוד שבת ושיחה נעימה שכללה התייחסות זהירה להשפעה שלו על חיינו וחיי הילדים. הוא הגיב באופן חיובי, התחייב להשתדל לעשן רק במרפסת, ולהימנע מרעש. ניסיתי להתיידד אתו ויזמתי שיחות בהזדמנויות שונות. עד כאן נראה שהכיוון חיובי, נכון? בוקר אחד, באחת מחופשות המילואים, התעוררתי בשעה 6 בבוקר למשמע צעקות קולניות של השכן מהחצר שלו כלפי חלונות ביתנו: ״שמעון יא בן זו**! שמעון יא שרמ***! שמעון יא בן זו**! שמעון יא שרמ***! חתיכת מני**! אני לא פסיכיאטרי! אני לא פסיכיאטרי! אני יודע מה קורה! יא בן זו**ֿ!״ וכו׳ במשך כמה דקות. יצאתי אליו חצי ישן מבולבל - לא היה לי מושג מה קורה. ברגע שהוא ראה אותי התחיל שצף קללות כמו שלא שמעתי אדם מעולם מנבל את פיו. כל זה הגיע ממש משום מקום - לילה לפני כן שוחחנו בנעימות והוא אפילו השאיל לי ספר שהוא חשב שאהנה ממנו. על פי הטענה, כך התברר, השכן משוכנע שאני ורעייתי, בין יתר העיסוקים המרובים שלנו בחיים, מוצאים זמן לרגל אחריו. ולא סתם מרגלים אחריו - הוא משוכנע שפרצנו לו לטלפון, לטלויזיה ולמזגן, ואנחנו שולטים בהם מרחוק באמצעות מכשירי מעקב משוכללים. הילדים בשלב הזה התעוררו והצטרפו למופע. ביקשתי מהם להיכנס לבית, וניסיתי לנהל איתו שיחה עניינית. לא היה עם מי לדבר. הבחור בשלו. ניתקתי מגע. אחרי התייעצות ניסינו שוב דרכי שלום. שלחנו ״מנחה״ בידי אחד הילדים. הוא קיבל אותה והתחיל לבכות בדמעות שליש. טען שהוא בודד ומסכן, ושהוא מתנצל שהוא דיבר ככה. בן אדם אחר. חשבנו שזה היה אירוע חד פעמי. התבדינו. זה חזר על עצמו שוב לפחות 3 פעמים שונות, כל פעם באופן חריף יותר. והפעם כבר איבדנו סבלנות והתחלנו לערב את בעל הבית (המשותף) ואת המשטרה. הבוקר שוב התעוררנו בשעה 6 לקול מוזיקה מזרחית בווליום של אולם אירועים. לאחר כמה דקות השכן יצא שוב והתחיל בסשן הנאצות השגרתי, בטענה שאנחנו ״נכנסים לו לחיים״; ״מכבים לו את החשמל״ (אין לנו שום דרך, פיזית, לכבות לו את החשמל); ״משחקים לו בטלויזיה ובטלפונים״, וכו׳ וכו׳. מדובר ללא כל ספק באדם תשוש נפש שצריך עזרה מקצועית ואולי אפילו אשפוז. הוא סובל מפראנויה והזיות קשות ואני אישית חושש לשלום הילדים שלי (שלא לדבר על עוגמת הנפש של לחיות עם הדבר הזה בחצי השנה האחרונה, וסוג הדברים שהם צריכים לשמוע ולראות). המשטרה טוענת שאין הרבה מה לעשות חוץ מלזמן אותה כשהוא עובר על חוקי העזר בעניין רעש. בעל הבית אדיש לעניין, כל עוד הוא מקבל את השכירות בזמן. כעורך דין אזרחי, בין היתר, אני יודע כמה חסר ערך לנסות לטפל בסוגיה באמצעות מערכת המשפט האזרחית. ניסיון לא פשוט, ואנחנו לא כל כך יודעים איך להתמודד איתו.
0:12

בסביבות תחילת הסבב הארוך הקודם, באזור אוגוסט, הגיע להתגורר בדירה מתחתינו דייר חדש, רווק, שיפוצניק. עד אז, הדירה שימשה סטודיו או משרד לגורמים שונים, במשך כעשור. בתוך זמן קצר, איכות החיים שלנו בבית ירדה מאד. זה התחיל מקולות רעש משונים שהגיעו מלמטה, דפיקות חזקות, והמשיך בריח סיגריות כבד ותמידי בסלון (המרפסת הפכה לגמרי מחוץ לתחום). בשלב מסוים הוא התחיל להפעיל מוזיקה בווליום לא סביר בשעות לא סבירות (6 בבוקר זה הזמן האהוב עליו). ניגשנו לבעיה כמו האנשים הבגירים שאנחנו, ופנינו לדייר החדש בסבר פנים יפות עם חלות ביתיות לכבוד שבת ושיחה נעימה שכללה התייחסות זהירה להשפעה שלו על חיינו וחיי הילדים. הוא הגיב באופן חיובי, התחייב להשתדל לעשן רק במרפסת, ולהימנע מרעש. ניסיתי להתיידד אתו ויזמתי שיחות בהזדמנויות שונות. עד כאן נראה שהכיוון חיובי, נכון? בוקר אחד, באחת מחופשות המילואים, התעוררתי בשעה 6 בבוקר למשמע צעקות קולניות של השכן מהחצר שלו כלפי חלונות ביתנו: ״שמעון יא בן זו**! שמעון יא שרמ***! שמעון יא בן זו**! שמעון יא שרמ***! חתיכת מני**! אני לא פסיכיאטרי! אני לא פסיכיאטרי! אני יודע מה קורה! יא בן זו**ֿ!״ וכו׳ במשך כמה דקות. יצאתי אליו חצי ישן מבולבל - לא היה לי מושג מה קורה. ברגע שהוא ראה אותי התחיל שצף קללות כמו שלא שמעתי אדם מעולם מנבל את פיו. כל זה הגיע ממש משום מקום - לילה לפני כן שוחחנו בנעימות והוא אפילו השאיל לי ספר שהוא חשב שאהנה ממנו. על פי הטענה, כך התברר, השכן משוכנע שאני ורעייתי, בין יתר העיסוקים המרובים שלנו בחיים, מוצאים זמן לרגל אחריו. ולא סתם מרגלים אחריו - הוא משוכנע שפרצנו לו לטלפון, לטלויזיה ולמזגן, ואנחנו שולטים בהם מרחוק באמצעות מכשירי מעקב משוכללים. הילדים בשלב הזה התעוררו והצטרפו למופע. ביקשתי מהם להיכנס לבית, וניסיתי לנהל איתו שיחה עניינית. לא היה עם מי לדבר. הבחור בשלו. ניתקתי מגע. אחרי התייעצות ניסינו שוב דרכי שלום. שלחנו ״מנחה״ בידי אחד הילדים. הוא קיבל אותה והתחיל לבכות בדמעות שליש. טען שהוא בודד ומסכן, ושהוא מתנצל שהוא דיבר ככה. בן אדם אחר. חשבנו שזה היה אירוע חד פעמי. התבדינו. זה חזר על עצמו שוב לפחות 3 פעמים שונות, כל פעם באופן חריף יותר. והפעם כבר איבדנו סבלנות והתחלנו לערב את בעל הבית (המשותף) ואת המשטרה. הבוקר שוב התעוררנו בשעה 6 לקול מוזיקה מזרחית בווליום של אולם אירועים. לאחר כמה דקות השכן יצא שוב והתחיל בסשן הנאצות השגרתי, בטענה שאנחנו ״נכנסים לו לחיים״; ״מכבים לו את החשמל״ (אין לנו שום דרך, פיזית, לכבות לו את החשמל); ״משחקים לו בטלויזיה ובטלפונים״, וכו׳ וכו׳. מדובר ללא כל ספק באדם תשוש נפש שצריך עזרה מקצועית ואולי אפילו אשפוז. הוא סובל מפראנויה והזיות קשות ואני אישית חושש לשלום הילדים שלי (שלא לדבר על עוגמת הנפש של לחיות עם הדבר הזה בחצי השנה האחרונה, וסוג הדברים שהם צריכים לשמוע ולראות). המשטרה טוענת שאין הרבה מה לעשות חוץ מלזמן אותה כשהוא עובר על חוקי העזר בעניין רעש. בעל הבית אדיש לעניין, כל עוד הוא מקבל את השכירות בזמן. כעורך דין אזרחי, בין היתר, אני יודע כמה חסר ערך לנסות לטפל בסוגיה באמצעות מערכת המשפט האזרחית. ניסיון לא פשוט, ואנחנו לא כל כך יודעים איך להתמודד איתו.

Shimon Nataf

51,029 次观看 • 6 个月前