正在加载视频...

视频加载失败

返回首页

מומחה אמריקני להיסטוריה צבאית: ״היכולות האוויריות של ישראל הקטנה עולות על היכולות של מה שמכנים ״מעצמות נאט״ו״ - יש לנו בעלת ברית חזקה מאוד - לעומת בעלות ברית שאי אפשר לסמוך עליהן״ | קטע מדהים, שתפו

sharongal's profile picture

שרון גל Sharon Gal

127,292 subscribers

19,751 次观看 • 5 个月前 •via X (Twitter)

LIVE

Anya Rossi• Live Now

Private livecam show

0 条评论

暂无评论

原始帖子的评论将显示在这里

相关视频

יש רמות של נבזיות ורשעות שאי אפשר לקבל. לשמוע את יו''ר ההסתדרות טוען שלא מקדמים עסקה בגלל שיקולים פוליטיים, לשמוע את יו''ר האופוזיציה משתמש בביטוי 'קבינט המוות', אלו אמירות שאסור לעבור עליהן לסדר היום. הן שקריות באופן מוחלט. מוטב שמי שמזכירים את ההיסטוריה העקובה מדם של ציר פילדלפי, יפסיקו לזלזל בהשלכות על נסיגה משם. המידע שפורסם אודות כוונותיו של סינוואר להבריח חטופים לאיראן רק מחזק את הקריאה הישראלית הרחבה - דיון אמיתי, ענייני וכנה בגורלנו שלנו. דיון לו שותפים פטריוטים ישראלים, שליחי ציבור המבקשים לצופף את השורות אל מול אויב אכזר המאיים להשמידנו. זה קנה המידה דרכו צריך להביט על המציאות. עברנו שבוע קשה מאוד, עם בשורות קשות מאוד וכואבות מאוד. אסור לנו לתת לסינוואר לשחק בנו. הוא רוצה לראות אותנו מתפרקים. אסור לתת לו את זה. שבת שלום.
0:22

יש רמות של נבזיות ורשעות שאי אפשר לקבל. לשמוע את יו''ר ההסתדרות טוען שלא מקדמים עסקה בגלל שיקולים פוליטיים, לשמוע את יו''ר האופוזיציה משתמש בביטוי 'קבינט המוות', אלו אמירות שאסור לעבור עליהן לסדר היום. הן שקריות באופן מוחלט. מוטב שמי שמזכירים את ההיסטוריה העקובה מדם של ציר פילדלפי, יפסיקו לזלזל בהשלכות על נסיגה משם. המידע שפורסם אודות כוונותיו של סינוואר להבריח חטופים לאיראן רק מחזק את הקריאה הישראלית הרחבה - דיון אמיתי, ענייני וכנה בגורלנו שלנו. דיון לו שותפים פטריוטים ישראלים, שליחי ציבור המבקשים לצופף את השורות אל מול אויב אכזר המאיים להשמידנו. זה קנה המידה דרכו צריך להביט על המציאות. עברנו שבוע קשה מאוד, עם בשורות קשות מאוד וכואבות מאוד. אסור לנו לתת לסינוואר לשחק בנו. הוא רוצה לראות אותנו מתפרקים. אסור לתת לו את זה. שבת שלום.

Avi Dichter אבי דיכטר

57,518 次观看 • 2 年前

הדבר הכי חזק שקרה פה זה הניצחונות שלנו - הגבורה של חיילינו, ההישג שלנו בשדה הקרב, היתרון הטכנולוגי המובהק, האדיר. כל אלה העלו את קרנה של ישראל. אנחנו במלחמת תעמולה ברורה נגדנו. עושים דה-לגיטימציה, אבל ההישגים שלנו עושים לגיטימציה חזקה מאוד בשווקים, ואצל מדינות שרוצות ליצור איתנו שותפויות, רבות הן. וכך גם חברות; חברות עסקיות, חברות עסקיות-ביטחוניות מהמובילות בעולם, וכל מיני גורמים אחרים שמתרשמים מהעובדה שהשקל הוא בכוח הגדול ביותר שלו בכל הזמנים, שהבורסה בשיא של כל הזמנים, שאנחנו רואים את האינפלציה יורדת והריבית יורדת. כל הסממנים הללו של משק שעבר עכשיו שנתיים של מלחמה. זה אומר לעולם: קורה פה משהו גדול. המשהו הגדול הזה, זה הכישרון של אזרחי ישראל, ששחררנו אותו ואת היוזמה של האזרח הישראלי והגאוניות הישראלית לפרוץ קדימה ביזמות וחדשנות אין קץ. הדבר הזה נותן לנו עוצמה גדולה. יש לנו עוד הורדת מחירים שאנחנו רוצים להשלים. אף על פי שהמשכנתאות יורדות והטיסות לחו"ל יורדות, ומחירי הדיור יורדים פעם ראשונה אחרי 17 שנה. הדברים האלה הם אינדיקציה שהדבר הזה מיטיב לא רק לכלכלה הכללית אלא גם לכיס של האזרח. יש לנו עוד מה לעשות בעניין הזה - ונעשה הרבה.
1:39

הדבר הכי חזק שקרה פה זה הניצחונות שלנו - הגבורה של חיילינו, ההישג שלנו בשדה הקרב, היתרון הטכנולוגי המובהק, האדיר. כל אלה העלו את קרנה של ישראל. אנחנו במלחמת תעמולה ברורה נגדנו. עושים דה-לגיטימציה, אבל ההישגים שלנו עושים לגיטימציה חזקה מאוד בשווקים, ואצל מדינות שרוצות ליצור איתנו שותפויות, רבות הן. וכך גם חברות; חברות עסקיות, חברות עסקיות-ביטחוניות מהמובילות בעולם, וכל מיני גורמים אחרים שמתרשמים מהעובדה שהשקל הוא בכוח הגדול ביותר שלו בכל הזמנים, שהבורסה בשיא של כל הזמנים, שאנחנו רואים את האינפלציה יורדת והריבית יורדת. כל הסממנים הללו של משק שעבר עכשיו שנתיים של מלחמה. זה אומר לעולם: קורה פה משהו גדול. המשהו הגדול הזה, זה הכישרון של אזרחי ישראל, ששחררנו אותו ואת היוזמה של האזרח הישראלי והגאוניות הישראלית לפרוץ קדימה ביזמות וחדשנות אין קץ. הדבר הזה נותן לנו עוצמה גדולה. יש לנו עוד הורדת מחירים שאנחנו רוצים להשלים. אף על פי שהמשכנתאות יורדות והטיסות לחו"ל יורדות, ומחירי הדיור יורדים פעם ראשונה אחרי 17 שנה. הדברים האלה הם אינדיקציה שהדבר הזה מיטיב לא רק לכלכלה הכללית אלא גם לכיס של האזרח. יש לנו עוד מה לעשות בעניין הזה - ונעשה הרבה.

Benjamin Netanyahu - בנימין נתניהו

166,593 次观看 • 6 个月前

איפה טועה רם עמנואל Rahm Emanuel ומה בכל זאת ללמוד ממנו ? רם עמנואל מוכר מאוד בישראל. רם עמנואל התנדב שבועיים בצה"ל. רם עמנואל היה ראש הסגל של ברק אובמה. בר מצווה לבן שלו הוא חגג בארץ. כשגריר ארה"ב ביפן, עמנואל לא בא לאחד הטקסים שם כי ישראל הוחרמה. בקיץ האחרון הוא היה בין הדמוקרטים הבודדים שתמכו במבצע "עם כלביא". אם כי, תמיד הוסיף ביקורת חריפה על ישראל בכלל ועל נתניהו בפרט. אבל עכשיו, כשהוא רוצה להיות נשיא מטעם המפלגה הדמוקרטית, רם עמנואל מבין שצריך לדבר אל הבייס, כלומר לחבוט בישראל. לכן, הוא מודיע באופן נחרץ כל כך, "לא יהיה עוד סיוע לישראל". מותר ורצוי לכעוס עליו. אבל הדברים שלו הם אינדיקציה לשפל התדמיתי של ישראל, כפי שתיארתי במאמר האחרון לשבת. השת"פ שלנו עם אמריקה היה בשמיים. אבל הניקוד שלנו בדעת הקהל ירד מתחת לאדמה: . איפה הוא טועה? עמנואל טוען "שישראל היא כמו כל בת ברית אחרת". זה פשוט לא נכון. שהרי כל בנות הברית האחרות לא באו להילחם עם ארה"ב, לא סייעו בפתיחת מיצרי הורמוז, לא העבירו מודיעין מציל חיים לכוחות האמריקנים, לא סייעו בהצלת הנווט שמטוסו הופל, לא שדרגו את האף 35, לא שיתפו במידע וניסיון מבצעי קריטי, ולא סתמו דליפה מודיעינית מהלוויינים המסחריים. את כל הפעולות האלה, ורבות אחרות, עשתה מדינת רק ישראל. יתירה מכך, גם התחשיבים הזהירים ביותר, קבעו כי מה שקרוי "סיוע" אמריקני לישראל, הוא למעשה השקעה שמחזירה את עצמה לאמריקה פי כמה וכמה. הטעות של ישראל שחוץ מהמומחה מספר אחד, יורם אטינגר, אנחנו בכלל לא מספרים את הסיפור האמיתי של עצמנו. או כפי שאמרה הילארי קלינטון בוועידת "ישראל היום" בסתיו, "יחסי הציבור של ישראל - הגרועים ביותר שראיתי. הסיפור של ישראל לא מסופר באופן אפקטיבי וזה רק מחמיר". כך הפכנו לשק חבטות, שמי שבועט חזק יותר בו מקבל מחיאות כפיים רבות יותר. אגב, לצדו של רם עמנואל יושב ג'ייק סאליבן, היועץ לביטחון לאומי של ביידן, שהיה נחשב לגורם פרו ישראלי בממשל הקודם. היום הוא בעד אמברגו נשק של ממש על ישראל. מראיין אותם ביל האמר, יהודי שיחסית גם תומך ישראל. אבל ההצהרה של עמנואל, עיניכם הרואות לא מרגיזה אותו במיוחד.
0:38

איפה טועה רם עמנואל Rahm Emanuel ומה בכל זאת ללמוד ממנו ? רם עמנואל מוכר מאוד בישראל. רם עמנואל התנדב שבועיים בצה"ל. רם עמנואל היה ראש הסגל של ברק אובמה. בר מצווה לבן שלו הוא חגג בארץ. כשגריר ארה"ב ביפן, עמנואל לא בא לאחד הטקסים שם כי ישראל הוחרמה. בקיץ האחרון הוא היה בין הדמוקרטים הבודדים שתמכו במבצע "עם כלביא". אם כי, תמיד הוסיף ביקורת חריפה על ישראל בכלל ועל נתניהו בפרט. אבל עכשיו, כשהוא רוצה להיות נשיא מטעם המפלגה הדמוקרטית, רם עמנואל מבין שצריך לדבר אל הבייס, כלומר לחבוט בישראל. לכן, הוא מודיע באופן נחרץ כל כך, "לא יהיה עוד סיוע לישראל". מותר ורצוי לכעוס עליו. אבל הדברים שלו הם אינדיקציה לשפל התדמיתי של ישראל, כפי שתיארתי במאמר האחרון לשבת. השת"פ שלנו עם אמריקה היה בשמיים. אבל הניקוד שלנו בדעת הקהל ירד מתחת לאדמה: . איפה הוא טועה? עמנואל טוען "שישראל היא כמו כל בת ברית אחרת". זה פשוט לא נכון. שהרי כל בנות הברית האחרות לא באו להילחם עם ארה"ב, לא סייעו בפתיחת מיצרי הורמוז, לא העבירו מודיעין מציל חיים לכוחות האמריקנים, לא סייעו בהצלת הנווט שמטוסו הופל, לא שדרגו את האף 35, לא שיתפו במידע וניסיון מבצעי קריטי, ולא סתמו דליפה מודיעינית מהלוויינים המסחריים. את כל הפעולות האלה, ורבות אחרות, עשתה מדינת רק ישראל. יתירה מכך, גם התחשיבים הזהירים ביותר, קבעו כי מה שקרוי "סיוע" אמריקני לישראל, הוא למעשה השקעה שמחזירה את עצמה לאמריקה פי כמה וכמה. הטעות של ישראל שחוץ מהמומחה מספר אחד, יורם אטינגר, אנחנו בכלל לא מספרים את הסיפור האמיתי של עצמנו. או כפי שאמרה הילארי קלינטון בוועידת "ישראל היום" בסתיו, "יחסי הציבור של ישראל - הגרועים ביותר שראיתי. הסיפור של ישראל לא מסופר באופן אפקטיבי וזה רק מחמיר". כך הפכנו לשק חבטות, שמי שבועט חזק יותר בו מקבל מחיאות כפיים רבות יותר. אגב, לצדו של רם עמנואל יושב ג'ייק סאליבן, היועץ לביטחון לאומי של ביידן, שהיה נחשב לגורם פרו ישראלי בממשל הקודם. היום הוא בעד אמברגו נשק של ממש על ישראל. מראיין אותם ביל האמר, יהודי שיחסית גם תומך ישראל. אבל ההצהרה של עמנואל, עיניכם הרואות לא מרגיזה אותו במיוחד.

Ariel Kahana אריאל כהנא

22,857 次观看 • 4 个月前

אפריל 2023 - פרופ’ מרדכי קרמינצר: "אם תהיה דיקטטורה, לא יהיה חופש ושוויון, ותהיה אלימות לגיטימית, כי מותר להרוג את הדיקטטור, והוא יודע שמותר להרוג אותו, ולכן יהיו אנשים שיהרגו את האנשים שיבואו להרוג את הדיקטטור; אנחנו הולכים לעולם של שפיכות דמים, שאי אפשר בלעדיה להיפטר מהדיקטטור" ב-2 באפריל 2023, נערך במכון הישראלי לדמוקרטיה בירושלים יום עיון שנשא את השם "שולחן עגול בנושא מחאת משרתי המילואים נגד יוזמות החקיקה של הממשלה". להלן דברי פרופסור מרדכי קרמינצר, מומחה במשפט פלילי ובמשפט צבאי, פרופסור אמריטוס למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים ועמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה: יש גבול עד כמה אפשר להתחשב בתודעות כשהן כוזבות. יש ציבור שלם בישראל שהתודעה שלו היא שרוני אלשיך [לשעבר מפכ"ל המשטרה] ואביחי מנדלבליט [לשעבר היועץ המשפטי לממשלה] תפרו תיק ל[בנימין] נתניהו שלא היה ולא נברא כדי להפיל אותו מלהיות ראש ממשלה. יש, אני לא יודע, 30-40 אחוז מהציבור הישראלי שמאמין בזה. אז מה אז אנחנו צריכים עכשיו להתחשב באמונה הזאת שהיא כולה כזב. כלומר, יש איזה גבולות לכמה אפשר ללכת אחרי תודעות כוזבות. עכשיו, אני מציע לשאול את השאלה, נניח שאנחנו כבר, אתה כל כך נשען על השבועה [שבועת האמונים של המשרתים בצה"ל לציית לפקודות המפקדים ולהגן על המולדת], פרופ' [סטיוארט] כהן [המחלקה למדעי המדינה, אוניברסיטת בר-אילן], נניח שאנחנו כבר בדיקטטורה [אם וכאשר תאושר הרפורמה המשפטית], אנחנו יכולים להיות בדיקטטורה תוך שבוע, יש דיקטטורה, כולם מסכימים שזו דיקטטורה, אז אתה תגיד להם [לקציני ולחיילי המילואים], נשבעתם [לשרת בצה”ל], תמשיכו לשרת את הדיקטטור? [אתה] לא תגיד להם [לשרת את הדיקטטור]. יפה. אז אנחנו מסכימים שיש דברים, גם אם לא כתובים בשבועות [לשרת בצה"ל] ולא כתובים בשום טקסט, שאנשים לא התחייבו לשרת דיקטטור. עכשיו, לדעתי, הם גם התחייבו כלפינו שהם ימנעו מהדיקטטור לעלות לשלטון. למה? אני אסביר למה. אם תהיה פה דיקטטורה, לא יהיה לנו חופש, לא יוכל להיות שוויון, ותהיה אלימות לגיטימית, כי מותר להרוג את הדיקטטור. והדיקטטור גם יודע שמותר להרוג אותו, ולכן יהיו שם אנשים שיהרגו את האנשים שיבואו להרוג את הדיקטטור. כלומר אנחנו הולכים לעולם של שפיכות דמים, שאי אפשר בלעדיה להיפטר מהדיקטטור. אז האנשים האלה, עשו צעד, חריף אומנם, כדי למנוע מההתפתחות הזאת להתרחש. ההתפתחות הזאת לדעתי, היא סכנה קרובה, מיידית ומוחשית. מול סכנה קרובה ומיידית ומוחשית, אתה נוקט בצעדים, שנחזים להיות בעלי השפעה, בעלי אפקטיביות, פוטנציאלית, ואני חושב שננקטו צעדים כאלה, ואני חושב שצריך להסיר את הכובע, ולברך עליהם. תמיד יש unintended consequences יש כל מיני דברים שיכולים לקרות, אבל מול הסכנה הזאת, אני חושב שכמעט כל דבר שהוא בתחום החוקי, ואני חושב שלא יכול להיות ויכוח, שהם פועלים במסגרת החוק, נכון וחובה לעשות אותו. ולדעתי יוצא מפה משהו מאוד יפה, שהמיליטריזם הישראלי, ויש כזה, יש לו ריח, [אתה] דיברת על ריח לא טוב, אני מריח ריח בושם, יש לו ריח אזרחי, דמוקרטי למופת, כלומר האנשים האלה, האנשים... [נקטע] לא, אבל הריח הזה עכשיו מתחזק, הוא מתפזר באוויר, אני מתבשם ממנו, מהדבר הזה. לכן, הראייה שלי היא ממש הפוכה, קוטבית לראייה שהובעה קודם. אני רוצה רק לומר עוד משפט אחד. אנחנו צריכים לחשוב על עוד מצבים, ולא נעים לי לסבך את החיים, הם מסובכים גם ככה. האמירה הזאת: 'הוא [בנימין נתניהו] איבד את זה', שאנשים מאוד רציניים אומרים על ראש הממשלה [בנימין נתניהו], הוא באמת מחזיק מחזיק כפתור, והשאלה היא, מה המשמעות של האמירות של, לא שלי, אני לא מבין בזה כלום, של אנשים שמבינים הרבה, שאומרים שהוא איבד את זה. כלומר, הסיפור פה הוא עכשיו ברמת סיכון הרבה יותר גבוהה. ועוד דבר שאני רוצה להגיד. אפשר היה לבוא ולהגיד, אנחנו כולנו חייבים ציות. למה בין השאר, ציות למנהיגות הפוליטית, למה? כי תמיד שמחנו שההחלטות של המנהיגות הזאת יש בהם תהליכים שבהם משתפים אנשים מבינים, אנשי מקצוע, העסק הזה התמוטט לחלוטין. ראש הממשלה הזה מסרב לכנס קבינט ביטחוני, כשהרמטכ"ל [רא"ל הרצי הלוי] ושר הביטחון [יואב גלנט] מבקשים ממנו לכנס. כל המהפכה הזאת [הרפורמה המשפטית], אף אחד לא ישב חצי שעה עם דף ואמר: מהן ההשלכות הצפויות? מה יקרה? מה זה יעשה לכלכלה, לצבא, לביטחון, ליחסי החוץ? התהליך הזה בכלל לא התקיים. התהליך הזה בכלל לא התקיים. במקום שבו, יש סכנה שהוא [נתניהו] איבד את זה, ואין תהליכים מסודרים, אין פרוצדורות, הסכנה היא סכנה מאוד חמורה ולכן מוצדקים גם צעדים מהסוג הזה. ואני רוצה לסיים ולקרוא לכם משהו ככה קצת בניגוד לרוח הכללית פה על [הגישה] נגד סרבנות [לשירות מילואים]. זה קטע של אריך פרום, שאומר שבמשך מאות שנים הרגילו אותנו לחשוב שציות הוא מידה טובה, ושאי ציות הוא חטא, ודאי במסגרת צבאית, ומול זה הוא מציע להציב את האמירה הבאה, שההיסטוריה האנושית החלה במעשה של אי ציות, אדם וחווה שהם התפרעו מול אלוהים, ואין זה בלתי סביר שהיא תושמד על ידי מעשה של ציות. מציע לחשוב גם על זה. הערה: נוסח שבועת צה"ל (שבועת האמונים) - "הנני נשבע(ת) ומתחייב(ת) בהן צדקי לשמור אמונים למדינת ישראל לחוקיה ולשלטונותיה המוסמכים, לקבל על עצמי ללא תנאי וללא סייג עול משמעתו של צבא ההגנה לישראל, לציית לכל הפקודות וההוראות הניתנות על ידי המפקדים המוסמכים ולהקדיש את כל כוחותיי ואף להקריב את חיי להגנת המולדת ולחירות ישראל". סימוכין:
5:54

אפריל 2023 - פרופ’ מרדכי קרמינצר: "אם תהיה דיקטטורה, לא יהיה חופש ושוויון, ותהיה אלימות לגיטימית, כי מותר להרוג את הדיקטטור, והוא יודע שמותר להרוג אותו, ולכן יהיו אנשים שיהרגו את האנשים שיבואו להרוג את הדיקטטור; אנחנו הולכים לעולם של שפיכות דמים, שאי אפשר בלעדיה להיפטר מהדיקטטור" ב-2 באפריל 2023, נערך במכון הישראלי לדמוקרטיה בירושלים יום עיון שנשא את השם "שולחן עגול בנושא מחאת משרתי המילואים נגד יוזמות החקיקה של הממשלה". להלן דברי פרופסור מרדכי קרמינצר, מומחה במשפט פלילי ובמשפט צבאי, פרופסור אמריטוס למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים ועמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה: יש גבול עד כמה אפשר להתחשב בתודעות כשהן כוזבות. יש ציבור שלם בישראל שהתודעה שלו היא שרוני אלשיך [לשעבר מפכ"ל המשטרה] ואביחי מנדלבליט [לשעבר היועץ המשפטי לממשלה] תפרו תיק ל[בנימין] נתניהו שלא היה ולא נברא כדי להפיל אותו מלהיות ראש ממשלה. יש, אני לא יודע, 30-40 אחוז מהציבור הישראלי שמאמין בזה. אז מה אז אנחנו צריכים עכשיו להתחשב באמונה הזאת שהיא כולה כזב. כלומר, יש איזה גבולות לכמה אפשר ללכת אחרי תודעות כוזבות. עכשיו, אני מציע לשאול את השאלה, נניח שאנחנו כבר, אתה כל כך נשען על השבועה [שבועת האמונים של המשרתים בצה"ל לציית לפקודות המפקדים ולהגן על המולדת], פרופ' [סטיוארט] כהן [המחלקה למדעי המדינה, אוניברסיטת בר-אילן], נניח שאנחנו כבר בדיקטטורה [אם וכאשר תאושר הרפורמה המשפטית], אנחנו יכולים להיות בדיקטטורה תוך שבוע, יש דיקטטורה, כולם מסכימים שזו דיקטטורה, אז אתה תגיד להם [לקציני ולחיילי המילואים], נשבעתם [לשרת בצה”ל], תמשיכו לשרת את הדיקטטור? [אתה] לא תגיד להם [לשרת את הדיקטטור]. יפה. אז אנחנו מסכימים שיש דברים, גם אם לא כתובים בשבועות [לשרת בצה"ל] ולא כתובים בשום טקסט, שאנשים לא התחייבו לשרת דיקטטור. עכשיו, לדעתי, הם גם התחייבו כלפינו שהם ימנעו מהדיקטטור לעלות לשלטון. למה? אני אסביר למה. אם תהיה פה דיקטטורה, לא יהיה לנו חופש, לא יוכל להיות שוויון, ותהיה אלימות לגיטימית, כי מותר להרוג את הדיקטטור. והדיקטטור גם יודע שמותר להרוג אותו, ולכן יהיו שם אנשים שיהרגו את האנשים שיבואו להרוג את הדיקטטור. כלומר אנחנו הולכים לעולם של שפיכות דמים, שאי אפשר בלעדיה להיפטר מהדיקטטור. אז האנשים האלה, עשו צעד, חריף אומנם, כדי למנוע מההתפתחות הזאת להתרחש. ההתפתחות הזאת לדעתי, היא סכנה קרובה, מיידית ומוחשית. מול סכנה קרובה ומיידית ומוחשית, אתה נוקט בצעדים, שנחזים להיות בעלי השפעה, בעלי אפקטיביות, פוטנציאלית, ואני חושב שננקטו צעדים כאלה, ואני חושב שצריך להסיר את הכובע, ולברך עליהם. תמיד יש unintended consequences יש כל מיני דברים שיכולים לקרות, אבל מול הסכנה הזאת, אני חושב שכמעט כל דבר שהוא בתחום החוקי, ואני חושב שלא יכול להיות ויכוח, שהם פועלים במסגרת החוק, נכון וחובה לעשות אותו. ולדעתי יוצא מפה משהו מאוד יפה, שהמיליטריזם הישראלי, ויש כזה, יש לו ריח, [אתה] דיברת על ריח לא טוב, אני מריח ריח בושם, יש לו ריח אזרחי, דמוקרטי למופת, כלומר האנשים האלה, האנשים... [נקטע] לא, אבל הריח הזה עכשיו מתחזק, הוא מתפזר באוויר, אני מתבשם ממנו, מהדבר הזה. לכן, הראייה שלי היא ממש הפוכה, קוטבית לראייה שהובעה קודם. אני רוצה רק לומר עוד משפט אחד. אנחנו צריכים לחשוב על עוד מצבים, ולא נעים לי לסבך את החיים, הם מסובכים גם ככה. האמירה הזאת: 'הוא [בנימין נתניהו] איבד את זה', שאנשים מאוד רציניים אומרים על ראש הממשלה [בנימין נתניהו], הוא באמת מחזיק מחזיק כפתור, והשאלה היא, מה המשמעות של האמירות של, לא שלי, אני לא מבין בזה כלום, של אנשים שמבינים הרבה, שאומרים שהוא איבד את זה. כלומר, הסיפור פה הוא עכשיו ברמת סיכון הרבה יותר גבוהה. ועוד דבר שאני רוצה להגיד. אפשר היה לבוא ולהגיד, אנחנו כולנו חייבים ציות. למה בין השאר, ציות למנהיגות הפוליטית, למה? כי תמיד שמחנו שההחלטות של המנהיגות הזאת יש בהם תהליכים שבהם משתפים אנשים מבינים, אנשי מקצוע, העסק הזה התמוטט לחלוטין. ראש הממשלה הזה מסרב לכנס קבינט ביטחוני, כשהרמטכ"ל [רא"ל הרצי הלוי] ושר הביטחון [יואב גלנט] מבקשים ממנו לכנס. כל המהפכה הזאת [הרפורמה המשפטית], אף אחד לא ישב חצי שעה עם דף ואמר: מהן ההשלכות הצפויות? מה יקרה? מה זה יעשה לכלכלה, לצבא, לביטחון, ליחסי החוץ? התהליך הזה בכלל לא התקיים. התהליך הזה בכלל לא התקיים. במקום שבו, יש סכנה שהוא [נתניהו] איבד את זה, ואין תהליכים מסודרים, אין פרוצדורות, הסכנה היא סכנה מאוד חמורה ולכן מוצדקים גם צעדים מהסוג הזה. ואני רוצה לסיים ולקרוא לכם משהו ככה קצת בניגוד לרוח הכללית פה על [הגישה] נגד סרבנות [לשירות מילואים]. זה קטע של אריך פרום, שאומר שבמשך מאות שנים הרגילו אותנו לחשוב שציות הוא מידה טובה, ושאי ציות הוא חטא, ודאי במסגרת צבאית, ומול זה הוא מציע להציב את האמירה הבאה, שההיסטוריה האנושית החלה במעשה של אי ציות, אדם וחווה שהם התפרעו מול אלוהים, ואין זה בלתי סביר שהיא תושמד על ידי מעשה של ציות. מציע לחשוב גם על זה. הערה: נוסח שבועת צה"ל (שבועת האמונים) - "הנני נשבע(ת) ומתחייב(ת) בהן צדקי לשמור אמונים למדינת ישראל לחוקיה ולשלטונותיה המוסמכים, לקבל על עצמי ללא תנאי וללא סייג עול משמעתו של צבא ההגנה לישראל, לציית לכל הפקודות וההוראות הניתנות על ידי המפקדים המוסמכים ולהקדיש את כל כוחותיי ואף להקריב את חיי להגנת המולדת ולחירות ישראל". סימוכין:

Jonathan D. Halevi

13,485 次观看 • 11 个月前

מצד אחד, חמלה. האיש סובל באמת. לא נעים למראה. מצד שני, הכרה שמדובר באדם טיפש. מלא-מלא. אז נכון, הוא עם חליפה ועניבה, גם הזקן גזוז בקפידה, אבל מדובר בכסיל. אהרון ברק הוא האיש ״שהכי ניסה להפיל את נתניהו?״ מתי בדיוק, ריקלין? ברק ונתניהו ניהלו תמיד מערכת יחסים קרובה. נתניהו היה גדול מגני בית המשפט העליון. אף אחד לא הגן על העליון יותר מנתניהו. רוב חייו הוא גם התגאה בזה. אהרון ברק לא מעורב בחקירות נגדו. ברק לא עשה שום דבר רע לנתניהו. כשנתניהו נקלע למצוקה פלילית, הוא הזעיק את ברק שיכשיר את עיסקת הטיעון שלו. וברק בא. אז על מה אתה מדבר, למען השם? זה שאהרון ברק נבחר להיות השופט שמייצג אותנו בהאג אומר ש״נתניהו וברק בסטיז״? באמת, ריקלין? אתה עד כדי כך כסיל? אתה באמת האמנת לזבל שמכרת לציבור כל השנים האלה? אתה לא מודע לעובדה שאין לישראל נציג שיכול להביא את מה שברק מביא? שאין אף אחד שמגיע לקרסולי ההערכה האדירה שהוא זוכה לה בעולם, המוניטין שאין דומה לו, היידע, השליטה ברזי המשפט הבינלאומי, היכולת המוכחת? אתה באמת האמנת לכזב שאהרון ברק הוא נאצי אוייב ישראל? כשאתה יודע שאהרון ברק הוא אבי השכפ״ץ שמגן על ישראל. כשאתה יודע שרק שמו הטוב של בית המשפט העליון בישראל, רק המוניטין המדהים של אהרון ברק ושל שופטי עליון נוספים, אלה הם חגורת ההגנה של הדמוקרטיה הישראלית שמאפשרת לנו להמשיך להחזיק בשטחים שבהם יושבים מיליוני בני עם אחר, בלי לשלם על זה מחיר. שטח שמעולם לא סיפחנו (למה?), שאין לו מעמד משפטי מוגדר, אבל יש בו מיליוני בני עם אחר. כדי לתפקד במצב כזה בלי להסתבך, צריך מוסדות דמוקרטיים חזקים שהעולם נותן בהם אמון. ואת כל זה, יש לנו. את כל זה, מסמל אהרון ברק. קצינינו, לוחמינו ומנהיגינו לא פגשו טריבונלים בינלאומיים עד עכשיו בזכותך, ריקלין? בזכות פרופ׳ טליה איינהורן? בזכות כינרת בראשי? מי הכשיר את הסיכול הממוקד? פרקטיקה ישראלית ייחודית שהומצאה כאן ואחר-כך אומצה ע״י ארה״ב ומדינות נוספות? בית המשפט העליון של מדינת ישראל. חותמת כשרון שמקובלת בכל העולם. מי הכשיר את ההתנחלויות? מי דחה עתירה נגד הוראות הפתיחה באש בפרימטר של עזה ואיפשר לצה״ל של גדי איזנקוט לפגוע ב-30 אלף פלסטינים ולהרוג 300 ב״צעדות השיבה״ ההן? אפשר להמשיך את הרשימה הזו עד האג. אנחנו יהודים. מיעוט מבוטל בעולם. מוקפים במיליארד וחצי מוסלמים ומאות מיליוני ערבים. הכוח היחיד שלנו הוא כוח צידקתנו. העליונות המוסרית שלנו. העובדה שאנחנו דמוקרטיה שבה גם לחיי אדם וזכויות אדם יש ערך. הדגל של כל זה הוא בית המשפט העליון. זה מה שמאפשר לנו, לפחות עד היום, להיות מי שאנחנו ולהגן על עצמנו. עד שהתחלתם לפרק את זה. מזלנו שלא הספקתם. אין לאף אומה בעולם נציג ראוי יותר מנציגה של מדינת ישראל בהאג. ילד קטן שניצל בנס משיני הנאצים, הפך לאחד האנשים המבריקים בדורו, עשה גם לא מעט שגיאות אבל אף אחד, אף פעם, לא העלה על דעתו לפקפק בעובדת היותו ציוני מסור, פטריוט ישראלי ואישיות בעלת מוניטין בינלאומי.
0:35

מצד אחד, חמלה. האיש סובל באמת. לא נעים למראה. מצד שני, הכרה שמדובר באדם טיפש. מלא-מלא. אז נכון, הוא עם חליפה ועניבה, גם הזקן גזוז בקפידה, אבל מדובר בכסיל. אהרון ברק הוא האיש ״שהכי ניסה להפיל את נתניהו?״ מתי בדיוק, ריקלין? ברק ונתניהו ניהלו תמיד מערכת יחסים קרובה. נתניהו היה גדול מגני בית המשפט העליון. אף אחד לא הגן על העליון יותר מנתניהו. רוב חייו הוא גם התגאה בזה. אהרון ברק לא מעורב בחקירות נגדו. ברק לא עשה שום דבר רע לנתניהו. כשנתניהו נקלע למצוקה פלילית, הוא הזעיק את ברק שיכשיר את עיסקת הטיעון שלו. וברק בא. אז על מה אתה מדבר, למען השם? זה שאהרון ברק נבחר להיות השופט שמייצג אותנו בהאג אומר ש״נתניהו וברק בסטיז״? באמת, ריקלין? אתה עד כדי כך כסיל? אתה באמת האמנת לזבל שמכרת לציבור כל השנים האלה? אתה לא מודע לעובדה שאין לישראל נציג שיכול להביא את מה שברק מביא? שאין אף אחד שמגיע לקרסולי ההערכה האדירה שהוא זוכה לה בעולם, המוניטין שאין דומה לו, היידע, השליטה ברזי המשפט הבינלאומי, היכולת המוכחת? אתה באמת האמנת לכזב שאהרון ברק הוא נאצי אוייב ישראל? כשאתה יודע שאהרון ברק הוא אבי השכפ״ץ שמגן על ישראל. כשאתה יודע שרק שמו הטוב של בית המשפט העליון בישראל, רק המוניטין המדהים של אהרון ברק ושל שופטי עליון נוספים, אלה הם חגורת ההגנה של הדמוקרטיה הישראלית שמאפשרת לנו להמשיך להחזיק בשטחים שבהם יושבים מיליוני בני עם אחר, בלי לשלם על זה מחיר. שטח שמעולם לא סיפחנו (למה?), שאין לו מעמד משפטי מוגדר, אבל יש בו מיליוני בני עם אחר. כדי לתפקד במצב כזה בלי להסתבך, צריך מוסדות דמוקרטיים חזקים שהעולם נותן בהם אמון. ואת כל זה, יש לנו. את כל זה, מסמל אהרון ברק. קצינינו, לוחמינו ומנהיגינו לא פגשו טריבונלים בינלאומיים עד עכשיו בזכותך, ריקלין? בזכות פרופ׳ טליה איינהורן? בזכות כינרת בראשי? מי הכשיר את הסיכול הממוקד? פרקטיקה ישראלית ייחודית שהומצאה כאן ואחר-כך אומצה ע״י ארה״ב ומדינות נוספות? בית המשפט העליון של מדינת ישראל. חותמת כשרון שמקובלת בכל העולם. מי הכשיר את ההתנחלויות? מי דחה עתירה נגד הוראות הפתיחה באש בפרימטר של עזה ואיפשר לצה״ל של גדי איזנקוט לפגוע ב-30 אלף פלסטינים ולהרוג 300 ב״צעדות השיבה״ ההן? אפשר להמשיך את הרשימה הזו עד האג. אנחנו יהודים. מיעוט מבוטל בעולם. מוקפים במיליארד וחצי מוסלמים ומאות מיליוני ערבים. הכוח היחיד שלנו הוא כוח צידקתנו. העליונות המוסרית שלנו. העובדה שאנחנו דמוקרטיה שבה גם לחיי אדם וזכויות אדם יש ערך. הדגל של כל זה הוא בית המשפט העליון. זה מה שמאפשר לנו, לפחות עד היום, להיות מי שאנחנו ולהגן על עצמנו. עד שהתחלתם לפרק את זה. מזלנו שלא הספקתם. אין לאף אומה בעולם נציג ראוי יותר מנציגה של מדינת ישראל בהאג. ילד קטן שניצל בנס משיני הנאצים, הפך לאחד האנשים המבריקים בדורו, עשה גם לא מעט שגיאות אבל אף אחד, אף פעם, לא העלה על דעתו לפקפק בעובדת היותו ציוני מסור, פטריוט ישראלי ואישיות בעלת מוניטין בינלאומי.

Ben Caspit בן כספית

142,050 次观看 • 2 年前

שימו לב לתצוגת התכלית המרשימה של מכונת הפייק בערוץ 14 ובואו איתי לפרק אותה. זה ארוך, אבל חשוב. למרות כל הרעש, ערוץ 14 לא באמת מצליח להתחרות ב-12 ולמעט מקרים מאוד חריגים הוא משתרך הרחק מאחור. אז מה עושים? משנים את שיטת המדידה כמובן. כידוע בחודשים האחרונים קרעי ו-14 עובדים קשה כדי שהממשלה תשלוט במדידת הרייטינג, מה שלדעתם כנראה ישפר את הנתונים. בתוכנית האחרונה של פתחי ושי הביאו אשכרה מומחה (!!) לענייני רייטינג. אדם לא מוכר בשם אפי מורדכי שבא לאולפן במיוחד כדי להסביר על שיטת המדידה. במקרה הטוב מדובר במופע של טמטום, ובמקרה הסביר מדובר פשוט בהינדוס תודעה ומכונת פייק - אבל בואו נפרק את ״הטענות״ של אותו שרלטן: 1. הבחור טוען שיש 700 ממירים שמודדים רייטינג - האמת שיש בבתי האב כ-1400 2. לדבריו, לא ברור איך מחלקים בכלל את הממירים האלו - האמת היא שבדיוק כמו כל סקר (אפילו של פילבר) הם מחולקים באופן שייצג את כלל צופי הטלוויזיה. לערוץ 14 יש אשכרה נציג בוועדת המחקר של הועדה שיודע את כל הפרטים! 3. המומחה של 14 טוען שלא מודדים רייטינג אצל חרדים - שקר, יש חרדים עם ממיר מודד (בהתאם לחלקם בקרב צופי הטלוויזיה) 4. אחת הטענות המטומטמות שלו היא שבאנגליה יש 7,000 מכשירי מדידה ולכן המדגם בישראל לא טוב מספיק - הבחור כנראה לא יודע שבאנגליה חיים 70 מליון איש 5. אבל מה שמוכיח את בורותו בתחום זו האמירה שבאנגליה יש חברה שמודדת את הרייטינג והיא לכאורה טובה יותר מהחברה שמודדת עבור ישראל - בפועל גם כאן וגם באנגליה אותה חברה בדיוק (קנטאר) היא שעושה את המדידה 6. טענה מוזרה של מר מומחה היא שלא ברור למי בכלל שייכת וועדת המדרוג - התשובה מופיעה בגוגל, משאיר לכם 7. עוד טענה תלושה היא שאין שקיפות על עבודת הוועדה - מוזמנים להכנס לאתר שלה עכשיו ולקרוא את כלל הדו״חות שמפורסמים לציבור 8. בערוץ 14 בוכים ש״אי אפשר לדעת מי משתתף במדגם״, כלומר למי יש פיפלמיטר בבית. נכון! יודעים למה? כי בעבר ינון מגל כבר יצר קשר עם אנשים שהשתתפו במדגם. הם סולקו ממנו מחשש להתערבות וזיוף נתונים 9. בתוכנית זעקו שאפשר לזייף נתונים אם מדווחים שיותר אנשים בבית צופים בטלוויזיה ממה שצופים בה בפועל - ממליץ לחברים לפתוח את ״הפטריוטים״ ולראות מי בדיוק קורא לצופיו לשחק במספרים 10. אחרון ודי - בקטע הזה פתחי צוחק שמישהו יכול להשאיר טלוויזיה פתוחה כל הלילה וזה ימדד כרייטינג - האמת שזו לא המציאות עכשיו אלא בדיוק מה שמבקש קרעי לעשות בשיטה החדשה שלו
4:43

שימו לב לתצוגת התכלית המרשימה של מכונת הפייק בערוץ 14 ובואו איתי לפרק אותה. זה ארוך, אבל חשוב. למרות כל הרעש, ערוץ 14 לא באמת מצליח להתחרות ב-12 ולמעט מקרים מאוד חריגים הוא משתרך הרחק מאחור. אז מה עושים? משנים את שיטת המדידה כמובן. כידוע בחודשים האחרונים קרעי ו-14 עובדים קשה כדי שהממשלה תשלוט במדידת הרייטינג, מה שלדעתם כנראה ישפר את הנתונים. בתוכנית האחרונה של פתחי ושי הביאו אשכרה מומחה (!!) לענייני רייטינג. אדם לא מוכר בשם אפי מורדכי שבא לאולפן במיוחד כדי להסביר על שיטת המדידה. במקרה הטוב מדובר במופע של טמטום, ובמקרה הסביר מדובר פשוט בהינדוס תודעה ומכונת פייק - אבל בואו נפרק את ״הטענות״ של אותו שרלטן: 1. הבחור טוען שיש 700 ממירים שמודדים רייטינג - האמת שיש בבתי האב כ-1400 2. לדבריו, לא ברור איך מחלקים בכלל את הממירים האלו - האמת היא שבדיוק כמו כל סקר (אפילו של פילבר) הם מחולקים באופן שייצג את כלל צופי הטלוויזיה. לערוץ 14 יש אשכרה נציג בוועדת המחקר של הועדה שיודע את כל הפרטים! 3. המומחה של 14 טוען שלא מודדים רייטינג אצל חרדים - שקר, יש חרדים עם ממיר מודד (בהתאם לחלקם בקרב צופי הטלוויזיה) 4. אחת הטענות המטומטמות שלו היא שבאנגליה יש 7,000 מכשירי מדידה ולכן המדגם בישראל לא טוב מספיק - הבחור כנראה לא יודע שבאנגליה חיים 70 מליון איש 5. אבל מה שמוכיח את בורותו בתחום זו האמירה שבאנגליה יש חברה שמודדת את הרייטינג והיא לכאורה טובה יותר מהחברה שמודדת עבור ישראל - בפועל גם כאן וגם באנגליה אותה חברה בדיוק (קנטאר) היא שעושה את המדידה 6. טענה מוזרה של מר מומחה היא שלא ברור למי בכלל שייכת וועדת המדרוג - התשובה מופיעה בגוגל, משאיר לכם 7. עוד טענה תלושה היא שאין שקיפות על עבודת הוועדה - מוזמנים להכנס לאתר שלה עכשיו ולקרוא את כלל הדו״חות שמפורסמים לציבור 8. בערוץ 14 בוכים ש״אי אפשר לדעת מי משתתף במדגם״, כלומר למי יש פיפלמיטר בבית. נכון! יודעים למה? כי בעבר ינון מגל כבר יצר קשר עם אנשים שהשתתפו במדגם. הם סולקו ממנו מחשש להתערבות וזיוף נתונים 9. בתוכנית זעקו שאפשר לזייף נתונים אם מדווחים שיותר אנשים בבית צופים בטלוויזיה ממה שצופים בה בפועל - ממליץ לחברים לפתוח את ״הפטריוטים״ ולראות מי בדיוק קורא לצופיו לשחק במספרים 10. אחרון ודי - בקטע הזה פתחי צוחק שמישהו יכול להשאיר טלוויזיה פתוחה כל הלילה וזה ימדד כרייטינג - האמת שזו לא המציאות עכשיו אלא בדיוק מה שמבקש קרעי לעשות בשיטה החדשה שלו

מיכאל האוזר טוב

41,352 次观看 • 9 个月前

חמישה שבועות לפני מתקפת השבעה באוקטובר – דן חלוץ מסביר משמעות גל הפסקת ההתנדבות לשירות מילואים בחיל האוויר: "באמצע ספטמבר השינוי יהיה מסוים; כשירותו של צה"ל תלך ותפחת" [אם תפרוץ מלחמה אחרי החגים?] "אנחנו ננצח, אנחנו נשלם מחירים יותר כבדים. זה כל הסיפור. יותר אזרחים ויותר חיילים" ב-30 באוגוסט 2023, התראיין המטכ"ל לשעבר רא"ל (מיל.) דן חלוץ באולפן אתר Ynet, ולהן תוכן הראיון: אלכסנדרה לוקש: רב אלוף במילואים דן חלוץ, שלום אדוני. בוקר טוב. דן חלוץ: בוקר טוב, אלכסנדרה. אלכסנדרה לוקש: טוב, יש לנו הרבה מאוד עניינים כמובן על הפרק, אבל הכל גם קשור להכל בסופו של דבר, ונתחיל באמת עם הסיפא של הדברים. שר הביטחון [יואב] גלנט, לא חדש עבור מי שמקשיב לחדשות בישראל, מי שמכיר את המערכת כמוך, כמה באמת זה מזכיר לך את החודשים שלפני מלחמת לבנון השנייה? דן חלוץ: אני מוטרד מהכיוון הזה של הצהרות. אנחנו למדנו בחיים שכשמצהירים ומצהירים ומצהירים, בסוף הגפרור יכול להיזרק והדלק יכול לבעור. הייתי מעדיף שהפתרון לבעיה הזו של האוהל [שהקים חיזבאללה בגבול ישראל], יינתן בדרך אחרת. אלכסנדרה לוקש: אבל זה רק האוהל, זה הרי, יש הרבה מאוד פרובוקציות וגם כנראה דחיפה איראנית, לפחות לפי מה שאנחנו שומעים. דן חלוץ: בסדר, יש דחיפה איראנית ויש הרבה פרובוקציות, ואנחנו צריכים להיות המבוגר האחראי הפעם. אני מציע את זה למדינת ישראל. אני חרד למדינת ישראל, לא לאיראנים ולא לחיזבאללה. אני בטוח שמדינת ישראל אם היא תחליט שזה מה שצריך לעשות, תעשה את זה טוב מאוד. אלכסנדרה לוקש: האמירות האלה, אתה אומר, רק מתדלקות את ההסלמה הפוטנציאלית, הן לא בולמות אותה כמו ש... דן חלוץ: הן אמורות לשרת כמה דברים. הן אמורות קודם כל להשפיע על האו"ם לעשות את עבודתו, ולא להיכנע לגחמות של ממשלת לבנון. הדבר השני, הן אמורות לאותת לצד השני, שימו לב, אנחנו מוכנים. הדבר השלישי, כפי שאמרתי, הן יכולות להדליק את האזור. אלכסנדרה לוקש: זה החשש שלך, שאמירה... של גלנט יכולה רק להדליק את ההזדמנות. דן חלוץ: לא, אני לא רוצה לומר שהאמירה הזו לבדה, אבל אני אומר דבר אחד, עוד לא נולד האוהל שבגללו כדאי לצאת למלחמה, גם אם היא תהיה מוצלחת, כי אין מלחמות מוצלחות. למדנו את זה. אלכסנדרה לוקש: אתה אומר אין מלחמות מוצלחות, ויש לנו כמה זיכרונות, לך יש בטח כמה זיכרונות ממלחמת לבנון השנייה. אנחנו מוכנים למלחמה? הרי יש כל מיני הצהרות, גם ישנות, גם נוכחיות, של אנשים במערכת הביטחונית, גם בדרג המדיני, שאומרים, אנחנו נחזיר את לבנון לתקופת האבן. יש לזה בסיס בכלל? דן חלוץ: אפשר להחזיר כל דבר לתקופה קודמת, אני מציע לא להתרברב, אחד, שתיים, לעשות ולא לדבר, אם רוצים לעשות. כי דיבורים בעלמא לא משרתים שום מטרה. אבל הדבר השלישי, לנסות לפתור את הדברים הללו בדרך אלטרנטיבית. אם יש כזאת. אם אין כזאת, צריך לפתור. מה שלא נפתר בשבוע הראשון, כשהוקם האוהל, קשה לתרץ אותו אחרי שלושה חודשים כשהאוהל כבר עומד. ולכן צריך למצוא דרך פתרון יותר נכונה, יותר ראויה, שמתאימה לבד של האוהל. אלכסנדרה לוקש: תראה, התחושה של [מנהיג חיזבאללה חסן] נסראללה, וזה לא סוד, זה גם תחושה בקרב הרבה גורמים במדינה עצמה, אולי גם שלך, היא שהחברה הישראלית, וגם הצבא הישראלי, נמצא בתהליך התפוררות. יש פה לכך יסוד? דן חלוץ: לתחושה הזו יש בסיס. כל נקודה שנשים עליה את האצבע בחברה הישראלית היום, במדינת ישראל היום, היא נקודת תורפה. החברה הישראלית, הצבא הישראלי, מערכת החינוך הישראלית, הכלכלה הישראלית, יחסי החוץ של ישראל, כל דבר. אין דבר אחד שאפשר להגיד עליו שהוא תקין ומתנהל כמו שצריך. אלכסנדרה לוקש: בוא נשאר באמת בסיפור הצבאי, וליתר דיוק באירוע חיל האוויר. הרי נכון שבשבועיים האחרונים זה קצת פחות מדובר, ככה זה בסוף אוגוסט, אבל מדברים הרבה כבר על מבחן ספטמבר. על זה שהכשירות עלולה להיפגע ככל שאנחנו מעמיקים גם בספטמבר. איפה אנחנו נמצא את עצמנו באחד באוקטובר? דן חלוץ: אלכסנדרה, הדברים אינם קורים בין לילה. זה תהליך מדורג שלוקח זמן. בתחילת ספטמבר לא יהיה שינוי לעומת סוף אוגוסט, ובאמצע ספטמבר השינוי יהיה מסוים. הרעיון הכללי אומר שכשירותו של צה"ל תלך ותפחת ככל שמערך המתנדבים שמפסיקים שירות ילך ויגדל. ואני רואה את התופעה הזו, אני שומע עליה, אני חי אותה. התופעה הזו קיימת. היא תתרחב, אם הממשלה תלך למשל לכיוון של חוק גיוס לחרדים. חוק גיוס זה לא חוק גיוס, זה חוק אי גיוס הגדיר את זה, השר [מאיר] פורוש. אלכסנדרה לוקש: אנטי גיוס, אפילו יותר. דן חלוץ: אנטי גיוס. חוק כזה יעורר את המערכת, אנחנו כבר שומעים על מכתב השמיניסטים החדש שהולך לצאת לדרך. אנחנו חשים את מה שקורה. אלכסנדרה לוקש: אז על מי האחריות? דן חלוץ: האחריות היא רק על אחד. אחד בלבד, קוראים לו בנימין נתניהו. אלכסנדרה לוקש: מה הוא צריך לעשות? דן חלוץ: הוא צריך פשוט לעצור את החקיקה, הוא צריך להחזיר את המערכת ל[מצב] נורמל. Back to normal. Back to normal זה אומר, את כל מה שאתה רוצה להשיג, תעשה בדיון רחב, אמיתי, כנה, על מנת שנוכל להשיג משהו. אלכסנדרה לוקש: כי אחרת מה, ואני רגע, שוב, מתעכבת ורוצה שנחדד את הסיפור הצבאי. אחרת מה יקרה פה, נניח, אם תפרוץ מלחמה או עימות צבאי משמעותי אחרי החגים? דן חלוץ: אנחנו ננצח, אנחנו נשלם מחירים יותר כבדים. זה כל הסיפור. אלכסנדרה לוקש: זאת אומרת, יותר אזרחים... דן חלוץ: יותר אזרחים ויותר חיילים. תראי, מה זה המושג שירות? המושג שירות זה לא אפס או אחד. זה תהליך הדרגתי ששוחק יכולות. שוחק יכולות, למשל, בגלל שביהודה ושומרון הגדודים נמצאים, במקום להתאמן למלחמה, הם מפזרים את המהומות שעושים אנשי הגבעות, הם מפזרים את הטרוריסטים ופוגעים בהם על מנת לטפל בטרור, והם לא מתאמנים למלחמה האמיתית שמדינת ישראל עלולה לעמוד בפניה. אלכסנדרה לוקש: זאת אומרת, אתה רואה שגם האירועים של הלאומנות היהודית ביהודה ושומרון שוחקים את הצבא? דן חלוץ: בוודאי. אתה צריך להשקיע יותר ויותר אנרגיה, יותר ויותר כוחות, הרבה יותר כוחות, שמענו רק לאחרונה, שמתגברים את הכוחות ביהודה ושומרון על מנת מה? על מנת להגן על פורעי החוק, שפורעים חוק ומאיצים את הטרור, ואנחנו צריכים לשרת את ההגנה שלהם. אלכסנדרה לוקש: טוענים גורמים שונים במערכת הפוליטית והמדינית. שאתה, דן חלוץ, לא רק אתה, אבל מייחסים גם לך, בעצם נותן מתנה לנסראללה, בעצם מעודד את הסרבנות, מעודד את אי הגיוס, מעודד אולי את העימות הצבאי הבא. אנחנו שומעים הרי שגם בלבנון מצטטים אותך. דן חלוץ: אני לא מעודד שום דבר, אני מעודד את ראש הממשלה [בנימין נתניהו] לרדת מהעץ הגבוה שהוא טיפס עליו לפני שהוא ייפול ממנו, כדאי לו לרדת ממנו. אלכסנדרה לוקש: אבל אולי גם אנשי חיל האוויר עלו וטיפסו על עץ. דן חלוץ: תזכרי שאנשי חיל האוויר שהפסיקו את התנדבותם הם קודם כל אזרחי מדינת ישראל. אזרח זה תפקיד ראשון במעלה, תפקידם הצבאי הוא השני במעלה ולא הפוך. וכל מי שמצפה שהם ימשיכו וינהגו כאילו לא קרה דבר, קרה דבר. החוזה הופר. מה הופר בחוזה? חתמו הסכם עם מדינה דמוקרטית, והם רואים לנגד עיניהם איך נוצרת כאן דיקטטורה. אלכסנדרה לוקש: תראה, אני לא היה הראשונה ששואלת אותך, כמובן על סיפור ההתנתקות, הרי שם גם נפל דבר מבחינת גורמים רבים, ואז קראת להם סרבנים. מה השתנה? דן חלוץ: את לא תהיי הראשונה, גם לא תהיי אחרונה, וההבדל המהותי בין ההתנתקות לבין היום, הוא שאז הייתה החלטה מדינית-פוליטית, והיום לא מדובר בהחלטה מדינית-פוליטית, היום מדובר בשינוי מבנה משטרי של מדינת ישראל. אלכסנדרה לוקש: עבור הרבה אנשים זה היה שבר, שבר משמעותי מאוד. קריעה מוחלטת, אתה יודע, אתה קורא לזה מדיני, אבל גם מבחינתם החוזה הופר כשפינו אנשים מביתם. דן חלוץ: ליבי, ליבי, עם כל מפוני גוש קטיף. אני לא, לא, זר לתחושות של האנשים שם. יחד עם זאת, ההשוואה אינה במקומה. סרבנות של חיילי חובה היא דבר אחד, וסרבנות שמייחסים, המילה סרבנות היא לא נכונה, הפסקת התנדבות של מילואימניקים שעברו את גיל השירות, היא דבר אחר לחלוטין. לחלוטין. וזה גם סוג אחר. אלכסנדרה לוקש: וזה לא פותח פתח, שבהחלטה מדינית אולי של ממשלה אחרת, אנשי מילואים, שכמו שאתה אומר, מתנדבים, ועברו את גיל השירות, שהם מצד אחר, יחליטו גם, לנו זה לא מתאים, אנחנו מפסיקים להתנדב. דן חלוץ: לא ולא. אני אגיד לך למה לא. אותה ממשלה, עם אותו ראש ממשלה, מכהנת למעט שנה אחת, בחמש עשרה שנים האחרונות, הרבה מההחלטות שהתקבלו לא מצאו חן בעיני חלק מהאנשים ששייכים לכאורה למחנה אחר. הם לא במחנה אחר, הם במחנה של עם ישראל. ואף אחד לא העז, לא העלה על דל דעתו לעשות מעשה שכזה, להפסיק התנדבות. לא. המשיכו ושרתו כרגיל. גם אם היו חלוקים על העמדות הפוליטיות של מקבל ההחלטות, ולכן זה לא קשור לפוליטיקה, זה קשור לשינוי המבנה, המשטרי במדינת ישראל. אלכסנדרה לוקש: אוקיי, טוב, אנחנו רוצים לגעת איתך בעוד נושא, וזה הנושא הסעודי, ואתמול לפי ה"וול סטריט ג'ורנל" נרשמת כנראה עוד איזושהי התקדמות בהתכנות לסוג של הסכם או נורמליזציה עם סעודיה. כמה אתה אופטימי? דן חלוץ: זה לא עניין של אופטימיות. אני אתמוך בכל מהלך שיביא להסדרים של שלום עם כל מדינה שאין לנו הסדר של שלום איתה. יחד עם זאת, צריך לוודא שאנחנו, מדינת ישראל, לא נשלם מחיר מעבר להיגיון. מה המחיר, למשל? אמצעי לחימה מתקדמים מאוד. שתיים, יכולת העשרת אורניום על אדמת סעודיה. אלכסנדרה לוקש: אומרים גורמים מסוימים, כולל שרים מסוימים בממשלה הזאת, שאם סעודיה לא תקבל את הגרעין שלה מארה״ב, היא תקבל אותו מסין או מגורמים עוינים אחרים, ומוטב לנו, לכן גם לישראל, שזה יהיה בצורה הזאת. דן חלוץ: אמירה, זה בסדר גמור, על מנת לתרץ הסכמה, לתת לסעודים יכולת העשרה, הם יתרצו את זה באמירה כזו. אני לא מקבל. אין לי שום סיבה לקבל את זה, כי לא שמעתי את האמריקאים אומרים את זה. צריך לזכור, בסופו של דבר לאמריקאים יש את האינטרס האמריקאי, האינטרס הישראלי קיים, אבל הוא לא המהות. המהות האמריקאית היא להגיע לזה שקודם כל הנפט יסחר בעולם בדולרים, ולא ביואן. זה הדבר הראשון. אלכסנדרה לוקש: בישראל יש בכלל סיי [השפעה], אתה אומר, הקו האדום, ואנחנו מבינים את זה, הקו האדום של ישראל זה אמצעי לחימה מתקדמים ואורניום מועשר בסעודיה, אבל לישראל יש בכלל את הסיי [השפעה] מול ארצות הברית, בטח בעידן הנוכחי, ביחסים בין הממשלים, להכתיב לארצות הברית? דן חלוץ: הנה נתת תשובה למה צריך מערכת יחסים טובה עם ארה״ב. אלכסנדרה לוקש: אבל כרגע... דן חלוץ: על מנת שאין לנו סיי [השפעה] לדעתי הסיי [השפעה] שלנו מוגבל, אבל זה לא חשוב אם יש לנו סיי [השפעה] או אין לנו סיי [השפעה], חשוב שנאמר את עמדתנו. ועמדתנו צריכה להיות התנגדות נחרצת ליכולת העשרת... אלכסנדרה לוקש: ואתה לא בטוח שההתנגדות הנחרצת הזאת נשמעת כשלמשל השר [רון] דרמר מדבר עם גורמים בבית הלבן? דן חלוץ: לא, אני לא בטוח. מה לעשות שכל הדיון בינינו לבין מי שמנהל היום את מדינת ישראל הוא דיון של אמון. אין אמון בשום החלטה שמתקבלת. אין אמון בשום אמירה שנאמרת. אלכסנדרה לוקש: זה מסכן אבל את ביטחון ישראל, זה שלא מושמעת התנגדות נחרצת, וזה שאולי באמת סעודה תקבל את הכלי ה... דן חלוץ: אני אגיד לך את מה זה מסכן. זה מסכן את עניין מרוץ החימוש במזרח התיכון. אם סעודיה תקבל יכולת כזו, גם המצרים ירצו יכולת כזו, גם הטורקים ירצו יכולת כזו, גם הירדנים יבקשו לסדר לעצמם כורים גרעיניים לצורכי אנרגיה. יכול להיות פה תהליך אסקלטיבי שאנחנו יודעים את ההתחלה שלו, ואנחנו לא יודעים את הסוף שלו. אלכסנדרה לוקש: זאת אומרת, אם אנחנו נאפשר את הגרעין לסעודיה, אנחנו עלולים לקבל מדינות מגורענות פה לידינו, שכנות שלנו. דן חלוץ: נקבל גרעינים בכל מדינה. יכולים לקבל. אלכסנדרה לוקש: ממש לקראת הסיום, דיברנו על מלחמת לבנון השנייה, ואני רוצה להחזיר אותך למלחמת יום כיפור, שגם אותה אתה מכיר היטב, ושאלתי אותך אם יש איזושהי תחושה של דמיון או דז'ה וו לתקופה של מלחמת לבנון, אבל יש גם זיכרונות ממלחמת יום כיפור בתקופה הזאת? דן חלוץ: תראי, בעוד חודש ושבוע, אנחנו מציינים 50 שנה למלחמת יום כיפור, אני עם מלחמת יום כיפור שירתתי בטייסת ששילמה את המחיר הכי גבוה בחיל האוויר, בנפגעים ושבויים. ואין ספק שהזיכרונות צפים. הם קיימים כל יום, אבל הם צפים במיוחד כשמגיעים לתאריך. הדבר היחיד שמטריד אותי הוא שבמלחמת יום כיפור הרגשתי יותר בטוח מאשר אני מרגיש כיום. כי אז ידענו מי אויב. הוא היה ברור, הוא היה מובהק, זה היה הצד השני, זה היה אויב. היום זה לא אויב, אנחנו נלחמים בעצמנו. ומלחמה עצמית היא דבר נורא. כי אתה מכרסם את היסודות שעליהם בנויה החברה הישראלית. אז לא כרסמנו את היסוד החברתי הישראלי. אלכסנדרה לוקש: זאת הייתה מלחמת הקיום האחרונה של ישראל, וזאת הנוכחית? דן חלוץ: זאת מלחמת קיום הרבה יותר מהותית, כי אנחנו פוגעים פה בדבר הבסיסי ביותר, וזה הלכידות החברתית של מדינת ישראל. כמובן ששותפים לזה הרבה גורמים, זה לא רק העניין הצבאי, העניין החברתי והעניין הביטחוני. אנחנו רואים את האמירה ששמעתי קודם בשולי הכניסה שלי, את קטי שיטרית. אלכסנדרה לוקש: עוד מעט נדבר איתה כאן בשידור. דן חלוץ: מה שהיא אמרה מטריד אותי מאוד. מטריד אותי מאוד. כי אנחנו לא רוצים לכפות על החרדים שירות צבאי. אנחנו רוצים שהם ישרתו את מדינת ישראל שירות כלשהו, ולא יהיו תלויים על צווארה של מדינת ישראל בלי תמורה. אלכסנדרה לוקש: רב אלוף במילואים דן חלוץ, תודה רבה על הדברים האלה הבוקר, תודה. דן חלוץ: תודה לך. סימוכין:
14:50

חמישה שבועות לפני מתקפת השבעה באוקטובר – דן חלוץ מסביר משמעות גל הפסקת ההתנדבות לשירות מילואים בחיל האוויר: "באמצע ספטמבר השינוי יהיה מסוים; כשירותו של צה"ל תלך ותפחת" [אם תפרוץ מלחמה אחרי החגים?] "אנחנו ננצח, אנחנו נשלם מחירים יותר כבדים. זה כל הסיפור. יותר אזרחים ויותר חיילים" ב-30 באוגוסט 2023, התראיין המטכ"ל לשעבר רא"ל (מיל.) דן חלוץ באולפן אתר Ynet, ולהן תוכן הראיון: אלכסנדרה לוקש: רב אלוף במילואים דן חלוץ, שלום אדוני. בוקר טוב. דן חלוץ: בוקר טוב, אלכסנדרה. אלכסנדרה לוקש: טוב, יש לנו הרבה מאוד עניינים כמובן על הפרק, אבל הכל גם קשור להכל בסופו של דבר, ונתחיל באמת עם הסיפא של הדברים. שר הביטחון [יואב] גלנט, לא חדש עבור מי שמקשיב לחדשות בישראל, מי שמכיר את המערכת כמוך, כמה באמת זה מזכיר לך את החודשים שלפני מלחמת לבנון השנייה? דן חלוץ: אני מוטרד מהכיוון הזה של הצהרות. אנחנו למדנו בחיים שכשמצהירים ומצהירים ומצהירים, בסוף הגפרור יכול להיזרק והדלק יכול לבעור. הייתי מעדיף שהפתרון לבעיה הזו של האוהל [שהקים חיזבאללה בגבול ישראל], יינתן בדרך אחרת. אלכסנדרה לוקש: אבל זה רק האוהל, זה הרי, יש הרבה מאוד פרובוקציות וגם כנראה דחיפה איראנית, לפחות לפי מה שאנחנו שומעים. דן חלוץ: בסדר, יש דחיפה איראנית ויש הרבה פרובוקציות, ואנחנו צריכים להיות המבוגר האחראי הפעם. אני מציע את זה למדינת ישראל. אני חרד למדינת ישראל, לא לאיראנים ולא לחיזבאללה. אני בטוח שמדינת ישראל אם היא תחליט שזה מה שצריך לעשות, תעשה את זה טוב מאוד. אלכסנדרה לוקש: האמירות האלה, אתה אומר, רק מתדלקות את ההסלמה הפוטנציאלית, הן לא בולמות אותה כמו ש... דן חלוץ: הן אמורות לשרת כמה דברים. הן אמורות קודם כל להשפיע על האו"ם לעשות את עבודתו, ולא להיכנע לגחמות של ממשלת לבנון. הדבר השני, הן אמורות לאותת לצד השני, שימו לב, אנחנו מוכנים. הדבר השלישי, כפי שאמרתי, הן יכולות להדליק את האזור. אלכסנדרה לוקש: זה החשש שלך, שאמירה... של גלנט יכולה רק להדליק את ההזדמנות. דן חלוץ: לא, אני לא רוצה לומר שהאמירה הזו לבדה, אבל אני אומר דבר אחד, עוד לא נולד האוהל שבגללו כדאי לצאת למלחמה, גם אם היא תהיה מוצלחת, כי אין מלחמות מוצלחות. למדנו את זה. אלכסנדרה לוקש: אתה אומר אין מלחמות מוצלחות, ויש לנו כמה זיכרונות, לך יש בטח כמה זיכרונות ממלחמת לבנון השנייה. אנחנו מוכנים למלחמה? הרי יש כל מיני הצהרות, גם ישנות, גם נוכחיות, של אנשים במערכת הביטחונית, גם בדרג המדיני, שאומרים, אנחנו נחזיר את לבנון לתקופת האבן. יש לזה בסיס בכלל? דן חלוץ: אפשר להחזיר כל דבר לתקופה קודמת, אני מציע לא להתרברב, אחד, שתיים, לעשות ולא לדבר, אם רוצים לעשות. כי דיבורים בעלמא לא משרתים שום מטרה. אבל הדבר השלישי, לנסות לפתור את הדברים הללו בדרך אלטרנטיבית. אם יש כזאת. אם אין כזאת, צריך לפתור. מה שלא נפתר בשבוע הראשון, כשהוקם האוהל, קשה לתרץ אותו אחרי שלושה חודשים כשהאוהל כבר עומד. ולכן צריך למצוא דרך פתרון יותר נכונה, יותר ראויה, שמתאימה לבד של האוהל. אלכסנדרה לוקש: תראה, התחושה של [מנהיג חיזבאללה חסן] נסראללה, וזה לא סוד, זה גם תחושה בקרב הרבה גורמים במדינה עצמה, אולי גם שלך, היא שהחברה הישראלית, וגם הצבא הישראלי, נמצא בתהליך התפוררות. יש פה לכך יסוד? דן חלוץ: לתחושה הזו יש בסיס. כל נקודה שנשים עליה את האצבע בחברה הישראלית היום, במדינת ישראל היום, היא נקודת תורפה. החברה הישראלית, הצבא הישראלי, מערכת החינוך הישראלית, הכלכלה הישראלית, יחסי החוץ של ישראל, כל דבר. אין דבר אחד שאפשר להגיד עליו שהוא תקין ומתנהל כמו שצריך. אלכסנדרה לוקש: בוא נשאר באמת בסיפור הצבאי, וליתר דיוק באירוע חיל האוויר. הרי נכון שבשבועיים האחרונים זה קצת פחות מדובר, ככה זה בסוף אוגוסט, אבל מדברים הרבה כבר על מבחן ספטמבר. על זה שהכשירות עלולה להיפגע ככל שאנחנו מעמיקים גם בספטמבר. איפה אנחנו נמצא את עצמנו באחד באוקטובר? דן חלוץ: אלכסנדרה, הדברים אינם קורים בין לילה. זה תהליך מדורג שלוקח זמן. בתחילת ספטמבר לא יהיה שינוי לעומת סוף אוגוסט, ובאמצע ספטמבר השינוי יהיה מסוים. הרעיון הכללי אומר שכשירותו של צה"ל תלך ותפחת ככל שמערך המתנדבים שמפסיקים שירות ילך ויגדל. ואני רואה את התופעה הזו, אני שומע עליה, אני חי אותה. התופעה הזו קיימת. היא תתרחב, אם הממשלה תלך למשל לכיוון של חוק גיוס לחרדים. חוק גיוס זה לא חוק גיוס, זה חוק אי גיוס הגדיר את זה, השר [מאיר] פורוש. אלכסנדרה לוקש: אנטי גיוס, אפילו יותר. דן חלוץ: אנטי גיוס. חוק כזה יעורר את המערכת, אנחנו כבר שומעים על מכתב השמיניסטים החדש שהולך לצאת לדרך. אנחנו חשים את מה שקורה. אלכסנדרה לוקש: אז על מי האחריות? דן חלוץ: האחריות היא רק על אחד. אחד בלבד, קוראים לו בנימין נתניהו. אלכסנדרה לוקש: מה הוא צריך לעשות? דן חלוץ: הוא צריך פשוט לעצור את החקיקה, הוא צריך להחזיר את המערכת ל[מצב] נורמל. Back to normal. Back to normal זה אומר, את כל מה שאתה רוצה להשיג, תעשה בדיון רחב, אמיתי, כנה, על מנת שנוכל להשיג משהו. אלכסנדרה לוקש: כי אחרת מה, ואני רגע, שוב, מתעכבת ורוצה שנחדד את הסיפור הצבאי. אחרת מה יקרה פה, נניח, אם תפרוץ מלחמה או עימות צבאי משמעותי אחרי החגים? דן חלוץ: אנחנו ננצח, אנחנו נשלם מחירים יותר כבדים. זה כל הסיפור. אלכסנדרה לוקש: זאת אומרת, יותר אזרחים... דן חלוץ: יותר אזרחים ויותר חיילים. תראי, מה זה המושג שירות? המושג שירות זה לא אפס או אחד. זה תהליך הדרגתי ששוחק יכולות. שוחק יכולות, למשל, בגלל שביהודה ושומרון הגדודים נמצאים, במקום להתאמן למלחמה, הם מפזרים את המהומות שעושים אנשי הגבעות, הם מפזרים את הטרוריסטים ופוגעים בהם על מנת לטפל בטרור, והם לא מתאמנים למלחמה האמיתית שמדינת ישראל עלולה לעמוד בפניה. אלכסנדרה לוקש: זאת אומרת, אתה רואה שגם האירועים של הלאומנות היהודית ביהודה ושומרון שוחקים את הצבא? דן חלוץ: בוודאי. אתה צריך להשקיע יותר ויותר אנרגיה, יותר ויותר כוחות, הרבה יותר כוחות, שמענו רק לאחרונה, שמתגברים את הכוחות ביהודה ושומרון על מנת מה? על מנת להגן על פורעי החוק, שפורעים חוק ומאיצים את הטרור, ואנחנו צריכים לשרת את ההגנה שלהם. אלכסנדרה לוקש: טוענים גורמים שונים במערכת הפוליטית והמדינית. שאתה, דן חלוץ, לא רק אתה, אבל מייחסים גם לך, בעצם נותן מתנה לנסראללה, בעצם מעודד את הסרבנות, מעודד את אי הגיוס, מעודד אולי את העימות הצבאי הבא. אנחנו שומעים הרי שגם בלבנון מצטטים אותך. דן חלוץ: אני לא מעודד שום דבר, אני מעודד את ראש הממשלה [בנימין נתניהו] לרדת מהעץ הגבוה שהוא טיפס עליו לפני שהוא ייפול ממנו, כדאי לו לרדת ממנו. אלכסנדרה לוקש: אבל אולי גם אנשי חיל האוויר עלו וטיפסו על עץ. דן חלוץ: תזכרי שאנשי חיל האוויר שהפסיקו את התנדבותם הם קודם כל אזרחי מדינת ישראל. אזרח זה תפקיד ראשון במעלה, תפקידם הצבאי הוא השני במעלה ולא הפוך. וכל מי שמצפה שהם ימשיכו וינהגו כאילו לא קרה דבר, קרה דבר. החוזה הופר. מה הופר בחוזה? חתמו הסכם עם מדינה דמוקרטית, והם רואים לנגד עיניהם איך נוצרת כאן דיקטטורה. אלכסנדרה לוקש: תראה, אני לא היה הראשונה ששואלת אותך, כמובן על סיפור ההתנתקות, הרי שם גם נפל דבר מבחינת גורמים רבים, ואז קראת להם סרבנים. מה השתנה? דן חלוץ: את לא תהיי הראשונה, גם לא תהיי אחרונה, וההבדל המהותי בין ההתנתקות לבין היום, הוא שאז הייתה החלטה מדינית-פוליטית, והיום לא מדובר בהחלטה מדינית-פוליטית, היום מדובר בשינוי מבנה משטרי של מדינת ישראל. אלכסנדרה לוקש: עבור הרבה אנשים זה היה שבר, שבר משמעותי מאוד. קריעה מוחלטת, אתה יודע, אתה קורא לזה מדיני, אבל גם מבחינתם החוזה הופר כשפינו אנשים מביתם. דן חלוץ: ליבי, ליבי, עם כל מפוני גוש קטיף. אני לא, לא, זר לתחושות של האנשים שם. יחד עם זאת, ההשוואה אינה במקומה. סרבנות של חיילי חובה היא דבר אחד, וסרבנות שמייחסים, המילה סרבנות היא לא נכונה, הפסקת התנדבות של מילואימניקים שעברו את גיל השירות, היא דבר אחר לחלוטין. לחלוטין. וזה גם סוג אחר. אלכסנדרה לוקש: וזה לא פותח פתח, שבהחלטה מדינית אולי של ממשלה אחרת, אנשי מילואים, שכמו שאתה אומר, מתנדבים, ועברו את גיל השירות, שהם מצד אחר, יחליטו גם, לנו זה לא מתאים, אנחנו מפסיקים להתנדב. דן חלוץ: לא ולא. אני אגיד לך למה לא. אותה ממשלה, עם אותו ראש ממשלה, מכהנת למעט שנה אחת, בחמש עשרה שנים האחרונות, הרבה מההחלטות שהתקבלו לא מצאו חן בעיני חלק מהאנשים ששייכים לכאורה למחנה אחר. הם לא במחנה אחר, הם במחנה של עם ישראל. ואף אחד לא העז, לא העלה על דל דעתו לעשות מעשה שכזה, להפסיק התנדבות. לא. המשיכו ושרתו כרגיל. גם אם היו חלוקים על העמדות הפוליטיות של מקבל ההחלטות, ולכן זה לא קשור לפוליטיקה, זה קשור לשינוי המבנה, המשטרי במדינת ישראל. אלכסנדרה לוקש: אוקיי, טוב, אנחנו רוצים לגעת איתך בעוד נושא, וזה הנושא הסעודי, ואתמול לפי ה"וול סטריט ג'ורנל" נרשמת כנראה עוד איזושהי התקדמות בהתכנות לסוג של הסכם או נורמליזציה עם סעודיה. כמה אתה אופטימי? דן חלוץ: זה לא עניין של אופטימיות. אני אתמוך בכל מהלך שיביא להסדרים של שלום עם כל מדינה שאין לנו הסדר של שלום איתה. יחד עם זאת, צריך לוודא שאנחנו, מדינת ישראל, לא נשלם מחיר מעבר להיגיון. מה המחיר, למשל? אמצעי לחימה מתקדמים מאוד. שתיים, יכולת העשרת אורניום על אדמת סעודיה. אלכסנדרה לוקש: אומרים גורמים מסוימים, כולל שרים מסוימים בממשלה הזאת, שאם סעודיה לא תקבל את הגרעין שלה מארה״ב, היא תקבל אותו מסין או מגורמים עוינים אחרים, ומוטב לנו, לכן גם לישראל, שזה יהיה בצורה הזאת. דן חלוץ: אמירה, זה בסדר גמור, על מנת לתרץ הסכמה, לתת לסעודים יכולת העשרה, הם יתרצו את זה באמירה כזו. אני לא מקבל. אין לי שום סיבה לקבל את זה, כי לא שמעתי את האמריקאים אומרים את זה. צריך לזכור, בסופו של דבר לאמריקאים יש את האינטרס האמריקאי, האינטרס הישראלי קיים, אבל הוא לא המהות. המהות האמריקאית היא להגיע לזה שקודם כל הנפט יסחר בעולם בדולרים, ולא ביואן. זה הדבר הראשון. אלכסנדרה לוקש: בישראל יש בכלל סיי [השפעה], אתה אומר, הקו האדום, ואנחנו מבינים את זה, הקו האדום של ישראל זה אמצעי לחימה מתקדמים ואורניום מועשר בסעודיה, אבל לישראל יש בכלל את הסיי [השפעה] מול ארצות הברית, בטח בעידן הנוכחי, ביחסים בין הממשלים, להכתיב לארצות הברית? דן חלוץ: הנה נתת תשובה למה צריך מערכת יחסים טובה עם ארה״ב. אלכסנדרה לוקש: אבל כרגע... דן חלוץ: על מנת שאין לנו סיי [השפעה] לדעתי הסיי [השפעה] שלנו מוגבל, אבל זה לא חשוב אם יש לנו סיי [השפעה] או אין לנו סיי [השפעה], חשוב שנאמר את עמדתנו. ועמדתנו צריכה להיות התנגדות נחרצת ליכולת העשרת... אלכסנדרה לוקש: ואתה לא בטוח שההתנגדות הנחרצת הזאת נשמעת כשלמשל השר [רון] דרמר מדבר עם גורמים בבית הלבן? דן חלוץ: לא, אני לא בטוח. מה לעשות שכל הדיון בינינו לבין מי שמנהל היום את מדינת ישראל הוא דיון של אמון. אין אמון בשום החלטה שמתקבלת. אין אמון בשום אמירה שנאמרת. אלכסנדרה לוקש: זה מסכן אבל את ביטחון ישראל, זה שלא מושמעת התנגדות נחרצת, וזה שאולי באמת סעודה תקבל את הכלי ה... דן חלוץ: אני אגיד לך את מה זה מסכן. זה מסכן את עניין מרוץ החימוש במזרח התיכון. אם סעודיה תקבל יכולת כזו, גם המצרים ירצו יכולת כזו, גם הטורקים ירצו יכולת כזו, גם הירדנים יבקשו לסדר לעצמם כורים גרעיניים לצורכי אנרגיה. יכול להיות פה תהליך אסקלטיבי שאנחנו יודעים את ההתחלה שלו, ואנחנו לא יודעים את הסוף שלו. אלכסנדרה לוקש: זאת אומרת, אם אנחנו נאפשר את הגרעין לסעודיה, אנחנו עלולים לקבל מדינות מגורענות פה לידינו, שכנות שלנו. דן חלוץ: נקבל גרעינים בכל מדינה. יכולים לקבל. אלכסנדרה לוקש: ממש לקראת הסיום, דיברנו על מלחמת לבנון השנייה, ואני רוצה להחזיר אותך למלחמת יום כיפור, שגם אותה אתה מכיר היטב, ושאלתי אותך אם יש איזושהי תחושה של דמיון או דז'ה וו לתקופה של מלחמת לבנון, אבל יש גם זיכרונות ממלחמת יום כיפור בתקופה הזאת? דן חלוץ: תראי, בעוד חודש ושבוע, אנחנו מציינים 50 שנה למלחמת יום כיפור, אני עם מלחמת יום כיפור שירתתי בטייסת ששילמה את המחיר הכי גבוה בחיל האוויר, בנפגעים ושבויים. ואין ספק שהזיכרונות צפים. הם קיימים כל יום, אבל הם צפים במיוחד כשמגיעים לתאריך. הדבר היחיד שמטריד אותי הוא שבמלחמת יום כיפור הרגשתי יותר בטוח מאשר אני מרגיש כיום. כי אז ידענו מי אויב. הוא היה ברור, הוא היה מובהק, זה היה הצד השני, זה היה אויב. היום זה לא אויב, אנחנו נלחמים בעצמנו. ומלחמה עצמית היא דבר נורא. כי אתה מכרסם את היסודות שעליהם בנויה החברה הישראלית. אז לא כרסמנו את היסוד החברתי הישראלי. אלכסנדרה לוקש: זאת הייתה מלחמת הקיום האחרונה של ישראל, וזאת הנוכחית? דן חלוץ: זאת מלחמת קיום הרבה יותר מהותית, כי אנחנו פוגעים פה בדבר הבסיסי ביותר, וזה הלכידות החברתית של מדינת ישראל. כמובן ששותפים לזה הרבה גורמים, זה לא רק העניין הצבאי, העניין החברתי והעניין הביטחוני. אנחנו רואים את האמירה ששמעתי קודם בשולי הכניסה שלי, את קטי שיטרית. אלכסנדרה לוקש: עוד מעט נדבר איתה כאן בשידור. דן חלוץ: מה שהיא אמרה מטריד אותי מאוד. מטריד אותי מאוד. כי אנחנו לא רוצים לכפות על החרדים שירות צבאי. אנחנו רוצים שהם ישרתו את מדינת ישראל שירות כלשהו, ולא יהיו תלויים על צווארה של מדינת ישראל בלי תמורה. אלכסנדרה לוקש: רב אלוף במילואים דן חלוץ, תודה רבה על הדברים האלה הבוקר, תודה. דן חלוץ: תודה לך. סימוכין:

Jonathan D. Halevi

19,806 次观看 • 1 年前

שש שעות הייתי אתמול ברפיח עם גדוד 932 של הנח"ל. כמה תובנות דעות ואמירות: 1)תודה. זה לפני הכל. ראיתי את החיילים, ראיתי את המפקדים, דיברתי איתם. כבר 9 חודשים הם בעזה. בסוף הם שם כדי שאני ואתם נוכל לחיות פה בשקט מירבי. זה לא מובן מאליו. 2) רפיח שאני ראיתי בזמן הקצר שהייתי במחנה הפליטים שבורה ובכלל מציר פילדלפי ופנימה – הרוסה לחלוטין. אין שום סיכוי לשקם את זה בשנים הקרובות, ייקח לפחות עשור מסיום המלחמה ומי יודע מתי זה יקרה. 3) תנאי החיילים – גרועים. חיים ליטרלי בזבל. אני כותב את זה כי זה לא מדובר בכלל. אני אתאר לכם רגע מבנים שבהם נמצאים חיילים: מבנים הרוסים שבעבר שימשו משפחות עזתיות שנמלטו, המבנים בעצמם הרוסים, מסביבם הרס טוטאלי. החיילים עצמם ישנים על מזרונים ארעיים על הרצפה כמובן, החדרים מלוכלכים, בכניסות נערמת אשפה של הכוחות שהופכים למפגע תברואתי נוראי ומי שנהנה מזה זה רק החתולים המכוערים שהסתובבו שם, כלבים נטושים, זבובים ועוד. אין כמובן ביוב ואת הצרכים עושים בשקיות ובקבוקים. וחם מאוד שם ולחיילים יש בקושי מאווררים. זה מתכון לאסון. ברור שלהיות קרבי זה לא תענוג ולא בית מלון, אבל לחיות ככה אפשר כמה ימים לכל היותר, לא מעבר. בפועל, חיים ככה כמה שבועות ואין צפי לשינוי. אני חושב שהצבא לא ער לזה בכלל. 4) פילדלפי – העבודות של ישראל שם בעיצומן. המון כלי עבודה, דחפורים, טרקטורים. השקעה של מיליונים להערכתי והרושם שלי הוא שמשקיעים שם משאבים רבים 5)לחיילים נשבר מהיחס. תחשבו שיש חיילים שעמדו להשתחרר היום ופתאום באו ואמרו להם – "אתם תשארים פה עוד 4 חודשים כי הממשלה האריכה לכם היום את השירות". זה בדיוק מה שקרה להם. ילדים שכבר 9 חודשים בשיט של עזה, בלחימה ובתת התנאים האלה, פתאום מאריכים להם את השירות משום מקום. יש להם תחושה שרואים בהם כח עבודה שאפשר לבזבז. מגיע להם יותר. מה שכן, הם חזרו ואמרו שכל פעם שהם חוזרים הביתה, הם לא מבינים על מה אנחנו רבים פה. פגשתי דתיים, חילונים, חב"דניק אחד שעלה מצרפת. באמת שמגיע להם הכל. זה דור שלא ידענו כמותו, דור שנלחם כמו שאף דור אחר לא נלחם, במשך כ"כ הרבה זמן, מול אוייב חסר רחמים. אין מופרע יותר מלחשוב שהם בחרא של רפיח סובלים, נלחמים, מגינים ומאויימים כל רגע מטיל נ"ט שיגמור את חייהם בזמן שבישיבות של בני ברק יושבים במזגן בני גילם ולומדים דף גמרא. לא הגיוני. 6)מפקד – כל הזמן התלווינו למג"ד 932 סא"ל דותן מלול. הוא מתפלל שהבן שלו לא יצטרך להילחם גם בעזה. הוא לא דתי. לא היה דתי, גם לא יהיה. חילוני מעפולה שעבר לראשון לציון. אבא לפני הכל, ומפקד. עשה רושם חיובי מאוד, חדור מוטיבציה גם אחרי מלחמה כ"כ ארוכה. יש לו ילד נדמה לי בן 4, רואה את אבא שלו בא ליומיים והולך לעזה לחודשיים. הילד מבולבל. דותן ורבים אחרים מקריבים הרבה מחיי המשפחה שלהם ומסכנים את חייהם. ספציפית חטיבת הנח"ל ספגה אבידות רבות, כי היא בחזית המלחמה בעזה. מלול אומר מפורשות: "אני פה כדי שבת"א ישבו בבתי קפה ויצפו ברוקדים עם כוכבים". הוא מתחנן שנמשיך בשגרה. יש על מי לסמוך. 7) מצרים – מהצד השני של הגבול הם רואים הכל, וגם ראו הכל. ראו את כל ההברחות, ראו את ההתחמשות, והם גם רואים אותנו עכשיו במצלמות. אנחנו צריכים אותם והם צריכים אותנו. 8) פלסטינים – ראינו שניים, במצב שאני לא יכול לפרט בגלל ב"מ אבל בגדול לא קיימים שם. אין. רק חיילים ומבנים הרוסים ושבורים. במבנה של אונר"א תרופות פזורים על הרצפה, וזבל. פלסטיני שמסתובב באיזור מיד מופלל ולרוב מחוסל. אני לא רואה מצב שיחזרו לחיים שם בעתיד הנראה לעין. בדרך חזרה ראינו את משאיות הסיוע נכנסות. המשאיות שאני ראיתי עם זגוגיות מנופצות. 9) לאן כל זה הולך? אין לי מושג. אני לא בטוח שלמישהו יש מושג. אל"ם ניסים חזן שפגשתי מוכן להישאר שם גם עוד שש שנים בעזה. מה נעשה עכשיו שש שנים בעזה? עם איזה כוחות? עם איזה כסף? מה המחיר של זה? האם אנחנו באמת צופים שגם בעוד שש שנים נישאר בעזה עם כוחות ובלי החטופים? האם נגזר עלינו חיי נצח של מלחמה בתוך עזה? האם ראש הממשלה הזה שמוביל את המערכה שם את האינטרס של המדינה לפני האינטרסים האישיים שלו? יש לי תשובות, אבל בלחימה בתוך רפיח זה לא חשוב. אני רק מקווה שכאשר מתקבלות ההחלטות, חושבים קודם כל על החטופים, על ביטחון המדינה, על אזרחיה ועל חייליה ולא על דברים אחרים. ואפרופו אל"ם חזן. קיבלתי ים תגובות על הראיון המאולתר איתו בין ההריסות על הירי בבית של פסי בקיבוץ בארי. אני נזהר מאוד מאוד מלדון אותו. אירוע ה-7 באוקטובר בבארי בוודאי מחייב דיון ציבורי, מחייב העלאת האירועים, תחקורם, פרסומים וחייבים למשפחות תשובות חד משמעיות וברורות אבל הקטן מתקשה מאוד לשפוט את חזן. הגיע מהבית, סיכן את חייו, אולי טעה בענק ואולי הציל חיים. אני לא יודע איך ואם בכלל אפשר לשפוט ואני בספק אם אי פעם נדע מה היה שם. 10) אני העיתונאי ה-454,365,219 שנכנס לרצועה אבל זוכר שאני רואה רק מה שצה"ל רצה להראות לי. אין לי שמץ של מושג מה קורה בגזרות אחרות, מה קורה מעבר לרחובות שהייתי בהם. אין לי שום יכולת לדעת ואי אפשר לעשות עבודה עיתונאית אמיתית בלי לדבר עם החיילים אבל גם עם הצד השני, וזה בעיה. התחושה שלי היא שבגלל המגבלות האלה, העיתונות בארץ מתקשה לתת לציבור תמונת מצב אמיתית ולרוב מוכרים את מה שדובר צה"ל רוצה. התפקיד שלנו זה לעשות עיתונות, גם במצב של מלחמה. הלקח המרכזי שלי מהשבעה באוקטובר הוא כל הזמן לאתגר את הצבא, לבקר אותו, לשאול שאלות ולא להסתפק בתמונות הגו פרו של הכלב של עוקץ ולמחוא כפיים. אחרת, אנחנו חוטאים לציבור, מוכרים להם אשליות שלצערנו מתפוצצות אל מול המציאות.
0:27

שש שעות הייתי אתמול ברפיח עם גדוד 932 של הנח"ל. כמה תובנות דעות ואמירות: 1)תודה. זה לפני הכל. ראיתי את החיילים, ראיתי את המפקדים, דיברתי איתם. כבר 9 חודשים הם בעזה. בסוף הם שם כדי שאני ואתם נוכל לחיות פה בשקט מירבי. זה לא מובן מאליו. 2) רפיח שאני ראיתי בזמן הקצר שהייתי במחנה הפליטים שבורה ובכלל מציר פילדלפי ופנימה – הרוסה לחלוטין. אין שום סיכוי לשקם את זה בשנים הקרובות, ייקח לפחות עשור מסיום המלחמה ומי יודע מתי זה יקרה. 3) תנאי החיילים – גרועים. חיים ליטרלי בזבל. אני כותב את זה כי זה לא מדובר בכלל. אני אתאר לכם רגע מבנים שבהם נמצאים חיילים: מבנים הרוסים שבעבר שימשו משפחות עזתיות שנמלטו, המבנים בעצמם הרוסים, מסביבם הרס טוטאלי. החיילים עצמם ישנים על מזרונים ארעיים על הרצפה כמובן, החדרים מלוכלכים, בכניסות נערמת אשפה של הכוחות שהופכים למפגע תברואתי נוראי ומי שנהנה מזה זה רק החתולים המכוערים שהסתובבו שם, כלבים נטושים, זבובים ועוד. אין כמובן ביוב ואת הצרכים עושים בשקיות ובקבוקים. וחם מאוד שם ולחיילים יש בקושי מאווררים. זה מתכון לאסון. ברור שלהיות קרבי זה לא תענוג ולא בית מלון, אבל לחיות ככה אפשר כמה ימים לכל היותר, לא מעבר. בפועל, חיים ככה כמה שבועות ואין צפי לשינוי. אני חושב שהצבא לא ער לזה בכלל. 4) פילדלפי – העבודות של ישראל שם בעיצומן. המון כלי עבודה, דחפורים, טרקטורים. השקעה של מיליונים להערכתי והרושם שלי הוא שמשקיעים שם משאבים רבים 5)לחיילים נשבר מהיחס. תחשבו שיש חיילים שעמדו להשתחרר היום ופתאום באו ואמרו להם – "אתם תשארים פה עוד 4 חודשים כי הממשלה האריכה לכם היום את השירות". זה בדיוק מה שקרה להם. ילדים שכבר 9 חודשים בשיט של עזה, בלחימה ובתת התנאים האלה, פתאום מאריכים להם את השירות משום מקום. יש להם תחושה שרואים בהם כח עבודה שאפשר לבזבז. מגיע להם יותר. מה שכן, הם חזרו ואמרו שכל פעם שהם חוזרים הביתה, הם לא מבינים על מה אנחנו רבים פה. פגשתי דתיים, חילונים, חב"דניק אחד שעלה מצרפת. באמת שמגיע להם הכל. זה דור שלא ידענו כמותו, דור שנלחם כמו שאף דור אחר לא נלחם, במשך כ"כ הרבה זמן, מול אוייב חסר רחמים. אין מופרע יותר מלחשוב שהם בחרא של רפיח סובלים, נלחמים, מגינים ומאויימים כל רגע מטיל נ"ט שיגמור את חייהם בזמן שבישיבות של בני ברק יושבים במזגן בני גילם ולומדים דף גמרא. לא הגיוני. 6)מפקד – כל הזמן התלווינו למג"ד 932 סא"ל דותן מלול. הוא מתפלל שהבן שלו לא יצטרך להילחם גם בעזה. הוא לא דתי. לא היה דתי, גם לא יהיה. חילוני מעפולה שעבר לראשון לציון. אבא לפני הכל, ומפקד. עשה רושם חיובי מאוד, חדור מוטיבציה גם אחרי מלחמה כ"כ ארוכה. יש לו ילד נדמה לי בן 4, רואה את אבא שלו בא ליומיים והולך לעזה לחודשיים. הילד מבולבל. דותן ורבים אחרים מקריבים הרבה מחיי המשפחה שלהם ומסכנים את חייהם. ספציפית חטיבת הנח"ל ספגה אבידות רבות, כי היא בחזית המלחמה בעזה. מלול אומר מפורשות: "אני פה כדי שבת"א ישבו בבתי קפה ויצפו ברוקדים עם כוכבים". הוא מתחנן שנמשיך בשגרה. יש על מי לסמוך. 7) מצרים – מהצד השני של הגבול הם רואים הכל, וגם ראו הכל. ראו את כל ההברחות, ראו את ההתחמשות, והם גם רואים אותנו עכשיו במצלמות. אנחנו צריכים אותם והם צריכים אותנו. 8) פלסטינים – ראינו שניים, במצב שאני לא יכול לפרט בגלל ב"מ אבל בגדול לא קיימים שם. אין. רק חיילים ומבנים הרוסים ושבורים. במבנה של אונר"א תרופות פזורים על הרצפה, וזבל. פלסטיני שמסתובב באיזור מיד מופלל ולרוב מחוסל. אני לא רואה מצב שיחזרו לחיים שם בעתיד הנראה לעין. בדרך חזרה ראינו את משאיות הסיוע נכנסות. המשאיות שאני ראיתי עם זגוגיות מנופצות. 9) לאן כל זה הולך? אין לי מושג. אני לא בטוח שלמישהו יש מושג. אל"ם ניסים חזן שפגשתי מוכן להישאר שם גם עוד שש שנים בעזה. מה נעשה עכשיו שש שנים בעזה? עם איזה כוחות? עם איזה כסף? מה המחיר של זה? האם אנחנו באמת צופים שגם בעוד שש שנים נישאר בעזה עם כוחות ובלי החטופים? האם נגזר עלינו חיי נצח של מלחמה בתוך עזה? האם ראש הממשלה הזה שמוביל את המערכה שם את האינטרס של המדינה לפני האינטרסים האישיים שלו? יש לי תשובות, אבל בלחימה בתוך רפיח זה לא חשוב. אני רק מקווה שכאשר מתקבלות ההחלטות, חושבים קודם כל על החטופים, על ביטחון המדינה, על אזרחיה ועל חייליה ולא על דברים אחרים. ואפרופו אל"ם חזן. קיבלתי ים תגובות על הראיון המאולתר איתו בין ההריסות על הירי בבית של פסי בקיבוץ בארי. אני נזהר מאוד מאוד מלדון אותו. אירוע ה-7 באוקטובר בבארי בוודאי מחייב דיון ציבורי, מחייב העלאת האירועים, תחקורם, פרסומים וחייבים למשפחות תשובות חד משמעיות וברורות אבל הקטן מתקשה מאוד לשפוט את חזן. הגיע מהבית, סיכן את חייו, אולי טעה בענק ואולי הציל חיים. אני לא יודע איך ואם בכלל אפשר לשפוט ואני בספק אם אי פעם נדע מה היה שם. 10) אני העיתונאי ה-454,365,219 שנכנס לרצועה אבל זוכר שאני רואה רק מה שצה"ל רצה להראות לי. אין לי שמץ של מושג מה קורה בגזרות אחרות, מה קורה מעבר לרחובות שהייתי בהם. אין לי שום יכולת לדעת ואי אפשר לעשות עבודה עיתונאית אמיתית בלי לדבר עם החיילים אבל גם עם הצד השני, וזה בעיה. התחושה שלי היא שבגלל המגבלות האלה, העיתונות בארץ מתקשה לתת לציבור תמונת מצב אמיתית ולרוב מוכרים את מה שדובר צה"ל רוצה. התפקיד שלנו זה לעשות עיתונות, גם במצב של מלחמה. הלקח המרכזי שלי מהשבעה באוקטובר הוא כל הזמן לאתגר את הצבא, לבקר אותו, לשאול שאלות ולא להסתפק בתמונות הגו פרו של הכלב של עוקץ ולמחוא כפיים. אחרת, אנחנו חוטאים לציבור, מוכרים להם אשליות שלצערנו מתפוצצות אל מול המציאות.

Josh Breiner

190,330 次观看 • 2 年前

תמיר פרדו: "[מה שהממשלה] הייתה צריכה לעשות ביום הראשון, ב-8 באוקטובר [2023], זה לבצע מהלך של שחרור החטופים, ואחרי זה אפשר לעשות את כל מה שצריך; אתה לא מנהל עם ארגון רצח משא ומתן. אתה מנהל מתן ומתן, ומנסה לצמצם ככל שניתן את המתן, אבל אין פה משא. אתה לא מקבל כלום חוץ מהילדים שלך" ב-19 בספטמבר 2024, פורסם במסגרת פודקאסט "אפרכסת" ראיון שערך אמיר אורן עם תמיר פרדו, ראש המוסד לשעבר, ולהלן קטע מדבריו: תמיר פרדו: עכשיו אני מגיע לסיפור הנוכחי ואני לא אהיה... אמיר אורן: חנה בבלי [שהייתה סמל של נימוסים, איפוק ותרבות]. תמיר פרדו: חנה בבלי. כשאני ראיתי את הסרט לפני יומיים... אמיר אורן: המנהרה? [המנהרה בה הוחזקו שישה חטופים ישראלים שהוצאו להורג בידי חמאס] תמיר פרדו: של המאורה הזאת. זו לא מנהרה. מנהרה, יש לזה תמיד אספקטים. לוקח... אמיר אורן: את המחילה. כן. תמיר פרדו: את המחילה הזאת. זה הזכיר לי את השואה. אימא שלי ניצולת שואה. אמיר אורן: היא הייתה במחנה? בבלגרד? תמיר פרדו: לא, היא הסתתרה, אבל היא איבדה את כל המשפחה שלה. והסתכלתי על המקום הזה ואמרתי לעצמי, נזכרתי שהיה איזה ראש ממשלה ישראלי [בנימין נתניהו], לא לפני הרבה שנים, שבא בטענות לבנות הברית: למה [במלחמת העולם השנייה] הם לא הפציצו את מסילת הברזל לאושוויץ? כי אם הם היו עושים את זה [הם] היו מונעים לפחות את הרצח של יהודי הונגריה. ואמרתי לעצמי, הטענות היו ל[ראש ממשלת בריטניה וינסטון] צ'רצ'יל ו[לנשיא ארה"ב פרנקלין דלאנו] רוזוולט, שזה היו בנות הברית, כי הם היו היחידים שיכולים לעשות את הדבר הזה, והיה להם חיל אוויר לעשות את זה, והם לא נשאו באחריות לשואה של יהודי אירופה. ומי שנשא באחריות לאותם 250 חטופים שנחטפו רק בגלל זה ש[אנחנו] ישנו בשמירה, והמחדל הנוראי של מדינת ישראל. זו ממשלת ישראל שיכולה לשחרר אותם. היא לא צריכה להפציץ רכבות, אלא רק לעצור את המלחמה ולאפשר את שובם הביתה, לא טרחה לעשות את זה. בעיניי זה הדבר הכי נורא. זה כתם מוסרי, זה כתם על היהדות. זה לא יהדות. אני חילוני, לא ככה גדלתי, לא ככה חינכו אותי. וכן, כאשר חס וחלילה יחטפו לך את הילדים כנופיה רצחנית ותגיד [ש] היא מבקשת כופר, ואתה יכול לשלם את הכופר – אני לא מעלה בדעתי שאתה לא תשלם אותו. ואתה לא מנהל עם ארגון רצח משא ומתן. אתה מנהל מתן ומתן, ואתה מנסה לצמצם עד כמה שאתה יכול את המתן, אבל אין פה משא. אתה לא מקבל כלום חוץ מהילדים שלך. ממשלת ישראל מנסה לנהל עם ארגון רצח משא ומתן – זה הטירוף הכי גדול עלי אדמות. [מנהיג חמאס בעזה יחיא] סינוואר כמנהיג ארגון רצח אמר ביום הראשון [7 באוקטובר 2023], עוד לפני שהתחיל התמרון: תחזירו לי את כל המחבלים, הנבלות האלה, ותקבלו את החטופים שלכם. וישראל בחרה בנקמה. וישראל שידעה שלא ניתן לשחרר חטופים על ידי מהלך צבאי, אלא מעט מאוד, וישראל שידעה שכל הפצצה של חיל האוויר כשאתה לא יודע איפה הם נמצאים יכולה גם להרוג חטופים, וישראל שידעה שהיא הורגת מחבלים במקום אחד, אם בן משפחה אחר שומר באותו יום על חטופים – כנראה זה סופם של החטופים. את כל זה ממשלת ישראל ידעה, וזה לא הטריד אותה, והיא פתחה בקמפיין של שכנוע של אזרחי מדינת ישראל על שטויות כמו ניצחון מוחלט, על עמידה איתנה – כאשר כל מה שהייתה צריכה לעשות ביום הראשון, בשמיני לאוקטובר [2023], זה לבצע את המהלך של שחרור החטופים, ואחרי זה אפשר לעשות את כל מה שצריך. אמיר אורן: מה שאתה אומר מוחץ ומשכנע גם ברמה הערכית וגם המבצעית, כלומר חוסר היכולת לעשות משהו אחר. אבל זה מתעלם מהפוליטיקה המעשית: שאחרי שחטפת מכה כזו, אתה לא יכול להודות בתבוסה. אתה, הדרג הפוליטי, וסביר שאתה תשקע יותר בחולות רק כדי להימלט מאות הקין של המפסידן שבגללו 1200–1400 ישראלים נרצחו. במקביל [לאמירה] שלך, בשואת יהודי הנגב. תמיר פרדו: בשביל זה צריך הנהגה. צריך מנהיג שיש לו אומץ, שהוא לא פחדן, שהוא מבין שהוא יצטרך להסתכל במראה, וברגע שהוא יחזיר את החטופים, הצעד הבא שלו זה היה לשים את המפתחות על השולחן, ולהגיד: כשלתי. זה המשמרת שלי. ואין לי ספק שראש הממשלה הזה [בנימין נתניהו] לא אשם במה שקרה משש וחצי בבוקר ביום השביעי לאוקטובר [2023]. זה אחריות מלאה של צה"ל. מה שקרה עד אותו רגע, יש לו מה שנקרא נתח מאוד מכובד. אבל בקטע של השישי, שביעי באוקטובר [2023], זה לא אחריות שלו, זה אחריות של הצבא. של צבא ההגנה לישראל, לצערי הרב. סימוכין:
5:52

תמיר פרדו: "[מה שהממשלה] הייתה צריכה לעשות ביום הראשון, ב-8 באוקטובר [2023], זה לבצע מהלך של שחרור החטופים, ואחרי זה אפשר לעשות את כל מה שצריך; אתה לא מנהל עם ארגון רצח משא ומתן. אתה מנהל מתן ומתן, ומנסה לצמצם ככל שניתן את המתן, אבל אין פה משא. אתה לא מקבל כלום חוץ מהילדים שלך" ב-19 בספטמבר 2024, פורסם במסגרת פודקאסט "אפרכסת" ראיון שערך אמיר אורן עם תמיר פרדו, ראש המוסד לשעבר, ולהלן קטע מדבריו: תמיר פרדו: עכשיו אני מגיע לסיפור הנוכחי ואני לא אהיה... אמיר אורן: חנה בבלי [שהייתה סמל של נימוסים, איפוק ותרבות]. תמיר פרדו: חנה בבלי. כשאני ראיתי את הסרט לפני יומיים... אמיר אורן: המנהרה? [המנהרה בה הוחזקו שישה חטופים ישראלים שהוצאו להורג בידי חמאס] תמיר פרדו: של המאורה הזאת. זו לא מנהרה. מנהרה, יש לזה תמיד אספקטים. לוקח... אמיר אורן: את המחילה. כן. תמיר פרדו: את המחילה הזאת. זה הזכיר לי את השואה. אימא שלי ניצולת שואה. אמיר אורן: היא הייתה במחנה? בבלגרד? תמיר פרדו: לא, היא הסתתרה, אבל היא איבדה את כל המשפחה שלה. והסתכלתי על המקום הזה ואמרתי לעצמי, נזכרתי שהיה איזה ראש ממשלה ישראלי [בנימין נתניהו], לא לפני הרבה שנים, שבא בטענות לבנות הברית: למה [במלחמת העולם השנייה] הם לא הפציצו את מסילת הברזל לאושוויץ? כי אם הם היו עושים את זה [הם] היו מונעים לפחות את הרצח של יהודי הונגריה. ואמרתי לעצמי, הטענות היו ל[ראש ממשלת בריטניה וינסטון] צ'רצ'יל ו[לנשיא ארה"ב פרנקלין דלאנו] רוזוולט, שזה היו בנות הברית, כי הם היו היחידים שיכולים לעשות את הדבר הזה, והיה להם חיל אוויר לעשות את זה, והם לא נשאו באחריות לשואה של יהודי אירופה. ומי שנשא באחריות לאותם 250 חטופים שנחטפו רק בגלל זה ש[אנחנו] ישנו בשמירה, והמחדל הנוראי של מדינת ישראל. זו ממשלת ישראל שיכולה לשחרר אותם. היא לא צריכה להפציץ רכבות, אלא רק לעצור את המלחמה ולאפשר את שובם הביתה, לא טרחה לעשות את זה. בעיניי זה הדבר הכי נורא. זה כתם מוסרי, זה כתם על היהדות. זה לא יהדות. אני חילוני, לא ככה גדלתי, לא ככה חינכו אותי. וכן, כאשר חס וחלילה יחטפו לך את הילדים כנופיה רצחנית ותגיד [ש] היא מבקשת כופר, ואתה יכול לשלם את הכופר – אני לא מעלה בדעתי שאתה לא תשלם אותו. ואתה לא מנהל עם ארגון רצח משא ומתן. אתה מנהל מתן ומתן, ואתה מנסה לצמצם עד כמה שאתה יכול את המתן, אבל אין פה משא. אתה לא מקבל כלום חוץ מהילדים שלך. ממשלת ישראל מנסה לנהל עם ארגון רצח משא ומתן – זה הטירוף הכי גדול עלי אדמות. [מנהיג חמאס בעזה יחיא] סינוואר כמנהיג ארגון רצח אמר ביום הראשון [7 באוקטובר 2023], עוד לפני שהתחיל התמרון: תחזירו לי את כל המחבלים, הנבלות האלה, ותקבלו את החטופים שלכם. וישראל בחרה בנקמה. וישראל שידעה שלא ניתן לשחרר חטופים על ידי מהלך צבאי, אלא מעט מאוד, וישראל שידעה שכל הפצצה של חיל האוויר כשאתה לא יודע איפה הם נמצאים יכולה גם להרוג חטופים, וישראל שידעה שהיא הורגת מחבלים במקום אחד, אם בן משפחה אחר שומר באותו יום על חטופים – כנראה זה סופם של החטופים. את כל זה ממשלת ישראל ידעה, וזה לא הטריד אותה, והיא פתחה בקמפיין של שכנוע של אזרחי מדינת ישראל על שטויות כמו ניצחון מוחלט, על עמידה איתנה – כאשר כל מה שהייתה צריכה לעשות ביום הראשון, בשמיני לאוקטובר [2023], זה לבצע את המהלך של שחרור החטופים, ואחרי זה אפשר לעשות את כל מה שצריך. אמיר אורן: מה שאתה אומר מוחץ ומשכנע גם ברמה הערכית וגם המבצעית, כלומר חוסר היכולת לעשות משהו אחר. אבל זה מתעלם מהפוליטיקה המעשית: שאחרי שחטפת מכה כזו, אתה לא יכול להודות בתבוסה. אתה, הדרג הפוליטי, וסביר שאתה תשקע יותר בחולות רק כדי להימלט מאות הקין של המפסידן שבגללו 1200–1400 ישראלים נרצחו. במקביל [לאמירה] שלך, בשואת יהודי הנגב. תמיר פרדו: בשביל זה צריך הנהגה. צריך מנהיג שיש לו אומץ, שהוא לא פחדן, שהוא מבין שהוא יצטרך להסתכל במראה, וברגע שהוא יחזיר את החטופים, הצעד הבא שלו זה היה לשים את המפתחות על השולחן, ולהגיד: כשלתי. זה המשמרת שלי. ואין לי ספק שראש הממשלה הזה [בנימין נתניהו] לא אשם במה שקרה משש וחצי בבוקר ביום השביעי לאוקטובר [2023]. זה אחריות מלאה של צה"ל. מה שקרה עד אותו רגע, יש לו מה שנקרא נתח מאוד מכובד. אבל בקטע של השישי, שביעי באוקטובר [2023], זה לא אחריות שלו, זה אחריות של הצבא. של צבא ההגנה לישראל, לצערי הרב. סימוכין:

Jonathan D. Halevi

22,534 次观看 • 1 个月前

שלום גדי אייזנקוט. מועדים לשמחה. תקפת אותי הבוקר במילים קשות כי התנגדתי אתמול לעסקת שחרור המרצחים. קראת לי תת-הנהגה. אני מניח שניסית להתכתב עם המונח תתי-אדם של חברך לאופוזיציית השנאה והפילוג, יאיר גולן. נתחיל מזה, שאתה ביום כזה היית אמור להתכסות בדום שתיקה, להצטער, להתבייש, לבקש סליחה, לומר לנו תודה שלא הקשבנו לך. אתה הרי במשך חודשים מטיף למדינת ישראל להיכנע לגרועים שבאויביה. אתה הטפת לנו לסגת לקווי השישי לאוקטובר, לאפשר לחמאס להישאר ברצועת עזה, להתחמש, להתעצם עם ערבויות בינלאומיות במרחק יריקה מהיישובים שלנו. אם חלילה היינו מקשיבים לך, לא היה שום סיכוי בעולם שנגיע להישג הכביר הזה, שבו אנחנו מחזירים בעזרת השם את כל החטופים הביתה במכה אחת. צה"ל נשאר בחמישים אחוז משטח רצועת עזה כנקודת פתיחה לחתירה להמשך מימוש מלוא מטרות המלחמה, ובראשן השמדת חמאס ופירוזה של רצועת עזה, כשיש לנו לגיטימציה של הנשיא טראמפ, ושל כל מי שתומך בתוכניתו, שקובעת בצורה חד משמעית שחמאס חייב להיות מפורק ועזה חייבת להיות מפורזת. ביום כזה אתה אמור לשבת ולבקש סליחה. ואתה יודע מה? היית ביום כזה אמור גם להגיד לי תודה שסירבתי לעסקאות חלקיות שהיו מפקירות חלק מן החטופים. אנחנו מקבלים עכשיו את כל החטופים רק בגלל ההתעקשות הזאת שלי. שווה בנפשך מה היה קורה לו היינו מקשיבים למי שהציע לנו לקבל עסקאות חלקיות. היינו עכשיו בתוך איזה שישים יום של הפסקת אש, של משא ומתן מתיש. חצי מהחטופים עדיין נקברים במנהרות החמאס, שדורש כניעה מוחלטת שלנו כתנאי להשבתם. ואתה יודע מה, גדי? כן אני הצבעתי נגד. הצבעתי נגד כי אני חושב שלרוקן את בתי הכלא ממרצחים טרוריסטים נוראיים, להוציא לחופשי את כל הנהגת הטרור של הדור הבא, שתתפזר עכשיו בכל העולם ותשמר את אותם תאים שיכוונו כאן טרור, שינסה בכל כוחו לשפוך כאן נהרות של דם, אני חושב שזו טעות קשה. אני גם חושב שצריך מישהו שישמיע את קולם של אותם נפגעי טרור, שבלב שותת דם ישבו עכשיו בבית וירגישו שרוצחים מחדש את יקיריהם כשמוציאים לחופשי את מי שרצח אותו. נכון, אין להם יחסי ציבור במאות מיליונים, אין להם קמפיינים שעוטפים אותם. הם כנראה יצטרכו בתוך הבית לבכות בשקט על הכרית. אני הרגשתי צורך להשמיע את קולם ולהתנגד לעסקה הזאת. אתה יודע מה מסוכן יותר משחרור המחבלים? זה הנרמול של הדבר הזה. זו העובדה שאי אפשר להתנגד לו. העובדה שאתה לא מסוגל לתת אפילו לגיטימציה לדעה שחושבת אחרת ממך. היית צריך להיות שם אתמול בממשלה ולראות את כולנו, חברי הממשלה, באמת בדחילו ורחימו, בתחושת אחריות כבדה, מבינים שאין פה טוב ורע, אין פה צודק ולא צודק. יש פה שני צדדים שמתייסרים בדילמה קשה מאוד, ובכבוד גדול נותנים מקום לשתי הדעות ולשתי ההצבעות. ממש לא כועסים אחד על השני. היית צריך להיות שם, אבל אתה לא שם, כי יחד עם בני גנץ, שגם בו בינתיים הספקת לבגוד, החלטת לפני שנה שאתה בורח מאחריות. החלטת שאתה הולך לעסוק בפוליטיקה קטנה, כשהחטופים שלנו נמקים במנהרות כשהלוחמים שלנו מחרפים את נפשם בעזה ובכל זירות המלחמה. וזה חבל מאוד. ומה שחבל זה שאתה מתהדר בנוצות של אחדות וישרות. אין שום דבר מאחד בלא לתת לגיטימציה למי שחושב אחרת ממך ולא להיות מסוגל לנהל שיח ענייני, רציני, מכובד, שיש בו דעות שונות ביחס לסיטואציה מורכבת. וכן, אתה כמובן תעטה נוצות לא לך של ״אחדות״, בדיוק כמו שעשית בממשלה הקודמת, כשאתה וחבריך חברתם לאויבי ישראל, הקמתם ממשלה שנשענה על תומכי טרור כדי להביס את האחים שלכם, את היריבים שלכם, במפה הפוליטית, ואז בלי להתבייש הכתרתם את מיזם הפילוג והמחלוקת הזה בשם אחדות. אין בזה שום אחדות, גדי. אחדות יש בלקחת אחריות. אחדות יש בלדעת להכיל דעות שונות ומורכבות. אני משוכנע שהעם הזה יודע להכיל מורכבות. הוא יודע לשמוח בכל ליבו עם שובם של החטופים, יחד עם המשפחות שלהם, יחד עם העם הזה כולו, שבמשך שנתיים חיכה לרגע הזה בכל מאודו. הוא גם ידע לכאוב מאוד, להצטער מאוד. וכן גם לכבד את מי שמתריע על הסכנות הגדולות שבצד השני. אז יכול שאתה תמשיך להסית ולפלג. אני אמשיך באחריות גדולה לאחד את העם הזה. אני אמשיך באחריות גדולה לחתור לניצחון מלא, להשמדה מוחלטת של חמאס, לפירוזה של עזה. לוודא שהיא לא תהווה יותר איום אל עבר אזרחי מדינת ישראל. אנחנו חייבים את זה אחרי השנתיים האלה. חייבים את זה לעצמנו, לעם הזה, חייבים את זה לנופלים, חייבים את זה לפצועים, חייבים את זה למשפחות שלהם, חייבים את זה למילואימניקים הצדיקים ולנשים שלהם ולכל המשפחות האלה שמסרו את נפשם במשך שנתיים. ושוב, לצערי, כשאתה בחרת לעשות פוליטיקה בזמן הזה. אנחנו בעזרת השם ננצח. גדי, חג שמח.
4:11

שלום גדי אייזנקוט. מועדים לשמחה. תקפת אותי הבוקר במילים קשות כי התנגדתי אתמול לעסקת שחרור המרצחים. קראת לי תת-הנהגה. אני מניח שניסית להתכתב עם המונח תתי-אדם של חברך לאופוזיציית השנאה והפילוג, יאיר גולן. נתחיל מזה, שאתה ביום כזה היית אמור להתכסות בדום שתיקה, להצטער, להתבייש, לבקש סליחה, לומר לנו תודה שלא הקשבנו לך. אתה הרי במשך חודשים מטיף למדינת ישראל להיכנע לגרועים שבאויביה. אתה הטפת לנו לסגת לקווי השישי לאוקטובר, לאפשר לחמאס להישאר ברצועת עזה, להתחמש, להתעצם עם ערבויות בינלאומיות במרחק יריקה מהיישובים שלנו. אם חלילה היינו מקשיבים לך, לא היה שום סיכוי בעולם שנגיע להישג הכביר הזה, שבו אנחנו מחזירים בעזרת השם את כל החטופים הביתה במכה אחת. צה"ל נשאר בחמישים אחוז משטח רצועת עזה כנקודת פתיחה לחתירה להמשך מימוש מלוא מטרות המלחמה, ובראשן השמדת חמאס ופירוזה של רצועת עזה, כשיש לנו לגיטימציה של הנשיא טראמפ, ושל כל מי שתומך בתוכניתו, שקובעת בצורה חד משמעית שחמאס חייב להיות מפורק ועזה חייבת להיות מפורזת. ביום כזה אתה אמור לשבת ולבקש סליחה. ואתה יודע מה? היית ביום כזה אמור גם להגיד לי תודה שסירבתי לעסקאות חלקיות שהיו מפקירות חלק מן החטופים. אנחנו מקבלים עכשיו את כל החטופים רק בגלל ההתעקשות הזאת שלי. שווה בנפשך מה היה קורה לו היינו מקשיבים למי שהציע לנו לקבל עסקאות חלקיות. היינו עכשיו בתוך איזה שישים יום של הפסקת אש, של משא ומתן מתיש. חצי מהחטופים עדיין נקברים במנהרות החמאס, שדורש כניעה מוחלטת שלנו כתנאי להשבתם. ואתה יודע מה, גדי? כן אני הצבעתי נגד. הצבעתי נגד כי אני חושב שלרוקן את בתי הכלא ממרצחים טרוריסטים נוראיים, להוציא לחופשי את כל הנהגת הטרור של הדור הבא, שתתפזר עכשיו בכל העולם ותשמר את אותם תאים שיכוונו כאן טרור, שינסה בכל כוחו לשפוך כאן נהרות של דם, אני חושב שזו טעות קשה. אני גם חושב שצריך מישהו שישמיע את קולם של אותם נפגעי טרור, שבלב שותת דם ישבו עכשיו בבית וירגישו שרוצחים מחדש את יקיריהם כשמוציאים לחופשי את מי שרצח אותו. נכון, אין להם יחסי ציבור במאות מיליונים, אין להם קמפיינים שעוטפים אותם. הם כנראה יצטרכו בתוך הבית לבכות בשקט על הכרית. אני הרגשתי צורך להשמיע את קולם ולהתנגד לעסקה הזאת. אתה יודע מה מסוכן יותר משחרור המחבלים? זה הנרמול של הדבר הזה. זו העובדה שאי אפשר להתנגד לו. העובדה שאתה לא מסוגל לתת אפילו לגיטימציה לדעה שחושבת אחרת ממך. היית צריך להיות שם אתמול בממשלה ולראות את כולנו, חברי הממשלה, באמת בדחילו ורחימו, בתחושת אחריות כבדה, מבינים שאין פה טוב ורע, אין פה צודק ולא צודק. יש פה שני צדדים שמתייסרים בדילמה קשה מאוד, ובכבוד גדול נותנים מקום לשתי הדעות ולשתי ההצבעות. ממש לא כועסים אחד על השני. היית צריך להיות שם, אבל אתה לא שם, כי יחד עם בני גנץ, שגם בו בינתיים הספקת לבגוד, החלטת לפני שנה שאתה בורח מאחריות. החלטת שאתה הולך לעסוק בפוליטיקה קטנה, כשהחטופים שלנו נמקים במנהרות כשהלוחמים שלנו מחרפים את נפשם בעזה ובכל זירות המלחמה. וזה חבל מאוד. ומה שחבל זה שאתה מתהדר בנוצות של אחדות וישרות. אין שום דבר מאחד בלא לתת לגיטימציה למי שחושב אחרת ממך ולא להיות מסוגל לנהל שיח ענייני, רציני, מכובד, שיש בו דעות שונות ביחס לסיטואציה מורכבת. וכן, אתה כמובן תעטה נוצות לא לך של ״אחדות״, בדיוק כמו שעשית בממשלה הקודמת, כשאתה וחבריך חברתם לאויבי ישראל, הקמתם ממשלה שנשענה על תומכי טרור כדי להביס את האחים שלכם, את היריבים שלכם, במפה הפוליטית, ואז בלי להתבייש הכתרתם את מיזם הפילוג והמחלוקת הזה בשם אחדות. אין בזה שום אחדות, גדי. אחדות יש בלקחת אחריות. אחדות יש בלדעת להכיל דעות שונות ומורכבות. אני משוכנע שהעם הזה יודע להכיל מורכבות. הוא יודע לשמוח בכל ליבו עם שובם של החטופים, יחד עם המשפחות שלהם, יחד עם העם הזה כולו, שבמשך שנתיים חיכה לרגע הזה בכל מאודו. הוא גם ידע לכאוב מאוד, להצטער מאוד. וכן גם לכבד את מי שמתריע על הסכנות הגדולות שבצד השני. אז יכול שאתה תמשיך להסית ולפלג. אני אמשיך באחריות גדולה לאחד את העם הזה. אני אמשיך באחריות גדולה לחתור לניצחון מלא, להשמדה מוחלטת של חמאס, לפירוזה של עזה. לוודא שהיא לא תהווה יותר איום אל עבר אזרחי מדינת ישראל. אנחנו חייבים את זה אחרי השנתיים האלה. חייבים את זה לעצמנו, לעם הזה, חייבים את זה לנופלים, חייבים את זה לפצועים, חייבים את זה למשפחות שלהם, חייבים את זה למילואימניקים הצדיקים ולנשים שלהם ולכל המשפחות האלה שמסרו את נפשם במשך שנתיים. ושוב, לצערי, כשאתה בחרת לעשות פוליטיקה בזמן הזה. אנחנו בעזרת השם ננצח. גדי, חג שמח.

בצלאל סמוטריץ'

317,346 次观看 • 10 个月前

השבוע האשים ינון מגל Yinon Magal את יצחק רבין באחריות לטבח 7 באוקטובר בגלל שהוא הוביל את תהליך אוסלו בתחילת שנות התשעים. אחרי שבעבר הוא האשים את ההתנתקות באחריות לטבח, ועכשיו הוא מאשים את תהליך אוסלו, אני מניח שבשלב הבא ינון יאשים את דוד בן-גוריון באחריות ל-7 באוקטובר בגלל החלטתו לסגת מרצועת עזה בסוף מבצע קדש ב-1956. אבל באמת שאני מבין את ינון. היות שכמו מורו ורבו נתניהו, ינון תמך בכל לב בברית עם השטן החמאסי, ברית שבזכותה חמאס יכול היה להתחזק, להתחמש ולבצע את הטבח הנורא בעוטף, הוא חש נקיפות מצפון על כך ולכן הוא משתלח לכל עבר. למעשה, לא היה בתולדות המדינה מקרה שבו ראש הממשלה ותומכיו האדוקים, כמו מגל, טענו שארגון מסוים הוא כמו דאע"ש ובה בעת כרתו עם הארגון הדאע"שי הזה ברית טמאה, ראו בו "נכס" ואפשרו לו להתעצם, וכל זאת רק כדי לסכל את "הסיכון" הקטן מאוד של קידום משא ומתן מדיני מול הרש"פ. לפני שש שנים התארחתי בתוכנית של ינון מגל וענת דוידוביץ' ושם הסברתי כיצד אחרי שחזר לשלטון ב-2009, קיבל נתניהו החלטה אסטרטגית להכיל את שלטון חמאס ולחזקו, כדי לשמר את הפיצול בין הרצועה לבין יו"ש, וכך לסכל כל מהלך מדיני מול הרש"פ. עוד ציינתי כי מבחינת נתניהו הפקרת ביטחונם ושלומם של תושבי עוטף עזה והדרום לחסדי החמאס שמייסר אותם ברקטות, זה מחיר ראוי עבור סיפוח יהודה ושומרון. ינון מיד הגיב שמדיניות זו "עושה שכל" והוסיף שכדי לסכל תהליך מדיני מול הרש"פ "יכול להיות שצריך לשלם מחירים" כמו חיזוק חמאס. אחרי שינון נוכח במחיר הנורא ששילמנו ב-7 באוקטובר עבור הברית שנתניהו כרת עם השטן החמאסי, מצפונו החל לייסר אותו ומאז הוא מנסה להשכיח את אחריותו האישית. מגל טוען שהטבח הוא בגלל ההתנתקות או בגלל הסכם אוסלו, כדי להשכיח את תמיכתו באותה ברית טמאה, שכן, כידוע, הרוצה לשקר ירחיק עדותו. עם זאת, אם כבר הפנינו מבטנו לעבר, יש אדם בעל חשיבות קריטית לקיום תהליך אוסלו שמגל שכח להזכיר – בנימין נתניהו בכבודו ובעצמו. לא רק שנתניהו בחר להמשיך בתהליך אוסלו אחרי שעלה לשלטון ב-1996, אלא שהוא ממש החיה אותו מכליה. את זה לא אני אומר אלא נתניהו עצמו. ב-6 במרץ 1997 אמר נתניהו כי "ירשנו תהליך במצב של גסיסה. יכולנו להניח לו למות, בייחוד אחרי שרוביהם של הכוחות הפלסטינים הופנו אל חיילינו והרגו בהם. ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל קבע שמקרה כזה – של שימוש בנשק נגדנו על ידי המשטרה הפלסטינית – יסתום את הגולל על כל תהליך אוסלו. אך החלטתי הייתה נחושה: להחיות את התהליך, לא רק מפני שהבטחתי לבוחרים להמשיך בו, אלא מכיוון שרציתי, כמו כל עם ישראל, להביא שלום בטוח לנו ולשכנינו". ינון, אמור מעתה – "נתניהו מחיה תהליך אוסלו". יתרה מכך, לא רק בכהונתו הראשונה אלא בכל ממשלותיו מאז 2009, כולל הממשלה הנוכחית, נתניהו פעל לשמר את קיומה של הרש"פ שהיא, כידוע, יציר של הסכמי אוסלו. רק לידיעתך, ינון, לאורך השנים נתן נתניהו לרש"פ כלי נשק, רכבים משוריינים, כסף, סיוע מודיעיני ועוד. ב-2023, בדיון סגור בוועדת החוץ וביטחון הוא ממש העלה אותה על נס כאשר הסביר כי "אנחנו צריכים את הרשות הפלסטינית. אנחנו לא יכולים שהיא תתמוטט. אנחנו גם לא רוצים שהיא תתמוטט. אנחנו מוכנים לעזור לה מבחינה כלכלית. יש לנו אינטרס שהרשות תמשיך לעבוד. במקומות שהיא מצליחה לפעול היא עושה את העבודה בשבילנו. ואין לנו שום עניין שהיא תיפול". אז ינון, אם אתה טוען עתה שתהליך אוסלו הוא זה שהביא לטבח, דע לך שנתניהו לא היה רק מי שכרת ברית עם השטן החמאסי שאיפשרה לו לבצע את הטבח, אלא גם מי שהחיה את תהליך אוסלו וששימר את הרשות הפלסטינית.
1:05

השבוע האשים ינון מגל Yinon Magal את יצחק רבין באחריות לטבח 7 באוקטובר בגלל שהוא הוביל את תהליך אוסלו בתחילת שנות התשעים. אחרי שבעבר הוא האשים את ההתנתקות באחריות לטבח, ועכשיו הוא מאשים את תהליך אוסלו, אני מניח שבשלב הבא ינון יאשים את דוד בן-גוריון באחריות ל-7 באוקטובר בגלל החלטתו לסגת מרצועת עזה בסוף מבצע קדש ב-1956. אבל באמת שאני מבין את ינון. היות שכמו מורו ורבו נתניהו, ינון תמך בכל לב בברית עם השטן החמאסי, ברית שבזכותה חמאס יכול היה להתחזק, להתחמש ולבצע את הטבח הנורא בעוטף, הוא חש נקיפות מצפון על כך ולכן הוא משתלח לכל עבר. למעשה, לא היה בתולדות המדינה מקרה שבו ראש הממשלה ותומכיו האדוקים, כמו מגל, טענו שארגון מסוים הוא כמו דאע"ש ובה בעת כרתו עם הארגון הדאע"שי הזה ברית טמאה, ראו בו "נכס" ואפשרו לו להתעצם, וכל זאת רק כדי לסכל את "הסיכון" הקטן מאוד של קידום משא ומתן מדיני מול הרש"פ. לפני שש שנים התארחתי בתוכנית של ינון מגל וענת דוידוביץ' ושם הסברתי כיצד אחרי שחזר לשלטון ב-2009, קיבל נתניהו החלטה אסטרטגית להכיל את שלטון חמאס ולחזקו, כדי לשמר את הפיצול בין הרצועה לבין יו"ש, וכך לסכל כל מהלך מדיני מול הרש"פ. עוד ציינתי כי מבחינת נתניהו הפקרת ביטחונם ושלומם של תושבי עוטף עזה והדרום לחסדי החמאס שמייסר אותם ברקטות, זה מחיר ראוי עבור סיפוח יהודה ושומרון. ינון מיד הגיב שמדיניות זו "עושה שכל" והוסיף שכדי לסכל תהליך מדיני מול הרש"פ "יכול להיות שצריך לשלם מחירים" כמו חיזוק חמאס. אחרי שינון נוכח במחיר הנורא ששילמנו ב-7 באוקטובר עבור הברית שנתניהו כרת עם השטן החמאסי, מצפונו החל לייסר אותו ומאז הוא מנסה להשכיח את אחריותו האישית. מגל טוען שהטבח הוא בגלל ההתנתקות או בגלל הסכם אוסלו, כדי להשכיח את תמיכתו באותה ברית טמאה, שכן, כידוע, הרוצה לשקר ירחיק עדותו. עם זאת, אם כבר הפנינו מבטנו לעבר, יש אדם בעל חשיבות קריטית לקיום תהליך אוסלו שמגל שכח להזכיר – בנימין נתניהו בכבודו ובעצמו. לא רק שנתניהו בחר להמשיך בתהליך אוסלו אחרי שעלה לשלטון ב-1996, אלא שהוא ממש החיה אותו מכליה. את זה לא אני אומר אלא נתניהו עצמו. ב-6 במרץ 1997 אמר נתניהו כי "ירשנו תהליך במצב של גסיסה. יכולנו להניח לו למות, בייחוד אחרי שרוביהם של הכוחות הפלסטינים הופנו אל חיילינו והרגו בהם. ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל קבע שמקרה כזה – של שימוש בנשק נגדנו על ידי המשטרה הפלסטינית – יסתום את הגולל על כל תהליך אוסלו. אך החלטתי הייתה נחושה: להחיות את התהליך, לא רק מפני שהבטחתי לבוחרים להמשיך בו, אלא מכיוון שרציתי, כמו כל עם ישראל, להביא שלום בטוח לנו ולשכנינו". ינון, אמור מעתה – "נתניהו מחיה תהליך אוסלו". יתרה מכך, לא רק בכהונתו הראשונה אלא בכל ממשלותיו מאז 2009, כולל הממשלה הנוכחית, נתניהו פעל לשמר את קיומה של הרש"פ שהיא, כידוע, יציר של הסכמי אוסלו. רק לידיעתך, ינון, לאורך השנים נתן נתניהו לרש"פ כלי נשק, רכבים משוריינים, כסף, סיוע מודיעיני ועוד. ב-2023, בדיון סגור בוועדת החוץ וביטחון הוא ממש העלה אותה על נס כאשר הסביר כי "אנחנו צריכים את הרשות הפלסטינית. אנחנו לא יכולים שהיא תתמוטט. אנחנו גם לא רוצים שהיא תתמוטט. אנחנו מוכנים לעזור לה מבחינה כלכלית. יש לנו אינטרס שהרשות תמשיך לעבוד. במקומות שהיא מצליחה לפעול היא עושה את העבודה בשבילנו. ואין לנו שום עניין שהיא תיפול". אז ינון, אם אתה טוען עתה שתהליך אוסלו הוא זה שהביא לטבח, דע לך שנתניהו לא היה רק מי שכרת ברית עם השטן החמאסי שאיפשרה לו לבצע את הטבח, אלא גם מי שהחיה את תהליך אוסלו וששימר את הרשות הפלסטינית.

חיים רמון

37,192 次观看 • 1 年前

הראיון של קצין אגף החקירות של מחוז ת"א נצ"מ זיו שגיב אמור להיות מוגש כראיה מרכזית באירוע של הפיכת משטרת ישראל למשטרת בן גביר. בגדול התביישתי בישביל נצ"מ שגיב, שמגיע לאולפן של חדשות 12 בישביל להסביר שהאירוע שבו כתב חדשות 13 אביעד גליקמן נתקל בעובדת לשכת בן גביר ועוזרת של שרה נתניהו, אירוע מינורי ושולי ביותר, זוטי זוטות והופך אותו, לא להאמין, ל"תקיפה חבלנית". למעשה, שגיב אומר מפורשות שגליקמן עומד להיחקר על תקיפה הגורמת חבלה של ממש. עכשיו גליקמן אפילו עוד לא נחקר. הוא עוד לא חשוד באמת. יש חקירה נגדו, אבל המשטרה שולחת לאולפנים ניצב משנה כדי להסביר למה חייבים לחקור את גליקמן. זה מעט דמגוגי, אבל בחיאת, אתם יושבים על 167 מקרי רצח, רק 17% מתוכם מפוענחים. אבל לנצ"מ יש זמן לא רק להתעסק באירוע שולי כמו גליקמן שמנסה להידחף ולצלם את שרה נתניהו, אלא גם להגיע לאולפנים. מדהים איך המשטרה גורמת חבלה של ממש באמון הציבור במשטרה. האם אי פעם זה ייחקר? הראיון ובכלל התנהלות המשטרה בימים האחרונים הם ראיות זהב לקריסת המשטרה. המשטרה מתאבדת על החקירה הזאת באופן שקשה לי להסביר. לא רק שהיא מפיצה את תמונת החבלה לכאורה של המתלוננת (אגב, נראית חבלה מגה קשה, לעומת זאת מיד אחרי שגליקמן פוגע בה, היא לא נראית סובלת במיוחד, לא צועקת, לא עושה מהומה, לא תוספת את הגב או משהו והיא אפילו מתראיינת מיד אחר כך, אתמהה) עוד בטרם החקירה, היא מפיצה הודעות, שולחת נציגים לתקשורת, הכל בישביל לחקור את גליקמן, ובמקרה המתלוננת עובדת בלשכת בן גביר. מה שנקרא, וואחד רואים לכם. מקווה שעכשיו זו לא עילה להעלבת שוטרים. עכשיו זו לא הפעם הראשונה שנצ"מ שגיב עולה על עץ כל כך גבוה. אני זוכר אותו מגיע אישית, ניצב משנה במשטרה, במוצאי שבת להארכת המעצר של נועה גולדברג כשנחשדה בזריקת חול לעבר בן גביר בחוף הים בת"א. לא רק שהיא נשלחה ללילה מיותר בנוה תרצה, אני מספיק זקן כדי לזכור את נציגי החקירות של המשטרה מבקשים עוד להאריך את מעצרה בעוד כמה ימים. איזו חקירה לתפארת. אותו בן גביר שחותם אישית ומאשר כל קידום של כל קצין, בטח לקידום העתידי של שגיב. "הכל מקצועי" הוא מתעקש. אפילו השופט ששיחרר את גולדברג מיד כשראה את סרטון האירוע הבין. הכל ברור. אבל שגיב גם מסגיר את המוטיבציה הרבה. למה? יש עניין ציבורי, כך סיפר, כי מדובר באביעד גליקמן ואי אפשר לסגור את התיק "מחוסר עניין לציבור". עובדה, אומר שגיב, אני פה בריאיון בחדשות 12. אבל האמת היא שאין בכלל ביטוי כזה בחוק "חוסר עניין לציבור". הביטוי בחוק הוא ש"נסיבות העניין אינן מצדיקות העמדה לדין". אתה רואה את עצמך מעמיד לדין את גליקמן? נסיבות העניין, זוטי זוטות כמו שקרה בתיעוד, זה העמדה לדין על חבלה של ממש? כל בר דעת מבין את האירוע וכל מי שמעבר לזה רואה את התמונה המלאה: ניסיון של המשטרה הפוליטית להדביק תיק פלילי לעיתונאי שהוא ביקורתי כלפי הממשלה. טוען שגיב שבכלל לא ידעו למעט בימים האחרונים שהמתלוננת גל דבוש עובדת אצל בן גביר. זה בדיחה. אתם המשטרה כאילו, זה התפקיד שלכם לחקור. אבל ניחא, נו, רק עכשיו גיליתם (אגב, כתבתי את זה בטוויטר שלי ובכתבה לפני מספר ימים, במקרה את הכתבה הזו פספסתם, קטע). אבל עכשיו אתם יודעים. זה עובר לידכם? אין לה משמעות? מוטיבציה נסתרת? ואיך פתאום המשטרה טוענת שהאירוע לא היה במהלך עבודתו של גליקמן ולא קשור לעבודתו? הוא פאקין מחזיק פלאפון עם מצלמה פתוחה ביד במשפט של אשת ראש הממשלה. כי אם זה יהיה קשור לכאורה לעבודתו של גליקמן, אז חייבים אישור פרקליטות. כלומר, של גוף שאינו תלוי בבן גביר. אבל כשרוצים, הכל אפשרי. אני אגיד לכם את הדברים מפורשות: במשטרה רועדים. רועדים מבן גביר, רועדים מנתניהו. כולם שם רוצים דבר אחד – להיאבק בפשיעה. סתם נו, רוצים להתקדם. החקירה של גליקמן לא באה בחלל ריק. המשטרה נפלה, קרסה, מתראיינים על חקירות עוד לפני שהחשוד בעצמו נחקר! אני מתחנן בפני המשטרה: הגישו כתב אישום נגד גליקמן. הרי אתם מתים לעשות את זה. אז אל תחששו, הרי יש תעודה רפואית! נו, למה אתם מחכים? ואז יגיעו לעדות כולם, ממפקד המחוז, קציני החקירות ועד המפכ"ל ויספרו מה הוביל אותם לפתוח בחקירה. משפט ראווה של משטרת ישראל נגד אחד העיתונאים הבולטים שנחשב בעיניי ראש הממשלה ורעייתו לסדין אדום. יאללה, למה אתם מחכים? מה שכן, ברכות לנצ"מ שגיב. אני בתחושה שהדרגה בדרך.
1:44

הראיון של קצין אגף החקירות של מחוז ת"א נצ"מ זיו שגיב אמור להיות מוגש כראיה מרכזית באירוע של הפיכת משטרת ישראל למשטרת בן גביר. בגדול התביישתי בישביל נצ"מ שגיב, שמגיע לאולפן של חדשות 12 בישביל להסביר שהאירוע שבו כתב חדשות 13 אביעד גליקמן נתקל בעובדת לשכת בן גביר ועוזרת של שרה נתניהו, אירוע מינורי ושולי ביותר, זוטי זוטות והופך אותו, לא להאמין, ל"תקיפה חבלנית". למעשה, שגיב אומר מפורשות שגליקמן עומד להיחקר על תקיפה הגורמת חבלה של ממש. עכשיו גליקמן אפילו עוד לא נחקר. הוא עוד לא חשוד באמת. יש חקירה נגדו, אבל המשטרה שולחת לאולפנים ניצב משנה כדי להסביר למה חייבים לחקור את גליקמן. זה מעט דמגוגי, אבל בחיאת, אתם יושבים על 167 מקרי רצח, רק 17% מתוכם מפוענחים. אבל לנצ"מ יש זמן לא רק להתעסק באירוע שולי כמו גליקמן שמנסה להידחף ולצלם את שרה נתניהו, אלא גם להגיע לאולפנים. מדהים איך המשטרה גורמת חבלה של ממש באמון הציבור במשטרה. האם אי פעם זה ייחקר? הראיון ובכלל התנהלות המשטרה בימים האחרונים הם ראיות זהב לקריסת המשטרה. המשטרה מתאבדת על החקירה הזאת באופן שקשה לי להסביר. לא רק שהיא מפיצה את תמונת החבלה לכאורה של המתלוננת (אגב, נראית חבלה מגה קשה, לעומת זאת מיד אחרי שגליקמן פוגע בה, היא לא נראית סובלת במיוחד, לא צועקת, לא עושה מהומה, לא תוספת את הגב או משהו והיא אפילו מתראיינת מיד אחר כך, אתמהה) עוד בטרם החקירה, היא מפיצה הודעות, שולחת נציגים לתקשורת, הכל בישביל לחקור את גליקמן, ובמקרה המתלוננת עובדת בלשכת בן גביר. מה שנקרא, וואחד רואים לכם. מקווה שעכשיו זו לא עילה להעלבת שוטרים. עכשיו זו לא הפעם הראשונה שנצ"מ שגיב עולה על עץ כל כך גבוה. אני זוכר אותו מגיע אישית, ניצב משנה במשטרה, במוצאי שבת להארכת המעצר של נועה גולדברג כשנחשדה בזריקת חול לעבר בן גביר בחוף הים בת"א. לא רק שהיא נשלחה ללילה מיותר בנוה תרצה, אני מספיק זקן כדי לזכור את נציגי החקירות של המשטרה מבקשים עוד להאריך את מעצרה בעוד כמה ימים. איזו חקירה לתפארת. אותו בן גביר שחותם אישית ומאשר כל קידום של כל קצין, בטח לקידום העתידי של שגיב. "הכל מקצועי" הוא מתעקש. אפילו השופט ששיחרר את גולדברג מיד כשראה את סרטון האירוע הבין. הכל ברור. אבל שגיב גם מסגיר את המוטיבציה הרבה. למה? יש עניין ציבורי, כך סיפר, כי מדובר באביעד גליקמן ואי אפשר לסגור את התיק "מחוסר עניין לציבור". עובדה, אומר שגיב, אני פה בריאיון בחדשות 12. אבל האמת היא שאין בכלל ביטוי כזה בחוק "חוסר עניין לציבור". הביטוי בחוק הוא ש"נסיבות העניין אינן מצדיקות העמדה לדין". אתה רואה את עצמך מעמיד לדין את גליקמן? נסיבות העניין, זוטי זוטות כמו שקרה בתיעוד, זה העמדה לדין על חבלה של ממש? כל בר דעת מבין את האירוע וכל מי שמעבר לזה רואה את התמונה המלאה: ניסיון של המשטרה הפוליטית להדביק תיק פלילי לעיתונאי שהוא ביקורתי כלפי הממשלה. טוען שגיב שבכלל לא ידעו למעט בימים האחרונים שהמתלוננת גל דבוש עובדת אצל בן גביר. זה בדיחה. אתם המשטרה כאילו, זה התפקיד שלכם לחקור. אבל ניחא, נו, רק עכשיו גיליתם (אגב, כתבתי את זה בטוויטר שלי ובכתבה לפני מספר ימים, במקרה את הכתבה הזו פספסתם, קטע). אבל עכשיו אתם יודעים. זה עובר לידכם? אין לה משמעות? מוטיבציה נסתרת? ואיך פתאום המשטרה טוענת שהאירוע לא היה במהלך עבודתו של גליקמן ולא קשור לעבודתו? הוא פאקין מחזיק פלאפון עם מצלמה פתוחה ביד במשפט של אשת ראש הממשלה. כי אם זה יהיה קשור לכאורה לעבודתו של גליקמן, אז חייבים אישור פרקליטות. כלומר, של גוף שאינו תלוי בבן גביר. אבל כשרוצים, הכל אפשרי. אני אגיד לכם את הדברים מפורשות: במשטרה רועדים. רועדים מבן גביר, רועדים מנתניהו. כולם שם רוצים דבר אחד – להיאבק בפשיעה. סתם נו, רוצים להתקדם. החקירה של גליקמן לא באה בחלל ריק. המשטרה נפלה, קרסה, מתראיינים על חקירות עוד לפני שהחשוד בעצמו נחקר! אני מתחנן בפני המשטרה: הגישו כתב אישום נגד גליקמן. הרי אתם מתים לעשות את זה. אז אל תחששו, הרי יש תעודה רפואית! נו, למה אתם מחכים? ואז יגיעו לעדות כולם, ממפקד המחוז, קציני החקירות ועד המפכ"ל ויספרו מה הוביל אותם לפתוח בחקירה. משפט ראווה של משטרת ישראל נגד אחד העיתונאים הבולטים שנחשב בעיניי ראש הממשלה ורעייתו לסדין אדום. יאללה, למה אתם מחכים? מה שכן, ברכות לנצ"מ שגיב. אני בתחושה שהדרגה בדרך.

Josh Breiner

150,492 次观看 • 1 年前

שישה ימים לפני מתקפת השבעה באוקטובר - אל"מ (במיל.) נוף ארז: "המטרה של המילואימניקים, שהקפיאו את השירות, זה לגרום לחיל האוויר לא לחזור לתפקוד מלא, גם לא ברגיעה, ובטח ובטח לא אם חס וחלילה ניכנס למצב חירום; ליצור לחץ על מקבלי ההחלטות; אנחנו בחוסר כשירות כמעט מוחלט מבחינת חיל האוויר" עיקרי דבריו של אל"מ (במיל.) נוף ארז, מראשי מחאת הטייסים נגד הרפורמה המשפטית: (*) "המטרה שלנו, של אנשי המחאה לצורך העניין, או המילואימניקים שהקפיאו את השירות, זה לגרום לחיל האוויר לא לחזור לתפקוד מלא, גם לא ברגיעה, ובטח ובטח לא אם חס וחלילה ניכנס למצב חירום. לא רק אנחנו, גם מילואימניקים של יחידות וכלל צה"ל... בשביל ליצור לחץ על מקבלי החלטות". (*) "יש מצוקה חמורה [בחיל האוויר] ממה שאני יודע. המטה המבצעי של חיל האוויר לא יכול לתפקד למצב לחימה". (*) "אנחנו די מגובשים בדעתנו לא לחזור, לא בכל מקרה, יש בעיה לחיל האוויר לתת מענה מידי למצב לחימה, אם זה בעזה או בלבנון, בטח בטח בלבנון. בישראל, בצה"ל, ללא המטה המבצעי של חיל האוויר במחצית מהכוח בטייסות המבצעיות לא יכול לתת מענה כמו שצריך". (*) "אנחנו בחוסר כשירות כמעט מוחלט מבחינת חיל האוויר וגם בשיתוף הפעולה עם כוחות הצבא". (*) "אני מודאג. אני מודאג, אבל החלטנו שזה האקדח האחרון שנשאר לנו להשתמש כדי להשפיע על מקבלי ההחלטות". ב-1 באוקטובר 2023, אל"מ (במיל.) נוף ארז, מראשי מחאת הטייסים נגד הרפורמה המשפטית, התארח בתוכניתה של לוסי אהריש בערוץ 13, ולהלן תוכן הראיון: לוסי אהריש: האם חיל האוויר יצלח את המשבר הגדול עם הטייסים שלו? בימים האחרונים ישנם מאמצים הולכים וגוברים לשכנע את אותם טייסים שהודיעו על הפסקת שירותם במילואים, לחזור ולשרת ולקיים את האימונים הצפויים. נמצא איתנו אלוף משנה במילואים, נוף ארז, ממובילי מחאת הטייסים. שלום, שלום. נוף ארז: שלום לוסי. לוסי אהריש: האם המאמצים להחזיר את אותם טייסים מוחים לחזור ולהתאמן יצלחו, או שיש תנאי לזה שהם יצלחו? נוף ארז: קודם כל, חשוב להבהיר שחיל האוויר, אמנם נעשים מעשים וניסיונות כאלה, חיל האוויר מתחלק, אנשי המילואים של חיל האוויר שרובם הקפיאו את שירותם, מתחלק לשלוש קבוצות עיקריות. הטייסים הפעילים בטייסות המבצעיות, הטייסים שמדריכים בבית ספר לטיסה, והטייסים או מפקדים בכירים בחיל האוויר שמשרתים במטה המבצעי של חיל האוויר, שהוא הגוף, דרך אגב, שאני שייך אליו, שהתחיל את התנועה של הקפאת השירות. המאמצים שנעשים הם נעשים עם כולם מכמה סיבות. בית ספר לטיסה מתקשה מאוד להריץ את התוכנית שלו, את התוכנית של שנת האמונים הבאה בהיעדר הרבה מאוד מדריכים, ורוצים לדעת, חיל האוויר הוא חיל מסודר מאוד, לזכותו ייאמר, מנסים לדעת איך להיערך, כי אם המדריכים האלה לא יחזרו, אז בית הספר לטיסה צריך לגייס ולהכשיר מדריכים סדירים מהטייסות, על חשבון כמובן הכוח הסדיר. וזה יכול להיות משהו שצריך לעשות אותו, להתחיל אותו עכשיו, כדי שבקורסים של תחילת ינואר 24, חיל האוויר יחזור לתפקד בצורה, בית הספר לטיסה יחזור לתפקד. הטייסות המבצעיות, כמובן שחיל האוויר רוצה לדעת לקראת שנה הבאה מה המצב וכמה אנשים יש לו בכל טייסת. יכול להיות שצריך לעשות שינויים בהרכבים בין הטייסות. לוסי אהריש: ואני מבינה מבין השורות של מה שאתה אומר, המטרה היא שחיל האוויר לא יחזור לתפקד או לא יחזור לפעילות רגילה. זאת המטרה בעצם בהחלטה שטייסים... נוף ארז: המטרה שלנו, של אנשי המחאה לצורך העניין, או המילואימניקים שהקפיאו את השירות, זה לגרום לחיל האוויר לא לחזור לתפקוד מלא, גם לא ברגיעה, ובטח ובטח לא אם חס וחלילה ניכנס למצב חירום. לא רק אנחנו, גם מילואימניקים של יחידות וכלל צה"ל. זה ואותו דבר, בשביל ליצור לחץ על מקבלי החלטות. מקבלי החלטות בצבא שיעבירו את זה הלאה למקבלי החלטות בממשלה, כדי שיבינו שיש פה מצוקה מאוד מאוד חזקה. לוסי אהריש: ממה שאתה יודע, ישנה מצוקה עכשיו בחיל האוויר? נוף ארז: יש מצוקה חמורה ממה שאני יודע. המטה המבצעי של חיל האוויר לא יכול לתפקד למצב לחימה, הוא מתפקד בסדיר לתקיפות כאלה ואחרות בסוריה, כמו ששומעים לפעמים. לוסי אהריש: זאת אומרת, שאם אנחנו נכנסים כרגע למצב חירום של מלחמה, ישראל לא ערוכה לזה. נוף ארז: אם המטה המבצעי, אנשי המטה המבצעי, שכרגע אנחנו די מגובשים בדעתנו לא לחזור, לא בכל מקרה, יש בעיה לחיל האוויר לתת מענה מידי למצב לחימה, אם זה בעזה או בלבנון, בטח בטח בלבנון. בישראל, בצה"ל, ללא המטה המבצעי של חיל האוויר במחצית מהכוח בטייסות המבצעיות לא יכול לתת מענה כמו שצריך. לוסי אהריש: אתה יודע, אני מנסה להבין, אז בעצם אנחנו אומרים שיש מצב שאנחנו נמצאים בחוסר כשירות? נוף ארז: לדעתי, אנחנו בחוסר כשירות כמעט מוחלט מבחינת חיל האוויר וגם בשיתוף הפעולה עם כוחות הצבא, ואז זו בעיה. לוסי אהריש: מה בעצם יגרום לכם לחזור לשירות? נוף ארז: אנחנו אמרנו שברגע שאנחנו נזהה שנפסקו לחלוטין התהליכים של הפיכת הדמוקרטיה הישראלית לממשל דיקטטורי בניהול של אדם אחד, לצורך הצלת בן אדם אחד, אנחנו נחזור. רובנו הגדול, כל מי שחיל האוויר יסכים או צה"ל יסכים לקבל אותו בחזרה, ואני מאמין שאת רובנו יסכימו לקבל בחזרה כי אין לנו כרגע תחליפים. התחליפים יהיו. בעוד עשר שנים ימצאו לרובנו אנשים שיחליפו אותנו. אבל זה ייקח זמן. לוסי אהריש: אתה לא מודאג? נוף ארז: אני מודאג. אני מודאג, אבל החלטנו שזה האקדח האחרון שנשאר לנו להשתמש כדי להשפיע על מקבלי החלטות. אנחנו מרגישים שזה כן עשה משהו. לא עשה את כל מה שציפינו. ציפינו שזה לא יאפשר לחוקק את חוק [ביטול] עילת הסבירות. בזה לא הצלחנו, כי לא רצו לשמוע את הרמטכ"ל, לא רצו לשמוע אף אחד. אבל אנחנו עדיין מצפים ששופטי בג"צ יבינו את חומרת המצב, אחרים יבינו את חומרת המצב, ואולי כמה חברי כנסת ואנשי קואליציה יבינו גם הם את חומרת המצב, וימנעו את המשך התהליכים. לוסי אהריש: מילים לא פשוטות. נוף, תודה רבה לך. נוף ארז: תודה רבה ובהצלחה לכולנו. לוסי אהריש: אמן, אמן. שלא נצטרך. נוף ארז: אני מקווה. לוסי אהריש: תודה רבה, תודה, נוף. סימוכין: כתבות קודמות חודשיים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר - אל"מ (במיל.) נוף ארז: "הבעיות שקורות עכשיו בצפון [מתיחות עם חיזבאללה], תחושתי שהן יזומות על ידי מישהו בראשות הממשלה. לא אתפלא אם הדבר נועד להסיח את הדעת ממשהו אחר, ולגרום לנו לרוץ חזרה לתאי [השליטה בחיל האוויר], ולעזור למדינת ישראל להילחם". סימוכין: שלושה חודשים לפני מתקפת השבעה באוקטובר – אל"מ (במיל.) נוף ארז: "בחודשים האחרונים משתנה לנו המדינה "מתחת לאף", והשלטון הופך לדיקטטורה של שליט יחיד; איני מרגיש יותר, שאני יכול ו/או רוצה לתרום מזמני והאנרגיות שלי, למען המדינה, שנלקחה ממני; אני נאלץ להקפיא לאלתר את התנדבותי למילואים". סימוכין: חודשיים לפני מתקפת השבעה באוקטובר - אל"מ (במיל.) נוף ארז: הפסקת ההתנדבות לשירות מילואים תגרום ל"נזק קשה מאוד" ו"תסכן את הכשירות של צה"ל"; "המצב של חיזבאללה יהיה הרבה יותר קל"; "כל פגיעה בביטחון המדינה ובכשירות הצבא היא לא באשמת אנשי המילואים שמפסיקים את ההתנדבות שלהם". סימוכין: חמישה שבועות לפני מתקפת השבעה באוקטובר – דן חלוץ מסביר משמעות גל הפסקת ההתנדבות לשירות מילואים בחיל האוויר: "באמצע ספטמבר השינוי יהיה מסוים; כשירותו של צה"ל תלך ותפחת" [אם תפרוץ מלחמה אחרי החגים?] "אנחנו ננצח, אנחנו נשלם מחירים יותר כבדים. זה כל הסיפור. יותר אזרחים ויותר חיילים [מתים]". סימוכין: חודשיים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר - מיכאל האוזר טוב ואילן שילוח משתפים תמונה, המציגה "נטילת גלולה" בהקשר להודעת אלפי אנשי מילואים על הפסקת ההתנדבות לשירות צבאי. זו תוארה על ידי האוזר טוב כ"נטילת גלולת רעל", שנועדה לסכל את הרפורמה המשפטית באמצעות פגיעה בכשירות המבצעית של צה"ל. סימוכין:
5:37

שישה ימים לפני מתקפת השבעה באוקטובר - אל"מ (במיל.) נוף ארז: "המטרה של המילואימניקים, שהקפיאו את השירות, זה לגרום לחיל האוויר לא לחזור לתפקוד מלא, גם לא ברגיעה, ובטח ובטח לא אם חס וחלילה ניכנס למצב חירום; ליצור לחץ על מקבלי ההחלטות; אנחנו בחוסר כשירות כמעט מוחלט מבחינת חיל האוויר" עיקרי דבריו של אל"מ (במיל.) נוף ארז, מראשי מחאת הטייסים נגד הרפורמה המשפטית: (*) "המטרה שלנו, של אנשי המחאה לצורך העניין, או המילואימניקים שהקפיאו את השירות, זה לגרום לחיל האוויר לא לחזור לתפקוד מלא, גם לא ברגיעה, ובטח ובטח לא אם חס וחלילה ניכנס למצב חירום. לא רק אנחנו, גם מילואימניקים של יחידות וכלל צה"ל... בשביל ליצור לחץ על מקבלי החלטות". (*) "יש מצוקה חמורה [בחיל האוויר] ממה שאני יודע. המטה המבצעי של חיל האוויר לא יכול לתפקד למצב לחימה". (*) "אנחנו די מגובשים בדעתנו לא לחזור, לא בכל מקרה, יש בעיה לחיל האוויר לתת מענה מידי למצב לחימה, אם זה בעזה או בלבנון, בטח בטח בלבנון. בישראל, בצה"ל, ללא המטה המבצעי של חיל האוויר במחצית מהכוח בטייסות המבצעיות לא יכול לתת מענה כמו שצריך". (*) "אנחנו בחוסר כשירות כמעט מוחלט מבחינת חיל האוויר וגם בשיתוף הפעולה עם כוחות הצבא". (*) "אני מודאג. אני מודאג, אבל החלטנו שזה האקדח האחרון שנשאר לנו להשתמש כדי להשפיע על מקבלי ההחלטות". ב-1 באוקטובר 2023, אל"מ (במיל.) נוף ארז, מראשי מחאת הטייסים נגד הרפורמה המשפטית, התארח בתוכניתה של לוסי אהריש בערוץ 13, ולהלן תוכן הראיון: לוסי אהריש: האם חיל האוויר יצלח את המשבר הגדול עם הטייסים שלו? בימים האחרונים ישנם מאמצים הולכים וגוברים לשכנע את אותם טייסים שהודיעו על הפסקת שירותם במילואים, לחזור ולשרת ולקיים את האימונים הצפויים. נמצא איתנו אלוף משנה במילואים, נוף ארז, ממובילי מחאת הטייסים. שלום, שלום. נוף ארז: שלום לוסי. לוסי אהריש: האם המאמצים להחזיר את אותם טייסים מוחים לחזור ולהתאמן יצלחו, או שיש תנאי לזה שהם יצלחו? נוף ארז: קודם כל, חשוב להבהיר שחיל האוויר, אמנם נעשים מעשים וניסיונות כאלה, חיל האוויר מתחלק, אנשי המילואים של חיל האוויר שרובם הקפיאו את שירותם, מתחלק לשלוש קבוצות עיקריות. הטייסים הפעילים בטייסות המבצעיות, הטייסים שמדריכים בבית ספר לטיסה, והטייסים או מפקדים בכירים בחיל האוויר שמשרתים במטה המבצעי של חיל האוויר, שהוא הגוף, דרך אגב, שאני שייך אליו, שהתחיל את התנועה של הקפאת השירות. המאמצים שנעשים הם נעשים עם כולם מכמה סיבות. בית ספר לטיסה מתקשה מאוד להריץ את התוכנית שלו, את התוכנית של שנת האמונים הבאה בהיעדר הרבה מאוד מדריכים, ורוצים לדעת, חיל האוויר הוא חיל מסודר מאוד, לזכותו ייאמר, מנסים לדעת איך להיערך, כי אם המדריכים האלה לא יחזרו, אז בית הספר לטיסה צריך לגייס ולהכשיר מדריכים סדירים מהטייסות, על חשבון כמובן הכוח הסדיר. וזה יכול להיות משהו שצריך לעשות אותו, להתחיל אותו עכשיו, כדי שבקורסים של תחילת ינואר 24, חיל האוויר יחזור לתפקד בצורה, בית הספר לטיסה יחזור לתפקד. הטייסות המבצעיות, כמובן שחיל האוויר רוצה לדעת לקראת שנה הבאה מה המצב וכמה אנשים יש לו בכל טייסת. יכול להיות שצריך לעשות שינויים בהרכבים בין הטייסות. לוסי אהריש: ואני מבינה מבין השורות של מה שאתה אומר, המטרה היא שחיל האוויר לא יחזור לתפקד או לא יחזור לפעילות רגילה. זאת המטרה בעצם בהחלטה שטייסים... נוף ארז: המטרה שלנו, של אנשי המחאה לצורך העניין, או המילואימניקים שהקפיאו את השירות, זה לגרום לחיל האוויר לא לחזור לתפקוד מלא, גם לא ברגיעה, ובטח ובטח לא אם חס וחלילה ניכנס למצב חירום. לא רק אנחנו, גם מילואימניקים של יחידות וכלל צה"ל. זה ואותו דבר, בשביל ליצור לחץ על מקבלי החלטות. מקבלי החלטות בצבא שיעבירו את זה הלאה למקבלי החלטות בממשלה, כדי שיבינו שיש פה מצוקה מאוד מאוד חזקה. לוסי אהריש: ממה שאתה יודע, ישנה מצוקה עכשיו בחיל האוויר? נוף ארז: יש מצוקה חמורה ממה שאני יודע. המטה המבצעי של חיל האוויר לא יכול לתפקד למצב לחימה, הוא מתפקד בסדיר לתקיפות כאלה ואחרות בסוריה, כמו ששומעים לפעמים. לוסי אהריש: זאת אומרת, שאם אנחנו נכנסים כרגע למצב חירום של מלחמה, ישראל לא ערוכה לזה. נוף ארז: אם המטה המבצעי, אנשי המטה המבצעי, שכרגע אנחנו די מגובשים בדעתנו לא לחזור, לא בכל מקרה, יש בעיה לחיל האוויר לתת מענה מידי למצב לחימה, אם זה בעזה או בלבנון, בטח בטח בלבנון. בישראל, בצה"ל, ללא המטה המבצעי של חיל האוויר במחצית מהכוח בטייסות המבצעיות לא יכול לתת מענה כמו שצריך. לוסי אהריש: אתה יודע, אני מנסה להבין, אז בעצם אנחנו אומרים שיש מצב שאנחנו נמצאים בחוסר כשירות? נוף ארז: לדעתי, אנחנו בחוסר כשירות כמעט מוחלט מבחינת חיל האוויר וגם בשיתוף הפעולה עם כוחות הצבא, ואז זו בעיה. לוסי אהריש: מה בעצם יגרום לכם לחזור לשירות? נוף ארז: אנחנו אמרנו שברגע שאנחנו נזהה שנפסקו לחלוטין התהליכים של הפיכת הדמוקרטיה הישראלית לממשל דיקטטורי בניהול של אדם אחד, לצורך הצלת בן אדם אחד, אנחנו נחזור. רובנו הגדול, כל מי שחיל האוויר יסכים או צה"ל יסכים לקבל אותו בחזרה, ואני מאמין שאת רובנו יסכימו לקבל בחזרה כי אין לנו כרגע תחליפים. התחליפים יהיו. בעוד עשר שנים ימצאו לרובנו אנשים שיחליפו אותנו. אבל זה ייקח זמן. לוסי אהריש: אתה לא מודאג? נוף ארז: אני מודאג. אני מודאג, אבל החלטנו שזה האקדח האחרון שנשאר לנו להשתמש כדי להשפיע על מקבלי החלטות. אנחנו מרגישים שזה כן עשה משהו. לא עשה את כל מה שציפינו. ציפינו שזה לא יאפשר לחוקק את חוק [ביטול] עילת הסבירות. בזה לא הצלחנו, כי לא רצו לשמוע את הרמטכ"ל, לא רצו לשמוע אף אחד. אבל אנחנו עדיין מצפים ששופטי בג"צ יבינו את חומרת המצב, אחרים יבינו את חומרת המצב, ואולי כמה חברי כנסת ואנשי קואליציה יבינו גם הם את חומרת המצב, וימנעו את המשך התהליכים. לוסי אהריש: מילים לא פשוטות. נוף, תודה רבה לך. נוף ארז: תודה רבה ובהצלחה לכולנו. לוסי אהריש: אמן, אמן. שלא נצטרך. נוף ארז: אני מקווה. לוסי אהריש: תודה רבה, תודה, נוף. סימוכין: כתבות קודמות חודשיים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר - אל"מ (במיל.) נוף ארז: "הבעיות שקורות עכשיו בצפון [מתיחות עם חיזבאללה], תחושתי שהן יזומות על ידי מישהו בראשות הממשלה. לא אתפלא אם הדבר נועד להסיח את הדעת ממשהו אחר, ולגרום לנו לרוץ חזרה לתאי [השליטה בחיל האוויר], ולעזור למדינת ישראל להילחם". סימוכין: שלושה חודשים לפני מתקפת השבעה באוקטובר – אל"מ (במיל.) נוף ארז: "בחודשים האחרונים משתנה לנו המדינה "מתחת לאף", והשלטון הופך לדיקטטורה של שליט יחיד; איני מרגיש יותר, שאני יכול ו/או רוצה לתרום מזמני והאנרגיות שלי, למען המדינה, שנלקחה ממני; אני נאלץ להקפיא לאלתר את התנדבותי למילואים". סימוכין: חודשיים לפני מתקפת השבעה באוקטובר - אל"מ (במיל.) נוף ארז: הפסקת ההתנדבות לשירות מילואים תגרום ל"נזק קשה מאוד" ו"תסכן את הכשירות של צה"ל"; "המצב של חיזבאללה יהיה הרבה יותר קל"; "כל פגיעה בביטחון המדינה ובכשירות הצבא היא לא באשמת אנשי המילואים שמפסיקים את ההתנדבות שלהם". סימוכין: חמישה שבועות לפני מתקפת השבעה באוקטובר – דן חלוץ מסביר משמעות גל הפסקת ההתנדבות לשירות מילואים בחיל האוויר: "באמצע ספטמבר השינוי יהיה מסוים; כשירותו של צה"ל תלך ותפחת" [אם תפרוץ מלחמה אחרי החגים?] "אנחנו ננצח, אנחנו נשלם מחירים יותר כבדים. זה כל הסיפור. יותר אזרחים ויותר חיילים [מתים]". סימוכין: חודשיים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר - מיכאל האוזר טוב ואילן שילוח משתפים תמונה, המציגה "נטילת גלולה" בהקשר להודעת אלפי אנשי מילואים על הפסקת ההתנדבות לשירות צבאי. זו תוארה על ידי האוזר טוב כ"נטילת גלולת רעל", שנועדה לסכל את הרפורמה המשפטית באמצעות פגיעה בכשירות המבצעית של צה"ל. סימוכין:

Jonathan D. Halevi

26,061 次观看 • 10 个月前