正在加载视频...

视频加载失败

מחריפים מסרים: הרב יצחק רצאבי, אחד הרבנים הבולטים בציבור החרדי תימני, בכנס בנתיבות נגד גיוס לקודקוד: "צריך לדון אם לחוקי המדינה יש תוקף, שהקב"ה יביא את המשיח אם ישארו חילונים נצטרך לסקול אותם, זה מצווה, לא צריך לפחד מזה"

34,550 次观看 • 3 个月前 •via X (Twitter)

0 条评论

暂无评论

原始帖子的评论将显示在这里

相关视频

ינואר 2017 - אלוף (מיל.) נמרוד שפר, לשעבר ראש אגף התכנון בצה"ל, וכיום מראשי המחאה נגד הממשלה: "אני חושב שאפשר להגיע להסכם עם כל אחד, כולל חמאס, גם אם לא קוראים לו הסכם שלום. אני חושב שאנחנו לא מנסים" ב-24 בינואר 2017, השתתף אלוף (מיל.) נמרוד שפר, ראש אג"ת לשעבר, בכנס הבינלאומי השנתי ה-10 של המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS). להלן קטע מדבריו בנוגע להסדר אפשרי בין ישראל לחמאס: אלוף (מיל.) נמרוד שפר: "הערכת הזמן בין הסבבים והווילה בג'ונגל מתמוטטת כשאתה שואל, אוקיי, מה קורה עם מצרים? אף אחד לא מדבר על העריכת הסבב בין מצרים, נכון? או את פרק הזמן בין המלחמות. מדינת ישראל הגיעה, ולא חשוב אם במחיר מאוד גבוה, זה חשוב, במחיר מאוד גבוה, להבנה שההסכם שלום הוא יותר טוב מאאסטרטגיה שיעודה לדחות את המערכה הבאה. זאת אומרת, אם אפשר להגיע להסכם, באמת עם מי שהיה הצבא הגדול והחזק בסביבה, אז אולי זאת אסטרטגיה עדיפה. אז כשמסתכלים על זה, יש מקום רב לשאול, האם תפיסת הווילה בג'ונגל, אני פה וכולם אויבים, היא תפיסה נכונה, או שאפשר לשאול, שאלו את זה אחר כך לגבי ירדן, האם יש מקומות שבהם אפשר להחליף את התפיסה הזאת בתפיסה שאומרת, בוא נבנה הסכמים כאלה שייתרו את הסבב הבא, יהפכו אותו לבלתי אפשרי. באופן בסיסי אני חושב שאפשר להגיע להסכם עם כל אחד". תא"ל (מיל.) אודי דקל, מנהל המכון למחקרי ביטחון לאומי: "כולל חמאס?" אלוף (מיל.) נמרוד שפר: "כולל חמאס, גם אם לא קוראים לו הסכם שלום. אני חושב שאנחנו לא מנסים. אני חושב שאנחנו לא מנסים באמת לראות, כי אולי המחירים של הסכם כזה גדולים מדי עבור כבר קברניטי המדינה. זה יכול להיות, אבל אז צריך אולי לעשות מזה שיח פומבי". סימוכין: אלוף (מיל.) נמרוד שפר. ערוץ יוטיוב: INSS ISRAEL

Jonathan D. Halevi

11,595 次观看 • 1 年前

תשקיעו 15 דק׳ להקשיב לדבריה של כבוד נשיאת בהמ״ש העליון, דורית ביניש, בזום אתמול שיאיא פינק ארגן. הבאתי חלק מהדברים. ——— ההפיכה המשטרית בעיצומה. היא לא חלפה מן העולם. זאת הייתה אשליה שלנו, שהצלחנו. מהר מאוד כאשר הופיע שר המשפטים בינואר 23 והציג את תוכניתו, הבנו שזו לא מהפכה משפטית אלא הפיכה משטרית. הציבור הבין את זה ויצא לרחוב. ונתנו לנו תחושה שבלמנו את ההפיכה. במובן מסוים זה נכון, כאשר בית המשפט לא קיבל את הפרקטיקה לא לבקר את הממשלה על פי סבירות התנהגותה ומעשיה. הייתה תחושה שאנחנו עצרנו. למרבה הצער זה לא נגמר. על אף המצב הביטחוני, על אף כל הקשיים אנחנו בעיצומה של דהירה של הממשלה לממש את תוכניתה להפיכה משטרית. הדבר המטריד, הוא לא פיטורי שר כזה או אחר, זה מאד מטריד, אבל הדבר המרכזי הוא: יש לנו שלטון שחותר להפוך אותנו מדמוקרטיה לדיקטטורה. הוא נבחר בדרך דמוקרטית. זה כבר קרה הרבה פעמים בהיסטוריה. לא האמנו שנהיה במצב כזה, אבל זהו התהליך. יש דהירה. לעצור את ההפיכה הזאת זו חובתנו המיידית. מה הרעיון של ההפיכה הזו? הבסיס של משטר דמוקרטי זה 3 רשויות: הרשות המחוקקת, המבצעת והשופטת. הממשלה לא מסתירה את כוונתה לצמצם את הרשויות האחרות. כלומר הכנסת כבר בשיטה שלנו בידי שליטה של הממשלה, באמצעות הרוב הקואליציוני. הרצון הנוסף הוא להשתלט על המשפט, על בית המשפט, על התקשורת, על האקדמיה. זה מפתח לשלטון טוטליטרי. ניצול של דרכים דמוקרטיות לביטול הדמוקרטיה. התוכנית היא לפרק את המוסדות צעד אחרי צעד. אם לא בחקיקה אז בדרך מעשית. הם לא הצליחו למזלנו עדיין, אבל הם בהחלט בדרך להשתלט על המוסדות השונים, וזו הכוונה, להרוס. וכאן אנחנו מגיעים למכתב היועצת המשפטית שמתריעה על כך בעצם, על לכל התחושות שיש לנו, שצעד אחרי צעד הממשלה פועלת באופן לא חוקי. כל כוחה של הממשלה נובע מהחוק. היא יכולה לעשות רק מה שהחוק מתיר. כל אדם חופשי לעשות אלא אם אסור, אבל הממשלה יכולה לעשות רק מה שמותר לה על פי חוק. אז ״איזון בחוק״ זה התחלה והקידום של השיטה לחיסול הדמוקרטיה. ומה המכתב אומר? היועמ״שית אמרה – אנחנו יודעים היטב איך מתקבלות החלטות: יש נוהג רב שנים, יש תקנון הממשלה, יש דרך לעבודת ממשלה, כל נושא שעולה לממשלה מחייב הכנה מראש של הרפרנטים בממשלה, חוות דעת משפטית אם צריך. מכל זה מתעלמים: לפי המכתב הם מתנהגים כאילו לא צריכים חוות דעת של היועץ המשפטי הממשלה, הממשלה יכולה לקבל יעוץ מאנשים פרטיים ממזכיר הממשלה, שזה ממש לא תפקידו, מאנשים שונים שהם מעדיפים את דעתם וחוות דעתם המשפטית. אבל, על פי הדין במדינה, חד משמעית, (זה הובהר פעמים רבות בפסק הדין) מי שחוות דעתו המשפטית מחייבת את הממשלה זה היועצת המשפטית הממשלה. זה תפקידה להנחות את הממשלה איך תוכל לפעול על פי חוק. אם לא מכינים קודם חוות דעת, אם מתעלמים מחוות דעת היועצת המשפטית ואם מבקשים חוות דעת בדרכים עקיפות של אנשים לא מוסמכים, --- אז זה צפצוף על החוק, והמשמעות היא שהממשלה פועלת כעבריינית, לא על פי חוק. זה חלק מהצעדים שמובילים לשליטה המוחלטת שלה. אז מתמנים מינויים לא מקצועיים על בסיס פוליטי, בלי שמתקיימים התכונות והכישורים הנדרשים לתפקיד, אנו רואים שנמנעים מלמנות נשיא לבית המשפט העליון, זה חלק משיטת ההשתלטות. רק ימנו שופטים אם הם יהיו נאמנים לממשלה ולא למדינה, זה המבחן, ולכן צריך את הסכמת הדרג הפוליטי לכל מינוי על פי תפיסת שר המשפטים. יש כוונה (וזה כבר בחקיקה) למנות נציב תלונות על שופטים, לא בדרך שהייתה עד היום, רוצים שהכנסת תבחר את נציב תלונות על שופטים, והוא יהווה איום על העצמאות השיפוטית. כי אם שופט ייתן פסק דין שלא ייראה לנציב, אז הכי פשוט יהיה להדיח אותו. כי לנציב יש סמכות להמליץ על הדחה. כל הדברים האלה הם חלק מאיום מאד רציני על מערכת המשפט, שתפקידה לשמור על האיזונים, ועל הבקרה על המערכת. הממשלה צוברת כוח, כדי לגמד את כוחן של המוסדות המקצועיים האחרים. אני מאמינה מאוד שגם היועצת המשפטית, וגם בית המשפט מתכוונים ועומדים כחומה בצורה, אבל נעשים כל הצעדים כדי לסכל את העבודה שלהם. ולכן אנחנו כל פעם שומעים את הנוסח, את הסגנון איך הם מדברים על היועצת, כמו שמדברים על אלופי הצבא וקציני הצבא. איך אפשר לצפות שהציבור יכבד את המוסדות, אם מי שיושב בשלטון של הממשלה מזלזל בצורה כזאת במוסדות המדינה? הסכנה היא הרבה יותר גדולה מזה שאדם מסוים יפוטר השיטה כולה היא לבלוע את הערכים הדמוקרטיים, ערכים שלשמם קמה המדינה הזאת, המוסדות שנבנו, וזו שחיקה, וזה פוגע בביטחון. חיינו שזורים עם הצרכים הבטחונים ועם הנאמנות למדינה ולא לממשלה, זה אלף-בית. שלא נטעה, זה קו אדום. אין גבולות למה שהם מעיזים. אני לא מעלה על דעתי שיעיזו לפטר את היועצת המשפטית לממשלה, ושאנחנו נקבל את זה. אני לא יכולה להתנבא, אך אני מאמינה שזה יוציא מאות אלפים לרחובות. אין לנו כלים אחרים. אני חושבת שאם חס וחלילה הממשלה תעז להגשים את החלום ולפטר יועצת משפטית, אני מקווה שהחוות יהיו מלאים מוחים. אני מצפה למספר ענק עתק, שהממשלה לא תוכל להתעלם ממנו, כי בעצם הממשלה קיבלה את המנדט מהציבור למשטר דמוקרטי, אך פועלת בניגוד למנדט שהיא קיבלה. היא הפקירה אותנו ביטחונית, היא הפקירה אותנו גם מבחינה חוקתית, משפטית, מוסדית. אי אפשר לעבור על זה לסדר היום. גם מאה אלף לא מספיק. אם חס וחלילה יקרה דבר כזה, הרחוב צריך להיות מלא. לא ניתן להמשיך בתהליך הזה. הגדולה של בית המשפט שלנו כל שנות קיומו, הייתה עצמאותו, תנאי שזה יהיה מוסד עצמאי, לא נשיא מטעם הממשלה ולא שופט מטעם הממשלה, זה כוחו, וזה גם האיזון שניתן לבית משפט אל מול הכוח של הממשלה והרשות המבצעת. הציבור שיוצא נותן כח לשומרי הסף. ממה ישאבו כוח המוסדות האלה של שומרי הסף אם לא מהאמון והרצון לשרת את הציבור כמו שמגיע לו? הם עושים את מלאכתם וכולנו חייבים לתמוך לחזק אותם, לתת להם את הגיבוי. אני מאוד מאמינה בכוח הזה. (למי שרוצה להשלים את כל הזום: ) <<<<< לעוד עדכונים בקבוצות נהון

Karine Nahon • קרין נהון

26,509 次观看 • 2 年前

הדרישה לסגור את התקציבים למוסדות קיצוניים כמו "בני דוד" תופסת תאוצה. אבל חלק מהאנשים עדיין חושבים שעצם הדרישה היא "קיצונית". אני מבקש מהאנשים הטובים שחושבים ככה עדיין: צפו בסרטון הזה, פחות מדקה. "לא לקיים תורה ומצוות זאת בגידה.. דין בגידה זה כדור בראש." זה הרב יוסף קלנר, בכיר במכינת "בני דוד". בואו נגיד את האמת שכולנו יודעים עמוק בלב: אם הרב קלנר היה מדבר באותה צורה על יהודים דתיים, השב"כ היה עוצר אותו. חקירת המשטרה הייתה עולה פעמיים ביום לעמוד של בן גביר. ובערוץ 14 היו מרימים משדר פתוח על ההסתה הנוראית. אבל בסך הכל מתירים את הדם של יהודים חילונים. אז אפשר לדפדף הלאה. ומוסדות "בני דוד" יכולים להמשיך לשחות בכסף ממשלתי: שנה שעברה, למשל, הם קיבלו 8 מיליון ש"ח מהמדינה (!). ולכן אני אפילו לא מדבר כאן על השב"כ, שהיום ראש הארגון מגיע מאותו חוג של הרב קלנר. ואפילו לא על המשטרה. אני מדבר כאן על הבקשה הכי פשוטה, הכי בסיסית: מוסד שמלמדים בו דברים כאלה, לא צריך לקבל כספי מיסים. וזה בעצם גם מה שאומר החוק: חוק המכינות קובע שמכינות קדם-צבאיות מחויבות לחנך ל"מדינה יהודית, דמוקרטית וציונית". וגם לאהבת העם והארץ. גרם אחד המושגים האלו לא תמצאו בהסתה הזאת נגד יהודים לא-דתיים. וקלנר לא לבד. למכונת עלי, ולמוסדות חרד"ליים דומים, יש אינספור התבטאויות נגד יהודים חילונים ונגד להט"בים ונגד דמוקרטיה ונגד שירות נשים בצבא, אמירות שסותרות כל רעיון של מדינה יהודית ודמוקרטית. לא אמירות של מרצים אורחים, אלא של רבנים חרד"ליים קיצוניים שמתפקדים כדמויות חינוכיות מרכזיות. אגב, אני מכיר את התרגיל: תכף יגיעו לפה כל מיני ימנים דתיים כאילו-ממלכתיים להגן על קלנר. אז רק לפני שאתם קופצים: תדעו שמבחינת הרב קלנר, דתיים לייט הם, ציטוט מפורש, "בהמות עם כיפה על הראש". אבל אני לא רוצה לדבר על דתיים. איך קרה שחילונים במדינת ישראל התרגלו שרבנים מדברים עליהם כמו שהחמאס מדבר על יהודים? ועוד התרגלו שאומרים להם שזה "קיצוני" לבקש שחבר'ה כאלו לא יקבלו משכורות מהמדינה? טירוף. טירוף. טירוף. מדברים על תיקון בממשלה הבא. תיקון דורש, קודם כל, הבטחה בסיסית אחת: מוסדות חינוכיים שמקבלים כסף מהמדינה, לא יכולים לחנך נגד ערכים יהודיים ודמוקרטיים. נקודה. וזה כולל הסתה חולנית נגד חילונים. האמת היא, שזה כבר אפילו לא עניין ערכי. זה פשוט עניין של הישרדות המדינה. כי מדינה שממשיכה לממן מוסדות כמו "בני דוד", תמשיך לראות את הרוח החרד"לים הקיצונית מתפשטת בצבא. כי הם כל הזמן חותרים לעוד ועוד. חלק מהאנשים הטובים במחנה חושבים שלסגור למכינת עלי את התקציב זה "קיצוני". באותה נשימה הם לא מבינים איך פתאום הימין הישראלי מתחיל להתנגד לשירות נשים בצה"ל. בסוף זאת אמת פשוטה: מדינה שמממנת מוסדות שאוכלים אותה מבפנים לא תשרוד. וכמו שהאסימון נפל לגבי מערכת החינוך החרדית הפרטית, הוא יפול גם לגבי המוסדות החרד"לים הקיצוניים. התפקיד שלנו זה רק לוודא שהוא לא נופל מאוחר מדי. אגב, מי שמופיע בקטע הוידאו המצורף, חוץ מהרב קלנר - זה יאיר נהוראי. יאיר הוא מומחה למוסדות ולתפיסות של החצר של הרב טאו, וממובילי המאבק נגדם. אדם ידען בטירוף עם המון זכויות. הקטע הוא מתוך סרט דוקו קצר שיאיר הוציא לאחרונה: "האמת מאחורי המכונה המשיחית של הרב טאו". אני מצרף לינק בתגובה, ואני ממש ממליץ לכם לראות את הסרט. בדקות הראשונות של הסרט יש הקלטות מרתיחות של רבנים ב"בני דוד" שממש מלמדים תפיסה סדורה של שנאת יהודים חילונים. זה נשמע מטורף, אני יודע, אבל זה קורה במוסד חינוכי רשמי, כאן במדינה, ובמימון משלם המיסים. אסור לעצום עיניים. בבקשה תפיצו לאן שאפשר

Ariel David אריאל דוד

20,314 次观看 • 1 个月前

שלחו לי שינון מגל, השופר הראשי לישראל, פצח במונולוג נוקב על כך שבתאגיד בחרו בי להגיש את תוכנית התחקירים המצוינת ״זמן אמת״. ובכן כמה הערות. ראשית, גם לי אין שום דבר אישי נגד ינון מגל, אני פשוט בז לתפקיד השופר שלקח על עצמו. שנית, מעולם לא הייתי ״שמאל קיצוני״, גם לא שמאל ומעולם לא בחרתי במפלגת שמאל. ממש להיפך, אני מתנגד לנתניהו משום שאני כבר שנים מבין וכותב שהמדיניות הביטחונית שלו בעיני היא פחדנית, רופסת, חסרת יוזמה, יצירתיות ותעוזה ומובילה רק לכשלונות. אולמרט הפציץ כור גרעיני ונתניהו סייע לממן את חמאס. ב-2014 לא האמנתי איך תושבי הדרום יכולים לחיות תחת טילים, בשומר חומות כשהוא איבד ריבונות על הערים המעורבות כתבתי שהוא צריך ללכת לפני שכל המדינה תתמוטט ולצערי זה מה שקרה. ולבסוף, וזה הכי חשוב, מגל לא מבין בשום צורה את תפקיד התקשורת בדמוקרטיה. זה לא משנה אם יש מגיש שהוא בעד נתניהו או נגדו. הדעה האישית כלפי ראש הממשלה ממש לא רלוונטית, ולא לפיה צריך להיגזר התפקיד בתקשורת אלא בגלל העבודה העיתונאית. ומה שחשוב זה להתייחס למדיניות של הפוליטיקאי ולא להסתדר מאחוריו כמו חייל נאמן לא משנה כיצד הוא פועל. לא הייתה לי שום בעיה לתמוך במדיניות החיסונים של נתניהו בתקופת הקורונה כי אני תומך במדע, ואין לי היום שום בעיה להגיד שמדובר בראש הממשלה הכושל, החלש והגרוע ביותר מקום המדינה במישור הביטחוני שהיה צריך להתפטר בשמונה באוקטובר . מאז הקורונה אגב, נתניה הפך את הליכוד למפלגה של מטורללי פייק ניוז ואפילו מינה לתפקידי מפתח בקואליציה אנשים שמפיצים מניפסטים של מתנגדי חיסונים. ינון מגל הוא לא שמאל קיצוני, או ימין קיצוני, הוא פשוט שופר שמפמפם דפי מסרים ושתומך בראש ממשלה חלש ורופס שמדיניותו הובילה לאסון הקשה ביותר לעם היהודה מאז השואה ולמרות שכל שבוע אנחנו רואים הוכחות לרפיסותו, שקרנותו ולכשלונותיו מגל פשוט מתכחש למציאות. נ.ב. זמרי, שהבנתי שעיסוקו המרכזי היה בעבר הומור, היה אולי צריך להתעמק קצת יותר בציוץ על הגיאולוג ולהבין שמדובר בזווית של איש מקצוע שרצה להתבדח דרך תחום התמחותו על קצין משטרה שבעצמו נכנס לרזולוציות מופרכות ואבסורדיות בשידור חי. בקיצור, נתראה בכאן 11, ״זמן אמת״, תשע בערב.

בר שם-אור Bar Shem-Ur

88,098 次观看 • 2 年前

מאי 2018 – יורם כהן, ראש השב"כ לשעבר: חמאס פועל לשנות את המדיניות הישראלית, לפתח כלכלה, להוריד את האבטלה ולאפשר חיים סבירים, רוצים להיות עם ככל העמים, אין להם עניין להילחם בישראל, אם תיווצר אווירה טובה יותר בין ישראל לחמאס, ישראל תוכל בתנאים מסוימים לקחת סיכון במדיניותה כלפי חמאס ב-17 במאי 2018, ראיינה אילנה דיין ב"גלי צה"ל" את יורם כהן, ראש השב"כ לשעבר. להן תוכן הראיון: אילנה דיין: בוקר טוב. יורם כהן: בוקר טוב לך ולמאזינים. אילנה דיין: תכף נדבר על דברים מרתקים, גם לא בנאליים, שאמרת בשבוע שעבר בכנס הרצליה, אבל ענייני היום בוערים. נדמה כאילו מישהו בחמאס החליט להוריד את גובה להבות, יחיא סינוואר [מנהיג חמאס ברצועת עזה] גם אמר את זה, די ממפורש אתמול בראיון לאל-ג'זירה. זה קורה כנראה רק אחרי התערבות מצרית. אתה היית הרי כבר במצבים דומים, ראית איך נראה תיווך כזה. קהיר יכולה לגרום לחמאס לקחת רוורס? יורם כהן: בהחלט. אני חושב שלמצרים תמיד הייתה השפעה דרמטית על ההנהגה בכלל של הרשות הפלסטינית וגם על ההנהגה של החמאס בוודאי בעשור האחרון. לא תמיד זה מצליח, כי יש לפעמים אינטרסים מנוגדים בין החמאס לבין ההנהגה. החמאס גם יש לה קשרים לאחים המוסלמים במצרים, היו תקופות שהיו קשרים אפילו צבאיים עד כדי איומים ופיגועים בסיני ולפעמים גם במצרים. דברים כאלה היו. כלומר, החמאס גם לפעמים משמש כאויב להנהגה במצרים, וודאי ההנהגה של היום. אבל עם כל זה השפעה עליהם היא השפעה דרמטית. פתח היציאה לעולם, נקרא לזה, הוא בעיקר משם של הנהגת החמאס. אילנה דיין: מה שמעניין אותי, אחרי סיבוב כזה, כשאיסמאעיל הניה [מנהיג חמאס] חוזר כנראה מושפל מקהיר, כשלפי הודעתו של בכיר בחמאס אתמול, רוב ההרוגים היו אנשי חמאס, אבל האוכלוסייה בלי ספק גם כן נפגעת מסביב. חמאס עצמו לא נחלש בתוך הרצועה אחרי סיבוב ציני כזה? יורם כהן: אני חושב שהחמאס מזה תקופה ארוכה, הוא חלש מאוד. הוא חלש בהרבה תחומים. הוא חלש קודם כל מבחינת היכולת שלו, בעצם, הכלכלית לספק לציבור שלו. מזון, תשתיות, עבודה וכו'. אילנה דיין: אבל אז איך הוא מצליח, יורם כהן, למנף את החולשה הזאת למצב שאנחנו לכאורה יוצאים נפסדים ממנו? יורם כהן: זה עניין של הסברה, אבל אני רק רוצה לומר על זה שניים, שלושה משפטים. אילנה דיין: בבקשה. יורם כהן: החמאס נמצא בשפל כלכלי וגם בידוד מדיני, על אף שיש לו עזרה מתורכיה וקטאר קצת וכולי, אבל באופן כללי הוא נמצא באחת מתקופות השפל. אני חושב שגם בהיבט לא רק הצבאי מולנו, חוסר הצלחה בעזה וחוסר הצלחה ביהודה ושומרון, נפגעים. בכל פרמטר, גם התפקוד הטוב של צה"ל, ההרתעה וכולי, הכל עובד נגדם. וגם יש [מילה לא ברורה] פיוס. הנושא המרכזי שלפי דעתי הם עובדים עליו זה איך לשנות את המדיניות הישראלית, לצאת מהמצור מה שהם קוראים, כלומר לפתח כלכלה, תנועה של אנשים. להוריד את האבטלה ולאפשר חיים מבחינתם, חיים סבירים של, גם אם הם מרדו ותפסו את השלטון בכוח, איך הם נהיים עם כאחד העמים, או מדינה כאחד העמים. אילנה דיין: זאת אומרת, כל המהלך הזה של רצף התהלוכות וההפגנות הכאילו עממיות בשבועות האחרונים, זאת המטרה האמיתית המרכזית שלהם? יורם כהן: המטרה האמיתית, לצאת מהמצב הקשה שבו נמצאים, במינימום מחיר. מבחינתם אין להם עניין להילחם בישראל. הם יודעים שהם לא יכולים לכבוש את ישראל. הם יודעים שיקבלו עונש עונש פיזי, גם בדם וגם בממון וגם בתשתיות, הרבה יותר חמור, ואין להם עניין כזה. אילנה דיין: אז זה מנקודת מבטם. אז זה מנקודת מבטם. עכשיו אני רוצה להבין רגע, יורם כהן, מנקודת מבטנו. הרי דבר אחד בטוח, ישראל נקלעה השבוע למצב שכמעט שום דבר טוב לא יכול היה לצאת ממנו. אי אפשר היה להשלים, כמובן, עם ניסיונות שלהם לפרוץ את הגדר, גם אי אפשר להתעלם מהתוצאות. עשרות הרוגים, מאות פצועים בצד הפלסטיני, בדעת הקהל הבינלאומית זה כמובן לא עובר טוב. יכולנו שלא להגיע למצב הזה מלכתחילה? יש משהו שאפשר היה לעשות אחרת? יורם כהן: ראשית, אני חושב שישראל עושה הרבה דברים, באמת, מאז זו סיומה של "צוק איתן" [סבב לחימה בין ישראל לחמאס ביולי - אוגוסט 2014] כמעט ארבע שנים, הרבה דברים גם בשיקום, ובעצם ישראל היא החמצן המרכזי, אולי היחידי, שיש לרצועת עזה. כל הפרויקטים שקורים, המשאיות שנכנסות, הציוד, הרפואה, כמעט כל הדברים, אבל אנחנו לא יכולים לעשות הכל, ואני צריך פה 2-3 דקות להסביר. אני לא מדבר בצד המבצעי, זה צריך להביא איזה אלוף בצבא או מישהו אחר שיסביר על הלחימה עם הצלפים, אבל גם לזה אני מוכן לגעת. אבל אני חושב שלא יכולנו לנהוג אחרת אל מול. אחד, שהחמאס מארגן את הכל, שתיים, שהוא מכניס פעילים צבאיים לתוך ההפגנות האלה, שלוש, הוא מראש מכריז שהוא הולך לחתוך את הגדר ולהיכנס לתוך שטח ישראל ולסכן גם תושבים וגם חיילים, ואנחנו יודעים יפה מאוד שאם הגדר הייתה נקרעת או נחתכת והיו נכנסים שלושת אלפים אנשים, לא ארבעים אלף, מה היה שם? כולם רק יכולים לדמיין. גם להם וגם לנו. לכן זה נראה לי הרע במיעוטו. האם צה"ל, באמצעים שהוא מפעיל, מראש, בכרוזים, בהודעות, דרך המצרים, באמצעי אל הרג שהוא משתמש, בקצינים שהוא נותן הוראות פתיחה באש ולא נותן כל חייל לראות בכל מצב גבולי, האם הוא עושה את המקסימום? אני מעריך שכן, והוא גם רוצה להשתפר. אבל אין ספק שהאירוע של 60 הרוגים ומאות פצועים הוא אירוע לא טוב. אבל גם אני חושב צה",ל הוא רואה אותו אירוע לא טוב, אבל אין ברירה אחרת. אילנה דיין: אבל אתה לוקח, יורם כהן, את נקודת האפס. נקודת האפס הייתה השבוע, צה"ל נמצא על הגדר, הפלסטינים רוצים לחצות, אין מצב שצה"ל יאפשר את זה. אתה אומר, מבחינה מבצעית, זה היה המינימום, הרע במיעוטו. יורם כהן: נראה היה לי שלא ניתן לעשות משהו יותר טוב בנסיבות של 60 קילומטר [גבול עם רצועת עזה] ועשרות אלפי אנשים שפזורים בכל כך הרבה מקומות, הרמטכ"ל לא יכול להיות מאחורי כל כוונת ולפעול במדויק, צריך להפעיל כוחות. הם יודעים שהם נכנסים לאזור סכנה. הם חוצים גדר גבול שלנו. זה לא הפגנה, אפילו נגיד של החמאס, לא נגיד של מחאה אזרחית, אפילו של החמאס, בתוך שטחם, הם יכולים לעשות, חיזבאללה עושה את זה הרבה. הם יכולים לעשות הרבה הפגנות, אבל לא לחצות את הגדר. אילנה דיין: השאלה כשאנחנו, אבל כשאנחנו קוראים על מסרים שחמאס שלח, אולי גם שולח בימים אלה, לממשלת ישראל, לאורך השבועות האחרונים, אולי להתחיל לדבר על סוג של תהדיאה, סוג של, לא יודעת איך לקרוא לזה אפילו, רגיעה, הפוגה, הפסקת אש, שקט הדדי, יכול להיות שאלה מסרים שצריך היה להתייחס אליהם יותר ברצינות, בעיקר בהתחשב בסיר הלחץ בתוך עזה, בתנאים ההומניטריים הקשים, בזה שלאוכלוסייה אין כבר מה להפסיד? יורם כהן: זו שאלה מאוד עדינה, ואני אשתדל לענות עליה בצורה קצת אולי מרוכבת. אחד, יש בינינו תהדיאה. הפסקת אש זה סוג של תהדיאה. אנחנו ארבע שנים בהפסקת אש. ישראל לא חודרת לשם, לא הורגת שם, לא, אפילו לדעתי, גם לא מחממת את הגזרה, מעבירה מסרים של, בכל פרמטר שהוא של שקט. והיא גם מצהירה כמדיניות שהיא רוצה שקט. לדחות את המלחמה, לא להיכנס לעימות וכולי וכולי. אבל אני חייב להזכיר פה איזה עניין. יש פה מצב שהצד השני, נגיד שהוא מדבר באופן לא ישיר איתנו, אז דרך גורם שלישי, על תהדיאה, נקרא לזה ארוכת טווח, נגיד 10 שנים או 20 שנה, יש רמזים על זה. א', אני משוכנע, אני לא בקיא, אני משוכנע שכל הרמזים האלו או המסרים האלו מגיעים לממשלת ישראל, ממשלת ישראל צריכה להחליט אם היא מוכנה לדבר או לא לדבר עם חמאס בצורה עקיפה. אילנה דיין: בעבר עשינו את זה? בעבר כשהגיעו מסרים עקיפים כאלה, נכנסנו לזירה ורקדנו את הטנגו הזה איתם? יורם כהן: אני חושב שבתחומים האלה של הפסקת אש בצורה פורמלית, רשמית, בעת עימות. אבל לדעתי מועברים מסרים בתחומים של החיים, מרקם החיים באופן שוטף, על ידי מתאם הפעולה בשטחים, על ידי אנשי האו"ם, וכמובן על ידי המצרים, אולי גם על ידי גורמים אחרים שלדעתי הם פחות אפקטיביים. אבל הבעיה הגדולה זה לא האם לדבר איתם באופן עקיף, על מנת לשפר את המצב בעזה, ולפי דעתי צריך לשפר את המצב בעזה, גם את התשתיות, אולי גם דברים אחרים, אבל הצד שלהם, שהוא מדבר איתנו, הוא לא מדבר איתנו, נגיד, הפסקת אש מול הפסקת אש. הם רוצים 30 דברים אחרים. הוא רוצה נמל ימי, והוא רוצה נמל אווירי, והוא רוצה תנועה של אוכלוסייה חופשית לישראל, והוא רוצה [נקטע]. אילנה דיין: והוא רוצה לא להתפרק מנשקו, לא להפסיק לחפור מנהרות, ולא לתת את הרקטות להפוך אותן לאלומיניום. יורם כהן: השיח בינינו לבינם הוא כאילו, אפילו שאנחנו חזקים, וכאילו לכאורה הם החלשים, הם לא מדברים איתנו באותה שפה, ולא על מה, אפילו דברים אנושיים או הומניטריים, כמו גופות החללים שלנו, החיילים במקרה הזה, או הנעדרים שלנו, שנישבו על ידם. לא מוכנים לדבר איתנו בשום תחום, בשום תנאי, זה שלבים הרבה הרבה יותר מאוחרים. במקום לבנות אבני דרך של אמון, של אמון חלקי, של מחוות מצד לצד, שישראל גם תהיה, תוכל להגמיש את עמדותיה. אפילו הייתי אומר בעדינות, לקחת סיכונים. אנו לא מוכנים לקחת סיכונים כאשר העוינות כל כך גדולה. אילנה דיין: אם אני מבינה אותך נכון, אתה אומר הייתי רוצה להמליץ לממשלת ישראל לקחת סיכונים, רק באופן שבו מתנהג הפרטנר כרגע, או האין פרטנר הזה, אני לא בטוח שאפילו את זה אפשר לעשות. יורם כהן: אני יכול אבל להתייחס לכמה דברים שאני כן חושב שאפשר לעשות. אז קדימה. צריך להיווצר אווירה קצת יותר טובה ממה שהשבוע הזה כמובן, ולא תחת לחץ. אבל אם תיווצר אווירה טובה יותר, בינינו לבינם, לא רק במובן הזה של הגדר, אלא באופן כללי. יהיה אפשר בתנאים מסוימים לישראל לקחת סיכון ולאפשר, למשל, שאטלים או הוצאה של אנשים מעזה ישירות לירדן. לא דרך ישראל ולא דרך יהודה ושומרון. למנוע חיכוך עם גורמים ש[נקטע] ברוך ה' מצב יותר טוב. אילנה דיין: רגע, לא הבנתי, אבל דרך איפה להעביר אנשים מעזה לירדן, דרך איפה? יורם כהן: אוטובוסים, שאטלים. אילנה דיין: אבל כן דרך ישראל. יורם כהן: כן, ברור, ברור דרך ישראל. אבל ללא חניה או תחנה ברמאללה או בשכם או בחברון. ישירות לגשר. הדבר הזה אפשרי, הוא נעשה בעבר באופן מצומצם. אנחנו יכולים לעשות אותו באופן יותר שיטתי, דרך מעבר ארז, אנשים שאנחנו נאשר שהם ייצאו מעזה, לא מחבלים וכדומה, אפשר לעשות את זה, לשחרר לחץ, לאפשר לאנשים אולי לצאת ללימודים באופן יותר טוב, כל עוד המעבר ברפיח סגור. יש דברים שניתן לעשות. אני חושב שאנחנו צריכים להאיץ ככל הניתן, אני מניח שישראל בעד העניין הזה, אבל משום מה זה לא קורה, יש לזה הרבה סיבות, אבל לנסות לשבת ולראות למה הפרויקטים הבינלאומיים התשתיתיים, שקשורים באנרגיה, מים, ביוב וכדומה, לא מתבצעים בעזה. לישראל אין מניעה שהדבר הזה יקרה, להפך. אנחנו חושבים, או אני חושב, אני חושב שגם רוב הציבור חושב, שהציבור בעזה, גם אם הוא נשלט על ידי חמאס, ולצערנו לפני עשור הוא בחר בו, עדיין צריך לתת לו תנאים טובים, על מנת שהחיים שלהם יהיו סבירים. אילנה דיין: ולו רק שבסוף זה אינטרס שלנו. אני רוצה להספיק לגעת יורם כהן באמת בטקסט הזה המאוד מעניין של הנאום שלך בכנס הרצליה בשבוע שעבר. זה מאפשר לנו טיפה לפתוח את הפריזמה ואתה אומר שם בעצם במבט על, גם על עזה, גם על יהודה ושומרון, אין באמת סיכוי אמיתי להסדר מדיני עם הפלסטינים בעתיד הקרוב, יש כן אינטרס ישראלי-לאומי שזה יקרה. ואתה מזכיר שיחה שהייתה לך לפני שנים עם סוכן שהפעלת בשטחים, ושמעת ממנו משהו שעד עכשיו נשאר איתך. יורם כהן: זה כבר לפני הרבה מאוד שנים שעוד הייתי שטח, זה כמעט דור, 25 או 27 שנים, איש די בכיר אינטליגנטי, ובשיחות שהן שיחות צעד, שהן לא שיחות על מודיעין ומה קורה היום ומה ניתן לעשות וכולי, אלא על כל אחד שגם מדבר עם אנשים בצד השני ברמה די בכירה מנסה לבחון אופציות, נקרא לזה ככה, או באיזה תנאים נסתדר. ובאחת השיחות, הדימוי שהוא בחר לתת, זה סוג של דילמת אסיר, אבל בצד הזה הישראלי, והוא בחר לקרוא לצד הפלסטיני סוג של כדור ברזל, שרשרת שכבולה לך לרגל, שאתה לפעמים מתוסכל, אתה רוצה להיפרד ממנה, אתה הולך איתה לישון, אתה בועט בה לפעמים מרוב תסכול, אבל אתה לא נצליח להתפטר מזה. ואתה כל הזמן חולם על זה, ואתה לא יכול לעשות את זה. ולא רק את זה, שאם אתה לא מתייחס אליו בצורה מכובדת, במרכאות, או לא חושב על זה בהתנהלות שלך, או שאתה נופל, או שאתה שובר את האצבעות, או שאתה נגרר, או שחס וחלילה, אם אתה זורק את זה בחמת זעם לביצה, אתה פשוט שוקע אחריו. אילנה דיין: ואתה גוזר מזה איזושהי השקפה שאתה פורש באותו נאום, לא נספיק כמובן לפרוש את כולה, תחת הכותרת סור מרע ועשה טוב, גם צעדים הומניטריים וכן הלאה, אבל כשאתה אומר סור מרע יורם כהן, אתה אומר כי אתה חושש מצעדים של סיפוח? יורם כהן: אני חושש, קודם כל אני חושב שאנחנו צריכים להגיע למצב שלא לעשות, ישראל, לא כדאי שהיא תעשה גם אם היא, אני חושב ש[קטע את המשפט - יד"ה], לא כדאי שתעשה צעדים בלתי הפיכים. כי אם אנחנו רוצים להגיע להסדר אי-פעם, ואני חושב גם צריך לשמור על הסדרי הביטחון, אבל אסור שנעשה דברים שהם יהיו בלתי הפיכים. דברים בלתי הפיכים הם כאלה שקשה מהם ללכת אחורה בין היתר, אם אנחנו נעשה סיפוח של כל יהודה ושומרון, בוא נהיה עכשיו שאנו יכולים, אני אומר יותר קיצוני. בוא נניח עכשיו שהפלסטינים מעוניינים, לא מוכנים, מעוניינים. אני חושב שזה יהיה איום ונורא לעתיד שלנו. ולכן, ללכת, אני חושב שצריך להימנע ממדינה אחת דו-לאומית, בוודאי בהיקפים של 40-50% אוכלוסייה עוינת אותנו. לכן, לעשות דברים שאפשר, ולא חכמים, אני חושב שזה דבר רע. זה צריך להימנע מזה. בכל מה שאנחנו, נעשה נקבע עמדה או יכולת או מציאות שהיא בלתי הפיכה. בזמנו נתתי דימוי אחר של עור של ג'ירף. כלומר, אם אנחנו נהיה בסיטואציה שכל יהודה ושומרון יהיו כתמים, חומים צהובים לבנים, כלומר שטח A, B ו-C, יישובים פלסטינים, ביניהם מעורבבים ישובים. לא ניתן לתת לפלסטינים בעצם שום דבר. לא יהיה להם רצף טריטוריאלי. אפילו, אני הייתי אומר בצורה קיצונית, אפילו את האוטונומיה, שכרגע זה נראה לי הדבר היחידי הרלוונטי בשנים הקרובות. הרי היחידי בשנים הקרובות. לא ניתן יהיה לתת את זה, כי לא יהיה אפשר בפועל לממש את זה. ולכן אני חושב שאנחנו צריכים לעשות דברים שהם סור מרע. לא לעשות דברים שהם יגרמו לנו נזק, לפחות אם רוב העם לא חושב שכדאי לעשות את זה. ולא רק בהקשרים קואליציוניים, או בהקשרים אחרים. אבל יש הרבה דברים שאנחנו כן יכולים לעשות. יש גם דברים טובים שאנחנו יכולים לעשות. אנחנו יכולים ללכת לקראת הפלסטינים בתחום הכלכלה, בתחום תשתיות, לפעמים אפילו בתנאים מסוימים. שוב פעם זה גם תלוי בהם. ההנהגה הפלסטינית המדינית לדעתי עושה הרבה טעויות. אבל בתחומים מסוימים שאם עוד פעם תיווצר אווירה טובה, אנחנו יכולים לעזור לכוחות הביטחון הפלסטיניים, זה לא מסכן אותנו. אנחנו יכולים לפעמים, הייתי אומר, לתת שטחים קטנים פתוחים בשטחי C לעביר לרשות כאות של מחווה טובה, כאלה שבכל הסדר שהוא עתידי זה לא יהיה חלק מה שנקרא מדינת ישראל. יש כמה דברים שאנו יכולים לעשות. הצד השני גם צריך לרקוד איתנו גם צריך להיות איתנו גם ברמה המדינית לא רק ברמה של התיאום, ברמה יותר טובה, ואם הדברים האלו אפשר, אני לא יודע תמיד אם אפשר לעשות אותם פוליטית בישראל. אבל האם כדאי לעשות אותם? אילנה דיין: כן, זהו, אני אפילו לא שואלת אותך, כי אני יודעת שלא תרצה להיכנס לזירה הזאת, רק לסיום, אני חייבת לספק את הסקרנות שלי. אתה מקבל טלפונים? יורם כהן: עד לפני שנה, הייתי אומר, הייתי מדי פעם, היו קוראים לי והייתי מדבר עם מי שצריך. אילנה דיין: האמת שזו תשובה לשאלה שלא שאלתי, לא, זו תשובה לשאלה שלא שאלתי, התכוונתי לומר, התכוונתי לשאול אם זה גם מעניין, שאתה אומר מתייעצים, היו מתייעצים לפחות, אני שואלת אם אתה מקבל הצעות, בימים האלה, בתקופה האחרונה, לקפוץ לזירה הפוליטית. יורם כהן: כן. כן, אבל אני נותן תשובה לכולם שאני לא החלטתי בכלל שאני רוצה להיכנס לזה, עדיין עקרונית. אבל אם מישהו מדבר איתי ושואל אותי מה אני חושב על הזירה הפלסטינית, או על ביטחון הפנים, או על פתרונות, או רעיונות, או הצעות, אני משתף. אבל לא מעבר לזה. אילנה דיין: ואנחנו גם נהנינו לשמוע את התובנות שלך הבוקר. יורם כהן, לשעבר ראש השב"כ, תודה רבה לך על השיחה הזאת. יורם כהן: -תודה רבה. כל טוב. סימוכין: אודיו: גל"צ. תמונה: יורם כהן, צילום מסך מ"כאן 11"

Jonathan D. Halevi

104,080 次观看 • 1 年前

פברואר 2018 - משה (בוגי) יעלון מצדיק את העברת כספי הסיוע מקטאר למימון משכורות עובדי המגזר הציבורי בעזה, כולל אנשי חמאס ("אין סיבה לא לקיים זאת אם יש כסף"), ומציין שבתקופת כהונתו כשר הביטחון הושגו הבנות עם קטאר גם על העברת מאות מיליוני דולרים למימון ביצוע פרויקטי תשתית ברצועת עזה ב-28 בפברואר 2018, השתתף רא"ל (מיל.) משה (בוגי) יעלון בכנס שערך המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), ונשא בו הרצאה שכותרתה "משבר רצועת עזה - המענה לאתגר". להלן העיקרים והתמליל של הרצאת יעלון, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), ולשעבר שר הביטחון, הרמטכ"ל וראש אגף המודיעין בצה"ל. עיקרי הרצאת יעלון: 1. "חמאסטן [ישות ברצועת עזה בשליטת חמאס]... בעצם תלויה בנו. אם אנחנו מנתקים היום את החשמל והמים שאנחנו עדיין מספקים לרצועה, אז באמת יהיה משבר הומניטרי" 2. "אלה [הרשות הפלסטינית באיו”ש ושלטון חמאס ברצועת עזה] שתי ישויות שונות לחלוטין. בעיקר בעידן שהחמאס השתלט על הרצועה, ויש לנו חמאסטן בעזה ורשות פלסטינאית ביהודה ושומרון. הפער הזה לא הולך להיות מגושר, זה כמו לחבר שמן עם מים”. 3. "ניסינו, גם אחרי "צוק איתן" [סבב הלחימה בין ישראל לחמאס ביולי – אוגוסט 2014], לשכנע את אבו מאזן לקבל אחריות חלקית על הרצועה, אפילו על מעבר רפיח, הוא סירב". 4. "מה האינטרסים שלנו לגבי הרצועה? קודם כל, ביטחון. הרצועה הזאת בחרה להיות עוינת. גם כלפי, בוודאי כלפינו. וכל עוד היא עוינת, אין ברירה, אלא חייב להיות סגר ביטחוני". 5. "מה כן ישראל צריכה לעשות במצב הזה? לנו אין התנגדות, אני יכול להגיד את זה גם מתוקף תפקידי הקודם, ואני מקווה, שזה המצב גם היום, שהמצוקה הכלכלית תיענה [בגישה חיובית מצד ישראל]. למשל, העברת משכורות למגזר הציבורי, גם החמאסי, ניסינו לעשות את זה תקופה מסוימת, זה נעשה. שוב, זה כסף של תורמות, קטאר מימנה את זה" 6. "[כספי הסיוע מקטאר הועברו ל[חשבונות בנק של אנשים מסוימים, שהם לא מזוהי[ם] [עם גדודי] עיז א-דין אל-קסאם [הזרוע הצבאית של חמאס], שהם לא פעילי טרור, רופאים, אחיות, מורים, פקידים, הייתה רשימה כזאת, היו אז 23 אלף איש, אין סיבה לא לקיים את זה אם יש כסף, לא יודע אם מישהו מוכן לממן את זה עכשיו". 7. "ברגע שאין כסף לאנשים, אז גם כל המחזור הכלכלי מתמתן… אין כוח קנייה, [זה] אינטרס ישראלי שיחיו בכבוד וברווחה. למה לא?" 8. "הדבר השני, זה תשתיות. הגדלת אספקת, יכולת אספקת חשמל של תחנת הכוח בעזה, אינטרס שלנו. האם מישהו מוכן לממן את זה? האם מישהו מוכן לעשות את זה? יש עם זה קושי". 9. "יש תוכנית שלנו שתתממש בסוף, של העברת צינור גז לרצועה, כדי באמת להגדיל את התפוקה ושלא תהיה תלות ברשת החשמל שלנו. מים, התפלה, אדרבא. טיהור מים. יש שם בעיה של שופכין, של ביוב, שגם מקרינה על הגנת הסביבה אצלנו. טיהור ומחזור לחקלאות. אינטרס שלנו" 10. "האם יש מישהו שמוכן לממן? יש פה קושי עצום. בעצם נתקלנו במצב, שמבחינת רצון לממן ברצועת עזה, יש מדינה אחת שמשקיעה הרבה, קוראים לה קטאר… הצלחנו להגיע להבנות עם קטאר, שכל הפעילות שלה בנושא תשתיות, והם המשקיעים העיקריים, מאות מיליונים, מיליוני דולרים בשנה, מתואמת איתנו. כולל המנגנון של הכנסת חומרי שיקום". 11. "חמאס בחר בדרך שהוא בחר גם אחרי שיצאנו מעזה והתנתקנו, והרשות הפלסטינאית בראשות אבו מאזן נמנעת מלקחת אחריות מלאה, והחמאס לא מוכן לתת לו אחריות מלאה, המצרים עם האינטרסים שלהם, יש פה קושי עצום, שמביא אותי למסקנה, שמבחינתי הגעתי אליה כבר מזמן בכל נושא העניין הישראלי פלסטיני, אנחנו לא צריכים לדבר על פתרונות. הלוואי והיה פתרון". 12. "אנחנו צריכים לדבר על דרך. דרך שבה אנחנו מחזקים את האינטרסים שלנו, גם הביטחוניים, וחלקם הוא שלא יהיה שם משבר הומניטרי, חלקם הוא שכן יחיו בכבוד וברווחה". תמליל הרצאת יעלון: בילדותנו, אחת מהקללות שהשתמשנו היה "לך לעזה”. אחרי 60 שנה הקללה הזו עדיין רלוונטית. וזה מצביע על המורכבות, כי בעצם הרצועה הטריטוריאלית הזאת [רצועת עזה] היא רצועה דחויה. אני מזכיר, שלא תמיד שלטנו בה, כמו שגם היום אנחנו לא שולטים בה. אבל כשמדובר על הסכמי שביתת הנשק ועד מלחמת ששת הימים, המצרים שלטו שם. והם לא סיפחו אותה ולא פתרו את הבעיות שם, החזיקו אותה תחת שלטון צבאי, עם הרבה בעיות, עם הרבה צרות. וכמובן, כשהגענו להסכם השלום בגין – סאדאת [ב-1979], אז אחד הדברים שהיו חשובים ל[נשיא מצרים אנוואר] סאדאת זה לא לקבל בחזרה את הצרה הזאת. לכן הוא התעקש על הקו הבינלאומי של 1906, והשאיר לנו את הצרה הזאת. ובעצם, גם אחרי שהחלטנו להתנתק, ההחלטה של ראש הממשלה שרון לבצע התנתקות, היה דין ודברים עם המצרים, ואחד הדברים היותר חשובים למצרים [היה] שהבעיה הזו לא תיפול עליהם. הבעיה נשארה שלנו גם אחרי ההתנתקות. אמנם, יש שם שלטון עצמי, אין לנו אחריות לנושאים האזרחיים בפנים, אבל אין ספק שחמאסטן [ישות ברצועת עזה בשליטת חמאס], וגם היום היא חמאסטן, גם תוך כדי תהליך הפיוס, בעצם תלויה בנו. אם אנחנו מנתקים היום את החשמל והמים שאנחנו עדיין מספקים לרצועה, אז באמת יהיה משבר הומניטרי, מה שלא קורה כרגע. יש משבר כלכלי, יש מצוקה, אבל אין משבר הומניטרי, וגם הכנסת הסחורות, כל עוד אנחנו מקפידים בצדק על זה שיש סגר ביטחוני, כי התנתקנו, הייתה אלטרנטיבה להנהגת הרשות [הפלסטינית], הנהגת החמאס בעקבות ההפיכה הפנימית שם, בסופו של דבר להחליט שמפסיקים לירות עלינו, מפסיקים להפעיל טרור, משקיעים את המשאבים בשגשוג. אז הבחירה שלהם הייתה האם להשקיע בייצור רקטות או בחפירת מנהרות, שזה עולה להם מיליונים בשנה, או לפתח שם איזושהי תעשייה, כמו שהיו כאלה שדיברו, זה יהיה אולי המקום, סינגפור. טוב סדר העדיפויות שלהם אחר, ולכן יש שם בהחלט מצוקה כלכלית, והתלות שלהם בגורמים חיצוניים, כולל תרומות, סיוע כספי, התלות שלהם בנו בסוגיות תשתיות, וודאי בהכנסת סחורות, כל עוד יש סגר ביטחוני. הסגר הביטחוני נובע מזה, שהם בחרו להמשיך להיות עוינים, ולהפעיל את מערך המנהרות והרקטות, ולכן אנחנו נדרשים לבדוק כל סחורה שנכנסת, ואפילו כל אדם, כל אינדיבידואל שנכנס לשם. ולכן, יש פה מורכבות. ולאחרונה, אנחנו רואים שגם החמאס לא רוצה לשלוט ברצועה, בגלל האתגר האזרחי שלו, והוא מנסה בעצם להעביר את האחריות לרשות [הפלסטינית], אבל לא בעצם לתת את מלוא האחריות לרשות [הפלסטינית]. והפיוס הזה לא הולך להסתיים באופן חיובי, משום שהעמדה של החמאס זה, אני מוכן ש[יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס המכונה] אבו מאזן ייקח אחריות על הנושאים האזרחיים, אני לא מוכן לוותר על הנשק, ואבו מאזן מבחינתו צודק. אני לא מוכן לקבל אחריות מלאה בלי רשות אחת, חוק אחד, נשק אחד. הפער הזה לא הולך להיות מגושר, זה כמו לחבר שמן עם מים, כהנחת עבודה. כעובדה, גם הסכם מכה של הפיוס [ב-8 בפברואר 2007], לא יושם, הסכם קהיר [במאי] 2011 לא יושם. גם ההסכם הזה בעצם לא הולך להיות מיושם במלואו. השאלה אם זה יביא למשבר או שזה ימשיך להתנהל כך, היא שאלה פתוחה. והשאלה העיקרית היא פה, מה האינטרסים של הצדדים? ופה אני מסתכל מזווית הראייה שלנו. קודם כל כשמדובר על הפלסטינים בכלל, אנחנו מדברים כבר על שתי ישויות פוליטיות, זה צריך להיות ברור, וזה לא הולך להתחבר. אני מזכיר, שגם בעידן המעבר הבטוח, הייתי אז אלוף פיקוד, המעבר מעזה ליהודה ושומרון היה בטוח, היה פתוח, ועזתים שהגיעו לרמאללה קיבלו בעיטה, לא להגיד איפה, כדי לא לתפוס את מקומות העבודה ולא לקחת נשים וכו', וכו', וכו'. זה לא מתחבר, אלה שתי ישויות שונות לחלוטין. בעיקר בעידן שהחמאס השתלט על הרצועה, ויש לנו חמאסטן בעזה ורשות פלסטינאית ביהודה ושומרון. ניסינו, גם אחרי "צוק איתן" [סבב הלחימה בין ישראל לחמאס ביולי – אוגוסט 2014], לשכנע את אבו מאזן לקבל אחריות חלקית על הרצועה, אפילו על מעבר רפיח, הוא סירב. מה הביא אותו עכשיו להיכנס לתוך התהליך הזה, שנקרא פיוס, ולנסות לקחת אחריות על המעבר, ואולי על מרכיבים אזרחיים אחרים, בלי להיות אחראיות מלאה? זה מעניין, זו שאלה של אינטרסים. מה שקרה כאן בעיקר, ויש פה שחקן נוסף שעוד לא הזכרתי אותו והוא מצרים, שמצרים מתייחסת לרצועת עזה גם היום כאל ישות עוינת, ובצדק. מבחינתם חמאס זה אחים מוסלמים. איך המשטר המצרי הנוכחי, השלטון המצרי הנוכחי מתייחס לאחים מוסלמים אנחנו יודעים. הוא רואה בזה בעיה שעלולה לגרום לאירדנטה פנימית במצרים. קל וחומר כשהוא תפס את החמאס, מסייע לדאעש בסיני. נוצרה איזושהי מערכת יחסים בין חמאס-עזה לדאעש בסיני, למרות שאלה שתי תנועות שונות. החמאס בעצם נלחם נגד דאעש בתוך רצועת עזה, הוא לא רוצה שדאעש יאיים עליו פנימית, אבל הוא מצא בדאעש בסיני שותף על בסיס של אינטרסים. למה? כי הוא נדרש לקבל אספקת נשק דרך סיני, ודאעש שולט בסיני, אז הוא צריך את זה, ודאעש היה צריך איזשהו בסיס מאחור, גם בסיס לטיפול רפואי, בסיס להתכוננות וכן הלאה, והמצרים עלו על זה, שבעצם דאעש משתמש ברצועת עזה כארץ בסיס, וחמאס נהנה משירותי דאעש בהברחות נשק. ולכן היה פה אינטרס מצרי לנסות להביא לפיוס, וכל הלחץ על החמאס היה גם מבחינה כלכלית, כולל של אבו מאזן, כולל של המצרים. הם לא מספקים חשמל, הם לא מספקים מים, אנחנו מספקים, הם לא. הם גם סגרו את מעבר רפיח, שנפתח לעיתים, מעבר רפיח הוא באחריותם, יכלו לפתוח אותו. הם חונקים את הרצועה כדי שהחמאס יבוא אל השולחן כמו שהוא הגיע, כדי בעצם לאלף אותו ולהגיע איתו להבנה שהוא יפסיק לעזור לדאעש בסיני בכל דרך. ולכן זה האינטרס המצרי. החמאס בא משום שהוא נקלע למצוקה, הוא בלחץ, הוא צריך איזשהו פתרון, הוא לא נותן מענה לאזרחים, ולכן הוא הגיע לשולחן. למה אבו מאזן בא עכשיו לשולחן ולא בא קודם, אחרי "צוק איתן”? גם זה עניין של לחץ ואינטרס. המצרים הרכיבו פה איזשהו מרכיב לחץ שבו הם אמרו, אבו מאזן, אם אתה לא תבוא, יש לנו אלטרנטיבה, קוראים לה [מוחמד] דחלאן [לשעבר ראש מנגנון הביטחון המסכל ברצועת עזה]. אנחנו עם איחוד האמירויות נביא אותו, אבו מאזן במידה מסוימת נבהל, ועל הרקע הזה הוא הגיע. זאת אומרת, מה שאנחנו רואים פה גם היום במצב שנוצר, זה איזשהו שילוב של אינטרסים או לחצים אחד על השני, שהביא אותם למצב של לכאורה פיוס, שלא הולך להיות מושלם ולא הולך להתקיים. אני מדגיש את כל זה, משום שגם כשאנחנו מסתכלים על האתגר של רצועת עזה, כמו על אתגרים אחרים, אני חסיד תפיסת האינטרסים. לא wishful thinking. נביא את מרוואן ברגותי [לשעבר מפקד גדודי אל-אקצה של ארגון פתח, מרצה מאסר עולם בישראל], תיפתר הבעיה. נמליך את יחיא סינוואר [מנהיג חמאס ברצועת עזה], תפתר הבעיה. מספיק. אנחנו לא הולכים לפתור את הבעיות הללו, אנחנו צריכים להתמודד איתן. ובכל נקודת זמן, בכל זירה, צריך להסתכל על האינטרסים. כך קבענו למשל בסוריה, שלא מתערבים מצד אחד, אבל יש קווים אדומים. זה נכון גם לגבי הרצועה. מה האינטרסים שלנו לגבי הרצועה? קודם כל, ביטחון. הרצועה הזאת בחרה להיות עוינת. גם כלפי, בוודאי כלפינו. וכל עוד היא עוינת, אין ברירה, אלא חייב להיות סגר ביטחוני. אילולא הייתה עוינת, אז לא היה צריך לבדוק את הסחורות, לא היה צריך לבדוק את האנשים. המצרים היו פותחים לה את מעבר רפיח. אנחנו, תקופה ארוכה, לחצנו על המצרים, תפתחו את מעבר רפיח. באמת, יש שם חנק, אנשים לא יכולים לצאת. ניסינו דרך אגב לתת מענה ליציאת האנשים מרצועת עזה בשאטלים עם מחסום ארז לאלנבי כדי שייצאו לעולם הרחב דרך ירדן. הירדנים סירבו. זאת אומרת יש פה עניין של כל אחד מסתכל על הרצועה כאל בעייה שלא רוצים להתעסק איתה, ולכן מאחר ויש בעיה ביטחונית, אז קיים הסגר הביטחוני, אין מצור, השימוש במילה מצור היא לא נכונה. סוחר פלסטיני, שרוצה היום להזמין סחורה מסין, יכול להביא אותה או דרך נמל אשדוד או דרך נמל אלכסנדריה או דרך נמל פורט סעיד, בסוף היא תעבור בדיקה של ישראלי דרך [מעבר] כרם שלום. על זה אנחנו לא יכולים לוותר. אני מדגיש את זה, כי אני שומע את הרעיונות על הנמל הימי, האי בים, כפי שהיא עולה. עד היום הקבינט, כמובן, לא אישר בצדק. אם יהיו פקחים ישראלים על האי הזה, למה לא? כשיהיו שם פקחים ישראלים, תקראו לי. זה התנאי. זה התנאי. כל תפיסתנו בכלל, את כל מה שנכנס לגבולות ארץ ישראל, מ[הסכמי] אוסלו [ב-1993], מיצחק] רבין [ראש ממשלת ישראל לשעבר], זיכרונו לברכה, אמרה שבכל תנאי, בכל מצב, בסופו של דבר, סחורה ואנשים שיכנסו לגבולות ארץ ישראל, בין אם זה לישות הפלסטינאית, האחת שתוכננה באוסלו, המפוצלת, לשתיים, יהודה שומרון ועזה, ייבדק על ידי ישראלים, בין אם זה יבשה בגשרי הירדן, בין אם זה יגיע מהים או יגיע מהאוויר. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שזה לא יהיה בפיקוח הישראלי. תחשבו על דמוגרפיה. תחשבו על זה שאנחנו לא עומדים ובודקים בגשרי הירדן, או יהיה איזה נמל ימי בעזה והכניסה לשם לא תהיה מפוקחת. יגיעו כל מיני דאעש ואיראנים וכו'. דרך אגב, כשנפתח [ציר] פילדלפי [קו הגבול בין רצועת עזה למצרים] בעקבות ההתנתקות, ואיבדנו שליטה על מה שנכנס ממצרים [לרצועת עזה], כולל במעבר רפיח, היה שם מנגנון בינלאומי שנקרא EUBAM [The European Union Border Assistance Mission for the Rafah Crossing Point -EUBAM Rafah] אבל הוא הצליח לפקח? הגיעו מומחים איראנים, אלה שלימדו את אנשי רצועת עזה, איך לייצר את כלי הטיס הבלתי מאוישים, רקטות יותר משוכללות, זה מה שקרה. אז המצרים היום הם פרטנר לחסימת העניין, לי לא אכפת, שייכנסו וייצאו אזרחים עזתים דרך מעבר רפיח למצרים, כמו שלא אכפת לי להוציא אותם בשאטלים לירדן, אך מצרים לא רוצה, וירדן לא רוצה, זה הקושי. מה נכון לעשות בתנאים הללו? לא מדברים כאן על משבר הומניטרי, יש פה מצוקה כלכלית ללא ספק. אין ספק, שהבעיה העיקרית היא ההחלטה הפלסטינאית לקיים ישות עוינת. יצאנו משם, יכלו לקבל החלטה לגדל תותים ולייצא אותם, יכלו לקבל החלטה להקים מפעלים, לייצר ולייצא. קיבלו החלטה להשקיע ברקטות, קיבלו החלטה להשקיע במנהרות, החלטה שלהם. ולכן חמאס מהבחינה הזאת הוא ללא ספק מכשול. אחד הדברים שמשחקים לטובתנו, זה מה שהדגיש בעיקר יוני קודם, זה שיש החלטה בינלאומית שבעצם מתנה תנאים. החמאס מוקצה מחמת מיאוס על ידיך, החלטת הקוורטט [הקוורטט לענייני המזרח התיכון הוא גוף בין-לאומי המורכב מארצות הברית, האיחוד האירופי, האומות המאוחדות ורוסיה, שתפקידו לפקח על פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני על פי מפת הדרכים], שקוראת לחמאס לקבל אי אלו תנאים כדי שיוכל להפוך להיות לגיטימי. הוא לא הולך לעשות את זה. זה בדיוק אותו עניין למה הוא בחר לייצר רקטות ולחפור מנהרות במקום להתחיל ולעסוק בשגשוג וכו'. דרך אגב, רציונלית, אנשים שחושבים על זה, תארו לכם שאחרי שהתנתקנו מהרצועה, החמאס היה מראה לנו, שממה שיצאנו מפסיק להיות עוין כלפינו. הרי מיד הציבור הישראלי היה משתכנע, שזה הדרך הנכונה לעשות גם ביהודה ושומרון. זה לא רציונלי. מבחינתם, עדיפות היא כמובן חיסולה של מדינת ישראל, מילים כאלה, מילים אחרות, בשלבים, לא בשלבים, ולכן זה משהו שהוא הרבה יותר עמוק מאשר לחשוב חשיבה רציונלית. ולכן אנחנו עדיין רואים אותם, מתעסקים עם הרקטות, המנהרות והטרור. מה כן ישראל צריכה לעשות במצב הזה? לנו אין התנגדות, אני יכול להגיד את זה גם מתוקף תפקידי הקודם, ואני מקווה, שזה המצב גם היום, שהמצוקה הכלכלית תיענה [בגישה חיובית מצד ישראל]. למשל, העברת משכורות למגזר הציבורי, גם החמאסי, ניסינו לעשות את זה תקופה מסוימת, זה נעשה. שוב, זה כסף של תורמות, קטאר מימנה את זה. חשבונות בנק של אנשים מסוימים, שהם לא מזוהי [גדודי] עיז א-דין אל-קסאם [הזרוע הצבאית של חמאס], שהם לא פעילי טרור, רופאים, אחיות, מורים, פקידים, הייתה רשימה כזאת, היו אז 23 אלף איש, אין סיבה לא לקיים את זה אם יש כסף, לא יודע אם מישהו מוכן לממן את זה עכשיו. דרך אגב הצענו לאבו מאזן לעשות את זה, כדי שבעל המאה יהיה בעל הדעה, גם מזה הוא התחמק בצורה כזו או אחרת, אני לא יודע מה המצב איתו היום, אז זו סוגיה פתוחה עכשיו שיוצרת מצוקה, כי ברגע שאין כסף לאנשים, אז גם כל המחזור הכלכלי מתמתן, אותו מדד של משאיות שהגיעו גם לאלף משאיות ביום ועכשיו ירד לשלוש מאות הוא תוצאה מזה שאין כוח קנייה, אינטרס ישראלי שיחיו בכבוד וברווחה. למה לא? הדבר השני, זה תשתיות. הגדלת אספקת, יכולת אספקת חשמל של תחנת הכוח בעזה, אינטרס שלנו. האם מישהו מוכן לממן את זה? האם מישהו מוכן לעשות את זה? יש עם זה קושי. יש תוכנית שלנו שתתממש בסוף, של העברת צינור גז לרצועה, כדי באמת להגדיל את התפוקה ושלא תהיה תלות ברשת החשמל שלנו. מים, התפלה, אדרבא. טיהור מים. יש שם בעיה של שופכין, של ביוב, שגם מקרינה על הגנת הסביבה אצלנו. טיהור ומחזור לחקלאות. אינטרס שלנו. האם יש מישהו שמוכן לממן? יש פה קושי עצום. בעצם נתקלנו במצב, שמבחינת רצון לממן ברצועת עזה, יש מדינה אחת שמשקיעה הרבה, קוראים לה קטאר למרות שבעבר היו מתחים איתה, ב"צוק איתן" לא היינו מוכנים לקבל את היוזמה הטורקית-קטארית בצדק, אבל הצלחנו להגיע להבנות עם קטאר, שכל הפעילות שלה בנושא תשתיות, והם המשקיעים העיקריים, מאות מיליונים, מיליוני דולרים בשנה, מתואמת איתנו. כולל המנגנון של הכנסת חומרי שיקום, שהוא מנגנון משוכלל, לא פרטנו אותו כאן, יוני, זה חלק מהעניין. אתה רואה הרס עצום, זו התוצאה של "צוק איתן" עשרת אלפים בניינים שנהרסו כליל, מקומה אחת ועד 18 קומות, 30 אלף שניזוקו. יש צורך לשקם את זה, ללא ספק. לכן יצרנו פה מנגנון, ולכן הוא גם ממשיך להתקיים. איך מפקחים על זה? מאוד משוכלל, עם 100 פקחים בפנים, עם מנגנון שעוקב אחרי כל שק מלט, מגיע לסוכן שמספק, רק תמורת ואוטצ'ר שפקח אישר אותו, מנגנון משוכלל. אלה דברים שאנחנו יכולים לעשות. אבל ככלל, מי שחושב, שיש לו איזשהו פתרון של זבנג וגמרנו במציאות שבה החמאס בחר בדרך שהוא בחר גם אחרי שיצאנו מעזה והתנתקנו, והרשות הפלסטינאית בראשות אבו מאזן נמנעת מלקחת אחריות מלאה, והחמאס לא מוכן לתת לו אחריות מלאה, המצרים עם האינטרסים שלהם, יש פה קושי עצום, שמביא אותי למסקנה, שמבחינתי הגעתי אליה כבר מזמן בכל נושא העניין הישראלי פלסטיני, אנחנו לא צריכים לדבר על פתרונות. הלוואי והיה פתרון. אנחנו צריכים לדבר על דרך. דרך שבה אנחנו מחזקים את האינטרסים שלנו, גם הביטחוניים, וחלקם הוא שלא יהיה שם משבר הומניטרי, חלקם הוא שכן יחיו בכבוד וברווחה, אם אפשר, אבל להשלות את עצמנו, שיהיה מנהיג כזה או מנהיג אחר, וזה תיפתר הבעיה, מזה אני מציע להוריד את הציפיות לנוכח מה ששמענו בפאנל הקודם. סימוכין:

Jonathan D. Halevi

53,656 次观看 • 1 年前

מטריף אותי שאנשים עדיין לא מבינים את שיטת נתניהו. מטריף אותי שאנשים טובים מהמחנה השפוי ממשיכים ליפול למלכודת שלו שוב ושוב ושוב. נתחיל מהסוף. לא צריך לשכנע אף גזען ביביסיט להצביע למפלגות הגוש השפוי. זה לא קרה וזה לא יקרה. הדבר היחיד שצריך לעשות זה לגרום לאנשים הטובים, ובמיוחד לאנשי "אין למי להצביע" לצאת ולהצביע. תסתכלו על הבחירות בניו יורק לרגע. 61% מבעלי זכות הבחירה לא הגיעו להצביע! 100,000 קולות הכריעו את הבחירות. בצד אחד מועמד כריזמטי שאני לא מסכים איתו על כלום, ומהצד השני מכונת רעל מטורפת ומסרים מיושנים. המנצח ניצח כי הוא גרם לאנשי "אין למי להצביע" לצאת מהבית והוא עשה את זה עם מסרים חדים וברורים של שינוי ותקווה. זוכרים את 29,000 הקולות שנתנו למממן החמאס את הבחירות? זה קרה כי בהתנחלויות הצביעו 80% ובתל אביב פחות מ-60% - וזה כל הסיפור! תבינו, לפי כל הסקרים מעל 70% מאזרחי מדינת ישראל רוצים לזרוק את ממשלת "חמאס הוא נכס" לפח וכדי שזה יקרה חייבים להפסיק ליפול למלכודות שלו. יש בישראל 5 מפלגות ראויות: הערבית המאוחדת, הדמוקרטים, יש עתיד, ישראל ביתנו, ומפלגת בנט. אני בחיים לא אצביע לבנט וגם לא אצביע לטיבי, אבל כל החבורה הזאת רוצה מדינת ישראל שפויה, כל החבורה הזאת רוצה שמדינת ישראל תחזור למסלול ולכן רק הם לגיטימיים. אז מה שיטת נתניהו? להציף את המערכת בפרוקסיס. גוויות פוליטיות כמו גנץ - שאני לא אתפלא אם מסדרים לו שריון בליכוד. כל מיני קבוצות הזויות כמו הרבעון הרביעי, הפיראטים, יוסי כהן, הדר מוכתר, הזליכות וההנדלים למיניהם שכל מטרתם מבחינת נתניהו היא לפרק את הגוש הציוני הרחב. אף אחת לא תעבור את אחוז החסימה וכל מטרתם היא לשרוף קולות בעוד הוא לוקח את אחרון המטורפים ומשריין אותו במפלגת הפשע כדי שלא לאבד אף קול! ואיך נתניהו מיישם את השיטה? הוא רק צריך לזרוק ספין קטן והטהרנים הליברלים יעשו לו את כל העבודה. בנט הוא בכלל מייסד ההדתה, ליברמן שונא ערבים, לפיד מתחפש לימין, גולן קיצוני, ומנצור עבאס הוא ערבי. זאת בדיוק שיטת נתניהו כדי שהאנשים הטובים יגידו ש"אני לא ממש מחבר ל...". אז מה? אל תתחבר? אתה מתחבר יותר לסמוטריץ ובן גביר??? או שנבחר בטהרות ובצדקנות, או שנבחר בתקווה ובתיקון. לא תהיה עוד הזדמנות! אין מושלם, לא יהיה מושלם. יש סביר ויש רע! אם 2,000 הרוגים לא מספיקים למישהו כדי להבין מה זה רע - שום דבר לא יעזור! הלוואי שיהיו עוד חיבורים במחנה השפוי. הלוואי שאייזנקוט ימצא בית. אבל זה ממש לא מה שחשוב! חשוב שכולנו, כל מי שנגד הרוע יצאו לרחובות ואז יצאו להצביע, חשוב שאף קול לא ילך למלכודות הפרוקסי של נתניהו. בכלל לא משנה מי יהיה ראש הממשלה הבא: גם קוף עיוור יהיה יותר טוב לעתיד שלנו מאשר מממן החמאס. די לצדקנות. די לטהרנות. אף אחד לא מושלם. יש מטרה אחת - להעיף את האנשים שהביאו עלינו חורבן. כל מי שמחויב לזה לגיטימי. כל מי שממצמץ על אפשרות לשבת עם מממני החמאס ואדריכלי "נמות ולא נתגייס" חייב להיות מחוץ למחנה! בשבת, אנחנו חוזרים לבגין-קפלן. על הבמה יהיו נציגי מועצת אוקטובר, נציגי מחאת הדמוקרטיה, ונציגי משפחות החטופים - שער בגין. רציתם "ביחד"? אין יותר ביחד מזה! עכשיו תורנו לצאת מהבית, להצביע ברגליים ולדאוג שישראל תחזור להיות מדהימה! זה אפשרי וזה תלוי רק בנו. שתפו בכל הכח בבקשה! עמי דרור

Ami Dror 🇮🇱 עמי דרור

13,201 次观看 • 10 个月前

תמיר פרדו: "[מה שהממשלה] הייתה צריכה לעשות ביום הראשון, ב-8 באוקטובר [2023], זה לבצע מהלך של שחרור החטופים, ואחרי זה אפשר לעשות את כל מה שצריך; אתה לא מנהל עם ארגון רצח משא ומתן. אתה מנהל מתן ומתן, ומנסה לצמצם ככל שניתן את המתן, אבל אין פה משא. אתה לא מקבל כלום חוץ מהילדים שלך" ב-19 בספטמבר 2024, פורסם במסגרת פודקאסט "אפרכסת" ראיון שערך אמיר אורן עם תמיר פרדו, ראש המוסד לשעבר, ולהלן קטע מדבריו: תמיר פרדו: עכשיו אני מגיע לסיפור הנוכחי ואני לא אהיה... אמיר אורן: חנה בבלי [שהייתה סמל של נימוסים, איפוק ותרבות]. תמיר פרדו: חנה בבלי. כשאני ראיתי את הסרט לפני יומיים... אמיר אורן: המנהרה? [המנהרה בה הוחזקו שישה חטופים ישראלים שהוצאו להורג בידי חמאס] תמיר פרדו: של המאורה הזאת. זו לא מנהרה. מנהרה, יש לזה תמיד אספקטים. לוקח... אמיר אורן: את המחילה. כן. תמיר פרדו: את המחילה הזאת. זה הזכיר לי את השואה. אימא שלי ניצולת שואה. אמיר אורן: היא הייתה במחנה? בבלגרד? תמיר פרדו: לא, היא הסתתרה, אבל היא איבדה את כל המשפחה שלה. והסתכלתי על המקום הזה ואמרתי לעצמי, נזכרתי שהיה איזה ראש ממשלה ישראלי [בנימין נתניהו], לא לפני הרבה שנים, שבא בטענות לבנות הברית: למה [במלחמת העולם השנייה] הם לא הפציצו את מסילת הברזל לאושוויץ? כי אם הם היו עושים את זה [הם] היו מונעים לפחות את הרצח של יהודי הונגריה. ואמרתי לעצמי, הטענות היו ל[ראש ממשלת בריטניה וינסטון] צ'רצ'יל ו[לנשיא ארה"ב פרנקלין דלאנו] רוזוולט, שזה היו בנות הברית, כי הם היו היחידים שיכולים לעשות את הדבר הזה, והיה להם חיל אוויר לעשות את זה, והם לא נשאו באחריות לשואה של יהודי אירופה. ומי שנשא באחריות לאותם 250 חטופים שנחטפו רק בגלל זה ש[אנחנו] ישנו בשמירה, והמחדל הנוראי של מדינת ישראל. זו ממשלת ישראל שיכולה לשחרר אותם. היא לא צריכה להפציץ רכבות, אלא רק לעצור את המלחמה ולאפשר את שובם הביתה, לא טרחה לעשות את זה. בעיניי זה הדבר הכי נורא. זה כתם מוסרי, זה כתם על היהדות. זה לא יהדות. אני חילוני, לא ככה גדלתי, לא ככה חינכו אותי. וכן, כאשר חס וחלילה יחטפו לך את הילדים כנופיה רצחנית ותגיד [ש] היא מבקשת כופר, ואתה יכול לשלם את הכופר – אני לא מעלה בדעתי שאתה לא תשלם אותו. ואתה לא מנהל עם ארגון רצח משא ומתן. אתה מנהל מתן ומתן, ואתה מנסה לצמצם עד כמה שאתה יכול את המתן, אבל אין פה משא. אתה לא מקבל כלום חוץ מהילדים שלך. ממשלת ישראל מנסה לנהל עם ארגון רצח משא ומתן – זה הטירוף הכי גדול עלי אדמות. [מנהיג חמאס בעזה יחיא] סינוואר כמנהיג ארגון רצח אמר ביום הראשון [7 באוקטובר 2023], עוד לפני שהתחיל התמרון: תחזירו לי את כל המחבלים, הנבלות האלה, ותקבלו את החטופים שלכם. וישראל בחרה בנקמה. וישראל שידעה שלא ניתן לשחרר חטופים על ידי מהלך צבאי, אלא מעט מאוד, וישראל שידעה שכל הפצצה של חיל האוויר כשאתה לא יודע איפה הם נמצאים יכולה גם להרוג חטופים, וישראל שידעה שהיא הורגת מחבלים במקום אחד, אם בן משפחה אחר שומר באותו יום על חטופים – כנראה זה סופם של החטופים. את כל זה ממשלת ישראל ידעה, וזה לא הטריד אותה, והיא פתחה בקמפיין של שכנוע של אזרחי מדינת ישראל על שטויות כמו ניצחון מוחלט, על עמידה איתנה – כאשר כל מה שהייתה צריכה לעשות ביום הראשון, בשמיני לאוקטובר [2023], זה לבצע את המהלך של שחרור החטופים, ואחרי זה אפשר לעשות את כל מה שצריך. אמיר אורן: מה שאתה אומר מוחץ ומשכנע גם ברמה הערכית וגם המבצעית, כלומר חוסר היכולת לעשות משהו אחר. אבל זה מתעלם מהפוליטיקה המעשית: שאחרי שחטפת מכה כזו, אתה לא יכול להודות בתבוסה. אתה, הדרג הפוליטי, וסביר שאתה תשקע יותר בחולות רק כדי להימלט מאות הקין של המפסידן שבגללו 1200–1400 ישראלים נרצחו. במקביל [לאמירה] שלך, בשואת יהודי הנגב. תמיר פרדו: בשביל זה צריך הנהגה. צריך מנהיג שיש לו אומץ, שהוא לא פחדן, שהוא מבין שהוא יצטרך להסתכל במראה, וברגע שהוא יחזיר את החטופים, הצעד הבא שלו זה היה לשים את המפתחות על השולחן, ולהגיד: כשלתי. זה המשמרת שלי. ואין לי ספק שראש הממשלה הזה [בנימין נתניהו] לא אשם במה שקרה משש וחצי בבוקר ביום השביעי לאוקטובר [2023]. זה אחריות מלאה של צה"ל. מה שקרה עד אותו רגע, יש לו מה שנקרא נתח מאוד מכובד. אבל בקטע של השישי, שביעי באוקטובר [2023], זה לא אחריות שלו, זה אחריות של הצבא. של צבא ההגנה לישראל, לצערי הרב. סימוכין:

Jonathan D. Halevi

22,740 次观看 • 2 个月前

גוש נתניהו יפסיד את הבחירות בגלל החרדים. יש לא מעט סרטונים ורגעים טלוויזיונים שנכנסו לפנתיאון ככאלה ששינו מציאות פוליטית: "ביבי, תסתכל לי בעיניים", של איציק מרדכי, "אני אשמור על נתניהו מאוחדת", של יצחק הרצוג ועוד ועוד. יכול להיות שבשבוע שעבר נולד סרטון כזה. בהפגנת החרדים בירושלים נראה קצין צה"ל, חבוש כיפה סרוגה גדולה, עומד לבדו מול המון חרדי זועם. הם מקיפים אותו, צועקים עליו, מקללים ומנסים להרתיע אותו. הסרטון הזה חרך את הוואטספ של חובשי הכיפות הסרוגות, לא הייתה קבוצת חברים, בית כנסת, יישוב, מכיניסטים או בייני"שים (ישיבות הסדר) שהסרטון לא עבר בה. סרטון שיכול להוציא מהדעת כל בן אנוש. בעיצומה של מלחמה, כשכמעט בכל יום "הותר לפרסום", כשאנשי מילואים יוצאים לסבב שישי ושביעי, כשמשפחות שלמות חיות כבר כמעט שלוש שנים בין אזעקות, גיוסים והלוויות. כשחובשי הכיפות הסרוגות נופלים בשיעורים חסרי כל פרופורציה לחלקם באוכלוסייה - קצין אחד, עם כיפה גדולה על ראשו, עומד בירושלים ומוקף בצעירים חרדים שצועקים עליו בגלל ניסיונות ללכוד עריקים, עבריינים על פי חוק, וסתם צעירים שרואים את אחיהם נאבקים באויב אכזר ולא באים לעזרה. בשבילהם החרדים יצאו להפגנות. למענם הקיפו קצין צה"ל. בלי בושה. האופוזיציה אפילו לא תצטרך קמפיין מתוחכם. לא תשדירי בחירות, לא אסטרטגים מבריקים ולא סרטונים מושקעים. מספיק להקרין את הסרטון הזה שוב ושוב ושוב כדי להעביר את אנשי הציונות הדתית צד. הוא מזיק פוליטית הרבה יותר מהאירועים סביב ביתו של השופט נעם סולברג. שם עוד אפשר להתווכח על גבולות המחאה, על תקדימי תקופת הרפורמה המשפטית, על הפגנות מול בתים ועל משוואות פוליטיות שונות. אפשר לאהוב את זה ואפשר לסלוד מזה, אפשר להתווכח- כאן אין ויכוח. קצין צה"ל במדים, לבדו, מוקף בצעירים חרדים שצועקים עליו בזמן מלחמה זו תמונה שרוב הציבור הישראלי פשוט לא מסוגל להכיל. @@@@@@@@ התמונה הזאת לא עומדת בפני עצמה. היא תוצאה של תהליך עמוק שעבר הציבור החרדי בשנים האחרונות. פעם היו בקצה אחד נטורי קרתא והפלג הירושלמי. בקצה השני חרדים עובדים, חרדים ששירתו במסלולים מותאמים, ציבור שביקש להשתלב יותר. ובאמצע היה המיינסטרים החרדי. היום נדמה שהאמצע הזה הולך ונעלם. המיינסטרים החרדי אימץ יותר ויותר עמדות שהיו בעבר נחלת השוליים. רואים את זה בהפגנות בבקו"ם, בחסימות הכבישים, ברטוריקה של חלק מהרבנים, בעיתונות החרדית כשמאמרי דעה מעלונים קיצוניים מציפים את הביטאונים הרשמיים. פעם הייתה הסכמה שבשתיקה בתוך המגזר החרדי שמי שלא לומד שיתגייס. זה נגמר. הרב דב לנדו אסר גם על השתלבות במסלולים חרדיים מותאמים. רבנים בכירים קוראים שלא להתייצב לצווי גיוס. שירים שפעם היו מזוהים עם קבוצות קיצוניות בלבד, כמו "בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים", הפכו ללגיטימיים באירועים ובחתונות. הראשון לציון, הרב יצחק יוסף קרא לקרוע צווי גיוס ולהשליך אותם לאסלה והוסיף שגם בטלנים לא יתגייסו. לפי נתונים שפורסמו במהלך המלחמה, חלקם של בני הציונות הדתית בקרב הנופלים גבוה משמעותית מחלקם באוכלוסייה. ביישובי יהודה ושומרון, למשל, שיעור הנופלים גבוה פי כמה ממשקלם היחסי בקרב בעלי זכות הבחירה אלה לא מספרים עבורם. אלה אחים, חברים, שכנים וילדים ולכן הזעם הולך ומצטבר. לא משנה כמה הישגים יביא בצלאל סמוטריץ' בהתיישבות. גם היציבות בכלכלה תוך כדי המלחמה הארוכה ביותר בכל הזמנים לא יספיקו. בסוף, יותר ויותר מצביעים בציונות הדתית מסתכלים על השותפות עם החרדים ושואלים שאלה פשוטה: למה רק אנחנו? אחרי כמעט שלוש שנות מלחמה, הכעס הזה כבר לא נאמר בחדרים סגורים. הוא יוצא החוצה. הוא הופך לשיח ציבורי. והוא מתחיל לחלחל גם לבסיס האלקטורלי של הימין. אם בליכוד, בציונות הדתית ובמפלגות החרדיות לא יבינו את עומק המשבר הזה, הם עלולים לגלות מאוחר מדי שהסרטון מירושלים לא היה עוד סרטון ויראלי אלא רגע פוליטי מכונן. הרגע שבו חלק גדול ממחנה הימין החליט שנמאס לו. הרגע שבו השותפות עם החרדים הפכה מנכס אלקטורלי לנטל אלקטורלי. הרגע שממנו מתחילה הדרך להפסד בבחירות. (טור סופ"ש, וואלה)

יהודה שלזינגר

76,882 次观看 • 3 个月前

שלושה חודשים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר - האלוף (במיל.) נעם תיבון: "בשביל להיערך לאתגר האיראני צריך את צה"ל במיטבו, במיוחד את חיל האוויר, אבל הטייסים הגיבורים שלנו כבר אמרו: אנחנו לא נטוס בשביל דיקטטורה" ב-8 ביולי 2023, האלוף (במיל.) נׂעם תִּיבּוֹן, הנימנה על ראשי קבוצת "חומת מגן לדמוקרטיה" המשתתפת במחאה נגד הרפורמה המשפטית, נשא נאום בהפגנה בחיפה, בה שיבח את הטייסים אשר הודיעו שלא יטוסו עבור "דיקטטורה". להלן תוכן נאומו: לוחמות ולוחמים, ערב טוב. זה כבוד עצום עבורי לבא לדבר איתכם כאן בהפגנה האדירה שלכם כאן בקריות. אנחנו ננצח. אתם יודעים, אתם יודעים, הממשלה הרעה הזאתי פוגעת בביטחון של מדינת ישראל, פוגעת בביטחון של כולנו. הנאשם [ראש הממשלה בנימין] נתניהו מרבה לדבר על האתגר האיראני. אז תנו לי להסביר לכם מה זה אומר להיערך לאתגר האיראני. דבר ראשון - תיאום מלא עם ארה"ב, אבל בינתיים [נשיא ארה"ב ג'ו] ביידן לא מזמין את ביבי [נתניהו], ובצדק, כי הוא יודע שביבי שקרן בן שקרן. הדבר השני, הדבר השני - בשביל להיערך לאתגר האיראני צריך את צה"ל במיטבו, במיוחד את חיל האוויר, אבל הטייסים הגיבורים שלנו כבר אמרו: אנחנו לא נטוס בשביל דיקטטורה. אנחנו לא נטוס בשביל דיקטטורה. תנו לי, תנו לי, בשמי וגם בשמכם להצדיע לטייס הגיבור אודי אורי שנפצע באילון [נפצע בתחילת יולי בעינו מפגיעה ישירה של מכת"זית במהלך הפגנה נגד הממשלה]. אנחנו מצדיעים לך, אתה גיבור. אף מכת"זית לא תעצור אותנו. אף מכת"זית לא תעצור אותנו. הדבר השלישי - בשביל לנצח במלחמה, ואני שרתתי בהרבה מלחמות, זה אולי מובן מאליו, אבל בשביל לנצח במלחמה צריך אחדות בעם. אחדות בעם. והממשלה הרעה הזאתי קורעת את העם. קורעת את העם. ואנחנו לא ניתן לזה. אני, אני רוצה לדבר איתכם על משהו שממש כואב לי באופן אישי, ואני יודע שגם לכם הוא כואב, כי אתם, הילדים שלכם, והנכדים שלכם משרתים בצבא. והממשלה הרעה הזאתי פוגעת בצה"ל. הנאשם [נתניהו], מצד אחד כל הזמן הולך להצטלם עם חיילים, אבל השרה [להתיישבות והמשימות הלאומיות] הפושעת [אורית] סטרוק מקללת את הרמטכ"ל [רא"ל הרצי הלוי], וביבי לא מפטר אותה. הוא היה צריך לפטר אותה. אני אגיד להם גם עוד משהו שכואב לי ברמה האישית. אתם יודעים, לפני כחודש [3 ביוני 2023], נהרגו לנו שני לוחמים ולוחמת בתקרית קשה בגבול הדרום. עוד לפני שקברו אותם, הנבלות בערוץ 14 שפכו את הדם שלהם, וכל השרים שתקו, ולא אמרו מילה. תנו לי להזכיר לשר הביטחון יואב גלנט, שהוא שר הביטחון בזכותנו. אם זה היה תלוי בביבי וב[שר המשפטים] יריב לוין, הוא כבר היה מפוטר. אתה שר הביטחון בזכותנו. איך אתה שותק על דברים כאלה? תתחיל לשמור על החיילים. אתם יודעים, ביטחון זה גם ביטחון אישי. אז לקחו עבריין [השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר] ושמו אותו אחראי על המשטרה, ובן גביר וביבי שבממשלה הקודמת בכל פיגוע רקדו על הדם כמו עופות טורפים, אז בממשלה הזאתי יש לנו יותר פיגועים, יותר הרוגים, יותר הרוגים במגזר הערבי, יותר פרוטקשיין, אין משילות, יש ברדק, והעבריין בן גביר, שר הפיתות, עסוק רק בדבר אחד - להרוס את המשטרה, להרוס את המשטרה. וזו ההזדמנות גם להגיד לשוטרים, אנחנו אלה ששומרים עליכם, אנחנו אלה ששומרים עליכם שלא תפעילו אלימות כנגד מפגינים שמפגינים להגנת המדינה. שלא תעיזו. חברים, זה לא יעזור להם, כמו שניצחנו בהצבעה בכנסת, וכמו שניצחנו בלשכת עורכי הדין, אנחנו ננצח במאבק הזה, אנחנו ננצח כי אנחנו נילחם נגד הממשלה הרעה הזאתי ביום ובלילה. כל מה שצריך אנחנו נעשה, אנחנו נחושים, אנחנו הרוב, ואנחנו ננצח. איזה אנרגיה אדירה יש פה. זה היה כבוד עצום בשבלדבר בפניכם. תכוננו לשבוע, יהיה לנו הרבה עבודה, ואנחנו ננצח. תודה רבה. סימוכין: כתבות קודמות חמישה ימים לפני מתקפת השבעה באוקטובר - האלוף (במיל.) נעם תיבון: "במלחמת האזרחים בארה”ב נהרגו מאות אלפים... אני מקווה שאנחנו לא נגיע לזה, אבל אין ספק, שהמאבק כאן הוא מאבק קשה מאוד". סימוכין: שלושה חודשים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר - האלוף (במיל.) נעם תיבון: "הטייסים, הגיבורים שלנו, שכבר אמרו מזמן: ‘אנחנו בשביל דיקטטורה לא נטוס לאיראן’ [לתקוף את מתקני הגרעין], הם הגיבורים האמיתיים". סימוכין: שלושה שבועות לפני מתקפת השבעה באוקטובר - אתר חדשות של הממשל האיראני מצטט את אלון בן דוד, האלופים (מיל.) יצחק בריק ונועם תיבון והתקשורת הישראלית, בדיווח לפיו כשירות חיל האוויר מתדרדרת לכדי אי מוכנות למלחמת פתע בגין הפסקת ההתנדבות למילואים, וכי מדיניות הממשלה "הצליחה לפרק את הצבא". סימוכין: נובמבר 2019 – אלוף (מיל.) נועם תיבון: "החיים בעזה קשים ביותר, ביוב, צפיפות, אבטלה, תשתיות קורסות; [צריך לקדם ברצועת עזה] פרויקטי תעסוקה גדולים ליצירת אווירה אחרת; לעקוף את חמאס בפרויקטים האלה: נמל [ימי], תשתיות ביוב ומים; יש לעשות זאת בתוכנית סדורה עם מצרים, סעודיה וארה"ב. סימוכין:

Jonathan D. Halevi

82,101 次观看 • 8 个月前

ראש השב"כ דוד זיני מסוכן למדינה הרבה יותר ממה שמבינים. צפו בווידאו המצורף, שבו דודו של זיני מסביר למעשה, איך זיני הסתיר את עמדותיו האמיתיות במשך 30 שנה, כדי להתקדם. צפו ותבינו מה פספסו ועדת גרוניס, שופטי בג"ץ והתקשורת המרכזית לגבי זיני. ובהרחבה: כולם מדברים על דברי זיני על היותו "נאמן לדרג הנבחר" (במקום למדינה ולחוקיה), אבל הרבה פחות מדברים על משפט נוסף שאמר בהקלטה שפורסמה: "יש לי מנוע פנימי, יש לי תפיסות עולם... יש לי אג'נדה, אני רוצה לקדם אותה, זו זו האחריות שלי...". ומהי אותה "תפיסת עולם"? מהי אותה "אג'נדה" שזיני רוצה כל כך לקדם, שזו ממש "האחריות" שלו? זה מתחיל בזיני שגדל על ברכי תפיסת חסידות קוק / חצר טאו המשיחית - שחותרת לכונן מדינת הלכה כדי לממש את "חזון הגאולה", ורואה בישראל הליברלית והדמוקרטית אויב שימנע את מימוש החזון - וזה ממשיך בהסתרה של התפיסות האלה בדיוק. לפני כמה חודשים ראיינתי את עו"ד יאיר נהוראי, חוקר חסידות קוק, שסיפר לי את הדבר המדהים הבא: דודו של דוד זיני, הרב אליהו רחמים זיני, רב ידוע בעולמות המשיחיים, סיפר בישיבת הסדר שאחיינו דוד זיני - זה שבדיוק נודע על ההחלטה למנותו לראשות השב"כ - שמר בשקט במשך שנים רבות על עמדותיו האמיתיות, כי הוא פחד שלא יקדמו אותו. אותו רב ממליץ לשומעיו בישיבת ההסדר, לנהוג באותו אופן. אחרי הראיון נהוראי שלח לי לינק לדברים של דודו של זיני, שנאמרו בשיעור לפני כשנה, שבועות ספורים לאחר החלטת נתניהו על המינוי. באותו שיעור הוא דיבר על "המאבק להגברת הזהות היהודית". נזכיר שמרכיב מרכזי בקידום משנת חסידות קוק/חצר טאו, הוא התברגות בעמדות מפתח בכירות, ומשם מצופה מהם לקדם את אג'נדת "חזון הגאולה". לקראת סוף השיעור, אמר דודו של ראש השב"כ (וידאו מצורף): "כל מי שיכול לפחות להתברג במקום, קודם כל לסתום את הפה זמן מה, אם צריך. אחיין שלי היה צריך לסתום את הפה 30 שנה, אז אפשר לסתום את הפה 5 או 6 שנים. ואחרי שאתם תופסים עמדה, אז להתחיל לדבר... תגיד לי, במה אתה יהודי? רבותיי תילמדו דבר אחד, מה שאנחנו חושבים, לא צריך להגיד תמיד בקולי קולות". אז אולי כדאי שראש השב"כ זיני יסביר לציבור על מה בדיוק "סתם את הפה במשך 30 שנה"? מה בדיוק האג'נדה המלאה שלו? והמסקנה היא בלתי נמנעת: זה לא רק שבמקום להביע נאמנות למדינה ולחוקיה, זיני מביע נאמנות לדרג הנבחר. שהרי מעל לכל יש אג'נדה. וזיני יהיה נאמן בראש ובראשונה לרבניו. וזה מי שנמצא בראשות השב"כ. וזה מה שמרבית התקשורת עוד לא התחילה להבין, ועוד לא התחילה להסביר לציבור. נ.ב. שופטי בג"ץ שדנו בעתירה נגד מינוי זיני לראשות השב"כ, קיבלו מעו"ד נהוראי הפנייה לקטע הווידאו הזה. נראה שגם הם לא הבינו אז, מה הם מכשירים.

Or-ly Barlev 🎗 אור-לי ברלב

18,967 次观看 • 2 个月前

חודש לפני מתקפת השבעה באוקטובר – עורך הדין גלעד שר, מראשי תנועת המחאה נגד הרפורמה המשפטית, מותח ביקורת על היעדר "תכנון חלופות או הכנה של דעת הקהל לשלום", ואומר כי "אפשר להגיע לכולם [הישראלים והפלסטינים], ואפשר להכין, לתכנן ולטפל בתודעה של האנשים, במוכנות שלהם לקבל אופציה של שלום" ב-8 בספטמבר 2023, התארח עו"ד גלעד שר, מראשי תנועת המחאה נגד הרפורמה המשפטית, בפודקאסט של טובי פולק, ולהלן קטע מדבריו: "תראה, כשנגיע לאיזושהי נקודה שבה תהיה באמת תודעה שהוכנה להיפרדות או לפיוס או להתנתקות מהאוכלוסייה הפלסטינית, כשנגיע לזה, אם נגיע לזה, תכף אני אדבר איתך איך מכינים את זה, אני אומר לך איך לדעתי צריך להכין את זה. אז כשתהיה הסכמה רחבה, בהקשר הזה, כמו שמדברים היום על הסכמה רחבה חלולה אחרת, אני מדבר על הסכמה רחבה אמיתית, בין סדר גודל של אנחנו בסך הכל 15 מיליון בני אדם, בין הירדן לבין הים התיכון, זה הכל. מה זה חמישה [עשר] מיליון בני אדם בשביל רשתות חברתיות? זה כלום, זה פסיק. אפשר להגיע אל כולם, אפשר להכין, אפשר לתכנן, אפשר לטפל בתודעה של האנשים, במוכנות שלהם לקבל אופציה של שלום, במקום אופציה של מצב א-נורמלי של סכסוך מדמם מתמשך, שבו יש צד אחד שהוא חזק, צד אחר שהוא חלש יותר, פחות מאורגן, עם ממשל איום ונורא, שמפעיל גם אמצעים של טרור על אזרחים, ולפעמים בביטויים רצחניים ביותר שאסור לקבל אותם, אבל הרוב, חוזר למה שאני מאמין בו ולמה שאני חושב שהוא גם, אני יודע שהוא נכון מבחינה עובדתית, הרוב בחברה הישראלית, הרוב בחברה הפלסטינית, היו מעדיפים מצב של שלום נורמלי בין שתי הישויות הלאומיות האלה. ומה שאנחנו עושים במשך כל השנים כמדינה, אנחנו יודעים לתכנן מבצעים צבאיים, אנחנו יודעים לבצע מבצעים צבאיים, לפעמים טוב יותר, לפעמים טוב פחות. אנחנו יודעים לתכנן עימותים חמושים עם גורמי טרור ולסכל טרור, ואנחנו יודעים להגיע רחוק מאוד עם כוחנו הצבאי והכל. אבל מתי בפעם האחרונה שמעת על תכנון של חלופות או של הכנה של דעת הקהל לשלום. שלום צריך גם לתכנן, שלום צריך לעבוד עליו, זה עבודה קשה שלום". סימוכין: 10 באוקטובר 2023 – עו"ד גלעד שר: "כמה קל ‘להשטיח את עזה’, ‘לכבוש’, ‘למוטט את חמאס’, ‘לשנות את המשוואה’. למילים ריקות אין מחיר. זה בדיוק מה שאויבינו רוצים. שצה"ל ידהר אל מלכודת-פתאים; מה להם [לממשלה] ולהימנעות ממלחמות שסופן ידוע מראש, להפעלה נכונה של מנופים לא-צבאיים ולתכנון יעיל". סימוכין:

Jonathan D. Halevi

14,318 次观看 • 1 年前