Загрузка видео...

Не удалось загрузить видео

Возникла проблема при загрузке этого видео. Это может быть связано с временными проблемами сети или видео может быть недоступно.

На главную

נפתלי בנט מבטיח להחליף את כל מי שלא ישרת אותו בשרות המדינה ביסמנים שלו.. והוא יעשה את זה, לא פחות ולא יותר, בהוראת שעה למאה ימים. קוראים לזה טיהורים פוליטיים ונפתול תעלול אפילו לא מבין מה נורא כל-כך במה שהוא אומר... ברוסיה זה היה עובר בלי הרמת גבה.

שי גולדשטיין

23,662 subscribers

12,031 просмотров • 8 месяцев назад •via X (Twitter)

Anya Rossi• Live Now

Private livecam show

Комментарии: 0

Нет доступных комментариев

Здесь появятся комментарии из оригинального поста

Похожие видео

שמעו אני כל פעם נדהם מהשחצנות והיהירות החרד״לית האינסופית של סמוטריץ׳. האיש בחר לשרת כחייל עורפי שנה וארבעה חודשים בגיל מבוגר, והיום הוא מקבל בקבינט החלטות בלי שום ניסיון צבאי. אדם אחר, בעל יושרה בסיסית, היה מגמגם משהו וממשיך מהר הלאה. לא בצלאל. הוא ממרום שירותו דל המשמעות ״מכיר את הצבא יותר טוב ממח״ט!״. אחי, שנה וארבעה חודשים אתה בקושי לומד לקשור נעלי צבא על מה אתה מדבר בכלל? אתה רואה את זה אתה מבין מאיפה היומרה לעלות לנאום באנגלית בלי לדעת מילה, ומאיפה החוצפה לדבר על ״מדיניות פיסקלית״ ולגעור באנשי האוצר המנוסים כשאין לך מושג בכלכלה. לכל אחד היה את השחצן הלא מודע הזה בבית ספר שחשב שהוא יודע הכל ובעצם לא ידע כלום. כשהאדם הזה גדל להיות אשכרה בעל כל כך הרבה כוח בידיים - זה כבר לתפוס את הראש.

שמעו אני כל פעם נדהם מהשחצנות והיהירות החרד״לית האינסופית של סמוטריץ׳. האיש בחר לשרת כחייל עורפי שנה וארבעה חודשים בגיל מבוגר, והיום הוא מקבל בקבינט החלטות בלי שום ניסיון צבאי. אדם אחר, בעל יושרה בסיסית, היה מגמגם משהו וממשיך מהר הלאה. לא בצלאל. הוא ממרום שירותו דל המשמעות ״מכיר את הצבא יותר טוב ממח״ט!״. אחי, שנה וארבעה חודשים אתה בקושי לומד לקשור נעלי צבא על מה אתה מדבר בכלל? אתה רואה את זה אתה מבין מאיפה היומרה לעלות לנאום באנגלית בלי לדעת מילה, ומאיפה החוצפה לדבר על ״מדיניות פיסקלית״ ולגעור באנשי האוצר המנוסים כשאין לך מושג בכלכלה. לכל אחד היה את השחצן הלא מודע הזה בבית ספר שחשב שהוא יודע הכל ובעצם לא ידע כלום. כשהאדם הזה גדל להיות אשכרה בעל כל כך הרבה כוח בידיים - זה כבר לתפוס את הראש.

Yosef Yisrael

35,853 просмотров • 1 месяц назад

שני דברים מדהימים בוידאו הזה של טראמפ: 1. תרגום שגוי לגמרי (שלא לאמר שקרי) שכנראה נעשה על ידי בינה מלאכותית שהוסיפה את המילה "ללכת" למשפט של טראמפ: "ביבי צריך". טראמפ עצר רגע. ובכלל לא אמר "ללכת" ולא דיבר על זה. 2. מה שטראמפ כן אמר מדהים לא פחות - ואני כבר כמה זמן מצביע על כך - ולצערי ישראל הרשמית (כלומר אותו ביבי מסעיף 1 לעייל) אינו מסוגל להסביר לטראמפ את האמת (מצרף ציוץ קודם שלי בנושא זה): טראמפ מספר שלבנון הייתה מדינה נפלאה. הוא צודק. הוא חוזר על זה שאמר שוב ושוב לביבי שהוא צריך להפסיק להפציץ אותה - בדיוק בהקשר שבו הוא מדבר על העבר המפואר של לבנון - כאילו ישראל הרסה את לבנון (כך גם מצטייר בעולם). אבל לא אנחנו אשמים. אנחנו נסוגנו שוב ושוב ושוב ושוב מלבנון ומי שהרס אותה זה חיזבאללה. ולכן מי שרוצה לתקן את לבנון שכיום היא מדינה שבורה לגמרי צריך להפיל את משטר האייתולות באיראן ששולט בלבנון דרך הפרוקסי כבר עשרות שנים והורס אותה. זה לא ביבי. זה חמינאי. טראמפ לא מבין זאת

שני דברים מדהימים בוידאו הזה של טראמפ: 1. תרגום שגוי לגמרי (שלא לאמר שקרי) שכנראה נעשה על ידי בינה מלאכותית שהוסיפה את המילה "ללכת" למשפט של טראמפ: "ביבי צריך". טראמפ עצר רגע. ובכלל לא אמר "ללכת" ולא דיבר על זה. 2. מה שטראמפ כן אמר מדהים לא פחות - ואני כבר כמה זמן מצביע על כך - ולצערי ישראל הרשמית (כלומר אותו ביבי מסעיף 1 לעייל) אינו מסוגל להסביר לטראמפ את האמת (מצרף ציוץ קודם שלי בנושא זה): טראמפ מספר שלבנון הייתה מדינה נפלאה. הוא צודק. הוא חוזר על זה שאמר שוב ושוב לביבי שהוא צריך להפסיק להפציץ אותה - בדיוק בהקשר שבו הוא מדבר על העבר המפואר של לבנון - כאילו ישראל הרסה את לבנון (כך גם מצטייר בעולם). אבל לא אנחנו אשמים. אנחנו נסוגנו שוב ושוב ושוב ושוב מלבנון ומי שהרס אותה זה חיזבאללה. ולכן מי שרוצה לתקן את לבנון שכיום היא מדינה שבורה לגמרי צריך להפיל את משטר האייתולות באיראן ששולט בלבנון דרך הפרוקסי כבר עשרות שנים והורס אותה. זה לא ביבי. זה חמינאי. טראמפ לא מבין זאת

Eyal Ofer אייל עופר

54,569 просмотров • 2 месяцев назад

אין לי כוח כבר. באמת. שוב, שיעור בלוגיקה: אם רדיפה, היצמדות לאדם וחסימת רכבים זה אלימות, אז אסור להפעיל אלימות כלפי אף אחד. בין אם הוא נבחר ציבור, אזרח פרטי, עיתונאי, מנכ"ל מכון מחקר או באסטיונר בשוק. ואם רדיפה וחסימת רכבים הם מרכיבים של מחאה לגיטימית אז מותר לעשות אותם. פשוט וקל. ולא, זה בכלל לא משנה מה מטרת המחאה. מרדכי דוד יכול לומר מחר בבוקר שהמטרה שלו היא שגיא פלג יתפטר. זה ישנה למישהו? בדמוקרטיה מותר לי למחות על כל נושא שבא לי - רפורמה משפטית, מחירי הקוטג', מתווה הגז או שסתם בא לי להוציא קיטור על זה שאסם לא מחזירים למדפים את הקורנפלקס במבה. (והוא באמת היה מדהים. מי שלא זכה לטעום לעולם לא ידע מה הוא הפסיד) הניסיון הבלתי פוסק הזה למצוא הבדלים לא רלוונטיים בין מרדכי דוד לנאווה רוזוליו הוא לא רק מעצבן אלא בעייתי הרבה יותר ממה שנדמה. המטרה מאחוריו היא לעצור את הפעילות של דוד (אני בעד), להפוך אותה ללא לגיטימית, אבל להשאיר פתח לכך שכשמתישהו בעתיד יהיה שוב משהו שיפריע לצד השני באופן קיצוני, כמו הרפורמה, יהיה מותר לו שוב להפעיל את אותו נשק בדיוק. לא יהיה אפשר לטעון "היי אמרתם שמה שמרדכי דוד עשה זה אלימות. מה פתאום לכם מותר?" כי כמובן, זה לא אותו דבר. לתפיסתי, זו אלימות וזו אלימות. זה לא לגיטימי וזה לא לגיטימי. צריך לעשות שני צעדים: 1. להבין שזה כן אותו דבר. 2. להפסיק.

אין לי כוח כבר. באמת. שוב, שיעור בלוגיקה: אם רדיפה, היצמדות לאדם וחסימת רכבים זה אלימות, אז אסור להפעיל אלימות כלפי אף אחד. בין אם הוא נבחר ציבור, אזרח פרטי, עיתונאי, מנכ"ל מכון מחקר או באסטיונר בשוק. ואם רדיפה וחסימת רכבים הם מרכיבים של מחאה לגיטימית אז מותר לעשות אותם. פשוט וקל. ולא, זה בכלל לא משנה מה מטרת המחאה. מרדכי דוד יכול לומר מחר בבוקר שהמטרה שלו היא שגיא פלג יתפטר. זה ישנה למישהו? בדמוקרטיה מותר לי למחות על כל נושא שבא לי - רפורמה משפטית, מחירי הקוטג', מתווה הגז או שסתם בא לי להוציא קיטור על זה שאסם לא מחזירים למדפים את הקורנפלקס במבה. (והוא באמת היה מדהים. מי שלא זכה לטעום לעולם לא ידע מה הוא הפסיד) הניסיון הבלתי פוסק הזה למצוא הבדלים לא רלוונטיים בין מרדכי דוד לנאווה רוזוליו הוא לא רק מעצבן אלא בעייתי הרבה יותר ממה שנדמה. המטרה מאחוריו היא לעצור את הפעילות של דוד (אני בעד), להפוך אותה ללא לגיטימית, אבל להשאיר פתח לכך שכשמתישהו בעתיד יהיה שוב משהו שיפריע לצד השני באופן קיצוני, כמו הרפורמה, יהיה מותר לו שוב להפעיל את אותו נשק בדיוק. לא יהיה אפשר לטעון "היי אמרתם שמה שמרדכי דוד עשה זה אלימות. מה פתאום לכם מותר?" כי כמובן, זה לא אותו דבר. לתפיסתי, זו אלימות וזו אלימות. זה לא לגיטימי וזה לא לגיטימי. צריך לעשות שני צעדים: 1. להבין שזה כן אותו דבר. 2. להפסיק.

David Oppenheim

13,283 просмотров • 8 месяцев назад

העולם הערבי סוער מההצהרה של הנשיא טראמפ על הגירת הפלסטינים מעזה לתמיד... והאמת המדהימה היא שאם יש מישהו שמייחל לכך שהתכנית הזו תתממש ותצא לפועל יותר מאיתנו בישראל אלה הם... העזתים עצמם! כן, הם לא יודו בזה לעולם אבל חלק גדול מהם מתחננים לעזוב את ההרס והחורבן בעזה, מתחננים לצאת ולחיות במקום אחר. הם מוכנים בקלות לזרוק את כל האידיאולוגיה וכל האמונה והערכים שלהם לפח רק בשביל לחיות בבית עם 4 קירות במדינה נורמלית. הבעיה הגדולה היא שאף מדינה לא מוכנה לקלוט את הפלסטינים, ואי אפשר שלא להבין אותן- אף מדינה ערבית לא רוצה את הזבל שהפלסטינים מביאים איתם וזו האמת. ואם התכנית של הנשיא טראמפ תצא לפועל, האויבים שלנו יקבלו את המסר הכי חד וברור: זה מה שקורה למי שמנסה להשמיד את מדינת ישראל, לא רק שהוא לא מצליח אלא בסוף הבית שלו והחלום שלו מושמד ולא רק שהוא לא יקח את אדמות ישראל אלא שהוא לא ישאר באדמה שהייתה שלו...

העולם הערבי סוער מההצהרה של הנשיא טראמפ על הגירת הפלסטינים מעזה לתמיד... והאמת המדהימה היא שאם יש מישהו שמייחל לכך שהתכנית הזו תתממש ותצא לפועל יותר מאיתנו בישראל אלה הם... העזתים עצמם! כן, הם לא יודו בזה לעולם אבל חלק גדול מהם מתחננים לעזוב את ההרס והחורבן בעזה, מתחננים לצאת ולחיות במקום אחר. הם מוכנים בקלות לזרוק את כל האידיאולוגיה וכל האמונה והערכים שלהם לפח רק בשביל לחיות בבית עם 4 קירות במדינה נורמלית. הבעיה הגדולה היא שאף מדינה לא מוכנה לקלוט את הפלסטינים, ואי אפשר שלא להבין אותן- אף מדינה ערבית לא רוצה את הזבל שהפלסטינים מביאים איתם וזו האמת. ואם התכנית של הנשיא טראמפ תצא לפועל, האויבים שלנו יקבלו את המסר הכי חד וברור: זה מה שקורה למי שמנסה להשמיד את מדינת ישראל, לא רק שהוא לא מצליח אלא בסוף הבית שלו והחלום שלו מושמד ולא רק שהוא לא יקח את אדמות ישראל אלא שהוא לא ישאר באדמה שהייתה שלו...

יוסף חדאד - Yoseph Haddad

27,100 просмотров • 1 год назад

קלוד ואני. לפני חצי שנה, אחרי הרבה ציוצי קלוד בפיד "נשברתי" והחלטתי לבדוק במה מדובר... למי שזוכר אז ממש עפתי על העניין... לקחתי כמה דוחות רווח והפסד וקלוד עשה לי דשבורד נחמד. במקביל כולם סיפרו על מותן הקרב של כל החברות תוכנה למינהן וכבר הכינו את ההספדים לוויקס, מאנדיי וכו... אני כמובן שלא עצרתי באותו הדשבורד והמשכתי לשחק עם הכלי הנהדר הזה. לתכנת לי דברים ללא שום ידע בתיכנות היה מבחינתי כל מה שחלמתי... בניתי את האתר למלחמה ובניתי את המנוע לשכר ועוד כמה דברים לעבודה ולחיים שאפילו לא צייצתי עליהם... בעוונותיי אפילו עברתי לעבוד עם קלוד קוד - ימח שמו עם הכמות אישורים שהוא מבקש על כל דבר שהוא עושה (נראה לי שסוף סוף הצלחתי לגרום לו לבקש פחות אישורים). עם הזמן שמתי לב שככל שאני מכין את השטח עם קלוד למה עושים בצורה טובה יותר אז התוצאה טובה יותר וגם הרבה יותר קל לתקן תוך כדי תנועה. או כמו שאומרים אצלכם בתעשייה - UX. מפה לשם אני כרגע עובד על איזה פרוייקט שקשור בעבודה שלי (ג'פניקה וכל המסביב) ... משהו שמבחינתי צריך לצאת וואו. אז הנה אני כבר יומיים שלמים רק יושב עם קלוד ומדברים על מה צריך להיות באתר ואיך להיות מוצג, מי משתמש ומה הוא יראה וכו וכו... לבינתיים הגענו כבר ל-19 עמודים של קובץ איפיון ועוד לא סיימנו. וזה עוד החלק הקל... מסתבר שהעיצוב בכלל זה החלק הכי קשה... איך להציג, מה להציג, מה לשים בKPI ובאיזה גודל. מה אני רוצה שהמשתמשים יראו כדי שיבינו מה הם רואים כדי שיצליחו להסיק מסקנות מבלי לחשוב יותר מידי. מה הצבעים? מה הכפתורים? לעשות לבד או לקנות אולי משהו מוכן ורק לעשות לו התאמות? אולי בכלל להתקין את UI UX Pro Max? האמת שהתקנתי וזה אחלה אבל עדיין צריך לחשוב. בקיצור... מלא עבודה כדי להביא מוצר שהוא וואוו מבחינתי. אני אצליח להביא אותו... זה ברור לי. כל זה אני משתף כי הגעתי למסקנה: עם כל הכבוד לקלוד שיודע לתכנת... אם לא יודעים מה רוצים ולא לומדים את הבסיס לדברים הללו אז התוצאות אולי נחמדות אבל ממש לא מקצועיות. קלוד ודומיו זה נחמד מאד למי שחסר ניסיון ורוצה לעשות לעצמו איזה אפליקציה נחמדה אבל לא יותר מזה. זה אולי יחליף את אלו שכתבו פיזית את הקוד אבל עדיין רחוק לדעתי מלהחליף את אלו שמאפיינים את מה צריך להיות בקוד ואיך זה ייראה בסופו של דבר. וזה לפני שאני בכלל נכנס לכל עניין האבטחת מידע, שרתים ועוד מיליון מונחים שעדיין אין לי מושג מה אומרים. תכניסו את ההספדים לכיס... לדעתי הצנועה קלוד ודומיו רק הולכים לייעל את כל החברות תוכנה שכבר קברו אותן... אולי הן ייצרכו פחות אנשים שפיזית כותבים קוד אבל עדיין יצטרכו את מיטב המוחות שיגידו למכונות הללו מה לעשות ואיך לעשות. תודה על תשומת הלב שלכם. הולך לקלל את קלוד שממשיך לבקש אישורים ולא נותן לי מנוחה.

קלוד ואני. לפני חצי שנה, אחרי הרבה ציוצי קלוד בפיד "נשברתי" והחלטתי לבדוק במה מדובר... למי שזוכר אז ממש עפתי על העניין... לקחתי כמה דוחות רווח והפסד וקלוד עשה לי דשבורד נחמד. במקביל כולם סיפרו על מותן הקרב של כל החברות תוכנה למינהן וכבר הכינו את ההספדים לוויקס, מאנדיי וכו... אני כמובן שלא עצרתי באותו הדשבורד והמשכתי לשחק עם הכלי הנהדר הזה. לתכנת לי דברים ללא שום ידע בתיכנות היה מבחינתי כל מה שחלמתי... בניתי את האתר למלחמה ובניתי את המנוע לשכר ועוד כמה דברים לעבודה ולחיים שאפילו לא צייצתי עליהם... בעוונותיי אפילו עברתי לעבוד עם קלוד קוד - ימח שמו עם הכמות אישורים שהוא מבקש על כל דבר שהוא עושה (נראה לי שסוף סוף הצלחתי לגרום לו לבקש פחות אישורים). עם הזמן שמתי לב שככל שאני מכין את השטח עם קלוד למה עושים בצורה טובה יותר אז התוצאה טובה יותר וגם הרבה יותר קל לתקן תוך כדי תנועה. או כמו שאומרים אצלכם בתעשייה - UX. מפה לשם אני כרגע עובד על איזה פרוייקט שקשור בעבודה שלי (ג'פניקה וכל המסביב) ... משהו שמבחינתי צריך לצאת וואו. אז הנה אני כבר יומיים שלמים רק יושב עם קלוד ומדברים על מה צריך להיות באתר ואיך להיות מוצג, מי משתמש ומה הוא יראה וכו וכו... לבינתיים הגענו כבר ל-19 עמודים של קובץ איפיון ועוד לא סיימנו. וזה עוד החלק הקל... מסתבר שהעיצוב בכלל זה החלק הכי קשה... איך להציג, מה להציג, מה לשים בKPI ובאיזה גודל. מה אני רוצה שהמשתמשים יראו כדי שיבינו מה הם רואים כדי שיצליחו להסיק מסקנות מבלי לחשוב יותר מידי. מה הצבעים? מה הכפתורים? לעשות לבד או לקנות אולי משהו מוכן ורק לעשות לו התאמות? אולי בכלל להתקין את UI UX Pro Max? האמת שהתקנתי וזה אחלה אבל עדיין צריך לחשוב. בקיצור... מלא עבודה כדי להביא מוצר שהוא וואוו מבחינתי. אני אצליח להביא אותו... זה ברור לי. כל זה אני משתף כי הגעתי למסקנה: עם כל הכבוד לקלוד שיודע לתכנת... אם לא יודעים מה רוצים ולא לומדים את הבסיס לדברים הללו אז התוצאות אולי נחמדות אבל ממש לא מקצועיות. קלוד ודומיו זה נחמד מאד למי שחסר ניסיון ורוצה לעשות לעצמו איזה אפליקציה נחמדה אבל לא יותר מזה. זה אולי יחליף את אלו שכתבו פיזית את הקוד אבל עדיין רחוק לדעתי מלהחליף את אלו שמאפיינים את מה צריך להיות בקוד ואיך זה ייראה בסופו של דבר. וזה לפני שאני בכלל נכנס לכל עניין האבטחת מידע, שרתים ועוד מיליון מונחים שעדיין אין לי מושג מה אומרים. תכניסו את ההספדים לכיס... לדעתי הצנועה קלוד ודומיו רק הולכים לייעל את כל החברות תוכנה שכבר קברו אותן... אולי הן ייצרכו פחות אנשים שפיזית כותבים קוד אבל עדיין יצטרכו את מיטב המוחות שיגידו למכונות הללו מה לעשות ואיך לעשות. תודה על תשומת הלב שלכם. הולך לקלל את קלוד שממשיך לבקש אישורים ולא נותן לי מנוחה.

מואיז הקטן ®

24,455 просмотров • 1 день назад

עודד רונן: קשה להתרומם מאז הבימה. לא רק בגלל האלימות עצמה. המכות, הדחיפות, ההטחות לרצפה, הגרירות, אלא בגלל מה שזה חשף. ב 1.3.23 בעזריאלי מול סוויסה, נפלה לנו לבנה על הראש. אנחנו כעת האויב, ואחרי זה כמעט שנה של אלימות ברחובות. ואז, השביעי. היה משהו בשביעי, שהשחית את מושג הגוף, יותר משכל סיוט יכל לדמיין. זה קרה לכולנו, לכל החברה הישראלית, גם לשוטרים. זה סימן לי את הסוף של הדבר הזה. לא כי הייתי תמים, אלא כי היה לי ברור, שהחברה שלנו כבר לא תוכל לשאת אלימות פיזית כזאת, מבפנים כלפי פנים, אחרי מה שאותם אנשים חוו, וכתוצאה מזה, כולנו. ראינו את הקץ הזה ביחד, נותר רק לצעוד אחורה משם. לא יכלתי לנשום כשראיתי את השוטרים מרביצים למשפחות חטופים, מג”ב נכנסים באלימות לתוך הפגנות החטופים. כדי להפריד מה. את המשפחות מהאהובים שלהם בשבי? היינו מזועזעים, אבל לא זזנו מהמקום. היה משהו במאבק להשיב אותם, שהיה כל כך קדוש, כל כך דחוף, כל כך ברור, שהשוק מהאלימות פשוט לא היה הדבר הכי חשוב. החטופים במנהרות היו הדבר היחיד שחשוב, וכל השאר התבטל. כשהם חזרו, הבנתי שנסגר פרק. שנת בחירות עם חוקים משלה - לכלוך עלינו, גזלייטינג ברמה אולימפית, רדיפות, ביזה, שחיתות, מלחמות להסחת דעת, חנינה, וההמצאה החדשה, כנופיות רחוב שהמשטרה נותנת להן גב. אבל לא דמיינתי שנגיע לרגע שבו המשטרה עצמה נראית כמו כנופיה שכירת חרב. מה שהכי שובר אותי בהבימה, זו ההבנה שזאת לא תגובה למה המפגינים עשו או לא עשו. להפך. המטרה הוכרזה מראש. להביא אלימות שלא לקוחה מעולם בני האדם, לאנשים הכי ישרים שעוד יש פה. להביא אותה בצורה שתהמם אותנו. שתשתק אותנו. וכאן האפלה האמיתית. משטרים אפלים לא עובדים בצורה ליניארית. אם תעשו כך וכך, נגיב כך וכך. אם לא תעשו כך וכך, לא נגיב כך וכך. הם שוברים את הקשר בין סיבה לתוצאה. גם אם תתנהג יפה, גם אם תעמוד בשקט, נפוצץ אותך במכות. אין היגיון, אין חוק, אין איך להישמר. הכי טוב שלא תצא מהבית. ממליצים לך שלא תבוא. חבל עליך. חשבנו שהמציאות הנוכחית שלנו היא מלחמה מופרעת עם איראן. לו היו אומרים לנו לפני שנה, במרץ תהיו במלחמת איראן 2, היתה נשמטת לנו הלסת. חשבנו שהחיים שלנו הם טילים התפצלויות בשמיים מקלטים התראות בניינים הרוסים חוסר שינה הישרדות. אבל זה בכלל לא הסיפור. מה הם בישלו, בזמן שאנחנו רצים למקלט, זה הסיפור. מה עשו מתחת לפני השטח, בזמן שכולנו הסתכלנו למעלה. כמו בתחילת המלחמה, כשהעם רצה את החטופים, הם גיבשו תכנית איך להפריד בין המשפחות, איך להפוך את המאבק ל-“שמאל”. זה היה הסיפור. כשה-6 נרצחו וכולנו התמוטטנו בפנים, הוא ישב עם סוכני קטאר בלשכה וסיכמו איך להדליף ולטרפד. זה היה הסיפור. השוטרים והמג”בניקים, חלקם בני עשרים, היו עם עיניים פקוחות אך המבט כבוי. מסתכלים על בן אדם, ומתחילים לחשב. איך נכאיב לו, איך הכי טוב שנעיף אותו לקרקע, נשתק אותו. קור. דיוק. טכניקה, עיניים קרות. האנושי נמחק. זה הוסבר, הוכן, תורגל, במשך הרבה זמן. זה הסיפור שלנו. לא איראן, לא אנשים שמתים בערים מטילים באמצע היום. המטרה של המשטרה בהבימה היתה אחת: ציד. אנחנו בסרט עתידני שבו צדים את האזרחים. ההלם לא איפשר לי לתפקד, ואני יודע שאני לא היחיד. ולצידו ידיעה פנימית שקטה וברורה. אנחנו כבר לא האזרחים המסכנים של תחילת 2023. אנחנו נכנסנו מתחת לאלונקה בכל תא בגוף שלנו. אנחנו אלה שנלחמנו על החטופים. לא יכלנו לנשום, לא יכלנו לישון, לא יכלנו לחיות. הגוף שלהם נמק במנהרות ולא יכלנו לשאת את זה. זה מי שאנחנו. קדושת הגוף. קדושת היחיד. קדושת החיים. אם ניאלץ לשחק, נשחק. אבל לא כקורבנות. העומק שלנו, הרוח שלנו, הגיעו לקודש הקודשים של האנושיות. שם אנחנו. בימים אפלים, שלרגע את זה לא נשכח.

עודד רונן: קשה להתרומם מאז הבימה. לא רק בגלל האלימות עצמה. המכות, הדחיפות, ההטחות לרצפה, הגרירות, אלא בגלל מה שזה חשף. ב 1.3.23 בעזריאלי מול סוויסה, נפלה לנו לבנה על הראש. אנחנו כעת האויב, ואחרי זה כמעט שנה של אלימות ברחובות. ואז, השביעי. היה משהו בשביעי, שהשחית את מושג הגוף, יותר משכל סיוט יכל לדמיין. זה קרה לכולנו, לכל החברה הישראלית, גם לשוטרים. זה סימן לי את הסוף של הדבר הזה. לא כי הייתי תמים, אלא כי היה לי ברור, שהחברה שלנו כבר לא תוכל לשאת אלימות פיזית כזאת, מבפנים כלפי פנים, אחרי מה שאותם אנשים חוו, וכתוצאה מזה, כולנו. ראינו את הקץ הזה ביחד, נותר רק לצעוד אחורה משם. לא יכלתי לנשום כשראיתי את השוטרים מרביצים למשפחות חטופים, מג”ב נכנסים באלימות לתוך הפגנות החטופים. כדי להפריד מה. את המשפחות מהאהובים שלהם בשבי? היינו מזועזעים, אבל לא זזנו מהמקום. היה משהו במאבק להשיב אותם, שהיה כל כך קדוש, כל כך דחוף, כל כך ברור, שהשוק מהאלימות פשוט לא היה הדבר הכי חשוב. החטופים במנהרות היו הדבר היחיד שחשוב, וכל השאר התבטל. כשהם חזרו, הבנתי שנסגר פרק. שנת בחירות עם חוקים משלה - לכלוך עלינו, גזלייטינג ברמה אולימפית, רדיפות, ביזה, שחיתות, מלחמות להסחת דעת, חנינה, וההמצאה החדשה, כנופיות רחוב שהמשטרה נותנת להן גב. אבל לא דמיינתי שנגיע לרגע שבו המשטרה עצמה נראית כמו כנופיה שכירת חרב. מה שהכי שובר אותי בהבימה, זו ההבנה שזאת לא תגובה למה המפגינים עשו או לא עשו. להפך. המטרה הוכרזה מראש. להביא אלימות שלא לקוחה מעולם בני האדם, לאנשים הכי ישרים שעוד יש פה. להביא אותה בצורה שתהמם אותנו. שתשתק אותנו. וכאן האפלה האמיתית. משטרים אפלים לא עובדים בצורה ליניארית. אם תעשו כך וכך, נגיב כך וכך. אם לא תעשו כך וכך, לא נגיב כך וכך. הם שוברים את הקשר בין סיבה לתוצאה. גם אם תתנהג יפה, גם אם תעמוד בשקט, נפוצץ אותך במכות. אין היגיון, אין חוק, אין איך להישמר. הכי טוב שלא תצא מהבית. ממליצים לך שלא תבוא. חבל עליך. חשבנו שהמציאות הנוכחית שלנו היא מלחמה מופרעת עם איראן. לו היו אומרים לנו לפני שנה, במרץ תהיו במלחמת איראן 2, היתה נשמטת לנו הלסת. חשבנו שהחיים שלנו הם טילים התפצלויות בשמיים מקלטים התראות בניינים הרוסים חוסר שינה הישרדות. אבל זה בכלל לא הסיפור. מה הם בישלו, בזמן שאנחנו רצים למקלט, זה הסיפור. מה עשו מתחת לפני השטח, בזמן שכולנו הסתכלנו למעלה. כמו בתחילת המלחמה, כשהעם רצה את החטופים, הם גיבשו תכנית איך להפריד בין המשפחות, איך להפוך את המאבק ל-“שמאל”. זה היה הסיפור. כשה-6 נרצחו וכולנו התמוטטנו בפנים, הוא ישב עם סוכני קטאר בלשכה וסיכמו איך להדליף ולטרפד. זה היה הסיפור. השוטרים והמג”בניקים, חלקם בני עשרים, היו עם עיניים פקוחות אך המבט כבוי. מסתכלים על בן אדם, ומתחילים לחשב. איך נכאיב לו, איך הכי טוב שנעיף אותו לקרקע, נשתק אותו. קור. דיוק. טכניקה, עיניים קרות. האנושי נמחק. זה הוסבר, הוכן, תורגל, במשך הרבה זמן. זה הסיפור שלנו. לא איראן, לא אנשים שמתים בערים מטילים באמצע היום. המטרה של המשטרה בהבימה היתה אחת: ציד. אנחנו בסרט עתידני שבו צדים את האזרחים. ההלם לא איפשר לי לתפקד, ואני יודע שאני לא היחיד. ולצידו ידיעה פנימית שקטה וברורה. אנחנו כבר לא האזרחים המסכנים של תחילת 2023. אנחנו נכנסנו מתחת לאלונקה בכל תא בגוף שלנו. אנחנו אלה שנלחמנו על החטופים. לא יכלנו לנשום, לא יכלנו לישון, לא יכלנו לחיות. הגוף שלהם נמק במנהרות ולא יכלנו לשאת את זה. זה מי שאנחנו. קדושת הגוף. קדושת היחיד. קדושת החיים. אם ניאלץ לשחק, נשחק. אבל לא כקורבנות. העומק שלנו, הרוח שלנו, הגיעו לקודש הקודשים של האנושיות. שם אנחנו. בימים אפלים, שלרגע את זה לא נשכח.

ShAuLi ✊🏼🔥🏳️‍🌈

11,629 просмотров • 4 месяцев назад

קחו קצת אסקפיזם… איתן (בן 22 חודש) לשמחתי ירש את כשרון השפות מאמא שלו. הוא ממלמל מילים וחצאי משפטים ב-3 שפות (איתי הוא מדבר עברית, עם אישתי שדוברת אנגלית שפת אם- אנגלית, ובגן הולנדית) ביום שישי היו לי המון שיחות טלפון סוערות (משבר Lukoil) שבהן כל הזמן קיבלתי עדכונים, שהיו גרועים אחד אחרי השני. מדי פעם הילד היה לידי וכנראה חזרתי על אותו ביטוי שוב ושוב (לא שמתי לב זה היה במהלך שיחה). הערב הוא הוציא את הרפידה מהנעל שלו. מה שיפה זה שהוא יודע מתי להשתמש בביטוי מבלי להבין אותו, אלא רק מהטונציה הוא הבין להשתמש בו כשמשהו מרגיז קורה…😂 לקח לי קצת זמן להבין מה הוא אומר ואז התחלתי לצלם…. הגננת הולכת להרוג אותי…

קחו קצת אסקפיזם… איתן (בן 22 חודש) לשמחתי ירש את כשרון השפות מאמא שלו. הוא ממלמל מילים וחצאי משפטים ב-3 שפות (איתי הוא מדבר עברית, עם אישתי שדוברת אנגלית שפת אם- אנגלית, ובגן הולנדית) ביום שישי היו לי המון שיחות טלפון סוערות (משבר Lukoil) שבהן כל הזמן קיבלתי עדכונים, שהיו גרועים אחד אחרי השני. מדי פעם הילד היה לידי וכנראה חזרתי על אותו ביטוי שוב ושוב (לא שמתי לב זה היה במהלך שיחה). הערב הוא הוציא את הרפידה מהנעל שלו. מה שיפה זה שהוא יודע מתי להשתמש בביטוי מבלי להבין אותו, אלא רק מהטונציה הוא הבין להשתמש בו כשמשהו מרגיז קורה…😂 לקח לי קצת זמן להבין מה הוא אומר ואז התחלתי לצלם…. הגננת הולכת להרוג אותי…

Eran Efrat

41,233 просмотров • 9 месяцев назад

אבי דיכטר הוא, לכאורה, אחד השפויים האחרונים בקהל שמשי נתניהו. והוא אומר כאן ש״בנט ולפיד הביאו לנו את אחד האסונות הגדולים בתולדותינו״. וידאתי שזה לא AI. זה אמיתי. ״מסרו 10 קמ״ר שטח ריבוני שלנו לחיזבאללה״, הוא אומר. ואללה. כמובן שזה לא נכון. לא שטח ריבוני ולא נעליים. מים כלכליים, במסגרתם קיבלנו הכרה לבנונית ובי״ל על כל שדות הגז הפעילים שלנו, בעוד הלבנונים קיבלו הכרה ישראלית ובי״ל על שטח קטן בו הם אמורים היו למצוא גז. ובכן, התברר שאין שם גז. מה גם, שאם היה מתגלה שם גז, 25% ממנו היה שייך לנו. עצוב על דיכטר. באמת. בראיון הבא הוא כבר יטען שה-7 באוקטובר היה במשמרת של בנט ולפיד.

אבי דיכטר הוא, לכאורה, אחד השפויים האחרונים בקהל שמשי נתניהו. והוא אומר כאן ש״בנט ולפיד הביאו לנו את אחד האסונות הגדולים בתולדותינו״. וידאתי שזה לא AI. זה אמיתי. ״מסרו 10 קמ״ר שטח ריבוני שלנו לחיזבאללה״, הוא אומר. ואללה. כמובן שזה לא נכון. לא שטח ריבוני ולא נעליים. מים כלכליים, במסגרתם קיבלנו הכרה לבנונית ובי״ל על כל שדות הגז הפעילים שלנו, בעוד הלבנונים קיבלו הכרה ישראלית ובי״ל על שטח קטן בו הם אמורים היו למצוא גז. ובכן, התברר שאין שם גז. מה גם, שאם היה מתגלה שם גז, 25% ממנו היה שייך לנו. עצוב על דיכטר. באמת. בראיון הבא הוא כבר יטען שה-7 באוקטובר היה במשמרת של בנט ולפיד.

Ben Caspit בן כספית

58,304 просмотров • 3 месяцев назад

נתניהו עסוק בהפצת ספין מגוחך שהטיסה שלו לניו יורק הייתה הטעיה. הוידאו הזה מראה מציאות אחרת אז בדקתי מה קרה באמת מאחרי הקלעים: המבצע בדחיה אושר על ידי נתניהו במהלך השבוע (כמו עוד מבצעים רבים אחרים שמחכים להזדמנות). מי שהוסמך לקבל את ההחלטה בהעדרו הוא גלנט. הטיסה הייתה פוליטית לגמרי. נאום לבייס בארץ. קהל מעודדים בתשלום בזמן שכמעט כל הנציגים הרשמיים יוצאים מהאולם + סופ"ש עם ילד"ז. הטיסה מנוגדת לחלוטין לכל שיקול בטחוני (וגם אם הנאום היה חשוב, ראוי היה לנחות, לנאום ולטוס מייד בחזרה ולא להשאר 12 שעות אחרי הנאום בניו יורק). הביצוע בדחיה הפתיע את נתניהו. לא רק שהוא לא אישר, הוא אפילו לא ידע שגלנט נתן אור ירוק. נתניהו קיבל את העדכון רק לאחר הביצוע (ודרך אגב, לא הייתה שום דרך בטוחה מבחינת בטחון מידע לעדכן את נתניהו במידע כזה רגיש בזמן אמיתי). למעשה נתניהו שומע על החיסול רק לאחר מעשה. הוא מייד רץ להצטלם עם טלפון להתחיל להפיץ את הספין, אבל זה באמת מגוחך וכל מי שהיה אי פעם בנסיעה כזאת יעיד שמידע מודיעיני ברמה כזאת לא משתפים בטלפון. ואז מגיע הטירוף המוחלט. נתניהו מבין שהוא צריך לעלות מייד על המטוס (כדי לחזק את הספין) אבל גברת שמפניה לא הייתה מוכנה ודאגה להרויח עוד 12 שעות עם ילד"ז וחבורת הלקקנים לפני שהיא חוזרת למעצר בית בישראל. זה הסיפור האמיתי - בדוק!

נתניהו עסוק בהפצת ספין מגוחך שהטיסה שלו לניו יורק הייתה הטעיה. הוידאו הזה מראה מציאות אחרת אז בדקתי מה קרה באמת מאחרי הקלעים: המבצע בדחיה אושר על ידי נתניהו במהלך השבוע (כמו עוד מבצעים רבים אחרים שמחכים להזדמנות). מי שהוסמך לקבל את ההחלטה בהעדרו הוא גלנט. הטיסה הייתה פוליטית לגמרי. נאום לבייס בארץ. קהל מעודדים בתשלום בזמן שכמעט כל הנציגים הרשמיים יוצאים מהאולם + סופ"ש עם ילד"ז. הטיסה מנוגדת לחלוטין לכל שיקול בטחוני (וגם אם הנאום היה חשוב, ראוי היה לנחות, לנאום ולטוס מייד בחזרה ולא להשאר 12 שעות אחרי הנאום בניו יורק). הביצוע בדחיה הפתיע את נתניהו. לא רק שהוא לא אישר, הוא אפילו לא ידע שגלנט נתן אור ירוק. נתניהו קיבל את העדכון רק לאחר הביצוע (ודרך אגב, לא הייתה שום דרך בטוחה מבחינת בטחון מידע לעדכן את נתניהו במידע כזה רגיש בזמן אמיתי). למעשה נתניהו שומע על החיסול רק לאחר מעשה. הוא מייד רץ להצטלם עם טלפון להתחיל להפיץ את הספין, אבל זה באמת מגוחך וכל מי שהיה אי פעם בנסיעה כזאת יעיד שמידע מודיעיני ברמה כזאת לא משתפים בטלפון. ואז מגיע הטירוף המוחלט. נתניהו מבין שהוא צריך לעלות מייד על המטוס (כדי לחזק את הספין) אבל גברת שמפניה לא הייתה מוכנה ודאגה להרויח עוד 12 שעות עם ילד"ז וחבורת הלקקנים לפני שהיא חוזרת למעצר בית בישראל. זה הסיפור האמיתי - בדוק!

Ami Dror 🇮🇱 עמי דרור

99,505 просмотров • 1 год назад

מכתב פתוח לליאור רז, שמעתי אותך מדבר בהשתאות רבה על החפ"ק של "אחים לנשק" בבית קמה אחרי השבעה באוקטובר ועל "הנרטיב" שאתה מייחס לאנשים שממאנים לשכוח מה היה כאן רגע אחד קטנטן לפני. איני יודעת היכן אתה ממוקם במפה הפוליטית. אני יכולה רק לנחש, אבל אני תוהה אם אתה מדבר מתוך פוזיציה, או שפשוט ניחנת בזכרון קצר במיוחד. משום שלנו, הציבור העצום שמבקר אותם, יש זכרון מצוין. אנחנו לא שכחנו - ואנחנו לא נשכח. לא שכחנו מה חבורת לובשי חולצות הסמליל של "אחים לנשק" עוללה כאן ערב הטבח. לא שכחנו את ההבטחות שנאמרו בשאגה גדולה מעל בימת פודיום ענק, הישר לאוזניו של האויב הקשוב: שינטשו את המטוסים, את הספינות, את חדרי הפיקוד, ושלא יהיה צבא עם. קולט, ליאור? שלא יהיה צבא עם! חומת המגן של הילדים שלנו - במדינה שבה אנחנו מגדלים אותם. לא שכחנו ולא נשכח את ההקראה התקשורתית של היחידות שלא יתייצבו למילואים ערב הטבח, שנשמעה בהתלהבות מבעיתה. "גולני, גולני" זה עדיין מהדהד באוזנינו בצרימה שורפת. אנחנו, בניגוד אליך, לא שכחנו את האיומים, לא שכחנו את הניסיון להפוך את צה"ל מצבא העם לצבא מותנה פוליטית. לא שכחנו את הקריאות לעצור, לשבש, לחסום, למרר את חיי הציבור ולייצר תחושה שמדינה שלמה מוחזקת כבת ערובה, בשל גחמות טנטרום עלבון קלפי שיצא מכל פרופורציה. לא שכחנו את הבריונות. לא שכחנו את הכאוס. לא שכחנו את המדון, הפילוג והקיטוב ששטפו את הרחובות - ועודם. לא שכחנו את מי שהתנהגו משל המדינה, הצבא, הרחוב, הדגל והדמוקרטיה רשומים בטאבו על שמם. ובעיקר, לא שכחנו את הדבר החמור מכל; שהם השתמשו בחומת המגן של הילדים שלנו, בקדושת השירות הצבאי ובאמון הציבור בצה"ל - כדי להפעיל לחץ פוליטי על ממשלה נבחרת. הם לקחו את המקום הכי קדוש, הכי עדין, הכי שברירי, את הלב הפועם של הקונצנזוס הישראלי - הנכונות להגן על הבית ללא תנאי וללא סייג - והפכו אותו לכלי מיקוח לטובת סחטנות פוליטית. ותקצר היריעה מלמנות את מה שהחבורה הזו עשתה כאן ערב הטבח ואחריו. ואם לא די בכך, כיום הם מנסים להלך אימים באמצעות פיזור תביעות השתקה נגד אזרחים מן השורה, שכל חטאם הוא שהם מסרבים להפסיק להזכיר להם את מה שהם כל כך רוצים שנשכח. אז ליאור היקר, לא. אנחנו לא נסכים לשכתוב ההיסטוריה. אפשר להודות לאדם שחילץ משפחה משדרות - ועדיין לומר את האמת על מלוא הרקורד שבאמתחתו. אפשר לכבד מעשה אנושי בשעת חירום - ועדיין לסרב להפוך אותו למכונת כביסה שמלבינה, ע"ח כאב לאומי. מי שהצית שריפה ביד אחת וביד השנייה אחז במטף, לא הופך בשל כך לגיבור לאומי. ודאי לא כאשר בידיו די אמצעים, קשרים, כסף, תקשורת ואופרציה ממותגת היטב, כדי להפוך כל חמגשית, כל אבטיח וכל צילום שטח לסיפור גבורה מהונדס היטב. יש דברים שאין מספיק מלבינים בעולם כדי להלבין. יש כתמים ששום סרטון מרגש לא ימרק - ויש זכרון ציבורי שלא יימחק, גם אם ינסו לעטוף אותו בעטיפת חפ"ק שפורטת על מיתרי ליבם של בעלי הזכרון הקצרצר. מי שמנסה להנדס את הנרטיב הוא לא מי שמסרב לשכוח, אלא זה שמבקש שאנחנו נשכח. תזכורת קטנה, שהיא אפילו לא קורטוב ממה שהיה כאן.

מכתב פתוח לליאור רז, שמעתי אותך מדבר בהשתאות רבה על החפ"ק של "אחים לנשק" בבית קמה אחרי השבעה באוקטובר ועל "הנרטיב" שאתה מייחס לאנשים שממאנים לשכוח מה היה כאן רגע אחד קטנטן לפני. איני יודעת היכן אתה ממוקם במפה הפוליטית. אני יכולה רק לנחש, אבל אני תוהה אם אתה מדבר מתוך פוזיציה, או שפשוט ניחנת בזכרון קצר במיוחד. משום שלנו, הציבור העצום שמבקר אותם, יש זכרון מצוין. אנחנו לא שכחנו - ואנחנו לא נשכח. לא שכחנו מה חבורת לובשי חולצות הסמליל של "אחים לנשק" עוללה כאן ערב הטבח. לא שכחנו את ההבטחות שנאמרו בשאגה גדולה מעל בימת פודיום ענק, הישר לאוזניו של האויב הקשוב: שינטשו את המטוסים, את הספינות, את חדרי הפיקוד, ושלא יהיה צבא עם. קולט, ליאור? שלא יהיה צבא עם! חומת המגן של הילדים שלנו - במדינה שבה אנחנו מגדלים אותם. לא שכחנו ולא נשכח את ההקראה התקשורתית של היחידות שלא יתייצבו למילואים ערב הטבח, שנשמעה בהתלהבות מבעיתה. "גולני, גולני" זה עדיין מהדהד באוזנינו בצרימה שורפת. אנחנו, בניגוד אליך, לא שכחנו את האיומים, לא שכחנו את הניסיון להפוך את צה"ל מצבא העם לצבא מותנה פוליטית. לא שכחנו את הקריאות לעצור, לשבש, לחסום, למרר את חיי הציבור ולייצר תחושה שמדינה שלמה מוחזקת כבת ערובה, בשל גחמות טנטרום עלבון קלפי שיצא מכל פרופורציה. לא שכחנו את הבריונות. לא שכחנו את הכאוס. לא שכחנו את המדון, הפילוג והקיטוב ששטפו את הרחובות - ועודם. לא שכחנו את מי שהתנהגו משל המדינה, הצבא, הרחוב, הדגל והדמוקרטיה רשומים בטאבו על שמם. ובעיקר, לא שכחנו את הדבר החמור מכל; שהם השתמשו בחומת המגן של הילדים שלנו, בקדושת השירות הצבאי ובאמון הציבור בצה"ל - כדי להפעיל לחץ פוליטי על ממשלה נבחרת. הם לקחו את המקום הכי קדוש, הכי עדין, הכי שברירי, את הלב הפועם של הקונצנזוס הישראלי - הנכונות להגן על הבית ללא תנאי וללא סייג - והפכו אותו לכלי מיקוח לטובת סחטנות פוליטית. ותקצר היריעה מלמנות את מה שהחבורה הזו עשתה כאן ערב הטבח ואחריו. ואם לא די בכך, כיום הם מנסים להלך אימים באמצעות פיזור תביעות השתקה נגד אזרחים מן השורה, שכל חטאם הוא שהם מסרבים להפסיק להזכיר להם את מה שהם כל כך רוצים שנשכח. אז ליאור היקר, לא. אנחנו לא נסכים לשכתוב ההיסטוריה. אפשר להודות לאדם שחילץ משפחה משדרות - ועדיין לומר את האמת על מלוא הרקורד שבאמתחתו. אפשר לכבד מעשה אנושי בשעת חירום - ועדיין לסרב להפוך אותו למכונת כביסה שמלבינה, ע"ח כאב לאומי. מי שהצית שריפה ביד אחת וביד השנייה אחז במטף, לא הופך בשל כך לגיבור לאומי. ודאי לא כאשר בידיו די אמצעים, קשרים, כסף, תקשורת ואופרציה ממותגת היטב, כדי להפוך כל חמגשית, כל אבטיח וכל צילום שטח לסיפור גבורה מהונדס היטב. יש דברים שאין מספיק מלבינים בעולם כדי להלבין. יש כתמים ששום סרטון מרגש לא ימרק - ויש זכרון ציבורי שלא יימחק, גם אם ינסו לעטוף אותו בעטיפת חפ"ק שפורטת על מיתרי ליבם של בעלי הזכרון הקצרצר. מי שמנסה להנדס את הנרטיב הוא לא מי שמסרב לשכוח, אלא זה שמבקש שאנחנו נשכח. תזכורת קטנה, שהיא אפילו לא קורטוב ממה שהיה כאן.

Amalia Ozer

14,063 просмотров • 2 месяцев назад

גדלתי על ידידיה מאיר. כל בוקר עם הקורנפלקס ובדרך לבית הספר, רדיו קול חי. קול נעים, מוזיקה מתוקה והרבה סיפורי חסידים. זאת הילדות שלי, היידיש קייט, אבל אז ידידיה התבגר או אני. הוא הבין שבשביל להישאר ״חי״ לא צריך תוכן, לא צריך אמת, אפשר ליפול למה שהוא הכי הזהיר ממנו. רדידות. עשרות תוכניות בוקר שלו ושישי עם סיון הוא דיבר על סכנות ומחירי הרשתות החברתיות, למה הן מובילות והנה הוא שם, בגאון. זה לא שהוא הקצין או לא חושב כמוני, הוא החליט תמיד להביא את הטייק הכי רדוד שיביא לו את הסינק. פעם אפילו עשיתי פרויקט קטן- להוציא מכל תוכנית של הפטריוטים רק את מה שידידיה אומר, התייאשתי אחרי תוכנית אחת בערך, זה היה מבאס. אין לי בעיה עם עקיצות או ויכוחים, הוא כמעט ולא מדבר או מתווכח הוא מקטין ומשקר, את ההוא משווה לכאורה לשטן והאחר סתם אידיוט. כמובן שהכל עטוף בחיוך, הסתייגות שתאפשר לו להגיד הכל וסיפורי חסידים. בכל זאת צריך להצדיק את כסא הרב. צר לי עליך אחי, פעם נעמת לי מאוד. קח שבת אחת, תקרא את הספרים על שיצאו מהבית שלך על גדולי האומה, על עין טובה ואמת.

גדלתי על ידידיה מאיר. כל בוקר עם הקורנפלקס ובדרך לבית הספר, רדיו קול חי. קול נעים, מוזיקה מתוקה והרבה סיפורי חסידים. זאת הילדות שלי, היידיש קייט, אבל אז ידידיה התבגר או אני. הוא הבין שבשביל להישאר ״חי״ לא צריך תוכן, לא צריך אמת, אפשר ליפול למה שהוא הכי הזהיר ממנו. רדידות. עשרות תוכניות בוקר שלו ושישי עם סיון הוא דיבר על סכנות ומחירי הרשתות החברתיות, למה הן מובילות והנה הוא שם, בגאון. זה לא שהוא הקצין או לא חושב כמוני, הוא החליט תמיד להביא את הטייק הכי רדוד שיביא לו את הסינק. פעם אפילו עשיתי פרויקט קטן- להוציא מכל תוכנית של הפטריוטים רק את מה שידידיה אומר, התייאשתי אחרי תוכנית אחת בערך, זה היה מבאס. אין לי בעיה עם עקיצות או ויכוחים, הוא כמעט ולא מדבר או מתווכח הוא מקטין ומשקר, את ההוא משווה לכאורה לשטן והאחר סתם אידיוט. כמובן שהכל עטוף בחיוך, הסתייגות שתאפשר לו להגיד הכל וסיפורי חסידים. בכל זאת צריך להצדיק את כסא הרב. צר לי עליך אחי, פעם נעמת לי מאוד. קח שבת אחת, תקרא את הספרים על שיצאו מהבית שלך על גדולי האומה, על עין טובה ואמת.

יאיר וייגלר

37,403 просмотров • 7 месяцев назад

בפצצת המצרר שפגעה בבית ברמת גן היה מנגנון השהייה. זה מנגנון שמחכה כמה אלפיות שנייה בין רגע הפגיעה בתקרה ועד שהפצצה מתפוצצת. בזמן הזה הפצצה חודרת מבעד לתקרה ומתפוצצת באוויר בתוך חלל החדר. אפשר לראות בבירור על הקירות את הרסיסים הרבים שיצאו מהפיצוץ. הרסיסים האלו יוצאים כמעט כולם בכיוון אופקי בניצב לפצצה (בגלל זה רואים רצועה צרה שלא מכסה את כל גובה הקיר). הם מסוכנים מאוד ואחראים לרוב הנפגעים וההרוגים מפצצות כאלו, יותר מגל ההדף שהוא חלש למדי בפצצה קטנה. לצערנו הזוג בדירה לא הספיק להגיע לממ״ד ונהרג. קירות הממ״ד עוצרים רסיסים כאלו ומי שבתוכו לא היה נפגע. מה אנחנו לומדים מזה? כמה חשוב להיות במרחב מוגן, זה תמיד נכון כמובן. אפילו אם הוא בקומה עליונה. אם לא מספיקים, אז עדיף להיות בחדר מדרגות בקומה אמצעית רחוק מהתקרה (אבל גם לא בקומת קרקע). ואם גם זה לא מתאפשר, חשוב מאוד לשכב על הרצפה. אתם רואים איך הרסיסים עפים אופקית ברצועה צרה. מי ששוכב על הרצפה יכול להיות מתחתיה ולהינצל. תודה ל-Bar Peleg על הצילום וסיקור הזירה. בתגובה ניתוח של סרטון נוסף ⬇️

בפצצת המצרר שפגעה בבית ברמת גן היה מנגנון השהייה. זה מנגנון שמחכה כמה אלפיות שנייה בין רגע הפגיעה בתקרה ועד שהפצצה מתפוצצת. בזמן הזה הפצצה חודרת מבעד לתקרה ומתפוצצת באוויר בתוך חלל החדר. אפשר לראות בבירור על הקירות את הרסיסים הרבים שיצאו מהפיצוץ. הרסיסים האלו יוצאים כמעט כולם בכיוון אופקי בניצב לפצצה (בגלל זה רואים רצועה צרה שלא מכסה את כל גובה הקיר). הם מסוכנים מאוד ואחראים לרוב הנפגעים וההרוגים מפצצות כאלו, יותר מגל ההדף שהוא חלש למדי בפצצה קטנה. לצערנו הזוג בדירה לא הספיק להגיע לממ״ד ונהרג. קירות הממ״ד עוצרים רסיסים כאלו ומי שבתוכו לא היה נפגע. מה אנחנו לומדים מזה? כמה חשוב להיות במרחב מוגן, זה תמיד נכון כמובן. אפילו אם הוא בקומה עליונה. אם לא מספיקים, אז עדיף להיות בחדר מדרגות בקומה אמצעית רחוק מהתקרה (אבל גם לא בקומת קרקע). ואם גם זה לא מתאפשר, חשוב מאוד לשכב על הרצפה. אתם רואים איך הרסיסים עפים אופקית ברצועה צרה. מי ששוכב על הרצפה יכול להיות מתחתיה ולהינצל. תודה ל-Bar Peleg על הצילום וסיקור הזירה. בתגובה ניתוח של סרטון נוסף ⬇️

Daniel Bachmat

108,651 просмотров • 5 месяцев назад

השחקנית דליה דלויה: זר לא יבין זאת. מורה בסטודיו למשחק זה לא כמו מרצה באוניברסיטה. מורה בסטודיו זה אבא/אמא רוחניים. זה אדם שמלווה אותך ריגשית, התפתחותית, ערכית - בשנים הכי קריטיות לעיצוב האישיות שלך. כשנמצאים בסטודיו מצאת החמה עד צאת הנשמה בלי הפסקה ועוברים תלתלות ריגישיות- בשיעורים שותים מהידע של המורים כמו ממי מעיין חיים. ורק רוצים עוד.. מסתכלים עליהם בהערצה. ואם הם היו מורים גדולים כמו לנה אוסטרובסקי ז"ל (מה??)- משפטים שלהם ישארו חרוטים בנו לכל החיים. וגם אם לא נפגוש אותה 15 שנה.. לנצח היא תהיה חלק מעיצוב האישיות שלנו. כמו מפקד ישיר בצבא. כמו מנטור. ולנה. לנה לא הייתה רק "המורה לפיתוח קול" שלנו היא הייתה דמות מיוחדת כלכך שלמדתי ממנה בעיקר מקצוענות מהי. ואהבה למקצוע בחרדת קודש מי נוסע פעמיים בשבוע מחיפה לירושלים בתחבורה ציבורית בגיל בוגר רק כדי ללמד שיעור בדיבור? לנה. מי מתרגש מכל שיעור ומכל מפגש עם תלמידים כאילו חיכה רק לזה כל השבוע? לנה מי מעולם, אבל מעולם לא הרים את הקול, לא כעס, לא עשה מניפולציה ריגשית ולא הקטין אף תלמיד.... נכון. לנה האצילית לנה, בעלה, בנה וכלתה נרצחו מטיל איראני בחיפה. ככה בבום תרתי משמע- משפחה שלמה הלכה. ואני מנסה לכתוב לך גם הספד, אבל זה מרגיש לי מוזר. מה זה? איך מספידים אישה כמוך? ועוד במוות כלכך נוראי ואכזרי על מה לספר? מה לכתוב? לספר על החיוך שלך כל פעם שקיבלת אותנו לשיעור ישבת שם בחדר, כולך בגובה ובאנרגיה של ילדה קטנה כלכך אוהבת את מה שאת עושה? לספר שכשהצלחתי לעשות תרגיל היו לך דמעות בעיניים מרב התרגשות? אשכרה דמעות. אמיתי. בעיניים העגולות והכחולות שלך.. להזכיר שאמרת לי "את. יש בך את כל החבילה להיות שחקנית מצליחה" וכך נטעת בי ביטחון לשנים קדימה..? או שבכלל אזכיר את השיעורים הפרטיים שלקחתי בביתך בחיפה אחרי הסטודיו, בעלך קיבל אותי בחיוך כאילו איזו אורחת כבוד את ניגנת על הפסנתר ואני שרתי ואז, בבית הקסום הזה בחיפה שהכל היה פורח וירוק מסביב ציפורים החלו לצייץ ואת, בהתרגשות שיא ובנאיביות של ילדה אמרת לי "את שומעת ציפורים שרות? היום יום הולדת לאנטון צ'כוב! כל המדינה שמחה גדולה!" ואני. לא יודעת איך להסביר לך שתרבות.. אין פה ואנטון צ'כוב בשביל רוב האנשים זה ההוא שלומדים את המחזה שלו בספרות לבגרות. משהו עם ציפור מתה כמה אירוני או שאולי בכלל אספר שכל שבוע שאלת אותנו את השאלה הכי מוזרה ששאלו אותנו אי פעם "איך אתם מרגישים מבחינה קולית". עד שלא שאלת את זה, לא ידעתי שאני יכולה להרגיש מבחינה קולית.. את יודעת שעד היום אני משתמשת בחימום קולי שלך? ולימדתי אותו כבר עשרות תלמידים שעברו בסטודיו שלי? ו.. סיבוב.. סיבוב... קדימה אחורה. לקפל לשון ככוס, עוקץ למעלה לחניכיים עוקץ למטה לחניכיים איך. איך ציפור שיר עדינה כמוך שהייתה מתוקתקת מכף רגל עד ראש, בעגילים תואמים לשרשרת, בנעליי עקב דק עם פפיון, בשמלות או חליפות מהודרות איך את מצאת את מותך בגיל 68 מתחת להריסות של בניין בוולגריות כזאת? זה כלכך לא מסתדר לי אני אוהבת אותך לנה תדעי שהשפעת על דורות של שחקנים בארץ הזו תדעי שאת חרוטה בליבם של המון אנשים ואמן שאתם נחים ביחד למעלה. אני מרגישה נורא. גם מבחינה קולית

השחקנית דליה דלויה: זר לא יבין זאת. מורה בסטודיו למשחק זה לא כמו מרצה באוניברסיטה. מורה בסטודיו זה אבא/אמא רוחניים. זה אדם שמלווה אותך ריגשית, התפתחותית, ערכית - בשנים הכי קריטיות לעיצוב האישיות שלך. כשנמצאים בסטודיו מצאת החמה עד צאת הנשמה בלי הפסקה ועוברים תלתלות ריגישיות- בשיעורים שותים מהידע של המורים כמו ממי מעיין חיים. ורק רוצים עוד.. מסתכלים עליהם בהערצה. ואם הם היו מורים גדולים כמו לנה אוסטרובסקי ז"ל (מה??)- משפטים שלהם ישארו חרוטים בנו לכל החיים. וגם אם לא נפגוש אותה 15 שנה.. לנצח היא תהיה חלק מעיצוב האישיות שלנו. כמו מפקד ישיר בצבא. כמו מנטור. ולנה. לנה לא הייתה רק "המורה לפיתוח קול" שלנו היא הייתה דמות מיוחדת כלכך שלמדתי ממנה בעיקר מקצוענות מהי. ואהבה למקצוע בחרדת קודש מי נוסע פעמיים בשבוע מחיפה לירושלים בתחבורה ציבורית בגיל בוגר רק כדי ללמד שיעור בדיבור? לנה. מי מתרגש מכל שיעור ומכל מפגש עם תלמידים כאילו חיכה רק לזה כל השבוע? לנה מי מעולם, אבל מעולם לא הרים את הקול, לא כעס, לא עשה מניפולציה ריגשית ולא הקטין אף תלמיד.... נכון. לנה האצילית לנה, בעלה, בנה וכלתה נרצחו מטיל איראני בחיפה. ככה בבום תרתי משמע- משפחה שלמה הלכה. ואני מנסה לכתוב לך גם הספד, אבל זה מרגיש לי מוזר. מה זה? איך מספידים אישה כמוך? ועוד במוות כלכך נוראי ואכזרי על מה לספר? מה לכתוב? לספר על החיוך שלך כל פעם שקיבלת אותנו לשיעור ישבת שם בחדר, כולך בגובה ובאנרגיה של ילדה קטנה כלכך אוהבת את מה שאת עושה? לספר שכשהצלחתי לעשות תרגיל היו לך דמעות בעיניים מרב התרגשות? אשכרה דמעות. אמיתי. בעיניים העגולות והכחולות שלך.. להזכיר שאמרת לי "את. יש בך את כל החבילה להיות שחקנית מצליחה" וכך נטעת בי ביטחון לשנים קדימה..? או שבכלל אזכיר את השיעורים הפרטיים שלקחתי בביתך בחיפה אחרי הסטודיו, בעלך קיבל אותי בחיוך כאילו איזו אורחת כבוד את ניגנת על הפסנתר ואני שרתי ואז, בבית הקסום הזה בחיפה שהכל היה פורח וירוק מסביב ציפורים החלו לצייץ ואת, בהתרגשות שיא ובנאיביות של ילדה אמרת לי "את שומעת ציפורים שרות? היום יום הולדת לאנטון צ'כוב! כל המדינה שמחה גדולה!" ואני. לא יודעת איך להסביר לך שתרבות.. אין פה ואנטון צ'כוב בשביל רוב האנשים זה ההוא שלומדים את המחזה שלו בספרות לבגרות. משהו עם ציפור מתה כמה אירוני או שאולי בכלל אספר שכל שבוע שאלת אותנו את השאלה הכי מוזרה ששאלו אותנו אי פעם "איך אתם מרגישים מבחינה קולית". עד שלא שאלת את זה, לא ידעתי שאני יכולה להרגיש מבחינה קולית.. את יודעת שעד היום אני משתמשת בחימום קולי שלך? ולימדתי אותו כבר עשרות תלמידים שעברו בסטודיו שלי? ו.. סיבוב.. סיבוב... קדימה אחורה. לקפל לשון ככוס, עוקץ למעלה לחניכיים עוקץ למטה לחניכיים איך. איך ציפור שיר עדינה כמוך שהייתה מתוקתקת מכף רגל עד ראש, בעגילים תואמים לשרשרת, בנעליי עקב דק עם פפיון, בשמלות או חליפות מהודרות איך את מצאת את מותך בגיל 68 מתחת להריסות של בניין בוולגריות כזאת? זה כלכך לא מסתדר לי אני אוהבת אותך לנה תדעי שהשפעת על דורות של שחקנים בארץ הזו תדעי שאת חרוטה בליבם של המון אנשים ואמן שאתם נחים ביחד למעלה. אני מרגישה נורא. גם מבחינה קולית

ShAuLi ✊🏼🔥🏳️‍🌈

14,874 просмотров • 4 месяцев назад

סטטוס חדש בישראל: אזרח-חייל בגלל התמשכות ו״מריחת״ המלחמה בעזה נוצר בישראל מעמד חדש. מדובר במספר אלפי ישראלים שאינם אנשי קבע שבחרו בחיי צבא על כל המשתמע מכך, אך גם לא נכון לומר שהם ״אנשי מילואים״. זה משהו אחר לגמרי, שמשעבד ולמעשה מקפיא את התקדמות החיים. ** אסביר. עד לפני שנתיים ״מילואים״ משמעו היה: 20-30 יום בשנה, בתאריכים ידועים מראש כך שיכולנו להתכונן ולמצוא פתרונות בצורה שלא תשבש את החיים. פעם בכמה שנים גוייסנו למערכה או מלחמה (אינתיפאדה שנייה, חומת מגן, לבנון 2) בו גויסנו קצת יותר. אבל בגדול—היינו אזרחים נורמלים בסך הכל. בשנות ה20 וה30 שלנו חבריי ואני יכולנו ללמוד באוניברסיטה, לפתח קריירות, להקים משפחות ללא בעיה מיוחדת תוך כדי שירות מילואים ומלחמות (בתנאי שאתה לא נהרג במלחמה). ** היום זה סיפור אחר. זה לא מילואים. - קודם כל מדובר כרגע על מאות ימי מילואים ולא עשרות. - אין צפי לסיום המערכה (לדעתי בגלל ניהול פוליטי מדיני שגוי, אבל זה לא משנה) - הבעיה העיקרית בעיניי: חוסר ודאות. אתה לא יכול לתכנן שום דבר, כי כל הזמן אתה מקבל בלת״מים והפתעות. - הבעיה אינה רק ימי המילואים בפועל, אלא גם ״ימי האזרחות״ שבין שירות לשירות מאד לא יעילים. - איזה מעסיק ייקח אותך כאשר אתה מחזיק צו-8 של חודשיים בעוד כמה שבועות? - כל פעם שאתה יוצא מתעסוקה מבצעית בעזה, לוקח זמן לחזור לעצמך, לחזור לעולם הנורמלי בו אתה משתין באסלה ולא בבקבוק, לעולם שבו אתה יכול ללכת לישון ולא לדאוג שחמאס יירה עליך נ״ט לקיר הבית וכו. - אתגרי הנפש אינם קטנים, כפי שאנחנו רואים. - אשתך (אם אתה נשוי) גם צריכה לשנות לגמרי את מבנה חייה כדי להתאים לחיים ללא בעל,וזה משבש גם עבורה את הקריירה. ** זר לא יבין מה עובר על קבוצת האזרחים-חיילים הזו. אנחנו, אזרחים רגילים, ממשיכים בחיינו, כואבים את החטופים ואת הנופלים, אבל מעשית - אנחנו חיים בצורה נורמלית. והם לא. ** מה צריך לעשות? ראשית, ברמה מדינית להבין שאסטרטגיית המריחה אינה מתאימה לישראל. בישראל אם אנחנו נדרשים למלחמה, צריך להכריע מהר. כך היה תמיד עד עכשיו. בעניין זה, אין לי אמון בהנהגה הנוכחית של ישראל לצערי. שנית, וכל עוד המצב הזה נמשך, צריך להגדיר מעמד חדש ״אזרח-חייל״ ולהתאים את התנאים שלו. למשל, התקופה שבין צו-8 לצו-8 צריכה להיחשב יותר מסתם ״אזרח״ כי המחירים הכלכליים, הנפשיים, המשפחתיים ממשיכים גם בתקופות ביניים אלו. עם ישראל חב תודה עמוקה ל״אזרחים חיילים״ שמחזיקים כמעט לבדם את המדינה על כתפיהם.

סטטוס חדש בישראל: אזרח-חייל בגלל התמשכות ו״מריחת״ המלחמה בעזה נוצר בישראל מעמד חדש. מדובר במספר אלפי ישראלים שאינם אנשי קבע שבחרו בחיי צבא על כל המשתמע מכך, אך גם לא נכון לומר שהם ״אנשי מילואים״. זה משהו אחר לגמרי, שמשעבד ולמעשה מקפיא את התקדמות החיים. אסביר. עד לפני שנתיים ״מילואים״ משמעו היה: 20-30 יום בשנה, בתאריכים ידועים מראש כך שיכולנו להתכונן ולמצוא פתרונות בצורה שלא תשבש את החיים. פעם בכמה שנים גוייסנו למערכה או מלחמה (אינתיפאדה שנייה, חומת מגן, לבנון 2) בו גויסנו קצת יותר. אבל בגדול—היינו אזרחים נורמלים בסך הכל. בשנות ה20 וה30 שלנו חבריי ואני יכולנו ללמוד באוניברסיטה, לפתח קריירות, להקים משפחות ללא בעיה מיוחדת תוך כדי שירות מילואים ומלחמות (בתנאי שאתה לא נהרג במלחמה). היום זה סיפור אחר. זה לא מילואים. - קודם כל מדובר כרגע על מאות ימי מילואים ולא עשרות. - אין צפי לסיום המערכה (לדעתי בגלל ניהול פוליטי מדיני שגוי, אבל זה לא משנה) - הבעיה העיקרית בעיניי: חוסר ודאות. אתה לא יכול לתכנן שום דבר, כי כל הזמן אתה מקבל בלת״מים והפתעות. - הבעיה אינה רק ימי המילואים בפועל, אלא גם ״ימי האזרחות״ שבין שירות לשירות מאד לא יעילים. - איזה מעסיק ייקח אותך כאשר אתה מחזיק צו-8 של חודשיים בעוד כמה שבועות? - כל פעם שאתה יוצא מתעסוקה מבצעית בעזה, לוקח זמן לחזור לעצמך, לחזור לעולם הנורמלי בו אתה משתין באסלה ולא בבקבוק, לעולם שבו אתה יכול ללכת לישון ולא לדאוג שחמאס יירה עליך נ״ט לקיר הבית וכו. - אתגרי הנפש אינם קטנים, כפי שאנחנו רואים. - אשתך (אם אתה נשוי) גם צריכה לשנות לגמרי את מבנה חייה כדי להתאים לחיים ללא בעל,וזה משבש גם עבורה את הקריירה. זר לא יבין מה עובר על קבוצת האזרחים-חיילים הזו. אנחנו, אזרחים רגילים, ממשיכים בחיינו, כואבים את החטופים ואת הנופלים, אבל מעשית - אנחנו חיים בצורה נורמלית. והם לא. מה צריך לעשות? ראשית, ברמה מדינית להבין שאסטרטגיית המריחה אינה מתאימה לישראל. בישראל אם אנחנו נדרשים למלחמה, צריך להכריע מהר. כך היה תמיד עד עכשיו. בעניין זה, אין לי אמון בהנהגה הנוכחית של ישראל לצערי. שנית, וכל עוד המצב הזה נמשך, צריך להגדיר מעמד חדש ״אזרח-חייל״ ולהתאים את התנאים שלו. למשל, התקופה שבין צו-8 לצו-8 צריכה להיחשב יותר מסתם ״אזרח״ כי המחירים הכלכליים, הנפשיים, המשפחתיים ממשיכים גם בתקופות ביניים אלו. עם ישראל חב תודה עמוקה ל״אזרחים חיילים״ שמחזיקים כמעט לבדם את המדינה על כתפיהם.

Naftali Bennett נפתלי בנט

41,235 просмотров • 11 месяцев назад

עדכון אופטימי לסוף השבוע. השבוע אחת המפגינות פגשה את טופזון מתגלגל לאיטו לעבר מצודת זאב. לקח לי שניה לעכל את האירוע, אבל פתאום הבנתי - מממן החמאס ננטש. אוריך, פלדשטיין, ברוורמן, איינהורן וכל שאר הקטארים מרוסקים. חלקם עתידים לבלות יותר מעשור בכלא באשמת פגיעה בבטחון המדינה. השיכורה והמסומם ברחו לפלורידה. מממן החמאס נשאר עם טופזון. אני לא אוהב להעליב, אבל בואו נאמר שטופזון הוא לא העיפרון הכי מחודד בקלמר ושרק הוא נשאר! חצי שנה לפני בחירות ומממן החמאס יוצא לקמפיין עם טלי גוטליב, קרעי, קיש וטופזון? נתניהו שאני הכרתי לפני שנים לא היו מוכן לשבת איתם באותו החדר - ללמדכם כמה מממן החמאס נואש ועד כמה הוא איבד קשר עם המציאות! האירוע המרכזי של השבוע לא קרה עם האייתולות של איראן, אלא עם האייתולות של בני ברק. מממן החמאס ודרעי כל כך נואשים עד שניסו לפצל את יהדות התורה. התוצאה? הם הפכו את האדמו"ר מבעלזא ל"כויפר", ופגשו את את האדמו"ר מגור ואת שאר חברי מועצת גדולי התורה כשהם עצבנים במיוחד. היום הם פרסמו באופן רשמי ש"כל חוק שהוא לא תורתו אומנותו פסול וחובה להתנגד לו, ובוודאי שאסור להסכים ליעדים וסנקציות". בקיצור, לא יהיה שום חוק למעט "נמות ולא נתגייס". לא יהיה תקציב. ממשלת "חמאס הוא נכס" נפחה את נשמתה. תם הטקס. מכאן והלאה הבחירות זה רק עניין של תזמון ומסגור. אנחנו מגיעים לבחירות אחרי שנתיים בהם כמעט לא היה שינוי בסקרים. האופוזיציה עם 70 מנדטים לערך והקואליציה עם 50 מנדטים לערך. אין תנועות בין הגושים. מי שלא עבר צד אחרי טבח נתניהו בטוח שלא יעבור עכשיו. מממן החמאס קורא סקרים יותר טוב מכולנו והוא יודע שאין לו סיכוי בבחירות. האסטרטגיה היחידה שלו היא לשתול סוכנים כפולים בצד השני. ראינו אותו עושה את זה עם שיקלי ועם סילמן. ראינו אותו עושה את זה עם 0ער ואלקין. ראינו אותו עושה את זה עם הנדל ועם אורלי לוי. הפטנט ידוע. מממן החמאס עובד יום ולילה כדי לשתול סוכנים כפולים ב-"מפלגות ריאליטי", לפצל מפלגות קטנות כדי שלא יעברו את אחוז החסימה (כמו שעשה עם בל"ד), ולהקים מפלגות חדשות כדי שיגנבו קולות / יגרמו לאיבוד קולות. זאת הדרך היחידה של מממן החמאס לנצח את הבחירות הקרובות. כאן מגיע החלק שלנו. אתם, המיליונים שיצאו לרחובות, אתם חייבים לדאוג שזה לא יקרה! כמובן שאני רוצה שתיתפקדו ושתצביעו לדמוקרטים, אבל גם אם אתם מעדיפים מפלגה אחרת - חשוב שתשאלו את עצמכם 100 פעמים מה הסיכוי שפלוני אלמוני הוא השיקלי החדש? מה הסיכוי שהגברת היא אורלי לוי החדשה? מה הסיכוי שהאדון יהפוך לגנץ? אסור, פשוט אסור להצביע למפלגה שיש בה חשש, אפילו קל שבקלים, שאפילו אחד מאנשיה ימצא את עצמו יושב עם מממן החמאס! זאת השאלה שכל מצביע ומצביעה חייבים לשאול את עצמם אלף פעמים. אנחנו חייבים להסביר את זה לכל מי שמוכן לשמוע! להסביר שוב ושוב! אנחנו קרובים מאוד לתיקון היסטורי! אוי לנו אם ניפול שוב לתהום בגלל סוכנים כפולים שחותמים בשידור חי על "התחייבות" ואז תמורת שוחד פוליטי מרסקים את ישראל! אנחנו, כולנו, חייבים להיות נחושים ולזהות אנשים שעלולים להיות סוכנים כפולים! אני מאמין בלב שלם שאנחנו מסוגלים, אבל אסור לנו למצמץ אפילו לשניה אחת! אנחנו חייבים לשתף, לשכנע, להסביר ולהגיע לכל איש ואישה אשר רוצים להציל את ישראל מידי מממן החמאס ומידי ממשלת "נמות ולא נתגייס". התיקון ההיסטורי תלוי רק בנחישות שלנו! שבת שלום, עמי דרור

עדכון אופטימי לסוף השבוע. השבוע אחת המפגינות פגשה את טופזון מתגלגל לאיטו לעבר מצודת זאב. לקח לי שניה לעכל את האירוע, אבל פתאום הבנתי - מממן החמאס ננטש. אוריך, פלדשטיין, ברוורמן, איינהורן וכל שאר הקטארים מרוסקים. חלקם עתידים לבלות יותר מעשור בכלא באשמת פגיעה בבטחון המדינה. השיכורה והמסומם ברחו לפלורידה. מממן החמאס נשאר עם טופזון. אני לא אוהב להעליב, אבל בואו נאמר שטופזון הוא לא העיפרון הכי מחודד בקלמר ושרק הוא נשאר! חצי שנה לפני בחירות ומממן החמאס יוצא לקמפיין עם טלי גוטליב, קרעי, קיש וטופזון? נתניהו שאני הכרתי לפני שנים לא היו מוכן לשבת איתם באותו החדר - ללמדכם כמה מממן החמאס נואש ועד כמה הוא איבד קשר עם המציאות! האירוע המרכזי של השבוע לא קרה עם האייתולות של איראן, אלא עם האייתולות של בני ברק. מממן החמאס ודרעי כל כך נואשים עד שניסו לפצל את יהדות התורה. התוצאה? הם הפכו את האדמו"ר מבעלזא ל"כויפר", ופגשו את את האדמו"ר מגור ואת שאר חברי מועצת גדולי התורה כשהם עצבנים במיוחד. היום הם פרסמו באופן רשמי ש"כל חוק שהוא לא תורתו אומנותו פסול וחובה להתנגד לו, ובוודאי שאסור להסכים ליעדים וסנקציות". בקיצור, לא יהיה שום חוק למעט "נמות ולא נתגייס". לא יהיה תקציב. ממשלת "חמאס הוא נכס" נפחה את נשמתה. תם הטקס. מכאן והלאה הבחירות זה רק עניין של תזמון ומסגור. אנחנו מגיעים לבחירות אחרי שנתיים בהם כמעט לא היה שינוי בסקרים. האופוזיציה עם 70 מנדטים לערך והקואליציה עם 50 מנדטים לערך. אין תנועות בין הגושים. מי שלא עבר צד אחרי טבח נתניהו בטוח שלא יעבור עכשיו. מממן החמאס קורא סקרים יותר טוב מכולנו והוא יודע שאין לו סיכוי בבחירות. האסטרטגיה היחידה שלו היא לשתול סוכנים כפולים בצד השני. ראינו אותו עושה את זה עם שיקלי ועם סילמן. ראינו אותו עושה את זה עם 0ער ואלקין. ראינו אותו עושה את זה עם הנדל ועם אורלי לוי. הפטנט ידוע. מממן החמאס עובד יום ולילה כדי לשתול סוכנים כפולים ב-"מפלגות ריאליטי", לפצל מפלגות קטנות כדי שלא יעברו את אחוז החסימה (כמו שעשה עם בל"ד), ולהקים מפלגות חדשות כדי שיגנבו קולות / יגרמו לאיבוד קולות. זאת הדרך היחידה של מממן החמאס לנצח את הבחירות הקרובות. כאן מגיע החלק שלנו. אתם, המיליונים שיצאו לרחובות, אתם חייבים לדאוג שזה לא יקרה! כמובן שאני רוצה שתיתפקדו ושתצביעו לדמוקרטים, אבל גם אם אתם מעדיפים מפלגה אחרת - חשוב שתשאלו את עצמכם 100 פעמים מה הסיכוי שפלוני אלמוני הוא השיקלי החדש? מה הסיכוי שהגברת היא אורלי לוי החדשה? מה הסיכוי שהאדון יהפוך לגנץ? אסור, פשוט אסור להצביע למפלגה שיש בה חשש, אפילו קל שבקלים, שאפילו אחד מאנשיה ימצא את עצמו יושב עם מממן החמאס! זאת השאלה שכל מצביע ומצביעה חייבים לשאול את עצמם אלף פעמים. אנחנו חייבים להסביר את זה לכל מי שמוכן לשמוע! להסביר שוב ושוב! אנחנו קרובים מאוד לתיקון היסטורי! אוי לנו אם ניפול שוב לתהום בגלל סוכנים כפולים שחותמים בשידור חי על "התחייבות" ואז תמורת שוחד פוליטי מרסקים את ישראל! אנחנו, כולנו, חייבים להיות נחושים ולזהות אנשים שעלולים להיות סוכנים כפולים! אני מאמין בלב שלם שאנחנו מסוגלים, אבל אסור לנו למצמץ אפילו לשניה אחת! אנחנו חייבים לשתף, לשכנע, להסביר ולהגיע לכל איש ואישה אשר רוצים להציל את ישראל מידי מממן החמאס ומידי ממשלת "נמות ולא נתגייס". התיקון ההיסטורי תלוי רק בנחישות שלנו! שבת שלום, עמי דרור

Ami Dror 🇮🇱 עמי דרור

21,433 просмотров • 7 месяцев назад

בסביבות תחילת הסבב הארוך הקודם, באזור אוגוסט, הגיע להתגורר בדירה מתחתינו דייר חדש, רווק, שיפוצניק. עד אז, הדירה שימשה סטודיו או משרד לגורמים שונים, במשך כעשור. בתוך זמן קצר, איכות החיים שלנו בבית ירדה מאד. זה התחיל מקולות רעש משונים שהגיעו מלמטה, דפיקות חזקות, והמשיך בריח סיגריות כבד ותמידי בסלון (המרפסת הפכה לגמרי מחוץ לתחום). בשלב מסוים הוא התחיל להפעיל מוזיקה בווליום לא סביר בשעות לא סבירות (6 בבוקר זה הזמן האהוב עליו). ניגשנו לבעיה כמו האנשים הבגירים שאנחנו, ופנינו לדייר החדש בסבר פנים יפות עם חלות ביתיות לכבוד שבת ושיחה נעימה שכללה התייחסות זהירה להשפעה שלו על חיינו וחיי הילדים. הוא הגיב באופן חיובי, התחייב להשתדל לעשן רק במרפסת, ולהימנע מרעש. ניסיתי להתיידד אתו ויזמתי שיחות בהזדמנויות שונות. עד כאן נראה שהכיוון חיובי, נכון? בוקר אחד, באחת מחופשות המילואים, התעוררתי בשעה 6 בבוקר למשמע צעקות קולניות של השכן מהחצר שלו כלפי חלונות ביתנו: ״שמעון יא בן זו**! שמעון יא שרמ***! שמעון יא בן זו**! שמעון יא שרמ***! חתיכת מני**! אני לא פסיכיאטרי! אני לא פסיכיאטרי! אני יודע מה קורה! יא בן זו**ֿ!״ וכו׳ במשך כמה דקות. יצאתי אליו חצי ישן מבולבל - לא היה לי מושג מה קורה. ברגע שהוא ראה אותי התחיל שצף קללות כמו שלא שמעתי אדם מעולם מנבל את פיו. כל זה הגיע ממש משום מקום - לילה לפני כן שוחחנו בנעימות והוא אפילו השאיל לי ספר שהוא חשב שאהנה ממנו. על פי הטענה, כך התברר, השכן משוכנע שאני ורעייתי, בין יתר העיסוקים המרובים שלנו בחיים, מוצאים זמן לרגל אחריו. ולא סתם מרגלים אחריו - הוא משוכנע שפרצנו לו לטלפון, לטלויזיה ולמזגן, ואנחנו שולטים בהם מרחוק באמצעות מכשירי מעקב משוכללים. הילדים בשלב הזה התעוררו והצטרפו למופע. ביקשתי מהם להיכנס לבית, וניסיתי לנהל איתו שיחה עניינית. לא היה עם מי לדבר. הבחור בשלו. ניתקתי מגע. אחרי התייעצות ניסינו שוב דרכי שלום. שלחנו ״מנחה״ בידי אחד הילדים. הוא קיבל אותה והתחיל לבכות בדמעות שליש. טען שהוא בודד ומסכן, ושהוא מתנצל שהוא דיבר ככה. בן אדם אחר. חשבנו שזה היה אירוע חד פעמי. התבדינו. זה חזר על עצמו שוב לפחות 3 פעמים שונות, כל פעם באופן חריף יותר. והפעם כבר איבדנו סבלנות והתחלנו לערב את בעל הבית (המשותף) ואת המשטרה. הבוקר שוב התעוררנו בשעה 6 לקול מוזיקה מזרחית בווליום של אולם אירועים. לאחר כמה דקות השכן יצא שוב והתחיל בסשן הנאצות השגרתי, בטענה שאנחנו ״נכנסים לו לחיים״; ״מכבים לו את החשמל״ (אין לנו שום דרך, פיזית, לכבות לו את החשמל); ״משחקים לו בטלויזיה ובטלפונים״, וכו׳ וכו׳. מדובר ללא כל ספק באדם תשוש נפש שצריך עזרה מקצועית ואולי אפילו אשפוז. הוא סובל מפראנויה והזיות קשות ואני אישית חושש לשלום הילדים שלי (שלא לדבר על עוגמת הנפש של לחיות עם הדבר הזה בחצי השנה האחרונה, וסוג הדברים שהם צריכים לשמוע ולראות). המשטרה טוענת שאין הרבה מה לעשות חוץ מלזמן אותה כשהוא עובר על חוקי העזר בעניין רעש. בעל הבית אדיש לעניין, כל עוד הוא מקבל את השכירות בזמן. כעורך דין אזרחי, בין היתר, אני יודע כמה חסר ערך לנסות לטפל בסוגיה באמצעות מערכת המשפט האזרחית. ניסיון לא פשוט, ואנחנו לא כל כך יודעים איך להתמודד איתו.

בסביבות תחילת הסבב הארוך הקודם, באזור אוגוסט, הגיע להתגורר בדירה מתחתינו דייר חדש, רווק, שיפוצניק. עד אז, הדירה שימשה סטודיו או משרד לגורמים שונים, במשך כעשור. בתוך זמן קצר, איכות החיים שלנו בבית ירדה מאד. זה התחיל מקולות רעש משונים שהגיעו מלמטה, דפיקות חזקות, והמשיך בריח סיגריות כבד ותמידי בסלון (המרפסת הפכה לגמרי מחוץ לתחום). בשלב מסוים הוא התחיל להפעיל מוזיקה בווליום לא סביר בשעות לא סבירות (6 בבוקר זה הזמן האהוב עליו). ניגשנו לבעיה כמו האנשים הבגירים שאנחנו, ופנינו לדייר החדש בסבר פנים יפות עם חלות ביתיות לכבוד שבת ושיחה נעימה שכללה התייחסות זהירה להשפעה שלו על חיינו וחיי הילדים. הוא הגיב באופן חיובי, התחייב להשתדל לעשן רק במרפסת, ולהימנע מרעש. ניסיתי להתיידד אתו ויזמתי שיחות בהזדמנויות שונות. עד כאן נראה שהכיוון חיובי, נכון? בוקר אחד, באחת מחופשות המילואים, התעוררתי בשעה 6 בבוקר למשמע צעקות קולניות של השכן מהחצר שלו כלפי חלונות ביתנו: ״שמעון יא בן זו! שמעון יא שרמ! שמעון יא בן זו! שמעון יא שרמ! חתיכת מני! אני לא פסיכיאטרי! אני לא פסיכיאטרי! אני יודע מה קורה! יא בן זוֿ!״ וכו׳ במשך כמה דקות. יצאתי אליו חצי ישן מבולבל - לא היה לי מושג מה קורה. ברגע שהוא ראה אותי התחיל שצף קללות כמו שלא שמעתי אדם מעולם מנבל את פיו. כל זה הגיע ממש משום מקום - לילה לפני כן שוחחנו בנעימות והוא אפילו השאיל לי ספר שהוא חשב שאהנה ממנו. על פי הטענה, כך התברר, השכן משוכנע שאני ורעייתי, בין יתר העיסוקים המרובים שלנו בחיים, מוצאים זמן לרגל אחריו. ולא סתם מרגלים אחריו - הוא משוכנע שפרצנו לו לטלפון, לטלויזיה ולמזגן, ואנחנו שולטים בהם מרחוק באמצעות מכשירי מעקב משוכללים. הילדים בשלב הזה התעוררו והצטרפו למופע. ביקשתי מהם להיכנס לבית, וניסיתי לנהל איתו שיחה עניינית. לא היה עם מי לדבר. הבחור בשלו. ניתקתי מגע. אחרי התייעצות ניסינו שוב דרכי שלום. שלחנו ״מנחה״ בידי אחד הילדים. הוא קיבל אותה והתחיל לבכות בדמעות שליש. טען שהוא בודד ומסכן, ושהוא מתנצל שהוא דיבר ככה. בן אדם אחר. חשבנו שזה היה אירוע חד פעמי. התבדינו. זה חזר על עצמו שוב לפחות 3 פעמים שונות, כל פעם באופן חריף יותר. והפעם כבר איבדנו סבלנות והתחלנו לערב את בעל הבית (המשותף) ואת המשטרה. הבוקר שוב התעוררנו בשעה 6 לקול מוזיקה מזרחית בווליום של אולם אירועים. לאחר כמה דקות השכן יצא שוב והתחיל בסשן הנאצות השגרתי, בטענה שאנחנו ״נכנסים לו לחיים״; ״מכבים לו את החשמל״ (אין לנו שום דרך, פיזית, לכבות לו את החשמל); ״משחקים לו בטלויזיה ובטלפונים״, וכו׳ וכו׳. מדובר ללא כל ספק באדם תשוש נפש שצריך עזרה מקצועית ואולי אפילו אשפוז. הוא סובל מפראנויה והזיות קשות ואני אישית חושש לשלום הילדים שלי (שלא לדבר על עוגמת הנפש של לחיות עם הדבר הזה בחצי השנה האחרונה, וסוג הדברים שהם צריכים לשמוע ולראות). המשטרה טוענת שאין הרבה מה לעשות חוץ מלזמן אותה כשהוא עובר על חוקי העזר בעניין רעש. בעל הבית אדיש לעניין, כל עוד הוא מקבל את השכירות בזמן. כעורך דין אזרחי, בין היתר, אני יודע כמה חסר ערך לנסות לטפל בסוגיה באמצעות מערכת המשפט האזרחית. ניסיון לא פשוט, ואנחנו לא כל כך יודעים איך להתמודד איתו.

Shimon Nataf

51,029 просмотров • 4 месяцев назад

היי נאור, הזמנו אותך לראיון של יותר מרבע שעה, ארוך במונחי טלוויזיה. כדי לדבר. להקשיב. באנו סקרנים ונתנו לך במה מכובדת ומכבדת להציג את משנתך ולא רק להתנצח. מאז אני פוגש קטעים קצרים שחתכת מהראיון. זכותך. מי שמתעניין בשיחה המלאה ולא בחיתוכים אקראיים ימצא אותה בקלות. אבל מה שעשית כאן הוא כבר נבזות מכוונת: בפורמט של פלוס 1, שמשודרת אחרי חצות, כל ראיון מסתיים בשאלה או שתיים על הרגלי השינה של האורח. גם אם במקרה זה חמק ממך, אברי הסביר את זה מיד בשידור. היא נשאלת ברצף הסיום בגלל קוצר זמן (אחרי שהארכנו בנושאים הקודמים) ולא הייתה קשורה לכך שענית שאינך אדם מאמין. מסיבה לא ברורה, למרות שכבר ידעת שזה לא קשור לשאלת האמונה, לטוויטר חתכת את ההקשר וההסבר וקוששת לייקים על גבי. וכמובן, עשית זאת ביום כיפור כשאין לי שום יכולת לדעת להגיב או לתקן. מניח שרוב העוקבים כבר המשיכו הלאה, אבל מי שזה חשוב לו, או במקרה נפגע - הנה הסרטון המלא. יש לי מן הסתם מחלוקת עם חלק מהדברים שאתה עושה ומסגנונך, אבל אני משתדל לא לעשות עוול לברי הפלוגתא שלי. ממליץ גם לך לשקול לעשות זאת. אולי גם זה סוג של חזרה בתבונה חתימה טובה

היי נאור, הזמנו אותך לראיון של יותר מרבע שעה, ארוך במונחי טלוויזיה. כדי לדבר. להקשיב. באנו סקרנים ונתנו לך במה מכובדת ומכבדת להציג את משנתך ולא רק להתנצח. מאז אני פוגש קטעים קצרים שחתכת מהראיון. זכותך. מי שמתעניין בשיחה המלאה ולא בחיתוכים אקראיים ימצא אותה בקלות. אבל מה שעשית כאן הוא כבר נבזות מכוונת: בפורמט של פלוס 1, שמשודרת אחרי חצות, כל ראיון מסתיים בשאלה או שתיים על הרגלי השינה של האורח. גם אם במקרה זה חמק ממך, אברי הסביר את זה מיד בשידור. היא נשאלת ברצף הסיום בגלל קוצר זמן (אחרי שהארכנו בנושאים הקודמים) ולא הייתה קשורה לכך שענית שאינך אדם מאמין. מסיבה לא ברורה, למרות שכבר ידעת שזה לא קשור לשאלת האמונה, לטוויטר חתכת את ההקשר וההסבר וקוששת לייקים על גבי. וכמובן, עשית זאת ביום כיפור כשאין לי שום יכולת לדעת להגיב או לתקן. מניח שרוב העוקבים כבר המשיכו הלאה, אבל מי שזה חשוב לו, או במקרה נפגע - הנה הסרטון המלא. יש לי מן הסתם מחלוקת עם חלק מהדברים שאתה עושה ומסגנונך, אבל אני משתדל לא לעשות עוול לברי הפלוגתא שלי. ממליץ גם לך לשקול לעשות זאת. אולי גם זה סוג של חזרה בתבונה חתימה טובה

יאיר שרקי

43,603 просмотров • 10 месяцев назад