Video yükleniyor...

Video Yüklenemedi

Ana Sayfaya Dön

על פי רזי ברקאי אין אלוהים ואין הבטחה אלוקית שארץ ישראל שלנו. אז באיזה תוקף הוא נמצא פה? אין רציונל בלי אמונה. אגב, כשהקשבתי לסינק הזה, הבן שלי (16) שאל אותי מה אני עושה, עניתי לו: מקשיב לרזי ברקאי, תשובתו היתה: "מי זה רזי ברקאי?"...

YinonMagal's profile picture

ינון מגל Yinon Magal

484,361 subscribers

28,593 görüntüleme • 1 yıl önce •via X (Twitter)

Haberler & PolitikaEğitim
LIVE

Anya Rossi• Live Now

Private livecam show

10 Yorum

🤘🇮🇱Nachum Edelstein profil fotoğrafı
🤘🇮🇱Nachum Edelstein1 yıl önce

די ינון די. אל תקח בעלות. לא על היהדות, לא על ההסטוריה של העם היהודי ולא על אמונה. אתה מאמין? אשריך, תהנה.

Rotem NYC profil fotoğrafı
Rotem NYC1 yıl önce

אלה אותם אנשים שתמיד מסבירים לנו שאנחנו בכלל "כובשים " 🤦‍♀️

Yarden Cohen profil fotoğrafı
Yarden Cohen1 yıl önce

״אין רציונל בלי אמונה״ זו פנינה של בורות.

Dor Zigdon Lax profil fotoğrafı
Dor Zigdon Lax1 yıl önce

מאיזה תוקף הקנדים יושבים על אדמתם? האמריקנים? הארמנים? לכולם אדושם הבטיח?

Amir profil fotoğrafı
Amir1 yıl önce

באיזה תוקף נמצאים האנגלים באנגליה והאמריקאים בארצות הברית? שמע אתה סתום

ליהי כאן🎷 profil fotoğrafı
ליהי כאן🎷1 yıl önce

רזי ברקאי לא מאמין באלוהים כי זה לא רציונלי אבל להאמין בקוף הקדמון שעשה אותו וחזר להיות קוף זה רציונלי..

avi raanan profil fotoğrafı
avi raanan1 yıl önce

מי זה ינון מגל ? הדתי ? המטרידן ? הצדיק ? הלקקן ?

אתי ואנונו profil fotoğrafı
אתי ואנונו1 yıl önce

ילד חכם הבן 16 שלך דור טהור🫶

ThecaseofKS profil fotoğrafı
ThecaseofKS1 yıl önce

מה הכוונה "הבטחה אלוקית"? יש ישות "אלוהימית" ש"הבטיחה" משהו? היינו פה בהיסטוריה אז יש לנו זכות מסוימת על הארץ.

Bizkit profil fotoğrafı
Bizkit1 yıl önce

חלק 2. אין -שום היגיון- שעם יחזור לשטח מסויים, רק כי ״היינו כאן לפני 2000 שנה״ ובזה בזה נגמר. רק בגלל שהיינו כאן לפני 2000 שנה צריך לריב עם חצי עולם ? ממש ממש לא. אנחנו רבים (או יותר נכון רבים איתנו) כי חזרנו *בגלל* האמונה שזו הארץ המובטחת של עם ישראל.

Benzer Videolar

אתמול, בישיבה של ועדת חוץ וביטחון אמרתי את המובן מאליו, נתניהו אחראי לקונספציה הכושלת שהביאה אותנו ל7/10, נתניהו איבד את אמון הציבור ואין לו מנדט להוביל חיילים לקרב. עליו ללכת עכשיו. מאז אותו היום הנורא, לא עוברת שעה בלי שאני חושבת על החטופות והחטופים. מהרגע שאני קמה בבוקר ועד שאני הולכת לישון, לפעמים גם בחלומות. כמו כולם, אני מתייסרת עם המחשבה על מי דואג לתינוקות ולילדים שנמצאים בהחזקת מפלצות החמאס? מי מחליף להם חיתול? מי מדבר איתם בשפה שהם מבינים? מי אומר להם שהכל יהיה בסדר כשהם בוכים? אי אפשר לנשום בתוך הסיוט הזה שאנחנו נמצאים ונמצאות בו. אין למדינת ישראל משימה חשובה יותר מהשבת החטופות והחטופים ואין למדינת ישראל משימה מורכבת יותר מהשבת החטופים. למעשה, ייתכן שזו המשימה המורכבת ביותר שהוטלה על מדינת ישראל מאז הקמתה. זה אירוע חסר תקדים בהיקף ובחומרה שלו. כל אזרחית ואזרח בישראל מבין את זה, פרט לאזרח אחד – נתניהו. עבור נתניהו אירוע החטופים חמור רק כי הוא אסון יחסי ציבור ובעיות הסברה. הדימוי של ״פרוטקטור אוף איזראל״ ספג מהלומה ועכשיו הוא חייב לשקם אותו. אז מה הוא עושה? ממנה אדם שלא ילכלך עליו בתקשורת, את גל הירש. הירש הוא לא האדם המתאים למשימה הזאת: אדם ללא ניסיון בהשבת חטופים או במשא ומתן מורכב, הוא לא דובר ערבית, הוא נמצא במשפט פלילי חמור ומעל הכל, חייליו נחטפו ללבנון בשנת 2006 והודח מצה״ל בשל תפקודו הלקוי. אבל הוא נאמן למשפחת נתניהו וזה מספיק כדי לתת לו את האחריות למשימה הכי מורכבת וחשובה שהוטלה על אדם אחד מאז 1948. וזה לא הכל. במקביל, נתניהו מנטרל את הביקורת של משפחות החטופים על ידי סכסוך ביניהן. כשכולם מתאחדים בשעה הקשה, הוא מפלג, מסכסך ומפריד: הוא הקים פורום של משפחות שתמוכות בו והזמין אותו לפגישה. הוא הוציא הודעה לתקשורת שמשפחות החטופים תומכות בו והוסיף עוד זעם וצער למשפחות שנמצאות בשעה הקשה בחייהן. זו אכזריות ששמורה לאנשים שרוצים לפגוע בישראל, לא לראש ממשלתה. נתניהו מסוכן לביטחון החטופות והחטופים כי טובתם לא מעניינת אותו, רק טובתו. את נתניהו צריך להחליף מיד במי שכן אפשר לסמוך עליו. זאת האחריות שלנו. אני לא אתן לאף אחד לסכן את החטופים שלנו בשביל להציל את עצמו.
2:07

אתמול, בישיבה של ועדת חוץ וביטחון אמרתי את המובן מאליו, נתניהו אחראי לקונספציה הכושלת שהביאה אותנו ל7/10, נתניהו איבד את אמון הציבור ואין לו מנדט להוביל חיילים לקרב. עליו ללכת עכשיו. מאז אותו היום הנורא, לא עוברת שעה בלי שאני חושבת על החטופות והחטופים. מהרגע שאני קמה בבוקר ועד שאני הולכת לישון, לפעמים גם בחלומות. כמו כולם, אני מתייסרת עם המחשבה על מי דואג לתינוקות ולילדים שנמצאים בהחזקת מפלצות החמאס? מי מחליף להם חיתול? מי מדבר איתם בשפה שהם מבינים? מי אומר להם שהכל יהיה בסדר כשהם בוכים? אי אפשר לנשום בתוך הסיוט הזה שאנחנו נמצאים ונמצאות בו. אין למדינת ישראל משימה חשובה יותר מהשבת החטופות והחטופים ואין למדינת ישראל משימה מורכבת יותר מהשבת החטופים. למעשה, ייתכן שזו המשימה המורכבת ביותר שהוטלה על מדינת ישראל מאז הקמתה. זה אירוע חסר תקדים בהיקף ובחומרה שלו. כל אזרחית ואזרח בישראל מבין את זה, פרט לאזרח אחד – נתניהו. עבור נתניהו אירוע החטופים חמור רק כי הוא אסון יחסי ציבור ובעיות הסברה. הדימוי של ״פרוטקטור אוף איזראל״ ספג מהלומה ועכשיו הוא חייב לשקם אותו. אז מה הוא עושה? ממנה אדם שלא ילכלך עליו בתקשורת, את גל הירש. הירש הוא לא האדם המתאים למשימה הזאת: אדם ללא ניסיון בהשבת חטופים או במשא ומתן מורכב, הוא לא דובר ערבית, הוא נמצא במשפט פלילי חמור ומעל הכל, חייליו נחטפו ללבנון בשנת 2006 והודח מצה״ל בשל תפקודו הלקוי. אבל הוא נאמן למשפחת נתניהו וזה מספיק כדי לתת לו את האחריות למשימה הכי מורכבת וחשובה שהוטלה על אדם אחד מאז 1948. וזה לא הכל. במקביל, נתניהו מנטרל את הביקורת של משפחות החטופים על ידי סכסוך ביניהן. כשכולם מתאחדים בשעה הקשה, הוא מפלג, מסכסך ומפריד: הוא הקים פורום של משפחות שתמוכות בו והזמין אותו לפגישה. הוא הוציא הודעה לתקשורת שמשפחות החטופים תומכות בו והוסיף עוד זעם וצער למשפחות שנמצאות בשעה הקשה בחייהן. זו אכזריות ששמורה לאנשים שרוצים לפגוע בישראל, לא לראש ממשלתה. נתניהו מסוכן לביטחון החטופות והחטופים כי טובתם לא מעניינת אותו, רק טובתו. את נתניהו צריך להחליף מיד במי שכן אפשר לסמוך עליו. זאת האחריות שלנו. אני לא אתן לאף אחד לסכן את החטופים שלנו בשביל להציל את עצמו.

Merav Michaeli מרב מיכאלי

16,029 görüntüleme • 2 yıl önce

שישה וחצי חודשים לפני מתקפת השבעה באוקטובר – איל נוה מ"אחים לנשק": "הצבא מתפרק. אין צבא, [אין] צבא העם בישראל היום; אנחנו אוספים חתימות; עשרות אלפי חתימות של אנשים שלא יבואו להתנדב לצבא; אין לו [לשר הביטחון יואב גלנט] צבא, [הוא] צריך לדעת את זה. הצבא שלו מתפרק" ב-24 במרץ 2023, איל נוה, ממייסדי ארגון "אחים לנשק" וממנהיגיו, התארח בתוכניתם של יואב לימור וגלית גוטמן בערוץ 12. להלן תוכן הראיון: יואב לימור: באולפן איתנו אחד ממובילי המחאה איל נוה. בוקר טוב. איל נוה: בוקר. יואב לימור: איפה אתה עושה מילואים? איל נוה: סיירת מטכ"ל. יואב לימור: סיירת מטכ"ל. זאת אומרת, אתה חלק ממחאת המ"מ [המבצעים המיוחדים], מה שנקרא. איל נוה: לא, אנחנו אחים לנשק. יואב לימור: אחים לנשק, אוקיי. כשאתה שמעת אתמול את ראש הממשלה [בנימין נתניהו], אומר, אני לוקח את זה על עצמי, אני אוביל עכשיו את הפיוס, אני אוביל תהליך, אני ראש הממשלה של כולם, דאג לזכויות הפרט. מה שמעת באוזן ומה זה אומר על המשך הפעילות שלכם? איל נוה: שמעתי שאנחנו ממשיכים בכל הכוח, שמעתי שבית המשפט נמחק, שנכנסים שופטים מטעם, שמעתי שכל החוקים הולכים לעבור. ב[שתי מילים שאינן ברורות] קיבלנו היום את הסלאמי, קיבלנו. יואב לימור: ומה זה אומר על ההתנדבות שלכם להמשך, למילואים? איל נוה: אנחנו הצהרנו כבר השבוע שאנחנו מפסיקים להתנדב למילואים, במידה והחוק יעבור. מבחינתנו זה לא עובר, אנחנו במלחמה. אנחנו במלחמת העצמאות השנייה שלנו. כולנו, כולכם פה. אנחנו במלחמת העצמאות השנייה, ואנחנו הולכים להילחם על הבית שלנו, על מדינת ישראל, על מדינת ישראל דמוקרטית. גלית גוטמן: אני רוצה לשאול אותך, איל, אתה יודע, אנחנו כבר 12 שבועות לתוך המחאה הזאת, אתם בין הראשונים שהצטרפו. והרימו את הדגל. אני מתארת לעצמי שלא היה פשוט, לא היה פשוט בימים הראשונים לחשוב שאתה, כבן אדם, שלקחת על עצמו להיות חלק מסיירת מטכ"ל, זה אומר שאתה מחויב ב-200% למדינה הזאת, לעשות את ההחלטה הזאת [שלא להתנדב לשירות מילואים]. כמה מתסכל לראות שאתם נמצאים בכל מקום, שאנשים קוראים לכם טרוריסטים, אנרכיסטים, סרבנים, ולמעלה שם יושב [ראש הממשלה] בנימין נתניהו ולא סופר אתכם. כרגע זה מה שאני רואה. ברגע שהוא לא עוצר את החקיקה, ברגע שהוא שומע מהרמטכ"ל [רא"ל הרצי הלוי] ומראשי [מערכת] הביטחון מה קורה פה ואיזה סכנות צפויות, הוא בטוח שאתם תגיעו מחר. איל נוה: הוא טועה. אנחנו לא נגיע. אנחנו בתוך המלחמה שלנו, ולכן אנחנו נעמוד מאוד מאוד חזק. אני מתחיל בכלל ב[שר הביטחון יואב] גלנט, שבמשך 11 שבועות לא מדבר, שותק. יש לי שר ביטחון שאין לו מיתרי קול. לא שמענו אותו בשום מקום אומר על שום דבר. וגם אתמול הוא היה צריך להחליט בין האם הוא שומר על ביטחון ישראל, או שהוא שייך למשפחת נתניהו. נכנס לחדר וחזר מקופל. אנחנו ממשיכים בכל הכוח את הדבר הזה. אנחנו מרגישים שהמדינה מתפוררת. אנחנו חתמנו על זה שאנחנו מפסיקים להתנדב, ואנחנו 25 שנה עושים מילואים, אנחנו קרועים מבפנים. יואב לימור: אבל איל, אני, אני, אתה אמרת דברים שלא יבנו עלינו, אנחנו לא נבוא. אתה רוצה להגיד שאם מחר מתחילה מלחמה עם לבנון, מתחילה מלחמה עם עזה, אתה אומר אנחנו לא שם? איל נוה: אנחנו כבר עכשיו במלחמה. אנחנו במלחמת העצמאות, אתם לא שמים לב לזה. אנחנו בתוך מלחמה, אתם הדבר הבא דרך אגב. בהתחלה זה מתחיל בעולם הזה, זה מתחיל מהחלשת בית המשפט, והוא עובר אחרי זה לתקשורת, ואחרי זה לאקדמיה, ואנחנו [מילה לא ברורה]. אתם לא מכירים, עשו לו רחובות, פשוט תצאו לרחובות. יואב לימור: אנחנו מבינים. אני לא מתבלבל, אני שומע את שר התקשורת [ד"ר שלמה קרעי] ומה הוא אומר, אדם שלא מבין כלום בתקשורת, אבל אני שומע היטב, בזה אני לא מתבלבל. אבל אני שואל אותך, בסוף, אם מחר יפלו פה טילים על הבית שלך, לא תצא לשמור על הילדים? איל נוה: ברור שבסוף אנחנו חיילים ונבוא להילחם, זה לא שאלה. אבל כרגע בשלב הזה אין אימונים. אתה אמרת לפני כמה דקות שאתה יודע מה הולך לקרות ביום ראשון. אנחנו מחריפים את המאבק שלנו. אנחנו לא נוותר על המדינה שלנו. יואב לימור: עכשיו, אני חושב רגע על נקרא לו י', מפקד סיירת מטכ"ל, אלוף משנה, שעושה רשימת מלאי הבוקר הזה ואומר, חסרים לי הרבה מאוד אנשים. איל נוה: המון. רני רהב: לא חסרים לו, [יושב ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, שמחה] רוטמן יבוא. איל נוה: אנחנו, לפני שבוע הייתי במילואים, חסרים המון אנשים. לא מגיעים, פשוט לא נמצאים. גלית גוטמן: כשאתה אומר אנחנו נחריף את הצעדים, מה עוד נמצא בארסנל הנשק שלכם? איל נוה: יש עוד הרבה, לא נגיד את זה פה כמובן, אבל יש לנו עוד הרבה מהלכים שאנחנו מתכוונים לעשות. לא נוותר. אני קורא מפה לכולם לצאת מהכורסה, לצאת לרחוב, להמשיך להפגין. אתמול נעצר, בדיוק אותו קצין [סא"ל במילואים רון שרף] שנכנס לתוך בית להציל את נחשון וקסמן, וחטף כדור והוא נעצר. תבינו מה קורה. העם נקרע. פשוט נקרע. יואב לימור: תגיד, מה אתה עונה לאלה שאומרים? אתם סרבנים. בסוף, הרי אתם, כולנו, כשהיה סרבנות בהתנתקות, אמרנו לא יכולה להיות סרבנות. והנה עכשיו יש סרבנות. וכאילו אתם הופכים את זה ללגיטימי. מחר זה יהיה מהצד השני, מה תגידו להם? אז מה אתה עונה למי שאומר לך את זה? איל נוה: אנחנו מתנדבי מילואים. עוד פעם, אנחנו מסבירים את זה והסבירו את זה מספיק פעמים. אנחנו באים למילואים כמתנדבים. אחרי 25 שנה אנחנו לא חייבים לבוא למילואים, אנחנו מפסיקים את ההתנדבות שלנו. ככה גם הטייסים, ככה גם כולם. ולכן זו אינה סרבנות. סרבנות יש רק בצד שני, דרך אגב. שם נמצאת הסרבנות. אנחנו נותנים מהנשמה שלנו. אנשים שבאים במשך שנים. יואב לימור: מה זה הצד השני? החרדים שלא מתגייסים? איל נוה: החרדים שלא מתגייסים ועוד. אני חושב שכמות הצבא שאני עשיתי במשך החיים, זה רוב הממשלה לא עשתה את כמות הצבא כמובן, ולכן אנחנו ממשיכים את המאבק שלנו בכל כוח, אנחנו לא מסרבים, אנחנו שומרים על המדינה, אנחנו מרגישים שאנחנו מובילים את המחאה הזאת למקום שבו ישראל תישאר יהודית ודמוקרטית. יואב לימור: שאלה אחת אחרונה. [שר החקלאות] אבי דיכטר, בוגר היחידה שלך, ראש השב"כ לשעבר, לו [הוא] יושב כאן עכשיו מולך, מה אתה אומר לו? איל נוה: אני אומר שהוא חייב להבין שהעם שלנו נקרע, צריך לעצור דחוף. אני אומר לו שאנחנו מתפרקים, הלכידות החברתית מתפרקת, הצבא מתפרק. אין צבא, [אין] צבא העם בישראל היום. אתם לא תבינו, אנחנו אחרי, אנחנו אוספים חתימות, אנחנו בעשרות אלפי חתימות של אנשים שלא יבואו להתנדב לצבא. זאת המציאות כרגע, ואני חושב שהם [הממשלה] מבינים את זה ולא אכפת להם. גלית גוטמן: מה הציפייה שלכם מ[שר הביטחון יואב] גלנט? איל נוה: לעמוד לצד הביטחון, לעמוד לצד אזרחי ישראל, לשמור על הביטחון. אין לו צבא, [הוא] צריך לדעת את זה. הצבא שלו מתפרק. ולכן הוא חייב, חייב לקום ולהגיד, תעצרו את החקיקה, שבו לדבר. יש לנו מדינה אחת, יש לנו עם אחד, חייבים לעצור ולדבר. זאת האחריות שלו. יואב לימור: כן. אייל, תודה על הדברים האלה. סימוכין:
5:58

שישה וחצי חודשים לפני מתקפת השבעה באוקטובר – איל נוה מ"אחים לנשק": "הצבא מתפרק. אין צבא, [אין] צבא העם בישראל היום; אנחנו אוספים חתימות; עשרות אלפי חתימות של אנשים שלא יבואו להתנדב לצבא; אין לו [לשר הביטחון יואב גלנט] צבא, [הוא] צריך לדעת את זה. הצבא שלו מתפרק" ב-24 במרץ 2023, איל נוה, ממייסדי ארגון "אחים לנשק" וממנהיגיו, התארח בתוכניתם של יואב לימור וגלית גוטמן בערוץ 12. להלן תוכן הראיון: יואב לימור: באולפן איתנו אחד ממובילי המחאה איל נוה. בוקר טוב. איל נוה: בוקר. יואב לימור: איפה אתה עושה מילואים? איל נוה: סיירת מטכ"ל. יואב לימור: סיירת מטכ"ל. זאת אומרת, אתה חלק ממחאת המ"מ [המבצעים המיוחדים], מה שנקרא. איל נוה: לא, אנחנו אחים לנשק. יואב לימור: אחים לנשק, אוקיי. כשאתה שמעת אתמול את ראש הממשלה [בנימין נתניהו], אומר, אני לוקח את זה על עצמי, אני אוביל עכשיו את הפיוס, אני אוביל תהליך, אני ראש הממשלה של כולם, דאג לזכויות הפרט. מה שמעת באוזן ומה זה אומר על המשך הפעילות שלכם? איל נוה: שמעתי שאנחנו ממשיכים בכל הכוח, שמעתי שבית המשפט נמחק, שנכנסים שופטים מטעם, שמעתי שכל החוקים הולכים לעבור. ב[שתי מילים שאינן ברורות] קיבלנו היום את הסלאמי, קיבלנו. יואב לימור: ומה זה אומר על ההתנדבות שלכם להמשך, למילואים? איל נוה: אנחנו הצהרנו כבר השבוע שאנחנו מפסיקים להתנדב למילואים, במידה והחוק יעבור. מבחינתנו זה לא עובר, אנחנו במלחמה. אנחנו במלחמת העצמאות השנייה שלנו. כולנו, כולכם פה. אנחנו במלחמת העצמאות השנייה, ואנחנו הולכים להילחם על הבית שלנו, על מדינת ישראל, על מדינת ישראל דמוקרטית. גלית גוטמן: אני רוצה לשאול אותך, איל, אתה יודע, אנחנו כבר 12 שבועות לתוך המחאה הזאת, אתם בין הראשונים שהצטרפו. והרימו את הדגל. אני מתארת לעצמי שלא היה פשוט, לא היה פשוט בימים הראשונים לחשוב שאתה, כבן אדם, שלקחת על עצמו להיות חלק מסיירת מטכ"ל, זה אומר שאתה מחויב ב-200% למדינה הזאת, לעשות את ההחלטה הזאת [שלא להתנדב לשירות מילואים]. כמה מתסכל לראות שאתם נמצאים בכל מקום, שאנשים קוראים לכם טרוריסטים, אנרכיסטים, סרבנים, ולמעלה שם יושב [ראש הממשלה] בנימין נתניהו ולא סופר אתכם. כרגע זה מה שאני רואה. ברגע שהוא לא עוצר את החקיקה, ברגע שהוא שומע מהרמטכ"ל [רא"ל הרצי הלוי] ומראשי [מערכת] הביטחון מה קורה פה ואיזה סכנות צפויות, הוא בטוח שאתם תגיעו מחר. איל נוה: הוא טועה. אנחנו לא נגיע. אנחנו בתוך המלחמה שלנו, ולכן אנחנו נעמוד מאוד מאוד חזק. אני מתחיל בכלל ב[שר הביטחון יואב] גלנט, שבמשך 11 שבועות לא מדבר, שותק. יש לי שר ביטחון שאין לו מיתרי קול. לא שמענו אותו בשום מקום אומר על שום דבר. וגם אתמול הוא היה צריך להחליט בין האם הוא שומר על ביטחון ישראל, או שהוא שייך למשפחת נתניהו. נכנס לחדר וחזר מקופל. אנחנו ממשיכים בכל הכוח את הדבר הזה. אנחנו מרגישים שהמדינה מתפוררת. אנחנו חתמנו על זה שאנחנו מפסיקים להתנדב, ואנחנו 25 שנה עושים מילואים, אנחנו קרועים מבפנים. יואב לימור: אבל איל, אני, אני, אתה אמרת דברים שלא יבנו עלינו, אנחנו לא נבוא. אתה רוצה להגיד שאם מחר מתחילה מלחמה עם לבנון, מתחילה מלחמה עם עזה, אתה אומר אנחנו לא שם? איל נוה: אנחנו כבר עכשיו במלחמה. אנחנו במלחמת העצמאות, אתם לא שמים לב לזה. אנחנו בתוך מלחמה, אתם הדבר הבא דרך אגב. בהתחלה זה מתחיל בעולם הזה, זה מתחיל מהחלשת בית המשפט, והוא עובר אחרי זה לתקשורת, ואחרי זה לאקדמיה, ואנחנו [מילה לא ברורה]. אתם לא מכירים, עשו לו רחובות, פשוט תצאו לרחובות. יואב לימור: אנחנו מבינים. אני לא מתבלבל, אני שומע את שר התקשורת [ד"ר שלמה קרעי] ומה הוא אומר, אדם שלא מבין כלום בתקשורת, אבל אני שומע היטב, בזה אני לא מתבלבל. אבל אני שואל אותך, בסוף, אם מחר יפלו פה טילים על הבית שלך, לא תצא לשמור על הילדים? איל נוה: ברור שבסוף אנחנו חיילים ונבוא להילחם, זה לא שאלה. אבל כרגע בשלב הזה אין אימונים. אתה אמרת לפני כמה דקות שאתה יודע מה הולך לקרות ביום ראשון. אנחנו מחריפים את המאבק שלנו. אנחנו לא נוותר על המדינה שלנו. יואב לימור: עכשיו, אני חושב רגע על נקרא לו י', מפקד סיירת מטכ"ל, אלוף משנה, שעושה רשימת מלאי הבוקר הזה ואומר, חסרים לי הרבה מאוד אנשים. איל נוה: המון. רני רהב: לא חסרים לו, [יושב ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, שמחה] רוטמן יבוא. איל נוה: אנחנו, לפני שבוע הייתי במילואים, חסרים המון אנשים. לא מגיעים, פשוט לא נמצאים. גלית גוטמן: כשאתה אומר אנחנו נחריף את הצעדים, מה עוד נמצא בארסנל הנשק שלכם? איל נוה: יש עוד הרבה, לא נגיד את זה פה כמובן, אבל יש לנו עוד הרבה מהלכים שאנחנו מתכוונים לעשות. לא נוותר. אני קורא מפה לכולם לצאת מהכורסה, לצאת לרחוב, להמשיך להפגין. אתמול נעצר, בדיוק אותו קצין [סא"ל במילואים רון שרף] שנכנס לתוך בית להציל את נחשון וקסמן, וחטף כדור והוא נעצר. תבינו מה קורה. העם נקרע. פשוט נקרע. יואב לימור: תגיד, מה אתה עונה לאלה שאומרים? אתם סרבנים. בסוף, הרי אתם, כולנו, כשהיה סרבנות בהתנתקות, אמרנו לא יכולה להיות סרבנות. והנה עכשיו יש סרבנות. וכאילו אתם הופכים את זה ללגיטימי. מחר זה יהיה מהצד השני, מה תגידו להם? אז מה אתה עונה למי שאומר לך את זה? איל נוה: אנחנו מתנדבי מילואים. עוד פעם, אנחנו מסבירים את זה והסבירו את זה מספיק פעמים. אנחנו באים למילואים כמתנדבים. אחרי 25 שנה אנחנו לא חייבים לבוא למילואים, אנחנו מפסיקים את ההתנדבות שלנו. ככה גם הטייסים, ככה גם כולם. ולכן זו אינה סרבנות. סרבנות יש רק בצד שני, דרך אגב. שם נמצאת הסרבנות. אנחנו נותנים מהנשמה שלנו. אנשים שבאים במשך שנים. יואב לימור: מה זה הצד השני? החרדים שלא מתגייסים? איל נוה: החרדים שלא מתגייסים ועוד. אני חושב שכמות הצבא שאני עשיתי במשך החיים, זה רוב הממשלה לא עשתה את כמות הצבא כמובן, ולכן אנחנו ממשיכים את המאבק שלנו בכל כוח, אנחנו לא מסרבים, אנחנו שומרים על המדינה, אנחנו מרגישים שאנחנו מובילים את המחאה הזאת למקום שבו ישראל תישאר יהודית ודמוקרטית. יואב לימור: שאלה אחת אחרונה. [שר החקלאות] אבי דיכטר, בוגר היחידה שלך, ראש השב"כ לשעבר, לו [הוא] יושב כאן עכשיו מולך, מה אתה אומר לו? איל נוה: אני אומר שהוא חייב להבין שהעם שלנו נקרע, צריך לעצור דחוף. אני אומר לו שאנחנו מתפרקים, הלכידות החברתית מתפרקת, הצבא מתפרק. אין צבא, [אין] צבא העם בישראל היום. אתם לא תבינו, אנחנו אחרי, אנחנו אוספים חתימות, אנחנו בעשרות אלפי חתימות של אנשים שלא יבואו להתנדב לצבא. זאת המציאות כרגע, ואני חושב שהם [הממשלה] מבינים את זה ולא אכפת להם. גלית גוטמן: מה הציפייה שלכם מ[שר הביטחון יואב] גלנט? איל נוה: לעמוד לצד הביטחון, לעמוד לצד אזרחי ישראל, לשמור על הביטחון. אין לו צבא, [הוא] צריך לדעת את זה. הצבא שלו מתפרק. ולכן הוא חייב, חייב לקום ולהגיד, תעצרו את החקיקה, שבו לדבר. יש לנו מדינה אחת, יש לנו עם אחד, חייבים לעצור ולדבר. זאת האחריות שלו. יואב לימור: כן. אייל, תודה על הדברים האלה. סימוכין:

Jonathan D. Halevi

33,360 görüntüleme • 6 ay önce

בימים האחרונים הטיחו בי את כל הרפש שיש בלי שיש לי יכולת להגיב, וכל מיני פרשנים למיניהם ישבו באולפן הממוזג וניתחו אם אני חש איומים על חיי או לא... כאילו מישהו מהם מכיר אותי באמת ויודע מה אני עובר ביומיום. כאילו מישהו מהם יודע מה זה לחיות תחת איום תמידי כשבכל רגע מישהו יכול להתנקש בך, אגב לא רק בארץ גם בעולם- כשמפזרים מודעות WANTED עם תמונות שלי בכל מקום אליו אני מגיע למסע הסברה. אז הנה תיעוד שאני מפרסם כאן בפעם הראשונה, רגעי אימה שעברו עלי ועל משפחתי בזמן שקיצוניים מהחברה שלי זיהו אותי ולכן תקפו אותנו. וזו ממש לא הייתה הפעם היחידה. לא פירסמתי את התיעוד הזה עד היום כי זה לא קל למשפחה שלי לחזור לטראומה, לא קל להם שבקהילה שלנו יראו את ההשפלה שאנחנו עוברים ובעיקר כי אני לא רוצה אף פעם להתקרבן או להתמסכן, בסוף אני בחרתי בדרך הזו עם המחיר הכבד- ובאשמתי המשפחה שלי מזה 8 שנים חוטפת וסופגת אש, רק בגלל העשייה שלי... אבל בזמן הזה קיצוניים בחברה שלי, לפעמים בחסות המדינה, הולכים ומתחזקים. ובזמן הזה יושבים אותם פרשנים שמעולם לא הרגישו סכנת חיים, שמעולם הם ומשפחתם לא חוו אלימות, איומים או תוקפנות בגלל מי שהם, מטיפים לי מה אני אמור להרגיש בסיטואציה מסוימת ואם החשש שלי מוצדק או לא. כמה פתטים... ולמשפחה היקרה שלי, לעולם לא אשכח את התמיכה שלכם והגב שלכם- ובעיקר את המשפט שאבא שלי אמר לי לאחר ששברו לאמא שלי את היד: "דיר באלק לעצור, תמשיך בדרך שלך- אנחנו בגב שלך עד הסוף!" אז כל עוד אני מקבל את התמיכה מהמשפחה שלי ומעם ישראל אני אשאר עצם תקוע בגרון של כל קיצוני אנטי ישראלי מבפנים ומבחוץ!
0:38

בימים האחרונים הטיחו בי את כל הרפש שיש בלי שיש לי יכולת להגיב, וכל מיני פרשנים למיניהם ישבו באולפן הממוזג וניתחו אם אני חש איומים על חיי או לא... כאילו מישהו מהם מכיר אותי באמת ויודע מה אני עובר ביומיום. כאילו מישהו מהם יודע מה זה לחיות תחת איום תמידי כשבכל רגע מישהו יכול להתנקש בך, אגב לא רק בארץ גם בעולם- כשמפזרים מודעות WANTED עם תמונות שלי בכל מקום אליו אני מגיע למסע הסברה. אז הנה תיעוד שאני מפרסם כאן בפעם הראשונה, רגעי אימה שעברו עלי ועל משפחתי בזמן שקיצוניים מהחברה שלי זיהו אותי ולכן תקפו אותנו. וזו ממש לא הייתה הפעם היחידה. לא פירסמתי את התיעוד הזה עד היום כי זה לא קל למשפחה שלי לחזור לטראומה, לא קל להם שבקהילה שלנו יראו את ההשפלה שאנחנו עוברים ובעיקר כי אני לא רוצה אף פעם להתקרבן או להתמסכן, בסוף אני בחרתי בדרך הזו עם המחיר הכבד- ובאשמתי המשפחה שלי מזה 8 שנים חוטפת וסופגת אש, רק בגלל העשייה שלי... אבל בזמן הזה קיצוניים בחברה שלי, לפעמים בחסות המדינה, הולכים ומתחזקים. ובזמן הזה יושבים אותם פרשנים שמעולם לא הרגישו סכנת חיים, שמעולם הם ומשפחתם לא חוו אלימות, איומים או תוקפנות בגלל מי שהם, מטיפים לי מה אני אמור להרגיש בסיטואציה מסוימת ואם החשש שלי מוצדק או לא. כמה פתטים... ולמשפחה היקרה שלי, לעולם לא אשכח את התמיכה שלכם והגב שלכם- ובעיקר את המשפט שאבא שלי אמר לי לאחר ששברו לאמא שלי את היד: "דיר באלק לעצור, תמשיך בדרך שלך- אנחנו בגב שלך עד הסוף!" אז כל עוד אני מקבל את התמיכה מהמשפחה שלי ומעם ישראל אני אשאר עצם תקוע בגרון של כל קיצוני אנטי ישראלי מבפנים ומבחוץ!

יוסף חדאד - Yoseph Haddad

43,416 görüntüleme • 1 yıl önce

חודשיים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר – בתשובה לטענה, לפיה "יש סכנה ביטחונית קיומית מיידית למדינת ישראל, האויבים על הגדרות", סא"ל (מיל.) רון שרף מ"אחים לנשק" משיב: "ישראל כבר אינה דמוקרטיה"; "האיום הקיומי הכי גדול הוא עכשיו מבפנים"; "אנחנו מגינים על המדינה עכשיו"; "אין צבא עם בדיקטטורה" ב-27 ביולי 2023, סא"ל במילואים, רון שרף, הנימנה על הנהגת ארגון "אחים לנשק", בו חברים אנשי מילואים מיחידות שונות בצה"ל, התראיין לרדיו 103 FM, בנוגע להשלכות הפסקת ההתנדבות לשירות בצה"ל על ידי אלפי מילואים, על צה"ל ועל ביטחון המדינה. להלן תמליל הראיון: מראיין: [עימנו] סא"ל במילואים רון שרף ממחאת "אחים לנשק". שלום לך, רון שרף. רון שרף: בוקר טוב מראיין: אתה יודע בממשלה אמרו באותו יום, שביטלו את עילת הסבירות, שהם לא הצביעו בעד ביטול עילת הסבירות, אלא נגד הסרבנות, שבסוף מה שגרם להם להקשיח עמדות ולא לוותר הייתם אתם. רון שרף: ומה, ומה יגיד רודן? מה יגיד רודן בדרך למשבר עמוק ולהרס של מדינה? אני לא מצפה שיגידו שום דבר אחר. נתניהו לא זז מעמדתו. מראיין: השאלה אם זאת לא היתה, אפילו מבחינת המחאה והטקטיקה, אם זו לא הייתה טעות? רון שרף: קודם כל, סרבנות זה לא סרבנות. אף אחד לא יכול להכריח מישהו להתנדב למצב שהוא נשבע אחרת למצב, כאשר הוא שובר את החוזה. אז זה בכלל מצחיק. זה הגדרה מצחיקה, וזה ספין הפוך. ישראל כבר אינה דמוקרטיה. ישראל היא מדינה במעבר מדמוקרטיה לדיקטטורה. זה עכשיו [מתרחש]. מי שלא מבין את זה, לא מבין מי אחראי למצב הזה. מי שאחראי לסיכון ביטחון ישראל זה נתניהו, והצל של שר הביטחון גלנט, שיושב מגמגם, מתחנן שמה לשר משפטים שיעזור לו, כי הוא יודע את המשבר האמיתי שאנחנו נכנסים אליו, ורק מבט, רק מבט על הפנים של גלנט כולם יכולים להבין מה באמת קורה. מראיין: סגן אלוף שרף, אבל אני מנסה להבין. תראה, אתה כאילו מסביר לנו ולציבור מי אשם במצב שהגענו אליו. אבל, אני שואל אותך שאלה אחרת. יש סכנה ביטחונית קיומית מיידית למדינת ישראל. האויבים על הגדרות. במקרה של הגבול הצפוני זה תרתי משמע. רואים את חיזבאללה על הגדר. השאלה היא: מי יהיה אחראי בסופו של יום אם חלילה ישראל תותקף, ולא תהיה ערוכה? אז אתה תגיד: ביבי אשם, וביבי יגיד: אתם אשמים, אבל בינתיים מה יהיה על ביטחונה של המדינה היקרה שלנו? רון שרף: המדינה יקרה לנו לא פחות מלאף אחד אחר, ולכן אנחנו מגינים עליה. האיום הקיומי הכי גדול הוא עכשיו מבפנים. אם ישראל תמשיך במדרון הזה, ישראל כבר אינה דמוקרטיה. אני חוזר על זה. מישהו האמין שזה יקרה? ישראל אינה דמוקרטיה יותר. היא כרגע במדרון. מדינת מעבר בין דמוקרטיה לדיקטטורה. כל אחד יחליט איפה במעבר. אבל, שלממשלה אין ביקורת שיפוטית, זוהי כבר אינה דמוקרטיה. לכן, הסכנה האמיתית היא מבפנים. אנחנו מגינים על המדינה עכשיו. מראיין: ומה קורה עכשיו? אתם הודעתם שאתם מפסיקים להתנדב. שמענו באמת על הגל הזה, גם בחיל האוויר, ובעוד אגפים וחילות נוספים. מה קורה בפועל בשטח אחרי שבוטלה עילת הסבירות מבחינתכם? בחודשים הקרובים אתם פשוט לא תתנדבו? רון שרף: תראה, פה אין רבים. יש כל אחד לעצמו. זה בסוף כל אחד מול צו מצפונו. אני לא שולט על אנשים אחרים. מראיין: מה שאתה שומע מהחברים שלך. רון שרף: אני כן, אני אומר, אני עושה מה שאני, מה שצו מצפוני אומר, וכמוני עושים הרבה חברים. אנחנו מבינים שלא ניתן לשרת דיקטטורה. אין צבא עם בדיקטטורה. מראיין: כן, אבל תראה, אני מוכרח לומר שיש לי קצת בעיה עם האמירות האלה שלך, שלכם, כי אני מבין שמבחינת הקמפיין, נקרא לזה, זה נכון להגיד: כל אחד למצפונו, אבל ברור שזה מאורגן. מה זאת אומרת? יוצאות הודעות לעיתונות, ממלאים טפסים, שולחים ביום שישי רגע לפני אולפן שישי [בערוץ 12] מסמך שעליו חתומים נדמה לי 1,150 טייסים. ברור שזה ארגון. למה אתם לא קוראים לילד בשמו? [אנו] התארגנו לפי היחידות הצבאיות שלנו כדי להפסיק את ההתנדבות. רון שרף: ההתארגנות היא, שוב אני אומר, המחאה היא כללית, והיא חוצה את כל היחידות, ואת כל הארגונים, אבל בסוף כל אחד מקבל את ההחלטה לבד. מראיין: טוב, זה ברור. רון שרף: [כל אחד בנפרד] שולח [מכתב על הפסקת ההתנדבות לשירות מילואים] למפקד שלו, ואנשים מרגישים מבפנים, כמו שאתה יכול להגיד, שכל המחאה היא כולה מאורגנת. אנשים בסוף יוצאים מהבית, כי הם מפחדים משלטון עם כוח בלתי מוגבל. זה פשוט ככה. כנ"ל אנשים אומרים: אני לא יכול ללכת [להתנדב לשירות מילואים]. אני אישית, רון, לא יכול ללכת לשרת מדינה שאינה דמוקרטית, ואני עכשיו מפעיל את הכוח שעדיין יש לי, כי עוד מעט לא יהיה לי. עוד מעט יהיו פה חוקים שאסור למחות, שיש מעצר מנהלי למי שמדבר נגד המשטר. זה קרוב, זה הכל קרוב. כל אחד חושב שבפעולה שלו הוא כרגע בולם את ההתדרדרות של ישראל לתהום דיקטטורית, שאחר כך אי אפשר יהיה לצאת ממנו. סימוכין: רון שרף. צילום מסך מסרטון וידאו בעמוד הפייסבוק של "אחים לנשק"
6:01

חודשיים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר – בתשובה לטענה, לפיה "יש סכנה ביטחונית קיומית מיידית למדינת ישראל, האויבים על הגדרות", סא"ל (מיל.) רון שרף מ"אחים לנשק" משיב: "ישראל כבר אינה דמוקרטיה"; "האיום הקיומי הכי גדול הוא עכשיו מבפנים"; "אנחנו מגינים על המדינה עכשיו"; "אין צבא עם בדיקטטורה" ב-27 ביולי 2023, סא"ל במילואים, רון שרף, הנימנה על הנהגת ארגון "אחים לנשק", בו חברים אנשי מילואים מיחידות שונות בצה"ל, התראיין לרדיו 103 FM, בנוגע להשלכות הפסקת ההתנדבות לשירות בצה"ל על ידי אלפי מילואים, על צה"ל ועל ביטחון המדינה. להלן תמליל הראיון: מראיין: [עימנו] סא"ל במילואים רון שרף ממחאת "אחים לנשק". שלום לך, רון שרף. רון שרף: בוקר טוב מראיין: אתה יודע בממשלה אמרו באותו יום, שביטלו את עילת הסבירות, שהם לא הצביעו בעד ביטול עילת הסבירות, אלא נגד הסרבנות, שבסוף מה שגרם להם להקשיח עמדות ולא לוותר הייתם אתם. רון שרף: ומה, ומה יגיד רודן? מה יגיד רודן בדרך למשבר עמוק ולהרס של מדינה? אני לא מצפה שיגידו שום דבר אחר. נתניהו לא זז מעמדתו. מראיין: השאלה אם זאת לא היתה, אפילו מבחינת המחאה והטקטיקה, אם זו לא הייתה טעות? רון שרף: קודם כל, סרבנות זה לא סרבנות. אף אחד לא יכול להכריח מישהו להתנדב למצב שהוא נשבע אחרת למצב, כאשר הוא שובר את החוזה. אז זה בכלל מצחיק. זה הגדרה מצחיקה, וזה ספין הפוך. ישראל כבר אינה דמוקרטיה. ישראל היא מדינה במעבר מדמוקרטיה לדיקטטורה. זה עכשיו [מתרחש]. מי שלא מבין את זה, לא מבין מי אחראי למצב הזה. מי שאחראי לסיכון ביטחון ישראל זה נתניהו, והצל של שר הביטחון גלנט, שיושב מגמגם, מתחנן שמה לשר משפטים שיעזור לו, כי הוא יודע את המשבר האמיתי שאנחנו נכנסים אליו, ורק מבט, רק מבט על הפנים של גלנט כולם יכולים להבין מה באמת קורה. מראיין: סגן אלוף שרף, אבל אני מנסה להבין. תראה, אתה כאילו מסביר לנו ולציבור מי אשם במצב שהגענו אליו. אבל, אני שואל אותך שאלה אחרת. יש סכנה ביטחונית קיומית מיידית למדינת ישראל. האויבים על הגדרות. במקרה של הגבול הצפוני זה תרתי משמע. רואים את חיזבאללה על הגדר. השאלה היא: מי יהיה אחראי בסופו של יום אם חלילה ישראל תותקף, ולא תהיה ערוכה? אז אתה תגיד: ביבי אשם, וביבי יגיד: אתם אשמים, אבל בינתיים מה יהיה על ביטחונה של המדינה היקרה שלנו? רון שרף: המדינה יקרה לנו לא פחות מלאף אחד אחר, ולכן אנחנו מגינים עליה. האיום הקיומי הכי גדול הוא עכשיו מבפנים. אם ישראל תמשיך במדרון הזה, ישראל כבר אינה דמוקרטיה. אני חוזר על זה. מישהו האמין שזה יקרה? ישראל אינה דמוקרטיה יותר. היא כרגע במדרון. מדינת מעבר בין דמוקרטיה לדיקטטורה. כל אחד יחליט איפה במעבר. אבל, שלממשלה אין ביקורת שיפוטית, זוהי כבר אינה דמוקרטיה. לכן, הסכנה האמיתית היא מבפנים. אנחנו מגינים על המדינה עכשיו. מראיין: ומה קורה עכשיו? אתם הודעתם שאתם מפסיקים להתנדב. שמענו באמת על הגל הזה, גם בחיל האוויר, ובעוד אגפים וחילות נוספים. מה קורה בפועל בשטח אחרי שבוטלה עילת הסבירות מבחינתכם? בחודשים הקרובים אתם פשוט לא תתנדבו? רון שרף: תראה, פה אין רבים. יש כל אחד לעצמו. זה בסוף כל אחד מול צו מצפונו. אני לא שולט על אנשים אחרים. מראיין: מה שאתה שומע מהחברים שלך. רון שרף: אני כן, אני אומר, אני עושה מה שאני, מה שצו מצפוני אומר, וכמוני עושים הרבה חברים. אנחנו מבינים שלא ניתן לשרת דיקטטורה. אין צבא עם בדיקטטורה. מראיין: כן, אבל תראה, אני מוכרח לומר שיש לי קצת בעיה עם האמירות האלה שלך, שלכם, כי אני מבין שמבחינת הקמפיין, נקרא לזה, זה נכון להגיד: כל אחד למצפונו, אבל ברור שזה מאורגן. מה זאת אומרת? יוצאות הודעות לעיתונות, ממלאים טפסים, שולחים ביום שישי רגע לפני אולפן שישי [בערוץ 12] מסמך שעליו חתומים נדמה לי 1,150 טייסים. ברור שזה ארגון. למה אתם לא קוראים לילד בשמו? [אנו] התארגנו לפי היחידות הצבאיות שלנו כדי להפסיק את ההתנדבות. רון שרף: ההתארגנות היא, שוב אני אומר, המחאה היא כללית, והיא חוצה את כל היחידות, ואת כל הארגונים, אבל בסוף כל אחד מקבל את ההחלטה לבד. מראיין: טוב, זה ברור. רון שרף: [כל אחד בנפרד] שולח [מכתב על הפסקת ההתנדבות לשירות מילואים] למפקד שלו, ואנשים מרגישים מבפנים, כמו שאתה יכול להגיד, שכל המחאה היא כולה מאורגנת. אנשים בסוף יוצאים מהבית, כי הם מפחדים משלטון עם כוח בלתי מוגבל. זה פשוט ככה. כנ"ל אנשים אומרים: אני לא יכול ללכת [להתנדב לשירות מילואים]. אני אישית, רון, לא יכול ללכת לשרת מדינה שאינה דמוקרטית, ואני עכשיו מפעיל את הכוח שעדיין יש לי, כי עוד מעט לא יהיה לי. עוד מעט יהיו פה חוקים שאסור למחות, שיש מעצר מנהלי למי שמדבר נגד המשטר. זה קרוב, זה הכל קרוב. כל אחד חושב שבפעולה שלו הוא כרגע בולם את ההתדרדרות של ישראל לתהום דיקטטורית, שאחר כך אי אפשר יהיה לצאת ממנו. סימוכין: רון שרף. צילום מסך מסרטון וידאו בעמוד הפייסבוק של "אחים לנשק"

Jonathan D. Halevi

20,569 görüntüleme • 1 yıl önce

אני חוזר אליכם שוב עם קמפיין הגיוס, והפעם עם קליפ שמאוד שעשע אותי להכין עבורכם, כי מותר ואפילו רצוי לצחוק על הסיפור הזה. נודה על האמת, אם הוא לא היה תביעה אמיתית בבית משפט אמיתי בעיר בירתנו האמיתית, הוא היה נראה כמו מערכון שכתב סטודנט שנה א' שקיבל מטלה בקורס בכתיבה יוצרת אבל יש לו רק מנוי חינמי לצ'טGPT. כאמור, זו לא בדיחה. זאת תביעה אמיתית עם הוצאות אמיתיות שהדבר היחיד שיותר אבסורדי ממנה זו העובדה שאני בכלל צריך להתמודד איתה. כולנו רואים איך מתנהל השיח הציבורי בימינו. רוב מי שנאבקים במכונת הרעל מגייסים תרומות עבור תביעות עם דיבה אמיתית, לא שטות דיגיטלית שנעצה סיכה באגו של "פובליציסט" עם קוקו וחוסר הבנת הנקרא. (כן, יש מצב שהוא ישקול לתבוע אותי גם על המירכאות סביב המילה "פובליציסט"). התביעה הזו מגוחכת אבל ההתמודדות מולה לא מצחיקה בכלל וגובה מחיר יומיומי שלא נראה מבחוץ. ובכל זאת, משהו אחד כן נראה: התמיכה שלכם עד עכשיו הייתה מדהימה ומרגשת, יותר ממה שציפיתי או העזתי לקוות. גם אנשים שאני לא מכיר, ואפילו אנשים שבדרך כלל לא מסכימים איתי על כלום, הושיטו יד. זה לא מובן מאליו. זה לא רגעי. ועדיין, ההוצאות לא נעלמות והתביעה לא קפאה באוויר. כדי להמשיך בלי לקרוס אני צריך עוד עזרה. אין לי ממש אפשרות אחרת. זה נותן לי לא רק את האמצעים להתמודד אלא גם את הכוח לחייך מול מציאות שעושה פרצוף של "נו באמת, על זה?". זה מביך לאללה לבקש עזרה. שוב. ושוב. אין שום דרך לייפות את זה. זה חשוף, זה לא נעים, אתה מרגיש כמו מתחזה ואומר לעצמך בשקט שברור שיש מטרות ראויות יותר. אבל מה לעשות, אולי הוא שטותי, אבל זה המאבק שלי. ולא רק. הזכות לדבר בלי לחשוש מתביעות השתקה שרק נראות שוליות חשובה לא פחות. אם אין באמת קו אדום. היום זה אני. מחר זה כל אחד שמרים גבה במקום להשתחוות. בתגובות תמצאו קישור לכל אפשרויות התרומה ולכל הפוסטים שפרסמתי עד היום בנושא. כל סכום, קטן ככל שיהיה, יעזור לי לצלוח את התביעה הזו בלי להישחק כלכלית בדרך. כמו שהבטחתי, כל מה שיישאר מעבר להוצאות יועבר כתרומה למרכז אלון ולמערך עוטף עצורים. תודה עצומה לכל מי שתמכו, עזרו בהפצה או זרקו מילה טובה עד עכשיו, ולכל מי שאולי שוקלים לעשות זאת. אני אמשיך, וגם אשתדל לשעשע אתכם בדרך. לא כי יש לי כוח, אלא כי אין לי באמת ברירה.
1:13

אני חוזר אליכם שוב עם קמפיין הגיוס, והפעם עם קליפ שמאוד שעשע אותי להכין עבורכם, כי מותר ואפילו רצוי לצחוק על הסיפור הזה. נודה על האמת, אם הוא לא היה תביעה אמיתית בבית משפט אמיתי בעיר בירתנו האמיתית, הוא היה נראה כמו מערכון שכתב סטודנט שנה א' שקיבל מטלה בקורס בכתיבה יוצרת אבל יש לו רק מנוי חינמי לצ'טGPT. כאמור, זו לא בדיחה. זאת תביעה אמיתית עם הוצאות אמיתיות שהדבר היחיד שיותר אבסורדי ממנה זו העובדה שאני בכלל צריך להתמודד איתה. כולנו רואים איך מתנהל השיח הציבורי בימינו. רוב מי שנאבקים במכונת הרעל מגייסים תרומות עבור תביעות עם דיבה אמיתית, לא שטות דיגיטלית שנעצה סיכה באגו של "פובליציסט" עם קוקו וחוסר הבנת הנקרא. (כן, יש מצב שהוא ישקול לתבוע אותי גם על המירכאות סביב המילה "פובליציסט"). התביעה הזו מגוחכת אבל ההתמודדות מולה לא מצחיקה בכלל וגובה מחיר יומיומי שלא נראה מבחוץ. ובכל זאת, משהו אחד כן נראה: התמיכה שלכם עד עכשיו הייתה מדהימה ומרגשת, יותר ממה שציפיתי או העזתי לקוות. גם אנשים שאני לא מכיר, ואפילו אנשים שבדרך כלל לא מסכימים איתי על כלום, הושיטו יד. זה לא מובן מאליו. זה לא רגעי. ועדיין, ההוצאות לא נעלמות והתביעה לא קפאה באוויר. כדי להמשיך בלי לקרוס אני צריך עוד עזרה. אין לי ממש אפשרות אחרת. זה נותן לי לא רק את האמצעים להתמודד אלא גם את הכוח לחייך מול מציאות שעושה פרצוף של "נו באמת, על זה?". זה מביך לאללה לבקש עזרה. שוב. ושוב. אין שום דרך לייפות את זה. זה חשוף, זה לא נעים, אתה מרגיש כמו מתחזה ואומר לעצמך בשקט שברור שיש מטרות ראויות יותר. אבל מה לעשות, אולי הוא שטותי, אבל זה המאבק שלי. ולא רק. הזכות לדבר בלי לחשוש מתביעות השתקה שרק נראות שוליות חשובה לא פחות. אם אין באמת קו אדום. היום זה אני. מחר זה כל אחד שמרים גבה במקום להשתחוות. בתגובות תמצאו קישור לכל אפשרויות התרומה ולכל הפוסטים שפרסמתי עד היום בנושא. כל סכום, קטן ככל שיהיה, יעזור לי לצלוח את התביעה הזו בלי להישחק כלכלית בדרך. כמו שהבטחתי, כל מה שיישאר מעבר להוצאות יועבר כתרומה למרכז אלון ולמערך עוטף עצורים. תודה עצומה לכל מי שתמכו, עזרו בהפצה או זרקו מילה טובה עד עכשיו, ולכל מי שאולי שוקלים לעשות זאת. אני אמשיך, וגם אשתדל לשעשע אתכם בדרך. לא כי יש לי כוח, אלא כי אין לי באמת ברירה.

Gadi S. ⏳🇮🇱🎗️

31,328 görüntüleme • 8 ay önce

קורע לב. רון ומעין הוריו של גור קהתי שנפל בלבנון, יחד עם אסף אגמון סבו של גור, התפרצו הערב לטקס לזכרו של זאב ארליך בשבי שומרון. על דוכן הדוברים: מח״ט שומרון. המשפחה זועמת על קיום הטקס ועל נוכחותם של קציני צה"ל בכירים באירוע. בדקות הראשונות בסרטון, אסף אגמון: "אתם נמצאים בטקס טמא. הנרות שהדלקתם טמאים! במעשה משיחי הבאתם למותו של חייל צה"ל תמים, שרץ להציל את המ"פ שלו... לקחו חיילים תמימים ותראו מה קרה...". דבריו של רון אביו של גור, החל מדקה 3:30 - "הבן שלנו נהרג, אף אחד לא טרח שתהיה פה תמונה שלו בחרא הזה. מישהו הזכיר אותו?... אל תדברו פה, בושה! אני מ"פ בגולני, אני יודע מה זה... מה מיהרתם שיהיה כנס עכשיו? למה? (לשם מה) הדם עוד לא יבש, למה??" דבריה של מעין אמו של גור קהתי, החל מדקה 7:45 - "הוא הקריב את חייו למען מזימה. לא משימה צבאית, ולא למפקד ראוי, ולא למפקדים ראויים, אני מתביישת, אני מתביישת... יחד קסם, חובש מצטיין, סתם, לקחתם לו את כל החלומות... אין דרך לתאר את האכזבה מצה"ל. הצבא הכי מוסרי! איזה מוסר? באיזה מוסר אתם משתמשים אני לא כל כך מוצאת אותו! מוסר ההזיה". --- מתוך הלייב שצילמה אילת צורי
9:01

קורע לב. רון ומעין הוריו של גור קהתי שנפל בלבנון, יחד עם אסף אגמון סבו של גור, התפרצו הערב לטקס לזכרו של זאב ארליך בשבי שומרון. על דוכן הדוברים: מח״ט שומרון. המשפחה זועמת על קיום הטקס ועל נוכחותם של קציני צה"ל בכירים באירוע. בדקות הראשונות בסרטון, אסף אגמון: "אתם נמצאים בטקס טמא. הנרות שהדלקתם טמאים! במעשה משיחי הבאתם למותו של חייל צה"ל תמים, שרץ להציל את המ"פ שלו... לקחו חיילים תמימים ותראו מה קרה...". דבריו של רון אביו של גור, החל מדקה 3:30 - "הבן שלנו נהרג, אף אחד לא טרח שתהיה פה תמונה שלו בחרא הזה. מישהו הזכיר אותו?... אל תדברו פה, בושה! אני מ"פ בגולני, אני יודע מה זה... מה מיהרתם שיהיה כנס עכשיו? למה? (לשם מה) הדם עוד לא יבש, למה??" דבריה של מעין אמו של גור קהתי, החל מדקה 7:45 - "הוא הקריב את חייו למען מזימה. לא משימה צבאית, ולא למפקד ראוי, ולא למפקדים ראויים, אני מתביישת, אני מתביישת... יחד קסם, חובש מצטיין, סתם, לקחתם לו את כל החלומות... אין דרך לתאר את האכזבה מצה"ל. הצבא הכי מוסרי! איזה מוסר? באיזה מוסר אתם משתמשים אני לא כל כך מוצאת אותו! מוסר ההזיה". --- מתוך הלייב שצילמה אילת צורי

Or-ly Barlev 🎗 אור-לי ברלב

62,031 görüntüleme • 1 yıl önce

גאונות של שכנות יש לי חבר גאון. אבל לא סתם גאון, דוקטור איוול. בעצם הוא לא דוקטור איוול לטובים, הוא דוקטור איוול לרעים. 20 שנים שאנחנו פועלים יחד בדארקווב והדברים שהוא עשה עבור העם היהודי ראויים להדלקת משואה. לא משואה, מדורה. לא מדורה, מידברן. הוא באמת איש נפלא ואהבתי אליו גדולה מאהבת יונתן לדוד, אבל לא בגיי. יש לי מעט אנשים בחיים שאם יצלצלו באמצע הלילה ויגידו שהם תקועים על כביש בנבאדה, אני מכרטס את עצמי מהמיטה. הוא אחד מהם. עשרים שנים שאנחנו מכירים. יש לו מוח פרא אדם. הוא יודע להגיע לכל אדם בעולם וNSO זה מאזדה 3 לעומת הF1 שהוא ואני לא כותב את זה בלי ידע. לא פעם אני מראה לו פה תגובות של יוזרים והוא מפלטר בוטים או לא ולא פעם ידע להביא מספר טלפון של יוזר אנונימי. היכולות שלו מעבר לקוד, הוא משחד שוחד כל מיני מכל מיני שיושבים בתוך החברות. כזה טיפוס. ורק אדם אחד הוא לא הצליח לעבור בחיים שלו. את השכנה שלו. עדנה. עדנה ראש אבן. מתגוררת דירה ליד. חיה לבד. והיא סמל מהות הקארן. עדנה חיה עבור פשפוש בחיי אחרים. בת 50 פלוס. אין ילדים. אין בעל. אין בנזוג. יש תוכי בשם אלישע וקטנוניות של מורדכי דוד מצלמה לפנים. אלירן חולצה אפורה למד ממנה להידחף. הוא נדחף לפריים, היא לחיים. מדובר באישה שעוברת על שעון המים של דיירי הבניין ומשחילה לתיבות הדואר מכתבים תקיפים על בזבוז מים. אין לה רכב. אבל יש חניה. והיא לא תשכיר אותה גם לא לבורא עולם. החניה שלה זה מקור העונג כמו צמח טורף שמחכה שזבוב ימשך לקריצתו. מי שמחנה, מאבד אוויר. אין התראות. יש וונטיל. והדוקטור סובל ממנה מלא. הוא איש של לילה. הולך לישון בשבע בבוקר וקם באחת. בלילות הוא עובד עם טראנס ברמקולים. הביטים מסדרים לו חשיבה. ולעדנה זה מפריע לישון אז היא מזמינה משטרה. או מורידה שאלטר. או דופקת בדלת. אבל הביטים חשובים לדוקטור. אז הוא למד לשמור על ווליום. אלף פעם אמרתי לו שים אוזניות, הוא לא מסוגל, זה מפריע לו. אבל עדנה שומעת דרך קירות. ביט קטן והיא דופקת בדלת. התישה אותו. רסמי התישה. ואז הוא קרא באיזה ספר משפט. ״אנשים מתעקשים על מה שאין להם שליטה״. אחרי שכנות רעה של כמעט עשור, דוקטור איוול פיצח אותה. עשור שאני שומע ממנו איך היא ממררת לו את החיים, ולפני חודש כתב לי: ״ניצחתי את העדנה״. הוא פיתח לעדנה אפליקציה שהיא יכולה לשלוט לו על הווליום של המוזיקה. התקין לה והעביר את השליטה לידיים שלה. עדנה שולטת בווליום. פתאום היא הפסיקה להתלונן. פתאום הם מצאו יחד את ״הווליום הנכון״, כזה שלא מפריע לה, ומאפשר לו להינות. עברו כמה ימים, ועדנה שוב התפלפה. זה לא הווליום, זה הבסים. אז הדוקטור הוסיף לה יכולת שליטה על הבסים. בהתחלה היא מחקה לו את הבס. והוא מהצד שלו הגביר קצת, ואז הורידה, והוא הרים, ואז מצאו יחד את הסוויט ספוט ומאז כבר כמה שבועות שהיא לא נגעה בווליום, או בבס. ומה שעדנה לא יודעת, זה שהדוקטור שינה בממשק את המספור. עדנה מביטה על הצג, רואה 61 ונרגעת. אבל בפועל, הביט על 90. גאון. לפעמים צריכים לתת את ההגה בידיים של זה שמתלונן על הסיבובים.
0:23

גאונות של שכנות יש לי חבר גאון. אבל לא סתם גאון, דוקטור איוול. בעצם הוא לא דוקטור איוול לטובים, הוא דוקטור איוול לרעים. 20 שנים שאנחנו פועלים יחד בדארקווב והדברים שהוא עשה עבור העם היהודי ראויים להדלקת משואה. לא משואה, מדורה. לא מדורה, מידברן. הוא באמת איש נפלא ואהבתי אליו גדולה מאהבת יונתן לדוד, אבל לא בגיי. יש לי מעט אנשים בחיים שאם יצלצלו באמצע הלילה ויגידו שהם תקועים על כביש בנבאדה, אני מכרטס את עצמי מהמיטה. הוא אחד מהם. עשרים שנים שאנחנו מכירים. יש לו מוח פרא אדם. הוא יודע להגיע לכל אדם בעולם וNSO זה מאזדה 3 לעומת הF1 שהוא ואני לא כותב את זה בלי ידע. לא פעם אני מראה לו פה תגובות של יוזרים והוא מפלטר בוטים או לא ולא פעם ידע להביא מספר טלפון של יוזר אנונימי. היכולות שלו מעבר לקוד, הוא משחד שוחד כל מיני מכל מיני שיושבים בתוך החברות. כזה טיפוס. ורק אדם אחד הוא לא הצליח לעבור בחיים שלו. את השכנה שלו. עדנה. עדנה ראש אבן. מתגוררת דירה ליד. חיה לבד. והיא סמל מהות הקארן. עדנה חיה עבור פשפוש בחיי אחרים. בת 50 פלוס. אין ילדים. אין בעל. אין בנזוג. יש תוכי בשם אלישע וקטנוניות של מורדכי דוד מצלמה לפנים. אלירן חולצה אפורה למד ממנה להידחף. הוא נדחף לפריים, היא לחיים. מדובר באישה שעוברת על שעון המים של דיירי הבניין ומשחילה לתיבות הדואר מכתבים תקיפים על בזבוז מים. אין לה רכב. אבל יש חניה. והיא לא תשכיר אותה גם לא לבורא עולם. החניה שלה זה מקור העונג כמו צמח טורף שמחכה שזבוב ימשך לקריצתו. מי שמחנה, מאבד אוויר. אין התראות. יש וונטיל. והדוקטור סובל ממנה מלא. הוא איש של לילה. הולך לישון בשבע בבוקר וקם באחת. בלילות הוא עובד עם טראנס ברמקולים. הביטים מסדרים לו חשיבה. ולעדנה זה מפריע לישון אז היא מזמינה משטרה. או מורידה שאלטר. או דופקת בדלת. אבל הביטים חשובים לדוקטור. אז הוא למד לשמור על ווליום. אלף פעם אמרתי לו שים אוזניות, הוא לא מסוגל, זה מפריע לו. אבל עדנה שומעת דרך קירות. ביט קטן והיא דופקת בדלת. התישה אותו. רסמי התישה. ואז הוא קרא באיזה ספר משפט. ״אנשים מתעקשים על מה שאין להם שליטה״. אחרי שכנות רעה של כמעט עשור, דוקטור איוול פיצח אותה. עשור שאני שומע ממנו איך היא ממררת לו את החיים, ולפני חודש כתב לי: ״ניצחתי את העדנה״. הוא פיתח לעדנה אפליקציה שהיא יכולה לשלוט לו על הווליום של המוזיקה. התקין לה והעביר את השליטה לידיים שלה. עדנה שולטת בווליום. פתאום היא הפסיקה להתלונן. פתאום הם מצאו יחד את ״הווליום הנכון״, כזה שלא מפריע לה, ומאפשר לו להינות. עברו כמה ימים, ועדנה שוב התפלפה. זה לא הווליום, זה הבסים. אז הדוקטור הוסיף לה יכולת שליטה על הבסים. בהתחלה היא מחקה לו את הבס. והוא מהצד שלו הגביר קצת, ואז הורידה, והוא הרים, ואז מצאו יחד את הסוויט ספוט ומאז כבר כמה שבועות שהיא לא נגעה בווליום, או בבס. ומה שעדנה לא יודעת, זה שהדוקטור שינה בממשק את המספור. עדנה מביטה על הצג, רואה 61 ונרגעת. אבל בפועל, הביט על 90. גאון. לפעמים צריכים לתת את ההגה בידיים של זה שמתלונן על הסיבובים.

IA🏴‍☠️

50,951 görüntüleme • 4 ay önce

לפני שנה בֶּדִיוק המקום הכי יפה, הכי מלא שמחת חיים ותקווה – הפך לגֵיהִינום. ברגע אחד הֵבנו את המשמעות של לבד: מחזיקים את יַדית הממ"ד ביד אַחת וסכין מטבח בְּיד שנייה, בלי אוכל, בלי מים, מנסים להרגיע את הילדים, להבטיח להם שיהיה בסדר… בינתיים העדכונים בטלפון מספרים על עוד יישוב שנִכבש, עוד בית שנשרף, עוד שכן שנרצח… שישים וארבעה מֵחברי כפר עזה נרצחו ביום הארור הזה, בהם חבריי הטובים ביותר. תשעה עשר חברי קיבוץ נֵחטפו, בהם אלון, אחי הקטן והַאהוב. זה היה יום בלי צבא, בלי מדינה, יום שבו כל מה שהיה לנו, הוא עצמנו – האזרחים. קוראים לַזה הפקרה. במקום שנעמוד פה רֶבבות מֵעם ישראל יחד, אנחנו עומדים פה וּמְחכים לאזעקה, במקום שתוקם וַעדת חקירה ממלכתית שתחקור את המחדל, אנחנו שואלים את השאלות בעצמנו בלי לקבל תשובות. אין דוגמה אישית, אין חזון, אין מנהיגות אין קבלת אחריות. הסיפור של אלון הוא סיפור הפוך! זה הסיפור של הדור שלי, שלנו! הדור שלנו: ישרֶאלים בעלי תושייה, אומץ וקור רוח. 65 שישים וַחמישה ימים היו הוא וַחבריו - יותם חיים וסמאר טלאלקה בשבי, בִּתנאים לא אנושיים: בלי אוכל, בלי מים, תחת עינויים ואיומים, בסוף הם כתבו מילה אַחת על סדין לבן - הצילו. זה לא עזר להם. במשך חמישה ימים הם חיפשו את האור, אבל לצערי, הוא נמנע מהם ברגע האחרון. אלון אחי פעל בניגוד לכֿל אינסטינקט בֶּסיסי, הוא יזם והוביל, לא פחד לטעות, לא פחד להאמין. הוא ניווט במשך חמישה ימים בלב שכונה מופגזת בעזה בלי שאף אחד חשב שזה יכול להיות גם בתנאים הקשים ביותר, גם כשאין סיכוי, אלון, כמו אלון, האמין וּפֿעל לסוף טוב. במותו אלון ציווה לנו את הדרך, את האור, את התקווה. אני מאמין שמתוך ההריסות והחורבן, מתוך התופת, קם כאן דור חדש. דור שמאמין בנו, בחברה ישרֶאלית מתוקנת וּמְאוחדת, דור שמאמין ברוח הישרֶאלית. דור שישקם את ההריסות ויבנה כאן מדינה טובה יותר, ערכית יותר, מדינה שבה רודפים את האמת, מקדשים אותה ולא מרפים ממנה. מדינה שנשענת על ערְבות הדדית, שעושים בה הכול בשביל החברים שלנו, עושים הכול בשביל להחזיר מא֫ה ואֶחד 101 חטופים וַחטופות, שנמצאים במנהַרות חמאס. מדינה שנהיה גאים לגדל בה את הילדים שלנו, מדינה משגשגת לעם היהודי וּלְכֿל מי שקשר את גורלו אלינו. אלון אח שלי גיבור, תודה שהראית לנו את הדרך, תודה שהִצבת את הסטנדרטים. אנחנו לא נרפה עד שנתקן, אנחנו לא ננוח עד שנבנה. אנחנו הדור שייצא מההריסות, מהשואה, מֵהתופת ויגשים את הֶחזון הציוני הֶחדש. כשזה יקרה אדע שדרכו של אלון הופכת לִמְציאות. קומו! עם ישראל חי.
4:48

לפני שנה בֶּדִיוק המקום הכי יפה, הכי מלא שמחת חיים ותקווה – הפך לגֵיהִינום. ברגע אחד הֵבנו את המשמעות של לבד: מחזיקים את יַדית הממ"ד ביד אַחת וסכין מטבח בְּיד שנייה, בלי אוכל, בלי מים, מנסים להרגיע את הילדים, להבטיח להם שיהיה בסדר… בינתיים העדכונים בטלפון מספרים על עוד יישוב שנִכבש, עוד בית שנשרף, עוד שכן שנרצח… שישים וארבעה מֵחברי כפר עזה נרצחו ביום הארור הזה, בהם חבריי הטובים ביותר. תשעה עשר חברי קיבוץ נֵחטפו, בהם אלון, אחי הקטן והַאהוב. זה היה יום בלי צבא, בלי מדינה, יום שבו כל מה שהיה לנו, הוא עצמנו – האזרחים. קוראים לַזה הפקרה. במקום שנעמוד פה רֶבבות מֵעם ישראל יחד, אנחנו עומדים פה וּמְחכים לאזעקה, במקום שתוקם וַעדת חקירה ממלכתית שתחקור את המחדל, אנחנו שואלים את השאלות בעצמנו בלי לקבל תשובות. אין דוגמה אישית, אין חזון, אין מנהיגות אין קבלת אחריות. הסיפור של אלון הוא סיפור הפוך! זה הסיפור של הדור שלי, שלנו! הדור שלנו: ישרֶאלים בעלי תושייה, אומץ וקור רוח. 65 שישים וַחמישה ימים היו הוא וַחבריו - יותם חיים וסמאר טלאלקה בשבי, בִּתנאים לא אנושיים: בלי אוכל, בלי מים, תחת עינויים ואיומים, בסוף הם כתבו מילה אַחת על סדין לבן - הצילו. זה לא עזר להם. במשך חמישה ימים הם חיפשו את האור, אבל לצערי, הוא נמנע מהם ברגע האחרון. אלון אחי פעל בניגוד לכֿל אינסטינקט בֶּסיסי, הוא יזם והוביל, לא פחד לטעות, לא פחד להאמין. הוא ניווט במשך חמישה ימים בלב שכונה מופגזת בעזה בלי שאף אחד חשב שזה יכול להיות גם בתנאים הקשים ביותר, גם כשאין סיכוי, אלון, כמו אלון, האמין וּפֿעל לסוף טוב. במותו אלון ציווה לנו את הדרך, את האור, את התקווה. אני מאמין שמתוך ההריסות והחורבן, מתוך התופת, קם כאן דור חדש. דור שמאמין בנו, בחברה ישרֶאלית מתוקנת וּמְאוחדת, דור שמאמין ברוח הישרֶאלית. דור שישקם את ההריסות ויבנה כאן מדינה טובה יותר, ערכית יותר, מדינה שבה רודפים את האמת, מקדשים אותה ולא מרפים ממנה. מדינה שנשענת על ערְבות הדדית, שעושים בה הכול בשביל החברים שלנו, עושים הכול בשביל להחזיר מא֫ה ואֶחד 101 חטופים וַחטופות, שנמצאים במנהַרות חמאס. מדינה שנהיה גאים לגדל בה את הילדים שלנו, מדינה משגשגת לעם היהודי וּלְכֿל מי שקשר את גורלו אלינו. אלון אח שלי גיבור, תודה שהראית לנו את הדרך, תודה שהִצבת את הסטנדרטים. אנחנו לא נרפה עד שנתקן, אנחנו לא ננוח עד שנבנה. אנחנו הדור שייצא מההריסות, מהשואה, מֵהתופת ויגשים את הֶחזון הציוני הֶחדש. כשזה יקרה אדע שדרכו של אלון הופכת לִמְציאות. קומו! עם ישראל חי.

Yonatan Shimriz | יונתן שמריז

305,371 görüntüleme • 1 yıl önce

וואו וואו וואו, ראיון מדהים עם אילן גרין בחדשות 12. תקשיבו לכל מילה שלו. צועק בשם כולנו. בשם כל ההורים ללוחמים, משפחות החטופים, וכנראה בשם הרוב המוחלט (והשפוי) של אזרחי ישראל. אילן גרין הוא אב לשני לוחמים, שאחד מהם נפצע קשה בחאן יונס והתעורר מתרדמת רק השבוע (שגם נאם אמש בהפגנה בכיכר הבימה בקריאה לסיום המלחמה): 🔹 התירוץ הנוכחי של המלחמה הוא שצריך להכריע את חמאס, כדי שלא יהיה עוד 7 באוקטובר - זה בלוף. בעצם הממשלה אומרת שהיא לא יכולה להגן עלינו. הממשלה מודה בפה מלא שהיא לא יכול. להגן עלינו מפני הארגון העלוב הזה, בתא השטח הקטן הזה. אם אתם לא יכולים לעשות אפילו את זה כבר שנתיים, אז זוזו הצידה. 🔹 השחיקה של החיילים הצעירים, גם מבצעית וגם נפשית, גומרת אותם. הם כבר לא יודעים בשביל מה הם נלחמים. האויבים שלנו רואים את זה. הם כבר מכינים את ה-7 באוקטובר הבא, זה ברור. 🔹 המלחמה נועדה להחזיר את החטופים? שרים בכירים בממשלה (יש מי שיגידו יותר בכירים מראש הממשלה) מתגאים בכך שהם השאירו ישראלים חטופים בשבי חמאס!! 🔹 הממשלה שלי נלחמת בי! 🔹 באתי לדבר בשם הילדים הלוחמים ובשם ההורים שלהם, שלא ישנים כבר כמעט שנתיים, שמבינים שהמלחמה הזאת היא בלוף. 🔹 מי שמטרפד עסקאות זה נתניהו, ויש לזה הוכחות. 🔹 לא מעניין אותי מה חמאס וטראמפ אומרים, אני מקשיב לממשלה שלי, מי שאמור להגן עלי. הם לא מאפשרים לנו להשתקם, בתירוץ שקרי של ביטחון. מה הבעיה? אפשר להגן על הגבול. שים את כל צה"ל על הגבול. ואם ירו טילים - מייד משמידים את תשתיות טרור. מי יעצור אותנו? 🔹 הפוליטיקאים ההזויים שרוצים להקים התנחלויות בעזה בכלל לא עוברים את אחוז החסימה, ובפועל הם קובעים את מטרות המלחמה. מי החליט שאלו מטרות המלחמה? התקבלה החלטה כזאת בקבינט? לא, הם עושים את זה מתחת לרדאר, על הגב של הילדים שלי שמתים! על מה הם מתים? 🔹 היו שתי עסקאות - בנוב' 23 ובינואר 25, ואת שתיהן נתניהו פוצץ. 🔹 ישב פה באולפן הזה פרשן בכיר, שכולם יודעים את מי הוא מייצג, והודיע עוד בינואר (לפני שהתחילה הפעימה הראשונה), שלא תהיה פעימה שניה. אתם מבינים מה עובר על משפחות החטופים ברגע הזה? הם מבינים שהממשלה החליטה מראש שלא תהיה פעימה שניה. זאת התעללות ממש. 🔹 מה זה הרוע הזה? מאיפה הרשעות הזאת? איזה חינוך האנשים האלה קיבלו? 🔹 נתניהו החליט להפקיר את החטופים, עוד בשבוע הראשון למלחמה. כשכתבתי את זה אז, התעצבנו עלי וחשבו שאני משוגע, אבל זה התברר כנכון. 🔹 אחים ואחיות שלי, כל עם ישראל, צאו לרחובות! עכשיו. כי לא תהיה פעם שניה. תשביתו את המשק עכשיו. איפה כל ראשי המשק? אתם לא מבינים שזה בלוף? עובדים עלינו בעיניים. כל הברבורים על טראמפ ועל פוליטיקה זה בלוף, זה ספינים. צאו לרחובות! השבתה מלאה, זה לא יילך אחרת. עוד מעט גם את זה לא נוכל לעשות. 🔹 נקווה שלא יפלו עוד חיילים, אבל אני כבר מודיע: אם לא נעשה משהו עכשיו, יפלו עוד.
7:32

וואו וואו וואו, ראיון מדהים עם אילן גרין בחדשות 12. תקשיבו לכל מילה שלו. צועק בשם כולנו. בשם כל ההורים ללוחמים, משפחות החטופים, וכנראה בשם הרוב המוחלט (והשפוי) של אזרחי ישראל. אילן גרין הוא אב לשני לוחמים, שאחד מהם נפצע קשה בחאן יונס והתעורר מתרדמת רק השבוע (שגם נאם אמש בהפגנה בכיכר הבימה בקריאה לסיום המלחמה): 🔹 התירוץ הנוכחי של המלחמה הוא שצריך להכריע את חמאס, כדי שלא יהיה עוד 7 באוקטובר - זה בלוף. בעצם הממשלה אומרת שהיא לא יכולה להגן עלינו. הממשלה מודה בפה מלא שהיא לא יכול. להגן עלינו מפני הארגון העלוב הזה, בתא השטח הקטן הזה. אם אתם לא יכולים לעשות אפילו את זה כבר שנתיים, אז זוזו הצידה. 🔹 השחיקה של החיילים הצעירים, גם מבצעית וגם נפשית, גומרת אותם. הם כבר לא יודעים בשביל מה הם נלחמים. האויבים שלנו רואים את זה. הם כבר מכינים את ה-7 באוקטובר הבא, זה ברור. 🔹 המלחמה נועדה להחזיר את החטופים? שרים בכירים בממשלה (יש מי שיגידו יותר בכירים מראש הממשלה) מתגאים בכך שהם השאירו ישראלים חטופים בשבי חמאס!! 🔹 הממשלה שלי נלחמת בי! 🔹 באתי לדבר בשם הילדים הלוחמים ובשם ההורים שלהם, שלא ישנים כבר כמעט שנתיים, שמבינים שהמלחמה הזאת היא בלוף. 🔹 מי שמטרפד עסקאות זה נתניהו, ויש לזה הוכחות. 🔹 לא מעניין אותי מה חמאס וטראמפ אומרים, אני מקשיב לממשלה שלי, מי שאמור להגן עלי. הם לא מאפשרים לנו להשתקם, בתירוץ שקרי של ביטחון. מה הבעיה? אפשר להגן על הגבול. שים את כל צה"ל על הגבול. ואם ירו טילים - מייד משמידים את תשתיות טרור. מי יעצור אותנו? 🔹 הפוליטיקאים ההזויים שרוצים להקים התנחלויות בעזה בכלל לא עוברים את אחוז החסימה, ובפועל הם קובעים את מטרות המלחמה. מי החליט שאלו מטרות המלחמה? התקבלה החלטה כזאת בקבינט? לא, הם עושים את זה מתחת לרדאר, על הגב של הילדים שלי שמתים! על מה הם מתים? 🔹 היו שתי עסקאות - בנוב' 23 ובינואר 25, ואת שתיהן נתניהו פוצץ. 🔹 ישב פה באולפן הזה פרשן בכיר, שכולם יודעים את מי הוא מייצג, והודיע עוד בינואר (לפני שהתחילה הפעימה הראשונה), שלא תהיה פעימה שניה. אתם מבינים מה עובר על משפחות החטופים ברגע הזה? הם מבינים שהממשלה החליטה מראש שלא תהיה פעימה שניה. זאת התעללות ממש. 🔹 מה זה הרוע הזה? מאיפה הרשעות הזאת? איזה חינוך האנשים האלה קיבלו? 🔹 נתניהו החליט להפקיר את החטופים, עוד בשבוע הראשון למלחמה. כשכתבתי את זה אז, התעצבנו עלי וחשבו שאני משוגע, אבל זה התברר כנכון. 🔹 אחים ואחיות שלי, כל עם ישראל, צאו לרחובות! עכשיו. כי לא תהיה פעם שניה. תשביתו את המשק עכשיו. איפה כל ראשי המשק? אתם לא מבינים שזה בלוף? עובדים עלינו בעיניים. כל הברבורים על טראמפ ועל פוליטיקה זה בלוף, זה ספינים. צאו לרחובות! השבתה מלאה, זה לא יילך אחרת. עוד מעט גם את זה לא נוכל לעשות. 🔹 נקווה שלא יפלו עוד חיילים, אבל אני כבר מודיע: אם לא נעשה משהו עכשיו, יפלו עוד.

Nava Rozolyo נאווה רוזוליו

40,346 görüntüleme • 1 yıl önce

אין מילים לתאר את הניתוק והריקוד על דמו של גור קהתי ז"ל הגיבור, שנהרג כדי לסדר לז'בו ארליך, בעל החזון הפונסומנטליסטי המשיחי, ביקור פרטי בלבנון בליווי ואבטחה של כוחות צה״ל (שהצבא משום מה זרם איתו ואיפשר). והנה המתנחלים המשיחיים יחד עם קצינים בכירים בצה״ל (אלוף פיקוד מרכז אבי בלוט, מח"ט שומרון אריאל גונן, לצד ראש מועצה איזורית שומרון יוסי דגן, רבנים ומתנחלים בכירים נוספים) מעיזים לערוך באיזור שכם כנס לזכרו של ז'בו - ואפילו לא טרחו לתלות תמונה לזכרו של גור קהתי ז״ל. אסף אגמון Asaf Agmon (סבא של גור) ורון קהתי (אביו של גור) מתפוצצים על באי הכנס מזעם מוצדק ומובן. מעמד קורע לב. הכי קרוב שיש ל"הרצחת וגם ירשת". רון קהתי, אבא של גור: ״מי שעשה את הפוילישטיק כדי להפוך את ז'בו לחייל - כנראה שגם היה מקושר פה! לאיזה מח"ט שומרון, אולי לאיזה אוגדונר שיגיע תכף, או לאלוף פיקוד מרכז! הבן שלנו נהרג! ואף אחד לא טרח שתהיה פה תמונה שלו?! מישהו שם פה תמונה שלו? מישהו הזכיר אותו?! אל תגידו לי לשתוק! אל תגידו לי די! אל תדבר פה, בושה! אני מ"פ בגולני! אני מ"פ באלכסנדרוני! אני יודע מה זה! תתבייש! בשביל מה ארגנתם את הכנס הזה? הדם של גור עוד לא יבש!״ אסף אגמון, סבא של גור: ״אתה מבייש את צה"ל, אתה מבזה את זכרו של גור שרץ להציל את המ"פ שלו, ובגלל זה הוא מת. זו הייתה מזימה נפשעת. נגד ז'בו מתנהלת חקירה, וכל זמן ששמו לא יטוהר מהמעשה הנפשע הזה - אתה בתור חייל צה"ל לא יכול לעמוד ולתת לו (לז'בו) כבוד. אתה מבזה את המדים שלך. תתבייש לך! גם לך יוסי דגן. אני לא מקבל את התנחומים שלך. התנחומים שלך צבועים, הם לא אמיתיים. אתם נמצאים פה בטקס טמא. הנרות שהדלקתם טמאים. במעשה משיחי - הבאתם למותו של חייל צה״ל תמים שרץ להציל את המ"פ שלו, שגם נגדו מתנהלת חקירה כי גם הוא היה חלק מהמזימה הזאת - בשביל לראות איזו כתובת באיזה אתר נוצרי בלבנון - סיכנו חיילי צה"ל תמימים, ותראו מה קרה. איך אתם לא מתביישים? בושה וחרפה! החג הזה יהיה טמא לכם! הפכתם את החנוכיה הזאת לטמאה! אין לך מה לעשות פה, תתבייש״ צילום: Hagar Shezaf
2:35

אין מילים לתאר את הניתוק והריקוד על דמו של גור קהתי ז"ל הגיבור, שנהרג כדי לסדר לז'בו ארליך, בעל החזון הפונסומנטליסטי המשיחי, ביקור פרטי בלבנון בליווי ואבטחה של כוחות צה״ל (שהצבא משום מה זרם איתו ואיפשר). והנה המתנחלים המשיחיים יחד עם קצינים בכירים בצה״ל (אלוף פיקוד מרכז אבי בלוט, מח"ט שומרון אריאל גונן, לצד ראש מועצה איזורית שומרון יוסי דגן, רבנים ומתנחלים בכירים נוספים) מעיזים לערוך באיזור שכם כנס לזכרו של ז'בו - ואפילו לא טרחו לתלות תמונה לזכרו של גור קהתי ז״ל. אסף אגמון Asaf Agmon (סבא של גור) ורון קהתי (אביו של גור) מתפוצצים על באי הכנס מזעם מוצדק ומובן. מעמד קורע לב. הכי קרוב שיש ל"הרצחת וגם ירשת". רון קהתי, אבא של גור: ״מי שעשה את הפוילישטיק כדי להפוך את ז'בו לחייל - כנראה שגם היה מקושר פה! לאיזה מח"ט שומרון, אולי לאיזה אוגדונר שיגיע תכף, או לאלוף פיקוד מרכז! הבן שלנו נהרג! ואף אחד לא טרח שתהיה פה תמונה שלו?! מישהו שם פה תמונה שלו? מישהו הזכיר אותו?! אל תגידו לי לשתוק! אל תגידו לי די! אל תדבר פה, בושה! אני מ"פ בגולני! אני מ"פ באלכסנדרוני! אני יודע מה זה! תתבייש! בשביל מה ארגנתם את הכנס הזה? הדם של גור עוד לא יבש!״ אסף אגמון, סבא של גור: ״אתה מבייש את צה"ל, אתה מבזה את זכרו של גור שרץ להציל את המ"פ שלו, ובגלל זה הוא מת. זו הייתה מזימה נפשעת. נגד ז'בו מתנהלת חקירה, וכל זמן ששמו לא יטוהר מהמעשה הנפשע הזה - אתה בתור חייל צה"ל לא יכול לעמוד ולתת לו (לז'בו) כבוד. אתה מבזה את המדים שלך. תתבייש לך! גם לך יוסי דגן. אני לא מקבל את התנחומים שלך. התנחומים שלך צבועים, הם לא אמיתיים. אתם נמצאים פה בטקס טמא. הנרות שהדלקתם טמאים. במעשה משיחי - הבאתם למותו של חייל צה״ל תמים שרץ להציל את המ"פ שלו, שגם נגדו מתנהלת חקירה כי גם הוא היה חלק מהמזימה הזאת - בשביל לראות איזו כתובת באיזה אתר נוצרי בלבנון - סיכנו חיילי צה"ל תמימים, ותראו מה קרה. איך אתם לא מתביישים? בושה וחרפה! החג הזה יהיה טמא לכם! הפכתם את החנוכיה הזאת לטמאה! אין לך מה לעשות פה, תתבייש״ צילום: Hagar Shezaf

Nava Rozolyo נאווה רוזוליו

25,398 görüntüleme • 1 yıl önce

אזרחי ישראל, אמרתם כבר תודה לנתניהו הבוקר? יואב לימור: ביום חמישי האחרון, כמה דקות אחרי שנודע סופית כי יחיא סינוואר חוסל בשעה טובה בעזה, שאל אותי חבר אם התפכחתי סוף סוף והבנתי שביבי הוא הגדול מכולם! 👑 "כן", השבתי לו, "התפכחתי ואני רוצה להודות שנתניהו צדק לכל אורך הדרך". החבר הופתע, "אתה רציני?" הוא שאל אותי. "בטח" השבתי לו. אני רוצה להודות לנתניהו על כך ששחרר את סינוואר מהכלא; ואני רוצה להודעות לנתניהו על כך שאפשר לו לבנות בעזה מפלצת שלטונית-צבאית; ואני רוצה להודות לנתניהו על כך שהוא היה אדריכל כספים של החמאס, 30 מיליון $ שהועברו לעזה בממוצע כל חודש, בסה"כ יותר ממיליארד וחצי דולרים שממנו את המפלצת הצבאית הזאת; ואני רוצה להודות לנתניהו על כך שבמשך עשור וחצי הוא התעלם מחיזבאללה שהיתה מפלצת גדולה פי כמה, שקמה מולנו בצפון והוא הניח לה להתעצם ולהתבסס; ואני רוצה להודות לנתניהו על כך שבשנה שלפני המלחמה הוא נמנע מלעסוק בהתראות שהונחו על שולחנו ואולי יכלו לשנות משהו; ואני רוצה להודות לנתניהו על כך שלא אישר כמה הצעות לחסל את סינוואר לפני המלחמה; ואני רוצה להודות לנתניהו בשם 1200 ישראלים שהופקרו בשבת השחורה למותם, ובשם עוד אלפי משפחות שחייהן נהרסו ועשרות אלפים שעדיין מפונים מביתיהם; ואני רוצה להודות לנתניהו בשם 101 חטופים שעדיין שם כי גם היום ישראל לא ממש מתאמצת לקדם עסקה. "הבנתי" אמר החבר שלי "אתה ציני". "בכלל לא, אבל מי שרוצה לקבל את הקרדיט על חיסול סינוואר וצמרת החמאס ועל חיסול נסראללה וצמרת חיזבאללה (קרדיט מוצלח אגב) - צריך לקבל את הקרדיט גם על מה שקרה כאן קודם, קוראים לזה אחריות והוא אחראי". אז תודה על האחריות נתניהו. יואב לימור Yoav Limor החדשות - N12
1:45

Sensitive content

אזרחי ישראל, אמרתם כבר תודה לנתניהו הבוקר? יואב לימור: ביום חמישי האחרון, כמה דקות אחרי שנודע סופית כי יחיא סינוואר חוסל בשעה טובה בעזה, שאל אותי חבר אם התפכחתי סוף סוף והבנתי שביבי הוא הגדול מכולם! 👑 "כן", השבתי לו, "התפכחתי ואני רוצה להודות שנתניהו צדק לכל אורך הדרך". החבר הופתע, "אתה רציני?" הוא שאל אותי. "בטח" השבתי לו. אני רוצה להודות לנתניהו על כך ששחרר את סינוואר מהכלא; ואני רוצה להודעות לנתניהו על כך שאפשר לו לבנות בעזה מפלצת שלטונית-צבאית; ואני רוצה להודות לנתניהו על כך שהוא היה אדריכל כספים של החמאס, 30 מיליון $ שהועברו לעזה בממוצע כל חודש, בסה"כ יותר ממיליארד וחצי דולרים שממנו את המפלצת הצבאית הזאת; ואני רוצה להודות לנתניהו על כך שבמשך עשור וחצי הוא התעלם מחיזבאללה שהיתה מפלצת גדולה פי כמה, שקמה מולנו בצפון והוא הניח לה להתעצם ולהתבסס; ואני רוצה להודות לנתניהו על כך שבשנה שלפני המלחמה הוא נמנע מלעסוק בהתראות שהונחו על שולחנו ואולי יכלו לשנות משהו; ואני רוצה להודות לנתניהו על כך שלא אישר כמה הצעות לחסל את סינוואר לפני המלחמה; ואני רוצה להודות לנתניהו בשם 1200 ישראלים שהופקרו בשבת השחורה למותם, ובשם עוד אלפי משפחות שחייהן נהרסו ועשרות אלפים שעדיין מפונים מביתיהם; ואני רוצה להודות לנתניהו בשם 101 חטופים שעדיין שם כי גם היום ישראל לא ממש מתאמצת לקדם עסקה. "הבנתי" אמר החבר שלי "אתה ציני". "בכלל לא, אבל מי שרוצה לקבל את הקרדיט על חיסול סינוואר וצמרת החמאס ועל חיסול נסראללה וצמרת חיזבאללה (קרדיט מוצלח אגב) - צריך לקבל את הקרדיט גם על מה שקרה כאן קודם, קוראים לזה אחריות והוא אחראי". אז תודה על האחריות נתניהו. יואב לימור Yoav Limor החדשות - N12

Nava Rozolyo נאווה רוזוליו

78,010 görüntüleme • 1 yıl önce

ההתפכחות הציונית שלי. הרבה שואלים אותי על הרקע הפוליטי שלי, הדרך שעשיתי ומאיפה אני בא. בחודשים הראשונים שאחרי ה 7 באוקטובר גם אני עדיין הייתי מכור למשחק הגושים. האמנתי שהימין, ששלט כאן כמעט עשרים שנה, הוא האחראי הבלעדי לאסון הנורא שפקד אותנו, ושכל התקווה נמצאת בצד השני של המפה. בסוף סבב א’ שלי במילואים, באמצע ינואר 2024, קרה לי משהו שלא ציפיתי לו. פגשתי את יצחקי גליק Izchaki glick , שגדל בבית מאוד שונה משלי… קרני שומרון, גאולת קרקעות - מילים שבקושי הכרתי. ופתאום הבנתי את האבסורד שבו חייתי במשך שנים. אם אני מוכן להסתער איתו קדימה, להילחם לצדו ואפילו למות עבורו, איך יכול להיות שאני עדיין רואה בו קודם כל יריב פוליטי? שם התחיל מסע ההתפכחות שלי. וככה קמה “תיקון 2024”. חבורה של אנשים שבאו ממקומות שונים לגמרי, והחליטו להתחיל להיגמל מהבולשיט של המחנות הפוליטיים שמפרקים את מדינת ישראל. ככל שהמסע המשותף שלנו נמשך, הבנתי כמה תפיסת המקור שאתה התחלתי את הדרך הייתה מוטעית. לא טעיתי כשחשבתי שהימין נכשל - כי הוא נכשל, אלא בכך כשחשבתי שהשמאל הוא הפתרון. הבנתי שהוויכוח עלו מי נכשל יותר, הוא לא רק מגוחך, אלא גם מסוכן. אותה פוליטיקה של “רק אנחנו צודקים”, אותו זלזול בכל מי שחושב אחרת. אותה התמכרות הרסנית לניצחון על המחנה השני במקום לניצחון של מדינת ישראל. מדי פעם מישהו מנסה “לחשוף” שבעבר הייתי בדגלים השחורים, הפגנתי בקפלן, או שבסוף 2023 אפילו השתתפתי בחוג בית של יאיר גולן. הכל נכון ומעולם לא הסתרתי את זה. להפך. אני חושב שזה אחד הדברים שנותנים לי את הלגיטימציה לומר את מה שאני אומר היום - גם אני הייתי פעם מכור לדרך הרסנית שאותה נטשתי ואותה מוביל היום אותו יאיר גולן. מצורפת עדות מצולמת. אחרי 1000 ימי מלחמה ברור לי ולעוד הרבה אחרים, בעיקר צעירים, שהמשך משחק המחנות, לא יוציא את מדינת ישראל מהמשבר. אני חושב שרובנו, בעיקר בני הדור שלנו, ירשנו מלחמה שלא אנחנו התחלנו. מלחמה שבה כבר אין דרך, אין חזון ואין ויכוח אמיתי על עתידה של מדינת ישראל. יש רק תחרות אינסופית על השאלה מי ישלוט ומי יכריע את המחנה השני. ובזמן שהם עסוקים בהכרעת המחנה היריב, מדינת ישראל מפסידה. זאת ההתפכחות שלי, וזו הסיבה שהתחלתי את ״תסבירו לי״. לעזור להרים מסך מעל הרעל שמוכרים לנו, ולעשות הכל, אבל הכל כדי להחזיר את מדינת ישראל לדרך הציונית שבה שואלים רק שאלה אחת - לא על הבייס, לא על קונסטלציה פוליטית ולא על ״הצד השני״ והרצון המופרע לנצח אותו. שואלים רק ״מה נכון למדינת ישראל״. הקריאה שלי היא לעם, לא לפוליטיקאים. אם אנחנו רוצים עתיד אחר, אסור לנו לבחור את אותם אלו שהובילו אותנו להווה הנוכחי. כי כל עוד נמשיך לבחור בין שני מחנות שכל הזהות שלהם בנויה על כך שהמחנה השני הוא האיום הגדול ביותר על המדינה, נמשיך לקבל בדיוק את אותה התוצאה. אל הדגל
2:41

ההתפכחות הציונית שלי. הרבה שואלים אותי על הרקע הפוליטי שלי, הדרך שעשיתי ומאיפה אני בא. בחודשים הראשונים שאחרי ה 7 באוקטובר גם אני עדיין הייתי מכור למשחק הגושים. האמנתי שהימין, ששלט כאן כמעט עשרים שנה, הוא האחראי הבלעדי לאסון הנורא שפקד אותנו, ושכל התקווה נמצאת בצד השני של המפה. בסוף סבב א’ שלי במילואים, באמצע ינואר 2024, קרה לי משהו שלא ציפיתי לו. פגשתי את יצחקי גליק Izchaki glick , שגדל בבית מאוד שונה משלי… קרני שומרון, גאולת קרקעות - מילים שבקושי הכרתי. ופתאום הבנתי את האבסורד שבו חייתי במשך שנים. אם אני מוכן להסתער איתו קדימה, להילחם לצדו ואפילו למות עבורו, איך יכול להיות שאני עדיין רואה בו קודם כל יריב פוליטי? שם התחיל מסע ההתפכחות שלי. וככה קמה “תיקון 2024”. חבורה של אנשים שבאו ממקומות שונים לגמרי, והחליטו להתחיל להיגמל מהבולשיט של המחנות הפוליטיים שמפרקים את מדינת ישראל. ככל שהמסע המשותף שלנו נמשך, הבנתי כמה תפיסת המקור שאתה התחלתי את הדרך הייתה מוטעית. לא טעיתי כשחשבתי שהימין נכשל - כי הוא נכשל, אלא בכך כשחשבתי שהשמאל הוא הפתרון. הבנתי שהוויכוח עלו מי נכשל יותר, הוא לא רק מגוחך, אלא גם מסוכן. אותה פוליטיקה של “רק אנחנו צודקים”, אותו זלזול בכל מי שחושב אחרת. אותה התמכרות הרסנית לניצחון על המחנה השני במקום לניצחון של מדינת ישראל. מדי פעם מישהו מנסה “לחשוף” שבעבר הייתי בדגלים השחורים, הפגנתי בקפלן, או שבסוף 2023 אפילו השתתפתי בחוג בית של יאיר גולן. הכל נכון ומעולם לא הסתרתי את זה. להפך. אני חושב שזה אחד הדברים שנותנים לי את הלגיטימציה לומר את מה שאני אומר היום - גם אני הייתי פעם מכור לדרך הרסנית שאותה נטשתי ואותה מוביל היום אותו יאיר גולן. מצורפת עדות מצולמת. אחרי 1000 ימי מלחמה ברור לי ולעוד הרבה אחרים, בעיקר צעירים, שהמשך משחק המחנות, לא יוציא את מדינת ישראל מהמשבר. אני חושב שרובנו, בעיקר בני הדור שלנו, ירשנו מלחמה שלא אנחנו התחלנו. מלחמה שבה כבר אין דרך, אין חזון ואין ויכוח אמיתי על עתידה של מדינת ישראל. יש רק תחרות אינסופית על השאלה מי ישלוט ומי יכריע את המחנה השני. ובזמן שהם עסוקים בהכרעת המחנה היריב, מדינת ישראל מפסידה. זאת ההתפכחות שלי, וזו הסיבה שהתחלתי את ״תסבירו לי״. לעזור להרים מסך מעל הרעל שמוכרים לנו, ולעשות הכל, אבל הכל כדי להחזיר את מדינת ישראל לדרך הציונית שבה שואלים רק שאלה אחת - לא על הבייס, לא על קונסטלציה פוליטית ולא על ״הצד השני״ והרצון המופרע לנצח אותו. שואלים רק ״מה נכון למדינת ישראל״. הקריאה שלי היא לעם, לא לפוליטיקאים. אם אנחנו רוצים עתיד אחר, אסור לנו לבחור את אותם אלו שהובילו אותנו להווה הנוכחי. כי כל עוד נמשיך לבחור בין שני מחנות שכל הזהות שלהם בנויה על כך שהמחנה השני הוא האיום הגדול ביותר על המדינה, נמשיך לקבל בדיוק את אותה התוצאה. אל הדגל

מתן יפה

11,362 görüntüleme • 23 gün önce

סאטירה,יש ללחוץ על התמונה כדי לשמוע את השיר) צריך פשוט להוריד את הכובע. באמת, נדרשת רמה אולימפית של אקרובטיקה אינטלקטואלית כדי לתחזק תפיסת עולם שבה הממשלה תמיד טועה, במאת האחוזים מהזמן, וזה בכלל לא משנה מה המציאות. זו כבר לא ביקורת, זו אמנות. ​ קחו למשל את הסוגיה האיראנית, יצירת המופת של הז’אנר. נניח שישראל שומרת על איפוק, לא תוקפת, מעדיפה דיפלומטיה שקטה ותיאום. תוך שניות, כמו שעון שווייצרי שמכוון על זעזוע עמוק, מתחילות הקינות, “איזו חולשה מביכה! האיש איבד את זה. הוא פשוט הפודל המבוית של טראמפ. מפחד מהצל של עצמו, מחכה שוושינגטון תאשר לו לנשום ולא עושה כלום”. ​ אבל אז, הפתעה. נניח שהתקבלה החלטה וישראל יוצאת להתקפה. מטוסים באוויר, מטרות הושמדו, עצמאות ביטחונית לתפארת. עכשיו בטח יגידו מילה טובה, נכון? הצחקתם אותם. דפי המסרים מתעדכנים מהר יותר ממהירות הקול, והתקליט מתהפך בלי למצמץ, “איזה מטורף חסר אחריות! פירומן! איך הוא מעז לא להקשיב לטראמפ? הוא עושה מה שבא לו ומחריב לנו את הברית האסטרטגית רק בשביל פוליטיקה קטנה!”. ​ זה פשוט מנגנון גאוני. קלאסיקת “עץ אני מנצח, פלי אתה מפסיד”. אם אתה מתואם וזהיר, אתה סמרטוט רצפה כנוע. אם אתה עצמאי ותוקף, אתה משוגע עם אצבע קלה על ההדק שמשחק באש. ​ העקביות המרהיבה הזו בחוסר העקביות חושפת את האמת הפשוטה, אין פה שום אידיאולוגיה ביטחונית או דאגה עמוקה לגורל האומה. יש פה פוזיציה על סטרואידים שמופעלת על אוטומט. ומה באמת יהיה עם המחנה הזה? כנראה שהוא ימשיך להסביר לנו בשיא הרצינות שהוא המצפן המוסרי וההגיוני של המדינה, בעודו מסתחרר סביב עצמו כמו סביבון ששכח לאן הוא אמור להגיע. (סאטירה, על דעת הכותב בלבד. יש ללחוץ על התמונה כדי לשמוע את השיר)
1:58

סאטירה,יש ללחוץ על התמונה כדי לשמוע את השיר) צריך פשוט להוריד את הכובע. באמת, נדרשת רמה אולימפית של אקרובטיקה אינטלקטואלית כדי לתחזק תפיסת עולם שבה הממשלה תמיד טועה, במאת האחוזים מהזמן, וזה בכלל לא משנה מה המציאות. זו כבר לא ביקורת, זו אמנות. ​ קחו למשל את הסוגיה האיראנית, יצירת המופת של הז’אנר. נניח שישראל שומרת על איפוק, לא תוקפת, מעדיפה דיפלומטיה שקטה ותיאום. תוך שניות, כמו שעון שווייצרי שמכוון על זעזוע עמוק, מתחילות הקינות, “איזו חולשה מביכה! האיש איבד את זה. הוא פשוט הפודל המבוית של טראמפ. מפחד מהצל של עצמו, מחכה שוושינגטון תאשר לו לנשום ולא עושה כלום”. ​ אבל אז, הפתעה. נניח שהתקבלה החלטה וישראל יוצאת להתקפה. מטוסים באוויר, מטרות הושמדו, עצמאות ביטחונית לתפארת. עכשיו בטח יגידו מילה טובה, נכון? הצחקתם אותם. דפי המסרים מתעדכנים מהר יותר ממהירות הקול, והתקליט מתהפך בלי למצמץ, “איזה מטורף חסר אחריות! פירומן! איך הוא מעז לא להקשיב לטראמפ? הוא עושה מה שבא לו ומחריב לנו את הברית האסטרטגית רק בשביל פוליטיקה קטנה!”. ​ זה פשוט מנגנון גאוני. קלאסיקת “עץ אני מנצח, פלי אתה מפסיד”. אם אתה מתואם וזהיר, אתה סמרטוט רצפה כנוע. אם אתה עצמאי ותוקף, אתה משוגע עם אצבע קלה על ההדק שמשחק באש. ​ העקביות המרהיבה הזו בחוסר העקביות חושפת את האמת הפשוטה, אין פה שום אידיאולוגיה ביטחונית או דאגה עמוקה לגורל האומה. יש פה פוזיציה על סטרואידים שמופעלת על אוטומט. ומה באמת יהיה עם המחנה הזה? כנראה שהוא ימשיך להסביר לנו בשיא הרצינות שהוא המצפן המוסרי וההגיוני של המדינה, בעודו מסתחרר סביב עצמו כמו סביבון ששכח לאן הוא אמור להגיע. (סאטירה, על דעת הכותב בלבד. יש ללחוץ על התמונה כדי לשמוע את השיר)

Cd

25,961 görüntüleme • 2 ay önce

שלום גדי אייזנקוט. מועדים לשמחה. תקפת אותי הבוקר במילים קשות כי התנגדתי אתמול לעסקת שחרור המרצחים. קראת לי תת-הנהגה. אני מניח שניסית להתכתב עם המונח תתי-אדם של חברך לאופוזיציית השנאה והפילוג, יאיר גולן. נתחיל מזה, שאתה ביום כזה היית אמור להתכסות בדום שתיקה, להצטער, להתבייש, לבקש סליחה, לומר לנו תודה שלא הקשבנו לך. אתה הרי במשך חודשים מטיף למדינת ישראל להיכנע לגרועים שבאויביה. אתה הטפת לנו לסגת לקווי השישי לאוקטובר, לאפשר לחמאס להישאר ברצועת עזה, להתחמש, להתעצם עם ערבויות בינלאומיות במרחק יריקה מהיישובים שלנו. אם חלילה היינו מקשיבים לך, לא היה שום סיכוי בעולם שנגיע להישג הכביר הזה, שבו אנחנו מחזירים בעזרת השם את כל החטופים הביתה במכה אחת. צה"ל נשאר בחמישים אחוז משטח רצועת עזה כנקודת פתיחה לחתירה להמשך מימוש מלוא מטרות המלחמה, ובראשן השמדת חמאס ופירוזה של רצועת עזה, כשיש לנו לגיטימציה של הנשיא טראמפ, ושל כל מי שתומך בתוכניתו, שקובעת בצורה חד משמעית שחמאס חייב להיות מפורק ועזה חייבת להיות מפורזת. ביום כזה אתה אמור לשבת ולבקש סליחה. ואתה יודע מה? היית ביום כזה אמור גם להגיד לי תודה שסירבתי לעסקאות חלקיות שהיו מפקירות חלק מן החטופים. אנחנו מקבלים עכשיו את כל החטופים רק בגלל ההתעקשות הזאת שלי. שווה בנפשך מה היה קורה לו היינו מקשיבים למי שהציע לנו לקבל עסקאות חלקיות. היינו עכשיו בתוך איזה שישים יום של הפסקת אש, של משא ומתן מתיש. חצי מהחטופים עדיין נקברים במנהרות החמאס, שדורש כניעה מוחלטת שלנו כתנאי להשבתם. ואתה יודע מה, גדי? כן אני הצבעתי נגד. הצבעתי נגד כי אני חושב שלרוקן את בתי הכלא ממרצחים טרוריסטים נוראיים, להוציא לחופשי את כל הנהגת הטרור של הדור הבא, שתתפזר עכשיו בכל העולם ותשמר את אותם תאים שיכוונו כאן טרור, שינסה בכל כוחו לשפוך כאן נהרות של דם, אני חושב שזו טעות קשה. אני גם חושב שצריך מישהו שישמיע את קולם של אותם נפגעי טרור, שבלב שותת דם ישבו עכשיו בבית וירגישו שרוצחים מחדש את יקיריהם כשמוציאים לחופשי את מי שרצח אותו. נכון, אין להם יחסי ציבור במאות מיליונים, אין להם קמפיינים שעוטפים אותם. הם כנראה יצטרכו בתוך הבית לבכות בשקט על הכרית. אני הרגשתי צורך להשמיע את קולם ולהתנגד לעסקה הזאת. אתה יודע מה מסוכן יותר משחרור המחבלים? זה הנרמול של הדבר הזה. זו העובדה שאי אפשר להתנגד לו. העובדה שאתה לא מסוגל לתת אפילו לגיטימציה לדעה שחושבת אחרת ממך. היית צריך להיות שם אתמול בממשלה ולראות את כולנו, חברי הממשלה, באמת בדחילו ורחימו, בתחושת אחריות כבדה, מבינים שאין פה טוב ורע, אין פה צודק ולא צודק. יש פה שני צדדים שמתייסרים בדילמה קשה מאוד, ובכבוד גדול נותנים מקום לשתי הדעות ולשתי ההצבעות. ממש לא כועסים אחד על השני. היית צריך להיות שם, אבל אתה לא שם, כי יחד עם בני גנץ, שגם בו בינתיים הספקת לבגוד, החלטת לפני שנה שאתה בורח מאחריות. החלטת שאתה הולך לעסוק בפוליטיקה קטנה, כשהחטופים שלנו נמקים במנהרות כשהלוחמים שלנו מחרפים את נפשם בעזה ובכל זירות המלחמה. וזה חבל מאוד. ומה שחבל זה שאתה מתהדר בנוצות של אחדות וישרות. אין שום דבר מאחד בלא לתת לגיטימציה למי שחושב אחרת ממך ולא להיות מסוגל לנהל שיח ענייני, רציני, מכובד, שיש בו דעות שונות ביחס לסיטואציה מורכבת. וכן, אתה כמובן תעטה נוצות לא לך של ״אחדות״, בדיוק כמו שעשית בממשלה הקודמת, כשאתה וחבריך חברתם לאויבי ישראל, הקמתם ממשלה שנשענה על תומכי טרור כדי להביס את האחים שלכם, את היריבים שלכם, במפה הפוליטית, ואז בלי להתבייש הכתרתם את מיזם הפילוג והמחלוקת הזה בשם אחדות. אין בזה שום אחדות, גדי. אחדות יש בלקחת אחריות. אחדות יש בלדעת להכיל דעות שונות ומורכבות. אני משוכנע שהעם הזה יודע להכיל מורכבות. הוא יודע לשמוח בכל ליבו עם שובם של החטופים, יחד עם המשפחות שלהם, יחד עם העם הזה כולו, שבמשך שנתיים חיכה לרגע הזה בכל מאודו. הוא גם ידע לכאוב מאוד, להצטער מאוד. וכן גם לכבד את מי שמתריע על הסכנות הגדולות שבצד השני. אז יכול שאתה תמשיך להסית ולפלג. אני אמשיך באחריות גדולה לאחד את העם הזה. אני אמשיך באחריות גדולה לחתור לניצחון מלא, להשמדה מוחלטת של חמאס, לפירוזה של עזה. לוודא שהיא לא תהווה יותר איום אל עבר אזרחי מדינת ישראל. אנחנו חייבים את זה אחרי השנתיים האלה. חייבים את זה לעצמנו, לעם הזה, חייבים את זה לנופלים, חייבים את זה לפצועים, חייבים את זה למשפחות שלהם, חייבים את זה למילואימניקים הצדיקים ולנשים שלהם ולכל המשפחות האלה שמסרו את נפשם במשך שנתיים. ושוב, לצערי, כשאתה בחרת לעשות פוליטיקה בזמן הזה. אנחנו בעזרת השם ננצח. גדי, חג שמח.
4:11

שלום גדי אייזנקוט. מועדים לשמחה. תקפת אותי הבוקר במילים קשות כי התנגדתי אתמול לעסקת שחרור המרצחים. קראת לי תת-הנהגה. אני מניח שניסית להתכתב עם המונח תתי-אדם של חברך לאופוזיציית השנאה והפילוג, יאיר גולן. נתחיל מזה, שאתה ביום כזה היית אמור להתכסות בדום שתיקה, להצטער, להתבייש, לבקש סליחה, לומר לנו תודה שלא הקשבנו לך. אתה הרי במשך חודשים מטיף למדינת ישראל להיכנע לגרועים שבאויביה. אתה הטפת לנו לסגת לקווי השישי לאוקטובר, לאפשר לחמאס להישאר ברצועת עזה, להתחמש, להתעצם עם ערבויות בינלאומיות במרחק יריקה מהיישובים שלנו. אם חלילה היינו מקשיבים לך, לא היה שום סיכוי בעולם שנגיע להישג הכביר הזה, שבו אנחנו מחזירים בעזרת השם את כל החטופים הביתה במכה אחת. צה"ל נשאר בחמישים אחוז משטח רצועת עזה כנקודת פתיחה לחתירה להמשך מימוש מלוא מטרות המלחמה, ובראשן השמדת חמאס ופירוזה של רצועת עזה, כשיש לנו לגיטימציה של הנשיא טראמפ, ושל כל מי שתומך בתוכניתו, שקובעת בצורה חד משמעית שחמאס חייב להיות מפורק ועזה חייבת להיות מפורזת. ביום כזה אתה אמור לשבת ולבקש סליחה. ואתה יודע מה? היית ביום כזה אמור גם להגיד לי תודה שסירבתי לעסקאות חלקיות שהיו מפקירות חלק מן החטופים. אנחנו מקבלים עכשיו את כל החטופים רק בגלל ההתעקשות הזאת שלי. שווה בנפשך מה היה קורה לו היינו מקשיבים למי שהציע לנו לקבל עסקאות חלקיות. היינו עכשיו בתוך איזה שישים יום של הפסקת אש, של משא ומתן מתיש. חצי מהחטופים עדיין נקברים במנהרות החמאס, שדורש כניעה מוחלטת שלנו כתנאי להשבתם. ואתה יודע מה, גדי? כן אני הצבעתי נגד. הצבעתי נגד כי אני חושב שלרוקן את בתי הכלא ממרצחים טרוריסטים נוראיים, להוציא לחופשי את כל הנהגת הטרור של הדור הבא, שתתפזר עכשיו בכל העולם ותשמר את אותם תאים שיכוונו כאן טרור, שינסה בכל כוחו לשפוך כאן נהרות של דם, אני חושב שזו טעות קשה. אני גם חושב שצריך מישהו שישמיע את קולם של אותם נפגעי טרור, שבלב שותת דם ישבו עכשיו בבית וירגישו שרוצחים מחדש את יקיריהם כשמוציאים לחופשי את מי שרצח אותו. נכון, אין להם יחסי ציבור במאות מיליונים, אין להם קמפיינים שעוטפים אותם. הם כנראה יצטרכו בתוך הבית לבכות בשקט על הכרית. אני הרגשתי צורך להשמיע את קולם ולהתנגד לעסקה הזאת. אתה יודע מה מסוכן יותר משחרור המחבלים? זה הנרמול של הדבר הזה. זו העובדה שאי אפשר להתנגד לו. העובדה שאתה לא מסוגל לתת אפילו לגיטימציה לדעה שחושבת אחרת ממך. היית צריך להיות שם אתמול בממשלה ולראות את כולנו, חברי הממשלה, באמת בדחילו ורחימו, בתחושת אחריות כבדה, מבינים שאין פה טוב ורע, אין פה צודק ולא צודק. יש פה שני צדדים שמתייסרים בדילמה קשה מאוד, ובכבוד גדול נותנים מקום לשתי הדעות ולשתי ההצבעות. ממש לא כועסים אחד על השני. היית צריך להיות שם, אבל אתה לא שם, כי יחד עם בני גנץ, שגם בו בינתיים הספקת לבגוד, החלטת לפני שנה שאתה בורח מאחריות. החלטת שאתה הולך לעסוק בפוליטיקה קטנה, כשהחטופים שלנו נמקים במנהרות כשהלוחמים שלנו מחרפים את נפשם בעזה ובכל זירות המלחמה. וזה חבל מאוד. ומה שחבל זה שאתה מתהדר בנוצות של אחדות וישרות. אין שום דבר מאחד בלא לתת לגיטימציה למי שחושב אחרת ממך ולא להיות מסוגל לנהל שיח ענייני, רציני, מכובד, שיש בו דעות שונות ביחס לסיטואציה מורכבת. וכן, אתה כמובן תעטה נוצות לא לך של ״אחדות״, בדיוק כמו שעשית בממשלה הקודמת, כשאתה וחבריך חברתם לאויבי ישראל, הקמתם ממשלה שנשענה על תומכי טרור כדי להביס את האחים שלכם, את היריבים שלכם, במפה הפוליטית, ואז בלי להתבייש הכתרתם את מיזם הפילוג והמחלוקת הזה בשם אחדות. אין בזה שום אחדות, גדי. אחדות יש בלקחת אחריות. אחדות יש בלדעת להכיל דעות שונות ומורכבות. אני משוכנע שהעם הזה יודע להכיל מורכבות. הוא יודע לשמוח בכל ליבו עם שובם של החטופים, יחד עם המשפחות שלהם, יחד עם העם הזה כולו, שבמשך שנתיים חיכה לרגע הזה בכל מאודו. הוא גם ידע לכאוב מאוד, להצטער מאוד. וכן גם לכבד את מי שמתריע על הסכנות הגדולות שבצד השני. אז יכול שאתה תמשיך להסית ולפלג. אני אמשיך באחריות גדולה לאחד את העם הזה. אני אמשיך באחריות גדולה לחתור לניצחון מלא, להשמדה מוחלטת של חמאס, לפירוזה של עזה. לוודא שהיא לא תהווה יותר איום אל עבר אזרחי מדינת ישראל. אנחנו חייבים את זה אחרי השנתיים האלה. חייבים את זה לעצמנו, לעם הזה, חייבים את זה לנופלים, חייבים את זה לפצועים, חייבים את זה למשפחות שלהם, חייבים את זה למילואימניקים הצדיקים ולנשים שלהם ולכל המשפחות האלה שמסרו את נפשם במשך שנתיים. ושוב, לצערי, כשאתה בחרת לעשות פוליטיקה בזמן הזה. אנחנו בעזרת השם ננצח. גדי, חג שמח.

בצלאל סמוטריץ'

317,262 görüntüleme • 10 ay önce

בדקה וקצת הזאת של יצחק פינדרוס בפודקאסט של נדב פרי Nadav Perry יש את זיקוק האבסורד של התפיסה החרדית והיחסים שלה למדינת ישראל - שילוב בלתי אפשרי בין אוטונומיה מוחלטת, בה למדינת ישראל אסור להתערב בכלום, אסור להגדיר בשום צורה מה הדרישה מהם כציבור, במקביל לדרישה מוחלטת להיות חלק מהחלוקה של כמו כולם. הרי כשפינדרוס מדבר על שינוי אמונה ותרבות באמצעות אמצעים משפטיים, על מה הוא מדבר? מישהו מעוניין בגזיזת פיאות של ילדים חרדים רכים? לאסור לימוד תורה? להטיל חובת אכילת חזיר בתשעה באב שחל ביום טוב שני של גלויות? מה בסך הכל דורשת אותה מדינה איומה שמבקשת, על פי פינדרוס, להעביר את החרדים על דתם? לקבוע שבעל המאה הוא בעל הדעה. רוצים לקבל תקצוב? יש לזה מחיר. המחיר הוא שמי שמקבל תקצוב מדינתי, לא יכול לעשות מה שבראש שלו. לא יכול לקיים אוטונומיה. לא יכול לדחות דרישות פדגוגיות, דרישות של חומר נדרש, מינימום לימודי אותו דורש הגורם המממן. מה שפינדרוס עושה, במכוון, הוא לערבב בין זכות שלילית לגיטימית (אתם לא תתערבו באמונות של הילדים שלי) לזכות חיובית לא מחויבת המציאות (אני אעשה מה בראש שלי ואתם תשלמו), וזאת הגדרה עדינה. פינדרוס אומר שאין שום מקום בגלובוס (לפחות הדמוקרטי) שמשנה בכוח אמונה של אנשים. אפשר לדון בזה, אבל מה שבטוח אין בגלובוס זאת מציאות בה קבוצה יודעת לדרוש, בלי להיות מוכנה להגדיר בשום צורה מה היא נותנת בתמורה, לא לפי הקריטריונים שלה, אלא לפי הקריטריונים של הצד הנותן. בכל העולם הדמוקרטי ושאינו, מי שמתעקש על מערכת חינוך אוטונומית, ללא דרישות וקריטריונים, לא מקבל תמיכה. קריטריונים ודרישות של תקצוב, בכל תחום, הם אלף בית של כל מדיניות הקצאה ציבורית. מי שמבקש כסף מדינתי, כפוף למנגנון המדינתי. בהכל. במה הוא מלמד, את מי הוא מקבל, מה ההכשרה של המורים המקצועיים בו, בדרישה שאם הוא אמור ללמד משהו, הוא אכן נלמד. הניתוק בין מימון לדרישות, ההתעקשות שלא צריך להיות קשר בין סבסוד למילוי אותן דרישות, אלו טענות כל כך אבסורדיות, שלא יאמן איך המסבירנים החרדים טוענים אותן שוב ושוב, ואפילו מוצאים פה ושם קהל. ובסוף, זה סיכום היחסים של החרדים בגלגולם הנוכחי עם מדינת ישראל. תפיסה של לקוחות במלון הכל כלול, שיכולים לקחת מכל הבא ליד, לקחת עוד המבורגר ועוד קבב מהבופה, ולא להבין למה דורשים מהם לשלם כמו כולם את החשבון. כמו בכל מערכת עם טרמפיסטים, זה יכול לעבוד לזמן מסוים, אבל כשהכמות של הטרמפיסטים הופכת לגדולה מדי, שיווי המשקל מופר, והסיפור נגמר. נגמר במימון, נגמר בכלכלה, נגמר בביטחון. יכולת הנשיאה של הציבורים האחרים פשוט נגמרה. אף אחד לא מתכוון להעביר חרדים על דתם. אף אחד לא מתכוון להתערב בתוכן הערכי במערכת החינוך שלהם. אף אחד לא רוצה לפגוע באורח חייהם. מה שדורשים מהחרדים הוא פשוט שותפות, כי אנחנו לא יכולים לסחוב את האירוע יותר. ואם הציבור החרדי ונציגיו לא מסוגלים להבין את הטיעון הכל כך פשוט הזה, אם הם מאמינים באמת ובתמים בעולם של זכויות ללא חובות, אז כרגע, לכל הפחות, צריך להבהיר להם בעדינות שיקחו צעד אחורה מהבופה. לא כי אנחנו נהנים מזה. אלא כי אין לנו ברירה.
1:02

בדקה וקצת הזאת של יצחק פינדרוס בפודקאסט של נדב פרי Nadav Perry יש את זיקוק האבסורד של התפיסה החרדית והיחסים שלה למדינת ישראל - שילוב בלתי אפשרי בין אוטונומיה מוחלטת, בה למדינת ישראל אסור להתערב בכלום, אסור להגדיר בשום צורה מה הדרישה מהם כציבור, במקביל לדרישה מוחלטת להיות חלק מהחלוקה של כמו כולם. הרי כשפינדרוס מדבר על שינוי אמונה ותרבות באמצעות אמצעים משפטיים, על מה הוא מדבר? מישהו מעוניין בגזיזת פיאות של ילדים חרדים רכים? לאסור לימוד תורה? להטיל חובת אכילת חזיר בתשעה באב שחל ביום טוב שני של גלויות? מה בסך הכל דורשת אותה מדינה איומה שמבקשת, על פי פינדרוס, להעביר את החרדים על דתם? לקבוע שבעל המאה הוא בעל הדעה. רוצים לקבל תקצוב? יש לזה מחיר. המחיר הוא שמי שמקבל תקצוב מדינתי, לא יכול לעשות מה שבראש שלו. לא יכול לקיים אוטונומיה. לא יכול לדחות דרישות פדגוגיות, דרישות של חומר נדרש, מינימום לימודי אותו דורש הגורם המממן. מה שפינדרוס עושה, במכוון, הוא לערבב בין זכות שלילית לגיטימית (אתם לא תתערבו באמונות של הילדים שלי) לזכות חיובית לא מחויבת המציאות (אני אעשה מה בראש שלי ואתם תשלמו), וזאת הגדרה עדינה. פינדרוס אומר שאין שום מקום בגלובוס (לפחות הדמוקרטי) שמשנה בכוח אמונה של אנשים. אפשר לדון בזה, אבל מה שבטוח אין בגלובוס זאת מציאות בה קבוצה יודעת לדרוש, בלי להיות מוכנה להגדיר בשום צורה מה היא נותנת בתמורה, לא לפי הקריטריונים שלה, אלא לפי הקריטריונים של הצד הנותן. בכל העולם הדמוקרטי ושאינו, מי שמתעקש על מערכת חינוך אוטונומית, ללא דרישות וקריטריונים, לא מקבל תמיכה. קריטריונים ודרישות של תקצוב, בכל תחום, הם אלף בית של כל מדיניות הקצאה ציבורית. מי שמבקש כסף מדינתי, כפוף למנגנון המדינתי. בהכל. במה הוא מלמד, את מי הוא מקבל, מה ההכשרה של המורים המקצועיים בו, בדרישה שאם הוא אמור ללמד משהו, הוא אכן נלמד. הניתוק בין מימון לדרישות, ההתעקשות שלא צריך להיות קשר בין סבסוד למילוי אותן דרישות, אלו טענות כל כך אבסורדיות, שלא יאמן איך המסבירנים החרדים טוענים אותן שוב ושוב, ואפילו מוצאים פה ושם קהל. ובסוף, זה סיכום היחסים של החרדים בגלגולם הנוכחי עם מדינת ישראל. תפיסה של לקוחות במלון הכל כלול, שיכולים לקחת מכל הבא ליד, לקחת עוד המבורגר ועוד קבב מהבופה, ולא להבין למה דורשים מהם לשלם כמו כולם את החשבון. כמו בכל מערכת עם טרמפיסטים, זה יכול לעבוד לזמן מסוים, אבל כשהכמות של הטרמפיסטים הופכת לגדולה מדי, שיווי המשקל מופר, והסיפור נגמר. נגמר במימון, נגמר בכלכלה, נגמר בביטחון. יכולת הנשיאה של הציבורים האחרים פשוט נגמרה. אף אחד לא מתכוון להעביר חרדים על דתם. אף אחד לא מתכוון להתערב בתוכן הערכי במערכת החינוך שלהם. אף אחד לא רוצה לפגוע באורח חייהם. מה שדורשים מהחרדים הוא פשוט שותפות, כי אנחנו לא יכולים לסחוב את האירוע יותר. ואם הציבור החרדי ונציגיו לא מסוגלים להבין את הטיעון הכל כך פשוט הזה, אם הם מאמינים באמת ובתמים בעולם של זכויות ללא חובות, אז כרגע, לכל הפחות, צריך להבהיר להם בעדינות שיקחו צעד אחורה מהבופה. לא כי אנחנו נהנים מזה. אלא כי אין לנו ברירה.

Roni Eitan

17,064 görüntüleme • 7 gün önce