Video wird geladen...

Video konnte nicht geladen werden

Zur Startseite

11,982 Aufrufe • vor 1 Jahr •via X (Twitter)

3 Kommentare

Profilbild von moty
motyvor 1 Jahr

@DanyCushmaro הסטוריה

Profilbild von Eytan Atias
Eytan Atiasvor 1 Jahr

עמה!!!!!!

Profilbild von Parroted Words
Parroted Wordsvor 2 Jahren

If the fear of Yahweh is the beginning of wisdom, then what is its end? Cut through the abundant nonsense, empty platitudes, and conventional musings of the world and get straight to the heart of what it means to be wise.

Ähnliche Videos

הציוץ הזה מיועד רק לציבור החרדי, אבל הפיצו אותו כדי שיגיע לכל ישיבה וישיבה. אלה 14 דקות שיוצאות מהלב של הרב תמיר גרנות, אביו של סרן אמיתי ז"ל שנהרג בלבנון. "עד לפני שנה חשבנו שאין לנו אוייבים אמיתיים ואין סכנה לעם ישראל והצבא חשב שיכול להסתדר בלי בני הישיבות, אבל עכשיו אנחנו יודעים שקמו עלינו לכלותינו. כולם חייבים לבוא לעזרת אחיהם. אנחנו בפיקוח נפש הכי גדול שהיה מאז השואה. בזמן כזה אתם חייבים להיות הראשונים להילחם... תורה שאין עמה מעשה, שאין עמה הצלת חיים, שאין עמה השתתפות בצרת הכלל, להתחלק במשימה, להתחלק בדמעות, להתחלק בכאב – זו לא תורה. אם המצב הזה יימשך חלילה, ואלה חיים ואלה מתים, והנשים האלה לא ישנות ולא אוכלות ואצל האחרים הכל כרגיל, זו תהיה אכזריות ואטימות נוראה. על תורה כזו, אין שכר. אל תחמיצו את השעה. בני הישיבות, תלמידים, רבנים, תלמידי חכמים, אל תחזרו לישיבות לפני שתעשה מעשה. זו אזעקת אמת. אתם עוד יכולים להציל את רבבות ישראל הנאנקים. אתם יכולים להציל את כבודה של תורת ישראל".

Josh Breiner

33,238 Aufrufe • vor 1 Jahr

מטורף מטורף מטורף - את הסרטון הזה אתם חייבים לראות עד הסוף. חברת הכנסת נעמה לזימי, מגנת הדמוקרטיה, מחזירה מקלות תופים שהוחרמו ליניב, אחד המתופפים של החזית הורודה, אתמול בערב בעצרת 30 לזכר רבין. לזימי בנחישותה, עומדת תמיד לצד המפגינים וגם בגופה, מונעת מהשוטרים להפר את כללי הדמוקרטיה. הסירטון הזה הוא סמל, מצד אחד עומד מנהיג מדינה שאיבד כל רסן וכיוון, מנצל את המשטרה לשרידותו הפוליטית ומהצד השני ניצבת מולו, לזימי, ערכית, אוהבת אדם באשר הוא, לוחמת למען עמה ולא למען עצמה, מוכיחה לו שימיו בשלטון ספורים. המרחק בין האיכויות וסולם הערכים של לזימי, יאיר גולן, גלעד קריב ושאר חברי הכנסת של הדמוקרטים לבין חברי גועליציית הדמים של נתניהו, הוא כמו מרחק מזרח ממערב, כמו הבדלי הקונטרסטיות בין שחור ללבן, בין חושך לאור. נעמה אני מצדיע לך על שירותך המסור למעננו, למען עתיד טוב יותר לילדינו ונכדינו. תודה לך ועל מי שאת. 🎗 Naama Lazimi - נעמה לזימי Yair Golan - יאיר גולן גלעד קריב

Danny Gallant דני גלנט

15,308 Aufrufe • vor 8 Monaten

סיכום עדותו של החוקר ארנון הרפז בתיק 4000 (הסיכום המצולם בסוף הציוץ); הדברים שנחשפו היום בעדותו של הרפז, מי שהוגדר ע"י מרבית החוקרים האחרים וע"י עצמו כקצין הקישור, כלומר מי שתפקידו הוא לספק "מעטפת לוגיסטית" לחקירות, מטלטלים בכל קנה מידה, הן מבחינת רמות העבריינות בה פעלו החוקרים, והן מבחינת אכזריותם וחוסר אנושיותם. הרפז, שהשיב לא פחות מ-124 פעם "לא זוכר" ומספר דומה של פעמים "לא יודע", חשף היום, במקרה, שדיסק חקירה הושמד ע"י אחד החוקרים בטענה שהחקירה בסופו של דבר לא התקיימה (אז למה להשמיד?) ואף לא תיעד זאת, אלא הרפז הוא שתיעד זאת כדי להסביר מדוע חסר לו דיסק. מדובר בהשמדת ראיות גסה ובוטה, ודאי בתיק שכל כך הרבה מידע התגלה בו מתיעודי אגב אקראיים. עד כמה שנראה הדבר בלתי אפשרי, מכאן הולכים הדברים ומחמירים. לקראת סוף היום התברר, שהדיסק לא הושמד ע"י החוקר דותן מליחי מפני ש-"החקירה בוטלה", אלא מפני שבמידה גבוהה מאוד של ודאות (התביעה אמורה להמציא זכ"דים רלוונטיים אם קיימים ואז נדע סופית), מדובר היה בהאזנת סתר שהביטוי "בלתי חוקית" עושה עמה חסד גדול, לשיחה חסויה בין אור אלוביץ' לבין עורך דינו. עוד התברר היום, שבמקרים לא מעטים, עצורי הפרשה לא נשלחו לבתי מעצר של השב"ס כפי שהוסבר עד כה, אלא למתקנים "אחרים", בהם המשיכו החקירות להתבצע בשיטות שונות ומשונות, אך ללא תיעוד ומבלי שישנה על כך ביקורת כלשהי. כעת כבר לא ברור, אילו מה-"חוויות" עברו הנחקרים במתקני השב"ס ואילו היו הצגות מבוימות שנערכו ע"י אנשי להב ויחידות אחרות, שאפילו שמה של אחת מהן חסוי. קצרה היריעה מלפרט בכתב את מעשי העבריינות האכזריים שביצעו הרפז ואנשים, ואת אלו תוכלו לשמוע בסיכום המצולם. אבל רגע לפני שנעבור לדבר על ההרעבה, מניעת השינה ומניעת הטיפול הרפואי שחוו הנחקרים, ומעצר מכוון בכלא בטחוני מרוחק עם אוכלי גולגלות כדי להטיל עליהם אימה, שמדובר היה לכל היותר בחשודים בעבירות צווארון לבן, אנשים נורמטיביים לחלוטין שמצאו עצמם יום אחד מקבלים יחס של נוחבות, רק בלי ההקפדה על תזונה מספקת ובריאה, מזרונים עבים די הצורך ושעות שינה מספקות. כאמור, נחשפנו היום לאכזריות ולחוסר האנושיות בה פעלו החוקרים, וזאת בסיועו של הרפז שתפקידו היה לאפשר את מסכת הפשע והרשע ולאפשר התעללות פיזית ונפשית בעצורים, תוך ביצוע שורת עבירות בלתי נגמרת. ראינו איך הרפז "או מי מטעמו כפי שהרבה להרחיק עצמו מהמעשים), ממש תכננו וארגנו מסכת התעללות בלתי אנושית ועבריינית באיריס אלוביץ', איך התעלמו במכוון ממצבו הרפואי של ניר חפץ ומנעו טיפול מאלוביץ', איך הרעיבו את העצורים במכוון, איך תיזזו אותם בין בתי מעצר כדי למנוע מהם שינה, ולמרות שהדבר לא נאמר מפורשות אך משתמע בבירור, ממש דאגו לוודא שייגרעו מהם תנאים מינימליים. עוד נחשפנו היום, לאחר שהשקר אותו ניסה הרפז למכור בתחילה כאילו נודע לו על סיפור המקורבת מהתקשורת קרס, שהרפז, כנראה במכוון, הוא זה שחשף לחוקר יניב פלג, כאילו דרך אגב בזמן שהוא יוצר מהחדר בו שהו, את דבר קיומה של המקורבת ואת הכוונה לבצע באמצעותה על חפץ "תרגיל חקירה". זמן קצר לאחר מכן, ועוד לפני הישיבה הרשמית בה אורגן המעשה הנפשע לפרטי פרטים, "הסגביר" פלג לחפץ שכדאי לו לשנות גישה, מפני שהם יודעים את כל מה שהוא מסתיר, וביום יומיים הקרובים "תיפול עליו פצצה" שתהרוס את חייו, תפרק את משפחתו ותפגע באשתו ובילדיו. ניתן רק לתהות, האם מעבר לכך שהרפז הוא עד שקר שפל, מסירת המידע לפלג הייתה הדלפה רכלנית, או פעולה זדונית שתוצאתה הייתה מלכתחילה מטרתה. האווירה בין ההגנה לתביעה הייתה היום אגרסיבית מאי פעם, ובמהלך המריבות הרבות בין הסנגורים לתירוש, אף נאלצה השופטת פרידמן פלדמן להשתמש בפטיש, לראשונה מתחילת ההליך למיטב זכרוני. אחד מרגעי השיא היה, כאשר עו"ד חן, בתגובה להטפת-מוסר מחוצפת ומתחסדת מצד תירוש, אמר: "הדבר האחרון בעולם שאני מקבל הטפות מוסר מהתביעה בתיק של פשעים והתעמרות נגד חשודים ונחקרים, אבא ובן — פשע עם המקורבת, פשע של אי העברת חומר חקירה — וממנה אני צריך ללמוד הטפות מוסר?". השופטת הפסיקה את הדיון. שורה תחתונה הרפז ביקש להצטמצם ל"מעטפת לוגיסטית" ול"לא זוכר" — אך דווקא הלוגיסטיקה שהוא כן זוכר, חושפת את היקף הפשעים שלהם העניק את אותה מעטפת. אז הנה, ב-5 דקות כמו שעל עניין המקורבת נודע לו מהעיתון, סיכום עדותו של קצין לוגיסטיקת הרשע והפשע הדמנטי של תיק 4,000, החוקר ארנון הרפז:

עידו שיפוני

18,693 Aufrufe • vor 7 Tagen

אני מאוד רוצה להאמין למסתערבים של מג"ב שהרגו לפני כ 44 שעות ארבעה מבני משפחת עודה, משפחה פלסטינית מהכפר כפר טמון שבאזור שכם, שני ילדים והוריהם. הרי שוטרי מג"ב הם יהודים, ישראלים, פטריוטים, התגייסו כדי להגן עלינו, חייב להיות להם מוסר יהודי, הם מקריבים את מיטב שנותיהם כמו שאני ועוד רבים אחרים הקרבנו למען הארץ הזו. אני רוצה להאמין לגרסא של הלוחמים באשר למה שקרה שם בלילה, הרי אין לי יכולת לדעת אם אכן הרכב דהר לעברם, אם אכן חשו בסכנת חיים מכיוון שחששו מפיגוע דריסה והאם לאור כל זאת הם פתחו בירי כבד לעבר הרכב כדי באמת להגן על עצמם. מצד שני, אני מבין שארבעה ילדים עם הוריהם יצאו מהכפר טמון לקנות דברי מתיקה בשכם ובחזרתם, קצת אחרי חצות, נתקלו במארב ללכידת מבוקשים, שבוצע ע"י מסתערבים. לאחר דקה של ירי כבד לעבר הרכב בו נסעו, נמצאו ההורים ושני ילדיהם הרוגים, עם פצעי ירי בראש ובפלג גופם העליון. שני בנים שנותרו בחיים לאחר הירי המטורף לעבר הרכב, נאלצו לראות את הוריהם, אחותם ואחיהם, מכוסים בדם , ממלמלים ונושמים את נשימותיהם האחרונות. לא נשמע לי סביר, גם בהגיון של "ערבים צמאי דם יהודי" שאמא ואבא צעירים יקחו את ילדיהם למבצע התאבדות. כן יגידו המלעיזים, ילדים פלסטינים ומוסלמים בכל העולם ביצעו פיגועי התאבדות, זה נכון, אבל מעולם לא בוצע פיגוע של הורה/הורים יחד עם כל ילדיהם. מעבר לזה, המסתערבים ככל הנראה היו מחופשים לתושבים מקומיים, לבטח גם הגיעו למעצרים עם רכב בעל לוחית זיהוי, אז איך לעזאזל הייתה יכולה המשפחה הפלסטינית "המתאבדת" לזהות את המסתערבים בלילה ולדהור לעברם? גורמי ביטחון אומרים שהירי של לוחמי ימ"ס איו"ש לעבר הרכב היה "חסר פרופורציה ולא מקצועי". לא בכדי שוקלים בפיקוד מרכז להשעות את היחידה בשל "כשל ערכי". לפני חצי שנה, אותה יחידה הושעתה לאחר שירו מטווח קצר בשני חשודים בג'נין בזמן שהרימו ידיים, מה שהצטייר כהוצאה להורג פרקסלנס. נכון לעכשיו, כמעט יומיים, אחרי ההרג הנורא, מח"ש טרם זימנה את הלוחמים שהרגו את 4 בני המשפחה בטמון, פשוט מרתיח ומקומם. כשאני שומע את פהאד בן ה 12, אחד הילדים הניצולים שהעיד על כך שפתאום התחילו לירות עליהם אש ישירה והם לא ידעו בכלל מאיפה זה מגיע, אני חושב על האחיינים הקטנים שלי, על ילדים שלנו, מה אנחנו, צה"ל, עם ישראל, הממשלה, שירותי הביטחון, היינו עושים למול כזה הרג של חפים מפשע, אם חס וחלילה היה נהרג ילד משלנו. ​אני מביט על תמונות הנשים הפלסטיניות בהלוויה, אימהות הן אימהות, דודות הן דודות, סבתא היא אותה סבתא בכל לאום ובכל דת, פניהן המקומטות מכאב, עיניהן הדוממות מצער, הן לא מאפשרות לי לחזור לשגרה. אני מביט בעיניו הנוגות והקודרות של אחיו הקטן של פאהד, אני חושב על רגעי האימה וחוסר האונים שעבר ברכב ועל הסיוט שעוד נכון לו בחייו. כשאני רואה את הדיווח של ערוץ 14 על כך שחוסלו בטמון "ארבעה מחבלים" או שאני קורא את תגובתו של אוכל המוות, אלישע ירד, מראשי הג'יהאד היהודי ביהודה ושומרון ומי שהיה הדובר של הזרוע המדינית של עוצמה יהודית ושל חברת הכנסת לימור סון הר-מלך, מצייץ לאחר האירוע, "מדובר במשפחת מחבלים שחוסלה כמעט בשלמותה", אני מבין שבהדרגה עם ישראל הופך להיות דומה לאויביו. עצוב, זה כל עצוב, זה לא רק ירד המטורף המשיחיסט וזו לא רק משפחת סיגאווי מפתח תקווה, זה עוד מאות אלפי ישראלים ואולי מיליונים, גזענים וחסרי צלם אנוש שפשוט אשכרה שמחים על הרג ילדים. אלישע ירד והסיגאווים הם לא עשבים שוטים, הגזענות הישראלית הפכה למיין סטרים, הורים ורבנים מחנכים את ילדיהם לשנוא, היא מגובה ומנוהלת ע"י הראש ומשת"פיו הכהניסטים משיחיסטים. השנאה התהומית כלפי מי שאינו יהודי, כלפי פלשתינים, כלפי ערבים ישראלים, כלפי מוסלמים וגם כלפי גויים, הכל בטיעונים הלכתיים שזהים לתורת הגזע הנאצית, היא פשוט מזעזעת ומקוממת. בן גביר, אלישע ירד, לימור סון הר מלך, המטורללים מגבעות יהודה, שומרון ועמק הירדן ששורפים, מכים והורגים פלסטינים, המטורפים שמגובים ומונחים ע"י ממשלת השמד וההפקרות של בנימין נתניהו וכמובן הכוכבים העולים חיילי כח 100 רעולי הפנים, הם גיבורי התרבות של דור משיחיסטי, אלים, וגזעני שגדל בישיבות, במאחזים ותחת שילטונו של בנימין נתניהו, הם הכוכבים הנולדים של עידן נתניהו, הם שהפכו לפניה המכוערים של ישראל הפאשיסטית. אני לא יודע מה קרה בכפר טמון בלילה, אני לא יודע מדוע שני ילדים והוריהם נורו ע"י מסתערבים מיומנים של מג"ב, אני כן יודע שהחברה הישראלית, למעלה משמונים שנה אחרי שחיסלו שישה מיליון מבני עמה במסגרת של פיתרון סופי על רקע גזעי, היא חברה אלימה, גזענית וריקנית, צמאת דם ונקמנית, חברה שמקדשת אמונות, קברים, עצמות ורגבי אדמה במקום לקדש חיים. אלישע ירד

Danny Gallant דני גלנט

17,679 Aufrufe • vor 3 Monaten

מחשבות לרגל יום השואה, התשפ"ה. חברתי עירית לינור אמרה פעם בצדק שאפשר לחלק את הישראלים לשניים: אלה שחושבים שאנחנו פה בגלל השואה, ואלה שחושבים שאנחנו פה בגלל התנ"ך. ההפרדה הזאת נולדה, לענ"ד, בדור השלישי, לא בדור הראשון והשני של הציונים. אבי, יצחק טאוב ז"ל, איש הדור השני, היה חילוני, יוצא פלמ"ח, פליט מצ'כוסלובקיה הכבושה (פליט ולא ניצול). אחרי מות אימו ממחלה, הוא ברח עם אביו מברטיסלבה ביוני 1939, שלושה חודשים אחרי הפלישה הגרמנית. הוא זכר את קציני הוורמכט שדפקו על דלת דירתם, כדי לבקש מים לפסטה שהם בישלו על גזיה בחוץ. זה היה הרבה לפני השואה. האיש שהוא גדל להיות הפך לימים למנכ"ל הוצאת הספרים מוסד ביאליק, ושם השלים את פרוייקט האינציקלופדיה המקראית. הוא גדל בעולם פוליגלוטי, ובכל השפות שהוא דיבר בהן היה לו מבטא קל. תופעה מדהימה בעיני, שאין ולו שפה אחת שאתה דובר בהגיה לגמרי טבעית. אבל בדבר אחד לא היה לו שום ספק - זהותו היהודית. היה לו ביטחון שקט, מעורר כבוד, בזהות הזאת, ולא היה זקוק לאישור מאיש כדי לקיימה. הטרגדיה של השמאל החילוני בישראל החלה כשהשמאל ניסה לבסס את זהותו הציונית לא רק על שלילת הגלות, אלא על שלילת היהדות ממש. זה קרה כחלק מאימוץ דת השלום, שחיברה בין יהדות לכיבוש והפרת זכויות אדם, וכדי להיגמל ממי אמבט הכיבוש ביקשה לשפוך את תינוק היהדות איתם. וזה קו השבר שהפריד בין אנשי עט כמו ביאליק, ש"י עגנון ונתן אלתרמן מזה, לבין עמוס עוז, נתן זך וא. ב. יהושע מזה. הכרתי את עוז היטב. היינו מיודדים למרות שהמחלוקות הלכו והעמיקו עם השנים. אני לא חושב שעוז עצמו הפנה עורף ליהודות, גם כאשר החיבור שלו לאירגונים אנטי-ציונים כמו "שוברים שתיקה" התהדק. הוא ראה בהם תיקון ציוני, לא שלילת הציונות. הוא עצמו נשאר ציוני, והמשיך לראות גם במתנחלים אחים אובדים ולא אוייבים. אני לא אובייקטיבי לגביו באופן אישי, מפני שהיתה לי חיבה אישית לאיש. לא היה לי ספק בטוב כוונותיו, והוא היה חבר נאמן, וגם ישר והגון ביחסיו האישיים. בוודאי איתי. לא פעם התייעצתי איתו בעיניינים ספרותייםי, וקיימנו קשר מכתבים ופגישות ער למדי. אבל האיש הפרטי אינו העניין. אני לא מתיימר לומר מה היה בליבו פנימה. מה שכן ברור לי הוא שהאנשים שהפכו אותו לכוהן השלום - לנביא של הנורמלאיות החדשה - עשו זאת על בסיס הפיכת חזון השלום לסוג של דת. רק בישראל, העיר פעם הנרי קיסינג'ר, מתייחסים אל שלום לא כמו אל חוזה בין מדינות המבוסס על אינטרסים מתלכדים (שעשויים גם להשתנות), אלא כמו חזון תנ"כי של אחרית הימים, יעד נכסף שאחרי שמגיעים אליו העולם משתנה ונעשה טוב ושלם לנצח. דת השלום הזאת היתה תמיד דקיקה. היא לא באמת מספקת מפה שמאפשרת להתמצא בעולם. ראו למשל את מצוקתם של פובליסציסטים בהארץ, המגששים באפילה מתוך ניסיון לנווט בעולם מסובך עם מצפן מוסרי מקולקל. זה המצפן החד ערכי, שהביא אחדים מהם להצדיק את הנוח'בות בשם זכויות האדם, מכל הדברים בעולם, או לדרוש את רמיסת זכויות האדם של אחיהם בני עמם בשם אותו עקרון עצמו. הרידוד של המוסר היהודי להפשטות אוניברסאליות דקיקות, דת בצלם, אם תרצו, הפך את זכויות האדם האוניברסאליות להתקפה אינסטינקטיבית על כל מה שהוא פרטיקולרי, על כל כל מה שספציפי, על כל מה שמבדיל בין בני אדם, ובראש וראשונה, על דתם ולאומיותם. לכן הם נשארו עם בני אדם מופשטים, חסרי זהות, שלא קיימים במציאות. כך הפכה דת זכויות האדם את הישראליות לשלילה של היהדות. וזה מה שראיתם מתפרץ קצת לפני האסון בזעם הנורא נגד תפילות יום כיפור בפרהסיה. היהודים ה"חשוכים" איימו למשוך את הנאורים המופשטים חזרה אל ביצת הזהות הספיציפית (ולכן, הלא אוניברסאלית, כלומר החשוכה). כדי לקיים את ההשקפה הזאת הם היו זקוקים גם לפלסטינים מופשטים, שכמובן לא קיימים במציאות, ושקשה להמשיך להאמין בקיומם, ודאי אחרי טבח 7 באוקטובר. כך קרה שמה שנותר, אחרי שנפל חזון השלום, הוא רק השלילה. רק שלילת היהדות. והאנשים האלה, שחזון הנורמלאיות שלהם התמוטט יחד עם תקוות השלום, מצאו את עצמם פתאום מול ריק מפחיד. יום אחד הם נחרדו לגלות שכשהם מסתכלים במראה הם כבר לא רואים את עמוס עוז, אלא את יאיר לפיד. הבהלה שלהם היא אמיתית. ואין לזלזל בה. אבל זכרו גם זאת: אין בכוחנו להרגיע אותם. הטנטרום הזה לא יעבור בחיבוק. כי החיבוק מתדלק את שינאתם. כמו ילד צורח על רצפת הקניון, צריך לחכות שהאנרגיה הרעה הזאת תמצא את עצמה. וזה יקרה. הם טיפסו על מצדה, אבל הם לא יוותרו על חייהם הנוחים כדי ליפול עמה. הם יאלצו לרדת ממנה כך או אחרת, בסופו של דבר. שוחחתי על הדברים האלה עם ידידי בעל המחשבות העמוקות, מחבר "מלכודת אוסלו" Yuval Bloomberg. אז אביא הפעם מדברי בפרק הזה, לזכר אבי הטוב. אבל אני ממליץ לכם לשמוע גם את דבריו החשובים של יובל. לינק לפרק המלא בערוץ #שומר_סף - פה למטה בתגובות.

Gadi Taub שומר סף

20,154 Aufrufe • vor 1 Jahr