Loading video...

Video Failed to Load

There was a problem loading this video. This could be due to a temporary network issue or the video might be unavailable.

צחצחתי לו את כל הבית אז הסכמתי לעצמי ללכת להצטלם קצת בעירום בשירותים שלו הוא כעס עליי נורא... בוא תראה איך זה נגמר

Shemesh Ben Attar

10,769 subscribers

12,309 views • 2 years ago •via X (Twitter)

Anya Rossi• Live Now

Private livecam show

0 Comments

No comments available

Comments from the original post will appear here

Related Videos

יאללה הוא קיבל community note - כנסו בהמוניכם וסמנו שההערה *מועילה*. למי שלא יודעים, עשיתי לכם הקלטת מסך איך עושים את זה, כנסו סמנו ושלחו לכל מי שאתם מכירים. זה חשוב כי הוא נלחם בזה והעוקבים שלו עוזרים לו, ואם נצליח להשאיר כמה שיותר מההערות האלו הוא ייפגע כלכלית (המוטיבציה היחידה שלו להפצת תוכן, אין שם באמת דאגה לפלסטינים). זמן עבודה: 10 שניות תודה רבה.

יאללה הוא קיבל community note - כנסו בהמוניכם וסמנו שההערה מועילה. למי שלא יודעים, עשיתי לכם הקלטת מסך איך עושים את זה, כנסו סמנו ושלחו לכל מי שאתם מכירים. זה חשוב כי הוא נלחם בזה והעוקבים שלו עוזרים לו, ואם נצליח להשאיר כמה שיותר מההערות האלו הוא ייפגע כלכלית (המוטיבציה היחידה שלו להפצת תוכן, אין שם באמת דאגה לפלסטינים). זמן עבודה: 10 שניות תודה רבה.

Ella Ke

110,271 views • 2 years ago

חודש שעבר קיבלתי מטוויטר 214 שקל. רק מהפחד שלא יגידו שאני מעלים מס, התקשרתי לרו"ח לשאול איך מדווחים על זה. עכשיו תראו איך החמוד מהמגזר של החמודים מעלה את הסרטון הזה לרשת כדי שכוווולנו נדע מה הוא והחברים שלו שמים עלינו ועל כל המדינה הזו.

חודש שעבר קיבלתי מטוויטר 214 שקל. רק מהפחד שלא יגידו שאני מעלים מס, התקשרתי לרו"ח לשאול איך מדווחים על זה. עכשיו תראו איך החמוד מהמגזר של החמודים מעלה את הסרטון הזה לרשת כדי שכוווולנו נדע מה הוא והחברים שלו שמים עלינו ועל כל המדינה הזו.

Igal Malka - 🇮🇱🇮🇱🇮🇱

36,298 views • 7 months ago

מסתבר שהבחור עם האפור זה מנהל הסניף בפיצרייה. צדיק אחד בסדום. כל כך הרבה אנשים והוא היחיד שניסה למנוע את הרצח הזה, תוך ידיעה שהוא מסכן את החיים שלו. הוא קפץ עליהם עם אגרופים ובעיטות כדי שירדו ממנו. הצלקת הנפשית מהסיטואציה כנראה תהיה לו כואבת יותר. זה גבר. לא כמו המחבלונים.

מסתבר שהבחור עם האפור זה מנהל הסניף בפיצרייה. צדיק אחד בסדום. כל כך הרבה אנשים והוא היחיד שניסה למנוע את הרצח הזה, תוך ידיעה שהוא מסכן את החיים שלו. הוא קפץ עליהם עם אגרופים ובעיטות כדי שירדו ממנו. הצלקת הנפשית מהסיטואציה כנראה תהיה לו כואבת יותר. זה גבר. לא כמו המחבלונים.

Yarin Hay Itzhak 🇦🇷

78,752 views • 3 months ago

גדלתי על ידידיה מאיר. כל בוקר עם הקורנפלקס ובדרך לבית הספר, רדיו קול חי. קול נעים, מוזיקה מתוקה והרבה סיפורי חסידים. זאת הילדות שלי, היידיש קייט, אבל אז ידידיה התבגר או אני. הוא הבין שבשביל להישאר ״חי״ לא צריך תוכן, לא צריך אמת, אפשר ליפול למה שהוא הכי הזהיר ממנו. רדידות. עשרות תוכניות בוקר שלו ושישי עם סיון הוא דיבר על סכנות ומחירי הרשתות החברתיות, למה הן מובילות והנה הוא שם, בגאון. זה לא שהוא הקצין או לא חושב כמוני, הוא החליט תמיד להביא את הטייק הכי רדוד שיביא לו את הסינק. פעם אפילו עשיתי פרויקט קטן- להוציא מכל תוכנית של הפטריוטים רק את מה שידידיה אומר, התייאשתי אחרי תוכנית אחת בערך, זה היה מבאס. אין לי בעיה עם עקיצות או ויכוחים, הוא כמעט ולא מדבר או מתווכח הוא מקטין ומשקר, את ההוא משווה לכאורה לשטן והאחר סתם אידיוט. כמובן שהכל עטוף בחיוך, הסתייגות שתאפשר לו להגיד הכל וסיפורי חסידים. בכל זאת צריך להצדיק את כסא הרב. צר לי עליך אחי, פעם נעמת לי מאוד. קח שבת אחת, תקרא את הספרים על שיצאו מהבית שלך על גדולי האומה, על עין טובה ואמת.

גדלתי על ידידיה מאיר. כל בוקר עם הקורנפלקס ובדרך לבית הספר, רדיו קול חי. קול נעים, מוזיקה מתוקה והרבה סיפורי חסידים. זאת הילדות שלי, היידיש קייט, אבל אז ידידיה התבגר או אני. הוא הבין שבשביל להישאר ״חי״ לא צריך תוכן, לא צריך אמת, אפשר ליפול למה שהוא הכי הזהיר ממנו. רדידות. עשרות תוכניות בוקר שלו ושישי עם סיון הוא דיבר על סכנות ומחירי הרשתות החברתיות, למה הן מובילות והנה הוא שם, בגאון. זה לא שהוא הקצין או לא חושב כמוני, הוא החליט תמיד להביא את הטייק הכי רדוד שיביא לו את הסינק. פעם אפילו עשיתי פרויקט קטן- להוציא מכל תוכנית של הפטריוטים רק את מה שידידיה אומר, התייאשתי אחרי תוכנית אחת בערך, זה היה מבאס. אין לי בעיה עם עקיצות או ויכוחים, הוא כמעט ולא מדבר או מתווכח הוא מקטין ומשקר, את ההוא משווה לכאורה לשטן והאחר סתם אידיוט. כמובן שהכל עטוף בחיוך, הסתייגות שתאפשר לו להגיד הכל וסיפורי חסידים. בכל זאת צריך להצדיק את כסא הרב. צר לי עליך אחי, פעם נעמת לי מאוד. קח שבת אחת, תקרא את הספרים על שיצאו מהבית שלך על גדולי האומה, על עין טובה ואמת.

יאיר וייגלר

37,403 views • 7 months ago

אוקיי גבירותיי ורבותיי לא עברו יומיים ומצאנו את התכשיט! תכירו את ׳דקל לזימי׳ בן 34 מחולון, זה השוטר שתקף ללא שום סיבה אזרח אזוק בהפגנה בחמישי האחרון. דקל במקור מאילת בן לאורית וציון משפחה שמנהלים אירועים במלונות בעיר, הוא התחתן ועבר למרכז, התחיל את הקריירה שלו כרס״ל במרכז, ולאחרונה הוא משמש כ״סמוי עם כובע משטרה״ בהפגנות. כידוע לפי החוק כל שוטר המשתמש בסמכותיות כשוטר מחוייב להזדהות בפני כל אדם שדורש ממנו, אך דקל סירב כל אותו הערב שבמהלכו תקף אדם אזוק, סחב על הריצפה אדם שנראה מעולף ועוד. לא מעט אנשים פנו אליי שהם רוצים לגשת להתלונן עליו אבל אין להם מאיפה להתחיל בלי השם שלו, אז הנה דאגנו לזה. בנוסף מי שירצה לתבוע אזרחית מוזמן לפנות אליי לקבלת ת״ז. דניאל עמרם ללא צנזורה לתמיכה בפעילותינו קישור בביו מי שעושה חרא- נחשף! כל נסיונותינו לקבל תגובה ממר דקל עלו בתוהו אבל בן דוד שלו מסר משהו מעניין אצרף בתגובות. פיס!

אוקיי גבירותיי ורבותיי לא עברו יומיים ומצאנו את התכשיט! תכירו את ׳דקל לזימי׳ בן 34 מחולון, זה השוטר שתקף ללא שום סיבה אזרח אזוק בהפגנה בחמישי האחרון. דקל במקור מאילת בן לאורית וציון משפחה שמנהלים אירועים במלונות בעיר, הוא התחתן ועבר למרכז, התחיל את הקריירה שלו כרס״ל במרכז, ולאחרונה הוא משמש כ״סמוי עם כובע משטרה״ בהפגנות. כידוע לפי החוק כל שוטר המשתמש בסמכותיות כשוטר מחוייב להזדהות בפני כל אדם שדורש ממנו, אך דקל סירב כל אותו הערב שבמהלכו תקף אדם אזוק, סחב על הריצפה אדם שנראה מעולף ועוד. לא מעט אנשים פנו אליי שהם רוצים לגשת להתלונן עליו אבל אין להם מאיפה להתחיל בלי השם שלו, אז הנה דאגנו לזה. בנוסף מי שירצה לתבוע אזרחית מוזמן לפנות אליי לקבלת ת״ז. דניאל עמרם ללא צנזורה לתמיכה בפעילותינו קישור בביו מי שעושה חרא- נחשף! כל נסיונותינו לקבל תגובה ממר דקל עלו בתוהו אבל בן דוד שלו מסר משהו מעניין אצרף בתגובות. פיס!

daniel amram - דניאל עמרם

303,016 views • 3 years ago

אני מחבב ומעריך את דן שילון. תמיד אזכור לטובה איך התנהג אלי יפה ללא טיפת פוזה או יוהרה כשהייתי העורך המוסיקלי שלו בנכון לעכשיו בגלי צה"ל. אחרי שנים אחרי המעגל ריאיינתי אותו לעיתון כלבו וגם אז היתה חוויה נעימה ומרתקת. השיחה ההזויה אמש עם אופירה אסייג שבה ניסה להדביק לביבי שנוא נפשו סיפור סחיטה חסר כל הוכחות רק פגעה בו ובמורשת הטלוויזיונית העשירה שלו. חבל. שימו לב כמה זה לא רציני: "לפי ההערכה שלי" "ההרגשה שלי" "לכאורה" "איזשהו מידע" מנהל החדשות שילון היה מגלגל את הסקופיסט שילון מכל המדרגות

אני מחבב ומעריך את דן שילון. תמיד אזכור לטובה איך התנהג אלי יפה ללא טיפת פוזה או יוהרה כשהייתי העורך המוסיקלי שלו בנכון לעכשיו בגלי צה"ל. אחרי שנים אחרי המעגל ריאיינתי אותו לעיתון כלבו וגם אז היתה חוויה נעימה ומרתקת. השיחה ההזויה אמש עם אופירה אסייג שבה ניסה להדביק לביבי שנוא נפשו סיפור סחיטה חסר כל הוכחות רק פגעה בו ובמורשת הטלוויזיונית העשירה שלו. חבל. שימו לב כמה זה לא רציני: "לפי ההערכה שלי" "ההרגשה שלי" "לכאורה" "איזשהו מידע" מנהל החדשות שילון היה מגלגל את הסקופיסט שילון מכל המדרגות

avishai matia

16,742 views • 1 month ago

אין לי כוח כבר. באמת. שוב, שיעור בלוגיקה: אם רדיפה, היצמדות לאדם וחסימת רכבים זה אלימות, אז אסור להפעיל אלימות כלפי אף אחד. בין אם הוא נבחר ציבור, אזרח פרטי, עיתונאי, מנכ"ל מכון מחקר או באסטיונר בשוק. ואם רדיפה וחסימת רכבים הם מרכיבים של מחאה לגיטימית אז מותר לעשות אותם. פשוט וקל. ולא, זה בכלל לא משנה מה מטרת המחאה. מרדכי דוד יכול לומר מחר בבוקר שהמטרה שלו היא שגיא פלג יתפטר. זה ישנה למישהו? בדמוקרטיה מותר לי למחות על כל נושא שבא לי - רפורמה משפטית, מחירי הקוטג', מתווה הגז או שסתם בא לי להוציא קיטור על זה שאסם לא מחזירים למדפים את הקורנפלקס במבה. (והוא באמת היה מדהים. מי שלא זכה לטעום לעולם לא ידע מה הוא הפסיד) הניסיון הבלתי פוסק הזה למצוא הבדלים לא רלוונטיים בין מרדכי דוד לנאווה רוזוליו הוא לא רק מעצבן אלא בעייתי הרבה יותר ממה שנדמה. המטרה מאחוריו היא לעצור את הפעילות של דוד (אני בעד), להפוך אותה ללא לגיטימית, אבל להשאיר פתח לכך שכשמתישהו בעתיד יהיה שוב משהו שיפריע לצד השני באופן קיצוני, כמו הרפורמה, יהיה מותר לו שוב להפעיל את אותו נשק בדיוק. לא יהיה אפשר לטעון "היי אמרתם שמה שמרדכי דוד עשה זה אלימות. מה פתאום לכם מותר?" כי כמובן, זה לא אותו דבר. לתפיסתי, זו אלימות וזו אלימות. זה לא לגיטימי וזה לא לגיטימי. צריך לעשות שני צעדים: 1. להבין שזה כן אותו דבר. 2. להפסיק.

אין לי כוח כבר. באמת. שוב, שיעור בלוגיקה: אם רדיפה, היצמדות לאדם וחסימת רכבים זה אלימות, אז אסור להפעיל אלימות כלפי אף אחד. בין אם הוא נבחר ציבור, אזרח פרטי, עיתונאי, מנכ"ל מכון מחקר או באסטיונר בשוק. ואם רדיפה וחסימת רכבים הם מרכיבים של מחאה לגיטימית אז מותר לעשות אותם. פשוט וקל. ולא, זה בכלל לא משנה מה מטרת המחאה. מרדכי דוד יכול לומר מחר בבוקר שהמטרה שלו היא שגיא פלג יתפטר. זה ישנה למישהו? בדמוקרטיה מותר לי למחות על כל נושא שבא לי - רפורמה משפטית, מחירי הקוטג', מתווה הגז או שסתם בא לי להוציא קיטור על זה שאסם לא מחזירים למדפים את הקורנפלקס במבה. (והוא באמת היה מדהים. מי שלא זכה לטעום לעולם לא ידע מה הוא הפסיד) הניסיון הבלתי פוסק הזה למצוא הבדלים לא רלוונטיים בין מרדכי דוד לנאווה רוזוליו הוא לא רק מעצבן אלא בעייתי הרבה יותר ממה שנדמה. המטרה מאחוריו היא לעצור את הפעילות של דוד (אני בעד), להפוך אותה ללא לגיטימית, אבל להשאיר פתח לכך שכשמתישהו בעתיד יהיה שוב משהו שיפריע לצד השני באופן קיצוני, כמו הרפורמה, יהיה מותר לו שוב להפעיל את אותו נשק בדיוק. לא יהיה אפשר לטעון "היי אמרתם שמה שמרדכי דוד עשה זה אלימות. מה פתאום לכם מותר?" כי כמובן, זה לא אותו דבר. לתפיסתי, זו אלימות וזו אלימות. זה לא לגיטימי וזה לא לגיטימי. צריך לעשות שני צעדים: 1. להבין שזה כן אותו דבר. 2. להפסיק.

David Oppenheim

13,283 views • 7 months ago

אלחנן ברבי הוא שף מתוק מפרדס חנה שמכין לרוב כל מני בשרים בפיתה בפודטראק קטן ליד מתחם אורוות האמנים. אני מכירה אותו כמתמודד ב׳״במסעדה הבאה״ שעבר את האודישנים ופתח מסעדה אצלנו בפורמט. היה לו סיפור קשה ומורכב. שיריונר שספג פגיעה ישירה בצוק איתן, איבד הרבה חברים ומוגדר הלום קרב עם פוסט טראומה קשה. בשבעה באוקטובר הוא היה שלושה ימים לפני הפתיחה של הבר החדש שלו עם התחייבויות של 300 אלף ש״ח לספקים. למרות ההתחייבויות, למרות הלם הקרב, הוא קם והתגייס ושירת במשך חודשים ארוכים בעזה. איזה בן אדם. רק מה? בגלל שהמקום עוד לא נפתח, לא היה מחזור לדווח עליו והוא לא קיבל בסוף שום פיצוי. נאדה. עכשיו הוא מפרפר בין הפודטראק לבר, עדיין מתמודד עם אתגר מנטלי קיצוני ועם חובות, אבל בכל פעם שהוא פותח פיתה, כל הטוב שבעולם ובו נשפכים לתוכה, עם שכבות אסאדו, טחינה, עמבה, בצל כבוש, ירקות טריים. הוא מעיף את הפיתות ביד מיומנת עמוסה באהבת אדם ואוכל. בואו אליו אם אתם באיזור (כשר!! ונהדר!!), ותראו לו את האהבה שמגיעה לאיש המתוק הזה. מבטיחה ביס לפנתיאון. (ואם למישהו יש רעיון איך לסייע שיקבל פיצוי כלשהו אשמח לחבר).

אלחנן ברבי הוא שף מתוק מפרדס חנה שמכין לרוב כל מני בשרים בפיתה בפודטראק קטן ליד מתחם אורוות האמנים. אני מכירה אותו כמתמודד ב׳״במסעדה הבאה״ שעבר את האודישנים ופתח מסעדה אצלנו בפורמט. היה לו סיפור קשה ומורכב. שיריונר שספג פגיעה ישירה בצוק איתן, איבד הרבה חברים ומוגדר הלום קרב עם פוסט טראומה קשה. בשבעה באוקטובר הוא היה שלושה ימים לפני הפתיחה של הבר החדש שלו עם התחייבויות של 300 אלף ש״ח לספקים. למרות ההתחייבויות, למרות הלם הקרב, הוא קם והתגייס ושירת במשך חודשים ארוכים בעזה. איזה בן אדם. רק מה? בגלל שהמקום עוד לא נפתח, לא היה מחזור לדווח עליו והוא לא קיבל בסוף שום פיצוי. נאדה. עכשיו הוא מפרפר בין הפודטראק לבר, עדיין מתמודד עם אתגר מנטלי קיצוני ועם חובות, אבל בכל פעם שהוא פותח פיתה, כל הטוב שבעולם ובו נשפכים לתוכה, עם שכבות אסאדו, טחינה, עמבה, בצל כבוש, ירקות טריים. הוא מעיף את הפיתות ביד מיומנת עמוסה באהבת אדם ואוכל. בואו אליו אם אתם באיזור (כשר!! ונהדר!!), ותראו לו את האהבה שמגיעה לאיש המתוק הזה. מבטיחה ביס לפנתיאון. (ואם למישהו יש רעיון איך לסייע שיקבל פיצוי כלשהו אשמח לחבר).

Ruthie Rousso רותי רוסו

38,867 views • 1 year ago

בסביבות תחילת הסבב הארוך הקודם, באזור אוגוסט, הגיע להתגורר בדירה מתחתינו דייר חדש, רווק, שיפוצניק. עד אז, הדירה שימשה סטודיו או משרד לגורמים שונים, במשך כעשור. בתוך זמן קצר, איכות החיים שלנו בבית ירדה מאד. זה התחיל מקולות רעש משונים שהגיעו מלמטה, דפיקות חזקות, והמשיך בריח סיגריות כבד ותמידי בסלון (המרפסת הפכה לגמרי מחוץ לתחום). בשלב מסוים הוא התחיל להפעיל מוזיקה בווליום לא סביר בשעות לא סבירות (6 בבוקר זה הזמן האהוב עליו). ניגשנו לבעיה כמו האנשים הבגירים שאנחנו, ופנינו לדייר החדש בסבר פנים יפות עם חלות ביתיות לכבוד שבת ושיחה נעימה שכללה התייחסות זהירה להשפעה שלו על חיינו וחיי הילדים. הוא הגיב באופן חיובי, התחייב להשתדל לעשן רק במרפסת, ולהימנע מרעש. ניסיתי להתיידד אתו ויזמתי שיחות בהזדמנויות שונות. עד כאן נראה שהכיוון חיובי, נכון? בוקר אחד, באחת מחופשות המילואים, התעוררתי בשעה 6 בבוקר למשמע צעקות קולניות של השכן מהחצר שלו כלפי חלונות ביתנו: ״שמעון יא בן זו**! שמעון יא שרמ***! שמעון יא בן זו**! שמעון יא שרמ***! חתיכת מני**! אני לא פסיכיאטרי! אני לא פסיכיאטרי! אני יודע מה קורה! יא בן זו**ֿ!״ וכו׳ במשך כמה דקות. יצאתי אליו חצי ישן מבולבל - לא היה לי מושג מה קורה. ברגע שהוא ראה אותי התחיל שצף קללות כמו שלא שמעתי אדם מעולם מנבל את פיו. כל זה הגיע ממש משום מקום - לילה לפני כן שוחחנו בנעימות והוא אפילו השאיל לי ספר שהוא חשב שאהנה ממנו. על פי הטענה, כך התברר, השכן משוכנע שאני ורעייתי, בין יתר העיסוקים המרובים שלנו בחיים, מוצאים זמן לרגל אחריו. ולא סתם מרגלים אחריו - הוא משוכנע שפרצנו לו לטלפון, לטלויזיה ולמזגן, ואנחנו שולטים בהם מרחוק באמצעות מכשירי מעקב משוכללים. הילדים בשלב הזה התעוררו והצטרפו למופע. ביקשתי מהם להיכנס לבית, וניסיתי לנהל איתו שיחה עניינית. לא היה עם מי לדבר. הבחור בשלו. ניתקתי מגע. אחרי התייעצות ניסינו שוב דרכי שלום. שלחנו ״מנחה״ בידי אחד הילדים. הוא קיבל אותה והתחיל לבכות בדמעות שליש. טען שהוא בודד ומסכן, ושהוא מתנצל שהוא דיבר ככה. בן אדם אחר. חשבנו שזה היה אירוע חד פעמי. התבדינו. זה חזר על עצמו שוב לפחות 3 פעמים שונות, כל פעם באופן חריף יותר. והפעם כבר איבדנו סבלנות והתחלנו לערב את בעל הבית (המשותף) ואת המשטרה. הבוקר שוב התעוררנו בשעה 6 לקול מוזיקה מזרחית בווליום של אולם אירועים. לאחר כמה דקות השכן יצא שוב והתחיל בסשן הנאצות השגרתי, בטענה שאנחנו ״נכנסים לו לחיים״; ״מכבים לו את החשמל״ (אין לנו שום דרך, פיזית, לכבות לו את החשמל); ״משחקים לו בטלויזיה ובטלפונים״, וכו׳ וכו׳. מדובר ללא כל ספק באדם תשוש נפש שצריך עזרה מקצועית ואולי אפילו אשפוז. הוא סובל מפראנויה והזיות קשות ואני אישית חושש לשלום הילדים שלי (שלא לדבר על עוגמת הנפש של לחיות עם הדבר הזה בחצי השנה האחרונה, וסוג הדברים שהם צריכים לשמוע ולראות). המשטרה טוענת שאין הרבה מה לעשות חוץ מלזמן אותה כשהוא עובר על חוקי העזר בעניין רעש. בעל הבית אדיש לעניין, כל עוד הוא מקבל את השכירות בזמן. כעורך דין אזרחי, בין היתר, אני יודע כמה חסר ערך לנסות לטפל בסוגיה באמצעות מערכת המשפט האזרחית. ניסיון לא פשוט, ואנחנו לא כל כך יודעים איך להתמודד איתו.

בסביבות תחילת הסבב הארוך הקודם, באזור אוגוסט, הגיע להתגורר בדירה מתחתינו דייר חדש, רווק, שיפוצניק. עד אז, הדירה שימשה סטודיו או משרד לגורמים שונים, במשך כעשור. בתוך זמן קצר, איכות החיים שלנו בבית ירדה מאד. זה התחיל מקולות רעש משונים שהגיעו מלמטה, דפיקות חזקות, והמשיך בריח סיגריות כבד ותמידי בסלון (המרפסת הפכה לגמרי מחוץ לתחום). בשלב מסוים הוא התחיל להפעיל מוזיקה בווליום לא סביר בשעות לא סבירות (6 בבוקר זה הזמן האהוב עליו). ניגשנו לבעיה כמו האנשים הבגירים שאנחנו, ופנינו לדייר החדש בסבר פנים יפות עם חלות ביתיות לכבוד שבת ושיחה נעימה שכללה התייחסות זהירה להשפעה שלו על חיינו וחיי הילדים. הוא הגיב באופן חיובי, התחייב להשתדל לעשן רק במרפסת, ולהימנע מרעש. ניסיתי להתיידד אתו ויזמתי שיחות בהזדמנויות שונות. עד כאן נראה שהכיוון חיובי, נכון? בוקר אחד, באחת מחופשות המילואים, התעוררתי בשעה 6 בבוקר למשמע צעקות קולניות של השכן מהחצר שלו כלפי חלונות ביתנו: ״שמעון יא בן זו! שמעון יא שרמ! שמעון יא בן זו! שמעון יא שרמ! חתיכת מני! אני לא פסיכיאטרי! אני לא פסיכיאטרי! אני יודע מה קורה! יא בן זוֿ!״ וכו׳ במשך כמה דקות. יצאתי אליו חצי ישן מבולבל - לא היה לי מושג מה קורה. ברגע שהוא ראה אותי התחיל שצף קללות כמו שלא שמעתי אדם מעולם מנבל את פיו. כל זה הגיע ממש משום מקום - לילה לפני כן שוחחנו בנעימות והוא אפילו השאיל לי ספר שהוא חשב שאהנה ממנו. על פי הטענה, כך התברר, השכן משוכנע שאני ורעייתי, בין יתר העיסוקים המרובים שלנו בחיים, מוצאים זמן לרגל אחריו. ולא סתם מרגלים אחריו - הוא משוכנע שפרצנו לו לטלפון, לטלויזיה ולמזגן, ואנחנו שולטים בהם מרחוק באמצעות מכשירי מעקב משוכללים. הילדים בשלב הזה התעוררו והצטרפו למופע. ביקשתי מהם להיכנס לבית, וניסיתי לנהל איתו שיחה עניינית. לא היה עם מי לדבר. הבחור בשלו. ניתקתי מגע. אחרי התייעצות ניסינו שוב דרכי שלום. שלחנו ״מנחה״ בידי אחד הילדים. הוא קיבל אותה והתחיל לבכות בדמעות שליש. טען שהוא בודד ומסכן, ושהוא מתנצל שהוא דיבר ככה. בן אדם אחר. חשבנו שזה היה אירוע חד פעמי. התבדינו. זה חזר על עצמו שוב לפחות 3 פעמים שונות, כל פעם באופן חריף יותר. והפעם כבר איבדנו סבלנות והתחלנו לערב את בעל הבית (המשותף) ואת המשטרה. הבוקר שוב התעוררנו בשעה 6 לקול מוזיקה מזרחית בווליום של אולם אירועים. לאחר כמה דקות השכן יצא שוב והתחיל בסשן הנאצות השגרתי, בטענה שאנחנו ״נכנסים לו לחיים״; ״מכבים לו את החשמל״ (אין לנו שום דרך, פיזית, לכבות לו את החשמל); ״משחקים לו בטלויזיה ובטלפונים״, וכו׳ וכו׳. מדובר ללא כל ספק באדם תשוש נפש שצריך עזרה מקצועית ואולי אפילו אשפוז. הוא סובל מפראנויה והזיות קשות ואני אישית חושש לשלום הילדים שלי (שלא לדבר על עוגמת הנפש של לחיות עם הדבר הזה בחצי השנה האחרונה, וסוג הדברים שהם צריכים לשמוע ולראות). המשטרה טוענת שאין הרבה מה לעשות חוץ מלזמן אותה כשהוא עובר על חוקי העזר בעניין רעש. בעל הבית אדיש לעניין, כל עוד הוא מקבל את השכירות בזמן. כעורך דין אזרחי, בין היתר, אני יודע כמה חסר ערך לנסות לטפל בסוגיה באמצעות מערכת המשפט האזרחית. ניסיון לא פשוט, ואנחנו לא כל כך יודעים איך להתמודד איתו.

Shimon Nataf

51,029 views • 4 months ago

תלמידים בני 12 מגיעים עם אולרים לבתי הספר, מפעילים אלימות לא רק כלפי תלמידים אחרים אלא גם כלפי מורים. כשהם רואים את מרדכי דוד הערב עומד מול מצלמה ליד שוטרים שהוזמנו למקום לחלץ את Omer Nahmany ואז לכאורה בנסיון להשפיל לעיני המצלמה וליד השוטרים צוחק: ״הוא רועד, הוא משתין במכנסיים״ זה בדיוק מה שהופך אותו, אצל אותם אותם תלמידים מודל לחיקוי. כשהשוטרים מתנהלים מולו כמו סחבקים, כששרים בממשלה הם החברים שלו וערוץ 14 - ערוץ התעמולה של המשטר נותן לו שוב ושוב במה, הילדים לומדים שיעור מסוכן: עבריינות היא כוח. בריונות היא גבורה. השפלה היא הישג ואז כולם מתפלאים איך ילד בן 12 מגיע עם אולר לבית ספר משטרת ישראל

תלמידים בני 12 מגיעים עם אולרים לבתי הספר, מפעילים אלימות לא רק כלפי תלמידים אחרים אלא גם כלפי מורים. כשהם רואים את מרדכי דוד הערב עומד מול מצלמה ליד שוטרים שהוזמנו למקום לחלץ את Omer Nahmany ואז לכאורה בנסיון להשפיל לעיני המצלמה וליד השוטרים צוחק: ״הוא רועד, הוא משתין במכנסיים״ זה בדיוק מה שהופך אותו, אצל אותם אותם תלמידים מודל לחיקוי. כשהשוטרים מתנהלים מולו כמו סחבקים, כששרים בממשלה הם החברים שלו וערוץ 14 - ערוץ התעמולה של המשטר נותן לו שוב ושוב במה, הילדים לומדים שיעור מסוכן: עבריינות היא כוח. בריונות היא גבורה. השפלה היא הישג ואז כולם מתפלאים איך ילד בן 12 מגיע עם אולר לבית ספר משטרת ישראל

🇮🇱חגית קלימן - Hagit Klaiman🇮🇱

20,315 views • 3 months ago

נתניהו עסוק בהפצת ספין מגוחך שהטיסה שלו לניו יורק הייתה הטעיה. הוידאו הזה מראה מציאות אחרת אז בדקתי מה קרה באמת מאחרי הקלעים: המבצע בדחיה אושר על ידי נתניהו במהלך השבוע (כמו עוד מבצעים רבים אחרים שמחכים להזדמנות). מי שהוסמך לקבל את ההחלטה בהעדרו הוא גלנט. הטיסה הייתה פוליטית לגמרי. נאום לבייס בארץ. קהל מעודדים בתשלום בזמן שכמעט כל הנציגים הרשמיים יוצאים מהאולם + סופ"ש עם ילד"ז. הטיסה מנוגדת לחלוטין לכל שיקול בטחוני (וגם אם הנאום היה חשוב, ראוי היה לנחות, לנאום ולטוס מייד בחזרה ולא להשאר 12 שעות אחרי הנאום בניו יורק). הביצוע בדחיה הפתיע את נתניהו. לא רק שהוא לא אישר, הוא אפילו לא ידע שגלנט נתן אור ירוק. נתניהו קיבל את העדכון רק לאחר הביצוע (ודרך אגב, לא הייתה שום דרך בטוחה מבחינת בטחון מידע לעדכן את נתניהו במידע כזה רגיש בזמן אמיתי). למעשה נתניהו שומע על החיסול רק לאחר מעשה. הוא מייד רץ להצטלם עם טלפון להתחיל להפיץ את הספין, אבל זה באמת מגוחך וכל מי שהיה אי פעם בנסיעה כזאת יעיד שמידע מודיעיני ברמה כזאת לא משתפים בטלפון. ואז מגיע הטירוף המוחלט. נתניהו מבין שהוא צריך לעלות מייד על המטוס (כדי לחזק את הספין) אבל גברת שמפניה לא הייתה מוכנה ודאגה להרויח עוד 12 שעות עם ילד"ז וחבורת הלקקנים לפני שהיא חוזרת למעצר בית בישראל. זה הסיפור האמיתי - בדוק!

נתניהו עסוק בהפצת ספין מגוחך שהטיסה שלו לניו יורק הייתה הטעיה. הוידאו הזה מראה מציאות אחרת אז בדקתי מה קרה באמת מאחרי הקלעים: המבצע בדחיה אושר על ידי נתניהו במהלך השבוע (כמו עוד מבצעים רבים אחרים שמחכים להזדמנות). מי שהוסמך לקבל את ההחלטה בהעדרו הוא גלנט. הטיסה הייתה פוליטית לגמרי. נאום לבייס בארץ. קהל מעודדים בתשלום בזמן שכמעט כל הנציגים הרשמיים יוצאים מהאולם + סופ"ש עם ילד"ז. הטיסה מנוגדת לחלוטין לכל שיקול בטחוני (וגם אם הנאום היה חשוב, ראוי היה לנחות, לנאום ולטוס מייד בחזרה ולא להשאר 12 שעות אחרי הנאום בניו יורק). הביצוע בדחיה הפתיע את נתניהו. לא רק שהוא לא אישר, הוא אפילו לא ידע שגלנט נתן אור ירוק. נתניהו קיבל את העדכון רק לאחר הביצוע (ודרך אגב, לא הייתה שום דרך בטוחה מבחינת בטחון מידע לעדכן את נתניהו במידע כזה רגיש בזמן אמיתי). למעשה נתניהו שומע על החיסול רק לאחר מעשה. הוא מייד רץ להצטלם עם טלפון להתחיל להפיץ את הספין, אבל זה באמת מגוחך וכל מי שהיה אי פעם בנסיעה כזאת יעיד שמידע מודיעיני ברמה כזאת לא משתפים בטלפון. ואז מגיע הטירוף המוחלט. נתניהו מבין שהוא צריך לעלות מייד על המטוס (כדי לחזק את הספין) אבל גברת שמפניה לא הייתה מוכנה ודאגה להרויח עוד 12 שעות עם ילד"ז וחבורת הלקקנים לפני שהיא חוזרת למעצר בית בישראל. זה הסיפור האמיתי - בדוק!

Ami Dror 🇮🇱 עמי דרור

99,505 views • 1 year ago

רואה את הכתבה עם פרופ' יפעת מרבל, שנזרקה מהתיכון ללא בגרות ונכנסה השבוע לרשימת טופ עשרת המדענים העולמית. הסיפור שלה, הוא גם הסיפור שלי ושל עוד אלפי תלמידים של מערכת החינוך. בכיתה י', כדי להתאים להחלטה של ראש העיר של חולון המנוח, משה רום, להגדיל בצורה מלאכותית את הזכאות לבגרות, החליטו לסגור את כיתות הגמר בעיר (ככה נפלטים מסטטיסטקה ולא "פוגעים" באחוזי הזכאות). בתיכון קוגל בו למדתי, החליטו "לתפור" לי נכשל רביעי (בגאוגרפיה היה לי סמסטר אחד 50 ובשני 63, והחליטו לתת לי 55, בממוצע זה 53.5, עיגלו ל-54) כדי שלא אעבור קורס קיץ לשיפור ומעבר לי"א, ומכיוון שלא היה כיתות גמר, למעשה נזרקתי מביה"ס. בקשתי לדבר עם רכז השכבה, עמירם אחירותם, כדי להגיד לו שלא מגיע לי נכשל רביעי וגם להסביר לו שהייתה לי שנה קשה עם אמא שספגה שיתוק זמני בגב. כשהגעתי לדבר איתו, הוא אמר לי את הדבר הדי מדהים הבא: "תראה יהיה מורים שיגידו לך שחשבו שכדאי לתת לך הזדמנות, אני אישית חושב שממך לא יצא כלום, אז חבל על השיחה, אתה לא עובר לי"א". מורה, מחנך. ממך לא יצא כלום. כמה עוד תלמידים כאלה יש? כמה הרימו ידים? כמה לא מימשו את הפוטנציאל? מורים, אתם לא מבינים עד הסוף את המשמעות של הכח שקיבלתם. "עם כוח גדול באה אחריות גדולה", זה לא אמרה שחוקה, זה החיים עצמם....

רואה את הכתבה עם פרופ' יפעת מרבל, שנזרקה מהתיכון ללא בגרות ונכנסה השבוע לרשימת טופ עשרת המדענים העולמית. הסיפור שלה, הוא גם הסיפור שלי ושל עוד אלפי תלמידים של מערכת החינוך. בכיתה י', כדי להתאים להחלטה של ראש העיר של חולון המנוח, משה רום, להגדיל בצורה מלאכותית את הזכאות לבגרות, החליטו לסגור את כיתות הגמר בעיר (ככה נפלטים מסטטיסטקה ולא "פוגעים" באחוזי הזכאות). בתיכון קוגל בו למדתי, החליטו "לתפור" לי נכשל רביעי (בגאוגרפיה היה לי סמסטר אחד 50 ובשני 63, והחליטו לתת לי 55, בממוצע זה 53.5, עיגלו ל-54) כדי שלא אעבור קורס קיץ לשיפור ומעבר לי"א, ומכיוון שלא היה כיתות גמר, למעשה נזרקתי מביה"ס. בקשתי לדבר עם רכז השכבה, עמירם אחירותם, כדי להגיד לו שלא מגיע לי נכשל רביעי וגם להסביר לו שהייתה לי שנה קשה עם אמא שספגה שיתוק זמני בגב. כשהגעתי לדבר איתו, הוא אמר לי את הדבר הדי מדהים הבא: "תראה יהיה מורים שיגידו לך שחשבו שכדאי לתת לך הזדמנות, אני אישית חושב שממך לא יצא כלום, אז חבל על השיחה, אתה לא עובר לי"א". מורה, מחנך. ממך לא יצא כלום. כמה עוד תלמידים כאלה יש? כמה הרימו ידים? כמה לא מימשו את הפוטנציאל? מורים, אתם לא מבינים עד הסוף את המשמעות של הכח שקיבלתם. "עם כוח גדול באה אחריות גדולה", זה לא אמרה שחוקה, זה החיים עצמם....

קובי ברדה-Dr. Kobby Barda

81,870 views • 7 months ago

(הפעם אשמח שתשתפו) לכל רכב שנגנב על ידי ערבי מיו"ש, יש בעלים ישראלי, וסיפור. דיברתי עם הבעלים של "זיו הרחקת יונים". מדובר באחד שעשה חמישה חודשי מילואים מאז תחילת המלחמה. אחד העובדים שלו, החנה את הרכב במודיעין מתחת לבית של חבר ומשם יצא למילואים. ביום רביעי האחרון הרכב נגנב. היה לו GPS אבל כפי שאתם יודעים, כשרכב גנוב נכנס לכפר ערבי זה כמו חור שחור. זיו אמר לי היום עם מעט תסכול: "להעסיק לוחמי מילואים בתקופה כזאת זה מאתגר מאוד, ושיגנבו רכב עם כל הסחורה בפנים (ציוד יקר מאוד) זה מכה לא נעימה אבל ברוך ה' אומרים תודה על הכל". העובדים של החברה יצאו לסבבי מילואים מאז פרוץ המלחמה. זיו כאמור נתן חמישה חודשים. "אנחנו עסק משפחתי, אישתי מנהלת את העסק", הוא סיפר. אז אם אתם זקוקים לשירות כמו שנותן חברת "זיו הרחקת יונים" - אתם מוזמנים לפנות אליו: 0533331625 או באתר הפעם, אשמח שתשתפו!

(הפעם אשמח שתשתפו) לכל רכב שנגנב על ידי ערבי מיו"ש, יש בעלים ישראלי, וסיפור. דיברתי עם הבעלים של "זיו הרחקת יונים". מדובר באחד שעשה חמישה חודשי מילואים מאז תחילת המלחמה. אחד העובדים שלו, החנה את הרכב במודיעין מתחת לבית של חבר ומשם יצא למילואים. ביום רביעי האחרון הרכב נגנב. היה לו GPS אבל כפי שאתם יודעים, כשרכב גנוב נכנס לכפר ערבי זה כמו חור שחור. זיו אמר לי היום עם מעט תסכול: "להעסיק לוחמי מילואים בתקופה כזאת זה מאתגר מאוד, ושיגנבו רכב עם כל הסחורה בפנים (ציוד יקר מאוד) זה מכה לא נעימה אבל ברוך ה' אומרים תודה על הכל". העובדים של החברה יצאו לסבבי מילואים מאז פרוץ המלחמה. זיו כאמור נתן חמישה חודשים. "אנחנו עסק משפחתי, אישתי מנהלת את העסק", הוא סיפר. אז אם אתם זקוקים לשירות כמו שנותן חברת "זיו הרחקת יונים" - אתם מוזמנים לפנות אליו: 0533331625 או באתר הפעם, אשמח שתשתפו!

אלעד הוּמינר 🇮🇱 العاد هومينر

13,594 views • 7 months ago

השחקנית דליה דלויה: זר לא יבין זאת. מורה בסטודיו למשחק זה לא כמו מרצה באוניברסיטה. מורה בסטודיו זה אבא/אמא רוחניים. זה אדם שמלווה אותך ריגשית, התפתחותית, ערכית - בשנים הכי קריטיות לעיצוב האישיות שלך. כשנמצאים בסטודיו מצאת החמה עד צאת הנשמה בלי הפסקה ועוברים תלתלות ריגישיות- בשיעורים שותים מהידע של המורים כמו ממי מעיין חיים. ורק רוצים עוד.. מסתכלים עליהם בהערצה. ואם הם היו מורים גדולים כמו לנה אוסטרובסקי ז"ל (מה??)- משפטים שלהם ישארו חרוטים בנו לכל החיים. וגם אם לא נפגוש אותה 15 שנה.. לנצח היא תהיה חלק מעיצוב האישיות שלנו. כמו מפקד ישיר בצבא. כמו מנטור. ולנה. לנה לא הייתה רק "המורה לפיתוח קול" שלנו היא הייתה דמות מיוחדת כלכך שלמדתי ממנה בעיקר מקצוענות מהי. ואהבה למקצוע בחרדת קודש מי נוסע פעמיים בשבוע מחיפה לירושלים בתחבורה ציבורית בגיל בוגר רק כדי ללמד שיעור בדיבור? לנה. מי מתרגש מכל שיעור ומכל מפגש עם תלמידים כאילו חיכה רק לזה כל השבוע? לנה מי מעולם, אבל מעולם לא הרים את הקול, לא כעס, לא עשה מניפולציה ריגשית ולא הקטין אף תלמיד.... נכון. לנה האצילית לנה, בעלה, בנה וכלתה נרצחו מטיל איראני בחיפה. ככה בבום תרתי משמע- משפחה שלמה הלכה. ואני מנסה לכתוב לך גם הספד, אבל זה מרגיש לי מוזר. מה זה? איך מספידים אישה כמוך? ועוד במוות כלכך נוראי ואכזרי על מה לספר? מה לכתוב? לספר על החיוך שלך כל פעם שקיבלת אותנו לשיעור ישבת שם בחדר, כולך בגובה ובאנרגיה של ילדה קטנה כלכך אוהבת את מה שאת עושה? לספר שכשהצלחתי לעשות תרגיל היו לך דמעות בעיניים מרב התרגשות? אשכרה דמעות. אמיתי. בעיניים העגולות והכחולות שלך.. להזכיר שאמרת לי "את. יש בך את כל החבילה להיות שחקנית מצליחה" וכך נטעת בי ביטחון לשנים קדימה..? או שבכלל אזכיר את השיעורים הפרטיים שלקחתי בביתך בחיפה אחרי הסטודיו, בעלך קיבל אותי בחיוך כאילו איזו אורחת כבוד את ניגנת על הפסנתר ואני שרתי ואז, בבית הקסום הזה בחיפה שהכל היה פורח וירוק מסביב ציפורים החלו לצייץ ואת, בהתרגשות שיא ובנאיביות של ילדה אמרת לי "את שומעת ציפורים שרות? היום יום הולדת לאנטון צ'כוב! כל המדינה שמחה גדולה!" ואני. לא יודעת איך להסביר לך שתרבות.. אין פה ואנטון צ'כוב בשביל רוב האנשים זה ההוא שלומדים את המחזה שלו בספרות לבגרות. משהו עם ציפור מתה כמה אירוני או שאולי בכלל אספר שכל שבוע שאלת אותנו את השאלה הכי מוזרה ששאלו אותנו אי פעם "איך אתם מרגישים מבחינה קולית". עד שלא שאלת את זה, לא ידעתי שאני יכולה להרגיש מבחינה קולית.. את יודעת שעד היום אני משתמשת בחימום קולי שלך? ולימדתי אותו כבר עשרות תלמידים שעברו בסטודיו שלי? ו.. סיבוב.. סיבוב... קדימה אחורה. לקפל לשון ככוס, עוקץ למעלה לחניכיים עוקץ למטה לחניכיים איך. איך ציפור שיר עדינה כמוך שהייתה מתוקתקת מכף רגל עד ראש, בעגילים תואמים לשרשרת, בנעליי עקב דק עם פפיון, בשמלות או חליפות מהודרות איך את מצאת את מותך בגיל 68 מתחת להריסות של בניין בוולגריות כזאת? זה כלכך לא מסתדר לי אני אוהבת אותך לנה תדעי שהשפעת על דורות של שחקנים בארץ הזו תדעי שאת חרוטה בליבם של המון אנשים ואמן שאתם נחים ביחד למעלה. אני מרגישה נורא. גם מבחינה קולית

השחקנית דליה דלויה: זר לא יבין זאת. מורה בסטודיו למשחק זה לא כמו מרצה באוניברסיטה. מורה בסטודיו זה אבא/אמא רוחניים. זה אדם שמלווה אותך ריגשית, התפתחותית, ערכית - בשנים הכי קריטיות לעיצוב האישיות שלך. כשנמצאים בסטודיו מצאת החמה עד צאת הנשמה בלי הפסקה ועוברים תלתלות ריגישיות- בשיעורים שותים מהידע של המורים כמו ממי מעיין חיים. ורק רוצים עוד.. מסתכלים עליהם בהערצה. ואם הם היו מורים גדולים כמו לנה אוסטרובסקי ז"ל (מה??)- משפטים שלהם ישארו חרוטים בנו לכל החיים. וגם אם לא נפגוש אותה 15 שנה.. לנצח היא תהיה חלק מעיצוב האישיות שלנו. כמו מפקד ישיר בצבא. כמו מנטור. ולנה. לנה לא הייתה רק "המורה לפיתוח קול" שלנו היא הייתה דמות מיוחדת כלכך שלמדתי ממנה בעיקר מקצוענות מהי. ואהבה למקצוע בחרדת קודש מי נוסע פעמיים בשבוע מחיפה לירושלים בתחבורה ציבורית בגיל בוגר רק כדי ללמד שיעור בדיבור? לנה. מי מתרגש מכל שיעור ומכל מפגש עם תלמידים כאילו חיכה רק לזה כל השבוע? לנה מי מעולם, אבל מעולם לא הרים את הקול, לא כעס, לא עשה מניפולציה ריגשית ולא הקטין אף תלמיד.... נכון. לנה האצילית לנה, בעלה, בנה וכלתה נרצחו מטיל איראני בחיפה. ככה בבום תרתי משמע- משפחה שלמה הלכה. ואני מנסה לכתוב לך גם הספד, אבל זה מרגיש לי מוזר. מה זה? איך מספידים אישה כמוך? ועוד במוות כלכך נוראי ואכזרי על מה לספר? מה לכתוב? לספר על החיוך שלך כל פעם שקיבלת אותנו לשיעור ישבת שם בחדר, כולך בגובה ובאנרגיה של ילדה קטנה כלכך אוהבת את מה שאת עושה? לספר שכשהצלחתי לעשות תרגיל היו לך דמעות בעיניים מרב התרגשות? אשכרה דמעות. אמיתי. בעיניים העגולות והכחולות שלך.. להזכיר שאמרת לי "את. יש בך את כל החבילה להיות שחקנית מצליחה" וכך נטעת בי ביטחון לשנים קדימה..? או שבכלל אזכיר את השיעורים הפרטיים שלקחתי בביתך בחיפה אחרי הסטודיו, בעלך קיבל אותי בחיוך כאילו איזו אורחת כבוד את ניגנת על הפסנתר ואני שרתי ואז, בבית הקסום הזה בחיפה שהכל היה פורח וירוק מסביב ציפורים החלו לצייץ ואת, בהתרגשות שיא ובנאיביות של ילדה אמרת לי "את שומעת ציפורים שרות? היום יום הולדת לאנטון צ'כוב! כל המדינה שמחה גדולה!" ואני. לא יודעת איך להסביר לך שתרבות.. אין פה ואנטון צ'כוב בשביל רוב האנשים זה ההוא שלומדים את המחזה שלו בספרות לבגרות. משהו עם ציפור מתה כמה אירוני או שאולי בכלל אספר שכל שבוע שאלת אותנו את השאלה הכי מוזרה ששאלו אותנו אי פעם "איך אתם מרגישים מבחינה קולית". עד שלא שאלת את זה, לא ידעתי שאני יכולה להרגיש מבחינה קולית.. את יודעת שעד היום אני משתמשת בחימום קולי שלך? ולימדתי אותו כבר עשרות תלמידים שעברו בסטודיו שלי? ו.. סיבוב.. סיבוב... קדימה אחורה. לקפל לשון ככוס, עוקץ למעלה לחניכיים עוקץ למטה לחניכיים איך. איך ציפור שיר עדינה כמוך שהייתה מתוקתקת מכף רגל עד ראש, בעגילים תואמים לשרשרת, בנעליי עקב דק עם פפיון, בשמלות או חליפות מהודרות איך את מצאת את מותך בגיל 68 מתחת להריסות של בניין בוולגריות כזאת? זה כלכך לא מסתדר לי אני אוהבת אותך לנה תדעי שהשפעת על דורות של שחקנים בארץ הזו תדעי שאת חרוטה בליבם של המון אנשים ואמן שאתם נחים ביחד למעלה. אני מרגישה נורא. גם מבחינה קולית

ShAuLi ✊🏼🔥🏳️‍🌈

14,874 views • 4 months ago

בלהט אירועי השבוע עבר קצת הקטע הקצרצר והמופלא הזה מתחת לרדאר, ושווה מאוד להתעכב כי הוא קריטי לקראת הבחירות: נתחיל ברובד הפשוט: הצחוק הדבילי והמנוכר של יושבי השולחן למשמע המילים ״שבעה באוקטובר״ שמביא את הסעיף. כל אדם שפוי יש לו איזו תמונת זיכרון שמעלה לו צמרמורת מאותו יום שחור. גופות חרוכות, טנדרים לבנים, מישהו שעלה לשידור ולחש ש״הם פה, שורפים לנו את הממ״ד״, או לחילופין שלט מואר של היוהל״ן; האנשים סביב השולחן בגדול שמו כזכור באותו יום שקופית ״חג שמח״, אכלו צ׳ולנט - ומאותו יום ארור תפקידם הוא אחד: להשכיח את היום הזה ולחלופין להעביר את האשמה עליו לכולם כולל כולם, מדוד בן גוריון עד היועמ״שית - רק לא לאדונם שמיידיו הם אוכלים. וכשזה המצב - מה רע בצחוק משוחרר. אבל יש את הרובד העמוק והחשוב יותר: אמר פעם נתן אשל ש״עד הבחירות ישכחו את שבעה באוקטובר״. אנשים, כך טען, יגיעו לקלפי עם המותג נתניהו כ״מסיר האיום האיראני״. ובכן, לא צריך כמובן להכביר מילים עד כמה צלם החצאיות הזה טעה. אין ישראלי שלא מבין, וגם נתניהו מבין מעולה (שהרי אנשים כמו אדמקר ומגל הם רק בובות פיתום שלו, שתפקידם לשקף מה עובר לו בראש): נתניהו ושבעה באוקטובר הם דבר אחד. זה המותג. לא איראן, לא ״פרוטקטור אוף יזראל״ עאלק, לא שום דבר. יום אחד שחור בהיסטוריה היהודית - זה הוא. כמו גולדה מאיר ומלחמת יום כיפור. גם כשנכדינו ילמדו על האיש הזה - זה יהיה הפרק הראשון. ולכן - גם נתניהו ושופרותיו מבינים שאת עבודת מחיקת הזיכרון ההיסטורי צריך לעשות עד הסוף, עד יום הבחירות. שלא חלילה יהיה מה שיזכיר את שבעה באוקטובר, נניח התאריך 27 באוקטובר. ולכן זאת צריכה להיות השורה התחתונה: הקמפיין לסילוקו מחיינו צריך להתמקד בשבעה באוקטובר. ויתרה מכך, ביום הבחירות עצמו, במקום למלא את הקלפיות בשלטים וכרזות המסורתיים וחסרי המשמעות של אותיות המפלגות ושמות המועמדים, רק תמונות מהיום ההוא. בלי טקסט. יבוא אדם להצביע בקלפי, ייתקל בתמונה של הנוחבות פורצים את הגדר, והנה התמונה של הטנק המפויח ונמרוד כהן שהולך לשבי, ומכל כיוון תמונות של אנשים, נשים, ילדים ומשפחות שהיו ואינן, והחדרים המגואלים בדם, וטורי הרכבים החרוכים. הכל. עכשיו שילך להצביע. רק על זה הבחירות.

בלהט אירועי השבוע עבר קצת הקטע הקצרצר והמופלא הזה מתחת לרדאר, ושווה מאוד להתעכב כי הוא קריטי לקראת הבחירות: נתחיל ברובד הפשוט: הצחוק הדבילי והמנוכר של יושבי השולחן למשמע המילים ״שבעה באוקטובר״ שמביא את הסעיף. כל אדם שפוי יש לו איזו תמונת זיכרון שמעלה לו צמרמורת מאותו יום שחור. גופות חרוכות, טנדרים לבנים, מישהו שעלה לשידור ולחש ש״הם פה, שורפים לנו את הממ״ד״, או לחילופין שלט מואר של היוהל״ן; האנשים סביב השולחן בגדול שמו כזכור באותו יום שקופית ״חג שמח״, אכלו צ׳ולנט - ומאותו יום ארור תפקידם הוא אחד: להשכיח את היום הזה ולחלופין להעביר את האשמה עליו לכולם כולל כולם, מדוד בן גוריון עד היועמ״שית - רק לא לאדונם שמיידיו הם אוכלים. וכשזה המצב - מה רע בצחוק משוחרר. אבל יש את הרובד העמוק והחשוב יותר: אמר פעם נתן אשל ש״עד הבחירות ישכחו את שבעה באוקטובר״. אנשים, כך טען, יגיעו לקלפי עם המותג נתניהו כ״מסיר האיום האיראני״. ובכן, לא צריך כמובן להכביר מילים עד כמה צלם החצאיות הזה טעה. אין ישראלי שלא מבין, וגם נתניהו מבין מעולה (שהרי אנשים כמו אדמקר ומגל הם רק בובות פיתום שלו, שתפקידם לשקף מה עובר לו בראש): נתניהו ושבעה באוקטובר הם דבר אחד. זה המותג. לא איראן, לא ״פרוטקטור אוף יזראל״ עאלק, לא שום דבר. יום אחד שחור בהיסטוריה היהודית - זה הוא. כמו גולדה מאיר ומלחמת יום כיפור. גם כשנכדינו ילמדו על האיש הזה - זה יהיה הפרק הראשון. ולכן - גם נתניהו ושופרותיו מבינים שאת עבודת מחיקת הזיכרון ההיסטורי צריך לעשות עד הסוף, עד יום הבחירות. שלא חלילה יהיה מה שיזכיר את שבעה באוקטובר, נניח התאריך 27 באוקטובר. ולכן זאת צריכה להיות השורה התחתונה: הקמפיין לסילוקו מחיינו צריך להתמקד בשבעה באוקטובר. ויתרה מכך, ביום הבחירות עצמו, במקום למלא את הקלפיות בשלטים וכרזות המסורתיים וחסרי המשמעות של אותיות המפלגות ושמות המועמדים, רק תמונות מהיום ההוא. בלי טקסט. יבוא אדם להצביע בקלפי, ייתקל בתמונה של הנוחבות פורצים את הגדר, והנה התמונה של הטנק המפויח ונמרוד כהן שהולך לשבי, ומכל כיוון תמונות של אנשים, נשים, ילדים ומשפחות שהיו ואינן, והחדרים המגואלים בדם, וטורי הרכבים החרוכים. הכל. עכשיו שילך להצביע. רק על זה הבחירות.

Yosef Yisrael

23,690 views • 1 month ago

תראו משהו, ברחוב הערבי מריצים דאחקות על המשטרה שמנסה בכוחות גדולים לאתר את הקופים והאריות שנמצאים אצל הערבים איפשהו פה בארץ. הם מסתלבטים עלינו ובצדק. הם מסתלבטים, כי המשטרה מגייסת בילוש וניידות ויחצ ורעש, כדי לתפוס קוף, כשהם, החברה הערבית, יודעת יפה מאוד מה עוד הם הצליחו כבר עשור ומצליחים גם היום להבריח בשקט ובלי שום בעיה. ובואו נאמר, הקוף זה הבעיה האחרונה שלנו. אם כל מערכת הביטחון, לא שבכ לא צבא ולא משטרה, הצליחו למנוע הברחת אריה ללוד או לפזורה, תהיו בטוחים גם לגבי נשקים שוברי שוויון. תבינו, אם אתם נכנסים לרשתות החברתיות של הערבים פה, רוב מוחלט של מה שתמצאו זה עבירות, עבירות ועוד פעם עבירות. פשיעה, טרור ועוד פעם טרור. והכל בצחוק ובלעג ובבוז ובקללות על המשטרה ועל החוק, הכל עם סמיילים מתפוצצים מצחוק. לא, אני לא אומרת שכל ערביי ישראל הם מחבלים. אבל אני בפירוש אומרת שיש לא שתיים ולא מאה אלף מהם, שאכן מייחלים להשמדת המדינה היהודית, ובינתיים עושים כל מה שאפשר כדי לנשוך את היד המאכילה אותם. בינתיים הם אוכלים ממנה טוב, ולא משתלם להם לפוצץ את העסק, אז הם רק מזנבים בנו בקטנה, בגניבות רכבים, בהברחות סמים, נשק, עקירת כספות, כל מה שבא להם (כנסו לרשתות. הכל הכל מתועד) אבל ביום שיבוא להם, הם מוכנים היטב. ואנחנו, שוב, נופתע ונשאל "אבל איך, איך?!" כל מה שצריך לעשות זה רק לפקוח את העיניים. ואז להתחיל לטפל. לא בשליחת ניידות באיתור קוף או RPG. לא, בחקיקה מהירה שקובעת שכל עיסוק שכזה הוא טרור, וכל טרור כזה גורר ענישה מיידית: גירוש. אפשר להתווכח ולצעוק עד מחר שזה רק פשיעה ולא טרור, בכיף. אבל ההשלכות הן טבח המוני שרק אחריו תבינו את מה שכתבתי. ואז, חבולים מדממים ופצועים, נצטרך לעשות את זה. איך אומרים? מוטב מוקדם...

תראו משהו, ברחוב הערבי מריצים דאחקות על המשטרה שמנסה בכוחות גדולים לאתר את הקופים והאריות שנמצאים אצל הערבים איפשהו פה בארץ. הם מסתלבטים עלינו ובצדק. הם מסתלבטים, כי המשטרה מגייסת בילוש וניידות ויחצ ורעש, כדי לתפוס קוף, כשהם, החברה הערבית, יודעת יפה מאוד מה עוד הם הצליחו כבר עשור ומצליחים גם היום להבריח בשקט ובלי שום בעיה. ובואו נאמר, הקוף זה הבעיה האחרונה שלנו. אם כל מערכת הביטחון, לא שבכ לא צבא ולא משטרה, הצליחו למנוע הברחת אריה ללוד או לפזורה, תהיו בטוחים גם לגבי נשקים שוברי שוויון. תבינו, אם אתם נכנסים לרשתות החברתיות של הערבים פה, רוב מוחלט של מה שתמצאו זה עבירות, עבירות ועוד פעם עבירות. פשיעה, טרור ועוד פעם טרור. והכל בצחוק ובלעג ובבוז ובקללות על המשטרה ועל החוק, הכל עם סמיילים מתפוצצים מצחוק. לא, אני לא אומרת שכל ערביי ישראל הם מחבלים. אבל אני בפירוש אומרת שיש לא שתיים ולא מאה אלף מהם, שאכן מייחלים להשמדת המדינה היהודית, ובינתיים עושים כל מה שאפשר כדי לנשוך את היד המאכילה אותם. בינתיים הם אוכלים ממנה טוב, ולא משתלם להם לפוצץ את העסק, אז הם רק מזנבים בנו בקטנה, בגניבות רכבים, בהברחות סמים, נשק, עקירת כספות, כל מה שבא להם (כנסו לרשתות. הכל הכל מתועד) אבל ביום שיבוא להם, הם מוכנים היטב. ואנחנו, שוב, נופתע ונשאל "אבל איך, איך?!" כל מה שצריך לעשות זה רק לפקוח את העיניים. ואז להתחיל לטפל. לא בשליחת ניידות באיתור קוף או RPG. לא, בחקיקה מהירה שקובעת שכל עיסוק שכזה הוא טרור, וכל טרור כזה גורר ענישה מיידית: גירוש. אפשר להתווכח ולצעוק עד מחר שזה רק פשיעה ולא טרור, בכיף. אבל ההשלכות הן טבח המוני שרק אחריו תבינו את מה שכתבתי. ואז, חבולים מדממים ופצועים, נצטרך לעשות את זה. איך אומרים? מוטב מוקדם...

איילת לאש

26,984 views • 1 year ago

ראש הממשלה אמר בכנסת לפני זמן קצר כי ״עידן היסטורי לפנינו אם רק לא נחזור על טעויות העבר *שלכם אנשי אוסלו*״. ואני שואל: כיצד יתכן שראש הממשלה שאצלו התחולל הטבח הגדול ביותר בעם היהודי מאז השואה, שאצלו המפעל הציוני ספג את המכה הקשה ביותר מראשיתו, שאצלו נכבש חלק ממדינת ישראל ליממה, שאצלו עדיין מתחוללת המלחמה הקשה ביותר שידענו, שבמשמרת שלו נהרגו כ-2,000 ישראלים, ונחטפו 250, שנפל למלכודת האסטרטגית שטמן לו יחיא סינוואר, שאפשר לחמאס להתעצם ולהתחזק, פעם אחר פעם, מבצע אחרי מבצע, שנתן לאינסוף כמויות של בטון, ברזל דלק ותחמושת להיכנס לעזה במשך שנים, שאצלו חמאס הפך מארגון טרור יחפני לישות מדינית רצחנית, שהרגיל את עם ישראל לספוג טילים בכל רחבי המדינה, כאילו מדובר בגשם ולא ביריקות, שהקטין את צה"ל לממדים כמעט בלתי מספיקים *שאצלו כמעט נחרבה המדינה (נתניהו למעשה הודה בכך בשיחה שקיים עם עורכי העיתונים האמריקנים)* ושעשה את כל זה בסתירה מוחלטת להבטחות שלו להיות "ביביסיטר" ו"שומר ביטחון ישראל", -הוא זה שגם מאשים את יריביו הפוליטיים בטעויות היסטוריות וגם נמנע מלקיחת ולו מעט אחריות על מחדליו שלו? אוסלו בלי ספק היה טעות. אבל היא מחווירה ומתגמדת לאין ערוך בהשוואה לטבח הבלתי נתפס של שמחת תורה תשפ"ד. ההתכחשות של נתניהו, קודם כל לאמת, אבל גם לאחריותו המלאה והישירה, כמי שהיה ראש הממשלה ביום הפלישה וכמי שעיצב את מדיניות ישראל בעשור וחצי שקדמו לה – פשוט בלתי נתפסת.

ראש הממשלה אמר בכנסת לפני זמן קצר כי ״עידן היסטורי לפנינו אם רק לא נחזור על טעויות העבר שלכם אנשי אוסלו״. ואני שואל: כיצד יתכן שראש הממשלה שאצלו התחולל הטבח הגדול ביותר בעם היהודי מאז השואה, שאצלו המפעל הציוני ספג את המכה הקשה ביותר מראשיתו, שאצלו נכבש חלק ממדינת ישראל ליממה, שאצלו עדיין מתחוללת המלחמה הקשה ביותר שידענו, שבמשמרת שלו נהרגו כ-2,000 ישראלים, ונחטפו 250, שנפל למלכודת האסטרטגית שטמן לו יחיא סינוואר, שאפשר לחמאס להתעצם ולהתחזק, פעם אחר פעם, מבצע אחרי מבצע, שנתן לאינסוף כמויות של בטון, ברזל דלק ותחמושת להיכנס לעזה במשך שנים, שאצלו חמאס הפך מארגון טרור יחפני לישות מדינית רצחנית, שהרגיל את עם ישראל לספוג טילים בכל רחבי המדינה, כאילו מדובר בגשם ולא ביריקות, שהקטין את צה"ל לממדים כמעט בלתי מספיקים שאצלו כמעט נחרבה המדינה (נתניהו למעשה הודה בכך בשיחה שקיים עם עורכי העיתונים האמריקנים) ושעשה את כל זה בסתירה מוחלטת להבטחות שלו להיות "ביביסיטר" ו"שומר ביטחון ישראל", -הוא זה שגם מאשים את יריביו הפוליטיים בטעויות היסטוריות וגם נמנע מלקיחת ולו מעט אחריות על מחדליו שלו? אוסלו בלי ספק היה טעות. אבל היא מחווירה ומתגמדת לאין ערוך בהשוואה לטבח הבלתי נתפס של שמחת תורה תשפ"ד. ההתכחשות של נתניהו, קודם כל לאמת, אבל גם לאחריותו המלאה והישירה, כמי שהיה ראש הממשלה ביום הפלישה וכמי שעיצב את מדיניות ישראל בעשור וחצי שקדמו לה – פשוט בלתי נתפסת.

Ariel Kahana אריאל כהנא

147,913 views • 1 year ago

למה הלכתי להופעה של שמוליק סוכות, למרות שאני לא מכיר אף שיר שלו? לפני חודשיים ראיתי פרסום על הופעה של פעם בדור, פרחי מיאמי חוזרים להופיע אחרי 30 שנה, ויופיעו בבריכת הסולטן יחד עם מרדכי בן דוד ושמוליק סוכות. למי שלא מכיר, פרחי מיאמי היתה להקת ילדים אייקונית בשנות התשעים, וכילד דיקלמתי את כל השירים שלהם בעל פה. ההופעה מותגה כערב איחוד מרגש ונוסטלגי, בשילוב הופעה של מרדכי בן דוד, המלך הבלתי מעורער של המוזיקה החסידית מאותן שנים. אז אתמול נסענו לירושלים בהרכב מלא, יחד עם אחים שלי והבנים שלהם (כן, ההופעה היתה ׳לאבות ובנים׳, בהפרדה). בדרך הקשבנו שוב לכל הלהיטים הגוזלים של פרחי מיאמי, בהתרגשות וציפייה לראות אותם שוב מפזזים על הבמה. אחרי איחור של שעה וחצי, ההופעה התחילה עם שירים של שמוליק סוכות. נו טוב, חשבתי לעצמי, הביאו אותו כזמר אורח ויתנו לו לשיר קצת כמופע חימום. שעה וחצי לתוך המופע, כבר היה ברור שהפרסום היה שקר אחד גדול, לא מופע של פרחי מיאמי ולא שם מרדכי בן דוד, אלא הופעה של שמוליק סוכות, והשאר משמשים בקושי כקישוט. עכשיו, שלא תבינו לא נכון, אין לי בעיה עם שמוליק סוכות, הוא שר יפה, חלק מהקהל אפילו הכיר את השירים שלו ושר איתו, רק לא בשביל זה באנו. ובסוף, כשסוף סוף פרחי מיאמי חזרו לבמה עם מופע בשילוב בוגרי הלהקה המקורית, המופע פשוט הופסק על ידי המשטרה, כשהסתבר שהמפיקים התחייבו לסיים את המופע לפני השעה 23:00, אבל חשבו שהם בשטיבל של זכרון מוישה ויכולים למרוח את כולם. אז מעבר להפקה הכושלת, ולמחשבה של אמנים שהם יכולים לעשות מהקהל צחוק, היה כאן משהו אחר, כי השירים של פרחי מיאמי שהיו להיטים בשנות התשעים, כבר לא נשמעים אותו דבר ב 2026, וההתפרצויות של ירחמיאל ביגון למרכז הבמה כבר לא נראות אותו דבר כשהוא זקן בן 70 עם קול צרוד, ואפילו מרדכי בן דוד כבר לא מלהיב ומרגש כמו שהיה. או שבעצם, זה בכלל אנחנו שהתבגרנו.

למה הלכתי להופעה של שמוליק סוכות, למרות שאני לא מכיר אף שיר שלו? לפני חודשיים ראיתי פרסום על הופעה של פעם בדור, פרחי מיאמי חוזרים להופיע אחרי 30 שנה, ויופיעו בבריכת הסולטן יחד עם מרדכי בן דוד ושמוליק סוכות. למי שלא מכיר, פרחי מיאמי היתה להקת ילדים אייקונית בשנות התשעים, וכילד דיקלמתי את כל השירים שלהם בעל פה. ההופעה מותגה כערב איחוד מרגש ונוסטלגי, בשילוב הופעה של מרדכי בן דוד, המלך הבלתי מעורער של המוזיקה החסידית מאותן שנים. אז אתמול נסענו לירושלים בהרכב מלא, יחד עם אחים שלי והבנים שלהם (כן, ההופעה היתה ׳לאבות ובנים׳, בהפרדה). בדרך הקשבנו שוב לכל הלהיטים הגוזלים של פרחי מיאמי, בהתרגשות וציפייה לראות אותם שוב מפזזים על הבמה. אחרי איחור של שעה וחצי, ההופעה התחילה עם שירים של שמוליק סוכות. נו טוב, חשבתי לעצמי, הביאו אותו כזמר אורח ויתנו לו לשיר קצת כמופע חימום. שעה וחצי לתוך המופע, כבר היה ברור שהפרסום היה שקר אחד גדול, לא מופע של פרחי מיאמי ולא שם מרדכי בן דוד, אלא הופעה של שמוליק סוכות, והשאר משמשים בקושי כקישוט. עכשיו, שלא תבינו לא נכון, אין לי בעיה עם שמוליק סוכות, הוא שר יפה, חלק מהקהל אפילו הכיר את השירים שלו ושר איתו, רק לא בשביל זה באנו. ובסוף, כשסוף סוף פרחי מיאמי חזרו לבמה עם מופע בשילוב בוגרי הלהקה המקורית, המופע פשוט הופסק על ידי המשטרה, כשהסתבר שהמפיקים התחייבו לסיים את המופע לפני השעה 23:00, אבל חשבו שהם בשטיבל של זכרון מוישה ויכולים למרוח את כולם. אז מעבר להפקה הכושלת, ולמחשבה של אמנים שהם יכולים לעשות מהקהל צחוק, היה כאן משהו אחר, כי השירים של פרחי מיאמי שהיו להיטים בשנות התשעים, כבר לא נשמעים אותו דבר ב 2026, וההתפרצויות של ירחמיאל ביגון למרכז הבמה כבר לא נראות אותו דבר כשהוא זקן בן 70 עם קול צרוד, ואפילו מרדכי בן דוד כבר לא מלהיב ומרגש כמו שהיה. או שבעצם, זה בכלל אנחנו שהתבגרנו.

Yitzik Crombie

13,038 views • 14 days ago