Загрузка видео...

Не удалось загрузить видео

Возникла проблема при загрузке этого видео. Это может быть связано с временными проблемами сети или видео может быть недоступно.

На главную

קשה לבוא בטענות ליועצת, יותר מדי חזיתות, יש סיכוי שהמשטרה תיקח רוורס? פתיחת התוכנית הערב

Raviv Drucker

392,510 subscribers

12,661 просмотров • 8 месяцев назад •via X (Twitter)

Anya Rossi• Live Now

Private livecam show

Комментарии: 0

Нет доступных комментариев

Здесь появятся комментарии из оригинального поста

Похожие видео

ניסיון חסר סיכוי לעצור את הדהירה אל הקיר. פתיחת התוכנית הערב

ניסיון חסר סיכוי לעצור את הדהירה אל הקיר. פתיחת התוכנית הערב

Raviv Drucker

22,569 просмотров • 8 месяцев назад

יש שופטים בישראל, למרות יריב לוין פתיחת התוכנית הערב

יש שופטים בישראל, למרות יריב לוין פתיחת התוכנית הערב

Raviv Drucker

21,793 просмотров • 1 год назад

גם לעסקאות עם השטן יש כללים פתיחת התוכנית הערב

גם לעסקאות עם השטן יש כללים פתיחת התוכנית הערב

Raviv Drucker

27,486 просмотров • 1 год назад

פעם אחת נפלנו בחרא הזה, יש לי הצעה לעסקה בעניין הזה. פתיחת התוכנית הערב

פעם אחת נפלנו בחרא הזה, יש לי הצעה לעסקה בעניין הזה. פתיחת התוכנית הערב

Raviv Drucker

53,282 просмотров • 11 месяцев назад

לפני איזה חצי שנה הלכתי לפגוש את ירון לונדון. סתם ככה. געגוע. ישבנו איזה שעתיים, ירון - כהרגלו - התעניין בילדים ובענת, בעבודה ובערוץ, סיפר על איזה סרט משוגע שהוא מעורב בו ופודקאסט על השפה העברית. כשהלכתי משם סיפרתי לעורך "המקור", עידו תמרי, שהייתי אצלו. "דיברת איתו על הסרט?", הוא שאל. האמת שלא, שנינו לא החלפנו אפילו מילה על הסרט שישראל רוזנר ואביגיל קוש עושים עליו עבור "המקור". זה לא ששכחנו. קשה לשכוח. באותו זמן הם כבר היו תפורים אליו 4.5 שנים, מנדנדים לו, אולי תתן לצלם כאן, אולי תיקח אותנו לאירוע ההוא. לעצמי לא הייתי צריך להסביר למה לא העליתי את זה. לא עלה על דעתי. כאילו אני מנצל את החברות כדי לשכנע אותו להסכים לתת לנו לצלם דברים שהוא לא רוצה שנצלם. האמת, גם נראה לי ממש לא מוזר שירון לא העלה את זה. ככה הוא. אפילו כשמדובר בסרט עליו, שלכאורה יכול לגרום לו נזק, הוא לא יבקש לצנזר, הוא לא יבקש לעצמו הנחת סלב. ג'נטלמן, שמאמין עד הסוף ביושרה עיתונאית. יש בסרט של רוזנר וקוש סצנה אחת שמאוד הטרידה את לונדון. הוא דיבר עליה עם רוזנר לא מעט במשך השנים אחרי שצולמה, אבל בסוף לא ביקש להוציא אותה. הוא לא אהב אותה, אני בטוח שהעדיף שלא תשודר, אבל אפילו מחברים שלו הוא לא מבקש את היחס המועדף הזה. כמה עוד עיתונאים כאלה יש? כמה עוד אנשים כאלו קיימים? הסרט של רוזנר וקוש נולד מהמון אהבה לירון. היו פעמים בשנים האחרונות שנשבר לי הלב לראות איזה יחס מקבל האיש המרשים הזה. כן, הוא כתב שטות מוחלטת בעניין האסון במירון, ניסה להגיד משהו אחד ויצא לו עקום לגמרי. בסרט יש לו מונולוג אדיר על העניין הזה, אבל אנשים השתמשו בהתבטאות ההיא כדי לצבוע 50 שנים אחורה את לונדון כגזען פריוילג אשכנזי. אין דבר רחוק יותר מהאמת. ללונדון יש רגישות אדירה לחלשים, מחויבות טוטאלית להגיד את האמת, כמעט בכל מחיר. אולי הקטעים המשעשעים ביותר בסרט הם אלו שזוגתו, מיכל זמיר, מדברת בחופשיות וירון - בדרך כלל האיש הבוטה ביותר בחדר - מנסה לחנוק את הסיטואציה לפני שתצא משליטה. אז כן, ירון מבוגר, אולי הוא לא מתאים כבר לטלוויזיה המסחרית של היום, ייתכן שהוא קשה מדי כבר לחלק מהציבור, אבל אין יום שאני לא חושב שזה בזבוז נוראי שהמחשבות שלו עולות על איזה פוסט בפייסבוק ולא נחשפות לציבור הרבה יותר רחב. באחת הסצנות הראשונות בסרט, רוזנר מתעד את התוכנית האחרונה של "לונדון וקירשנבאום". הייתה מין הרמת כוסית אחרי שנגמרה התוכנית. ברחתי משם. לא רציתי שיראו אותי דומע וחנוק. זה בכלל לא היה רצוני ובטח שלא הצטערתי על ירון. הצטערתי עלינו. הערב אחרי ה"מקור" אני מקווה שיותר אנשים יחשבו כמוני.

לפני איזה חצי שנה הלכתי לפגוש את ירון לונדון. סתם ככה. געגוע. ישבנו איזה שעתיים, ירון - כהרגלו - התעניין בילדים ובענת, בעבודה ובערוץ, סיפר על איזה סרט משוגע שהוא מעורב בו ופודקאסט על השפה העברית. כשהלכתי משם סיפרתי לעורך "המקור", עידו תמרי, שהייתי אצלו. "דיברת איתו על הסרט?", הוא שאל. האמת שלא, שנינו לא החלפנו אפילו מילה על הסרט שישראל רוזנר ואביגיל קוש עושים עליו עבור "המקור". זה לא ששכחנו. קשה לשכוח. באותו זמן הם כבר היו תפורים אליו 4.5 שנים, מנדנדים לו, אולי תתן לצלם כאן, אולי תיקח אותנו לאירוע ההוא. לעצמי לא הייתי צריך להסביר למה לא העליתי את זה. לא עלה על דעתי. כאילו אני מנצל את החברות כדי לשכנע אותו להסכים לתת לנו לצלם דברים שהוא לא רוצה שנצלם. האמת, גם נראה לי ממש לא מוזר שירון לא העלה את זה. ככה הוא. אפילו כשמדובר בסרט עליו, שלכאורה יכול לגרום לו נזק, הוא לא יבקש לצנזר, הוא לא יבקש לעצמו הנחת סלב. ג'נטלמן, שמאמין עד הסוף ביושרה עיתונאית. יש בסרט של רוזנר וקוש סצנה אחת שמאוד הטרידה את לונדון. הוא דיבר עליה עם רוזנר לא מעט במשך השנים אחרי שצולמה, אבל בסוף לא ביקש להוציא אותה. הוא לא אהב אותה, אני בטוח שהעדיף שלא תשודר, אבל אפילו מחברים שלו הוא לא מבקש את היחס המועדף הזה. כמה עוד עיתונאים כאלה יש? כמה עוד אנשים כאלו קיימים? הסרט של רוזנר וקוש נולד מהמון אהבה לירון. היו פעמים בשנים האחרונות שנשבר לי הלב לראות איזה יחס מקבל האיש המרשים הזה. כן, הוא כתב שטות מוחלטת בעניין האסון במירון, ניסה להגיד משהו אחד ויצא לו עקום לגמרי. בסרט יש לו מונולוג אדיר על העניין הזה, אבל אנשים השתמשו בהתבטאות ההיא כדי לצבוע 50 שנים אחורה את לונדון כגזען פריוילג אשכנזי. אין דבר רחוק יותר מהאמת. ללונדון יש רגישות אדירה לחלשים, מחויבות טוטאלית להגיד את האמת, כמעט בכל מחיר. אולי הקטעים המשעשעים ביותר בסרט הם אלו שזוגתו, מיכל זמיר, מדברת בחופשיות וירון - בדרך כלל האיש הבוטה ביותר בחדר - מנסה לחנוק את הסיטואציה לפני שתצא משליטה. אז כן, ירון מבוגר, אולי הוא לא מתאים כבר לטלוויזיה המסחרית של היום, ייתכן שהוא קשה מדי כבר לחלק מהציבור, אבל אין יום שאני לא חושב שזה בזבוז נוראי שהמחשבות שלו עולות על איזה פוסט בפייסבוק ולא נחשפות לציבור הרבה יותר רחב. באחת הסצנות הראשונות בסרט, רוזנר מתעד את התוכנית האחרונה של "לונדון וקירשנבאום". הייתה מין הרמת כוסית אחרי שנגמרה התוכנית. ברחתי משם. לא רציתי שיראו אותי דומע וחנוק. זה בכלל לא היה רצוני ובטח שלא הצטערתי על ירון. הצטערתי עלינו. הערב אחרי ה"מקור" אני מקווה שיותר אנשים יחשבו כמוני.

Raviv Drucker

98,654 просмотров • 2 лет назад

כולנו קמנו עם תחושת חמיצות, אנחנו שונאים הפסקות אש. קווינו לסיים את זה אחת ולתמיד בתקיפת מתקני האנרגיה והחזרת איראן לתקופת האבן. כרגע מדובר בשבועיים הפסקת אש מצד ישראל וארצות הברית תמורת פתיחת מצר הורמוז. לארצות הברית זה הישג אסטרטגי קריטי לייצוב הכלכלה העולמית ולאיראן זה הישג טקטי של הפסקת אש זמנית ללא שום ערבויות. אני מזכיר שהכל עוד יכול לקרות ושום דבר לא סגור ב-100%. המלחמה יכולה וצריכה להתחדש היה ואיראן לא תסכים לדרישות שהוצבו מלכתחילה בנושא הגרעין הטילים הבאליסטיים והתמיכה בפרוקסי. לישראל זו הזדמנות לרכז מאמץ על חיזבאללה עם מלוא העוצמה של חיל האוויר להתחמש ולהתארגן לשלבים הבאים. המבחן של ישראל וארצות הברית הוא העמידה במטרות המלחמה כפי שהוגדרו. רק זה יוגדר ניצחון. למה שנשאר מההנהגה האיראנית יש שבועיים לצאת מהבונקר ולהפנים את גודל האסון שנחת עליהם כשבפועל הם חוזרים בדיוק לאותה נקודה של משא ומתן שהם היו בה לפני חודש וחצי רק אם מציאות עשרות מונים יותר קשה.

כולנו קמנו עם תחושת חמיצות, אנחנו שונאים הפסקות אש. קווינו לסיים את זה אחת ולתמיד בתקיפת מתקני האנרגיה והחזרת איראן לתקופת האבן. כרגע מדובר בשבועיים הפסקת אש מצד ישראל וארצות הברית תמורת פתיחת מצר הורמוז. לארצות הברית זה הישג אסטרטגי קריטי לייצוב הכלכלה העולמית ולאיראן זה הישג טקטי של הפסקת אש זמנית ללא שום ערבויות. אני מזכיר שהכל עוד יכול לקרות ושום דבר לא סגור ב-100%. המלחמה יכולה וצריכה להתחדש היה ואיראן לא תסכים לדרישות שהוצבו מלכתחילה בנושא הגרעין הטילים הבאליסטיים והתמיכה בפרוקסי. לישראל זו הזדמנות לרכז מאמץ על חיזבאללה עם מלוא העוצמה של חיל האוויר להתחמש ולהתארגן לשלבים הבאים. המבחן של ישראל וארצות הברית הוא העמידה במטרות המלחמה כפי שהוגדרו. רק זה יוגדר ניצחון. למה שנשאר מההנהגה האיראנית יש שבועיים לצאת מהבונקר ולהפנים את גודל האסון שנחת עליהם כשבפועל הם חוזרים בדיוק לאותה נקודה של משא ומתן שהם היו בה לפני חודש וחצי רק אם מציאות עשרות מונים יותר קשה.

Amir Avivi אמיר אביבי

21,708 просмотров • 4 месяцев назад

היחידה המובחרת הושעתה לשבועיים וחצי - גיבוי צה"לי ללוחמים ברצף התקריות ביו"ש, וההוראה להרוג כל מיידה אבנים: 1. ימ"ס איו"ש חזרו השבוע לפעול אחרי שבועיים וחצי של השעייה מאוד חריגה מפעילות מבצעית בגדה 2. ההשעייה, בעקבות הרג 2 המבוקשים בג'נין לאחר שנכנעו. האירוע תועד בחודש שעבר, יצר סערה עולמית ופתח חקירת מח"ש 3. החקירה טרם הסתיימה אבל לפי גורמים שנחשפו לתחקיר הצבאי, חשפנו הבוקר ששורת תקלות וליקויים מבצעיים ליוו את הפעולה, אך הנטייה היא לקבל את גרסת הלוחמים: אי הבנה בכוח, וכניראה בין 2 לוחמים ל-2 המחבלים, גרמו להשלמת הירי הקטלני, ולא "הוצאה להורג" 4. יחד עם זאת הובהר השבוע ע"י בכירים בצה"ל ללוחמי הימ"ס: אם יתגלה שהירי נבע ממניע "לא ערכי" אז ינקטו צעדים חמורים 5. בתוך כך דיווחנו הבוקר שבצה"ל לא מוצאים אצבע קלה על ההדק ברצף התקריות החריגות בחודש האחרון בגדה: בחברון לוחמי הצנחנים ירו יותר מדי (לפי התחקיר הצבאי) כדורים כליקוי מקצועי אך חשו סכנת דריסה ובצדק הרגו נהג-מחבל אך בשוגג גם בלתי מעורב לצידו; בקדומים הצעיר היהודי שלקה בנפשו ניסה ושוב ושוב לדקור 2 חיילים, וספג מהם 2 כדורים בלבד (נפצע קשה) וכאמור התקרית בג'נין 6. יש 3 מסקנות בולטות ממדיניות הפעלת האש והוראות פתיחת באש שהתחדדו מה-7/10 למציאות חדשה באיו"ש: א. מותר לפתוח באש קטלנית של ירי על מנת להרוג, אבל כדאי עד 5 כדורים, אם החייל חש סכנת חיים - *והחייל* עצמו קובע אם הוא חש סכנת חיים ב. יש להרוג מיידי אבנים ולא רק בקת"ביסטים. בלי אפור ובלי אולי. משליך אבן = להרוג ג. אין כמעט חקירות מצ"ח על הרג בלתי מעורבים ביו"ש בניגוד למציאות שקדמה למלחמה 7. התוצאה של הנ"ל, מזהים בצה"ל, היא חיזוק ההרתעה: כוחות צה"ל נכנסים למחנה בלאטה באור יום ואפילו אבן לא סופגים, במקום שקבלת הפנים שלו הייתה מינימום צרורות ירי ומטענים 8. ועדיין יש ריבוי השלכות אבנים על מכוניות ישראליות בכבישי יו"ש, גם בקו התפר כמו בכניסה לכביש בגין בדרום ירושלים. לכן צה"ל משקיע יותר מארבים להרג מדויק של מיידי האבנים והבקת"בים הללו

היחידה המובחרת הושעתה לשבועיים וחצי - גיבוי צה"לי ללוחמים ברצף התקריות ביו"ש, וההוראה להרוג כל מיידה אבנים: 1. ימ"ס איו"ש חזרו השבוע לפעול אחרי שבועיים וחצי של השעייה מאוד חריגה מפעילות מבצעית בגדה 2. ההשעייה, בעקבות הרג 2 המבוקשים בג'נין לאחר שנכנעו. האירוע תועד בחודש שעבר, יצר סערה עולמית ופתח חקירת מח"ש 3. החקירה טרם הסתיימה אבל לפי גורמים שנחשפו לתחקיר הצבאי, חשפנו הבוקר ששורת תקלות וליקויים מבצעיים ליוו את הפעולה, אך הנטייה היא לקבל את גרסת הלוחמים: אי הבנה בכוח, וכניראה בין 2 לוחמים ל-2 המחבלים, גרמו להשלמת הירי הקטלני, ולא "הוצאה להורג" 4. יחד עם זאת הובהר השבוע ע"י בכירים בצה"ל ללוחמי הימ"ס: אם יתגלה שהירי נבע ממניע "לא ערכי" אז ינקטו צעדים חמורים 5. בתוך כך דיווחנו הבוקר שבצה"ל לא מוצאים אצבע קלה על ההדק ברצף התקריות החריגות בחודש האחרון בגדה: בחברון לוחמי הצנחנים ירו יותר מדי (לפי התחקיר הצבאי) כדורים כליקוי מקצועי אך חשו סכנת דריסה ובצדק הרגו נהג-מחבל אך בשוגג גם בלתי מעורב לצידו; בקדומים הצעיר היהודי שלקה בנפשו ניסה ושוב ושוב לדקור 2 חיילים, וספג מהם 2 כדורים בלבד (נפצע קשה) וכאמור התקרית בג'נין 6. יש 3 מסקנות בולטות ממדיניות הפעלת האש והוראות פתיחת באש שהתחדדו מה-7/10 למציאות חדשה באיו"ש: א. מותר לפתוח באש קטלנית של ירי על מנת להרוג, אבל כדאי עד 5 כדורים, אם החייל חש סכנת חיים - והחייל עצמו קובע אם הוא חש סכנת חיים ב. יש להרוג מיידי אבנים ולא רק בקת"ביסטים. בלי אפור ובלי אולי. משליך אבן = להרוג ג. אין כמעט חקירות מצ"ח על הרג בלתי מעורבים ביו"ש בניגוד למציאות שקדמה למלחמה 7. התוצאה של הנ"ל, מזהים בצה"ל, היא חיזוק ההרתעה: כוחות צה"ל נכנסים למחנה בלאטה באור יום ואפילו אבן לא סופגים, במקום שקבלת הפנים שלו הייתה מינימום צרורות ירי ומטענים 8. ועדיין יש ריבוי השלכות אבנים על מכוניות ישראליות בכבישי יו"ש, גם בקו התפר כמו בכניסה לכביש בגין בדרום ירושלים. לכן צה"ל משקיע יותר מארבים להרג מדויק של מיידי האבנים והבקת"בים הללו

יואב זיתון

16,375 просмотров • 8 месяцев назад

רשמים מכניסה (מרתקתתתתת) למקום שבו חוסל מוחמד סינוואר 1. שלוש עשרה דקות נסיעה מהכניסה מישראל לעזה ועד למפקדת הטרור שמתחת לבית החולים. מטורף כמה קרוב. 2.דגל ישראל ודגל גולני, בכניסה לבית חולים בחאן יונס. סורי, קשה להתרגל וקשה להפסיק להתלהב. 3.שב"כ, שב"כ שב"כ. הפיר למנהרה נמצא שמונה מטר מתחת לאדמה, שום סיכוי בעולם שהיו מגיעים ללא מודיעין מדהייםםם. שאפו עצום. 4.בכניסה לבית החולים שלט עם תודות לארגונים אירופאיים שתרמו כסף לטרור. אירופאיים תמימים? פראיירים? אנטישמיים?! 5."תראו פצצות מדויקות שלא פגעו בבי"ח" , "נכנסנו כירורגית בלי לפגוע במיכשור רפואי". ביחסית לעובדה שמתחת לבית החולים היה בסיס טרור משמעותי, וארכי-רוצחים (בידיעת מנהלי בית החולים!) הזהירות על המקום וההדגשה של המפקדים עד כמה נזהרו גדולה, גדולה מדי לטעמי. הומניות יתר שייכת ל 6.10 6.עשרים שנה החלאות בנו עיר תחתית עצומה (!). חפירות, חשמל, ביוב, מים, מלט, כלים, אין שום סיכוי שאזרחים לא ידעו, ראו או שמעו כלום. שתקתם 20 שנה, תסבלו עכשיו. 7.המנהרה הופגזה משני הצדדים, חמשת המחבלים מתו מוות איטי כתוצאה משאיפת גזים. 8.סליחה על הקלישאה "חבל שאי אפשר לצלם ריח". שאריות גז מעורב בגופות מרקיבות, חוסר אוויר של מתחת לקרקע - לצדק ולניצחון יש ריח נורא. 9.גם הפעם הפער בין החיילים בשטח "קורעים אותם. עד הניצחון" לבין הקשקושים בחלק מהתקשורת ("צה"ל מתבחבש, אין תוחלת"– בלתי נתפסים. 10. שלדג, יהלום, גולני, סדיר ומילואים. פגשתי גיבורים גאים, חדורים, שחוקים במידה, מלאי מוטיבציה, חסרי פחד. דור הניצחון על סטרואידים. 11.עם ישראל חי. מוזמנים לטיול במנהרה:

רשמים מכניסה (מרתקתתתתת) למקום שבו חוסל מוחמד סינוואר 1. שלוש עשרה דקות נסיעה מהכניסה מישראל לעזה ועד למפקדת הטרור שמתחת לבית החולים. מטורף כמה קרוב. 2.דגל ישראל ודגל גולני, בכניסה לבית חולים בחאן יונס. סורי, קשה להתרגל וקשה להפסיק להתלהב. 3.שב"כ, שב"כ שב"כ. הפיר למנהרה נמצא שמונה מטר מתחת לאדמה, שום סיכוי בעולם שהיו מגיעים ללא מודיעין מדהייםםם. שאפו עצום. 4.בכניסה לבית החולים שלט עם תודות לארגונים אירופאיים שתרמו כסף לטרור. אירופאיים תמימים? פראיירים? אנטישמיים?! 5."תראו פצצות מדויקות שלא פגעו בבי"ח" , "נכנסנו כירורגית בלי לפגוע במיכשור רפואי". ביחסית לעובדה שמתחת לבית החולים היה בסיס טרור משמעותי, וארכי-רוצחים (בידיעת מנהלי בית החולים!) הזהירות על המקום וההדגשה של המפקדים עד כמה נזהרו גדולה, גדולה מדי לטעמי. הומניות יתר שייכת ל 6.10 6.עשרים שנה החלאות בנו עיר תחתית עצומה (!). חפירות, חשמל, ביוב, מים, מלט, כלים, אין שום סיכוי שאזרחים לא ידעו, ראו או שמעו כלום. שתקתם 20 שנה, תסבלו עכשיו. 7.המנהרה הופגזה משני הצדדים, חמשת המחבלים מתו מוות איטי כתוצאה משאיפת גזים. 8.סליחה על הקלישאה "חבל שאי אפשר לצלם ריח". שאריות גז מעורב בגופות מרקיבות, חוסר אוויר של מתחת לקרקע - לצדק ולניצחון יש ריח נורא. 9.גם הפעם הפער בין החיילים בשטח "קורעים אותם. עד הניצחון" לבין הקשקושים בחלק מהתקשורת ("צה"ל מתבחבש, אין תוחלת"– בלתי נתפסים. 10. שלדג, יהלום, גולני, סדיר ומילואים. פגשתי גיבורים גאים, חדורים, שחוקים במידה, מלאי מוטיבציה, חסרי פחד. דור הניצחון על סטרואידים. 11.עם ישראל חי. מוזמנים לטיול במנהרה:

יהודה שלזינגר

16,391 просмотров • 1 год назад

במשך שנים פעלה שטיפת מח נוראית ואכזרית נגדם, שחטו אותם. הציגו אותם כ'רוחיייל' הפסיכופתית שמטרידה מינית ילדה מבני עקיבא, כפועה החולנית שצועקת "בשלשלאווות" וכאחים ירקני שרוצים להיות "כוכבי הכיכר 2". ירון לונדון הציע לירות בהם, אביב גפן הציע להחזיר אותם חיים או מתים, מוקי הציע לשבור להם את העצמות. באתר וואלה הציעו לפני ההתנתקות להצית אותם ולשסות בהם פיטבולים. אושרת קוטלר פלטה ש'דווקא יש מתנחלים שפויים'. שנים של הזרקת רעל, הסתה, נידוי, לעג ושיסוי. ולא, זו לא הייתה (עאלק) ביקורת נגד *מפלגת* הציונות הדתית, זה היה שם הרבה לפני סמוטריץ'. זה היה נגד הציונות הדתית ומפעל ההתיישבות האדיר שלה. והם? הם לא משכו כסף ולא איימו לרדת מהארץ. הם חינכו, והתגייסו, ונתנו, ובאו, ומתו על הביטחון, הציונות ואהבת הארץ. הם אבירם מדולב, גולדברג מירושלים, ניימן ממצפה יריחו, איתן מפדואל, לובר מיצהר, שלום מבית אל, ידידיה מרבבה ועוד ועוד גיבורי ישראל, מגש הכסף 2024 והבעיה היא שלא למדנו כלום. לא רק שלא ביקשו מהם סליחה, היום עוד ממשיכים בעוול הנוראי הזה. קוראים להם הזויים, משיחיים ובתואר המחליא "אוכלי מוות". לבקש סליחה קשה מדי? בסדר. הם יסתפקו במינימום, קצת פחות דעות קדומות והרבה יותר חשבון נפש.

במשך שנים פעלה שטיפת מח נוראית ואכזרית נגדם, שחטו אותם. הציגו אותם כ'רוחיייל' הפסיכופתית שמטרידה מינית ילדה מבני עקיבא, כפועה החולנית שצועקת "בשלשלאווות" וכאחים ירקני שרוצים להיות "כוכבי הכיכר 2". ירון לונדון הציע לירות בהם, אביב גפן הציע להחזיר אותם חיים או מתים, מוקי הציע לשבור להם את העצמות. באתר וואלה הציעו לפני ההתנתקות להצית אותם ולשסות בהם פיטבולים. אושרת קוטלר פלטה ש'דווקא יש מתנחלים שפויים'. שנים של הזרקת רעל, הסתה, נידוי, לעג ושיסוי. ולא, זו לא הייתה (עאלק) ביקורת נגד מפלגת הציונות הדתית, זה היה שם הרבה לפני סמוטריץ'. זה היה נגד הציונות הדתית ומפעל ההתיישבות האדיר שלה. והם? הם לא משכו כסף ולא איימו לרדת מהארץ. הם חינכו, והתגייסו, ונתנו, ובאו, ומתו על הביטחון, הציונות ואהבת הארץ. הם אבירם מדולב, גולדברג מירושלים, ניימן ממצפה יריחו, איתן מפדואל, לובר מיצהר, שלום מבית אל, ידידיה מרבבה ועוד ועוד גיבורי ישראל, מגש הכסף 2024 והבעיה היא שלא למדנו כלום. לא רק שלא ביקשו מהם סליחה, היום עוד ממשיכים בעוול הנוראי הזה. קוראים להם הזויים, משיחיים ובתואר המחליא "אוכלי מוות". לבקש סליחה קשה מדי? בסדר. הם יסתפקו במינימום, קצת פחות דעות קדומות והרבה יותר חשבון נפש.

יהודה שלזינגר

158,939 просмотров • 1 год назад

לפני שש שנים פחות יומיים, בהיותי שר המשפטים, נשאתי את נאום ״הפרקליטות שבתוך הפרקליטות״ בו חשפתי את קלקולי המערכת הכה חשובה אך הכה רקובה הזאת. בין היתר התייחסתי לתופעת ההדלפות של חומרי החקירה מהפרקליטות לתקשורת: ״בעוד שרוב הפרקליטים אומרים את דברם בבית המשפט, אינם בקשר עם עיתונאים ואינם מדליפים להם חומרי חקירה, הפרקליטות שבתוך הפרקליטות מנהלת יחסי תן וקח עם עיתונאים - היום יש שיכנו זאת "יחסי שוחד" - ומדליפה להם באופן חד צדדי, בניגוד לחוק הפלילי, חומרי חקירה שהגיעו אליהם מתוקף תפקידם. "אני חוששת" כך אמרה פרופ' רות גביזון, "שאכן אין לנתניהו סיכוי לקבל משפט צדק. היה יותר מדי משפט עיתונות. אבל עכשיו קשה מאוד לסיים את זה בדרך אחרת. זו טרגדיה לביבי אבל גם דבר מאוד לא טוב למדינה ולחברה." דברי פרופ' גביזון. בחודשים האחרונים קיימתי מספר שיחות עם בכירי המערכת המשפטית באשר לטענות שהעליתי היום. הצעתי הצעות שונות לאיתור העבריינים. הצעתי לערוך בדיקות פוליגרף. בדיקות כמותן נבדקתי אני כשכיהנתי בשב"כ, וכמותן נבדקים אלפים רבים מבין עובדי השב"כ, המוסד, צה"ל ואפילו המשטרה. אם זה טוב להם, למה לא לפרקליטות? נתקלתי בסירוב מוחלט. הצעתי להוציא תדפיסי שיחות של מכשירי הטלפון של כל מי בפרקליטות שהיה חשוף למידע שהודלף. נתקלתי בסירוב מוחלט. סירוב מוחלט - לבדוק את האמת, האמת שייתכן והיא ידועה לכל מי שצריך לדעת, אך אסור משום מה שתהיה חשופה לעין הציבור. הצעתי לפתוח בחקירה שתאתר את העבריינים, נאמר לי שאין זה בסמכותי להורות על פתיחת חקירה, אלא רק לבקש זאת "כמו כל אזרח".״. שיהיה ברור: הפצ״רית ״התפטרה״ כי תפסו אותה על חם אחרי שהיא הדליפה, שיקרה, טייחה, שיבשה חקירה הגישה תצהיר כוזב - וכעת הגדילה לעשות ושיתפה את גרסתה בפומבי בטרם החקירה כדי לתאם עדויות. אם לא הייתה נתפסת - היא הייתה ממשיכה בתפקידה, מתקדמת למערכת אכיפת החוק האזרחית פרקליטת המדינה? יועמ״שית לממשלה? נשיאת ביהמ״ש העליון?) כמו רבים מקודמיה. מה שקרה בפרקליטות הצבאית קרה, קורה וימשיך לקרות גם בפרקליטות האזרחית ובייעוץ המשפטי לממשלה. למה? כי איש לא בודק אותם. הם מעל החוק. ממש כמו תומר-ירושלמי, גם הם אמרו אז שלא ניתן לבצע בדיקה ולא פוליגרף בנוגע להדלפות מהפרקליטות, ולא ניתן לאתר את מקור הדליפה. זו לא ״פרשיה״ - זו שיטה. ויש לה שם: הפרקליטות שבתוך הפרקליטות. הגיע הזמן שכולם ייבדקו שם בפוליגרף. למען האמת, הצדק ואמון הציבור.

לפני שש שנים פחות יומיים, בהיותי שר המשפטים, נשאתי את נאום ״הפרקליטות שבתוך הפרקליטות״ בו חשפתי את קלקולי המערכת הכה חשובה אך הכה רקובה הזאת. בין היתר התייחסתי לתופעת ההדלפות של חומרי החקירה מהפרקליטות לתקשורת: ״בעוד שרוב הפרקליטים אומרים את דברם בבית המשפט, אינם בקשר עם עיתונאים ואינם מדליפים להם חומרי חקירה, הפרקליטות שבתוך הפרקליטות מנהלת יחסי תן וקח עם עיתונאים - היום יש שיכנו זאת "יחסי שוחד" - ומדליפה להם באופן חד צדדי, בניגוד לחוק הפלילי, חומרי חקירה שהגיעו אליהם מתוקף תפקידם. "אני חוששת" כך אמרה פרופ' רות גביזון, "שאכן אין לנתניהו סיכוי לקבל משפט צדק. היה יותר מדי משפט עיתונות. אבל עכשיו קשה מאוד לסיים את זה בדרך אחרת. זו טרגדיה לביבי אבל גם דבר מאוד לא טוב למדינה ולחברה." דברי פרופ' גביזון. בחודשים האחרונים קיימתי מספר שיחות עם בכירי המערכת המשפטית באשר לטענות שהעליתי היום. הצעתי הצעות שונות לאיתור העבריינים. הצעתי לערוך בדיקות פוליגרף. בדיקות כמותן נבדקתי אני כשכיהנתי בשב"כ, וכמותן נבדקים אלפים רבים מבין עובדי השב"כ, המוסד, צה"ל ואפילו המשטרה. אם זה טוב להם, למה לא לפרקליטות? נתקלתי בסירוב מוחלט. הצעתי להוציא תדפיסי שיחות של מכשירי הטלפון של כל מי בפרקליטות שהיה חשוף למידע שהודלף. נתקלתי בסירוב מוחלט. סירוב מוחלט - לבדוק את האמת, האמת שייתכן והיא ידועה לכל מי שצריך לדעת, אך אסור משום מה שתהיה חשופה לעין הציבור. הצעתי לפתוח בחקירה שתאתר את העבריינים, נאמר לי שאין זה בסמכותי להורות על פתיחת חקירה, אלא רק לבקש זאת "כמו כל אזרח".״. שיהיה ברור: הפצ״רית ״התפטרה״ כי תפסו אותה על חם אחרי שהיא הדליפה, שיקרה, טייחה, שיבשה חקירה הגישה תצהיר כוזב - וכעת הגדילה לעשות ושיתפה את גרסתה בפומבי בטרם החקירה כדי לתאם עדויות. אם לא הייתה נתפסת - היא הייתה ממשיכה בתפקידה, מתקדמת למערכת אכיפת החוק האזרחית פרקליטת המדינה? יועמ״שית לממשלה? נשיאת ביהמ״ש העליון?) כמו רבים מקודמיה. מה שקרה בפרקליטות הצבאית קרה, קורה וימשיך לקרות גם בפרקליטות האזרחית ובייעוץ המשפטי לממשלה. למה? כי איש לא בודק אותם. הם מעל החוק. ממש כמו תומר-ירושלמי, גם הם אמרו אז שלא ניתן לבצע בדיקה ולא פוליגרף בנוגע להדלפות מהפרקליטות, ולא ניתן לאתר את מקור הדליפה. זו לא ״פרשיה״ - זו שיטה. ויש לה שם: הפרקליטות שבתוך הפרקליטות. הגיע הזמן שכולם ייבדקו שם בפוליגרף. למען האמת, הצדק ואמון הציבור.

Amir Ohana - אמיר אוחנה

34,125 просмотров • 9 месяцев назад

גיא פלג גיא פלג הערב באולפן שישי: די למלחמת השולל בעזה! די למלחמה הפוליטית הזאת! די לדם שנשפך סתם! ״אני ישבתי כאן באולפן בינואר 24, לפני שנה וחצי, וציטטתי מתוך אחד העיתונים החשובים בעולם, וול סטריט ג'ורנל, ונכתב שם שעל פי מודיעין אמריקני, צה"ל הצליח להשמיד רק 30% ממנהרות חמאס. והתנפלו עליי! גם באולפן הזה. ופרשן בכיר מאוד המשיך אחרי השידור, וכתב לי: "פרסמת דברי כזב". והשליט אז אמר שאנחנו "כפסע מהניצחון המוחלט". חלפה שנה וחצי, ובאולפן המכובד הזה ישב פרשן מכובד, עמית סגל, ואמר לפני כמה שבועות, שצה"ל (כנראה על פי מקורות ישראלים הפעם), הצליח להשמיד רק 25% ממנהרות חמאס. והשבוע, כפי שציינו, נפלו בבית חנון 5 לוחמים, וזו כבר הפעם הרביעית שצה"ל מתמרן בבית חנון. מהתחקיר עלה שהמחבלים הצליחו להטמין 3(!) מטענים, ובאירוע הזה השתתפו יותר מ-10 מחבלים, שהשתמשו גם במקלעים, וירו לעבר הכוח שלנו (כולל לעבר כוח החילוץ) מנקודה שולטת. בשורה התחתונה: אנחנו חייבים להבין שכנראה, לדאבון הלב, לא נצליח לחסל את הקילומטר האחרון של מנהרות חמאס, ואנחנו לא נצליח להשמיד את המחבל האחרון. ומה שבנקודת הזמן הזאת (ולדעתי כבר מזמן) צריך לעמוד לנגד עינינו, זה כמה חיילים נפלו, כמה עלולים עוד ליפול, וגם כמה בלתי מעורבים עזתים נהרגים מדי יום. עכשיו תראה, היה השבוע ויכוח בעצימות גבוהה: האם אנשים שסבורים (כמוני), שמדובר במלחמת כזב, במלחמה פוליטית, במלחמת שולל, ששולחת חיילים אל מותם - האם נכון להגיד את הדברים האלה בשיא החריפות, בהינתן שזה פוגע פגיעה קשה במשפחות השכולות. אז אני אומר: המשפחות השכולות קדושות, לדעת כולנו. אבל אין ברירה אלא לצעוק, ובקול גדול, ובקול חריף: די למלחמה הפוליטית הזאת! די למלחמת השולל! די לדם שנשפך סתם!

גיא פלג גיא פלג הערב באולפן שישי: די למלחמת השולל בעזה! די למלחמה הפוליטית הזאת! די לדם שנשפך סתם! ״אני ישבתי כאן באולפן בינואר 24, לפני שנה וחצי, וציטטתי מתוך אחד העיתונים החשובים בעולם, וול סטריט ג'ורנל, ונכתב שם שעל פי מודיעין אמריקני, צה"ל הצליח להשמיד רק 30% ממנהרות חמאס. והתנפלו עליי! גם באולפן הזה. ופרשן בכיר מאוד המשיך אחרי השידור, וכתב לי: "פרסמת דברי כזב". והשליט אז אמר שאנחנו "כפסע מהניצחון המוחלט". חלפה שנה וחצי, ובאולפן המכובד הזה ישב פרשן מכובד, עמית סגל, ואמר לפני כמה שבועות, שצה"ל (כנראה על פי מקורות ישראלים הפעם), הצליח להשמיד רק 25% ממנהרות חמאס. והשבוע, כפי שציינו, נפלו בבית חנון 5 לוחמים, וזו כבר הפעם הרביעית שצה"ל מתמרן בבית חנון. מהתחקיר עלה שהמחבלים הצליחו להטמין 3(!) מטענים, ובאירוע הזה השתתפו יותר מ-10 מחבלים, שהשתמשו גם במקלעים, וירו לעבר הכוח שלנו (כולל לעבר כוח החילוץ) מנקודה שולטת. בשורה התחתונה: אנחנו חייבים להבין שכנראה, לדאבון הלב, לא נצליח לחסל את הקילומטר האחרון של מנהרות חמאס, ואנחנו לא נצליח להשמיד את המחבל האחרון. ומה שבנקודת הזמן הזאת (ולדעתי כבר מזמן) צריך לעמוד לנגד עינינו, זה כמה חיילים נפלו, כמה עלולים עוד ליפול, וגם כמה בלתי מעורבים עזתים נהרגים מדי יום. עכשיו תראה, היה השבוע ויכוח בעצימות גבוהה: האם אנשים שסבורים (כמוני), שמדובר במלחמת כזב, במלחמה פוליטית, במלחמת שולל, ששולחת חיילים אל מותם - האם נכון להגיד את הדברים האלה בשיא החריפות, בהינתן שזה פוגע פגיעה קשה במשפחות השכולות. אז אני אומר: המשפחות השכולות קדושות, לדעת כולנו. אבל אין ברירה אלא לצעוק, ובקול גדול, ובקול חריף: די למלחמה הפוליטית הזאת! די למלחמת השולל! די לדם שנשפך סתם!

Nava Rozolyo נאווה רוזוליו

20,712 просмотров • 1 год назад

שלושים שנה חלפו מאז אותו לילה נורא בו קדרו השמיים עת הפציעו אל חיי האומה מילותיו האלמותיות של איתן הבר המנוח ״ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה, בצער רב וביגון עמוק, על מותו של ראש הממשלה ושר הביטחון, יצחק רבין אשר נרצח בידי מתנקש, הערב בתל אביב". ועל אף הזמן שחלף, הלמות הפטיש, המכה בנוקר, הפוגע בתרמיל המחולל את הבערה, שהדפה את הקליעים שפילחו את גופו של יצחק רבין עד שנפל - עוד מטלטלים את הנפש הלאומית. אין אדם שעמד על דעתו אז, שלא זוכר היכן בדיוק היה ברגע המר והנמהר ההוא. בן 19 שנים הייתי, צוער בקורס קצינים באותה העת. מוצאי שבת, ואני לבדי בבית, מול המסך – שומע את הדיווחים וכמו רבים מאזרחי ישראל, מוכה בתדהמה, בהלם ובצער עמוק. בבוקר המחרת התאספנו בפנים חתומות בנקודת הכינוס בדרכנו לבסיס האימונים, מביטים איש בפניו הצעירות של רעהו, מתקשים לעכל ולהבין את שאירע. במקומות העבודה, ברחובות, בערים ובכפרים, נפל דבר בישראל. מספר אישי 30743, רב־אלוף במילואים, יצחק רבין, חייל בצבא ההגנה לישראל, כפי שהעיד על עצמו, ראש הממשלה ושר הביטחון - נרצח. על השאלה ״איך נזכור את רבין״ ניטש ויכוח. יש מי שיזכירוהו בזכות מאבקו למען השלום, ויש מי שיזכירוהו בזכות מאבקו בטרור ובאויב הערבי. שניהם נכונים אך רצוי ששני הקצוות ידבקו באמת ובעובדות, ולא ימציאו מציאות חלופית שלא היתה ולא משל היתה. רבין היה איש צבא כמחצית מחייו הבוגרים. הרמטכ״ל השביעי של צה״ל, שעמד בראש הצבא בזמן מלחמת ששת הימים, בסופה שוחררו חבלי מולדת ואוחדה בירת הנצח של העם היהודי, אליה התפללנו אלפיים שנה בכל התפוצות מהן באנו - לשנה הבאה בירושלים. ״ירושלים שלי היא מוקד געגועיו ומחוז חלומותיו של העם היהודי״ אמר רבין. ״היא החלום – להגיע. אנו חלוקים בדעותינו מימין ומשמאל: יש לנו ויכוחים על דרך ועל מטרה. אך בישראל אין לנו ויכוח בנושא אחד: שלמותה של ירושלים והמשך כינונה וביסוסה כבירתה של מדינת ישראל. מבחינתנו, ירושלים אינה נושא לפשרה, ואין שלום בלי ירושלים״. רבין נאבק בטרור ביד קשה וכשר הביטחון במהלך האינתיפאדה מדיניותו לגבי אויבינו היתה ״לשבור להם את הידיים והרגליים״. בעקבות חטיפתו ורציחתו של שוטר משמר הגבול רס״ב ניסים טולדנו הי״ד, הורה רבין לגרש מאות ממחבלי החמאס ללבנון וזכורה אמירתו ״למגורשים הייתה זכות ערעור. לניסים טולדנו לא הייתה״. ולצד מאבקו בטרור ובאויב, היו לרבין חלומות. ״אין לי נכסים״, הוא אמר, ״יש לי רק חלומות להוריש לדורות הבאים עולם טוב יותר, מפויס יותר – עולם שנעים לחיות בו. אין זה הרבה מדי״. ובמאמציו להגשמת החלום להוריש לדורות הבאים עולם טוב יותר, פסע רבין בדרך חדשה ולא מוכרת - בדרך אל השלום. ובדרך הזאת, דרך חתחתים זרועה במוקשים, צעד רבין בהיסוס. לא בחדווה. "ייתכן שהפתרון הטוב ביותר לעזה אילו הייתה טובעת בים, אך משום שזה לא אפשרי צריך למצוא לזה פתרון״ אמר, וניסה. ״נבלע כדור נגד בחילה - ונלך״ השיב על השאלה אם ילחץ את ידו של ערפאת. תקוותו הייתה שהרשות הפלסטינית שהוקמה במסגרת הסכמי אוסלו תוכל להלחם בחמאס ״בלי בג״ץ ובלי בצלם״, ובלי עתירותיה של ״האגודה לזכויות החמאס״ כפי שכינה את האגודה לזכויות האזרח. כן, רבין לא היה מחובבי הארגונים שאוהבים היום לשאת את שמו ולנכס את מורשתו. חלומך עוד לא התגשם יצחק. העולם עוד לא מפויס יותר, גם לנו כאן במליאת הכנסת שכה הכרת יש עוד על מה לעבוד, אבל אדם ניכר בחלומותיו, ואיזה חלום נאצל היה לך. לאילו דברים נשגבים ונעלים שאפת. בהספד על יריבו הפוליטי, אמר צ׳רצ׳יל: "נפל בחלקו של נוויל צ'מברליין באחד המשברים העילאיים בעולמנו, שדעותיו תיסתרנה על ידי המאורעות, שתקוותיו תתאכזבנה, והוא יהיה מרומה ונגזל על ידי איש זדון (היטלר אז, וערפאת בימי רבין, א.א). אך מה היו תקוות אלו שמהן התאכזב? מה היו שאיפות אלו שמהן התייאש? מה הייתה אמונתו אותה ניצלו לרעה? הרי היו אלו בין הרגשות הנאצלים והמיטיבים של לב האדם - אהבת השלום, השאיפה לשלום והחתירה לשלום, אפילו בסיכון גדול וודאי למחיר אישי״. בנאומו האחרון בכיכר שמאז קרויה על שמו, רגעים לפני שנרצח זעק רבין אמירה שחייבת להדהד כאן במליאת הכנסת ביום הזה ומכאן לצאת החוצה: "האלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה הישראלית. יש לגנות אותה, להוקיע אותה, לבודד אותה. זו לא דרכה של מדינת ישראל. בדמוקרטיה יכולות להיות מחלוקות, אך הכרעה תהיה בבחירות דמוקרטיות״. והבחירות הדמוקרטיות, בניגוד לנטען, תתקיימנה, והדבר יקרה במהלך השנה הקרובה, כפי שתחליט הכנסת. והציבור יכריע. לא באלימות, והלוואי שגם לא בהתלהמות. ואנו כאן, נכבד את החלטתו. ״האדם אינו פלדה. הוא לב ונשמה, הוא בוכה וצוחק. הוא אוהב וכואב. הוא מסתער ונפצע וזועק. האדם הוא אדם." אמר יצחק. ידברו כאן על ראש הממשלה ושר הביטחון, ידברו על הרמטכ״ל והמצביא אבל עבור משפחתו הוא היה גם אבא, סבא, לא משל ולא סמל. הוא היה אדם. בשם האומה, ובשם הכנסת, אנחנו מביעים צער עמוק, צערו של עם ישראל. יהי זכרו של ראש הממשלה, שר הביטחון וראש המטה הכללי של צבא ההגנה לישראל יצחק רבין ברוך לעד - נכבד את זכרו בקימה.

שלושים שנה חלפו מאז אותו לילה נורא בו קדרו השמיים עת הפציעו אל חיי האומה מילותיו האלמותיות של איתן הבר המנוח ״ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה, בצער רב וביגון עמוק, על מותו של ראש הממשלה ושר הביטחון, יצחק רבין אשר נרצח בידי מתנקש, הערב בתל אביב". ועל אף הזמן שחלף, הלמות הפטיש, המכה בנוקר, הפוגע בתרמיל המחולל את הבערה, שהדפה את הקליעים שפילחו את גופו של יצחק רבין עד שנפל - עוד מטלטלים את הנפש הלאומית. אין אדם שעמד על דעתו אז, שלא זוכר היכן בדיוק היה ברגע המר והנמהר ההוא. בן 19 שנים הייתי, צוער בקורס קצינים באותה העת. מוצאי שבת, ואני לבדי בבית, מול המסך – שומע את הדיווחים וכמו רבים מאזרחי ישראל, מוכה בתדהמה, בהלם ובצער עמוק. בבוקר המחרת התאספנו בפנים חתומות בנקודת הכינוס בדרכנו לבסיס האימונים, מביטים איש בפניו הצעירות של רעהו, מתקשים לעכל ולהבין את שאירע. במקומות העבודה, ברחובות, בערים ובכפרים, נפל דבר בישראל. מספר אישי 30743, רב־אלוף במילואים, יצחק רבין, חייל בצבא ההגנה לישראל, כפי שהעיד על עצמו, ראש הממשלה ושר הביטחון - נרצח. על השאלה ״איך נזכור את רבין״ ניטש ויכוח. יש מי שיזכירוהו בזכות מאבקו למען השלום, ויש מי שיזכירוהו בזכות מאבקו בטרור ובאויב הערבי. שניהם נכונים אך רצוי ששני הקצוות ידבקו באמת ובעובדות, ולא ימציאו מציאות חלופית שלא היתה ולא משל היתה. רבין היה איש צבא כמחצית מחייו הבוגרים. הרמטכ״ל השביעי של צה״ל, שעמד בראש הצבא בזמן מלחמת ששת הימים, בסופה שוחררו חבלי מולדת ואוחדה בירת הנצח של העם היהודי, אליה התפללנו אלפיים שנה בכל התפוצות מהן באנו - לשנה הבאה בירושלים. ״ירושלים שלי היא מוקד געגועיו ומחוז חלומותיו של העם היהודי״ אמר רבין. ״היא החלום – להגיע. אנו חלוקים בדעותינו מימין ומשמאל: יש לנו ויכוחים על דרך ועל מטרה. אך בישראל אין לנו ויכוח בנושא אחד: שלמותה של ירושלים והמשך כינונה וביסוסה כבירתה של מדינת ישראל. מבחינתנו, ירושלים אינה נושא לפשרה, ואין שלום בלי ירושלים״. רבין נאבק בטרור ביד קשה וכשר הביטחון במהלך האינתיפאדה מדיניותו לגבי אויבינו היתה ״לשבור להם את הידיים והרגליים״. בעקבות חטיפתו ורציחתו של שוטר משמר הגבול רס״ב ניסים טולדנו הי״ד, הורה רבין לגרש מאות ממחבלי החמאס ללבנון וזכורה אמירתו ״למגורשים הייתה זכות ערעור. לניסים טולדנו לא הייתה״. ולצד מאבקו בטרור ובאויב, היו לרבין חלומות. ״אין לי נכסים״, הוא אמר, ״יש לי רק חלומות להוריש לדורות הבאים עולם טוב יותר, מפויס יותר – עולם שנעים לחיות בו. אין זה הרבה מדי״. ובמאמציו להגשמת החלום להוריש לדורות הבאים עולם טוב יותר, פסע רבין בדרך חדשה ולא מוכרת - בדרך אל השלום. ובדרך הזאת, דרך חתחתים זרועה במוקשים, צעד רבין בהיסוס. לא בחדווה. "ייתכן שהפתרון הטוב ביותר לעזה אילו הייתה טובעת בים, אך משום שזה לא אפשרי צריך למצוא לזה פתרון״ אמר, וניסה. ״נבלע כדור נגד בחילה - ונלך״ השיב על השאלה אם ילחץ את ידו של ערפאת. תקוותו הייתה שהרשות הפלסטינית שהוקמה במסגרת הסכמי אוסלו תוכל להלחם בחמאס ״בלי בג״ץ ובלי בצלם״, ובלי עתירותיה של ״האגודה לזכויות החמאס״ כפי שכינה את האגודה לזכויות האזרח. כן, רבין לא היה מחובבי הארגונים שאוהבים היום לשאת את שמו ולנכס את מורשתו. חלומך עוד לא התגשם יצחק. העולם עוד לא מפויס יותר, גם לנו כאן במליאת הכנסת שכה הכרת יש עוד על מה לעבוד, אבל אדם ניכר בחלומותיו, ואיזה חלום נאצל היה לך. לאילו דברים נשגבים ונעלים שאפת. בהספד על יריבו הפוליטי, אמר צ׳רצ׳יל: "נפל בחלקו של נוויל צ'מברליין באחד המשברים העילאיים בעולמנו, שדעותיו תיסתרנה על ידי המאורעות, שתקוותיו תתאכזבנה, והוא יהיה מרומה ונגזל על ידי איש זדון (היטלר אז, וערפאת בימי רבין, א.א). אך מה היו תקוות אלו שמהן התאכזב? מה היו שאיפות אלו שמהן התייאש? מה הייתה אמונתו אותה ניצלו לרעה? הרי היו אלו בין הרגשות הנאצלים והמיטיבים של לב האדם - אהבת השלום, השאיפה לשלום והחתירה לשלום, אפילו בסיכון גדול וודאי למחיר אישי״. בנאומו האחרון בכיכר שמאז קרויה על שמו, רגעים לפני שנרצח זעק רבין אמירה שחייבת להדהד כאן במליאת הכנסת ביום הזה ומכאן לצאת החוצה: "האלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה הישראלית. יש לגנות אותה, להוקיע אותה, לבודד אותה. זו לא דרכה של מדינת ישראל. בדמוקרטיה יכולות להיות מחלוקות, אך הכרעה תהיה בבחירות דמוקרטיות״. והבחירות הדמוקרטיות, בניגוד לנטען, תתקיימנה, והדבר יקרה במהלך השנה הקרובה, כפי שתחליט הכנסת. והציבור יכריע. לא באלימות, והלוואי שגם לא בהתלהמות. ואנו כאן, נכבד את החלטתו. ״האדם אינו פלדה. הוא לב ונשמה, הוא בוכה וצוחק. הוא אוהב וכואב. הוא מסתער ונפצע וזועק. האדם הוא אדם." אמר יצחק. ידברו כאן על ראש הממשלה ושר הביטחון, ידברו על הרמטכ״ל והמצביא אבל עבור משפחתו הוא היה גם אבא, סבא, לא משל ולא סמל. הוא היה אדם. בשם האומה, ובשם הכנסת, אנחנו מביעים צער עמוק, צערו של עם ישראל. יהי זכרו של ראש הממשלה, שר הביטחון וראש המטה הכללי של צבא ההגנה לישראל יצחק רבין ברוך לעד - נכבד את זכרו בקימה.

Amir Ohana - אמיר אוחנה

13,974 просмотров • 9 месяцев назад

תקשיבו לסיפור מטורף: שוחחתי עכשיו עם חברה המקורבת לנשיא טראמפ. (גילוי נאות, היא מאוד מקפידה שלא לומר לי כלום בד"כ). ניסיתי להבין מאיפה צצה עוד נסיעה של מממן החמאס לבית הלבן והיא חזרה על אותה התשובה שנתנה לי בעבר (שיתפתי אתכם): בבית הלבן נערכים לתת "מקלט משפטי" למממן החמאס כחלק מ"עסקה לסיום המשפט והמלחמה". (עוד פשע מטורף של מממן החמאס, אבל בואו נתעלם מזה לרגע). פרטים נוספים: 1. הבית הלבן לא ממש מנסה להסתיר את זה. טראמפ הבטיח למממן החמאס שיעזור לו בחנינה תמורת סיום המלחמה. 2. כל הסיפור עם בוז'י מבושל ומתוכנן לפרטי פרטים (לא באמת מפתיע). 3. עם הפרישה, מממן החמאס יעבור לארה"ב שם יזכה להגנה אמריקאית מול צוי המעצר העומדים מולו (אין לי מושג איך זה יעבוד). 4. המעבר למיאמי נועד כדי להגן גם על השיכורה וגם על הבן, וגם כדי להתחמק מחקירות ה-7 באוקטובר (שלא מוגנים ב-"הסכם" המתבשל). הפרשנות שלי: האם זה מה שמממן החמאס באמת מתכנן לעשות? ממש לא. הוא יעשה הכל כדי להשאר על הכיסא בכל מחיר ולהמליך את ילד"ז, אבל כמו כל דיקטטור הוא מכין לעצמו תוכנית מילוט כי הוא יודע שהזמן שלו קצר: - אחרי סיום עדות מממן החמאס הסיכוי לעסקת טיעון יהיה כמעט אפס. - הוא יודע שיורשע לפחות בחלק מהתיקים וזה רק חימום למשפטי ניר עוז. - הוא יודע שעם המעבר לשלב ב' הקרב בעזה (חזון המדינה הפלסטינית של טראמפ מתקדם), סמוטריץ ובן גביר יפילו את הממשלה. - הוא רואה את הקואליציה גוססת. - הוא יודע שהוא מפסיד בבחירות. גם מממן החמאס וגם בוז’י מבינים שאין סיכוי ל"בקשת החנינה" הנוכחית - זה מהלך פתיחה קלאסי. בוז'י יודע שהזעם הציבורי ירדוף אותו עד סוף הימים. יש לו ולמיכל יותר מדי מה להפסיד והוא למעשה עובד כעו"ד של מממן החמאס ומנסה לרבע את המעגל עם פרישה של מממן החמאס למיאמי בתמיכת טראמפ. בקיצור, זה זמן ההכרעה! זה הזמן להגביר את המחאה! אסור שבוז'י יגמגם. מממן החמאס חייב להבין שגלות מיאמי בחסות טראמפ היא האופציה הכי טובה שתהיה לו ולמשפחתו המופרעת. (באופן אישי אני מתנגד לזה - מממן החמאס צריך לסיים את חייו בכלא). מצרף את הנאום שלי מהיום מול בית הנשיא

תקשיבו לסיפור מטורף: שוחחתי עכשיו עם חברה המקורבת לנשיא טראמפ. (גילוי נאות, היא מאוד מקפידה שלא לומר לי כלום בד"כ). ניסיתי להבין מאיפה צצה עוד נסיעה של מממן החמאס לבית הלבן והיא חזרה על אותה התשובה שנתנה לי בעבר (שיתפתי אתכם): בבית הלבן נערכים לתת "מקלט משפטי" למממן החמאס כחלק מ"עסקה לסיום המשפט והמלחמה". (עוד פשע מטורף של מממן החמאס, אבל בואו נתעלם מזה לרגע). פרטים נוספים: 1. הבית הלבן לא ממש מנסה להסתיר את זה. טראמפ הבטיח למממן החמאס שיעזור לו בחנינה תמורת סיום המלחמה. 2. כל הסיפור עם בוז'י מבושל ומתוכנן לפרטי פרטים (לא באמת מפתיע). 3. עם הפרישה, מממן החמאס יעבור לארה"ב שם יזכה להגנה אמריקאית מול צוי המעצר העומדים מולו (אין לי מושג איך זה יעבוד). 4. המעבר למיאמי נועד כדי להגן גם על השיכורה וגם על הבן, וגם כדי להתחמק מחקירות ה-7 באוקטובר (שלא מוגנים ב-"הסכם" המתבשל). הפרשנות שלי: האם זה מה שמממן החמאס באמת מתכנן לעשות? ממש לא. הוא יעשה הכל כדי להשאר על הכיסא בכל מחיר ולהמליך את ילד"ז, אבל כמו כל דיקטטור הוא מכין לעצמו תוכנית מילוט כי הוא יודע שהזמן שלו קצר: - אחרי סיום עדות מממן החמאס הסיכוי לעסקת טיעון יהיה כמעט אפס. - הוא יודע שיורשע לפחות בחלק מהתיקים וזה רק חימום למשפטי ניר עוז. - הוא יודע שעם המעבר לשלב ב' הקרב בעזה (חזון המדינה הפלסטינית של טראמפ מתקדם), סמוטריץ ובן גביר יפילו את הממשלה. - הוא רואה את הקואליציה גוססת. - הוא יודע שהוא מפסיד בבחירות. גם מממן החמאס וגם בוז’י מבינים שאין סיכוי ל"בקשת החנינה" הנוכחית - זה מהלך פתיחה קלאסי. בוז'י יודע שהזעם הציבורי ירדוף אותו עד סוף הימים. יש לו ולמיכל יותר מדי מה להפסיד והוא למעשה עובד כעו"ד של מממן החמאס ומנסה לרבע את המעגל עם פרישה של מממן החמאס למיאמי בתמיכת טראמפ. בקיצור, זה זמן ההכרעה! זה הזמן להגביר את המחאה! אסור שבוז'י יגמגם. מממן החמאס חייב להבין שגלות מיאמי בחסות טראמפ היא האופציה הכי טובה שתהיה לו ולמשפחתו המופרעת. (באופן אישי אני מתנגד לזה - מממן החמאס צריך לסיים את חייו בכלא). מצרף את הנאום שלי מהיום מול בית הנשיא

Ami Dror 🇮🇱 עמי דרור

17,893 просмотров • 8 месяцев назад