正在加载视频...

视频加载失败

返回首页

רצו שאדבר באנגלית מול 5000 איש בכנס היהודי החשוב בעולם

HochmanGuy's profile picture

גיא הוכמן

62,990 subscribers

49,943 次观看 • 8 个月前 •via X (Twitter)

新闻政治教育
LIVE

Anya Rossi• Live Now

Private livecam show

0 条评论

暂无评论

原始帖子的评论将显示在这里

相关视频

הפנים של הג'יהאד היהודי כמו שעוד לא ראיתם. העיתונאי והשדרן הבריטי פירס מורגן נותן לדניאלה וייס ארבע הזדמנויות להביע אמפטיה, אנושיות, רגש, הבעת צער, על מותם של למעלה מעשרים אלף ילדים פלסטינים בעזה, מאז השבעה באוקטובר. וייס, ממייסדות תנועת ההתנחלות, לא מנצלת אף אחת מההזדמנויות, עם חיוך מקפיא ומבע עיניים שטני, היא עונה שחשוב קודם כל שהערבים בכל העולם יחנכו את ילדיהם שלא לשנוא יהודים. מורגן, עיתונאי אמיתי, פרו ישראלי ופרו יהודי, חודר לנפשה האפלה של וייס וחושף את הפנים המכוערות של תנועת ההתנחלות והציונות הדתית שהקצינה, התבהמה והזדהמה והפכה להיות תנועה דתית, פאשיסטית, לאומנית גזענית של אוכלי מוות, תנועה של יהודים משיחיסטים שאיבדו צלם אנוש. כל יהבה של תנועת הציונות הדתית מוקדש לטיהור אתני של פלסטינים מיהודה ושומרון ולהקמת מדינת הלכה אפרטהיידיסטית בין הירדן לים. וייס, סמוטריץ', בן גביר, סטרוק, סון הר-מלך הם הזרוע המדינית רעיונית של פלוגות הג'יהאד היהודי שמחוללות ביהודה ושומרון טרור יהודי שהולך ומתגבר, בחסות ממשלת הדמים וההפקרות של נתניהו. כשוייס וחבריה מדברים על החינוך אצל הערבים כדאי שלפני כן יעשו בדק בית עמוק על תכני השנאה, ההתנשאות, הגזענות והעליונות היהודית שהם מלמדים את הילדים שלהם בישיבות, במכינות, בבתי הכנסת ובארוחות שישי. וייס היא הפנים של תנועת הג'יהאד היהודי שהופכת אט אט יותר ויותר דומה לחמאס ולג'יהאד האיסלאמי. לצערי רעיונות העוועים של וייס וחבריה מחלחלים לכל רבדי החברה הישראלית, למוסדות השלטון ולזרועות הביטחון. תנועת הג'יהאד היהודי מהווה סכנה קיומית למדינת ישראל ולחזון הציוני. הבחירות הקרובות הן בחירות גורליות על נשמת אפה של החברה הישראלית ושל מדינת ישראל, על המוסר היהודי הישראל ועל פניה של ישראל בעולם. הבחירות הקרובות הן מאבק של אור מול חושך, מאבק על חופש וקדמה מול כפייה ועל שיוויון מול אפליה. רק ממשלה דמוקרטית ציונית ליברלית, יהודית וערבית, בראשות גדי איזנקוט ובשותפות איתנה עם מפלגת הדמוקרטים גדולה וחזקה ועם מפלגותיהם של עבאס, לפיד, בנט וליברמן, תוכל להתמודד עם אתגרי השעה המורכבים. אחת ממשימותיה העיקריות תהיה התמודדות נחושה, מהירה ויעילה מול תנועת הג'יהאד היהודי. הזרוע הצבאית של הג'יהאד היהודי חייבת להיות מוגדרת כארגון טרור. את הגרורות הסרטניות של התנועה המשיחיסטית בזרועות הביטחון, במערכת החינוך ובמוסדות השילטון, ממשלת אייזנקוט תהיה חייבת להסיר. חברותיי וחבריי, בקרוב מאוד השד המשיחיסטי, גזעני טרוריסטי חוזר לבקבוק וזו בשורה נהדרת למיליוני יהודים וערבים שהולכים, ביחד, לתקן ולשקם את מדינתנו האהובה, לבנות אותה מחדש, טובה יותר, בטוחה יותר, שיוויונית יותר, חופשיה יותר ומשגשגת יותר. דניאלה וייס 🧡 Daniella Weiss Piers Morgan Yair Golan - יאיר גולן Gadi Eisenkot - גדי איזנקוט Mansour Abbas מנסור עבאס יאיר לפיד - Yair Lapid Naftali Bennett נפתלי בנט אביגדור ליברמן
3:43

הפנים של הג'יהאד היהודי כמו שעוד לא ראיתם. העיתונאי והשדרן הבריטי פירס מורגן נותן לדניאלה וייס ארבע הזדמנויות להביע אמפטיה, אנושיות, רגש, הבעת צער, על מותם של למעלה מעשרים אלף ילדים פלסטינים בעזה, מאז השבעה באוקטובר. וייס, ממייסדות תנועת ההתנחלות, לא מנצלת אף אחת מההזדמנויות, עם חיוך מקפיא ומבע עיניים שטני, היא עונה שחשוב קודם כל שהערבים בכל העולם יחנכו את ילדיהם שלא לשנוא יהודים. מורגן, עיתונאי אמיתי, פרו ישראלי ופרו יהודי, חודר לנפשה האפלה של וייס וחושף את הפנים המכוערות של תנועת ההתנחלות והציונות הדתית שהקצינה, התבהמה והזדהמה והפכה להיות תנועה דתית, פאשיסטית, לאומנית גזענית של אוכלי מוות, תנועה של יהודים משיחיסטים שאיבדו צלם אנוש. כל יהבה של תנועת הציונות הדתית מוקדש לטיהור אתני של פלסטינים מיהודה ושומרון ולהקמת מדינת הלכה אפרטהיידיסטית בין הירדן לים. וייס, סמוטריץ', בן גביר, סטרוק, סון הר-מלך הם הזרוע המדינית רעיונית של פלוגות הג'יהאד היהודי שמחוללות ביהודה ושומרון טרור יהודי שהולך ומתגבר, בחסות ממשלת הדמים וההפקרות של נתניהו. כשוייס וחבריה מדברים על החינוך אצל הערבים כדאי שלפני כן יעשו בדק בית עמוק על תכני השנאה, ההתנשאות, הגזענות והעליונות היהודית שהם מלמדים את הילדים שלהם בישיבות, במכינות, בבתי הכנסת ובארוחות שישי. וייס היא הפנים של תנועת הג'יהאד היהודי שהופכת אט אט יותר ויותר דומה לחמאס ולג'יהאד האיסלאמי. לצערי רעיונות העוועים של וייס וחבריה מחלחלים לכל רבדי החברה הישראלית, למוסדות השלטון ולזרועות הביטחון. תנועת הג'יהאד היהודי מהווה סכנה קיומית למדינת ישראל ולחזון הציוני. הבחירות הקרובות הן בחירות גורליות על נשמת אפה של החברה הישראלית ושל מדינת ישראל, על המוסר היהודי הישראל ועל פניה של ישראל בעולם. הבחירות הקרובות הן מאבק של אור מול חושך, מאבק על חופש וקדמה מול כפייה ועל שיוויון מול אפליה. רק ממשלה דמוקרטית ציונית ליברלית, יהודית וערבית, בראשות גדי איזנקוט ובשותפות איתנה עם מפלגת הדמוקרטים גדולה וחזקה ועם מפלגותיהם של עבאס, לפיד, בנט וליברמן, תוכל להתמודד עם אתגרי השעה המורכבים. אחת ממשימותיה העיקריות תהיה התמודדות נחושה, מהירה ויעילה מול תנועת הג'יהאד היהודי. הזרוע הצבאית של הג'יהאד היהודי חייבת להיות מוגדרת כארגון טרור. את הגרורות הסרטניות של התנועה המשיחיסטית בזרועות הביטחון, במערכת החינוך ובמוסדות השילטון, ממשלת אייזנקוט תהיה חייבת להסיר. חברותיי וחבריי, בקרוב מאוד השד המשיחיסטי, גזעני טרוריסטי חוזר לבקבוק וזו בשורה נהדרת למיליוני יהודים וערבים שהולכים, ביחד, לתקן ולשקם את מדינתנו האהובה, לבנות אותה מחדש, טובה יותר, בטוחה יותר, שיוויונית יותר, חופשיה יותר ומשגשגת יותר. דניאלה וייס 🧡 Daniella Weiss Piers Morgan Yair Golan - יאיר גולן Gadi Eisenkot - גדי איזנקוט Mansour Abbas מנסור עבאס יאיר לפיד - Yair Lapid Naftali Bennett נפתלי בנט אביגדור ליברמן

Danny Gallant דני גלנט

48,205 次观看 • 1 个月前

תקשיבו, נתניהו מסכן את ביטחון ישראל ומסתמן משיקולים זרים ואישיים. הדברים של אהוד ברק Ben Caspit בן כספית וגיורא איילנד חייבים להדיר שינה מעיניי רבים. זאת לא פרשה 5000 - מסתמנת פרשה 10000: שימו לב, נתניהו תמיד פועל לבד. ללא שיתוף הגורמים הביטחוניים והמדיניים ומה שהכי חמור תמיד מעורבים בפעילות הזו, אנשי עסקים פרטיים. גם מול גורמים עוינים, שלא נאמר אויבים; 1. שלומי פוגל ב 2024 במגעים הישירים מול חמאס 2. ב 2014 בפרשת הצוללות, אותו שלומי פוגל מבעלי מספנות ישראל, היה לפי הדיווחים מודע בשלב מוקדם לכך שעו״ד דוד שמרון, בן דודו של נתניהו מייצג את מיקי גנור ואת חטיבת הספינות של טיסנקרופ הגרמנית ואין מצב שמקורב כזה, לא עדכן על ניגוד העניינים. 3. לאודר בשנות ה 90 איש עסקים, מקורב של נתניהו הסתובב בין דמשק וירושלים במטוסו הפרטי עם שרטוט של מפת רמת הגולן. או במילים אחרות: בשנת 1998 טיסות ופגישות חשאיות של איש עסקים פרטי עם הנהגת סוריה (תחת הנשיא חאפז אל-אסד) מטעם ראש הממשלה דאז נתניהו, כדי לבדוק אפשרות להסכם שלום. רק תחשבו על זה. זה מטורף. הפינה לשיפוטכם ⬇️
1:38

תקשיבו, נתניהו מסכן את ביטחון ישראל ומסתמן משיקולים זרים ואישיים. הדברים של אהוד ברק Ben Caspit בן כספית וגיורא איילנד חייבים להדיר שינה מעיניי רבים. זאת לא פרשה 5000 - מסתמנת פרשה 10000: שימו לב, נתניהו תמיד פועל לבד. ללא שיתוף הגורמים הביטחוניים והמדיניים ומה שהכי חמור תמיד מעורבים בפעילות הזו, אנשי עסקים פרטיים. גם מול גורמים עוינים, שלא נאמר אויבים; 1. שלומי פוגל ב 2024 במגעים הישירים מול חמאס 2. ב 2014 בפרשת הצוללות, אותו שלומי פוגל מבעלי מספנות ישראל, היה לפי הדיווחים מודע בשלב מוקדם לכך שעו״ד דוד שמרון, בן דודו של נתניהו מייצג את מיקי גנור ואת חטיבת הספינות של טיסנקרופ הגרמנית ואין מצב שמקורב כזה, לא עדכן על ניגוד העניינים. 3. לאודר בשנות ה 90 איש עסקים, מקורב של נתניהו הסתובב בין דמשק וירושלים במטוסו הפרטי עם שרטוט של מפת רמת הגולן. או במילים אחרות: בשנת 1998 טיסות ופגישות חשאיות של איש עסקים פרטי עם הנהגת סוריה (תחת הנשיא חאפז אל-אסד) מטעם ראש הממשלה דאז נתניהו, כדי לבדוק אפשרות להסכם שלום. רק תחשבו על זה. זה מטורף. הפינה לשיפוטכם ⬇️

🇮🇱חגית קלימן - Hagit Klaiman🇮🇱

12,038 次观看 • 25 天前

בניגוד מוחלט למנבאי השחורות - כלכלת ישראל חזקה ועוצמתית. בכנס של החשב הכללי הצגתי את נתוני האמת וביצועיה של הכלכלה. חוזקתה של הכלכלה וכוחות החיים הבריאים של העם שלנו הם היוזמה, החדשנות, המעוף, והיצירתיות, המוח היהודי והעבודה הקשה. כל אלו הם מנועי הצמיחה האמיתיים של הכלכלה הישראלית. אבל זה גם ללא כל ספק ניהול נכון שלנו את הכלכלה מול אתגר המלחמה. קבלת החלטות נכונה ומאוזנת, נכונות לצעדים לא פופולריים. הבנה איפה נכון להרחיב - במתן מענה לצרכי המלחמה בחזית ובעורף עד הניצחון, בלעטוף את המפונים והניצולים ומשפחות החטופים, בלדאוג למילואימניקים שלנו ולשים אותם בראש סולם העדיפויות, בתקציבי עתק לפיתוח מחודש של הערים והישובים בגבולות בדרום ובצפון חלק בלתי נפרד מהניצחון ומהחוסן הלאומי שלנו. וזה גם לדעת גם איפה לצמצם, להתייעל, להתכנס למסגרות פיסקאליות, לעשות צעדים פופולריים ולשמור על אמון השווקים בכלכלה הישראלית ובחוזקתה. זו זכות ענקית עבורי לעבוד ולשרת יחד עם עובדי משרד האוצר, נאמנה את העם והמדינה שלנו בתקופה ההיסטורית הזו.
14:26

בניגוד מוחלט למנבאי השחורות - כלכלת ישראל חזקה ועוצמתית. בכנס של החשב הכללי הצגתי את נתוני האמת וביצועיה של הכלכלה. חוזקתה של הכלכלה וכוחות החיים הבריאים של העם שלנו הם היוזמה, החדשנות, המעוף, והיצירתיות, המוח היהודי והעבודה הקשה. כל אלו הם מנועי הצמיחה האמיתיים של הכלכלה הישראלית. אבל זה גם ללא כל ספק ניהול נכון שלנו את הכלכלה מול אתגר המלחמה. קבלת החלטות נכונה ומאוזנת, נכונות לצעדים לא פופולריים. הבנה איפה נכון להרחיב - במתן מענה לצרכי המלחמה בחזית ובעורף עד הניצחון, בלעטוף את המפונים והניצולים ומשפחות החטופים, בלדאוג למילואימניקים שלנו ולשים אותם בראש סולם העדיפויות, בתקציבי עתק לפיתוח מחודש של הערים והישובים בגבולות בדרום ובצפון חלק בלתי נפרד מהניצחון ומהחוסן הלאומי שלנו. וזה גם לדעת גם איפה לצמצם, להתייעל, להתכנס למסגרות פיסקאליות, לעשות צעדים פופולריים ולשמור על אמון השווקים בכלכלה הישראלית ובחוזקתה. זו זכות ענקית עבורי לעבוד ולשרת יחד עם עובדי משרד האוצר, נאמנה את העם והמדינה שלנו בתקופה ההיסטורית הזו.

בצלאל סמוטריץ'

18,140 次观看 • 1 年前

חשוב מאוד: הסרטון הזה, שנוצר על ידי המשטר, לא מיועד לקהל האיראני. הוא פורסם באנגלית, אחרי החתימה על מזכר ההבנות, ומכוון ישירות לקהל במערב - ובעיקר למחנה האנטי-ישראלי והאנטי-יהודי בארה”ב. הסצנה לקוחה מהסרט “הנפילה” (Downfall), המתאר את ימיו האחרונים של היטלר בבונקר בברלין. יוצרי הסרטון מלבישים על הסצנה הזו את טראמפ, ומציגים אותו כמי שהתבזה מול איראן ונכנע לדרישותיה. כדאי לשים לב לנקודה נוספת: למרות שטראמפ העניק לאיראן הסכם שמוצג בטהראן כהישג עצום, מנגנוני התעמולה האיראניים אינם מפסיקים להשפיל אותו. גם אחרי החתימה, הם ממשיכים להציג אותו כמנהיג חלש, נלעג ומובס שנכנע ללחץ האיראני. אבל מתחת ללעג לטראמפ מסתתר מסר נוסף, בולט ומטריד הרבה יותר: אנטישמיות. לפי הנרטיב שמקדם הסרטון, כל הצרות של טראמפ נגרמות בגלל נתניהו, ישראל והיהודים. אחת הדמויות המרכזיות המופיעות בו היא ג’ארד קושנר, חתנו היהודי של טראמפ, המוצג עם טלאי צהוב - דימוי שקשה לפרש אותו אחרת מלבד אנטישמיות נאצית. הדבר מלמד שוב כיצד מנגנוני התעמולה האיראנים מזהים את הנרטיבים השולטים בקצה האנטי-ישראלי של השיח המערבי, ומנסים להזין ולחזק אותם. לא רק אנטי-ישראליות, אלא גם אנטישמיות בוטה.
1:08

חשוב מאוד: הסרטון הזה, שנוצר על ידי המשטר, לא מיועד לקהל האיראני. הוא פורסם באנגלית, אחרי החתימה על מזכר ההבנות, ומכוון ישירות לקהל במערב - ובעיקר למחנה האנטי-ישראלי והאנטי-יהודי בארה”ב. הסצנה לקוחה מהסרט “הנפילה” (Downfall), המתאר את ימיו האחרונים של היטלר בבונקר בברלין. יוצרי הסרטון מלבישים על הסצנה הזו את טראמפ, ומציגים אותו כמי שהתבזה מול איראן ונכנע לדרישותיה. כדאי לשים לב לנקודה נוספת: למרות שטראמפ העניק לאיראן הסכם שמוצג בטהראן כהישג עצום, מנגנוני התעמולה האיראניים אינם מפסיקים להשפיל אותו. גם אחרי החתימה, הם ממשיכים להציג אותו כמנהיג חלש, נלעג ומובס שנכנע ללחץ האיראני. אבל מתחת ללעג לטראמפ מסתתר מסר נוסף, בולט ומטריד הרבה יותר: אנטישמיות. לפי הנרטיב שמקדם הסרטון, כל הצרות של טראמפ נגרמות בגלל נתניהו, ישראל והיהודים. אחת הדמויות המרכזיות המופיעות בו היא ג’ארד קושנר, חתנו היהודי של טראמפ, המוצג עם טלאי צהוב - דימוי שקשה לפרש אותו אחרת מלבד אנטישמיות נאצית. הדבר מלמד שוב כיצד מנגנוני התעמולה האיראנים מזהים את הנרטיבים השולטים בקצה האנטי-ישראלי של השיח המערבי, ומנסים להזין ולחזק אותם. לא רק אנטי-ישראליות, אלא גם אנטישמיות בוטה.

חדשות איראן

12,258 次观看 • 3 个月前

״פורטל ענק״ כסגן שר במשרד רה”מ, חלפתי שוב ושוב על פני המסדרון הנטוש של מה שהיה אמור להיות מערך ההסברה הלאומי, המקום היה נטוש ועזוב, גוף שנועד לגייס את הכוחות החזקים והמוחות מהעם היהודי למערכה נגד הדה-לגיטימציה והשקרים האנטישמיים נגד ישראל בעולם. ננטש. תחת שנות נתניהו המערך הזה צומק לזרוע דוברות פוליטית שנועדה לשרת את הגחמות ראש הממשלה ולא את הציבור הישראלי. נפתלי בנט, ויאיר פינס מנכ״ל המשרד שהיה מקצוען אמיתי, זיהו את הפוטנציאל, הם גייסו לראש מערך ההסברה את אלעד טנא המצוין ואת גדי עזרא שעמד בראש מטה ההסברה השניים לא האמינו למראה עיניהם, הזנחה פושעת ואיום אסטרטגי אמיתי, הם גיסו מחדש אנשים והחלו להחיות ולאייש את המשרד, הם בנו אסטרטגיה וחילות למלחמה ברשתות, בקמפוסים ובתקשורת. גדי הקפיד לשלוח מסרים לשרים ולחברי הכנסת כל שבוע כדי לוודא שאין את החרפה שמתרחשת שם היום ושאף אחד לא עושה ״פדיחות״ לישראל בעולם ומשרת את הנרטיב של אויבינו ימח שמם, בקיצור מקצוען. אבל אז הוקמה הממשלה הנוכחית שפשוט קברה הכל. כל האנשים הטובים שגויסו מצאו את עצמם בבית! במקומם קיבלנו את הגברת הצווחנית גלית ״פורטל״-אטבריאן היא אומנם קיבלה תקציב עתק של מאה מיליון שקל, סמכויות ומדפסת, והיא הבטיחה להקים ״פורטל ענק” ו”מכונת הסברה אימתנית” שהתגלו כאוויר חם, היא פשוט לא הכירה את עבודת הממשלה, לא היו לה יכולות ניהול או חזון, אז היא דגרה על הכסף תוך שהיא זורעת רעל, נגד מילואימניקים, הייטקיסטים, טייסים וכל האנשים הטובים שבונים את המדינה הזו. ואז רגע האמת הגיע, והממשלה נתפסה עם המכנסיים למטה פתאום כולם ״ראו לה״. ה”פורטל” של דלית לא קיים, והוואקום הותיר אותנו חסרי חימוש במלחמת התודעה מול הנאצים מהחמאס ותומכיו האנטישמיים ברשתות החברתיות ובתקשורת. התוצאות לא איחרו להגיע: ישראלים רבים נמצאים היום בסכנה של ממש ברחבי העולם, הלגיטימציה למלחמה המוצדקת נגד הנאצים מהחמאס נשחקה, הכשלון בהסברה הוא כשלון בטחוני עצום אבל הצונאמי לא עצר שם גם הייטק והייצוא הביטחוני נפגעו קשות. הכישלון בהסברה, יצר אמברגו נשק וצווים משפטיים נגד נתניהו וגלנט, היום עומדים בעולם מול שוקת שבורה ישראלים שמותקפים על ידי חלאות אדם שהוזנו בשקר הפלסטיני, תמונות שקריות ויצירת מציאות אלטרנטיבית מולה עומדת אומת ההיטק חסרת אונים וחסרה מערך הסברה אמיתי שיתן מענה בזמן אמת זה מחדל חמור שלא תוקן עד היום למעט גיבורי שעה כמו איילון לוי, יוסף חדאד, אמילי שריידר, אלה קינן דני בולר ועוד אחרים וטובים שעובדים בהתנדבות, מלבד זאת לממשלה אין מענה אמיתי. כל ישראלי שנחשף בעולם לאיומים ולאנטישמיות הקשה יכול כבר לסמן את האשמים בחידלון הזה במרקר צהוב לגברת ״פורטל״ אטבריאן יש במקרה הזה הרבה מאוד משקל.
1:06

״פורטל ענק״ כסגן שר במשרד רה”מ, חלפתי שוב ושוב על פני המסדרון הנטוש של מה שהיה אמור להיות מערך ההסברה הלאומי, המקום היה נטוש ועזוב, גוף שנועד לגייס את הכוחות החזקים והמוחות מהעם היהודי למערכה נגד הדה-לגיטימציה והשקרים האנטישמיים נגד ישראל בעולם. ננטש. תחת שנות נתניהו המערך הזה צומק לזרוע דוברות פוליטית שנועדה לשרת את הגחמות ראש הממשלה ולא את הציבור הישראלי. נפתלי בנט, ויאיר פינס מנכ״ל המשרד שהיה מקצוען אמיתי, זיהו את הפוטנציאל, הם גייסו לראש מערך ההסברה את אלעד טנא המצוין ואת גדי עזרא שעמד בראש מטה ההסברה השניים לא האמינו למראה עיניהם, הזנחה פושעת ואיום אסטרטגי אמיתי, הם גיסו מחדש אנשים והחלו להחיות ולאייש את המשרד, הם בנו אסטרטגיה וחילות למלחמה ברשתות, בקמפוסים ובתקשורת. גדי הקפיד לשלוח מסרים לשרים ולחברי הכנסת כל שבוע כדי לוודא שאין את החרפה שמתרחשת שם היום ושאף אחד לא עושה ״פדיחות״ לישראל בעולם ומשרת את הנרטיב של אויבינו ימח שמם, בקיצור מקצוען. אבל אז הוקמה הממשלה הנוכחית שפשוט קברה הכל. כל האנשים הטובים שגויסו מצאו את עצמם בבית! במקומם קיבלנו את הגברת הצווחנית גלית ״פורטל״-אטבריאן היא אומנם קיבלה תקציב עתק של מאה מיליון שקל, סמכויות ומדפסת, והיא הבטיחה להקים ״פורטל ענק” ו”מכונת הסברה אימתנית” שהתגלו כאוויר חם, היא פשוט לא הכירה את עבודת הממשלה, לא היו לה יכולות ניהול או חזון, אז היא דגרה על הכסף תוך שהיא זורעת רעל, נגד מילואימניקים, הייטקיסטים, טייסים וכל האנשים הטובים שבונים את המדינה הזו. ואז רגע האמת הגיע, והממשלה נתפסה עם המכנסיים למטה פתאום כולם ״ראו לה״. ה”פורטל” של דלית לא קיים, והוואקום הותיר אותנו חסרי חימוש במלחמת התודעה מול הנאצים מהחמאס ותומכיו האנטישמיים ברשתות החברתיות ובתקשורת. התוצאות לא איחרו להגיע: ישראלים רבים נמצאים היום בסכנה של ממש ברחבי העולם, הלגיטימציה למלחמה המוצדקת נגד הנאצים מהחמאס נשחקה, הכשלון בהסברה הוא כשלון בטחוני עצום אבל הצונאמי לא עצר שם גם הייטק והייצוא הביטחוני נפגעו קשות. הכישלון בהסברה, יצר אמברגו נשק וצווים משפטיים נגד נתניהו וגלנט, היום עומדים בעולם מול שוקת שבורה ישראלים שמותקפים על ידי חלאות אדם שהוזנו בשקר הפלסטיני, תמונות שקריות ויצירת מציאות אלטרנטיבית מולה עומדת אומת ההיטק חסרת אונים וחסרה מערך הסברה אמיתי שיתן מענה בזמן אמת זה מחדל חמור שלא תוקן עד היום למעט גיבורי שעה כמו איילון לוי, יוסף חדאד, אמילי שריידר, אלה קינן דני בולר ועוד אחרים וטובים שעובדים בהתנדבות, מלבד זאת לממשלה אין מענה אמיתי. כל ישראלי שנחשף בעולם לאיומים ולאנטישמיות הקשה יכול כבר לסמן את האשמים בחידלון הזה במרקר צהוב לגברת ״פורטל״ אטבריאן יש במקרה הזה הרבה מאוד משקל.

💙Abir Kara אביר קארה

13,458 次观看 • 1 年前

זהו רגע של מאבק נחוש במי שקמו עלינו לכלותנו. היעד שלנו הוא ניצחון! ניצחון מוחץ על החמאס, מיטוט שלטונו והסרת האיום שלו על מדינת ישראל - אחת ולתמיד. יש הרבה שאלות על האסון שאירע לנו לפני עשרה ימים. נחקור הכל עד תום, וכבר התחלנו ליישם לקחים מידיים. אבל עכשיו אנחנו ממוקדים במטרה אחת: לאחד כוחות, ולהסתער קדימה לניצחון. לצורך זה דרושה נחישות, כי הניצחון ייקח זמן. יהיו רגעים קשים. יהיו מהמורות. נדרשת הקרבה. אבל אנחנו ננצח, כי מדובר בעצם קיומנו במרחב הזה שיש בו הרבה כוחות חשוכים. חמאס הוא חלק מציר הרשע של איראן, חיזבאללה ועושי דברם. הרצון שלהם הוא להשמיד את מדינת ישראל ולרצוח את כולנו. הם רוצים להחזיר את המזרח התיכון לתהומות הקנאות הברברית של ימי הביניים, ואילו אנו רוצים להזניק את המזרח התיכון לפסגות הקידמה של המאה ה-21. זהו מאבק בין בני האור לבני החושך. בין אנושיות לחייתיות. ראינו זאת בזוועות המחרידות שהמרצחים הנתעבים ביצעו בקיבוץ בארי, בכפר עזה, ביישובי העוטף, ובגיא ההריגה של הצעירים והצעירות במסיבה ב׳רעים׳. כעת רבים בעולם מבינים מול מי עומדת ישראל. הם מבינים שחמאס זה דאעש. הם מבינים שחמאס זה גרסה חדשה של הנאציזם. וכפי שהעולם התאחד כדי להביס את הנאצים ואת דאעש, כך העולם חייב להתאחד כדי להביס את חמאס. אני אומר לידידינו בעולם הנאור: המלחמה שלנו היא גם המלחמה שלכם. אם לא נתייצב יחד בחזית אחת, זה יגיע גם אליכם. ויש לי מסר גם לאיראן ולחיזבאללה: אל תבחנו אותנו בצפון. אל תחזרו על הטעות שכבר עשיתם פעם, כי היום המחיר שתשלמו יהיה הרבה יותר כבד. הנשיא ביידן אמר לכם באנגלית: "Don't do it״. ואני אומר לכם אותו הדבר בעברית: ״תיזהרו״. יצאנו למלחמה, ננצח במלחמה, ולא נעצור עד לניצחון.
3:11

זהו רגע של מאבק נחוש במי שקמו עלינו לכלותנו. היעד שלנו הוא ניצחון! ניצחון מוחץ על החמאס, מיטוט שלטונו והסרת האיום שלו על מדינת ישראל - אחת ולתמיד. יש הרבה שאלות על האסון שאירע לנו לפני עשרה ימים. נחקור הכל עד תום, וכבר התחלנו ליישם לקחים מידיים. אבל עכשיו אנחנו ממוקדים במטרה אחת: לאחד כוחות, ולהסתער קדימה לניצחון. לצורך זה דרושה נחישות, כי הניצחון ייקח זמן. יהיו רגעים קשים. יהיו מהמורות. נדרשת הקרבה. אבל אנחנו ננצח, כי מדובר בעצם קיומנו במרחב הזה שיש בו הרבה כוחות חשוכים. חמאס הוא חלק מציר הרשע של איראן, חיזבאללה ועושי דברם. הרצון שלהם הוא להשמיד את מדינת ישראל ולרצוח את כולנו. הם רוצים להחזיר את המזרח התיכון לתהומות הקנאות הברברית של ימי הביניים, ואילו אנו רוצים להזניק את המזרח התיכון לפסגות הקידמה של המאה ה-21. זהו מאבק בין בני האור לבני החושך. בין אנושיות לחייתיות. ראינו זאת בזוועות המחרידות שהמרצחים הנתעבים ביצעו בקיבוץ בארי, בכפר עזה, ביישובי העוטף, ובגיא ההריגה של הצעירים והצעירות במסיבה ב׳רעים׳. כעת רבים בעולם מבינים מול מי עומדת ישראל. הם מבינים שחמאס זה דאעש. הם מבינים שחמאס זה גרסה חדשה של הנאציזם. וכפי שהעולם התאחד כדי להביס את הנאצים ואת דאעש, כך העולם חייב להתאחד כדי להביס את חמאס. אני אומר לידידינו בעולם הנאור: המלחמה שלנו היא גם המלחמה שלכם. אם לא נתייצב יחד בחזית אחת, זה יגיע גם אליכם. ויש לי מסר גם לאיראן ולחיזבאללה: אל תבחנו אותנו בצפון. אל תחזרו על הטעות שכבר עשיתם פעם, כי היום המחיר שתשלמו יהיה הרבה יותר כבד. הנשיא ביידן אמר לכם באנגלית: "Don't do it״. ואני אומר לכם אותו הדבר בעברית: ״תיזהרו״. יצאנו למלחמה, ננצח במלחמה, ולא נעצור עד לניצחון.

Benjamin Netanyahu - בנימין נתניהו

1,302,833 次观看 • 2 年前

מי שמנסה היום בעולם להכיר במדינה פלסטינית – יקבל מאיתנו תשובה בשטח. לא במסמכים, לא בהחלטות או בהצהרות – אלא בעובדות. בעובדות של בתים, שכונות, כבישים ומשפחות יהודיות בונות חיים. הם ידברו על חלום פלסטיני – ואנחנו נמשיך לבנות מציאות יהודית. המציאות הזו קוברת סופית את רעיון המדינה הפלסטינית, כי אין במה להכיר ואין למי להכיר. אני קורא מכאן ביום החשוב הזה לראש הממשלה בנימין נתניהו, הגיע העת להחיל את הריבונות הישראלית ביהודה ושומרון, להוריד מהפרק לנצח את רעיון חלוקת הארץ ולוודא שעד ספטמבר למנהיגים הצבועים באירופה לא יהיה במה להכיר. - היום אנחנו כותבים פרק היסטורי בסיפור הגאולה של עם ישראל בארצו. אחרי יותר מעשרים שנה של עיכובים, לחצים, הבטחות ערב בחירות ושברי חלומות – אנחנו עומדים כאן במעלה אדומים, ומכריזים בקול ברור: הפקק נשבר, תכנית E1 יוצאת לדרך! במשך שני עשורים אמרו לנו “עוד מעט”, “זה בדרך”, “מיד אחרי הבחירות”. היום, סוף סוף, אנחנו מממשים את ההבטחה ומחברים את מעלה אדומים לירושלים בחיבור אסטרטגי, ביטחוני ודמוגרפי, שמבטיח את בירתנו המאוחדת לדורי דורות. אני רוצה בראש ובראשונה להודות לנשיא טראמפ ולצוותו ולשגריר האקבי. ידידי אמת של ישראל כפי שלא היו לנו מעולם, ועוד יותר מזה אנשי אמת עם קול מוסרי צלול וברור שלא מתבלבל מול צביעות המערב. קול שמבין שאסור לתת פרס לטרור. קול שמבין שמדינה פלשתינית תסכן את קיומה של ישראל ושאסור בשום אופן לסכן את קיומה של ישראל, מדינה יהודית אחת ויחידה בעולם שרמה אחרי 2000 שנות גלות ונדידות ורדיפות שחווה העם היהודי. קול שמבין שיהודה ושומרון הם חלק בלתי נפרד מהארץ שלנו, זו שהקדוש ברוך הוא הבטיח לאברהם אבינו ונתן לנו לפני אלפי שנים. אני רוצה להודות גם לראש הממשלה בנימין נתניהו, שאני אמנם בויכוח נוקב איתו בימים האלה על המשך המלחמה בעזה עד הניצחון המוחלט והשמדת חמאס, אבל במה שנוגע ליהודה ושומרון הוא מגבה ומאפשר לי לחולל את המהפכה בשנתיים וחצי האחרונות. אני רוצה להודות לשותפיי לדרך – לראש מועצת יש״ע ישראל גנץ, שמוביל במנהיגות את ההתיישבות בכל רחבי יהודה ושומרון; לראש עיריית מעלה אדומים גיא יפרח, שמוביל עיר פורחת ומתרחבת, עיר שהיא חומת המגן של ירושלים ממזרח; ולשותפי הקרוב, מי שעומד בראש מינהלת ההתיישבות, יהודה אליהו – שותף נאמן, איש חזון ועשייה, שמדי יום הופך חלומות תכנוניים למציאות על הקרקע. לראש העיר הקודם בני כשריאל – שדחף וקידם את תכנית E1 במשך שנים ארוכות; ולשותפי הקרוב, יהודה אליהו – ראש מינהלת ההתיישבות, איש חזון וביצוע שהופך חלומות למציאות על הקרקע. להלל רוט סגן רמ״א שמאז כניסתו לתפקיד מוביל תהליכים בהצלחה רבה, ליהודה אלקלעי מנהל לשכת התכנון ולמאור סבג היועץ המשפטי של לשכת התכנון על שיתוף פעולה פורה, ולמאור זולדן אחראי על התכנון במינהלת שיחד עם כל אנשי המינהלת עובדים ימים ולילות כדי לממש את ריבונותינו בשטח. עם ישראל שב לנחלת אבותיו. אנחנו בונים ומפתחים בכל מרחבי ארצנו – מהגליל ועד הנגב, מהבקעה ועד ההר, כאן ביהודה ובשומרון. כל בית שנבנה הוא חוליה בשרשרת הדורות, כל משפחה שנקלטת היא הצהרת ריבונות, כל שכונה חדשה היא עוד מסמר בחיזוק אחיזתנו בארץ הזו. זו לא רק תכנית תכנונית – זו אמירה ציונית מהדהדת: ירושלים המאוחדת היא בירתנו הנצחית, ומעלה אדומים היא חלק בלתי נפרד ממנה. אישור תכנית המתאר ב E1 מצטרף לשורה של מהלכים ענקיים שביצענו ואנחנו מבצעים כדי לחזק את מעלה אדומים ולהכפיל אותה. אישרנו 3500 יחידות דיור בשכונת נופי הסלע והוצאנו אותם כבר למכרז לבניה, הכרזנו על 2700 דונם אדמות מדינה בשטח G ואנחנו מקדמים שם יחד עם משרד השיכון תכניות לאלפי יחידות דיור נוספות, יחד עם ראש העיר הנהדר של העיר אנחנו עובדים על הסכם גג ענק, הראשון שיחתם בע"ה ביהודה ושומרון, שיקפיץ את התשתיות, הפיתוח ומבני הציבור, אישרנו 300 מלש"ח לביצוע כביש מרקם חיים ועוד ועוד. אסיים בדברי ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל: ״כל הכבוד למוסדות או"ם וחברותיה, אבל כל עוד נבואת ישעיהו: "ולא יישא גוי אל גוי חרב" לא נתקיימה, וכל עוד שכנינו זוממים לכלותנו – לא ייכון ביטחוננו, אלא על כוחנו אנו. עתידנו אינו תלוי במה יאמרו הגויים, אלא במה יעשו היהודים!
8:53

מי שמנסה היום בעולם להכיר במדינה פלסטינית – יקבל מאיתנו תשובה בשטח. לא במסמכים, לא בהחלטות או בהצהרות – אלא בעובדות. בעובדות של בתים, שכונות, כבישים ומשפחות יהודיות בונות חיים. הם ידברו על חלום פלסטיני – ואנחנו נמשיך לבנות מציאות יהודית. המציאות הזו קוברת סופית את רעיון המדינה הפלסטינית, כי אין במה להכיר ואין למי להכיר. אני קורא מכאן ביום החשוב הזה לראש הממשלה בנימין נתניהו, הגיע העת להחיל את הריבונות הישראלית ביהודה ושומרון, להוריד מהפרק לנצח את רעיון חלוקת הארץ ולוודא שעד ספטמבר למנהיגים הצבועים באירופה לא יהיה במה להכיר. - היום אנחנו כותבים פרק היסטורי בסיפור הגאולה של עם ישראל בארצו. אחרי יותר מעשרים שנה של עיכובים, לחצים, הבטחות ערב בחירות ושברי חלומות – אנחנו עומדים כאן במעלה אדומים, ומכריזים בקול ברור: הפקק נשבר, תכנית E1 יוצאת לדרך! במשך שני עשורים אמרו לנו “עוד מעט”, “זה בדרך”, “מיד אחרי הבחירות”. היום, סוף סוף, אנחנו מממשים את ההבטחה ומחברים את מעלה אדומים לירושלים בחיבור אסטרטגי, ביטחוני ודמוגרפי, שמבטיח את בירתנו המאוחדת לדורי דורות. אני רוצה בראש ובראשונה להודות לנשיא טראמפ ולצוותו ולשגריר האקבי. ידידי אמת של ישראל כפי שלא היו לנו מעולם, ועוד יותר מזה אנשי אמת עם קול מוסרי צלול וברור שלא מתבלבל מול צביעות המערב. קול שמבין שאסור לתת פרס לטרור. קול שמבין שמדינה פלשתינית תסכן את קיומה של ישראל ושאסור בשום אופן לסכן את קיומה של ישראל, מדינה יהודית אחת ויחידה בעולם שרמה אחרי 2000 שנות גלות ונדידות ורדיפות שחווה העם היהודי. קול שמבין שיהודה ושומרון הם חלק בלתי נפרד מהארץ שלנו, זו שהקדוש ברוך הוא הבטיח לאברהם אבינו ונתן לנו לפני אלפי שנים. אני רוצה להודות גם לראש הממשלה בנימין נתניהו, שאני אמנם בויכוח נוקב איתו בימים האלה על המשך המלחמה בעזה עד הניצחון המוחלט והשמדת חמאס, אבל במה שנוגע ליהודה ושומרון הוא מגבה ומאפשר לי לחולל את המהפכה בשנתיים וחצי האחרונות. אני רוצה להודות לשותפיי לדרך – לראש מועצת יש״ע ישראל גנץ, שמוביל במנהיגות את ההתיישבות בכל רחבי יהודה ושומרון; לראש עיריית מעלה אדומים גיא יפרח, שמוביל עיר פורחת ומתרחבת, עיר שהיא חומת המגן של ירושלים ממזרח; ולשותפי הקרוב, מי שעומד בראש מינהלת ההתיישבות, יהודה אליהו – שותף נאמן, איש חזון ועשייה, שמדי יום הופך חלומות תכנוניים למציאות על הקרקע. לראש העיר הקודם בני כשריאל – שדחף וקידם את תכנית E1 במשך שנים ארוכות; ולשותפי הקרוב, יהודה אליהו – ראש מינהלת ההתיישבות, איש חזון וביצוע שהופך חלומות למציאות על הקרקע. להלל רוט סגן רמ״א שמאז כניסתו לתפקיד מוביל תהליכים בהצלחה רבה, ליהודה אלקלעי מנהל לשכת התכנון ולמאור סבג היועץ המשפטי של לשכת התכנון על שיתוף פעולה פורה, ולמאור זולדן אחראי על התכנון במינהלת שיחד עם כל אנשי המינהלת עובדים ימים ולילות כדי לממש את ריבונותינו בשטח. עם ישראל שב לנחלת אבותיו. אנחנו בונים ומפתחים בכל מרחבי ארצנו – מהגליל ועד הנגב, מהבקעה ועד ההר, כאן ביהודה ובשומרון. כל בית שנבנה הוא חוליה בשרשרת הדורות, כל משפחה שנקלטת היא הצהרת ריבונות, כל שכונה חדשה היא עוד מסמר בחיזוק אחיזתנו בארץ הזו. זו לא רק תכנית תכנונית – זו אמירה ציונית מהדהדת: ירושלים המאוחדת היא בירתנו הנצחית, ומעלה אדומים היא חלק בלתי נפרד ממנה. אישור תכנית המתאר ב E1 מצטרף לשורה של מהלכים ענקיים שביצענו ואנחנו מבצעים כדי לחזק את מעלה אדומים ולהכפיל אותה. אישרנו 3500 יחידות דיור בשכונת נופי הסלע והוצאנו אותם כבר למכרז לבניה, הכרזנו על 2700 דונם אדמות מדינה בשטח G ואנחנו מקדמים שם יחד עם משרד השיכון תכניות לאלפי יחידות דיור נוספות, יחד עם ראש העיר הנהדר של העיר אנחנו עובדים על הסכם גג ענק, הראשון שיחתם בע"ה ביהודה ושומרון, שיקפיץ את התשתיות, הפיתוח ומבני הציבור, אישרנו 300 מלש"ח לביצוע כביש מרקם חיים ועוד ועוד. אסיים בדברי ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל: ״כל הכבוד למוסדות או"ם וחברותיה, אבל כל עוד נבואת ישעיהו: "ולא יישא גוי אל גוי חרב" לא נתקיימה, וכל עוד שכנינו זוממים לכלותנו – לא ייכון ביטחוננו, אלא על כוחנו אנו. עתידנו אינו תלוי במה יאמרו הגויים, אלא במה יעשו היהודים!

בצלאל סמוטריץ'

21,930 次观看 • 1 年前

גאונות של שכנות יש לי חבר גאון. אבל לא סתם גאון, דוקטור איוול. בעצם הוא לא דוקטור איוול לטובים, הוא דוקטור איוול לרעים. 20 שנים שאנחנו פועלים יחד בדארקווב והדברים שהוא עשה עבור העם היהודי ראויים להדלקת משואה. לא משואה, מדורה. לא מדורה, מידברן. הוא באמת איש נפלא ואהבתי אליו גדולה מאהבת יונתן לדוד, אבל לא בגיי. יש לי מעט אנשים בחיים שאם יצלצלו באמצע הלילה ויגידו שהם תקועים על כביש בנבאדה, אני מכרטס את עצמי מהמיטה. הוא אחד מהם. עשרים שנים שאנחנו מכירים. יש לו מוח פרא אדם. הוא יודע להגיע לכל אדם בעולם וNSO זה מאזדה 3 לעומת הF1 שהוא ואני לא כותב את זה בלי ידע. לא פעם אני מראה לו פה תגובות של יוזרים והוא מפלטר בוטים או לא ולא פעם ידע להביא מספר טלפון של יוזר אנונימי. היכולות שלו מעבר לקוד, הוא משחד שוחד כל מיני מכל מיני שיושבים בתוך החברות. כזה טיפוס. ורק אדם אחד הוא לא הצליח לעבור בחיים שלו. את השכנה שלו. עדנה. עדנה ראש אבן. מתגוררת דירה ליד. חיה לבד. והיא סמל מהות הקארן. עדנה חיה עבור פשפוש בחיי אחרים. בת 50 פלוס. אין ילדים. אין בעל. אין בנזוג. יש תוכי בשם אלישע וקטנוניות של מורדכי דוד מצלמה לפנים. אלירן חולצה אפורה למד ממנה להידחף. הוא נדחף לפריים, היא לחיים. מדובר באישה שעוברת על שעון המים של דיירי הבניין ומשחילה לתיבות הדואר מכתבים תקיפים על בזבוז מים. אין לה רכב. אבל יש חניה. והיא לא תשכיר אותה גם לא לבורא עולם. החניה שלה זה מקור העונג כמו צמח טורף שמחכה שזבוב ימשך לקריצתו. מי שמחנה, מאבד אוויר. אין התראות. יש וונטיל. והדוקטור סובל ממנה מלא. הוא איש של לילה. הולך לישון בשבע בבוקר וקם באחת. בלילות הוא עובד עם טראנס ברמקולים. הביטים מסדרים לו חשיבה. ולעדנה זה מפריע לישון אז היא מזמינה משטרה. או מורידה שאלטר. או דופקת בדלת. אבל הביטים חשובים לדוקטור. אז הוא למד לשמור על ווליום. אלף פעם אמרתי לו שים אוזניות, הוא לא מסוגל, זה מפריע לו. אבל עדנה שומעת דרך קירות. ביט קטן והיא דופקת בדלת. התישה אותו. רסמי התישה. ואז הוא קרא באיזה ספר משפט. ״אנשים מתעקשים על מה שאין להם שליטה״. אחרי שכנות רעה של כמעט עשור, דוקטור איוול פיצח אותה. עשור שאני שומע ממנו איך היא ממררת לו את החיים, ולפני חודש כתב לי: ״ניצחתי את העדנה״. הוא פיתח לעדנה אפליקציה שהיא יכולה לשלוט לו על הווליום של המוזיקה. התקין לה והעביר את השליטה לידיים שלה. עדנה שולטת בווליום. פתאום היא הפסיקה להתלונן. פתאום הם מצאו יחד את ״הווליום הנכון״, כזה שלא מפריע לה, ומאפשר לו להינות. עברו כמה ימים, ועדנה שוב התפלפה. זה לא הווליום, זה הבסים. אז הדוקטור הוסיף לה יכולת שליטה על הבסים. בהתחלה היא מחקה לו את הבס. והוא מהצד שלו הגביר קצת, ואז הורידה, והוא הרים, ואז מצאו יחד את הסוויט ספוט ומאז כבר כמה שבועות שהיא לא נגעה בווליום, או בבס. ומה שעדנה לא יודעת, זה שהדוקטור שינה בממשק את המספור. עדנה מביטה על הצג, רואה 61 ונרגעת. אבל בפועל, הביט על 90. גאון. לפעמים צריכים לתת את ההגה בידיים של זה שמתלונן על הסיבובים.
0:23

גאונות של שכנות יש לי חבר גאון. אבל לא סתם גאון, דוקטור איוול. בעצם הוא לא דוקטור איוול לטובים, הוא דוקטור איוול לרעים. 20 שנים שאנחנו פועלים יחד בדארקווב והדברים שהוא עשה עבור העם היהודי ראויים להדלקת משואה. לא משואה, מדורה. לא מדורה, מידברן. הוא באמת איש נפלא ואהבתי אליו גדולה מאהבת יונתן לדוד, אבל לא בגיי. יש לי מעט אנשים בחיים שאם יצלצלו באמצע הלילה ויגידו שהם תקועים על כביש בנבאדה, אני מכרטס את עצמי מהמיטה. הוא אחד מהם. עשרים שנים שאנחנו מכירים. יש לו מוח פרא אדם. הוא יודע להגיע לכל אדם בעולם וNSO זה מאזדה 3 לעומת הF1 שהוא ואני לא כותב את זה בלי ידע. לא פעם אני מראה לו פה תגובות של יוזרים והוא מפלטר בוטים או לא ולא פעם ידע להביא מספר טלפון של יוזר אנונימי. היכולות שלו מעבר לקוד, הוא משחד שוחד כל מיני מכל מיני שיושבים בתוך החברות. כזה טיפוס. ורק אדם אחד הוא לא הצליח לעבור בחיים שלו. את השכנה שלו. עדנה. עדנה ראש אבן. מתגוררת דירה ליד. חיה לבד. והיא סמל מהות הקארן. עדנה חיה עבור פשפוש בחיי אחרים. בת 50 פלוס. אין ילדים. אין בעל. אין בנזוג. יש תוכי בשם אלישע וקטנוניות של מורדכי דוד מצלמה לפנים. אלירן חולצה אפורה למד ממנה להידחף. הוא נדחף לפריים, היא לחיים. מדובר באישה שעוברת על שעון המים של דיירי הבניין ומשחילה לתיבות הדואר מכתבים תקיפים על בזבוז מים. אין לה רכב. אבל יש חניה. והיא לא תשכיר אותה גם לא לבורא עולם. החניה שלה זה מקור העונג כמו צמח טורף שמחכה שזבוב ימשך לקריצתו. מי שמחנה, מאבד אוויר. אין התראות. יש וונטיל. והדוקטור סובל ממנה מלא. הוא איש של לילה. הולך לישון בשבע בבוקר וקם באחת. בלילות הוא עובד עם טראנס ברמקולים. הביטים מסדרים לו חשיבה. ולעדנה זה מפריע לישון אז היא מזמינה משטרה. או מורידה שאלטר. או דופקת בדלת. אבל הביטים חשובים לדוקטור. אז הוא למד לשמור על ווליום. אלף פעם אמרתי לו שים אוזניות, הוא לא מסוגל, זה מפריע לו. אבל עדנה שומעת דרך קירות. ביט קטן והיא דופקת בדלת. התישה אותו. רסמי התישה. ואז הוא קרא באיזה ספר משפט. ״אנשים מתעקשים על מה שאין להם שליטה״. אחרי שכנות רעה של כמעט עשור, דוקטור איוול פיצח אותה. עשור שאני שומע ממנו איך היא ממררת לו את החיים, ולפני חודש כתב לי: ״ניצחתי את העדנה״. הוא פיתח לעדנה אפליקציה שהיא יכולה לשלוט לו על הווליום של המוזיקה. התקין לה והעביר את השליטה לידיים שלה. עדנה שולטת בווליום. פתאום היא הפסיקה להתלונן. פתאום הם מצאו יחד את ״הווליום הנכון״, כזה שלא מפריע לה, ומאפשר לו להינות. עברו כמה ימים, ועדנה שוב התפלפה. זה לא הווליום, זה הבסים. אז הדוקטור הוסיף לה יכולת שליטה על הבסים. בהתחלה היא מחקה לו את הבס. והוא מהצד שלו הגביר קצת, ואז הורידה, והוא הרים, ואז מצאו יחד את הסוויט ספוט ומאז כבר כמה שבועות שהיא לא נגעה בווליום, או בבס. ומה שעדנה לא יודעת, זה שהדוקטור שינה בממשק את המספור. עדנה מביטה על הצג, רואה 61 ונרגעת. אבל בפועל, הביט על 90. גאון. לפעמים צריכים לתת את ההגה בידיים של זה שמתלונן על הסיבובים.

IA🏴‍☠️

50,951 次观看 • 5 个月前

אייל ברקוביץ' הוא אשף תקשורת, פנומן שמצליח להוציא מהמרואיינים שלו את כל האמת, להראות אותם במלוא עליבותם ולחשוף את ערוותם. המראות והקולות שעולים באולפן 13 של מוריה וברקו, קשים לעיכול לבטח כשרואים את התגובות, האמירות ושפת הגוף של מוריה אסרף, שסופחה לברקו כמו קישוט יפה למצויינות העיתונאית של ברקו. אתמול בתוכנית, ברקו הגיע לשיאים חדשים מול סגן יו"ר הכנסת, אלי רביבו, ומול השר העבריין הכהניסט איתמר בן גביר. נתניהו שאליבא דה רביבו "רגיש לעדות המזרח" מחזיר לתפקיד דוברו את זיו אגמון, מי שכינה את יוצאי עדות המזרח "בבונים". רביבו, מזרחי אסלי בעצמו, מוחל לנתניהו על המינוי הכושל, מוחל לנתניהו גם על אמירות גזעניות שלו בעבר נגד יוצאי עדות המזרח, מספר לעצמו ומשכנע את עצמו בסיפורי פנטזיה ונדמה לי. כך רביבו אמר אתמול אצל מוריה וברקו: "הוא (נתניהו) מאוד רגיש לעדות המזרח, הוא מכיר על איזה ענף הוא יושב עשרות שנים והוא לא יפגע באותו קהל ששם אותו פעם אחר פעם בכיסא ראש הממשלה". בלי להיות מומחים גדולים באנתרופולוגיה, אתם מבינים את הדפיקות המובנית אצל חלקים גדולים מיוצאי עדות המזרח? אתם מבינים את הבכיינות ותחושת הדפיקות שלהם שעוברת אצל חלק לא מבוטל מהם? רביבו פשוט משיר מבט למצלמה ואומר לעצמו, נתניהו מספק לי מעמד, משכורת לא רעה, ברקו ומוריה מזמינים אותי לראיונות בטלויזיה, מה רע לי בחיים, הרי ללא נתניהו במקרה הטוב הייתי יו"ר וועד הבית ולכן אני מאפשר לנתניהו, סביבתו הקרובה, אנשי לשכתו, רעייתו ובנו, להשפיל אותי ואת מוצאי, לזלזל בי, לירוק עלי, לעשות דאחקות על חשבוני, העיקר שבחיים אין לי דאגות פרנסה על הראש והילדים שלי יכולים לספר לחברים שלהם שדלתו של ראש הממשלה פתוחה בפני, אבא שלהם מתי שבא לו והוא מלקק לביבי בכל פעם שמתחשק לו. רביבו הוא המראה, השיקוף, ההסבר להמשך התמיכה הגורפת של יוצאי עדות המזרח בנתניהו, איזו עליבות, איזה חוסר כבוד עצמי, איזה אנשים קטנים, בזויים ובשורה התחתונה, בוגדים, נבערים, פשוט עלובי חיים ולא מוכשרים שמעבירים את נכשלותם מדור לדור.נתניהו הוא אמן נכלולי בקיבוע מצבם, בעיקר בפריפריה. ראיון נוסף אתמול אצל מוריה וברקו היה מול יו"ר הג'יהאד היהודי, סליחה סליחה, יו"ר עוצמה יהודית, השר איתמר בן גביר, טיפוס ילדותי, אותו עבריין כהניסט שכבר כמה חודשים מסתובב זחוח עם סיכת חבל תליה על דש צווארון המקטורן שלו. בן גביר נשאל על ה"ניצחון המוחלט" בעזה והאידיוט הלכאורה פאשיסט מתחמק מהשאלה ועונה בלי כל קשר לשאלה "אבל מה שעשינו באיראן, ואו איזה יופי... אנחנו 60-65% 70% בדרך לשם" ברקו שם קצוץ, לא מתרגש מבן גביר ומהשקרים שלו, מסתכל לכהניסט בעיניים ומשיא לו עצה לגבי המפגינים נגד המלחמה בכיכר הבימה "יש שם 1000 איש, תן להם להפגין, מה אכפת לך". החירטוטים, גיבובי השקרים והבדיות שבן גביר מוציא מפיו לאחר הטיפ של ברקו, הם פשוט מאסטרפיס באבחון אישיותו המניפולטיבית, הצבועה והנכלולית של מי שעומד בראש הזרוע המדינית של גדודי הג'יהאד היהודי ביהודה ושומרון. זה מה שענה בן גביר לברקו: "החלטת בג"ץ מופקרת... המפגינים הם אחים שלי...". ברקו מכיר בע"פ את הטריקים והשטיקים של המרואיין בן גביר מחדד את הטיפ שלו לבן גביר, פשוט שלא ישלח שוטרים להפגנות בכיכר הבימה, בדיוק כמו שלא שלח להתכנסויות המופקרות בבני ברק. בן גביר השקרן המסית עונה לברקו שהקפלניסטים בבימה חוסמים כבישים ובבני ברק לא, אמירה שהיא שקר מוחלט. בן גביר המופרע המופקר, משקר לברקו ולצופים מצח נחושה כדי להסביר את מהלכיו ההזויים, הבזויים והלא חוקיים נגד נגד פעילויות המחאה. בן גביר מתחיל להבין לאיזו פינה ברקו הצמיד אותו ואז הוא הוא מיתמם שלא הוא בכלל שולח את השוטרים, מה שנקרא כולנו בטוחים ומאמינים לסיפורי האלף לילה ולילה שלו. בן גביר ממשיך וחושף ידיעה "סנסציונית". הוא עצמו, האיש שהפך את משטרת ישראל לצעצוע פרטי שלו כדי שיגן על שרידותה של ממשלת הדמים וכדי שתמגר את חופש הביטוי בישראל, טוען שאינו מתערב במינויים במשטרה, התגובה בשפת הגוף של ברקו לאמירות המגוחכות האלה של בן גביר, מספרות את כל הסיפור. "מוריה וברקו" היא תוכנית טלוויזיה שלא עושה חשבון לאף אחד, ברור שבזכות איל ברקוביץ' הנהדר והאותנטי. כל מרואיין שמגיע לברקו עובר "שיקוף" שחושף את שקריו, כוונותיו ועוונותיו בלי שבכלל שם לב שעשה כך בראייתי מדובר בתוכנית שצריך לקטלג אותה כסוגה עלית, כמובן שלא בגלל מוריה אסרף, ביביסטית לאומנית במסווה, סוס טרויאני בערוץ 13. אבל... מצוין שמוריה שם לצידו של ברקו, חשוב שיהיה פלורליזם של דעות גם בערוץ 13 המצוין. איתמר בן גביר Moriah Asraf Eyal Berkovic חדשות 13 ערוץ 13
2:07

אייל ברקוביץ' הוא אשף תקשורת, פנומן שמצליח להוציא מהמרואיינים שלו את כל האמת, להראות אותם במלוא עליבותם ולחשוף את ערוותם. המראות והקולות שעולים באולפן 13 של מוריה וברקו, קשים לעיכול לבטח כשרואים את התגובות, האמירות ושפת הגוף של מוריה אסרף, שסופחה לברקו כמו קישוט יפה למצויינות העיתונאית של ברקו. אתמול בתוכנית, ברקו הגיע לשיאים חדשים מול סגן יו"ר הכנסת, אלי רביבו, ומול השר העבריין הכהניסט איתמר בן גביר. נתניהו שאליבא דה רביבו "רגיש לעדות המזרח" מחזיר לתפקיד דוברו את זיו אגמון, מי שכינה את יוצאי עדות המזרח "בבונים". רביבו, מזרחי אסלי בעצמו, מוחל לנתניהו על המינוי הכושל, מוחל לנתניהו גם על אמירות גזעניות שלו בעבר נגד יוצאי עדות המזרח, מספר לעצמו ומשכנע את עצמו בסיפורי פנטזיה ונדמה לי. כך רביבו אמר אתמול אצל מוריה וברקו: "הוא (נתניהו) מאוד רגיש לעדות המזרח, הוא מכיר על איזה ענף הוא יושב עשרות שנים והוא לא יפגע באותו קהל ששם אותו פעם אחר פעם בכיסא ראש הממשלה". בלי להיות מומחים גדולים באנתרופולוגיה, אתם מבינים את הדפיקות המובנית אצל חלקים גדולים מיוצאי עדות המזרח? אתם מבינים את הבכיינות ותחושת הדפיקות שלהם שעוברת אצל חלק לא מבוטל מהם? רביבו פשוט משיר מבט למצלמה ואומר לעצמו, נתניהו מספק לי מעמד, משכורת לא רעה, ברקו ומוריה מזמינים אותי לראיונות בטלויזיה, מה רע לי בחיים, הרי ללא נתניהו במקרה הטוב הייתי יו"ר וועד הבית ולכן אני מאפשר לנתניהו, סביבתו הקרובה, אנשי לשכתו, רעייתו ובנו, להשפיל אותי ואת מוצאי, לזלזל בי, לירוק עלי, לעשות דאחקות על חשבוני, העיקר שבחיים אין לי דאגות פרנסה על הראש והילדים שלי יכולים לספר לחברים שלהם שדלתו של ראש הממשלה פתוחה בפני, אבא שלהם מתי שבא לו והוא מלקק לביבי בכל פעם שמתחשק לו. רביבו הוא המראה, השיקוף, ההסבר להמשך התמיכה הגורפת של יוצאי עדות המזרח בנתניהו, איזו עליבות, איזה חוסר כבוד עצמי, איזה אנשים קטנים, בזויים ובשורה התחתונה, בוגדים, נבערים, פשוט עלובי חיים ולא מוכשרים שמעבירים את נכשלותם מדור לדור.נתניהו הוא אמן נכלולי בקיבוע מצבם, בעיקר בפריפריה. ראיון נוסף אתמול אצל מוריה וברקו היה מול יו"ר הג'יהאד היהודי, סליחה סליחה, יו"ר עוצמה יהודית, השר איתמר בן גביר, טיפוס ילדותי, אותו עבריין כהניסט שכבר כמה חודשים מסתובב זחוח עם סיכת חבל תליה על דש צווארון המקטורן שלו. בן גביר נשאל על ה"ניצחון המוחלט" בעזה והאידיוט הלכאורה פאשיסט מתחמק מהשאלה ועונה בלי כל קשר לשאלה "אבל מה שעשינו באיראן, ואו איזה יופי... אנחנו 60-65% 70% בדרך לשם" ברקו שם קצוץ, לא מתרגש מבן גביר ומהשקרים שלו, מסתכל לכהניסט בעיניים ומשיא לו עצה לגבי המפגינים נגד המלחמה בכיכר הבימה "יש שם 1000 איש, תן להם להפגין, מה אכפת לך". החירטוטים, גיבובי השקרים והבדיות שבן גביר מוציא מפיו לאחר הטיפ של ברקו, הם פשוט מאסטרפיס באבחון אישיותו המניפולטיבית, הצבועה והנכלולית של מי שעומד בראש הזרוע המדינית של גדודי הג'יהאד היהודי ביהודה ושומרון. זה מה שענה בן גביר לברקו: "החלטת בג"ץ מופקרת... המפגינים הם אחים שלי...". ברקו מכיר בע"פ את הטריקים והשטיקים של המרואיין בן גביר מחדד את הטיפ שלו לבן גביר, פשוט שלא ישלח שוטרים להפגנות בכיכר הבימה, בדיוק כמו שלא שלח להתכנסויות המופקרות בבני ברק. בן גביר השקרן המסית עונה לברקו שהקפלניסטים בבימה חוסמים כבישים ובבני ברק לא, אמירה שהיא שקר מוחלט. בן גביר המופרע המופקר, משקר לברקו ולצופים מצח נחושה כדי להסביר את מהלכיו ההזויים, הבזויים והלא חוקיים נגד נגד פעילויות המחאה. בן גביר מתחיל להבין לאיזו פינה ברקו הצמיד אותו ואז הוא הוא מיתמם שלא הוא בכלל שולח את השוטרים, מה שנקרא כולנו בטוחים ומאמינים לסיפורי האלף לילה ולילה שלו. בן גביר ממשיך וחושף ידיעה "סנסציונית". הוא עצמו, האיש שהפך את משטרת ישראל לצעצוע פרטי שלו כדי שיגן על שרידותה של ממשלת הדמים וכדי שתמגר את חופש הביטוי בישראל, טוען שאינו מתערב במינויים במשטרה, התגובה בשפת הגוף של ברקו לאמירות המגוחכות האלה של בן גביר, מספרות את כל הסיפור. "מוריה וברקו" היא תוכנית טלוויזיה שלא עושה חשבון לאף אחד, ברור שבזכות איל ברקוביץ' הנהדר והאותנטי. כל מרואיין שמגיע לברקו עובר "שיקוף" שחושף את שקריו, כוונותיו ועוונותיו בלי שבכלל שם לב שעשה כך בראייתי מדובר בתוכנית שצריך לקטלג אותה כסוגה עלית, כמובן שלא בגלל מוריה אסרף, ביביסטית לאומנית במסווה, סוס טרויאני בערוץ 13. אבל... מצוין שמוריה שם לצידו של ברקו, חשוב שיהיה פלורליזם של דעות גם בערוץ 13 המצוין. איתמר בן גביר Moriah Asraf Eyal Berkovic חדשות 13 ערוץ 13

Danny Gallant דני גלנט

30,191 次观看 • 5 个月前

סיפור שיפתיע אתכם ממש אבל יושבת לי בתור לרופא בוכה מכאבים כל האיפור מרוח לי על הפרצוף נראית כמו רקון עם תסמונת כלשהי. כי הבוקר שוב החריפו הכאבים ביד שלי שעברה ניתוח אחרי שברים קשים לפני שנה. שוב הפנו אותי בתור מזורז לאורתופד, שוב נתנו לי מרשם לאנטי דלקתי כי שוב חזרה לי הדלקת הכרונית שעושה לי כאבים של השטן בזמן שאני מחכה לבדיקות mri כדי לבדוק מה קורה עם הרצועה. בקיצור סיימתי, אז יושבת בתור לבית מרקחת בוכייה סובלת מכאבים באמת באמת נוראיים. מגיע איש טוב לב כמובן מלא בנתינה ואהבה, ושואל אותי למה בכיתי. עניתי לו ״כי כאב לי ממש-״ עוד לא סיימתי את המשפט והוא אמר לי ״לא את לא מבינה, שאלתי כי ראיתי שאת בוכה אז אמרתי שזה בטח כי את שמנה קצת״ הוא אמר בזמן שהדגים עם הידיים המחשה של הבטן הגדולה שלי והוסיף: ״אז אם את רוצה לרזות שתדעי…״ עצרתי אותו ואמרתי ״לא צריך זה בסדר תודה״ מי שמכיר אותי כבר יודע שזו לא הפעם הראשונה, לא השנייה, לא המאה וגם כנראה לא האחרונה שזרים מטיפים, ממליצים לי המלצות, מעירים או מתערבים. כמעט אף פעם אני לא מצליחה להיות ״לא נחמדה״ ולהציב גבול, במיוחד כשמדובר באדם מבוגר שאין לי כוח לחנך. אני צריכה לעבוד על זה ולהשתפר בהצבת גבולות ואני יודעת. אז למרות שסירבתי בעדינות הוא המשיך: ״תלכי לחוות התבלינים, לסכרת ולהרזיה את נוסעת ושלושה חודשים את יורדת 25 קילו״. הוא סיים לשפוך את שעל ליבו, סינן לעברי ״חבל חבל״, והמשיך ביום שלו. חחחחחחחחחחח כבר מזמןןןןןן שאני לא נפגעת מזרים הזויים כאלה ברחוב. סיפרתי לאמא שלי ונקרעתי מצחוק, כי זר פשוט לא יבין. זר לא יבין איך זה להתקיים במרחב הציבורי ולקבל המלצות רפואיות על בסיס יום יומי *כל פעם* שיוצאת מהבית - כי אני שמנה. זר באמת באמת לא יבין את הכמויות על כמויות של אנשים כאלה שמגיעים ומטיפים לי מבלי לדעת עליי כלום ושום דבר. והפעם זה היה כבר ממש קורע, כי הוא כפה את העצה המהממת שלו תוך כדי שאני בוכה וסובלת מכאבים ולמרות שאמרתי שאני לא מעוניינת. באמת אבל באמת נשגב מבינתי איך אדם מרשה לעצמו להתנהג ככה. באמת. עזבו את זה שאני אחרי אשפוז במחלקת הפרעות אכילה, מתמודדת נפש ומטופלת בין היתר גם אצל דיאטנית, עושה תהליך ועובדת על עצמי כדי לשמור על הבריאות הנפשית והפיזית שלי. באמת עזבו, זה בכלל לא משנה אפילו. גם אם הייתי רוצה את העצה הזו - הדרך שבה אנשים מרשים לעצמם להתנהל מול אדם זר נטו כי הוא שמן שבחר לצאת מהבית, זו חוצפה ברמה כבר ממש מגוחכת. וזה כמובן, עלול לעשות הרבה יותר נזק מאשר תועלת. ואני לא כותבת את זה ממקום פגיע חלילה. גם אין לי מסר חשוב פה, הרי אנשים כאלה ימשיכו להעיר לאחרים לא משנה מה יגידו להם - אני לא אצליח לחנך אותם וגם ויתרתי מזמן על לנסות. סתם משתפת כדי שמי שאולי לא מבין כמה זה נפוץ, יקרא את הפוסט שלי ויבין - אני לא יכולה לצאת מהבית בלי שזרים ניגשים אליי ככה. לא קורה מצב כזה שאני פשוט מתקיימת בעולם ואין למישהו משהו לומר. זהו, פרקתי יום טוב וניפגש בחוות התבלינים ❤️‍🩹 (התחלתי את הפוסט בלכתוב שתופתעו, הופתעתם? לא? אחלה גם אני לא) הספקתי סתם בשביל הקטע להקליט את החלק האחרון של השיחה, מתלבטת אם להתחיל אוסף של כאלה.
0:24

סיפור שיפתיע אתכם ממש אבל יושבת לי בתור לרופא בוכה מכאבים כל האיפור מרוח לי על הפרצוף נראית כמו רקון עם תסמונת כלשהי. כי הבוקר שוב החריפו הכאבים ביד שלי שעברה ניתוח אחרי שברים קשים לפני שנה. שוב הפנו אותי בתור מזורז לאורתופד, שוב נתנו לי מרשם לאנטי דלקתי כי שוב חזרה לי הדלקת הכרונית שעושה לי כאבים של השטן בזמן שאני מחכה לבדיקות mri כדי לבדוק מה קורה עם הרצועה. בקיצור סיימתי, אז יושבת בתור לבית מרקחת בוכייה סובלת מכאבים באמת באמת נוראיים. מגיע איש טוב לב כמובן מלא בנתינה ואהבה, ושואל אותי למה בכיתי. עניתי לו ״כי כאב לי ממש-״ עוד לא סיימתי את המשפט והוא אמר לי ״לא את לא מבינה, שאלתי כי ראיתי שאת בוכה אז אמרתי שזה בטח כי את שמנה קצת״ הוא אמר בזמן שהדגים עם הידיים המחשה של הבטן הגדולה שלי והוסיף: ״אז אם את רוצה לרזות שתדעי…״ עצרתי אותו ואמרתי ״לא צריך זה בסדר תודה״ מי שמכיר אותי כבר יודע שזו לא הפעם הראשונה, לא השנייה, לא המאה וגם כנראה לא האחרונה שזרים מטיפים, ממליצים לי המלצות, מעירים או מתערבים. כמעט אף פעם אני לא מצליחה להיות ״לא נחמדה״ ולהציב גבול, במיוחד כשמדובר באדם מבוגר שאין לי כוח לחנך. אני צריכה לעבוד על זה ולהשתפר בהצבת גבולות ואני יודעת. אז למרות שסירבתי בעדינות הוא המשיך: ״תלכי לחוות התבלינים, לסכרת ולהרזיה את נוסעת ושלושה חודשים את יורדת 25 קילו״. הוא סיים לשפוך את שעל ליבו, סינן לעברי ״חבל חבל״, והמשיך ביום שלו. חחחחחחחחחחח כבר מזמןןןןןן שאני לא נפגעת מזרים הזויים כאלה ברחוב. סיפרתי לאמא שלי ונקרעתי מצחוק, כי זר פשוט לא יבין. זר לא יבין איך זה להתקיים במרחב הציבורי ולקבל המלצות רפואיות על בסיס יום יומי *כל פעם* שיוצאת מהבית - כי אני שמנה. זר באמת באמת לא יבין את הכמויות על כמויות של אנשים כאלה שמגיעים ומטיפים לי מבלי לדעת עליי כלום ושום דבר. והפעם זה היה כבר ממש קורע, כי הוא כפה את העצה המהממת שלו תוך כדי שאני בוכה וסובלת מכאבים ולמרות שאמרתי שאני לא מעוניינת. באמת אבל באמת נשגב מבינתי איך אדם מרשה לעצמו להתנהג ככה. באמת. עזבו את זה שאני אחרי אשפוז במחלקת הפרעות אכילה, מתמודדת נפש ומטופלת בין היתר גם אצל דיאטנית, עושה תהליך ועובדת על עצמי כדי לשמור על הבריאות הנפשית והפיזית שלי. באמת עזבו, זה בכלל לא משנה אפילו. גם אם הייתי רוצה את העצה הזו - הדרך שבה אנשים מרשים לעצמם להתנהל מול אדם זר נטו כי הוא שמן שבחר לצאת מהבית, זו חוצפה ברמה כבר ממש מגוחכת. וזה כמובן, עלול לעשות הרבה יותר נזק מאשר תועלת. ואני לא כותבת את זה ממקום פגיע חלילה. גם אין לי מסר חשוב פה, הרי אנשים כאלה ימשיכו להעיר לאחרים לא משנה מה יגידו להם - אני לא אצליח לחנך אותם וגם ויתרתי מזמן על לנסות. סתם משתפת כדי שמי שאולי לא מבין כמה זה נפוץ, יקרא את הפוסט שלי ויבין - אני לא יכולה לצאת מהבית בלי שזרים ניגשים אליי ככה. לא קורה מצב כזה שאני פשוט מתקיימת בעולם ואין למישהו משהו לומר. זהו, פרקתי יום טוב וניפגש בחוות התבלינים ❤️‍🩹 (התחלתי את הפוסט בלכתוב שתופתעו, הופתעתם? לא? אחלה גם אני לא) הספקתי סתם בשביל הקטע להקליט את החלק האחרון של השיחה, מתלבטת אם להתחיל אוסף של כאלה.

Maya Lee

10,478 次观看 • 6 个月前

אורן נהרי האדיר נפרד מהרדיו: "המחלה לוקחת ממני את אחד הדברים שאני הכי אוהב" "המחלה לוקחת ממני בהדרגה וללא רחם את היכולת לעשות את אחד הדברים שאני הכי אוהב - לספר לכם בקולי שלי מה קורה בעולם", אמר העיתונאי, המגיש והעורך אורן נהרי בתכנית הרדיו האחרונה שלו בכאן רשת ב', שהוקלטה מראש ושודרה הבוקר (שבת). נהרי, מבכירי עיתונאי חדשות החוץ בישראל, נפרד ממאזיני תכניתו "שבת עם אורן נהרי", על רקע מצבו הבריאותי בעקבות התמודדותו עם מחלת ALS. "בוקר טוב ושבת שלום לכם, המאזינות והמאזינים", אמר נהרי בפתיחת התוכנית. "ראשית, הודעה לא קלה. זו התוכנית האחרונה של 'שבת עם אורן נהרי' והפודקאסט 'שנה בשעה'. כידוע לרבים מכם, אני חולה בניוון שרירים. המחלה מתקדמת במהירות. היא כבר פוגעת במערכות הנשימה, הבליעה והדיבור, ולא אוכל להמשיך ולשדר. מכיוון שזו התוכנית האחרונה בחרתי בשעה הראשונה לתת מבט על מצב העולם היום, מבחינה מדעית ומבינה מדינית ולהשמיע כמה מהשירים האהובים עליי ביותר. בשעה השנייה, 'שנה בשעה' - ושוב, צר לי מאוד שלא נסיים את מסענו עד תום המאה ה־20, אבל נסיים את שנת 1961 עם טביעת האוניה אגוז, המאבק על השלטון בסין, חיסול הרודן טרוחיו וההפיכה הצבאית בדרום קוריאה". בהמשך התכנית, אמר נהרי: "בשבוע שבו התבשרנו על עלייה של 12% בהאזנה לתוכנית, 162 אלף בני אדם כל שבת בבוקר - וזאת בלי לספור את כל ההאזנות הנדחות, בשידורים חוזרים ובאונליין - זה השבוע שבו אני נפרד מכם. יש רגעים בחיים שאדם מדמיין מראש איך יראו. מתברר שהמציאות תמיד שונה. חשבתי לא פעם על הרגע שבו אצטרך לומר שלום לבמה הזו. תמיד דמיינתי אותו רחוק, אי שם באופק, לא כאן, לא עכשיו. אבל המחלה לא שואלת אותנו מתי נוח לנו". "התחלתי את דרכי במקום שונה לגמרי מהמקום שבו אני עומד היום. מדור הספורט היה הבית הראשון שלי בעיתונות, שם למדתי את יסודות המקצוע. אבל בדסק חוץ מצאתי את מקומי. מול מסכי החדשות, הטלקסים הישנים, הדיווחים מרואנדה, מנפילת חומת ברלין, מהפיגוע במגדלי התאומים ושאר תמונות שלא נמחקות מהזיכרון שאת חלקן סיקרתי מהשטח, ידעתי: עיתונות איננה רק מקצוע. היא שליחות. לספר את מה שקורה שם, במקומות שרחוקים מדי בשביל שרוב האנשים יראו אותם במו עיניהם, ולתת להם קול, פנים, משמעות. המוטו שלי היה ונשאר: לספר את העובדות החשובות ביותר בצורה המעניינת ביותר". "במשך השנים הייתה לי הזכות להביא אליכם, עם קולגות וחברים, את 'רואים עולם', 'גלובוס' ובשנים האחרונות את 'שבת עם אורן נהרי' - תכנית שהייתה עבורי כמעט כמו שיחה אינטימית איתכם. תמיד ניסיתי לכבד אתכם כקהל שראוי לעומק, לא רק לכותרות. עשיתי את זה בכתבות, תוכניות, מאמרים, הרצאות, בספרים שכתבתי. אם הצלחתי, ולא במעט, להרחיב את המבט שלכם מעבר לגבולות המדינה הקטנה שלנו ומעבר להווה - עשיתי את עבודתי". "ויש כאן פרדוקס נוסף, אולי הכי אישי", הוסיף נהרי. "עשרות שנים סיקרתי חדשות שכללו אסונות שקרו לאחרים. תמיד השתדלתי למצוא את המילים המדויקות כמי שמביט, בדרך כלל, מבחוץ. הפעם, בפעם הראשונה בחיים, הכותרת איננה ידיעה שאני מביא אליכם ממקום רחוק. היא אני, כאן ועכשיו. אם למדתי משהו מכל השנים האלה, זה שאין באמת הכנה ליום שבו אתה עצמך הופך לנושא. החיים מפתיעים ומזמנים לנו שינויים בלי שיש לנו הכנה או זמן להסתגל אליהם". "הייתי שמח מאוד להמשיך להיות כאן, לשדר לכם מדי שבת, אבל לצערי, המחלה מתקדמת מהר מאוד, ואינני יכול להמשיך בסטנדרט הגבוה שאני דורש מעצמי. הקול שלי הולך ודועך, הנשימה שהייתה פעם מובנת מאליה, הפכה למאמץ. הדיבור, כלי העבודה שלי עשרות שנים, נעשה קשה יותר מיום ליום. ALS, המחלה הזו שרבים מכם שמעתם עליה, מעטים באמת מבינים אותה עד שהיא נוגעת במישהו קרוב, לוקחת ממני בהדרגה וללא רחם את היכולת לעשות את אחד הדברים שאני הכי אוהב - לספר לכם בקולי שלי מה קורה בעולם. אני אוהב את כל האמצעים שדרכם הגעתי אליכם לאורך השנים: הדפוס, הרדיו, הטלוויזיה, האונליין. התוכנית הזאת בשנים האחרונות הייתה הבייבי שלי. תכנית אחרת, מיוחדת, מהנה מבחינתי, ולפי התגובות שאני מקבל - גם מבחינתכם. השידור האחרון שלה היום הוא עוד אבן דרך אחת, לא שמחה, במסלול שאני עובר". "אני רוצה לומר לכם, בלי דרמה: אני מכיר תודה. תודה על השנים שבהן נתתם לי להיכנס לבתים שלכם, למכוניות שלכם, לבוקר שלכם. תודה שהקשבתם, שכתבתם, שהתווכחתם איתי לפעמים. זו הייתה זכות שלא לקחתי כמובנת מאליה מעולם. אני לא נפרד מהעולם בינתיים, אני רק נפרד מהאולפן ומהמיקרופון, מהתדר הזה שליווה אותי כל כך הרבה שנים. הסיפורים ימשיכו להיכתב גם בלעדיי. כתבות וכתבים אחרים ימשיכו להביא אותם אליכם. זכרו: העולם רחב, מורכב, צריך להסתכל בו בעיניים פקוחות. זו הייתה המשימה שלי, זו הבקשה האחרונה שלי מכם: המשיכו להסתכל, להקשיב, לשאול שאלות, לא לקחת דברים כמובנים מאליהם ולהמשיך להתעניין". "אז תודה", אמר נהרי. "תודה לכן ולכם, המאזינות והמאזינים, שהייתם איתי כל הדרך. תודה למרואיינים ולמרואיינות, ששיתפו אותנו בידע שלהם. תודה למנהלים ולקולגות ברשת ב' ובתאגיד. תודה ענקית וחמה למיה טלמון אזרזר, המפיקה ועורכת המשנה. היה לי לכבוד ולעונג לשדר לכם בעשרות השנים של עבודתי". במהלך התכנית הפתיעו בכאן רשת ב' את נהרי במסר שהקליט עבורו נשיא המדינה יצחק (בוז'י) הרצוג. "אורן נהרי היקר והאהוב, העיתונאי, איש האשכולות, הקול שכולנו מכירים ואוהבים ונצמדים למכשיר כשהוא מתחיל לדבר. במשך עשרות שנים, אורן יקר, ואמרתי לך את זה גם בשיחתנו כשהתקשרתי לחזק אותך, פתחת עבורנו חלון אל העולם הרחב. בכישרון נדיר ידעת לקחת נושאים מורכבים, בכל מיני תחומים מרתקים - בהיסטוריה, בתרבות, במדע, בחברה ובמדינאות - ולהפוך אותם לכתבות ותוכניות מרתקות ונגישות לכולם. אתה מסכם בתוכנית הזו תקופה משמעותית מאוד וזו הזדמנות להודות לך, לברך אותך ולהתפלל לשלומך. תודה לך אורן יקר, על שנים של עשייה עיתונאית משמעותית, על מקצוענות, על מסירות, על לב פתוח וכמובן - על קול צלול, בוטח וברור. תודה רבה לך". Oren Nahari כאן
1:22

אורן נהרי האדיר נפרד מהרדיו: "המחלה לוקחת ממני את אחד הדברים שאני הכי אוהב" "המחלה לוקחת ממני בהדרגה וללא רחם את היכולת לעשות את אחד הדברים שאני הכי אוהב - לספר לכם בקולי שלי מה קורה בעולם", אמר העיתונאי, המגיש והעורך אורן נהרי בתכנית הרדיו האחרונה שלו בכאן רשת ב', שהוקלטה מראש ושודרה הבוקר (שבת). נהרי, מבכירי עיתונאי חדשות החוץ בישראל, נפרד ממאזיני תכניתו "שבת עם אורן נהרי", על רקע מצבו הבריאותי בעקבות התמודדותו עם מחלת ALS. "בוקר טוב ושבת שלום לכם, המאזינות והמאזינים", אמר נהרי בפתיחת התוכנית. "ראשית, הודעה לא קלה. זו התוכנית האחרונה של 'שבת עם אורן נהרי' והפודקאסט 'שנה בשעה'. כידוע לרבים מכם, אני חולה בניוון שרירים. המחלה מתקדמת במהירות. היא כבר פוגעת במערכות הנשימה, הבליעה והדיבור, ולא אוכל להמשיך ולשדר. מכיוון שזו התוכנית האחרונה בחרתי בשעה הראשונה לתת מבט על מצב העולם היום, מבחינה מדעית ומבינה מדינית ולהשמיע כמה מהשירים האהובים עליי ביותר. בשעה השנייה, 'שנה בשעה' - ושוב, צר לי מאוד שלא נסיים את מסענו עד תום המאה ה־20, אבל נסיים את שנת 1961 עם טביעת האוניה אגוז, המאבק על השלטון בסין, חיסול הרודן טרוחיו וההפיכה הצבאית בדרום קוריאה". בהמשך התכנית, אמר נהרי: "בשבוע שבו התבשרנו על עלייה של 12% בהאזנה לתוכנית, 162 אלף בני אדם כל שבת בבוקר - וזאת בלי לספור את כל ההאזנות הנדחות, בשידורים חוזרים ובאונליין - זה השבוע שבו אני נפרד מכם. יש רגעים בחיים שאדם מדמיין מראש איך יראו. מתברר שהמציאות תמיד שונה. חשבתי לא פעם על הרגע שבו אצטרך לומר שלום לבמה הזו. תמיד דמיינתי אותו רחוק, אי שם באופק, לא כאן, לא עכשיו. אבל המחלה לא שואלת אותנו מתי נוח לנו". "התחלתי את דרכי במקום שונה לגמרי מהמקום שבו אני עומד היום. מדור הספורט היה הבית הראשון שלי בעיתונות, שם למדתי את יסודות המקצוע. אבל בדסק חוץ מצאתי את מקומי. מול מסכי החדשות, הטלקסים הישנים, הדיווחים מרואנדה, מנפילת חומת ברלין, מהפיגוע במגדלי התאומים ושאר תמונות שלא נמחקות מהזיכרון שאת חלקן סיקרתי מהשטח, ידעתי: עיתונות איננה רק מקצוע. היא שליחות. לספר את מה שקורה שם, במקומות שרחוקים מדי בשביל שרוב האנשים יראו אותם במו עיניהם, ולתת להם קול, פנים, משמעות. המוטו שלי היה ונשאר: לספר את העובדות החשובות ביותר בצורה המעניינת ביותר". "במשך השנים הייתה לי הזכות להביא אליכם, עם קולגות וחברים, את 'רואים עולם', 'גלובוס' ובשנים האחרונות את 'שבת עם אורן נהרי' - תכנית שהייתה עבורי כמעט כמו שיחה אינטימית איתכם. תמיד ניסיתי לכבד אתכם כקהל שראוי לעומק, לא רק לכותרות. עשיתי את זה בכתבות, תוכניות, מאמרים, הרצאות, בספרים שכתבתי. אם הצלחתי, ולא במעט, להרחיב את המבט שלכם מעבר לגבולות המדינה הקטנה שלנו ומעבר להווה - עשיתי את עבודתי". "ויש כאן פרדוקס נוסף, אולי הכי אישי", הוסיף נהרי. "עשרות שנים סיקרתי חדשות שכללו אסונות שקרו לאחרים. תמיד השתדלתי למצוא את המילים המדויקות כמי שמביט, בדרך כלל, מבחוץ. הפעם, בפעם הראשונה בחיים, הכותרת איננה ידיעה שאני מביא אליכם ממקום רחוק. היא אני, כאן ועכשיו. אם למדתי משהו מכל השנים האלה, זה שאין באמת הכנה ליום שבו אתה עצמך הופך לנושא. החיים מפתיעים ומזמנים לנו שינויים בלי שיש לנו הכנה או זמן להסתגל אליהם". "הייתי שמח מאוד להמשיך להיות כאן, לשדר לכם מדי שבת, אבל לצערי, המחלה מתקדמת מהר מאוד, ואינני יכול להמשיך בסטנדרט הגבוה שאני דורש מעצמי. הקול שלי הולך ודועך, הנשימה שהייתה פעם מובנת מאליה, הפכה למאמץ. הדיבור, כלי העבודה שלי עשרות שנים, נעשה קשה יותר מיום ליום. ALS, המחלה הזו שרבים מכם שמעתם עליה, מעטים באמת מבינים אותה עד שהיא נוגעת במישהו קרוב, לוקחת ממני בהדרגה וללא רחם את היכולת לעשות את אחד הדברים שאני הכי אוהב - לספר לכם בקולי שלי מה קורה בעולם. אני אוהב את כל האמצעים שדרכם הגעתי אליכם לאורך השנים: הדפוס, הרדיו, הטלוויזיה, האונליין. התוכנית הזאת בשנים האחרונות הייתה הבייבי שלי. תכנית אחרת, מיוחדת, מהנה מבחינתי, ולפי התגובות שאני מקבל - גם מבחינתכם. השידור האחרון שלה היום הוא עוד אבן דרך אחת, לא שמחה, במסלול שאני עובר". "אני רוצה לומר לכם, בלי דרמה: אני מכיר תודה. תודה על השנים שבהן נתתם לי להיכנס לבתים שלכם, למכוניות שלכם, לבוקר שלכם. תודה שהקשבתם, שכתבתם, שהתווכחתם איתי לפעמים. זו הייתה זכות שלא לקחתי כמובנת מאליה מעולם. אני לא נפרד מהעולם בינתיים, אני רק נפרד מהאולפן ומהמיקרופון, מהתדר הזה שליווה אותי כל כך הרבה שנים. הסיפורים ימשיכו להיכתב גם בלעדיי. כתבות וכתבים אחרים ימשיכו להביא אותם אליכם. זכרו: העולם רחב, מורכב, צריך להסתכל בו בעיניים פקוחות. זו הייתה המשימה שלי, זו הבקשה האחרונה שלי מכם: המשיכו להסתכל, להקשיב, לשאול שאלות, לא לקחת דברים כמובנים מאליהם ולהמשיך להתעניין". "אז תודה", אמר נהרי. "תודה לכן ולכם, המאזינות והמאזינים, שהייתם איתי כל הדרך. תודה למרואיינים ולמרואיינות, ששיתפו אותנו בידע שלהם. תודה למנהלים ולקולגות ברשת ב' ובתאגיד. תודה ענקית וחמה למיה טלמון אזרזר, המפיקה ועורכת המשנה. היה לי לכבוד ולעונג לשדר לכם בעשרות השנים של עבודתי". במהלך התכנית הפתיעו בכאן רשת ב' את נהרי במסר שהקליט עבורו נשיא המדינה יצחק (בוז'י) הרצוג. "אורן נהרי היקר והאהוב, העיתונאי, איש האשכולות, הקול שכולנו מכירים ואוהבים ונצמדים למכשיר כשהוא מתחיל לדבר. במשך עשרות שנים, אורן יקר, ואמרתי לך את זה גם בשיחתנו כשהתקשרתי לחזק אותך, פתחת עבורנו חלון אל העולם הרחב. בכישרון נדיר ידעת לקחת נושאים מורכבים, בכל מיני תחומים מרתקים - בהיסטוריה, בתרבות, במדע, בחברה ובמדינאות - ולהפוך אותם לכתבות ותוכניות מרתקות ונגישות לכולם. אתה מסכם בתוכנית הזו תקופה משמעותית מאוד וזו הזדמנות להודות לך, לברך אותך ולהתפלל לשלומך. תודה לך אורן יקר, על שנים של עשייה עיתונאית משמעותית, על מקצוענות, על מסירות, על לב פתוח וכמובן - על קול צלול, בוטח וברור. תודה רבה לך". Oren Nahari כאן

Sagi Bin Nun שגיא בן נון

56,556 次观看 • 1 个月前

ראש הממשלה בנימין נתניהו בטקס לציון 50 שנה ל״מבצע יונתן״ בבית הנשיא: ״אדוני הנשיא, אני מבקש להודות לך על היוזמה לקיים את הטקס הזה – בהצדעה לגיבורי ישראל שחילצו לפני 50 שנה את החטופים, בני עמנו, מאנטבה באוגנדה. אני מברך את כל מי שנמצאים איתנו כאן – במעמד ההוקרה שעומד מעל הזמן, וגם מעל כל פולמוס פוליטי עכשווי. 'אנטבה' הוא שם נרדף לפעולה נועזת ביותר, שהפכה את הבלתי-אפשרי לאפשרי. הפעולה התקדימית הזאת השיבה את בני-הערובה שלנו מלב אפריקה – הביתה. בו בזמן היא זקפה את כבוד ישראל בין האומות, והיא לימדה את העולם שניתן להנחית מכה ניצחת על הטרור הבינלאומי. היא לימדה את העולם שאפשר – וצריך – לעמוד איתן מול מחבלים צמאי-דם, להכות בהם, להכניע אותם. זה מה שאנחנו עושים במלחמה הנוכחית: אנחנו מרסקים בשיטתיות את ציר-הרשע האיראני, שניסה לקדם את התוכנית להשמדת ישראל – באמצעות טבעת-חנק של טרור שהוא פרש סביבנו. מאז הטבח הנורא במתקפת ה-7 באוקטובר הפכנו את הקערה על פיה. הלמנו בצוררינו מעזה ועד תימן, מלבנון ועד איראן. הרחקנו מעלינו סכנה קיומית מיידית – כולל הסכנה המיידית, שנשקפה לנו מהחזקת נשק גרעיני בידי איראן. הם היו משתמשים בו. דור דור ומשימותיו: הוותיקים בינינו זוכרים את גל חטיפות המטוסים ששטף את העולם בשנות ה-60 וה-70. זה היה כלי-נשק מרכזי - הייתי אומר ה-כלי המרכזי - בידי ארגוני טרור וקבוצות מהפכניות. ארבע שנים לפני 'מבצע יונתן' נחטף מטוס של חברת התעופה הבלגית 'סבנה', והונחת בנמל-התעופה לוד. הייתה לי הזכות להשתתף עם חבריי לסיירת מטכ"ל במבצע לשחרור המטוס. אבל אנטבה - אנטבה היה סיפור אחר לגמרי. המחבלים אילצו את מטוס 'אייר פראנס' להגיע למדינה, שנשלטה בידי רודן אכזר, במרחק של כמעט 4,000 ק"מ מישראל. 31 שנים לאחר השואה, הם ערכו סלקציה בין יהודים ללא-יהודים. הם שיחררו בני לאומים אחרים, בעוד שעל היהודים הם איימו בהוצאה להורג. הם היו בטוחים שישראל תיכנע לאולטימטום שלהם, שהרי יש להם חסינות במרחק כה רב מישראל ומהמזרח התיכון. איש מהם לא חשב שמישהו יבוא לחלץ את החטופים. אבל הם טעו בגדול. ההכנות כולן למבצע החילוץ באנטבה נערכו בזמן-שיא של יממה וחצי - 36 שעות. תרגול אחר תרגול, אימון אחר אימון, תוך ניסיון בלתי-פוסק למצות כל בדל של מידע מודיעיני בעזרת המוסד ואמ"ן. ההיסטוריה מכירה תודה לראש הממשלה דאז, יצחק רבין, לשר הביטחון שמעון פרס, לרמטכ"ל מוטה גור, לקצין חי"ר וצנחנים ראשי דן שומרון, למפקד חיל האוויר בני פלד – ולכל המפקדים והלוחמים שהשתתפו במבצע. יצחק רבין ושמעון פרס ושרי הממשלה נטלו על עצמם אחריות עצומה. אתם יכולים לשער מה היה קורה אם הייתה משאית על המסלול. או אם לא הייתה הזדמנות מהירה מספיק לכוחותינו להגיע לטרמינל שבו הוחזקו החטופים. הם רצו לשמוע למוצא פיהם, וגם הרמטכ"ל, של שני אנשים: מפקד כוח החילוץ ומפקד חיל האוויר. בני פלד אמר להם: "זה אפשרי". מוטה גור ביקש לראות תרגיל מודל ושאל את יוני: "זה אפשרי?" הוא השיב: "כן. הנה, ראית." שמעון פרס לא הסתפק בזה. הוא קרא ליוני ושאל אותו: "זה אפשרי?" מספיק שיוני היה המביע ספק, מביע חשש - לא היינו עומדים פה היום. הוא אמר: "זה אפשרי. אני חושב שאם נצליח להשיג את ההפתעה - נצליח במשימה. כן, זה אפשרי." יוני היה מאוד נועז, אבל הוא גם היה מאוד שקול. היו לו קור-רוח ושיקול דעת יוצאים מן הכלל, בתוך הקרב וגם לפניו. אבל לתעוזה הזו היו שותפים כל הלוחמים שיצאו לאנטבה. הם נלחמו על כל מקום פנוי במטוסי ה'הרקולס'. לפני כמה ימים, במסדר הכנפיים של חיל האוויר, סיפרתי שלוחמים שיוצאים הרחק מעבר לגבולותנו מקבלים - מה שנקרא - מפת מילוט, שמראה להם איך להגיע, איך להיחלץ למקום-מבטחים או ציר-מבטחים כדי לחזור בחזרה לישראל. באנטבה הלוחמים קיבלו מפות מילוט. מפת המילוט הייתה צילום של דף מאטלס, שמוכר לכם, של יבשת אפריקה. כלומר, פה נמצאת קניה, ופה נמצאת אתיופיה - ותמצאו כבר את הדרך חזרה. הייתה כאן תעוזה עצומה. אבל באנטבה גם מפות המילוט לא היו עוזרות. זה לא היה דבר שנסתר מעיני הלוחמים. הם הבינו היטב שחייהם מוטלים על הכף, וגם גורלה של מדינת ישראל, בצומת הזו, מוטל על הכף. ולמרות הכל, כל אנשינו בלי יוצא מהכלל רצו לקחת חלק במבצע. הם התעלו לגודל השעה, ולגודל המשימה. תילי תילים של מילים נכתבו על הנחישות, היצירתיות, התחבולנות של הכוח שהגיע לשדה-התעופה באנטבה. לוחמינו נחתו שם לאחר למעלה משבע שעות טיסה, במזג-אוויר מאתגר. הם התקדמו במהירות אל היעד – אולם-הנתיבות עצמו – כדי להשמיע באוזני החטופים ארבע מילים שאומרות הכל: "באנו לקחת אתכם הביתה". בתוך פחות משעה המבצע הסתיים בהצלחה כבירה. המחבלים חוסלו. רוב-רובם של אחינו ואחיותינו החטופים הועלו על המטוסים כשהם חיים. לצד זאת, שילמנו מחיר בחיי-אדם: אחי יוני, מפקד סיירת מטכ"ל, נפל ברגע ההסתערות קדימה, כשהוא בראש הכוח. אני דואב גם על אובדן חייהם של ז'אן ז'אק מימוני, אידה בורוכוביץ', פסקו כהן, ודורה בלוך זיכרונם לברכה. דורה בלוך נרצחה בבית החולים בקמפלה למחרת היום בהוראתו של אידי אמין. אני מבקש להזכיר את לוחם הצנחנים עז-הנפש סורין הרשקו. פציעתו הקשה של סורין במבצע מלווה אותו יום-יום מזה 50 שנה. ועוד אני מוקיר מעומק ליבי את קברניט המטוס החטוף, מישל בקוס, ואת צוותו מצרפת. הם בחרו להישאר עם בני-הערובה בשעתם הקשה, מתוך רגש אצילי של סולידריות – שעמנו יזכור לעד. מכובדי הנשיא, מכובדיי כולם, באנטבה הצדק גבר על הרשע. התקווה ניצחה את הייאוש. האור הכניע את החושך. השמחה פרצה בכל בית בישראל וגם בשוחרי החופש והצדק בעולם. לא בביתי. אני במשך כל חיי הבוגרים חששתי שיוני יפול בקרב. בין השאר, משום שידעתי את הנכונות שלו להסתער קדימה, לבוא לחלץ, כשצריך לחלץ. זה התחיל במלחמת ששת הימים, כשהוא נפצע במוצב ג'לבינה, בחזית רמת הגולן, בבואו לחלץ חבר שנפצע, נפגע בצווארו. שם המרפק שלו רוסק ע"י אש סורית. הוא זחל לקווי כוחותנו בייסורים גדולים, קם על רגליו. שאלו אותו: "אתה בסדר?" הוא ענה "כן", והתעלף במקום. באתי לבקר אותו בבית החולים בצפת ורווח לי. "הוא כבר נכה צה"ל. הוא יצא מזה." אבל בדרך-לא דרך הוא חזר ליחידה. הוא החליף אותי, כשהייתי אמור ללכת מאוד מוקדם לקורס קצינים. הוא פתר לי את הבעיה והלך במקומי, ואח"כ הצטרפתי. בסיירת מטכ"ל הוא פיקד על מבצע חילוץ נוסף של שחרור טייסנו, שהיו בכלא הסורי. כדי להוציא אותם משם היחידה יזמה מבצע לתפיסת בכירים במטכ"ל הסורי. יוני פיקד על המבצע הזה, שהשתתף בו גם אחי עדו. אכן הם חולצו בחילופי שבויים. זה נמשך במלחמת יום הכיפורים שנה לאחר מכן. יוני נחלץ להציל את חברו, יוסי בן חנן, שהטנק שלו נפגע מתחת תל-שמס, בתוך הקווים הסורים. היו ניסיונות לחלצו, ואחד אחרי השני הם נכשלו. יוני הודיע ליאנוש, המפקד בגזרה, שהוא יוציא אותו. הוא הלך וחילץ אותו. יוסי דיבר במשך שנים, הוא אמר: "אין לך מושג. אני חשבתי כבר שאני הולך למות, והנה שמעתי את קולו של יוני, וידעתי שהוא הציל אותי." על כך הוא קיבל גם את עיטור המופת. לכן, כששמעתי על אנטבה - שמעתי ברדיו בארה"ב כסטודנט בבוסטון. 200 שנים לכינונה של ארה"ב. כששמעתי על המבצע, צלצלתי לעידו ושאלתי רק שאלה אחת: "יוני חזר כבר?" כי לא היה לי צל צלו של ספק, שהוא שם בראש הכוח המחלץ. ועדו אמר לי שעדיין הוא לא חזר. אח"כ כשהוא צלצל אליי יותר מאוחר, עוד לפני שהוא אמר לי - ידעתי, שמה שחששתי מפניו - קרה. למה זה קרה פה ולא קרה במקרים אחרים? אינני יכול לומר. היה עוד חילוץ - הזכרתי אותו קודם - במבצע 'סבנה'. שנינו שירתנו ביחידה. 13 או 14 חיילים יכולים היו לפרוץ למטוס. אני ועוד שניים-שלושה מחיילי על כנף אחת, וככה חילקו את המשימות. והנה אנחנו עומדים להסתער על המטוס לבושים בסרבלים לבנים. ויוני בא אליי, והוא אומר: "גם אני. אני מצטרף." אמרתי לו: "אתה לא יכול להצטרף, כי אני פה עם החיילים שלי". אז הוא אמר לי: "נצא שנינו". אז אמרתי: "תחשוב על ההורים שלנו." לשמחתי, בחרו שאני אכן אעמוד בראש, יחד עם חיילי. הוא נשאר בחוץ. יש תמונה שלו, מצלמים אותו - רואים אותו כמו ארי בסוגר - ליד החפ"ק. אני ידעתי שהוא יימצא שם. לכן זה היה מאוד קשה לקבל את זה. אני לא אחזור כאן על הסבל של המשפחות, המשפחה שלי. רק אומר: כראש ממשלה, אני זוכר מה עבר על אמי ועל אבי ועליי ועל אחי. אני חושב על מה עובר על המשפחות האחרות. המשפחה הזאת, שאף אחד לא רוצה להיכנס אליה - משפחת השכול - אבל כשאתה בפנים, אתה כבר יודע את הסוד הנורא, אתה יודע את גודל הסבל והכאב. אני רואה כמשימה שלי להיות החסכן ביותר בכוח, בחיי אדם, כשאנחנו שולחים את בנינו ובנותינו לקרב. להיחלץ מהשכול - זה דבר שכל משפחה עוברת בדרכה. אבל אני חשבתי שזה יעבור. במובן מסוים זה לא עובר. אין יום שאני לא חושב על יוני. אין יום שאני לא מתייעץ עם יוני. אני בטוח שזה חל גם על אחרים. משה דיין כתב שישה חודשים לפני אנטבה - הוא כתב על יוני בלי להזכיר את שם משפחתו בספר האוטוביוגרפי שלו. הוא מספר על החילוץ של יוסי בן חנן, והוא אומר: "אינני יודע בדיוק כמה 'יוני' יש לנו, אבל יש לנו מספיק כדי להתמודד עם האתגרים הגדולים של מדינת ישראל." הוא צדק כי רוח אנטבה מוסיפה לפעם בנו – והיא מכוונת את דרכם של לוחמינו הגיבורים גם בהווה. הם עומדים על משמרתם בכל חזית, בכל זירה, רחוקה וקרובה. הם ממלאים את ייעודם בפעולות גלויות ועלומות נגד דורשי רעתנו. הם מסמלים את הטוב שמאפיין את העם שלנו, את המדינה שלנו: עוז רוח, קור רוח, נחישות מטרה, אהבת המולדת, ערבות הדדית שאין שנייה לה. אני מצדיע לכל השותפים ב'מבצע יונתן', ואני מחזק את ממשיכי דרכם – בני ובנות הדור הצעיר, דור הניצחון״. וידאו: לע״מ.
19:37

ראש הממשלה בנימין נתניהו בטקס לציון 50 שנה ל״מבצע יונתן״ בבית הנשיא: ״אדוני הנשיא, אני מבקש להודות לך על היוזמה לקיים את הטקס הזה – בהצדעה לגיבורי ישראל שחילצו לפני 50 שנה את החטופים, בני עמנו, מאנטבה באוגנדה. אני מברך את כל מי שנמצאים איתנו כאן – במעמד ההוקרה שעומד מעל הזמן, וגם מעל כל פולמוס פוליטי עכשווי. 'אנטבה' הוא שם נרדף לפעולה נועזת ביותר, שהפכה את הבלתי-אפשרי לאפשרי. הפעולה התקדימית הזאת השיבה את בני-הערובה שלנו מלב אפריקה – הביתה. בו בזמן היא זקפה את כבוד ישראל בין האומות, והיא לימדה את העולם שניתן להנחית מכה ניצחת על הטרור הבינלאומי. היא לימדה את העולם שאפשר – וצריך – לעמוד איתן מול מחבלים צמאי-דם, להכות בהם, להכניע אותם. זה מה שאנחנו עושים במלחמה הנוכחית: אנחנו מרסקים בשיטתיות את ציר-הרשע האיראני, שניסה לקדם את התוכנית להשמדת ישראל – באמצעות טבעת-חנק של טרור שהוא פרש סביבנו. מאז הטבח הנורא במתקפת ה-7 באוקטובר הפכנו את הקערה על פיה. הלמנו בצוררינו מעזה ועד תימן, מלבנון ועד איראן. הרחקנו מעלינו סכנה קיומית מיידית – כולל הסכנה המיידית, שנשקפה לנו מהחזקת נשק גרעיני בידי איראן. הם היו משתמשים בו. דור דור ומשימותיו: הוותיקים בינינו זוכרים את גל חטיפות המטוסים ששטף את העולם בשנות ה-60 וה-70. זה היה כלי-נשק מרכזי - הייתי אומר ה-כלי המרכזי - בידי ארגוני טרור וקבוצות מהפכניות. ארבע שנים לפני 'מבצע יונתן' נחטף מטוס של חברת התעופה הבלגית 'סבנה', והונחת בנמל-התעופה לוד. הייתה לי הזכות להשתתף עם חבריי לסיירת מטכ"ל במבצע לשחרור המטוס. אבל אנטבה - אנטבה היה סיפור אחר לגמרי. המחבלים אילצו את מטוס 'אייר פראנס' להגיע למדינה, שנשלטה בידי רודן אכזר, במרחק של כמעט 4,000 ק"מ מישראל. 31 שנים לאחר השואה, הם ערכו סלקציה בין יהודים ללא-יהודים. הם שיחררו בני לאומים אחרים, בעוד שעל היהודים הם איימו בהוצאה להורג. הם היו בטוחים שישראל תיכנע לאולטימטום שלהם, שהרי יש להם חסינות במרחק כה רב מישראל ומהמזרח התיכון. איש מהם לא חשב שמישהו יבוא לחלץ את החטופים. אבל הם טעו בגדול. ההכנות כולן למבצע החילוץ באנטבה נערכו בזמן-שיא של יממה וחצי - 36 שעות. תרגול אחר תרגול, אימון אחר אימון, תוך ניסיון בלתי-פוסק למצות כל בדל של מידע מודיעיני בעזרת המוסד ואמ"ן. ההיסטוריה מכירה תודה לראש הממשלה דאז, יצחק רבין, לשר הביטחון שמעון פרס, לרמטכ"ל מוטה גור, לקצין חי"ר וצנחנים ראשי דן שומרון, למפקד חיל האוויר בני פלד – ולכל המפקדים והלוחמים שהשתתפו במבצע. יצחק רבין ושמעון פרס ושרי הממשלה נטלו על עצמם אחריות עצומה. אתם יכולים לשער מה היה קורה אם הייתה משאית על המסלול. או אם לא הייתה הזדמנות מהירה מספיק לכוחותינו להגיע לטרמינל שבו הוחזקו החטופים. הם רצו לשמוע למוצא פיהם, וגם הרמטכ"ל, של שני אנשים: מפקד כוח החילוץ ומפקד חיל האוויר. בני פלד אמר להם: "זה אפשרי". מוטה גור ביקש לראות תרגיל מודל ושאל את יוני: "זה אפשרי?" הוא השיב: "כן. הנה, ראית." שמעון פרס לא הסתפק בזה. הוא קרא ליוני ושאל אותו: "זה אפשרי?" מספיק שיוני היה המביע ספק, מביע חשש - לא היינו עומדים פה היום. הוא אמר: "זה אפשרי. אני חושב שאם נצליח להשיג את ההפתעה - נצליח במשימה. כן, זה אפשרי." יוני היה מאוד נועז, אבל הוא גם היה מאוד שקול. היו לו קור-רוח ושיקול דעת יוצאים מן הכלל, בתוך הקרב וגם לפניו. אבל לתעוזה הזו היו שותפים כל הלוחמים שיצאו לאנטבה. הם נלחמו על כל מקום פנוי במטוסי ה'הרקולס'. לפני כמה ימים, במסדר הכנפיים של חיל האוויר, סיפרתי שלוחמים שיוצאים הרחק מעבר לגבולותנו מקבלים - מה שנקרא - מפת מילוט, שמראה להם איך להגיע, איך להיחלץ למקום-מבטחים או ציר-מבטחים כדי לחזור בחזרה לישראל. באנטבה הלוחמים קיבלו מפות מילוט. מפת המילוט הייתה צילום של דף מאטלס, שמוכר לכם, של יבשת אפריקה. כלומר, פה נמצאת קניה, ופה נמצאת אתיופיה - ותמצאו כבר את הדרך חזרה. הייתה כאן תעוזה עצומה. אבל באנטבה גם מפות המילוט לא היו עוזרות. זה לא היה דבר שנסתר מעיני הלוחמים. הם הבינו היטב שחייהם מוטלים על הכף, וגם גורלה של מדינת ישראל, בצומת הזו, מוטל על הכף. ולמרות הכל, כל אנשינו בלי יוצא מהכלל רצו לקחת חלק במבצע. הם התעלו לגודל השעה, ולגודל המשימה. תילי תילים של מילים נכתבו על הנחישות, היצירתיות, התחבולנות של הכוח שהגיע לשדה-התעופה באנטבה. לוחמינו נחתו שם לאחר למעלה משבע שעות טיסה, במזג-אוויר מאתגר. הם התקדמו במהירות אל היעד – אולם-הנתיבות עצמו – כדי להשמיע באוזני החטופים ארבע מילים שאומרות הכל: "באנו לקחת אתכם הביתה". בתוך פחות משעה המבצע הסתיים בהצלחה כבירה. המחבלים חוסלו. רוב-רובם של אחינו ואחיותינו החטופים הועלו על המטוסים כשהם חיים. לצד זאת, שילמנו מחיר בחיי-אדם: אחי יוני, מפקד סיירת מטכ"ל, נפל ברגע ההסתערות קדימה, כשהוא בראש הכוח. אני דואב גם על אובדן חייהם של ז'אן ז'אק מימוני, אידה בורוכוביץ', פסקו כהן, ודורה בלוך זיכרונם לברכה. דורה בלוך נרצחה בבית החולים בקמפלה למחרת היום בהוראתו של אידי אמין. אני מבקש להזכיר את לוחם הצנחנים עז-הנפש סורין הרשקו. פציעתו הקשה של סורין במבצע מלווה אותו יום-יום מזה 50 שנה. ועוד אני מוקיר מעומק ליבי את קברניט המטוס החטוף, מישל בקוס, ואת צוותו מצרפת. הם בחרו להישאר עם בני-הערובה בשעתם הקשה, מתוך רגש אצילי של סולידריות – שעמנו יזכור לעד. מכובדי הנשיא, מכובדיי כולם, באנטבה הצדק גבר על הרשע. התקווה ניצחה את הייאוש. האור הכניע את החושך. השמחה פרצה בכל בית בישראל וגם בשוחרי החופש והצדק בעולם. לא בביתי. אני במשך כל חיי הבוגרים חששתי שיוני יפול בקרב. בין השאר, משום שידעתי את הנכונות שלו להסתער קדימה, לבוא לחלץ, כשצריך לחלץ. זה התחיל במלחמת ששת הימים, כשהוא נפצע במוצב ג'לבינה, בחזית רמת הגולן, בבואו לחלץ חבר שנפצע, נפגע בצווארו. שם המרפק שלו רוסק ע"י אש סורית. הוא זחל לקווי כוחותנו בייסורים גדולים, קם על רגליו. שאלו אותו: "אתה בסדר?" הוא ענה "כן", והתעלף במקום. באתי לבקר אותו בבית החולים בצפת ורווח לי. "הוא כבר נכה צה"ל. הוא יצא מזה." אבל בדרך-לא דרך הוא חזר ליחידה. הוא החליף אותי, כשהייתי אמור ללכת מאוד מוקדם לקורס קצינים. הוא פתר לי את הבעיה והלך במקומי, ואח"כ הצטרפתי. בסיירת מטכ"ל הוא פיקד על מבצע חילוץ נוסף של שחרור טייסנו, שהיו בכלא הסורי. כדי להוציא אותם משם היחידה יזמה מבצע לתפיסת בכירים במטכ"ל הסורי. יוני פיקד על המבצע הזה, שהשתתף בו גם אחי עדו. אכן הם חולצו בחילופי שבויים. זה נמשך במלחמת יום הכיפורים שנה לאחר מכן. יוני נחלץ להציל את חברו, יוסי בן חנן, שהטנק שלו נפגע מתחת תל-שמס, בתוך הקווים הסורים. היו ניסיונות לחלצו, ואחד אחרי השני הם נכשלו. יוני הודיע ליאנוש, המפקד בגזרה, שהוא יוציא אותו. הוא הלך וחילץ אותו. יוסי דיבר במשך שנים, הוא אמר: "אין לך מושג. אני חשבתי כבר שאני הולך למות, והנה שמעתי את קולו של יוני, וידעתי שהוא הציל אותי." על כך הוא קיבל גם את עיטור המופת. לכן, כששמעתי על אנטבה - שמעתי ברדיו בארה"ב כסטודנט בבוסטון. 200 שנים לכינונה של ארה"ב. כששמעתי על המבצע, צלצלתי לעידו ושאלתי רק שאלה אחת: "יוני חזר כבר?" כי לא היה לי צל צלו של ספק, שהוא שם בראש הכוח המחלץ. ועדו אמר לי שעדיין הוא לא חזר. אח"כ כשהוא צלצל אליי יותר מאוחר, עוד לפני שהוא אמר לי - ידעתי, שמה שחששתי מפניו - קרה. למה זה קרה פה ולא קרה במקרים אחרים? אינני יכול לומר. היה עוד חילוץ - הזכרתי אותו קודם - במבצע 'סבנה'. שנינו שירתנו ביחידה. 13 או 14 חיילים יכולים היו לפרוץ למטוס. אני ועוד שניים-שלושה מחיילי על כנף אחת, וככה חילקו את המשימות. והנה אנחנו עומדים להסתער על המטוס לבושים בסרבלים לבנים. ויוני בא אליי, והוא אומר: "גם אני. אני מצטרף." אמרתי לו: "אתה לא יכול להצטרף, כי אני פה עם החיילים שלי". אז הוא אמר לי: "נצא שנינו". אז אמרתי: "תחשוב על ההורים שלנו." לשמחתי, בחרו שאני אכן אעמוד בראש, יחד עם חיילי. הוא נשאר בחוץ. יש תמונה שלו, מצלמים אותו - רואים אותו כמו ארי בסוגר - ליד החפ"ק. אני ידעתי שהוא יימצא שם. לכן זה היה מאוד קשה לקבל את זה. אני לא אחזור כאן על הסבל של המשפחות, המשפחה שלי. רק אומר: כראש ממשלה, אני זוכר מה עבר על אמי ועל אבי ועליי ועל אחי. אני חושב על מה עובר על המשפחות האחרות. המשפחה הזאת, שאף אחד לא רוצה להיכנס אליה - משפחת השכול - אבל כשאתה בפנים, אתה כבר יודע את הסוד הנורא, אתה יודע את גודל הסבל והכאב. אני רואה כמשימה שלי להיות החסכן ביותר בכוח, בחיי אדם, כשאנחנו שולחים את בנינו ובנותינו לקרב. להיחלץ מהשכול - זה דבר שכל משפחה עוברת בדרכה. אבל אני חשבתי שזה יעבור. במובן מסוים זה לא עובר. אין יום שאני לא חושב על יוני. אין יום שאני לא מתייעץ עם יוני. אני בטוח שזה חל גם על אחרים. משה דיין כתב שישה חודשים לפני אנטבה - הוא כתב על יוני בלי להזכיר את שם משפחתו בספר האוטוביוגרפי שלו. הוא מספר על החילוץ של יוסי בן חנן, והוא אומר: "אינני יודע בדיוק כמה 'יוני' יש לנו, אבל יש לנו מספיק כדי להתמודד עם האתגרים הגדולים של מדינת ישראל." הוא צדק כי רוח אנטבה מוסיפה לפעם בנו – והיא מכוונת את דרכם של לוחמינו הגיבורים גם בהווה. הם עומדים על משמרתם בכל חזית, בכל זירה, רחוקה וקרובה. הם ממלאים את ייעודם בפעולות גלויות ועלומות נגד דורשי רעתנו. הם מסמלים את הטוב שמאפיין את העם שלנו, את המדינה שלנו: עוז רוח, קור רוח, נחישות מטרה, אהבת המולדת, ערבות הדדית שאין שנייה לה. אני מצדיע לכל השותפים ב'מבצע יונתן', ואני מחזק את ממשיכי דרכם – בני ובנות הדור הצעיר, דור הניצחון״. וידאו: לע״מ.

ראש ממשלת ישראל

11,244 次观看 • 2 个月前

מאי 2018 – יורם כהן, ראש השב"כ לשעבר: חמאס פועל לשנות את המדיניות הישראלית, לפתח כלכלה, להוריד את האבטלה ולאפשר חיים סבירים, רוצים להיות עם ככל העמים, אין להם עניין להילחם בישראל, אם תיווצר אווירה טובה יותר בין ישראל לחמאס, ישראל תוכל בתנאים מסוימים לקחת סיכון במדיניותה כלפי חמאס ב-17 במאי 2018, ראיינה אילנה דיין ב"גלי צה"ל" את יורם כהן, ראש השב"כ לשעבר. להן תוכן הראיון: אילנה דיין: בוקר טוב. יורם כהן: בוקר טוב לך ולמאזינים. אילנה דיין: תכף נדבר על דברים מרתקים, גם לא בנאליים, שאמרת בשבוע שעבר בכנס הרצליה, אבל ענייני היום בוערים. נדמה כאילו מישהו בחמאס החליט להוריד את גובה להבות, יחיא סינוואר [מנהיג חמאס ברצועת עזה] גם אמר את זה, די ממפורש אתמול בראיון לאל-ג'זירה. זה קורה כנראה רק אחרי התערבות מצרית. אתה היית הרי כבר במצבים דומים, ראית איך נראה תיווך כזה. קהיר יכולה לגרום לחמאס לקחת רוורס? יורם כהן: בהחלט. אני חושב שלמצרים תמיד הייתה השפעה דרמטית על ההנהגה בכלל של הרשות הפלסטינית וגם על ההנהגה של החמאס בוודאי בעשור האחרון. לא תמיד זה מצליח, כי יש לפעמים אינטרסים מנוגדים בין החמאס לבין ההנהגה. החמאס גם יש לה קשרים לאחים המוסלמים במצרים, היו תקופות שהיו קשרים אפילו צבאיים עד כדי איומים ופיגועים בסיני ולפעמים גם במצרים. דברים כאלה היו. כלומר, החמאס גם לפעמים משמש כאויב להנהגה במצרים, וודאי ההנהגה של היום. אבל עם כל זה השפעה עליהם היא השפעה דרמטית. פתח היציאה לעולם, נקרא לזה, הוא בעיקר משם של הנהגת החמאס. אילנה דיין: מה שמעניין אותי, אחרי סיבוב כזה, כשאיסמאעיל הניה [מנהיג חמאס] חוזר כנראה מושפל מקהיר, כשלפי הודעתו של בכיר בחמאס אתמול, רוב ההרוגים היו אנשי חמאס, אבל האוכלוסייה בלי ספק גם כן נפגעת מסביב. חמאס עצמו לא נחלש בתוך הרצועה אחרי סיבוב ציני כזה? יורם כהן: אני חושב שהחמאס מזה תקופה ארוכה, הוא חלש מאוד. הוא חלש בהרבה תחומים. הוא חלש קודם כל מבחינת היכולת שלו, בעצם, הכלכלית לספק לציבור שלו. מזון, תשתיות, עבודה וכו'. אילנה דיין: אבל אז איך הוא מצליח, יורם כהן, למנף את החולשה הזאת למצב שאנחנו לכאורה יוצאים נפסדים ממנו? יורם כהן: זה עניין של הסברה, אבל אני רק רוצה לומר על זה שניים, שלושה משפטים. אילנה דיין: בבקשה. יורם כהן: החמאס נמצא בשפל כלכלי וגם בידוד מדיני, על אף שיש לו עזרה מתורכיה וקטאר קצת וכולי, אבל באופן כללי הוא נמצא באחת מתקופות השפל. אני חושב שגם בהיבט לא רק הצבאי מולנו, חוסר הצלחה בעזה וחוסר הצלחה ביהודה ושומרון, נפגעים. בכל פרמטר, גם התפקוד הטוב של צה"ל, ההרתעה וכולי, הכל עובד נגדם. וגם יש [מילה לא ברורה] פיוס. הנושא המרכזי שלפי דעתי הם עובדים עליו זה איך לשנות את המדיניות הישראלית, לצאת מהמצור מה שהם קוראים, כלומר לפתח כלכלה, תנועה של אנשים. להוריד את האבטלה ולאפשר חיים מבחינתם, חיים סבירים של, גם אם הם מרדו ותפסו את השלטון בכוח, איך הם נהיים עם כאחד העמים, או מדינה כאחד העמים. אילנה דיין: זאת אומרת, כל המהלך הזה של רצף התהלוכות וההפגנות הכאילו עממיות בשבועות האחרונים, זאת המטרה האמיתית המרכזית שלהם? יורם כהן: המטרה האמיתית, לצאת מהמצב הקשה שבו נמצאים, במינימום מחיר. מבחינתם אין להם עניין להילחם בישראל. הם יודעים שהם לא יכולים לכבוש את ישראל. הם יודעים שיקבלו עונש עונש פיזי, גם בדם וגם בממון וגם בתשתיות, הרבה יותר חמור, ואין להם עניין כזה. אילנה דיין: אז זה מנקודת מבטם. אז זה מנקודת מבטם. עכשיו אני רוצה להבין רגע, יורם כהן, מנקודת מבטנו. הרי דבר אחד בטוח, ישראל נקלעה השבוע למצב שכמעט שום דבר טוב לא יכול היה לצאת ממנו. אי אפשר היה להשלים, כמובן, עם ניסיונות שלהם לפרוץ את הגדר, גם אי אפשר להתעלם מהתוצאות. עשרות הרוגים, מאות פצועים בצד הפלסטיני, בדעת הקהל הבינלאומית זה כמובן לא עובר טוב. יכולנו שלא להגיע למצב הזה מלכתחילה? יש משהו שאפשר היה לעשות אחרת? יורם כהן: ראשית, אני חושב שישראל עושה הרבה דברים, באמת, מאז זו סיומה של "צוק איתן" [סבב לחימה בין ישראל לחמאס ביולי - אוגוסט 2014] כמעט ארבע שנים, הרבה דברים גם בשיקום, ובעצם ישראל היא החמצן המרכזי, אולי היחידי, שיש לרצועת עזה. כל הפרויקטים שקורים, המשאיות שנכנסות, הציוד, הרפואה, כמעט כל הדברים, אבל אנחנו לא יכולים לעשות הכל, ואני צריך פה 2-3 דקות להסביר. אני לא מדבר בצד המבצעי, זה צריך להביא איזה אלוף בצבא או מישהו אחר שיסביר על הלחימה עם הצלפים, אבל גם לזה אני מוכן לגעת. אבל אני חושב שלא יכולנו לנהוג אחרת אל מול. אחד, שהחמאס מארגן את הכל, שתיים, שהוא מכניס פעילים צבאיים לתוך ההפגנות האלה, שלוש, הוא מראש מכריז שהוא הולך לחתוך את הגדר ולהיכנס לתוך שטח ישראל ולסכן גם תושבים וגם חיילים, ואנחנו יודעים יפה מאוד שאם הגדר הייתה נקרעת או נחתכת והיו נכנסים שלושת אלפים אנשים, לא ארבעים אלף, מה היה שם? כולם רק יכולים לדמיין. גם להם וגם לנו. לכן זה נראה לי הרע במיעוטו. האם צה"ל, באמצעים שהוא מפעיל, מראש, בכרוזים, בהודעות, דרך המצרים, באמצעי אל הרג שהוא משתמש, בקצינים שהוא נותן הוראות פתיחה באש ולא נותן כל חייל לראות בכל מצב גבולי, האם הוא עושה את המקסימום? אני מעריך שכן, והוא גם רוצה להשתפר. אבל אין ספק שהאירוע של 60 הרוגים ומאות פצועים הוא אירוע לא טוב. אבל גם אני חושב צה",ל הוא רואה אותו אירוע לא טוב, אבל אין ברירה אחרת. אילנה דיין: אבל אתה לוקח, יורם כהן, את נקודת האפס. נקודת האפס הייתה השבוע, צה"ל נמצא על הגדר, הפלסטינים רוצים לחצות, אין מצב שצה"ל יאפשר את זה. אתה אומר, מבחינה מבצעית, זה היה המינימום, הרע במיעוטו. יורם כהן: נראה היה לי שלא ניתן לעשות משהו יותר טוב בנסיבות של 60 קילומטר [גבול עם רצועת עזה] ועשרות אלפי אנשים שפזורים בכל כך הרבה מקומות, הרמטכ"ל לא יכול להיות מאחורי כל כוונת ולפעול במדויק, צריך להפעיל כוחות. הם יודעים שהם נכנסים לאזור סכנה. הם חוצים גדר גבול שלנו. זה לא הפגנה, אפילו נגיד של החמאס, לא נגיד של מחאה אזרחית, אפילו של החמאס, בתוך שטחם, הם יכולים לעשות, חיזבאללה עושה את זה הרבה. הם יכולים לעשות הרבה הפגנות, אבל לא לחצות את הגדר. אילנה דיין: השאלה כשאנחנו, אבל כשאנחנו קוראים על מסרים שחמאס שלח, אולי גם שולח בימים אלה, לממשלת ישראל, לאורך השבועות האחרונים, אולי להתחיל לדבר על סוג של תהדיאה, סוג של, לא יודעת איך לקרוא לזה אפילו, רגיעה, הפוגה, הפסקת אש, שקט הדדי, יכול להיות שאלה מסרים שצריך היה להתייחס אליהם יותר ברצינות, בעיקר בהתחשב בסיר הלחץ בתוך עזה, בתנאים ההומניטריים הקשים, בזה שלאוכלוסייה אין כבר מה להפסיד? יורם כהן: זו שאלה מאוד עדינה, ואני אשתדל לענות עליה בצורה קצת אולי מרוכבת. אחד, יש בינינו תהדיאה. הפסקת אש זה סוג של תהדיאה. אנחנו ארבע שנים בהפסקת אש. ישראל לא חודרת לשם, לא הורגת שם, לא, אפילו לדעתי, גם לא מחממת את הגזרה, מעבירה מסרים של, בכל פרמטר שהוא של שקט. והיא גם מצהירה כמדיניות שהיא רוצה שקט. לדחות את המלחמה, לא להיכנס לעימות וכולי וכולי. אבל אני חייב להזכיר פה איזה עניין. יש פה מצב שהצד השני, נגיד שהוא מדבר באופן לא ישיר איתנו, אז דרך גורם שלישי, על תהדיאה, נקרא לזה ארוכת טווח, נגיד 10 שנים או 20 שנה, יש רמזים על זה. א', אני משוכנע, אני לא בקיא, אני משוכנע שכל הרמזים האלו או המסרים האלו מגיעים לממשלת ישראל, ממשלת ישראל צריכה להחליט אם היא מוכנה לדבר או לא לדבר עם חמאס בצורה עקיפה. אילנה דיין: בעבר עשינו את זה? בעבר כשהגיעו מסרים עקיפים כאלה, נכנסנו לזירה ורקדנו את הטנגו הזה איתם? יורם כהן: אני חושב שבתחומים האלה של הפסקת אש בצורה פורמלית, רשמית, בעת עימות. אבל לדעתי מועברים מסרים בתחומים של החיים, מרקם החיים באופן שוטף, על ידי מתאם הפעולה בשטחים, על ידי אנשי האו"ם, וכמובן על ידי המצרים, אולי גם על ידי גורמים אחרים שלדעתי הם פחות אפקטיביים. אבל הבעיה הגדולה זה לא האם לדבר איתם באופן עקיף, על מנת לשפר את המצב בעזה, ולפי דעתי צריך לשפר את המצב בעזה, גם את התשתיות, אולי גם דברים אחרים, אבל הצד שלהם, שהוא מדבר איתנו, הוא לא מדבר איתנו, נגיד, הפסקת אש מול הפסקת אש. הם רוצים 30 דברים אחרים. הוא רוצה נמל ימי, והוא רוצה נמל אווירי, והוא רוצה תנועה של אוכלוסייה חופשית לישראל, והוא רוצה [נקטע]. אילנה דיין: והוא רוצה לא להתפרק מנשקו, לא להפסיק לחפור מנהרות, ולא לתת את הרקטות להפוך אותן לאלומיניום. יורם כהן: השיח בינינו לבינם הוא כאילו, אפילו שאנחנו חזקים, וכאילו לכאורה הם החלשים, הם לא מדברים איתנו באותה שפה, ולא על מה, אפילו דברים אנושיים או הומניטריים, כמו גופות החללים שלנו, החיילים במקרה הזה, או הנעדרים שלנו, שנישבו על ידם. לא מוכנים לדבר איתנו בשום תחום, בשום תנאי, זה שלבים הרבה הרבה יותר מאוחרים. במקום לבנות אבני דרך של אמון, של אמון חלקי, של מחוות מצד לצד, שישראל גם תהיה, תוכל להגמיש את עמדותיה. אפילו הייתי אומר בעדינות, לקחת סיכונים. אנו לא מוכנים לקחת סיכונים כאשר העוינות כל כך גדולה. אילנה דיין: אם אני מבינה אותך נכון, אתה אומר הייתי רוצה להמליץ לממשלת ישראל לקחת סיכונים, רק באופן שבו מתנהג הפרטנר כרגע, או האין פרטנר הזה, אני לא בטוח שאפילו את זה אפשר לעשות. יורם כהן: אני יכול אבל להתייחס לכמה דברים שאני כן חושב שאפשר לעשות. אז קדימה. צריך להיווצר אווירה קצת יותר טובה ממה שהשבוע הזה כמובן, ולא תחת לחץ. אבל אם תיווצר אווירה טובה יותר, בינינו לבינם, לא רק במובן הזה של הגדר, אלא באופן כללי. יהיה אפשר בתנאים מסוימים לישראל לקחת סיכון ולאפשר, למשל, שאטלים או הוצאה של אנשים מעזה ישירות לירדן. לא דרך ישראל ולא דרך יהודה ושומרון. למנוע חיכוך עם גורמים ש[נקטע] ברוך ה' מצב יותר טוב. אילנה דיין: רגע, לא הבנתי, אבל דרך איפה להעביר אנשים מעזה לירדן, דרך איפה? יורם כהן: אוטובוסים, שאטלים. אילנה דיין: אבל כן דרך ישראל. יורם כהן: כן, ברור, ברור דרך ישראל. אבל ללא חניה או תחנה ברמאללה או בשכם או בחברון. ישירות לגשר. הדבר הזה אפשרי, הוא נעשה בעבר באופן מצומצם. אנחנו יכולים לעשות אותו באופן יותר שיטתי, דרך מעבר ארז, אנשים שאנחנו נאשר שהם ייצאו מעזה, לא מחבלים וכדומה, אפשר לעשות את זה, לשחרר לחץ, לאפשר לאנשים אולי לצאת ללימודים באופן יותר טוב, כל עוד המעבר ברפיח סגור. יש דברים שניתן לעשות. אני חושב שאנחנו צריכים להאיץ ככל הניתן, אני מניח שישראל בעד העניין הזה, אבל משום מה זה לא קורה, יש לזה הרבה סיבות, אבל לנסות לשבת ולראות למה הפרויקטים הבינלאומיים התשתיתיים, שקשורים באנרגיה, מים, ביוב וכדומה, לא מתבצעים בעזה. לישראל אין מניעה שהדבר הזה יקרה, להפך. אנחנו חושבים, או אני חושב, אני חושב שגם רוב הציבור חושב, שהציבור בעזה, גם אם הוא נשלט על ידי חמאס, ולצערנו לפני עשור הוא בחר בו, עדיין צריך לתת לו תנאים טובים, על מנת שהחיים שלהם יהיו סבירים. אילנה דיין: ולו רק שבסוף זה אינטרס שלנו. אני רוצה להספיק לגעת יורם כהן באמת בטקסט הזה המאוד מעניין של הנאום שלך בכנס הרצליה בשבוע שעבר. זה מאפשר לנו טיפה לפתוח את הפריזמה ואתה אומר שם בעצם במבט על, גם על עזה, גם על יהודה ושומרון, אין באמת סיכוי אמיתי להסדר מדיני עם הפלסטינים בעתיד הקרוב, יש כן אינטרס ישראלי-לאומי שזה יקרה. ואתה מזכיר שיחה שהייתה לך לפני שנים עם סוכן שהפעלת בשטחים, ושמעת ממנו משהו שעד עכשיו נשאר איתך. יורם כהן: זה כבר לפני הרבה מאוד שנים שעוד הייתי שטח, זה כמעט דור, 25 או 27 שנים, איש די בכיר אינטליגנטי, ובשיחות שהן שיחות צעד, שהן לא שיחות על מודיעין ומה קורה היום ומה ניתן לעשות וכולי, אלא על כל אחד שגם מדבר עם אנשים בצד השני ברמה די בכירה מנסה לבחון אופציות, נקרא לזה ככה, או באיזה תנאים נסתדר. ובאחת השיחות, הדימוי שהוא בחר לתת, זה סוג של דילמת אסיר, אבל בצד הזה הישראלי, והוא בחר לקרוא לצד הפלסטיני סוג של כדור ברזל, שרשרת שכבולה לך לרגל, שאתה לפעמים מתוסכל, אתה רוצה להיפרד ממנה, אתה הולך איתה לישון, אתה בועט בה לפעמים מרוב תסכול, אבל אתה לא נצליח להתפטר מזה. ואתה כל הזמן חולם על זה, ואתה לא יכול לעשות את זה. ולא רק את זה, שאם אתה לא מתייחס אליו בצורה מכובדת, במרכאות, או לא חושב על זה בהתנהלות שלך, או שאתה נופל, או שאתה שובר את האצבעות, או שאתה נגרר, או שחס וחלילה, אם אתה זורק את זה בחמת זעם לביצה, אתה פשוט שוקע אחריו. אילנה דיין: ואתה גוזר מזה איזושהי השקפה שאתה פורש באותו נאום, לא נספיק כמובן לפרוש את כולה, תחת הכותרת סור מרע ועשה טוב, גם צעדים הומניטריים וכן הלאה, אבל כשאתה אומר סור מרע יורם כהן, אתה אומר כי אתה חושש מצעדים של סיפוח? יורם כהן: אני חושש, קודם כל אני חושב שאנחנו צריכים להגיע למצב שלא לעשות, ישראל, לא כדאי שהיא תעשה גם אם היא, אני חושב ש[קטע את המשפט - יד"ה], לא כדאי שתעשה צעדים בלתי הפיכים. כי אם אנחנו רוצים להגיע להסדר אי-פעם, ואני חושב גם צריך לשמור על הסדרי הביטחון, אבל אסור שנעשה דברים שהם יהיו בלתי הפיכים. דברים בלתי הפיכים הם כאלה שקשה מהם ללכת אחורה בין היתר, אם אנחנו נעשה סיפוח של כל יהודה ושומרון, בוא נהיה עכשיו שאנו יכולים, אני אומר יותר קיצוני. בוא נניח עכשיו שהפלסטינים מעוניינים, לא מוכנים, מעוניינים. אני חושב שזה יהיה איום ונורא לעתיד שלנו. ולכן, ללכת, אני חושב שצריך להימנע ממדינה אחת דו-לאומית, בוודאי בהיקפים של 40-50% אוכלוסייה עוינת אותנו. לכן, לעשות דברים שאפשר, ולא חכמים, אני חושב שזה דבר רע. זה צריך להימנע מזה. בכל מה שאנחנו, נעשה נקבע עמדה או יכולת או מציאות שהיא בלתי הפיכה. בזמנו נתתי דימוי אחר של עור של ג'ירף. כלומר, אם אנחנו נהיה בסיטואציה שכל יהודה ושומרון יהיו כתמים, חומים צהובים לבנים, כלומר שטח A, B ו-C, יישובים פלסטינים, ביניהם מעורבבים ישובים. לא ניתן לתת לפלסטינים בעצם שום דבר. לא יהיה להם רצף טריטוריאלי. אפילו, אני הייתי אומר בצורה קיצונית, אפילו את האוטונומיה, שכרגע זה נראה לי הדבר היחידי הרלוונטי בשנים הקרובות. הרי היחידי בשנים הקרובות. לא ניתן יהיה לתת את זה, כי לא יהיה אפשר בפועל לממש את זה. ולכן אני חושב שאנחנו צריכים לעשות דברים שהם סור מרע. לא לעשות דברים שהם יגרמו לנו נזק, לפחות אם רוב העם לא חושב שכדאי לעשות את זה. ולא רק בהקשרים קואליציוניים, או בהקשרים אחרים. אבל יש הרבה דברים שאנחנו כן יכולים לעשות. יש גם דברים טובים שאנחנו יכולים לעשות. אנחנו יכולים ללכת לקראת הפלסטינים בתחום הכלכלה, בתחום תשתיות, לפעמים אפילו בתנאים מסוימים. שוב פעם זה גם תלוי בהם. ההנהגה הפלסטינית המדינית לדעתי עושה הרבה טעויות. אבל בתחומים מסוימים שאם עוד פעם תיווצר אווירה טובה, אנחנו יכולים לעזור לכוחות הביטחון הפלסטיניים, זה לא מסכן אותנו. אנחנו יכולים לפעמים, הייתי אומר, לתת שטחים קטנים פתוחים בשטחי C לעביר לרשות כאות של מחווה טובה, כאלה שבכל הסדר שהוא עתידי זה לא יהיה חלק מה שנקרא מדינת ישראל. יש כמה דברים שאנו יכולים לעשות. הצד השני גם צריך לרקוד איתנו גם צריך להיות איתנו גם ברמה המדינית לא רק ברמה של התיאום, ברמה יותר טובה, ואם הדברים האלו אפשר, אני לא יודע תמיד אם אפשר לעשות אותם פוליטית בישראל. אבל האם כדאי לעשות אותם? אילנה דיין: כן, זהו, אני אפילו לא שואלת אותך, כי אני יודעת שלא תרצה להיכנס לזירה הזאת, רק לסיום, אני חייבת לספק את הסקרנות שלי. אתה מקבל טלפונים? יורם כהן: עד לפני שנה, הייתי אומר, הייתי מדי פעם, היו קוראים לי והייתי מדבר עם מי שצריך. אילנה דיין: האמת שזו תשובה לשאלה שלא שאלתי, לא, זו תשובה לשאלה שלא שאלתי, התכוונתי לומר, התכוונתי לשאול אם זה גם מעניין, שאתה אומר מתייעצים, היו מתייעצים לפחות, אני שואלת אם אתה מקבל הצעות, בימים האלה, בתקופה האחרונה, לקפוץ לזירה הפוליטית. יורם כהן: כן. כן, אבל אני נותן תשובה לכולם שאני לא החלטתי בכלל שאני רוצה להיכנס לזה, עדיין עקרונית. אבל אם מישהו מדבר איתי ושואל אותי מה אני חושב על הזירה הפלסטינית, או על ביטחון הפנים, או על פתרונות, או רעיונות, או הצעות, אני משתף. אבל לא מעבר לזה. אילנה דיין: ואנחנו גם נהנינו לשמוע את התובנות שלך הבוקר. יורם כהן, לשעבר ראש השב"כ, תודה רבה לך על השיחה הזאת. יורם כהן: -תודה רבה. כל טוב. סימוכין: אודיו: גל"צ. תמונה: יורם כהן, צילום מסך מ"כאן 11"
15:51

מאי 2018 – יורם כהן, ראש השב"כ לשעבר: חמאס פועל לשנות את המדיניות הישראלית, לפתח כלכלה, להוריד את האבטלה ולאפשר חיים סבירים, רוצים להיות עם ככל העמים, אין להם עניין להילחם בישראל, אם תיווצר אווירה טובה יותר בין ישראל לחמאס, ישראל תוכל בתנאים מסוימים לקחת סיכון במדיניותה כלפי חמאס ב-17 במאי 2018, ראיינה אילנה דיין ב"גלי צה"ל" את יורם כהן, ראש השב"כ לשעבר. להן תוכן הראיון: אילנה דיין: בוקר טוב. יורם כהן: בוקר טוב לך ולמאזינים. אילנה דיין: תכף נדבר על דברים מרתקים, גם לא בנאליים, שאמרת בשבוע שעבר בכנס הרצליה, אבל ענייני היום בוערים. נדמה כאילו מישהו בחמאס החליט להוריד את גובה להבות, יחיא סינוואר [מנהיג חמאס ברצועת עזה] גם אמר את זה, די ממפורש אתמול בראיון לאל-ג'זירה. זה קורה כנראה רק אחרי התערבות מצרית. אתה היית הרי כבר במצבים דומים, ראית איך נראה תיווך כזה. קהיר יכולה לגרום לחמאס לקחת רוורס? יורם כהן: בהחלט. אני חושב שלמצרים תמיד הייתה השפעה דרמטית על ההנהגה בכלל של הרשות הפלסטינית וגם על ההנהגה של החמאס בוודאי בעשור האחרון. לא תמיד זה מצליח, כי יש לפעמים אינטרסים מנוגדים בין החמאס לבין ההנהגה. החמאס גם יש לה קשרים לאחים המוסלמים במצרים, היו תקופות שהיו קשרים אפילו צבאיים עד כדי איומים ופיגועים בסיני ולפעמים גם במצרים. דברים כאלה היו. כלומר, החמאס גם לפעמים משמש כאויב להנהגה במצרים, וודאי ההנהגה של היום. אבל עם כל זה השפעה עליהם היא השפעה דרמטית. פתח היציאה לעולם, נקרא לזה, הוא בעיקר משם של הנהגת החמאס. אילנה דיין: מה שמעניין אותי, אחרי סיבוב כזה, כשאיסמאעיל הניה [מנהיג חמאס] חוזר כנראה מושפל מקהיר, כשלפי הודעתו של בכיר בחמאס אתמול, רוב ההרוגים היו אנשי חמאס, אבל האוכלוסייה בלי ספק גם כן נפגעת מסביב. חמאס עצמו לא נחלש בתוך הרצועה אחרי סיבוב ציני כזה? יורם כהן: אני חושב שהחמאס מזה תקופה ארוכה, הוא חלש מאוד. הוא חלש בהרבה תחומים. הוא חלש קודם כל מבחינת היכולת שלו, בעצם, הכלכלית לספק לציבור שלו. מזון, תשתיות, עבודה וכו'. אילנה דיין: אבל אז איך הוא מצליח, יורם כהן, למנף את החולשה הזאת למצב שאנחנו לכאורה יוצאים נפסדים ממנו? יורם כהן: זה עניין של הסברה, אבל אני רק רוצה לומר על זה שניים, שלושה משפטים. אילנה דיין: בבקשה. יורם כהן: החמאס נמצא בשפל כלכלי וגם בידוד מדיני, על אף שיש לו עזרה מתורכיה וקטאר קצת וכולי, אבל באופן כללי הוא נמצא באחת מתקופות השפל. אני חושב שגם בהיבט לא רק הצבאי מולנו, חוסר הצלחה בעזה וחוסר הצלחה ביהודה ושומרון, נפגעים. בכל פרמטר, גם התפקוד הטוב של צה"ל, ההרתעה וכולי, הכל עובד נגדם. וגם יש [מילה לא ברורה] פיוס. הנושא המרכזי שלפי דעתי הם עובדים עליו זה איך לשנות את המדיניות הישראלית, לצאת מהמצור מה שהם קוראים, כלומר לפתח כלכלה, תנועה של אנשים. להוריד את האבטלה ולאפשר חיים מבחינתם, חיים סבירים של, גם אם הם מרדו ותפסו את השלטון בכוח, איך הם נהיים עם כאחד העמים, או מדינה כאחד העמים. אילנה דיין: זאת אומרת, כל המהלך הזה של רצף התהלוכות וההפגנות הכאילו עממיות בשבועות האחרונים, זאת המטרה האמיתית המרכזית שלהם? יורם כהן: המטרה האמיתית, לצאת מהמצב הקשה שבו נמצאים, במינימום מחיר. מבחינתם אין להם עניין להילחם בישראל. הם יודעים שהם לא יכולים לכבוש את ישראל. הם יודעים שיקבלו עונש עונש פיזי, גם בדם וגם בממון וגם בתשתיות, הרבה יותר חמור, ואין להם עניין כזה. אילנה דיין: אז זה מנקודת מבטם. אז זה מנקודת מבטם. עכשיו אני רוצה להבין רגע, יורם כהן, מנקודת מבטנו. הרי דבר אחד בטוח, ישראל נקלעה השבוע למצב שכמעט שום דבר טוב לא יכול היה לצאת ממנו. אי אפשר היה להשלים, כמובן, עם ניסיונות שלהם לפרוץ את הגדר, גם אי אפשר להתעלם מהתוצאות. עשרות הרוגים, מאות פצועים בצד הפלסטיני, בדעת הקהל הבינלאומית זה כמובן לא עובר טוב. יכולנו שלא להגיע למצב הזה מלכתחילה? יש משהו שאפשר היה לעשות אחרת? יורם כהן: ראשית, אני חושב שישראל עושה הרבה דברים, באמת, מאז זו סיומה של "צוק איתן" [סבב לחימה בין ישראל לחמאס ביולי - אוגוסט 2014] כמעט ארבע שנים, הרבה דברים גם בשיקום, ובעצם ישראל היא החמצן המרכזי, אולי היחידי, שיש לרצועת עזה. כל הפרויקטים שקורים, המשאיות שנכנסות, הציוד, הרפואה, כמעט כל הדברים, אבל אנחנו לא יכולים לעשות הכל, ואני צריך פה 2-3 דקות להסביר. אני לא מדבר בצד המבצעי, זה צריך להביא איזה אלוף בצבא או מישהו אחר שיסביר על הלחימה עם הצלפים, אבל גם לזה אני מוכן לגעת. אבל אני חושב שלא יכולנו לנהוג אחרת אל מול. אחד, שהחמאס מארגן את הכל, שתיים, שהוא מכניס פעילים צבאיים לתוך ההפגנות האלה, שלוש, הוא מראש מכריז שהוא הולך לחתוך את הגדר ולהיכנס לתוך שטח ישראל ולסכן גם תושבים וגם חיילים, ואנחנו יודעים יפה מאוד שאם הגדר הייתה נקרעת או נחתכת והיו נכנסים שלושת אלפים אנשים, לא ארבעים אלף, מה היה שם? כולם רק יכולים לדמיין. גם להם וגם לנו. לכן זה נראה לי הרע במיעוטו. האם צה"ל, באמצעים שהוא מפעיל, מראש, בכרוזים, בהודעות, דרך המצרים, באמצעי אל הרג שהוא משתמש, בקצינים שהוא נותן הוראות פתיחה באש ולא נותן כל חייל לראות בכל מצב גבולי, האם הוא עושה את המקסימום? אני מעריך שכן, והוא גם רוצה להשתפר. אבל אין ספק שהאירוע של 60 הרוגים ומאות פצועים הוא אירוע לא טוב. אבל גם אני חושב צה",ל הוא רואה אותו אירוע לא טוב, אבל אין ברירה אחרת. אילנה דיין: אבל אתה לוקח, יורם כהן, את נקודת האפס. נקודת האפס הייתה השבוע, צה"ל נמצא על הגדר, הפלסטינים רוצים לחצות, אין מצב שצה"ל יאפשר את זה. אתה אומר, מבחינה מבצעית, זה היה המינימום, הרע במיעוטו. יורם כהן: נראה היה לי שלא ניתן לעשות משהו יותר טוב בנסיבות של 60 קילומטר [גבול עם רצועת עזה] ועשרות אלפי אנשים שפזורים בכל כך הרבה מקומות, הרמטכ"ל לא יכול להיות מאחורי כל כוונת ולפעול במדויק, צריך להפעיל כוחות. הם יודעים שהם נכנסים לאזור סכנה. הם חוצים גדר גבול שלנו. זה לא הפגנה, אפילו נגיד של החמאס, לא נגיד של מחאה אזרחית, אפילו של החמאס, בתוך שטחם, הם יכולים לעשות, חיזבאללה עושה את זה הרבה. הם יכולים לעשות הרבה הפגנות, אבל לא לחצות את הגדר. אילנה דיין: השאלה כשאנחנו, אבל כשאנחנו קוראים על מסרים שחמאס שלח, אולי גם שולח בימים אלה, לממשלת ישראל, לאורך השבועות האחרונים, אולי להתחיל לדבר על סוג של תהדיאה, סוג של, לא יודעת איך לקרוא לזה אפילו, רגיעה, הפוגה, הפסקת אש, שקט הדדי, יכול להיות שאלה מסרים שצריך היה להתייחס אליהם יותר ברצינות, בעיקר בהתחשב בסיר הלחץ בתוך עזה, בתנאים ההומניטריים הקשים, בזה שלאוכלוסייה אין כבר מה להפסיד? יורם כהן: זו שאלה מאוד עדינה, ואני אשתדל לענות עליה בצורה קצת אולי מרוכבת. אחד, יש בינינו תהדיאה. הפסקת אש זה סוג של תהדיאה. אנחנו ארבע שנים בהפסקת אש. ישראל לא חודרת לשם, לא הורגת שם, לא, אפילו לדעתי, גם לא מחממת את הגזרה, מעבירה מסרים של, בכל פרמטר שהוא של שקט. והיא גם מצהירה כמדיניות שהיא רוצה שקט. לדחות את המלחמה, לא להיכנס לעימות וכולי וכולי. אבל אני חייב להזכיר פה איזה עניין. יש פה מצב שהצד השני, נגיד שהוא מדבר באופן לא ישיר איתנו, אז דרך גורם שלישי, על תהדיאה, נקרא לזה ארוכת טווח, נגיד 10 שנים או 20 שנה, יש רמזים על זה. א', אני משוכנע, אני לא בקיא, אני משוכנע שכל הרמזים האלו או המסרים האלו מגיעים לממשלת ישראל, ממשלת ישראל צריכה להחליט אם היא מוכנה לדבר או לא לדבר עם חמאס בצורה עקיפה. אילנה דיין: בעבר עשינו את זה? בעבר כשהגיעו מסרים עקיפים כאלה, נכנסנו לזירה ורקדנו את הטנגו הזה איתם? יורם כהן: אני חושב שבתחומים האלה של הפסקת אש בצורה פורמלית, רשמית, בעת עימות. אבל לדעתי מועברים מסרים בתחומים של החיים, מרקם החיים באופן שוטף, על ידי מתאם הפעולה בשטחים, על ידי אנשי האו"ם, וכמובן על ידי המצרים, אולי גם על ידי גורמים אחרים שלדעתי הם פחות אפקטיביים. אבל הבעיה הגדולה זה לא האם לדבר איתם באופן עקיף, על מנת לשפר את המצב בעזה, ולפי דעתי צריך לשפר את המצב בעזה, גם את התשתיות, אולי גם דברים אחרים, אבל הצד שלהם, שהוא מדבר איתנו, הוא לא מדבר איתנו, נגיד, הפסקת אש מול הפסקת אש. הם רוצים 30 דברים אחרים. הוא רוצה נמל ימי, והוא רוצה נמל אווירי, והוא רוצה תנועה של אוכלוסייה חופשית לישראל, והוא רוצה [נקטע]. אילנה דיין: והוא רוצה לא להתפרק מנשקו, לא להפסיק לחפור מנהרות, ולא לתת את הרקטות להפוך אותן לאלומיניום. יורם כהן: השיח בינינו לבינם הוא כאילו, אפילו שאנחנו חזקים, וכאילו לכאורה הם החלשים, הם לא מדברים איתנו באותה שפה, ולא על מה, אפילו דברים אנושיים או הומניטריים, כמו גופות החללים שלנו, החיילים במקרה הזה, או הנעדרים שלנו, שנישבו על ידם. לא מוכנים לדבר איתנו בשום תחום, בשום תנאי, זה שלבים הרבה הרבה יותר מאוחרים. במקום לבנות אבני דרך של אמון, של אמון חלקי, של מחוות מצד לצד, שישראל גם תהיה, תוכל להגמיש את עמדותיה. אפילו הייתי אומר בעדינות, לקחת סיכונים. אנו לא מוכנים לקחת סיכונים כאשר העוינות כל כך גדולה. אילנה דיין: אם אני מבינה אותך נכון, אתה אומר הייתי רוצה להמליץ לממשלת ישראל לקחת סיכונים, רק באופן שבו מתנהג הפרטנר כרגע, או האין פרטנר הזה, אני לא בטוח שאפילו את זה אפשר לעשות. יורם כהן: אני יכול אבל להתייחס לכמה דברים שאני כן חושב שאפשר לעשות. אז קדימה. צריך להיווצר אווירה קצת יותר טובה ממה שהשבוע הזה כמובן, ולא תחת לחץ. אבל אם תיווצר אווירה טובה יותר, בינינו לבינם, לא רק במובן הזה של הגדר, אלא באופן כללי. יהיה אפשר בתנאים מסוימים לישראל לקחת סיכון ולאפשר, למשל, שאטלים או הוצאה של אנשים מעזה ישירות לירדן. לא דרך ישראל ולא דרך יהודה ושומרון. למנוע חיכוך עם גורמים ש[נקטע] ברוך ה' מצב יותר טוב. אילנה דיין: רגע, לא הבנתי, אבל דרך איפה להעביר אנשים מעזה לירדן, דרך איפה? יורם כהן: אוטובוסים, שאטלים. אילנה דיין: אבל כן דרך ישראל. יורם כהן: כן, ברור, ברור דרך ישראל. אבל ללא חניה או תחנה ברמאללה או בשכם או בחברון. ישירות לגשר. הדבר הזה אפשרי, הוא נעשה בעבר באופן מצומצם. אנחנו יכולים לעשות אותו באופן יותר שיטתי, דרך מעבר ארז, אנשים שאנחנו נאשר שהם ייצאו מעזה, לא מחבלים וכדומה, אפשר לעשות את זה, לשחרר לחץ, לאפשר לאנשים אולי לצאת ללימודים באופן יותר טוב, כל עוד המעבר ברפיח סגור. יש דברים שניתן לעשות. אני חושב שאנחנו צריכים להאיץ ככל הניתן, אני מניח שישראל בעד העניין הזה, אבל משום מה זה לא קורה, יש לזה הרבה סיבות, אבל לנסות לשבת ולראות למה הפרויקטים הבינלאומיים התשתיתיים, שקשורים באנרגיה, מים, ביוב וכדומה, לא מתבצעים בעזה. לישראל אין מניעה שהדבר הזה יקרה, להפך. אנחנו חושבים, או אני חושב, אני חושב שגם רוב הציבור חושב, שהציבור בעזה, גם אם הוא נשלט על ידי חמאס, ולצערנו לפני עשור הוא בחר בו, עדיין צריך לתת לו תנאים טובים, על מנת שהחיים שלהם יהיו סבירים. אילנה דיין: ולו רק שבסוף זה אינטרס שלנו. אני רוצה להספיק לגעת יורם כהן באמת בטקסט הזה המאוד מעניין של הנאום שלך בכנס הרצליה בשבוע שעבר. זה מאפשר לנו טיפה לפתוח את הפריזמה ואתה אומר שם בעצם במבט על, גם על עזה, גם על יהודה ושומרון, אין באמת סיכוי אמיתי להסדר מדיני עם הפלסטינים בעתיד הקרוב, יש כן אינטרס ישראלי-לאומי שזה יקרה. ואתה מזכיר שיחה שהייתה לך לפני שנים עם סוכן שהפעלת בשטחים, ושמעת ממנו משהו שעד עכשיו נשאר איתך. יורם כהן: זה כבר לפני הרבה מאוד שנים שעוד הייתי שטח, זה כמעט דור, 25 או 27 שנים, איש די בכיר אינטליגנטי, ובשיחות שהן שיחות צעד, שהן לא שיחות על מודיעין ומה קורה היום ומה ניתן לעשות וכולי, אלא על כל אחד שגם מדבר עם אנשים בצד השני ברמה די בכירה מנסה לבחון אופציות, נקרא לזה ככה, או באיזה תנאים נסתדר. ובאחת השיחות, הדימוי שהוא בחר לתת, זה סוג של דילמת אסיר, אבל בצד הזה הישראלי, והוא בחר לקרוא לצד הפלסטיני סוג של כדור ברזל, שרשרת שכבולה לך לרגל, שאתה לפעמים מתוסכל, אתה רוצה להיפרד ממנה, אתה הולך איתה לישון, אתה בועט בה לפעמים מרוב תסכול, אבל אתה לא נצליח להתפטר מזה. ואתה כל הזמן חולם על זה, ואתה לא יכול לעשות את זה. ולא רק את זה, שאם אתה לא מתייחס אליו בצורה מכובדת, במרכאות, או לא חושב על זה בהתנהלות שלך, או שאתה נופל, או שאתה שובר את האצבעות, או שאתה נגרר, או שחס וחלילה, אם אתה זורק את זה בחמת זעם לביצה, אתה פשוט שוקע אחריו. אילנה דיין: ואתה גוזר מזה איזושהי השקפה שאתה פורש באותו נאום, לא נספיק כמובן לפרוש את כולה, תחת הכותרת סור מרע ועשה טוב, גם צעדים הומניטריים וכן הלאה, אבל כשאתה אומר סור מרע יורם כהן, אתה אומר כי אתה חושש מצעדים של סיפוח? יורם כהן: אני חושש, קודם כל אני חושב שאנחנו צריכים להגיע למצב שלא לעשות, ישראל, לא כדאי שהיא תעשה גם אם היא, אני חושב ש[קטע את המשפט - יד"ה], לא כדאי שתעשה צעדים בלתי הפיכים. כי אם אנחנו רוצים להגיע להסדר אי-פעם, ואני חושב גם צריך לשמור על הסדרי הביטחון, אבל אסור שנעשה דברים שהם יהיו בלתי הפיכים. דברים בלתי הפיכים הם כאלה שקשה מהם ללכת אחורה בין היתר, אם אנחנו נעשה סיפוח של כל יהודה ושומרון, בוא נהיה עכשיו שאנו יכולים, אני אומר יותר קיצוני. בוא נניח עכשיו שהפלסטינים מעוניינים, לא מוכנים, מעוניינים. אני חושב שזה יהיה איום ונורא לעתיד שלנו. ולכן, ללכת, אני חושב שצריך להימנע ממדינה אחת דו-לאומית, בוודאי בהיקפים של 40-50% אוכלוסייה עוינת אותנו. לכן, לעשות דברים שאפשר, ולא חכמים, אני חושב שזה דבר רע. זה צריך להימנע מזה. בכל מה שאנחנו, נעשה נקבע עמדה או יכולת או מציאות שהיא בלתי הפיכה. בזמנו נתתי דימוי אחר של עור של ג'ירף. כלומר, אם אנחנו נהיה בסיטואציה שכל יהודה ושומרון יהיו כתמים, חומים צהובים לבנים, כלומר שטח A, B ו-C, יישובים פלסטינים, ביניהם מעורבבים ישובים. לא ניתן לתת לפלסטינים בעצם שום דבר. לא יהיה להם רצף טריטוריאלי. אפילו, אני הייתי אומר בצורה קיצונית, אפילו את האוטונומיה, שכרגע זה נראה לי הדבר היחידי הרלוונטי בשנים הקרובות. הרי היחידי בשנים הקרובות. לא ניתן יהיה לתת את זה, כי לא יהיה אפשר בפועל לממש את זה. ולכן אני חושב שאנחנו צריכים לעשות דברים שהם סור מרע. לא לעשות דברים שהם יגרמו לנו נזק, לפחות אם רוב העם לא חושב שכדאי לעשות את זה. ולא רק בהקשרים קואליציוניים, או בהקשרים אחרים. אבל יש הרבה דברים שאנחנו כן יכולים לעשות. יש גם דברים טובים שאנחנו יכולים לעשות. אנחנו יכולים ללכת לקראת הפלסטינים בתחום הכלכלה, בתחום תשתיות, לפעמים אפילו בתנאים מסוימים. שוב פעם זה גם תלוי בהם. ההנהגה הפלסטינית המדינית לדעתי עושה הרבה טעויות. אבל בתחומים מסוימים שאם עוד פעם תיווצר אווירה טובה, אנחנו יכולים לעזור לכוחות הביטחון הפלסטיניים, זה לא מסכן אותנו. אנחנו יכולים לפעמים, הייתי אומר, לתת שטחים קטנים פתוחים בשטחי C לעביר לרשות כאות של מחווה טובה, כאלה שבכל הסדר שהוא עתידי זה לא יהיה חלק מה שנקרא מדינת ישראל. יש כמה דברים שאנו יכולים לעשות. הצד השני גם צריך לרקוד איתנו גם צריך להיות איתנו גם ברמה המדינית לא רק ברמה של התיאום, ברמה יותר טובה, ואם הדברים האלו אפשר, אני לא יודע תמיד אם אפשר לעשות אותם פוליטית בישראל. אבל האם כדאי לעשות אותם? אילנה דיין: כן, זהו, אני אפילו לא שואלת אותך, כי אני יודעת שלא תרצה להיכנס לזירה הזאת, רק לסיום, אני חייבת לספק את הסקרנות שלי. אתה מקבל טלפונים? יורם כהן: עד לפני שנה, הייתי אומר, הייתי מדי פעם, היו קוראים לי והייתי מדבר עם מי שצריך. אילנה דיין: האמת שזו תשובה לשאלה שלא שאלתי, לא, זו תשובה לשאלה שלא שאלתי, התכוונתי לומר, התכוונתי לשאול אם זה גם מעניין, שאתה אומר מתייעצים, היו מתייעצים לפחות, אני שואלת אם אתה מקבל הצעות, בימים האלה, בתקופה האחרונה, לקפוץ לזירה הפוליטית. יורם כהן: כן. כן, אבל אני נותן תשובה לכולם שאני לא החלטתי בכלל שאני רוצה להיכנס לזה, עדיין עקרונית. אבל אם מישהו מדבר איתי ושואל אותי מה אני חושב על הזירה הפלסטינית, או על ביטחון הפנים, או על פתרונות, או רעיונות, או הצעות, אני משתף. אבל לא מעבר לזה. אילנה דיין: ואנחנו גם נהנינו לשמוע את התובנות שלך הבוקר. יורם כהן, לשעבר ראש השב"כ, תודה רבה לך על השיחה הזאת. יורם כהן: -תודה רבה. כל טוב. סימוכין: אודיו: גל"צ. תמונה: יורם כהן, צילום מסך מ"כאן 11"

Jonathan D. Halevi

104,080 次观看 • 1 年前

כחודשיים לפני מתקפת השבעה באוקטובר – אהוד ברק: "הטייסים, אנשי המודיעין, הסייבר והיחידות המיוחדות, שאומרים: אנחנו משעים את ההתנדבות שלנו, הם הגיבורים האמיתיים, הם לא המורדים". ברק סבר, כי הרמטכ"ל צריך להתריע על הפגיעה בכשירות צה"ל גם כאשר האויב מאזין ועלול לנקוט פעולה ב-14 באוגוסט 2023, אריה גולן ראיין את ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק ביומן הבוקר בכאן ב של תאגיד השידור הישראלי. עיקרי דבריו של אהוד ברק (*) [שאלת אריה גולן: האם (הרמטכ"ל) צריך להוציא את זה החוצה (להתריע על הפגיעה בכשירות צה"ל), כשגם האויב שומע, מאזין ועלול להסיק מסקנות שיסכנו אותנו] "אין לו [לרמטכ"ל] שום ברירה, קודם כל הוא חייב בדיוק כמו שאתה תיארת את זה. גם הוא. גם ראש שב"כ, גם ראש המוסד חייבים להתריע למצב לראש הממשלה, לקבינט, לוועדת חוץ וביטחון, לוועדות המשנה ולציבור". (*) "הטייסים האלה, ואנשי המודיעין, ואנשי הסייבר, ואנשי היחידות המיוחדות, שאומרים: אנחנו משעים את ההתנדבות שלנו, הם הגיבורים האמיתיים של הסיפור, הם לא המורדים". (*) "המרד נגד הדמוקרטיה, הוא המרד של ראש הממשלה ושל החבורה שמסתובבת איתו. החבורה הזאת תישא באחריות כבדה ואין לצבא ברירה". (*) "תסתכלו על מה שנתניהו עושה מאז הבחירות של 2015. אתם רואים את כל הסימנים של תנועה פרוטו פשיסטית. קראתי לזה ניצני פשיזם. יאיר גולן הזהיר בפני תהליכים שהוא ראה באירופה… ויאיר גולן צדק". (*) "הרחוב צריך לנצח את הכנסת בכל פעם שהכנסת, ואפילו זה לא הכנסת, הרי היא כבר מזמן כפופה לרשות המבצעת, בכל רגע שהממשלה מנסה להעביר דיקטטורה, חובתו של כל אזרח להתייצב ולהתנגד". תוכן הראיון אריה גולן: בוקר טוב, לראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק. אהוד ברק: בוקר אור. אריה גולן: הרמטכ"ל רב אלוף הרצי הלוי אומר שהוא חייב להתריע, כמו שאומרים, חייב להרים את הדגל האדום כבר, כשיש פגיעה בכשירות הצבא או צפויה בקרוב פגיעה כזאת. השאלה אם צריך להוציא את זה החוצה, כשגם האויב שומע, מאזין ועלול להסיק מסקנות שיסכנו אותנו. אהוד ברק: תראה, אין לו שום ברירה, קודם כל הוא חייב בדיוק כמו שאתה תיארת את זה, גם הוא. גם ראש שב"כ [רונן בר, ראש שירות הביטחון הכללי], גם ראש המוסד [דדי ברנע] חייבים להתריע למצב לראש הממשלה, לקבינט, לוועדת חוץ וביטחון [של הכנסת], לוועדות המשנה ולציבור. עכשיו, מקור ההתנהגות המופקרת הוא [ראש הממשלה בנימין] נתניהו. הרי נתניהו נדרש לשיחות האלה עוד לפני שהוא העביר את החוק הזה לצמצום עילת ההסתברות, עילת הסבירות, הוא מנע את הדיונים האלה, מנע מהם, זרקו הצידה את שני האלופים [ראש אמ"ן אהרון חליוה וראש אמ"ץ עודד בסיוק] שהגיעו בזמן ההצבעה [במליאת הכנסת על ביטול עילת הסבירות], לא רצו לעשות את הישיבות [לעדכון בתמונת המצב הביטחונית], מדוע נתניהו לא רוצה את המפגשים האלה? משום שברור לו שאחרי ש-16 חברי קבינט ישמעו את התיאור מהרמטכ"ל, מפקד חיל האוויר [אלוף תומר בר], מראש אמ"ן, משר הביטחון [יואב גלנט], הם לא יצביעו בעדו, הוא לא היה מסוגל להעביר את החלטת האיוולת הזאת על צמצום עילת הסבירות, אילו היה נותן לרמטכ"ל להיפגש עם הקבינט ועם חברי ועחו"ב [ועדת החוץ והביטחון] כמו שצריך. לכן, המקור של כל הסיפור זה נתניהו, ההפקרות היא שלו, האחריות היא שלו, ההשתוללות היא שלו, הרמיזה של נתניהו שלא יציית בהכרח להוראות בג"ץ, והאיומים הבוטים של השרים שלו זה דפוס פעולה מפיוזי של איום על בית המשפט, איום על הדמוקרטיה, בדיוק כמו האיום המפיוזי שלו בפתיחת משפטו. ואני אומר באחריות, חברה חפצת חיים לא נכנעת לסחיטה מפיוזית גם מכיוון העומד בראשה, גם כאשר מטרתו היחידה, אין פה שום דבר של טובת הציבור, אין שום דבר של ביטחון המדינה, אין שום טיפה של אחריות, הוא מפר את שבועת האמונים שלו כשהוא השביע את הממשלה, וכל הדבר הזה קורה בגלל דבר אחד פשוט, נתניהו נואש מהיכולת להיפטר ממשפטו, והוא מוכן לשרוף את המועדון ולהרוס כל דבר במדינה כדי לצאת מהמשפט. אריה גולן: אבל כשהוא אומר לראשי הצבא שזה נראה כמו צבא שיש לו מדינה לנוכח מה שקורה והפרסומים שהיו בתידרוכים לכתבים, אין שום דבר בדבריו? אהוד ברק: אין שום דבר בדבריו, הם חייבים לעשות את זה, הם נתקלים במצב בלתי אפשרי. ראש ממשלה שמועל באחריותו הבסיסית, תזכור, הוא אפילו לא מפקד עליון כמו הנשיא האמריקאי. המפקדת של הצבא זה הממשלה כולה. זה שהוא לא נותן לממשלה ולא לקבינט לשמוע אותם לפני שהוא מחליט את ההחלטות שיצרו את המשבר הזה, רק לפני כמה שבועות, זה לא לפני כמה שנים. זה הפקרות שלא נודעה כדוגמתה. התגובה ממול היא תגובה טבעית של האזרחים. אני אומר לך, הטייסים האלה, ואנשי המודיעין, ואנשי הסייבר, ואנשי היחידות המיוחדות, שאומרים, אנחנו משעים את ההתנדבות שלנו, הם הגיבורים האמיתיים של הסיפור, הם לא המורדים. המרד נגד הדמוקרטיה, הוא המרד של ראש הממשלה ושל החבורה שמסתובבת איתו. החבורה הזאת תישא באחריות כבדה ואין לצבא ברירה. אריה גולן: אתה כולל בזה גם את שר הביטחון יואב גלנט? אתה חושב שגם הוא היה צריך לעשות יותר? אהוד ברק: תראה, אני בטוח שהוא עשה את הדבר הנכון לפני שלושה או חמישה וחצי חודשים, כשהוא ראה [מספר מילים שאינן ברורות]. נתניהו יושב בלונדון, מסרב לכנס את הקבינט. אני שרתתי, אני חושב יותר זמן מכל אדם חי אחר בתפקיד שר הביטחון. אני לא זוכר דבר כזה ששר הביטחון איזשהו דורש לכנס את הקבינט, כי יש סכנה ברורה וקרובה לביטחון המדינה, וראש הממשלה מגיב בפיטוריו בטלפון במקום לכנס את הקבינט מיד. אין חיה כזאת, זה פשוט, הוא אז עשה את הדבר הנכון, נדמה לי שהוא נרתע היום מלעשות אותו הדבר, אבל לפי דעתי הוא חייב לעשות אותו הדבר, והוא יופיע בשבועות הקרובים לעשות אותו דבר. אריה גולן: נתניהו אתמול כך פורסם, הנחה את הרמטכ"ל לשמור, נוכח כל מה שהוא שמע, לשמור על כשירות צה"ל. זאת הנחיה שתשנה, תשפר את המצב, תעצור את התהליכים המסוכנים? אהוד ברק: תראה, יש רק דבר אחד שהוא עושה יותר מאשר להנחות. הוא משקר יותר מאשר הוא מנחה. הוא מנחה, הוא כל הזמן מנחה. הוא לא עושה את חובתו. חובתו הבסיסית היא לשבת ולהקשיב. הסיפור הזה של הוא הנחה, ובזה הוא כאילו, מה הוא עשה? הוא העביר את האחריות לרמטכ"ל. הרמטכ"ל לא יודע שיש עליו אחריות? שר הביטחון לא יודע שיש עליו אחריות? בלי ההנחיה הזאת, הם לא עושים את כל מה שהם יכולים? זה דברי הבל של מתעתע. אין פה שום דבר, מי ששבר את החוזה, מי שמורד בדמוקרטיה, זה נתניהו. הוא לא נגרר ולא בטיח', הוא מתנהל כמו מי שאיבד כשירות להוביל מדינה. למזלנו עומדים אנשים כמו הרצי הלוי ורונן בר ודדי ברנע, ואני מקווה ומאמין שגלנט יצטרף אליהם בקרוב, אין לו שום ברירה אחרת. הקריאה של [אלוף במילואים, סגן ראש המוסד לשעבר] עמירם לוין משלשום, אני הכרתי גם כן היטב את [סא"ל] יוסי קורקין [נהרג ב-1997 במבצע בלבנון] ואת גלנט בתור קצינים צעירים [בשייטת 13] שהיו עומדים מתדרכים, היית יודע שהמשימה תבוצע, חוזרים בחזרה מהמשימה רטובים, החליפות האלה עם המלח, ומתארים את מה שהיה ואתה סומך עליהם. אני אומר לך גלנט כשהוא לבד בחדר הוא לא חושב אחרת מהרמטכ"ל ומראש השב"כ. הוא נתון ללחצים פוליטיים. אריה גולן: אתה מדבר איתו? אתה בקשר עם גלנט? אתה בקשר עם שר הביטחון? אהוד ברק: תראה, אני נזהר מאוד לא לדבר עם אנשים שנושאים תפקידים, בטח לא בלי שפונים אליי ושואלים אותי מסיבה ברורה לחלוטין. הרי במציאות המטורפת שנתניהו בסחרורו, מנהל היום, כל שיחה שלי עם הרמטכ"ל ועם שר הביטחון, תיתפס ומחר תוצג כאילו הארכידמון הזה ברק, הוא כבר מפעיל או משחד או מאיים על הרמטכ"ל או על גלנט. אני מעדיף לא לדבר עליהם. לפי דעתי הם, מספיק להם להסתכל רגע במראה, והם יודעים בדיוק מה הייתי אומר להם. אריה גולן: אתה הזכרת את עמירם לוין, אלוף במילואים, הוא התראיין כאן אתמול בבוקר, והוא אמר שהוא מזהה בשטחי יהודה ושומרון, בהתנהלות של המתנחלים שם, וצה"ל שנאבק עם הדבר הזה, מזהה תהליכים כמו בגרמניה הנאצית, לא פחות, הוא דיבר על פשעי מלחמה, שצה"ל הולך לקראתם בשטחים, בגדה המערבית, לא הגזים? אהוד ברק: תראה, עמירם הוא איש אמיץ מאוד. הוא היה אמיץ מאוד בשדה הקרב. יש בו אומץ טבעי גם אזרחי. יש לו קושי. זה משהו שהוא במידה מסוימת הפוך מהתכונות של חייל שצמח אצל נתניהו. יש לו קושי לשקר. הוא לא מצליח אפילו כשהוא רוצה. אבל אין פה שום דבר חדש. אני אמרתי לפני שש שנים בכנס הרצליה. שש שנים, לא שלוש שנים בשיחות עם [מילה לא ברורה]. שש שנים אמרתי. תסתכלו על מה שנתניהו עושה מאז הבחירות של 2015. אתם רואים את כל הסימנים של תנועה פרוטו פשיסטית. קראתי לזה ניצני פשיזם. אם זה נראה כמו ניצני פשיזם, זה הולך כמו ניצני פשיזם, זה מגעגע כמו ניצני פשיזם, זה כנראה ניצני פשיזם. [אלוף במילואים] יאיר גולן [לשעבר סגן הרמטכ"ל] הזהיר בפני תהליכים שהוא ראה באירופה. אריה גולן: שילם ברמטכ"לות על הדברים האלה בזמנו. אהוד ברק: ויאיר גולן צדק. מה? אריה גולן: אני אומר שהוא שילם ברמטכ"לות, כן. אהוד ברק: יש מחיר כבד בדיקטטורה, אפילו בדיקטטורה עוברית. מה שקורה היום, אגב, נתניהו לא מסובך לו לפתור את כל המשבר, שלא יהיה לנו שום הבנות. ברגע שהוא היה מתעשת, או מכנס את הכנסת לכינוס חירום בפגרה, מעביר החלטת כנסת שמבטלת ומשעה את החוק הזה שעבר של צמצום עילת הסבירות, ומחזיר לאחורה, מבטל את הקריאה הטרומית והראשונה של שמונה חוקי ההפיכה האחרים, במילים אחרות מסיר את האקדח מרקתה של הדמוקרטיה הישראלית, באותו רגע היה כל חוזר לתיקונו. אריה גולן: זה לא יראה שהרחוב ניצח את הכנסת הריבונית? אהוד ברק: הרחוב צריך לנצח את הכנסת בכל פעם שהכנסת, ואפילו זה לא הכנסת, הרי היא כבר מזמן כפופה לרשות המבצעת, בכל רגע שהממשלה מנסה להעביר דיקטטורה, חובתו של כל אזרח להתייצב ולהתנגד. אגב, כל מה שאני אומר היה נכון באותה מידה בדיוק, אילו היה מדובר בראש ממשלה ששמו [יו"ר האופוזיציה] יאיר לפיד, או [חבר הכנסת] בני גנץ, או [ראש הממשלה לשעבר] נפתלי בנט, או [חבר הכנסת] אביגדור ליברמן. גם אם אחד מהם היה מנסה להפוך ישראל לדיקטטורה, אותם טייסים היו מתייצבים, אותם דמונים מהעולם החיצוני, כמו [אהוד] ברק, [הרמטכ"ל לשעבר רא"ל במילואים] דני חלוץ, היו מתייצבים, ו-170 ראשי מערכת הביטחון לדורותיה היו כותבים את אותם הודעות, ודורשים ממנו להפסיק את זה באחת. קורית לנו פה טרגדיה. אנשים, קשה להם לראות את ההבדלים, קשה להם לעקוב אחרי הדברים. השמש זורחת כל יום ובתי הקפה פתוחים, אז כנראה שהאסון עוד לא יתרחש. האסון יתרחש כל יום כאשר [חבר הכנסת דודי] אמסלם משתולל ברשות החברות, כאשר נערות בנות 15 נדחקות אחורה באוטובוס ושמים עליהן איזה שמיכות, וכאשר המשטרה מחרימה מלוחמים מבצעיים של צה"ל ומילואים את הנשק, באמצעות תעלול קוראים להם לחקירה, מאשימים אותם בדבר פלילי, ונוטלים להם את הנשק שיש, יעני תהליך פלילי נגדם, זו דיקטטורה בפעולה. כל אזרח חייב להתנגד. אני רוצה להזהיר אותך. אריה גולן: לסיום. אהוד ברק: להזהיר אותך לסיום, שלא רחוק הרגע שאתה ועמיתיך בטלוויזיה ובתקשורת תצטרכו גם כן להרים את קולכם, להפסיק להיות בוררים אובייקטיביים שמביאים עמדה מכאן, ואחריי יביאו איזה פרשן מהימין או בערוצי הזבל ב[ערוץ] 14, או בערוץ אחר. כל אזרח ייאלץ להתייצב בפני השאלה: האם הוא הולך עם הדיקטטורה או הוא הולך עם הדמוקרטיה, והמאבק כבר התחיל, נקודת האל-חזור מאחורינו, הלפיד נמצא אצל בית המשפט כרגע, ומיד אחריו אצל שומרי הסף. אני בטוח שננצח. מדינת ישראל לא תהיה דיקטטורה. בחוקים האלה ייגנזו, ומחוללי ההפיכה יורחקו מהגה השלטון. אריה גולן: אהוד ברק, ראש הממשלה לשעבר. דברים חריפים ונוקבים. אני מודה לך. בוקר טוב. אהוד ברק: בוקר אור. סימוכין:
11:26

כחודשיים לפני מתקפת השבעה באוקטובר – אהוד ברק: "הטייסים, אנשי המודיעין, הסייבר והיחידות המיוחדות, שאומרים: אנחנו משעים את ההתנדבות שלנו, הם הגיבורים האמיתיים, הם לא המורדים". ברק סבר, כי הרמטכ"ל צריך להתריע על הפגיעה בכשירות צה"ל גם כאשר האויב מאזין ועלול לנקוט פעולה ב-14 באוגוסט 2023, אריה גולן ראיין את ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק ביומן הבוקר בכאן ב של תאגיד השידור הישראלי. עיקרי דבריו של אהוד ברק (*) [שאלת אריה גולן: האם (הרמטכ"ל) צריך להוציא את זה החוצה (להתריע על הפגיעה בכשירות צה"ל), כשגם האויב שומע, מאזין ועלול להסיק מסקנות שיסכנו אותנו] "אין לו [לרמטכ"ל] שום ברירה, קודם כל הוא חייב בדיוק כמו שאתה תיארת את זה. גם הוא. גם ראש שב"כ, גם ראש המוסד חייבים להתריע למצב לראש הממשלה, לקבינט, לוועדת חוץ וביטחון, לוועדות המשנה ולציבור". (*) "הטייסים האלה, ואנשי המודיעין, ואנשי הסייבר, ואנשי היחידות המיוחדות, שאומרים: אנחנו משעים את ההתנדבות שלנו, הם הגיבורים האמיתיים של הסיפור, הם לא המורדים". (*) "המרד נגד הדמוקרטיה, הוא המרד של ראש הממשלה ושל החבורה שמסתובבת איתו. החבורה הזאת תישא באחריות כבדה ואין לצבא ברירה". (*) "תסתכלו על מה שנתניהו עושה מאז הבחירות של 2015. אתם רואים את כל הסימנים של תנועה פרוטו פשיסטית. קראתי לזה ניצני פשיזם. יאיר גולן הזהיר בפני תהליכים שהוא ראה באירופה… ויאיר גולן צדק". (*) "הרחוב צריך לנצח את הכנסת בכל פעם שהכנסת, ואפילו זה לא הכנסת, הרי היא כבר מזמן כפופה לרשות המבצעת, בכל רגע שהממשלה מנסה להעביר דיקטטורה, חובתו של כל אזרח להתייצב ולהתנגד". תוכן הראיון אריה גולן: בוקר טוב, לראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק. אהוד ברק: בוקר אור. אריה גולן: הרמטכ"ל רב אלוף הרצי הלוי אומר שהוא חייב להתריע, כמו שאומרים, חייב להרים את הדגל האדום כבר, כשיש פגיעה בכשירות הצבא או צפויה בקרוב פגיעה כזאת. השאלה אם צריך להוציא את זה החוצה, כשגם האויב שומע, מאזין ועלול להסיק מסקנות שיסכנו אותנו. אהוד ברק: תראה, אין לו שום ברירה, קודם כל הוא חייב בדיוק כמו שאתה תיארת את זה, גם הוא. גם ראש שב"כ [רונן בר, ראש שירות הביטחון הכללי], גם ראש המוסד [דדי ברנע] חייבים להתריע למצב לראש הממשלה, לקבינט, לוועדת חוץ וביטחון [של הכנסת], לוועדות המשנה ולציבור. עכשיו, מקור ההתנהגות המופקרת הוא [ראש הממשלה בנימין] נתניהו. הרי נתניהו נדרש לשיחות האלה עוד לפני שהוא העביר את החוק הזה לצמצום עילת ההסתברות, עילת הסבירות, הוא מנע את הדיונים האלה, מנע מהם, זרקו הצידה את שני האלופים [ראש אמ"ן אהרון חליוה וראש אמ"ץ עודד בסיוק] שהגיעו בזמן ההצבעה [במליאת הכנסת על ביטול עילת הסבירות], לא רצו לעשות את הישיבות [לעדכון בתמונת המצב הביטחונית], מדוע נתניהו לא רוצה את המפגשים האלה? משום שברור לו שאחרי ש-16 חברי קבינט ישמעו את התיאור מהרמטכ"ל, מפקד חיל האוויר [אלוף תומר בר], מראש אמ"ן, משר הביטחון [יואב גלנט], הם לא יצביעו בעדו, הוא לא היה מסוגל להעביר את החלטת האיוולת הזאת על צמצום עילת הסבירות, אילו היה נותן לרמטכ"ל להיפגש עם הקבינט ועם חברי ועחו"ב [ועדת החוץ והביטחון] כמו שצריך. לכן, המקור של כל הסיפור זה נתניהו, ההפקרות היא שלו, האחריות היא שלו, ההשתוללות היא שלו, הרמיזה של נתניהו שלא יציית בהכרח להוראות בג"ץ, והאיומים הבוטים של השרים שלו זה דפוס פעולה מפיוזי של איום על בית המשפט, איום על הדמוקרטיה, בדיוק כמו האיום המפיוזי שלו בפתיחת משפטו. ואני אומר באחריות, חברה חפצת חיים לא נכנעת לסחיטה מפיוזית גם מכיוון העומד בראשה, גם כאשר מטרתו היחידה, אין פה שום דבר של טובת הציבור, אין שום דבר של ביטחון המדינה, אין שום טיפה של אחריות, הוא מפר את שבועת האמונים שלו כשהוא השביע את הממשלה, וכל הדבר הזה קורה בגלל דבר אחד פשוט, נתניהו נואש מהיכולת להיפטר ממשפטו, והוא מוכן לשרוף את המועדון ולהרוס כל דבר במדינה כדי לצאת מהמשפט. אריה גולן: אבל כשהוא אומר לראשי הצבא שזה נראה כמו צבא שיש לו מדינה לנוכח מה שקורה והפרסומים שהיו בתידרוכים לכתבים, אין שום דבר בדבריו? אהוד ברק: אין שום דבר בדבריו, הם חייבים לעשות את זה, הם נתקלים במצב בלתי אפשרי. ראש ממשלה שמועל באחריותו הבסיסית, תזכור, הוא אפילו לא מפקד עליון כמו הנשיא האמריקאי. המפקדת של הצבא זה הממשלה כולה. זה שהוא לא נותן לממשלה ולא לקבינט לשמוע אותם לפני שהוא מחליט את ההחלטות שיצרו את המשבר הזה, רק לפני כמה שבועות, זה לא לפני כמה שנים. זה הפקרות שלא נודעה כדוגמתה. התגובה ממול היא תגובה טבעית של האזרחים. אני אומר לך, הטייסים האלה, ואנשי המודיעין, ואנשי הסייבר, ואנשי היחידות המיוחדות, שאומרים, אנחנו משעים את ההתנדבות שלנו, הם הגיבורים האמיתיים של הסיפור, הם לא המורדים. המרד נגד הדמוקרטיה, הוא המרד של ראש הממשלה ושל החבורה שמסתובבת איתו. החבורה הזאת תישא באחריות כבדה ואין לצבא ברירה. אריה גולן: אתה כולל בזה גם את שר הביטחון יואב גלנט? אתה חושב שגם הוא היה צריך לעשות יותר? אהוד ברק: תראה, אני בטוח שהוא עשה את הדבר הנכון לפני שלושה או חמישה וחצי חודשים, כשהוא ראה [מספר מילים שאינן ברורות]. נתניהו יושב בלונדון, מסרב לכנס את הקבינט. אני שרתתי, אני חושב יותר זמן מכל אדם חי אחר בתפקיד שר הביטחון. אני לא זוכר דבר כזה ששר הביטחון איזשהו דורש לכנס את הקבינט, כי יש סכנה ברורה וקרובה לביטחון המדינה, וראש הממשלה מגיב בפיטוריו בטלפון במקום לכנס את הקבינט מיד. אין חיה כזאת, זה פשוט, הוא אז עשה את הדבר הנכון, נדמה לי שהוא נרתע היום מלעשות אותו הדבר, אבל לפי דעתי הוא חייב לעשות אותו הדבר, והוא יופיע בשבועות הקרובים לעשות אותו דבר. אריה גולן: נתניהו אתמול כך פורסם, הנחה את הרמטכ"ל לשמור, נוכח כל מה שהוא שמע, לשמור על כשירות צה"ל. זאת הנחיה שתשנה, תשפר את המצב, תעצור את התהליכים המסוכנים? אהוד ברק: תראה, יש רק דבר אחד שהוא עושה יותר מאשר להנחות. הוא משקר יותר מאשר הוא מנחה. הוא מנחה, הוא כל הזמן מנחה. הוא לא עושה את חובתו. חובתו הבסיסית היא לשבת ולהקשיב. הסיפור הזה של הוא הנחה, ובזה הוא כאילו, מה הוא עשה? הוא העביר את האחריות לרמטכ"ל. הרמטכ"ל לא יודע שיש עליו אחריות? שר הביטחון לא יודע שיש עליו אחריות? בלי ההנחיה הזאת, הם לא עושים את כל מה שהם יכולים? זה דברי הבל של מתעתע. אין פה שום דבר, מי ששבר את החוזה, מי שמורד בדמוקרטיה, זה נתניהו. הוא לא נגרר ולא בטיח', הוא מתנהל כמו מי שאיבד כשירות להוביל מדינה. למזלנו עומדים אנשים כמו הרצי הלוי ורונן בר ודדי ברנע, ואני מקווה ומאמין שגלנט יצטרף אליהם בקרוב, אין לו שום ברירה אחרת. הקריאה של [אלוף במילואים, סגן ראש המוסד לשעבר] עמירם לוין משלשום, אני הכרתי גם כן היטב את [סא"ל] יוסי קורקין [נהרג ב-1997 במבצע בלבנון] ואת גלנט בתור קצינים צעירים [בשייטת 13] שהיו עומדים מתדרכים, היית יודע שהמשימה תבוצע, חוזרים בחזרה מהמשימה רטובים, החליפות האלה עם המלח, ומתארים את מה שהיה ואתה סומך עליהם. אני אומר לך גלנט כשהוא לבד בחדר הוא לא חושב אחרת מהרמטכ"ל ומראש השב"כ. הוא נתון ללחצים פוליטיים. אריה גולן: אתה מדבר איתו? אתה בקשר עם גלנט? אתה בקשר עם שר הביטחון? אהוד ברק: תראה, אני נזהר מאוד לא לדבר עם אנשים שנושאים תפקידים, בטח לא בלי שפונים אליי ושואלים אותי מסיבה ברורה לחלוטין. הרי במציאות המטורפת שנתניהו בסחרורו, מנהל היום, כל שיחה שלי עם הרמטכ"ל ועם שר הביטחון, תיתפס ומחר תוצג כאילו הארכידמון הזה ברק, הוא כבר מפעיל או משחד או מאיים על הרמטכ"ל או על גלנט. אני מעדיף לא לדבר עליהם. לפי דעתי הם, מספיק להם להסתכל רגע במראה, והם יודעים בדיוק מה הייתי אומר להם. אריה גולן: אתה הזכרת את עמירם לוין, אלוף במילואים, הוא התראיין כאן אתמול בבוקר, והוא אמר שהוא מזהה בשטחי יהודה ושומרון, בהתנהלות של המתנחלים שם, וצה"ל שנאבק עם הדבר הזה, מזהה תהליכים כמו בגרמניה הנאצית, לא פחות, הוא דיבר על פשעי מלחמה, שצה"ל הולך לקראתם בשטחים, בגדה המערבית, לא הגזים? אהוד ברק: תראה, עמירם הוא איש אמיץ מאוד. הוא היה אמיץ מאוד בשדה הקרב. יש בו אומץ טבעי גם אזרחי. יש לו קושי. זה משהו שהוא במידה מסוימת הפוך מהתכונות של חייל שצמח אצל נתניהו. יש לו קושי לשקר. הוא לא מצליח אפילו כשהוא רוצה. אבל אין פה שום דבר חדש. אני אמרתי לפני שש שנים בכנס הרצליה. שש שנים, לא שלוש שנים בשיחות עם [מילה לא ברורה]. שש שנים אמרתי. תסתכלו על מה שנתניהו עושה מאז הבחירות של 2015. אתם רואים את כל הסימנים של תנועה פרוטו פשיסטית. קראתי לזה ניצני פשיזם. אם זה נראה כמו ניצני פשיזם, זה הולך כמו ניצני פשיזם, זה מגעגע כמו ניצני פשיזם, זה כנראה ניצני פשיזם. [אלוף במילואים] יאיר גולן [לשעבר סגן הרמטכ"ל] הזהיר בפני תהליכים שהוא ראה באירופה. אריה גולן: שילם ברמטכ"לות על הדברים האלה בזמנו. אהוד ברק: ויאיר גולן צדק. מה? אריה גולן: אני אומר שהוא שילם ברמטכ"לות, כן. אהוד ברק: יש מחיר כבד בדיקטטורה, אפילו בדיקטטורה עוברית. מה שקורה היום, אגב, נתניהו לא מסובך לו לפתור את כל המשבר, שלא יהיה לנו שום הבנות. ברגע שהוא היה מתעשת, או מכנס את הכנסת לכינוס חירום בפגרה, מעביר החלטת כנסת שמבטלת ומשעה את החוק הזה שעבר של צמצום עילת הסבירות, ומחזיר לאחורה, מבטל את הקריאה הטרומית והראשונה של שמונה חוקי ההפיכה האחרים, במילים אחרות מסיר את האקדח מרקתה של הדמוקרטיה הישראלית, באותו רגע היה כל חוזר לתיקונו. אריה גולן: זה לא יראה שהרחוב ניצח את הכנסת הריבונית? אהוד ברק: הרחוב צריך לנצח את הכנסת בכל פעם שהכנסת, ואפילו זה לא הכנסת, הרי היא כבר מזמן כפופה לרשות המבצעת, בכל רגע שהממשלה מנסה להעביר דיקטטורה, חובתו של כל אזרח להתייצב ולהתנגד. אגב, כל מה שאני אומר היה נכון באותה מידה בדיוק, אילו היה מדובר בראש ממשלה ששמו [יו"ר האופוזיציה] יאיר לפיד, או [חבר הכנסת] בני גנץ, או [ראש הממשלה לשעבר] נפתלי בנט, או [חבר הכנסת] אביגדור ליברמן. גם אם אחד מהם היה מנסה להפוך ישראל לדיקטטורה, אותם טייסים היו מתייצבים, אותם דמונים מהעולם החיצוני, כמו [אהוד] ברק, [הרמטכ"ל לשעבר רא"ל במילואים] דני חלוץ, היו מתייצבים, ו-170 ראשי מערכת הביטחון לדורותיה היו כותבים את אותם הודעות, ודורשים ממנו להפסיק את זה באחת. קורית לנו פה טרגדיה. אנשים, קשה להם לראות את ההבדלים, קשה להם לעקוב אחרי הדברים. השמש זורחת כל יום ובתי הקפה פתוחים, אז כנראה שהאסון עוד לא יתרחש. האסון יתרחש כל יום כאשר [חבר הכנסת דודי] אמסלם משתולל ברשות החברות, כאשר נערות בנות 15 נדחקות אחורה באוטובוס ושמים עליהן איזה שמיכות, וכאשר המשטרה מחרימה מלוחמים מבצעיים של צה"ל ומילואים את הנשק, באמצעות תעלול קוראים להם לחקירה, מאשימים אותם בדבר פלילי, ונוטלים להם את הנשק שיש, יעני תהליך פלילי נגדם, זו דיקטטורה בפעולה. כל אזרח חייב להתנגד. אני רוצה להזהיר אותך. אריה גולן: לסיום. אהוד ברק: להזהיר אותך לסיום, שלא רחוק הרגע שאתה ועמיתיך בטלוויזיה ובתקשורת תצטרכו גם כן להרים את קולכם, להפסיק להיות בוררים אובייקטיביים שמביאים עמדה מכאן, ואחריי יביאו איזה פרשן מהימין או בערוצי הזבל ב[ערוץ] 14, או בערוץ אחר. כל אזרח ייאלץ להתייצב בפני השאלה: האם הוא הולך עם הדיקטטורה או הוא הולך עם הדמוקרטיה, והמאבק כבר התחיל, נקודת האל-חזור מאחורינו, הלפיד נמצא אצל בית המשפט כרגע, ומיד אחריו אצל שומרי הסף. אני בטוח שננצח. מדינת ישראל לא תהיה דיקטטורה. בחוקים האלה ייגנזו, ומחוללי ההפיכה יורחקו מהגה השלטון. אריה גולן: אהוד ברק, ראש הממשלה לשעבר. דברים חריפים ונוקבים. אני מודה לך. בוקר טוב. אהוד ברק: בוקר אור. סימוכין:

Jonathan D. Halevi

10,839 次观看 • 8 个月前