Загрузка видео...

Не удалось загрузить видео

На главную

שוב מפגין מתנגש בי בכוונה כל רגע,שלחתי אותו לחשוב

DwdHy30621's profile picture

מרדכי דוד

11,175 subscribers

14,425 просмотров • 5 месяцев назад •via X (Twitter)

LIVE

Anya Rossi• Live Now

Private livecam show

Комментарии: 0

Нет доступных комментариев

Здесь появятся комментарии из оригинального поста

Похожие видео

אל תפרוש מן הציבור. הרבי מצינור השפע לא ניחא ליה שמתעדים אותו כל רגע
0:13

אל תפרוש מן הציבור. הרבי מצינור השפע לא ניחא ליה שמתעדים אותו כל רגע

משה ויסברג

12,865 просмотров • 7 месяцев назад

שוב פינדרוס קרא לירות בי. הפעם הוא לא כיוון רק לרגליים. לא אנרמל את ההסתה לרצח הזו כנגדי ונגד כל מתנגדי הממשלה המסוכנת הזאת. דבריו של פינדרוס הם המשך ישיר להתרת הדם ולהסתה לרצח. השאלה היא מתי המשטרה תעצור אותו. אחרי שיתרחש כאן רצח? כשכבר יהיה מאוחר מדי? קואליציית המשתמטים ממשיכה לנרמל את ההסתה והתרת הדם, כלפי כל מי שלא מתיישר איתה. איומים ברצח על ערוצים ועיתונאים, על מתנגדי שלטון ונבחרי ציבור, ודם שיישפך ברחובות - הם תכנית העבודה של נתניהו ושותפיו הקיצוניים לבחירות. אפילו הצעירים החרדים באים בביקורת לפינדרוס, גם הם מבינים שההנהגה החרדית נטשה אותם ואת המוסר לטובת עמדות קיצוניות ואנטי דמוקרטיות. זה לא יעבור בשתיקה. אני דורשת מהמשטרה להתעורר ולבצע את תפקידה. אנחנו נדאג להעיף מחיינו את החבורה המסוכנת הזו, את התרת הדם והאלימות שהיא מעודדת בבחירות - ונחזיר את ישראל לשפיות. אין אופציה אחרת.
0:10

שוב פינדרוס קרא לירות בי. הפעם הוא לא כיוון רק לרגליים. לא אנרמל את ההסתה לרצח הזו כנגדי ונגד כל מתנגדי הממשלה המסוכנת הזאת. דבריו של פינדרוס הם המשך ישיר להתרת הדם ולהסתה לרצח. השאלה היא מתי המשטרה תעצור אותו. אחרי שיתרחש כאן רצח? כשכבר יהיה מאוחר מדי? קואליציית המשתמטים ממשיכה לנרמל את ההסתה והתרת הדם, כלפי כל מי שלא מתיישר איתה. איומים ברצח על ערוצים ועיתונאים, על מתנגדי שלטון ונבחרי ציבור, ודם שיישפך ברחובות - הם תכנית העבודה של נתניהו ושותפיו הקיצוניים לבחירות. אפילו הצעירים החרדים באים בביקורת לפינדרוס, גם הם מבינים שההנהגה החרדית נטשה אותם ואת המוסר לטובת עמדות קיצוניות ואנטי דמוקרטיות. זה לא יעבור בשתיקה. אני דורשת מהמשטרה להתעורר ולבצע את תפקידה. אנחנו נדאג להעיף מחיינו את החבורה המסוכנת הזו, את התרת הדם והאלימות שהיא מעודדת בבחירות - ונחזיר את ישראל לשפיות. אין אופציה אחרת.

Naama Lazimi - נעמה לזימי

50,020 просмотров • 2 месяцев назад

אין לי כוח כבר. באמת. שוב, שיעור בלוגיקה: אם רדיפה, היצמדות לאדם וחסימת רכבים זה אלימות, אז אסור להפעיל אלימות כלפי אף אחד. בין אם הוא נבחר ציבור, אזרח פרטי, עיתונאי, מנכ"ל מכון מחקר או באסטיונר בשוק. ואם רדיפה וחסימת רכבים הם מרכיבים של מחאה לגיטימית אז מותר לעשות אותם. פשוט וקל. ולא, זה בכלל לא משנה מה מטרת המחאה. מרדכי דוד יכול לומר מחר בבוקר שהמטרה שלו היא שגיא פלג יתפטר. זה ישנה למישהו? בדמוקרטיה מותר לי למחות על כל נושא שבא לי - רפורמה משפטית, מחירי הקוטג', מתווה הגז או שסתם בא לי להוציא קיטור על זה שאסם לא מחזירים למדפים את הקורנפלקס במבה. (והוא באמת היה מדהים. מי שלא זכה לטעום לעולם לא ידע מה הוא הפסיד) הניסיון הבלתי פוסק הזה למצוא הבדלים לא רלוונטיים בין מרדכי דוד לנאווה רוזוליו הוא לא רק מעצבן אלא בעייתי הרבה יותר ממה שנדמה. המטרה מאחוריו היא לעצור את הפעילות של דוד (אני בעד), להפוך אותה ללא לגיטימית, אבל להשאיר פתח לכך שכשמתישהו בעתיד יהיה שוב משהו שיפריע לצד השני באופן קיצוני, כמו הרפורמה, יהיה מותר לו שוב להפעיל את אותו נשק בדיוק. לא יהיה אפשר לטעון "היי אמרתם שמה שמרדכי דוד עשה זה אלימות. מה פתאום לכם מותר?" כי כמובן, זה לא אותו דבר. לתפיסתי, זו אלימות וזו אלימות. זה לא לגיטימי וזה לא לגיטימי. צריך לעשות שני צעדים: 1. להבין שזה כן אותו דבר. 2. להפסיק.
0:14

אין לי כוח כבר. באמת. שוב, שיעור בלוגיקה: אם רדיפה, היצמדות לאדם וחסימת רכבים זה אלימות, אז אסור להפעיל אלימות כלפי אף אחד. בין אם הוא נבחר ציבור, אזרח פרטי, עיתונאי, מנכ"ל מכון מחקר או באסטיונר בשוק. ואם רדיפה וחסימת רכבים הם מרכיבים של מחאה לגיטימית אז מותר לעשות אותם. פשוט וקל. ולא, זה בכלל לא משנה מה מטרת המחאה. מרדכי דוד יכול לומר מחר בבוקר שהמטרה שלו היא שגיא פלג יתפטר. זה ישנה למישהו? בדמוקרטיה מותר לי למחות על כל נושא שבא לי - רפורמה משפטית, מחירי הקוטג', מתווה הגז או שסתם בא לי להוציא קיטור על זה שאסם לא מחזירים למדפים את הקורנפלקס במבה. (והוא באמת היה מדהים. מי שלא זכה לטעום לעולם לא ידע מה הוא הפסיד) הניסיון הבלתי פוסק הזה למצוא הבדלים לא רלוונטיים בין מרדכי דוד לנאווה רוזוליו הוא לא רק מעצבן אלא בעייתי הרבה יותר ממה שנדמה. המטרה מאחוריו היא לעצור את הפעילות של דוד (אני בעד), להפוך אותה ללא לגיטימית, אבל להשאיר פתח לכך שכשמתישהו בעתיד יהיה שוב משהו שיפריע לצד השני באופן קיצוני, כמו הרפורמה, יהיה מותר לו שוב להפעיל את אותו נשק בדיוק. לא יהיה אפשר לטעון "היי אמרתם שמה שמרדכי דוד עשה זה אלימות. מה פתאום לכם מותר?" כי כמובן, זה לא אותו דבר. לתפיסתי, זו אלימות וזו אלימות. זה לא לגיטימי וזה לא לגיטימי. צריך לעשות שני צעדים: 1. להבין שזה כן אותו דבר. 2. להפסיק.

David Oppenheim

13,283 просмотров • 9 месяцев назад

סביב תחילת המלחמה הוצבו חיילים יוצאי נצח יהודה במחסום תיאסיר - תוך ימים ברחו מהאזור שתי קהילות בעקבות רצף מתקפות, גניבות, התעללות והשפלה מצד מתנחלים וחיילים. זה אחד הסיפורים הקיצוניים ביותר שיצא לי לכסות בחודשי בתפקיד - שכן הפעם לא מדובר בקהילות שברחו מאימת המתנחלים, אלא מאימת החיילים. מיום רביעי שעבר בו החלה התפנית, ולפני עזיבת הקהילות, שלחתי מספר שאילתות בעקבות התקריות לדו״צ. עו״ד נטע עמר שיף המייצגת את המשפחות פנתה בצינורות הרשמיים לגורמים הרלוונטיים. דבר לא השתנה, האיומים המשיכו. תגובה מיאנה להגיע והמשפחות ברחו. תגובות הצבא שמובאות בכתבה הגיעו רק לאחר העזיבה. סכנה מרחפת מעל משפחת מסעיד שנותרה על אדמתה הפרטית הרשומה בטאבו. עדות מהכתבה: "הייתי בבית עם הילדים, כולנו ישנו עדיין", מספר מ'. "פקחתי עיניים ומישהו הצמיד לי נשק לראש: קום, קום – מול האישה והילדים". לדבריו, חיילים השליכו אותו על הרצפה לעיני בני משפחתו, ואז לקחו אותו לנקודה מוסתרת. "חייל אחד דרך לי על הראש והרביץ לי. הוא שאל למה אני עושה בעיות. הסברתי שאני חי כאן הרבה זמן, שיש לי יותר חברים יהודים מערבים, אבל הוא צעק שלא אכפת לו. הוא איים שאם משהו יקרה באזור, הוא לא מכיר אף אחד אחר חוץ ממני והוא יבוא ויהרוג אותי. ואז הוא החזיר אותי הביתה והכריח אותי לצעוק על הילדים שלי שאם מישהו מהם יעשה בעיות עם היהודים, אני אהרוג אותו". מ' משתתק, אוסף את עצמו. "אבל זה לא הספיק לחייל", הוא ממשיך. "הוא רצה שאני אצעק את זה שוב, יותר חזק. אז צעקתי שוב. הילדים התחילו לבכות וגם זה לא הספיק לו, הוא רצה שאצעק עוד יותר חזק. ככה איזה עשר דקות עד שהוא התרצה". >> לינק בשרשור
0:08

סביב תחילת המלחמה הוצבו חיילים יוצאי נצח יהודה במחסום תיאסיר - תוך ימים ברחו מהאזור שתי קהילות בעקבות רצף מתקפות, גניבות, התעללות והשפלה מצד מתנחלים וחיילים. זה אחד הסיפורים הקיצוניים ביותר שיצא לי לכסות בחודשי בתפקיד - שכן הפעם לא מדובר בקהילות שברחו מאימת המתנחלים, אלא מאימת החיילים. מיום רביעי שעבר בו החלה התפנית, ולפני עזיבת הקהילות, שלחתי מספר שאילתות בעקבות התקריות לדו״צ. עו״ד נטע עמר שיף המייצגת את המשפחות פנתה בצינורות הרשמיים לגורמים הרלוונטיים. דבר לא השתנה, האיומים המשיכו. תגובה מיאנה להגיע והמשפחות ברחו. תגובות הצבא שמובאות בכתבה הגיעו רק לאחר העזיבה. סכנה מרחפת מעל משפחת מסעיד שנותרה על אדמתה הפרטית הרשומה בטאבו. עדות מהכתבה: "הייתי בבית עם הילדים, כולנו ישנו עדיין", מספר מ'. "פקחתי עיניים ומישהו הצמיד לי נשק לראש: קום, קום – מול האישה והילדים". לדבריו, חיילים השליכו אותו על הרצפה לעיני בני משפחתו, ואז לקחו אותו לנקודה מוסתרת. "חייל אחד דרך לי על הראש והרביץ לי. הוא שאל למה אני עושה בעיות. הסברתי שאני חי כאן הרבה זמן, שיש לי יותר חברים יהודים מערבים, אבל הוא צעק שלא אכפת לו. הוא איים שאם משהו יקרה באזור, הוא לא מכיר אף אחד אחר חוץ ממני והוא יבוא ויהרוג אותי. ואז הוא החזיר אותי הביתה והכריח אותי לצעוק על הילדים שלי שאם מישהו מהם יעשה בעיות עם היהודים, אני אהרוג אותו". מ' משתתק, אוסף את עצמו. "אבל זה לא הספיק לחייל", הוא ממשיך. "הוא רצה שאני אצעק את זה שוב, יותר חזק. אז צעקתי שוב. הילדים התחילו לבכות וגם זה לא הספיק לו, הוא רצה שאצעק עוד יותר חזק. ככה איזה עשר דקות עד שהוא התרצה". >> לינק בשרשור

Matan Golan

11,516 просмотров • 6 месяцев назад

אם שר התקשורת מדבר על כך בגלוי, הגיע הזמן שאספר בעצמי על חווייתי האישית מול הדורסנות הכוחנית, המושחתת והאנטי דמוקרטית של הדיפ סטייט, הפועל כנגדנו לכפיית המשך שליטתו במדינה באפס קלאס ובניגוד לכל דין. ומעשה שהיה כך היה: לפני כשנתיים, עקב פקיעת תוקפי כהונות, נוצר צורך לבחור שבעה חברים חדשים למועצה הציבורית של התאגיד. המועצה, שהיא דירקטוריון לכל דבר, מונה 12 חברים שלאחד מהם, היו"ר, קול כפול. היות ובין השבעה שכהונתם עמדה לפוג היה גם היו"ר, היה ברור שועדת האיתור שתמנה את השבעה, שהם 8 קולות מתוך 12, למעשה תזכה לעצב את דמות התאגיד, כיוון שהדירקטוריון מוסמך למנות ולפטר את הנהלת התאגיד, ובעיקר לקבוע לתאגיד מדיניות תוכן. יתרה מזו: ועדת האיתור מונה שלושה חברים - יו"ר שהוא שופט מחוזי בדימוס אותו לפי החוק ממנה שר התקשורת, ועוד שני חברים אותם ממנה היו"ר. כך שהיה ברור שהיו"ר ואני ביחד נהווה בכל מקרה רוב בתוך הועדה ונוכל למנות דירקטורים ראויים. קול קורא להגשת מועמדות לועדת האיתור פורסם, הסתכלתי על תנאי הסף וראיתי שאני עומד בהם. אמרתי למה לא? יאללה, נבחר דירקטוריון ציוני, אוהב העם והארץ, שיאזן את שידורי התאגיד. הגשתי, ומלחמת ההתשה פרצה. סאגה ארוכה ומייגעת החלה מול הייעוץ המשפטי של משרד התקשורת, במהלכה נדרשתי להפריך חשד מונפץ שנאומים שכתבתי בעבר ללקוחות שאיני מחויב לחשוף, יקלעו אותי לניגוד עניינים. כמובן שאין ולא היה אבק חשד לניגוד עניינים. זה לא עניין אותם. על פני חודשים רבים הוחלפו בינינו עשרות מיילים, חתמתי על תצהירים, לבסוף אפילו נאלצתי לחשוף בפניהם את לקוחותיי, גם זו חוצפה ושערורייה, עד שהם הגיעו אל הקיר. לא נותרה ברירה אלא לאשר אותי. ואז מצא גיל לימון, המשנה ליועמ"שית, מוצא מהסבך. המציא ליתר דיוק. לפתע הודיעה לשכת היועמ"שית שהליך האיתור במסגרתו נבחרתי לא היה תקין, כי השופט לא התייעץ במהלכו עם הייעוץ המשפטי. האם היה עליו לעשות זאת? ברור שלא. החוק לא מחייב אותו לעשות זאת. ממתי מעניין אותם החוק? הם החליטו שהיה עליו, פסלו את ההליך והקפיאו את הקמת הועדה. אח"כ הלכו ליצחק עמית שיאשר להם, שוב בניגוד לחוק, הארכת כהונה לדירקטורים שאמורים היו להתחלף (כמובן כולם כלבבם) וכמובן קיבלו את מבוקשם. (דיווח בעיתונות על השערורייה ההיא, בציוץ הבא). השופט הבין כמובן עם מי יש לו עסק ומה לעולם לא יאפשרו לו הפקידים החצופים לעשות, והתפטר. באותם ימים אגב, פגש גיל לימון במקרה חבר משותף לשנינו. אותו חבר שאל אותו - למה פסלת את עמיאור? לימון ענה לו בהיתממות: אין לי איתו שום בעיה, זה רק בגלל שההליך היה לא תקין. אם יגיש שוב, יעבור. עברו עוד כמה חודשים והשר מינה ליו"ר הועדה שופטת מחוזי בדימוס, כדי להקים איתה מחדש את ועדת האיתור. שוב פורסם קול קורא, שוב הגשתי, שוב עברתי את כל התהליך, שוב נבחרתי לתפקיד ושוב הוחלט בלשכת היועמ"שית שיהיה מה שיהיה, את דירקטוריון התאגיד לא ימנה חנן עמיאור. היתה בעיה קטנה. השופטת כן התייעצה עם הייעוץ המשפטי לאורך התהליך. אז גיל לימון, שכאמור טען שהבעיה לא איתי אלא עם "תקינות ההליך", שוב המציא מוצא: תוך כדי ההליך, משום מקום, הוא הודיע על שינוי תנאי הסף. מתואר אקדמי כלשהו, לתואר אקדמי דווקא בתקשורת. (היה להם את קורות החיים שלי, הם ידעו שהתארים שלי אינם בתקשורת). שוב נפסלתי, שוב התפטרה היו"רית, שוב הוכשלה הקמת ועדת האיתור, ואת מדיניות התאגיד מוסיף עד היום לקבוע דירקטוריון מוטה לשמאל הקיצוני. את התוצאות, על המסך וברדיו, רואים ושומעים כולנו. לא לעולם יחנקו גיל לימון וגלי בהרב מיארה בחוסר סמכות הליכים ממשליים חוקיים למהדרין, במטרה למנוע את השינוי שתובע העם באמצעות נבחריו. שינוי בוא יבוא. וביום לא רחוק
0:17

אם שר התקשורת מדבר על כך בגלוי, הגיע הזמן שאספר בעצמי על חווייתי האישית מול הדורסנות הכוחנית, המושחתת והאנטי דמוקרטית של הדיפ סטייט, הפועל כנגדנו לכפיית המשך שליטתו במדינה באפס קלאס ובניגוד לכל דין. ומעשה שהיה כך היה: לפני כשנתיים, עקב פקיעת תוקפי כהונות, נוצר צורך לבחור שבעה חברים חדשים למועצה הציבורית של התאגיד. המועצה, שהיא דירקטוריון לכל דבר, מונה 12 חברים שלאחד מהם, היו"ר, קול כפול. היות ובין השבעה שכהונתם עמדה לפוג היה גם היו"ר, היה ברור שועדת האיתור שתמנה את השבעה, שהם 8 קולות מתוך 12, למעשה תזכה לעצב את דמות התאגיד, כיוון שהדירקטוריון מוסמך למנות ולפטר את הנהלת התאגיד, ובעיקר לקבוע לתאגיד מדיניות תוכן. יתרה מזו: ועדת האיתור מונה שלושה חברים - יו"ר שהוא שופט מחוזי בדימוס אותו לפי החוק ממנה שר התקשורת, ועוד שני חברים אותם ממנה היו"ר. כך שהיה ברור שהיו"ר ואני ביחד נהווה בכל מקרה רוב בתוך הועדה ונוכל למנות דירקטורים ראויים. קול קורא להגשת מועמדות לועדת האיתור פורסם, הסתכלתי על תנאי הסף וראיתי שאני עומד בהם. אמרתי למה לא? יאללה, נבחר דירקטוריון ציוני, אוהב העם והארץ, שיאזן את שידורי התאגיד. הגשתי, ומלחמת ההתשה פרצה. סאגה ארוכה ומייגעת החלה מול הייעוץ המשפטי של משרד התקשורת, במהלכה נדרשתי להפריך חשד מונפץ שנאומים שכתבתי בעבר ללקוחות שאיני מחויב לחשוף, יקלעו אותי לניגוד עניינים. כמובן שאין ולא היה אבק חשד לניגוד עניינים. זה לא עניין אותם. על פני חודשים רבים הוחלפו בינינו עשרות מיילים, חתמתי על תצהירים, לבסוף אפילו נאלצתי לחשוף בפניהם את לקוחותיי, גם זו חוצפה ושערורייה, עד שהם הגיעו אל הקיר. לא נותרה ברירה אלא לאשר אותי. ואז מצא גיל לימון, המשנה ליועמ"שית, מוצא מהסבך. המציא ליתר דיוק. לפתע הודיעה לשכת היועמ"שית שהליך האיתור במסגרתו נבחרתי לא היה תקין, כי השופט לא התייעץ במהלכו עם הייעוץ המשפטי. האם היה עליו לעשות זאת? ברור שלא. החוק לא מחייב אותו לעשות זאת. ממתי מעניין אותם החוק? הם החליטו שהיה עליו, פסלו את ההליך והקפיאו את הקמת הועדה. אח"כ הלכו ליצחק עמית שיאשר להם, שוב בניגוד לחוק, הארכת כהונה לדירקטורים שאמורים היו להתחלף (כמובן כולם כלבבם) וכמובן קיבלו את מבוקשם. (דיווח בעיתונות על השערורייה ההיא, בציוץ הבא). השופט הבין כמובן עם מי יש לו עסק ומה לעולם לא יאפשרו לו הפקידים החצופים לעשות, והתפטר. באותם ימים אגב, פגש גיל לימון במקרה חבר משותף לשנינו. אותו חבר שאל אותו - למה פסלת את עמיאור? לימון ענה לו בהיתממות: אין לי איתו שום בעיה, זה רק בגלל שההליך היה לא תקין. אם יגיש שוב, יעבור. עברו עוד כמה חודשים והשר מינה ליו"ר הועדה שופטת מחוזי בדימוס, כדי להקים איתה מחדש את ועדת האיתור. שוב פורסם קול קורא, שוב הגשתי, שוב עברתי את כל התהליך, שוב נבחרתי לתפקיד ושוב הוחלט בלשכת היועמ"שית שיהיה מה שיהיה, את דירקטוריון התאגיד לא ימנה חנן עמיאור. היתה בעיה קטנה. השופטת כן התייעצה עם הייעוץ המשפטי לאורך התהליך. אז גיל לימון, שכאמור טען שהבעיה לא איתי אלא עם "תקינות ההליך", שוב המציא מוצא: תוך כדי ההליך, משום מקום, הוא הודיע על שינוי תנאי הסף. מתואר אקדמי כלשהו, לתואר אקדמי דווקא בתקשורת. (היה להם את קורות החיים שלי, הם ידעו שהתארים שלי אינם בתקשורת). שוב נפסלתי, שוב התפטרה היו"רית, שוב הוכשלה הקמת ועדת האיתור, ואת מדיניות התאגיד מוסיף עד היום לקבוע דירקטוריון מוטה לשמאל הקיצוני. את התוצאות, על המסך וברדיו, רואים ושומעים כולנו. לא לעולם יחנקו גיל לימון וגלי בהרב מיארה בחוסר סמכות הליכים ממשליים חוקיים למהדרין, במטרה למנוע את השינוי שתובע העם באמצעות נבחריו. שינוי בוא יבוא. וביום לא רחוק

חנן עמיאור Hanan Amiur 🇮🇱

63,638 просмотров • 10 месяцев назад

שני דברים מדהימים בוידאו הזה של טראמפ: 1. תרגום שגוי לגמרי (שלא לאמר שקרי) שכנראה נעשה על ידי בינה מלאכותית שהוסיפה את המילה "ללכת" למשפט של טראמפ: "ביבי צריך". טראמפ עצר רגע. ובכלל לא אמר "ללכת" ולא דיבר על זה. 2. מה שטראמפ כן אמר מדהים לא פחות - ואני כבר כמה זמן מצביע על כך - ולצערי ישראל הרשמית (כלומר אותו ביבי מסעיף 1 לעייל) אינו מסוגל להסביר לטראמפ את האמת (מצרף ציוץ קודם שלי בנושא זה): טראמפ מספר שלבנון הייתה מדינה נפלאה. הוא צודק. הוא חוזר על זה שאמר שוב ושוב לביבי שהוא צריך להפסיק להפציץ אותה - בדיוק בהקשר שבו הוא מדבר על העבר המפואר של לבנון - כאילו ישראל הרסה את לבנון (כך גם מצטייר בעולם). אבל לא אנחנו אשמים. אנחנו נסוגנו שוב ושוב ושוב ושוב מלבנון ומי שהרס אותה זה חיזבאללה. ולכן מי שרוצה לתקן את לבנון שכיום היא מדינה שבורה לגמרי צריך להפיל את משטר האייתולות באיראן ששולט בלבנון דרך הפרוקסי כבר עשרות שנים והורס אותה. זה לא ביבי. זה חמינאי. טראמפ לא מבין זאת
0:10

שני דברים מדהימים בוידאו הזה של טראמפ: 1. תרגום שגוי לגמרי (שלא לאמר שקרי) שכנראה נעשה על ידי בינה מלאכותית שהוסיפה את המילה "ללכת" למשפט של טראמפ: "ביבי צריך". טראמפ עצר רגע. ובכלל לא אמר "ללכת" ולא דיבר על זה. 2. מה שטראמפ כן אמר מדהים לא פחות - ואני כבר כמה זמן מצביע על כך - ולצערי ישראל הרשמית (כלומר אותו ביבי מסעיף 1 לעייל) אינו מסוגל להסביר לטראמפ את האמת (מצרף ציוץ קודם שלי בנושא זה): טראמפ מספר שלבנון הייתה מדינה נפלאה. הוא צודק. הוא חוזר על זה שאמר שוב ושוב לביבי שהוא צריך להפסיק להפציץ אותה - בדיוק בהקשר שבו הוא מדבר על העבר המפואר של לבנון - כאילו ישראל הרסה את לבנון (כך גם מצטייר בעולם). אבל לא אנחנו אשמים. אנחנו נסוגנו שוב ושוב ושוב ושוב מלבנון ומי שהרס אותה זה חיזבאללה. ולכן מי שרוצה לתקן את לבנון שכיום היא מדינה שבורה לגמרי צריך להפיל את משטר האייתולות באיראן ששולט בלבנון דרך הפרוקסי כבר עשרות שנים והורס אותה. זה לא ביבי. זה חמינאי. טראמפ לא מבין זאת

Eyal Ofer אייל עופר

54,569 просмотров • 3 месяцев назад

למה הלכתי להופעה של שמוליק סוכות, למרות שאני לא מכיר אף שיר שלו? לפני חודשיים ראיתי פרסום על הופעה של פעם בדור, פרחי מיאמי חוזרים להופיע אחרי 30 שנה, ויופיעו בבריכת הסולטן יחד עם מרדכי בן דוד ושמוליק סוכות. למי שלא מכיר, פרחי מיאמי היתה להקת ילדים אייקונית בשנות התשעים, וכילד דיקלמתי את כל השירים שלהם בעל פה. ההופעה מותגה כערב איחוד מרגש ונוסטלגי, בשילוב הופעה של מרדכי בן דוד, המלך הבלתי מעורער של המוזיקה החסידית מאותן שנים. אז אתמול נסענו לירושלים בהרכב מלא, יחד עם אחים שלי והבנים שלהם (כן, ההופעה היתה ׳לאבות ובנים׳, בהפרדה). בדרך הקשבנו שוב לכל הלהיטים הגוזלים של פרחי מיאמי, בהתרגשות וציפייה לראות אותם שוב מפזזים על הבמה. אחרי איחור של שעה וחצי, ההופעה התחילה עם שירים של שמוליק סוכות. נו טוב, חשבתי לעצמי, הביאו אותו כזמר אורח ויתנו לו לשיר קצת כמופע חימום. שעה וחצי לתוך המופע, כבר היה ברור שהפרסום היה שקר אחד גדול, לא מופע של פרחי מיאמי ולא שם מרדכי בן דוד, אלא הופעה של שמוליק סוכות, והשאר משמשים בקושי כקישוט. עכשיו, שלא תבינו לא נכון, אין לי בעיה עם שמוליק סוכות, הוא שר יפה, חלק מהקהל אפילו הכיר את השירים שלו ושר איתו, רק לא בשביל זה באנו. ובסוף, כשסוף סוף פרחי מיאמי חזרו לבמה עם מופע בשילוב בוגרי הלהקה המקורית, המופע פשוט הופסק על ידי המשטרה, כשהסתבר שהמפיקים התחייבו לסיים את המופע לפני השעה 23:00, אבל חשבו שהם בשטיבל של זכרון מוישה ויכולים למרוח את כולם. אז מעבר להפקה הכושלת, ולמחשבה של אמנים שהם יכולים לעשות מהקהל צחוק, היה כאן משהו אחר, כי השירים של פרחי מיאמי שהיו להיטים בשנות התשעים, כבר לא נשמעים אותו דבר ב 2026, וההתפרצויות של ירחמיאל ביגון למרכז הבמה כבר לא נראות אותו דבר כשהוא זקן בן 70 עם קול צרוד, ואפילו מרדכי בן דוד כבר לא מלהיב ומרגש כמו שהיה. או שבעצם, זה בכלל אנחנו שהתבגרנו.
0:19

למה הלכתי להופעה של שמוליק סוכות, למרות שאני לא מכיר אף שיר שלו? לפני חודשיים ראיתי פרסום על הופעה של פעם בדור, פרחי מיאמי חוזרים להופיע אחרי 30 שנה, ויופיעו בבריכת הסולטן יחד עם מרדכי בן דוד ושמוליק סוכות. למי שלא מכיר, פרחי מיאמי היתה להקת ילדים אייקונית בשנות התשעים, וכילד דיקלמתי את כל השירים שלהם בעל פה. ההופעה מותגה כערב איחוד מרגש ונוסטלגי, בשילוב הופעה של מרדכי בן דוד, המלך הבלתי מעורער של המוזיקה החסידית מאותן שנים. אז אתמול נסענו לירושלים בהרכב מלא, יחד עם אחים שלי והבנים שלהם (כן, ההופעה היתה ׳לאבות ובנים׳, בהפרדה). בדרך הקשבנו שוב לכל הלהיטים הגוזלים של פרחי מיאמי, בהתרגשות וציפייה לראות אותם שוב מפזזים על הבמה. אחרי איחור של שעה וחצי, ההופעה התחילה עם שירים של שמוליק סוכות. נו טוב, חשבתי לעצמי, הביאו אותו כזמר אורח ויתנו לו לשיר קצת כמופע חימום. שעה וחצי לתוך המופע, כבר היה ברור שהפרסום היה שקר אחד גדול, לא מופע של פרחי מיאמי ולא שם מרדכי בן דוד, אלא הופעה של שמוליק סוכות, והשאר משמשים בקושי כקישוט. עכשיו, שלא תבינו לא נכון, אין לי בעיה עם שמוליק סוכות, הוא שר יפה, חלק מהקהל אפילו הכיר את השירים שלו ושר איתו, רק לא בשביל זה באנו. ובסוף, כשסוף סוף פרחי מיאמי חזרו לבמה עם מופע בשילוב בוגרי הלהקה המקורית, המופע פשוט הופסק על ידי המשטרה, כשהסתבר שהמפיקים התחייבו לסיים את המופע לפני השעה 23:00, אבל חשבו שהם בשטיבל של זכרון מוישה ויכולים למרוח את כולם. אז מעבר להפקה הכושלת, ולמחשבה של אמנים שהם יכולים לעשות מהקהל צחוק, היה כאן משהו אחר, כי השירים של פרחי מיאמי שהיו להיטים בשנות התשעים, כבר לא נשמעים אותו דבר ב 2026, וההתפרצויות של ירחמיאל ביגון למרכז הבמה כבר לא נראות אותו דבר כשהוא זקן בן 70 עם קול צרוד, ואפילו מרדכי בן דוד כבר לא מלהיב ומרגש כמו שהיה. או שבעצם, זה בכלל אנחנו שהתבגרנו.

Yitzik Crombie

13,080 просмотров • 1 месяц назад

קלוד ואני. לפני חצי שנה, אחרי הרבה ציוצי קלוד בפיד "נשברתי" והחלטתי לבדוק במה מדובר... למי שזוכר אז ממש עפתי על העניין... לקחתי כמה דוחות רווח והפסד וקלוד עשה לי דשבורד נחמד. במקביל כולם סיפרו על מותן הקרב של כל החברות תוכנה למינהן וכבר הכינו את ההספדים לוויקס, מאנדיי וכו... אני כמובן שלא עצרתי באותו הדשבורד והמשכתי לשחק עם הכלי הנהדר הזה. לתכנת לי דברים ללא שום ידע בתיכנות היה מבחינתי כל מה שחלמתי... בניתי את האתר למלחמה ובניתי את המנוע לשכר ועוד כמה דברים לעבודה ולחיים שאפילו לא צייצתי עליהם... בעוונותיי אפילו עברתי לעבוד עם קלוד קוד - ימח שמו עם הכמות אישורים שהוא מבקש על כל דבר שהוא עושה (נראה לי שסוף סוף הצלחתי לגרום לו לבקש פחות אישורים). עם הזמן שמתי לב שככל שאני מכין את השטח עם קלוד למה עושים בצורה טובה יותר אז התוצאה טובה יותר וגם הרבה יותר קל לתקן תוך כדי תנועה. או כמו שאומרים אצלכם בתעשייה - UX. מפה לשם אני כרגע עובד על איזה פרוייקט שקשור בעבודה שלי (ג'פניקה וכל המסביב) ... משהו שמבחינתי צריך לצאת וואו. אז הנה אני כבר יומיים שלמים רק יושב עם קלוד ומדברים על מה צריך להיות באתר ואיך להיות מוצג, מי משתמש ומה הוא יראה וכו וכו... לבינתיים הגענו כבר ל-19 עמודים של קובץ איפיון ועוד לא סיימנו. וזה עוד החלק הקל... מסתבר שהעיצוב בכלל זה החלק הכי קשה... איך להציג, מה להציג, מה לשים בKPI ובאיזה גודל. מה אני רוצה שהמשתמשים יראו כדי שיבינו מה הם רואים כדי שיצליחו להסיק מסקנות מבלי לחשוב יותר מידי. מה הצבעים? מה הכפתורים? לעשות לבד או לקנות אולי משהו מוכן ורק לעשות לו התאמות? אולי בכלל להתקין את UI UX Pro Max? האמת שהתקנתי וזה אחלה אבל עדיין צריך לחשוב. בקיצור... מלא עבודה כדי להביא מוצר שהוא וואוו מבחינתי. אני אצליח להביא אותו... זה ברור לי. כל זה אני משתף כי הגעתי למסקנה: עם כל הכבוד לקלוד שיודע לתכנת... אם לא יודעים מה רוצים ולא לומדים את הבסיס לדברים הללו אז התוצאות אולי נחמדות אבל ממש לא מקצועיות. קלוד ודומיו זה נחמד מאד למי שחסר ניסיון ורוצה לעשות לעצמו איזה אפליקציה נחמדה אבל לא יותר מזה. זה אולי יחליף את אלו שכתבו פיזית את הקוד אבל עדיין רחוק לדעתי מלהחליף את אלו שמאפיינים את מה צריך להיות בקוד ואיך זה ייראה בסופו של דבר. וזה לפני שאני בכלל נכנס לכל עניין האבטחת מידע, שרתים ועוד מיליון מונחים שעדיין אין לי מושג מה אומרים. תכניסו את ההספדים לכיס... לדעתי הצנועה קלוד ודומיו רק הולכים לייעל את כל החברות תוכנה שכבר קברו אותן... אולי הן ייצרכו פחות אנשים שפיזית כותבים קוד אבל עדיין יצטרכו את מיטב המוחות שיגידו למכונות הללו מה לעשות ואיך לעשות. תודה על תשומת הלב שלכם. הולך לקלל את קלוד שממשיך לבקש אישורים ולא נותן לי מנוחה.
0:10

קלוד ואני. לפני חצי שנה, אחרי הרבה ציוצי קלוד בפיד "נשברתי" והחלטתי לבדוק במה מדובר... למי שזוכר אז ממש עפתי על העניין... לקחתי כמה דוחות רווח והפסד וקלוד עשה לי דשבורד נחמד. במקביל כולם סיפרו על מותן הקרב של כל החברות תוכנה למינהן וכבר הכינו את ההספדים לוויקס, מאנדיי וכו... אני כמובן שלא עצרתי באותו הדשבורד והמשכתי לשחק עם הכלי הנהדר הזה. לתכנת לי דברים ללא שום ידע בתיכנות היה מבחינתי כל מה שחלמתי... בניתי את האתר למלחמה ובניתי את המנוע לשכר ועוד כמה דברים לעבודה ולחיים שאפילו לא צייצתי עליהם... בעוונותיי אפילו עברתי לעבוד עם קלוד קוד - ימח שמו עם הכמות אישורים שהוא מבקש על כל דבר שהוא עושה (נראה לי שסוף סוף הצלחתי לגרום לו לבקש פחות אישורים). עם הזמן שמתי לב שככל שאני מכין את השטח עם קלוד למה עושים בצורה טובה יותר אז התוצאה טובה יותר וגם הרבה יותר קל לתקן תוך כדי תנועה. או כמו שאומרים אצלכם בתעשייה - UX. מפה לשם אני כרגע עובד על איזה פרוייקט שקשור בעבודה שלי (ג'פניקה וכל המסביב) ... משהו שמבחינתי צריך לצאת וואו. אז הנה אני כבר יומיים שלמים רק יושב עם קלוד ומדברים על מה צריך להיות באתר ואיך להיות מוצג, מי משתמש ומה הוא יראה וכו וכו... לבינתיים הגענו כבר ל-19 עמודים של קובץ איפיון ועוד לא סיימנו. וזה עוד החלק הקל... מסתבר שהעיצוב בכלל זה החלק הכי קשה... איך להציג, מה להציג, מה לשים בKPI ובאיזה גודל. מה אני רוצה שהמשתמשים יראו כדי שיבינו מה הם רואים כדי שיצליחו להסיק מסקנות מבלי לחשוב יותר מידי. מה הצבעים? מה הכפתורים? לעשות לבד או לקנות אולי משהו מוכן ורק לעשות לו התאמות? אולי בכלל להתקין את UI UX Pro Max? האמת שהתקנתי וזה אחלה אבל עדיין צריך לחשוב. בקיצור... מלא עבודה כדי להביא מוצר שהוא וואוו מבחינתי. אני אצליח להביא אותו... זה ברור לי. כל זה אני משתף כי הגעתי למסקנה: עם כל הכבוד לקלוד שיודע לתכנת... אם לא יודעים מה רוצים ולא לומדים את הבסיס לדברים הללו אז התוצאות אולי נחמדות אבל ממש לא מקצועיות. קלוד ודומיו זה נחמד מאד למי שחסר ניסיון ורוצה לעשות לעצמו איזה אפליקציה נחמדה אבל לא יותר מזה. זה אולי יחליף את אלו שכתבו פיזית את הקוד אבל עדיין רחוק לדעתי מלהחליף את אלו שמאפיינים את מה צריך להיות בקוד ואיך זה ייראה בסופו של דבר. וזה לפני שאני בכלל נכנס לכל עניין האבטחת מידע, שרתים ועוד מיליון מונחים שעדיין אין לי מושג מה אומרים. תכניסו את ההספדים לכיס... לדעתי הצנועה קלוד ודומיו רק הולכים לייעל את כל החברות תוכנה שכבר קברו אותן... אולי הן ייצרכו פחות אנשים שפיזית כותבים קוד אבל עדיין יצטרכו את מיטב המוחות שיגידו למכונות הללו מה לעשות ואיך לעשות. תודה על תשומת הלב שלכם. הולך לקלל את קלוד שממשיך לבקש אישורים ולא נותן לי מנוחה.

מואיז הקטן ®

25,618 просмотров • 1 месяц назад

מכתב פתוח לליאור רז, שמעתי אותך מדבר בהשתאות רבה על החפ"ק של "אחים לנשק" בבית קמה אחרי השבעה באוקטובר ועל "הנרטיב" שאתה מייחס לאנשים שממאנים לשכוח מה היה כאן רגע אחד קטנטן לפני. איני יודעת היכן אתה ממוקם במפה הפוליטית. אני יכולה רק לנחש, אבל אני תוהה אם אתה מדבר מתוך פוזיציה, או שפשוט ניחנת בזכרון קצר במיוחד. משום שלנו, הציבור העצום שמבקר אותם, יש זכרון מצוין. אנחנו לא שכחנו - ואנחנו לא נשכח. לא שכחנו מה חבורת לובשי חולצות הסמליל של "אחים לנשק" עוללה כאן ערב הטבח. לא שכחנו את ההבטחות שנאמרו בשאגה גדולה מעל בימת פודיום ענק, הישר לאוזניו של האויב הקשוב: שינטשו את המטוסים, את הספינות, את חדרי הפיקוד, ושלא יהיה צבא עם. קולט, ליאור? שלא יהיה צבא עם! חומת המגן של הילדים שלנו - במדינה שבה אנחנו מגדלים אותם. לא שכחנו ולא נשכח את ההקראה התקשורתית של היחידות שלא יתייצבו למילואים ערב הטבח, שנשמעה בהתלהבות מבעיתה. "גולני, גולני" זה עדיין מהדהד באוזנינו בצרימה שורפת. אנחנו, בניגוד אליך, לא שכחנו את האיומים, לא שכחנו את הניסיון להפוך את צה"ל מצבא העם לצבא מותנה פוליטית. לא שכחנו את הקריאות לעצור, לשבש, לחסום, למרר את חיי הציבור ולייצר תחושה שמדינה שלמה מוחזקת כבת ערובה, בשל גחמות טנטרום עלבון קלפי שיצא מכל פרופורציה. לא שכחנו את הבריונות. לא שכחנו את הכאוס. לא שכחנו את המדון, הפילוג והקיטוב ששטפו את הרחובות - ועודם. לא שכחנו את מי שהתנהגו משל המדינה, הצבא, הרחוב, הדגל והדמוקרטיה רשומים בטאבו על שמם. ובעיקר, לא שכחנו את הדבר החמור מכל; שהם השתמשו בחומת המגן של הילדים שלנו, בקדושת השירות הצבאי ובאמון הציבור בצה"ל - כדי להפעיל לחץ פוליטי על ממשלה נבחרת. הם לקחו את המקום הכי קדוש, הכי עדין, הכי שברירי, את הלב הפועם של הקונצנזוס הישראלי - הנכונות להגן על הבית ללא תנאי וללא סייג - והפכו אותו לכלי מיקוח לטובת סחטנות פוליטית. ותקצר היריעה מלמנות את מה שהחבורה הזו עשתה כאן ערב הטבח ואחריו. ואם לא די בכך, כיום הם מנסים להלך אימים באמצעות פיזור תביעות השתקה נגד אזרחים מן השורה, שכל חטאם הוא שהם מסרבים להפסיק להזכיר להם את מה שהם כל כך רוצים שנשכח. אז ליאור היקר, לא. אנחנו לא נסכים לשכתוב ההיסטוריה. אפשר להודות לאדם שחילץ משפחה משדרות - ועדיין לומר את האמת על מלוא הרקורד שבאמתחתו. אפשר לכבד מעשה אנושי בשעת חירום - ועדיין לסרב להפוך אותו למכונת כביסה שמלבינה, ע"ח כאב לאומי. מי שהצית שריפה ביד אחת וביד השנייה אחז במטף, לא הופך בשל כך לגיבור לאומי. ודאי לא כאשר בידיו די אמצעים, קשרים, כסף, תקשורת ואופרציה ממותגת היטב, כדי להפוך כל חמגשית, כל אבטיח וכל צילום שטח לסיפור גבורה מהונדס היטב. יש דברים שאין מספיק מלבינים בעולם כדי להלבין. יש כתמים ששום סרטון מרגש לא ימרק - ויש זכרון ציבורי שלא יימחק, גם אם ינסו לעטוף אותו בעטיפת חפ"ק שפורטת על מיתרי ליבם של בעלי הזכרון הקצרצר. מי שמנסה להנדס את הנרטיב הוא לא מי שמסרב לשכוח, אלא זה שמבקש שאנחנו נשכח. תזכורת קטנה, שהיא אפילו לא קורטוב ממה שהיה כאן.
0:15

מכתב פתוח לליאור רז, שמעתי אותך מדבר בהשתאות רבה על החפ"ק של "אחים לנשק" בבית קמה אחרי השבעה באוקטובר ועל "הנרטיב" שאתה מייחס לאנשים שממאנים לשכוח מה היה כאן רגע אחד קטנטן לפני. איני יודעת היכן אתה ממוקם במפה הפוליטית. אני יכולה רק לנחש, אבל אני תוהה אם אתה מדבר מתוך פוזיציה, או שפשוט ניחנת בזכרון קצר במיוחד. משום שלנו, הציבור העצום שמבקר אותם, יש זכרון מצוין. אנחנו לא שכחנו - ואנחנו לא נשכח. לא שכחנו מה חבורת לובשי חולצות הסמליל של "אחים לנשק" עוללה כאן ערב הטבח. לא שכחנו את ההבטחות שנאמרו בשאגה גדולה מעל בימת פודיום ענק, הישר לאוזניו של האויב הקשוב: שינטשו את המטוסים, את הספינות, את חדרי הפיקוד, ושלא יהיה צבא עם. קולט, ליאור? שלא יהיה צבא עם! חומת המגן של הילדים שלנו - במדינה שבה אנחנו מגדלים אותם. לא שכחנו ולא נשכח את ההקראה התקשורתית של היחידות שלא יתייצבו למילואים ערב הטבח, שנשמעה בהתלהבות מבעיתה. "גולני, גולני" זה עדיין מהדהד באוזנינו בצרימה שורפת. אנחנו, בניגוד אליך, לא שכחנו את האיומים, לא שכחנו את הניסיון להפוך את צה"ל מצבא העם לצבא מותנה פוליטית. לא שכחנו את הקריאות לעצור, לשבש, לחסום, למרר את חיי הציבור ולייצר תחושה שמדינה שלמה מוחזקת כבת ערובה, בשל גחמות טנטרום עלבון קלפי שיצא מכל פרופורציה. לא שכחנו את הבריונות. לא שכחנו את הכאוס. לא שכחנו את המדון, הפילוג והקיטוב ששטפו את הרחובות - ועודם. לא שכחנו את מי שהתנהגו משל המדינה, הצבא, הרחוב, הדגל והדמוקרטיה רשומים בטאבו על שמם. ובעיקר, לא שכחנו את הדבר החמור מכל; שהם השתמשו בחומת המגן של הילדים שלנו, בקדושת השירות הצבאי ובאמון הציבור בצה"ל - כדי להפעיל לחץ פוליטי על ממשלה נבחרת. הם לקחו את המקום הכי קדוש, הכי עדין, הכי שברירי, את הלב הפועם של הקונצנזוס הישראלי - הנכונות להגן על הבית ללא תנאי וללא סייג - והפכו אותו לכלי מיקוח לטובת סחטנות פוליטית. ותקצר היריעה מלמנות את מה שהחבורה הזו עשתה כאן ערב הטבח ואחריו. ואם לא די בכך, כיום הם מנסים להלך אימים באמצעות פיזור תביעות השתקה נגד אזרחים מן השורה, שכל חטאם הוא שהם מסרבים להפסיק להזכיר להם את מה שהם כל כך רוצים שנשכח. אז ליאור היקר, לא. אנחנו לא נסכים לשכתוב ההיסטוריה. אפשר להודות לאדם שחילץ משפחה משדרות - ועדיין לומר את האמת על מלוא הרקורד שבאמתחתו. אפשר לכבד מעשה אנושי בשעת חירום - ועדיין לסרב להפוך אותו למכונת כביסה שמלבינה, ע"ח כאב לאומי. מי שהצית שריפה ביד אחת וביד השנייה אחז במטף, לא הופך בשל כך לגיבור לאומי. ודאי לא כאשר בידיו די אמצעים, קשרים, כסף, תקשורת ואופרציה ממותגת היטב, כדי להפוך כל חמגשית, כל אבטיח וכל צילום שטח לסיפור גבורה מהונדס היטב. יש דברים שאין מספיק מלבינים בעולם כדי להלבין. יש כתמים ששום סרטון מרגש לא ימרק - ויש זכרון ציבורי שלא יימחק, גם אם ינסו לעטוף אותו בעטיפת חפ"ק שפורטת על מיתרי ליבם של בעלי הזכרון הקצרצר. מי שמנסה להנדס את הנרטיב הוא לא מי שמסרב לשכוח, אלא זה שמבקש שאנחנו נשכח. תזכורת קטנה, שהיא אפילו לא קורטוב ממה שהיה כאן.

Amalia Ozer

14,063 просмотров • 3 месяцев назад

את המילים הבאות כתבתי באופן אישי ומלב כואב לחברתי האהובה, חברת פורום "שותפות לשירות", ולאחר מחשבה - החלטתי לשתף אותן גם כאן, תוך השמטת שמה: חברתי האהובה, מאז אתמול, מתנגנים בראשי דבריו של הרב (והשר והח"כ לשעבר) שי פירון, שבמקרה שמעתי בראיון רדיו בדרך לירושלים. הוא נתן הסבר חדש-ישן למילים: "איש הישר בעיניו יעשה", וכך אמר: זה מצב בו כל אחד חושב שמה שהוא עושה - זה הישר, ומה שהאחר עושה - זה העקום... חברה אהובה שלי, מי כמוני מכירה את התחושה הקשה שנגרמת מהאשמה אישית פומבית, ודאי מהלבנת פנים. אין ספק, שעדיף מאד לנהל ויכוחים ומחלוקות באופן ענייני בלי להכנס כלל להאשמות אישיות, ודאי לדה-לגיטימציה ולהלבנת פנים, בראש כל חוצות. באמת שאני מצרה מאד על שכך את מרגישה בימים האחרונים. אבל כמה חבל, שמי שסובל מכך - לא מבחין שהוא עושה אותו דבר ממש לאחרים, שוב ושוב ושוב, מבלי משים, ואולי אף בהיתר וכמצוה ממש, שהרי הם (האחרים) בסה"כ מונעים מאינטרסים זרים, ולא בוחרים בחירה שונה משום שזו דעתם באמת. להם, לאחרים, לא אכפת מבטחון המדינה. ולכן מצוה לכתוב מילים קשות אלה במודעות ענק ליד תמונותיהם. כי כאלה הם. הם מעדיפים את המשתמטים על המשרתים (בני משפחותיהם, כן?), והם מתכוונים להצביע בעד החוק כי הם נגד הלוחמים. לכן מצווה-רבא לפרסם את תמונותיהם ברבים עם כותרות קשות ומזעזעות כאלה, עליהן חתום הארגון שאת חברה בו. זו לא דלגיטימציה, ולא הלבנת פנים. זה לגמרי תקין, כי להם באמת לא אכפת מבטחון המדינה, וגם כנראה אין להם רגשות בכלל... הם בכלל לא סופרים את השכנים שלהם, ולא מסתכלים להם בעיניים, אלא מקבלים החלטות מתוך אטימות-לב וחוסר אכפתיות. לכן צריך לעמוד ליד בתיהם כדי *ש"יסתכלו בעיניים" ורק אז כנראה יבינו*. הרי לא יתכן שהם מכירים את קשיי המילואים מתוך בתיהם פנימה. הם חייבים שהשכנים יסבירו להם... אה כן, והם בכלל בוגדים בערכי הציונות הדתית, ולא מבינים כמה נכון וכמה ערכי וקדוש שגם תלמידי חכמים יתגייסו לצבא. (אצלם בבית הרי אין חיילים שהם גם לומדי תורה. או שיש, והם בוגדים בהם?) הם בוגדים בערך הזה, ולכן חובה להוקיע אותם כבוגדים. כי הרי לא יתכן שהם חושבים בדיוק כמוכן, מכירים בערכה העצום של מלחמת מצוה, ומבינים כמה חשוב שגם החרדים יתגייסו, ורק יש להם דעה אחרת לגבי השאלה: איך לעשות זאת באופן מועיל ויעיל. לא יתכן שהדעה שלהם נובעת מאותם ערכים וחותרת לאותה מטרה, אבל מנתחת אחרת את הדרך הנכונה להגיע אליה. לא יתכן שגם הם השקיעו (לפחות כמוכן) ימים ולילות בלימוד הנושא והגיעו למסקנות אחרות משלכן. הרי כל הידע וכל יכולת הניתוח נמצאים אצלכן בלבד. ולכן אין ספק שמדובר כאן בלא פחות מ"בגידה"... כל זה נכון, כמובן, גם לשאלת המשקל שניתן לייחס לרצון להאריך או לקצר את ימי הממשלה: אצלכן כמובן השאלה הזו לא תופסת משקל כלל, אתן שוקלות שיקולים ענייניים בלבד, מתוך לימוד מעמיק של הנתונים, יראת שמים ודבקות בערכי הציונות הדתית. לכן אסור לייחס לכן שיקולים כאלה. זה ממש מעליב. האמת? אני מבינה את העלבון הצורב על עצם העלאת הנושא הזה כאלמנט דומיננטי שמשפיע על עמדתכן ופעילותכן. אבל אצל האחרים, שלהם כמובן אין אף אחד מאלה: לא ערכי הציונות הדתית, לא יראת שמים, לא יכולת העמקה בנתונים ובטח לא רצון או יכולת לשקול באופן ענייני את המטרה: לגייס כמה שיותר צעירים חרדים לצה"ל, אצל האחרים האלה השיקול היחיד הוא אריכות ימיה של הממשלה. הם אחרים. ואפשר וצריך גם להאשים אותם בכך. בניגוד אליכן. זה גם לא מעליב אותם, כי זו פשוט האמת, ואין אחרת, ולכן צריך להזכיר זאת שוב ושוב. חברתי היקרה מאד, בדיוק כמוך, גם אני הופתעתי מכל הידיעות התקשורתיות על נועה מבורך שאני לא מכירה בכלל, ומכל השיח וההתנהלות סביבה בימים האחרונים. אבל אני גם מופתעת והמומה כל שבוע מחדש מהשאלה שבראש המודעה שלכן: "אכפת לכם מבטחון המדינה?" ותחתיה תמונות של אנשים שעושים לילות כימים למען בטחון המדינה. שנשכבו על הגדר למען בטחונה. שהחלטות חשובות על בטחון המדינה התקבלו בזכותם!! זה לא מפריע לך? חברה יקרה שלי, אני בעד להרפות מהאשמות אישיות ומקמפיינים נשכניים. לעשות לשם שמים. ולקבל שגם אחרים עושים לשם שמים, במסירות ובאחריות גדולה, בחשיבת עומק, ומתוך ולמען אותם ערכים ממש. צריך לנקות לא רק את השיח, אלא גם את הלב. כשמטילים רפש -חושבים רפש. ואז אי אפשר לנהל דיון ענייני. כי כל הזמן ב back-mind חושבים שהח"כ שמולכם סתם מתנהל פוליטית, בטחון המדינה לא חשוב לו, הוא סתם אינטרסנט ורדוד. אז אין כבוד ואין הקשבה ואין שיח אמתי. אני בעד לדון לגופו של ענין. בנקיון לב ודעת. בהקשבה, בהערכה הדדית, ובהבנה שאפשר גם לא להסכים, ושגם דעה שונה משלכן היא לגיטימית ועל כן לא ראויה להכפשה.
0:11

את המילים הבאות כתבתי באופן אישי ומלב כואב לחברתי האהובה, חברת פורום "שותפות לשירות", ולאחר מחשבה - החלטתי לשתף אותן גם כאן, תוך השמטת שמה: חברתי האהובה, מאז אתמול, מתנגנים בראשי דבריו של הרב (והשר והח"כ לשעבר) שי פירון, שבמקרה שמעתי בראיון רדיו בדרך לירושלים. הוא נתן הסבר חדש-ישן למילים: "איש הישר בעיניו יעשה", וכך אמר: זה מצב בו כל אחד חושב שמה שהוא עושה - זה הישר, ומה שהאחר עושה - זה העקום... חברה אהובה שלי, מי כמוני מכירה את התחושה הקשה שנגרמת מהאשמה אישית פומבית, ודאי מהלבנת פנים. אין ספק, שעדיף מאד לנהל ויכוחים ומחלוקות באופן ענייני בלי להכנס כלל להאשמות אישיות, ודאי לדה-לגיטימציה ולהלבנת פנים, בראש כל חוצות. באמת שאני מצרה מאד על שכך את מרגישה בימים האחרונים. אבל כמה חבל, שמי שסובל מכך - לא מבחין שהוא עושה אותו דבר ממש לאחרים, שוב ושוב ושוב, מבלי משים, ואולי אף בהיתר וכמצוה ממש, שהרי הם (האחרים) בסה"כ מונעים מאינטרסים זרים, ולא בוחרים בחירה שונה משום שזו דעתם באמת. להם, לאחרים, לא אכפת מבטחון המדינה. ולכן מצוה לכתוב מילים קשות אלה במודעות ענק ליד תמונותיהם. כי כאלה הם. הם מעדיפים את המשתמטים על המשרתים (בני משפחותיהם, כן?), והם מתכוונים להצביע בעד החוק כי הם נגד הלוחמים. לכן מצווה-רבא לפרסם את תמונותיהם ברבים עם כותרות קשות ומזעזעות כאלה, עליהן חתום הארגון שאת חברה בו. זו לא דלגיטימציה, ולא הלבנת פנים. זה לגמרי תקין, כי להם באמת לא אכפת מבטחון המדינה, וגם כנראה אין להם רגשות בכלל... הם בכלל לא סופרים את השכנים שלהם, ולא מסתכלים להם בעיניים, אלא מקבלים החלטות מתוך אטימות-לב וחוסר אכפתיות. לכן צריך לעמוד ליד בתיהם כדי *ש"יסתכלו בעיניים" ורק אז כנראה יבינו*. הרי לא יתכן שהם מכירים את קשיי המילואים מתוך בתיהם פנימה. הם חייבים שהשכנים יסבירו להם... אה כן, והם בכלל בוגדים בערכי הציונות הדתית, ולא מבינים כמה נכון וכמה ערכי וקדוש שגם תלמידי חכמים יתגייסו לצבא. (אצלם בבית הרי אין חיילים שהם גם לומדי תורה. או שיש, והם בוגדים בהם?) הם בוגדים בערך הזה, ולכן חובה להוקיע אותם כבוגדים. כי הרי לא יתכן שהם חושבים בדיוק כמוכן, מכירים בערכה העצום של מלחמת מצוה, ומבינים כמה חשוב שגם החרדים יתגייסו, ורק יש להם דעה אחרת לגבי השאלה: איך לעשות זאת באופן מועיל ויעיל. לא יתכן שהדעה שלהם נובעת מאותם ערכים וחותרת לאותה מטרה, אבל מנתחת אחרת את הדרך הנכונה להגיע אליה. לא יתכן שגם הם השקיעו (לפחות כמוכן) ימים ולילות בלימוד הנושא והגיעו למסקנות אחרות משלכן. הרי כל הידע וכל יכולת הניתוח נמצאים אצלכן בלבד. ולכן אין ספק שמדובר כאן בלא פחות מ"בגידה"... כל זה נכון, כמובן, גם לשאלת המשקל שניתן לייחס לרצון להאריך או לקצר את ימי הממשלה: אצלכן כמובן השאלה הזו לא תופסת משקל כלל, אתן שוקלות שיקולים ענייניים בלבד, מתוך לימוד מעמיק של הנתונים, יראת שמים ודבקות בערכי הציונות הדתית. לכן אסור לייחס לכן שיקולים כאלה. זה ממש מעליב. האמת? אני מבינה את העלבון הצורב על עצם העלאת הנושא הזה כאלמנט דומיננטי שמשפיע על עמדתכן ופעילותכן. אבל אצל האחרים, שלהם כמובן אין אף אחד מאלה: לא ערכי הציונות הדתית, לא יראת שמים, לא יכולת העמקה בנתונים ובטח לא רצון או יכולת לשקול באופן ענייני את המטרה: לגייס כמה שיותר צעירים חרדים לצה"ל, אצל האחרים האלה השיקול היחיד הוא אריכות ימיה של הממשלה. הם אחרים. ואפשר וצריך גם להאשים אותם בכך. בניגוד אליכן. זה גם לא מעליב אותם, כי זו פשוט האמת, ואין אחרת, ולכן צריך להזכיר זאת שוב ושוב. חברתי היקרה מאד, בדיוק כמוך, גם אני הופתעתי מכל הידיעות התקשורתיות על נועה מבורך שאני לא מכירה בכלל, ומכל השיח וההתנהלות סביבה בימים האחרונים. אבל אני גם מופתעת והמומה כל שבוע מחדש מהשאלה שבראש המודעה שלכן: "אכפת לכם מבטחון המדינה?" ותחתיה תמונות של אנשים שעושים לילות כימים למען בטחון המדינה. שנשכבו על הגדר למען בטחונה. שהחלטות חשובות על בטחון המדינה התקבלו בזכותם!! זה לא מפריע לך? חברה יקרה שלי, אני בעד להרפות מהאשמות אישיות ומקמפיינים נשכניים. לעשות לשם שמים. ולקבל שגם אחרים עושים לשם שמים, במסירות ובאחריות גדולה, בחשיבת עומק, ומתוך ולמען אותם ערכים ממש. צריך לנקות לא רק את השיח, אלא גם את הלב. כשמטילים רפש -חושבים רפש. ואז אי אפשר לנהל דיון ענייני. כי כל הזמן ב back-mind חושבים שהח"כ שמולכם סתם מתנהל פוליטית, בטחון המדינה לא חשוב לו, הוא סתם אינטרסנט ורדוד. אז אין כבוד ואין הקשבה ואין שיח אמתי. אני בעד לדון לגופו של ענין. בנקיון לב ודעת. בהקשבה, בהערכה הדדית, ובהבנה שאפשר גם לא להסכים, ושגם דעה שונה משלכן היא לגיטימית ועל כן לא ראויה להכפשה.

אורית סטרוק

21,160 просмотров • 7 месяцев назад

עדכון אופטימי לסוף השבוע. השבוע אחת המפגינות פגשה את טופזון מתגלגל לאיטו לעבר מצודת זאב. לקח לי שניה לעכל את האירוע, אבל פתאום הבנתי - מממן החמאס ננטש. אוריך, פלדשטיין, ברוורמן, איינהורן וכל שאר הקטארים מרוסקים. חלקם עתידים לבלות יותר מעשור בכלא באשמת פגיעה בבטחון המדינה. השיכורה והמסומם ברחו לפלורידה. מממן החמאס נשאר עם טופזון. אני לא אוהב להעליב, אבל בואו נאמר שטופזון הוא לא העיפרון הכי מחודד בקלמר ושרק הוא נשאר! חצי שנה לפני בחירות ומממן החמאס יוצא לקמפיין עם טלי גוטליב, קרעי, קיש וטופזון? נתניהו שאני הכרתי לפני שנים לא היו מוכן לשבת איתם באותו החדר - ללמדכם כמה מממן החמאס נואש ועד כמה הוא איבד קשר עם המציאות! האירוע המרכזי של השבוע לא קרה עם האייתולות של איראן, אלא עם האייתולות של בני ברק. מממן החמאס ודרעי כל כך נואשים עד שניסו לפצל את יהדות התורה. התוצאה? הם הפכו את האדמו"ר מבעלזא ל"כויפר", ופגשו את את האדמו"ר מגור ואת שאר חברי מועצת גדולי התורה כשהם עצבנים במיוחד. היום הם פרסמו באופן רשמי ש"כל חוק שהוא לא תורתו אומנותו פסול וחובה להתנגד לו, ובוודאי שאסור להסכים ליעדים וסנקציות". בקיצור, לא יהיה שום חוק למעט "נמות ולא נתגייס". לא יהיה תקציב. ממשלת "חמאס הוא נכס" נפחה את נשמתה. תם הטקס. מכאן והלאה הבחירות זה רק עניין של תזמון ומסגור. אנחנו מגיעים לבחירות אחרי שנתיים בהם כמעט לא היה שינוי בסקרים. האופוזיציה עם 70 מנדטים לערך והקואליציה עם 50 מנדטים לערך. אין תנועות בין הגושים. מי שלא עבר צד אחרי טבח נתניהו בטוח שלא יעבור עכשיו. מממן החמאס קורא סקרים יותר טוב מכולנו והוא יודע שאין לו סיכוי בבחירות. האסטרטגיה היחידה שלו היא לשתול סוכנים כפולים בצד השני. ראינו אותו עושה את זה עם שיקלי ועם סילמן. ראינו אותו עושה את זה עם 0ער ואלקין. ראינו אותו עושה את זה עם הנדל ועם אורלי לוי. הפטנט ידוע. מממן החמאס עובד יום ולילה כדי לשתול סוכנים כפולים ב-"מפלגות ריאליטי", לפצל מפלגות קטנות כדי שלא יעברו את אחוז החסימה (כמו שעשה עם בל"ד), ולהקים מפלגות חדשות כדי שיגנבו קולות / יגרמו לאיבוד קולות. זאת הדרך היחידה של מממן החמאס לנצח את הבחירות הקרובות. כאן מגיע החלק שלנו. אתם, המיליונים שיצאו לרחובות, אתם חייבים לדאוג שזה לא יקרה! כמובן שאני רוצה שתיתפקדו ושתצביעו לדמוקרטים, אבל גם אם אתם מעדיפים מפלגה אחרת - חשוב שתשאלו את עצמכם 100 פעמים מה הסיכוי שפלוני אלמוני הוא השיקלי החדש? מה הסיכוי שהגברת היא אורלי לוי החדשה? מה הסיכוי שהאדון יהפוך לגנץ? אסור, פשוט אסור להצביע למפלגה שיש בה חשש, אפילו קל שבקלים, שאפילו אחד מאנשיה ימצא את עצמו יושב עם מממן החמאס! זאת השאלה שכל מצביע ומצביעה חייבים לשאול את עצמם אלף פעמים. אנחנו חייבים להסביר את זה לכל מי שמוכן לשמוע! להסביר שוב ושוב! אנחנו קרובים מאוד לתיקון היסטורי! אוי לנו אם ניפול שוב לתהום בגלל סוכנים כפולים שחותמים בשידור חי על "התחייבות" ואז תמורת שוחד פוליטי מרסקים את ישראל! אנחנו, כולנו, חייבים להיות נחושים ולזהות אנשים שעלולים להיות סוכנים כפולים! אני מאמין בלב שלם שאנחנו מסוגלים, אבל אסור לנו למצמץ אפילו לשניה אחת! אנחנו חייבים לשתף, לשכנע, להסביר ולהגיע לכל איש ואישה אשר רוצים להציל את ישראל מידי מממן החמאס ומידי ממשלת "נמות ולא נתגייס". התיקון ההיסטורי תלוי רק בנחישות שלנו! שבת שלום, עמי דרור
0:19

עדכון אופטימי לסוף השבוע. השבוע אחת המפגינות פגשה את טופזון מתגלגל לאיטו לעבר מצודת זאב. לקח לי שניה לעכל את האירוע, אבל פתאום הבנתי - מממן החמאס ננטש. אוריך, פלדשטיין, ברוורמן, איינהורן וכל שאר הקטארים מרוסקים. חלקם עתידים לבלות יותר מעשור בכלא באשמת פגיעה בבטחון המדינה. השיכורה והמסומם ברחו לפלורידה. מממן החמאס נשאר עם טופזון. אני לא אוהב להעליב, אבל בואו נאמר שטופזון הוא לא העיפרון הכי מחודד בקלמר ושרק הוא נשאר! חצי שנה לפני בחירות ומממן החמאס יוצא לקמפיין עם טלי גוטליב, קרעי, קיש וטופזון? נתניהו שאני הכרתי לפני שנים לא היו מוכן לשבת איתם באותו החדר - ללמדכם כמה מממן החמאס נואש ועד כמה הוא איבד קשר עם המציאות! האירוע המרכזי של השבוע לא קרה עם האייתולות של איראן, אלא עם האייתולות של בני ברק. מממן החמאס ודרעי כל כך נואשים עד שניסו לפצל את יהדות התורה. התוצאה? הם הפכו את האדמו"ר מבעלזא ל"כויפר", ופגשו את את האדמו"ר מגור ואת שאר חברי מועצת גדולי התורה כשהם עצבנים במיוחד. היום הם פרסמו באופן רשמי ש"כל חוק שהוא לא תורתו אומנותו פסול וחובה להתנגד לו, ובוודאי שאסור להסכים ליעדים וסנקציות". בקיצור, לא יהיה שום חוק למעט "נמות ולא נתגייס". לא יהיה תקציב. ממשלת "חמאס הוא נכס" נפחה את נשמתה. תם הטקס. מכאן והלאה הבחירות זה רק עניין של תזמון ומסגור. אנחנו מגיעים לבחירות אחרי שנתיים בהם כמעט לא היה שינוי בסקרים. האופוזיציה עם 70 מנדטים לערך והקואליציה עם 50 מנדטים לערך. אין תנועות בין הגושים. מי שלא עבר צד אחרי טבח נתניהו בטוח שלא יעבור עכשיו. מממן החמאס קורא סקרים יותר טוב מכולנו והוא יודע שאין לו סיכוי בבחירות. האסטרטגיה היחידה שלו היא לשתול סוכנים כפולים בצד השני. ראינו אותו עושה את זה עם שיקלי ועם סילמן. ראינו אותו עושה את זה עם 0ער ואלקין. ראינו אותו עושה את זה עם הנדל ועם אורלי לוי. הפטנט ידוע. מממן החמאס עובד יום ולילה כדי לשתול סוכנים כפולים ב-"מפלגות ריאליטי", לפצל מפלגות קטנות כדי שלא יעברו את אחוז החסימה (כמו שעשה עם בל"ד), ולהקים מפלגות חדשות כדי שיגנבו קולות / יגרמו לאיבוד קולות. זאת הדרך היחידה של מממן החמאס לנצח את הבחירות הקרובות. כאן מגיע החלק שלנו. אתם, המיליונים שיצאו לרחובות, אתם חייבים לדאוג שזה לא יקרה! כמובן שאני רוצה שתיתפקדו ושתצביעו לדמוקרטים, אבל גם אם אתם מעדיפים מפלגה אחרת - חשוב שתשאלו את עצמכם 100 פעמים מה הסיכוי שפלוני אלמוני הוא השיקלי החדש? מה הסיכוי שהגברת היא אורלי לוי החדשה? מה הסיכוי שהאדון יהפוך לגנץ? אסור, פשוט אסור להצביע למפלגה שיש בה חשש, אפילו קל שבקלים, שאפילו אחד מאנשיה ימצא את עצמו יושב עם מממן החמאס! זאת השאלה שכל מצביע ומצביעה חייבים לשאול את עצמם אלף פעמים. אנחנו חייבים להסביר את זה לכל מי שמוכן לשמוע! להסביר שוב ושוב! אנחנו קרובים מאוד לתיקון היסטורי! אוי לנו אם ניפול שוב לתהום בגלל סוכנים כפולים שחותמים בשידור חי על "התחייבות" ואז תמורת שוחד פוליטי מרסקים את ישראל! אנחנו, כולנו, חייבים להיות נחושים ולזהות אנשים שעלולים להיות סוכנים כפולים! אני מאמין בלב שלם שאנחנו מסוגלים, אבל אסור לנו למצמץ אפילו לשניה אחת! אנחנו חייבים לשתף, לשכנע, להסביר ולהגיע לכל איש ואישה אשר רוצים להציל את ישראל מידי מממן החמאס ומידי ממשלת "נמות ולא נתגייס". התיקון ההיסטורי תלוי רק בנחישות שלנו! שבת שלום, עמי דרור

Ami Dror 🇮🇱 עמי דרור

21,433 просмотров • 8 месяцев назад

השחקנית דליה דלויה: זר לא יבין זאת. מורה בסטודיו למשחק זה לא כמו מרצה באוניברסיטה. מורה בסטודיו זה אבא/אמא רוחניים. זה אדם שמלווה אותך ריגשית, התפתחותית, ערכית - בשנים הכי קריטיות לעיצוב האישיות שלך. כשנמצאים בסטודיו מצאת החמה עד צאת הנשמה בלי הפסקה ועוברים תלתלות ריגישיות- בשיעורים שותים מהידע של המורים כמו ממי מעיין חיים. ורק רוצים עוד.. מסתכלים עליהם בהערצה. ואם הם היו מורים גדולים כמו לנה אוסטרובסקי ז"ל (מה??)- משפטים שלהם ישארו חרוטים בנו לכל החיים. וגם אם לא נפגוש אותה 15 שנה.. לנצח היא תהיה חלק מעיצוב האישיות שלנו. כמו מפקד ישיר בצבא. כמו מנטור. ולנה. לנה לא הייתה רק "המורה לפיתוח קול" שלנו היא הייתה דמות מיוחדת כלכך שלמדתי ממנה בעיקר מקצוענות מהי. ואהבה למקצוע בחרדת קודש מי נוסע פעמיים בשבוע מחיפה לירושלים בתחבורה ציבורית בגיל בוגר רק כדי ללמד שיעור בדיבור? לנה. מי מתרגש מכל שיעור ומכל מפגש עם תלמידים כאילו חיכה רק לזה כל השבוע? לנה מי מעולם, אבל מעולם לא הרים את הקול, לא כעס, לא עשה מניפולציה ריגשית ולא הקטין אף תלמיד.... נכון. לנה האצילית לנה, בעלה, בנה וכלתה נרצחו מטיל איראני בחיפה. ככה בבום תרתי משמע- משפחה שלמה הלכה. ואני מנסה לכתוב לך גם הספד, אבל זה מרגיש לי מוזר. מה זה? איך מספידים אישה כמוך? ועוד במוות כלכך נוראי ואכזרי על מה לספר? מה לכתוב? לספר על החיוך שלך כל פעם שקיבלת אותנו לשיעור ישבת שם בחדר, כולך בגובה ובאנרגיה של ילדה קטנה כלכך אוהבת את מה שאת עושה? לספר שכשהצלחתי לעשות תרגיל היו לך דמעות בעיניים מרב התרגשות? אשכרה דמעות. אמיתי. בעיניים העגולות והכחולות שלך.. להזכיר שאמרת לי "את. יש בך את כל החבילה להיות שחקנית מצליחה" וכך נטעת בי ביטחון לשנים קדימה..? או שבכלל אזכיר את השיעורים הפרטיים שלקחתי בביתך בחיפה אחרי הסטודיו, בעלך קיבל אותי בחיוך כאילו איזו אורחת כבוד את ניגנת על הפסנתר ואני שרתי ואז, בבית הקסום הזה בחיפה שהכל היה פורח וירוק מסביב ציפורים החלו לצייץ ואת, בהתרגשות שיא ובנאיביות של ילדה אמרת לי "את שומעת ציפורים שרות? היום יום הולדת לאנטון צ'כוב! כל המדינה שמחה גדולה!" ואני. לא יודעת איך להסביר לך שתרבות.. אין פה ואנטון צ'כוב בשביל רוב האנשים זה ההוא שלומדים את המחזה שלו בספרות לבגרות. משהו עם ציפור מתה כמה אירוני או שאולי בכלל אספר שכל שבוע שאלת אותנו את השאלה הכי מוזרה ששאלו אותנו אי פעם "איך אתם מרגישים מבחינה קולית". עד שלא שאלת את זה, לא ידעתי שאני יכולה להרגיש מבחינה קולית.. את יודעת שעד היום אני משתמשת בחימום קולי שלך? ולימדתי אותו כבר עשרות תלמידים שעברו בסטודיו שלי? ו.. סיבוב.. סיבוב... קדימה אחורה. לקפל לשון ככוס, עוקץ למעלה לחניכיים עוקץ למטה לחניכיים איך. איך ציפור שיר עדינה כמוך שהייתה מתוקתקת מכף רגל עד ראש, בעגילים תואמים לשרשרת, בנעליי עקב דק עם פפיון, בשמלות או חליפות מהודרות איך את מצאת את מותך בגיל 68 מתחת להריסות של בניין בוולגריות כזאת? זה כלכך לא מסתדר לי אני אוהבת אותך לנה תדעי שהשפעת על דורות של שחקנים בארץ הזו תדעי שאת חרוטה בליבם של המון אנשים ואמן שאתם נחים ביחד למעלה. אני מרגישה נורא. גם מבחינה קולית
0:17

השחקנית דליה דלויה: זר לא יבין זאת. מורה בסטודיו למשחק זה לא כמו מרצה באוניברסיטה. מורה בסטודיו זה אבא/אמא רוחניים. זה אדם שמלווה אותך ריגשית, התפתחותית, ערכית - בשנים הכי קריטיות לעיצוב האישיות שלך. כשנמצאים בסטודיו מצאת החמה עד צאת הנשמה בלי הפסקה ועוברים תלתלות ריגישיות- בשיעורים שותים מהידע של המורים כמו ממי מעיין חיים. ורק רוצים עוד.. מסתכלים עליהם בהערצה. ואם הם היו מורים גדולים כמו לנה אוסטרובסקי ז"ל (מה??)- משפטים שלהם ישארו חרוטים בנו לכל החיים. וגם אם לא נפגוש אותה 15 שנה.. לנצח היא תהיה חלק מעיצוב האישיות שלנו. כמו מפקד ישיר בצבא. כמו מנטור. ולנה. לנה לא הייתה רק "המורה לפיתוח קול" שלנו היא הייתה דמות מיוחדת כלכך שלמדתי ממנה בעיקר מקצוענות מהי. ואהבה למקצוע בחרדת קודש מי נוסע פעמיים בשבוע מחיפה לירושלים בתחבורה ציבורית בגיל בוגר רק כדי ללמד שיעור בדיבור? לנה. מי מתרגש מכל שיעור ומכל מפגש עם תלמידים כאילו חיכה רק לזה כל השבוע? לנה מי מעולם, אבל מעולם לא הרים את הקול, לא כעס, לא עשה מניפולציה ריגשית ולא הקטין אף תלמיד.... נכון. לנה האצילית לנה, בעלה, בנה וכלתה נרצחו מטיל איראני בחיפה. ככה בבום תרתי משמע- משפחה שלמה הלכה. ואני מנסה לכתוב לך גם הספד, אבל זה מרגיש לי מוזר. מה זה? איך מספידים אישה כמוך? ועוד במוות כלכך נוראי ואכזרי על מה לספר? מה לכתוב? לספר על החיוך שלך כל פעם שקיבלת אותנו לשיעור ישבת שם בחדר, כולך בגובה ובאנרגיה של ילדה קטנה כלכך אוהבת את מה שאת עושה? לספר שכשהצלחתי לעשות תרגיל היו לך דמעות בעיניים מרב התרגשות? אשכרה דמעות. אמיתי. בעיניים העגולות והכחולות שלך.. להזכיר שאמרת לי "את. יש בך את כל החבילה להיות שחקנית מצליחה" וכך נטעת בי ביטחון לשנים קדימה..? או שבכלל אזכיר את השיעורים הפרטיים שלקחתי בביתך בחיפה אחרי הסטודיו, בעלך קיבל אותי בחיוך כאילו איזו אורחת כבוד את ניגנת על הפסנתר ואני שרתי ואז, בבית הקסום הזה בחיפה שהכל היה פורח וירוק מסביב ציפורים החלו לצייץ ואת, בהתרגשות שיא ובנאיביות של ילדה אמרת לי "את שומעת ציפורים שרות? היום יום הולדת לאנטון צ'כוב! כל המדינה שמחה גדולה!" ואני. לא יודעת איך להסביר לך שתרבות.. אין פה ואנטון צ'כוב בשביל רוב האנשים זה ההוא שלומדים את המחזה שלו בספרות לבגרות. משהו עם ציפור מתה כמה אירוני או שאולי בכלל אספר שכל שבוע שאלת אותנו את השאלה הכי מוזרה ששאלו אותנו אי פעם "איך אתם מרגישים מבחינה קולית". עד שלא שאלת את זה, לא ידעתי שאני יכולה להרגיש מבחינה קולית.. את יודעת שעד היום אני משתמשת בחימום קולי שלך? ולימדתי אותו כבר עשרות תלמידים שעברו בסטודיו שלי? ו.. סיבוב.. סיבוב... קדימה אחורה. לקפל לשון ככוס, עוקץ למעלה לחניכיים עוקץ למטה לחניכיים איך. איך ציפור שיר עדינה כמוך שהייתה מתוקתקת מכף רגל עד ראש, בעגילים תואמים לשרשרת, בנעליי עקב דק עם פפיון, בשמלות או חליפות מהודרות איך את מצאת את מותך בגיל 68 מתחת להריסות של בניין בוולגריות כזאת? זה כלכך לא מסתדר לי אני אוהבת אותך לנה תדעי שהשפעת על דורות של שחקנים בארץ הזו תדעי שאת חרוטה בליבם של המון אנשים ואמן שאתם נחים ביחד למעלה. אני מרגישה נורא. גם מבחינה קולית

ShAuLi ✊🏼🔥🏳️‍🌈

14,874 просмотров • 5 месяцев назад

29/32 ברגע קיצוני במיוחד של שעמום, ומבלי לקבל אישור מקדים לכך מצד מנהלת הסושיאל לשעבר של עמית סגל, ערכתי חישוב לא בלתי אובססיבי: מאז 7 באוקטובר 2023 ועד היום הועלו לאתר האינטרנט של "כאן 11" 475 תוכניות שלך, איילה, שהסתכמו ב-795 שעות, 39 דקות ו-22 שניות. 4 הביקורות שמתחת על בנימין נתניהו לבדו, ללא שותפים כלשהם, ארכו במצטבר 55 שניות. יוצא, אם כן, שסך כל הביקורת שלך על נתניהו, ורק עליו באופן בלעדי, תפסה 0.00192% (ובמילים: קצת פחות משתי אלפיות האחוז) מזמן האוויר הכולל של התוכניות בהגשתך שהועלו לאתר. נבחן ראשי ממשלה לשעבר נוספים: את יאיר לפיד תקפת בשנתיים האחרונות 17 פעמים ("הוא היה פעם בן אדם נחמד, תראו לאן זה הידרדר, מה נהיה ממנו", 2.3.25); ונגד אהוד אולמרט יצאת 8 פעמים ("הכלא חירפן אותו", 26.2.24). על מנחם בגין כבר דיברנו. העובדה שכבר יותר מ-33 שנה הוא אינו בין החיים לא חסכה ממנו כמות ביקורת כפולה מכפי שקיבל נתניהו. ובאשר לראשי מפלגות באופוזיציה: בני גנץ חטף ממך 21 פעמים ("בפוליטיקה צריך עמוד שדרה, בני לא עמד בלחץ", 31.5.25), ויאיר גולן ספג 6 ריקושטים ("כשאני שומעת פוליטיקאים אומרים על חיילים שהם מתו לשווא נסגרות לי האוזניים. זה דבר מזעזע", 14.1.25). מה לגבי ראש הממשלה לשעבר, נפתלי בנט? הוא איכשהו נחלץ ממתקפותייך מאז 7 באוקטובר. אולי בגלל שרוב הזמן היה מחוץ לזירה הפוליטית. עם זאת, בל נשכח את 8 התוכניות שלך בערוץ 13, במרץ-אפריל 2022, שבהן עסקת באינטנסיביות – כולל יציאה לשטח, שיחות עם שכנים ודיוני אולפן מורחבים – בכך שבנט אינו מתגורר במעון ראש הממשלה הרשמי בבלפור הנמצא בשיפוצים, אלא ברעננה, מה שעלה למדינה, על פי דיווחייך החוזרים ונשנים, כ-50 מיליון שקלים. נושא ראוי בהחלט. נניח לרגע בצד את דו"ח המבקר שיצא באפריל אשתקד ושהראה שהוצאות המיגון במעונות החלופיים של נתניהו עלו על אלה של בנט. העניין הוא כזה: שנתיים ו-10 חודשים חלפו מאז שנתניהו חזר למשרד ראש הממשלה, וגם הוא, כמו בנט לפניו, לא שב להתגורר בבלפור עד היום. האם גם בכך טיפלת בעצימות דומה? "גם סביב הבית של נתניהו ברחוב עזה מצטברים הסכומים", הפטרת משפט בודד ביום פרסום דו"ח המבקר. "כך יהיה עם ראש הממשלה החדש, זה שייבחר, אם בלפור לא ישופץ". והנה, שוב יצא שחלקת את אחריותו של נתניהו עם אדם אחר, הפעם עם גורם עלום מהעתיד, שאיש מאיתנו עדיין איננו יודע את זהותו.
0:16

29/32 ברגע קיצוני במיוחד של שעמום, ומבלי לקבל אישור מקדים לכך מצד מנהלת הסושיאל לשעבר של עמית סגל, ערכתי חישוב לא בלתי אובססיבי: מאז 7 באוקטובר 2023 ועד היום הועלו לאתר האינטרנט של "כאן 11" 475 תוכניות שלך, איילה, שהסתכמו ב-795 שעות, 39 דקות ו-22 שניות. 4 הביקורות שמתחת על בנימין נתניהו לבדו, ללא שותפים כלשהם, ארכו במצטבר 55 שניות. יוצא, אם כן, שסך כל הביקורת שלך על נתניהו, ורק עליו באופן בלעדי, תפסה 0.00192% (ובמילים: קצת פחות משתי אלפיות האחוז) מזמן האוויר הכולל של התוכניות בהגשתך שהועלו לאתר. נבחן ראשי ממשלה לשעבר נוספים: את יאיר לפיד תקפת בשנתיים האחרונות 17 פעמים ("הוא היה פעם בן אדם נחמד, תראו לאן זה הידרדר, מה נהיה ממנו", 2.3.25); ונגד אהוד אולמרט יצאת 8 פעמים ("הכלא חירפן אותו", 26.2.24). על מנחם בגין כבר דיברנו. העובדה שכבר יותר מ-33 שנה הוא אינו בין החיים לא חסכה ממנו כמות ביקורת כפולה מכפי שקיבל נתניהו. ובאשר לראשי מפלגות באופוזיציה: בני גנץ חטף ממך 21 פעמים ("בפוליטיקה צריך עמוד שדרה, בני לא עמד בלחץ", 31.5.25), ויאיר גולן ספג 6 ריקושטים ("כשאני שומעת פוליטיקאים אומרים על חיילים שהם מתו לשווא נסגרות לי האוזניים. זה דבר מזעזע", 14.1.25). מה לגבי ראש הממשלה לשעבר, נפתלי בנט? הוא איכשהו נחלץ ממתקפותייך מאז 7 באוקטובר. אולי בגלל שרוב הזמן היה מחוץ לזירה הפוליטית. עם זאת, בל נשכח את 8 התוכניות שלך בערוץ 13, במרץ-אפריל 2022, שבהן עסקת באינטנסיביות – כולל יציאה לשטח, שיחות עם שכנים ודיוני אולפן מורחבים – בכך שבנט אינו מתגורר במעון ראש הממשלה הרשמי בבלפור הנמצא בשיפוצים, אלא ברעננה, מה שעלה למדינה, על פי דיווחייך החוזרים ונשנים, כ-50 מיליון שקלים. נושא ראוי בהחלט. נניח לרגע בצד את דו"ח המבקר שיצא באפריל אשתקד ושהראה שהוצאות המיגון במעונות החלופיים של נתניהו עלו על אלה של בנט. העניין הוא כזה: שנתיים ו-10 חודשים חלפו מאז שנתניהו חזר למשרד ראש הממשלה, וגם הוא, כמו בנט לפניו, לא שב להתגורר בבלפור עד היום. האם גם בכך טיפלת בעצימות דומה? "גם סביב הבית של נתניהו ברחוב עזה מצטברים הסכומים", הפטרת משפט בודד ביום פרסום דו"ח המבקר. "כך יהיה עם ראש הממשלה החדש, זה שייבחר, אם בלפור לא ישופץ". והנה, שוב יצא שחלקת את אחריותו של נתניהו עם אדם אחר, הפעם עם גורם עלום מהעתיד, שאיש מאיתנו עדיין איננו יודע את זהותו.

Aviv Hurvitz

21,152 просмотров • 1 год назад

הדוקטור המשטרתי שלא הייתם רוצים לפגוש אפילו בסיוטים שלכם. סוף סוף נחשף האייס החדש של משטרת ישראל, הרופא המשטרתי ד"ר ינאי דור. העיתונאי המעולה בר שם אור השיג ראיון בלעדי עם הדוקטור במדים, כדי שיסביר מדוע הפסיק את הליך ההחייאה שהוביל אתמול ד״ר אודי בהרב במשותף עם שתי פרמדיקיות, למפגין שלקה בליבו בחניון הבימה. בר שאל את הרופא המשטרתי שנראה דוחף את ד"ר בהרב, האם הוא לא סיכן לשיטתו את המטופל. תשובתו היתה ״לא סיכנו כלום. יש דוברות", או במילים אחרות, באמא שלך בר שחרר אותי מהסברים על מעשיי התמוהים שעשויים להטיל בי דופי לגבי דבקותי בשבועת הרופא ואולי רחמנא לצלן להטיל ספק במיומנות הרפואית שלי. אחרי שהקשבתם לינאי הדוקטור המשטרתי צפו בד"ר בהרב הרופא שטיפל מתחילת הארוע במפגין שלקה בליבו ובדיוק כשבא למסור לפרמדיקיות מנת אדרנלין, הדוקטור המשטרתי פשוט דחף אותו משם הצידה. לטענת בהרב "השוטרים שהיו הפריעו לצוותים הרפואיים שעבדו". בהרב צולם בזמן מטיח כלפי דוקטור ינאי את המילים הקשות שאינן מתפרשות לשתי פנים, לגבי מה שארע שם: "אל תדחוף אותה, אל תדחוף כבר יא בן זונה, אני נותן אדרנלין" בשולי הדברים: 1. דוקטור ינאי נראה צועד בגאון בחניון הבימה, כמו מפלסת אנושית, במה שעשוי להראות כיצירת נתיב פנוי ל"סלב" הביריון העלוב מרדכי דוד. 2. דוקטור ינאי הוא רופא לרפואה אסתטית. פק"ד תמיר פרו שנשלח לאולפן של רביב דרוקר מטעם דוברות המשטרה טען שהדוקטור המשטרתי הוא רופא מומחה בטיפול נמרץ. נו מזה אנחנו לא מתרגשים, עוד שקר מטעם דוברות המשטרה. 3. דוקטור ינאי הצטרף אתמול לסיירת ה"גיבורי התהילה" של משטרת ישראל, לדמויות המופת והדוגמא האישית שהתגלו בשיאם ועלו לכותרות מאז ינואר 2023 ובהם: ולנטינה נמץ, עבד עמאני, רפ"ק מאיר סוויסה ומפקד יס"מ לשעבר יאיר חנונה. החל משילשום, יום שבת 4.4.2026, המשטר בישראל הוחלף באופן רשמי למשטר דיקטטורי, עדיין לא על מלא. נותרו שני מעוזים שלמים להגנת הדמוקרטיה, גלי בהרב מיארה, היועצת המשפטית לממשלה ובית המשפט העליון, בנוסף עליהם עדיין בידינו, באופן חלקי, הצבא והתקשורת. חברותיי וחבריי, הכי חשוב עיניים על הכדור, נתניהו ושותפיו המופקרים מפזרים מסכי עשן והסחות דעת כל הזמן, מלחמות, עוד מלחמות, הרוגים, עקורים, לכודים, אזעקות, טילים, מבצעים, הדלפות מהלשכה הקטארית, דוברים גזעניים שחוזרים בהם, דוברות לקקניות שממונות ולמחרת נזרקות חזרה למקומן הטבעי, רבנים שמייחלים שהקב"ה יהרוג את שופטי בג"ץ ועוד. כל הטירוף הזה לא יסיט אותנו ממשימת חיינו, מהסיכוי האחרון שנותר לנו להציל את מדינת ישראל. לא נאפשר קדנציה נוספת של משטר המוות, של מלאכי הדמים, הפשע, הרשע, ההרס, הביזה, השחיתית והבגידה. אחרי שנפיל את נתניהו וסייעניו הארורים, נעמיד אותם למשפט העם תחת דין משפטי ניר עוז. לא נשכח ולא נשכח גם לכל שוטרי משטרת ישראל, כמו הדוקטור המשטרתי ינאי דור, שמילאו פקודות כמו סומאים צייתנים, בלי לאתגר את הפקודות ואת מי שנתן אותן. נביא למשפט את אותם שוטרים ושוטרות, קצינות וקצינים, עלובי נפש וחסרי אנושיות שהפרו את הנחיות בג"צ ושהפרו חוקי זכויות אזרח בסיסיים, בהם גם חובתם הבסיסית, מתן ביטחון אישי לאזרחי מדינת ישראל, לכל האזרחים בלי הבדל דת, גזע או מין ואף יתרה מכך סיכנו ביודעין חייהם של אזרחים רבים. בר שם-אור Bar Shem-Ur Raviv Drucker חדשות 13 ערוץ 13
0:56

הדוקטור המשטרתי שלא הייתם רוצים לפגוש אפילו בסיוטים שלכם. סוף סוף נחשף האייס החדש של משטרת ישראל, הרופא המשטרתי ד"ר ינאי דור. העיתונאי המעולה בר שם אור השיג ראיון בלעדי עם הדוקטור במדים, כדי שיסביר מדוע הפסיק את הליך ההחייאה שהוביל אתמול ד״ר אודי בהרב במשותף עם שתי פרמדיקיות, למפגין שלקה בליבו בחניון הבימה. בר שאל את הרופא המשטרתי שנראה דוחף את ד"ר בהרב, האם הוא לא סיכן לשיטתו את המטופל. תשובתו היתה ״לא סיכנו כלום. יש דוברות", או במילים אחרות, באמא שלך בר שחרר אותי מהסברים על מעשיי התמוהים שעשויים להטיל בי דופי לגבי דבקותי בשבועת הרופא ואולי רחמנא לצלן להטיל ספק במיומנות הרפואית שלי. אחרי שהקשבתם לינאי הדוקטור המשטרתי צפו בד"ר בהרב הרופא שטיפל מתחילת הארוע במפגין שלקה בליבו ובדיוק כשבא למסור לפרמדיקיות מנת אדרנלין, הדוקטור המשטרתי פשוט דחף אותו משם הצידה. לטענת בהרב "השוטרים שהיו הפריעו לצוותים הרפואיים שעבדו". בהרב צולם בזמן מטיח כלפי דוקטור ינאי את המילים הקשות שאינן מתפרשות לשתי פנים, לגבי מה שארע שם: "אל תדחוף אותה, אל תדחוף כבר יא בן זונה, אני נותן אדרנלין" בשולי הדברים: 1. דוקטור ינאי נראה צועד בגאון בחניון הבימה, כמו מפלסת אנושית, במה שעשוי להראות כיצירת נתיב פנוי ל"סלב" הביריון העלוב מרדכי דוד. 2. דוקטור ינאי הוא רופא לרפואה אסתטית. פק"ד תמיר פרו שנשלח לאולפן של רביב דרוקר מטעם דוברות המשטרה טען שהדוקטור המשטרתי הוא רופא מומחה בטיפול נמרץ. נו מזה אנחנו לא מתרגשים, עוד שקר מטעם דוברות המשטרה. 3. דוקטור ינאי הצטרף אתמול לסיירת ה"גיבורי התהילה" של משטרת ישראל, לדמויות המופת והדוגמא האישית שהתגלו בשיאם ועלו לכותרות מאז ינואר 2023 ובהם: ולנטינה נמץ, עבד עמאני, רפ"ק מאיר סוויסה ומפקד יס"מ לשעבר יאיר חנונה. החל משילשום, יום שבת 4.4.2026, המשטר בישראל הוחלף באופן רשמי למשטר דיקטטורי, עדיין לא על מלא. נותרו שני מעוזים שלמים להגנת הדמוקרטיה, גלי בהרב מיארה, היועצת המשפטית לממשלה ובית המשפט העליון, בנוסף עליהם עדיין בידינו, באופן חלקי, הצבא והתקשורת. חברותיי וחבריי, הכי חשוב עיניים על הכדור, נתניהו ושותפיו המופקרים מפזרים מסכי עשן והסחות דעת כל הזמן, מלחמות, עוד מלחמות, הרוגים, עקורים, לכודים, אזעקות, טילים, מבצעים, הדלפות מהלשכה הקטארית, דוברים גזעניים שחוזרים בהם, דוברות לקקניות שממונות ולמחרת נזרקות חזרה למקומן הטבעי, רבנים שמייחלים שהקב"ה יהרוג את שופטי בג"ץ ועוד. כל הטירוף הזה לא יסיט אותנו ממשימת חיינו, מהסיכוי האחרון שנותר לנו להציל את מדינת ישראל. לא נאפשר קדנציה נוספת של משטר המוות, של מלאכי הדמים, הפשע, הרשע, ההרס, הביזה, השחיתית והבגידה. אחרי שנפיל את נתניהו וסייעניו הארורים, נעמיד אותם למשפט העם תחת דין משפטי ניר עוז. לא נשכח ולא נשכח גם לכל שוטרי משטרת ישראל, כמו הדוקטור המשטרתי ינאי דור, שמילאו פקודות כמו סומאים צייתנים, בלי לאתגר את הפקודות ואת מי שנתן אותן. נביא למשפט את אותם שוטרים ושוטרות, קצינות וקצינים, עלובי נפש וחסרי אנושיות שהפרו את הנחיות בג"צ ושהפרו חוקי זכויות אזרח בסיסיים, בהם גם חובתם הבסיסית, מתן ביטחון אישי לאזרחי מדינת ישראל, לכל האזרחים בלי הבדל דת, גזע או מין ואף יתרה מכך סיכנו ביודעין חייהם של אזרחים רבים. בר שם-אור Bar Shem-Ur Raviv Drucker חדשות 13 ערוץ 13

Danny Gallant דני גלנט

89,387 просмотров • 5 месяцев назад