Загрузка видео...

Не удалось загрузить видео

На главную

שירת התקווה במוצאי יום כיפור תשפ"ז בבית כנסת הגדול רמת גן

29,296 просмотров • 3 дней назад •via X (Twitter)

Комментарии: 5

Фото профиля Apollon Victoratos
Apollon Victoratos2 дней назад

גמר חתימה טובה

Фото профиля Ronnie B.
Ronnie B.2 дней назад

ובאוסטרליה שרו את ההמנון שלהם

Фото профиля 🇮🇱israel cohen
🇮🇱israel cohen3 дней назад

ה׳ ישמור. אין שום קשר.

Фото профиля ELIYYAHOU
ELIYYAHOU3 дней назад

מה הקשר??

Фото профиля Lev
Lev2 дней назад

Awwwwww

Похожие видео

בני בגין, דן מרידור, אהוד ברק, אהוד אולמרט, רובי ריבלין, יזהר שי, שלי יחימוביץ׳ ועוד רבים אחרים התייצבו כבר באומץ נגד חוק ההפיכה המשטרית להדחת חבר כנסת בישראל (שבמילא הודיע שלא ירוץ שוב והוא לא הנושא). אבל גם המחאה מתעוררת. זה התחיל ביוזמה של המוקד הנהדר של צומת כרכור והתרחב כבר ל-28 מוקדים בכל רחבי הארץ. האירוע פשוט: אתם תומכים בחוק הפיכה משטרית, לא תוכלו לעלות על במה ולדבר נגדה. אומץ ציבורי נדרש באירוע. ככה פשוט. מצדיעים למוקדים במחאת הגליל, ראש פינה, רעננה, רחובות, צומת כברי, צומת ביל״ו, גדרה, באר שבע והדרום, קיבוץ אילון, מחאת העמק, גשר בית דגן, קרית טבעון, גשר ההלכה, צומת הגומא, עמק חפר, גשר אליקים, בקעת אונו, ככר צמח, מחאת רמת גן גבעתיים, צומת נען, רמת הנגב, זכרון יעקב, חורפיש-אלקוש, בשם העוטף, ישובי ההר, ירושלים ונתניה‼️ ככה נראית נחישות אזרחית אותנטית מהשטח. ככה נראית מלחמה על הדמוקרטיה הישראלית

Ran Harnevo

18,650 просмотров • 1 год назад

נתון שנחשפתי אליו לאחרונה וזה פשוט פיחלץ לי את המוח. לפי שירלי רימון, לשעבר מנהלת מינהל החינוך בעיריית ת"א, נכון לשנת 2022, ילדי דרום ת"א הישראלים הפכו למיעוט אתני בשכונות שבהן גדלו בארצם. בשכונת שפירא - כ-65% הם ילדי מסתננים חסרי מעמד בנווה שאנן - כ-99%! ובשכונת התקווה - כ-92%! המשמעות של זה, היא לא פחות ממזעזעת בכל תחום ובפרט שבמערכת חינוך שלמה שמתפקדת הפוך מכל מודל תקין, כשהילד הישראלי הוא החריג בכיתה, בשכונה, ובסביבה שמעצבת את התפתחותו. ברגע שהילדים חסרי המעמד, שמגיעים מתרבויות עשירות בפשיעה על גווניה, הופכים לרוב מספרי מוחץ, המחיר כבד וטומן בחובו סביבה רוויית פשיעה ואלימות של כנופיות נוער עברייניות, בתי ספר שהופכים לשטח הפקר בלי גבולות ובלי יציבות, פערי שפה ותרבות שמדרדרים את רמת הלמידה וילדים ישראלים שנדחקים לשוליים, מאבדים בטחון, זהות, שייכות וסיכוי שווה להתפתחות נורמלית! זו מציאות שלא קיימת בשום מקום אחר בארץ, ובוודאי שלא צריכה להתקיים במדינת היהודים. הילדים הישראלים משלמים את המחיר הכבד ביותר על כשלי המדינה בניהול מדיניות ההגירה, והם משלמים אותו יום יום - בכיתה, בחצר ובדרך הביתה. זה אסון חינוכי בהתהוות, ואסון חברתי שכבר מתרחש. עניי עירך קודמים, ואיך זה מצטייר בעיניי הטהרנים לא רלוונטי, משום שהזכות הפשוטה והבסיסית ביותר, היא לגדול בסביבה שמקדמת אותם ולא מסכנת אותם.

Amalia Ozer

13,501 просмотров • 9 месяцев назад

שתפו לכל מי שסוגר יום הכיפורים בלבנון ,בעזה או בכל פעילות מבצעית אחרת! יום הכיפורים לפני 3 שנים אורי הי"ד סגר במוצב כיסופים פעילות מבצעית כל הכיפור. למחרת כיפור חבר טוב שלו כתב לו את הדברים הבאים: יום כיפורים מיוחד. במקום טלית מבית תפילין חברון- ווסט של מרעום דולפין. במקום סידור בכריכה מהודרת עם שם מוטבע בצבע זהב- מיקרו תבור דור ג עם שם מוטבע בטושפקס לבן. במקום כיפה לבנה- קסדת שחר מהודקת היטב. במקום חולצה לבנה מהודרת עם מותג על החזה מצד שמאל- חולצת ב׳ עם קווים לבנים של זיעה עם מותג על החזה מצד שמאל ״צהל״. במקום הליכה לבית הכנסת עם מחשבות על השנה שעברה- על דהירה על גבי הדוד על גדר המערכת עם מחשבות על חיפוי ואיגוף. במקום קולות חזן שזועק מהלב- קולות המ.ק על חשוד שמתקרב לגדר. לכאורה כל כך רחוק- אבל כל כך קרוב. וואו. שעמדת בתפילה, לא באת עם השק האישי שלך, באת עם עם ישראל על הגב. באת לריבונו של עולם ואמרת לו- ״אני!? אפס אנוכיות, אפס אני, כלום. אני כלל ישראל. כולי עם ישראל!! זה לא שאני עם ווסט ולא צם- זאת המצווה הכי גדולה שלי- אני מאפשר לרבבות אבות ובנים, אמהות ובנות, לאבי ואימי, לאשתי ולבני- ללכת בשקט, ברוגע- אני הזרוע המבצעת שלך אבא שבשמיים. ושהגיע סיום החג? אני יכול לומר בלב שלם, ואני לא נביא- שהקב״ה מחייך אליך ואומר ״אשרי שאלו בניי, שמוכנים לתת מעצמם, שהשאירו בבית אישה וילד, על כל הקושי והאתגר- ושומרים על שאר בניי״ ובאותו משפט? ״אורי מרדכי- לך אכול בשמחה לחמך כי רצה אלוקים את מעשיך-והיום כיפורים הזה הוא המזכך ביותר בחייך- כי אתה לא אדם רגיל. אתה אדם מיוחד מאוד. אדם של אומה. 12 יום לאחר מיכן אורי לחם עם חייליו 10 שעו. בגבורה ובשעה 17 לאחר שהחזיר את חיליו למוצב ללא פגע נפל פצמר אורי וראם הי"ד עלו בסערה השמימה.

Yehoshua Shani

12,878 просмотров • 5 дней назад

הפגישה של ברדוגו עם כבוד נשיא המדינה, שנערכה בשוהם, נערכה בשוגג!!!! 1. בפגישה היו 2 אנשים. אחד הדליף, וזה לדעתי לא כבוד נשיא המדינה. 2. לצערי, לפי הדיווח שאיש לא תבע דיבה ולא הכחיש נמרצות, הוכח שוב שזו הייתה שיחה של מאפייה (כמובן בדמיון שלי) מול נשיא המדינה הדמוקרטית ישראל, כבוד הנשיא יצחק הרצוג!!!! 3. כל אזרחית ואזרח, החל מרונית הביביסטית ועד טלי גוטליב, ועד אוסנת זוהר, יגאל מלכה ומני אסייג, אם דגל ישראל עדיין נר לרגליהם, צריכים להיות מזועזעים מהנאמר בשיחה! 4. אין ספק שברדוגו הפך לאחד האנשים השנואים על 70% מהעם לדעתי. המזל הגדול הוא שהפגישה הזו לא נוהלה בבית הנשיא, ובכך בית הנשיא נשמר!!!! וראש הממשלה שלנו, של כולנו, שותק!!!! רק זה חסר שהוא ישוריין ברשימת הליכוד לכנסת ישראל. למי שהמדינה יקרה לו, למי שדגל ישראל יקר לו, למי שמכבד את השלטון הדמוקרטי בישראל - זה יום אבל שחור, שחור, שחור!!! אני תקווה שבוחרי הימין יבינו שאדון ברדוגו, כוכב גלי ישראל וערוץ 14, מייצג את כל הרע בישראל 2026. 🖤🖤🖤🖤🖤🇮🇱🇮🇱🇮🇱🇮🇱🇮🇱🇮🇱😢😢😢😢😢 (אולפן שישי: קשת 12/ עורך: רון ירון)

ran rahav

14,951 просмотров • 4 месяцев назад

מירה שושני ראש החטיבה המבצעית בשב"כ: דקות לאחר תחילת מתקפת ה-7 באוקטובר 2023, ראש המטה המבצעי במרחב דרום בשב"כ סבר שמדובר בתרגיל. "מה קרה לסינוואר?; אנו בשיח על הסדרה; אני מתקשרת לכל הרמ"חים, מעירה אותם, אומרת: פרצה מלחמה, תעירו את כולם; [חמאס] עשו לנו יום כיפור, עבדו עלינו" ב-16 בספטמבר 2026, ערוץ 12 שידר את פרק 7 בעונה 6 של "חשיפה" שנשא את הכותרת "הדרמה של בכירת השב״כ". בכותרת המשנה נכתב: "חשיפה עם חיים אתגר בתוכנית מיוחדת. בפעם הראשונה ובפנים גלויות, הסיפור הבלתי ייאמן של מפקדת בכירה בשב״כ, שהתגוררה בקיבוץ על גבול עזה ב-7 באוקטובר [2023]". להלן קטע מדבריה של מירה שושני, שכיהנה בתפקיד ראש החטיבה המבצעית בשב"כ, האחראית על מעקב וסיכול בכירי חמאס בחו"ל: מתעוררים ב-06:29 [בבית בקיבוץ כפר עזה] לעוצמת אש שאני מעולם לא שמעתי כזאת, והמחשבה הראשונה שעוברת לי בראש זה כאילו מה קרה ל[מנהיג חמאס ברצועת עזה יחיא] סינוואר? מה הוא חושב לעצמו? מה הוא חושב שיקרה עכשיו? כי ברור שבעוצמת אש כזאת הולכים למלחמה, ואנחנו בכלל בשיח על הסדרה [הקלות כלכליות מצד ישראל בתמורה להימנעות מהסלמה ביטחונית על ידי חמאס], אנחנו בכלל באירוע שלא צפיתי אותו. אופירי [הבת הבכורה] כותבת לי, אימא, מה קורה? ואני אמרת לה, אופירי, אני לא יודעת, אני בודקת. [אני] שואלת אותה, אופירי, את רוצה שאני אבוא לקחת אותך? והיא אמרת לי, לא, אני מפחדת לצאת [ממגורי הדור הצעיר בקיבוץ כפר עזה]. אז אמרתי לה, בסדר. ואני כותבת בקבוצת וואטסאפ של העבודה [שב"כ], מה קורה? אני בהלם. והם לא עונים לי. ומתקשר אליי ראש המטה המבצעי של המרחב [מרחב דרום בשב"כ האחראי על איסוף המודיעין והפעילות המבצעית בגזרת רצועת עזה], ואומר לי, אחותי, זה תרגיל. אני אומרת לו, מה? איפה אתה? הוא אומר לי, אני בחמ"ל [חדר מלחמה]. אני אומרת לו, מה אתה עושה בחמ"ל? מה קרה? אז הוא אומר לי, היו בלילה כל מיני סימנים מעידים. אני אומרת לו, איזה תרגיל? הם יורים לכל המדינה. הוא אומר לי, מה? ומנתק לי את הטלפון. בתוך שנייה אני חוזרת להיות ראש חטיבה [בשב"כ], ואני מתחילה לעבוד. מתקשרת לכל הרמ"חים [ראשי המחלקות] שלי, מעירה אותם, אומרת להם, פרצה מלחמה, תקומו, תעירו את כולם, תקפיצו את כל החטיבה, תגיעו לחטיבה, תפתחו חמ"לים, [חמאס] עשו לנו יום כיפור, עבדו עלינו. סימוכין:

Jonathan D. Halevi

63,355 просмотров • 6 дней назад

לפני שנתיים הזדמנתי לשבת של משפחות שכולות בתל-אביב. בדרך כלל, בבית כנסת מלא יש משהו כמו חמישה לויים, יולדת אחת, אולי בר מצווה, וארבעה אומרי קדיש. אבל כשהגיעו שם לקדיש, כל בית הכנסת, מאות מתפללים, נעמד ואמר ״יתגדל ויתקדש שמיה רבה״. כי יקיריהם, יקיריכם, יקירינו, נפלו בשמחת תורה של אותה שנה או בחודשים שאחריו. וקול הקדיש הולך וחזק מאוד. ונזכרתי בפעם נוספת שקרה לי דבר כזה, בבית הכנסת בבית החולים הדסה עין כרם, שנה קודם לכן. כשפתאום הצטבר תור של חמישה שישה אבות שבאו לקרוא שם לבנות, ועוד שלוש בריתות לבנים. וחשבתי על המקומות האלה, שכאילו הפוכים זה מזה. ועל המרחק הקצר עד להכאיב שבין קריאת שם וקריאת קדיש. כי הנופלים נותרים בני עשרה, או בני עשרים, אבל בעינינו, שמתבגרים, הם נראים כל פעם צעירים יותר ויותר. וחשבתי על כך שאת כל אחד ואחד מהנופלים האלה בירכו בברית ״קיים את הילד הזה לאביו ולאימו״. והילד התקיים, עד שהחליט מיוזמתו המוחלטת לקפוץ אל האש, במדינה שבה אנשים רצים אל תופת כמו אל ים. ואחר-כך, באולם שליד בית הכנסת עברתי וקלטתי שיחה שלא האמנתי שיכולה להתקיים. הורים שכולים דנו שם בשאלה מתי זה קשה יותר: כשהבן שנפל השאיר אחריו ילדים קטנים יתומים, או כשלא זכה. וחשבתי, שאולי צריך להגיד גם פה: ״אנו מתירים להתפלל עם העבריינים״. כי כולנו העבריינים שממשיכים בחייהם, במריבותיהם. עוברים כל יום על מצוות ״לא תשכח״ ועל הנדר ״להיות ראויים״. ואולי גם כאן במדינה שלנו הגיע הזמן, מיום הזיכרון שעבר, ועד יום הזיכרון הזה, להסיר את כל החרמות וכל הנידויים שבשלהם, גם בשלהם, הגיעו אלינו הרעה הזאת והסתר הפנים הזה. נופלי המערכה הזו, שעדיין אין לה שם מוסכם ולא תאריך סיום, שונים בכל זאת מקודמיהם, כי לא שיערנו שבדור שלנו, ילדים כמו מתן אברג׳יל ויוחאי דוכן עדיין קופצים על רימונים. או שגם בתזכורת באייפון, לא רק בעט נובע, אפשר לכתוב מילים כמו של בן זוסמן: ״אני מלא גאווה ותחושת שליחות ותמיד אמרתי שאם אצטרך למות, הלוואי וזה יהיה בהגנה על אחרים ועל המדינה. ירושלים, הפקדתי שומרים, שיום יגיע ואהיה אחד מהם״. ובעיקר כי הם יצאו אל הקרב ועשו זאת בדעה צלולה. למרות שנים ארוכות של פילוג ומאבקים פנימיים, שאמורות היו, לכאורה, להעלים כל סימן של נכונות למות למען אנשים שחושבים אחרת. על מלחמת העולם הראשונה כתב סופר אמריקני ״מאה שנה של אהבה של מעמד הביניים בוזבזה שם בשוחות״. אצלנו, היא חלילה לא בוזבזה. והיא לא בת מאה. היא אהבה של שלושת אלפים שנה לעם הזה ולמקום הזה, חזקה יותר מכל מאבק רגעי, עוברת מדור לדור, בגיל מוקדם להדהים. וכמו שכתב יהודה עמיחי, ״אדם יוצא מבית, והבית אינו יוצא מן האדם״. ההיסטוריה תשכח את המאבקים הפוליטיים ואת האינטרסים הרגעיים, אבל היא תזכור היטב איך התהפכה הקערה בין שמחת תורה תשפ״ד בבארי ובין פסח תשפ״ו בטהרן. היא תבחין בין עיקר ובין טפל, תראה אור בחשיכת ההודעות ״דובר צה״ל התיר לפרסום״. לא המצאנו את הערבוב הזה בין יום הזיכרון לבין יום העצמאות, שנושקים זה לזה ואין מלכות נוגעת בחברתה. לפני 2,400 שנה עמדו על הר בירושלים ישראלים רבים, בחנוכת בית המקדש השני. הצעירים שמחו על המקדש, הזקנים בכו בי ראו כמה עלוב הוא לעומת הבית הראשון שזכרו. נעמי שמר תיארה זאת במילים: ״שירי קינה, שירי הלל, זה מתערבב, זה מתערבל״. וכך תיאר זאת עזרא: וְאֵין הָעָם, מַכִּירִים קוֹל תְּרוּעַת הַשִּׂמְחָה, לְקוֹל בְּכִי הָעָם: כִּי הָעָם, מְרִיעִים תְּרוּעָה גְדוֹלָה, וְהַקּוֹל נִשְׁמַע, עַד-לְמֵרָחוֹק. בזמן הכרזת העצמאות, ממש מחר לפני 78 שנה, נפל גוש עציון ומגיניו נטבחו ונחטפו. מניין הנופלים חצה אז את האלפיים בדיוק כשהתגשמה התקווה בת שנות אלפיים. לא היה בית שאין בו מספד ולא היה רחוב שלא התמלא בשמחה. אלתרמן כבר כתב על השעה ההיא מילים נצחיות: ״ופני שמחתה עזות וחזקים לעומתן פני תוגתה ולעת חג או מספד הן רובצות אישה לפתח רעותה והעת כמו ניר שבו חרשו אהבה ושנאה וקרב ויבער העפר עד בוא יבוא נושא אלומותיו״ אלתרמן רמז לפסוק ״הזורעים בדמעה ברינה יקצורו, הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע, בוא יבוא ברינה נושא אלומותיו״. כי בניגוד לבית השני, כשהוקם הבית השלישי לא חצי בכו וחצי שמחו, אלא כולם בכו ושמחו ביחד. רובנו בארץ מכירים בנס של הקמת מדינת ישראל, אך לשמחתנו לא חווינו את הכאב הנורא על בשרנו. יש מנגד את מי ששקועים באבל הכבד ואינם מצליחים לראות את המטרה שלשמה נדרש, ואין לנו הזכות לשפוט אותם. אבל אתם היושבים פה חשים היטב גם את הצער הנורא, וגם את רוח ההיסטוריה. הלוחות הטקטוניים האלה של תוגה ושמחה, זיכרון ועצמאות, הלוחות הטקטוניים האלה שעליהם יושבת מדינת ישראל מתנגשים על לוח ליבכם יום יום ושעה שעה. ואתם קו השבר. ובתוככם גם סוד החיבור. ואני אינני מקנא בכם, אבל אני מתקנא ברוח שלכם. וכמו כולם אני מודה לכם מעומקי ליבי ונפשי, ומבקש את סליחתכם. שבוע אחרי הטבח, לפני גשם ראשון, בקיבוץ בארי זרעו את השדות שדרכם דהר המוות אל הבתים. התקיים בנו כפשוטו הביטוי התנ״כי ״הזורעים בדמעה״. ואם התקיים החלק הזה, מובטח שיתקיים בנו גם החלק השני ״ברינה יקצורו״. (דברים שאמרתי הערב בטקס הזיכרון במאהל הגבורה בירושלים)

עמית סגל

30,194 просмотров • 5 месяцев назад

בשעה הזו בשמחת תורה הייתי במשטרת אופקים, מחפשת בעיניים שלי את גל, אחיין שלי הגדול, אמבולנסים בתחנה, אנשים מסתובבים בהלם. אני קולטת את גל, עוצרת את הרכב באמצע הכביש, ואנחנו מתחבקים הכי חזק שאפשר, לא מצליחים לעצור את הדמעות, הוא הצליח להנצל מטבח הנובה אבל כבר ידע שאת גיא אח שלו, זה שבגללו הגיע לפסטיבל, זה שהלך לשמור עליו, נחטף. שעתיים וחצי קודם אני מקבלת מיליון טלפונים והודעות, אני עונה, "אני חושב שראיתי את האחיין שלך בסרטון בטלגרם" המח שלי מסרב להאמין, כולנו כבר אצל אחותי. אני מבקשת שישלח לי, מפעילה את הסרטון, רק עיניים קרועות מבעתה, אי אפשר להתבלבל בפחד המוות, ראיתי אותו אלפי פעמים בבתי מטבחיים, העיניים לא משקרות, הסרטון ממשיך ואני אומרת"לא גיא, לא גיא, לא גיא, לא גיא" ואז גיא את אביתר בכלל לא זיהיתי מרוב חרדה. אלון אחיין שלי אומר שצרחתי "לא!" אני לא זוכרת. אחותי מסתכלת עליי, אני מתיישבת לידה ואומרת לה שגיא חי אבל הוא חטוף בעזה. זהו, צרחות, בכי, פתאום פארמדיקים בבית ועבור גיא וגם עבורינו התחילה תקופת גיהינום. כמו יום אחד ארוך שלא נגמר מאז ועד היום. לפני שנה החליטו מפלצות עבורינו לפתוח במלחמה על קיומינו וחיינו, מאז ועד היום אנחנו מקפידים להגיע כל שבוע לחיילי צה"ל הגיבורים, לפנק אותם ולהגיד להם תודה. לפני שנה החליטו מפלצות לכלותינו והיום משפחתי ואני נשתתף בהקפות שניות במקום בו בוצע הטבח הגדול ביותר בשמחת תורה, במתחם הנובה ברעים. אנחנו נוכיח להם ולנו שאנחנו אומה מקדשת חיים, לא משאירים אף אחד מאחור, לא ניתן לאף אחד לכלותינו נצח ישראל לא ישקר! לשחרורם של גיא, אלקנה, בר, אביתר וכל שאר החטופים, שגורלם יהיה כמו גורלו של אלמוג מהסרטון ששוחרר במבצע ארנון (על שמו של גיבור ישראל ארנון זמורה הי"ד) ליבנו עם כל המשפחות השכולות אשר משלמות את המחיר הנורא ביותר עבור נצח ישראל.

טל גלבועTal Gilboa🇮🇱

114,445 просмотров • 1 год назад

🎬חדשות 12 זה כבר לא מביך. זו תעמולה בתחפושת של מהדורת חדשות. 90 יום לבחירות. אתם 14 על מלא. דווקא ביום שבו אבנים נזרקות לעבר דלת הכניסה ,אתם משדרים את אחד מקטעי המניפולציה העלובים והציניים שראיתי בזמן האחרון. בשנייה 3 עורכת הכתבה מנסה לייצר מצג שווא כאילו נתניהו התקבל בבית הלבן בלחיצת יד עם טראמפ בחזית הבית הלבן. מביאה קליפ מהארכיון. איזה שקר גס פתטי 😂🤮 יש בעיה קטנה: זה פשוט לא מה שקרה. נתניהו הוכנס דרך הכניסה הצדדית בשער הלוגיסטי. זלנסקי כן נכנס במקום שבו גם נתניהו נכנס. את זה כן שידרתם. זלינסקי מאחור, נתניהו מקדימה. יפה חמודים! פוליצר 🏆 בקיצור בערוץ 12 החדשות - N12 החליטו שהמציאות פחות חשובה מהנרטיב הביביסטי. רגע......וזה לא נגמר שם. במקום לשדר את הצילומים האמיתיים של נחיתת נתניהו – בלי שטיח אדום ובלי קבלת פנים ויריקה בפרצוף של הזוג המלכותי – הם חפרו בארכיון ושלפו צילומים ישנים ומחמיאים יותר, שבהם הוא נתניהו יורד לבד!! מהמטוס כשיותר אנשים ממתינים לו למטה. כולל השגריר מייק האקבי. 😂 פאקינג בדיחה. חמודים ...זו לא ״עריכה״. זו לא ״בחירת זווית״ זו הנדסת תודעה זולה, מניפולטיבית ומכוונת. סגנון ערוץ 14 /שופרסגל. מי שערך את הקטע הזה לא ראוי לערוך מהדורת חדשות. מי שאישר אותו לא ראוי לנהל מערכת חדשות. אם זו רמת היושרה המקצועית, שניהם צריכים ללכת הביתה. כל השנים הטיפו לנו על ״עיתונות אחראית״, ״סטנדרטים״ ו״פייק ניוז״. ואז מגיע רגע המבחן, ומתברר שהם משתמשים בדיוק באותם טריקים שהם מייחסים לאחרים. מעסיקים את השופרסגל. בגללם ביסמוט קיים. וגם בן גביר. שעות שידור לפקל קפה ולטמבל של גנץ. בקרוב נעשה לכם הונגריה. על סטרואידים. תתבישו guy soudry Yanivhelf

bm

25,492 просмотров • 1 месяц назад