Video wird geladen...

Video konnte nicht geladen werden

Zur Startseite

שרת ה - explanation לשעבר ושרת ה - entertainment הנוכחית אטבריאן החליטה שעמית הוא לא השופט שלה. בעולם המעוות של דיסטאל אטבריאן הם המגדלור. מעולם לא היה מגדלור חשוך כ"כ. שבת שלום 🇮🇱

naorshiri's profile picture

Naor Shiri - נאור שירי

11,954 subscribers

16,924 Aufrufe • vor 1 Jahr •via X (Twitter)

Nachrichten & PolitikBildungComedy
LIVE

Anya Rossi• Live Now

Private livecam show

11 Kommentare

Profilbild von ®️רונן פלד Ronen Peled
®️רונן פלד Ronen Peledvor 1 Jahr

דיסטורשיאן פוסטמיאן

Profilbild von Nachamu 🇺🇸🇮🇱
Nachamu 🇺🇸🇮🇱vor 1 Jahr

Stay Connected with Your Jewish Community! Sign Up for Free at View News, Events, and Announcements tailored to your local Jewish community by zip code —straight to your inbox.

Profilbild von Angel Daniel
Angel Danielvor 1 Jahr

לא הייתי משקיע מאמץ באישה הזו נאור היא הרי נזרקה ממשרד ההסברה ונעלו אותה במרפסת בגלל שהיא מסבירה מהתחת … הלאהה

Profilbild von 🎗️ Shachar Chasman
🎗️ Shachar Chasmanvor 1 Jahr

זה לא מגדלור, זה סטיקלייט שבור

Profilbild von Maytal🎗️
Maytal🎗️vor 1 Jahr

#טבח_נתניהו 07.10.23 לא נשכח ולא נסלח #ועדת_חקירה_ממלכתית

Profilbild von 𝐑𝐨𝐥𝐢𝐧 𝐊𝐭𝐢𝐥𝐚𝐭
𝐑𝐨𝐥𝐢𝐧 𝐊𝐭𝐢𝐥𝐚𝐭vor 1 Jahr

למרפסת. ע כ ש י ו.

Profilbild von Shafrir Romano
Shafrir Romanovor 1 Jahr

כשאת עצובה, אני פתאום שמח, כי אולי לרגע תפנימי את המהלך. לא הכול זה כוח, לא הכול מלחמה, יהדות זה חסד – לא מסכת נקמה.

Profilbild von 🇮🇱יפה טבג'ה - yaffa tebeje
🇮🇱יפה טבג'ה - yaffa tebejevor 1 Jahr

בום על המראה מראה 🔝🔥👏🏾

Profilbild von אחת העם
אחת העםvor 1 Jahr

השחיינית האולימפית בשלולית מי האפסיים של הפוליטיקה הישראלית. אפס עשיה, אפס אחריות, אפס ממלכתיות, אפס ציונות.

Profilbild von 🇮🇱 ❤️🇵🇹🎶🎗️Tali אמא וסבתא ישראלית
🇮🇱 ❤️🇵🇹🎶🎗️Tali אמא וסבתא ישראליתvor 1 Jahr

@razayal אל תכעס, היא חייבת להתבזות כדי לשמור על הפרנסה כי אין לה סיכוי בחוץ.

Profilbild von michelle
michellevor 1 Jahr

נתניהו והביביזם נתנו לגיטימציה לפלוט גיחוך בפריסה רחבה בלי להרגיש שום בושה או אי נוחות.

Ähnliche Videos

התמונות האלה בלתי נתפסות. רבע לשמונה בערב, נחילי אדם זורמים מכל רחבי הארץ לכיכר החטופים. מאות אלפים בשבוע השני ברצף. כל זה בזמן מלחמה, כל זה אחרי שנתיים וחצי של מחאה, כל זה בסוף אוגוסט! מעולם לא הייתה בישראל ממשלה שנואה ונטולת לגיטימציה כמו הנוכחית. אין להם גב ציבורי לצאת למלחמת נצח עקובה מדם. אין להם מנדט ציבורי למסמס בפעם המי יודע כמה עיסקת חטופים. ההיסטוריה תשפוט את העבריינים האלה! באותו הזמן בדיוק: הם עוצרים ישיבת קבינט כדי ללכת לאכול ארוחת ערב חגיגית. שולחים 60,000 צווים בזמן שחמישה משרדי ממשלה מרימים מבצע הטסה של עריקים לאומן. אין ולא היה מאבק ציבורי נחוש ומעורר השראה כזה בעולם המערבי. עם שלם מקיא את נבחריו. עם שלם מפגין סולידריות נחושה כל כך כדי להציל 20 מבניו שמופקרים באכזריות שומטת לסת על ידי חבורה של מטורללים תאבי שלטון. אי אפשר יהיה לעצור את נחישות הזאת. הם לא יכריעו את ה-DNA הישראלי. נחזיר אותם הביתה. נעיף את העבריינים. נקים ועדת חקירה ממלכתית. נתקן! (צילום: אביב אטלס הנהדר)
0:30

התמונות האלה בלתי נתפסות. רבע לשמונה בערב, נחילי אדם זורמים מכל רחבי הארץ לכיכר החטופים. מאות אלפים בשבוע השני ברצף. כל זה בזמן מלחמה, כל זה אחרי שנתיים וחצי של מחאה, כל זה בסוף אוגוסט! מעולם לא הייתה בישראל ממשלה שנואה ונטולת לגיטימציה כמו הנוכחית. אין להם גב ציבורי לצאת למלחמת נצח עקובה מדם. אין להם מנדט ציבורי למסמס בפעם המי יודע כמה עיסקת חטופים. ההיסטוריה תשפוט את העבריינים האלה! באותו הזמן בדיוק: הם עוצרים ישיבת קבינט כדי ללכת לאכול ארוחת ערב חגיגית. שולחים 60,000 צווים בזמן שחמישה משרדי ממשלה מרימים מבצע הטסה של עריקים לאומן. אין ולא היה מאבק ציבורי נחוש ומעורר השראה כזה בעולם המערבי. עם שלם מקיא את נבחריו. עם שלם מפגין סולידריות נחושה כל כך כדי להציל 20 מבניו שמופקרים באכזריות שומטת לסת על ידי חבורה של מטורללים תאבי שלטון. אי אפשר יהיה לעצור את נחישות הזאת. הם לא יכריעו את ה-DNA הישראלי. נחזיר אותם הביתה. נעיף את העבריינים. נקים ועדת חקירה ממלכתית. נתקן! (צילום: אביב אטלס הנהדר)

Ran Harnevo

26,587 Aufrufe • vor 1 Jahr

״פורטל ענק״ כסגן שר במשרד רה”מ, חלפתי שוב ושוב על פני המסדרון הנטוש של מה שהיה אמור להיות מערך ההסברה הלאומי, המקום היה נטוש ועזוב, גוף שנועד לגייס את הכוחות החזקים והמוחות מהעם היהודי למערכה נגד הדה-לגיטימציה והשקרים האנטישמיים נגד ישראל בעולם. ננטש. תחת שנות נתניהו המערך הזה צומק לזרוע דוברות פוליטית שנועדה לשרת את הגחמות ראש הממשלה ולא את הציבור הישראלי. נפתלי בנט, ויאיר פינס מנכ״ל המשרד שהיה מקצוען אמיתי, זיהו את הפוטנציאל, הם גייסו לראש מערך ההסברה את אלעד טנא המצוין ואת גדי עזרא שעמד בראש מטה ההסברה השניים לא האמינו למראה עיניהם, הזנחה פושעת ואיום אסטרטגי אמיתי, הם גיסו מחדש אנשים והחלו להחיות ולאייש את המשרד, הם בנו אסטרטגיה וחילות למלחמה ברשתות, בקמפוסים ובתקשורת. גדי הקפיד לשלוח מסרים לשרים ולחברי הכנסת כל שבוע כדי לוודא שאין את החרפה שמתרחשת שם היום ושאף אחד לא עושה ״פדיחות״ לישראל בעולם ומשרת את הנרטיב של אויבינו ימח שמם, בקיצור מקצוען. אבל אז הוקמה הממשלה הנוכחית שפשוט קברה הכל. כל האנשים הטובים שגויסו מצאו את עצמם בבית! במקומם קיבלנו את הגברת הצווחנית גלית ״פורטל״-אטבריאן היא אומנם קיבלה תקציב עתק של מאה מיליון שקל, סמכויות ומדפסת, והיא הבטיחה להקים ״פורטל ענק” ו”מכונת הסברה אימתנית” שהתגלו כאוויר חם, היא פשוט לא הכירה את עבודת הממשלה, לא היו לה יכולות ניהול או חזון, אז היא דגרה על הכסף תוך שהיא זורעת רעל, נגד מילואימניקים, הייטקיסטים, טייסים וכל האנשים הטובים שבונים את המדינה הזו. ואז רגע האמת הגיע, והממשלה נתפסה עם המכנסיים למטה פתאום כולם ״ראו לה״. ה”פורטל” של דלית לא קיים, והוואקום הותיר אותנו חסרי חימוש במלחמת התודעה מול הנאצים מהחמאס ותומכיו האנטישמיים ברשתות החברתיות ובתקשורת. התוצאות לא איחרו להגיע: ישראלים רבים נמצאים היום בסכנה של ממש ברחבי העולם, הלגיטימציה למלחמה המוצדקת נגד הנאצים מהחמאס נשחקה, הכשלון בהסברה הוא כשלון בטחוני עצום אבל הצונאמי לא עצר שם גם הייטק והייצוא הביטחוני נפגעו קשות. הכישלון בהסברה, יצר אמברגו נשק וצווים משפטיים נגד נתניהו וגלנט, היום עומדים בעולם מול שוקת שבורה ישראלים שמותקפים על ידי חלאות אדם שהוזנו בשקר הפלסטיני, תמונות שקריות ויצירת מציאות אלטרנטיבית מולה עומדת אומת ההיטק חסרת אונים וחסרה מערך הסברה אמיתי שיתן מענה בזמן אמת זה מחדל חמור שלא תוקן עד היום למעט גיבורי שעה כמו איילון לוי, יוסף חדאד, אמילי שריידר, אלה קינן דני בולר ועוד אחרים וטובים שעובדים בהתנדבות, מלבד זאת לממשלה אין מענה אמיתי. כל ישראלי שנחשף בעולם לאיומים ולאנטישמיות הקשה יכול כבר לסמן את האשמים בחידלון הזה במרקר צהוב לגברת ״פורטל״ אטבריאן יש במקרה הזה הרבה מאוד משקל.
1:06

״פורטל ענק״ כסגן שר במשרד רה”מ, חלפתי שוב ושוב על פני המסדרון הנטוש של מה שהיה אמור להיות מערך ההסברה הלאומי, המקום היה נטוש ועזוב, גוף שנועד לגייס את הכוחות החזקים והמוחות מהעם היהודי למערכה נגד הדה-לגיטימציה והשקרים האנטישמיים נגד ישראל בעולם. ננטש. תחת שנות נתניהו המערך הזה צומק לזרוע דוברות פוליטית שנועדה לשרת את הגחמות ראש הממשלה ולא את הציבור הישראלי. נפתלי בנט, ויאיר פינס מנכ״ל המשרד שהיה מקצוען אמיתי, זיהו את הפוטנציאל, הם גייסו לראש מערך ההסברה את אלעד טנא המצוין ואת גדי עזרא שעמד בראש מטה ההסברה השניים לא האמינו למראה עיניהם, הזנחה פושעת ואיום אסטרטגי אמיתי, הם גיסו מחדש אנשים והחלו להחיות ולאייש את המשרד, הם בנו אסטרטגיה וחילות למלחמה ברשתות, בקמפוסים ובתקשורת. גדי הקפיד לשלוח מסרים לשרים ולחברי הכנסת כל שבוע כדי לוודא שאין את החרפה שמתרחשת שם היום ושאף אחד לא עושה ״פדיחות״ לישראל בעולם ומשרת את הנרטיב של אויבינו ימח שמם, בקיצור מקצוען. אבל אז הוקמה הממשלה הנוכחית שפשוט קברה הכל. כל האנשים הטובים שגויסו מצאו את עצמם בבית! במקומם קיבלנו את הגברת הצווחנית גלית ״פורטל״-אטבריאן היא אומנם קיבלה תקציב עתק של מאה מיליון שקל, סמכויות ומדפסת, והיא הבטיחה להקים ״פורטל ענק” ו”מכונת הסברה אימתנית” שהתגלו כאוויר חם, היא פשוט לא הכירה את עבודת הממשלה, לא היו לה יכולות ניהול או חזון, אז היא דגרה על הכסף תוך שהיא זורעת רעל, נגד מילואימניקים, הייטקיסטים, טייסים וכל האנשים הטובים שבונים את המדינה הזו. ואז רגע האמת הגיע, והממשלה נתפסה עם המכנסיים למטה פתאום כולם ״ראו לה״. ה”פורטל” של דלית לא קיים, והוואקום הותיר אותנו חסרי חימוש במלחמת התודעה מול הנאצים מהחמאס ותומכיו האנטישמיים ברשתות החברתיות ובתקשורת. התוצאות לא איחרו להגיע: ישראלים רבים נמצאים היום בסכנה של ממש ברחבי העולם, הלגיטימציה למלחמה המוצדקת נגד הנאצים מהחמאס נשחקה, הכשלון בהסברה הוא כשלון בטחוני עצום אבל הצונאמי לא עצר שם גם הייטק והייצוא הביטחוני נפגעו קשות. הכישלון בהסברה, יצר אמברגו נשק וצווים משפטיים נגד נתניהו וגלנט, היום עומדים בעולם מול שוקת שבורה ישראלים שמותקפים על ידי חלאות אדם שהוזנו בשקר הפלסטיני, תמונות שקריות ויצירת מציאות אלטרנטיבית מולה עומדת אומת ההיטק חסרת אונים וחסרה מערך הסברה אמיתי שיתן מענה בזמן אמת זה מחדל חמור שלא תוקן עד היום למעט גיבורי שעה כמו איילון לוי, יוסף חדאד, אמילי שריידר, אלה קינן דני בולר ועוד אחרים וטובים שעובדים בהתנדבות, מלבד זאת לממשלה אין מענה אמיתי. כל ישראלי שנחשף בעולם לאיומים ולאנטישמיות הקשה יכול כבר לסמן את האשמים בחידלון הזה במרקר צהוב לגברת ״פורטל״ אטבריאן יש במקרה הזה הרבה מאוד משקל.

💙Abir Kara אביר קארה

13,458 Aufrufe • vor 1 Jahr

אף אחד לא מספר לכם את האמת על חוק הגיוס. א. אין בישראל חוק שמחייב גיוס כללי. פשוט אין. ב. החוק מעניק לצבא שיקול דעת את מי לגייס (כך הערבים לא מתגייסים לדוג'). ג. בג"ץ החליט שלמרות החוק הברור, לא ניתן לפטור קבוצת יהודים מכוח החוק וצריך חוק חדש (אבל ערבים אפשר). ד. הכנסת חוקקה חוקים חדשים, הם נפסלו ע"י בג"ץ. תרגום: ישראל היא הדמוקרטיה בעולם, כנראה, שבה ביהמ"ש אסר על הרוב להעניק פרווילגיה למיעוט. כלומר החוק לא נפסל כדי להגן על זכויות מיעוט, בדיוק להפך. הענקת הפרוויליגיה למיעוט סוכלה בנימוק של פגיעה בשוויון של הרוב (רוב שהחליט בפרלמנט דווקא לחוקק כך). ה. כעת ביהמ"ש מספר לציבור שאין מקור חוקי להמשך דחיית גיוסם של בני הישיבות. היה מקור חוקי, ויש מקור חוקי. אלו סוכלו בידי מערכת המשפט ללא הנמקה משכנעת. והתקשורת מדווחת "אין חוק! לא יכול להיות שלא מגייסים בהיעדר חוק". --- שיח שלם של ממבו ג'מבו מוחלט. מי שמתווכים לכם את האירוע אפילו לא מכירים את ההיסטוריה המשפטית, ובעיקר - לא מבינים שזה אירוע חברתי ולא אירוע משפטי. אני באופן אישי מתנגד לתמיכה הכלכלית הרוחבית ב"חברת הלומדים" ובמקביל חולק על מי שחושב שראוי, שרצוי או שבכלל ניתן, לגייס קהילות בכפייה. אבל דעותיי האישיות הן בכלל לא הדיון פה. הדיון החשוב הוא הקריסה המוחלטת של המנגנונים הדמוקרטיים לקבלת החלטות במדינת ישראל.
0:44

אף אחד לא מספר לכם את האמת על חוק הגיוס. א. אין בישראל חוק שמחייב גיוס כללי. פשוט אין. ב. החוק מעניק לצבא שיקול דעת את מי לגייס (כך הערבים לא מתגייסים לדוג'). ג. בג"ץ החליט שלמרות החוק הברור, לא ניתן לפטור קבוצת יהודים מכוח החוק וצריך חוק חדש (אבל ערבים אפשר). ד. הכנסת חוקקה חוקים חדשים, הם נפסלו ע"י בג"ץ. תרגום: ישראל היא הדמוקרטיה בעולם, כנראה, שבה ביהמ"ש אסר על הרוב להעניק פרווילגיה למיעוט. כלומר החוק לא נפסל כדי להגן על זכויות מיעוט, בדיוק להפך. הענקת הפרוויליגיה למיעוט סוכלה בנימוק של פגיעה בשוויון של הרוב (רוב שהחליט בפרלמנט דווקא לחוקק כך). ה. כעת ביהמ"ש מספר לציבור שאין מקור חוקי להמשך דחיית גיוסם של בני הישיבות. היה מקור חוקי, ויש מקור חוקי. אלו סוכלו בידי מערכת המשפט ללא הנמקה משכנעת. והתקשורת מדווחת "אין חוק! לא יכול להיות שלא מגייסים בהיעדר חוק". --- שיח שלם של ממבו ג'מבו מוחלט. מי שמתווכים לכם את האירוע אפילו לא מכירים את ההיסטוריה המשפטית, ובעיקר - לא מבינים שזה אירוע חברתי ולא אירוע משפטי. אני באופן אישי מתנגד לתמיכה הכלכלית הרוחבית ב"חברת הלומדים" ובמקביל חולק על מי שחושב שראוי, שרצוי או שבכלל ניתן, לגייס קהילות בכפייה. אבל דעותיי האישיות הן בכלל לא הדיון פה. הדיון החשוב הוא הקריסה המוחלטת של המנגנונים הדמוקרטיים לקבלת החלטות במדינת ישראל.

David Peter דוד פטר

39,846 Aufrufe • vor 2 Jahren

זה קטע מתוך פרויקט של זוכה פרס האוסקר יובל אברהם: שיחות שלו עם תושבי עזה. כפי שאפשר לראות הוא מאוד מזדהה עם שאיפת השיבה של העזתים לתוך ישראל. מדובר בפרויקט של אברהם שמטרתו הייתה לחשוף את הישראלים למציאות בעזה, להכיר אותה לעומק. ממה שראיתי רוב מוחלט של התושבים והדמויות מעזה שדברו איתו בפרויקט הזה הם לא אנשי חמאס. כך שאברהם לא ממש הצליח לחשוף את המציאות האמיתית בעזה. הוא למעשה מעלים אותה. בעולם של אברהם אין באמת חמאס. יש קורבנות פלסטינים נצחיים וממסד יהודי ציוני שמדכא אותם. אם ה-7 באוקטובר, מבחינת מערכת הביטחון היה זלזול עמוק באויב, אצל טיפוסים כמו אברהם זה עולם אחר לגמרי - אין באמת אויב. זה הכול מתחיל ונגמר בישראל. מדובר בעולם מדומיין, שבו הוא והעזתים מדמיינים יחדיו "שיבה" ליפו ובאר שבע. הוא אפילו לא מבין שהשיבה הזו תהיה על חשבון בני עמו שלו. בהוליווד מתים על אקטיביסטים כמו אברהם. יהודי שנלחם למען הפלסטינים וביחד איתם נגד הממסד הישראלי המרושע. בישראל, פחות התחברו. הישראלים מבינים שלא מדובר ביוצר סרטי דוקו. אלא בפעיל רדיקלי שמסתיר ומעוות את המציאות כדי לשרת את הסרט הדימיוני שהוא חי בו. עולם בו אין אויב פלסטיני והשיבה, כלומר חורבן מדינת ישראל, היא הפנטזיה הפוליטית שלו. מאמר בנושא פרסמתי במגזין 'שביעי' השבת.
1:45

זה קטע מתוך פרויקט של זוכה פרס האוסקר יובל אברהם: שיחות שלו עם תושבי עזה. כפי שאפשר לראות הוא מאוד מזדהה עם שאיפת השיבה של העזתים לתוך ישראל. מדובר בפרויקט של אברהם שמטרתו הייתה לחשוף את הישראלים למציאות בעזה, להכיר אותה לעומק. ממה שראיתי רוב מוחלט של התושבים והדמויות מעזה שדברו איתו בפרויקט הזה הם לא אנשי חמאס. כך שאברהם לא ממש הצליח לחשוף את המציאות האמיתית בעזה. הוא למעשה מעלים אותה. בעולם של אברהם אין באמת חמאס. יש קורבנות פלסטינים נצחיים וממסד יהודי ציוני שמדכא אותם. אם ה-7 באוקטובר, מבחינת מערכת הביטחון היה זלזול עמוק באויב, אצל טיפוסים כמו אברהם זה עולם אחר לגמרי - אין באמת אויב. זה הכול מתחיל ונגמר בישראל. מדובר בעולם מדומיין, שבו הוא והעזתים מדמיינים יחדיו "שיבה" ליפו ובאר שבע. הוא אפילו לא מבין שהשיבה הזו תהיה על חשבון בני עמו שלו. בהוליווד מתים על אקטיביסטים כמו אברהם. יהודי שנלחם למען הפלסטינים וביחד איתם נגד הממסד הישראלי המרושע. בישראל, פחות התחברו. הישראלים מבינים שלא מדובר ביוצר סרטי דוקו. אלא בפעיל רדיקלי שמסתיר ומעוות את המציאות כדי לשרת את הסרט הדימיוני שהוא חי בו. עולם בו אין אויב פלסטיני והשיבה, כלומר חורבן מדינת ישראל, היא הפנטזיה הפוליטית שלו. מאמר בנושא פרסמתי במגזין 'שביעי' השבת.

ישי פרידמן

20,420 Aufrufe • vor 1 Jahr

אז אתמול גיא פלג השקרן הנוכל שהפיץ את עלילת הדם והסרטון המזויף נגד לוחמי כוח 100, דיווח על כך שהליכוד הגיש ״עתירה הזויה״ נגד המינוי של היועמ״שית של ועדת הבחירות. הנוכל שמשמש כעיתונאי המשפט של ערוץ 12 דיווח על כך ״שהשופט סולברג בעט בעו״ד בומבך״ ואף ציטט מתוך המכתב שלו. מה שהנוכל והשחקן הפוליטי שכח לספר לכם זה את העובדות הבאות: 1. מטענות המפלגה עולה כי לעורכת הדין המיועדת לתפקיד אין ולא היה שום ניסיון מעולם בייצוג בבחירות ושום ניסיון בייצוג מפלגות. 2. עוד עולה כי היא ייצגה בכל בחייה פעמיים בבית המשפט. שתי הפעמים הללו היו לפני זמן רב ושתיהן לא נגעו בתהליכי בחירות. למעשה כמעט לכל עו״ד רנדומלי שקרוב לביתכם, יש יותר רלוונטיות לתפקיד מאשר לה! 3. בהמשך הנוכל שכח לספר שלמרות טענותיו הכתובות של עו״ד בומבך כמייצג הליכוד, השופט סולברג לא הבהיר בתשובתיו אפילו לא במילה אחת איזה ניסיון או כישורים יש לה, כאלו שהופכים אותה להכי מתאימה במדינה לתפקיד יועמ״שית הועדה. 4. גם בתדרוכים הפתטיים לתקשורת שיצאו מהועדה הם ניסו להסביר שהרלוונטיות שלה היא ההתמחות שלה במחשבים וסייבר ומאחר וכיום חלק גדול מתקציב הועדה נוגע בתחומים אלו אז הניסיון שלה רלוונטי. זה כמובן תירוץ מטומטם וחסר היגיון! אם זה המצב שיקחו אותה כיועצת סייבר ומחשוב, אבל מה הקשר לתפקיד של יועמ״שית הועדה, מי שאמורה לשמש כבוררת בתלונות המפלגות אחת כלפי השנייה, להתמצא בהחלטות הועדות בעבר ולא בהגנת סייבר או רכש מחשבים! 5. והדבר החשוב מכל, הנוכל גיא פלג שכח לספר לכם שהשופט גרוסקוף דווקא ״לא בעט״ בטענות הליכוד, אלא בדיוק להיפך, קיבל את העתירה והורה לועדה לענות לכל טענותינו עד ה-31.03! גיא פלג הוא שחקן פוליטי על מלא, שקרן, נוכל, מהנדס תודעה, מסתיר מידע, בטח לא עיתונאי משפט, שמתאים בדיוק לפאנל אולפן שישי כמו כפפה ליד! ככה נראית פראבדה!
1:54

אז אתמול גיא פלג השקרן הנוכל שהפיץ את עלילת הדם והסרטון המזויף נגד לוחמי כוח 100, דיווח על כך שהליכוד הגיש ״עתירה הזויה״ נגד המינוי של היועמ״שית של ועדת הבחירות. הנוכל שמשמש כעיתונאי המשפט של ערוץ 12 דיווח על כך ״שהשופט סולברג בעט בעו״ד בומבך״ ואף ציטט מתוך המכתב שלו. מה שהנוכל והשחקן הפוליטי שכח לספר לכם זה את העובדות הבאות: 1. מטענות המפלגה עולה כי לעורכת הדין המיועדת לתפקיד אין ולא היה שום ניסיון מעולם בייצוג בבחירות ושום ניסיון בייצוג מפלגות. 2. עוד עולה כי היא ייצגה בכל בחייה פעמיים בבית המשפט. שתי הפעמים הללו היו לפני זמן רב ושתיהן לא נגעו בתהליכי בחירות. למעשה כמעט לכל עו״ד רנדומלי שקרוב לביתכם, יש יותר רלוונטיות לתפקיד מאשר לה! 3. בהמשך הנוכל שכח לספר שלמרות טענותיו הכתובות של עו״ד בומבך כמייצג הליכוד, השופט סולברג לא הבהיר בתשובתיו אפילו לא במילה אחת איזה ניסיון או כישורים יש לה, כאלו שהופכים אותה להכי מתאימה במדינה לתפקיד יועמ״שית הועדה. 4. גם בתדרוכים הפתטיים לתקשורת שיצאו מהועדה הם ניסו להסביר שהרלוונטיות שלה היא ההתמחות שלה במחשבים וסייבר ומאחר וכיום חלק גדול מתקציב הועדה נוגע בתחומים אלו אז הניסיון שלה רלוונטי. זה כמובן תירוץ מטומטם וחסר היגיון! אם זה המצב שיקחו אותה כיועצת סייבר ומחשוב, אבל מה הקשר לתפקיד של יועמ״שית הועדה, מי שאמורה לשמש כבוררת בתלונות המפלגות אחת כלפי השנייה, להתמצא בהחלטות הועדות בעבר ולא בהגנת סייבר או רכש מחשבים! 5. והדבר החשוב מכל, הנוכל גיא פלג שכח לספר לכם שהשופט גרוסקוף דווקא ״לא בעט״ בטענות הליכוד, אלא בדיוק להיפך, קיבל את העתירה והורה לועדה לענות לכל טענותינו עד ה-31.03! גיא פלג הוא שחקן פוליטי על מלא, שקרן, נוכל, מהנדס תודעה, מסתיר מידע, בטח לא עיתונאי משפט, שמתאים בדיוק לפאנל אולפן שישי כמו כפפה ליד! ככה נראית פראבדה!

גיא לוי Guy levy

36,511 Aufrufe • vor 5 Monaten

ביולי 2025 פנו אלינו ממערכת עובדה. התנאי היחיד שהם הציבו להתלוות היה ״שאין תנאים״ התנאי היחיד שאני הצבתי שנעשה הכל שהצופים יראו את איזנקוט כפי שאני רואה אותו כבר 23 שנים. במשך 9 חודשים כל מי ששמע, ראה, נחשף לבן ולהתלוות שאל אותי אם החלקתי על השכל איך שוב אני מוכיח שאני לא מבין כלום בעולם הזה של התקשורת. ואני רק המשכתי לחלום שכמה שיותר ישראלים יראו את גדי כמו שאני מכיר אותו. אני לא יודע איך יצא, בטח לא יודע איך אני והצוות יצאנו התנהגנו רגיל, לא שיחקנו, צחקנו, רבנו, כעסנו, התאבסנו כמו כל צוות ובטח ובטח צוות קמפין. אני יודע שדקה אחרי השידור כל אחד יבחר פרים אחד ויסביר למה הוא מוכיח את התאוריה שלו ש…. אבל אני ממשיך בתקווה שלי שיראו את גדי כפי שהוא באמת. לא ראיתי פריים אחד אני לא יודע איך בן שני וצוות עובדה ערכו מאות שעות לשעה אחת ומחזיק אצבעות שבן יצליח להביא לצופים את הסיפור המלא על כל חלקיו. אבל אם אני יכול לבקש משהו אחד ולקוות שהוא אכן יקרה- זה שתראו את גדי באמת, בלי צנזורה כפי שאני רואה אותו 23 שנים. אם זה יקרה, יקרה לכם מה שקרה לי- אתם פשוט תדעו שהוא ורק הוא צריך להיות ראש הממשלה של אחרי ה-7/10.🇮🇱
0:40

ביולי 2025 פנו אלינו ממערכת עובדה. התנאי היחיד שהם הציבו להתלוות היה ״שאין תנאים״ התנאי היחיד שאני הצבתי שנעשה הכל שהצופים יראו את איזנקוט כפי שאני רואה אותו כבר 23 שנים. במשך 9 חודשים כל מי ששמע, ראה, נחשף לבן ולהתלוות שאל אותי אם החלקתי על השכל איך שוב אני מוכיח שאני לא מבין כלום בעולם הזה של התקשורת. ואני רק המשכתי לחלום שכמה שיותר ישראלים יראו את גדי כמו שאני מכיר אותו. אני לא יודע איך יצא, בטח לא יודע איך אני והצוות יצאנו התנהגנו רגיל, לא שיחקנו, צחקנו, רבנו, כעסנו, התאבסנו כמו כל צוות ובטח ובטח צוות קמפין. אני יודע שדקה אחרי השידור כל אחד יבחר פרים אחד ויסביר למה הוא מוכיח את התאוריה שלו ש…. אבל אני ממשיך בתקווה שלי שיראו את גדי כפי שהוא באמת. לא ראיתי פריים אחד אני לא יודע איך בן שני וצוות עובדה ערכו מאות שעות לשעה אחת ומחזיק אצבעות שבן יצליח להביא לצופים את הסיפור המלא על כל חלקיו. אבל אם אני יכול לבקש משהו אחד ולקוות שהוא אכן יקרה- זה שתראו את גדי באמת, בלי צנזורה כפי שאני רואה אותו 23 שנים. אם זה יקרה, יקרה לכם מה שקרה לי- אתם פשוט תדעו שהוא ורק הוא צריך להיות ראש הממשלה של אחרי ה-7/10.🇮🇱

רונן מנליס - Ronen Manelis

86,238 Aufrufe • vor 3 Monaten

טוב, אחרי שהטויט הקודם שלי קיבל כמעט 250,000 צפיות (🤦), יש לי המשך וסוף טוב להרפתקאת האוזניות הזו, שיצאה מכל פרופורציה. בעקבות הטויט כבר היו לי כמה קונקשנים לדיירים בבניין (תודה הילה!), אז מכיוון שהאוזניות קראו לי מרחוק כל סוף השבוע, אמרתי: יאללה, עוד ניסיון חילוץ אחד. חייב לפתור את התעלומה הזאת! קבעתי עם נגה (שם בדוי) שגרה בבניין. הגעתי לשם בשבע, אלכס השומר לא היה, היה שומר מנומנם אחר. עלינו עם ה-Find My והלכנו לפי ההיפותזה שלי למזדרון של קומה ראשונה צפון מזרח. אני מתקרב וה-Find My אומר לי שאני within reach של האוזניות. אני אומר וואו זה כל כך קרוב. מתלבט אם לדפוק בדלת של הדירה ואז נגה אומרת לי שזו דירה של טל (שם בדוי), חבר שלה מהבניין. דפקנו בדלת והוא לא היה בבית. אמרתי לה ״בואי ננסה קומה שנייה״. עולים לקומה שנייה ושוב אני קולט שהאוזניות within reach. אני לוחץ על הסאונד ושומע צפצוף ממש חלש. אני בקטע מביך מצמיד אוזן לדלת ושומע צליל מבפנים. דופק בדלת, אין תשובה. עוד פעם, אין תשובה. אני אומר לנגה, בואי נעלה אלייך ונכתוב פתק. שוב, נגה ואני מכירים בדיוק חמש דקות 😅 עלינו אליה, כתבנו פתק עם הטלפון שלי ושמנו לשכן מתחת לדלת. בין לבין נגה ואני מדברים במסדרון של הבניין ואני מראיין אותה על קורות חייה. שיחה מעולה, היא חריפה, מעניינת. אבל מדי פעם עוברים שכנים ואני כבר מפחד ממפגשים בבניין הזה, אז הצעתי שנרד לדרינק בטאקריה. בזמן שאנחנו שם, טל השכן עובר, בדיוק קנה דגים ותכנן להכין ארוחת ערב. מציע לנו להצטרף. יאללה, זורמים! הלכתי לקנות יין ועוד איזה אלכוהול של היפסטרים שנגה סיפרה לי עליו ועלינו לדירה של טל, פותחים בקבוק יין ושותים בזמן שטל מבשל. ואז שיחה מהבחור בקומה השנייה. הוא ראה את הפתק, אני מסביר לו את הסיפור והוא מסכים שאקפוץ, למרות ואולי בגלל ההזייה. אני אצלו בבית, ואנחנו שומעים את הצפצוף של האוזניות, חלש מאוד, אבל לא מצליחים למקם את האוזניות. סופר מוזר… נראה שזה מכיוון המרפסת, אבל שם משום מה האייפון שלי מאבד את החיבור לאוזניות. די, הגיע הזמן לשחרר סופית… אבל על הדרך גם ביקשתי גם מהשכנה בדירה ליד אם אוכל להכנס לרגע וללכת למרפסת שלה. אובססיבי, מה אני אעשה. היתה בשוֺק אבל הסכימה. אנשים טובים בכל פינה בבניין הזה. ואני כנראה מכיר יותר דיירים שם בשלב הזה מאנשים שגרים שם שנים :) חזרתי לדירה של טל שעדיין באמצע הכנת הארוחה. ואז פתאום אני נזכר שהיו איתי גם ה-AirPods השניים שלי ואני לא מבין איך איבדתי גם אותם עכשיו. אחרי שתי דקות של פאניקה שקטה ומחשבות על אשפוז עצמי בגהה, הם אומרים לי שהם החביאו לי את האוזניות השניות בשביל הדאחקה. בוגר מאוד! בינתיים קבוצת הוואטסאפ של הבניין כבר גועשת כי הפסיכופת שוב בבניין. ואו אסור לי להתקרב לבניין הזה יותר בחיים. אבל היה ערב מעולה ומצחיק, טל בשלן מעולה, היין היה טוב, וחזרתי באחת עשרה הביתה, מרוצה סך הכל מהשתלשלות הארועים. ובלי האיירפודס. היום בבוקר הלכתי לקנות אוזניות של B&O, לגוון. אמרתי לעצמי, עכשיו זה עניין של רבע שעה עד שאני מוצא את האוזניות המקוריות. מרפי לא יאכזב. ב-11:30 אנחנו בפגישת חברה בזום (סטארטאפ קטן, 7 אנשים). אני מספר את סיפור אתמול. ואז נועה, שעובדת איתנו בשבועיים האחרונים, קוטעת אותי: ״רגע! איבדת AirPods? הם אצלי! לא הבנתי מה זה האיירפודס שאצלי בתיק, שמתי מודעה בבניין, שאלתי שכנים, לא הבנתי של מי זה!״ ה-ל-ם. יש לי את זה בוידאו, אנסה לחלץ את רגע ההלם ולהעלות כאן. אני שואל איפה היא גרה והיא אומרת ב״רכבת 16״. ואז נופל לי האסימון. כל הזמן חיפשתי בבניין ליד, בפינה הצפון מזרחית, כי הסיגנל היה הכי חזק בפינה שבין הבניינים, אבל פשוט טעיתי בבניין. בפועל האוזניות היו כל הזמן אצל נועה בדירה שלה בקומה השנייה. כשהיא הייתה אצלי בבית שבוע שעבר היא פשוט לקחה בטעות את האוזניות שלי כי כל ה-AirPods נראים פאקינג אותו דבר. אז עכשיו יש לי גם אוזניות חדשות וגם את ה-AirPods שלי. למזלי ל-B&O אין חיבור ל-Find My של אפל, אז אם הם ילכן לאיבוד, הם פשוט ילכו לאיבוד. ושבה השלווה לחיי.
1:12

טוב, אחרי שהטויט הקודם שלי קיבל כמעט 250,000 צפיות (🤦), יש לי המשך וסוף טוב להרפתקאת האוזניות הזו, שיצאה מכל פרופורציה. בעקבות הטויט כבר היו לי כמה קונקשנים לדיירים בבניין (תודה הילה!), אז מכיוון שהאוזניות קראו לי מרחוק כל סוף השבוע, אמרתי: יאללה, עוד ניסיון חילוץ אחד. חייב לפתור את התעלומה הזאת! קבעתי עם נגה (שם בדוי) שגרה בבניין. הגעתי לשם בשבע, אלכס השומר לא היה, היה שומר מנומנם אחר. עלינו עם ה-Find My והלכנו לפי ההיפותזה שלי למזדרון של קומה ראשונה צפון מזרח. אני מתקרב וה-Find My אומר לי שאני within reach של האוזניות. אני אומר וואו זה כל כך קרוב. מתלבט אם לדפוק בדלת של הדירה ואז נגה אומרת לי שזו דירה של טל (שם בדוי), חבר שלה מהבניין. דפקנו בדלת והוא לא היה בבית. אמרתי לה ״בואי ננסה קומה שנייה״. עולים לקומה שנייה ושוב אני קולט שהאוזניות within reach. אני לוחץ על הסאונד ושומע צפצוף ממש חלש. אני בקטע מביך מצמיד אוזן לדלת ושומע צליל מבפנים. דופק בדלת, אין תשובה. עוד פעם, אין תשובה. אני אומר לנגה, בואי נעלה אלייך ונכתוב פתק. שוב, נגה ואני מכירים בדיוק חמש דקות 😅 עלינו אליה, כתבנו פתק עם הטלפון שלי ושמנו לשכן מתחת לדלת. בין לבין נגה ואני מדברים במסדרון של הבניין ואני מראיין אותה על קורות חייה. שיחה מעולה, היא חריפה, מעניינת. אבל מדי פעם עוברים שכנים ואני כבר מפחד ממפגשים בבניין הזה, אז הצעתי שנרד לדרינק בטאקריה. בזמן שאנחנו שם, טל השכן עובר, בדיוק קנה דגים ותכנן להכין ארוחת ערב. מציע לנו להצטרף. יאללה, זורמים! הלכתי לקנות יין ועוד איזה אלכוהול של היפסטרים שנגה סיפרה לי עליו ועלינו לדירה של טל, פותחים בקבוק יין ושותים בזמן שטל מבשל. ואז שיחה מהבחור בקומה השנייה. הוא ראה את הפתק, אני מסביר לו את הסיפור והוא מסכים שאקפוץ, למרות ואולי בגלל ההזייה. אני אצלו בבית, ואנחנו שומעים את הצפצוף של האוזניות, חלש מאוד, אבל לא מצליחים למקם את האוזניות. סופר מוזר… נראה שזה מכיוון המרפסת, אבל שם משום מה האייפון שלי מאבד את החיבור לאוזניות. די, הגיע הזמן לשחרר סופית… אבל על הדרך גם ביקשתי גם מהשכנה בדירה ליד אם אוכל להכנס לרגע וללכת למרפסת שלה. אובססיבי, מה אני אעשה. היתה בשוֺק אבל הסכימה. אנשים טובים בכל פינה בבניין הזה. ואני כנראה מכיר יותר דיירים שם בשלב הזה מאנשים שגרים שם שנים :) חזרתי לדירה של טל שעדיין באמצע הכנת הארוחה. ואז פתאום אני נזכר שהיו איתי גם ה-AirPods השניים שלי ואני לא מבין איך איבדתי גם אותם עכשיו. אחרי שתי דקות של פאניקה שקטה ומחשבות על אשפוז עצמי בגהה, הם אומרים לי שהם החביאו לי את האוזניות השניות בשביל הדאחקה. בוגר מאוד! בינתיים קבוצת הוואטסאפ של הבניין כבר גועשת כי הפסיכופת שוב בבניין. ואו אסור לי להתקרב לבניין הזה יותר בחיים. אבל היה ערב מעולה ומצחיק, טל בשלן מעולה, היין היה טוב, וחזרתי באחת עשרה הביתה, מרוצה סך הכל מהשתלשלות הארועים. ובלי האיירפודס. היום בבוקר הלכתי לקנות אוזניות של B&O, לגוון. אמרתי לעצמי, עכשיו זה עניין של רבע שעה עד שאני מוצא את האוזניות המקוריות. מרפי לא יאכזב. ב-11:30 אנחנו בפגישת חברה בזום (סטארטאפ קטן, 7 אנשים). אני מספר את סיפור אתמול. ואז נועה, שעובדת איתנו בשבועיים האחרונים, קוטעת אותי: ״רגע! איבדת AirPods? הם אצלי! לא הבנתי מה זה האיירפודס שאצלי בתיק, שמתי מודעה בבניין, שאלתי שכנים, לא הבנתי של מי זה!״ ה-ל-ם. יש לי את זה בוידאו, אנסה לחלץ את רגע ההלם ולהעלות כאן. אני שואל איפה היא גרה והיא אומרת ב״רכבת 16״. ואז נופל לי האסימון. כל הזמן חיפשתי בבניין ליד, בפינה הצפון מזרחית, כי הסיגנל היה הכי חזק בפינה שבין הבניינים, אבל פשוט טעיתי בבניין. בפועל האוזניות היו כל הזמן אצל נועה בדירה שלה בקומה השנייה. כשהיא הייתה אצלי בבית שבוע שעבר היא פשוט לקחה בטעות את האוזניות שלי כי כל ה-AirPods נראים פאקינג אותו דבר. אז עכשיו יש לי גם אוזניות חדשות וגם את ה-AirPods שלי. למזלי ל-B&O אין חיבור ל-Find My של אפל, אז אם הם ילכן לאיבוד, הם פשוט ילכו לאיבוד. ושבה השלווה לחיי.

Liad Agmon

106,862 Aufrufe • vor 4 Monaten

למה קריפטו זה הסוס הטרויאני של המאה הנוכחית, שיגרום לארה״ב לנצח בנוק-אאוט את האיום ממזרח ולהתמודד עם החוב העצום שלה. בואו איתי להצצה קטנה לגאונות של ממשל טראמפ: מכירים מטבע קריפטו יציב-צמוד דולר? או בלעז - סטייבלקוין. אז יש היום 265 מיליארד דולר כאלו. וזה צומח מטאורית. ומה החוק הראשון שטראמפ מעביר בסנאט? כן כן, חוק לאשרר את מעמד הסטייבלקוין. נשמע טכני? זה גאוני. עוד רגע תבינו למה. מאחורי כל סטייבלקוין כזה שמונפק יש ערך דולרי ״אמיתי״ בחשבון בנק. אממה, הדולר הזה לא שוכב סתם ולא עושה כלום, אלא הוא עושה תשואה באמצעות אגרות חוב אמריקניות. התוצאה: כל דולר שמוזרם לסטייבלקוין = השקעה ישירה בחוב של ממשלת ארה”ב. ככה טראמפ מטפל בשתי בעיות במכה אחת: 1. מתמודד עם בעיית החוב הלאומי. 2. מנצח את איום המטבע החדש של סין, רוסיה, ברזיל איראן ועוד - BRICS. הוא נותן לכל אדם בעולם, כולל אזרחים במדינות “עוינות”, דרך, לעקוף מגבלות סחר ולהשקיע בחוב ובכלכלה האמריקאית - באמצעות ארנק קריפטו. שזמין 24/7 מכל מקום בעולם. וזה לא הכול. סטייבלקוינס הופכים לנשק הגיאו-פוליטי החדש נגד הבריקס. בזמן שסין, רוסיה ואיראן מנסות להקים ברית כלכלית נגד הדולר, טראמפ שותל להן סוס טרויאני דיגיטלי בארנק של כל אזרח. מבסס את מעמדו של הדולר כמטבע הרזרבה של העולם, ומכריח את האנושות להשקיע ולממן את החוב של ארה״ב. א-ס-ט-ר-ט-ג-י-ה. כמה שזה חסר פה אצלנו.
0:51

למה קריפטו זה הסוס הטרויאני של המאה הנוכחית, שיגרום לארה״ב לנצח בנוק-אאוט את האיום ממזרח ולהתמודד עם החוב העצום שלה. בואו איתי להצצה קטנה לגאונות של ממשל טראמפ: מכירים מטבע קריפטו יציב-צמוד דולר? או בלעז - סטייבלקוין. אז יש היום 265 מיליארד דולר כאלו. וזה צומח מטאורית. ומה החוק הראשון שטראמפ מעביר בסנאט? כן כן, חוק לאשרר את מעמד הסטייבלקוין. נשמע טכני? זה גאוני. עוד רגע תבינו למה. מאחורי כל סטייבלקוין כזה שמונפק יש ערך דולרי ״אמיתי״ בחשבון בנק. אממה, הדולר הזה לא שוכב סתם ולא עושה כלום, אלא הוא עושה תשואה באמצעות אגרות חוב אמריקניות. התוצאה: כל דולר שמוזרם לסטייבלקוין = השקעה ישירה בחוב של ממשלת ארה”ב. ככה טראמפ מטפל בשתי בעיות במכה אחת: 1. מתמודד עם בעיית החוב הלאומי. 2. מנצח את איום המטבע החדש של סין, רוסיה, ברזיל איראן ועוד - BRICS. הוא נותן לכל אדם בעולם, כולל אזרחים במדינות “עוינות”, דרך, לעקוף מגבלות סחר ולהשקיע בחוב ובכלכלה האמריקאית - באמצעות ארנק קריפטו. שזמין 24/7 מכל מקום בעולם. וזה לא הכול. סטייבלקוינס הופכים לנשק הגיאו-פוליטי החדש נגד הבריקס. בזמן שסין, רוסיה ואיראן מנסות להקים ברית כלכלית נגד הדולר, טראמפ שותל להן סוס טרויאני דיגיטלי בארנק של כל אזרח. מבסס את מעמדו של הדולר כמטבע הרזרבה של העולם, ומכריח את האנושות להשקיע ולממן את החוב של ארה״ב. א-ס-ט-ר-ט-ג-י-ה. כמה שזה חסר פה אצלנו.

Avishay Ovadia

15,284 Aufrufe • vor 1 Jahr

מבקש להזכיר מספר עובדות ורקע אשר יתרמו פרופורציות והבנה בהקשר למאבקנו המדיני הנוכחי: עד היום הכירו רוב מדינות העולם - 145 מדינות במדינה פלסטינית פיקטיבית. מתוכן עשו זאת 136 לפני ה-7 באוקטובר ו-9 לאחריו. הגל הראשון היה ב-1988, אחרי פרוץ האינתיפאדה הראשונה, כאשר יאסר עראפאת הכריז על ״עצמאות״. זה היה שנים לפני הסכמי אוסלו, בשעה שכתובת מגוריו היתה עדיין בתוניס. בין המדינות שהכירו בעבר במדינה פלסטינית מצויות כמה מידידותיה הגדולות ביותר של ישראל בעולם ובהן הונגריה, ארגנטינה ופרגוואי. המהלך הצרפתי-סעודי הנוכחי החל למעשה בהחלטה שאומצה בעצרת חירום של האו״ם בספטמבר 2024. דובר בה על כינוס ועידה בינלאומית במהלך העצרת ה-79׳(הנוכחית) ובחסותה, ליישום החלטות האו״ם העוסקות ב״סוגית פלסטין ופתרון שתי המדינות״. החלטה נוספת שחזרה על הקריאה הנ״ל התקבלה בעצרת הכללית בדצמבר 2024 והיא נקבה גם במועד (יוני 2025; המועד נדחה בשל המלחמה באיראן). ״פתרון שתי המדינות״ מופיע בהחלטות או״ם (הן החלטות מועצת הבטחון והן החלטות העצרת הכללית) החל מ-2002. זאת, כמובן, בנוסף להחלטת החלוקה המפורסמת של העצרת הכללית מ-1947. בהחלטות מועצת הבטחון של האו״ם זה קרה - למשל - במהלך האינתיפאדה השניה, מפת הדרכים, ועידת אנאפוליס, מבצע ״עופרת יצוקה״ בעזה וגם במהלך המלחמה הנוכחית ״חרבות ברזל״. אני מעריך שהעצרת הכללית קיבלה במהלך השנים למעלה ממאה החלטות שונות שמתייחסות למה שמכונה ״פתרון שתי המדינות״. בנוסף, החליטה העצרת הכללית לתת לפלסטין הוירטואלית מעמד של ״מדינה לא חברה״ עוד ב-2012. אבל ב״ה מדינה פלסטינית לא קמה. ראש הממשלה מנחם בגין ז״ל הבין היטב מדוע אסור שתהיה בארצנו הקטנה ריבונות זרה וצבא זר זולת צה״ל מערבית לירדן. ה-7 באוקטובר המחיש בדיוק את הסכנה הביטחונית שבכך. מזעזע אמנם שאחרי ה-7 באוקטובר מדינות נוספות מבקשות ללחוץ על ישראל להקים מדינה פלסטינית שתהיה פרס לחמאס. לפחות אצלן חלקן ניכר שמדובר בהחלטה פזיזה ולא שקולה, שמקורה בעיקר בשיקולים ובלחצים פוליטיים פנימיים. זאת, בשעה שישראל עדיין נלחמת בעזה ושיש בה עדיין חטופים ישראלים. אותן מדינות גם יודעות היטב שהרשות הפלסטינית ממשיכה לממן טרור וממשיכה בהסתה נגד ישראל, כולל במערכת החינוך שלה. אבל אין מדובר בפרדיגמה חדשה שנפלה עלינו מהשמים. עבור מדינת ישראל מדובר בענין ביטחוני ואף קיומי מהמדרגה הראשונה. מדינה פלסטינית תהיה מדינת חמאס. היא תהיה המעוז הג׳יהאדיסטי הקדמי, מרחק קילומטרים ספורים ממרכזי האוכלוסיה שלנו, בהמשך המערכה נגד ישראל. הסכר המשמעותי ביותר להקמת מדינה פלסטינית ממערב לירדן הוא ההתנגדות הרחבה בציבור הישראלי לכך. נחזק את רוח העם ונמשיך להאבק בזירה המדינית גם בימים קשים נגד הקמת מדינת טרור פלסטינית בלב ארצנו. (צפו: מנחם בגין ז״ל בדברים נגד הקמת מדינה פלסטינית. למעלה מארבעים שנה חלפו וכל מילה נותרה אמת).
2:01

מבקש להזכיר מספר עובדות ורקע אשר יתרמו פרופורציות והבנה בהקשר למאבקנו המדיני הנוכחי: עד היום הכירו רוב מדינות העולם - 145 מדינות במדינה פלסטינית פיקטיבית. מתוכן עשו זאת 136 לפני ה-7 באוקטובר ו-9 לאחריו. הגל הראשון היה ב-1988, אחרי פרוץ האינתיפאדה הראשונה, כאשר יאסר עראפאת הכריז על ״עצמאות״. זה היה שנים לפני הסכמי אוסלו, בשעה שכתובת מגוריו היתה עדיין בתוניס. בין המדינות שהכירו בעבר במדינה פלסטינית מצויות כמה מידידותיה הגדולות ביותר של ישראל בעולם ובהן הונגריה, ארגנטינה ופרגוואי. המהלך הצרפתי-סעודי הנוכחי החל למעשה בהחלטה שאומצה בעצרת חירום של האו״ם בספטמבר 2024. דובר בה על כינוס ועידה בינלאומית במהלך העצרת ה-79׳(הנוכחית) ובחסותה, ליישום החלטות האו״ם העוסקות ב״סוגית פלסטין ופתרון שתי המדינות״. החלטה נוספת שחזרה על הקריאה הנ״ל התקבלה בעצרת הכללית בדצמבר 2024 והיא נקבה גם במועד (יוני 2025; המועד נדחה בשל המלחמה באיראן). ״פתרון שתי המדינות״ מופיע בהחלטות או״ם (הן החלטות מועצת הבטחון והן החלטות העצרת הכללית) החל מ-2002. זאת, כמובן, בנוסף להחלטת החלוקה המפורסמת של העצרת הכללית מ-1947. בהחלטות מועצת הבטחון של האו״ם זה קרה - למשל - במהלך האינתיפאדה השניה, מפת הדרכים, ועידת אנאפוליס, מבצע ״עופרת יצוקה״ בעזה וגם במהלך המלחמה הנוכחית ״חרבות ברזל״. אני מעריך שהעצרת הכללית קיבלה במהלך השנים למעלה ממאה החלטות שונות שמתייחסות למה שמכונה ״פתרון שתי המדינות״. בנוסף, החליטה העצרת הכללית לתת לפלסטין הוירטואלית מעמד של ״מדינה לא חברה״ עוד ב-2012. אבל ב״ה מדינה פלסטינית לא קמה. ראש הממשלה מנחם בגין ז״ל הבין היטב מדוע אסור שתהיה בארצנו הקטנה ריבונות זרה וצבא זר זולת צה״ל מערבית לירדן. ה-7 באוקטובר המחיש בדיוק את הסכנה הביטחונית שבכך. מזעזע אמנם שאחרי ה-7 באוקטובר מדינות נוספות מבקשות ללחוץ על ישראל להקים מדינה פלסטינית שתהיה פרס לחמאס. לפחות אצלן חלקן ניכר שמדובר בהחלטה פזיזה ולא שקולה, שמקורה בעיקר בשיקולים ובלחצים פוליטיים פנימיים. זאת, בשעה שישראל עדיין נלחמת בעזה ושיש בה עדיין חטופים ישראלים. אותן מדינות גם יודעות היטב שהרשות הפלסטינית ממשיכה לממן טרור וממשיכה בהסתה נגד ישראל, כולל במערכת החינוך שלה. אבל אין מדובר בפרדיגמה חדשה שנפלה עלינו מהשמים. עבור מדינת ישראל מדובר בענין ביטחוני ואף קיומי מהמדרגה הראשונה. מדינה פלסטינית תהיה מדינת חמאס. היא תהיה המעוז הג׳יהאדיסטי הקדמי, מרחק קילומטרים ספורים ממרכזי האוכלוסיה שלנו, בהמשך המערכה נגד ישראל. הסכר המשמעותי ביותר להקמת מדינה פלסטינית ממערב לירדן הוא ההתנגדות הרחבה בציבור הישראלי לכך. נחזק את רוח העם ונמשיך להאבק בזירה המדינית גם בימים קשים נגד הקמת מדינת טרור פלסטינית בלב ארצנו. (צפו: מנחם בגין ז״ל בדברים נגד הקמת מדינה פלסטינית. למעלה מארבעים שנה חלפו וכל מילה נותרה אמת).

Gideon Sa'ar | גדעון סער

15,867 Aufrufe • vor 1 Jahr

ראש הממשלה בנימין נתניהו בטקס לציון 50 שנה ל״מבצע יונתן״ בבית הנשיא: ״אדוני הנשיא, אני מבקש להודות לך על היוזמה לקיים את הטקס הזה – בהצדעה לגיבורי ישראל שחילצו לפני 50 שנה את החטופים, בני עמנו, מאנטבה באוגנדה. אני מברך את כל מי שנמצאים איתנו כאן – במעמד ההוקרה שעומד מעל הזמן, וגם מעל כל פולמוס פוליטי עכשווי. 'אנטבה' הוא שם נרדף לפעולה נועזת ביותר, שהפכה את הבלתי-אפשרי לאפשרי. הפעולה התקדימית הזאת השיבה את בני-הערובה שלנו מלב אפריקה – הביתה. בו בזמן היא זקפה את כבוד ישראל בין האומות, והיא לימדה את העולם שניתן להנחית מכה ניצחת על הטרור הבינלאומי. היא לימדה את העולם שאפשר – וצריך – לעמוד איתן מול מחבלים צמאי-דם, להכות בהם, להכניע אותם. זה מה שאנחנו עושים במלחמה הנוכחית: אנחנו מרסקים בשיטתיות את ציר-הרשע האיראני, שניסה לקדם את התוכנית להשמדת ישראל – באמצעות טבעת-חנק של טרור שהוא פרש סביבנו. מאז הטבח הנורא במתקפת ה-7 באוקטובר הפכנו את הקערה על פיה. הלמנו בצוררינו מעזה ועד תימן, מלבנון ועד איראן. הרחקנו מעלינו סכנה קיומית מיידית – כולל הסכנה המיידית, שנשקפה לנו מהחזקת נשק גרעיני בידי איראן. הם היו משתמשים בו. דור דור ומשימותיו: הוותיקים בינינו זוכרים את גל חטיפות המטוסים ששטף את העולם בשנות ה-60 וה-70. זה היה כלי-נשק מרכזי - הייתי אומר ה-כלי המרכזי - בידי ארגוני טרור וקבוצות מהפכניות. ארבע שנים לפני 'מבצע יונתן' נחטף מטוס של חברת התעופה הבלגית 'סבנה', והונחת בנמל-התעופה לוד. הייתה לי הזכות להשתתף עם חבריי לסיירת מטכ"ל במבצע לשחרור המטוס. אבל אנטבה - אנטבה היה סיפור אחר לגמרי. המחבלים אילצו את מטוס 'אייר פראנס' להגיע למדינה, שנשלטה בידי רודן אכזר, במרחק של כמעט 4,000 ק"מ מישראל. 31 שנים לאחר השואה, הם ערכו סלקציה בין יהודים ללא-יהודים. הם שיחררו בני לאומים אחרים, בעוד שעל היהודים הם איימו בהוצאה להורג. הם היו בטוחים שישראל תיכנע לאולטימטום שלהם, שהרי יש להם חסינות במרחק כה רב מישראל ומהמזרח התיכון. איש מהם לא חשב שמישהו יבוא לחלץ את החטופים. אבל הם טעו בגדול. ההכנות כולן למבצע החילוץ באנטבה נערכו בזמן-שיא של יממה וחצי - 36 שעות. תרגול אחר תרגול, אימון אחר אימון, תוך ניסיון בלתי-פוסק למצות כל בדל של מידע מודיעיני בעזרת המוסד ואמ"ן. ההיסטוריה מכירה תודה לראש הממשלה דאז, יצחק רבין, לשר הביטחון שמעון פרס, לרמטכ"ל מוטה גור, לקצין חי"ר וצנחנים ראשי דן שומרון, למפקד חיל האוויר בני פלד – ולכל המפקדים והלוחמים שהשתתפו במבצע. יצחק רבין ושמעון פרס ושרי הממשלה נטלו על עצמם אחריות עצומה. אתם יכולים לשער מה היה קורה אם הייתה משאית על המסלול. או אם לא הייתה הזדמנות מהירה מספיק לכוחותינו להגיע לטרמינל שבו הוחזקו החטופים. הם רצו לשמוע למוצא פיהם, וגם הרמטכ"ל, של שני אנשים: מפקד כוח החילוץ ומפקד חיל האוויר. בני פלד אמר להם: "זה אפשרי". מוטה גור ביקש לראות תרגיל מודל ושאל את יוני: "זה אפשרי?" הוא השיב: "כן. הנה, ראית." שמעון פרס לא הסתפק בזה. הוא קרא ליוני ושאל אותו: "זה אפשרי?" מספיק שיוני היה המביע ספק, מביע חשש - לא היינו עומדים פה היום. הוא אמר: "זה אפשרי. אני חושב שאם נצליח להשיג את ההפתעה - נצליח במשימה. כן, זה אפשרי." יוני היה מאוד נועז, אבל הוא גם היה מאוד שקול. היו לו קור-רוח ושיקול דעת יוצאים מן הכלל, בתוך הקרב וגם לפניו. אבל לתעוזה הזו היו שותפים כל הלוחמים שיצאו לאנטבה. הם נלחמו על כל מקום פנוי במטוסי ה'הרקולס'. לפני כמה ימים, במסדר הכנפיים של חיל האוויר, סיפרתי שלוחמים שיוצאים הרחק מעבר לגבולותנו מקבלים - מה שנקרא - מפת מילוט, שמראה להם איך להגיע, איך להיחלץ למקום-מבטחים או ציר-מבטחים כדי לחזור בחזרה לישראל. באנטבה הלוחמים קיבלו מפות מילוט. מפת המילוט הייתה צילום של דף מאטלס, שמוכר לכם, של יבשת אפריקה. כלומר, פה נמצאת קניה, ופה נמצאת אתיופיה - ותמצאו כבר את הדרך חזרה. הייתה כאן תעוזה עצומה. אבל באנטבה גם מפות המילוט לא היו עוזרות. זה לא היה דבר שנסתר מעיני הלוחמים. הם הבינו היטב שחייהם מוטלים על הכף, וגם גורלה של מדינת ישראל, בצומת הזו, מוטל על הכף. ולמרות הכל, כל אנשינו בלי יוצא מהכלל רצו לקחת חלק במבצע. הם התעלו לגודל השעה, ולגודל המשימה. תילי תילים של מילים נכתבו על הנחישות, היצירתיות, התחבולנות של הכוח שהגיע לשדה-התעופה באנטבה. לוחמינו נחתו שם לאחר למעלה משבע שעות טיסה, במזג-אוויר מאתגר. הם התקדמו במהירות אל היעד – אולם-הנתיבות עצמו – כדי להשמיע באוזני החטופים ארבע מילים שאומרות הכל: "באנו לקחת אתכם הביתה". בתוך פחות משעה המבצע הסתיים בהצלחה כבירה. המחבלים חוסלו. רוב-רובם של אחינו ואחיותינו החטופים הועלו על המטוסים כשהם חיים. לצד זאת, שילמנו מחיר בחיי-אדם: אחי יוני, מפקד סיירת מטכ"ל, נפל ברגע ההסתערות קדימה, כשהוא בראש הכוח. אני דואב גם על אובדן חייהם של ז'אן ז'אק מימוני, אידה בורוכוביץ', פסקו כהן, ודורה בלוך זיכרונם לברכה. דורה בלוך נרצחה בבית החולים בקמפלה למחרת היום בהוראתו של אידי אמין. אני מבקש להזכיר את לוחם הצנחנים עז-הנפש סורין הרשקו. פציעתו הקשה של סורין במבצע מלווה אותו יום-יום מזה 50 שנה. ועוד אני מוקיר מעומק ליבי את קברניט המטוס החטוף, מישל בקוס, ואת צוותו מצרפת. הם בחרו להישאר עם בני-הערובה בשעתם הקשה, מתוך רגש אצילי של סולידריות – שעמנו יזכור לעד. מכובדי הנשיא, מכובדיי כולם, באנטבה הצדק גבר על הרשע. התקווה ניצחה את הייאוש. האור הכניע את החושך. השמחה פרצה בכל בית בישראל וגם בשוחרי החופש והצדק בעולם. לא בביתי. אני במשך כל חיי הבוגרים חששתי שיוני יפול בקרב. בין השאר, משום שידעתי את הנכונות שלו להסתער קדימה, לבוא לחלץ, כשצריך לחלץ. זה התחיל במלחמת ששת הימים, כשהוא נפצע במוצב ג'לבינה, בחזית רמת הגולן, בבואו לחלץ חבר שנפצע, נפגע בצווארו. שם המרפק שלו רוסק ע"י אש סורית. הוא זחל לקווי כוחותנו בייסורים גדולים, קם על רגליו. שאלו אותו: "אתה בסדר?" הוא ענה "כן", והתעלף במקום. באתי לבקר אותו בבית החולים בצפת ורווח לי. "הוא כבר נכה צה"ל. הוא יצא מזה." אבל בדרך-לא דרך הוא חזר ליחידה. הוא החליף אותי, כשהייתי אמור ללכת מאוד מוקדם לקורס קצינים. הוא פתר לי את הבעיה והלך במקומי, ואח"כ הצטרפתי. בסיירת מטכ"ל הוא פיקד על מבצע חילוץ נוסף של שחרור טייסנו, שהיו בכלא הסורי. כדי להוציא אותם משם היחידה יזמה מבצע לתפיסת בכירים במטכ"ל הסורי. יוני פיקד על המבצע הזה, שהשתתף בו גם אחי עדו. אכן הם חולצו בחילופי שבויים. זה נמשך במלחמת יום הכיפורים שנה לאחר מכן. יוני נחלץ להציל את חברו, יוסי בן חנן, שהטנק שלו נפגע מתחת תל-שמס, בתוך הקווים הסורים. היו ניסיונות לחלצו, ואחד אחרי השני הם נכשלו. יוני הודיע ליאנוש, המפקד בגזרה, שהוא יוציא אותו. הוא הלך וחילץ אותו. יוסי דיבר במשך שנים, הוא אמר: "אין לך מושג. אני חשבתי כבר שאני הולך למות, והנה שמעתי את קולו של יוני, וידעתי שהוא הציל אותי." על כך הוא קיבל גם את עיטור המופת. לכן, כששמעתי על אנטבה - שמעתי ברדיו בארה"ב כסטודנט בבוסטון. 200 שנים לכינונה של ארה"ב. כששמעתי על המבצע, צלצלתי לעידו ושאלתי רק שאלה אחת: "יוני חזר כבר?" כי לא היה לי צל צלו של ספק, שהוא שם בראש הכוח המחלץ. ועדו אמר לי שעדיין הוא לא חזר. אח"כ כשהוא צלצל אליי יותר מאוחר, עוד לפני שהוא אמר לי - ידעתי, שמה שחששתי מפניו - קרה. למה זה קרה פה ולא קרה במקרים אחרים? אינני יכול לומר. היה עוד חילוץ - הזכרתי אותו קודם - במבצע 'סבנה'. שנינו שירתנו ביחידה. 13 או 14 חיילים יכולים היו לפרוץ למטוס. אני ועוד שניים-שלושה מחיילי על כנף אחת, וככה חילקו את המשימות. והנה אנחנו עומדים להסתער על המטוס לבושים בסרבלים לבנים. ויוני בא אליי, והוא אומר: "גם אני. אני מצטרף." אמרתי לו: "אתה לא יכול להצטרף, כי אני פה עם החיילים שלי". אז הוא אמר לי: "נצא שנינו". אז אמרתי: "תחשוב על ההורים שלנו." לשמחתי, בחרו שאני אכן אעמוד בראש, יחד עם חיילי. הוא נשאר בחוץ. יש תמונה שלו, מצלמים אותו - רואים אותו כמו ארי בסוגר - ליד החפ"ק. אני ידעתי שהוא יימצא שם. לכן זה היה מאוד קשה לקבל את זה. אני לא אחזור כאן על הסבל של המשפחות, המשפחה שלי. רק אומר: כראש ממשלה, אני זוכר מה עבר על אמי ועל אבי ועליי ועל אחי. אני חושב על מה עובר על המשפחות האחרות. המשפחה הזאת, שאף אחד לא רוצה להיכנס אליה - משפחת השכול - אבל כשאתה בפנים, אתה כבר יודע את הסוד הנורא, אתה יודע את גודל הסבל והכאב. אני רואה כמשימה שלי להיות החסכן ביותר בכוח, בחיי אדם, כשאנחנו שולחים את בנינו ובנותינו לקרב. להיחלץ מהשכול - זה דבר שכל משפחה עוברת בדרכה. אבל אני חשבתי שזה יעבור. במובן מסוים זה לא עובר. אין יום שאני לא חושב על יוני. אין יום שאני לא מתייעץ עם יוני. אני בטוח שזה חל גם על אחרים. משה דיין כתב שישה חודשים לפני אנטבה - הוא כתב על יוני בלי להזכיר את שם משפחתו בספר האוטוביוגרפי שלו. הוא מספר על החילוץ של יוסי בן חנן, והוא אומר: "אינני יודע בדיוק כמה 'יוני' יש לנו, אבל יש לנו מספיק כדי להתמודד עם האתגרים הגדולים של מדינת ישראל." הוא צדק כי רוח אנטבה מוסיפה לפעם בנו – והיא מכוונת את דרכם של לוחמינו הגיבורים גם בהווה. הם עומדים על משמרתם בכל חזית, בכל זירה, רחוקה וקרובה. הם ממלאים את ייעודם בפעולות גלויות ועלומות נגד דורשי רעתנו. הם מסמלים את הטוב שמאפיין את העם שלנו, את המדינה שלנו: עוז רוח, קור רוח, נחישות מטרה, אהבת המולדת, ערבות הדדית שאין שנייה לה. אני מצדיע לכל השותפים ב'מבצע יונתן', ואני מחזק את ממשיכי דרכם – בני ובנות הדור הצעיר, דור הניצחון״. וידאו: לע״מ.
19:37

ראש הממשלה בנימין נתניהו בטקס לציון 50 שנה ל״מבצע יונתן״ בבית הנשיא: ״אדוני הנשיא, אני מבקש להודות לך על היוזמה לקיים את הטקס הזה – בהצדעה לגיבורי ישראל שחילצו לפני 50 שנה את החטופים, בני עמנו, מאנטבה באוגנדה. אני מברך את כל מי שנמצאים איתנו כאן – במעמד ההוקרה שעומד מעל הזמן, וגם מעל כל פולמוס פוליטי עכשווי. 'אנטבה' הוא שם נרדף לפעולה נועזת ביותר, שהפכה את הבלתי-אפשרי לאפשרי. הפעולה התקדימית הזאת השיבה את בני-הערובה שלנו מלב אפריקה – הביתה. בו בזמן היא זקפה את כבוד ישראל בין האומות, והיא לימדה את העולם שניתן להנחית מכה ניצחת על הטרור הבינלאומי. היא לימדה את העולם שאפשר – וצריך – לעמוד איתן מול מחבלים צמאי-דם, להכות בהם, להכניע אותם. זה מה שאנחנו עושים במלחמה הנוכחית: אנחנו מרסקים בשיטתיות את ציר-הרשע האיראני, שניסה לקדם את התוכנית להשמדת ישראל – באמצעות טבעת-חנק של טרור שהוא פרש סביבנו. מאז הטבח הנורא במתקפת ה-7 באוקטובר הפכנו את הקערה על פיה. הלמנו בצוררינו מעזה ועד תימן, מלבנון ועד איראן. הרחקנו מעלינו סכנה קיומית מיידית – כולל הסכנה המיידית, שנשקפה לנו מהחזקת נשק גרעיני בידי איראן. הם היו משתמשים בו. דור דור ומשימותיו: הוותיקים בינינו זוכרים את גל חטיפות המטוסים ששטף את העולם בשנות ה-60 וה-70. זה היה כלי-נשק מרכזי - הייתי אומר ה-כלי המרכזי - בידי ארגוני טרור וקבוצות מהפכניות. ארבע שנים לפני 'מבצע יונתן' נחטף מטוס של חברת התעופה הבלגית 'סבנה', והונחת בנמל-התעופה לוד. הייתה לי הזכות להשתתף עם חבריי לסיירת מטכ"ל במבצע לשחרור המטוס. אבל אנטבה - אנטבה היה סיפור אחר לגמרי. המחבלים אילצו את מטוס 'אייר פראנס' להגיע למדינה, שנשלטה בידי רודן אכזר, במרחק של כמעט 4,000 ק"מ מישראל. 31 שנים לאחר השואה, הם ערכו סלקציה בין יהודים ללא-יהודים. הם שיחררו בני לאומים אחרים, בעוד שעל היהודים הם איימו בהוצאה להורג. הם היו בטוחים שישראל תיכנע לאולטימטום שלהם, שהרי יש להם חסינות במרחק כה רב מישראל ומהמזרח התיכון. איש מהם לא חשב שמישהו יבוא לחלץ את החטופים. אבל הם טעו בגדול. ההכנות כולן למבצע החילוץ באנטבה נערכו בזמן-שיא של יממה וחצי - 36 שעות. תרגול אחר תרגול, אימון אחר אימון, תוך ניסיון בלתי-פוסק למצות כל בדל של מידע מודיעיני בעזרת המוסד ואמ"ן. ההיסטוריה מכירה תודה לראש הממשלה דאז, יצחק רבין, לשר הביטחון שמעון פרס, לרמטכ"ל מוטה גור, לקצין חי"ר וצנחנים ראשי דן שומרון, למפקד חיל האוויר בני פלד – ולכל המפקדים והלוחמים שהשתתפו במבצע. יצחק רבין ושמעון פרס ושרי הממשלה נטלו על עצמם אחריות עצומה. אתם יכולים לשער מה היה קורה אם הייתה משאית על המסלול. או אם לא הייתה הזדמנות מהירה מספיק לכוחותינו להגיע לטרמינל שבו הוחזקו החטופים. הם רצו לשמוע למוצא פיהם, וגם הרמטכ"ל, של שני אנשים: מפקד כוח החילוץ ומפקד חיל האוויר. בני פלד אמר להם: "זה אפשרי". מוטה גור ביקש לראות תרגיל מודל ושאל את יוני: "זה אפשרי?" הוא השיב: "כן. הנה, ראית." שמעון פרס לא הסתפק בזה. הוא קרא ליוני ושאל אותו: "זה אפשרי?" מספיק שיוני היה המביע ספק, מביע חשש - לא היינו עומדים פה היום. הוא אמר: "זה אפשרי. אני חושב שאם נצליח להשיג את ההפתעה - נצליח במשימה. כן, זה אפשרי." יוני היה מאוד נועז, אבל הוא גם היה מאוד שקול. היו לו קור-רוח ושיקול דעת יוצאים מן הכלל, בתוך הקרב וגם לפניו. אבל לתעוזה הזו היו שותפים כל הלוחמים שיצאו לאנטבה. הם נלחמו על כל מקום פנוי במטוסי ה'הרקולס'. לפני כמה ימים, במסדר הכנפיים של חיל האוויר, סיפרתי שלוחמים שיוצאים הרחק מעבר לגבולותנו מקבלים - מה שנקרא - מפת מילוט, שמראה להם איך להגיע, איך להיחלץ למקום-מבטחים או ציר-מבטחים כדי לחזור בחזרה לישראל. באנטבה הלוחמים קיבלו מפות מילוט. מפת המילוט הייתה צילום של דף מאטלס, שמוכר לכם, של יבשת אפריקה. כלומר, פה נמצאת קניה, ופה נמצאת אתיופיה - ותמצאו כבר את הדרך חזרה. הייתה כאן תעוזה עצומה. אבל באנטבה גם מפות המילוט לא היו עוזרות. זה לא היה דבר שנסתר מעיני הלוחמים. הם הבינו היטב שחייהם מוטלים על הכף, וגם גורלה של מדינת ישראל, בצומת הזו, מוטל על הכף. ולמרות הכל, כל אנשינו בלי יוצא מהכלל רצו לקחת חלק במבצע. הם התעלו לגודל השעה, ולגודל המשימה. תילי תילים של מילים נכתבו על הנחישות, היצירתיות, התחבולנות של הכוח שהגיע לשדה-התעופה באנטבה. לוחמינו נחתו שם לאחר למעלה משבע שעות טיסה, במזג-אוויר מאתגר. הם התקדמו במהירות אל היעד – אולם-הנתיבות עצמו – כדי להשמיע באוזני החטופים ארבע מילים שאומרות הכל: "באנו לקחת אתכם הביתה". בתוך פחות משעה המבצע הסתיים בהצלחה כבירה. המחבלים חוסלו. רוב-רובם של אחינו ואחיותינו החטופים הועלו על המטוסים כשהם חיים. לצד זאת, שילמנו מחיר בחיי-אדם: אחי יוני, מפקד סיירת מטכ"ל, נפל ברגע ההסתערות קדימה, כשהוא בראש הכוח. אני דואב גם על אובדן חייהם של ז'אן ז'אק מימוני, אידה בורוכוביץ', פסקו כהן, ודורה בלוך זיכרונם לברכה. דורה בלוך נרצחה בבית החולים בקמפלה למחרת היום בהוראתו של אידי אמין. אני מבקש להזכיר את לוחם הצנחנים עז-הנפש סורין הרשקו. פציעתו הקשה של סורין במבצע מלווה אותו יום-יום מזה 50 שנה. ועוד אני מוקיר מעומק ליבי את קברניט המטוס החטוף, מישל בקוס, ואת צוותו מצרפת. הם בחרו להישאר עם בני-הערובה בשעתם הקשה, מתוך רגש אצילי של סולידריות – שעמנו יזכור לעד. מכובדי הנשיא, מכובדיי כולם, באנטבה הצדק גבר על הרשע. התקווה ניצחה את הייאוש. האור הכניע את החושך. השמחה פרצה בכל בית בישראל וגם בשוחרי החופש והצדק בעולם. לא בביתי. אני במשך כל חיי הבוגרים חששתי שיוני יפול בקרב. בין השאר, משום שידעתי את הנכונות שלו להסתער קדימה, לבוא לחלץ, כשצריך לחלץ. זה התחיל במלחמת ששת הימים, כשהוא נפצע במוצב ג'לבינה, בחזית רמת הגולן, בבואו לחלץ חבר שנפצע, נפגע בצווארו. שם המרפק שלו רוסק ע"י אש סורית. הוא זחל לקווי כוחותנו בייסורים גדולים, קם על רגליו. שאלו אותו: "אתה בסדר?" הוא ענה "כן", והתעלף במקום. באתי לבקר אותו בבית החולים בצפת ורווח לי. "הוא כבר נכה צה"ל. הוא יצא מזה." אבל בדרך-לא דרך הוא חזר ליחידה. הוא החליף אותי, כשהייתי אמור ללכת מאוד מוקדם לקורס קצינים. הוא פתר לי את הבעיה והלך במקומי, ואח"כ הצטרפתי. בסיירת מטכ"ל הוא פיקד על מבצע חילוץ נוסף של שחרור טייסנו, שהיו בכלא הסורי. כדי להוציא אותם משם היחידה יזמה מבצע לתפיסת בכירים במטכ"ל הסורי. יוני פיקד על המבצע הזה, שהשתתף בו גם אחי עדו. אכן הם חולצו בחילופי שבויים. זה נמשך במלחמת יום הכיפורים שנה לאחר מכן. יוני נחלץ להציל את חברו, יוסי בן חנן, שהטנק שלו נפגע מתחת תל-שמס, בתוך הקווים הסורים. היו ניסיונות לחלצו, ואחד אחרי השני הם נכשלו. יוני הודיע ליאנוש, המפקד בגזרה, שהוא יוציא אותו. הוא הלך וחילץ אותו. יוסי דיבר במשך שנים, הוא אמר: "אין לך מושג. אני חשבתי כבר שאני הולך למות, והנה שמעתי את קולו של יוני, וידעתי שהוא הציל אותי." על כך הוא קיבל גם את עיטור המופת. לכן, כששמעתי על אנטבה - שמעתי ברדיו בארה"ב כסטודנט בבוסטון. 200 שנים לכינונה של ארה"ב. כששמעתי על המבצע, צלצלתי לעידו ושאלתי רק שאלה אחת: "יוני חזר כבר?" כי לא היה לי צל צלו של ספק, שהוא שם בראש הכוח המחלץ. ועדו אמר לי שעדיין הוא לא חזר. אח"כ כשהוא צלצל אליי יותר מאוחר, עוד לפני שהוא אמר לי - ידעתי, שמה שחששתי מפניו - קרה. למה זה קרה פה ולא קרה במקרים אחרים? אינני יכול לומר. היה עוד חילוץ - הזכרתי אותו קודם - במבצע 'סבנה'. שנינו שירתנו ביחידה. 13 או 14 חיילים יכולים היו לפרוץ למטוס. אני ועוד שניים-שלושה מחיילי על כנף אחת, וככה חילקו את המשימות. והנה אנחנו עומדים להסתער על המטוס לבושים בסרבלים לבנים. ויוני בא אליי, והוא אומר: "גם אני. אני מצטרף." אמרתי לו: "אתה לא יכול להצטרף, כי אני פה עם החיילים שלי". אז הוא אמר לי: "נצא שנינו". אז אמרתי: "תחשוב על ההורים שלנו." לשמחתי, בחרו שאני אכן אעמוד בראש, יחד עם חיילי. הוא נשאר בחוץ. יש תמונה שלו, מצלמים אותו - רואים אותו כמו ארי בסוגר - ליד החפ"ק. אני ידעתי שהוא יימצא שם. לכן זה היה מאוד קשה לקבל את זה. אני לא אחזור כאן על הסבל של המשפחות, המשפחה שלי. רק אומר: כראש ממשלה, אני זוכר מה עבר על אמי ועל אבי ועליי ועל אחי. אני חושב על מה עובר על המשפחות האחרות. המשפחה הזאת, שאף אחד לא רוצה להיכנס אליה - משפחת השכול - אבל כשאתה בפנים, אתה כבר יודע את הסוד הנורא, אתה יודע את גודל הסבל והכאב. אני רואה כמשימה שלי להיות החסכן ביותר בכוח, בחיי אדם, כשאנחנו שולחים את בנינו ובנותינו לקרב. להיחלץ מהשכול - זה דבר שכל משפחה עוברת בדרכה. אבל אני חשבתי שזה יעבור. במובן מסוים זה לא עובר. אין יום שאני לא חושב על יוני. אין יום שאני לא מתייעץ עם יוני. אני בטוח שזה חל גם על אחרים. משה דיין כתב שישה חודשים לפני אנטבה - הוא כתב על יוני בלי להזכיר את שם משפחתו בספר האוטוביוגרפי שלו. הוא מספר על החילוץ של יוסי בן חנן, והוא אומר: "אינני יודע בדיוק כמה 'יוני' יש לנו, אבל יש לנו מספיק כדי להתמודד עם האתגרים הגדולים של מדינת ישראל." הוא צדק כי רוח אנטבה מוסיפה לפעם בנו – והיא מכוונת את דרכם של לוחמינו הגיבורים גם בהווה. הם עומדים על משמרתם בכל חזית, בכל זירה, רחוקה וקרובה. הם ממלאים את ייעודם בפעולות גלויות ועלומות נגד דורשי רעתנו. הם מסמלים את הטוב שמאפיין את העם שלנו, את המדינה שלנו: עוז רוח, קור רוח, נחישות מטרה, אהבת המולדת, ערבות הדדית שאין שנייה לה. אני מצדיע לכל השותפים ב'מבצע יונתן', ואני מחזק את ממשיכי דרכם – בני ובנות הדור הצעיר, דור הניצחון״. וידאו: לע״מ.

ראש ממשלת ישראל

11,161 Aufrufe • vor 1 Monat

עלמה זק אהובה עלי מאד. פעם אפילו היינו די קרובים. היא מצחיקה, היא חכמה, היא יפה, והיא נשית בכל המובנים הטובים של המילה - היום כאז. אין לי מושג אם היא מדברת איתי או לא - זה לא מסוג הדברים שאני בודק ובברנז'ה שבה פעם עבדתי הדעות שלי לא מאד פופולריות. והטלפון שלה שהיה לי כבר לא בתוקף, או שאולי אני חסום. אין לי מושג. כי אחרת הייתי שולח לה את זה בווטסאפ. ממש הצטערתי לראות בראיון שעלמה נתנה בפודקסט של יוסי מרשק, שהיא כל כך מדוכדכת ופסימית, למרות שאפילו הדיכדוך שלה מלא חן. אבל גם לא ממש התפלאתי. כי מי שלא מתעניין באופן אקטיבי במה שקורה, אלא ניזון מבאר הרעל הירקרק שנקרא אצלנו "תקשורת", מאיפה יידע שהמלחמה הזאת היתה עד כה המוצלחת בתולדות ישראל, ושמצבה הגיאו פוליטי של המדינה במזה"ת מעולם לא היה טוב יותר. (הנה האלוף יעקב עמידרור אומר את זה בפודקסט של הארץ). מאיפה שיידע שהכלכלה הישראלית מפגינה ביצועים שאיש לא שיער גם אחרי שנתיים של מלחמה? זאת ועוד. אדם שניזון מעלמא דשיקרא של ערוצי התרעלה ועיתוני ההבל חושב שאלה שלקחו ממנו את הכוח הפוליטי, שופטים ויועמ"שים פקידים חצופים, וגנרלים מורדים, הם אלה ש"מגינים על הדמוקרטיה" בזמן שנבחרי הציבור הם אוייבי הדמוקרטיה הזקוקים ל"שומרי סף" שיגנו עלינו מפניהם, כי אנחנו לא מפיק בגורים לדאוג לעצמנו, ואם אנחנו ימנים או מזרחים אנחנו פשוט "מצביעים בניגוד לאינטרסים שלנו", למרות שהתברר בדיעבד שבכל סוגיה חשובה הציבור המסורתי והימיני צדק, והשמאל החולם על מזרח תיכון אחר טעה. וגם בכלכלה זה מה שהתברר. אדם מהברנז'ה של עלמה, שחי בתוך הבועה הזאת גם חושב שהרפורמה המשפטית המינורית של יריב לוין, שנועדה להחזיר לישראל קצת מן הדמוקרטיה שגזלו ממנה משפטנים, היא מזימה בדרך לכפיית מדינת הלכה דיקטטורית של פרזיטים, בבונים, אידיוטים וחברי כת. כי מאיפה שאדם מן השורה ינחש שפרופ' יניב רוזנאי פשוט עובד עליו, ושעיתון הארץ משקר וסוגר תורים של כל מי שחושף את השקרים, וש"חדשות" 12 שומרים על הגבינה שלהם כל ידי שידור תעמולה והשתקה של ביקורת? אדם מן היישוב, ובוודאי שמן הברנז'ה, למד מ"עיתונות" שהוא שערוץ 14 זה "תעמולה", ואת זה לימדו אותו כדי שהוא לא יקשיב למה שנאמר שם, ויגלה חלילה שערוציי התרעלה משקרים לו בפנים בנושאים הכי קריטיים, ואפילו עוד לא גילו לא שעלילת הדם שמכרו לו על "אונס בשדה תימן" היא שקר שבושל תחת האלופה יפעת תומר ירושלמי, ושגרם לנו נזק אדיר בכל העולם (החקירה לא העלתה שום אונס, והסרט היה מבושל משני תאריכים שונים). כי הבעיה שנוצרה היא זו: אם אדם מן הברנז'ה כמו עלמה זק חלילה יחרוג מתיבת התהודה המשקרת לו 24/7 שישראל היא זו שמחשילה את עסקת החטופים, ולא שחמאס דורש בתמורה את הזכות המגובה בערבות בינלאומית לרצוח אותנו גם בעתיד, אז כל הזהות הבנויה על שינאת האחר שהתקשורת קימבנה לחלק גדול מהאליטה הישראלית במסגרת כת רק-לא-ביבי המטורללת, עשויה להתמוטט. ולכן מה שקרה הוא שבמילייה החברתי של הברנז'ה הרבה יותר כיף להיות פסימי, מלדעת את האמת שהיתה עושה אותך אופטימי. כי עדיף להיות פסימי מלאבד בבת אחת את כל האוריינטציה בעולם. אבל רק בטווח הקצר. כי בטווח הארוך לבלוע כל כך הרבה רעל ולחיות בניתוק כל כך עמוק מכל מה שבריא במציאות, זה לא טוב לנשמה. והנה עוד סיבה לאופטימיות, עלמה. הרוב מבין את כל זה. והרייטינג של קושמרו צונח. כי אנשים שצופים בדייסה המורעלת הזאת שהיא תמונת העתק של הרבה מתעמולת החמאס, בסוף מואסים בה. ולו בגלל שהם רוצים גם לדעת מה באמת קורה. .
1:08

עלמה זק אהובה עלי מאד. פעם אפילו היינו די קרובים. היא מצחיקה, היא חכמה, היא יפה, והיא נשית בכל המובנים הטובים של המילה - היום כאז. אין לי מושג אם היא מדברת איתי או לא - זה לא מסוג הדברים שאני בודק ובברנז'ה שבה פעם עבדתי הדעות שלי לא מאד פופולריות. והטלפון שלה שהיה לי כבר לא בתוקף, או שאולי אני חסום. אין לי מושג. כי אחרת הייתי שולח לה את זה בווטסאפ. ממש הצטערתי לראות בראיון שעלמה נתנה בפודקסט של יוסי מרשק, שהיא כל כך מדוכדכת ופסימית, למרות שאפילו הדיכדוך שלה מלא חן. אבל גם לא ממש התפלאתי. כי מי שלא מתעניין באופן אקטיבי במה שקורה, אלא ניזון מבאר הרעל הירקרק שנקרא אצלנו "תקשורת", מאיפה יידע שהמלחמה הזאת היתה עד כה המוצלחת בתולדות ישראל, ושמצבה הגיאו פוליטי של המדינה במזה"ת מעולם לא היה טוב יותר. (הנה האלוף יעקב עמידרור אומר את זה בפודקסט של הארץ). מאיפה שיידע שהכלכלה הישראלית מפגינה ביצועים שאיש לא שיער גם אחרי שנתיים של מלחמה? זאת ועוד. אדם שניזון מעלמא דשיקרא של ערוצי התרעלה ועיתוני ההבל חושב שאלה שלקחו ממנו את הכוח הפוליטי, שופטים ויועמ"שים פקידים חצופים, וגנרלים מורדים, הם אלה ש"מגינים על הדמוקרטיה" בזמן שנבחרי הציבור הם אוייבי הדמוקרטיה הזקוקים ל"שומרי סף" שיגנו עלינו מפניהם, כי אנחנו לא מפיק בגורים לדאוג לעצמנו, ואם אנחנו ימנים או מזרחים אנחנו פשוט "מצביעים בניגוד לאינטרסים שלנו", למרות שהתברר בדיעבד שבכל סוגיה חשובה הציבור המסורתי והימיני צדק, והשמאל החולם על מזרח תיכון אחר טעה. וגם בכלכלה זה מה שהתברר. אדם מהברנז'ה של עלמה, שחי בתוך הבועה הזאת גם חושב שהרפורמה המשפטית המינורית של יריב לוין, שנועדה להחזיר לישראל קצת מן הדמוקרטיה שגזלו ממנה משפטנים, היא מזימה בדרך לכפיית מדינת הלכה דיקטטורית של פרזיטים, בבונים, אידיוטים וחברי כת. כי מאיפה שאדם מן השורה ינחש שפרופ' יניב רוזנאי פשוט עובד עליו, ושעיתון הארץ משקר וסוגר תורים של כל מי שחושף את השקרים, וש"חדשות" 12 שומרים על הגבינה שלהם כל ידי שידור תעמולה והשתקה של ביקורת? אדם מן היישוב, ובוודאי שמן הברנז'ה, למד מ"עיתונות" שהוא שערוץ 14 זה "תעמולה", ואת זה לימדו אותו כדי שהוא לא יקשיב למה שנאמר שם, ויגלה חלילה שערוציי התרעלה משקרים לו בפנים בנושאים הכי קריטיים, ואפילו עוד לא גילו לא שעלילת הדם שמכרו לו על "אונס בשדה תימן" היא שקר שבושל תחת האלופה יפעת תומר ירושלמי, ושגרם לנו נזק אדיר בכל העולם (החקירה לא העלתה שום אונס, והסרט היה מבושל משני תאריכים שונים). כי הבעיה שנוצרה היא זו: אם אדם מן הברנז'ה כמו עלמה זק חלילה יחרוג מתיבת התהודה המשקרת לו 24/7 שישראל היא זו שמחשילה את עסקת החטופים, ולא שחמאס דורש בתמורה את הזכות המגובה בערבות בינלאומית לרצוח אותנו גם בעתיד, אז כל הזהות הבנויה על שינאת האחר שהתקשורת קימבנה לחלק גדול מהאליטה הישראלית במסגרת כת רק-לא-ביבי המטורללת, עשויה להתמוטט. ולכן מה שקרה הוא שבמילייה החברתי של הברנז'ה הרבה יותר כיף להיות פסימי, מלדעת את האמת שהיתה עושה אותך אופטימי. כי עדיף להיות פסימי מלאבד בבת אחת את כל האוריינטציה בעולם. אבל רק בטווח הקצר. כי בטווח הארוך לבלוע כל כך הרבה רעל ולחיות בניתוק כל כך עמוק מכל מה שבריא במציאות, זה לא טוב לנשמה. והנה עוד סיבה לאופטימיות, עלמה. הרוב מבין את כל זה. והרייטינג של קושמרו צונח. כי אנשים שצופים בדייסה המורעלת הזאת שהיא תמונת העתק של הרבה מתעמולת החמאס, בסוף מואסים בה. ולו בגלל שהם רוצים גם לדעת מה באמת קורה. .

Gadi Taub שומר סף

23,670 Aufrufe • vor 11 Monaten

סיכום עדותו של אמיר ברקן — סמנכ"ל הכלכלה במשרד ראש הממשלה (הסיכום המצולם בסוף הציוץ); עדותו של ברקן, איש מקצוע מזה כ-20 שנה במשרד רה"מ תחת 5 ר"מ, שאין חולק על מקצועיותו, ענייניותו ויושרו, היה במקור עד תביעה, אולם התביעה, רק לאחר 4 שנים בהם נאסר על ההגנה לפנות אליו, הודיעה שהיא מוותרת על עדותו, והיום הוא העיד מטעם ההגנה. עדותו של ברקן, גם בעת שהוכרז כעד תביעה וגם היום, נועדה לשפוך אור על השאלה: בעקבות פנייה או הוראה של מי קיים מנכ"ל משרד רה"מ דאז הראל לוקר שיחת ועידה בהשתתפות בכירי משרד התקשורת ומשרד רה"מ, כדי לבדוק מדוע משרד התקשורת אינו פועל בהתאם לחוק ונמנע מהצעד הטכני של התנעת תהליך מיזוג בזק יס, כלומר מעביר את הפנייה לגורם הרגולטורי המוסמך - המועצה לכבלים ולוויין. לשיטת כתב האישום, פעל לוקר בעקבות הנחייה שקיבל מראש הממשלה לקדם את ביטול ההפרדה המבנית, בעוד עדי התביעה לוקר ורון אילון (מנכ"ל יס), העידו שברקן הוא זה שפנה ללוקר בעקבות פנייתו האישית של רון אילון, שהיה מנהלו במשרד האוצר בשנות ה-90, וסיפר לו כי מנכ"ל משרד התקשורת ברגר נמנע בניגוד לחוק מהעברת הפנייה לרגולטור, מועצת הכבלים והלוויין, מפני שהוא מבקש לכפות על בזק הסכמה לרפורמת השוק הסיטונאי בתמורה לכך. בסיכום המצולם תוכלו לשמוע את כל השתלשלות העניינים, אבל אלו הן השורות התחתונות: 1. ברקן מעולם לא דיבר עם נתניהו "אחד על אחד", לא בעניין בזק ולא בשום נושא אחר. 2. רון אילון פנה אליו וסיפר לו על התנהלותו הבריונית שמונעת מבזק ומיס לעמוד בתחרות מול הוט, שעליה לא חלו מגבלות ההפרדה המבנית, והדבר "הדליק לו נורה אדומה" שיש כאן עניין שצריך לברר, והוא היה זה שעירב את לוקר. נזכיר, שלוקר העיד שנתניהו כלל לא היה מודע לכל ההתנהלות. 3. בניגוד לאופן בו הציג זאת הרן לבאות, הצעתו לערוך את חווה"ד הכלכלית שנדרשה אם משרד התקשורת לא יעשה זאת, הייתה הצעת עזרה במטרה להסיר חסמים, כפי שקורה כעניין שבשגרה במצבים דומים, ובשום מצב לא אפשרי שאמר כי אחרת "הם" (אנשי משרד רה"מ) יאשרו את ביטול ההפרדה המבנית, שהרי הדבר אינו בסמכותם וגם לא בסמכות משרד התקשורת, אלא בסמכות מועצת הכבלים והלוויין. ברקן הסביר שהתנגד לכריכת ביטול ההפרדה המבנית בהסכמה לרפורמת השוק הסיטונאי, משום שהוא מתנגד לכריכה בין דברים, בדיוק כפי שהתנגד לתוכניתו של פילבר לכרוך בין ביטול ההפרדה המבנית להשקעות של בזק (וגם הוט בתמורה להקלה רגולטורית אחרת) בפרישת הסיבים האופטיים, למרות שפילבר ראה בכך מטרת על. ברקן הבהיר שלא הייתה לו התנגדות לביטול ההפרדה המבנית, כל עוד נעשה הדבר בהתאם לתנאים, אלא רק לכריכה, ומבחינתו כל עניין אמור היה לעמוד בפני עצמו. ברקן נחקר קלות גם בעניין טאטא ההזוי, ומעדותו עלה פעם נוספת חוסר העניין הגמור שגילו במיזם נתניהו ואנשיו, בניגוד גמור לנטען בכתב האישום בתיק 1000. בסיכום המצולם תוכלו לשמוע את מלוא הפרטים שעלו בעדותו של ברקן, אולם אלו הם עיקרי הדברים, ואלמלא התעקשה תירוש כדרכה לבלבל את המוח ללא שום תכלית או תוחלת, הייתה עדותו של ברקן מסתיימת שעות קודם לכן. בשורה התחתונה: הדחיפה לעסקת בזק-יס לא הגיעה מנתניהו, שבכלל לא היה מודע לה, אלא מבקשה אישית של רון אילון, על סמך היכרות ותיקה, לסייע ליס מול התנהלותו הבריונית והלא חוקית של מנכ"ל משרד התקשורת דאז ברגר, פנייה שעלתה מברקן למנכ"ל משרדו לוקר, ומשם התגלגלה בצנרת הרגילה. גם סיפור "ההתנעה" נסגר היום סופית בעדותו הפוזיטיבית של מי שבאמת יזם את הבירור והטיפול בעניין. אז הנה, ב-5 דקות כמו שברקן לא נדרש למסור לחוקרים את הטלפון הנייד שלו אלא רק לתת להם לעיין בו, סיכום עדותו של סמנכ"ל כלכלה במשרד רה"מ מר אמיר ברקן:
17:25

סיכום עדותו של אמיר ברקן — סמנכ"ל הכלכלה במשרד ראש הממשלה (הסיכום המצולם בסוף הציוץ); עדותו של ברקן, איש מקצוע מזה כ-20 שנה במשרד רה"מ תחת 5 ר"מ, שאין חולק על מקצועיותו, ענייניותו ויושרו, היה במקור עד תביעה, אולם התביעה, רק לאחר 4 שנים בהם נאסר על ההגנה לפנות אליו, הודיעה שהיא מוותרת על עדותו, והיום הוא העיד מטעם ההגנה. עדותו של ברקן, גם בעת שהוכרז כעד תביעה וגם היום, נועדה לשפוך אור על השאלה: בעקבות פנייה או הוראה של מי קיים מנכ"ל משרד רה"מ דאז הראל לוקר שיחת ועידה בהשתתפות בכירי משרד התקשורת ומשרד רה"מ, כדי לבדוק מדוע משרד התקשורת אינו פועל בהתאם לחוק ונמנע מהצעד הטכני של התנעת תהליך מיזוג בזק יס, כלומר מעביר את הפנייה לגורם הרגולטורי המוסמך - המועצה לכבלים ולוויין. לשיטת כתב האישום, פעל לוקר בעקבות הנחייה שקיבל מראש הממשלה לקדם את ביטול ההפרדה המבנית, בעוד עדי התביעה לוקר ורון אילון (מנכ"ל יס), העידו שברקן הוא זה שפנה ללוקר בעקבות פנייתו האישית של רון אילון, שהיה מנהלו במשרד האוצר בשנות ה-90, וסיפר לו כי מנכ"ל משרד התקשורת ברגר נמנע בניגוד לחוק מהעברת הפנייה לרגולטור, מועצת הכבלים והלוויין, מפני שהוא מבקש לכפות על בזק הסכמה לרפורמת השוק הסיטונאי בתמורה לכך. בסיכום המצולם תוכלו לשמוע את כל השתלשלות העניינים, אבל אלו הן השורות התחתונות: 1. ברקן מעולם לא דיבר עם נתניהו "אחד על אחד", לא בעניין בזק ולא בשום נושא אחר. 2. רון אילון פנה אליו וסיפר לו על התנהלותו הבריונית שמונעת מבזק ומיס לעמוד בתחרות מול הוט, שעליה לא חלו מגבלות ההפרדה המבנית, והדבר "הדליק לו נורה אדומה" שיש כאן עניין שצריך לברר, והוא היה זה שעירב את לוקר. נזכיר, שלוקר העיד שנתניהו כלל לא היה מודע לכל ההתנהלות. 3. בניגוד לאופן בו הציג זאת הרן לבאות, הצעתו לערוך את חווה"ד הכלכלית שנדרשה אם משרד התקשורת לא יעשה זאת, הייתה הצעת עזרה במטרה להסיר חסמים, כפי שקורה כעניין שבשגרה במצבים דומים, ובשום מצב לא אפשרי שאמר כי אחרת "הם" (אנשי משרד רה"מ) יאשרו את ביטול ההפרדה המבנית, שהרי הדבר אינו בסמכותם וגם לא בסמכות משרד התקשורת, אלא בסמכות מועצת הכבלים והלוויין. ברקן הסביר שהתנגד לכריכת ביטול ההפרדה המבנית בהסכמה לרפורמת השוק הסיטונאי, משום שהוא מתנגד לכריכה בין דברים, בדיוק כפי שהתנגד לתוכניתו של פילבר לכרוך בין ביטול ההפרדה המבנית להשקעות של בזק (וגם הוט בתמורה להקלה רגולטורית אחרת) בפרישת הסיבים האופטיים, למרות שפילבר ראה בכך מטרת על. ברקן הבהיר שלא הייתה לו התנגדות לביטול ההפרדה המבנית, כל עוד נעשה הדבר בהתאם לתנאים, אלא רק לכריכה, ומבחינתו כל עניין אמור היה לעמוד בפני עצמו. ברקן נחקר קלות גם בעניין טאטא ההזוי, ומעדותו עלה פעם נוספת חוסר העניין הגמור שגילו במיזם נתניהו ואנשיו, בניגוד גמור לנטען בכתב האישום בתיק 1000. בסיכום המצולם תוכלו לשמוע את מלוא הפרטים שעלו בעדותו של ברקן, אולם אלו הם עיקרי הדברים, ואלמלא התעקשה תירוש כדרכה לבלבל את המוח ללא שום תכלית או תוחלת, הייתה עדותו של ברקן מסתיימת שעות קודם לכן. בשורה התחתונה: הדחיפה לעסקת בזק-יס לא הגיעה מנתניהו, שבכלל לא היה מודע לה, אלא מבקשה אישית של רון אילון, על סמך היכרות ותיקה, לסייע ליס מול התנהלותו הבריונית והלא חוקית של מנכ"ל משרד התקשורת דאז ברגר, פנייה שעלתה מברקן למנכ"ל משרדו לוקר, ומשם התגלגלה בצנרת הרגילה. גם סיפור "ההתנעה" נסגר היום סופית בעדותו הפוזיטיבית של מי שבאמת יזם את הבירור והטיפול בעניין. אז הנה, ב-5 דקות כמו שברקן לא נדרש למסור לחוקרים את הטלפון הנייד שלו אלא רק לתת להם לעיין בו, סיכום עדותו של סמנכ"ל כלכלה במשרד רה"מ מר אמיר ברקן:

עידו שיפוני

18,949 Aufrufe • vor 1 Monat

שש שעות הייתי אתמול ברפיח עם גדוד 932 של הנח"ל. כמה תובנות דעות ואמירות: 1)תודה. זה לפני הכל. ראיתי את החיילים, ראיתי את המפקדים, דיברתי איתם. כבר 9 חודשים הם בעזה. בסוף הם שם כדי שאני ואתם נוכל לחיות פה בשקט מירבי. זה לא מובן מאליו. 2) רפיח שאני ראיתי בזמן הקצר שהייתי במחנה הפליטים שבורה ובכלל מציר פילדלפי ופנימה – הרוסה לחלוטין. אין שום סיכוי לשקם את זה בשנים הקרובות, ייקח לפחות עשור מסיום המלחמה ומי יודע מתי זה יקרה. 3) תנאי החיילים – גרועים. חיים ליטרלי בזבל. אני כותב את זה כי זה לא מדובר בכלל. אני אתאר לכם רגע מבנים שבהם נמצאים חיילים: מבנים הרוסים שבעבר שימשו משפחות עזתיות שנמלטו, המבנים בעצמם הרוסים, מסביבם הרס טוטאלי. החיילים עצמם ישנים על מזרונים ארעיים על הרצפה כמובן, החדרים מלוכלכים, בכניסות נערמת אשפה של הכוחות שהופכים למפגע תברואתי נוראי ומי שנהנה מזה זה רק החתולים המכוערים שהסתובבו שם, כלבים נטושים, זבובים ועוד. אין כמובן ביוב ואת הצרכים עושים בשקיות ובקבוקים. וחם מאוד שם ולחיילים יש בקושי מאווררים. זה מתכון לאסון. ברור שלהיות קרבי זה לא תענוג ולא בית מלון, אבל לחיות ככה אפשר כמה ימים לכל היותר, לא מעבר. בפועל, חיים ככה כמה שבועות ואין צפי לשינוי. אני חושב שהצבא לא ער לזה בכלל. 4) פילדלפי – העבודות של ישראל שם בעיצומן. המון כלי עבודה, דחפורים, טרקטורים. השקעה של מיליונים להערכתי והרושם שלי הוא שמשקיעים שם משאבים רבים 5)לחיילים נשבר מהיחס. תחשבו שיש חיילים שעמדו להשתחרר היום ופתאום באו ואמרו להם – "אתם תשארים פה עוד 4 חודשים כי הממשלה האריכה לכם היום את השירות". זה בדיוק מה שקרה להם. ילדים שכבר 9 חודשים בשיט של עזה, בלחימה ובתת התנאים האלה, פתאום מאריכים להם את השירות משום מקום. יש להם תחושה שרואים בהם כח עבודה שאפשר לבזבז. מגיע להם יותר. מה שכן, הם חזרו ואמרו שכל פעם שהם חוזרים הביתה, הם לא מבינים על מה אנחנו רבים פה. פגשתי דתיים, חילונים, חב"דניק אחד שעלה מצרפת. באמת שמגיע להם הכל. זה דור שלא ידענו כמותו, דור שנלחם כמו שאף דור אחר לא נלחם, במשך כ"כ הרבה זמן, מול אוייב חסר רחמים. אין מופרע יותר מלחשוב שהם בחרא של רפיח סובלים, נלחמים, מגינים ומאויימים כל רגע מטיל נ"ט שיגמור את חייהם בזמן שבישיבות של בני ברק יושבים במזגן בני גילם ולומדים דף גמרא. לא הגיוני. 6)מפקד – כל הזמן התלווינו למג"ד 932 סא"ל דותן מלול. הוא מתפלל שהבן שלו לא יצטרך להילחם גם בעזה. הוא לא דתי. לא היה דתי, גם לא יהיה. חילוני מעפולה שעבר לראשון לציון. אבא לפני הכל, ומפקד. עשה רושם חיובי מאוד, חדור מוטיבציה גם אחרי מלחמה כ"כ ארוכה. יש לו ילד נדמה לי בן 4, רואה את אבא שלו בא ליומיים והולך לעזה לחודשיים. הילד מבולבל. דותן ורבים אחרים מקריבים הרבה מחיי המשפחה שלהם ומסכנים את חייהם. ספציפית חטיבת הנח"ל ספגה אבידות רבות, כי היא בחזית המלחמה בעזה. מלול אומר מפורשות: "אני פה כדי שבת"א ישבו בבתי קפה ויצפו ברוקדים עם כוכבים". הוא מתחנן שנמשיך בשגרה. יש על מי לסמוך. 7) מצרים – מהצד השני של הגבול הם רואים הכל, וגם ראו הכל. ראו את כל ההברחות, ראו את ההתחמשות, והם גם רואים אותנו עכשיו במצלמות. אנחנו צריכים אותם והם צריכים אותנו. 8) פלסטינים – ראינו שניים, במצב שאני לא יכול לפרט בגלל ב"מ אבל בגדול לא קיימים שם. אין. רק חיילים ומבנים הרוסים ושבורים. במבנה של אונר"א תרופות פזורים על הרצפה, וזבל. פלסטיני שמסתובב באיזור מיד מופלל ולרוב מחוסל. אני לא רואה מצב שיחזרו לחיים שם בעתיד הנראה לעין. בדרך חזרה ראינו את משאיות הסיוע נכנסות. המשאיות שאני ראיתי עם זגוגיות מנופצות. 9) לאן כל זה הולך? אין לי מושג. אני לא בטוח שלמישהו יש מושג. אל"ם ניסים חזן שפגשתי מוכן להישאר שם גם עוד שש שנים בעזה. מה נעשה עכשיו שש שנים בעזה? עם איזה כוחות? עם איזה כסף? מה המחיר של זה? האם אנחנו באמת צופים שגם בעוד שש שנים נישאר בעזה עם כוחות ובלי החטופים? האם נגזר עלינו חיי נצח של מלחמה בתוך עזה? האם ראש הממשלה הזה שמוביל את המערכה שם את האינטרס של המדינה לפני האינטרסים האישיים שלו? יש לי תשובות, אבל בלחימה בתוך רפיח זה לא חשוב. אני רק מקווה שכאשר מתקבלות ההחלטות, חושבים קודם כל על החטופים, על ביטחון המדינה, על אזרחיה ועל חייליה ולא על דברים אחרים. ואפרופו אל"ם חזן. קיבלתי ים תגובות על הראיון המאולתר איתו בין ההריסות על הירי בבית של פסי בקיבוץ בארי. אני נזהר מאוד מאוד מלדון אותו. אירוע ה-7 באוקטובר בבארי בוודאי מחייב דיון ציבורי, מחייב העלאת האירועים, תחקורם, פרסומים וחייבים למשפחות תשובות חד משמעיות וברורות אבל הקטן מתקשה מאוד לשפוט את חזן. הגיע מהבית, סיכן את חייו, אולי טעה בענק ואולי הציל חיים. אני לא יודע איך ואם בכלל אפשר לשפוט ואני בספק אם אי פעם נדע מה היה שם. 10) אני העיתונאי ה-454,365,219 שנכנס לרצועה אבל זוכר שאני רואה רק מה שצה"ל רצה להראות לי. אין לי שמץ של מושג מה קורה בגזרות אחרות, מה קורה מעבר לרחובות שהייתי בהם. אין לי שום יכולת לדעת ואי אפשר לעשות עבודה עיתונאית אמיתית בלי לדבר עם החיילים אבל גם עם הצד השני, וזה בעיה. התחושה שלי היא שבגלל המגבלות האלה, העיתונות בארץ מתקשה לתת לציבור תמונת מצב אמיתית ולרוב מוכרים את מה שדובר צה"ל רוצה. התפקיד שלנו זה לעשות עיתונות, גם במצב של מלחמה. הלקח המרכזי שלי מהשבעה באוקטובר הוא כל הזמן לאתגר את הצבא, לבקר אותו, לשאול שאלות ולא להסתפק בתמונות הגו פרו של הכלב של עוקץ ולמחוא כפיים. אחרת, אנחנו חוטאים לציבור, מוכרים להם אשליות שלצערנו מתפוצצות אל מול המציאות.
0:27

שש שעות הייתי אתמול ברפיח עם גדוד 932 של הנח"ל. כמה תובנות דעות ואמירות: 1)תודה. זה לפני הכל. ראיתי את החיילים, ראיתי את המפקדים, דיברתי איתם. כבר 9 חודשים הם בעזה. בסוף הם שם כדי שאני ואתם נוכל לחיות פה בשקט מירבי. זה לא מובן מאליו. 2) רפיח שאני ראיתי בזמן הקצר שהייתי במחנה הפליטים שבורה ובכלל מציר פילדלפי ופנימה – הרוסה לחלוטין. אין שום סיכוי לשקם את זה בשנים הקרובות, ייקח לפחות עשור מסיום המלחמה ומי יודע מתי זה יקרה. 3) תנאי החיילים – גרועים. חיים ליטרלי בזבל. אני כותב את זה כי זה לא מדובר בכלל. אני אתאר לכם רגע מבנים שבהם נמצאים חיילים: מבנים הרוסים שבעבר שימשו משפחות עזתיות שנמלטו, המבנים בעצמם הרוסים, מסביבם הרס טוטאלי. החיילים עצמם ישנים על מזרונים ארעיים על הרצפה כמובן, החדרים מלוכלכים, בכניסות נערמת אשפה של הכוחות שהופכים למפגע תברואתי נוראי ומי שנהנה מזה זה רק החתולים המכוערים שהסתובבו שם, כלבים נטושים, זבובים ועוד. אין כמובן ביוב ואת הצרכים עושים בשקיות ובקבוקים. וחם מאוד שם ולחיילים יש בקושי מאווררים. זה מתכון לאסון. ברור שלהיות קרבי זה לא תענוג ולא בית מלון, אבל לחיות ככה אפשר כמה ימים לכל היותר, לא מעבר. בפועל, חיים ככה כמה שבועות ואין צפי לשינוי. אני חושב שהצבא לא ער לזה בכלל. 4) פילדלפי – העבודות של ישראל שם בעיצומן. המון כלי עבודה, דחפורים, טרקטורים. השקעה של מיליונים להערכתי והרושם שלי הוא שמשקיעים שם משאבים רבים 5)לחיילים נשבר מהיחס. תחשבו שיש חיילים שעמדו להשתחרר היום ופתאום באו ואמרו להם – "אתם תשארים פה עוד 4 חודשים כי הממשלה האריכה לכם היום את השירות". זה בדיוק מה שקרה להם. ילדים שכבר 9 חודשים בשיט של עזה, בלחימה ובתת התנאים האלה, פתאום מאריכים להם את השירות משום מקום. יש להם תחושה שרואים בהם כח עבודה שאפשר לבזבז. מגיע להם יותר. מה שכן, הם חזרו ואמרו שכל פעם שהם חוזרים הביתה, הם לא מבינים על מה אנחנו רבים פה. פגשתי דתיים, חילונים, חב"דניק אחד שעלה מצרפת. באמת שמגיע להם הכל. זה דור שלא ידענו כמותו, דור שנלחם כמו שאף דור אחר לא נלחם, במשך כ"כ הרבה זמן, מול אוייב חסר רחמים. אין מופרע יותר מלחשוב שהם בחרא של רפיח סובלים, נלחמים, מגינים ומאויימים כל רגע מטיל נ"ט שיגמור את חייהם בזמן שבישיבות של בני ברק יושבים במזגן בני גילם ולומדים דף גמרא. לא הגיוני. 6)מפקד – כל הזמן התלווינו למג"ד 932 סא"ל דותן מלול. הוא מתפלל שהבן שלו לא יצטרך להילחם גם בעזה. הוא לא דתי. לא היה דתי, גם לא יהיה. חילוני מעפולה שעבר לראשון לציון. אבא לפני הכל, ומפקד. עשה רושם חיובי מאוד, חדור מוטיבציה גם אחרי מלחמה כ"כ ארוכה. יש לו ילד נדמה לי בן 4, רואה את אבא שלו בא ליומיים והולך לעזה לחודשיים. הילד מבולבל. דותן ורבים אחרים מקריבים הרבה מחיי המשפחה שלהם ומסכנים את חייהם. ספציפית חטיבת הנח"ל ספגה אבידות רבות, כי היא בחזית המלחמה בעזה. מלול אומר מפורשות: "אני פה כדי שבת"א ישבו בבתי קפה ויצפו ברוקדים עם כוכבים". הוא מתחנן שנמשיך בשגרה. יש על מי לסמוך. 7) מצרים – מהצד השני של הגבול הם רואים הכל, וגם ראו הכל. ראו את כל ההברחות, ראו את ההתחמשות, והם גם רואים אותנו עכשיו במצלמות. אנחנו צריכים אותם והם צריכים אותנו. 8) פלסטינים – ראינו שניים, במצב שאני לא יכול לפרט בגלל ב"מ אבל בגדול לא קיימים שם. אין. רק חיילים ומבנים הרוסים ושבורים. במבנה של אונר"א תרופות פזורים על הרצפה, וזבל. פלסטיני שמסתובב באיזור מיד מופלל ולרוב מחוסל. אני לא רואה מצב שיחזרו לחיים שם בעתיד הנראה לעין. בדרך חזרה ראינו את משאיות הסיוע נכנסות. המשאיות שאני ראיתי עם זגוגיות מנופצות. 9) לאן כל זה הולך? אין לי מושג. אני לא בטוח שלמישהו יש מושג. אל"ם ניסים חזן שפגשתי מוכן להישאר שם גם עוד שש שנים בעזה. מה נעשה עכשיו שש שנים בעזה? עם איזה כוחות? עם איזה כסף? מה המחיר של זה? האם אנחנו באמת צופים שגם בעוד שש שנים נישאר בעזה עם כוחות ובלי החטופים? האם נגזר עלינו חיי נצח של מלחמה בתוך עזה? האם ראש הממשלה הזה שמוביל את המערכה שם את האינטרס של המדינה לפני האינטרסים האישיים שלו? יש לי תשובות, אבל בלחימה בתוך רפיח זה לא חשוב. אני רק מקווה שכאשר מתקבלות ההחלטות, חושבים קודם כל על החטופים, על ביטחון המדינה, על אזרחיה ועל חייליה ולא על דברים אחרים. ואפרופו אל"ם חזן. קיבלתי ים תגובות על הראיון המאולתר איתו בין ההריסות על הירי בבית של פסי בקיבוץ בארי. אני נזהר מאוד מאוד מלדון אותו. אירוע ה-7 באוקטובר בבארי בוודאי מחייב דיון ציבורי, מחייב העלאת האירועים, תחקורם, פרסומים וחייבים למשפחות תשובות חד משמעיות וברורות אבל הקטן מתקשה מאוד לשפוט את חזן. הגיע מהבית, סיכן את חייו, אולי טעה בענק ואולי הציל חיים. אני לא יודע איך ואם בכלל אפשר לשפוט ואני בספק אם אי פעם נדע מה היה שם. 10) אני העיתונאי ה-454,365,219 שנכנס לרצועה אבל זוכר שאני רואה רק מה שצה"ל רצה להראות לי. אין לי שמץ של מושג מה קורה בגזרות אחרות, מה קורה מעבר לרחובות שהייתי בהם. אין לי שום יכולת לדעת ואי אפשר לעשות עבודה עיתונאית אמיתית בלי לדבר עם החיילים אבל גם עם הצד השני, וזה בעיה. התחושה שלי היא שבגלל המגבלות האלה, העיתונות בארץ מתקשה לתת לציבור תמונת מצב אמיתית ולרוב מוכרים את מה שדובר צה"ל רוצה. התפקיד שלנו זה לעשות עיתונות, גם במצב של מלחמה. הלקח המרכזי שלי מהשבעה באוקטובר הוא כל הזמן לאתגר את הצבא, לבקר אותו, לשאול שאלות ולא להסתפק בתמונות הגו פרו של הכלב של עוקץ ולמחוא כפיים. אחרת, אנחנו חוטאים לציבור, מוכרים להם אשליות שלצערנו מתפוצצות אל מול המציאות.

Josh Breiner

190,330 Aufrufe • vor 2 Jahren