Video yükleniyor...

Video Yüklenemedi

Bu video yüklenirken bir sorun oluştu. Bu geçici bir ağ sorunundan kaynaklanıyor olabilir veya video kullanılamıyor olabilir.

Ana Sayfaya Dön

תראו את התיאורים האלו של העצורים בחשד להצתת הפחים ומה אמרו עליהם הסוהרים ועצורים אחרים: "הנה, הבאנו לכם קפלניסט, תעשו איתו מה שאתם רוצים". "הבאנו לכם קפלניסט, תסתדרו איתו". "אה, זה המדליקים, אתם אלה שתומכי חמאס". מבחינת נתניהו זו הוכחה להצלחה של בן גביר.

Gil Feldman

17,927 subscribers

17,069 görüntüleme • 9 ay önce •via X (Twitter)

Anya Rossi• Live Now

Private livecam show

0 Yorum

Yorum bulunmuyor

Orijinal gönderinin yorumları burada görünecek

Benzer Videolar

במסגרת ״תמונת המראה״ עכשיו מפיצים כל השופרות את הטיעון המיתמם ״מה הטענות שלכם נגד מרדכי דוד, תראו מה עשיתם לטלי גוטליב והילדה האוטוסיטית שלה!!!!״ ובמציאות: ב20.2.23, (יום שיבוש ראשון) כ-5 צעירים התיישבו מול הדלת של גוטליב. הנה התיעוד וזה התמלול של האירוע: גוטליב: “אין לי בעיה, אתם יכולים להיכנס אליי הביתה… אני עם כותונת אז תשמרו לי על הפרטיות, סליחה” מפגין: “אין בעיה. אני מצלם רק את פנייך, לא את גופך” גוטליב: “זה בסדר. אני מבקשת כי זה חשוף. יש לי רק דבר אחד לבקש מכם. יש לי ילדה אוטיסטית בתפקוד מאוד נמוך, זה ידוע. אני מוציאה אותה למסגרת ב-7:35. אני משאירה לכם את הדלת פתוחה, אתם יכולים לעשות מה שאתם רוצים. רק אל תבהילו אותה, כי בשבילה זה יכול להרוס לה התקדמות…” המפגינים: “זה ברור” מפגינה: “אנחנו בעדה” מפגין: “יש מישהו שיכול להוציא אותה למסגרת? גוטליב: “אין לי מישהו, אני גרה לבד. אז רק כשאני יוצאת בשעה 7:35 או 7:37 תהיו בשקט. אתם יכולים להישאר כאן, אין לי בעיה, זו זכותכם להפגין, רק תכבדו אותה” כל המפגינים: “ברור”. >2

במסגרת ״תמונת המראה״ עכשיו מפיצים כל השופרות את הטיעון המיתמם ״מה הטענות שלכם נגד מרדכי דוד, תראו מה עשיתם לטלי גוטליב והילדה האוטוסיטית שלה!!!!״ ובמציאות: ב20.2.23, (יום שיבוש ראשון) כ-5 צעירים התיישבו מול הדלת של גוטליב. הנה התיעוד וזה התמלול של האירוע: גוטליב: “אין לי בעיה, אתם יכולים להיכנס אליי הביתה… אני עם כותונת אז תשמרו לי על הפרטיות, סליחה” מפגין: “אין בעיה. אני מצלם רק את פנייך, לא את גופך” גוטליב: “זה בסדר. אני מבקשת כי זה חשוף. יש לי רק דבר אחד לבקש מכם. יש לי ילדה אוטיסטית בתפקוד מאוד נמוך, זה ידוע. אני מוציאה אותה למסגרת ב-7:35. אני משאירה לכם את הדלת פתוחה, אתם יכולים לעשות מה שאתם רוצים. רק אל תבהילו אותה, כי בשבילה זה יכול להרוס לה התקדמות…” המפגינים: “זה ברור” מפגינה: “אנחנו בעדה” מפגין: “יש מישהו שיכול להוציא אותה למסגרת? גוטליב: “אין לי מישהו, אני גרה לבד. אז רק כשאני יוצאת בשעה 7:35 או 7:37 תהיו בשקט. אתם יכולים להישאר כאן, אין לי בעיה, זו זכותכם להפגין, רק תכבדו אותה” כל המפגינים: “ברור”. >2

Restart Israel

10,964 görüntüleme • 6 ay önce

הראיון של קצין אגף החקירות של מחוז ת"א נצ"מ זיו שגיב אמור להיות מוגש כראיה מרכזית באירוע של הפיכת משטרת ישראל למשטרת בן גביר. בגדול התביישתי בישביל נצ"מ שגיב, שמגיע לאולפן של חדשות 12 בישביל להסביר שהאירוע שבו כתב חדשות 13 אביעד גליקמן נתקל בעובדת לשכת בן גביר ועוזרת של שרה נתניהו, אירוע מינורי ושולי ביותר, זוטי זוטות והופך אותו, לא להאמין, ל"תקיפה חבלנית". למעשה, שגיב אומר מפורשות שגליקמן עומד להיחקר על תקיפה הגורמת חבלה של ממש. עכשיו גליקמן אפילו עוד לא נחקר. הוא עוד לא חשוד באמת. יש חקירה נגדו, אבל המשטרה שולחת לאולפנים ניצב משנה כדי להסביר למה חייבים לחקור את גליקמן. זה מעט דמגוגי, אבל בחיאת, אתם יושבים על 167 מקרי רצח, רק 17% מתוכם מפוענחים. אבל לנצ"מ יש זמן לא רק להתעסק באירוע שולי כמו גליקמן שמנסה להידחף ולצלם את שרה נתניהו, אלא גם להגיע לאולפנים. מדהים איך המשטרה גורמת חבלה של ממש באמון הציבור במשטרה. האם אי פעם זה ייחקר? הראיון ובכלל התנהלות המשטרה בימים האחרונים הם ראיות זהב לקריסת המשטרה. המשטרה מתאבדת על החקירה הזאת באופן שקשה לי להסביר. לא רק שהיא מפיצה את תמונת החבלה לכאורה של המתלוננת (אגב, נראית חבלה מגה קשה, לעומת זאת מיד אחרי שגליקמן פוגע בה, היא לא נראית סובלת במיוחד, לא צועקת, לא עושה מהומה, לא תוספת את הגב או משהו והיא אפילו מתראיינת מיד אחר כך, אתמהה) עוד בטרם החקירה, היא מפיצה הודעות, שולחת נציגים לתקשורת, הכל בישביל לחקור את גליקמן, ובמקרה המתלוננת עובדת בלשכת בן גביר. מה שנקרא, וואחד רואים לכם. מקווה שעכשיו זו לא עילה להעלבת שוטרים. עכשיו זו לא הפעם הראשונה שנצ"מ שגיב עולה על עץ כל כך גבוה. אני זוכר אותו מגיע אישית, ניצב משנה במשטרה, במוצאי שבת להארכת המעצר של נועה גולדברג כשנחשדה בזריקת חול לעבר בן גביר בחוף הים בת"א. לא רק שהיא נשלחה ללילה מיותר בנוה תרצה, אני מספיק זקן כדי לזכור את נציגי החקירות של המשטרה מבקשים עוד להאריך את מעצרה בעוד כמה ימים. איזו חקירה לתפארת. אותו בן גביר שחותם אישית ומאשר כל קידום של כל קצין, בטח לקידום העתידי של שגיב. "הכל מקצועי" הוא מתעקש. אפילו השופט ששיחרר את גולדברג מיד כשראה את סרטון האירוע הבין. הכל ברור. אבל שגיב גם מסגיר את המוטיבציה הרבה. למה? יש עניין ציבורי, כך סיפר, כי מדובר באביעד גליקמן ואי אפשר לסגור את התיק "מחוסר עניין לציבור". עובדה, אומר שגיב, אני פה בריאיון בחדשות 12. אבל האמת היא שאין בכלל ביטוי כזה בחוק "חוסר עניין לציבור". הביטוי בחוק הוא ש"נסיבות העניין אינן מצדיקות העמדה לדין". אתה רואה את עצמך מעמיד לדין את גליקמן? נסיבות העניין, זוטי זוטות כמו שקרה בתיעוד, זה העמדה לדין על חבלה של ממש? כל בר דעת מבין את האירוע וכל מי שמעבר לזה רואה את התמונה המלאה: ניסיון של המשטרה הפוליטית להדביק תיק פלילי לעיתונאי שהוא ביקורתי כלפי הממשלה. טוען שגיב שבכלל לא ידעו למעט בימים האחרונים שהמתלוננת גל דבוש עובדת אצל בן גביר. זה בדיחה. אתם המשטרה כאילו, זה התפקיד שלכם לחקור. אבל ניחא, נו, רק עכשיו גיליתם (אגב, כתבתי את זה בטוויטר שלי ובכתבה לפני מספר ימים, במקרה את הכתבה הזו פספסתם, קטע). אבל עכשיו אתם יודעים. זה עובר לידכם? אין לה משמעות? מוטיבציה נסתרת? ואיך פתאום המשטרה טוענת שהאירוע לא היה במהלך עבודתו של גליקמן ולא קשור לעבודתו? הוא פאקין מחזיק פלאפון עם מצלמה פתוחה ביד במשפט של אשת ראש הממשלה. כי אם זה יהיה קשור לכאורה לעבודתו של גליקמן, אז חייבים אישור פרקליטות. כלומר, של גוף שאינו תלוי בבן גביר. אבל כשרוצים, הכל אפשרי. אני אגיד לכם את הדברים מפורשות: במשטרה רועדים. רועדים מבן גביר, רועדים מנתניהו. כולם שם רוצים דבר אחד – להיאבק בפשיעה. סתם נו, רוצים להתקדם. החקירה של גליקמן לא באה בחלל ריק. המשטרה נפלה, קרסה, מתראיינים על חקירות עוד לפני שהחשוד בעצמו נחקר! אני מתחנן בפני המשטרה: הגישו כתב אישום נגד גליקמן. הרי אתם מתים לעשות את זה. אז אל תחששו, הרי יש תעודה רפואית! נו, למה אתם מחכים? ואז יגיעו לעדות כולם, ממפקד המחוז, קציני החקירות ועד המפכ"ל ויספרו מה הוביל אותם לפתוח בחקירה. משפט ראווה של משטרת ישראל נגד אחד העיתונאים הבולטים שנחשב בעיניי ראש הממשלה ורעייתו לסדין אדום. יאללה, למה אתם מחכים? מה שכן, ברכות לנצ"מ שגיב. אני בתחושה שהדרגה בדרך.

הראיון של קצין אגף החקירות של מחוז ת"א נצ"מ זיו שגיב אמור להיות מוגש כראיה מרכזית באירוע של הפיכת משטרת ישראל למשטרת בן גביר. בגדול התביישתי בישביל נצ"מ שגיב, שמגיע לאולפן של חדשות 12 בישביל להסביר שהאירוע שבו כתב חדשות 13 אביעד גליקמן נתקל בעובדת לשכת בן גביר ועוזרת של שרה נתניהו, אירוע מינורי ושולי ביותר, זוטי זוטות והופך אותו, לא להאמין, ל"תקיפה חבלנית". למעשה, שגיב אומר מפורשות שגליקמן עומד להיחקר על תקיפה הגורמת חבלה של ממש. עכשיו גליקמן אפילו עוד לא נחקר. הוא עוד לא חשוד באמת. יש חקירה נגדו, אבל המשטרה שולחת לאולפנים ניצב משנה כדי להסביר למה חייבים לחקור את גליקמן. זה מעט דמגוגי, אבל בחיאת, אתם יושבים על 167 מקרי רצח, רק 17% מתוכם מפוענחים. אבל לנצ"מ יש זמן לא רק להתעסק באירוע שולי כמו גליקמן שמנסה להידחף ולצלם את שרה נתניהו, אלא גם להגיע לאולפנים. מדהים איך המשטרה גורמת חבלה של ממש באמון הציבור במשטרה. האם אי פעם זה ייחקר? הראיון ובכלל התנהלות המשטרה בימים האחרונים הם ראיות זהב לקריסת המשטרה. המשטרה מתאבדת על החקירה הזאת באופן שקשה לי להסביר. לא רק שהיא מפיצה את תמונת החבלה לכאורה של המתלוננת (אגב, נראית חבלה מגה קשה, לעומת זאת מיד אחרי שגליקמן פוגע בה, היא לא נראית סובלת במיוחד, לא צועקת, לא עושה מהומה, לא תוספת את הגב או משהו והיא אפילו מתראיינת מיד אחר כך, אתמהה) עוד בטרם החקירה, היא מפיצה הודעות, שולחת נציגים לתקשורת, הכל בישביל לחקור את גליקמן, ובמקרה המתלוננת עובדת בלשכת בן גביר. מה שנקרא, וואחד רואים לכם. מקווה שעכשיו זו לא עילה להעלבת שוטרים. עכשיו זו לא הפעם הראשונה שנצ"מ שגיב עולה על עץ כל כך גבוה. אני זוכר אותו מגיע אישית, ניצב משנה במשטרה, במוצאי שבת להארכת המעצר של נועה גולדברג כשנחשדה בזריקת חול לעבר בן גביר בחוף הים בת"א. לא רק שהיא נשלחה ללילה מיותר בנוה תרצה, אני מספיק זקן כדי לזכור את נציגי החקירות של המשטרה מבקשים עוד להאריך את מעצרה בעוד כמה ימים. איזו חקירה לתפארת. אותו בן גביר שחותם אישית ומאשר כל קידום של כל קצין, בטח לקידום העתידי של שגיב. "הכל מקצועי" הוא מתעקש. אפילו השופט ששיחרר את גולדברג מיד כשראה את סרטון האירוע הבין. הכל ברור. אבל שגיב גם מסגיר את המוטיבציה הרבה. למה? יש עניין ציבורי, כך סיפר, כי מדובר באביעד גליקמן ואי אפשר לסגור את התיק "מחוסר עניין לציבור". עובדה, אומר שגיב, אני פה בריאיון בחדשות 12. אבל האמת היא שאין בכלל ביטוי כזה בחוק "חוסר עניין לציבור". הביטוי בחוק הוא ש"נסיבות העניין אינן מצדיקות העמדה לדין". אתה רואה את עצמך מעמיד לדין את גליקמן? נסיבות העניין, זוטי זוטות כמו שקרה בתיעוד, זה העמדה לדין על חבלה של ממש? כל בר דעת מבין את האירוע וכל מי שמעבר לזה רואה את התמונה המלאה: ניסיון של המשטרה הפוליטית להדביק תיק פלילי לעיתונאי שהוא ביקורתי כלפי הממשלה. טוען שגיב שבכלל לא ידעו למעט בימים האחרונים שהמתלוננת גל דבוש עובדת אצל בן גביר. זה בדיחה. אתם המשטרה כאילו, זה התפקיד שלכם לחקור. אבל ניחא, נו, רק עכשיו גיליתם (אגב, כתבתי את זה בטוויטר שלי ובכתבה לפני מספר ימים, במקרה את הכתבה הזו פספסתם, קטע). אבל עכשיו אתם יודעים. זה עובר לידכם? אין לה משמעות? מוטיבציה נסתרת? ואיך פתאום המשטרה טוענת שהאירוע לא היה במהלך עבודתו של גליקמן ולא קשור לעבודתו? הוא פאקין מחזיק פלאפון עם מצלמה פתוחה ביד במשפט של אשת ראש הממשלה. כי אם זה יהיה קשור לכאורה לעבודתו של גליקמן, אז חייבים אישור פרקליטות. כלומר, של גוף שאינו תלוי בבן גביר. אבל כשרוצים, הכל אפשרי. אני אגיד לכם את הדברים מפורשות: במשטרה רועדים. רועדים מבן גביר, רועדים מנתניהו. כולם שם רוצים דבר אחד – להיאבק בפשיעה. סתם נו, רוצים להתקדם. החקירה של גליקמן לא באה בחלל ריק. המשטרה נפלה, קרסה, מתראיינים על חקירות עוד לפני שהחשוד בעצמו נחקר! אני מתחנן בפני המשטרה: הגישו כתב אישום נגד גליקמן. הרי אתם מתים לעשות את זה. אז אל תחששו, הרי יש תעודה רפואית! נו, למה אתם מחכים? ואז יגיעו לעדות כולם, ממפקד המחוז, קציני החקירות ועד המפכ"ל ויספרו מה הוביל אותם לפתוח בחקירה. משפט ראווה של משטרת ישראל נגד אחד העיתונאים הבולטים שנחשב בעיניי ראש הממשלה ורעייתו לסדין אדום. יאללה, למה אתם מחכים? מה שכן, ברכות לנצ"מ שגיב. אני בתחושה שהדרגה בדרך.

Josh Breiner

150,483 görüntüleme • 1 yıl önce

כאן למטה, בציוץ של אביחי חדד, אתם יכולים לשמוע את עמיחי שיקלי מטנף, מגדף, משפיל ומפרק את נפתלי בנט. "רודף שררה", "רודף כבוד", "מי שהשתחווה" (בפני הערבים), "אני לא רואה בו יריב פוליטי, אני רואה בו אדם מושחת", "מיידף של הפוליטיקה הישראלית". "מה שהוא עשה זה מעשה הרמיה הפוליטי החמור ביותר בדברי ימיה של הפוליטיקה הישראלית". רימה "אנשים כמוני שהלכו איתו והאמינו לו". "הוא שיקר לנו במצח נחושה". "אני חייב להזהיר את הציבור מהאיש הזה". עכשיו, לפני שנמשיך, צריך לזכור: השיקלי הנ"ל, אחד האפסים הנפוחים ביותר בתולדות הפוליטיקה (העולמית, לא הישראלית), היה ממשיך לעבוד באיזו מכינה קדם צבאית שאף אחד לא מכיר, אלמלא בנט שלף אותו משם, משום מקום, ונתן לו מקום ריאלי במפלגתו. הוא היה אלמוני לחלוטין. נובאדי. בנט חשב שהוא ראוי (שגיאה) וברא לו קאריירה פוליטית. ושיקלי מוכיח כאן שהוא אכן יודע מה זו הכרת הטוב. רק על זה, מגיע לבנט מכות. כל מה ששיקלי אומר בסרטון בציוץ למטה נשמע משכנע ונוקב, אבל אין לו קשר למציאות. כי אלה היו דעותיו של שיקלי עצמו בטרם השתלטה עליו מכונת הרעל (אגב, אחד מאלה ששכנעו אותו לערוק מימינה היה ינון מגל, שגם הוא עצמו נטל חלק פעיל במסע ההכשרה של מנסור עבאס, בטרם התברר שזה לא מסתייע). אני שם לכם כאן רק שתי דוגמאות (מתוך רבות) של מה ששיקלי אמר לפני הבחירות. על ימינה, על מנסור עבאס, על בנט, על הליכוד ועל נתניהו. אלה סרטונים קצרים, תשקיעו, תצפו ותפיצו. בסיומם תבינו שהנוכל האמיתי, זה שמשקר ומכזב ומטנף הוא שיקלי, לא בנט. וזה כי סיפרו לו בזמנו שהוא יכול להחליף את בנט כמנהיג הציונות הדתית. הרי הוא גם יפה. לסיכום: אם אתם רואים במקרה את הטיפוס הזה ברחוב, אתם חייבים: 1. לעבור למדרכה השניה. 2. להגיע כמה שיותר הביתה ולהתקלח.

כאן למטה, בציוץ של אביחי חדד, אתם יכולים לשמוע את עמיחי שיקלי מטנף, מגדף, משפיל ומפרק את נפתלי בנט. "רודף שררה", "רודף כבוד", "מי שהשתחווה" (בפני הערבים), "אני לא רואה בו יריב פוליטי, אני רואה בו אדם מושחת", "מיידף של הפוליטיקה הישראלית". "מה שהוא עשה זה מעשה הרמיה הפוליטי החמור ביותר בדברי ימיה של הפוליטיקה הישראלית". רימה "אנשים כמוני שהלכו איתו והאמינו לו". "הוא שיקר לנו במצח נחושה". "אני חייב להזהיר את הציבור מהאיש הזה". עכשיו, לפני שנמשיך, צריך לזכור: השיקלי הנ"ל, אחד האפסים הנפוחים ביותר בתולדות הפוליטיקה (העולמית, לא הישראלית), היה ממשיך לעבוד באיזו מכינה קדם צבאית שאף אחד לא מכיר, אלמלא בנט שלף אותו משם, משום מקום, ונתן לו מקום ריאלי במפלגתו. הוא היה אלמוני לחלוטין. נובאדי. בנט חשב שהוא ראוי (שגיאה) וברא לו קאריירה פוליטית. ושיקלי מוכיח כאן שהוא אכן יודע מה זו הכרת הטוב. רק על זה, מגיע לבנט מכות. כל מה ששיקלי אומר בסרטון בציוץ למטה נשמע משכנע ונוקב, אבל אין לו קשר למציאות. כי אלה היו דעותיו של שיקלי עצמו בטרם השתלטה עליו מכונת הרעל (אגב, אחד מאלה ששכנעו אותו לערוק מימינה היה ינון מגל, שגם הוא עצמו נטל חלק פעיל במסע ההכשרה של מנסור עבאס, בטרם התברר שזה לא מסתייע). אני שם לכם כאן רק שתי דוגמאות (מתוך רבות) של מה ששיקלי אמר לפני הבחירות. על ימינה, על מנסור עבאס, על בנט, על הליכוד ועל נתניהו. אלה סרטונים קצרים, תשקיעו, תצפו ותפיצו. בסיומם תבינו שהנוכל האמיתי, זה שמשקר ומכזב ומטנף הוא שיקלי, לא בנט. וזה כי סיפרו לו בזמנו שהוא יכול להחליף את בנט כמנהיג הציונות הדתית. הרי הוא גם יפה. לסיכום: אם אתם רואים במקרה את הטיפוס הזה ברחוב, אתם חייבים: 1. לעבור למדרכה השניה. 2. להגיע כמה שיותר הביתה ולהתקלח.

Ben Caspit בן כספית

117,585 görüntüleme • 1 yıl önce

ראיון מדהים של סא"ל במיל' ד"ר אודי לוי, לשעבר ראש יחידת צלצל במוסד (היחידה שנועדה לסכל טרור באמצעים כלכליים ופעלה לחיסול התשתיות הפיננסיות של ארגוני הטרור, שנתניהו ויוסי כהן משום מה דאגו לסגור) היום עם ליאת רגב ברשת ב': -יש גורמים באמירויות שמוכנים לדבר עם גורמים ישראלים ולספר להם מה היה במסמכי רייבן (שמעידים על קבלת שוחד מקטאר ע"י מנהיגים וגורמים עסקיים בכירים ברחבי העולם, ביניהם בנימין נתניהו. גורמים אחרים בעולם כבר הועמדו על כך לדין!). בישראל מיהרו לקבוע שגם המסמכים המקוריים מזויפים, ולא איפשרו לחקור את הראיות, את המסמכים המקוריים ואת העדים. גם גורמים בכירים בקהילה היהודית בארה"ב מוכנים להעיד, ואף אחד לא פונה אליהם. למה? -מזוודות הדולרים מקטאר: יש ראיות ועדים לכך שכסף זלג לכיסים של אנשים. אף אחד לא בדק את זה. למה? -אף אחד לא בדק את כל האימפריה הכלכלית שבנתה משפחת נתניהו, ואת מקורות הכסף שלהם. כמו בכל ארגון פשיעה, חייבים להתחקות אחרי נתיב הכסף. אף אחד לא בדק מה תפקידו של אמציה בן ארצי (אחיה של שרה נתניהו), שהוא אחד המומחים הכי גדולים בעולם לבניית פלטפורומות פיננסיות ולמטבעות קריפטו בעולם. אף אחד לא בדק את הקשר לברוק פירס - אותו איש שיאיר נתניהו מבלה איתו שעות וימים בפורטו-ריקו, ומה התפקיד של סיימון פאליק. ממה יאיר נתניהו (המושך בחוטים) חי? מאיפה כל ההון? איפה הוא משלם מס הכנסה? יש פה המון מידע שמצביע על מקורות הכספים, על חשבונות הכספים, וגם על חשבונות הקריפטו. אף אחד לא בודק את זה. למה? -היועמ"שית ובכירים בשב"כ ובמוסד חייבים לאפשר לכל אנשי השירות ולגורמים הקרובים לסביבת נתניהו לספר את מה שהם יודעים ללא חשש. אי אפשר לחקור ברצינות את הקשרים של סביבת נתניהו עם קטאר, בלי לבדוק את המערך הכלכלי. אופן ניהול החקירה כרגע, שבוחן רק את קצה הפרשה בלי לבדוק אותה לעומק, בעיקר מקורות הכסף, תהיה בכיה לדורות. אי אפשר לחקור רק את יועצי רה"מ מבלי לחקור את כל המערכת מסביב, כמובן כולל את נתניהו עצמו. -אם אנחנו רוצים כעם, כמדינה, להתמודד עם כל הר הראיות הזה - נתניהו וכל סביבתו חייבים להיחקר, וכל המערך הכלכלי חייב להיבדק לעומק. כסף משאיר טביעות אצבע, ואנשים מדברים היום. אנשים יודעים, מדינות יודעות. הבורסות יודעות. בורסות קריפטו יודעות. מנהלי בורסות יודעים. זה הופך את ראש הממשלה שלנו לסחיט, וזה דבר נורא, זאת סכנת נפשות. -בלתי נתפס שנתניהו אמר על קטאר שהיא לא מדינת טרור. אני כתבתי את חוות הדעת שהוגשה לו על המסמכים שנתפסו בעזה, שהוכיחו חד-משמעית שקטאר מימנה את טרור החמאס וקידמה את האינטרסים של חמאס ברחבי העולם, ובכלל של האחים המוסלמים. נתניהו לא יכול לומר שהוא לא ידע. חייבים לבדוק את הכל לעומק אחת ולתמיד. ליאת רגב כאן חדשות | רשת ב

ראיון מדהים של סא"ל במיל' ד"ר אודי לוי, לשעבר ראש יחידת צלצל במוסד (היחידה שנועדה לסכל טרור באמצעים כלכליים ופעלה לחיסול התשתיות הפיננסיות של ארגוני הטרור, שנתניהו ויוסי כהן משום מה דאגו לסגור) היום עם ליאת רגב ברשת ב': -יש גורמים באמירויות שמוכנים לדבר עם גורמים ישראלים ולספר להם מה היה במסמכי רייבן (שמעידים על קבלת שוחד מקטאר ע"י מנהיגים וגורמים עסקיים בכירים ברחבי העולם, ביניהם בנימין נתניהו. גורמים אחרים בעולם כבר הועמדו על כך לדין!). בישראל מיהרו לקבוע שגם המסמכים המקוריים מזויפים, ולא איפשרו לחקור את הראיות, את המסמכים המקוריים ואת העדים. גם גורמים בכירים בקהילה היהודית בארה"ב מוכנים להעיד, ואף אחד לא פונה אליהם. למה? -מזוודות הדולרים מקטאר: יש ראיות ועדים לכך שכסף זלג לכיסים של אנשים. אף אחד לא בדק את זה. למה? -אף אחד לא בדק את כל האימפריה הכלכלית שבנתה משפחת נתניהו, ואת מקורות הכסף שלהם. כמו בכל ארגון פשיעה, חייבים להתחקות אחרי נתיב הכסף. אף אחד לא בדק מה תפקידו של אמציה בן ארצי (אחיה של שרה נתניהו), שהוא אחד המומחים הכי גדולים בעולם לבניית פלטפורומות פיננסיות ולמטבעות קריפטו בעולם. אף אחד לא בדק את הקשר לברוק פירס - אותו איש שיאיר נתניהו מבלה איתו שעות וימים בפורטו-ריקו, ומה התפקיד של סיימון פאליק. ממה יאיר נתניהו (המושך בחוטים) חי? מאיפה כל ההון? איפה הוא משלם מס הכנסה? יש פה המון מידע שמצביע על מקורות הכספים, על חשבונות הכספים, וגם על חשבונות הקריפטו. אף אחד לא בודק את זה. למה? -היועמ"שית ובכירים בשב"כ ובמוסד חייבים לאפשר לכל אנשי השירות ולגורמים הקרובים לסביבת נתניהו לספר את מה שהם יודעים ללא חשש. אי אפשר לחקור ברצינות את הקשרים של סביבת נתניהו עם קטאר, בלי לבדוק את המערך הכלכלי. אופן ניהול החקירה כרגע, שבוחן רק את קצה הפרשה בלי לבדוק אותה לעומק, בעיקר מקורות הכסף, תהיה בכיה לדורות. אי אפשר לחקור רק את יועצי רה"מ מבלי לחקור את כל המערכת מסביב, כמובן כולל את נתניהו עצמו. -אם אנחנו רוצים כעם, כמדינה, להתמודד עם כל הר הראיות הזה - נתניהו וכל סביבתו חייבים להיחקר, וכל המערך הכלכלי חייב להיבדק לעומק. כסף משאיר טביעות אצבע, ואנשים מדברים היום. אנשים יודעים, מדינות יודעות. הבורסות יודעות. בורסות קריפטו יודעות. מנהלי בורסות יודעים. זה הופך את ראש הממשלה שלנו לסחיט, וזה דבר נורא, זאת סכנת נפשות. -בלתי נתפס שנתניהו אמר על קטאר שהיא לא מדינת טרור. אני כתבתי את חוות הדעת שהוגשה לו על המסמכים שנתפסו בעזה, שהוכיחו חד-משמעית שקטאר מימנה את טרור החמאס וקידמה את האינטרסים של חמאס ברחבי העולם, ובכלל של האחים המוסלמים. נתניהו לא יכול לומר שהוא לא ידע. חייבים לבדוק את הכל לעומק אחת ולתמיד. ליאת רגב כאן חדשות | רשת ב

Nava Rozolyo נאווה רוזוליו

27,003 görüntüleme • 1 yıl önce

ראיון מדהים של סא"ל במיל' ד"ר אודי לוי, לשעבר ראש יחידת צלצל במוסד (היחידה שנועדה לסכל טרור באמצעים כלכליים ופעלה לחיסול התשתיות הפיננסיות של ארגוני הטרור, שנתניהו ויוסי כהן משום מה דאגו לסגור) היום עם ליאת רגב ברשת ב': -יש גורמים באמירויות שמוכנים לדבר עם גורמים ישראלים ולספר להם מה היה במסמכי רייבן (שמעידים על קבלת שוחד מקטאר ע"י מנהיגים וגורמים עסקיים בכירים ברחבי העולם, ביניהם בנימין נתניהו. גורמים אחרים בעולם כבר הועמדו על כך לדין!). בישראל מיהרו לקבוע שגם המסמכים המקוריים מזויפים, ולא איפשרו לחקור את הראיות, את המסמכים המקוריים ואת העדים. גם גורמים בכירים בקהילה היהודית בארה"ב מוכנים להעיד, ואף אחד לא פונה אליהם. למה? -מזוודות הדולרים מקטאר: יש ראיות ועדים לכך שכסף זלג לכיסים של אנשים. אף אחד לא בדק את זה. למה? -אף אחד לא בדק את כל האימפריה הכלכלית שבנתה משפחת נתניהו, ואת מקורות הכסף שלהם. כמו בכל ארגון פשיעה, חייבים להתחקות אחרי נתיב הכסף. אף אחד לא בדק מה תפקידו של אמציה בן ארצי (אחיה של שרה נתניהו), שהוא אחד המומחים הכי גדולים בעולם לבניית פלטפורומות פיננסיות ולמטבעות קריפטו בעולם. אף אחד לא בדק את הקשר לברוק פירס - אותו איש שיאיר נתניהו מבלה איתו שעות וימים בפורטו-ריקו, ומה התפקיד של סיימון פאליק. ממה יאיר נתניהו (המושך בחוטים) חי? מאיפה כל ההון? איפה הוא משלם מס הכנסה? יש פה המון מידע שמצביע על מקורות הכספים, על חשבונות הכספים, וגם על חשבונות הקריפטו. אף אחד לא בודק את זה. למה? -היועמ"שית ובכירים בשב"כ ובמוסד חייבים לאפשר לכל אנשי השירות ולגורמים הקרובים לסביבת נתניהו לספר את מה שהם יודעים ללא חשש. אי אפשר לחקור ברצינות את הקשרים של סביבת נתניהו עם קטאר, בלי לבדוק את המערך הכלכלי. אופן ניהול החקירה כרגע, שבוחן רק את קצה הפרשה בלי לבדוק אותה לעומק, בעיקר מקורות הכסף, תהיה בכיה לדורות. אי אפשר לחקור רק את יועצי רה"מ מבלי לחקור את כל המערכת מסביב, כמובן כולל את נתניהו עצמו. -אם אנחנו רוצים כעם, כמדינה, להתמודד עם כל הר הראיות הזה - נתניהו וכל סביבתו חייבים להיחקר, וכל המערך הכלכלי חייב להיבדק לעומק. כסף משאיר טביעות אצבע, ואנשים מדברים היום. אנשים יודעים, מדינות יודעות. הבורסות יודעות. בורסות קריפטו יודעות. מנהלי בורסות יודעים. זה הופך את ראש הממשלה שלנו לסחיט, וזה דבר נורא, זאת סכנת נפשות. -בלתי נתפס שנתניהו אמר על קטאר שהיא לא מדינת טרור. אני כתבתי את חוות הדעת שהוגשה לו על המסמכים שנתפסו בעזה, שהוכיחו חד-משמעית שקטאר מימנה את טרור החמאס וקידמה את האינטרסים של חמאס ברחבי העולם, ובכלל של האחים המוסלמים. נתניהו לא יכול לומר שהוא לא ידע. חייבים לבדוק את הכל לעומק אחת ולתמיד. ליאת רגב כאן חדשות | רשת ב

ראיון מדהים של סא"ל במיל' ד"ר אודי לוי, לשעבר ראש יחידת צלצל במוסד (היחידה שנועדה לסכל טרור באמצעים כלכליים ופעלה לחיסול התשתיות הפיננסיות של ארגוני הטרור, שנתניהו ויוסי כהן משום מה דאגו לסגור) היום עם ליאת רגב ברשת ב': -יש גורמים באמירויות שמוכנים לדבר עם גורמים ישראלים ולספר להם מה היה במסמכי רייבן (שמעידים על קבלת שוחד מקטאר ע"י מנהיגים וגורמים עסקיים בכירים ברחבי העולם, ביניהם בנימין נתניהו. גורמים אחרים בעולם כבר הועמדו על כך לדין!). בישראל מיהרו לקבוע שגם המסמכים המקוריים מזויפים, ולא איפשרו לחקור את הראיות, את המסמכים המקוריים ואת העדים. גם גורמים בכירים בקהילה היהודית בארה"ב מוכנים להעיד, ואף אחד לא פונה אליהם. למה? -מזוודות הדולרים מקטאר: יש ראיות ועדים לכך שכסף זלג לכיסים של אנשים. אף אחד לא בדק את זה. למה? -אף אחד לא בדק את כל האימפריה הכלכלית שבנתה משפחת נתניהו, ואת מקורות הכסף שלהם. כמו בכל ארגון פשיעה, חייבים להתחקות אחרי נתיב הכסף. אף אחד לא בדק מה תפקידו של אמציה בן ארצי (אחיה של שרה נתניהו), שהוא אחד המומחים הכי גדולים בעולם לבניית פלטפורומות פיננסיות ולמטבעות קריפטו בעולם. אף אחד לא בדק את הקשר לברוק פירס - אותו איש שיאיר נתניהו מבלה איתו שעות וימים בפורטו-ריקו, ומה התפקיד של סיימון פאליק. ממה יאיר נתניהו (המושך בחוטים) חי? מאיפה כל ההון? איפה הוא משלם מס הכנסה? יש פה המון מידע שמצביע על מקורות הכספים, על חשבונות הכספים, וגם על חשבונות הקריפטו. אף אחד לא בודק את זה. למה? -היועמ"שית ובכירים בשב"כ ובמוסד חייבים לאפשר לכל אנשי השירות ולגורמים הקרובים לסביבת נתניהו לספר את מה שהם יודעים ללא חשש. אי אפשר לחקור ברצינות את הקשרים של סביבת נתניהו עם קטאר, בלי לבדוק את המערך הכלכלי. אופן ניהול החקירה כרגע, שבוחן רק את קצה הפרשה בלי לבדוק אותה לעומק, בעיקר מקורות הכסף, תהיה בכיה לדורות. אי אפשר לחקור רק את יועצי רה"מ מבלי לחקור את כל המערכת מסביב, כמובן כולל את נתניהו עצמו. -אם אנחנו רוצים כעם, כמדינה, להתמודד עם כל הר הראיות הזה - נתניהו וכל סביבתו חייבים להיחקר, וכל המערך הכלכלי חייב להיבדק לעומק. כסף משאיר טביעות אצבע, ואנשים מדברים היום. אנשים יודעים, מדינות יודעות. הבורסות יודעות. בורסות קריפטו יודעות. מנהלי בורסות יודעים. זה הופך את ראש הממשלה שלנו לסחיט, וזה דבר נורא, זאת סכנת נפשות. -בלתי נתפס שנתניהו אמר על קטאר שהיא לא מדינת טרור. אני כתבתי את חוות הדעת שהוגשה לו על המסמכים שנתפסו בעזה, שהוכיחו חד-משמעית שקטאר מימנה את טרור החמאס וקידמה את האינטרסים של חמאס ברחבי העולם, ובכלל של האחים המוסלמים. נתניהו לא יכול לומר שהוא לא ידע. חייבים לבדוק את הכל לעומק אחת ולתמיד. ליאת רגב כאן חדשות | רשת ב

Nava Rozolyo נאווה רוזוליו

124,358 görüntüleme • 1 yıl önce

שתפו! באמת? אנחנו במלחמה? נגד מי בדיוק? ועל מה בדיוק? מי האויב במלחמה הזו? החמאס? הרי אם תשמידו את חמאס, עזה תישאר ללא ריבון ואתם תאלצו לשלוט בעזה - כלומר תאלצו לבטל לחלוטין את הסכמי אוסלו ולהחזיר את הממשל הצבאי - האם זה מה שאתם מתכננים? ברור שלא! אז החמאס הוא לא באמת האויב - נכון? החמאס הוא סוג של פארטנר, לא תמיד מתנהל על פי הציפיות - אבל אתם יודעים, אם זה לא יהיה חמאס, זה יהיה הג'יהאד, או משהו יותר גרוע - זוכרים? אז אם חמאס הוא לא באמת האויב שצריך להשמיד? מי האויב? כי הרי, אם אתם באמת במלחמה, איך תנצחו בה אם אינכם יודעים מי האויב? אני אגיד לכם מי האויב! אנחנו האויב! אנחנו האויב של עצמנו. אצלנו המחלה, עמוק עמוק בתוכנו. החמאס, והג'יהאד, והחיזבאללה - כל אלו הם רק הסימפטומים של המחלה - לא המחלה עצמה. המחלה עצמה היא בתוכנו. המחלה היא הניסיון שלנו לברוח מהזהות שלנו, ובעקבות כך מהארץ שלנו ומהמוסר שלנו. לכן, במקום לומר כמו יהודים - זו ארצנו, אמרנו כמו ישראלים חדשים - 'זו ארצם'. במקום לומר כמו יהודים, "הקם להורגך השכם להורגו", חיפשנו מוסר לחימה באירופה של אושוויץ - מוסר לחימה נוצרי - מוסר שמתחיל ב 'הקש בגג'… ונגמר בסרסור בסוהרות תמורת שקט. בהסכמי אוסלו, הפכנו את המחלה הזו של בריחה מזהותנו, למדיניות רשמית. זה התחיל כשרבין פרס ורב המרצחים ערפאת קיבלו יחדיו את פרס נובל לשלום - וזה נגמר בפוגרום של יהודים על יהודים שמתפללים ביום כיפור בתל אביב. העיקר לברוח מהזהות. לברוח מארץ ישראל ולברוח מאמונת ישראל. וכשהרוב היהודי הצליח לשוב ב- 96 אל השלטון, המשיך נתניהו להנציח את המחלה, ובמקום לבטל את אוסלו, הוא המשיך והחדיר את המחלה הזו גם אל העורקים של המחנה הלאומי - אל הרוב היהודי, וכך עד היום. מעולם לא דיבר הימין על ביטול אוסלו. יתנו יקבלו - זוכרים? יתנו שקט, יקבלו את הארץ. גם הימין אימץ על קרבו ועל כרעיו את הגיון אוסלו ואת מוסר אוסלו. ובינתיים צמחה כאן צמרת ביטחונית בלי שום חתיכת צדק. אלופים שמזהים תהליכים, שב"כ שרודף ומענה את חלוצי הדור, טייסים שמקישים בגג ואח"כ רצים ל-CNN. הזוועה שחווינו בחג היא הכניסה של המחלה הזו לשלב הסופי שלה. אתם הרי עדיין מדברים על 'גביית מחירים' מהחמאס במקום לדבר על על השמדתו! אז על איזה מן מלחמה אתם מדברים… החיילים הגיבורים שלנו ששים אלי קרב, העם המדהים שלנו מוכן לכל הקרבה, מעשי גבורה עילאיים של אזרחים ושל חיילים, מי כעמך ישראל - ממש! אבל אתם, המנהיגים המשובטים של אוסלו, אתם עדיין "מקישים בגג" וממתינים לאישור היועצת… במקום לזרוק אותה לכל הרוחות, לקחת אחריות לעם שאתם אמורים להנהיג ולהגן עליו - ופשוט להשמיד את האויב מיידית ובאכזריות! אתם עדיין חושבים בהגיון המטומטם של אוסלו, עדיין מתנהלים במוסר העקום של אוסלו - אתם! כל צמרת הביטחון והמדיניות של מדינת ישראל, אתם שקודמתם לתפקידכם ותוגמלתם היטב כדי להנציח את השקר הגדול ואת ה"מוסר" החדש של אוסלו - אתם שורש הבעיה! ומכיון שכך, אתם לא מסוגלים לנהל שום מלחמה, רק סבבים להרגעת המצב - לא שום מלחמה. גם את המדורה הזו אתם תטאטאו עכשיו מתחת לשטיח. לא תהיה פה שום מלחמה. כי במלחמה מנצח מי שמשמיד את האויב. אבל אוסלו הפך אתכם לתלויים באויב. כי הרי השמדת החמאס משמעה השמדת אוסלו - האם לכך אתם מתכוונים כשאתם מבלבלים לנו במוח על מלחמה? ברור שלא. אתם בסך הכל מתכננים לנו 'צוק איתן' משודרג. אתם תכניסו את מיטב בנינו לסמטאות עזה, במקום לעשות את המעשה הצודק והמוסרי שהוא לשטח ולשרוף את העיר, אתם תתנו לבנינו להיהרג בהמוניהם בניסיון לא מוסרי להילחם מלחמה בלתי אפשרית בין הסמטאות והמנהרות ולהבדיל בין אזרחים ללוחמים, אתם תקיזו את דם מאות מבנינו בעוד סבב חסר מוצא, וכך אתם תראו גם לחיזבאללה בצפון, שאין מה לדאוג, ששום דבר מהותי לא השתנה באמת - היהודים עדיין כובלים לעצמם את הידיים והרגליים במוסר הנוצרי המזויף שאימצו לעצמם - מה שכמובן ימשוך גם את החיזבאללה להתערב ולפתוח חזית נוספת - מצפון. ובהתנהלות האוסלואידית הזו אתם תמשכו גם את ערביי ישראל להצטרף למערכה - וכך, מהר מאוד, אתם תמשכו עלינו לחץ בין לאומי של כל מיני אוהבי ישראל, שיבואו לתווך ולפשר וילחצו להפסקת אש - ולסיים את האלימות משני הצדדים… אתם יודעים… כי הרי התגובה אינה מידתית… ויהיו תמונות לא נעימות בעולם… מהר מאוד תהפוך התמיכה הבין לאומית לגינוי גורף! ואתם, שטיפת חזון וצדק יהודי להישען עליו, לא נותרה בעורקיכם, אתם תיכנעו כמובן ותשאירו את המדינה המדהימה שהקמנו, על ברכיה, אתם תהפכו את מה שנשאיר כאן לילדינו, לצל חיוור ועלוב של המדינה שאנחנו קיבלנו מהורינו... אם ובנותיה מובלות עכשיו ברחובות עזה, ילדה קטנה מסתתרת בארון לאחר שהוריה נרצחו לעיניה, מאות הרוגים והרוגות שבויים ושבויות, ילדים וילדות - אתם לא שומעים את קריאת ההשכמה? אתם באמת עדיין חושבים שאוסלו היה רעיון טוב? מה עוד צריך לקרות כדי שנבין שכל מי שאימץ את המחלה הזו, משמאל ומימין - הוא לא הפתרון הוא הוא הבעיה! כי באוסלו וגם בנאום בר אילן, החליטה כל ההנהגה הישראלית שהארץ שייכת לאויב, באוסלו וגם בנאום בר אילן, הפכו אותנו מנהיגינו לקולוניאליסטים - לזרים ולכובשים בארצנו! באוסלו וגם בנאום בר אילן, מסרו המנהיגים שלנו בידי האויב את כל הצדק! והפכו אותנו לכובשים בארצנו… אז בדיוק איך תנצחו במלחמה הזו? אם הכרזתם שהחמאס הם הצודקים? אם אין לכם כוונה לכבוש את עזה, לגרש את האויב ממנה ולהכיל בה ריבונות ישראלית מלאה - אל תיכנסו, אין טעם… זה הרי ייגמר כמו לבנון השניה. אתם לא תשחררו את השבויים והשבויות, אתם תהרגו לחינם מאות חיילים נוספים ובסוף הרי תלכו לעסקת שבויים מפוארת ומדינת ישראל תצא מזה נמוך עוד יותר משנכנסה. לכבוש את עזה חברים - אין שום ברירה אחרת לכבוש את עזה ולהשמיד את האויב עד עפר. כי אם עזה לא תהפוך ליפו יפו תהפוך לעזה.

שתפו! באמת? אנחנו במלחמה? נגד מי בדיוק? ועל מה בדיוק? מי האויב במלחמה הזו? החמאס? הרי אם תשמידו את חמאס, עזה תישאר ללא ריבון ואתם תאלצו לשלוט בעזה - כלומר תאלצו לבטל לחלוטין את הסכמי אוסלו ולהחזיר את הממשל הצבאי - האם זה מה שאתם מתכננים? ברור שלא! אז החמאס הוא לא באמת האויב - נכון? החמאס הוא סוג של פארטנר, לא תמיד מתנהל על פי הציפיות - אבל אתם יודעים, אם זה לא יהיה חמאס, זה יהיה הג'יהאד, או משהו יותר גרוע - זוכרים? אז אם חמאס הוא לא באמת האויב שצריך להשמיד? מי האויב? כי הרי, אם אתם באמת במלחמה, איך תנצחו בה אם אינכם יודעים מי האויב? אני אגיד לכם מי האויב! אנחנו האויב! אנחנו האויב של עצמנו. אצלנו המחלה, עמוק עמוק בתוכנו. החמאס, והג'יהאד, והחיזבאללה - כל אלו הם רק הסימפטומים של המחלה - לא המחלה עצמה. המחלה עצמה היא בתוכנו. המחלה היא הניסיון שלנו לברוח מהזהות שלנו, ובעקבות כך מהארץ שלנו ומהמוסר שלנו. לכן, במקום לומר כמו יהודים - זו ארצנו, אמרנו כמו ישראלים חדשים - 'זו ארצם'. במקום לומר כמו יהודים, "הקם להורגך השכם להורגו", חיפשנו מוסר לחימה באירופה של אושוויץ - מוסר לחימה נוצרי - מוסר שמתחיל ב 'הקש בגג'… ונגמר בסרסור בסוהרות תמורת שקט. בהסכמי אוסלו, הפכנו את המחלה הזו של בריחה מזהותנו, למדיניות רשמית. זה התחיל כשרבין פרס ורב המרצחים ערפאת קיבלו יחדיו את פרס נובל לשלום - וזה נגמר בפוגרום של יהודים על יהודים שמתפללים ביום כיפור בתל אביב. העיקר לברוח מהזהות. לברוח מארץ ישראל ולברוח מאמונת ישראל. וכשהרוב היהודי הצליח לשוב ב- 96 אל השלטון, המשיך נתניהו להנציח את המחלה, ובמקום לבטל את אוסלו, הוא המשיך והחדיר את המחלה הזו גם אל העורקים של המחנה הלאומי - אל הרוב היהודי, וכך עד היום. מעולם לא דיבר הימין על ביטול אוסלו. יתנו יקבלו - זוכרים? יתנו שקט, יקבלו את הארץ. גם הימין אימץ על קרבו ועל כרעיו את הגיון אוסלו ואת מוסר אוסלו. ובינתיים צמחה כאן צמרת ביטחונית בלי שום חתיכת צדק. אלופים שמזהים תהליכים, שב"כ שרודף ומענה את חלוצי הדור, טייסים שמקישים בגג ואח"כ רצים ל-CNN. הזוועה שחווינו בחג היא הכניסה של המחלה הזו לשלב הסופי שלה. אתם הרי עדיין מדברים על 'גביית מחירים' מהחמאס במקום לדבר על על השמדתו! אז על איזה מן מלחמה אתם מדברים… החיילים הגיבורים שלנו ששים אלי קרב, העם המדהים שלנו מוכן לכל הקרבה, מעשי גבורה עילאיים של אזרחים ושל חיילים, מי כעמך ישראל - ממש! אבל אתם, המנהיגים המשובטים של אוסלו, אתם עדיין "מקישים בגג" וממתינים לאישור היועצת… במקום לזרוק אותה לכל הרוחות, לקחת אחריות לעם שאתם אמורים להנהיג ולהגן עליו - ופשוט להשמיד את האויב מיידית ובאכזריות! אתם עדיין חושבים בהגיון המטומטם של אוסלו, עדיין מתנהלים במוסר העקום של אוסלו - אתם! כל צמרת הביטחון והמדיניות של מדינת ישראל, אתם שקודמתם לתפקידכם ותוגמלתם היטב כדי להנציח את השקר הגדול ואת ה"מוסר" החדש של אוסלו - אתם שורש הבעיה! ומכיון שכך, אתם לא מסוגלים לנהל שום מלחמה, רק סבבים להרגעת המצב - לא שום מלחמה. גם את המדורה הזו אתם תטאטאו עכשיו מתחת לשטיח. לא תהיה פה שום מלחמה. כי במלחמה מנצח מי שמשמיד את האויב. אבל אוסלו הפך אתכם לתלויים באויב. כי הרי השמדת החמאס משמעה השמדת אוסלו - האם לכך אתם מתכוונים כשאתם מבלבלים לנו במוח על מלחמה? ברור שלא. אתם בסך הכל מתכננים לנו 'צוק איתן' משודרג. אתם תכניסו את מיטב בנינו לסמטאות עזה, במקום לעשות את המעשה הצודק והמוסרי שהוא לשטח ולשרוף את העיר, אתם תתנו לבנינו להיהרג בהמוניהם בניסיון לא מוסרי להילחם מלחמה בלתי אפשרית בין הסמטאות והמנהרות ולהבדיל בין אזרחים ללוחמים, אתם תקיזו את דם מאות מבנינו בעוד סבב חסר מוצא, וכך אתם תראו גם לחיזבאללה בצפון, שאין מה לדאוג, ששום דבר מהותי לא השתנה באמת - היהודים עדיין כובלים לעצמם את הידיים והרגליים במוסר הנוצרי המזויף שאימצו לעצמם - מה שכמובן ימשוך גם את החיזבאללה להתערב ולפתוח חזית נוספת - מצפון. ובהתנהלות האוסלואידית הזו אתם תמשכו גם את ערביי ישראל להצטרף למערכה - וכך, מהר מאוד, אתם תמשכו עלינו לחץ בין לאומי של כל מיני אוהבי ישראל, שיבואו לתווך ולפשר וילחצו להפסקת אש - ולסיים את האלימות משני הצדדים… אתם יודעים… כי הרי התגובה אינה מידתית… ויהיו תמונות לא נעימות בעולם… מהר מאוד תהפוך התמיכה הבין לאומית לגינוי גורף! ואתם, שטיפת חזון וצדק יהודי להישען עליו, לא נותרה בעורקיכם, אתם תיכנעו כמובן ותשאירו את המדינה המדהימה שהקמנו, על ברכיה, אתם תהפכו את מה שנשאיר כאן לילדינו, לצל חיוור ועלוב של המדינה שאנחנו קיבלנו מהורינו... אם ובנותיה מובלות עכשיו ברחובות עזה, ילדה קטנה מסתתרת בארון לאחר שהוריה נרצחו לעיניה, מאות הרוגים והרוגות שבויים ושבויות, ילדים וילדות - אתם לא שומעים את קריאת ההשכמה? אתם באמת עדיין חושבים שאוסלו היה רעיון טוב? מה עוד צריך לקרות כדי שנבין שכל מי שאימץ את המחלה הזו, משמאל ומימין - הוא לא הפתרון הוא הוא הבעיה! כי באוסלו וגם בנאום בר אילן, החליטה כל ההנהגה הישראלית שהארץ שייכת לאויב, באוסלו וגם בנאום בר אילן, הפכו אותנו מנהיגינו לקולוניאליסטים - לזרים ולכובשים בארצנו! באוסלו וגם בנאום בר אילן, מסרו המנהיגים שלנו בידי האויב את כל הצדק! והפכו אותנו לכובשים בארצנו… אז בדיוק איך תנצחו במלחמה הזו? אם הכרזתם שהחמאס הם הצודקים? אם אין לכם כוונה לכבוש את עזה, לגרש את האויב ממנה ולהכיל בה ריבונות ישראלית מלאה - אל תיכנסו, אין טעם… זה הרי ייגמר כמו לבנון השניה. אתם לא תשחררו את השבויים והשבויות, אתם תהרגו לחינם מאות חיילים נוספים ובסוף הרי תלכו לעסקת שבויים מפוארת ומדינת ישראל תצא מזה נמוך עוד יותר משנכנסה. לכבוש את עזה חברים - אין שום ברירה אחרת לכבוש את עזה ולהשמיד את האויב עד עפר. כי אם עזה לא תהפוך ליפו יפו תהפוך לעזה.

משה פייגלין Moshe Feiglin

30,628 görüntüleme • 2 yıl önce

כחודשיים לפני מתקפת השבעה באוקטובר – מהדורת חדשות ערוץ 12 שבה נהג לצפות יחיא סינוואר: "דיווחים הולכים וגוברים על השפעה קשה של המהפכה המשפטית על כשירות צה"ל"; ציטוט דברי נתניהו: הסרבנות גורמת גם להשבתה של יכולות צבאיות, ופוגעת קשות בכוח ההרתעה של צה”ל כפי שעולה בדוחות של המודיעין ב-23 באוקטובר 2025, אמר רונן ברגמן, עיתונאי ב"ידיעות אחרונות" וב"ניו יורק טיימס", בראיון לפודקאסט של דן סנור, כדלהלן: "[מנהיג חמאס יחיא] סינוואר צפה בטלוויזיה הישראלית. לסינוואר היה הרגל לעצור הכל, את שגרת יומו, כל יום בשעה חמש דקות לשמונה בערב, כי הוא היה מכור לצפות בחדשות ערוץ 12, כל יום… הוא [סינוואר] סבר שערוץ 12 מייצג את העמדה של הקונצנזוס הרחב ביותר של השיח בחברה הישראלית שהוא צריך להבין”. סימוכין: להלן קטע ממהדורות החדשות של ערוץ 12 ששודרה ב-13 באוגוסט 2023: דני קושמרו: שלום לכם, ערב טוב. ראש הממשלה ]בנימין נתניהו] היה אמור להיות היום בחופשה עם אשתו [שרה] בצפון, אבל במקום זאת הוא נועד לדיון דחוף עם הרמטכ"ל [רא"ל הרצי הלוי] ועם מפקד חיל האוויר [אלוף תומר בר]. זאת בעקבות הדיווחים ההולכים וגוברים על השפעה קשה של המהפכה המשפטית על כשירות צה"ל, ובעקבות הביקורת על התעלמות הממשלה מאזהרות ראשי מערכת הביטחון. בינתיים נתניהו מפסיק לכנות את המילואימניקים שהפסיקו להגיע [לשירות צבאי], סרבנים. מיד הכותרות שלכם, ניר דבורי, עמית סגל, דפנה ליאל, תחילה הכתבה של כתבנו לענייני צבא ניר דבורי. ניר דבורי: הביקורת על נתניהו גברה בשבוע האחרון, מגיעה לנקודת רתיחה על כך שנתניהו אינו פועל מול המידע הקשה שהציגו לו הרמטכ"ל ושר הביטחון [יואב גלנט] אודות מצב הכשירות בצבא. נתניהו נראה שהחל להבין שחלה תפנית בהלך הרוח הציבורי, ולכן גם מיהר לכנס דיון דחוף בקריה בתל אביב אחר הצהריים. יחד עם שר הביטחון ישבו גם הרמטכ"ל ומספר אלופים, בהם גם מפקד חיל האוויר. שם הוצגה לו תמונת המצב העדכנית באשר לכשירות וללכידות הצבא. נתניהו הנחה לשמור על הכשירות והמוכנות לכל אתגר. עוד לפני הדיון, דיבר על כך הבוקר שר הביטחון מול מתגייסים טריים בבקו"ם [בסיס קליטה ומיון]. [וידאו - שר הביטחון יואב גלנט:] הדבר הזה, מכל המקומות שאני רואה, אין לו שום השפעה על מה שקורה בתהליך הגיוס, ואני מאוד שמח על זה. החיילים רוצים להתגייס, כולם מבינים את הערך, וכשזה מגיע למשימה האמיתית זה מאוד מאוד פשוט. אני לא מתעלם מהבעיה, אני עוסק עם הרמטכ"ל, עם המטה הכללי, עם גופי הביטחון האחרים כל יום. ניר דבורי: זה קורה אחרי הפרסום שלנו היום, על כך שראשי מערכת הביטחון שוקלים להביא לידיעת הציבור את תמונת המצב בצה"ל, נוכח תחושתם שנתניהו לא פועל כדי לעצור את ההידרדרות. בשב"כ [שירות הביטחון הכללי], במוסד ובצבא הכחישו את הדברים, אבל גורמים הבקיאים בפרטים אומרים שההתלבטות גדולה, שלא נראה כאן מסיבת עיתונאים של שלושתם, אבל הם ימצאו את הדרך כל אחד לומר את דברו נתניהו מאוד מוטרד מהאפשרות שיצאו לציבור ולכן מהר להעביר להם מסר בעניין. [ציטוט דברי נתניהו:] בדמוקרטיה מי שמכריע הוא ראש הממשלה שקיבל את המנדט מהעם, לא גופי הביטחון, הם כפופים לממשלה. ניר דבורי: עד כמה הלחץ גדול, לא רק במערכת הביטחון, גם בלשכת נתניהו, מעידות ההקלטות האלה שנחשפו כבר לפני מספר שבועות בערוץ 13. [הקלטה של דברי נתניהו:] אני לא יכול לדמיין חומרת דברים גדולה יותר של ארגון הפרה המונית כזאת של חוק השירות, או אם תרצה של סרבנות. זה בלתי ניתן... זה פשוט, אי אפשר לתפוס את זה! זה לא רק ההשבתה של יכולות, זה גם מה, זה עושה לכוח ההרתעה שלנו. מה זה עושה, אני לא אביא כאן דוחות מודיעיניים. אם תרצו בדלתיים סגורות אני אראה לכם מה זה עושה. מה זה עושה! זה לא דבר קטן! ניר דבורי: ועוד דבר, בהודעה שהוציאה לשכת ראש הממשלה בתום הדיון היום בקרייה נכתבה תוספת חדשה: "ראש הממשלה שלל מכל וכל את התופעה של שירות מילואים על תנאי". כבר לא סרבנים לדידו של נתניהו. שירות מילואים על תנאי. אנחנו מתקרבים לרגעי החלטה משמעותיים. בעוד כשבועיים, בראשית ספטמבר, יחזור צה"ל להתאמן אחרי חופשות הקיץ. גם חוק הגיוס צפוי לעלות בכנסת. זה יהיה מבחן גדול למערכת הביטחון, לשר הביטחון העומד בראשה, ולראש הממשלה, מי שאחראי לעצור את ההידרדרות. דני קושמרו: כן, אז עוד פרטים על מה שקורה שם. עמית סגל, נתחיל איתך. לדיון הזה קדמה שיחת טלפון כעוסה במיוחד. עמית סגל: כן, שיחת ועידה. עכשיו צריך להגיד שהאירוע הוא שבלקראת סוף השבוע, גם בפרסומים של ניר [דבורי], מתחיל לבעבע הסיר הזה של הכשירות [של צה"ל] אחרי כמה שבועות שהוא היה על אש נמוכה יחסית. נתניהו רואה וכועס, הוא מזהה את זה כתדרוכים מתוך הצבא אל הכתבים הצבאיים, והוא מתקשר לרמטכ"ל, מעלה גם את מפקד חיל האוויר, ואז הוא אומר להם: "זה נראה כמו צבא, שיש לו מדינה". זה מה שאומר ראש הממשלה לרמטכ"ל ולמפקד חיל האוויר, והוא מוסיף ואומר שהדבר הזה פוגע בכושר ההרתעה, הדלפות על הכשירות. זאת אומרת, שאויבינו רואים את זה וזה מה שהם מגיבים. והרמטכ"ל משיב לו, פחות או יותר ברוח הדברים הזו: "במקום שאני רואה פגיעה בכשירות, אנחנו חובתנו להתריע על הדבר הזה". עכשיו זה גם עונה על השאלה האם הדיון היום היה דחוף או תוכנן מראש. לאחר שיחת הטלפון הזאת החליטו לקיים את הדיון הזה על הכשירות כבר ביום ראשון בצהריים ולא בהמשך השבוע כפי שנקבע. דני קושמרו: ניר דבורי, כתבנו לענייני צבא, עוד פרטים על מה שעולה במפגש הזה. ראש הממשלה, המפקד חיל האוויר, הרמטכ"ל. ניר דבורי: כן, היה שם גם שר הביטחון, ראש אמ"ן [אלוף אהרון חליוה], ראש אגף המבצעים [אלוף עודד בסיוק]. זה בעצם כל הנבחרת שעוסקת בדיוק בתמונת המצב הביטחונית ובתמונת המצב של הכשירות. מי שמשתתף בשיחה הזו מתאר אותה כמתסכלת, אולי אפילו מייאשת. למרות שהוצג שם לראש הממשלה וסקרו בפניו את כל המערכים שנפגעו, כולל מספרים עדכניים, ההבנה הייתה שזה לא משנה שום דבר באופן הסתכלות הדברים ובעמדתו של נתניהו. התחושה שם הייתה שרק משהו דרסטי, דרמטי, יכול לשנות את המהלך שיכול להביא לבלימה של הפגיעה בכשירות. ויש אפילו התלבטות בקרב גורמי ביטחון מתי להניף את הדגל האדום. האם לקראת השבועות הקרובים כשחוזרים להתאמן, או כאשר יידרשו לאולי חלילה איזושהי פעולה מבצעית, האם ואיך נכון לתווך את המצב הזה לציבור הישראלי, ובעיקר כולם עכשיו ממתינים להחלטה של נתניהו, לאן הולכים מכאן, מה הוא באמת רוצה, והאם הוא יכול, כי הם מאמינים שהוא היחיד שיכול, לעצור את מה שקורה בתוך הצבא. דני קושמרו: עמית, עוד ציטוטים מהפגישה הטעונה הזו. עמית סגל: כן, אז היום, בעצם בפגישה הזאת, זה מין איזה אירוע מוזר, כי בעצם זה כמו מה שהמשיל את זה בכיר בצבא לרפלקסולוגיה. אבל ברפלקסולוגיה בלי לגעת. בעצם הצבא נוגע פה באירוע פוליטי הכי דרמטי שהיה פה לפחות בעשור האחרון, אבל הוא לא יכול לדבר אותו, אלא רק לדבר עליו. אז נתניהו מסביר להם למה לדעתו הם צריכים להיערך לכך שהמצב לא ישתנה בתקופה הקרובה, וכך הוא מסביר להם. ואלה הציטוטים של נתניה: "כשהרמתם דגל בפעם הקודמת, עצרנו לשלושה חודשים", אמר נתניהו, אני שם סוגריים. כן, אחרי שהוא פיטר את [שר הביטחון יואב] גלנט וחזר בו, סגור סוגריים. "אבל לא יצא מזה שום דבר, כי יש גורמים שהמטרה שלהם היא הפלת הממשלה". ואז הוא מוסיף, "אני נותן סיכוי נמוך להידברות עם הצד השני על שינוי הוועדה לבחירת שופטים". נתניהו גם מתריע שם בדיון מפני הדלפות בוועדת המשנה שתכונס בהמשך השבוע, ועדת המשנה של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, ולכן הוא בעצם, אם אני מבין נכון את התרגום, אומר להם תראו, אל תצפו שמתישהו בימים הקרובים תצאה הבשורה שהאירוע כולו מאחורינו. תיערכו להתמודד עם המצב כפי שהוא. דני קושמרו: בינתיים, ניר דבורי, המצב לא משהו, ובעקבות המצוקה של מדריכי טיס במילואים, בקורס טיס, חיל האוויר בצעד מאוד מאוד מאוד חריג. ניר דבורי: כן, תראה, זה פיילוט שמתחיל כבר לפני כמה חודשים, אבל בימים האלה הוא מקבל גם טוויסט וגם שינוי, והתכלית שלו הוא בעצם לאתר חלק מפרחי הטייס במהלך הקורס, ולקצר את משך ההכשרה שלהם, להעביר אותם יותר מהר למטוסי קרב מתקדמים, כדי להתחיל לייצר אפשרות לקצר או לגשר על הפערים שעלולים להתפתח סביב מה שאנחנו רואים החוסר [של טייסים] בתוך חיל האוויר. ולכן המהלך הזה כבר מתחיל לנוע. יש כאן עוד תהליכים שצריך לעבור, אבל בחיל האוויר עושים את התאמות האלה, מבינים שכנראה נבנה כאן צורך, והדבר הזה הולך והופך קריטי יותר ויותר. נגיד שבחיל האוויר אומרים שהדבר הזה כבר החל כלא קשור לאירועים האחרונים, ואנחנו נגיד שבכל זאת, האירועים האחרונים מאיצים את התהליך, אולי אפילו מאיצים מאוד. דני קושמרו: במקרה לגמרי. כתבה קודמת שישה ימים לפני מתקפת השבעה באוקטובר – ניר דבורי: גורמי ביטחון אומרים, כי "התנהגות בן גביר מסוכנת, צריך לגלות אחריות לאומית בנושא הר הבית. זה מיד משפיע על כל הזירות ומשחק באש, במיוחד אחרי שהצלחנו עכשיו להוריד את גובה הלהבות בעזה". רונן ברגמן: סינוואר צפה מדי יום בחדשות ערוץ 12. סימוכין:

כחודשיים לפני מתקפת השבעה באוקטובר – מהדורת חדשות ערוץ 12 שבה נהג לצפות יחיא סינוואר: "דיווחים הולכים וגוברים על השפעה קשה של המהפכה המשפטית על כשירות צה"ל"; ציטוט דברי נתניהו: הסרבנות גורמת גם להשבתה של יכולות צבאיות, ופוגעת קשות בכוח ההרתעה של צה”ל כפי שעולה בדוחות של המודיעין ב-23 באוקטובר 2025, אמר רונן ברגמן, עיתונאי ב"ידיעות אחרונות" וב"ניו יורק טיימס", בראיון לפודקאסט של דן סנור, כדלהלן: "[מנהיג חמאס יחיא] סינוואר צפה בטלוויזיה הישראלית. לסינוואר היה הרגל לעצור הכל, את שגרת יומו, כל יום בשעה חמש דקות לשמונה בערב, כי הוא היה מכור לצפות בחדשות ערוץ 12, כל יום… הוא [סינוואר] סבר שערוץ 12 מייצג את העמדה של הקונצנזוס הרחב ביותר של השיח בחברה הישראלית שהוא צריך להבין”. סימוכין: להלן קטע ממהדורות החדשות של ערוץ 12 ששודרה ב-13 באוגוסט 2023: דני קושמרו: שלום לכם, ערב טוב. ראש הממשלה ]בנימין נתניהו] היה אמור להיות היום בחופשה עם אשתו [שרה] בצפון, אבל במקום זאת הוא נועד לדיון דחוף עם הרמטכ"ל [רא"ל הרצי הלוי] ועם מפקד חיל האוויר [אלוף תומר בר]. זאת בעקבות הדיווחים ההולכים וגוברים על השפעה קשה של המהפכה המשפטית על כשירות צה"ל, ובעקבות הביקורת על התעלמות הממשלה מאזהרות ראשי מערכת הביטחון. בינתיים נתניהו מפסיק לכנות את המילואימניקים שהפסיקו להגיע [לשירות צבאי], סרבנים. מיד הכותרות שלכם, ניר דבורי, עמית סגל, דפנה ליאל, תחילה הכתבה של כתבנו לענייני צבא ניר דבורי. ניר דבורי: הביקורת על נתניהו גברה בשבוע האחרון, מגיעה לנקודת רתיחה על כך שנתניהו אינו פועל מול המידע הקשה שהציגו לו הרמטכ"ל ושר הביטחון [יואב גלנט] אודות מצב הכשירות בצבא. נתניהו נראה שהחל להבין שחלה תפנית בהלך הרוח הציבורי, ולכן גם מיהר לכנס דיון דחוף בקריה בתל אביב אחר הצהריים. יחד עם שר הביטחון ישבו גם הרמטכ"ל ומספר אלופים, בהם גם מפקד חיל האוויר. שם הוצגה לו תמונת המצב העדכנית באשר לכשירות וללכידות הצבא. נתניהו הנחה לשמור על הכשירות והמוכנות לכל אתגר. עוד לפני הדיון, דיבר על כך הבוקר שר הביטחון מול מתגייסים טריים בבקו"ם [בסיס קליטה ומיון]. [וידאו - שר הביטחון יואב גלנט:] הדבר הזה, מכל המקומות שאני רואה, אין לו שום השפעה על מה שקורה בתהליך הגיוס, ואני מאוד שמח על זה. החיילים רוצים להתגייס, כולם מבינים את הערך, וכשזה מגיע למשימה האמיתית זה מאוד מאוד פשוט. אני לא מתעלם מהבעיה, אני עוסק עם הרמטכ"ל, עם המטה הכללי, עם גופי הביטחון האחרים כל יום. ניר דבורי: זה קורה אחרי הפרסום שלנו היום, על כך שראשי מערכת הביטחון שוקלים להביא לידיעת הציבור את תמונת המצב בצה"ל, נוכח תחושתם שנתניהו לא פועל כדי לעצור את ההידרדרות. בשב"כ [שירות הביטחון הכללי], במוסד ובצבא הכחישו את הדברים, אבל גורמים הבקיאים בפרטים אומרים שההתלבטות גדולה, שלא נראה כאן מסיבת עיתונאים של שלושתם, אבל הם ימצאו את הדרך כל אחד לומר את דברו נתניהו מאוד מוטרד מהאפשרות שיצאו לציבור ולכן מהר להעביר להם מסר בעניין. [ציטוט דברי נתניהו:] בדמוקרטיה מי שמכריע הוא ראש הממשלה שקיבל את המנדט מהעם, לא גופי הביטחון, הם כפופים לממשלה. ניר דבורי: עד כמה הלחץ גדול, לא רק במערכת הביטחון, גם בלשכת נתניהו, מעידות ההקלטות האלה שנחשפו כבר לפני מספר שבועות בערוץ 13. [הקלטה של דברי נתניהו:] אני לא יכול לדמיין חומרת דברים גדולה יותר של ארגון הפרה המונית כזאת של חוק השירות, או אם תרצה של סרבנות. זה בלתי ניתן... זה פשוט, אי אפשר לתפוס את זה! זה לא רק ההשבתה של יכולות, זה גם מה, זה עושה לכוח ההרתעה שלנו. מה זה עושה, אני לא אביא כאן דוחות מודיעיניים. אם תרצו בדלתיים סגורות אני אראה לכם מה זה עושה. מה זה עושה! זה לא דבר קטן! ניר דבורי: ועוד דבר, בהודעה שהוציאה לשכת ראש הממשלה בתום הדיון היום בקרייה נכתבה תוספת חדשה: "ראש הממשלה שלל מכל וכל את התופעה של שירות מילואים על תנאי". כבר לא סרבנים לדידו של נתניהו. שירות מילואים על תנאי. אנחנו מתקרבים לרגעי החלטה משמעותיים. בעוד כשבועיים, בראשית ספטמבר, יחזור צה"ל להתאמן אחרי חופשות הקיץ. גם חוק הגיוס צפוי לעלות בכנסת. זה יהיה מבחן גדול למערכת הביטחון, לשר הביטחון העומד בראשה, ולראש הממשלה, מי שאחראי לעצור את ההידרדרות. דני קושמרו: כן, אז עוד פרטים על מה שקורה שם. עמית סגל, נתחיל איתך. לדיון הזה קדמה שיחת טלפון כעוסה במיוחד. עמית סגל: כן, שיחת ועידה. עכשיו צריך להגיד שהאירוע הוא שבלקראת סוף השבוע, גם בפרסומים של ניר [דבורי], מתחיל לבעבע הסיר הזה של הכשירות [של צה"ל] אחרי כמה שבועות שהוא היה על אש נמוכה יחסית. נתניהו רואה וכועס, הוא מזהה את זה כתדרוכים מתוך הצבא אל הכתבים הצבאיים, והוא מתקשר לרמטכ"ל, מעלה גם את מפקד חיל האוויר, ואז הוא אומר להם: "זה נראה כמו צבא, שיש לו מדינה". זה מה שאומר ראש הממשלה לרמטכ"ל ולמפקד חיל האוויר, והוא מוסיף ואומר שהדבר הזה פוגע בכושר ההרתעה, הדלפות על הכשירות. זאת אומרת, שאויבינו רואים את זה וזה מה שהם מגיבים. והרמטכ"ל משיב לו, פחות או יותר ברוח הדברים הזו: "במקום שאני רואה פגיעה בכשירות, אנחנו חובתנו להתריע על הדבר הזה". עכשיו זה גם עונה על השאלה האם הדיון היום היה דחוף או תוכנן מראש. לאחר שיחת הטלפון הזאת החליטו לקיים את הדיון הזה על הכשירות כבר ביום ראשון בצהריים ולא בהמשך השבוע כפי שנקבע. דני קושמרו: ניר דבורי, כתבנו לענייני צבא, עוד פרטים על מה שעולה במפגש הזה. ראש הממשלה, המפקד חיל האוויר, הרמטכ"ל. ניר דבורי: כן, היה שם גם שר הביטחון, ראש אמ"ן [אלוף אהרון חליוה], ראש אגף המבצעים [אלוף עודד בסיוק]. זה בעצם כל הנבחרת שעוסקת בדיוק בתמונת המצב הביטחונית ובתמונת המצב של הכשירות. מי שמשתתף בשיחה הזו מתאר אותה כמתסכלת, אולי אפילו מייאשת. למרות שהוצג שם לראש הממשלה וסקרו בפניו את כל המערכים שנפגעו, כולל מספרים עדכניים, ההבנה הייתה שזה לא משנה שום דבר באופן הסתכלות הדברים ובעמדתו של נתניהו. התחושה שם הייתה שרק משהו דרסטי, דרמטי, יכול לשנות את המהלך שיכול להביא לבלימה של הפגיעה בכשירות. ויש אפילו התלבטות בקרב גורמי ביטחון מתי להניף את הדגל האדום. האם לקראת השבועות הקרובים כשחוזרים להתאמן, או כאשר יידרשו לאולי חלילה איזושהי פעולה מבצעית, האם ואיך נכון לתווך את המצב הזה לציבור הישראלי, ובעיקר כולם עכשיו ממתינים להחלטה של נתניהו, לאן הולכים מכאן, מה הוא באמת רוצה, והאם הוא יכול, כי הם מאמינים שהוא היחיד שיכול, לעצור את מה שקורה בתוך הצבא. דני קושמרו: עמית, עוד ציטוטים מהפגישה הטעונה הזו. עמית סגל: כן, אז היום, בעצם בפגישה הזאת, זה מין איזה אירוע מוזר, כי בעצם זה כמו מה שהמשיל את זה בכיר בצבא לרפלקסולוגיה. אבל ברפלקסולוגיה בלי לגעת. בעצם הצבא נוגע פה באירוע פוליטי הכי דרמטי שהיה פה לפחות בעשור האחרון, אבל הוא לא יכול לדבר אותו, אלא רק לדבר עליו. אז נתניהו מסביר להם למה לדעתו הם צריכים להיערך לכך שהמצב לא ישתנה בתקופה הקרובה, וכך הוא מסביר להם. ואלה הציטוטים של נתניה: "כשהרמתם דגל בפעם הקודמת, עצרנו לשלושה חודשים", אמר נתניהו, אני שם סוגריים. כן, אחרי שהוא פיטר את [שר הביטחון יואב] גלנט וחזר בו, סגור סוגריים. "אבל לא יצא מזה שום דבר, כי יש גורמים שהמטרה שלהם היא הפלת הממשלה". ואז הוא מוסיף, "אני נותן סיכוי נמוך להידברות עם הצד השני על שינוי הוועדה לבחירת שופטים". נתניהו גם מתריע שם בדיון מפני הדלפות בוועדת המשנה שתכונס בהמשך השבוע, ועדת המשנה של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, ולכן הוא בעצם, אם אני מבין נכון את התרגום, אומר להם תראו, אל תצפו שמתישהו בימים הקרובים תצאה הבשורה שהאירוע כולו מאחורינו. תיערכו להתמודד עם המצב כפי שהוא. דני קושמרו: בינתיים, ניר דבורי, המצב לא משהו, ובעקבות המצוקה של מדריכי טיס במילואים, בקורס טיס, חיל האוויר בצעד מאוד מאוד מאוד חריג. ניר דבורי: כן, תראה, זה פיילוט שמתחיל כבר לפני כמה חודשים, אבל בימים האלה הוא מקבל גם טוויסט וגם שינוי, והתכלית שלו הוא בעצם לאתר חלק מפרחי הטייס במהלך הקורס, ולקצר את משך ההכשרה שלהם, להעביר אותם יותר מהר למטוסי קרב מתקדמים, כדי להתחיל לייצר אפשרות לקצר או לגשר על הפערים שעלולים להתפתח סביב מה שאנחנו רואים החוסר [של טייסים] בתוך חיל האוויר. ולכן המהלך הזה כבר מתחיל לנוע. יש כאן עוד תהליכים שצריך לעבור, אבל בחיל האוויר עושים את התאמות האלה, מבינים שכנראה נבנה כאן צורך, והדבר הזה הולך והופך קריטי יותר ויותר. נגיד שבחיל האוויר אומרים שהדבר הזה כבר החל כלא קשור לאירועים האחרונים, ואנחנו נגיד שבכל זאת, האירועים האחרונים מאיצים את התהליך, אולי אפילו מאיצים מאוד. דני קושמרו: במקרה לגמרי. כתבה קודמת שישה ימים לפני מתקפת השבעה באוקטובר – ניר דבורי: גורמי ביטחון אומרים, כי "התנהגות בן גביר מסוכנת, צריך לגלות אחריות לאומית בנושא הר הבית. זה מיד משפיע על כל הזירות ומשחק באש, במיוחד אחרי שהצלחנו עכשיו להוריד את גובה הלהבות בעזה". רונן ברגמן: סינוואר צפה מדי יום בחדשות ערוץ 12. סימוכין:

Jonathan D. Halevi

25,563 görüntüleme • 7 ay önce

שלושה חודשים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר - האלוף (במיל.) נעם תיבון: "בשביל להיערך לאתגר האיראני צריך את צה"ל במיטבו, במיוחד את חיל האוויר, אבל הטייסים הגיבורים שלנו כבר אמרו: אנחנו לא נטוס בשביל דיקטטורה" ב-8 ביולי 2023, האלוף (במיל.) נׂעם תִּיבּוֹן, הנימנה על ראשי קבוצת "חומת מגן לדמוקרטיה" המשתתפת במחאה נגד הרפורמה המשפטית, נשא נאום בהפגנה בחיפה, בה שיבח את הטייסים אשר הודיעו שלא יטוסו עבור "דיקטטורה". להלן תוכן נאומו: לוחמות ולוחמים, ערב טוב. זה כבוד עצום עבורי לבא לדבר איתכם כאן בהפגנה האדירה שלכם כאן בקריות. אנחנו ננצח. אתם יודעים, אתם יודעים, הממשלה הרעה הזאתי פוגעת בביטחון של מדינת ישראל, פוגעת בביטחון של כולנו. הנאשם [ראש הממשלה בנימין] נתניהו מרבה לדבר על האתגר האיראני. אז תנו לי להסביר לכם מה זה אומר להיערך לאתגר האיראני. דבר ראשון - תיאום מלא עם ארה"ב, אבל בינתיים [נשיא ארה"ב ג'ו] ביידן לא מזמין את ביבי [נתניהו], ובצדק, כי הוא יודע שביבי שקרן בן שקרן. הדבר השני, הדבר השני - בשביל להיערך לאתגר האיראני צריך את צה"ל במיטבו, במיוחד את חיל האוויר, אבל הטייסים הגיבורים שלנו כבר אמרו: אנחנו לא נטוס בשביל דיקטטורה. אנחנו לא נטוס בשביל דיקטטורה. תנו לי, תנו לי, בשמי וגם בשמכם להצדיע לטייס הגיבור אודי אורי שנפצע באילון [נפצע בתחילת יולי בעינו מפגיעה ישירה של מכת"זית במהלך הפגנה נגד הממשלה]. אנחנו מצדיעים לך, אתה גיבור. אף מכת"זית לא תעצור אותנו. אף מכת"זית לא תעצור אותנו. הדבר השלישי - בשביל לנצח במלחמה, ואני שרתתי בהרבה מלחמות, זה אולי מובן מאליו, אבל בשביל לנצח במלחמה צריך אחדות בעם. אחדות בעם. והממשלה הרעה הזאתי קורעת את העם. קורעת את העם. ואנחנו לא ניתן לזה. אני, אני רוצה לדבר איתכם על משהו שממש כואב לי באופן אישי, ואני יודע שגם לכם הוא כואב, כי אתם, הילדים שלכם, והנכדים שלכם משרתים בצבא. והממשלה הרעה הזאתי פוגעת בצה"ל. הנאשם [נתניהו], מצד אחד כל הזמן הולך להצטלם עם חיילים, אבל השרה [להתיישבות והמשימות הלאומיות] הפושעת [אורית] סטרוק מקללת את הרמטכ"ל [רא"ל הרצי הלוי], וביבי לא מפטר אותה. הוא היה צריך לפטר אותה. אני אגיד להם גם עוד משהו שכואב לי ברמה האישית. אתם יודעים, לפני כחודש [3 ביוני 2023], נהרגו לנו שני לוחמים ולוחמת בתקרית קשה בגבול הדרום. עוד לפני שקברו אותם, הנבלות בערוץ 14 שפכו את הדם שלהם, וכל השרים שתקו, ולא אמרו מילה. תנו לי להזכיר לשר הביטחון יואב גלנט, שהוא שר הביטחון בזכותנו. אם זה היה תלוי בביבי וב[שר המשפטים] יריב לוין, הוא כבר היה מפוטר. אתה שר הביטחון בזכותנו. איך אתה שותק על דברים כאלה? תתחיל לשמור על החיילים. אתם יודעים, ביטחון זה גם ביטחון אישי. אז לקחו עבריין [השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר] ושמו אותו אחראי על המשטרה, ובן גביר וביבי שבממשלה הקודמת בכל פיגוע רקדו על הדם כמו עופות טורפים, אז בממשלה הזאתי יש לנו יותר פיגועים, יותר הרוגים, יותר הרוגים במגזר הערבי, יותר פרוטקשיין, אין משילות, יש ברדק, והעבריין בן גביר, שר הפיתות, עסוק רק בדבר אחד - להרוס את המשטרה, להרוס את המשטרה. וזו ההזדמנות גם להגיד לשוטרים, אנחנו אלה ששומרים עליכם, אנחנו אלה ששומרים עליכם שלא תפעילו אלימות כנגד מפגינים שמפגינים להגנת המדינה. שלא תעיזו. חברים, זה לא יעזור להם, כמו שניצחנו בהצבעה בכנסת, וכמו שניצחנו בלשכת עורכי הדין, אנחנו ננצח במאבק הזה, אנחנו ננצח כי אנחנו נילחם נגד הממשלה הרעה הזאתי ביום ובלילה. כל מה שצריך אנחנו נעשה, אנחנו נחושים, אנחנו הרוב, ואנחנו ננצח. איזה אנרגיה אדירה יש פה. זה היה כבוד עצום בשבלדבר בפניכם. תכוננו לשבוע, יהיה לנו הרבה עבודה, ואנחנו ננצח. תודה רבה. סימוכין: כתבות קודמות חמישה ימים לפני מתקפת השבעה באוקטובר - האלוף (במיל.) נעם תיבון: "במלחמת האזרחים בארה”ב נהרגו מאות אלפים... אני מקווה שאנחנו לא נגיע לזה, אבל אין ספק, שהמאבק כאן הוא מאבק קשה מאוד". סימוכין: שלושה חודשים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר - האלוף (במיל.) נעם תיבון: "הטייסים, הגיבורים שלנו, שכבר אמרו מזמן: ‘אנחנו בשביל דיקטטורה לא נטוס לאיראן’ [לתקוף את מתקני הגרעין], הם הגיבורים האמיתיים". סימוכין: שלושה שבועות לפני מתקפת השבעה באוקטובר - אתר חדשות של הממשל האיראני מצטט את אלון בן דוד, האלופים (מיל.) יצחק בריק ונועם תיבון והתקשורת הישראלית, בדיווח לפיו כשירות חיל האוויר מתדרדרת לכדי אי מוכנות למלחמת פתע בגין הפסקת ההתנדבות למילואים, וכי מדיניות הממשלה "הצליחה לפרק את הצבא". סימוכין: נובמבר 2019 – אלוף (מיל.) נועם תיבון: "החיים בעזה קשים ביותר, ביוב, צפיפות, אבטלה, תשתיות קורסות; [צריך לקדם ברצועת עזה] פרויקטי תעסוקה גדולים ליצירת אווירה אחרת; לעקוף את חמאס בפרויקטים האלה: נמל [ימי], תשתיות ביוב ומים; יש לעשות זאת בתוכנית סדורה עם מצרים, סעודיה וארה"ב. סימוכין:

שלושה חודשים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר - האלוף (במיל.) נעם תיבון: "בשביל להיערך לאתגר האיראני צריך את צה"ל במיטבו, במיוחד את חיל האוויר, אבל הטייסים הגיבורים שלנו כבר אמרו: אנחנו לא נטוס בשביל דיקטטורה" ב-8 ביולי 2023, האלוף (במיל.) נׂעם תִּיבּוֹן, הנימנה על ראשי קבוצת "חומת מגן לדמוקרטיה" המשתתפת במחאה נגד הרפורמה המשפטית, נשא נאום בהפגנה בחיפה, בה שיבח את הטייסים אשר הודיעו שלא יטוסו עבור "דיקטטורה". להלן תוכן נאומו: לוחמות ולוחמים, ערב טוב. זה כבוד עצום עבורי לבא לדבר איתכם כאן בהפגנה האדירה שלכם כאן בקריות. אנחנו ננצח. אתם יודעים, אתם יודעים, הממשלה הרעה הזאתי פוגעת בביטחון של מדינת ישראל, פוגעת בביטחון של כולנו. הנאשם [ראש הממשלה בנימין] נתניהו מרבה לדבר על האתגר האיראני. אז תנו לי להסביר לכם מה זה אומר להיערך לאתגר האיראני. דבר ראשון - תיאום מלא עם ארה"ב, אבל בינתיים [נשיא ארה"ב ג'ו] ביידן לא מזמין את ביבי [נתניהו], ובצדק, כי הוא יודע שביבי שקרן בן שקרן. הדבר השני, הדבר השני - בשביל להיערך לאתגר האיראני צריך את צה"ל במיטבו, במיוחד את חיל האוויר, אבל הטייסים הגיבורים שלנו כבר אמרו: אנחנו לא נטוס בשביל דיקטטורה. אנחנו לא נטוס בשביל דיקטטורה. תנו לי, תנו לי, בשמי וגם בשמכם להצדיע לטייס הגיבור אודי אורי שנפצע באילון [נפצע בתחילת יולי בעינו מפגיעה ישירה של מכת"זית במהלך הפגנה נגד הממשלה]. אנחנו מצדיעים לך, אתה גיבור. אף מכת"זית לא תעצור אותנו. אף מכת"זית לא תעצור אותנו. הדבר השלישי - בשביל לנצח במלחמה, ואני שרתתי בהרבה מלחמות, זה אולי מובן מאליו, אבל בשביל לנצח במלחמה צריך אחדות בעם. אחדות בעם. והממשלה הרעה הזאתי קורעת את העם. קורעת את העם. ואנחנו לא ניתן לזה. אני, אני רוצה לדבר איתכם על משהו שממש כואב לי באופן אישי, ואני יודע שגם לכם הוא כואב, כי אתם, הילדים שלכם, והנכדים שלכם משרתים בצבא. והממשלה הרעה הזאתי פוגעת בצה"ל. הנאשם [נתניהו], מצד אחד כל הזמן הולך להצטלם עם חיילים, אבל השרה [להתיישבות והמשימות הלאומיות] הפושעת [אורית] סטרוק מקללת את הרמטכ"ל [רא"ל הרצי הלוי], וביבי לא מפטר אותה. הוא היה צריך לפטר אותה. אני אגיד להם גם עוד משהו שכואב לי ברמה האישית. אתם יודעים, לפני כחודש [3 ביוני 2023], נהרגו לנו שני לוחמים ולוחמת בתקרית קשה בגבול הדרום. עוד לפני שקברו אותם, הנבלות בערוץ 14 שפכו את הדם שלהם, וכל השרים שתקו, ולא אמרו מילה. תנו לי להזכיר לשר הביטחון יואב גלנט, שהוא שר הביטחון בזכותנו. אם זה היה תלוי בביבי וב[שר המשפטים] יריב לוין, הוא כבר היה מפוטר. אתה שר הביטחון בזכותנו. איך אתה שותק על דברים כאלה? תתחיל לשמור על החיילים. אתם יודעים, ביטחון זה גם ביטחון אישי. אז לקחו עבריין [השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר] ושמו אותו אחראי על המשטרה, ובן גביר וביבי שבממשלה הקודמת בכל פיגוע רקדו על הדם כמו עופות טורפים, אז בממשלה הזאתי יש לנו יותר פיגועים, יותר הרוגים, יותר הרוגים במגזר הערבי, יותר פרוטקשיין, אין משילות, יש ברדק, והעבריין בן גביר, שר הפיתות, עסוק רק בדבר אחד - להרוס את המשטרה, להרוס את המשטרה. וזו ההזדמנות גם להגיד לשוטרים, אנחנו אלה ששומרים עליכם, אנחנו אלה ששומרים עליכם שלא תפעילו אלימות כנגד מפגינים שמפגינים להגנת המדינה. שלא תעיזו. חברים, זה לא יעזור להם, כמו שניצחנו בהצבעה בכנסת, וכמו שניצחנו בלשכת עורכי הדין, אנחנו ננצח במאבק הזה, אנחנו ננצח כי אנחנו נילחם נגד הממשלה הרעה הזאתי ביום ובלילה. כל מה שצריך אנחנו נעשה, אנחנו נחושים, אנחנו הרוב, ואנחנו ננצח. איזה אנרגיה אדירה יש פה. זה היה כבוד עצום בשבלדבר בפניכם. תכוננו לשבוע, יהיה לנו הרבה עבודה, ואנחנו ננצח. תודה רבה. סימוכין: כתבות קודמות חמישה ימים לפני מתקפת השבעה באוקטובר - האלוף (במיל.) נעם תיבון: "במלחמת האזרחים בארה”ב נהרגו מאות אלפים... אני מקווה שאנחנו לא נגיע לזה, אבל אין ספק, שהמאבק כאן הוא מאבק קשה מאוד". סימוכין: שלושה חודשים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר - האלוף (במיל.) נעם תיבון: "הטייסים, הגיבורים שלנו, שכבר אמרו מזמן: ‘אנחנו בשביל דיקטטורה לא נטוס לאיראן’ [לתקוף את מתקני הגרעין], הם הגיבורים האמיתיים". סימוכין: שלושה שבועות לפני מתקפת השבעה באוקטובר - אתר חדשות של הממשל האיראני מצטט את אלון בן דוד, האלופים (מיל.) יצחק בריק ונועם תיבון והתקשורת הישראלית, בדיווח לפיו כשירות חיל האוויר מתדרדרת לכדי אי מוכנות למלחמת פתע בגין הפסקת ההתנדבות למילואים, וכי מדיניות הממשלה "הצליחה לפרק את הצבא". סימוכין: נובמבר 2019 – אלוף (מיל.) נועם תיבון: "החיים בעזה קשים ביותר, ביוב, צפיפות, אבטלה, תשתיות קורסות; [צריך לקדם ברצועת עזה] פרויקטי תעסוקה גדולים ליצירת אווירה אחרת; לעקוף את חמאס בפרויקטים האלה: נמל [ימי], תשתיות ביוב ומים; יש לעשות זאת בתוכנית סדורה עם מצרים, סעודיה וארה"ב. סימוכין:

Jonathan D. Halevi

82,101 görüntüleme • 7 ay önce

זוהי פניה אישית למפכ״ל דני לוי, מפקד המחוז חיים סרגרוף, מפקד המרחב בני חדד וכל שאר לובשי המדים שהבריזו משיעורי אזרחות והוכיחו שאין להם מושג מה זה חופש ביטוי, מה זה דמוקרטיה ומהו תפקידה של המשטרה בתוך כל זה. אז טיפסתם על עץ שכולו גינוני כבוד מטופשים ובורות מביכה, נפלתם ממנו על האף וגולגלתם מכל המדרגות ע״י בג״ץ. עכשיו בואו נדבר על נושא רגיש: העובדה שהקפדתם להדגיש, כאחד הטיעונים בוויכוח, את העובדה ששוטרי משטרת ישראל הגיבורים הגנו על המדינה ב-7 באוקטובר והקריבו את חייהם כדי שנוכל ללכת לכדורגל. ובכן, כאן אתם צודקים. שוטרי משטרת ישראל נלחמו בגבורה ב-7 באוקטובר ואחריו. נדמה לי ש-58 שוטרים נפלו באותו יום ארור. הם מילאו את תפקידם, הקריבו את חייהם וחסמו בגופם את זרימת הנוח׳בות לעבר פנים ישראל. נהיה חייבים להם את זה לנצח ונהיה חייבים להחזיר את החלל-חטוף האחרון, השוטר לוחם היס״מ הגיבור (באמת) רן גואילי שנמצא עדיין בעזה. אין על כל זה ויכוח כלשהו. הוא גם לא קשור לעניין. סביב גבורתם של השוטרים ב-7 באוקטובר יש קונצנזוס ואני, באופן אישי, מקפיד לכתוב ולדבר על זה כמה שיותר. הבעיה היא, שלא רק המשטרה נלחמה ב-7 באוקטובר. גם צה״ל נלחם. גם לוחמי כיתות הכוננות ואנשי העוטף נלחמו. ואני לא יודע אם אני מחדש לכם, מכובדי קציני המשטרה, אבל היו שם המוני אוהדי הפועל. רבים מהם נפלו. לפני כל משחק, של קבוצות הכדורסל והכדורגל שלנו, מוקרן קליפ עם שמותיהם, תמונותיהם והגרפיטי שצוייר לזכרם של הגיבורים האדומים שלנו. אני מזמין אתכם לצפות בו, הוא מצ״ב. שמעתם, למשל, על סמ״ר ירון (נוני) שי, לוחם בחפ״ק סיירת נח״ל שבקרב גבורה הציל יחד עם חבריו את קיבוץ כרם שלום ב-7 באוקטובר ונפל בקרב? או על סרן אייל אבניאון, דמות מופת שזכיתי להכירה לאחר נפילתו, שנפל ברצועה והיה אולטראס הפועל שטבע את המשפט ״אני לא אוהד הפועל, אני חי הפועל״, עד שנפל הפועל? זכיתי לכתוב על ירון ואייל באלבום זכרון מיוחד שהופק לא מזמן לנופלי הפועל (ביוזמתו ומימונו של האוהד רועי ורמוס). אבל יש רבים רבים אחרים: עידן רז, יובל גבאי, איליי עדני, אפיק רוזנטל, איתי רון, יובל הליבני, תמיר ברק, התצפיתנית הבלתי נשכחת שירת ים עמר, אופיר מלמן, רוני אשל, התצפיתנית המדהימה והבת של אייל, סרגיי שמרקין, גל מישאלוף, רועי ביבר, עומרי שוורץ, ניצן שסלר, דניאל לוי, אביתר עטואר, הראל איתח, אור בלומביץ׳, עידו ברוייר, עומרי לוטן, עידו ז׳נו, משה דיינים, אביהוא מורי, יאיר אליהו, אורן הרשקו. אני מניח שיש כמה שפספסתי ומתנצל מראש. הרשימה הזו מתעדכנת ומתארכת כל הזמן, למרבה דאבון הלב. כנסו לרשת ותקראו את סיפוריהם. גיבורים אמיתיים. ואחר-כך אתם מוזמנים לעבור לנרצחים שהיו אוהדי הפועל. אלה שלחמו על הבית בעוטף. מתברר שבעוטף עזה יש ריכוז משמעותי של אוהדי הפועל ת״א. מאופיר וניצן ליבשטיין, ראש המועצה ובנו שנרצחו ע״י הנוח׳בות, דרך משפחת קוץ שנמחקה כולה, דרך רבים רבים אחרים שסיפוריהם מוכרים לכולנו. מדובר בעשרות רבות מאוד של נופלים ונרצחים אדומים, ישראלים פטריוטים שאתם מנסים להפוך לאנרכיסטים מסוכנים ועוכרי ישראל. אז אחרי כל זה אולי תבינו כמה אתם פאתטיים באיזכור העובדה שמשטרת ישראל נלחמה בגבורה ב-7 באוקטובר. כולם נלחמו בגבורה ב-7 באוקטובר. לאוהדי הפועל ת״א יש נציגות מכובדת מאוד ברשימת הנופלים, הנרצחים, הפצועים והחטופים. ותזכרו: המשטרה לא צריכה להגן על שמה הטוב. היא צריכה להגן על האזרחים ועל הדמוקרטיה. השם הטוב יבוא בזכות זה. הסכנה היחידה שממנה אתם באמת צריכים להגן על השוטרים שלכם, היא סכנת ההתקרנפות. תשמרו עליהם מפניו של איתמר בן-גביר, העבריין האלים, מכונת ההסתה והשנאה שמנסה להשתלט על משטרת ישראל ולהפוך אותה לכלי דיכוי פוליטי. תודה ויאללה הפועל.

זוהי פניה אישית למפכ״ל דני לוי, מפקד המחוז חיים סרגרוף, מפקד המרחב בני חדד וכל שאר לובשי המדים שהבריזו משיעורי אזרחות והוכיחו שאין להם מושג מה זה חופש ביטוי, מה זה דמוקרטיה ומהו תפקידה של המשטרה בתוך כל זה. אז טיפסתם על עץ שכולו גינוני כבוד מטופשים ובורות מביכה, נפלתם ממנו על האף וגולגלתם מכל המדרגות ע״י בג״ץ. עכשיו בואו נדבר על נושא רגיש: העובדה שהקפדתם להדגיש, כאחד הטיעונים בוויכוח, את העובדה ששוטרי משטרת ישראל הגיבורים הגנו על המדינה ב-7 באוקטובר והקריבו את חייהם כדי שנוכל ללכת לכדורגל. ובכן, כאן אתם צודקים. שוטרי משטרת ישראל נלחמו בגבורה ב-7 באוקטובר ואחריו. נדמה לי ש-58 שוטרים נפלו באותו יום ארור. הם מילאו את תפקידם, הקריבו את חייהם וחסמו בגופם את זרימת הנוח׳בות לעבר פנים ישראל. נהיה חייבים להם את זה לנצח ונהיה חייבים להחזיר את החלל-חטוף האחרון, השוטר לוחם היס״מ הגיבור (באמת) רן גואילי שנמצא עדיין בעזה. אין על כל זה ויכוח כלשהו. הוא גם לא קשור לעניין. סביב גבורתם של השוטרים ב-7 באוקטובר יש קונצנזוס ואני, באופן אישי, מקפיד לכתוב ולדבר על זה כמה שיותר. הבעיה היא, שלא רק המשטרה נלחמה ב-7 באוקטובר. גם צה״ל נלחם. גם לוחמי כיתות הכוננות ואנשי העוטף נלחמו. ואני לא יודע אם אני מחדש לכם, מכובדי קציני המשטרה, אבל היו שם המוני אוהדי הפועל. רבים מהם נפלו. לפני כל משחק, של קבוצות הכדורסל והכדורגל שלנו, מוקרן קליפ עם שמותיהם, תמונותיהם והגרפיטי שצוייר לזכרם של הגיבורים האדומים שלנו. אני מזמין אתכם לצפות בו, הוא מצ״ב. שמעתם, למשל, על סמ״ר ירון (נוני) שי, לוחם בחפ״ק סיירת נח״ל שבקרב גבורה הציל יחד עם חבריו את קיבוץ כרם שלום ב-7 באוקטובר ונפל בקרב? או על סרן אייל אבניאון, דמות מופת שזכיתי להכירה לאחר נפילתו, שנפל ברצועה והיה אולטראס הפועל שטבע את המשפט ״אני לא אוהד הפועל, אני חי הפועל״, עד שנפל הפועל? זכיתי לכתוב על ירון ואייל באלבום זכרון מיוחד שהופק לא מזמן לנופלי הפועל (ביוזמתו ומימונו של האוהד רועי ורמוס). אבל יש רבים רבים אחרים: עידן רז, יובל גבאי, איליי עדני, אפיק רוזנטל, איתי רון, יובל הליבני, תמיר ברק, התצפיתנית הבלתי נשכחת שירת ים עמר, אופיר מלמן, רוני אשל, התצפיתנית המדהימה והבת של אייל, סרגיי שמרקין, גל מישאלוף, רועי ביבר, עומרי שוורץ, ניצן שסלר, דניאל לוי, אביתר עטואר, הראל איתח, אור בלומביץ׳, עידו ברוייר, עומרי לוטן, עידו ז׳נו, משה דיינים, אביהוא מורי, יאיר אליהו, אורן הרשקו. אני מניח שיש כמה שפספסתי ומתנצל מראש. הרשימה הזו מתעדכנת ומתארכת כל הזמן, למרבה דאבון הלב. כנסו לרשת ותקראו את סיפוריהם. גיבורים אמיתיים. ואחר-כך אתם מוזמנים לעבור לנרצחים שהיו אוהדי הפועל. אלה שלחמו על הבית בעוטף. מתברר שבעוטף עזה יש ריכוז משמעותי של אוהדי הפועל ת״א. מאופיר וניצן ליבשטיין, ראש המועצה ובנו שנרצחו ע״י הנוח׳בות, דרך משפחת קוץ שנמחקה כולה, דרך רבים רבים אחרים שסיפוריהם מוכרים לכולנו. מדובר בעשרות רבות מאוד של נופלים ונרצחים אדומים, ישראלים פטריוטים שאתם מנסים להפוך לאנרכיסטים מסוכנים ועוכרי ישראל. אז אחרי כל זה אולי תבינו כמה אתם פאתטיים באיזכור העובדה שמשטרת ישראל נלחמה בגבורה ב-7 באוקטובר. כולם נלחמו בגבורה ב-7 באוקטובר. לאוהדי הפועל ת״א יש נציגות מכובדת מאוד ברשימת הנופלים, הנרצחים, הפצועים והחטופים. ותזכרו: המשטרה לא צריכה להגן על שמה הטוב. היא צריכה להגן על האזרחים ועל הדמוקרטיה. השם הטוב יבוא בזכות זה. הסכנה היחידה שממנה אתם באמת צריכים להגן על השוטרים שלכם, היא סכנת ההתקרנפות. תשמרו עליהם מפניו של איתמר בן-גביר, העבריין האלים, מכונת ההסתה והשנאה שמנסה להשתלט על משטרת ישראל ולהפוך אותה לכלי דיכוי פוליטי. תודה ויאללה הפועל.

Ben Caspit בן כספית

53,125 görüntüleme • 8 ay önce

אמש נערך במלון כרמים יום מיוחד לנשות שלומית. כידוע או שלא, הישוב שלנו פונה בתחילת המלחמה לכפר עציון ומשם, לאחר חודש, הוא הגיע למלון כרמים למספר חודשים. השהות במלון (תכלס אין לי שמץ, הייתי שם 5 פעמים במשך 3.5 חודשים) היתה מיוחדת, מרגשת, מורכבת ובעצם מה לא. מלון כרמים הוא לא עוד מלון. זה מלון בוטיק וספא שמארח רק זוגות. אין כניסה לילדים. רשת ישרוטל (הציוץ הזה לא ממומן לצערי!!!) פתחה את שעריה ואפשרה באופן חריג להכניס את כל הישוב למלון. כולל ילדים. ובלי עין הרע יש לא מעט כאלה. מהרגע שהישוב שלנו הגיע למלון נקשרו קשרים חזקים מאוד עם אלעד- מנכ"ל כרמים ועם כל עובד ועובדת במלון. לא משנה מה היה תפקידם. נוצר קשר מדהים, כנה ועמוק שבא לידי ביטוי בארוע פרידה מיוחד שעשינו לכל עובדי המלון ביום שחזרנו הביתה. אלעד, מנכ"ל המלון הוא אחד האנשים הכי מדהימים שיצא לי להכיר. איש צנוע, חרוץ, נטול פוזות, לבבי ותמיד כן. במובן של קודם כל כן ואחרי זה בוא נראה איך. זה איש לרוץ איתו (ליטרלי רצנו איתו במרתון ירושלים). אחד כזה שהיינו צריכים כקהילה בדיוק בזמנים הקשים שחווינו אז. אז אתמול היה יום לנשות הישוב ואלעד דיבר. הוא לא מרבה במילים אבל פה הוא דיבר באריכות. משהו אחד ממש תפס אותי (הוא דיבר חזק ממש) וזו האמירה הכנה שלו שעל אף הבלאגן הלא אופייני שהיה במלון הדי מפונפן הזה בזמננו, כל העובדים שמחו במציאות שלנו שם ואפילו היו רוצים לעיתים שככה זה יראה תמיד. בעייני זה ביטוי מדויק לקשר שנוצר שם. קשה לי להסביר לכם במילים כמה האמירה הזו היא לא בקטנה. אנסה בסיפור: באחת הפעמים שכן הייתי במלון, יצאתי מחדר אוכל. מולי עלתה התמונה הבאה- ילד, אולי בן 5, עם שניצל ביד מורח את כל השניצל על החלון השקוף במסדרון. מאחוריו עובד ניקיון מנקה את החלון ביסודיות רבה. כאילו הילד לא שם. כמובן שהאמא מיד קלטה את זה ולקחה את הילד וביקשה סליחה. זו תמונה שמספרת מעט על השהות שלנו שם. לכאורה מלון שלא מותאם בעליל לילדים אבל הנהלת המלון קיבלה החלטה- המלון ישאר יוקרתי וברמה גבוהה ממש (למעט האוכל. מובן)וזה לא משנה אם שלומית פה או לא. לפעמים זה היה לא נעים... עכשיו תראו, כרמים לא צריכים את השיווק שלי אבל אי אפשר בלי הכרת הטוב ככה שאם יש לכם כסף מיותר ובא לכם להתפנק באחד המקומות הטובים בארץ ובעיקר מקום עם אנשים עם לב זהב- לכו לכרמים.

אמש נערך במלון כרמים יום מיוחד לנשות שלומית. כידוע או שלא, הישוב שלנו פונה בתחילת המלחמה לכפר עציון ומשם, לאחר חודש, הוא הגיע למלון כרמים למספר חודשים. השהות במלון (תכלס אין לי שמץ, הייתי שם 5 פעמים במשך 3.5 חודשים) היתה מיוחדת, מרגשת, מורכבת ובעצם מה לא. מלון כרמים הוא לא עוד מלון. זה מלון בוטיק וספא שמארח רק זוגות. אין כניסה לילדים. רשת ישרוטל (הציוץ הזה לא ממומן לצערי!!!) פתחה את שעריה ואפשרה באופן חריג להכניס את כל הישוב למלון. כולל ילדים. ובלי עין הרע יש לא מעט כאלה. מהרגע שהישוב שלנו הגיע למלון נקשרו קשרים חזקים מאוד עם אלעד- מנכ"ל כרמים ועם כל עובד ועובדת במלון. לא משנה מה היה תפקידם. נוצר קשר מדהים, כנה ועמוק שבא לידי ביטוי בארוע פרידה מיוחד שעשינו לכל עובדי המלון ביום שחזרנו הביתה. אלעד, מנכ"ל המלון הוא אחד האנשים הכי מדהימים שיצא לי להכיר. איש צנוע, חרוץ, נטול פוזות, לבבי ותמיד כן. במובן של קודם כל כן ואחרי זה בוא נראה איך. זה איש לרוץ איתו (ליטרלי רצנו איתו במרתון ירושלים). אחד כזה שהיינו צריכים כקהילה בדיוק בזמנים הקשים שחווינו אז. אז אתמול היה יום לנשות הישוב ואלעד דיבר. הוא לא מרבה במילים אבל פה הוא דיבר באריכות. משהו אחד ממש תפס אותי (הוא דיבר חזק ממש) וזו האמירה הכנה שלו שעל אף הבלאגן הלא אופייני שהיה במלון הדי מפונפן הזה בזמננו, כל העובדים שמחו במציאות שלנו שם ואפילו היו רוצים לעיתים שככה זה יראה תמיד. בעייני זה ביטוי מדויק לקשר שנוצר שם. קשה לי להסביר לכם במילים כמה האמירה הזו היא לא בקטנה. אנסה בסיפור: באחת הפעמים שכן הייתי במלון, יצאתי מחדר אוכל. מולי עלתה התמונה הבאה- ילד, אולי בן 5, עם שניצל ביד מורח את כל השניצל על החלון השקוף במסדרון. מאחוריו עובד ניקיון מנקה את החלון ביסודיות רבה. כאילו הילד לא שם. כמובן שהאמא מיד קלטה את זה ולקחה את הילד וביקשה סליחה. זו תמונה שמספרת מעט על השהות שלנו שם. לכאורה מלון שלא מותאם בעליל לילדים אבל הנהלת המלון קיבלה החלטה- המלון ישאר יוקרתי וברמה גבוהה ממש (למעט האוכל. מובן)וזה לא משנה אם שלומית פה או לא. לפעמים זה היה לא נעים... עכשיו תראו, כרמים לא צריכים את השיווק שלי אבל אי אפשר בלי הכרת הטוב ככה שאם יש לכם כסף מיותר ובא לכם להתפנק באחד המקומות הטובים בארץ ובעיקר מקום עם אנשים עם לב זהב- לכו לכרמים.

יהונתן ורנר

13,269 görüntüleme • 1 ay önce

$איפה ישנם עוד שקרנים כמו השקרן ההוא? טאוב טוען שאני "מוותר על שלושה לילות שינה בשביל להוכיח את מה שלא נכון, הוא יכול "להוכיח" שהכלב שלך הוא בעצם אבא שלך". אני מאמץ, בשינויים קלים. לא צריך להוכיח שהכלב שלך הוא בעצם אבא שלך. מספיק להוכיח שאתה כלב. ולא צריך שלושה לילות כדי לחשוף את השקרים. מספיק שלוש דקות ועוד יישאר זמן לקרוא את המבזק על ההתעללות האחרונה של ואנס או טרמפ בנתניהו. נדמה שההתהפכות של האליל השני של טאוב על האליל הראשון קצת הוציאה אותו מריכוז ואפילו השקרים לא מה שהיה פעם. קל מדי, כמעט מעליב. תראו איך מפרקים אותו ברגע: מאות מילים טאוב שופך כדי לנסות ולשכנע שהוא לא תמך בעלילה המכונה "הבגידה מבפנים", עלי, על המשפט, תודות לעורך הדין שלו, הטונים הגבוהים שהגיע עם חברים, מאמרים שלו ששם לא הזכיר את התיאוריה, ועל כך שחסם כאלה שתמכו בתיאוריה. "הרייני להבהיר", הוא מנסה לתקף את דבריו, אחרי ש"הבהרתי לו" ועכשיו "אבהיר גם לכם", כדי שגם "יהיה ברשומות", וגם "יישאר ברשת לפרוטוקול". עד כדי כך. שני דברים הוא לא עושה: הראשון: הוא לא אומר מילה על הוידאו שצירפתי מהפודקסט שלו עם אמיר אביב בו משתמש טאוב כפלטרפומה להפצת הקונספירציה האפלה והזדונית. טאוב טוען ש"הוא חתך שאלות שלי שבהן אני מאתגר מרואיינים כדי לברר מה דעתם בנושא, והציג את השאלות כאילו הן עמדתי" אז למה הוא לא שם פה את הקטע הנכון, לתקן את הרושם, בלי לחתוך את השאלות שלו? פשוט כי לא משנה איך היה גוזר, יוצא שלא רק שהוא מסביר בלהט למה תיאוריית הבגידה מבפנים עושה שכל, אלא שכשאביבי מסביר לו למה הוא חושב שזו שטות, טאוב מתווכח איתו הנה, מצורף כאן הקטע עם שוליים רחבים. כולם יוכלו לראות בעצמם איך טאוב מקדם פה את העלילה הזו ואגב כך מטנף את זכרו של אל"מ אסף חממי ז"ל שהוציא את ההוראה להתרחק מהגדר. הדבר השני שהוא לא עושה: הוא לא מראה ולו מקום אחד בו אמר שהוא מתנגד לעלילה הזו. הוא מצרף צילום של ציוץ שלו מפברואר 2025 שאמור להוכיח שהוא התנגד. זה מה שכתוב שם:" אז אמנם חסידי תיאוריית הבגידה אומרים לי שהדיון בקונספציה נועד להסיח את הדעת מהאמת האיומה. אבל אני חולק עליהם. כי גם מי שחושב שהיתה בגידה, לא יכול להזניח את העובדה שכל החשיבה של כל המערכת היתה מבוססת על הנחות לא נכונות. ". הוא לא מתנגד הוא רק אומר שאפשר גם וגם. הוא אומר "עשיתי תכנית שלמה בערוץ שלי, יחד עם ד"ר ליעד לוי, להסביר למה התיאוריה הזאת גם לא סבירה וגם מזיקה". הוא אפילו מצרף את הלינק, אבל הוא בכוונה לא מצרף קטעים כי יודע שלאף אחד לא תהיה סבלנות לבדוק אותו ולגלות שזה בדיוק ההיפך. ממליץ לכל מי שאי פעם ייחס אמינות כלשהי לטאוב, לקחת כדור נגד בחילה ולצפות בשעה המדוברת שם טאוב ולוי מסבירים למה התיאוריה הזו היא גם סבירה וגם מועילה. הנה שני קטעים מתוך הפודקסט. בראשון מגדירים לוי וטאוב את הבגידה מבפנים. "כשאנחנו נגיד את המילה **בגידה**. אנחנו תכוון לפרשנות הבאה. מישהו בדרג בכיר כזה או אחר תאמוות של יהודים על מנת להחליף שלטון." ולאחר מכן מנהלים טאוב ולוי דיון על האם לא רק מי שעמד בקשר עם סינוואר אלא גם ידע על התקפת החמאס ולא עשה דבר הוא בוגד (התשובה- כמובן שכן) בשני- לוי אומר ש"מי שרוצה לחשוב שפרשת המרגל קשורה בזה שצריך לאפשר לחמאס להרוג יהודים כדי להפיל את נתניהו- זה הגיוני לשאול את זה". טאוב, שכמובן מתנגד לכל התיאוריה מוסיף:"זה מי שחושב שהמרגל עבד אצל יחיא סינוואר." ואז, כשלוי מזהיר שצריך לשמור את המחשבות האלה לעצמנו כי פרסום שלהן עלול לתגבר גלים של אנטישמיות, טאוב, שכולם מכירים את דיעותיו נגד דבר השיטנה הזה, מסכים איתו אבל מוסיף, שיהיה ברור שהסכמתו לנקיטת זהירות בתפוצה אינה הסכמתו לכך שמדובר בעלילה:"אבל זה בלי קשר לשאלה אם זה נכון או לא"\ ואז השניים מתחילים בדאילוג קונספירטיבי מהסוג הגרוע והעלוב ביותר, שנקטע פה ושם עם ציפצופים שנועדו כנראה למחוק את השמות של אנשים שטאוב והצוות שלו חששו ששייתבעו דיבה. ובשורה התחתונה- טאוב משקר פה בפעם השלישי ברציפות בטענה שלא טיפח והפיץ ותיגבר והעצים את תיאורית הבגידה מבפנים. צפו ושיפטו בעצמכם.$

איפה ישנם עוד שקרנים כמו השקרן ההוא? טאוב טוען שאני "מוותר על שלושה לילות שינה בשביל להוכיח את מה שלא נכון, הוא יכול "להוכיח" שהכלב שלך הוא בעצם אבא שלך". אני מאמץ, בשינויים קלים. לא צריך להוכיח שהכלב שלך הוא בעצם אבא שלך. מספיק להוכיח שאתה כלב. ולא צריך שלושה לילות כדי לחשוף את השקרים. מספיק שלוש דקות ועוד יישאר זמן לקרוא את המבזק על ההתעללות האחרונה של ואנס או טרמפ בנתניהו. נדמה שההתהפכות של האליל השני של טאוב על האליל הראשון קצת הוציאה אותו מריכוז ואפילו השקרים לא מה שהיה פעם. קל מדי, כמעט מעליב. תראו איך מפרקים אותו ברגע: מאות מילים טאוב שופך כדי לנסות ולשכנע שהוא לא תמך בעלילה המכונה "הבגידה מבפנים", עלי, על המשפט, תודות לעורך הדין שלו, הטונים הגבוהים שהגיע עם חברים, מאמרים שלו ששם לא הזכיר את התיאוריה, ועל כך שחסם כאלה שתמכו בתיאוריה. "הרייני להבהיר", הוא מנסה לתקף את דבריו, אחרי ש"הבהרתי לו" ועכשיו "אבהיר גם לכם", כדי שגם "יהיה ברשומות", וגם "יישאר ברשת לפרוטוקול". עד כדי כך. שני דברים הוא לא עושה: הראשון: הוא לא אומר מילה על הוידאו שצירפתי מהפודקסט שלו עם אמיר אביב בו משתמש טאוב כפלטרפומה להפצת הקונספירציה האפלה והזדונית. טאוב טוען ש"הוא חתך שאלות שלי שבהן אני מאתגר מרואיינים כדי לברר מה דעתם בנושא, והציג את השאלות כאילו הן עמדתי" אז למה הוא לא שם פה את הקטע הנכון, לתקן את הרושם, בלי לחתוך את השאלות שלו? פשוט כי לא משנה איך היה גוזר, יוצא שלא רק שהוא מסביר בלהט למה תיאוריית הבגידה מבפנים עושה שכל, אלא שכשאביבי מסביר לו למה הוא חושב שזו שטות, טאוב מתווכח איתו הנה, מצורף כאן הקטע עם שוליים רחבים. כולם יוכלו לראות בעצמם איך טאוב מקדם פה את העלילה הזו ואגב כך מטנף את זכרו של אל"מ אסף חממי ז"ל שהוציא את ההוראה להתרחק מהגדר. הדבר השני שהוא לא עושה: הוא לא מראה ולו מקום אחד בו אמר שהוא מתנגד לעלילה הזו. הוא מצרף צילום של ציוץ שלו מפברואר 2025 שאמור להוכיח שהוא התנגד. זה מה שכתוב שם:" אז אמנם חסידי תיאוריית הבגידה אומרים לי שהדיון בקונספציה נועד להסיח את הדעת מהאמת האיומה. אבל אני חולק עליהם. כי גם מי שחושב שהיתה בגידה, לא יכול להזניח את העובדה שכל החשיבה של כל המערכת היתה מבוססת על הנחות לא נכונות. ". הוא לא מתנגד הוא רק אומר שאפשר גם וגם. הוא אומר "עשיתי תכנית שלמה בערוץ שלי, יחד עם ד"ר ליעד לוי, להסביר למה התיאוריה הזאת גם לא סבירה וגם מזיקה". הוא אפילו מצרף את הלינק, אבל הוא בכוונה לא מצרף קטעים כי יודע שלאף אחד לא תהיה סבלנות לבדוק אותו ולגלות שזה בדיוק ההיפך. ממליץ לכל מי שאי פעם ייחס אמינות כלשהי לטאוב, לקחת כדור נגד בחילה ולצפות בשעה המדוברת שם טאוב ולוי מסבירים למה התיאוריה הזו היא גם סבירה וגם מועילה. הנה שני קטעים מתוך הפודקסט. בראשון מגדירים לוי וטאוב את הבגידה מבפנים. "כשאנחנו נגיד את המילה בגידה. אנחנו תכוון לפרשנות הבאה. מישהו בדרג בכיר כזה או אחר תאמוות של יהודים על מנת להחליף שלטון." ולאחר מכן מנהלים טאוב ולוי דיון על האם לא רק מי שעמד בקשר עם סינוואר אלא גם ידע על התקפת החמאס ולא עשה דבר הוא בוגד (התשובה- כמובן שכן) בשני- לוי אומר ש"מי שרוצה לחשוב שפרשת המרגל קשורה בזה שצריך לאפשר לחמאס להרוג יהודים כדי להפיל את נתניהו- זה הגיוני לשאול את זה". טאוב, שכמובן מתנגד לכל התיאוריה מוסיף:"זה מי שחושב שהמרגל עבד אצל יחיא סינוואר." ואז, כשלוי מזהיר שצריך לשמור את המחשבות האלה לעצמנו כי פרסום שלהן עלול לתגבר גלים של אנטישמיות, טאוב, שכולם מכירים את דיעותיו נגד דבר השיטנה הזה, מסכים איתו אבל מוסיף, שיהיה ברור שהסכמתו לנקיטת זהירות בתפוצה אינה הסכמתו לכך שמדובר בעלילה:"אבל זה בלי קשר לשאלה אם זה נכון או לא"\ ואז השניים מתחילים בדאילוג קונספירטיבי מהסוג הגרוע והעלוב ביותר, שנקטע פה ושם עם ציפצופים שנועדו כנראה למחוק את השמות של אנשים שטאוב והצוות שלו חששו ששייתבעו דיבה. ובשורה התחתונה- טאוב משקר פה בפעם השלישי ברציפות בטענה שלא טיפח והפיץ ותיגבר והעצים את תיאורית הבגידה מבפנים. צפו ושיפטו בעצמכם.

Ronen Bergman

15,837 görüntüleme • 2 ay önce

חודשיים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר – בתשובה לטענה, לפיה "יש סכנה ביטחונית קיומית מיידית למדינת ישראל, האויבים על הגדרות", סא"ל (מיל.) רון שרף מ"אחים לנשק" משיב: "ישראל כבר אינה דמוקרטיה"; "האיום הקיומי הכי גדול הוא עכשיו מבפנים"; "אנחנו מגינים על המדינה עכשיו"; "אין צבא עם בדיקטטורה" ב-27 ביולי 2023, סא"ל במילואים, רון שרף, הנימנה על הנהגת ארגון "אחים לנשק", בו חברים אנשי מילואים מיחידות שונות בצה"ל, התראיין לרדיו 103 FM, בנוגע להשלכות הפסקת ההתנדבות לשירות בצה"ל על ידי אלפי מילואים, על צה"ל ועל ביטחון המדינה. להלן תמליל הראיון: מראיין: [עימנו] סא"ל במילואים רון שרף ממחאת "אחים לנשק". שלום לך, רון שרף. רון שרף: בוקר טוב מראיין: אתה יודע בממשלה אמרו באותו יום, שביטלו את עילת הסבירות, שהם לא הצביעו בעד ביטול עילת הסבירות, אלא נגד הסרבנות, שבסוף מה שגרם להם להקשיח עמדות ולא לוותר הייתם אתם. רון שרף: ומה, ומה יגיד רודן? מה יגיד רודן בדרך למשבר עמוק ולהרס של מדינה? אני לא מצפה שיגידו שום דבר אחר. נתניהו לא זז מעמדתו. מראיין: השאלה אם זאת לא היתה, אפילו מבחינת המחאה והטקטיקה, אם זו לא הייתה טעות? רון שרף: קודם כל, סרבנות זה לא סרבנות. אף אחד לא יכול להכריח מישהו להתנדב למצב שהוא נשבע אחרת למצב, כאשר הוא שובר את החוזה. אז זה בכלל מצחיק. זה הגדרה מצחיקה, וזה ספין הפוך. ישראל כבר אינה דמוקרטיה. ישראל היא מדינה במעבר מדמוקרטיה לדיקטטורה. זה עכשיו [מתרחש]. מי שלא מבין את זה, לא מבין מי אחראי למצב הזה. מי שאחראי לסיכון ביטחון ישראל זה נתניהו, והצל של שר הביטחון גלנט, שיושב מגמגם, מתחנן שמה לשר משפטים שיעזור לו, כי הוא יודע את המשבר האמיתי שאנחנו נכנסים אליו, ורק מבט, רק מבט על הפנים של גלנט כולם יכולים להבין מה באמת קורה. מראיין: סגן אלוף שרף, אבל אני מנסה להבין. תראה, אתה כאילו מסביר לנו ולציבור מי אשם במצב שהגענו אליו. אבל, אני שואל אותך שאלה אחרת. יש סכנה ביטחונית קיומית מיידית למדינת ישראל. האויבים על הגדרות. במקרה של הגבול הצפוני זה תרתי משמע. רואים את חיזבאללה על הגדר. השאלה היא: מי יהיה אחראי בסופו של יום אם חלילה ישראל תותקף, ולא תהיה ערוכה? אז אתה תגיד: ביבי אשם, וביבי יגיד: אתם אשמים, אבל בינתיים מה יהיה על ביטחונה של המדינה היקרה שלנו? רון שרף: המדינה יקרה לנו לא פחות מלאף אחד אחר, ולכן אנחנו מגינים עליה. האיום הקיומי הכי גדול הוא עכשיו מבפנים. אם ישראל תמשיך במדרון הזה, ישראל כבר אינה דמוקרטיה. אני חוזר על זה. מישהו האמין שזה יקרה? ישראל אינה דמוקרטיה יותר. היא כרגע במדרון. מדינת מעבר בין דמוקרטיה לדיקטטורה. כל אחד יחליט איפה במעבר. אבל, שלממשלה אין ביקורת שיפוטית, זוהי כבר אינה דמוקרטיה. לכן, הסכנה האמיתית היא מבפנים. אנחנו מגינים על המדינה עכשיו. מראיין: ומה קורה עכשיו? אתם הודעתם שאתם מפסיקים להתנדב. שמענו באמת על הגל הזה, גם בחיל האוויר, ובעוד אגפים וחילות נוספים. מה קורה בפועל בשטח אחרי שבוטלה עילת הסבירות מבחינתכם? בחודשים הקרובים אתם פשוט לא תתנדבו? רון שרף: תראה, פה אין רבים. יש כל אחד לעצמו. זה בסוף כל אחד מול צו מצפונו. אני לא שולט על אנשים אחרים. מראיין: מה שאתה שומע מהחברים שלך. רון שרף: אני כן, אני אומר, אני עושה מה שאני, מה שצו מצפוני אומר, וכמוני עושים הרבה חברים. אנחנו מבינים שלא ניתן לשרת דיקטטורה. אין צבא עם בדיקטטורה. מראיין: כן, אבל תראה, אני מוכרח לומר שיש לי קצת בעיה עם האמירות האלה שלך, שלכם, כי אני מבין שמבחינת הקמפיין, נקרא לזה, זה נכון להגיד: כל אחד למצפונו, אבל ברור שזה מאורגן. מה זאת אומרת? יוצאות הודעות לעיתונות, ממלאים טפסים, שולחים ביום שישי רגע לפני אולפן שישי [בערוץ 12] מסמך שעליו חתומים נדמה לי 1,150 טייסים. ברור שזה ארגון. למה אתם לא קוראים לילד בשמו? [אנו] התארגנו לפי היחידות הצבאיות שלנו כדי להפסיק את ההתנדבות. רון שרף: ההתארגנות היא, שוב אני אומר, המחאה היא כללית, והיא חוצה את כל היחידות, ואת כל הארגונים, אבל בסוף כל אחד מקבל את ההחלטה לבד. מראיין: טוב, זה ברור. רון שרף: [כל אחד בנפרד] שולח [מכתב על הפסקת ההתנדבות לשירות מילואים] למפקד שלו, ואנשים מרגישים מבפנים, כמו שאתה יכול להגיד, שכל המחאה היא כולה מאורגנת. אנשים בסוף יוצאים מהבית, כי הם מפחדים משלטון עם כוח בלתי מוגבל. זה פשוט ככה. כנ"ל אנשים אומרים: אני לא יכול ללכת [להתנדב לשירות מילואים]. אני אישית, רון, לא יכול ללכת לשרת מדינה שאינה דמוקרטית, ואני עכשיו מפעיל את הכוח שעדיין יש לי, כי עוד מעט לא יהיה לי. עוד מעט יהיו פה חוקים שאסור למחות, שיש מעצר מנהלי למי שמדבר נגד המשטר. זה קרוב, זה הכל קרוב. כל אחד חושב שבפעולה שלו הוא כרגע בולם את ההתדרדרות של ישראל לתהום דיקטטורית, שאחר כך אי אפשר יהיה לצאת ממנו. סימוכין: רון שרף. צילום מסך מסרטון וידאו בעמוד הפייסבוק של "אחים לנשק"

חודשיים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר – בתשובה לטענה, לפיה "יש סכנה ביטחונית קיומית מיידית למדינת ישראל, האויבים על הגדרות", סא"ל (מיל.) רון שרף מ"אחים לנשק" משיב: "ישראל כבר אינה דמוקרטיה"; "האיום הקיומי הכי גדול הוא עכשיו מבפנים"; "אנחנו מגינים על המדינה עכשיו"; "אין צבא עם בדיקטטורה" ב-27 ביולי 2023, סא"ל במילואים, רון שרף, הנימנה על הנהגת ארגון "אחים לנשק", בו חברים אנשי מילואים מיחידות שונות בצה"ל, התראיין לרדיו 103 FM, בנוגע להשלכות הפסקת ההתנדבות לשירות בצה"ל על ידי אלפי מילואים, על צה"ל ועל ביטחון המדינה. להלן תמליל הראיון: מראיין: [עימנו] סא"ל במילואים רון שרף ממחאת "אחים לנשק". שלום לך, רון שרף. רון שרף: בוקר טוב מראיין: אתה יודע בממשלה אמרו באותו יום, שביטלו את עילת הסבירות, שהם לא הצביעו בעד ביטול עילת הסבירות, אלא נגד הסרבנות, שבסוף מה שגרם להם להקשיח עמדות ולא לוותר הייתם אתם. רון שרף: ומה, ומה יגיד רודן? מה יגיד רודן בדרך למשבר עמוק ולהרס של מדינה? אני לא מצפה שיגידו שום דבר אחר. נתניהו לא זז מעמדתו. מראיין: השאלה אם זאת לא היתה, אפילו מבחינת המחאה והטקטיקה, אם זו לא הייתה טעות? רון שרף: קודם כל, סרבנות זה לא סרבנות. אף אחד לא יכול להכריח מישהו להתנדב למצב שהוא נשבע אחרת למצב, כאשר הוא שובר את החוזה. אז זה בכלל מצחיק. זה הגדרה מצחיקה, וזה ספין הפוך. ישראל כבר אינה דמוקרטיה. ישראל היא מדינה במעבר מדמוקרטיה לדיקטטורה. זה עכשיו [מתרחש]. מי שלא מבין את זה, לא מבין מי אחראי למצב הזה. מי שאחראי לסיכון ביטחון ישראל זה נתניהו, והצל של שר הביטחון גלנט, שיושב מגמגם, מתחנן שמה לשר משפטים שיעזור לו, כי הוא יודע את המשבר האמיתי שאנחנו נכנסים אליו, ורק מבט, רק מבט על הפנים של גלנט כולם יכולים להבין מה באמת קורה. מראיין: סגן אלוף שרף, אבל אני מנסה להבין. תראה, אתה כאילו מסביר לנו ולציבור מי אשם במצב שהגענו אליו. אבל, אני שואל אותך שאלה אחרת. יש סכנה ביטחונית קיומית מיידית למדינת ישראל. האויבים על הגדרות. במקרה של הגבול הצפוני זה תרתי משמע. רואים את חיזבאללה על הגדר. השאלה היא: מי יהיה אחראי בסופו של יום אם חלילה ישראל תותקף, ולא תהיה ערוכה? אז אתה תגיד: ביבי אשם, וביבי יגיד: אתם אשמים, אבל בינתיים מה יהיה על ביטחונה של המדינה היקרה שלנו? רון שרף: המדינה יקרה לנו לא פחות מלאף אחד אחר, ולכן אנחנו מגינים עליה. האיום הקיומי הכי גדול הוא עכשיו מבפנים. אם ישראל תמשיך במדרון הזה, ישראל כבר אינה דמוקרטיה. אני חוזר על זה. מישהו האמין שזה יקרה? ישראל אינה דמוקרטיה יותר. היא כרגע במדרון. מדינת מעבר בין דמוקרטיה לדיקטטורה. כל אחד יחליט איפה במעבר. אבל, שלממשלה אין ביקורת שיפוטית, זוהי כבר אינה דמוקרטיה. לכן, הסכנה האמיתית היא מבפנים. אנחנו מגינים על המדינה עכשיו. מראיין: ומה קורה עכשיו? אתם הודעתם שאתם מפסיקים להתנדב. שמענו באמת על הגל הזה, גם בחיל האוויר, ובעוד אגפים וחילות נוספים. מה קורה בפועל בשטח אחרי שבוטלה עילת הסבירות מבחינתכם? בחודשים הקרובים אתם פשוט לא תתנדבו? רון שרף: תראה, פה אין רבים. יש כל אחד לעצמו. זה בסוף כל אחד מול צו מצפונו. אני לא שולט על אנשים אחרים. מראיין: מה שאתה שומע מהחברים שלך. רון שרף: אני כן, אני אומר, אני עושה מה שאני, מה שצו מצפוני אומר, וכמוני עושים הרבה חברים. אנחנו מבינים שלא ניתן לשרת דיקטטורה. אין צבא עם בדיקטטורה. מראיין: כן, אבל תראה, אני מוכרח לומר שיש לי קצת בעיה עם האמירות האלה שלך, שלכם, כי אני מבין שמבחינת הקמפיין, נקרא לזה, זה נכון להגיד: כל אחד למצפונו, אבל ברור שזה מאורגן. מה זאת אומרת? יוצאות הודעות לעיתונות, ממלאים טפסים, שולחים ביום שישי רגע לפני אולפן שישי [בערוץ 12] מסמך שעליו חתומים נדמה לי 1,150 טייסים. ברור שזה ארגון. למה אתם לא קוראים לילד בשמו? [אנו] התארגנו לפי היחידות הצבאיות שלנו כדי להפסיק את ההתנדבות. רון שרף: ההתארגנות היא, שוב אני אומר, המחאה היא כללית, והיא חוצה את כל היחידות, ואת כל הארגונים, אבל בסוף כל אחד מקבל את ההחלטה לבד. מראיין: טוב, זה ברור. רון שרף: [כל אחד בנפרד] שולח [מכתב על הפסקת ההתנדבות לשירות מילואים] למפקד שלו, ואנשים מרגישים מבפנים, כמו שאתה יכול להגיד, שכל המחאה היא כולה מאורגנת. אנשים בסוף יוצאים מהבית, כי הם מפחדים משלטון עם כוח בלתי מוגבל. זה פשוט ככה. כנ"ל אנשים אומרים: אני לא יכול ללכת [להתנדב לשירות מילואים]. אני אישית, רון, לא יכול ללכת לשרת מדינה שאינה דמוקרטית, ואני עכשיו מפעיל את הכוח שעדיין יש לי, כי עוד מעט לא יהיה לי. עוד מעט יהיו פה חוקים שאסור למחות, שיש מעצר מנהלי למי שמדבר נגד המשטר. זה קרוב, זה הכל קרוב. כל אחד חושב שבפעולה שלו הוא כרגע בולם את ההתדרדרות של ישראל לתהום דיקטטורית, שאחר כך אי אפשר יהיה לצאת ממנו. סימוכין: רון שרף. צילום מסך מסרטון וידאו בעמוד הפייסבוק של "אחים לנשק"

Jonathan D. Halevi

20,569 görüntüleme • 1 yıl önce

במפגש קצוות עם נוה דרומי נחשפתי לראשונה לאור סיונוב, ואם זה הרף האינטלקטואלי שהיא מביאה לדיון הציבורי, כנראה שלא הפסדתי הרבה עד היום. רבע שעה של סיסמאות ממוחזרות, שנאה לנתניהו וזלזול במיליוני ישראלים, בלי גרם אחד של מודעות עצמית. הקשבתי לראיון כאחת מאותם אנשים שהיא דיברה עליהם. אחת מאותם ״ביביסטים״, ״צייתנים״, ״מנותקים״, ״שטופי מוח״ ו״קורבנות תעמולה״. ובמשך רבע שעה לא שמעתי ניסיון להבין למה מיליוני ישראלים חושבים אחרת ממנה. שמעתי רק הסבר למה הם כנראה לא באמת חושבים. מבחינתה, אם אני מצביעה לנתניהו, זה לא כי שקלתי את העובדות והגעתי למסקנה אחרת ממנה. זה כי עבדו עליי. אם אני לא מסכימה איתה, זה לא כי יש לי תפיסת עולם אחרת. זה כי אני חלק מעדר. האפשרות שאדם אינטליגנטי, משכיל ובעל שיקול דעת יבחר אחרת ממנה פשוט לא קיימת אצלה. האירוניה היא שהיא מסבירה שהביביסטים הם עדר, ואז מודה ש״כולנו עדר במובן כזה או אחר״. אם כולנו עדר, למה רק אני והציבור שלי זוכים לביטול מוחלט של שיקול הדעת שלהם? למה רק הבחירה שלי היא תוצאה של תעמולה והנדסת תודעה? למעשה נראה שהבעיה שלה היא לא שהציבור הוא עדר, אלא שהציבור בחר אחרת ממנה. עוד יותר מדהים לשמוע אותה מתלוננת שנתניהו הפך אותה ואת המחנה שלה לאויב. סליחה, אבל מי בדיוק מבלה רבע שעה בלהסביר למה אנשים כמוני הם צייתנים, מנותקים ושטופי מוח? מי בדיוק מבטל לחלוטין את הלגיטימיות של הבחירה שלי? נוה דרומי ניסתה שוב ושוב להקשות עליה בנקודה הזאת, להזכיר את המחאות, חסימות הכבישים, הקריאות לסרבנות, השבתת המשק, השיח האלים והקיטוב שהמחנה שלה היה שותף להם, ולשאול איפה האחריות שלהם בכל הסיפור. אבל בכל פעם מחדש היא חזרה לאותה תשובה: נתניהו אשם. המחאות? נתניהו. הסרבנות? נתניהו. הקיטוב? נתניהו. השנאה? נתניהו. היחס של הימין אליה? נתניהו. אפילו הרעל, הזלזול וההתנשאות שהיא עצמה מפזרת כלפי מיליוני ישראלים איכשהו הופכים לאחריותו של נתניהו. בשום שלב לא שמעתי ממנה אפילו גרם אחד של אחריות עצמית או ביקורת על המחנה שלה. אפילו סביב הסרטון הסאטירי נחשפה אותה בעיה. במקום להתמודד עם המסר או עם הביקורת, היא מיד הפכה את הסרטון להוכחה שנתניהו שונא אותה אישית, רוצה ברעתה, רוצה שהיא תהיה מובסת ורוצה ציבור חלש, עני ומפגר. כל הדיון היה סביב התחושות שלה, לא סביב מה שנאמר בפועל. מבחינתה כל ביקורת על המחנה שלה היא הוכחה לשנאה, וכל מחלוקת פוליטית היא הוכחה לרדיפה. וזו בדיוק אותה תפיסה שחזרה לאורך כל הראיון, לא יכול להיות שמישהו פשוט חושב אחרת ממנה, חייב להיות שהוא מונע משנאה. המשפט שחשף אותה יותר מכל היה הטענה שנתניהו רוצה ציבור חלש, עני ומפגר. הרי מי זה הציבור הזה? אני. המשפחה שלי. החברים שלי. מיליוני ישראלים מכל שכבות החברה. רופאים, עורכי דין, מהנדסים, אנשי הייטק, אקדמאים, בעלי עסקים, עובדים ומשרתי מילואים. בסוף היא לא סיפרה לי מה נתניהו חושב על מצביעיו. היא סיפרה לי מה היא חושבת עליהם. ואז הגיע הקטע על ערוץ 14. מתברר שצופי ערוץ 14 הם קורבנות של הנדסת תודעה. אבל ערוצים 11, 12 ו 13 לא. הארץ לא. ידיעות לא. גלי צה״ל לא. האקדמיה לא. התרבות לא. רק מי שלא מסכים איתה הוא שטוף מוח. איזו מקריות מופלאה. וכמובן אי אפשר בלי פוטין, אורבן, סוף הדמוקרטיה ובחירות שאולי לא יהיו הוגנות. מצד אחד היא מודה שמערכת הבחירות בישראל הייתה אמינה במשך שנים. מצד שני היא רומזת שאולי הבחירות הבאות לא יהיו הוגנות. על סמך מה? אין ראיות. אין נתונים. אין עובדות. יש תחושות. יש פחדים. יש תסריטי אימה. בכל פעם שנדרשה להוכיח משהו, קיבלנו עוד סיסמה. והכי אירוני? היא מאשימה את הימין בפולחן אישיות, בזמן שכל הראיון נשמע כאילו נתניהו אחראי לכל תופעה במדינה. הוא אחראי למחאה, לשנאה, לקיטוב, לתקשורת, למשטרה וליחסים בין אזרחים. בשלב הזה זה כבר לא ניתוח פוליטי. זו אובססיה. בסוף לא שמעתי ניתוח פוליטי. שמעתי עוד מופע של מחנה שלא מסוגל לקבל את העובדה הפשוטה שמיליוני ישראלים מכירים את כל הטענות שלו ועדיין בוחרים אחרת. מבחינתה לא הגעתי למסקנה אחרת. לא שקלתי שיקולים אחרים. פשוט לא חשבתי. וזה אולי הדבר הכי מתנשא והכי מכוער שנאמר בכל הראיון. אחרי רבע שעה של הסברים למה אני עדר, שטופת מוח וצייתנית, נשאר לי רק להגיד תודה. אין קמפיין מוצלח יותר לימין מאשר אנשים שמשוכנעים שמיליוני ישראלים לא בוחרים אחרת מהם, אלא פשוט לא חושבים. מצרפת את הראיון ההזוי הזה. אתם לא חייבים לצפות, אלא אם בא לכם להשתעשע מכל השטויות שהיא יורה שם.

במפגש קצוות עם נוה דרומי נחשפתי לראשונה לאור סיונוב, ואם זה הרף האינטלקטואלי שהיא מביאה לדיון הציבורי, כנראה שלא הפסדתי הרבה עד היום. רבע שעה של סיסמאות ממוחזרות, שנאה לנתניהו וזלזול במיליוני ישראלים, בלי גרם אחד של מודעות עצמית. הקשבתי לראיון כאחת מאותם אנשים שהיא דיברה עליהם. אחת מאותם ״ביביסטים״, ״צייתנים״, ״מנותקים״, ״שטופי מוח״ ו״קורבנות תעמולה״. ובמשך רבע שעה לא שמעתי ניסיון להבין למה מיליוני ישראלים חושבים אחרת ממנה. שמעתי רק הסבר למה הם כנראה לא באמת חושבים. מבחינתה, אם אני מצביעה לנתניהו, זה לא כי שקלתי את העובדות והגעתי למסקנה אחרת ממנה. זה כי עבדו עליי. אם אני לא מסכימה איתה, זה לא כי יש לי תפיסת עולם אחרת. זה כי אני חלק מעדר. האפשרות שאדם אינטליגנטי, משכיל ובעל שיקול דעת יבחר אחרת ממנה פשוט לא קיימת אצלה. האירוניה היא שהיא מסבירה שהביביסטים הם עדר, ואז מודה ש״כולנו עדר במובן כזה או אחר״. אם כולנו עדר, למה רק אני והציבור שלי זוכים לביטול מוחלט של שיקול הדעת שלהם? למה רק הבחירה שלי היא תוצאה של תעמולה והנדסת תודעה? למעשה נראה שהבעיה שלה היא לא שהציבור הוא עדר, אלא שהציבור בחר אחרת ממנה. עוד יותר מדהים לשמוע אותה מתלוננת שנתניהו הפך אותה ואת המחנה שלה לאויב. סליחה, אבל מי בדיוק מבלה רבע שעה בלהסביר למה אנשים כמוני הם צייתנים, מנותקים ושטופי מוח? מי בדיוק מבטל לחלוטין את הלגיטימיות של הבחירה שלי? נוה דרומי ניסתה שוב ושוב להקשות עליה בנקודה הזאת, להזכיר את המחאות, חסימות הכבישים, הקריאות לסרבנות, השבתת המשק, השיח האלים והקיטוב שהמחנה שלה היה שותף להם, ולשאול איפה האחריות שלהם בכל הסיפור. אבל בכל פעם מחדש היא חזרה לאותה תשובה: נתניהו אשם. המחאות? נתניהו. הסרבנות? נתניהו. הקיטוב? נתניהו. השנאה? נתניהו. היחס של הימין אליה? נתניהו. אפילו הרעל, הזלזול וההתנשאות שהיא עצמה מפזרת כלפי מיליוני ישראלים איכשהו הופכים לאחריותו של נתניהו. בשום שלב לא שמעתי ממנה אפילו גרם אחד של אחריות עצמית או ביקורת על המחנה שלה. אפילו סביב הסרטון הסאטירי נחשפה אותה בעיה. במקום להתמודד עם המסר או עם הביקורת, היא מיד הפכה את הסרטון להוכחה שנתניהו שונא אותה אישית, רוצה ברעתה, רוצה שהיא תהיה מובסת ורוצה ציבור חלש, עני ומפגר. כל הדיון היה סביב התחושות שלה, לא סביב מה שנאמר בפועל. מבחינתה כל ביקורת על המחנה שלה היא הוכחה לשנאה, וכל מחלוקת פוליטית היא הוכחה לרדיפה. וזו בדיוק אותה תפיסה שחזרה לאורך כל הראיון, לא יכול להיות שמישהו פשוט חושב אחרת ממנה, חייב להיות שהוא מונע משנאה. המשפט שחשף אותה יותר מכל היה הטענה שנתניהו רוצה ציבור חלש, עני ומפגר. הרי מי זה הציבור הזה? אני. המשפחה שלי. החברים שלי. מיליוני ישראלים מכל שכבות החברה. רופאים, עורכי דין, מהנדסים, אנשי הייטק, אקדמאים, בעלי עסקים, עובדים ומשרתי מילואים. בסוף היא לא סיפרה לי מה נתניהו חושב על מצביעיו. היא סיפרה לי מה היא חושבת עליהם. ואז הגיע הקטע על ערוץ 14. מתברר שצופי ערוץ 14 הם קורבנות של הנדסת תודעה. אבל ערוצים 11, 12 ו 13 לא. הארץ לא. ידיעות לא. גלי צה״ל לא. האקדמיה לא. התרבות לא. רק מי שלא מסכים איתה הוא שטוף מוח. איזו מקריות מופלאה. וכמובן אי אפשר בלי פוטין, אורבן, סוף הדמוקרטיה ובחירות שאולי לא יהיו הוגנות. מצד אחד היא מודה שמערכת הבחירות בישראל הייתה אמינה במשך שנים. מצד שני היא רומזת שאולי הבחירות הבאות לא יהיו הוגנות. על סמך מה? אין ראיות. אין נתונים. אין עובדות. יש תחושות. יש פחדים. יש תסריטי אימה. בכל פעם שנדרשה להוכיח משהו, קיבלנו עוד סיסמה. והכי אירוני? היא מאשימה את הימין בפולחן אישיות, בזמן שכל הראיון נשמע כאילו נתניהו אחראי לכל תופעה במדינה. הוא אחראי למחאה, לשנאה, לקיטוב, לתקשורת, למשטרה וליחסים בין אזרחים. בשלב הזה זה כבר לא ניתוח פוליטי. זו אובססיה. בסוף לא שמעתי ניתוח פוליטי. שמעתי עוד מופע של מחנה שלא מסוגל לקבל את העובדה הפשוטה שמיליוני ישראלים מכירים את כל הטענות שלו ועדיין בוחרים אחרת. מבחינתה לא הגעתי למסקנה אחרת. לא שקלתי שיקולים אחרים. פשוט לא חשבתי. וזה אולי הדבר הכי מתנשא והכי מכוער שנאמר בכל הראיון. אחרי רבע שעה של הסברים למה אני עדר, שטופת מוח וצייתנית, נשאר לי רק להגיד תודה. אין קמפיין מוצלח יותר לימין מאשר אנשים שמשוכנעים שמיליוני ישראלים לא בוחרים אחרת מהם, אלא פשוט לא חושבים. מצרפת את הראיון ההזוי הזה. אתם לא חייבים לצפות, אלא אם בא לכם להשתעשע מכל השטויות שהיא יורה שם.

Dorit 🇮🇱

12,324 görüntüleme • 2 ay önce

פברואר 2018 - משה (בוגי) יעלון מצדיק את העברת כספי הסיוע מקטאר למימון משכורות עובדי המגזר הציבורי בעזה, כולל אנשי חמאס ("אין סיבה לא לקיים זאת אם יש כסף"), ומציין שבתקופת כהונתו כשר הביטחון הושגו הבנות עם קטאר גם על העברת מאות מיליוני דולרים למימון ביצוע פרויקטי תשתית ברצועת עזה ב-28 בפברואר 2018, השתתף רא"ל (מיל.) משה (בוגי) יעלון בכנס שערך המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), ונשא בו הרצאה שכותרתה "משבר רצועת עזה - המענה לאתגר". להלן העיקרים והתמליל של הרצאת יעלון, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), ולשעבר שר הביטחון, הרמטכ"ל וראש אגף המודיעין בצה"ל. עיקרי הרצאת יעלון: 1. "חמאסטן [ישות ברצועת עזה בשליטת חמאס]... בעצם תלויה בנו. אם אנחנו מנתקים היום את החשמל והמים שאנחנו עדיין מספקים לרצועה, אז באמת יהיה משבר הומניטרי" 2. "אלה [הרשות הפלסטינית באיו”ש ושלטון חמאס ברצועת עזה] שתי ישויות שונות לחלוטין. בעיקר בעידן שהחמאס השתלט על הרצועה, ויש לנו חמאסטן בעזה ורשות פלסטינאית ביהודה ושומרון. הפער הזה לא הולך להיות מגושר, זה כמו לחבר שמן עם מים”. 3. "ניסינו, גם אחרי "צוק איתן" [סבב הלחימה בין ישראל לחמאס ביולי – אוגוסט 2014], לשכנע את אבו מאזן לקבל אחריות חלקית על הרצועה, אפילו על מעבר רפיח, הוא סירב". 4. "מה האינטרסים שלנו לגבי הרצועה? קודם כל, ביטחון. הרצועה הזאת בחרה להיות עוינת. גם כלפי, בוודאי כלפינו. וכל עוד היא עוינת, אין ברירה, אלא חייב להיות סגר ביטחוני". 5. "מה כן ישראל צריכה לעשות במצב הזה? לנו אין התנגדות, אני יכול להגיד את זה גם מתוקף תפקידי הקודם, ואני מקווה, שזה המצב גם היום, שהמצוקה הכלכלית תיענה [בגישה חיובית מצד ישראל]. למשל, העברת משכורות למגזר הציבורי, גם החמאסי, ניסינו לעשות את זה תקופה מסוימת, זה נעשה. שוב, זה כסף של תורמות, קטאר מימנה את זה" 6. "[כספי הסיוע מקטאר הועברו ל[חשבונות בנק של אנשים מסוימים, שהם לא מזוהי[ם] [עם גדודי] עיז א-דין אל-קסאם [הזרוע הצבאית של חמאס], שהם לא פעילי טרור, רופאים, אחיות, מורים, פקידים, הייתה רשימה כזאת, היו אז 23 אלף איש, אין סיבה לא לקיים את זה אם יש כסף, לא יודע אם מישהו מוכן לממן את זה עכשיו". 7. "ברגע שאין כסף לאנשים, אז גם כל המחזור הכלכלי מתמתן… אין כוח קנייה, [זה] אינטרס ישראלי שיחיו בכבוד וברווחה. למה לא?" 8. "הדבר השני, זה תשתיות. הגדלת אספקת, יכולת אספקת חשמל של תחנת הכוח בעזה, אינטרס שלנו. האם מישהו מוכן לממן את זה? האם מישהו מוכן לעשות את זה? יש עם זה קושי". 9. "יש תוכנית שלנו שתתממש בסוף, של העברת צינור גז לרצועה, כדי באמת להגדיל את התפוקה ושלא תהיה תלות ברשת החשמל שלנו. מים, התפלה, אדרבא. טיהור מים. יש שם בעיה של שופכין, של ביוב, שגם מקרינה על הגנת הסביבה אצלנו. טיהור ומחזור לחקלאות. אינטרס שלנו" 10. "האם יש מישהו שמוכן לממן? יש פה קושי עצום. בעצם נתקלנו במצב, שמבחינת רצון לממן ברצועת עזה, יש מדינה אחת שמשקיעה הרבה, קוראים לה קטאר… הצלחנו להגיע להבנות עם קטאר, שכל הפעילות שלה בנושא תשתיות, והם המשקיעים העיקריים, מאות מיליונים, מיליוני דולרים בשנה, מתואמת איתנו. כולל המנגנון של הכנסת חומרי שיקום". 11. "חמאס בחר בדרך שהוא בחר גם אחרי שיצאנו מעזה והתנתקנו, והרשות הפלסטינאית בראשות אבו מאזן נמנעת מלקחת אחריות מלאה, והחמאס לא מוכן לתת לו אחריות מלאה, המצרים עם האינטרסים שלהם, יש פה קושי עצום, שמביא אותי למסקנה, שמבחינתי הגעתי אליה כבר מזמן בכל נושא העניין הישראלי פלסטיני, אנחנו לא צריכים לדבר על פתרונות. הלוואי והיה פתרון". 12. "אנחנו צריכים לדבר על דרך. דרך שבה אנחנו מחזקים את האינטרסים שלנו, גם הביטחוניים, וחלקם הוא שלא יהיה שם משבר הומניטרי, חלקם הוא שכן יחיו בכבוד וברווחה". תמליל הרצאת יעלון: בילדותנו, אחת מהקללות שהשתמשנו היה "לך לעזה”. אחרי 60 שנה הקללה הזו עדיין רלוונטית. וזה מצביע על המורכבות, כי בעצם הרצועה הטריטוריאלית הזאת [רצועת עזה] היא רצועה דחויה. אני מזכיר, שלא תמיד שלטנו בה, כמו שגם היום אנחנו לא שולטים בה. אבל כשמדובר על הסכמי שביתת הנשק ועד מלחמת ששת הימים, המצרים שלטו שם. והם לא סיפחו אותה ולא פתרו את הבעיות שם, החזיקו אותה תחת שלטון צבאי, עם הרבה בעיות, עם הרבה צרות. וכמובן, כשהגענו להסכם השלום בגין – סאדאת [ב-1979], אז אחד הדברים שהיו חשובים ל[נשיא מצרים אנוואר] סאדאת זה לא לקבל בחזרה את הצרה הזאת. לכן הוא התעקש על הקו הבינלאומי של 1906, והשאיר לנו את הצרה הזאת. ובעצם, גם אחרי שהחלטנו להתנתק, ההחלטה של ראש הממשלה שרון לבצע התנתקות, היה דין ודברים עם המצרים, ואחד הדברים היותר חשובים למצרים [היה] שהבעיה הזו לא תיפול עליהם. הבעיה נשארה שלנו גם אחרי ההתנתקות. אמנם, יש שם שלטון עצמי, אין לנו אחריות לנושאים האזרחיים בפנים, אבל אין ספק שחמאסטן [ישות ברצועת עזה בשליטת חמאס], וגם היום היא חמאסטן, גם תוך כדי תהליך הפיוס, בעצם תלויה בנו. אם אנחנו מנתקים היום את החשמל והמים שאנחנו עדיין מספקים לרצועה, אז באמת יהיה משבר הומניטרי, מה שלא קורה כרגע. יש משבר כלכלי, יש מצוקה, אבל אין משבר הומניטרי, וגם הכנסת הסחורות, כל עוד אנחנו מקפידים בצדק על זה שיש סגר ביטחוני, כי התנתקנו, הייתה אלטרנטיבה להנהגת הרשות [הפלסטינית], הנהגת החמאס בעקבות ההפיכה הפנימית שם, בסופו של דבר להחליט שמפסיקים לירות עלינו, מפסיקים להפעיל טרור, משקיעים את המשאבים בשגשוג. אז הבחירה שלהם הייתה האם להשקיע בייצור רקטות או בחפירת מנהרות, שזה עולה להם מיליונים בשנה, או לפתח שם איזושהי תעשייה, כמו שהיו כאלה שדיברו, זה יהיה אולי המקום, סינגפור. טוב סדר העדיפויות שלהם אחר, ולכן יש שם בהחלט מצוקה כלכלית, והתלות שלהם בגורמים חיצוניים, כולל תרומות, סיוע כספי, התלות שלהם בנו בסוגיות תשתיות, וודאי בהכנסת סחורות, כל עוד יש סגר ביטחוני. הסגר הביטחוני נובע מזה, שהם בחרו להמשיך להיות עוינים, ולהפעיל את מערך המנהרות והרקטות, ולכן אנחנו נדרשים לבדוק כל סחורה שנכנסת, ואפילו כל אדם, כל אינדיבידואל שנכנס לשם. ולכן, יש פה מורכבות. ולאחרונה, אנחנו רואים שגם החמאס לא רוצה לשלוט ברצועה, בגלל האתגר האזרחי שלו, והוא מנסה בעצם להעביר את האחריות לרשות [הפלסטינית], אבל לא בעצם לתת את מלוא האחריות לרשות [הפלסטינית]. והפיוס הזה לא הולך להסתיים באופן חיובי, משום שהעמדה של החמאס זה, אני מוכן ש[יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס המכונה] אבו מאזן ייקח אחריות על הנושאים האזרחיים, אני לא מוכן לוותר על הנשק, ואבו מאזן מבחינתו צודק. אני לא מוכן לקבל אחריות מלאה בלי רשות אחת, חוק אחד, נשק אחד. הפער הזה לא הולך להיות מגושר, זה כמו לחבר שמן עם מים, כהנחת עבודה. כעובדה, גם הסכם מכה של הפיוס [ב-8 בפברואר 2007], לא יושם, הסכם קהיר [במאי] 2011 לא יושם. גם ההסכם הזה בעצם לא הולך להיות מיושם במלואו. השאלה אם זה יביא למשבר או שזה ימשיך להתנהל כך, היא שאלה פתוחה. והשאלה העיקרית היא פה, מה האינטרסים של הצדדים? ופה אני מסתכל מזווית הראייה שלנו. קודם כל כשמדובר על הפלסטינים בכלל, אנחנו מדברים כבר על שתי ישויות פוליטיות, זה צריך להיות ברור, וזה לא הולך להתחבר. אני מזכיר, שגם בעידן המעבר הבטוח, הייתי אז אלוף פיקוד, המעבר מעזה ליהודה ושומרון היה בטוח, היה פתוח, ועזתים שהגיעו לרמאללה קיבלו בעיטה, לא להגיד איפה, כדי לא לתפוס את מקומות העבודה ולא לקחת נשים וכו', וכו', וכו'. זה לא מתחבר, אלה שתי ישויות שונות לחלוטין. בעיקר בעידן שהחמאס השתלט על הרצועה, ויש לנו חמאסטן בעזה ורשות פלסטינאית ביהודה ושומרון. ניסינו, גם אחרי "צוק איתן" [סבב הלחימה בין ישראל לחמאס ביולי – אוגוסט 2014], לשכנע את אבו מאזן לקבל אחריות חלקית על הרצועה, אפילו על מעבר רפיח, הוא סירב. מה הביא אותו עכשיו להיכנס לתוך התהליך הזה, שנקרא פיוס, ולנסות לקחת אחריות על המעבר, ואולי על מרכיבים אזרחיים אחרים, בלי להיות אחראיות מלאה? זה מעניין, זו שאלה של אינטרסים. מה שקרה כאן בעיקר, ויש פה שחקן נוסף שעוד לא הזכרתי אותו והוא מצרים, שמצרים מתייחסת לרצועת עזה גם היום כאל ישות עוינת, ובצדק. מבחינתם חמאס זה אחים מוסלמים. איך המשטר המצרי הנוכחי, השלטון המצרי הנוכחי מתייחס לאחים מוסלמים אנחנו יודעים. הוא רואה בזה בעיה שעלולה לגרום לאירדנטה פנימית במצרים. קל וחומר כשהוא תפס את החמאס, מסייע לדאעש בסיני. נוצרה איזושהי מערכת יחסים בין חמאס-עזה לדאעש בסיני, למרות שאלה שתי תנועות שונות. החמאס בעצם נלחם נגד דאעש בתוך רצועת עזה, הוא לא רוצה שדאעש יאיים עליו פנימית, אבל הוא מצא בדאעש בסיני שותף על בסיס של אינטרסים. למה? כי הוא נדרש לקבל אספקת נשק דרך סיני, ודאעש שולט בסיני, אז הוא צריך את זה, ודאעש היה צריך איזשהו בסיס מאחור, גם בסיס לטיפול רפואי, בסיס להתכוננות וכן הלאה, והמצרים עלו על זה, שבעצם דאעש משתמש ברצועת עזה כארץ בסיס, וחמאס נהנה משירותי דאעש בהברחות נשק. ולכן היה פה אינטרס מצרי לנסות להביא לפיוס, וכל הלחץ על החמאס היה גם מבחינה כלכלית, כולל של אבו מאזן, כולל של המצרים. הם לא מספקים חשמל, הם לא מספקים מים, אנחנו מספקים, הם לא. הם גם סגרו את מעבר רפיח, שנפתח לעיתים, מעבר רפיח הוא באחריותם, יכלו לפתוח אותו. הם חונקים את הרצועה כדי שהחמאס יבוא אל השולחן כמו שהוא הגיע, כדי בעצם לאלף אותו ולהגיע איתו להבנה שהוא יפסיק לעזור לדאעש בסיני בכל דרך. ולכן זה האינטרס המצרי. החמאס בא משום שהוא נקלע למצוקה, הוא בלחץ, הוא צריך איזשהו פתרון, הוא לא נותן מענה לאזרחים, ולכן הוא הגיע לשולחן. למה אבו מאזן בא עכשיו לשולחן ולא בא קודם, אחרי "צוק איתן”? גם זה עניין של לחץ ואינטרס. המצרים הרכיבו פה איזשהו מרכיב לחץ שבו הם אמרו, אבו מאזן, אם אתה לא תבוא, יש לנו אלטרנטיבה, קוראים לה [מוחמד] דחלאן [לשעבר ראש מנגנון הביטחון המסכל ברצועת עזה]. אנחנו עם איחוד האמירויות נביא אותו, אבו מאזן במידה מסוימת נבהל, ועל הרקע הזה הוא הגיע. זאת אומרת, מה שאנחנו רואים פה גם היום במצב שנוצר, זה איזשהו שילוב של אינטרסים או לחצים אחד על השני, שהביא אותם למצב של לכאורה פיוס, שלא הולך להיות מושלם ולא הולך להתקיים. אני מדגיש את כל זה, משום שגם כשאנחנו מסתכלים על האתגר של רצועת עזה, כמו על אתגרים אחרים, אני חסיד תפיסת האינטרסים. לא wishful thinking. נביא את מרוואן ברגותי [לשעבר מפקד גדודי אל-אקצה של ארגון פתח, מרצה מאסר עולם בישראל], תיפתר הבעיה. נמליך את יחיא סינוואר [מנהיג חמאס ברצועת עזה], תפתר הבעיה. מספיק. אנחנו לא הולכים לפתור את הבעיות הללו, אנחנו צריכים להתמודד איתן. ובכל נקודת זמן, בכל זירה, צריך להסתכל על האינטרסים. כך קבענו למשל בסוריה, שלא מתערבים מצד אחד, אבל יש קווים אדומים. זה נכון גם לגבי הרצועה. מה האינטרסים שלנו לגבי הרצועה? קודם כל, ביטחון. הרצועה הזאת בחרה להיות עוינת. גם כלפי, בוודאי כלפינו. וכל עוד היא עוינת, אין ברירה, אלא חייב להיות סגר ביטחוני. אילולא הייתה עוינת, אז לא היה צריך לבדוק את הסחורות, לא היה צריך לבדוק את האנשים. המצרים היו פותחים לה את מעבר רפיח. אנחנו, תקופה ארוכה, לחצנו על המצרים, תפתחו את מעבר רפיח. באמת, יש שם חנק, אנשים לא יכולים לצאת. ניסינו דרך אגב לתת מענה ליציאת האנשים מרצועת עזה בשאטלים עם מחסום ארז לאלנבי כדי שייצאו לעולם הרחב דרך ירדן. הירדנים סירבו. זאת אומרת יש פה עניין של כל אחד מסתכל על הרצועה כאל בעייה שלא רוצים להתעסק איתה, ולכן מאחר ויש בעיה ביטחונית, אז קיים הסגר הביטחוני, אין מצור, השימוש במילה מצור היא לא נכונה. סוחר פלסטיני, שרוצה היום להזמין סחורה מסין, יכול להביא אותה או דרך נמל אשדוד או דרך נמל אלכסנדריה או דרך נמל פורט סעיד, בסוף היא תעבור בדיקה של ישראלי דרך [מעבר] כרם שלום. על זה אנחנו לא יכולים לוותר. אני מדגיש את זה, כי אני שומע את הרעיונות על הנמל הימי, האי בים, כפי שהיא עולה. עד היום הקבינט, כמובן, לא אישר בצדק. אם יהיו פקחים ישראלים על האי הזה, למה לא? כשיהיו שם פקחים ישראלים, תקראו לי. זה התנאי. זה התנאי. כל תפיסתנו בכלל, את כל מה שנכנס לגבולות ארץ ישראל, מ[הסכמי] אוסלו [ב-1993], מיצחק] רבין [ראש ממשלת ישראל לשעבר], זיכרונו לברכה, אמרה שבכל תנאי, בכל מצב, בסופו של דבר, סחורה ואנשים שיכנסו לגבולות ארץ ישראל, בין אם זה לישות הפלסטינאית, האחת שתוכננה באוסלו, המפוצלת, לשתיים, יהודה שומרון ועזה, ייבדק על ידי ישראלים, בין אם זה יבשה בגשרי הירדן, בין אם זה יגיע מהים או יגיע מהאוויר. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שזה לא יהיה בפיקוח הישראלי. תחשבו על דמוגרפיה. תחשבו על זה שאנחנו לא עומדים ובודקים בגשרי הירדן, או יהיה איזה נמל ימי בעזה והכניסה לשם לא תהיה מפוקחת. יגיעו כל מיני דאעש ואיראנים וכו'. דרך אגב, כשנפתח [ציר] פילדלפי [קו הגבול בין רצועת עזה למצרים] בעקבות ההתנתקות, ואיבדנו שליטה על מה שנכנס ממצרים [לרצועת עזה], כולל במעבר רפיח, היה שם מנגנון בינלאומי שנקרא EUBAM [The European Union Border Assistance Mission for the Rafah Crossing Point -EUBAM Rafah] אבל הוא הצליח לפקח? הגיעו מומחים איראנים, אלה שלימדו את אנשי רצועת עזה, איך לייצר את כלי הטיס הבלתי מאוישים, רקטות יותר משוכללות, זה מה שקרה. אז המצרים היום הם פרטנר לחסימת העניין, לי לא אכפת, שייכנסו וייצאו אזרחים עזתים דרך מעבר רפיח למצרים, כמו שלא אכפת לי להוציא אותם בשאטלים לירדן, אך מצרים לא רוצה, וירדן לא רוצה, זה הקושי. מה נכון לעשות בתנאים הללו? לא מדברים כאן על משבר הומניטרי, יש פה מצוקה כלכלית ללא ספק. אין ספק, שהבעיה העיקרית היא ההחלטה הפלסטינאית לקיים ישות עוינת. יצאנו משם, יכלו לקבל החלטה לגדל תותים ולייצא אותם, יכלו לקבל החלטה להקים מפעלים, לייצר ולייצא. קיבלו החלטה להשקיע ברקטות, קיבלו החלטה להשקיע במנהרות, החלטה שלהם. ולכן חמאס מהבחינה הזאת הוא ללא ספק מכשול. אחד הדברים שמשחקים לטובתנו, זה מה שהדגיש בעיקר יוני קודם, זה שיש החלטה בינלאומית שבעצם מתנה תנאים. החמאס מוקצה מחמת מיאוס על ידיך, החלטת הקוורטט [הקוורטט לענייני המזרח התיכון הוא גוף בין-לאומי המורכב מארצות הברית, האיחוד האירופי, האומות המאוחדות ורוסיה, שתפקידו לפקח על פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני על פי מפת הדרכים], שקוראת לחמאס לקבל אי אלו תנאים כדי שיוכל להפוך להיות לגיטימי. הוא לא הולך לעשות את זה. זה בדיוק אותו עניין למה הוא בחר לייצר רקטות ולחפור מנהרות במקום להתחיל ולעסוק בשגשוג וכו'. דרך אגב, רציונלית, אנשים שחושבים על זה, תארו לכם שאחרי שהתנתקנו מהרצועה, החמאס היה מראה לנו, שממה שיצאנו מפסיק להיות עוין כלפינו. הרי מיד הציבור הישראלי היה משתכנע, שזה הדרך הנכונה לעשות גם ביהודה ושומרון. זה לא רציונלי. מבחינתם, עדיפות היא כמובן חיסולה של מדינת ישראל, מילים כאלה, מילים אחרות, בשלבים, לא בשלבים, ולכן זה משהו שהוא הרבה יותר עמוק מאשר לחשוב חשיבה רציונלית. ולכן אנחנו עדיין רואים אותם, מתעסקים עם הרקטות, המנהרות והטרור. מה כן ישראל צריכה לעשות במצב הזה? לנו אין התנגדות, אני יכול להגיד את זה גם מתוקף תפקידי הקודם, ואני מקווה, שזה המצב גם היום, שהמצוקה הכלכלית תיענה [בגישה חיובית מצד ישראל]. למשל, העברת משכורות למגזר הציבורי, גם החמאסי, ניסינו לעשות את זה תקופה מסוימת, זה נעשה. שוב, זה כסף של תורמות, קטאר מימנה את זה. חשבונות בנק של אנשים מסוימים, שהם לא מזוהי [גדודי] עיז א-דין אל-קסאם [הזרוע הצבאית של חמאס], שהם לא פעילי טרור, רופאים, אחיות, מורים, פקידים, הייתה רשימה כזאת, היו אז 23 אלף איש, אין סיבה לא לקיים את זה אם יש כסף, לא יודע אם מישהו מוכן לממן את זה עכשיו. דרך אגב הצענו לאבו מאזן לעשות את זה, כדי שבעל המאה יהיה בעל הדעה, גם מזה הוא התחמק בצורה כזו או אחרת, אני לא יודע מה המצב איתו היום, אז זו סוגיה פתוחה עכשיו שיוצרת מצוקה, כי ברגע שאין כסף לאנשים, אז גם כל המחזור הכלכלי מתמתן, אותו מדד של משאיות שהגיעו גם לאלף משאיות ביום ועכשיו ירד לשלוש מאות הוא תוצאה מזה שאין כוח קנייה, אינטרס ישראלי שיחיו בכבוד וברווחה. למה לא? הדבר השני, זה תשתיות. הגדלת אספקת, יכולת אספקת חשמל של תחנת הכוח בעזה, אינטרס שלנו. האם מישהו מוכן לממן את זה? האם מישהו מוכן לעשות את זה? יש עם זה קושי. יש תוכנית שלנו שתתממש בסוף, של העברת צינור גז לרצועה, כדי באמת להגדיל את התפוקה ושלא תהיה תלות ברשת החשמל שלנו. מים, התפלה, אדרבא. טיהור מים. יש שם בעיה של שופכין, של ביוב, שגם מקרינה על הגנת הסביבה אצלנו. טיהור ומחזור לחקלאות. אינטרס שלנו. האם יש מישהו שמוכן לממן? יש פה קושי עצום. בעצם נתקלנו במצב, שמבחינת רצון לממן ברצועת עזה, יש מדינה אחת שמשקיעה הרבה, קוראים לה קטאר למרות שבעבר היו מתחים איתה, ב"צוק איתן" לא היינו מוכנים לקבל את היוזמה הטורקית-קטארית בצדק, אבל הצלחנו להגיע להבנות עם קטאר, שכל הפעילות שלה בנושא תשתיות, והם המשקיעים העיקריים, מאות מיליונים, מיליוני דולרים בשנה, מתואמת איתנו. כולל המנגנון של הכנסת חומרי שיקום, שהוא מנגנון משוכלל, לא פרטנו אותו כאן, יוני, זה חלק מהעניין. אתה רואה הרס עצום, זו התוצאה של "צוק איתן" עשרת אלפים בניינים שנהרסו כליל, מקומה אחת ועד 18 קומות, 30 אלף שניזוקו. יש צורך לשקם את זה, ללא ספק. לכן יצרנו פה מנגנון, ולכן הוא גם ממשיך להתקיים. איך מפקחים על זה? מאוד משוכלל, עם 100 פקחים בפנים, עם מנגנון שעוקב אחרי כל שק מלט, מגיע לסוכן שמספק, רק תמורת ואוטצ'ר שפקח אישר אותו, מנגנון משוכלל. אלה דברים שאנחנו יכולים לעשות. אבל ככלל, מי שחושב, שיש לו איזשהו פתרון של זבנג וגמרנו במציאות שבה החמאס בחר בדרך שהוא בחר גם אחרי שיצאנו מעזה והתנתקנו, והרשות הפלסטינאית בראשות אבו מאזן נמנעת מלקחת אחריות מלאה, והחמאס לא מוכן לתת לו אחריות מלאה, המצרים עם האינטרסים שלהם, יש פה קושי עצום, שמביא אותי למסקנה, שמבחינתי הגעתי אליה כבר מזמן בכל נושא העניין הישראלי פלסטיני, אנחנו לא צריכים לדבר על פתרונות. הלוואי והיה פתרון. אנחנו צריכים לדבר על דרך. דרך שבה אנחנו מחזקים את האינטרסים שלנו, גם הביטחוניים, וחלקם הוא שלא יהיה שם משבר הומניטרי, חלקם הוא שכן יחיו בכבוד וברווחה, אם אפשר, אבל להשלות את עצמנו, שיהיה מנהיג כזה או מנהיג אחר, וזה תיפתר הבעיה, מזה אני מציע להוריד את הציפיות לנוכח מה ששמענו בפאנל הקודם. סימוכין:

פברואר 2018 - משה (בוגי) יעלון מצדיק את העברת כספי הסיוע מקטאר למימון משכורות עובדי המגזר הציבורי בעזה, כולל אנשי חמאס ("אין סיבה לא לקיים זאת אם יש כסף"), ומציין שבתקופת כהונתו כשר הביטחון הושגו הבנות עם קטאר גם על העברת מאות מיליוני דולרים למימון ביצוע פרויקטי תשתית ברצועת עזה ב-28 בפברואר 2018, השתתף רא"ל (מיל.) משה (בוגי) יעלון בכנס שערך המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), ונשא בו הרצאה שכותרתה "משבר רצועת עזה - המענה לאתגר". להלן העיקרים והתמליל של הרצאת יעלון, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), ולשעבר שר הביטחון, הרמטכ"ל וראש אגף המודיעין בצה"ל. עיקרי הרצאת יעלון: 1. "חמאסטן [ישות ברצועת עזה בשליטת חמאס]... בעצם תלויה בנו. אם אנחנו מנתקים היום את החשמל והמים שאנחנו עדיין מספקים לרצועה, אז באמת יהיה משבר הומניטרי" 2. "אלה [הרשות הפלסטינית באיו”ש ושלטון חמאס ברצועת עזה] שתי ישויות שונות לחלוטין. בעיקר בעידן שהחמאס השתלט על הרצועה, ויש לנו חמאסטן בעזה ורשות פלסטינאית ביהודה ושומרון. הפער הזה לא הולך להיות מגושר, זה כמו לחבר שמן עם מים”. 3. "ניסינו, גם אחרי "צוק איתן" [סבב הלחימה בין ישראל לחמאס ביולי – אוגוסט 2014], לשכנע את אבו מאזן לקבל אחריות חלקית על הרצועה, אפילו על מעבר רפיח, הוא סירב". 4. "מה האינטרסים שלנו לגבי הרצועה? קודם כל, ביטחון. הרצועה הזאת בחרה להיות עוינת. גם כלפי, בוודאי כלפינו. וכל עוד היא עוינת, אין ברירה, אלא חייב להיות סגר ביטחוני". 5. "מה כן ישראל צריכה לעשות במצב הזה? לנו אין התנגדות, אני יכול להגיד את זה גם מתוקף תפקידי הקודם, ואני מקווה, שזה המצב גם היום, שהמצוקה הכלכלית תיענה [בגישה חיובית מצד ישראל]. למשל, העברת משכורות למגזר הציבורי, גם החמאסי, ניסינו לעשות את זה תקופה מסוימת, זה נעשה. שוב, זה כסף של תורמות, קטאר מימנה את זה" 6. "[כספי הסיוע מקטאר הועברו ל[חשבונות בנק של אנשים מסוימים, שהם לא מזוהי[ם] [עם גדודי] עיז א-דין אל-קסאם [הזרוע הצבאית של חמאס], שהם לא פעילי טרור, רופאים, אחיות, מורים, פקידים, הייתה רשימה כזאת, היו אז 23 אלף איש, אין סיבה לא לקיים את זה אם יש כסף, לא יודע אם מישהו מוכן לממן את זה עכשיו". 7. "ברגע שאין כסף לאנשים, אז גם כל המחזור הכלכלי מתמתן… אין כוח קנייה, [זה] אינטרס ישראלי שיחיו בכבוד וברווחה. למה לא?" 8. "הדבר השני, זה תשתיות. הגדלת אספקת, יכולת אספקת חשמל של תחנת הכוח בעזה, אינטרס שלנו. האם מישהו מוכן לממן את זה? האם מישהו מוכן לעשות את זה? יש עם זה קושי". 9. "יש תוכנית שלנו שתתממש בסוף, של העברת צינור גז לרצועה, כדי באמת להגדיל את התפוקה ושלא תהיה תלות ברשת החשמל שלנו. מים, התפלה, אדרבא. טיהור מים. יש שם בעיה של שופכין, של ביוב, שגם מקרינה על הגנת הסביבה אצלנו. טיהור ומחזור לחקלאות. אינטרס שלנו" 10. "האם יש מישהו שמוכן לממן? יש פה קושי עצום. בעצם נתקלנו במצב, שמבחינת רצון לממן ברצועת עזה, יש מדינה אחת שמשקיעה הרבה, קוראים לה קטאר… הצלחנו להגיע להבנות עם קטאר, שכל הפעילות שלה בנושא תשתיות, והם המשקיעים העיקריים, מאות מיליונים, מיליוני דולרים בשנה, מתואמת איתנו. כולל המנגנון של הכנסת חומרי שיקום". 11. "חמאס בחר בדרך שהוא בחר גם אחרי שיצאנו מעזה והתנתקנו, והרשות הפלסטינאית בראשות אבו מאזן נמנעת מלקחת אחריות מלאה, והחמאס לא מוכן לתת לו אחריות מלאה, המצרים עם האינטרסים שלהם, יש פה קושי עצום, שמביא אותי למסקנה, שמבחינתי הגעתי אליה כבר מזמן בכל נושא העניין הישראלי פלסטיני, אנחנו לא צריכים לדבר על פתרונות. הלוואי והיה פתרון". 12. "אנחנו צריכים לדבר על דרך. דרך שבה אנחנו מחזקים את האינטרסים שלנו, גם הביטחוניים, וחלקם הוא שלא יהיה שם משבר הומניטרי, חלקם הוא שכן יחיו בכבוד וברווחה". תמליל הרצאת יעלון: בילדותנו, אחת מהקללות שהשתמשנו היה "לך לעזה”. אחרי 60 שנה הקללה הזו עדיין רלוונטית. וזה מצביע על המורכבות, כי בעצם הרצועה הטריטוריאלית הזאת [רצועת עזה] היא רצועה דחויה. אני מזכיר, שלא תמיד שלטנו בה, כמו שגם היום אנחנו לא שולטים בה. אבל כשמדובר על הסכמי שביתת הנשק ועד מלחמת ששת הימים, המצרים שלטו שם. והם לא סיפחו אותה ולא פתרו את הבעיות שם, החזיקו אותה תחת שלטון צבאי, עם הרבה בעיות, עם הרבה צרות. וכמובן, כשהגענו להסכם השלום בגין – סאדאת [ב-1979], אז אחד הדברים שהיו חשובים ל[נשיא מצרים אנוואר] סאדאת זה לא לקבל בחזרה את הצרה הזאת. לכן הוא התעקש על הקו הבינלאומי של 1906, והשאיר לנו את הצרה הזאת. ובעצם, גם אחרי שהחלטנו להתנתק, ההחלטה של ראש הממשלה שרון לבצע התנתקות, היה דין ודברים עם המצרים, ואחד הדברים היותר חשובים למצרים [היה] שהבעיה הזו לא תיפול עליהם. הבעיה נשארה שלנו גם אחרי ההתנתקות. אמנם, יש שם שלטון עצמי, אין לנו אחריות לנושאים האזרחיים בפנים, אבל אין ספק שחמאסטן [ישות ברצועת עזה בשליטת חמאס], וגם היום היא חמאסטן, גם תוך כדי תהליך הפיוס, בעצם תלויה בנו. אם אנחנו מנתקים היום את החשמל והמים שאנחנו עדיין מספקים לרצועה, אז באמת יהיה משבר הומניטרי, מה שלא קורה כרגע. יש משבר כלכלי, יש מצוקה, אבל אין משבר הומניטרי, וגם הכנסת הסחורות, כל עוד אנחנו מקפידים בצדק על זה שיש סגר ביטחוני, כי התנתקנו, הייתה אלטרנטיבה להנהגת הרשות [הפלסטינית], הנהגת החמאס בעקבות ההפיכה הפנימית שם, בסופו של דבר להחליט שמפסיקים לירות עלינו, מפסיקים להפעיל טרור, משקיעים את המשאבים בשגשוג. אז הבחירה שלהם הייתה האם להשקיע בייצור רקטות או בחפירת מנהרות, שזה עולה להם מיליונים בשנה, או לפתח שם איזושהי תעשייה, כמו שהיו כאלה שדיברו, זה יהיה אולי המקום, סינגפור. טוב סדר העדיפויות שלהם אחר, ולכן יש שם בהחלט מצוקה כלכלית, והתלות שלהם בגורמים חיצוניים, כולל תרומות, סיוע כספי, התלות שלהם בנו בסוגיות תשתיות, וודאי בהכנסת סחורות, כל עוד יש סגר ביטחוני. הסגר הביטחוני נובע מזה, שהם בחרו להמשיך להיות עוינים, ולהפעיל את מערך המנהרות והרקטות, ולכן אנחנו נדרשים לבדוק כל סחורה שנכנסת, ואפילו כל אדם, כל אינדיבידואל שנכנס לשם. ולכן, יש פה מורכבות. ולאחרונה, אנחנו רואים שגם החמאס לא רוצה לשלוט ברצועה, בגלל האתגר האזרחי שלו, והוא מנסה בעצם להעביר את האחריות לרשות [הפלסטינית], אבל לא בעצם לתת את מלוא האחריות לרשות [הפלסטינית]. והפיוס הזה לא הולך להסתיים באופן חיובי, משום שהעמדה של החמאס זה, אני מוכן ש[יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס המכונה] אבו מאזן ייקח אחריות על הנושאים האזרחיים, אני לא מוכן לוותר על הנשק, ואבו מאזן מבחינתו צודק. אני לא מוכן לקבל אחריות מלאה בלי רשות אחת, חוק אחד, נשק אחד. הפער הזה לא הולך להיות מגושר, זה כמו לחבר שמן עם מים, כהנחת עבודה. כעובדה, גם הסכם מכה של הפיוס [ב-8 בפברואר 2007], לא יושם, הסכם קהיר [במאי] 2011 לא יושם. גם ההסכם הזה בעצם לא הולך להיות מיושם במלואו. השאלה אם זה יביא למשבר או שזה ימשיך להתנהל כך, היא שאלה פתוחה. והשאלה העיקרית היא פה, מה האינטרסים של הצדדים? ופה אני מסתכל מזווית הראייה שלנו. קודם כל כשמדובר על הפלסטינים בכלל, אנחנו מדברים כבר על שתי ישויות פוליטיות, זה צריך להיות ברור, וזה לא הולך להתחבר. אני מזכיר, שגם בעידן המעבר הבטוח, הייתי אז אלוף פיקוד, המעבר מעזה ליהודה ושומרון היה בטוח, היה פתוח, ועזתים שהגיעו לרמאללה קיבלו בעיטה, לא להגיד איפה, כדי לא לתפוס את מקומות העבודה ולא לקחת נשים וכו', וכו', וכו'. זה לא מתחבר, אלה שתי ישויות שונות לחלוטין. בעיקר בעידן שהחמאס השתלט על הרצועה, ויש לנו חמאסטן בעזה ורשות פלסטינאית ביהודה ושומרון. ניסינו, גם אחרי "צוק איתן" [סבב הלחימה בין ישראל לחמאס ביולי – אוגוסט 2014], לשכנע את אבו מאזן לקבל אחריות חלקית על הרצועה, אפילו על מעבר רפיח, הוא סירב. מה הביא אותו עכשיו להיכנס לתוך התהליך הזה, שנקרא פיוס, ולנסות לקחת אחריות על המעבר, ואולי על מרכיבים אזרחיים אחרים, בלי להיות אחראיות מלאה? זה מעניין, זו שאלה של אינטרסים. מה שקרה כאן בעיקר, ויש פה שחקן נוסף שעוד לא הזכרתי אותו והוא מצרים, שמצרים מתייחסת לרצועת עזה גם היום כאל ישות עוינת, ובצדק. מבחינתם חמאס זה אחים מוסלמים. איך המשטר המצרי הנוכחי, השלטון המצרי הנוכחי מתייחס לאחים מוסלמים אנחנו יודעים. הוא רואה בזה בעיה שעלולה לגרום לאירדנטה פנימית במצרים. קל וחומר כשהוא תפס את החמאס, מסייע לדאעש בסיני. נוצרה איזושהי מערכת יחסים בין חמאס-עזה לדאעש בסיני, למרות שאלה שתי תנועות שונות. החמאס בעצם נלחם נגד דאעש בתוך רצועת עזה, הוא לא רוצה שדאעש יאיים עליו פנימית, אבל הוא מצא בדאעש בסיני שותף על בסיס של אינטרסים. למה? כי הוא נדרש לקבל אספקת נשק דרך סיני, ודאעש שולט בסיני, אז הוא צריך את זה, ודאעש היה צריך איזשהו בסיס מאחור, גם בסיס לטיפול רפואי, בסיס להתכוננות וכן הלאה, והמצרים עלו על זה, שבעצם דאעש משתמש ברצועת עזה כארץ בסיס, וחמאס נהנה משירותי דאעש בהברחות נשק. ולכן היה פה אינטרס מצרי לנסות להביא לפיוס, וכל הלחץ על החמאס היה גם מבחינה כלכלית, כולל של אבו מאזן, כולל של המצרים. הם לא מספקים חשמל, הם לא מספקים מים, אנחנו מספקים, הם לא. הם גם סגרו את מעבר רפיח, שנפתח לעיתים, מעבר רפיח הוא באחריותם, יכלו לפתוח אותו. הם חונקים את הרצועה כדי שהחמאס יבוא אל השולחן כמו שהוא הגיע, כדי בעצם לאלף אותו ולהגיע איתו להבנה שהוא יפסיק לעזור לדאעש בסיני בכל דרך. ולכן זה האינטרס המצרי. החמאס בא משום שהוא נקלע למצוקה, הוא בלחץ, הוא צריך איזשהו פתרון, הוא לא נותן מענה לאזרחים, ולכן הוא הגיע לשולחן. למה אבו מאזן בא עכשיו לשולחן ולא בא קודם, אחרי "צוק איתן”? גם זה עניין של לחץ ואינטרס. המצרים הרכיבו פה איזשהו מרכיב לחץ שבו הם אמרו, אבו מאזן, אם אתה לא תבוא, יש לנו אלטרנטיבה, קוראים לה [מוחמד] דחלאן [לשעבר ראש מנגנון הביטחון המסכל ברצועת עזה]. אנחנו עם איחוד האמירויות נביא אותו, אבו מאזן במידה מסוימת נבהל, ועל הרקע הזה הוא הגיע. זאת אומרת, מה שאנחנו רואים פה גם היום במצב שנוצר, זה איזשהו שילוב של אינטרסים או לחצים אחד על השני, שהביא אותם למצב של לכאורה פיוס, שלא הולך להיות מושלם ולא הולך להתקיים. אני מדגיש את כל זה, משום שגם כשאנחנו מסתכלים על האתגר של רצועת עזה, כמו על אתגרים אחרים, אני חסיד תפיסת האינטרסים. לא wishful thinking. נביא את מרוואן ברגותי [לשעבר מפקד גדודי אל-אקצה של ארגון פתח, מרצה מאסר עולם בישראל], תיפתר הבעיה. נמליך את יחיא סינוואר [מנהיג חמאס ברצועת עזה], תפתר הבעיה. מספיק. אנחנו לא הולכים לפתור את הבעיות הללו, אנחנו צריכים להתמודד איתן. ובכל נקודת זמן, בכל זירה, צריך להסתכל על האינטרסים. כך קבענו למשל בסוריה, שלא מתערבים מצד אחד, אבל יש קווים אדומים. זה נכון גם לגבי הרצועה. מה האינטרסים שלנו לגבי הרצועה? קודם כל, ביטחון. הרצועה הזאת בחרה להיות עוינת. גם כלפי, בוודאי כלפינו. וכל עוד היא עוינת, אין ברירה, אלא חייב להיות סגר ביטחוני. אילולא הייתה עוינת, אז לא היה צריך לבדוק את הסחורות, לא היה צריך לבדוק את האנשים. המצרים היו פותחים לה את מעבר רפיח. אנחנו, תקופה ארוכה, לחצנו על המצרים, תפתחו את מעבר רפיח. באמת, יש שם חנק, אנשים לא יכולים לצאת. ניסינו דרך אגב לתת מענה ליציאת האנשים מרצועת עזה בשאטלים עם מחסום ארז לאלנבי כדי שייצאו לעולם הרחב דרך ירדן. הירדנים סירבו. זאת אומרת יש פה עניין של כל אחד מסתכל על הרצועה כאל בעייה שלא רוצים להתעסק איתה, ולכן מאחר ויש בעיה ביטחונית, אז קיים הסגר הביטחוני, אין מצור, השימוש במילה מצור היא לא נכונה. סוחר פלסטיני, שרוצה היום להזמין סחורה מסין, יכול להביא אותה או דרך נמל אשדוד או דרך נמל אלכסנדריה או דרך נמל פורט סעיד, בסוף היא תעבור בדיקה של ישראלי דרך [מעבר] כרם שלום. על זה אנחנו לא יכולים לוותר. אני מדגיש את זה, כי אני שומע את הרעיונות על הנמל הימי, האי בים, כפי שהיא עולה. עד היום הקבינט, כמובן, לא אישר בצדק. אם יהיו פקחים ישראלים על האי הזה, למה לא? כשיהיו שם פקחים ישראלים, תקראו לי. זה התנאי. זה התנאי. כל תפיסתנו בכלל, את כל מה שנכנס לגבולות ארץ ישראל, מ[הסכמי] אוסלו [ב-1993], מיצחק] רבין [ראש ממשלת ישראל לשעבר], זיכרונו לברכה, אמרה שבכל תנאי, בכל מצב, בסופו של דבר, סחורה ואנשים שיכנסו לגבולות ארץ ישראל, בין אם זה לישות הפלסטינאית, האחת שתוכננה באוסלו, המפוצלת, לשתיים, יהודה שומרון ועזה, ייבדק על ידי ישראלים, בין אם זה יבשה בגשרי הירדן, בין אם זה יגיע מהים או יגיע מהאוויר. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שזה לא יהיה בפיקוח הישראלי. תחשבו על דמוגרפיה. תחשבו על זה שאנחנו לא עומדים ובודקים בגשרי הירדן, או יהיה איזה נמל ימי בעזה והכניסה לשם לא תהיה מפוקחת. יגיעו כל מיני דאעש ואיראנים וכו'. דרך אגב, כשנפתח [ציר] פילדלפי [קו הגבול בין רצועת עזה למצרים] בעקבות ההתנתקות, ואיבדנו שליטה על מה שנכנס ממצרים [לרצועת עזה], כולל במעבר רפיח, היה שם מנגנון בינלאומי שנקרא EUBAM [The European Union Border Assistance Mission for the Rafah Crossing Point -EUBAM Rafah] אבל הוא הצליח לפקח? הגיעו מומחים איראנים, אלה שלימדו את אנשי רצועת עזה, איך לייצר את כלי הטיס הבלתי מאוישים, רקטות יותר משוכללות, זה מה שקרה. אז המצרים היום הם פרטנר לחסימת העניין, לי לא אכפת, שייכנסו וייצאו אזרחים עזתים דרך מעבר רפיח למצרים, כמו שלא אכפת לי להוציא אותם בשאטלים לירדן, אך מצרים לא רוצה, וירדן לא רוצה, זה הקושי. מה נכון לעשות בתנאים הללו? לא מדברים כאן על משבר הומניטרי, יש פה מצוקה כלכלית ללא ספק. אין ספק, שהבעיה העיקרית היא ההחלטה הפלסטינאית לקיים ישות עוינת. יצאנו משם, יכלו לקבל החלטה לגדל תותים ולייצא אותם, יכלו לקבל החלטה להקים מפעלים, לייצר ולייצא. קיבלו החלטה להשקיע ברקטות, קיבלו החלטה להשקיע במנהרות, החלטה שלהם. ולכן חמאס מהבחינה הזאת הוא ללא ספק מכשול. אחד הדברים שמשחקים לטובתנו, זה מה שהדגיש בעיקר יוני קודם, זה שיש החלטה בינלאומית שבעצם מתנה תנאים. החמאס מוקצה מחמת מיאוס על ידיך, החלטת הקוורטט [הקוורטט לענייני המזרח התיכון הוא גוף בין-לאומי המורכב מארצות הברית, האיחוד האירופי, האומות המאוחדות ורוסיה, שתפקידו לפקח על פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני על פי מפת הדרכים], שקוראת לחמאס לקבל אי אלו תנאים כדי שיוכל להפוך להיות לגיטימי. הוא לא הולך לעשות את זה. זה בדיוק אותו עניין למה הוא בחר לייצר רקטות ולחפור מנהרות במקום להתחיל ולעסוק בשגשוג וכו'. דרך אגב, רציונלית, אנשים שחושבים על זה, תארו לכם שאחרי שהתנתקנו מהרצועה, החמאס היה מראה לנו, שממה שיצאנו מפסיק להיות עוין כלפינו. הרי מיד הציבור הישראלי היה משתכנע, שזה הדרך הנכונה לעשות גם ביהודה ושומרון. זה לא רציונלי. מבחינתם, עדיפות היא כמובן חיסולה של מדינת ישראל, מילים כאלה, מילים אחרות, בשלבים, לא בשלבים, ולכן זה משהו שהוא הרבה יותר עמוק מאשר לחשוב חשיבה רציונלית. ולכן אנחנו עדיין רואים אותם, מתעסקים עם הרקטות, המנהרות והטרור. מה כן ישראל צריכה לעשות במצב הזה? לנו אין התנגדות, אני יכול להגיד את זה גם מתוקף תפקידי הקודם, ואני מקווה, שזה המצב גם היום, שהמצוקה הכלכלית תיענה [בגישה חיובית מצד ישראל]. למשל, העברת משכורות למגזר הציבורי, גם החמאסי, ניסינו לעשות את זה תקופה מסוימת, זה נעשה. שוב, זה כסף של תורמות, קטאר מימנה את זה. חשבונות בנק של אנשים מסוימים, שהם לא מזוהי [גדודי] עיז א-דין אל-קסאם [הזרוע הצבאית של חמאס], שהם לא פעילי טרור, רופאים, אחיות, מורים, פקידים, הייתה רשימה כזאת, היו אז 23 אלף איש, אין סיבה לא לקיים את זה אם יש כסף, לא יודע אם מישהו מוכן לממן את זה עכשיו. דרך אגב הצענו לאבו מאזן לעשות את זה, כדי שבעל המאה יהיה בעל הדעה, גם מזה הוא התחמק בצורה כזו או אחרת, אני לא יודע מה המצב איתו היום, אז זו סוגיה פתוחה עכשיו שיוצרת מצוקה, כי ברגע שאין כסף לאנשים, אז גם כל המחזור הכלכלי מתמתן, אותו מדד של משאיות שהגיעו גם לאלף משאיות ביום ועכשיו ירד לשלוש מאות הוא תוצאה מזה שאין כוח קנייה, אינטרס ישראלי שיחיו בכבוד וברווחה. למה לא? הדבר השני, זה תשתיות. הגדלת אספקת, יכולת אספקת חשמל של תחנת הכוח בעזה, אינטרס שלנו. האם מישהו מוכן לממן את זה? האם מישהו מוכן לעשות את זה? יש עם זה קושי. יש תוכנית שלנו שתתממש בסוף, של העברת צינור גז לרצועה, כדי באמת להגדיל את התפוקה ושלא תהיה תלות ברשת החשמל שלנו. מים, התפלה, אדרבא. טיהור מים. יש שם בעיה של שופכין, של ביוב, שגם מקרינה על הגנת הסביבה אצלנו. טיהור ומחזור לחקלאות. אינטרס שלנו. האם יש מישהו שמוכן לממן? יש פה קושי עצום. בעצם נתקלנו במצב, שמבחינת רצון לממן ברצועת עזה, יש מדינה אחת שמשקיעה הרבה, קוראים לה קטאר למרות שבעבר היו מתחים איתה, ב"צוק איתן" לא היינו מוכנים לקבל את היוזמה הטורקית-קטארית בצדק, אבל הצלחנו להגיע להבנות עם קטאר, שכל הפעילות שלה בנושא תשתיות, והם המשקיעים העיקריים, מאות מיליונים, מיליוני דולרים בשנה, מתואמת איתנו. כולל המנגנון של הכנסת חומרי שיקום, שהוא מנגנון משוכלל, לא פרטנו אותו כאן, יוני, זה חלק מהעניין. אתה רואה הרס עצום, זו התוצאה של "צוק איתן" עשרת אלפים בניינים שנהרסו כליל, מקומה אחת ועד 18 קומות, 30 אלף שניזוקו. יש צורך לשקם את זה, ללא ספק. לכן יצרנו פה מנגנון, ולכן הוא גם ממשיך להתקיים. איך מפקחים על זה? מאוד משוכלל, עם 100 פקחים בפנים, עם מנגנון שעוקב אחרי כל שק מלט, מגיע לסוכן שמספק, רק תמורת ואוטצ'ר שפקח אישר אותו, מנגנון משוכלל. אלה דברים שאנחנו יכולים לעשות. אבל ככלל, מי שחושב, שיש לו איזשהו פתרון של זבנג וגמרנו במציאות שבה החמאס בחר בדרך שהוא בחר גם אחרי שיצאנו מעזה והתנתקנו, והרשות הפלסטינאית בראשות אבו מאזן נמנעת מלקחת אחריות מלאה, והחמאס לא מוכן לתת לו אחריות מלאה, המצרים עם האינטרסים שלהם, יש פה קושי עצום, שמביא אותי למסקנה, שמבחינתי הגעתי אליה כבר מזמן בכל נושא העניין הישראלי פלסטיני, אנחנו לא צריכים לדבר על פתרונות. הלוואי והיה פתרון. אנחנו צריכים לדבר על דרך. דרך שבה אנחנו מחזקים את האינטרסים שלנו, גם הביטחוניים, וחלקם הוא שלא יהיה שם משבר הומניטרי, חלקם הוא שכן יחיו בכבוד וברווחה, אם אפשר, אבל להשלות את עצמנו, שיהיה מנהיג כזה או מנהיג אחר, וזה תיפתר הבעיה, מזה אני מציע להוריד את הציפיות לנוכח מה ששמענו בפאנל הקודם. סימוכין:

Jonathan D. Halevi

46,941 görüntüleme • 1 yıl önce

תגיד ינון, יש לך את זה גם בווליום רגיל? סתם שיחה. אפילו ויכוח. אפילו ויכוח חריף. או שחייבים תמיד לפתוח במילים הכי ברוטליות שהמקלדת מסוגלת להפיק ואז להאיץ מאפס למאה בטורבו עלבונות? ותמיד- שיאים נשברים כל רגע: ״ההדלפה הכי פסיכית״ ״גדול החוצפה והשרלטנות״ ״מעולם לא נתקלתי בכזה שילוב״ אין בכלל דרגות ביניים? קצת עובדות, קצת הקשר, לפני שמקללים? שלשום אמרת שאני ״חבורת מטורללים״. אתמול בבוקר הייתי ״בדיחה שאינה מודעת לעצמה״. בצהריים כבר ״שילוב של חוסר מודעות ועזות מצח״. ובלילה ״טובל בתוך עולם של שקר״. פחות מתחבר לסגנון, אז אתייחס רק לשני דברים. אחד שאמרת, ואחד חשוב יותר, שלא אמרת. נתחיל בביפרים. הטענה לאיזשהו קשר בין מה שכתבתי לפני מבצע הביפרים לבין מבצע הביפרים היא שקר גמור, שהומצא בניסיון נואש לחלץ את פלדשטיין, ניסיון שקרי להקביל את מסירת המסמכים הסודיים ל"בילד" לפרסומים של אחרים. כשפלדשטיין התהפך על נתניהו והחברות עמו נגמרה, מישהו כנראה החליט שחבל לזרוק קמפיין שקרים כל כך מושקע לפח, והמשיך איתי. את נתניהו, אמסלם, מיקי זוהר ושיקלי, ערלי ומוגי-הלב, שהפיצו את השקר הזה, לצערי אי אפשר לתבוע בגלל חסינות. אחרים שהפיצו את השקר הזה נתבעו או שנשלחו להם מכתבי אזהרה. עם חלקם זה נגמר בלי משפט, עם השאר כנראה שלא. עכשיו לטענה עצמה, כי חשוב להבין עד כמה היא מופרכת. אם אני מבין נכון הסיפור שאתם מנסים למכור הולך בערך ככה: • מישהו, אתם בטוחים שהוא בפיקוד צה"ל, העביר לי מידע סופר סודי לפיו מבצע הביפרים עומד לצאת לפועל בטרם לחצו על הכפתור האדום. • כינית את האירוע בשם ״הדלפה פסיכית". עד כדי כך. • בעקבות ההדלפה, כך אתם סבורים, פרסמתי את הכתבה ובה המשפט ״צעדים פזיזים שמתכננת ממשלת ישראל בצפון״. • מהמשפט על הצעדים הפזיזים, החזבאללה היה עלול בסבירות גבוהה מאוד ללמוד כי הביפרים הם מלכודת מוות. הקשר בין המשפט על הפזיזים והביפרים כל כך ברור שאפילו מחבל בן יומו בחיזבאללה היה אמור להבין ממנו שמילכדנו לו את האיתורית. • מטרת "משפט הפזיזים" הייתה לסכל את המבצע, וזאת כדי לפגוע בנתניהו. איך אני עד כאן? הבנתי פחות או יותר? לומר את המובן מאליו: בכל ורסיה- אלו שקרים גמורים ומוחלטים. לא ידעתי על מבצע הביפרים לפני שהתרחש ולכן גם לא יכולתי לנסות ולסכל אותו. כל מה שפורסם עבר צנזורה ובגלל פניות יזומות שנעשו בניסיון לפגוע בנו, הנושא נבדק גם על ידי גורמי החקירה בצה״ל וגם על ידי בית המשפט העליון. כולם הגיעו לאותה מסקנה- אין אירוע. העלילה הזו היא לא רק שקרית וזדונית, אלא גם צבועה באופן קיצוני. אם ״צעדים פזיזים״ בערב שלפני מבצע הביפרים מעורר חשש אמיתי מה יגיד האויב כשישמע שמדברים בדיוק באותה שעה על ״פעולה עצימה״"? ואחר כך אומרים ש״ישראל תפעל בלבנון בפעולה עצימה״. זה לא עלול להעלות חשד? ואם זה מעורר חשש לחשד, אז מה עם טקסט כזה: "אני חושב שבתקופה הקרובה אנחנו נראה יותר פעולות עצימות לפני תמרון צבאי אחר. הפעולות העצימות האלה יהיו מיועדות כדי לרכך את הקרקע". מהן פעולות עצימות שמיועדות לרכך את הקרקע ישאל את עצמו קצין המודיעין של חיזבאללה או איראן. ומה לגבי כותרת כמו ״קמפיין נרחב של הפצצות אוויריות או תמרון קרקעי״ או פרשן שיגיד ״זה הולך לקראת מערכה בצפון״ ופרשן אחר- ״האפשרות היחידה להשבת תושבי הצפון היא פעולה צבאית״ והפרשן הבכיר מכולם שהיה נחרץ מאוד: ״האש תבעיר את לבנון ותכאיב מאוד לחיזבאללה״ מאיפה תבוא האש הזו? אולי מישהו יחשוד שהיא תבקע מתוך הפייג'רים והלך עלינו. וברצינות- אם באמת זו רמת הסיכון, אז צריך היה לקחת למרתפי השב״כ חצי מהפאנליסטים ששידרו באותו ערב. ואגב- הטקסטים שהעתקתי כאן למעלה הוא מבחר לא מלא של דברים שנאמרו בערוץ 14 במהלך פחות משעה באותו ערב. ומה נגיד על מי שמודיע לציבור שלושה ימים לפני ההתנקשות בנסראללה, שהוא, נסראללה, על הכוונת, פרסום שלדברי גורמים בכירים בצה"ל סיכן באופן קיצוני את המבצע? ואיך נתייחס לפרשן הבכיר שיממה (!!!!) לפני ההתקפה באיראן- זו שבנויה על הפתעה מוחלטת, ובזמן שכל המערכת מנסה לשדר עסקים כרגיל כדי לא להפחיד האויב, הוא אומר :"אנחנו במהלך של ימים ספורים לקראת תקיפה באיראן" הנה, יינון, גם אליהם הגיעה ״הדלפה פסיכית״ כמו שקראת לזה. ומה אתה אומר שצריך לעשות עכשיו? לעצור ולפתוח בחקירה נגד כולם? לזרוק אותם למרתפי השב"כ כמו שדודי אמסלם דרש מעל בימת הכנסת לעשות לי? ולא חייבים להסכים. אפשר להתווכח. אפשר גם להתווכח בחריפות. אבל יש הבדל בין ויכוח לבין בניית עלילה זדונית ושקרית. תמיד שמח לעזור. ערב נעים שיהיה, רונן

תגיד ינון, יש לך את זה גם בווליום רגיל? סתם שיחה. אפילו ויכוח. אפילו ויכוח חריף. או שחייבים תמיד לפתוח במילים הכי ברוטליות שהמקלדת מסוגלת להפיק ואז להאיץ מאפס למאה בטורבו עלבונות? ותמיד- שיאים נשברים כל רגע: ״ההדלפה הכי פסיכית״ ״גדול החוצפה והשרלטנות״ ״מעולם לא נתקלתי בכזה שילוב״ אין בכלל דרגות ביניים? קצת עובדות, קצת הקשר, לפני שמקללים? שלשום אמרת שאני ״חבורת מטורללים״. אתמול בבוקר הייתי ״בדיחה שאינה מודעת לעצמה״. בצהריים כבר ״שילוב של חוסר מודעות ועזות מצח״. ובלילה ״טובל בתוך עולם של שקר״. פחות מתחבר לסגנון, אז אתייחס רק לשני דברים. אחד שאמרת, ואחד חשוב יותר, שלא אמרת. נתחיל בביפרים. הטענה לאיזשהו קשר בין מה שכתבתי לפני מבצע הביפרים לבין מבצע הביפרים היא שקר גמור, שהומצא בניסיון נואש לחלץ את פלדשטיין, ניסיון שקרי להקביל את מסירת המסמכים הסודיים ל"בילד" לפרסומים של אחרים. כשפלדשטיין התהפך על נתניהו והחברות עמו נגמרה, מישהו כנראה החליט שחבל לזרוק קמפיין שקרים כל כך מושקע לפח, והמשיך איתי. את נתניהו, אמסלם, מיקי זוהר ושיקלי, ערלי ומוגי-הלב, שהפיצו את השקר הזה, לצערי אי אפשר לתבוע בגלל חסינות. אחרים שהפיצו את השקר הזה נתבעו או שנשלחו להם מכתבי אזהרה. עם חלקם זה נגמר בלי משפט, עם השאר כנראה שלא. עכשיו לטענה עצמה, כי חשוב להבין עד כמה היא מופרכת. אם אני מבין נכון הסיפור שאתם מנסים למכור הולך בערך ככה: • מישהו, אתם בטוחים שהוא בפיקוד צה"ל, העביר לי מידע סופר סודי לפיו מבצע הביפרים עומד לצאת לפועל בטרם לחצו על הכפתור האדום. • כינית את האירוע בשם ״הדלפה פסיכית". עד כדי כך. • בעקבות ההדלפה, כך אתם סבורים, פרסמתי את הכתבה ובה המשפט ״צעדים פזיזים שמתכננת ממשלת ישראל בצפון״. • מהמשפט על הצעדים הפזיזים, החזבאללה היה עלול בסבירות גבוהה מאוד ללמוד כי הביפרים הם מלכודת מוות. הקשר בין המשפט על הפזיזים והביפרים כל כך ברור שאפילו מחבל בן יומו בחיזבאללה היה אמור להבין ממנו שמילכדנו לו את האיתורית. • מטרת "משפט הפזיזים" הייתה לסכל את המבצע, וזאת כדי לפגוע בנתניהו. איך אני עד כאן? הבנתי פחות או יותר? לומר את המובן מאליו: בכל ורסיה- אלו שקרים גמורים ומוחלטים. לא ידעתי על מבצע הביפרים לפני שהתרחש ולכן גם לא יכולתי לנסות ולסכל אותו. כל מה שפורסם עבר צנזורה ובגלל פניות יזומות שנעשו בניסיון לפגוע בנו, הנושא נבדק גם על ידי גורמי החקירה בצה״ל וגם על ידי בית המשפט העליון. כולם הגיעו לאותה מסקנה- אין אירוע. העלילה הזו היא לא רק שקרית וזדונית, אלא גם צבועה באופן קיצוני. אם ״צעדים פזיזים״ בערב שלפני מבצע הביפרים מעורר חשש אמיתי מה יגיד האויב כשישמע שמדברים בדיוק באותה שעה על ״פעולה עצימה״"? ואחר כך אומרים ש״ישראל תפעל בלבנון בפעולה עצימה״. זה לא עלול להעלות חשד? ואם זה מעורר חשש לחשד, אז מה עם טקסט כזה: "אני חושב שבתקופה הקרובה אנחנו נראה יותר פעולות עצימות לפני תמרון צבאי אחר. הפעולות העצימות האלה יהיו מיועדות כדי לרכך את הקרקע". מהן פעולות עצימות שמיועדות לרכך את הקרקע ישאל את עצמו קצין המודיעין של חיזבאללה או איראן. ומה לגבי כותרת כמו ״קמפיין נרחב של הפצצות אוויריות או תמרון קרקעי״ או פרשן שיגיד ״זה הולך לקראת מערכה בצפון״ ופרשן אחר- ״האפשרות היחידה להשבת תושבי הצפון היא פעולה צבאית״ והפרשן הבכיר מכולם שהיה נחרץ מאוד: ״האש תבעיר את לבנון ותכאיב מאוד לחיזבאללה״ מאיפה תבוא האש הזו? אולי מישהו יחשוד שהיא תבקע מתוך הפייג'רים והלך עלינו. וברצינות- אם באמת זו רמת הסיכון, אז צריך היה לקחת למרתפי השב״כ חצי מהפאנליסטים ששידרו באותו ערב. ואגב- הטקסטים שהעתקתי כאן למעלה הוא מבחר לא מלא של דברים שנאמרו בערוץ 14 במהלך פחות משעה באותו ערב. ומה נגיד על מי שמודיע לציבור שלושה ימים לפני ההתנקשות בנסראללה, שהוא, נסראללה, על הכוונת, פרסום שלדברי גורמים בכירים בצה"ל סיכן באופן קיצוני את המבצע? ואיך נתייחס לפרשן הבכיר שיממה (!!!!) לפני ההתקפה באיראן- זו שבנויה על הפתעה מוחלטת, ובזמן שכל המערכת מנסה לשדר עסקים כרגיל כדי לא להפחיד האויב, הוא אומר :"אנחנו במהלך של ימים ספורים לקראת תקיפה באיראן" הנה, יינון, גם אליהם הגיעה ״הדלפה פסיכית״ כמו שקראת לזה. ומה אתה אומר שצריך לעשות עכשיו? לעצור ולפתוח בחקירה נגד כולם? לזרוק אותם למרתפי השב"כ כמו שדודי אמסלם דרש מעל בימת הכנסת לעשות לי? ולא חייבים להסכים. אפשר להתווכח. אפשר גם להתווכח בחריפות. אבל יש הבדל בין ויכוח לבין בניית עלילה זדונית ושקרית. תמיד שמח לעזור. ערב נעים שיהיה, רונן

Ronen Bergman

59,772 görüntüleme • 7 ay önce

מאי 2018 – יורם כהן, ראש השב"כ לשעבר: חמאס פועל לשנות את המדיניות הישראלית, לפתח כלכלה, להוריד את האבטלה ולאפשר חיים סבירים, רוצים להיות עם ככל העמים, אין להם עניין להילחם בישראל, אם תיווצר אווירה טובה יותר בין ישראל לחמאס, ישראל תוכל בתנאים מסוימים לקחת סיכון במדיניותה כלפי חמאס ב-17 במאי 2018, ראיינה אילנה דיין ב"גלי צה"ל" את יורם כהן, ראש השב"כ לשעבר. להן תוכן הראיון: אילנה דיין: בוקר טוב. יורם כהן: בוקר טוב לך ולמאזינים. אילנה דיין: תכף נדבר על דברים מרתקים, גם לא בנאליים, שאמרת בשבוע שעבר בכנס הרצליה, אבל ענייני היום בוערים. נדמה כאילו מישהו בחמאס החליט להוריד את גובה להבות, יחיא סינוואר [מנהיג חמאס ברצועת עזה] גם אמר את זה, די ממפורש אתמול בראיון לאל-ג'זירה. זה קורה כנראה רק אחרי התערבות מצרית. אתה היית הרי כבר במצבים דומים, ראית איך נראה תיווך כזה. קהיר יכולה לגרום לחמאס לקחת רוורס? יורם כהן: בהחלט. אני חושב שלמצרים תמיד הייתה השפעה דרמטית על ההנהגה בכלל של הרשות הפלסטינית וגם על ההנהגה של החמאס בוודאי בעשור האחרון. לא תמיד זה מצליח, כי יש לפעמים אינטרסים מנוגדים בין החמאס לבין ההנהגה. החמאס גם יש לה קשרים לאחים המוסלמים במצרים, היו תקופות שהיו קשרים אפילו צבאיים עד כדי איומים ופיגועים בסיני ולפעמים גם במצרים. דברים כאלה היו. כלומר, החמאס גם לפעמים משמש כאויב להנהגה במצרים, וודאי ההנהגה של היום. אבל עם כל זה השפעה עליהם היא השפעה דרמטית. פתח היציאה לעולם, נקרא לזה, הוא בעיקר משם של הנהגת החמאס. אילנה דיין: מה שמעניין אותי, אחרי סיבוב כזה, כשאיסמאעיל הניה [מנהיג חמאס] חוזר כנראה מושפל מקהיר, כשלפי הודעתו של בכיר בחמאס אתמול, רוב ההרוגים היו אנשי חמאס, אבל האוכלוסייה בלי ספק גם כן נפגעת מסביב. חמאס עצמו לא נחלש בתוך הרצועה אחרי סיבוב ציני כזה? יורם כהן: אני חושב שהחמאס מזה תקופה ארוכה, הוא חלש מאוד. הוא חלש בהרבה תחומים. הוא חלש קודם כל מבחינת היכולת שלו, בעצם, הכלכלית לספק לציבור שלו. מזון, תשתיות, עבודה וכו'. אילנה דיין: אבל אז איך הוא מצליח, יורם כהן, למנף את החולשה הזאת למצב שאנחנו לכאורה יוצאים נפסדים ממנו? יורם כהן: זה עניין של הסברה, אבל אני רק רוצה לומר על זה שניים, שלושה משפטים. אילנה דיין: בבקשה. יורם כהן: החמאס נמצא בשפל כלכלי וגם בידוד מדיני, על אף שיש לו עזרה מתורכיה וקטאר קצת וכולי, אבל באופן כללי הוא נמצא באחת מתקופות השפל. אני חושב שגם בהיבט לא רק הצבאי מולנו, חוסר הצלחה בעזה וחוסר הצלחה ביהודה ושומרון, נפגעים. בכל פרמטר, גם התפקוד הטוב של צה"ל, ההרתעה וכולי, הכל עובד נגדם. וגם יש [מילה לא ברורה] פיוס. הנושא המרכזי שלפי דעתי הם עובדים עליו זה איך לשנות את המדיניות הישראלית, לצאת מהמצור מה שהם קוראים, כלומר לפתח כלכלה, תנועה של אנשים. להוריד את האבטלה ולאפשר חיים מבחינתם, חיים סבירים של, גם אם הם מרדו ותפסו את השלטון בכוח, איך הם נהיים עם כאחד העמים, או מדינה כאחד העמים. אילנה דיין: זאת אומרת, כל המהלך הזה של רצף התהלוכות וההפגנות הכאילו עממיות בשבועות האחרונים, זאת המטרה האמיתית המרכזית שלהם? יורם כהן: המטרה האמיתית, לצאת מהמצב הקשה שבו נמצאים, במינימום מחיר. מבחינתם אין להם עניין להילחם בישראל. הם יודעים שהם לא יכולים לכבוש את ישראל. הם יודעים שיקבלו עונש עונש פיזי, גם בדם וגם בממון וגם בתשתיות, הרבה יותר חמור, ואין להם עניין כזה. אילנה דיין: אז זה מנקודת מבטם. אז זה מנקודת מבטם. עכשיו אני רוצה להבין רגע, יורם כהן, מנקודת מבטנו. הרי דבר אחד בטוח, ישראל נקלעה השבוע למצב שכמעט שום דבר טוב לא יכול היה לצאת ממנו. אי אפשר היה להשלים, כמובן, עם ניסיונות שלהם לפרוץ את הגדר, גם אי אפשר להתעלם מהתוצאות. עשרות הרוגים, מאות פצועים בצד הפלסטיני, בדעת הקהל הבינלאומית זה כמובן לא עובר טוב. יכולנו שלא להגיע למצב הזה מלכתחילה? יש משהו שאפשר היה לעשות אחרת? יורם כהן: ראשית, אני חושב שישראל עושה הרבה דברים, באמת, מאז זו סיומה של "צוק איתן" [סבב לחימה בין ישראל לחמאס ביולי - אוגוסט 2014] כמעט ארבע שנים, הרבה דברים גם בשיקום, ובעצם ישראל היא החמצן המרכזי, אולי היחידי, שיש לרצועת עזה. כל הפרויקטים שקורים, המשאיות שנכנסות, הציוד, הרפואה, כמעט כל הדברים, אבל אנחנו לא יכולים לעשות הכל, ואני צריך פה 2-3 דקות להסביר. אני לא מדבר בצד המבצעי, זה צריך להביא איזה אלוף בצבא או מישהו אחר שיסביר על הלחימה עם הצלפים, אבל גם לזה אני מוכן לגעת. אבל אני חושב שלא יכולנו לנהוג אחרת אל מול. אחד, שהחמאס מארגן את הכל, שתיים, שהוא מכניס פעילים צבאיים לתוך ההפגנות האלה, שלוש, הוא מראש מכריז שהוא הולך לחתוך את הגדר ולהיכנס לתוך שטח ישראל ולסכן גם תושבים וגם חיילים, ואנחנו יודעים יפה מאוד שאם הגדר הייתה נקרעת או נחתכת והיו נכנסים שלושת אלפים אנשים, לא ארבעים אלף, מה היה שם? כולם רק יכולים לדמיין. גם להם וגם לנו. לכן זה נראה לי הרע במיעוטו. האם צה"ל, באמצעים שהוא מפעיל, מראש, בכרוזים, בהודעות, דרך המצרים, באמצעי אל הרג שהוא משתמש, בקצינים שהוא נותן הוראות פתיחה באש ולא נותן כל חייל לראות בכל מצב גבולי, האם הוא עושה את המקסימום? אני מעריך שכן, והוא גם רוצה להשתפר. אבל אין ספק שהאירוע של 60 הרוגים ומאות פצועים הוא אירוע לא טוב. אבל גם אני חושב צה",ל הוא רואה אותו אירוע לא טוב, אבל אין ברירה אחרת. אילנה דיין: אבל אתה לוקח, יורם כהן, את נקודת האפס. נקודת האפס הייתה השבוע, צה"ל נמצא על הגדר, הפלסטינים רוצים לחצות, אין מצב שצה"ל יאפשר את זה. אתה אומר, מבחינה מבצעית, זה היה המינימום, הרע במיעוטו. יורם כהן: נראה היה לי שלא ניתן לעשות משהו יותר טוב בנסיבות של 60 קילומטר [גבול עם רצועת עזה] ועשרות אלפי אנשים שפזורים בכל כך הרבה מקומות, הרמטכ"ל לא יכול להיות מאחורי כל כוונת ולפעול במדויק, צריך להפעיל כוחות. הם יודעים שהם נכנסים לאזור סכנה. הם חוצים גדר גבול שלנו. זה לא הפגנה, אפילו נגיד של החמאס, לא נגיד של מחאה אזרחית, אפילו של החמאס, בתוך שטחם, הם יכולים לעשות, חיזבאללה עושה את זה הרבה. הם יכולים לעשות הרבה הפגנות, אבל לא לחצות את הגדר. אילנה דיין: השאלה כשאנחנו, אבל כשאנחנו קוראים על מסרים שחמאס שלח, אולי גם שולח בימים אלה, לממשלת ישראל, לאורך השבועות האחרונים, אולי להתחיל לדבר על סוג של תהדיאה, סוג של, לא יודעת איך לקרוא לזה אפילו, רגיעה, הפוגה, הפסקת אש, שקט הדדי, יכול להיות שאלה מסרים שצריך היה להתייחס אליהם יותר ברצינות, בעיקר בהתחשב בסיר הלחץ בתוך עזה, בתנאים ההומניטריים הקשים, בזה שלאוכלוסייה אין כבר מה להפסיד? יורם כהן: זו שאלה מאוד עדינה, ואני אשתדל לענות עליה בצורה קצת אולי מרוכבת. אחד, יש בינינו תהדיאה. הפסקת אש זה סוג של תהדיאה. אנחנו ארבע שנים בהפסקת אש. ישראל לא חודרת לשם, לא הורגת שם, לא, אפילו לדעתי, גם לא מחממת את הגזרה, מעבירה מסרים של, בכל פרמטר שהוא של שקט. והיא גם מצהירה כמדיניות שהיא רוצה שקט. לדחות את המלחמה, לא להיכנס לעימות וכולי וכולי. אבל אני חייב להזכיר פה איזה עניין. יש פה מצב שהצד השני, נגיד שהוא מדבר באופן לא ישיר איתנו, אז דרך גורם שלישי, על תהדיאה, נקרא לזה ארוכת טווח, נגיד 10 שנים או 20 שנה, יש רמזים על זה. א', אני משוכנע, אני לא בקיא, אני משוכנע שכל הרמזים האלו או המסרים האלו מגיעים לממשלת ישראל, ממשלת ישראל צריכה להחליט אם היא מוכנה לדבר או לא לדבר עם חמאס בצורה עקיפה. אילנה דיין: בעבר עשינו את זה? בעבר כשהגיעו מסרים עקיפים כאלה, נכנסנו לזירה ורקדנו את הטנגו הזה איתם? יורם כהן: אני חושב שבתחומים האלה של הפסקת אש בצורה פורמלית, רשמית, בעת עימות. אבל לדעתי מועברים מסרים בתחומים של החיים, מרקם החיים באופן שוטף, על ידי מתאם הפעולה בשטחים, על ידי אנשי האו"ם, וכמובן על ידי המצרים, אולי גם על ידי גורמים אחרים שלדעתי הם פחות אפקטיביים. אבל הבעיה הגדולה זה לא האם לדבר איתם באופן עקיף, על מנת לשפר את המצב בעזה, ולפי דעתי צריך לשפר את המצב בעזה, גם את התשתיות, אולי גם דברים אחרים, אבל הצד שלהם, שהוא מדבר איתנו, הוא לא מדבר איתנו, נגיד, הפסקת אש מול הפסקת אש. הם רוצים 30 דברים אחרים. הוא רוצה נמל ימי, והוא רוצה נמל אווירי, והוא רוצה תנועה של אוכלוסייה חופשית לישראל, והוא רוצה [נקטע]. אילנה דיין: והוא רוצה לא להתפרק מנשקו, לא להפסיק לחפור מנהרות, ולא לתת את הרקטות להפוך אותן לאלומיניום. יורם כהן: השיח בינינו לבינם הוא כאילו, אפילו שאנחנו חזקים, וכאילו לכאורה הם החלשים, הם לא מדברים איתנו באותה שפה, ולא על מה, אפילו דברים אנושיים או הומניטריים, כמו גופות החללים שלנו, החיילים במקרה הזה, או הנעדרים שלנו, שנישבו על ידם. לא מוכנים לדבר איתנו בשום תחום, בשום תנאי, זה שלבים הרבה הרבה יותר מאוחרים. במקום לבנות אבני דרך של אמון, של אמון חלקי, של מחוות מצד לצד, שישראל גם תהיה, תוכל להגמיש את עמדותיה. אפילו הייתי אומר בעדינות, לקחת סיכונים. אנו לא מוכנים לקחת סיכונים כאשר העוינות כל כך גדולה. אילנה דיין: אם אני מבינה אותך נכון, אתה אומר הייתי רוצה להמליץ לממשלת ישראל לקחת סיכונים, רק באופן שבו מתנהג הפרטנר כרגע, או האין פרטנר הזה, אני לא בטוח שאפילו את זה אפשר לעשות. יורם כהן: אני יכול אבל להתייחס לכמה דברים שאני כן חושב שאפשר לעשות. אז קדימה. צריך להיווצר אווירה קצת יותר טובה ממה שהשבוע הזה כמובן, ולא תחת לחץ. אבל אם תיווצר אווירה טובה יותר, בינינו לבינם, לא רק במובן הזה של הגדר, אלא באופן כללי. יהיה אפשר בתנאים מסוימים לישראל לקחת סיכון ולאפשר, למשל, שאטלים או הוצאה של אנשים מעזה ישירות לירדן. לא דרך ישראל ולא דרך יהודה ושומרון. למנוע חיכוך עם גורמים ש[נקטע] ברוך ה' מצב יותר טוב. אילנה דיין: רגע, לא הבנתי, אבל דרך איפה להעביר אנשים מעזה לירדן, דרך איפה? יורם כהן: אוטובוסים, שאטלים. אילנה דיין: אבל כן דרך ישראל. יורם כהן: כן, ברור, ברור דרך ישראל. אבל ללא חניה או תחנה ברמאללה או בשכם או בחברון. ישירות לגשר. הדבר הזה אפשרי, הוא נעשה בעבר באופן מצומצם. אנחנו יכולים לעשות אותו באופן יותר שיטתי, דרך מעבר ארז, אנשים שאנחנו נאשר שהם ייצאו מעזה, לא מחבלים וכדומה, אפשר לעשות את זה, לשחרר לחץ, לאפשר לאנשים אולי לצאת ללימודים באופן יותר טוב, כל עוד המעבר ברפיח סגור. יש דברים שניתן לעשות. אני חושב שאנחנו צריכים להאיץ ככל הניתן, אני מניח שישראל בעד העניין הזה, אבל משום מה זה לא קורה, יש לזה הרבה סיבות, אבל לנסות לשבת ולראות למה הפרויקטים הבינלאומיים התשתיתיים, שקשורים באנרגיה, מים, ביוב וכדומה, לא מתבצעים בעזה. לישראל אין מניעה שהדבר הזה יקרה, להפך. אנחנו חושבים, או אני חושב, אני חושב שגם רוב הציבור חושב, שהציבור בעזה, גם אם הוא נשלט על ידי חמאס, ולצערנו לפני עשור הוא בחר בו, עדיין צריך לתת לו תנאים טובים, על מנת שהחיים שלהם יהיו סבירים. אילנה דיין: ולו רק שבסוף זה אינטרס שלנו. אני רוצה להספיק לגעת יורם כהן באמת בטקסט הזה המאוד מעניין של הנאום שלך בכנס הרצליה בשבוע שעבר. זה מאפשר לנו טיפה לפתוח את הפריזמה ואתה אומר שם בעצם במבט על, גם על עזה, גם על יהודה ושומרון, אין באמת סיכוי אמיתי להסדר מדיני עם הפלסטינים בעתיד הקרוב, יש כן אינטרס ישראלי-לאומי שזה יקרה. ואתה מזכיר שיחה שהייתה לך לפני שנים עם סוכן שהפעלת בשטחים, ושמעת ממנו משהו שעד עכשיו נשאר איתך. יורם כהן: זה כבר לפני הרבה מאוד שנים שעוד הייתי שטח, זה כמעט דור, 25 או 27 שנים, איש די בכיר אינטליגנטי, ובשיחות שהן שיחות צעד, שהן לא שיחות על מודיעין ומה קורה היום ומה ניתן לעשות וכולי, אלא על כל אחד שגם מדבר עם אנשים בצד השני ברמה די בכירה מנסה לבחון אופציות, נקרא לזה ככה, או באיזה תנאים נסתדר. ובאחת השיחות, הדימוי שהוא בחר לתת, זה סוג של דילמת אסיר, אבל בצד הזה הישראלי, והוא בחר לקרוא לצד הפלסטיני סוג של כדור ברזל, שרשרת שכבולה לך לרגל, שאתה לפעמים מתוסכל, אתה רוצה להיפרד ממנה, אתה הולך איתה לישון, אתה בועט בה לפעמים מרוב תסכול, אבל אתה לא נצליח להתפטר מזה. ואתה כל הזמן חולם על זה, ואתה לא יכול לעשות את זה. ולא רק את זה, שאם אתה לא מתייחס אליו בצורה מכובדת, במרכאות, או לא חושב על זה בהתנהלות שלך, או שאתה נופל, או שאתה שובר את האצבעות, או שאתה נגרר, או שחס וחלילה, אם אתה זורק את זה בחמת זעם לביצה, אתה פשוט שוקע אחריו. אילנה דיין: ואתה גוזר מזה איזושהי השקפה שאתה פורש באותו נאום, לא נספיק כמובן לפרוש את כולה, תחת הכותרת סור מרע ועשה טוב, גם צעדים הומניטריים וכן הלאה, אבל כשאתה אומר סור מרע יורם כהן, אתה אומר כי אתה חושש מצעדים של סיפוח? יורם כהן: אני חושש, קודם כל אני חושב שאנחנו צריכים להגיע למצב שלא לעשות, ישראל, לא כדאי שהיא תעשה גם אם היא, אני חושב ש[קטע את המשפט - יד"ה], לא כדאי שתעשה צעדים בלתי הפיכים. כי אם אנחנו רוצים להגיע להסדר אי-פעם, ואני חושב גם צריך לשמור על הסדרי הביטחון, אבל אסור שנעשה דברים שהם יהיו בלתי הפיכים. דברים בלתי הפיכים הם כאלה שקשה מהם ללכת אחורה בין היתר, אם אנחנו נעשה סיפוח של כל יהודה ושומרון, בוא נהיה עכשיו שאנו יכולים, אני אומר יותר קיצוני. בוא נניח עכשיו שהפלסטינים מעוניינים, לא מוכנים, מעוניינים. אני חושב שזה יהיה איום ונורא לעתיד שלנו. ולכן, ללכת, אני חושב שצריך להימנע ממדינה אחת דו-לאומית, בוודאי בהיקפים של 40-50% אוכלוסייה עוינת אותנו. לכן, לעשות דברים שאפשר, ולא חכמים, אני חושב שזה דבר רע. זה צריך להימנע מזה. בכל מה שאנחנו, נעשה נקבע עמדה או יכולת או מציאות שהיא בלתי הפיכה. בזמנו נתתי דימוי אחר של עור של ג'ירף. כלומר, אם אנחנו נהיה בסיטואציה שכל יהודה ושומרון יהיו כתמים, חומים צהובים לבנים, כלומר שטח A, B ו-C, יישובים פלסטינים, ביניהם מעורבבים ישובים. לא ניתן לתת לפלסטינים בעצם שום דבר. לא יהיה להם רצף טריטוריאלי. אפילו, אני הייתי אומר בצורה קיצונית, אפילו את האוטונומיה, שכרגע זה נראה לי הדבר היחידי הרלוונטי בשנים הקרובות. הרי היחידי בשנים הקרובות. לא ניתן יהיה לתת את זה, כי לא יהיה אפשר בפועל לממש את זה. ולכן אני חושב שאנחנו צריכים לעשות דברים שהם סור מרע. לא לעשות דברים שהם יגרמו לנו נזק, לפחות אם רוב העם לא חושב שכדאי לעשות את זה. ולא רק בהקשרים קואליציוניים, או בהקשרים אחרים. אבל יש הרבה דברים שאנחנו כן יכולים לעשות. יש גם דברים טובים שאנחנו יכולים לעשות. אנחנו יכולים ללכת לקראת הפלסטינים בתחום הכלכלה, בתחום תשתיות, לפעמים אפילו בתנאים מסוימים. שוב פעם זה גם תלוי בהם. ההנהגה הפלסטינית המדינית לדעתי עושה הרבה טעויות. אבל בתחומים מסוימים שאם עוד פעם תיווצר אווירה טובה, אנחנו יכולים לעזור לכוחות הביטחון הפלסטיניים, זה לא מסכן אותנו. אנחנו יכולים לפעמים, הייתי אומר, לתת שטחים קטנים פתוחים בשטחי C לעביר לרשות כאות של מחווה טובה, כאלה שבכל הסדר שהוא עתידי זה לא יהיה חלק מה שנקרא מדינת ישראל. יש כמה דברים שאנו יכולים לעשות. הצד השני גם צריך לרקוד איתנו גם צריך להיות איתנו גם ברמה המדינית לא רק ברמה של התיאום, ברמה יותר טובה, ואם הדברים האלו אפשר, אני לא יודע תמיד אם אפשר לעשות אותם פוליטית בישראל. אבל האם כדאי לעשות אותם? אילנה דיין: כן, זהו, אני אפילו לא שואלת אותך, כי אני יודעת שלא תרצה להיכנס לזירה הזאת, רק לסיום, אני חייבת לספק את הסקרנות שלי. אתה מקבל טלפונים? יורם כהן: עד לפני שנה, הייתי אומר, הייתי מדי פעם, היו קוראים לי והייתי מדבר עם מי שצריך. אילנה דיין: האמת שזו תשובה לשאלה שלא שאלתי, לא, זו תשובה לשאלה שלא שאלתי, התכוונתי לומר, התכוונתי לשאול אם זה גם מעניין, שאתה אומר מתייעצים, היו מתייעצים לפחות, אני שואלת אם אתה מקבל הצעות, בימים האלה, בתקופה האחרונה, לקפוץ לזירה הפוליטית. יורם כהן: כן. כן, אבל אני נותן תשובה לכולם שאני לא החלטתי בכלל שאני רוצה להיכנס לזה, עדיין עקרונית. אבל אם מישהו מדבר איתי ושואל אותי מה אני חושב על הזירה הפלסטינית, או על ביטחון הפנים, או על פתרונות, או רעיונות, או הצעות, אני משתף. אבל לא מעבר לזה. אילנה דיין: ואנחנו גם נהנינו לשמוע את התובנות שלך הבוקר. יורם כהן, לשעבר ראש השב"כ, תודה רבה לך על השיחה הזאת. יורם כהן: -תודה רבה. כל טוב. סימוכין: אודיו: גל"צ. תמונה: יורם כהן, צילום מסך מ"כאן 11"

מאי 2018 – יורם כהן, ראש השב"כ לשעבר: חמאס פועל לשנות את המדיניות הישראלית, לפתח כלכלה, להוריד את האבטלה ולאפשר חיים סבירים, רוצים להיות עם ככל העמים, אין להם עניין להילחם בישראל, אם תיווצר אווירה טובה יותר בין ישראל לחמאס, ישראל תוכל בתנאים מסוימים לקחת סיכון במדיניותה כלפי חמאס ב-17 במאי 2018, ראיינה אילנה דיין ב"גלי צה"ל" את יורם כהן, ראש השב"כ לשעבר. להן תוכן הראיון: אילנה דיין: בוקר טוב. יורם כהן: בוקר טוב לך ולמאזינים. אילנה דיין: תכף נדבר על דברים מרתקים, גם לא בנאליים, שאמרת בשבוע שעבר בכנס הרצליה, אבל ענייני היום בוערים. נדמה כאילו מישהו בחמאס החליט להוריד את גובה להבות, יחיא סינוואר [מנהיג חמאס ברצועת עזה] גם אמר את זה, די ממפורש אתמול בראיון לאל-ג'זירה. זה קורה כנראה רק אחרי התערבות מצרית. אתה היית הרי כבר במצבים דומים, ראית איך נראה תיווך כזה. קהיר יכולה לגרום לחמאס לקחת רוורס? יורם כהן: בהחלט. אני חושב שלמצרים תמיד הייתה השפעה דרמטית על ההנהגה בכלל של הרשות הפלסטינית וגם על ההנהגה של החמאס בוודאי בעשור האחרון. לא תמיד זה מצליח, כי יש לפעמים אינטרסים מנוגדים בין החמאס לבין ההנהגה. החמאס גם יש לה קשרים לאחים המוסלמים במצרים, היו תקופות שהיו קשרים אפילו צבאיים עד כדי איומים ופיגועים בסיני ולפעמים גם במצרים. דברים כאלה היו. כלומר, החמאס גם לפעמים משמש כאויב להנהגה במצרים, וודאי ההנהגה של היום. אבל עם כל זה השפעה עליהם היא השפעה דרמטית. פתח היציאה לעולם, נקרא לזה, הוא בעיקר משם של הנהגת החמאס. אילנה דיין: מה שמעניין אותי, אחרי סיבוב כזה, כשאיסמאעיל הניה [מנהיג חמאס] חוזר כנראה מושפל מקהיר, כשלפי הודעתו של בכיר בחמאס אתמול, רוב ההרוגים היו אנשי חמאס, אבל האוכלוסייה בלי ספק גם כן נפגעת מסביב. חמאס עצמו לא נחלש בתוך הרצועה אחרי סיבוב ציני כזה? יורם כהן: אני חושב שהחמאס מזה תקופה ארוכה, הוא חלש מאוד. הוא חלש בהרבה תחומים. הוא חלש קודם כל מבחינת היכולת שלו, בעצם, הכלכלית לספק לציבור שלו. מזון, תשתיות, עבודה וכו'. אילנה דיין: אבל אז איך הוא מצליח, יורם כהן, למנף את החולשה הזאת למצב שאנחנו לכאורה יוצאים נפסדים ממנו? יורם כהן: זה עניין של הסברה, אבל אני רק רוצה לומר על זה שניים, שלושה משפטים. אילנה דיין: בבקשה. יורם כהן: החמאס נמצא בשפל כלכלי וגם בידוד מדיני, על אף שיש לו עזרה מתורכיה וקטאר קצת וכולי, אבל באופן כללי הוא נמצא באחת מתקופות השפל. אני חושב שגם בהיבט לא רק הצבאי מולנו, חוסר הצלחה בעזה וחוסר הצלחה ביהודה ושומרון, נפגעים. בכל פרמטר, גם התפקוד הטוב של צה"ל, ההרתעה וכולי, הכל עובד נגדם. וגם יש [מילה לא ברורה] פיוס. הנושא המרכזי שלפי דעתי הם עובדים עליו זה איך לשנות את המדיניות הישראלית, לצאת מהמצור מה שהם קוראים, כלומר לפתח כלכלה, תנועה של אנשים. להוריד את האבטלה ולאפשר חיים מבחינתם, חיים סבירים של, גם אם הם מרדו ותפסו את השלטון בכוח, איך הם נהיים עם כאחד העמים, או מדינה כאחד העמים. אילנה דיין: זאת אומרת, כל המהלך הזה של רצף התהלוכות וההפגנות הכאילו עממיות בשבועות האחרונים, זאת המטרה האמיתית המרכזית שלהם? יורם כהן: המטרה האמיתית, לצאת מהמצב הקשה שבו נמצאים, במינימום מחיר. מבחינתם אין להם עניין להילחם בישראל. הם יודעים שהם לא יכולים לכבוש את ישראל. הם יודעים שיקבלו עונש עונש פיזי, גם בדם וגם בממון וגם בתשתיות, הרבה יותר חמור, ואין להם עניין כזה. אילנה דיין: אז זה מנקודת מבטם. אז זה מנקודת מבטם. עכשיו אני רוצה להבין רגע, יורם כהן, מנקודת מבטנו. הרי דבר אחד בטוח, ישראל נקלעה השבוע למצב שכמעט שום דבר טוב לא יכול היה לצאת ממנו. אי אפשר היה להשלים, כמובן, עם ניסיונות שלהם לפרוץ את הגדר, גם אי אפשר להתעלם מהתוצאות. עשרות הרוגים, מאות פצועים בצד הפלסטיני, בדעת הקהל הבינלאומית זה כמובן לא עובר טוב. יכולנו שלא להגיע למצב הזה מלכתחילה? יש משהו שאפשר היה לעשות אחרת? יורם כהן: ראשית, אני חושב שישראל עושה הרבה דברים, באמת, מאז זו סיומה של "צוק איתן" [סבב לחימה בין ישראל לחמאס ביולי - אוגוסט 2014] כמעט ארבע שנים, הרבה דברים גם בשיקום, ובעצם ישראל היא החמצן המרכזי, אולי היחידי, שיש לרצועת עזה. כל הפרויקטים שקורים, המשאיות שנכנסות, הציוד, הרפואה, כמעט כל הדברים, אבל אנחנו לא יכולים לעשות הכל, ואני צריך פה 2-3 דקות להסביר. אני לא מדבר בצד המבצעי, זה צריך להביא איזה אלוף בצבא או מישהו אחר שיסביר על הלחימה עם הצלפים, אבל גם לזה אני מוכן לגעת. אבל אני חושב שלא יכולנו לנהוג אחרת אל מול. אחד, שהחמאס מארגן את הכל, שתיים, שהוא מכניס פעילים צבאיים לתוך ההפגנות האלה, שלוש, הוא מראש מכריז שהוא הולך לחתוך את הגדר ולהיכנס לתוך שטח ישראל ולסכן גם תושבים וגם חיילים, ואנחנו יודעים יפה מאוד שאם הגדר הייתה נקרעת או נחתכת והיו נכנסים שלושת אלפים אנשים, לא ארבעים אלף, מה היה שם? כולם רק יכולים לדמיין. גם להם וגם לנו. לכן זה נראה לי הרע במיעוטו. האם צה"ל, באמצעים שהוא מפעיל, מראש, בכרוזים, בהודעות, דרך המצרים, באמצעי אל הרג שהוא משתמש, בקצינים שהוא נותן הוראות פתיחה באש ולא נותן כל חייל לראות בכל מצב גבולי, האם הוא עושה את המקסימום? אני מעריך שכן, והוא גם רוצה להשתפר. אבל אין ספק שהאירוע של 60 הרוגים ומאות פצועים הוא אירוע לא טוב. אבל גם אני חושב צה",ל הוא רואה אותו אירוע לא טוב, אבל אין ברירה אחרת. אילנה דיין: אבל אתה לוקח, יורם כהן, את נקודת האפס. נקודת האפס הייתה השבוע, צה"ל נמצא על הגדר, הפלסטינים רוצים לחצות, אין מצב שצה"ל יאפשר את זה. אתה אומר, מבחינה מבצעית, זה היה המינימום, הרע במיעוטו. יורם כהן: נראה היה לי שלא ניתן לעשות משהו יותר טוב בנסיבות של 60 קילומטר [גבול עם רצועת עזה] ועשרות אלפי אנשים שפזורים בכל כך הרבה מקומות, הרמטכ"ל לא יכול להיות מאחורי כל כוונת ולפעול במדויק, צריך להפעיל כוחות. הם יודעים שהם נכנסים לאזור סכנה. הם חוצים גדר גבול שלנו. זה לא הפגנה, אפילו נגיד של החמאס, לא נגיד של מחאה אזרחית, אפילו של החמאס, בתוך שטחם, הם יכולים לעשות, חיזבאללה עושה את זה הרבה. הם יכולים לעשות הרבה הפגנות, אבל לא לחצות את הגדר. אילנה דיין: השאלה כשאנחנו, אבל כשאנחנו קוראים על מסרים שחמאס שלח, אולי גם שולח בימים אלה, לממשלת ישראל, לאורך השבועות האחרונים, אולי להתחיל לדבר על סוג של תהדיאה, סוג של, לא יודעת איך לקרוא לזה אפילו, רגיעה, הפוגה, הפסקת אש, שקט הדדי, יכול להיות שאלה מסרים שצריך היה להתייחס אליהם יותר ברצינות, בעיקר בהתחשב בסיר הלחץ בתוך עזה, בתנאים ההומניטריים הקשים, בזה שלאוכלוסייה אין כבר מה להפסיד? יורם כהן: זו שאלה מאוד עדינה, ואני אשתדל לענות עליה בצורה קצת אולי מרוכבת. אחד, יש בינינו תהדיאה. הפסקת אש זה סוג של תהדיאה. אנחנו ארבע שנים בהפסקת אש. ישראל לא חודרת לשם, לא הורגת שם, לא, אפילו לדעתי, גם לא מחממת את הגזרה, מעבירה מסרים של, בכל פרמטר שהוא של שקט. והיא גם מצהירה כמדיניות שהיא רוצה שקט. לדחות את המלחמה, לא להיכנס לעימות וכולי וכולי. אבל אני חייב להזכיר פה איזה עניין. יש פה מצב שהצד השני, נגיד שהוא מדבר באופן לא ישיר איתנו, אז דרך גורם שלישי, על תהדיאה, נקרא לזה ארוכת טווח, נגיד 10 שנים או 20 שנה, יש רמזים על זה. א', אני משוכנע, אני לא בקיא, אני משוכנע שכל הרמזים האלו או המסרים האלו מגיעים לממשלת ישראל, ממשלת ישראל צריכה להחליט אם היא מוכנה לדבר או לא לדבר עם חמאס בצורה עקיפה. אילנה דיין: בעבר עשינו את זה? בעבר כשהגיעו מסרים עקיפים כאלה, נכנסנו לזירה ורקדנו את הטנגו הזה איתם? יורם כהן: אני חושב שבתחומים האלה של הפסקת אש בצורה פורמלית, רשמית, בעת עימות. אבל לדעתי מועברים מסרים בתחומים של החיים, מרקם החיים באופן שוטף, על ידי מתאם הפעולה בשטחים, על ידי אנשי האו"ם, וכמובן על ידי המצרים, אולי גם על ידי גורמים אחרים שלדעתי הם פחות אפקטיביים. אבל הבעיה הגדולה זה לא האם לדבר איתם באופן עקיף, על מנת לשפר את המצב בעזה, ולפי דעתי צריך לשפר את המצב בעזה, גם את התשתיות, אולי גם דברים אחרים, אבל הצד שלהם, שהוא מדבר איתנו, הוא לא מדבר איתנו, נגיד, הפסקת אש מול הפסקת אש. הם רוצים 30 דברים אחרים. הוא רוצה נמל ימי, והוא רוצה נמל אווירי, והוא רוצה תנועה של אוכלוסייה חופשית לישראל, והוא רוצה [נקטע]. אילנה דיין: והוא רוצה לא להתפרק מנשקו, לא להפסיק לחפור מנהרות, ולא לתת את הרקטות להפוך אותן לאלומיניום. יורם כהן: השיח בינינו לבינם הוא כאילו, אפילו שאנחנו חזקים, וכאילו לכאורה הם החלשים, הם לא מדברים איתנו באותה שפה, ולא על מה, אפילו דברים אנושיים או הומניטריים, כמו גופות החללים שלנו, החיילים במקרה הזה, או הנעדרים שלנו, שנישבו על ידם. לא מוכנים לדבר איתנו בשום תחום, בשום תנאי, זה שלבים הרבה הרבה יותר מאוחרים. במקום לבנות אבני דרך של אמון, של אמון חלקי, של מחוות מצד לצד, שישראל גם תהיה, תוכל להגמיש את עמדותיה. אפילו הייתי אומר בעדינות, לקחת סיכונים. אנו לא מוכנים לקחת סיכונים כאשר העוינות כל כך גדולה. אילנה דיין: אם אני מבינה אותך נכון, אתה אומר הייתי רוצה להמליץ לממשלת ישראל לקחת סיכונים, רק באופן שבו מתנהג הפרטנר כרגע, או האין פרטנר הזה, אני לא בטוח שאפילו את זה אפשר לעשות. יורם כהן: אני יכול אבל להתייחס לכמה דברים שאני כן חושב שאפשר לעשות. אז קדימה. צריך להיווצר אווירה קצת יותר טובה ממה שהשבוע הזה כמובן, ולא תחת לחץ. אבל אם תיווצר אווירה טובה יותר, בינינו לבינם, לא רק במובן הזה של הגדר, אלא באופן כללי. יהיה אפשר בתנאים מסוימים לישראל לקחת סיכון ולאפשר, למשל, שאטלים או הוצאה של אנשים מעזה ישירות לירדן. לא דרך ישראל ולא דרך יהודה ושומרון. למנוע חיכוך עם גורמים ש[נקטע] ברוך ה' מצב יותר טוב. אילנה דיין: רגע, לא הבנתי, אבל דרך איפה להעביר אנשים מעזה לירדן, דרך איפה? יורם כהן: אוטובוסים, שאטלים. אילנה דיין: אבל כן דרך ישראל. יורם כהן: כן, ברור, ברור דרך ישראל. אבל ללא חניה או תחנה ברמאללה או בשכם או בחברון. ישירות לגשר. הדבר הזה אפשרי, הוא נעשה בעבר באופן מצומצם. אנחנו יכולים לעשות אותו באופן יותר שיטתי, דרך מעבר ארז, אנשים שאנחנו נאשר שהם ייצאו מעזה, לא מחבלים וכדומה, אפשר לעשות את זה, לשחרר לחץ, לאפשר לאנשים אולי לצאת ללימודים באופן יותר טוב, כל עוד המעבר ברפיח סגור. יש דברים שניתן לעשות. אני חושב שאנחנו צריכים להאיץ ככל הניתן, אני מניח שישראל בעד העניין הזה, אבל משום מה זה לא קורה, יש לזה הרבה סיבות, אבל לנסות לשבת ולראות למה הפרויקטים הבינלאומיים התשתיתיים, שקשורים באנרגיה, מים, ביוב וכדומה, לא מתבצעים בעזה. לישראל אין מניעה שהדבר הזה יקרה, להפך. אנחנו חושבים, או אני חושב, אני חושב שגם רוב הציבור חושב, שהציבור בעזה, גם אם הוא נשלט על ידי חמאס, ולצערנו לפני עשור הוא בחר בו, עדיין צריך לתת לו תנאים טובים, על מנת שהחיים שלהם יהיו סבירים. אילנה דיין: ולו רק שבסוף זה אינטרס שלנו. אני רוצה להספיק לגעת יורם כהן באמת בטקסט הזה המאוד מעניין של הנאום שלך בכנס הרצליה בשבוע שעבר. זה מאפשר לנו טיפה לפתוח את הפריזמה ואתה אומר שם בעצם במבט על, גם על עזה, גם על יהודה ושומרון, אין באמת סיכוי אמיתי להסדר מדיני עם הפלסטינים בעתיד הקרוב, יש כן אינטרס ישראלי-לאומי שזה יקרה. ואתה מזכיר שיחה שהייתה לך לפני שנים עם סוכן שהפעלת בשטחים, ושמעת ממנו משהו שעד עכשיו נשאר איתך. יורם כהן: זה כבר לפני הרבה מאוד שנים שעוד הייתי שטח, זה כמעט דור, 25 או 27 שנים, איש די בכיר אינטליגנטי, ובשיחות שהן שיחות צעד, שהן לא שיחות על מודיעין ומה קורה היום ומה ניתן לעשות וכולי, אלא על כל אחד שגם מדבר עם אנשים בצד השני ברמה די בכירה מנסה לבחון אופציות, נקרא לזה ככה, או באיזה תנאים נסתדר. ובאחת השיחות, הדימוי שהוא בחר לתת, זה סוג של דילמת אסיר, אבל בצד הזה הישראלי, והוא בחר לקרוא לצד הפלסטיני סוג של כדור ברזל, שרשרת שכבולה לך לרגל, שאתה לפעמים מתוסכל, אתה רוצה להיפרד ממנה, אתה הולך איתה לישון, אתה בועט בה לפעמים מרוב תסכול, אבל אתה לא נצליח להתפטר מזה. ואתה כל הזמן חולם על זה, ואתה לא יכול לעשות את זה. ולא רק את זה, שאם אתה לא מתייחס אליו בצורה מכובדת, במרכאות, או לא חושב על זה בהתנהלות שלך, או שאתה נופל, או שאתה שובר את האצבעות, או שאתה נגרר, או שחס וחלילה, אם אתה זורק את זה בחמת זעם לביצה, אתה פשוט שוקע אחריו. אילנה דיין: ואתה גוזר מזה איזושהי השקפה שאתה פורש באותו נאום, לא נספיק כמובן לפרוש את כולה, תחת הכותרת סור מרע ועשה טוב, גם צעדים הומניטריים וכן הלאה, אבל כשאתה אומר סור מרע יורם כהן, אתה אומר כי אתה חושש מצעדים של סיפוח? יורם כהן: אני חושש, קודם כל אני חושב שאנחנו צריכים להגיע למצב שלא לעשות, ישראל, לא כדאי שהיא תעשה גם אם היא, אני חושב ש[קטע את המשפט - יד"ה], לא כדאי שתעשה צעדים בלתי הפיכים. כי אם אנחנו רוצים להגיע להסדר אי-פעם, ואני חושב גם צריך לשמור על הסדרי הביטחון, אבל אסור שנעשה דברים שהם יהיו בלתי הפיכים. דברים בלתי הפיכים הם כאלה שקשה מהם ללכת אחורה בין היתר, אם אנחנו נעשה סיפוח של כל יהודה ושומרון, בוא נהיה עכשיו שאנו יכולים, אני אומר יותר קיצוני. בוא נניח עכשיו שהפלסטינים מעוניינים, לא מוכנים, מעוניינים. אני חושב שזה יהיה איום ונורא לעתיד שלנו. ולכן, ללכת, אני חושב שצריך להימנע ממדינה אחת דו-לאומית, בוודאי בהיקפים של 40-50% אוכלוסייה עוינת אותנו. לכן, לעשות דברים שאפשר, ולא חכמים, אני חושב שזה דבר רע. זה צריך להימנע מזה. בכל מה שאנחנו, נעשה נקבע עמדה או יכולת או מציאות שהיא בלתי הפיכה. בזמנו נתתי דימוי אחר של עור של ג'ירף. כלומר, אם אנחנו נהיה בסיטואציה שכל יהודה ושומרון יהיו כתמים, חומים צהובים לבנים, כלומר שטח A, B ו-C, יישובים פלסטינים, ביניהם מעורבבים ישובים. לא ניתן לתת לפלסטינים בעצם שום דבר. לא יהיה להם רצף טריטוריאלי. אפילו, אני הייתי אומר בצורה קיצונית, אפילו את האוטונומיה, שכרגע זה נראה לי הדבר היחידי הרלוונטי בשנים הקרובות. הרי היחידי בשנים הקרובות. לא ניתן יהיה לתת את זה, כי לא יהיה אפשר בפועל לממש את זה. ולכן אני חושב שאנחנו צריכים לעשות דברים שהם סור מרע. לא לעשות דברים שהם יגרמו לנו נזק, לפחות אם רוב העם לא חושב שכדאי לעשות את זה. ולא רק בהקשרים קואליציוניים, או בהקשרים אחרים. אבל יש הרבה דברים שאנחנו כן יכולים לעשות. יש גם דברים טובים שאנחנו יכולים לעשות. אנחנו יכולים ללכת לקראת הפלסטינים בתחום הכלכלה, בתחום תשתיות, לפעמים אפילו בתנאים מסוימים. שוב פעם זה גם תלוי בהם. ההנהגה הפלסטינית המדינית לדעתי עושה הרבה טעויות. אבל בתחומים מסוימים שאם עוד פעם תיווצר אווירה טובה, אנחנו יכולים לעזור לכוחות הביטחון הפלסטיניים, זה לא מסכן אותנו. אנחנו יכולים לפעמים, הייתי אומר, לתת שטחים קטנים פתוחים בשטחי C לעביר לרשות כאות של מחווה טובה, כאלה שבכל הסדר שהוא עתידי זה לא יהיה חלק מה שנקרא מדינת ישראל. יש כמה דברים שאנו יכולים לעשות. הצד השני גם צריך לרקוד איתנו גם צריך להיות איתנו גם ברמה המדינית לא רק ברמה של התיאום, ברמה יותר טובה, ואם הדברים האלו אפשר, אני לא יודע תמיד אם אפשר לעשות אותם פוליטית בישראל. אבל האם כדאי לעשות אותם? אילנה דיין: כן, זהו, אני אפילו לא שואלת אותך, כי אני יודעת שלא תרצה להיכנס לזירה הזאת, רק לסיום, אני חייבת לספק את הסקרנות שלי. אתה מקבל טלפונים? יורם כהן: עד לפני שנה, הייתי אומר, הייתי מדי פעם, היו קוראים לי והייתי מדבר עם מי שצריך. אילנה דיין: האמת שזו תשובה לשאלה שלא שאלתי, לא, זו תשובה לשאלה שלא שאלתי, התכוונתי לומר, התכוונתי לשאול אם זה גם מעניין, שאתה אומר מתייעצים, היו מתייעצים לפחות, אני שואלת אם אתה מקבל הצעות, בימים האלה, בתקופה האחרונה, לקפוץ לזירה הפוליטית. יורם כהן: כן. כן, אבל אני נותן תשובה לכולם שאני לא החלטתי בכלל שאני רוצה להיכנס לזה, עדיין עקרונית. אבל אם מישהו מדבר איתי ושואל אותי מה אני חושב על הזירה הפלסטינית, או על ביטחון הפנים, או על פתרונות, או רעיונות, או הצעות, אני משתף. אבל לא מעבר לזה. אילנה דיין: ואנחנו גם נהנינו לשמוע את התובנות שלך הבוקר. יורם כהן, לשעבר ראש השב"כ, תודה רבה לך על השיחה הזאת. יורם כהן: -תודה רבה. כל טוב. סימוכין: אודיו: גל"צ. תמונה: יורם כהן, צילום מסך מ"כאן 11"

Jonathan D. Halevi

104,080 görüntüleme • 1 yıl önce

שלושה ימים לפני מתקפת השבעה באוקטובר - תת אלוף (מיל.) אסף אגמון: "חיל האוויר במצב אסוני; מפורק; הטייסים שהחליטו להפסיק לטוס הם פטריוטים; מגש הכסף להצלת מדינת ישראל 2023; גם אם טייסים יחזרו לטוס, אין מטה מבצעי; יהיה גוף בלי מוח, לא יודע לעשות כלום; ישראל הולכת לאבדון; אנו מתאבדים" ב-4 באוקטובר 2023, התארח תת אלוף (מיל.) אסף אגמון בתוכנית הרדיו של אודי סגל וענת דוידוב ב-103fm, ולהלן תוכן הראיון: אודי סגל: תת אלוף במילואים אסף אגמון, ממובילי המחאה ומבכירי חיל האוויר לשעבר. שלום רב. אסף אגמון: שלום, וחג שמח לכם ולמאזינים. אודי סגל: תגיד, אתה לא חושב, אתה יודע, הרבה פעמים בחיל האוויר מדברים על דחיפה של גבולות המערכת. כלומר, הרבה פעמים כשיש מטוסים, יש להם יכולות מסוימות שכתובות במפרט הטכני, וטייסי חיל האוויר הנועזים תמיד דוחפים אותם לגבולות המערכת, ואפילו מעבר להם ביכולות שמוציאים מכלי הטייס השונים שהם מובילים. יכול להיות שבתמרון שאתם עשיתם במהלך המחאה, שהוא מוצדק אולי מבחינת הכעס שלכם והחשש לדמוקרטיה הישראלית, דחפתם את גבולות המערכת לגבול שהוא גבול אדום, שעלול להביא להתרסקות כלי הטייס? אסף אגמון: קודם [כל], אני לא באתי לדבר איתכם על המחאה. אני באתי לדבר איתכם על מצבה הביטחוני של מדינת ישראל במצב הכשירות של חיל האוויר, בהמשך למה ש[חבר הכנסת] גדי איזנקוט, הרמטכ"ל, אחד הטובים ביותר שהיה לנו, דיבר איתכם בשעה הקרובה [האחרונה]. ענת דוידוב: כן, אבל זה פועל יוצא, אתה יודע אי אפשר להתעלם מזה. אסף אגמון: הפועל היוצא, זה שקודם כל בואו נסתכל על העובדות, אני לא פרשן, אני איש של עובדות, אני איש שבא מהמערך המבצעי, כל החיים שלי הייתי במערך המבצעי, 51 שנים הייתי בחיל האוויר, עשיתי מילואים עד לפני שנה. מצב הכשירות של חיל האוויר, כמו שהגדיר אותו אחד מהכי בכירים שהיה בחיל האוויר, והוא לא מזוהה עם המחאה בכלל, והוא דאג מרוב דאגתו ללכת לראש הממשלה [בנימין נתניהו] אישית, ולהגיד לו שמצב הכשירות של חיל האוויר, ואני אשתמש במונח שהוא השתמש, הוא אסוני. אסוני. חיל האוויר מצבו, מצב הכשירות שלו אסוני. הוא הלך ואמר לראש הממשלה שלנו, שכבר היום חיל האוויר לא מסוגל אפילו לעשות 70% מהתוכניות המבצעיות, שהכינו על מנת לתקוף באיראן אם נחליט לתקוף באיראן. ראש הממשלה שלנו, שכל הזמן בצדק אמר שאיראן זה איום קיומי על מדינת ישראל, במעשיו ובמעשה ממשלתו, משמיד את הדבר היחידי שיש למדינת ישראל להגן מפני איראן גרעינית, וזה חיל האוויר. אודי סגל: אוקיי, ושוב אני שואל אותך, האם המציאות הזאת, שמצב הכשירות של חיל האוויר נמצא במצב אסוני, האם אתה לוקח על זה גם אחריות, שהאם יכול להיות שמהלך המחאה שלכם, היה מהלך אחד רחוק מדי, חציתם קו אדום מוקדם מדי, כדי להביא את ראש הממשלה לפעולה, שבינתיים לא הצלחתם להביא אותו, וזו גניזת כל המהפכה המשפטית. אסף אגמון: ראש הממשלה שלנו עסוק במסע תענוגות מחוף אל חוף בארצות הברית, חוזר משם, הולך לנפוש בנווה אטי"ב, משם בשבוע הבא הוא הולך לקחת את כל ממשלת ישראל לישיבה משותפת עם ממשלת צ’כיה, אולי בשביל להכין מקומות לאיפה נוכל לברוח אחרי שהוא יגמור להשמיד את מדינת ישראל. אודי סגל: אבל שוב אתה מתחמק מהשאלה, אני שואל אותך שאלה. אסף אגמון: אני לא מתחמק מהשאלה. אודי סגל: אני שואל אותך שאלה, תת אלוף במילואים אסף אגמון, אתה לא מרגיש שבמהלך המחאה שלכם דחפתם את המערכת הצבאית לגבולות ההפעלה שלה, ואתם מסכנים את ביטחון ישראל על משהו שיכול להיות שאתם יכולים לפעול אחרת. יכול להיות שתגיד לי, תשמע, עשינו תחקיר, לא, זה פעולה לגיטימית. למה אתה מתחמק מהשאלה? אסף אגמון: אני לא מתחמק מ... מי שמכיר אותי יודע שאני לא מתחמק משום דבר, ואני אגיד לך כל מה שתרצה. הטייסים שהחליטו להפסיק לטוס, הם הפטריוטים הכי גדולים בתולדות מדינת ישראל. הם מגש הכסף להצלת מדינת ישראל 2023. ענת דוידוב: אבל אסף אגמון, לא כולם רואים את זה כך. אסף אגמון: הרבה דברים לא כולם רואים. ענת דוידוב: מאה אחוז. אסף אגמון: הרבה דברים לא כולם רואים. האנשים האלה, שהם אנשים מיוחדים, הם רואים את זה והם לוקחים את זה על הכתפיים שלהם, אני מצדיע להם. דרך אגב, הם היחידים שעושים, איפה כל אנשי ההייטק? איפה הרופאים? איפה המורים? למה הם משאירים אותם לבד? מי שעצר את החקיקה, זה היו הטייסים הגיבורים האלה. עם ישראל חייב להם ויהיה חייב להם לדורות. אם מישהו יציל את מדינת ישראל, זה יהיו הטייסים הגיבורים האלה, שעכשיו משאירים אותם לבד, ועכשיו עושים נגדם מסע הפחדה ומסע איומים. ענת דוידוב: מי משאיר אותם לבד, תא"ל אגמון? מי משאיר אותם לבד? בכירי חיל האוויר שלא מוכנים להצטרף ולתמוך בהם? אסף אגמון: משאירים אותם לבד, כי ההייטקיסטים גם כן לא מצטרפים, כי הרופאים גם כן דיברו ועדיין לא עושים כלום, וגם מה שקורה בצה"ל היום, שעושים עליהם מהלך של הפחדה. אני 51 שנה הייתי בחיל האוויר, בחיים שלי לא שמעתי, שדיון כשירות של חיל האוויר מגיע לתקשורת. ופתאום עכשיו, 3 שבועות לפני הדיון, [הכתב הצבאי של ערוץ 13] אור הלר... אודי סגל: אבל אסף אגמון, אתם הבאתם במחאה שלכם את מצב הכשירות למצב שהוא נמצא, ואני שואל אותך שוב את השאלה בפעם החמישית, האם אתה לא חושב שהצעד שנקטתם הוא צעד שמסכן את ביטחון ישראל בצורה מוגזמת, ולא הצלחתם בינתיים להשיג את המטרה, והוא לייצר לחץ אפקטיבי על ראש ממשלת ישראל כדי לסגת בו, במהלך המרכזי שהוא מוביל בשנה האחרונה? אסף אגמון: פשוט, לא רק שלא הלכנו רחוק מדי, צריך להכפיל את כמות המילואימניקים שיודיעו עכשיו שהם משעים את ההתנדבות שלהם. אודי סגל: ואז? זה לא יחשוף את ישראל לבעיה ביטחונית? אסף אגמון: מי שמכניס את ישראל לבעיה ביטחונית זה ראש הממשלה שלה. מה אתה רוצה מהטייסים האלה? ראש הממשלה שלה בשביל ועדה למינוי שופטים מחרב את ביטחון מדינת ישראל, ואתה בא בטענות לטייסים האלה ששמים את נפשם בכפם. ענת דוידוב: אז למה לא כולם מצטרפים? זאת השאלה ששאלתי קודם. אסף אגמון: הם מפחדים, הם מפחדים. ענת דוידוב: ממי? אסף אגמון: עושים עליהם מסע הפחדה, מה אתם לא מבינים? אודי סגל: לא, אולי יש פה חוזה שאתה לא, החוזה שלנו היא מדינת ישראל, הוא חוזה שבו לא מפרקים את המדינה כדי לשנות את הכיוון שלה, ויכול להיות שאתם עשיתם צעד, שהתוצאה שלו, השיורית, היא פגיעה כל כך קשה בביטחון ישראל שהיא לא שווה את המהלך הזה. אסף אגמון: תגיד לי, אתה לא התבלבלת? [אתה חושב] שאני ראש הממשלה? מה אתה שואל אותי? אני זה מי שמפרק את מדינת ישראל ואת הביטחון? אני מפרק את מדינת ישראל ואת הביטחון? ראש הממשלה שלנו מפרק את מדינת ישראל. מה אתם לא מבינים? מה אתה שואל אותי? בשביל הרפורמה הזאת הוא מפרק את מדינת ישראל, ואתה בא בטענות לטייסים הגיבורים האלה? אודי סגל: אני שואל אותך, מה שאני שואל אותך זה שאלה שאני שואל אותך מתחילת הראיון. האם לא נקטתם בצעד קיצוני מדי? בשלב מוקדם מדי? והדבר הזה בעצם פוגע בכשירות של החיל [חיל האוויר] באופן שלא יצר לחץ אפקטיבי מספיק. אסף אגמון: אתה מבין שחיל האוויר במצב אסוני? אתה מבין שחיל האוויר לא יכול לאייש את התרגיל המבצעי הבינלאומי הגדול שיש לו, הולכים לארח את עשרות מפקדי חילות אוויר מכל העולם ולהראות להם שיש פה חיל אוויר מפורק, שפירקו אותו, שהסיתו איש ברעהו, ומי שעשה את זה זה ראש הממשלה וחבורתו. הם קראו לטייסים האלה מוגלה, בוגדים, צריך לתלות אותם בכיכר העיר, והם אמיצים וגיבורים, והם אמרו, אנחנו נקריב את הכל בשביל מדינת ישראל להציל אותה. ענת דוידוב: אגב, תת-אלוף במילואים אסף אגמון, מה יקרה כשיגיע מועד התרגיל? איך אתה רואה את הדברים קורים? אסף אגמון: פתאום מח"א [מפקד חיל האוויר אלוף תומר בר] נהייה אילם. פתאום אין דובר צה"ל [תא"ל דניאל הגרי], פתאום אין צנזור [תא"ל קובי מנדלבליט], תשאלו אותו, מה אתם שואלים אותי? תשאלו אותו איך תאייש את התרגיל הבינלאומי? תשאלו אותו מה אתה אומר לראש הממשלה, שאם מחר תפרוץ מלחמה אין לחיל אוויר מטה מבצעי. ענת דוידוב: מח"א [מפקד חיל האוויר] הציב דדליין, הדדליין הוא 17 באוקטובר [2023] כדי לבדוק אם טייסים חוזרים לפעילות שוטפת או לא. זה מה שהוא אמר. אסף אגמון: גם אם טייסים יחזרו לטוס, אין לו מטה מבצעי. במטה המבצעי יושבים אנשים הכי מנוסים, עם הכי הרבה ניסיון, זה המוח של חיל האוויר. יכולים להיות לו טייסים, לא יהיה לו מטה מבצעי, יהיה גוף בלי מוח, לא יודע לעשות כלום. ושם זה אנשים שלא טסים, והם לא יחזרו למילואים. אודי סגל: אז תת אלוף במילואים אסף אגמון. ענת דוידוב: רגע רגע, הוא אומר שהם לא יחזרו למילואים, זאת אמירה, כלומר, שום דדליין לא יעזור כאן, הם לא חוזרים למילואים. אסף אגמון: הם לא טסים, הם לא טסים, אתה לא יכול להגיד להם, אם לא תחזור... ענת דוידוב: לא טסים, מאבדים כשירות, וחבורה שלמה הולכת לשבת בבית. אסף אגמון: מעל 200, אנשי המטה המבצעי, האנשים הכי בכירים בחיל האוויר, הכי רציניים, בהם חיל האוויר תלוי, הודיעו לו [למפקד חיל האוויר], רשמית, אנחנו לא מתייצבים למילואים. אנחנו השענו את ההתנדבות שלנו למילואים. מה הוא יעשה? אודי סגל: אז מה אתה אומר? שזה בלתי הפיך? אסף אגמון: בטח הפיך. תפנה את זה לדרג הפוליטי, לדרג המדיני. תצילו את המדינה הזאתי. אודי סגל: אז אני שואל אותך, מה אתה חושב שעכשיו יקרה במציאות שאתה מייצר, שבאמת מצב הכשירות הוא אסוני, שאין לו [למפקד חיל האוויר] מוח מבצעי בחיל האוויר, שאין לו טייסים לאייש את התרגיל, מה אתה חושב שיכול לקרות? איזה לחץ זה לדעתך יפעיל על ראש הממשלה? ומה לדעתך יקרה? כי בינתיים זה לא קרה. אסף אגמון: תשאל את זה את שר הביטחון שלנו [יואב גלנט], תשאל את ראש הממשלה שלנו שלא רוצה להתראיין אצלכם, תשאל אותו את השאלות האלה. עליו האחריות. אודי סגל: אני אגיד לך מה הם אומרים. הם אומרים אנחנו יוצאים נגד תופעות של סרבנות, חלק מהפעולות האלה זה פעולות שמעודדות סרבנות, חלק מכנים אתכם אנשים שמורדים במדינה, אנשים שלא מקבלים את מרות הממשלה, שהיא אחראית על הפעלת הצבא. השאלה היא, מה אתה אומר על האמירות האלה שלהם? אסף אגמון: מה אני אומר? אני אומר לך, לכם ולכל המאזינים, שבאיראן וחיזבאללה והחמאס יושבים בשקט עכשיו ומוחאים כפיים לראש ממשלת ישראל, שמשמיד את ביטחון מדינת ישראל ואת חיל האוויר בפרט. זה מה שאני אומר לכם. וזאת השאלה שצריך לשאול אותו, וזאת השאלה שהאזרחים במדינה הזאת צריכים לשאול, איך ייתכן שאנחנו נותנים יד להשמדת ביטחון מדינת ישראל? ענת דוידוב: אוקיי, עכשיו משפט לסיום, תת אלוף במילואים אסף אגמון. אם הדברים נשארים כמות שהם, לאן המדינה הזאת הולכת? אסף אגמון: אין לי מה להגיד לך. המדינה הזאת הולכת לאבדון. המדינה הזאת הולכת לאבדון. אבל כמה שאני מודאג, אני נחוש ואני אלחם שזה לא יקרה. המדינה שלנו במצב הנוכחי הולכת לאבדון. זה על הקיר, ואנחנו מסרבים לראות את זה. אנחנו הולכים לאבדון. אנחנו מסרבים לראות את זה. אנחנו מתעסקים בשטויות, ואנחנו מסרבים לראות שהנס הזה שקראו לו מדינת ישראל, שככה התקדם 75 שנה, אנחנו הורסים אותו ומתאבדים, פשוט מתאבדים. ענת דוידוב: תת אלוף במילואים אסף אגמון, ממובילי המחאה, מבכירי חיל האוויר לשעבר, תודה רבה לך. סימוכין: כתבות קודמות שלושה חודשים לפני מתקפת השבעה באוקטובר – תת אלוף (מיל.) אסף אגמון מביע תמיכה בגל הסירוב לשירות מילואים: "מתוך היכרות קרובה עם המשמעויות של הפסקת טיסה פעילה, אנו אומרים באופן הברור ביותר לקבוצת המילואים הפעילים: אנו נתמוך, ללא סייג, בכל פעולת מחאה שלכם, כולל השעיית התנדבות לאלתר!" סימוכין: תת אלוף (מיל.) אסף אגמון: "הדסקית ‘לשחרר את החטופים עכשיו’ היא סמל יהודי, לא פחות מכיפה; אנחנו כבר לא דמוקרטיה יהודית; הממשלה הזו היא איום על הזהות שלכם כיהודים כאן בטורונטו ובכל מקום אחר; הם יעשו הכל כדי שהם [הערבים] לא יוכלו להצביע; יאמרו לתומכי הפסקת ההתנדבות שלא יוכלו להצביע". סימוכין: שלושה שבועות לפני מתקפת השבעה באוקטובר – אילן שילוח, איש עסקים ופרסומאי מראשי המאבק נגד הרפורמה המשפטית, פעל לפרסם מודעה בעיתונות שבה נכתב: "אתם מטייחים ואלפים ימותו. השבר הגדול בצה"ל באשמתכם". אל"מ (מיל.) אבי קדיש: "פעם אחת בחיים קורה לך שאתה נביא זעם, ולצערך מסתבר שאתה גם צדקת". סימוכין: חודשיים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר – אילן שילוח: "השבר העמוק [בצבא] והיקף המתנדבים שהודיעו על הפסקת התנדבותם הפכו את צה"ל לבלתי כשיר למלחמה; חורבן צה"ל קרוב; חורבן צבא העם; ביום כיפור [1973] הייתה הפתעה וזה היה מחדל. הפעם אין הפתעה והדרג המדיני מוביל לאסון. האחריות עליו בלבד". סימוכין: חודשיים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר - מיכאל האוזר טוב ואילן שילוח משתפים תמונה, המציגה "נטילת גלולה" בהקשר להודעת אלפי אנשי מילואים על הפסקת ההתנדבות לשירות צבאי. זו תוארה על ידי האוזר טוב כ"נטילת גלולת רעל", שנועדה לסכל את הרפורמה המשפטית באמצעות פגיעה בכשירות המבצעית של צה"ל. סימוכין: חמישה שבועות לפני מתקפת השבעה באוקטובר – דן חלוץ מסביר משמעות גל הפסקת ההתנדבות לשירות מילואים בחיל האוויר: "באמצע ספטמבר השינוי יהיה מסוים; כשירותו של צה"ל תלך ותפחת" [אם תפרוץ מלחמה אחרי החגים?] "אנחנו ננצח, אנחנו נשלם מחירים יותר כבדים. זה כל הסיפור. יותר אזרחים ויותר חיילים [מתים]". סימוכין:

שלושה ימים לפני מתקפת השבעה באוקטובר - תת אלוף (מיל.) אסף אגמון: "חיל האוויר במצב אסוני; מפורק; הטייסים שהחליטו להפסיק לטוס הם פטריוטים; מגש הכסף להצלת מדינת ישראל 2023; גם אם טייסים יחזרו לטוס, אין מטה מבצעי; יהיה גוף בלי מוח, לא יודע לעשות כלום; ישראל הולכת לאבדון; אנו מתאבדים" ב-4 באוקטובר 2023, התארח תת אלוף (מיל.) אסף אגמון בתוכנית הרדיו של אודי סגל וענת דוידוב ב-103fm, ולהלן תוכן הראיון: אודי סגל: תת אלוף במילואים אסף אגמון, ממובילי המחאה ומבכירי חיל האוויר לשעבר. שלום רב. אסף אגמון: שלום, וחג שמח לכם ולמאזינים. אודי סגל: תגיד, אתה לא חושב, אתה יודע, הרבה פעמים בחיל האוויר מדברים על דחיפה של גבולות המערכת. כלומר, הרבה פעמים כשיש מטוסים, יש להם יכולות מסוימות שכתובות במפרט הטכני, וטייסי חיל האוויר הנועזים תמיד דוחפים אותם לגבולות המערכת, ואפילו מעבר להם ביכולות שמוציאים מכלי הטייס השונים שהם מובילים. יכול להיות שבתמרון שאתם עשיתם במהלך המחאה, שהוא מוצדק אולי מבחינת הכעס שלכם והחשש לדמוקרטיה הישראלית, דחפתם את גבולות המערכת לגבול שהוא גבול אדום, שעלול להביא להתרסקות כלי הטייס? אסף אגמון: קודם [כל], אני לא באתי לדבר איתכם על המחאה. אני באתי לדבר איתכם על מצבה הביטחוני של מדינת ישראל במצב הכשירות של חיל האוויר, בהמשך למה ש[חבר הכנסת] גדי איזנקוט, הרמטכ"ל, אחד הטובים ביותר שהיה לנו, דיבר איתכם בשעה הקרובה [האחרונה]. ענת דוידוב: כן, אבל זה פועל יוצא, אתה יודע אי אפשר להתעלם מזה. אסף אגמון: הפועל היוצא, זה שקודם כל בואו נסתכל על העובדות, אני לא פרשן, אני איש של עובדות, אני איש שבא מהמערך המבצעי, כל החיים שלי הייתי במערך המבצעי, 51 שנים הייתי בחיל האוויר, עשיתי מילואים עד לפני שנה. מצב הכשירות של חיל האוויר, כמו שהגדיר אותו אחד מהכי בכירים שהיה בחיל האוויר, והוא לא מזוהה עם המחאה בכלל, והוא דאג מרוב דאגתו ללכת לראש הממשלה [בנימין נתניהו] אישית, ולהגיד לו שמצב הכשירות של חיל האוויר, ואני אשתמש במונח שהוא השתמש, הוא אסוני. אסוני. חיל האוויר מצבו, מצב הכשירות שלו אסוני. הוא הלך ואמר לראש הממשלה שלנו, שכבר היום חיל האוויר לא מסוגל אפילו לעשות 70% מהתוכניות המבצעיות, שהכינו על מנת לתקוף באיראן אם נחליט לתקוף באיראן. ראש הממשלה שלנו, שכל הזמן בצדק אמר שאיראן זה איום קיומי על מדינת ישראל, במעשיו ובמעשה ממשלתו, משמיד את הדבר היחידי שיש למדינת ישראל להגן מפני איראן גרעינית, וזה חיל האוויר. אודי סגל: אוקיי, ושוב אני שואל אותך, האם המציאות הזאת, שמצב הכשירות של חיל האוויר נמצא במצב אסוני, האם אתה לוקח על זה גם אחריות, שהאם יכול להיות שמהלך המחאה שלכם, היה מהלך אחד רחוק מדי, חציתם קו אדום מוקדם מדי, כדי להביא את ראש הממשלה לפעולה, שבינתיים לא הצלחתם להביא אותו, וזו גניזת כל המהפכה המשפטית. אסף אגמון: ראש הממשלה שלנו עסוק במסע תענוגות מחוף אל חוף בארצות הברית, חוזר משם, הולך לנפוש בנווה אטי"ב, משם בשבוע הבא הוא הולך לקחת את כל ממשלת ישראל לישיבה משותפת עם ממשלת צ’כיה, אולי בשביל להכין מקומות לאיפה נוכל לברוח אחרי שהוא יגמור להשמיד את מדינת ישראל. אודי סגל: אבל שוב אתה מתחמק מהשאלה, אני שואל אותך שאלה. אסף אגמון: אני לא מתחמק מהשאלה. אודי סגל: אני שואל אותך שאלה, תת אלוף במילואים אסף אגמון, אתה לא מרגיש שבמהלך המחאה שלכם דחפתם את המערכת הצבאית לגבולות ההפעלה שלה, ואתם מסכנים את ביטחון ישראל על משהו שיכול להיות שאתם יכולים לפעול אחרת. יכול להיות שתגיד לי, תשמע, עשינו תחקיר, לא, זה פעולה לגיטימית. למה אתה מתחמק מהשאלה? אסף אגמון: אני לא מתחמק מ... מי שמכיר אותי יודע שאני לא מתחמק משום דבר, ואני אגיד לך כל מה שתרצה. הטייסים שהחליטו להפסיק לטוס, הם הפטריוטים הכי גדולים בתולדות מדינת ישראל. הם מגש הכסף להצלת מדינת ישראל 2023. ענת דוידוב: אבל אסף אגמון, לא כולם רואים את זה כך. אסף אגמון: הרבה דברים לא כולם רואים. ענת דוידוב: מאה אחוז. אסף אגמון: הרבה דברים לא כולם רואים. האנשים האלה, שהם אנשים מיוחדים, הם רואים את זה והם לוקחים את זה על הכתפיים שלהם, אני מצדיע להם. דרך אגב, הם היחידים שעושים, איפה כל אנשי ההייטק? איפה הרופאים? איפה המורים? למה הם משאירים אותם לבד? מי שעצר את החקיקה, זה היו הטייסים הגיבורים האלה. עם ישראל חייב להם ויהיה חייב להם לדורות. אם מישהו יציל את מדינת ישראל, זה יהיו הטייסים הגיבורים האלה, שעכשיו משאירים אותם לבד, ועכשיו עושים נגדם מסע הפחדה ומסע איומים. ענת דוידוב: מי משאיר אותם לבד, תא"ל אגמון? מי משאיר אותם לבד? בכירי חיל האוויר שלא מוכנים להצטרף ולתמוך בהם? אסף אגמון: משאירים אותם לבד, כי ההייטקיסטים גם כן לא מצטרפים, כי הרופאים גם כן דיברו ועדיין לא עושים כלום, וגם מה שקורה בצה"ל היום, שעושים עליהם מהלך של הפחדה. אני 51 שנה הייתי בחיל האוויר, בחיים שלי לא שמעתי, שדיון כשירות של חיל האוויר מגיע לתקשורת. ופתאום עכשיו, 3 שבועות לפני הדיון, [הכתב הצבאי של ערוץ 13] אור הלר... אודי סגל: אבל אסף אגמון, אתם הבאתם במחאה שלכם את מצב הכשירות למצב שהוא נמצא, ואני שואל אותך שוב את השאלה בפעם החמישית, האם אתה לא חושב שהצעד שנקטתם הוא צעד שמסכן את ביטחון ישראל בצורה מוגזמת, ולא הצלחתם בינתיים להשיג את המטרה, והוא לייצר לחץ אפקטיבי על ראש ממשלת ישראל כדי לסגת בו, במהלך המרכזי שהוא מוביל בשנה האחרונה? אסף אגמון: פשוט, לא רק שלא הלכנו רחוק מדי, צריך להכפיל את כמות המילואימניקים שיודיעו עכשיו שהם משעים את ההתנדבות שלהם. אודי סגל: ואז? זה לא יחשוף את ישראל לבעיה ביטחונית? אסף אגמון: מי שמכניס את ישראל לבעיה ביטחונית זה ראש הממשלה שלה. מה אתה רוצה מהטייסים האלה? ראש הממשלה שלה בשביל ועדה למינוי שופטים מחרב את ביטחון מדינת ישראל, ואתה בא בטענות לטייסים האלה ששמים את נפשם בכפם. ענת דוידוב: אז למה לא כולם מצטרפים? זאת השאלה ששאלתי קודם. אסף אגמון: הם מפחדים, הם מפחדים. ענת דוידוב: ממי? אסף אגמון: עושים עליהם מסע הפחדה, מה אתם לא מבינים? אודי סגל: לא, אולי יש פה חוזה שאתה לא, החוזה שלנו היא מדינת ישראל, הוא חוזה שבו לא מפרקים את המדינה כדי לשנות את הכיוון שלה, ויכול להיות שאתם עשיתם צעד, שהתוצאה שלו, השיורית, היא פגיעה כל כך קשה בביטחון ישראל שהיא לא שווה את המהלך הזה. אסף אגמון: תגיד לי, אתה לא התבלבלת? [אתה חושב] שאני ראש הממשלה? מה אתה שואל אותי? אני זה מי שמפרק את מדינת ישראל ואת הביטחון? אני מפרק את מדינת ישראל ואת הביטחון? ראש הממשלה שלנו מפרק את מדינת ישראל. מה אתם לא מבינים? מה אתה שואל אותי? בשביל הרפורמה הזאת הוא מפרק את מדינת ישראל, ואתה בא בטענות לטייסים הגיבורים האלה? אודי סגל: אני שואל אותך, מה שאני שואל אותך זה שאלה שאני שואל אותך מתחילת הראיון. האם לא נקטתם בצעד קיצוני מדי? בשלב מוקדם מדי? והדבר הזה בעצם פוגע בכשירות של החיל [חיל האוויר] באופן שלא יצר לחץ אפקטיבי מספיק. אסף אגמון: אתה מבין שחיל האוויר במצב אסוני? אתה מבין שחיל האוויר לא יכול לאייש את התרגיל המבצעי הבינלאומי הגדול שיש לו, הולכים לארח את עשרות מפקדי חילות אוויר מכל העולם ולהראות להם שיש פה חיל אוויר מפורק, שפירקו אותו, שהסיתו איש ברעהו, ומי שעשה את זה זה ראש הממשלה וחבורתו. הם קראו לטייסים האלה מוגלה, בוגדים, צריך לתלות אותם בכיכר העיר, והם אמיצים וגיבורים, והם אמרו, אנחנו נקריב את הכל בשביל מדינת ישראל להציל אותה. ענת דוידוב: אגב, תת-אלוף במילואים אסף אגמון, מה יקרה כשיגיע מועד התרגיל? איך אתה רואה את הדברים קורים? אסף אגמון: פתאום מח"א [מפקד חיל האוויר אלוף תומר בר] נהייה אילם. פתאום אין דובר צה"ל [תא"ל דניאל הגרי], פתאום אין צנזור [תא"ל קובי מנדלבליט], תשאלו אותו, מה אתם שואלים אותי? תשאלו אותו איך תאייש את התרגיל הבינלאומי? תשאלו אותו מה אתה אומר לראש הממשלה, שאם מחר תפרוץ מלחמה אין לחיל אוויר מטה מבצעי. ענת דוידוב: מח"א [מפקד חיל האוויר] הציב דדליין, הדדליין הוא 17 באוקטובר [2023] כדי לבדוק אם טייסים חוזרים לפעילות שוטפת או לא. זה מה שהוא אמר. אסף אגמון: גם אם טייסים יחזרו לטוס, אין לו מטה מבצעי. במטה המבצעי יושבים אנשים הכי מנוסים, עם הכי הרבה ניסיון, זה המוח של חיל האוויר. יכולים להיות לו טייסים, לא יהיה לו מטה מבצעי, יהיה גוף בלי מוח, לא יודע לעשות כלום. ושם זה אנשים שלא טסים, והם לא יחזרו למילואים. אודי סגל: אז תת אלוף במילואים אסף אגמון. ענת דוידוב: רגע רגע, הוא אומר שהם לא יחזרו למילואים, זאת אמירה, כלומר, שום דדליין לא יעזור כאן, הם לא חוזרים למילואים. אסף אגמון: הם לא טסים, הם לא טסים, אתה לא יכול להגיד להם, אם לא תחזור... ענת דוידוב: לא טסים, מאבדים כשירות, וחבורה שלמה הולכת לשבת בבית. אסף אגמון: מעל 200, אנשי המטה המבצעי, האנשים הכי בכירים בחיל האוויר, הכי רציניים, בהם חיל האוויר תלוי, הודיעו לו [למפקד חיל האוויר], רשמית, אנחנו לא מתייצבים למילואים. אנחנו השענו את ההתנדבות שלנו למילואים. מה הוא יעשה? אודי סגל: אז מה אתה אומר? שזה בלתי הפיך? אסף אגמון: בטח הפיך. תפנה את זה לדרג הפוליטי, לדרג המדיני. תצילו את המדינה הזאתי. אודי סגל: אז אני שואל אותך, מה אתה חושב שעכשיו יקרה במציאות שאתה מייצר, שבאמת מצב הכשירות הוא אסוני, שאין לו [למפקד חיל האוויר] מוח מבצעי בחיל האוויר, שאין לו טייסים לאייש את התרגיל, מה אתה חושב שיכול לקרות? איזה לחץ זה לדעתך יפעיל על ראש הממשלה? ומה לדעתך יקרה? כי בינתיים זה לא קרה. אסף אגמון: תשאל את זה את שר הביטחון שלנו [יואב גלנט], תשאל את ראש הממשלה שלנו שלא רוצה להתראיין אצלכם, תשאל אותו את השאלות האלה. עליו האחריות. אודי סגל: אני אגיד לך מה הם אומרים. הם אומרים אנחנו יוצאים נגד תופעות של סרבנות, חלק מהפעולות האלה זה פעולות שמעודדות סרבנות, חלק מכנים אתכם אנשים שמורדים במדינה, אנשים שלא מקבלים את מרות הממשלה, שהיא אחראית על הפעלת הצבא. השאלה היא, מה אתה אומר על האמירות האלה שלהם? אסף אגמון: מה אני אומר? אני אומר לך, לכם ולכל המאזינים, שבאיראן וחיזבאללה והחמאס יושבים בשקט עכשיו ומוחאים כפיים לראש ממשלת ישראל, שמשמיד את ביטחון מדינת ישראל ואת חיל האוויר בפרט. זה מה שאני אומר לכם. וזאת השאלה שצריך לשאול אותו, וזאת השאלה שהאזרחים במדינה הזאת צריכים לשאול, איך ייתכן שאנחנו נותנים יד להשמדת ביטחון מדינת ישראל? ענת דוידוב: אוקיי, עכשיו משפט לסיום, תת אלוף במילואים אסף אגמון. אם הדברים נשארים כמות שהם, לאן המדינה הזאת הולכת? אסף אגמון: אין לי מה להגיד לך. המדינה הזאת הולכת לאבדון. המדינה הזאת הולכת לאבדון. אבל כמה שאני מודאג, אני נחוש ואני אלחם שזה לא יקרה. המדינה שלנו במצב הנוכחי הולכת לאבדון. זה על הקיר, ואנחנו מסרבים לראות את זה. אנחנו הולכים לאבדון. אנחנו מסרבים לראות את זה. אנחנו מתעסקים בשטויות, ואנחנו מסרבים לראות שהנס הזה שקראו לו מדינת ישראל, שככה התקדם 75 שנה, אנחנו הורסים אותו ומתאבדים, פשוט מתאבדים. ענת דוידוב: תת אלוף במילואים אסף אגמון, ממובילי המחאה, מבכירי חיל האוויר לשעבר, תודה רבה לך. סימוכין: כתבות קודמות שלושה חודשים לפני מתקפת השבעה באוקטובר – תת אלוף (מיל.) אסף אגמון מביע תמיכה בגל הסירוב לשירות מילואים: "מתוך היכרות קרובה עם המשמעויות של הפסקת טיסה פעילה, אנו אומרים באופן הברור ביותר לקבוצת המילואים הפעילים: אנו נתמוך, ללא סייג, בכל פעולת מחאה שלכם, כולל השעיית התנדבות לאלתר!" סימוכין: תת אלוף (מיל.) אסף אגמון: "הדסקית ‘לשחרר את החטופים עכשיו’ היא סמל יהודי, לא פחות מכיפה; אנחנו כבר לא דמוקרטיה יהודית; הממשלה הזו היא איום על הזהות שלכם כיהודים כאן בטורונטו ובכל מקום אחר; הם יעשו הכל כדי שהם [הערבים] לא יוכלו להצביע; יאמרו לתומכי הפסקת ההתנדבות שלא יוכלו להצביע". סימוכין: שלושה שבועות לפני מתקפת השבעה באוקטובר – אילן שילוח, איש עסקים ופרסומאי מראשי המאבק נגד הרפורמה המשפטית, פעל לפרסם מודעה בעיתונות שבה נכתב: "אתם מטייחים ואלפים ימותו. השבר הגדול בצה"ל באשמתכם". אל"מ (מיל.) אבי קדיש: "פעם אחת בחיים קורה לך שאתה נביא זעם, ולצערך מסתבר שאתה גם צדקת". סימוכין: חודשיים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר – אילן שילוח: "השבר העמוק [בצבא] והיקף המתנדבים שהודיעו על הפסקת התנדבותם הפכו את צה"ל לבלתי כשיר למלחמה; חורבן צה"ל קרוב; חורבן צבא העם; ביום כיפור [1973] הייתה הפתעה וזה היה מחדל. הפעם אין הפתעה והדרג המדיני מוביל לאסון. האחריות עליו בלבד". סימוכין: חודשיים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר - מיכאל האוזר טוב ואילן שילוח משתפים תמונה, המציגה "נטילת גלולה" בהקשר להודעת אלפי אנשי מילואים על הפסקת ההתנדבות לשירות צבאי. זו תוארה על ידי האוזר טוב כ"נטילת גלולת רעל", שנועדה לסכל את הרפורמה המשפטית באמצעות פגיעה בכשירות המבצעית של צה"ל. סימוכין: חמישה שבועות לפני מתקפת השבעה באוקטובר – דן חלוץ מסביר משמעות גל הפסקת ההתנדבות לשירות מילואים בחיל האוויר: "באמצע ספטמבר השינוי יהיה מסוים; כשירותו של צה"ל תלך ותפחת" [אם תפרוץ מלחמה אחרי החגים?] "אנחנו ננצח, אנחנו נשלם מחירים יותר כבדים. זה כל הסיפור. יותר אזרחים ויותר חיילים [מתים]". סימוכין:

Jonathan D. Halevi

115,038 görüntüleme • 11 ay önce