Alex Tseitlin's banner
Alex Tseitlin's profile picture

Alex Tseitlin

@AlexTseitlin • 3,704 subscribers

באים אל הפרופסורים coming to the professors

Shorts

מדענים צבעו פרות כמו זברות, ומספר הזבובים שעליהן ירד כמעט בחצי במחקר יפני שפורסם ב 2019, חוקרים צבעו שש פרות שחורות בפסים לבנים כדי לבדוק אם הסוד של הזברה יכול לעבוד גם על בקר. כל פרה עברה שלושה מצבים: פסים לבנים בולטים, פסים שחורים שכמעט לא נראו, וללא צבע. כשהפרות נראו כמו זברות, מספר הזבובים שנצפו על גופן היה נמוך בכ50%, והן ביצעו בערך 20% פחות רקיעות, נפנופי זנב ותנועות אחרות שנועדו לסלק חרקים. הפסים השחורים לא השפיעו, ולכן נראה שהאפקט הגיע מהניגוד החזותי ולא מריח הצבע. מחקרים על סוסים וזברות מצביעים על כך שהזבובים עדיין מתקרבים, אבל הפסים מקשים עליהם להשלים את שלב הנחיתה. זה היה ניסוי קטן של שש פרות מגזע אחד, ולכן הוא מציג הוכחת עיקרון ולא פתרון מוכן לחקלאים. הצבע גם דהה בתוך ימים, כך שהאתגר המעשי הוא ליצור פסים שיחזיקו לאורך עונת זבובים שלמה. הניסוי מצטרף לעשרות שנים של מחקרים על מטרות מפוספסות, כיסויים לסוסים וזברות חיות, ומחזק את ההסבר שהפסים של הזברה משמשים שכבת הגנה חזותית מפני זבובים עוקצים.

מדענים צבעו פרות כמו זברות, ומספר הזבובים שעליהן ירד כמעט בחצי במחקר יפני שפורסם ב 2019, חוקרים צבעו שש פרות שחורות בפסים לבנים כדי לבדוק אם הסוד של הזברה יכול לעבוד גם על בקר. כל פרה עברה שלושה מצבים: פסים לבנים בולטים, פסים שחורים שכמעט לא נראו, וללא צבע. כשהפרות נראו כמו זברות, מספר הזבובים שנצפו על גופן היה נמוך בכ50%, והן ביצעו בערך 20% פחות רקיעות, נפנופי זנב ותנועות אחרות שנועדו לסלק חרקים. הפסים השחורים לא השפיעו, ולכן נראה שהאפקט הגיע מהניגוד החזותי ולא מריח הצבע. מחקרים על סוסים וזברות מצביעים על כך שהזבובים עדיין מתקרבים, אבל הפסים מקשים עליהם להשלים את שלב הנחיתה. זה היה ניסוי קטן של שש פרות מגזע אחד, ולכן הוא מציג הוכחת עיקרון ולא פתרון מוכן לחקלאים. הצבע גם דהה בתוך ימים, כך שהאתגר המעשי הוא ליצור פסים שיחזיקו לאורך עונת זבובים שלמה. הניסוי מצטרף לעשרות שנים של מחקרים על מטרות מפוספסות, כיסויים לסוסים וזברות חיות, ומחזק את ההסבר שהפסים של הזברה משמשים שכבת הגנה חזותית מפני זבובים עוקצים.

12,300 Aufrufe

Videos

AlexTseitlin's profile picture

אם אלטלנה נשרפה מול חופי תל אביב, איך לקח 78 שנה למצוא אותה? התשובה היא שהאונייה שנמצאה היום בעומק של 503 מטרים אינה נמצאת במקום שבו כולנו מכירים אותה מהתמונות ההיסטוריות. ב22 ביוני 1948 נפגעה אלטלנה מאש צה״ל מול חופי תל אביב ועלתה בלהבות. אבל השרידים שלה נשארו שם, סמוך לחוף, במשך יותר משנה. אפילו נערך לידם טקס זיכרון ביוני 1949. ואז הגיע החלק הפחות מוכר בסיפור. ב1949 הוחלט לפנות את השלד השרוף מחופי תל אביב. אנשי חיל הים פירקו מהאונייה חלקים מהסיפון ומהמבנה העליון, אטמו חורים בגוף, שאבו ממנו מים והצליחו להציף אותו מחדש. לאחר מכן גררו את גוף אלטלנה הרחק מהחוף והטביעו אותו בכוונה בלב ים. מכאן התחילה התעלומה. במשך השנים היו גרסאות שונות לגבי המקום שבו הוטבעה. מסמכים ועדויות הצביעו על מרחקים ועומקים שונים, וחיפושים קודמים כבר ניסו לאתר אותה ללא הצלחה. כשאין נקודת ציון מדויקת, חיפוש אחר גוף אונייה בקרקעית הים הופך למשימה עצומה. הבוקר, אחרי עבודת מטה שנמשכה כשנתיים וחודשים של תכנון, אותרה אלטלנה באמצעות סונאר במרחק של כ־20 ק״מ מחופי ישראל ובעומק של 503 מטרים. עומק שאליו צוללנים רגילים כלל אינם יכולים להגיע. וכך אונייה שנראתה במשך חודשים לעיני כל מי שעמד על חוף תל אביב, הפכה שנה לאחר מכן לאחת התעלומות התת־ימיות הגדולות של ישראל. על סיפונה של אלטלנה הגיעו ביוני 1948 כ־930 עולים וכמות גדולה של נשק ותחמושת שרכש האצ״ל. המחלוקת על חלוקת הנשק הידרדרה לעימות בין האצ״ל לצה״ל בכפר ויתקין ובהמשך בתל אביב. בקרבות נהרגו 16 אנשי אצ״ל ושלושה חיילי צה״ל. היום, 78 שנה אחרי, סוף סוף יודעים היכן היא נמצאת.

Alex Tseitlin

22,576 Aufrufe • vor 1 Monat

AlexTseitlin's profile picture

הרומאים בנו את זה לפני כמעט 2,000 שנה. רק ב־2023 המדע הבין שאחד הפגמים בבטון שלהם היה כנראה מנגנון תיקון עצמי. למה מבני בטון רומיים עדיין עומדים אחרי אלפי שנים? בטון מודרני חזק מאוד, אבל כאשר נוצרים בו סדקים, מים חודרים פנימה, מחלישים את החומר ועלולים לגרום לנזק שממשיך להתרחב. הרומאים לא השתמשו במלט המודרני שלנו. הם ערבבו סיד, מים, אבנים וחומרים געשיים כדי ליצור בטון ששימש אותם לבניית נמלים, אמות מים, חומות ומבנים עצומים. במשך שנים ייחסו את העמידות שלו בעיקר לאפר הגעשי. אבל בתוך דגימות של בטון רומאי הופיעו גם גושים לבנים קטנים ועשירים בסידן. החוקרים הניחו שמדובר בתוצאה של ערבוב רשלני. לכאורה, הבנאים הרומאים פשוט לא ערבבו היטב את הסיד. מחקר שפורסם ב־2023 הציע הסבר אחר לגמרי. הגושים הלבנים לא היו בהכרח טעות. הם היו כנראה חלק ממנגנון שאפשר לבטון לסגור סדקים קטנים בעצמו. החוקרים מצאו שבחלק מהתערובות הרומיות השתמשו בסיד חי, חומר שמגיב בעוצמה כאשר מוסיפים לו מים ומשחרר חום רב. התהליך הזה, המכונה ערבוב חם, יצר בתוך הבטון גושי סיד נקבוביים ושבירים. כאשר נוצר סדק ומים חדרו לתוכו, הסדק יכול היה לעבור דרך אחד הגושים האלה. המים המיסו חלק מהסידן, נשאו אותו לאורך הסדק, ושם הוא התגבש מחדש לקלציט, אותו מינרל שמרכיב בין היתר אבן גיר. במילים פשוטות, המים שחדרו לבטון הפעילו חומר שהיה כלוא בתוכו, והחומר יצר אבן חדשה שסגרה בהדרגה את הפתח. כדי לבדוק זאת, החוקרים יצרו בטון בהשראה רומית וסדקו אותו בכוונה. רוחב הסדקים היה כחצי מילימטר. בתחילת הניסוי עברו דרכם בין 10 ל 30 ליטר מים בשעה. בתוך שבוע עד שלושה שבועות, זרימת המים ירדה כמעט לאפס. בדגימות שלא הכילו את גושי הסיד שנוצרו בתהליך הערבוב החם, הסדקים לא נאטמו באותה צורה. בשנת 2025 הגיעה ראיה נוספת מפומפיי. באתר בנייה רומי שנקבר בהתפרצות הר הגעש וזוב בשנת 79 לספירה נמצאו חומרי בנייה שהוכנו לשימוש, ובהם שברי סיד חי שכבר עורבבו עם החומר הגעשי לפני הוספת המים. זו הייתה הצצה נדירה לא רק לבטון לאחר שהתקשה, אלא לדרך שבה הרומאים הכינו אותו בפועל. לא כל בטון רומאי היה זהה, והמנגנון אינו יכול לתקן כל נזק. הוא יעיל בעיקר בסדקים קטנים, וגם האפר הגעשי תרם לעמידות החומר. אבל הגילוי הפך את הסיפור כולו. מה שנראה לחוקרים המודרניים כמו סימן לעבודה רשלנית, היה כנראה אחד הדברים שעזרו לבטון הרומאי לשרוד כמעט 2,000 שנה.

Alex Tseitlin

41,006 Aufrufe • vor 2 Monaten

AlexTseitlin's profile picture

במרץ 1945, רגע לפני חציית הריין, הצבא האמריקאי רצה להסתיר מהגרמנים את המקום שבו הארמייה התשיעית עומדת לתקוף. לשם כך הופעלה "ארמיית הרפאים", יחידת הטעיה של כ 1,100 חיילים. במבצע וירסן הם גרמו לגרמנים לחשוב שהדיוויזיות ה 30 וה 79 נערכות בגזרה אחת, בזמן שבפועל הן הועברו בחשאי לגזרה שממנה תוכננה חציית הריין. הם הציבו כמעט 100 כלי רכב מתנפחים עבור כל אחת מהדיוויזיות המדומות, כולל אפילו חמישה מטוסי קישור מזויפים. בנוסף הוצבו 64 תותחי נ"מ מדומים בקוטר 40 מ"מ ועוד 16 בקוטר 90 מ"מ. בשטח הופעלו גם רמקולים עם קולות של טנקים ומשאיות, רשתות קשר מזויפות, תנועת ציוד גישור וסיורים מוגברים כדי ליצור תמונה של הכנות אמיתיות למתקפה. ב 23 במרץ החלה חציית הריין האמיתית בגזרה אחרת. אחרי המבצע נתפסה אצל הגרמנים מפת סדר כוחות שהראתה שההטעיה עבדה: הדיוויזיה ה 79 הופיעה בערך במקום שבו האמריקאים הציגו את הכוח המדומה, והדיוויזיה ה 30 כלל לא זוהתה במיקומה האמיתי. קצין המודיעין של הדיוויזיה ה 30 דיווח שהמתקפה הפתיעה את הגרמנים לחלוטין ושכתוצאה מכך נחסכו חיי חיילים אמריקאים. כל זה נעשה בעזרת טנקים מגומי, רמקולים ורדיו מזויף.

Alex Tseitlin

15,925 Aufrufe • vor 1 Monat

AlexTseitlin's profile picture

איך ייצרו קרח בלב המדבר, מאות שנים לפני המצאת המקרר? בקיץ, הטמפרטורות באזור יזד שבאיראן יכולות לעבור את 40 המעלות. ובכל זאת, הרבה לפני החשמל והמקרר, תושבי האזור הצליחו לשמור קרח עמוק לתוך חודשי הקיץ. הפתרון שלהם נקרא יאחצ׳אל, בפרסית: בור קרח. מבחוץ הוא נראה כמו כיפת בוץ עצומה. אבל הכיפה הייתה רק החלק האחרון במערכת שלמה שתוכננה ללכוד את הקור של החורף ולשמור אותו במשך חודשים. אז איך זה עבד? הפתרון הברור היה להביא שלג וקרח מההרים. ובמקומות מסוימים אכן עשו זאת. אבל באזורים רבים ייצרו את הקרח ליד המבנה עצמו. לצד היאחצ׳אל נבנתה בריכה ארוכה ורדודה. מדרום לבריכה הוקם קיר גבוה, שחסם את שמש החורף והשאיר את המים בצל במהלך היום. בלילה הזרימו לבריכה שכבה דקה של מים. בגלל שהמים היו רדודים, הם איבדו חום במהירות. שמי המדבר הצלולים אפשרו לחום להיפלט כלפי מעלה, האוויר היבש סייע לקירור, ובלילות החורף הקרים הטמפרטורה יכלה לרדת אל מתחת לאפס. עד הבוקר נוצרה שכבת קרח. שברו אותה, העבירו אותה אל בור האחסון העמוק, ואז חזרו על התהליך בלילה הבא. כך, שכבה אחר שכבה, נבנה מלאי הקרח. אבל לייצר קרח היה רק חצי מהבעיה. עכשיו היה צריך למנוע ממנו להיעלם בקיץ. הקרח נערם בתוך חלל עמוק מתחת לפני הקרקע. האדמה שסביבו התחממה לאט יותר מהאוויר שבחוץ, והקירות העבים צמצמו את חדירת החום. מעל הבור נבנתה כיפה גדולה מלבני בוץ. החלל הגבוה שמר את האוויר החם בחלק העליון, רחוק מהקרח שבתחתית. שכבות של קש וחומרים טבעיים שימשו לבידוד נוסף, ומים שנמסו הורחקו מהקרח כדי שלא יאיצו את ההפשרה. בחוץ המדבר התחמם. בפנים הקרח נמס לאט. היאחצ׳אל אסף את הקור של לילות החורף, אחסן אותו מתחת לאדמה ושחרר אותו לאט במשך הקיץ. מאות שנים לפני מקררים, מדחסים וסוללות מודרניות, בני האדם כבר ידעו לשמור אנרגיה מעונה אחת לעונה אחרת. היאחצ׳אל פשוט שמר אותה בצורת קרח.

Alex Tseitlin

24,619 Aufrufe • vor 2 Monaten

Keine weiteren Inhalte verfügbar