ביבי לא הגיע לתל אביב לפגיעה הישירה. כי בתל... אביב פשוט לא מצביעים לו. לדימונה הוא כן הגיע. שם כן מצביעים. סדר עדיפויות ברור: פוליטיקה לפני אזרחיםshow more

דובר המשטרה בערוץ 12 בדיון בנושא האלימות המשטרתית בהבימה(ציוץ... מספר 3): "היינו שם מקום ברחבת הבימה, אני מזכיר לך שלילה לפני כן נהרג שם אדם תוך כדי נפילות שהיו באיזור תל אביב" העובדות: לא נהרג אדם בתל אביב כתוצאה מטילים לילה לפני ההפגנה בהבימה. ההרוג האחרון בתל אביב כתוצאה מפגיעת טיל איראני היה ולדיסלב ויאדמנט שנהרג ב- 27.3.show more

כן ברדוגו 🤮, יעקב ברדוגו הם בשמי טהראן, בזמן... שאתה יושב עם תחת מרופד בצפון תל אביב, מאונן לפוסטר של ביבי, עם הילדים שלך במקלטים. אתה “המוגלה שצריך. להוציא” אתה הסרחון עצמו. טפיל מצחין על חשבון המדינה, שמשפריץ רעל מול מיקרופון, ומעולם לא הקריב כלום הם שם, אתה פה. אתה עוד “בז להם”? אתה תירשם בהיסטוריה לא כביביסט, אלא כגידול ממאיר על נשמת העם.והמחיר יבוא. גם אם לא בדין אז בבוז. עמוק, חד, ומשפיל. ורב דורי! ▶️🔊🤮 #ticktock מאדרפאקר . תתכונן למכה בכנף....ועם כל הכבוד לטינופת שאתה. ולא רק כרגע!!show more

שובל לוקר, פעיל במפלגת ביחד, הותקף היום בשוק התקווה... על ידי הבריונים של מירי רגב. הוא בן 19, ציוני דתי, לומד בישיבה, מתגייס בנובמבר לשירות קרבי, בא ממשפחה של מילואימניקים, נאבק למען ישראל ליברלית, שוויונית ושפויה. הוא כל מה שיפה במדינה הזאת, ובדיוק בגלל זה הוא הותקף היום. תבינו, כשמגיע מולם נער טוב לב עם פלאיירים של ״ביחד נתקן״, הוא בקלות מוציא אותם מהכלים, כי הוא מייצג את כל מה שהם לעולם לא יהיו. הוא תקווה. הוא גשר. הוא העתיד היפה של המדינה הזאת. הוא היום שאחרי הבחירות האלה, שהם יודעים טוב מאוד שמתקרב אליהם בצעדי ענק. נער בן 19 לקראת גיוס חטף היום צרור קללות, דחיפות וסטירה אחת בתל אביב. והוא נעלב לרגע אבל התאושש מהר מאוד, כי הוא יודע למה הוא הגיע היום לשוק התקווה עם פלאיירים של ״ביחד נתקן״. הוא יודע שבזכותו, ובזכות כל מה שהוא מייצג, המדינה הזאת תחזור להיות מקום טוב לחיות בו. ואני גאה בו ואוהב אותו מאוד. שובל לוקר | Shoval Lockershow more

תפעילו רמקולים! וזה עוד ערב רגוע ביישוב כרמית שבנגב…... לילה אחרי לילה - ירי בלי הפסקה מהיישובים הבדואים. ולא רק בפזורה. אז כן, השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר נמצא בקבוצת הווטסאפ של התושבים ואפילו מגיב להם, אבל בתכלס התושבים טוענים שהמצב יותר גרוע ממה שהיה לפני שבן גביר הגיע. והם מתים מפחד, מפחדים כמו שלא פחדו בעבר. הנה, חלק מהתכתבות של תושבי היישוב מאתמול הערב: ״עליית מדרגה משמעותית״ ״מרגיש כאילו אני פותחת דלת והם בגינה״ ״מפחיד!״ ״בעזה לא יורים ככה״ ״זה ירי ברמת הלשבת בממד״ . ובן גביר שהבטיח לפני כמה שבועות שאם זה יימשך, הוא יעבור לגור באזור, עונה להם: ״הירי ממשיך? התקשרתם למשטרה?״ אז בין גביר בינתיים לא עבר לגור באזור, והצטרפות לקבוצת ווטסאפ לא מייצרת משילות. זה תפקיד שך רבשץ, לא של השר לביטחון לאומי. התושבים מיואשים ובצדק. ועוד דבר אחד שחשוב שנפנים: זה רק עניין של זמן עד שיהיו גם נפגעים.show more

שימו לב למקרה החמור הזה. סיהאם היא צרפתיה ממוצא... מרוקאי, פעילה אנטי ישראלית עם 127 אלף עוקבים. היא כרגע מסתובבת בעיר תל אביב, ולא רק שהיא מכפישה ומשפילה את ישראל אלא כפי שתראו בסרטון היא מביעה זעזוע על כך שיש חולצה שכתוב עליה "פאק חמאס"... כן, היא אשכרה נעלבת עבור חמאס, כי היא אשכרה תומכת טרור שאנחנו הכנסנו באישור לגבולות המדינה שלנו! ואני שואל איפה מי שאחראים על אישורים בביקורת הגבולות?! למה לעזאזל אי אפשר לעשות בדיקה קטנה כדי לגלות מי היא? מספיק חצי דקה להיכנס לרשתות כדי למצוא את הדעות שלה ולהבין שאין לה מקום כאן! אני מזכיר לכולם שלפני כמה שבועות הכנסנו לארץ גם מרוקאי אזרח ארה"ב שעשה פיגוע בתל אביב ורצח ופצע ישראלים! לא למדנו כלום שוב! בקיצור, אם אתם פוגשים אותה ברחובות ישראל תהיו זהירים... אי אפשר לא סומך על אף אחד! צריך לעצור אותה מיידית על תמיכה בטרור וסכנה לציבור!show more

קבוצה של פעילים חילונים רדיקלים מהלכת אימים על חברי... מועצה בתל אביב, ואפילו על סגן ראש העיר אסף זמיר, בעקבות החלטת העירייה להקים מקווה. הם טוענים שמדובר בהשתלטות דתית ובכיבוש שכונת רמת אביב על ידי חובשי כיפות. אבל למעשה, עד לפני כמה שנים היה מקווה בשכונה הזו ששימש את תושבות השכונה. המקווה שתופעל על ידי המועצה הדתית נהרס לאחר שיזם פרטי רכש את הנכס. ולכן עיריית תל אביב החליטה להקים מקווה לטובת תושבים דתיים, חרדים ומסורתיים שחיים באזור הזה בו אין מקווה לעשרות אלפי תושבים. עכשיו, וזה העניין החשוב, כי מר עומר נחמני הפעיל החילוני האמיץ וחבריו שמהלכים אימים על מי שתומך במקווה הזה, לא מספרים לציבור הרחב היכן יוקם אותו מקווה טהרה שבגללו עלולים להגיע נהרות של משפחות דתיות להתנחל בתל אביב. המקווה יוקם במתחם של שלושה בתי כנסת ותיקים בשכונת רמת אביב. בתי כנסת פעילים שאליהם מגיעים עשרות מתושבי השכונה מדי יום, מתפללים ולומדים. בתי הכנסת הללו פועלים משנת 1965! ומשמשים את האוכלוסייה הדתית בעיר תל אביב, שעד כמה שבדקתי, הם אזרחים שווי זכויות כמו כולם. המקווה כפי שאפשר לראות בתמונה, מיועד לקום בסמוך לשלושת בתי הכנסת שיקיפו אותו מכל צדדיו. לא מדובר בהשתלטות דתית על שכונה חילונית אלא, הקמה של מקווה בתוך מתחם של בתי כנסת וותיקים המשמשים את הציבור הדתי בשכונה. עומר נחמני, נאור נרקיס, חברת המועצה הדס רגולסקי מוליכים שולל את תושבי העיר החילונים, יוצרים מלחמות במקום שהן לא קיימות מתוך מצוקה ופחד קמאי מאנשים ששונים מהם. נחמני סירב להגיב לשאלותיי. בתמונה סימנתי את בתי הכנסת הוותיקים והיכן אמור לקום המקווה. אני משוחח עם עובדיה גרמא, יליד המקום ותושב השכונה. בסרטונים חלק מבתי הכנסת הסמוכים זה לזה ובצמוד אליהם יוקם המקווה, אם עיריית תל אביב תעמוד בלחצים של מהלכי האימים. C14 ליטל שמש - Lital Shemeshshow more

אין לי כוח כבר. באמת. שוב, שיעור בלוגיקה: אם... רדיפה, היצמדות לאדם וחסימת רכבים זה אלימות, אז אסור להפעיל אלימות כלפי אף אחד. בין אם הוא נבחר ציבור, אזרח פרטי, עיתונאי, מנכ"ל מכון מחקר או באסטיונר בשוק. ואם רדיפה וחסימת רכבים הם מרכיבים של מחאה לגיטימית אז מותר לעשות אותם. פשוט וקל. ולא, זה בכלל לא משנה מה מטרת המחאה. מרדכי דוד יכול לומר מחר בבוקר שהמטרה שלו היא שגיא פלג יתפטר. זה ישנה למישהו? בדמוקרטיה מותר לי למחות על כל נושא שבא לי - רפורמה משפטית, מחירי הקוטג', מתווה הגז או שסתם בא לי להוציא קיטור על זה שאסם לא מחזירים למדפים את הקורנפלקס במבה. (והוא באמת היה מדהים. מי שלא זכה לטעום לעולם לא ידע מה הוא הפסיד) הניסיון הבלתי פוסק הזה למצוא הבדלים לא רלוונטיים בין מרדכי דוד לנאווה רוזוליו הוא לא רק מעצבן אלא בעייתי הרבה יותר ממה שנדמה. המטרה מאחוריו היא לעצור את הפעילות של דוד (אני בעד), להפוך אותה ללא לגיטימית, אבל להשאיר פתח לכך שכשמתישהו בעתיד יהיה שוב משהו שיפריע לצד השני באופן קיצוני, כמו הרפורמה, יהיה מותר לו שוב להפעיל את אותו נשק בדיוק. לא יהיה אפשר לטעון "היי אמרתם שמה שמרדכי דוד עשה זה אלימות. מה פתאום לכם מותר?" כי כמובן, זה לא אותו דבר. לתפיסתי, זו אלימות וזו אלימות. זה לא לגיטימי וזה לא לגיטימי. צריך לעשות שני צעדים: 1. להבין שזה כן אותו דבר. 2. להפסיק.show more

לפני שעה קלה מתנחלים הציתו מבנה בקהילה הבדואית בג׳בע.... גם האירוע הזה לא הגיע בהפתעה - משעות אחהצ זוהו כ20 מתנחלים במאחז הסמוך גור אריה. מאחז שמפונה תדיר לאור זיהויו כמסוכן לבטחון האזור. זכור לחלק מאירוע שחיטת החמור. תושבים ופעילים חייגו לצבא ולמשטרה. כח צה״ל קפץ למקום לכשעה, והלך. במשטרה נפתח אירוע, מסתמן כי ניידת הגיעה ועזבה אף היא . המתנחלים מתורגלים, במעט הזמן שמערכת הביטחון מקצה הם קופצים לקרבת מקום ושבים לאחר מכן. שעות אחר כך הגיעה המתקפה. תושב העיד כי המתנחלים יידו אבנים על המבנים והציתו מבנה. תושב אחד נפצע קל מיידוי אבן. הוא העיד : ״ משעה 2-3 אנחנו מתקשרים לכל מי שאפשר. היה ברור שזה יקרה, היו פה הרבה מתנחלים. עכשיו הגיעו הכוחות, הם עומדים. בשעה 15:00 הגיע ג׳יפ של צבא, הוא ראה את המתנחלים אבל לא עושים להם כלום רק כשהם שורפים את הבית שלך . מקשיבים לך רק כששורפים הבית שלך. זה מאוחר מדי. ליד יש מתנחלים בהתנחלות אדם, הם רואים את הבערה. רואים את המתנחלים במאחז למטה. אם ילד היה ישן בבית הוא היה עולה באש. בן אדם לא יכול לישון בבית שלו. כל הזמן אנחנו מפחדים שהמתנחלים יבואו. מה מצפים שאני אתפוס את המתנחלים? שהמשטרה תבוא לתפוס אותו. ״ קרדיט תיעוד Herd of Justice + 27אshow more

למה הלכתי להופעה של שמוליק סוכות, למרות שאני לא... מכיר אף שיר שלו? לפני חודשיים ראיתי פרסום על הופעה של פעם בדור, פרחי מיאמי חוזרים להופיע אחרי 30 שנה, ויופיעו בבריכת הסולטן יחד עם מרדכי בן דוד ושמוליק סוכות. למי שלא מכיר, פרחי מיאמי היתה להקת ילדים אייקונית בשנות התשעים, וכילד דיקלמתי את כל השירים שלהם בעל פה. ההופעה מותגה כערב איחוד מרגש ונוסטלגי, בשילוב הופעה של מרדכי בן דוד, המלך הבלתי מעורער של המוזיקה החסידית מאותן שנים. אז אתמול נסענו לירושלים בהרכב מלא, יחד עם אחים שלי והבנים שלהם (כן, ההופעה היתה ׳לאבות ובנים׳, בהפרדה). בדרך הקשבנו שוב לכל הלהיטים הגוזלים של פרחי מיאמי, בהתרגשות וציפייה לראות אותם שוב מפזזים על הבמה. אחרי איחור של שעה וחצי, ההופעה התחילה עם שירים של שמוליק סוכות. נו טוב, חשבתי לעצמי, הביאו אותו כזמר אורח ויתנו לו לשיר קצת כמופע חימום. שעה וחצי לתוך המופע, כבר היה ברור שהפרסום היה שקר אחד גדול, לא מופע של פרחי מיאמי ולא שם מרדכי בן דוד, אלא הופעה של שמוליק סוכות, והשאר משמשים בקושי כקישוט. עכשיו, שלא תבינו לא נכון, אין לי בעיה עם שמוליק סוכות, הוא שר יפה, חלק מהקהל אפילו הכיר את השירים שלו ושר איתו, רק לא בשביל זה באנו. ובסוף, כשסוף סוף פרחי מיאמי חזרו לבמה עם מופע בשילוב בוגרי הלהקה המקורית, המופע פשוט הופסק על ידי המשטרה, כשהסתבר שהמפיקים התחייבו לסיים את המופע לפני השעה 23:00, אבל חשבו שהם בשטיבל של זכרון מוישה ויכולים למרוח את כולם. אז מעבר להפקה הכושלת, ולמחשבה של אמנים שהם יכולים לעשות מהקהל צחוק, היה כאן משהו אחר, כי השירים של פרחי מיאמי שהיו להיטים בשנות התשעים, כבר לא נשמעים אותו דבר ב 2026, וההתפרצויות של ירחמיאל ביגון למרכז הבמה כבר לא נראות אותו דבר כשהוא זקן בן 70 עם קול צרוד, ואפילו מרדכי בן דוד כבר לא מלהיב ומרגש כמו שהיה. או שבעצם, זה בכלל אנחנו שהתבגרנו.show more

בסביבות תחילת הסבב הארוך הקודם, באזור אוגוסט, הגיע להתגורר... בדירה מתחתינו דייר חדש, רווק, שיפוצניק. עד אז, הדירה שימשה סטודיו או משרד לגורמים שונים, במשך כעשור. בתוך זמן קצר, איכות החיים שלנו בבית ירדה מאד. זה התחיל מקולות רעש משונים שהגיעו מלמטה, דפיקות חזקות, והמשיך בריח סיגריות כבד ותמידי בסלון (המרפסת הפכה לגמרי מחוץ לתחום). בשלב מסוים הוא התחיל להפעיל מוזיקה בווליום לא סביר בשעות לא סבירות (6 בבוקר זה הזמן האהוב עליו). ניגשנו לבעיה כמו האנשים הבגירים שאנחנו, ופנינו לדייר החדש בסבר פנים יפות עם חלות ביתיות לכבוד שבת ושיחה נעימה שכללה התייחסות זהירה להשפעה שלו על חיינו וחיי הילדים. הוא הגיב באופן חיובי, התחייב להשתדל לעשן רק במרפסת, ולהימנע מרעש. ניסיתי להתיידד אתו ויזמתי שיחות בהזדמנויות שונות. עד כאן נראה שהכיוון חיובי, נכון? בוקר אחד, באחת מחופשות המילואים, התעוררתי בשעה 6 בבוקר למשמע צעקות קולניות של השכן מהחצר שלו כלפי חלונות ביתנו: ״שמעון יא בן זו**! שמעון יא שרמ***! שמעון יא בן זו**! שמעון יא שרמ***! חתיכת מני**! אני לא פסיכיאטרי! אני לא פסיכיאטרי! אני יודע מה קורה! יא בן זו**ֿ!״ וכו׳ במשך כמה דקות. יצאתי אליו חצי ישן מבולבל - לא היה לי מושג מה קורה. ברגע שהוא ראה אותי התחיל שצף קללות כמו שלא שמעתי אדם מעולם מנבל את פיו. כל זה הגיע ממש משום מקום - לילה לפני כן שוחחנו בנעימות והוא אפילו השאיל לי ספר שהוא חשב שאהנה ממנו. על פי הטענה, כך התברר, השכן משוכנע שאני ורעייתי, בין יתר העיסוקים המרובים שלנו בחיים, מוצאים זמן לרגל אחריו. ולא סתם מרגלים אחריו - הוא משוכנע שפרצנו לו לטלפון, לטלויזיה ולמזגן, ואנחנו שולטים בהם מרחוק באמצעות מכשירי מעקב משוכללים. הילדים בשלב הזה התעוררו והצטרפו למופע. ביקשתי מהם להיכנס לבית, וניסיתי לנהל איתו שיחה עניינית. לא היה עם מי לדבר. הבחור בשלו. ניתקתי מגע. אחרי התייעצות ניסינו שוב דרכי שלום. שלחנו ״מנחה״ בידי אחד הילדים. הוא קיבל אותה והתחיל לבכות בדמעות שליש. טען שהוא בודד ומסכן, ושהוא מתנצל שהוא דיבר ככה. בן אדם אחר. חשבנו שזה היה אירוע חד פעמי. התבדינו. זה חזר על עצמו שוב לפחות 3 פעמים שונות, כל פעם באופן חריף יותר. והפעם כבר איבדנו סבלנות והתחלנו לערב את בעל הבית (המשותף) ואת המשטרה. הבוקר שוב התעוררנו בשעה 6 לקול מוזיקה מזרחית בווליום של אולם אירועים. לאחר כמה דקות השכן יצא שוב והתחיל בסשן הנאצות השגרתי, בטענה שאנחנו ״נכנסים לו לחיים״; ״מכבים לו את החשמל״ (אין לנו שום דרך, פיזית, לכבות לו את החשמל); ״משחקים לו בטלויזיה ובטלפונים״, וכו׳ וכו׳. מדובר ללא כל ספק באדם תשוש נפש שצריך עזרה מקצועית ואולי אפילו אשפוז. הוא סובל מפראנויה והזיות קשות ואני אישית חושש לשלום הילדים שלי (שלא לדבר על עוגמת הנפש של לחיות עם הדבר הזה בחצי השנה האחרונה, וסוג הדברים שהם צריכים לשמוע ולראות). המשטרה טוענת שאין הרבה מה לעשות חוץ מלזמן אותה כשהוא עובר על חוקי העזר בעניין רעש. בעל הבית אדיש לעניין, כל עוד הוא מקבל את השכירות בזמן. כעורך דין אזרחי, בין היתר, אני יודע כמה חסר ערך לנסות לטפל בסוגיה באמצעות מערכת המשפט האזרחית. ניסיון לא פשוט, ואנחנו לא כל כך יודעים איך להתמודד איתו.show more

עודד רונן: קשה להתרומם מאז הבימה. לא רק בגלל... האלימות עצמה. המכות, הדחיפות, ההטחות לרצפה, הגרירות, אלא בגלל מה שזה חשף. ב 1.3.23 בעזריאלי מול סוויסה, נפלה לנו לבנה על הראש. אנחנו כעת האויב, ואחרי זה כמעט שנה של אלימות ברחובות. ואז, השביעי. היה משהו בשביעי, שהשחית את מושג הגוף, יותר משכל סיוט יכל לדמיין. זה קרה לכולנו, לכל החברה הישראלית, גם לשוטרים. זה סימן לי את הסוף של הדבר הזה. לא כי הייתי תמים, אלא כי היה לי ברור, שהחברה שלנו כבר לא תוכל לשאת אלימות פיזית כזאת, מבפנים כלפי פנים, אחרי מה שאותם אנשים חוו, וכתוצאה מזה, כולנו. ראינו את הקץ הזה ביחד, נותר רק לצעוד אחורה משם. לא יכלתי לנשום כשראיתי את השוטרים מרביצים למשפחות חטופים, מג”ב נכנסים באלימות לתוך הפגנות החטופים. כדי להפריד מה. את המשפחות מהאהובים שלהם בשבי? היינו מזועזעים, אבל לא זזנו מהמקום. היה משהו במאבק להשיב אותם, שהיה כל כך קדוש, כל כך דחוף, כל כך ברור, שהשוק מהאלימות פשוט לא היה הדבר הכי חשוב. החטופים במנהרות היו הדבר היחיד שחשוב, וכל השאר התבטל. כשהם חזרו, הבנתי שנסגר פרק. שנת בחירות עם חוקים משלה - לכלוך עלינו, גזלייטינג ברמה אולימפית, רדיפות, ביזה, שחיתות, מלחמות להסחת דעת, חנינה, וההמצאה החדשה, כנופיות רחוב שהמשטרה נותנת להן גב. אבל לא דמיינתי שנגיע לרגע שבו המשטרה עצמה נראית כמו כנופיה שכירת חרב. מה שהכי שובר אותי בהבימה, זו ההבנה שזאת לא תגובה למה המפגינים עשו או לא עשו. להפך. המטרה הוכרזה מראש. להביא אלימות שלא לקוחה מעולם בני האדם, לאנשים הכי ישרים שעוד יש פה. להביא אותה בצורה שתהמם אותנו. שתשתק אותנו. וכאן האפלה האמיתית. משטרים אפלים לא עובדים בצורה ליניארית. אם תעשו כך וכך, נגיב כך וכך. אם לא תעשו כך וכך, לא נגיב כך וכך. הם שוברים את הקשר בין סיבה לתוצאה. גם אם תתנהג יפה, גם אם תעמוד בשקט, נפוצץ אותך במכות. אין היגיון, אין חוק, אין איך להישמר. הכי טוב שלא תצא מהבית. ממליצים לך שלא תבוא. חבל עליך. חשבנו שהמציאות הנוכחית שלנו היא מלחמה מופרעת עם איראן. לו היו אומרים לנו לפני שנה, במרץ תהיו במלחמת איראן 2, היתה נשמטת לנו הלסת. חשבנו שהחיים שלנו הם טילים התפצלויות בשמיים מקלטים התראות בניינים הרוסים חוסר שינה הישרדות. אבל זה בכלל לא הסיפור. מה הם בישלו, בזמן שאנחנו רצים למקלט, זה הסיפור. מה עשו מתחת לפני השטח, בזמן שכולנו הסתכלנו למעלה. כמו בתחילת המלחמה, כשהעם רצה את החטופים, הם גיבשו תכנית איך להפריד בין המשפחות, איך להפוך את המאבק ל-“שמאל”. זה היה הסיפור. כשה-6 נרצחו וכולנו התמוטטנו בפנים, הוא ישב עם סוכני קטאר בלשכה וסיכמו איך להדליף ולטרפד. זה היה הסיפור. השוטרים והמג”בניקים, חלקם בני עשרים, היו עם עיניים פקוחות אך המבט כבוי. מסתכלים על בן אדם, ומתחילים לחשב. איך נכאיב לו, איך הכי טוב שנעיף אותו לקרקע, נשתק אותו. קור. דיוק. טכניקה, עיניים קרות. האנושי נמחק. זה הוסבר, הוכן, תורגל, במשך הרבה זמן. זה הסיפור שלנו. לא איראן, לא אנשים שמתים בערים מטילים באמצע היום. המטרה של המשטרה בהבימה היתה אחת: ציד. אנחנו בסרט עתידני שבו צדים את האזרחים. ההלם לא איפשר לי לתפקד, ואני יודע שאני לא היחיד. ולצידו ידיעה פנימית שקטה וברורה. אנחנו כבר לא האזרחים המסכנים של תחילת 2023. אנחנו נכנסנו מתחת לאלונקה בכל תא בגוף שלנו. אנחנו אלה שנלחמנו על החטופים. לא יכלנו לנשום, לא יכלנו לישון, לא יכלנו לחיות. הגוף שלהם נמק במנהרות ולא יכלנו לשאת את זה. זה מי שאנחנו. קדושת הגוף. קדושת היחיד. קדושת החיים. אם ניאלץ לשחק, נשחק. אבל לא כקורבנות. העומק שלנו, הרוח שלנו, הגיעו לקודש הקודשים של האנושיות. שם אנחנו. בימים אפלים, שלרגע את זה לא נשכח.show more

את המילים הבאות כתבתי באופן אישי ומלב כואב לחברתי... האהובה, חברת פורום "שותפות לשירות", ולאחר מחשבה - החלטתי לשתף אותן גם כאן, תוך השמטת שמה: חברתי האהובה, מאז אתמול, מתנגנים בראשי דבריו של הרב (והשר והח"כ לשעבר) שי פירון, שבמקרה שמעתי בראיון רדיו בדרך לירושלים. הוא נתן הסבר חדש-ישן למילים: "איש הישר בעיניו יעשה", וכך אמר: זה מצב בו כל אחד חושב שמה שהוא עושה - זה הישר, ומה שהאחר עושה - זה העקום... חברה אהובה שלי, מי כמוני מכירה את התחושה הקשה שנגרמת מהאשמה אישית פומבית, ודאי מהלבנת פנים. אין ספק, שעדיף מאד לנהל ויכוחים ומחלוקות באופן ענייני בלי להכנס כלל להאשמות אישיות, ודאי לדה-לגיטימציה ולהלבנת פנים, בראש כל חוצות. באמת שאני מצרה מאד על שכך את מרגישה בימים האחרונים. אבל כמה חבל, שמי שסובל מכך - לא מבחין שהוא עושה אותו דבר ממש לאחרים, שוב ושוב ושוב, מבלי משים, ואולי אף בהיתר וכמצוה ממש, שהרי הם (האחרים) בסה"כ מונעים מאינטרסים זרים, ולא בוחרים בחירה שונה משום שזו דעתם באמת. להם, לאחרים, לא אכפת מבטחון המדינה. ולכן מצוה לכתוב מילים קשות אלה במודעות ענק ליד תמונותיהם. כי כאלה הם. הם מעדיפים את המשתמטים על המשרתים (בני משפחותיהם, כן?), והם מתכוונים להצביע בעד החוק כי הם נגד הלוחמים. לכן מצווה-רבא לפרסם את תמונותיהם ברבים עם כותרות קשות ומזעזעות כאלה, עליהן חתום הארגון שאת חברה בו. זו לא דלגיטימציה, ולא הלבנת פנים. זה לגמרי תקין, כי להם באמת לא אכפת מבטחון המדינה, וגם כנראה אין להם רגשות בכלל... הם בכלל לא סופרים את השכנים שלהם, ולא מסתכלים להם בעיניים, אלא מקבלים החלטות מתוך אטימות-לב וחוסר אכפתיות. לכן צריך לעמוד ליד בתיהם כדי *ש"יסתכלו בעיניים" ורק אז כנראה יבינו*. הרי לא יתכן שהם מכירים את קשיי המילואים מתוך בתיהם פנימה. הם חייבים שהשכנים יסבירו להם... אה כן, והם בכלל בוגדים בערכי הציונות הדתית, ולא מבינים כמה נכון וכמה ערכי וקדוש שגם תלמידי חכמים יתגייסו לצבא. (אצלם בבית הרי אין חיילים שהם גם לומדי תורה. או שיש, והם בוגדים בהם?) הם בוגדים בערך הזה, ולכן חובה להוקיע אותם כבוגדים. כי הרי לא יתכן שהם חושבים בדיוק כמוכן, מכירים בערכה העצום של מלחמת מצוה, ומבינים כמה חשוב שגם החרדים יתגייסו, ורק יש להם דעה אחרת לגבי השאלה: איך לעשות זאת באופן מועיל ויעיל. לא יתכן שהדעה שלהם נובעת מאותם ערכים וחותרת לאותה מטרה, אבל מנתחת אחרת את הדרך הנכונה להגיע אליה. לא יתכן שגם הם השקיעו (לפחות כמוכן) ימים ולילות בלימוד הנושא והגיעו למסקנות אחרות משלכן. הרי כל הידע וכל יכולת הניתוח נמצאים אצלכן בלבד. ולכן אין ספק שמדובר כאן בלא פחות מ"בגידה"... כל זה נכון, כמובן, גם לשאלת המשקל שניתן לייחס לרצון להאריך או לקצר את ימי הממשלה: אצלכן כמובן השאלה הזו לא תופסת משקל כלל, אתן שוקלות שיקולים ענייניים בלבד, מתוך לימוד מעמיק של הנתונים, יראת שמים ודבקות בערכי הציונות הדתית. לכן אסור לייחס לכן שיקולים כאלה. זה ממש מעליב. האמת? אני מבינה את העלבון הצורב על עצם העלאת הנושא הזה כאלמנט דומיננטי שמשפיע על עמדתכן ופעילותכן. אבל אצל האחרים, שלהם כמובן אין אף אחד מאלה: לא ערכי הציונות הדתית, לא יראת שמים, לא יכולת העמקה בנתונים ובטח לא רצון או יכולת לשקול באופן ענייני את המטרה: לגייס כמה שיותר צעירים חרדים לצה"ל, אצל האחרים האלה השיקול היחיד הוא אריכות ימיה של הממשלה. הם אחרים. ואפשר וצריך גם להאשים אותם בכך. בניגוד אליכן. זה גם לא מעליב אותם, כי זו פשוט האמת, ואין אחרת, ולכן צריך להזכיר זאת שוב ושוב. חברתי היקרה מאד, בדיוק כמוך, גם אני הופתעתי מכל הידיעות התקשורתיות על נועה מבורך שאני לא מכירה בכלל, ומכל השיח וההתנהלות סביבה בימים האחרונים. אבל אני גם מופתעת והמומה כל שבוע מחדש מהשאלה שבראש המודעה שלכן: "אכפת לכם מבטחון המדינה?" ותחתיה תמונות של אנשים שעושים לילות כימים למען בטחון המדינה. שנשכבו על הגדר למען בטחונה. שהחלטות חשובות על בטחון המדינה התקבלו בזכותם!! זה לא מפריע לך? חברה יקרה שלי, אני בעד להרפות מהאשמות אישיות ומקמפיינים נשכניים. לעשות לשם שמים. ולקבל שגם אחרים עושים לשם שמים, במסירות ובאחריות גדולה, בחשיבת עומק, ומתוך ולמען אותם ערכים ממש. צריך לנקות לא רק את השיח, אלא גם את הלב. כשמטילים רפש -חושבים רפש. ואז אי אפשר לנהל דיון ענייני. כי כל הזמן ב back-mind חושבים שהח"כ שמולכם סתם מתנהל פוליטית, בטחון המדינה לא חשוב לו, הוא סתם אינטרסנט ורדוד. אז אין כבוד ואין הקשבה ואין שיח אמתי. אני בעד לדון לגופו של ענין. בנקיון לב ודעת. בהקשבה, בהערכה הדדית, ובהבנה שאפשר גם לא להסכים, ושגם דעה שונה משלכן היא לגיטימית ועל כן לא ראויה להכפשה.show more

14/25 במקום העשירי: אהוד ברק. היה זה מבצע מיוחד... במינו. פעולת בזק של החייל המעוטר ביותר בתולדות צה"ל. ב-21 בינואר 2026 חדר אהוד ברק, ברשות מלאה, לעמדת חדשות 12 בשדרות ההשכלה בתל אביב, משם העניק ריאיון ל"שש" עם עודד בן עמי שישב במרכז העצבים בנווה אילן. לפתע, בתמרון מושלם, שלף המרואיין אמת צרופה בהתייחסו לפרסום שלך, עמית, ולפיו איזנקוט הציע לבנט וללפיד (עוד לפני איחודם של השניים) לחבור לרשימה אחת. "אם יש דבר אחד שמטריד אותי הוא שמי שהוציא את זה הוא לא אחר מעמית סגל, שהוא שופר של נתניהו", ירה ברק צרור מהיר בשידור חי (ר' סרטון 1). אלמנט ההפתעה היה מושלם. מבצע מזהיר זה, אכנה אותו כאן "עמית נעורים", לא נותר ללא סדרה של פעולות תגמול מצדך. לאורך שלושת החודשים שלפני אותו ריאיון – כלל לא עסקת באהוד ברק. מנגד, ברבעון שלאחר מכן, ספרתי 12 מתקפות שלך עליו. "כלום לא ענייני", צייצת לאחרונה כביקורת על אופן סיקורם של עיתונאים בישראל. ובכן, בהחלט ידעת מה כתבת. "איך הגענו למצב שכל חבר של פדופיל מחלק פה ציונים על עיתונות?", מיהרת לצייץ עוד באותו הערב, שעה קלה לאחר מכת הברק באולפן (ר' תמונה 2). בשבועות שאחרי ייחסת לו "שוביניזם דוחה", הכרזת שברק "הקים את הקאמבק שלו לפוליטיקה על הכסף המטונף של ג'פרי אפשטיין", הרחבת בנושא "היקפי גזענותו המדהימים", הלשנת לח"כית גלית דיסטל-אטבריאן ש"הוא קרא לך 'הפרסייה הזו" (ר' תמונה 3), והצגת "אימייל שמוכיח שאהוד ברק הוא פשוט שקרן". את נתניהו מעולם לא העזת לכנות כך. אולי לא שיקר מעודו. חוץ מעשרות הפעמים שכן. כולל אותו מקרה, די לאחרונה, שבו המציא במסיבת עיתונאים סיפור מקושקש על שוטרים שעוצרים אברכים עריקים בתוך הישיבות עצמן. או כאשר סיפר באחד הריאיונות שלו בערוץ 14 ש"בידי איראן כבר היו פצצות אטום". ואלה הם רק שני שקרים קטנטנים מיני רבים של ראש הממשלה, אבל הללו מעולם לא הפריעו לך במיוחד. "אתה הלכת וישבת עם פדופיל", הטחת על ברק, "ועשית עסקים עם פדופיל במיליונים, והסתרת מהשותפים שלך שהוא המשקיע שלך, כל זה במיילים. אז אל תבלבל לנו את המוח" (ר' סרטון 4).show more

אתמול העליתי תמונה המראה כי מה שפעם היה אחד... הפקקים הגדולים במדינה: העלייה לווינגיט מנתניה, מחלף פולג עד שפיים - איננו עוד. המידע הזה פגע להרבה אנשים בקונספציה שטוענת שאין דרך לפתור פקקים וחייבים כולם לעבור לתחב"צ. במשך שש שנים נסעתי את הפקק הזה בוקר בוקר. הבן שלי למד בקיבוץ והייתי תקוע בפקק משבע עד שמונה כל בוקר. אין דרך אחרת להביאו לבי"ס. לא קיים. או אני או טקסי. בשנת 2013 החלו לתכנן את הרחבת הכביש - והפתעה לאחר הביצוע משנת 2019 זה עובד: כבר שש שנים שהרחבת הכביש מאפשרת תנועה חלקה - גם בשעות השיא (צולם עכשיו). זה לא אומר שכל הרחבת כביש מונעת פקק. אבל אנו יכולים לראות מה עשו בצד השני, במסגרת סלילת נתיב האגרה הצרו את הכביש ליד אודים - ושם יצרו פקק בכוון ההפוך: בכוון צפון בכוון היציאה מתל אביב - לפתע הכביש הופך לשני נתיבים (ממש לאחר גשר אודים לפני מחלף פולג) וזה מה שמייצר את הפקק הארוך והמעצבן בכוון ההפוך מיקום עד נתניה. אז כן, יש משמעות לכיצד הכבישים מתוכננים. לא צריך רק לטעון שאין שום ברירה ותחב"צ היא התשובה היחידה. תחב"צ זה חשוב. אבל הכבישים עם משאיות, עם אוטובוסים ועם רכב פרטי הם העורקים של התנועה וצריך לתכננם כך שלא יסתמו בצווארי בקבוקshow more

אם שר התקשורת מדבר על כך בגלוי, הגיע הזמן... שאספר בעצמי על חווייתי האישית מול הדורסנות הכוחנית, המושחתת והאנטי דמוקרטית של הדיפ סטייט, הפועל כנגדנו לכפיית המשך שליטתו במדינה באפס קלאס ובניגוד לכל דין. ומעשה שהיה כך היה: לפני כשנתיים, עקב פקיעת תוקפי כהונות, נוצר צורך לבחור שבעה חברים חדשים למועצה הציבורית של התאגיד. המועצה, שהיא דירקטוריון לכל דבר, מונה 12 חברים שלאחד מהם, היו"ר, קול כפול. היות ובין השבעה שכהונתם עמדה לפוג היה גם היו"ר, היה ברור שועדת האיתור שתמנה את השבעה, שהם 8 קולות מתוך 12, למעשה תזכה לעצב את דמות התאגיד, כיוון שהדירקטוריון מוסמך למנות ולפטר את הנהלת התאגיד, ובעיקר לקבוע לתאגיד מדיניות תוכן. יתרה מזו: ועדת האיתור מונה שלושה חברים - יו"ר שהוא שופט מחוזי בדימוס אותו לפי החוק ממנה שר התקשורת, ועוד שני חברים אותם ממנה היו"ר. כך שהיה ברור שהיו"ר ואני ביחד נהווה בכל מקרה רוב בתוך הועדה ונוכל למנות דירקטורים ראויים. קול קורא להגשת מועמדות לועדת האיתור פורסם, הסתכלתי על תנאי הסף וראיתי שאני עומד בהם. אמרתי למה לא? יאללה, נבחר דירקטוריון ציוני, אוהב העם והארץ, שיאזן את שידורי התאגיד. הגשתי, ומלחמת ההתשה פרצה. סאגה ארוכה ומייגעת החלה מול הייעוץ המשפטי של משרד התקשורת, במהלכה נדרשתי להפריך חשד מונפץ שנאומים שכתבתי בעבר ללקוחות שאיני מחויב לחשוף, יקלעו אותי לניגוד עניינים. כמובן שאין ולא היה אבק חשד לניגוד עניינים. זה לא עניין אותם. על פני חודשים רבים הוחלפו בינינו עשרות מיילים, חתמתי על תצהירים, לבסוף אפילו נאלצתי לחשוף בפניהם את לקוחותיי, גם זו חוצפה ושערורייה, עד שהם הגיעו אל הקיר. לא נותרה ברירה אלא לאשר אותי. ואז מצא גיל לימון, המשנה ליועמ"שית, מוצא מהסבך. המציא ליתר דיוק. לפתע הודיעה לשכת היועמ"שית שהליך האיתור במסגרתו נבחרתי לא היה תקין, כי השופט לא התייעץ במהלכו עם הייעוץ המשפטי. האם היה עליו לעשות זאת? ברור שלא. החוק לא מחייב אותו לעשות זאת. ממתי מעניין אותם החוק? הם החליטו שהיה עליו, פסלו את ההליך והקפיאו את הקמת הועדה. אח"כ הלכו ליצחק עמית שיאשר להם, שוב בניגוד לחוק, הארכת כהונה לדירקטורים שאמורים היו להתחלף (כמובן כולם כלבבם) וכמובן קיבלו את מבוקשם. (דיווח בעיתונות על השערורייה ההיא, בציוץ הבא). השופט הבין כמובן עם מי יש לו עסק ומה לעולם לא יאפשרו לו הפקידים החצופים לעשות, והתפטר. באותם ימים אגב, פגש גיל לימון במקרה חבר משותף לשנינו. אותו חבר שאל אותו - למה פסלת את עמיאור? לימון ענה לו בהיתממות: אין לי איתו שום בעיה, זה רק בגלל שההליך היה לא תקין. אם יגיש שוב, יעבור. עברו עוד כמה חודשים והשר מינה ליו"ר הועדה שופטת מחוזי בדימוס, כדי להקים איתה מחדש את ועדת האיתור. שוב פורסם קול קורא, שוב הגשתי, שוב עברתי את כל התהליך, שוב נבחרתי לתפקיד ושוב הוחלט בלשכת היועמ"שית שיהיה מה שיהיה, את דירקטוריון התאגיד לא ימנה חנן עמיאור. היתה בעיה קטנה. השופטת כן התייעצה עם הייעוץ המשפטי לאורך התהליך. אז גיל לימון, שכאמור טען שהבעיה לא איתי אלא עם "תקינות ההליך", שוב המציא מוצא: תוך כדי ההליך, משום מקום, הוא הודיע על שינוי תנאי הסף. מתואר אקדמי כלשהו, לתואר אקדמי דווקא בתקשורת. (היה להם את קורות החיים שלי, הם ידעו שהתארים שלי אינם בתקשורת). שוב נפסלתי, שוב התפטרה היו"רית, שוב הוכשלה הקמת ועדת האיתור, ואת מדיניות התאגיד מוסיף עד היום לקבוע דירקטוריון מוטה לשמאל הקיצוני. את התוצאות, על המסך וברדיו, רואים ושומעים כולנו. לא לעולם יחנקו גיל לימון וגלי בהרב מיארה בחוסר סמכות הליכים ממשליים חוקיים למהדרין, במטרה למנוע את השינוי שתובע העם באמצעות נבחריו. שינוי בוא יבוא. וביום לא רחוקshow more

נתינים יקרים שלום, כידוע היום התקיימה טיסת האימון המבצעית... הראשונה לחו״ל של מטוס ״ביזת ציון״ של הגברת נתניהו ובעלה - כי לחיל האוויר אין משהו יותר חשוב לעשות באמצע מלחמה 🤷🏻‍♀️ מוזמנים לצפות (בהצדעה 🫡) בתיעוד המרגש מההמראה הבוקר של ״אייר פורס ביבי״ ✈️ - הפרויקט המושחת, החזירי, המנותק, הראוותני והבזבזני (מעל 700 מיליון ₪ מכספי הציבור), ולהתכונן לנחיתה חזרה בנתב״ג, שצפויה לקרות ממש בעוד מספר דקות. טיסת הניסוי כללה 60 ניצבים ששיחקו את פמליית נתניהו, ביניהם שני שחקנים מחופשים לזוג הקיסרים (סדאם, מאחוריך 🫡), 15 דיילים ואנשי צוות, אוכל, משקאות 🥂, העמסת מזוודות (עם כביסה? 🧳) וטקס מבוים של עליה למטוס, כולל שטיח אדום בכניסה כמובן. אתם יכולים לדמיין אירוע הזוי ומנותק מזה? אלפי נרצחים ונופלים, עשרות אלפי מילואימניקים נטחנים, מאות אלפי אזרחים קורסים כלכלית, דירוג האשראי ירד, המע״מ עלה, הצפון מופגז, הדרום שטח הפקר, כספי הציבור נבזזים בזמן מלחמה, החטופים נמקים בשבי (כי הם על ה*** של סמוטריץ׳) - אבל מה איכפת לרודן?? יש לשאול: למה דווקא עכשיו, בזמן מלחמה, בזמן משבר כלכלי קשה, ואחרי שנים של גרירת רגליים - למה דווקא עכשיו היה דחוף לדיקטטור להאיץ את השמשת הפרויקט הראוותני והחזירי שלו, את עגל הזהב 2024, סמל השחיתות השלטונית? לא מספיק לזוג הקיסרים לנופף לאומה ממרומי כבש מטוס של מטוס אל-על? 👸🏼🤴🏽 הם חייבים לגזול מאות מיליוני ₪ מכספי ציבור? ובכן, כן. זוג החזירים המנותקים חייבים את סמל השלטון היוקרתי, היקר והראוותני. הם חייבים סמל סטטוס חלול - בדיוק כמו הנוכל המאופר עצמו. זה שמחזיק בתדמית ריקה של מנהיג, שלא עומד מאחוריה כלום. שנית, והכי חשוב - לצ׳אוצ׳סקו הישראלי שלנו חשוב לסמן לנו שהוא לא מתכנן ללכת לשום מקום. ומכל האירוע המקומם והמושחת הזה, זו הנקודה הכי חשובה. מבחינת נתניהו, הוא פה כדי להישאר. ואם לא ניאבק בו מאבק עיקש ונחוש, זה לא יגמר. זה יסלים. למר-ביטחון יהיה דם של עוד אלפי נרצחים ונופלים על ידיו, המדינה תישרף, הכלכלה תתרסק, אבל זה לא מעניין אותו. מבחינתו העיקר להמשיך להיאחז בשלטון. אז זה עלינו❗️ הגיע הזמן - מזמן - להעיף את הרודן. #ארבעה_ביוני.show more

תעשו לי טובה, תעצרו שתי דקות ותקראו משהו שאין... מצב שאנחנו כאזרחים פה לא מכירים ולא שומעים. לצערי, בתקשורת הישראלית לא יביאו את הסיפור הזה כי מנסים להשתיק, למרות שיש תיעוד ושמות ופרצופים. אז קראו ועזרו לי להפיץ: ביום חמישי האחרון, התרחש אירוע מזעזע ומטורף בדרום בקעת הירדן, בחווה שנקרית תל תלפיות, שאתם חייבים לדעת עליו. מביאה לכם עדות של אחד הנערים, פלוס שני סרטוני תיעוד (יש לי עוד כמה עדויות, אבל חוסכת מכם) "יצאתי למרעה צהריים. אחרי כשעה, אני רואה רכב של מגב עולה לכיוון הגבעה. תוך כדי, ערבים התחילו להתקדם לכיווננו ולעשות חסמים על ציר הגישה. הם קלטו שאני עם העדר, ועלו לכיווני. צילמתי אותם. ערבי אחד דחף אותי. נפלתי ונפל לי הטלפון מהיד. הם התחילו להרביץ לי. לתקוף באבנים. הגנתי על עצמי כמה שיכולתי. אחרי כמה דק' כולם ברחו לכפר. הם לקחו איתם את הפלאפון שלי. הגיע הרכב של מגב שהיה בגבעה. במקום לעצור אותם הוא חזר לנסות להביא צו מינהלי לאחד מתושבי הגבעה! נשארתי במרעה. אני שומע צעקות מלמעלה. אני עולה ורואה מגבניקים יורים רימוני הלם וגז על החבר'ה שלנו ומנסים לעצור את אחד המתיישבים שרוצים להביא לו צו מינהלי. אני מגיע למגבניק שנשאר לשמור על הרכב ושואל אותו- למה אתם עושים את זה? לכו תיכנסו לבית הזה שלקח לי את הטלפון ותפסו את הפורעים שהרביצו לי! הוא אומר לי אתה צודק. סליחה. פתאום אני מבחין שנדלקה שרפה מהרימוני הלם שהם זרקו. אני רץ לכבות אותה. ואז אני רואה חיילים שהתחילו לירות לכיווני ולכיוון עוד מישהו ירי חי! אנחנו בורחים לכיוון אש קודש... אני שומע בדרך שערבים שרפו לנו את עמדת השמירה. אני רץ לצד שני של הגבעה, ומגבניקים רצים אחרי ומנסים לעצור אותי. אני רואה עשרות ערבים עולים לחווה ורכב של ערבים בכניסה לחוה. (בדיעבד מסתבר שבטלגרמים של הכפרים הם הזעיקו את כולם וקראו לחברה לבוא לפרוע בנו). היינו שם בקושי כמה בחורים. בנס הערבים הסתובבו ונשארו למטה ולא עלו אלינו. עמדנו שם שעתיים שערבים לא יעלו לשרוף את הגבעה. אחרי שעתיים הגיעו עוד חבר'ה לתגבר ולשמור על הגבעה. עולה סוואנה בעליה, פורקים ממנה איזה 7 חיילים. מתחילים לירות עלינו אש חיה!!! חלק מהחיילים כורעים חלק בעמידה. אני צועק להם "אנחנו יהודים! אנחנו יהודים!" כולם צעקו להם. "אנחנו יהודים!!" לא היה אכפת להם. הם המשיכו לירות עלינו ירי חי. לא רציתי שיפגעו במישהו נשארתי במקום. הרמתי ידיים וירדתי לברכיים. צעקתי לו "אל תירה בי! באמא שלך אל תירה בי!" כל החיילים שם כאילו ראו את הטרף שרצו לקבל והשכיבו אותי על הריצפה. הרביצו לי עם קני הנשק כשיש כדור בקנה!! שמו לי פלנלית על העיניים, שמו לי אזיקון על הידיים מאחורי הגב. נתנו לי אגרופים ובעיטות נמרצות. אמרו לי 'קום קום תתחיל לזוז לכיוון הסוואנה'. אני אומר להם שאני לא רואה כלום אני לא יכול ללכת. אני על צלע על ההר. הם פשוט גררו אותי על הסלעים. העלו אותי על הציר למעלה, ליד הסוואנה. השכיבו אותי על הרצפה והתחילו לתת לי בעיטות. הם העלו אותי לסוואנה. השכיבו אותי ברגליים שלהם. דרכו עלי. ובזמן שהם מרביצים לי. מתקשרים לינון בעל החווה ואומרים לו- "תבוא לפה אם אתה גבר, עוד רגע הוא מת. ואם אתה רוצה שיישאר ממנו משהו תבוא לכאן".. במשך שעה בתוך הסוואנה הם מפוצצים אותי מכות רצח. אחד החיילים תפס אותי באף והתחיל לנענע אותי בסוואנה והוא אמר אני אשבור לך את האף. הקצין שם אומר לחייל אחד "אני אתן לך אישור לשבור לו את השיניים ונגיד שהוא נפל בדרך". (יש לי תמונה ושם של אותו קצין) הם פירקו אותי באגרופים, אמרו לי שאני יותר גרוע מפלסטיני ושהם שונאים אותי יותר מפלסטיני. אמרו שבפלסטינים הם פשוט נותנים כדור בראש ואותנו הם יהרגו במכות. לאט לאט. החיילים שהתעללו בי היו כל הזמן רעולי פנים ולא הסכימו להגיד את השמות שלהם, אבל זיהיתי את הקצין שאמר לי תוך כדי התעללות שזאת מילה מול מילה. " למי יאמינו לך או לי שאני קצין???" (את הדרגה שומרת אצלי) אחרי שעה שהייתי שם. הם העבירו אותי למגבניקים. המגבניקים אחרי ששמעו מה עברתי, אמרו שהם מבקשים סליחה וזה לא אנושי איך שהחיילים האלו התנהגו. המגבניקים לקחו אותי לתחנת משטרה באריאל, שם חקרו אותי ושיחררו אותי. כל הגוף שלי שבור וכואב מהמכות שקיבלתי". בסרטונים: המחבלים שתקפו אותי, את חלקם רואים עוד עם אבנים בידיים, רגע לפני שברחו. אף אחד מהם לא נעצר. את הירי כיוונו אלינו. בסרטון השני רואים את האש שנדלקה מהירי של החיילים. אם היינו ערבים שמקבלים יחס כזה, כל הרועי שרונים ושאר כתבי תשקורת היו מצייצים אלף ציוצים. הדם שלנו הפקר! שתפו!show more

ראו עד כמה המוסד שפעם היה בית משפט עליון... הפך לפוליטביורו של עריצים מושחתים שהולכים אך ורק אחרי שרירות ליבם. בבג"ץ לרנר (בג"ץ 13477-03-26) עתרו חמישה לוחמי מילואים בבקשה שבג"ץ יורה ליועצת המשפטית לממשלה לדון לגופו של עניין בבקשתם לעכב את ההליך הפלילי המתנהל נגד ראש הממשלה על רקע מצב החירום השורר במדינה מאז שבעה באוקטובר. אלו בדיוק העתירות שמתנגדי העריצות היוריסטוקרטית צריכים להגיש לבג"ץ מדי יום ביומו כי אין טוב מהן להראות לציבור שוב ושוב ושוב עד כמה המוסד שפעם היה בית משפט עליון הפך לדיקטטורה מושחתת. הרי עתירה הזו היא בדיוק מהסוג שחסידי העריצות היוריסטוקרטית מגישים חדשות לבקרים. ברם, הפעם, באופן "מפתיע", בין נימוקי דחיית העתירה, הפציעה גם עילת סף נשכחת שהייתה נפוצה מאוד בעבר, כשהיה פה בית משפט עליון שמחויב לדמוקרטיה ולא מוסד של דיקטטורה מושחתת, וכיום היא משמשת את עריצי הגלימה בעיקר כדי לסכל עתירות של אנשי ימין וכל מי שמסומן כאויב העריצות היוריסטוקרטית. עילת סף זו היא "זכות העמידה", קרי הדרישה מהעותר להראות שיש לו קשר לנושא העתירה ושהוא נפגע מהמצב שהוא עותר נגדו. בפסק הדין שניתן לפני עשרה ימים, דחה העריץ עופר גרוסקופף את העתירה, בין היתר, על בסיס הנימוק להלן [כל ההערות המופיעות בסוגריים מרובעים הן שלי]: "בהינתן שעל הפרק עומד עיכובו של הליך משפטי שהעותרים אינם צד לו ואילו הצדדים הישירים לו [ראש הממשלה נתניהו] בחרו, משיקוליהם שלהם, שלא לנקוט בדרך לה טוענים העותרים [כלומר, לבקש את עיכוב ההליך הפלילי על רקע מצב החירום במדינה]". נימוק דומה ניתן כבר בדחיית עתירה קודמת שהגישו העותרים בנושא. גרוסקופף הסביר כי דחיית העתירה אז על ידי העריץ יחיאל כשר נעשתה "בהתאם להלכה לפיה ככלל אין לשעות לעתירה שהוגשה בידי עותר ציבורי מקום בו קיים נפגע ישיר מהפעולה מושא העתירה אשר בוחר שלא להביא את עניינו בפני בית המשפט". בעברית פשוטה, אם הנפגע הישיר מהמצב שהעתירה מבקשת לפתור, בוחר שלא לעתור לבג"ץ, אז לעותר הציבורי אין זכות עמידה. ובמקרה דנן, אם ראש הממשלה שצריך להתייצב למשפט פלילי בעת מלחמה, בוחר שלא לעתור לבג"ץ כדי לבקש את עיכוב ההליך הפלילי המתנהל נגדו על רקע מצב החירום השורר במדינה, אז לעותרים הציבוריים שביקשו עיכוב כזה אין זכות עמידה. וזה הזכיר לי, כמובן, את פסק הדין בעניין ראש השב"כ לשעבר רונן בר (בג"ץ 54321-3-25). כידוע, במרץ שנה שעברה קיבלה הממשלה החלטה להפסיק את כהונתו של רונן בר, וזאת בהתאם לסמכותה המפורשת בחוק. עוד באותו היום, הוגשו חמש עתירות המבקשות מבג"ץ לבטל את החלטת הממשלה המדיחה את רונן בר מתפקידו, ולאחר יומיים הוגשו שלוש עתירות דומות נוספות. שמונה העתירות האלו הוגשו על ידי מגוון עותרים, מארגוני חברה אזרחית, דרך סיעות פוליטיות, ועד אנשים פרטיים, אבל דבר אחד היה משותף לכולם - אף אחד מהעותרים לא היה רונן בר, הנפגע הישיר מהחלטת הממשלה. הממשלה טענה אפוא בתשובתה לעתירה כי "העותרים מתעברים על ריב לא להם, שכן ראש השב"כ הוא הגורם אשר נפגע באופן ישיר מהחלטת הממשלה, אולם בחר שלא לעתור בעצמו לבית המשפט. בנסיבות אלו, כך נטען, אין צורך בהתערבות שיפוטית ואין מקום לאפשר לעותרים ציבוריים לנהל דיון בעניינו". אולם הפלא ופלא, העריץ יצחק עמית החליט כי למרות ש"בעבר נקבע לא אחת כי חרף המדיניות המרחיבה בפסיקה בכל הנוגע לזכות העמידה של העותר הציבורי, במקרים שבהם הפעולה השלטונית הנתקפת פוגעת באופן ישיר בפרט, וזה בוחר שלא לפנות לבית המשפט בבקשה לקבל סעד – אין ככלל לאפשר לעותר ציבורי לריב את ריבו" יש להכיר בזכות העמידה של העותרים נגד החלטת הממשלה להדיח את ראש השב"כ למרות שהוא עצמו בחר שלא לעתור נגד החלטה זו. עמית הסביר כי על פי ה"הלכה", בג"ץ עשוי להידרש "לעתירה ציבורית גם מקום שקיים נפגע ישיר שנושא העתירה נוגע לו אך הוא אינו עותר, וזאת כאשר הסוגיה המועלית בעתירה הינה בעלת חשיבות חוקתית מן המעלה הראשונה, המתפרשת מעבר למחלוקת הפרטנית, וקשורה בגרעינה ליסודותיו של המשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם". כלומר, העריצים היוריסטוקרטים מתרצים את רצונם השרירותי בתירוץ שעתירה המבקשת שהיועמ"שית תדון בעיכוב ההליך הפלילי נגד ראש הממשלה על רקע המלחמה הממושכת ומרובת הזירות שישראל מנהלת מאז שבעה באוקטובר, לא מעלה סוגיה "בעלת חשיבות חוקתית מן המעלה הראשונה, המתפרשת מעבר למחלוקת הפרטנית, וקשורה בגרעינה ליסודותיו של המשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם", אבל החלטת הממשלה להדיח את ראש השב"כ כן מעלה סוגיה כזו. אם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק. כמו בכל עריצות, העריצים פועלים אך ורק לקדם את רצונם השרירותי, וכל השאר זה רק מסך הכזבים שמאחוריו הם מנסים להסוות את שלטונם הרודני. .show more