Video yükleniyor...

Video Yüklenemedi

Ana Sayfaya Dön

אין לי הרבה דברים טובים לומר על איימן עודה לדעתי בשנותיו בפוליטיקה הוא בעיקר עשה נזק לערביי ישראל ולציבור הבוחרים שלו אבל על זה שהוא בין הבודדים שלא מפחדים להגיד לבןשלמחבל את האמת בפנים, שלא מתקפל בפניו, לא מתנחמד אליו ושהוא היחיד שמלחיץ אותו עד קול רועד, מגיעות לו...

Schwarcz1's profile picture

🏴Schwarcz🇮🇱

6,737 subscribers

19,216 görüntüleme • 7 ay önce •via X (Twitter)

LIVE

Anya Rossi• Live Now

Private livecam show

0 Yorum

Yorum bulunmuyor

Orijinal gönderinin yorumları burada görünecek

Benzer Videolar

לפני איזה חצי שנה הלכתי לפגוש את ירון לונדון. סתם ככה. געגוע. ישבנו איזה שעתיים, ירון - כהרגלו - התעניין בילדים ובענת, בעבודה ובערוץ, סיפר על איזה סרט משוגע שהוא מעורב בו ופודקאסט על השפה העברית. כשהלכתי משם סיפרתי לעורך "המקור", עידו תמרי, שהייתי אצלו. "דיברת איתו על הסרט?", הוא שאל. האמת שלא, שנינו לא החלפנו אפילו מילה על הסרט שישראל רוזנר ואביגיל קוש עושים עליו עבור "המקור". זה לא ששכחנו. קשה לשכוח. באותו זמן הם כבר היו תפורים אליו 4.5 שנים, מנדנדים לו, אולי תתן לצלם כאן, אולי תיקח אותנו לאירוע ההוא. לעצמי לא הייתי צריך להסביר למה לא העליתי את זה. לא עלה על דעתי. כאילו אני מנצל את החברות כדי לשכנע אותו להסכים לתת לנו לצלם דברים שהוא לא רוצה שנצלם. האמת, גם נראה לי ממש לא מוזר שירון לא העלה את זה. ככה הוא. אפילו כשמדובר בסרט עליו, שלכאורה יכול לגרום לו נזק, הוא לא יבקש לצנזר, הוא לא יבקש לעצמו הנחת סלב. ג'נטלמן, שמאמין עד הסוף ביושרה עיתונאית. יש בסרט של רוזנר וקוש סצנה אחת שמאוד הטרידה את לונדון. הוא דיבר עליה עם רוזנר לא מעט במשך השנים אחרי שצולמה, אבל בסוף לא ביקש להוציא אותה. הוא לא אהב אותה, אני בטוח שהעדיף שלא תשודר, אבל אפילו מחברים שלו הוא לא מבקש את היחס המועדף הזה. כמה עוד עיתונאים כאלה יש? כמה עוד אנשים כאלו קיימים? הסרט של רוזנר וקוש נולד מהמון אהבה לירון. היו פעמים בשנים האחרונות שנשבר לי הלב לראות איזה יחס מקבל האיש המרשים הזה. כן, הוא כתב שטות מוחלטת בעניין האסון במירון, ניסה להגיד משהו אחד ויצא לו עקום לגמרי. בסרט יש לו מונולוג אדיר על העניין הזה, אבל אנשים השתמשו בהתבטאות ההיא כדי לצבוע 50 שנים אחורה את לונדון כגזען פריוילג אשכנזי. אין דבר רחוק יותר מהאמת. ללונדון יש רגישות אדירה לחלשים, מחויבות טוטאלית להגיד את האמת, כמעט בכל מחיר. אולי הקטעים המשעשעים ביותר בסרט הם אלו שזוגתו, מיכל זמיר, מדברת בחופשיות וירון - בדרך כלל האיש הבוטה ביותר בחדר - מנסה לחנוק את הסיטואציה לפני שתצא משליטה. אז כן, ירון מבוגר, אולי הוא לא מתאים כבר לטלוויזיה המסחרית של היום, ייתכן שהוא קשה מדי כבר לחלק מהציבור, אבל אין יום שאני לא חושב שזה בזבוז נוראי שהמחשבות שלו עולות על איזה פוסט בפייסבוק ולא נחשפות לציבור הרבה יותר רחב. באחת הסצנות הראשונות בסרט, רוזנר מתעד את התוכנית האחרונה של "לונדון וקירשנבאום". הייתה מין הרמת כוסית אחרי שנגמרה התוכנית. ברחתי משם. לא רציתי שיראו אותי דומע וחנוק. זה בכלל לא היה רצוני ובטח שלא הצטערתי על ירון. הצטערתי עלינו. הערב אחרי ה"מקור" אני מקווה שיותר אנשים יחשבו כמוני.
0:52

לפני איזה חצי שנה הלכתי לפגוש את ירון לונדון. סתם ככה. געגוע. ישבנו איזה שעתיים, ירון - כהרגלו - התעניין בילדים ובענת, בעבודה ובערוץ, סיפר על איזה סרט משוגע שהוא מעורב בו ופודקאסט על השפה העברית. כשהלכתי משם סיפרתי לעורך "המקור", עידו תמרי, שהייתי אצלו. "דיברת איתו על הסרט?", הוא שאל. האמת שלא, שנינו לא החלפנו אפילו מילה על הסרט שישראל רוזנר ואביגיל קוש עושים עליו עבור "המקור". זה לא ששכחנו. קשה לשכוח. באותו זמן הם כבר היו תפורים אליו 4.5 שנים, מנדנדים לו, אולי תתן לצלם כאן, אולי תיקח אותנו לאירוע ההוא. לעצמי לא הייתי צריך להסביר למה לא העליתי את זה. לא עלה על דעתי. כאילו אני מנצל את החברות כדי לשכנע אותו להסכים לתת לנו לצלם דברים שהוא לא רוצה שנצלם. האמת, גם נראה לי ממש לא מוזר שירון לא העלה את זה. ככה הוא. אפילו כשמדובר בסרט עליו, שלכאורה יכול לגרום לו נזק, הוא לא יבקש לצנזר, הוא לא יבקש לעצמו הנחת סלב. ג'נטלמן, שמאמין עד הסוף ביושרה עיתונאית. יש בסרט של רוזנר וקוש סצנה אחת שמאוד הטרידה את לונדון. הוא דיבר עליה עם רוזנר לא מעט במשך השנים אחרי שצולמה, אבל בסוף לא ביקש להוציא אותה. הוא לא אהב אותה, אני בטוח שהעדיף שלא תשודר, אבל אפילו מחברים שלו הוא לא מבקש את היחס המועדף הזה. כמה עוד עיתונאים כאלה יש? כמה עוד אנשים כאלו קיימים? הסרט של רוזנר וקוש נולד מהמון אהבה לירון. היו פעמים בשנים האחרונות שנשבר לי הלב לראות איזה יחס מקבל האיש המרשים הזה. כן, הוא כתב שטות מוחלטת בעניין האסון במירון, ניסה להגיד משהו אחד ויצא לו עקום לגמרי. בסרט יש לו מונולוג אדיר על העניין הזה, אבל אנשים השתמשו בהתבטאות ההיא כדי לצבוע 50 שנים אחורה את לונדון כגזען פריוילג אשכנזי. אין דבר רחוק יותר מהאמת. ללונדון יש רגישות אדירה לחלשים, מחויבות טוטאלית להגיד את האמת, כמעט בכל מחיר. אולי הקטעים המשעשעים ביותר בסרט הם אלו שזוגתו, מיכל זמיר, מדברת בחופשיות וירון - בדרך כלל האיש הבוטה ביותר בחדר - מנסה לחנוק את הסיטואציה לפני שתצא משליטה. אז כן, ירון מבוגר, אולי הוא לא מתאים כבר לטלוויזיה המסחרית של היום, ייתכן שהוא קשה מדי כבר לחלק מהציבור, אבל אין יום שאני לא חושב שזה בזבוז נוראי שהמחשבות שלו עולות על איזה פוסט בפייסבוק ולא נחשפות לציבור הרבה יותר רחב. באחת הסצנות הראשונות בסרט, רוזנר מתעד את התוכנית האחרונה של "לונדון וקירשנבאום". הייתה מין הרמת כוסית אחרי שנגמרה התוכנית. ברחתי משם. לא רציתי שיראו אותי דומע וחנוק. זה בכלל לא היה רצוני ובטח שלא הצטערתי על ירון. הצטערתי עלינו. הערב אחרי ה"מקור" אני מקווה שיותר אנשים יחשבו כמוני.

Raviv Drucker

98,658 görüntüleme • 3 yıl önce

גאונות של שכנות יש לי חבר גאון. אבל לא סתם גאון, דוקטור איוול. בעצם הוא לא דוקטור איוול לטובים, הוא דוקטור איוול לרעים. 20 שנים שאנחנו פועלים יחד בדארקווב והדברים שהוא עשה עבור העם היהודי ראויים להדלקת משואה. לא משואה, מדורה. לא מדורה, מידברן. הוא באמת איש נפלא ואהבתי אליו גדולה מאהבת יונתן לדוד, אבל לא בגיי. יש לי מעט אנשים בחיים שאם יצלצלו באמצע הלילה ויגידו שהם תקועים על כביש בנבאדה, אני מכרטס את עצמי מהמיטה. הוא אחד מהם. עשרים שנים שאנחנו מכירים. יש לו מוח פרא אדם. הוא יודע להגיע לכל אדם בעולם וNSO זה מאזדה 3 לעומת הF1 שהוא ואני לא כותב את זה בלי ידע. לא פעם אני מראה לו פה תגובות של יוזרים והוא מפלטר בוטים או לא ולא פעם ידע להביא מספר טלפון של יוזר אנונימי. היכולות שלו מעבר לקוד, הוא משחד שוחד כל מיני מכל מיני שיושבים בתוך החברות. כזה טיפוס. ורק אדם אחד הוא לא הצליח לעבור בחיים שלו. את השכנה שלו. עדנה. עדנה ראש אבן. מתגוררת דירה ליד. חיה לבד. והיא סמל מהות הקארן. עדנה חיה עבור פשפוש בחיי אחרים. בת 50 פלוס. אין ילדים. אין בעל. אין בנזוג. יש תוכי בשם אלישע וקטנוניות של מורדכי דוד מצלמה לפנים. אלירן חולצה אפורה למד ממנה להידחף. הוא נדחף לפריים, היא לחיים. מדובר באישה שעוברת על שעון המים של דיירי הבניין ומשחילה לתיבות הדואר מכתבים תקיפים על בזבוז מים. אין לה רכב. אבל יש חניה. והיא לא תשכיר אותה גם לא לבורא עולם. החניה שלה זה מקור העונג כמו צמח טורף שמחכה שזבוב ימשך לקריצתו. מי שמחנה, מאבד אוויר. אין התראות. יש וונטיל. והדוקטור סובל ממנה מלא. הוא איש של לילה. הולך לישון בשבע בבוקר וקם באחת. בלילות הוא עובד עם טראנס ברמקולים. הביטים מסדרים לו חשיבה. ולעדנה זה מפריע לישון אז היא מזמינה משטרה. או מורידה שאלטר. או דופקת בדלת. אבל הביטים חשובים לדוקטור. אז הוא למד לשמור על ווליום. אלף פעם אמרתי לו שים אוזניות, הוא לא מסוגל, זה מפריע לו. אבל עדנה שומעת דרך קירות. ביט קטן והיא דופקת בדלת. התישה אותו. רסמי התישה. ואז הוא קרא באיזה ספר משפט. ״אנשים מתעקשים על מה שאין להם שליטה״. אחרי שכנות רעה של כמעט עשור, דוקטור איוול פיצח אותה. עשור שאני שומע ממנו איך היא ממררת לו את החיים, ולפני חודש כתב לי: ״ניצחתי את העדנה״. הוא פיתח לעדנה אפליקציה שהיא יכולה לשלוט לו על הווליום של המוזיקה. התקין לה והעביר את השליטה לידיים שלה. עדנה שולטת בווליום. פתאום היא הפסיקה להתלונן. פתאום הם מצאו יחד את ״הווליום הנכון״, כזה שלא מפריע לה, ומאפשר לו להינות. עברו כמה ימים, ועדנה שוב התפלפה. זה לא הווליום, זה הבסים. אז הדוקטור הוסיף לה יכולת שליטה על הבסים. בהתחלה היא מחקה לו את הבס. והוא מהצד שלו הגביר קצת, ואז הורידה, והוא הרים, ואז מצאו יחד את הסוויט ספוט ומאז כבר כמה שבועות שהיא לא נגעה בווליום, או בבס. ומה שעדנה לא יודעת, זה שהדוקטור שינה בממשק את המספור. עדנה מביטה על הצג, רואה 61 ונרגעת. אבל בפועל, הביט על 90. גאון. לפעמים צריכים לתת את ההגה בידיים של זה שמתלונן על הסיבובים.
0:23

גאונות של שכנות יש לי חבר גאון. אבל לא סתם גאון, דוקטור איוול. בעצם הוא לא דוקטור איוול לטובים, הוא דוקטור איוול לרעים. 20 שנים שאנחנו פועלים יחד בדארקווב והדברים שהוא עשה עבור העם היהודי ראויים להדלקת משואה. לא משואה, מדורה. לא מדורה, מידברן. הוא באמת איש נפלא ואהבתי אליו גדולה מאהבת יונתן לדוד, אבל לא בגיי. יש לי מעט אנשים בחיים שאם יצלצלו באמצע הלילה ויגידו שהם תקועים על כביש בנבאדה, אני מכרטס את עצמי מהמיטה. הוא אחד מהם. עשרים שנים שאנחנו מכירים. יש לו מוח פרא אדם. הוא יודע להגיע לכל אדם בעולם וNSO זה מאזדה 3 לעומת הF1 שהוא ואני לא כותב את זה בלי ידע. לא פעם אני מראה לו פה תגובות של יוזרים והוא מפלטר בוטים או לא ולא פעם ידע להביא מספר טלפון של יוזר אנונימי. היכולות שלו מעבר לקוד, הוא משחד שוחד כל מיני מכל מיני שיושבים בתוך החברות. כזה טיפוס. ורק אדם אחד הוא לא הצליח לעבור בחיים שלו. את השכנה שלו. עדנה. עדנה ראש אבן. מתגוררת דירה ליד. חיה לבד. והיא סמל מהות הקארן. עדנה חיה עבור פשפוש בחיי אחרים. בת 50 פלוס. אין ילדים. אין בעל. אין בנזוג. יש תוכי בשם אלישע וקטנוניות של מורדכי דוד מצלמה לפנים. אלירן חולצה אפורה למד ממנה להידחף. הוא נדחף לפריים, היא לחיים. מדובר באישה שעוברת על שעון המים של דיירי הבניין ומשחילה לתיבות הדואר מכתבים תקיפים על בזבוז מים. אין לה רכב. אבל יש חניה. והיא לא תשכיר אותה גם לא לבורא עולם. החניה שלה זה מקור העונג כמו צמח טורף שמחכה שזבוב ימשך לקריצתו. מי שמחנה, מאבד אוויר. אין התראות. יש וונטיל. והדוקטור סובל ממנה מלא. הוא איש של לילה. הולך לישון בשבע בבוקר וקם באחת. בלילות הוא עובד עם טראנס ברמקולים. הביטים מסדרים לו חשיבה. ולעדנה זה מפריע לישון אז היא מזמינה משטרה. או מורידה שאלטר. או דופקת בדלת. אבל הביטים חשובים לדוקטור. אז הוא למד לשמור על ווליום. אלף פעם אמרתי לו שים אוזניות, הוא לא מסוגל, זה מפריע לו. אבל עדנה שומעת דרך קירות. ביט קטן והיא דופקת בדלת. התישה אותו. רסמי התישה. ואז הוא קרא באיזה ספר משפט. ״אנשים מתעקשים על מה שאין להם שליטה״. אחרי שכנות רעה של כמעט עשור, דוקטור איוול פיצח אותה. עשור שאני שומע ממנו איך היא ממררת לו את החיים, ולפני חודש כתב לי: ״ניצחתי את העדנה״. הוא פיתח לעדנה אפליקציה שהיא יכולה לשלוט לו על הווליום של המוזיקה. התקין לה והעביר את השליטה לידיים שלה. עדנה שולטת בווליום. פתאום היא הפסיקה להתלונן. פתאום הם מצאו יחד את ״הווליום הנכון״, כזה שלא מפריע לה, ומאפשר לו להינות. עברו כמה ימים, ועדנה שוב התפלפה. זה לא הווליום, זה הבסים. אז הדוקטור הוסיף לה יכולת שליטה על הבסים. בהתחלה היא מחקה לו את הבס. והוא מהצד שלו הגביר קצת, ואז הורידה, והוא הרים, ואז מצאו יחד את הסוויט ספוט ומאז כבר כמה שבועות שהיא לא נגעה בווליום, או בבס. ומה שעדנה לא יודעת, זה שהדוקטור שינה בממשק את המספור. עדנה מביטה על הצג, רואה 61 ונרגעת. אבל בפועל, הביט על 90. גאון. לפעמים צריכים לתת את ההגה בידיים של זה שמתלונן על הסיבובים.

IA🏴‍☠️

50,951 görüntüleme • 5 ay önce

גיא פלג גיא פלג הערב באולפן שישי: בישראל 2026, מי שקובעת את רשימת משיאי המשואות היא שרת ההסברה של משפחת השליט, השרה מירי רגב, ובמקרה הזה, מקצוענות מוחלפת בנאמנות. אנשים נבחרים לתפקיד, בין היתר, לפי נאמנות לשלטון, לשליט, ולבני המשפחה שלו. תא״ל במיל׳ גל הירש, שנבחר ע״י השרה מירי רגב לנשיא משואה, הוא קצין בכיר בצבא שעזב את הצבא על רקע כישלון במלחמת לבנון השניה. הוא פנה לעסקים והסתבך בפלילים. מדינת ישראל, זאת שנותנת לו את הכבוד להשיא משואה - מאשימה אותו בעבירות מס חמורות, בכך שהוא לא דיווח על מיליוני שקלים. והוא - לא רק שהוא לא מכה על חטא ולא לוקח אחריות כמו שניים מהשותפים שלו שכן עשו את זה, וריצו אפילו עבודות שירות - הוא הצטרף למקהלת המתגוללים על הפרקליטות ועל המשטרה, והוא גם התפקד לליכוד, וביקש (קיווה לקבל) שריון ברשימת הליכוד בבחירות הקודמות, דבר שלא הסתייע. ובתמורה (כך אני חושב) לנאמנות שלו, הוא קיבל את התפקיד של מתאם השבויים והנעדרים. על פי הרבה מאוד פרסומים, וגם על פי צעקתם של משפחות רבות, הוא העדיף לא פעם את השיקולים הפוליטיים של ראש הממשלה על חשבון התפקיד הזה שלו, והנאמנות הזאת השתלמה. באחרונה גם האריכו את ההתקשרות איתו. זאת ישראל 2026. אנשים שמתנהגים ביושרה, בממלכתיות, במקצועיות - הופכים למוקצים, מתגוללים עליהם. ואנשים שמעדיפים את החנפנות והנאמנות לשליט ולמשפחתו - הם אנשים שזוכים בכבוד וביקר של הדלקת המשואה. אמנון אברמוביץ׳ אמנון אברמוביץ' מוסיף לגבי משיא משואה אחר - זרביב, אותו נהג טרקטור שטבע את הביטוי "לזרזב את עזה", "לשטח את עזה". נציב תלונות השופטים קבע שההתבטאות שלו לא ראויה, אבל מעבר לכך, מבחינה ערכית, ערכי מגילת העצמאות, איך אדם כזה מקבל את הזכות להדליק משואה? לא יכלו למצוא לוחם אחר? זה ״לתפארת מדינת ישראל״?
3:29

גיא פלג גיא פלג הערב באולפן שישי: בישראל 2026, מי שקובעת את רשימת משיאי המשואות היא שרת ההסברה של משפחת השליט, השרה מירי רגב, ובמקרה הזה, מקצוענות מוחלפת בנאמנות. אנשים נבחרים לתפקיד, בין היתר, לפי נאמנות לשלטון, לשליט, ולבני המשפחה שלו. תא״ל במיל׳ גל הירש, שנבחר ע״י השרה מירי רגב לנשיא משואה, הוא קצין בכיר בצבא שעזב את הצבא על רקע כישלון במלחמת לבנון השניה. הוא פנה לעסקים והסתבך בפלילים. מדינת ישראל, זאת שנותנת לו את הכבוד להשיא משואה - מאשימה אותו בעבירות מס חמורות, בכך שהוא לא דיווח על מיליוני שקלים. והוא - לא רק שהוא לא מכה על חטא ולא לוקח אחריות כמו שניים מהשותפים שלו שכן עשו את זה, וריצו אפילו עבודות שירות - הוא הצטרף למקהלת המתגוללים על הפרקליטות ועל המשטרה, והוא גם התפקד לליכוד, וביקש (קיווה לקבל) שריון ברשימת הליכוד בבחירות הקודמות, דבר שלא הסתייע. ובתמורה (כך אני חושב) לנאמנות שלו, הוא קיבל את התפקיד של מתאם השבויים והנעדרים. על פי הרבה מאוד פרסומים, וגם על פי צעקתם של משפחות רבות, הוא העדיף לא פעם את השיקולים הפוליטיים של ראש הממשלה על חשבון התפקיד הזה שלו, והנאמנות הזאת השתלמה. באחרונה גם האריכו את ההתקשרות איתו. זאת ישראל 2026. אנשים שמתנהגים ביושרה, בממלכתיות, במקצועיות - הופכים למוקצים, מתגוללים עליהם. ואנשים שמעדיפים את החנפנות והנאמנות לשליט ולמשפחתו - הם אנשים שזוכים בכבוד וביקר של הדלקת המשואה. אמנון אברמוביץ׳ אמנון אברמוביץ' מוסיף לגבי משיא משואה אחר - זרביב, אותו נהג טרקטור שטבע את הביטוי "לזרזב את עזה", "לשטח את עזה". נציב תלונות השופטים קבע שההתבטאות שלו לא ראויה, אבל מעבר לכך, מבחינה ערכית, ערכי מגילת העצמאות, איך אדם כזה מקבל את הזכות להדליק משואה? לא יכלו למצוא לוחם אחר? זה ״לתפארת מדינת ישראל״?

Nava Rozolyo נאווה רוזוליו

37,130 görüntüleme • 5 ay önce

איל ולדמן מספר על שיחתו עם רונן בר, שהיה ראש השב"כ ב-7 באוקטובר 2023: "הוא [רונן בר] בא ואומר לי, תשמע, אנחנו נתנו התרעה למפקד האוגדה, ומפקד האוגדה הלך לישון; הודעתי [על המידע ההתרעתי] לרמטכ"ל [הרצי הלוי]. אמרתי: איך הודעת? הוא אמר: המזכיר שלי התקשר למזכיר שלו" ב-25 ביוני 2026, ערוץ 13 שידר ראיון שערך עמרי אסנהיים עם איל ולדמן. בהקדמה לראיון נכתב: "עמרי אסנהיים בארוחה אינטימית וריאיון אחד על אחד עם המיליארדר איל וולדמן, שלא מפסיק להאמין בשלום גם אחרי שבתו נרצחה בשבעה באוקטובר. הוא ידבר על החיים החדשים שלו ועל בת הזוג שצעירה ממנו ב-40 שנה". להלן קטע מהראיון: איל ולדמן: אני נפגשתי גם עם [ראש השב"כ ב-7 באוקטובר 2023] רונן [בר] וגם עם [הרמטכ"ל ב-7 באוקטובר 2023] הרצי הלוי. עם רונן [בר] זה היה, כי הוא ביקש, כי אני פרסמתי שהוא צריך להיכנס לכלא. אז הוא רוצה לדבר, ואני עדיין חושב שהוא צריך להיכנס לכלא. וכשסיימנו את השיחה, הוא לא לחץ אפילו את היד. עמרי אסנהיים: אמרת לו, רונן בר אתה צריך להיכנס לכלא? איל ולדמן: כן, בהחלט. עמרי אסנהיים: בפנים? איל ולדמן: כן. אני לא אומר לך משהו אחר, למישהו אחר משהו אחר. אבל אני קונסיסטנטי בדברים, אתה יודע, אתה יכול לשכנע אותי שלא, והוא ניסה לשכנע אותי שלא, שהוא נתן התרעות וזה, אבל זה היה כל בולשיט אחד גדול. הוא מנסה לשכנע את עצמו, וזה לא נכון. יש פה רשלנות פושעת. ואמרתי לו שלדעתי, אם הוא היה עוזב את השב"כ חודשיים, שלושה אחרי [ה-7 באוקטובר 2023], המצב שלנו היה הרבה יותר טוב מאשר שהוא נשאר כל כך הרבה זמן. אתה יודע, הוא בא ואומר לי, תשמע, אנחנו נתנו התרעה למפקד האוגדה, ומפקד האוגדה הלך לישון. אמרתי לו, אתה לא התרעת. ואמרתי לו, תקשיב, אם היית אומר למפקד האוגדה, הולכים לאנוס את אשתך, הוא לא היה הולך לישון. אם אתה אומר למפקד האוגדה, חמאס הולכים לטייל עם הכלב, אז הוא ילך לישון. אז לא התרעת, נכון? הוא גם אמר שהודעתי לרמטכ"ל. אמרתי, איך הודעת? הוא אמר, המזכיר שלי התקשר למזכיר שלו. אמרתי, כשאתה מדבר עם מזכיר שמדבר עם מזכירה אתה לא מבין מה קורה. אוקיי, אז הוא העביר משהו טלפוני, אתה יודע, טלפרינטרי כזה, זה לא משנה. זו לא הודעה שאתה הודעת לרמטכ"ל, אתה לא הודעת לרמטכ"ל. אתה רוצה להודיע לרמטכ"ל, תרים את הטלפון לא דרך המזכירה שלך בנושא כזה חשוב. בקיצור, היו לו הרבה תירוצים והרבה פה, שם. אני חושב שהוא בהחלט אשם. עמרי אסנהיים: ראית איזשהו סימן של, אתה יודע, של הכאה על חטא, נקיפות מצפון? איל ולדמן: אצל רונן [בר] פחות. רונן [בר] ניסה לשכנע אותי שהוא עשה את הכל ושהוא בסדר. סימוכין:
1:33

איל ולדמן מספר על שיחתו עם רונן בר, שהיה ראש השב"כ ב-7 באוקטובר 2023: "הוא [רונן בר] בא ואומר לי, תשמע, אנחנו נתנו התרעה למפקד האוגדה, ומפקד האוגדה הלך לישון; הודעתי [על המידע ההתרעתי] לרמטכ"ל [הרצי הלוי]. אמרתי: איך הודעת? הוא אמר: המזכיר שלי התקשר למזכיר שלו" ב-25 ביוני 2026, ערוץ 13 שידר ראיון שערך עמרי אסנהיים עם איל ולדמן. בהקדמה לראיון נכתב: "עמרי אסנהיים בארוחה אינטימית וריאיון אחד על אחד עם המיליארדר איל וולדמן, שלא מפסיק להאמין בשלום גם אחרי שבתו נרצחה בשבעה באוקטובר. הוא ידבר על החיים החדשים שלו ועל בת הזוג שצעירה ממנו ב-40 שנה". להלן קטע מהראיון: איל ולדמן: אני נפגשתי גם עם [ראש השב"כ ב-7 באוקטובר 2023] רונן [בר] וגם עם [הרמטכ"ל ב-7 באוקטובר 2023] הרצי הלוי. עם רונן [בר] זה היה, כי הוא ביקש, כי אני פרסמתי שהוא צריך להיכנס לכלא. אז הוא רוצה לדבר, ואני עדיין חושב שהוא צריך להיכנס לכלא. וכשסיימנו את השיחה, הוא לא לחץ אפילו את היד. עמרי אסנהיים: אמרת לו, רונן בר אתה צריך להיכנס לכלא? איל ולדמן: כן, בהחלט. עמרי אסנהיים: בפנים? איל ולדמן: כן. אני לא אומר לך משהו אחר, למישהו אחר משהו אחר. אבל אני קונסיסטנטי בדברים, אתה יודע, אתה יכול לשכנע אותי שלא, והוא ניסה לשכנע אותי שלא, שהוא נתן התרעות וזה, אבל זה היה כל בולשיט אחד גדול. הוא מנסה לשכנע את עצמו, וזה לא נכון. יש פה רשלנות פושעת. ואמרתי לו שלדעתי, אם הוא היה עוזב את השב"כ חודשיים, שלושה אחרי [ה-7 באוקטובר 2023], המצב שלנו היה הרבה יותר טוב מאשר שהוא נשאר כל כך הרבה זמן. אתה יודע, הוא בא ואומר לי, תשמע, אנחנו נתנו התרעה למפקד האוגדה, ומפקד האוגדה הלך לישון. אמרתי לו, אתה לא התרעת. ואמרתי לו, תקשיב, אם היית אומר למפקד האוגדה, הולכים לאנוס את אשתך, הוא לא היה הולך לישון. אם אתה אומר למפקד האוגדה, חמאס הולכים לטייל עם הכלב, אז הוא ילך לישון. אז לא התרעת, נכון? הוא גם אמר שהודעתי לרמטכ"ל. אמרתי, איך הודעת? הוא אמר, המזכיר שלי התקשר למזכיר שלו. אמרתי, כשאתה מדבר עם מזכיר שמדבר עם מזכירה אתה לא מבין מה קורה. אוקיי, אז הוא העביר משהו טלפוני, אתה יודע, טלפרינטרי כזה, זה לא משנה. זו לא הודעה שאתה הודעת לרמטכ"ל, אתה לא הודעת לרמטכ"ל. אתה רוצה להודיע לרמטכ"ל, תרים את הטלפון לא דרך המזכירה שלך בנושא כזה חשוב. בקיצור, היו לו הרבה תירוצים והרבה פה, שם. אני חושב שהוא בהחלט אשם. עמרי אסנהיים: ראית איזשהו סימן של, אתה יודע, של הכאה על חטא, נקיפות מצפון? איל ולדמן: אצל רונן [בר] פחות. רונן [בר] ניסה לשכנע אותי שהוא עשה את הכל ושהוא בסדר. סימוכין:

Jonathan D. Halevi

29,389 görüntüleme • 2 ay önce

אורי משגב: אחד הקטעים הכי מדהימים של נתניהו שתראו בחייכם. היה לי אותו ביד כבר יממה, משני כיוונים, אבל התחייבתי למקורות לא לשרוף אותם ולהעלות לפני שזה בחוץ. המצמוצים, המבטים שבורחים הצידה, חוסר הנוחות, האימה. הוא מבין שנכנס לשטח השמדה. המעריץ אבי שושן רק רצה להרים לו ולהוציא אותו אנושי נגד התקשורת האכזרית, אז שאל אותו על נועה והנכדים. אז נתניהו נאלץ לשקר. אבל הוא מבין שלא יעזרו לו השקרים. מה שלא יגיד יוציא אותו רע מול הרמה הממונה. והוא משקר. הוא לא פוגש את בתו ונכדיו בתדירות הזאת. יש ארבעה אגב. אם הייתי שושן הייתי שואל אותו מה שמותיהם. בשלב מסוים הוא נזקק למלחמה כדי להסביר למה הוא לא תמיד יכול לפגוש אותם. למלחמה! בנאדם, אתה כמעט לא פוגש את הבת והנכדים שלך שנים ארוכות. גם לפני שהבאת עלינו מלחמות ותבוסות. אין לך בושה? לכן התחוללה ביממה האחרונה מהומת אלוהים חצר נתניהו סביב שאלת השידור/צנזורה של הקטע. הבעיה הייתה שיותר מדי אנשים ראו אותו. זה ראש ממשלת ישראל. זאת סביבת הטרור שהוא חי בה. ככה הוא נראה באמת. כשאפילו אבי שושן שואל אותו שאלה אחת אמיתית ולא נוחה. תארו לכם מה היה קורה אם הוא היה יושב מול עיתונאי אמיתי. עוד 97 ימים נחזור לשפיות.
2:07

אורי משגב: אחד הקטעים הכי מדהימים של נתניהו שתראו בחייכם. היה לי אותו ביד כבר יממה, משני כיוונים, אבל התחייבתי למקורות לא לשרוף אותם ולהעלות לפני שזה בחוץ. המצמוצים, המבטים שבורחים הצידה, חוסר הנוחות, האימה. הוא מבין שנכנס לשטח השמדה. המעריץ אבי שושן רק רצה להרים לו ולהוציא אותו אנושי נגד התקשורת האכזרית, אז שאל אותו על נועה והנכדים. אז נתניהו נאלץ לשקר. אבל הוא מבין שלא יעזרו לו השקרים. מה שלא יגיד יוציא אותו רע מול הרמה הממונה. והוא משקר. הוא לא פוגש את בתו ונכדיו בתדירות הזאת. יש ארבעה אגב. אם הייתי שושן הייתי שואל אותו מה שמותיהם. בשלב מסוים הוא נזקק למלחמה כדי להסביר למה הוא לא תמיד יכול לפגוש אותם. למלחמה! בנאדם, אתה כמעט לא פוגש את הבת והנכדים שלך שנים ארוכות. גם לפני שהבאת עלינו מלחמות ותבוסות. אין לך בושה? לכן התחוללה ביממה האחרונה מהומת אלוהים חצר נתניהו סביב שאלת השידור/צנזורה של הקטע. הבעיה הייתה שיותר מדי אנשים ראו אותו. זה ראש ממשלת ישראל. זאת סביבת הטרור שהוא חי בה. ככה הוא נראה באמת. כשאפילו אבי שושן שואל אותו שאלה אחת אמיתית ולא נוחה. תארו לכם מה היה קורה אם הוא היה יושב מול עיתונאי אמיתי. עוד 97 ימים נחזור לשפיות.

💥💥💥בגידה והפקרה, אם אין חובות אין זכויות💥💥💥

24,214 görüntüleme • 2 ay önce

סביב תחילת המלחמה הוצבו חיילים יוצאי נצח יהודה במחסום תיאסיר - תוך ימים ברחו מהאזור שתי קהילות בעקבות רצף מתקפות, גניבות, התעללות והשפלה מצד מתנחלים וחיילים. זה אחד הסיפורים הקיצוניים ביותר שיצא לי לכסות בחודשי בתפקיד - שכן הפעם לא מדובר בקהילות שברחו מאימת המתנחלים, אלא מאימת החיילים. מיום רביעי שעבר בו החלה התפנית, ולפני עזיבת הקהילות, שלחתי מספר שאילתות בעקבות התקריות לדו״צ. עו״ד נטע עמר שיף המייצגת את המשפחות פנתה בצינורות הרשמיים לגורמים הרלוונטיים. דבר לא השתנה, האיומים המשיכו. תגובה מיאנה להגיע והמשפחות ברחו. תגובות הצבא שמובאות בכתבה הגיעו רק לאחר העזיבה. סכנה מרחפת מעל משפחת מסעיד שנותרה על אדמתה הפרטית הרשומה בטאבו. עדות מהכתבה: "הייתי בבית עם הילדים, כולנו ישנו עדיין", מספר מ'. "פקחתי עיניים ומישהו הצמיד לי נשק לראש: קום, קום – מול האישה והילדים". לדבריו, חיילים השליכו אותו על הרצפה לעיני בני משפחתו, ואז לקחו אותו לנקודה מוסתרת. "חייל אחד דרך לי על הראש והרביץ לי. הוא שאל למה אני עושה בעיות. הסברתי שאני חי כאן הרבה זמן, שיש לי יותר חברים יהודים מערבים, אבל הוא צעק שלא אכפת לו. הוא איים שאם משהו יקרה באזור, הוא לא מכיר אף אחד אחר חוץ ממני והוא יבוא ויהרוג אותי. ואז הוא החזיר אותי הביתה והכריח אותי לצעוק על הילדים שלי שאם מישהו מהם יעשה בעיות עם היהודים, אני אהרוג אותו". מ' משתתק, אוסף את עצמו. "אבל זה לא הספיק לחייל", הוא ממשיך. "הוא רצה שאני אצעק את זה שוב, יותר חזק. אז צעקתי שוב. הילדים התחילו לבכות וגם זה לא הספיק לו, הוא רצה שאצעק עוד יותר חזק. ככה איזה עשר דקות עד שהוא התרצה". >> לינק בשרשור
0:08

סביב תחילת המלחמה הוצבו חיילים יוצאי נצח יהודה במחסום תיאסיר - תוך ימים ברחו מהאזור שתי קהילות בעקבות רצף מתקפות, גניבות, התעללות והשפלה מצד מתנחלים וחיילים. זה אחד הסיפורים הקיצוניים ביותר שיצא לי לכסות בחודשי בתפקיד - שכן הפעם לא מדובר בקהילות שברחו מאימת המתנחלים, אלא מאימת החיילים. מיום רביעי שעבר בו החלה התפנית, ולפני עזיבת הקהילות, שלחתי מספר שאילתות בעקבות התקריות לדו״צ. עו״ד נטע עמר שיף המייצגת את המשפחות פנתה בצינורות הרשמיים לגורמים הרלוונטיים. דבר לא השתנה, האיומים המשיכו. תגובה מיאנה להגיע והמשפחות ברחו. תגובות הצבא שמובאות בכתבה הגיעו רק לאחר העזיבה. סכנה מרחפת מעל משפחת מסעיד שנותרה על אדמתה הפרטית הרשומה בטאבו. עדות מהכתבה: "הייתי בבית עם הילדים, כולנו ישנו עדיין", מספר מ'. "פקחתי עיניים ומישהו הצמיד לי נשק לראש: קום, קום – מול האישה והילדים". לדבריו, חיילים השליכו אותו על הרצפה לעיני בני משפחתו, ואז לקחו אותו לנקודה מוסתרת. "חייל אחד דרך לי על הראש והרביץ לי. הוא שאל למה אני עושה בעיות. הסברתי שאני חי כאן הרבה זמן, שיש לי יותר חברים יהודים מערבים, אבל הוא צעק שלא אכפת לו. הוא איים שאם משהו יקרה באזור, הוא לא מכיר אף אחד אחר חוץ ממני והוא יבוא ויהרוג אותי. ואז הוא החזיר אותי הביתה והכריח אותי לצעוק על הילדים שלי שאם מישהו מהם יעשה בעיות עם היהודים, אני אהרוג אותו". מ' משתתק, אוסף את עצמו. "אבל זה לא הספיק לחייל", הוא ממשיך. "הוא רצה שאני אצעק את זה שוב, יותר חזק. אז צעקתי שוב. הילדים התחילו לבכות וגם זה לא הספיק לו, הוא רצה שאצעק עוד יותר חזק. ככה איזה עשר דקות עד שהוא התרצה". >> לינק בשרשור

Matan Golan

11,516 görüntüleme • 6 ay önce

שישה וחצי חודשים לפני מתקפת השבעה באוקטובר – איל נוה מ"אחים לנשק": "הצבא מתפרק. אין צבא, [אין] צבא העם בישראל היום; אנחנו אוספים חתימות; עשרות אלפי חתימות של אנשים שלא יבואו להתנדב לצבא; אין לו [לשר הביטחון יואב גלנט] צבא, [הוא] צריך לדעת את זה. הצבא שלו מתפרק" ב-24 במרץ 2023, איל נוה, ממייסדי ארגון "אחים לנשק" וממנהיגיו, התארח בתוכניתם של יואב לימור וגלית גוטמן בערוץ 12. להלן תוכן הראיון: יואב לימור: באולפן איתנו אחד ממובילי המחאה איל נוה. בוקר טוב. איל נוה: בוקר. יואב לימור: איפה אתה עושה מילואים? איל נוה: סיירת מטכ"ל. יואב לימור: סיירת מטכ"ל. זאת אומרת, אתה חלק ממחאת המ"מ [המבצעים המיוחדים], מה שנקרא. איל נוה: לא, אנחנו אחים לנשק. יואב לימור: אחים לנשק, אוקיי. כשאתה שמעת אתמול את ראש הממשלה [בנימין נתניהו], אומר, אני לוקח את זה על עצמי, אני אוביל עכשיו את הפיוס, אני אוביל תהליך, אני ראש הממשלה של כולם, דאג לזכויות הפרט. מה שמעת באוזן ומה זה אומר על המשך הפעילות שלכם? איל נוה: שמעתי שאנחנו ממשיכים בכל הכוח, שמעתי שבית המשפט נמחק, שנכנסים שופטים מטעם, שמעתי שכל החוקים הולכים לעבור. ב[שתי מילים שאינן ברורות] קיבלנו היום את הסלאמי, קיבלנו. יואב לימור: ומה זה אומר על ההתנדבות שלכם להמשך, למילואים? איל נוה: אנחנו הצהרנו כבר השבוע שאנחנו מפסיקים להתנדב למילואים, במידה והחוק יעבור. מבחינתנו זה לא עובר, אנחנו במלחמה. אנחנו במלחמת העצמאות השנייה שלנו. כולנו, כולכם פה. אנחנו במלחמת העצמאות השנייה, ואנחנו הולכים להילחם על הבית שלנו, על מדינת ישראל, על מדינת ישראל דמוקרטית. גלית גוטמן: אני רוצה לשאול אותך, איל, אתה יודע, אנחנו כבר 12 שבועות לתוך המחאה הזאת, אתם בין הראשונים שהצטרפו. והרימו את הדגל. אני מתארת לעצמי שלא היה פשוט, לא היה פשוט בימים הראשונים לחשוב שאתה, כבן אדם, שלקחת על עצמו להיות חלק מסיירת מטכ"ל, זה אומר שאתה מחויב ב-200% למדינה הזאת, לעשות את ההחלטה הזאת [שלא להתנדב לשירות מילואים]. כמה מתסכל לראות שאתם נמצאים בכל מקום, שאנשים קוראים לכם טרוריסטים, אנרכיסטים, סרבנים, ולמעלה שם יושב [ראש הממשלה] בנימין נתניהו ולא סופר אתכם. כרגע זה מה שאני רואה. ברגע שהוא לא עוצר את החקיקה, ברגע שהוא שומע מהרמטכ"ל [רא"ל הרצי הלוי] ומראשי [מערכת] הביטחון מה קורה פה ואיזה סכנות צפויות, הוא בטוח שאתם תגיעו מחר. איל נוה: הוא טועה. אנחנו לא נגיע. אנחנו בתוך המלחמה שלנו, ולכן אנחנו נעמוד מאוד מאוד חזק. אני מתחיל בכלל ב[שר הביטחון יואב] גלנט, שבמשך 11 שבועות לא מדבר, שותק. יש לי שר ביטחון שאין לו מיתרי קול. לא שמענו אותו בשום מקום אומר על שום דבר. וגם אתמול הוא היה צריך להחליט בין האם הוא שומר על ביטחון ישראל, או שהוא שייך למשפחת נתניהו. נכנס לחדר וחזר מקופל. אנחנו ממשיכים בכל הכוח את הדבר הזה. אנחנו מרגישים שהמדינה מתפוררת. אנחנו חתמנו על זה שאנחנו מפסיקים להתנדב, ואנחנו 25 שנה עושים מילואים, אנחנו קרועים מבפנים. יואב לימור: אבל איל, אני, אני, אתה אמרת דברים שלא יבנו עלינו, אנחנו לא נבוא. אתה רוצה להגיד שאם מחר מתחילה מלחמה עם לבנון, מתחילה מלחמה עם עזה, אתה אומר אנחנו לא שם? איל נוה: אנחנו כבר עכשיו במלחמה. אנחנו במלחמת העצמאות, אתם לא שמים לב לזה. אנחנו בתוך מלחמה, אתם הדבר הבא דרך אגב. בהתחלה זה מתחיל בעולם הזה, זה מתחיל מהחלשת בית המשפט, והוא עובר אחרי זה לתקשורת, ואחרי זה לאקדמיה, ואנחנו [מילה לא ברורה]. אתם לא מכירים, עשו לו רחובות, פשוט תצאו לרחובות. יואב לימור: אנחנו מבינים. אני לא מתבלבל, אני שומע את שר התקשורת [ד"ר שלמה קרעי] ומה הוא אומר, אדם שלא מבין כלום בתקשורת, אבל אני שומע היטב, בזה אני לא מתבלבל. אבל אני שואל אותך, בסוף, אם מחר יפלו פה טילים על הבית שלך, לא תצא לשמור על הילדים? איל נוה: ברור שבסוף אנחנו חיילים ונבוא להילחם, זה לא שאלה. אבל כרגע בשלב הזה אין אימונים. אתה אמרת לפני כמה דקות שאתה יודע מה הולך לקרות ביום ראשון. אנחנו מחריפים את המאבק שלנו. אנחנו לא נוותר על המדינה שלנו. יואב לימור: עכשיו, אני חושב רגע על נקרא לו י', מפקד סיירת מטכ"ל, אלוף משנה, שעושה רשימת מלאי הבוקר הזה ואומר, חסרים לי הרבה מאוד אנשים. איל נוה: המון. רני רהב: לא חסרים לו, [יושב ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, שמחה] רוטמן יבוא. איל נוה: אנחנו, לפני שבוע הייתי במילואים, חסרים המון אנשים. לא מגיעים, פשוט לא נמצאים. גלית גוטמן: כשאתה אומר אנחנו נחריף את הצעדים, מה עוד נמצא בארסנל הנשק שלכם? איל נוה: יש עוד הרבה, לא נגיד את זה פה כמובן, אבל יש לנו עוד הרבה מהלכים שאנחנו מתכוונים לעשות. לא נוותר. אני קורא מפה לכולם לצאת מהכורסה, לצאת לרחוב, להמשיך להפגין. אתמול נעצר, בדיוק אותו קצין [סא"ל במילואים רון שרף] שנכנס לתוך בית להציל את נחשון וקסמן, וחטף כדור והוא נעצר. תבינו מה קורה. העם נקרע. פשוט נקרע. יואב לימור: תגיד, מה אתה עונה לאלה שאומרים? אתם סרבנים. בסוף, הרי אתם, כולנו, כשהיה סרבנות בהתנתקות, אמרנו לא יכולה להיות סרבנות. והנה עכשיו יש סרבנות. וכאילו אתם הופכים את זה ללגיטימי. מחר זה יהיה מהצד השני, מה תגידו להם? אז מה אתה עונה למי שאומר לך את זה? איל נוה: אנחנו מתנדבי מילואים. עוד פעם, אנחנו מסבירים את זה והסבירו את זה מספיק פעמים. אנחנו באים למילואים כמתנדבים. אחרי 25 שנה אנחנו לא חייבים לבוא למילואים, אנחנו מפסיקים את ההתנדבות שלנו. ככה גם הטייסים, ככה גם כולם. ולכן זו אינה סרבנות. סרבנות יש רק בצד שני, דרך אגב. שם נמצאת הסרבנות. אנחנו נותנים מהנשמה שלנו. אנשים שבאים במשך שנים. יואב לימור: מה זה הצד השני? החרדים שלא מתגייסים? איל נוה: החרדים שלא מתגייסים ועוד. אני חושב שכמות הצבא שאני עשיתי במשך החיים, זה רוב הממשלה לא עשתה את כמות הצבא כמובן, ולכן אנחנו ממשיכים את המאבק שלנו בכל כוח, אנחנו לא מסרבים, אנחנו שומרים על המדינה, אנחנו מרגישים שאנחנו מובילים את המחאה הזאת למקום שבו ישראל תישאר יהודית ודמוקרטית. יואב לימור: שאלה אחת אחרונה. [שר החקלאות] אבי דיכטר, בוגר היחידה שלך, ראש השב"כ לשעבר, לו [הוא] יושב כאן עכשיו מולך, מה אתה אומר לו? איל נוה: אני אומר שהוא חייב להבין שהעם שלנו נקרע, צריך לעצור דחוף. אני אומר לו שאנחנו מתפרקים, הלכידות החברתית מתפרקת, הצבא מתפרק. אין צבא, [אין] צבא העם בישראל היום. אתם לא תבינו, אנחנו אחרי, אנחנו אוספים חתימות, אנחנו בעשרות אלפי חתימות של אנשים שלא יבואו להתנדב לצבא. זאת המציאות כרגע, ואני חושב שהם [הממשלה] מבינים את זה ולא אכפת להם. גלית גוטמן: מה הציפייה שלכם מ[שר הביטחון יואב] גלנט? איל נוה: לעמוד לצד הביטחון, לעמוד לצד אזרחי ישראל, לשמור על הביטחון. אין לו צבא, [הוא] צריך לדעת את זה. הצבא שלו מתפרק. ולכן הוא חייב, חייב לקום ולהגיד, תעצרו את החקיקה, שבו לדבר. יש לנו מדינה אחת, יש לנו עם אחד, חייבים לעצור ולדבר. זאת האחריות שלו. יואב לימור: כן. אייל, תודה על הדברים האלה. סימוכין:
5:58

שישה וחצי חודשים לפני מתקפת השבעה באוקטובר – איל נוה מ"אחים לנשק": "הצבא מתפרק. אין צבא, [אין] צבא העם בישראל היום; אנחנו אוספים חתימות; עשרות אלפי חתימות של אנשים שלא יבואו להתנדב לצבא; אין לו [לשר הביטחון יואב גלנט] צבא, [הוא] צריך לדעת את זה. הצבא שלו מתפרק" ב-24 במרץ 2023, איל נוה, ממייסדי ארגון "אחים לנשק" וממנהיגיו, התארח בתוכניתם של יואב לימור וגלית גוטמן בערוץ 12. להלן תוכן הראיון: יואב לימור: באולפן איתנו אחד ממובילי המחאה איל נוה. בוקר טוב. איל נוה: בוקר. יואב לימור: איפה אתה עושה מילואים? איל נוה: סיירת מטכ"ל. יואב לימור: סיירת מטכ"ל. זאת אומרת, אתה חלק ממחאת המ"מ [המבצעים המיוחדים], מה שנקרא. איל נוה: לא, אנחנו אחים לנשק. יואב לימור: אחים לנשק, אוקיי. כשאתה שמעת אתמול את ראש הממשלה [בנימין נתניהו], אומר, אני לוקח את זה על עצמי, אני אוביל עכשיו את הפיוס, אני אוביל תהליך, אני ראש הממשלה של כולם, דאג לזכויות הפרט. מה שמעת באוזן ומה זה אומר על המשך הפעילות שלכם? איל נוה: שמעתי שאנחנו ממשיכים בכל הכוח, שמעתי שבית המשפט נמחק, שנכנסים שופטים מטעם, שמעתי שכל החוקים הולכים לעבור. ב[שתי מילים שאינן ברורות] קיבלנו היום את הסלאמי, קיבלנו. יואב לימור: ומה זה אומר על ההתנדבות שלכם להמשך, למילואים? איל נוה: אנחנו הצהרנו כבר השבוע שאנחנו מפסיקים להתנדב למילואים, במידה והחוק יעבור. מבחינתנו זה לא עובר, אנחנו במלחמה. אנחנו במלחמת העצמאות השנייה שלנו. כולנו, כולכם פה. אנחנו במלחמת העצמאות השנייה, ואנחנו הולכים להילחם על הבית שלנו, על מדינת ישראל, על מדינת ישראל דמוקרטית. גלית גוטמן: אני רוצה לשאול אותך, איל, אתה יודע, אנחנו כבר 12 שבועות לתוך המחאה הזאת, אתם בין הראשונים שהצטרפו. והרימו את הדגל. אני מתארת לעצמי שלא היה פשוט, לא היה פשוט בימים הראשונים לחשוב שאתה, כבן אדם, שלקחת על עצמו להיות חלק מסיירת מטכ"ל, זה אומר שאתה מחויב ב-200% למדינה הזאת, לעשות את ההחלטה הזאת [שלא להתנדב לשירות מילואים]. כמה מתסכל לראות שאתם נמצאים בכל מקום, שאנשים קוראים לכם טרוריסטים, אנרכיסטים, סרבנים, ולמעלה שם יושב [ראש הממשלה] בנימין נתניהו ולא סופר אתכם. כרגע זה מה שאני רואה. ברגע שהוא לא עוצר את החקיקה, ברגע שהוא שומע מהרמטכ"ל [רא"ל הרצי הלוי] ומראשי [מערכת] הביטחון מה קורה פה ואיזה סכנות צפויות, הוא בטוח שאתם תגיעו מחר. איל נוה: הוא טועה. אנחנו לא נגיע. אנחנו בתוך המלחמה שלנו, ולכן אנחנו נעמוד מאוד מאוד חזק. אני מתחיל בכלל ב[שר הביטחון יואב] גלנט, שבמשך 11 שבועות לא מדבר, שותק. יש לי שר ביטחון שאין לו מיתרי קול. לא שמענו אותו בשום מקום אומר על שום דבר. וגם אתמול הוא היה צריך להחליט בין האם הוא שומר על ביטחון ישראל, או שהוא שייך למשפחת נתניהו. נכנס לחדר וחזר מקופל. אנחנו ממשיכים בכל הכוח את הדבר הזה. אנחנו מרגישים שהמדינה מתפוררת. אנחנו חתמנו על זה שאנחנו מפסיקים להתנדב, ואנחנו 25 שנה עושים מילואים, אנחנו קרועים מבפנים. יואב לימור: אבל איל, אני, אני, אתה אמרת דברים שלא יבנו עלינו, אנחנו לא נבוא. אתה רוצה להגיד שאם מחר מתחילה מלחמה עם לבנון, מתחילה מלחמה עם עזה, אתה אומר אנחנו לא שם? איל נוה: אנחנו כבר עכשיו במלחמה. אנחנו במלחמת העצמאות, אתם לא שמים לב לזה. אנחנו בתוך מלחמה, אתם הדבר הבא דרך אגב. בהתחלה זה מתחיל בעולם הזה, זה מתחיל מהחלשת בית המשפט, והוא עובר אחרי זה לתקשורת, ואחרי זה לאקדמיה, ואנחנו [מילה לא ברורה]. אתם לא מכירים, עשו לו רחובות, פשוט תצאו לרחובות. יואב לימור: אנחנו מבינים. אני לא מתבלבל, אני שומע את שר התקשורת [ד"ר שלמה קרעי] ומה הוא אומר, אדם שלא מבין כלום בתקשורת, אבל אני שומע היטב, בזה אני לא מתבלבל. אבל אני שואל אותך, בסוף, אם מחר יפלו פה טילים על הבית שלך, לא תצא לשמור על הילדים? איל נוה: ברור שבסוף אנחנו חיילים ונבוא להילחם, זה לא שאלה. אבל כרגע בשלב הזה אין אימונים. אתה אמרת לפני כמה דקות שאתה יודע מה הולך לקרות ביום ראשון. אנחנו מחריפים את המאבק שלנו. אנחנו לא נוותר על המדינה שלנו. יואב לימור: עכשיו, אני חושב רגע על נקרא לו י', מפקד סיירת מטכ"ל, אלוף משנה, שעושה רשימת מלאי הבוקר הזה ואומר, חסרים לי הרבה מאוד אנשים. איל נוה: המון. רני רהב: לא חסרים לו, [יושב ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, שמחה] רוטמן יבוא. איל נוה: אנחנו, לפני שבוע הייתי במילואים, חסרים המון אנשים. לא מגיעים, פשוט לא נמצאים. גלית גוטמן: כשאתה אומר אנחנו נחריף את הצעדים, מה עוד נמצא בארסנל הנשק שלכם? איל נוה: יש עוד הרבה, לא נגיד את זה פה כמובן, אבל יש לנו עוד הרבה מהלכים שאנחנו מתכוונים לעשות. לא נוותר. אני קורא מפה לכולם לצאת מהכורסה, לצאת לרחוב, להמשיך להפגין. אתמול נעצר, בדיוק אותו קצין [סא"ל במילואים רון שרף] שנכנס לתוך בית להציל את נחשון וקסמן, וחטף כדור והוא נעצר. תבינו מה קורה. העם נקרע. פשוט נקרע. יואב לימור: תגיד, מה אתה עונה לאלה שאומרים? אתם סרבנים. בסוף, הרי אתם, כולנו, כשהיה סרבנות בהתנתקות, אמרנו לא יכולה להיות סרבנות. והנה עכשיו יש סרבנות. וכאילו אתם הופכים את זה ללגיטימי. מחר זה יהיה מהצד השני, מה תגידו להם? אז מה אתה עונה למי שאומר לך את זה? איל נוה: אנחנו מתנדבי מילואים. עוד פעם, אנחנו מסבירים את זה והסבירו את זה מספיק פעמים. אנחנו באים למילואים כמתנדבים. אחרי 25 שנה אנחנו לא חייבים לבוא למילואים, אנחנו מפסיקים את ההתנדבות שלנו. ככה גם הטייסים, ככה גם כולם. ולכן זו אינה סרבנות. סרבנות יש רק בצד שני, דרך אגב. שם נמצאת הסרבנות. אנחנו נותנים מהנשמה שלנו. אנשים שבאים במשך שנים. יואב לימור: מה זה הצד השני? החרדים שלא מתגייסים? איל נוה: החרדים שלא מתגייסים ועוד. אני חושב שכמות הצבא שאני עשיתי במשך החיים, זה רוב הממשלה לא עשתה את כמות הצבא כמובן, ולכן אנחנו ממשיכים את המאבק שלנו בכל כוח, אנחנו לא מסרבים, אנחנו שומרים על המדינה, אנחנו מרגישים שאנחנו מובילים את המחאה הזאת למקום שבו ישראל תישאר יהודית ודמוקרטית. יואב לימור: שאלה אחת אחרונה. [שר החקלאות] אבי דיכטר, בוגר היחידה שלך, ראש השב"כ לשעבר, לו [הוא] יושב כאן עכשיו מולך, מה אתה אומר לו? איל נוה: אני אומר שהוא חייב להבין שהעם שלנו נקרע, צריך לעצור דחוף. אני אומר לו שאנחנו מתפרקים, הלכידות החברתית מתפרקת, הצבא מתפרק. אין צבא, [אין] צבא העם בישראל היום. אתם לא תבינו, אנחנו אחרי, אנחנו אוספים חתימות, אנחנו בעשרות אלפי חתימות של אנשים שלא יבואו להתנדב לצבא. זאת המציאות כרגע, ואני חושב שהם [הממשלה] מבינים את זה ולא אכפת להם. גלית גוטמן: מה הציפייה שלכם מ[שר הביטחון יואב] גלנט? איל נוה: לעמוד לצד הביטחון, לעמוד לצד אזרחי ישראל, לשמור על הביטחון. אין לו צבא, [הוא] צריך לדעת את זה. הצבא שלו מתפרק. ולכן הוא חייב, חייב לקום ולהגיד, תעצרו את החקיקה, שבו לדבר. יש לנו מדינה אחת, יש לנו עם אחד, חייבים לעצור ולדבר. זאת האחריות שלו. יואב לימור: כן. אייל, תודה על הדברים האלה. סימוכין:

Jonathan D. Halevi

33,360 görüntüleme • 7 ay önce

אני חוזר אליכם שוב עם קמפיין הגיוס, והפעם עם קליפ שמאוד שעשע אותי להכין עבורכם, כי מותר ואפילו רצוי לצחוק על הסיפור הזה. נודה על האמת, אם הוא לא היה תביעה אמיתית בבית משפט אמיתי בעיר בירתנו האמיתית, הוא היה נראה כמו מערכון שכתב סטודנט שנה א' שקיבל מטלה בקורס בכתיבה יוצרת אבל יש לו רק מנוי חינמי לצ'טGPT. כאמור, זו לא בדיחה. זאת תביעה אמיתית עם הוצאות אמיתיות שהדבר היחיד שיותר אבסורדי ממנה זו העובדה שאני בכלל צריך להתמודד איתה. כולנו רואים איך מתנהל השיח הציבורי בימינו. רוב מי שנאבקים במכונת הרעל מגייסים תרומות עבור תביעות עם דיבה אמיתית, לא שטות דיגיטלית שנעצה סיכה באגו של "פובליציסט" עם קוקו וחוסר הבנת הנקרא. (כן, יש מצב שהוא ישקול לתבוע אותי גם על המירכאות סביב המילה "פובליציסט"). התביעה הזו מגוחכת אבל ההתמודדות מולה לא מצחיקה בכלל וגובה מחיר יומיומי שלא נראה מבחוץ. ובכל זאת, משהו אחד כן נראה: התמיכה שלכם עד עכשיו הייתה מדהימה ומרגשת, יותר ממה שציפיתי או העזתי לקוות. גם אנשים שאני לא מכיר, ואפילו אנשים שבדרך כלל לא מסכימים איתי על כלום, הושיטו יד. זה לא מובן מאליו. זה לא רגעי. ועדיין, ההוצאות לא נעלמות והתביעה לא קפאה באוויר. כדי להמשיך בלי לקרוס אני צריך עוד עזרה. אין לי ממש אפשרות אחרת. זה נותן לי לא רק את האמצעים להתמודד אלא גם את הכוח לחייך מול מציאות שעושה פרצוף של "נו באמת, על זה?". זה מביך לאללה לבקש עזרה. שוב. ושוב. אין שום דרך לייפות את זה. זה חשוף, זה לא נעים, אתה מרגיש כמו מתחזה ואומר לעצמך בשקט שברור שיש מטרות ראויות יותר. אבל מה לעשות, אולי הוא שטותי, אבל זה המאבק שלי. ולא רק. הזכות לדבר בלי לחשוש מתביעות השתקה שרק נראות שוליות חשובה לא פחות. אם אין באמת קו אדום. היום זה אני. מחר זה כל אחד שמרים גבה במקום להשתחוות. בתגובות תמצאו קישור לכל אפשרויות התרומה ולכל הפוסטים שפרסמתי עד היום בנושא. כל סכום, קטן ככל שיהיה, יעזור לי לצלוח את התביעה הזו בלי להישחק כלכלית בדרך. כמו שהבטחתי, כל מה שיישאר מעבר להוצאות יועבר כתרומה למרכז אלון ולמערך עוטף עצורים. תודה עצומה לכל מי שתמכו, עזרו בהפצה או זרקו מילה טובה עד עכשיו, ולכל מי שאולי שוקלים לעשות זאת. אני אמשיך, וגם אשתדל לשעשע אתכם בדרך. לא כי יש לי כוח, אלא כי אין לי באמת ברירה.
1:13

אני חוזר אליכם שוב עם קמפיין הגיוס, והפעם עם קליפ שמאוד שעשע אותי להכין עבורכם, כי מותר ואפילו רצוי לצחוק על הסיפור הזה. נודה על האמת, אם הוא לא היה תביעה אמיתית בבית משפט אמיתי בעיר בירתנו האמיתית, הוא היה נראה כמו מערכון שכתב סטודנט שנה א' שקיבל מטלה בקורס בכתיבה יוצרת אבל יש לו רק מנוי חינמי לצ'טGPT. כאמור, זו לא בדיחה. זאת תביעה אמיתית עם הוצאות אמיתיות שהדבר היחיד שיותר אבסורדי ממנה זו העובדה שאני בכלל צריך להתמודד איתה. כולנו רואים איך מתנהל השיח הציבורי בימינו. רוב מי שנאבקים במכונת הרעל מגייסים תרומות עבור תביעות עם דיבה אמיתית, לא שטות דיגיטלית שנעצה סיכה באגו של "פובליציסט" עם קוקו וחוסר הבנת הנקרא. (כן, יש מצב שהוא ישקול לתבוע אותי גם על המירכאות סביב המילה "פובליציסט"). התביעה הזו מגוחכת אבל ההתמודדות מולה לא מצחיקה בכלל וגובה מחיר יומיומי שלא נראה מבחוץ. ובכל זאת, משהו אחד כן נראה: התמיכה שלכם עד עכשיו הייתה מדהימה ומרגשת, יותר ממה שציפיתי או העזתי לקוות. גם אנשים שאני לא מכיר, ואפילו אנשים שבדרך כלל לא מסכימים איתי על כלום, הושיטו יד. זה לא מובן מאליו. זה לא רגעי. ועדיין, ההוצאות לא נעלמות והתביעה לא קפאה באוויר. כדי להמשיך בלי לקרוס אני צריך עוד עזרה. אין לי ממש אפשרות אחרת. זה נותן לי לא רק את האמצעים להתמודד אלא גם את הכוח לחייך מול מציאות שעושה פרצוף של "נו באמת, על זה?". זה מביך לאללה לבקש עזרה. שוב. ושוב. אין שום דרך לייפות את זה. זה חשוף, זה לא נעים, אתה מרגיש כמו מתחזה ואומר לעצמך בשקט שברור שיש מטרות ראויות יותר. אבל מה לעשות, אולי הוא שטותי, אבל זה המאבק שלי. ולא רק. הזכות לדבר בלי לחשוש מתביעות השתקה שרק נראות שוליות חשובה לא פחות. אם אין באמת קו אדום. היום זה אני. מחר זה כל אחד שמרים גבה במקום להשתחוות. בתגובות תמצאו קישור לכל אפשרויות התרומה ולכל הפוסטים שפרסמתי עד היום בנושא. כל סכום, קטן ככל שיהיה, יעזור לי לצלוח את התביעה הזו בלי להישחק כלכלית בדרך. כמו שהבטחתי, כל מה שיישאר מעבר להוצאות יועבר כתרומה למרכז אלון ולמערך עוטף עצורים. תודה עצומה לכל מי שתמכו, עזרו בהפצה או זרקו מילה טובה עד עכשיו, ולכל מי שאולי שוקלים לעשות זאת. אני אמשיך, וגם אשתדל לשעשע אתכם בדרך. לא כי יש לי כוח, אלא כי אין לי באמת ברירה.

Gadi S. ⏳🇮🇱🎗️

31,328 görüntüleme • 9 ay önce

האמת והפחד - ערן ליטמן בספטמבר האחרון נקראתי לספר כיצד נוצר הקשר עם יאיר גולן ב־7.10. מפיק הסרט אמר לי שאם אני חושש – אני יכול להתראיין בפנים מוסתרות. לא הבנתי למה הוא מתכוון. בדיוק כשהגעתי, יצא מהאולפן בחור צעיר ומפוחד שחייך בביישנות. השאלה הראשונה ששאלו אותי הייתה מדוע איני מפחד להיחשף – שאר האנשים סירבו להתראיין מתוך פחד, והבחור שראיתי יוצא הצטלם בפנים מוסתרות. אוריה הפגינה אומץ לב כשמחבלי חמאס התקרבו וירו עליהם. אין לי כל זכות לפחד – לא ניתן להכאיב לי או להפחיד אותי אחרי שאיבדתי את אוריה. חודשים ספורים לאחר הרצח, שליחי מכונת הרעל שלחו לי הודעות ואיחלו שאוריה עברה אונס והתעללות לפני שנרצחה. באותו רגע הבנתי שאני עושה עבודה טובה – שאני מפריע להם. את יאיר לא הכרתי. פגשתי אותו לראשונה ביוזמתי בשנת 2024, והודיתי לו על כך שסיכן את חייו כשחיפש את אוריה באזור שורץ מחבלים. אני זוכר איך הוא הביט בי בעיניים עצובות וחיבק אותי. אחר כך התבונן בנייד שלו ומצא את ההתכתבויות מאותו יום ארור. הסיפור המרכזי איננו מעשה הגבורה, אלא הניסיון להטיל אימה על ניצולים ועל בני משפחות נרצחים – כדי שלא יעזו לומר את האמת ואת האימה שהם חווים בשנית. אנו מחויבים לדבוק באמת, ללא מורא. אחרת לא תהיה לנו תקומה
2:26

האמת והפחד - ערן ליטמן בספטמבר האחרון נקראתי לספר כיצד נוצר הקשר עם יאיר גולן ב־7.10. מפיק הסרט אמר לי שאם אני חושש – אני יכול להתראיין בפנים מוסתרות. לא הבנתי למה הוא מתכוון. בדיוק כשהגעתי, יצא מהאולפן בחור צעיר ומפוחד שחייך בביישנות. השאלה הראשונה ששאלו אותי הייתה מדוע איני מפחד להיחשף – שאר האנשים סירבו להתראיין מתוך פחד, והבחור שראיתי יוצא הצטלם בפנים מוסתרות. אוריה הפגינה אומץ לב כשמחבלי חמאס התקרבו וירו עליהם. אין לי כל זכות לפחד – לא ניתן להכאיב לי או להפחיד אותי אחרי שאיבדתי את אוריה. חודשים ספורים לאחר הרצח, שליחי מכונת הרעל שלחו לי הודעות ואיחלו שאוריה עברה אונס והתעללות לפני שנרצחה. באותו רגע הבנתי שאני עושה עבודה טובה – שאני מפריע להם. את יאיר לא הכרתי. פגשתי אותו לראשונה ביוזמתי בשנת 2024, והודיתי לו על כך שסיכן את חייו כשחיפש את אוריה באזור שורץ מחבלים. אני זוכר איך הוא הביט בי בעיניים עצובות וחיבק אותי. אחר כך התבונן בנייד שלו ומצא את ההתכתבויות מאותו יום ארור. הסיפור המרכזי איננו מעשה הגבורה, אלא הניסיון להטיל אימה על ניצולים ועל בני משפחות נרצחים – כדי שלא יעזו לומר את האמת ואת האימה שהם חווים בשנית. אנו מחויבים לדבוק באמת, ללא מורא. אחרת לא תהיה לנו תקומה

לירי בורק שביט

57,925 görüntüleme • 11 ay önce

אתמול גדי איזנקוט התראיין בחדשות 13 ונשאל אם הוא פוסל שותפות קואליציונית עם מנסור עבאס. התשובה שלו הייתה שהוא לא פוסל, ובהסבר לכך הוא השתמש בשם שלי. ניסיתי להבין את ההקשר וחזרתי כמה וכמה פעמים על התשובה שלו. אני מודה- לא הצלחתי להבין ואפילו הופתעתי מזה. אבל זה בעצם משהו כמו- את יוסף חדאד לא פוסלים למרות שהוא ערבי, אז למה את מנסור עבאס כן... תשפטו בעצמכם. אז לעצם העניין, באמת שאני רוצה לשאול אותך גדי, ואני שואל בצורה הכי מכובדת שיש: אתה משווה ביני למנסור עבאס כי שנינו ערבים? הרי מלבד הזהות הערבית אין בינינו כלום משותף! אתה גולנצ'יק גדי- גם אני! אז אתה משווה בין גולנצ'יק נכה צה"ל לבין מי שלא מסוגל לקרוא לחמאס ארגון טרור?! אתה משווה ביני שהקמתי עמותה ערבית ישראלית שדוגלת בשותפות ועושה הסברה למען המדינה לבין מנסור עבאס שהמפלגה שלו מחוברת לעמותת סיוע 48 שהעבירה לפי תחקירים שפורסמו כספים לארגוני טרור כולל חמאס?! אין שום דבר שמקשר ביני לבין מנסור עבאס ושאף אחד לא ינסה להלבין ולהכשיר אותו על הגב שלי... אני מתנגד נחרצות לדרך של המפלגות הערביות, אני מאמין שלא צריך לשבת איתן- צריך להעיף אותן! בשורה התחתונה, אני לא הסתרתי שאני שוקל כניסה לחיים הפוליטיים, ואגב בניגוד להמון שמועות שפורסמו על השם שלי בתקשורת אני לא סגור בשום מקום ועדיין לא החלטתי לאן הדרך שלי תוביל אותי... אבל אני כן אומר באופן הברור ביותר- את המפלגות הערביות שבכנסת היום צריך להחרים. לא כי הם ערבים, אני הרי ערבי- אלא כי הם אנטי ישראלים! ולהחרים את המפלגות הערביות זה לא גזענות! להגיד שאני ומנסור עבאס זה אותו דבר כי אנחנו ערבים- זה כן!
0:25

אתמול גדי איזנקוט התראיין בחדשות 13 ונשאל אם הוא פוסל שותפות קואליציונית עם מנסור עבאס. התשובה שלו הייתה שהוא לא פוסל, ובהסבר לכך הוא השתמש בשם שלי. ניסיתי להבין את ההקשר וחזרתי כמה וכמה פעמים על התשובה שלו. אני מודה- לא הצלחתי להבין ואפילו הופתעתי מזה. אבל זה בעצם משהו כמו- את יוסף חדאד לא פוסלים למרות שהוא ערבי, אז למה את מנסור עבאס כן... תשפטו בעצמכם. אז לעצם העניין, באמת שאני רוצה לשאול אותך גדי, ואני שואל בצורה הכי מכובדת שיש: אתה משווה ביני למנסור עבאס כי שנינו ערבים? הרי מלבד הזהות הערבית אין בינינו כלום משותף! אתה גולנצ'יק גדי- גם אני! אז אתה משווה בין גולנצ'יק נכה צה"ל לבין מי שלא מסוגל לקרוא לחמאס ארגון טרור?! אתה משווה ביני שהקמתי עמותה ערבית ישראלית שדוגלת בשותפות ועושה הסברה למען המדינה לבין מנסור עבאס שהמפלגה שלו מחוברת לעמותת סיוע 48 שהעבירה לפי תחקירים שפורסמו כספים לארגוני טרור כולל חמאס?! אין שום דבר שמקשר ביני לבין מנסור עבאס ושאף אחד לא ינסה להלבין ולהכשיר אותו על הגב שלי... אני מתנגד נחרצות לדרך של המפלגות הערביות, אני מאמין שלא צריך לשבת איתן- צריך להעיף אותן! בשורה התחתונה, אני לא הסתרתי שאני שוקל כניסה לחיים הפוליטיים, ואגב בניגוד להמון שמועות שפורסמו על השם שלי בתקשורת אני לא סגור בשום מקום ועדיין לא החלטתי לאן הדרך שלי תוביל אותי... אבל אני כן אומר באופן הברור ביותר- את המפלגות הערביות שבכנסת היום צריך להחרים. לא כי הם ערבים, אני הרי ערבי- אלא כי הם אנטי ישראלים! ולהחרים את המפלגות הערביות זה לא גזענות! להגיד שאני ומנסור עבאס זה אותו דבר כי אנחנו ערבים- זה כן!

יוסף חדאד - Yoseph Haddad

197,191 görüntüleme • 2 ay önce

נכחתי באירוע בו דיבר זיני אתמול. ואני יכולה להגיד בכנות מלאה שהתקשורת פשוט משקרת, מסלפת, ומרמה – אולי כחלק מקמפיין ההשחרה את זיני, אולי כי ההשחרה הזאת פשוט מאוד פופולרית. ההקלטות הראשונות שפורסמו חתוכות באופן מחריד, ומוציאות מתוך נאום של כשלושים דקות – נאום מורכב, מרובד, וענייני – דברים *הפוכים* ממה שזיני אמר. ככה זה כשלוקחים רק רבע משפט; ככה זה כשאין הקשר. גם את המשפט "אני שונאת הומואים שמתביישים בעצמם ולא גאים במי שהם אוהבים" אפשר להפוך ל"אני שונאת הומואים". והיות והייתי עדה לדברים המלאים ולהקשר בו הם נאמרו, אגיב לשני הדברים שמהם נוצרו שני הספינים המרכזיים, אם כי על הדברים המלאים אפשר לדבר הרבה הרבה. הראשון והמרכזי הוא שאלת הנאמנות לדרג הנבחר. אם תשמעו את הדברים המלאים, תבינו בקלות שזיני מדבר על נאמנות למדיניות מבלי לעכב אותה או לשנות אותה במקרים של אי הסכמה ערכית - כלומר, שלא משנה לו האם המדיניות ניצית או יונית, קוסמופוליטית או לאומית, וכדומה. לא מדובר בנאמנות אישית אוטוריטרית, אלא במקצועיות ובדה-פוליטיזציה, בהתנתקות מהמחנאות וציות לשלטון החוק אשר קובע כי השב"כ כפוף לראש הממשלה. במילים אחרות, אם אומרים לו לתקוף, הוא יתקוף; אם אומרים לו שלא לתקוף, הוא לא יתקוף; אם אומרים לו להתפטר, הוא יתפטר. במובן הזה, אם וכאשר ממשלת לא-ביבי תרצה לפטרו, הוא יילך פשוט בשקט, כי הפיטורים חוקיים וכי גישתו היא ציות לסמכויות *החוקיות* של הדרג הנבחר. הוא ציין בקולו כי מדובר בכל דרג באשר הוא ובכל ממשלה באשר היא, ולא סתם; כי הנאום היה נאום על עקרונות ועל מהות, ולא על סוגיה פוליטית כזו או אחרת ובוודאי לא על נתניהו או האופוזיציה אליו. ואז קפצו המזדעזעים - ומה מקומו של שלטון החוק? מה אם ראש הממשלה יצווה על משהו לא חוקי? ראשית, היה לגמרי ברור מההקשר שמדובר אך ורק במחלוקות ערכיות או פוליטיות ולא חוקיות, כי השיחה בכללותה הייתה, בין היתר, על המתח שנוצר בין נבחרי הציבור לבין הדרג המקצועי, וזאת כאשר נבחרי הציבור לא מצליחים להפעיל סמכויות *בצורה חוקית לגמרי*. אבל יותר מזה, זיני ציין באופן ברור וכן שמדינה בלי מערכת משפט חזקה זאת מדינה חרבה. במקביל, כשאדם בקהל התחיל למחוא כפיים על הביקורת (השולית לגמרי, אגב) שלו על הפקידות המשפטית, הוא עצר את זה. כלומר, ברור שלא מדובר בציות עיוור ופרסונלי – אלא דווקא ציות לאותו שלטון החוק. המזל שלנו במקרה הזה, הוא שאחרי שיצאו ההקלטות שעיוותו את הדברים כך שנשמע שהוא אומר דבר הופכיים ממה שהוא אמר באמת (וזה נעשה בכוונה, שלא יהיה לנו שום ספק בעניין הזה) – יצאו כמה סרטונים שמעניקים יותר הקשר או את המשפטים המלאים. תעשו לעצמכם טובה, תצפו בהם, ותראו את הפער בינם לבין ההקלטות הראשוניות. תחוו בעצמכם את עומק השקר. ייתכן ויהיו לכם ביקורות וזה כמובן לגיטימי, ייתכן ותהיינה לכם שאלות על הדברים המלאים באמת וזה יהיה מובן – אבל תראו כמה, לעזאזל, מרמים אתכם. כמה מנסים להציג לכם דמון טוטליטרי שמזיל ריר של נאמנות כלפי נתניהו, כשהדברים לא רק הרבה יותר מתונים ומורכבים – אלא, כאמור, הפוכים בתכלית. וזה עוד יצא בערוץ 15 – ערוץ שהתכוון להיות מקצועי וימני, והוכיח שהוא לא. הספין היה חזק ממנו; הסנסציה והתרמית היו מפתות מדי לערוץ החדש והלא פופולרי, שמנסה לצבור פופולריות על ידי קרקסנות, רמאות ושקר. אני הייתי מאלו שהורידו את האפליקציה של ערוץ 15 במטרה לתמוך במהלך. הורדתי אותה, כי אין לי שום צורך בעוד שקרנים – ובכך הם הצטרפו ל-11, 12, 13 ו-14. וזה כמובן מעלה לנו שאלה לגבי כל מה שאנחנו יודעים מהתקשורת, לגבי כל הדלפה, כל מקור, כל שבריר אינפורמציה; שברירי הסרטונים על מה שקורה ביו"ש ובעזה, שברירי הדיונים בקבינט, שברירי הדיווחים על הזירה הגלובלית, ומה לא. אי אפשר שלא לתהות כמה שברירי הדיווחים הופכים כל מיני אימרות ואירועים ל"אני שונאת הומואים", כשהאימרה המקורית הייתה "אני שונאת הומואים שמתביישים בעצמם ולא גאים במי שהם אוהבים". אבא שלי סיפר לי שהוא הבין את עומק השקר של המשטר הסובייטי בתחילת נעוריו לאחר פיצוץ צ'רנוביל. הוא חי בעיר לא רחוקה מאוד מהפיצוץ, והתקשורת דיווחה שאין שום נזק ואין סכנה – ואפשר לצאת לרחובות ואפשר להמשיך לקיים את המצעד של תנועת הנוער הקומוניסטית החגיגית שבדיוק תוכנן בסמוך לפיצוץ. ואכן, כולם הקשיבו וכולם יצאו למצעד. ובמצעד הוא גילה משהו שהפתיע אותו: כל אנשי שרשרת ההנהגה ומשפחותיהם לא נכחו במצעד. לאט לאט, התגלה שהם ברחו מהעיר מערבה, רחוק מהפיצוץ. בהמשך, הגיעו גם כל מיני פליטים שסיפרו את האמת. אבל גם כשהם סיפרו את האמת, אנשים פשוט סירבו להאמין שמה שמספרים להם בתקשורת עד כדי כך לא נכון. רק כמה נערים ספורים לא יכלו לעמוד בפער שבין המציאות לבין הדיווח, והתחילו למרוד בשלטון; חלק מהמרד היה ניסיון להבין את האמת על המציאות שסביבם. למזלנו, בשונה מאוקראינה הסובייטית, השלטון והעיתונות בישראל אינם מעורבבים; למזלנו, יש לנו את הרשתות החבריות ויש לנו תחרות מסוימת בין ערוצי התקשורת, לכן קל עבורנו הרבה יותר לעמוד מול השקרים. אבל השקרים שם, והם בכל מקום, והם אוכלים את החברה שלנו ואת העולם כולו.
3:09

נכחתי באירוע בו דיבר זיני אתמול. ואני יכולה להגיד בכנות מלאה שהתקשורת פשוט משקרת, מסלפת, ומרמה – אולי כחלק מקמפיין ההשחרה את זיני, אולי כי ההשחרה הזאת פשוט מאוד פופולרית. ההקלטות הראשונות שפורסמו חתוכות באופן מחריד, ומוציאות מתוך נאום של כשלושים דקות – נאום מורכב, מרובד, וענייני – דברים *הפוכים* ממה שזיני אמר. ככה זה כשלוקחים רק רבע משפט; ככה זה כשאין הקשר. גם את המשפט "אני שונאת הומואים שמתביישים בעצמם ולא גאים במי שהם אוהבים" אפשר להפוך ל"אני שונאת הומואים". והיות והייתי עדה לדברים המלאים ולהקשר בו הם נאמרו, אגיב לשני הדברים שמהם נוצרו שני הספינים המרכזיים, אם כי על הדברים המלאים אפשר לדבר הרבה הרבה. הראשון והמרכזי הוא שאלת הנאמנות לדרג הנבחר. אם תשמעו את הדברים המלאים, תבינו בקלות שזיני מדבר על נאמנות למדיניות מבלי לעכב אותה או לשנות אותה במקרים של אי הסכמה ערכית - כלומר, שלא משנה לו האם המדיניות ניצית או יונית, קוסמופוליטית או לאומית, וכדומה. לא מדובר בנאמנות אישית אוטוריטרית, אלא במקצועיות ובדה-פוליטיזציה, בהתנתקות מהמחנאות וציות לשלטון החוק אשר קובע כי השב"כ כפוף לראש הממשלה. במילים אחרות, אם אומרים לו לתקוף, הוא יתקוף; אם אומרים לו שלא לתקוף, הוא לא יתקוף; אם אומרים לו להתפטר, הוא יתפטר. במובן הזה, אם וכאשר ממשלת לא-ביבי תרצה לפטרו, הוא יילך פשוט בשקט, כי הפיטורים חוקיים וכי גישתו היא ציות לסמכויות *החוקיות* של הדרג הנבחר. הוא ציין בקולו כי מדובר בכל דרג באשר הוא ובכל ממשלה באשר היא, ולא סתם; כי הנאום היה נאום על עקרונות ועל מהות, ולא על סוגיה פוליטית כזו או אחרת ובוודאי לא על נתניהו או האופוזיציה אליו. ואז קפצו המזדעזעים - ומה מקומו של שלטון החוק? מה אם ראש הממשלה יצווה על משהו לא חוקי? ראשית, היה לגמרי ברור מההקשר שמדובר אך ורק במחלוקות ערכיות או פוליטיות ולא חוקיות, כי השיחה בכללותה הייתה, בין היתר, על המתח שנוצר בין נבחרי הציבור לבין הדרג המקצועי, וזאת כאשר נבחרי הציבור לא מצליחים להפעיל סמכויות *בצורה חוקית לגמרי*. אבל יותר מזה, זיני ציין באופן ברור וכן שמדינה בלי מערכת משפט חזקה זאת מדינה חרבה. במקביל, כשאדם בקהל התחיל למחוא כפיים על הביקורת (השולית לגמרי, אגב) שלו על הפקידות המשפטית, הוא עצר את זה. כלומר, ברור שלא מדובר בציות עיוור ופרסונלי – אלא דווקא ציות לאותו שלטון החוק. המזל שלנו במקרה הזה, הוא שאחרי שיצאו ההקלטות שעיוותו את הדברים כך שנשמע שהוא אומר דבר הופכיים ממה שהוא אמר באמת (וזה נעשה בכוונה, שלא יהיה לנו שום ספק בעניין הזה) – יצאו כמה סרטונים שמעניקים יותר הקשר או את המשפטים המלאים. תעשו לעצמכם טובה, תצפו בהם, ותראו את הפער בינם לבין ההקלטות הראשוניות. תחוו בעצמכם את עומק השקר. ייתכן ויהיו לכם ביקורות וזה כמובן לגיטימי, ייתכן ותהיינה לכם שאלות על הדברים המלאים באמת וזה יהיה מובן – אבל תראו כמה, לעזאזל, מרמים אתכם. כמה מנסים להציג לכם דמון טוטליטרי שמזיל ריר של נאמנות כלפי נתניהו, כשהדברים לא רק הרבה יותר מתונים ומורכבים – אלא, כאמור, הפוכים בתכלית. וזה עוד יצא בערוץ 15 – ערוץ שהתכוון להיות מקצועי וימני, והוכיח שהוא לא. הספין היה חזק ממנו; הסנסציה והתרמית היו מפתות מדי לערוץ החדש והלא פופולרי, שמנסה לצבור פופולריות על ידי קרקסנות, רמאות ושקר. אני הייתי מאלו שהורידו את האפליקציה של ערוץ 15 במטרה לתמוך במהלך. הורדתי אותה, כי אין לי שום צורך בעוד שקרנים – ובכך הם הצטרפו ל-11, 12, 13 ו-14. וזה כמובן מעלה לנו שאלה לגבי כל מה שאנחנו יודעים מהתקשורת, לגבי כל הדלפה, כל מקור, כל שבריר אינפורמציה; שברירי הסרטונים על מה שקורה ביו"ש ובעזה, שברירי הדיונים בקבינט, שברירי הדיווחים על הזירה הגלובלית, ומה לא. אי אפשר שלא לתהות כמה שברירי הדיווחים הופכים כל מיני אימרות ואירועים ל"אני שונאת הומואים", כשהאימרה המקורית הייתה "אני שונאת הומואים שמתביישים בעצמם ולא גאים במי שהם אוהבים". אבא שלי סיפר לי שהוא הבין את עומק השקר של המשטר הסובייטי בתחילת נעוריו לאחר פיצוץ צ'רנוביל. הוא חי בעיר לא רחוקה מאוד מהפיצוץ, והתקשורת דיווחה שאין שום נזק ואין סכנה – ואפשר לצאת לרחובות ואפשר להמשיך לקיים את המצעד של תנועת הנוער הקומוניסטית החגיגית שבדיוק תוכנן בסמוך לפיצוץ. ואכן, כולם הקשיבו וכולם יצאו למצעד. ובמצעד הוא גילה משהו שהפתיע אותו: כל אנשי שרשרת ההנהגה ומשפחותיהם לא נכחו במצעד. לאט לאט, התגלה שהם ברחו מהעיר מערבה, רחוק מהפיצוץ. בהמשך, הגיעו גם כל מיני פליטים שסיפרו את האמת. אבל גם כשהם סיפרו את האמת, אנשים פשוט סירבו להאמין שמה שמספרים להם בתקשורת עד כדי כך לא נכון. רק כמה נערים ספורים לא יכלו לעמוד בפער שבין המציאות לבין הדיווח, והתחילו למרוד בשלטון; חלק מהמרד היה ניסיון להבין את האמת על המציאות שסביבם. למזלנו, בשונה מאוקראינה הסובייטית, השלטון והעיתונות בישראל אינם מעורבבים; למזלנו, יש לנו את הרשתות החבריות ויש לנו תחרות מסוימת בין ערוצי התקשורת, לכן קל עבורנו הרבה יותר לעמוד מול השקרים. אבל השקרים שם, והם בכל מקום, והם אוכלים את החברה שלנו ואת העולם כולו.

Daria Schleifer 🤷‍♀️

49,069 görüntüleme • 2 ay önce

תמיר מורג יעשה הכל כדי להסיט את הנושא ולא להסביר איך קרה שהוא והערוץ שלו פרסמו ידיעה ששימשה את משטר האיימים בטהרן כדי להצדיק רצח מפגינים, ואיך הפרסום המתחכם הזה הפך לידיעה שפורסמה בעברית ובישראל וזכתה לתפוצה הכי גדולה בהיסטוריה בזכות רה-טווויט שעשה לו שר החוץ האיראני. במקום להוריד את הראש ולקוות שיום אחד ישכחו לו את הקטסטרופה הוא מאשים את כולם בהכל, יוצר דרגה חדשה ורעילה במיוחד של וואטאבאוטיזם, אבל לא מוכן לקחת אחריות על כלום. הוא אפילו לא מוכן להסביר איך זה שהערוץ שלו, והוא עצמו מילאו פיהם בבטון ומסרבים לדבר על הידיעה הזו מאז שפורסמה. הוא רק לא מבין שככל שימשיך להשמיץ, הוא רק מייצר את משטח הנחיתה לעוד ועוד תזכורות כואבת על איך משהו שהוא פרסם כה-סייע למנגנון התעמולה של משמרות המהפיכה. הנה כך זה נראה באותו ערב בערוץ- מורג משדר את הידיעה, ואחריו מתאר כתב חדשות החוץ של הערוץ את המצב באיראן, ואת הקונספירציה שהשלטון מפיץ כאילו כוחות זרים, ישראל וארצות הברית "כמו שתמיר אמר", מחמשים את המוחים. כלומר למי שלא הבין את זה קודם עכשיו ברור שצריך להתייחס ברצינות לעלילת הדם של השלטון נגד המפגינים, זו שמספקת למשמרות הסבר מדוע הרגו כל כך הרבה מפגינים- כי הם היו חמושים וירו על כוחות הביטחון. אין צורך לתרגם את הציוץ הזה לאנגלית כי לפחות 15 מיליון איש כבר חזו בפלא המקורי (עם מאות כתבות באין ספור שפות ועם פוטנציאל חשיפה של 800 מיליון).
0:24

תמיר מורג יעשה הכל כדי להסיט את הנושא ולא להסביר איך קרה שהוא והערוץ שלו פרסמו ידיעה ששימשה את משטר האיימים בטהרן כדי להצדיק רצח מפגינים, ואיך הפרסום המתחכם הזה הפך לידיעה שפורסמה בעברית ובישראל וזכתה לתפוצה הכי גדולה בהיסטוריה בזכות רה-טווויט שעשה לו שר החוץ האיראני. במקום להוריד את הראש ולקוות שיום אחד ישכחו לו את הקטסטרופה הוא מאשים את כולם בהכל, יוצר דרגה חדשה ורעילה במיוחד של וואטאבאוטיזם, אבל לא מוכן לקחת אחריות על כלום. הוא אפילו לא מוכן להסביר איך זה שהערוץ שלו, והוא עצמו מילאו פיהם בבטון ומסרבים לדבר על הידיעה הזו מאז שפורסמה. הוא רק לא מבין שככל שימשיך להשמיץ, הוא רק מייצר את משטח הנחיתה לעוד ועוד תזכורות כואבת על איך משהו שהוא פרסם כה-סייע למנגנון התעמולה של משמרות המהפיכה. הנה כך זה נראה באותו ערב בערוץ- מורג משדר את הידיעה, ואחריו מתאר כתב חדשות החוץ של הערוץ את המצב באיראן, ואת הקונספירציה שהשלטון מפיץ כאילו כוחות זרים, ישראל וארצות הברית "כמו שתמיר אמר", מחמשים את המוחים. כלומר למי שלא הבין את זה קודם עכשיו ברור שצריך להתייחס ברצינות לעלילת הדם של השלטון נגד המפגינים, זו שמספקת למשמרות הסבר מדוע הרגו כל כך הרבה מפגינים- כי הם היו חמושים וירו על כוחות הביטחון. אין צורך לתרגם את הציוץ הזה לאנגלית כי לפחות 15 מיליון איש כבר חזו בפלא המקורי (עם מאות כתבות באין ספור שפות ועם פוטנציאל חשיפה של 800 מיליון).

Ronen Bergman

23,628 görüntüleme • 7 ay önce

מאי 2018 – יורם כהן, ראש השב"כ לשעבר: חמאס פועל לשנות את המדיניות הישראלית, לפתח כלכלה, להוריד את האבטלה ולאפשר חיים סבירים, רוצים להיות עם ככל העמים, אין להם עניין להילחם בישראל, אם תיווצר אווירה טובה יותר בין ישראל לחמאס, ישראל תוכל בתנאים מסוימים לקחת סיכון במדיניותה כלפי חמאס ב-17 במאי 2018, ראיינה אילנה דיין ב"גלי צה"ל" את יורם כהן, ראש השב"כ לשעבר. להן תוכן הראיון: אילנה דיין: בוקר טוב. יורם כהן: בוקר טוב לך ולמאזינים. אילנה דיין: תכף נדבר על דברים מרתקים, גם לא בנאליים, שאמרת בשבוע שעבר בכנס הרצליה, אבל ענייני היום בוערים. נדמה כאילו מישהו בחמאס החליט להוריד את גובה להבות, יחיא סינוואר [מנהיג חמאס ברצועת עזה] גם אמר את זה, די ממפורש אתמול בראיון לאל-ג'זירה. זה קורה כנראה רק אחרי התערבות מצרית. אתה היית הרי כבר במצבים דומים, ראית איך נראה תיווך כזה. קהיר יכולה לגרום לחמאס לקחת רוורס? יורם כהן: בהחלט. אני חושב שלמצרים תמיד הייתה השפעה דרמטית על ההנהגה בכלל של הרשות הפלסטינית וגם על ההנהגה של החמאס בוודאי בעשור האחרון. לא תמיד זה מצליח, כי יש לפעמים אינטרסים מנוגדים בין החמאס לבין ההנהגה. החמאס גם יש לה קשרים לאחים המוסלמים במצרים, היו תקופות שהיו קשרים אפילו צבאיים עד כדי איומים ופיגועים בסיני ולפעמים גם במצרים. דברים כאלה היו. כלומר, החמאס גם לפעמים משמש כאויב להנהגה במצרים, וודאי ההנהגה של היום. אבל עם כל זה השפעה עליהם היא השפעה דרמטית. פתח היציאה לעולם, נקרא לזה, הוא בעיקר משם של הנהגת החמאס. אילנה דיין: מה שמעניין אותי, אחרי סיבוב כזה, כשאיסמאעיל הניה [מנהיג חמאס] חוזר כנראה מושפל מקהיר, כשלפי הודעתו של בכיר בחמאס אתמול, רוב ההרוגים היו אנשי חמאס, אבל האוכלוסייה בלי ספק גם כן נפגעת מסביב. חמאס עצמו לא נחלש בתוך הרצועה אחרי סיבוב ציני כזה? יורם כהן: אני חושב שהחמאס מזה תקופה ארוכה, הוא חלש מאוד. הוא חלש בהרבה תחומים. הוא חלש קודם כל מבחינת היכולת שלו, בעצם, הכלכלית לספק לציבור שלו. מזון, תשתיות, עבודה וכו'. אילנה דיין: אבל אז איך הוא מצליח, יורם כהן, למנף את החולשה הזאת למצב שאנחנו לכאורה יוצאים נפסדים ממנו? יורם כהן: זה עניין של הסברה, אבל אני רק רוצה לומר על זה שניים, שלושה משפטים. אילנה דיין: בבקשה. יורם כהן: החמאס נמצא בשפל כלכלי וגם בידוד מדיני, על אף שיש לו עזרה מתורכיה וקטאר קצת וכולי, אבל באופן כללי הוא נמצא באחת מתקופות השפל. אני חושב שגם בהיבט לא רק הצבאי מולנו, חוסר הצלחה בעזה וחוסר הצלחה ביהודה ושומרון, נפגעים. בכל פרמטר, גם התפקוד הטוב של צה"ל, ההרתעה וכולי, הכל עובד נגדם. וגם יש [מילה לא ברורה] פיוס. הנושא המרכזי שלפי דעתי הם עובדים עליו זה איך לשנות את המדיניות הישראלית, לצאת מהמצור מה שהם קוראים, כלומר לפתח כלכלה, תנועה של אנשים. להוריד את האבטלה ולאפשר חיים מבחינתם, חיים סבירים של, גם אם הם מרדו ותפסו את השלטון בכוח, איך הם נהיים עם כאחד העמים, או מדינה כאחד העמים. אילנה דיין: זאת אומרת, כל המהלך הזה של רצף התהלוכות וההפגנות הכאילו עממיות בשבועות האחרונים, זאת המטרה האמיתית המרכזית שלהם? יורם כהן: המטרה האמיתית, לצאת מהמצב הקשה שבו נמצאים, במינימום מחיר. מבחינתם אין להם עניין להילחם בישראל. הם יודעים שהם לא יכולים לכבוש את ישראל. הם יודעים שיקבלו עונש עונש פיזי, גם בדם וגם בממון וגם בתשתיות, הרבה יותר חמור, ואין להם עניין כזה. אילנה דיין: אז זה מנקודת מבטם. אז זה מנקודת מבטם. עכשיו אני רוצה להבין רגע, יורם כהן, מנקודת מבטנו. הרי דבר אחד בטוח, ישראל נקלעה השבוע למצב שכמעט שום דבר טוב לא יכול היה לצאת ממנו. אי אפשר היה להשלים, כמובן, עם ניסיונות שלהם לפרוץ את הגדר, גם אי אפשר להתעלם מהתוצאות. עשרות הרוגים, מאות פצועים בצד הפלסטיני, בדעת הקהל הבינלאומית זה כמובן לא עובר טוב. יכולנו שלא להגיע למצב הזה מלכתחילה? יש משהו שאפשר היה לעשות אחרת? יורם כהן: ראשית, אני חושב שישראל עושה הרבה דברים, באמת, מאז זו סיומה של "צוק איתן" [סבב לחימה בין ישראל לחמאס ביולי - אוגוסט 2014] כמעט ארבע שנים, הרבה דברים גם בשיקום, ובעצם ישראל היא החמצן המרכזי, אולי היחידי, שיש לרצועת עזה. כל הפרויקטים שקורים, המשאיות שנכנסות, הציוד, הרפואה, כמעט כל הדברים, אבל אנחנו לא יכולים לעשות הכל, ואני צריך פה 2-3 דקות להסביר. אני לא מדבר בצד המבצעי, זה צריך להביא איזה אלוף בצבא או מישהו אחר שיסביר על הלחימה עם הצלפים, אבל גם לזה אני מוכן לגעת. אבל אני חושב שלא יכולנו לנהוג אחרת אל מול. אחד, שהחמאס מארגן את הכל, שתיים, שהוא מכניס פעילים צבאיים לתוך ההפגנות האלה, שלוש, הוא מראש מכריז שהוא הולך לחתוך את הגדר ולהיכנס לתוך שטח ישראל ולסכן גם תושבים וגם חיילים, ואנחנו יודעים יפה מאוד שאם הגדר הייתה נקרעת או נחתכת והיו נכנסים שלושת אלפים אנשים, לא ארבעים אלף, מה היה שם? כולם רק יכולים לדמיין. גם להם וגם לנו. לכן זה נראה לי הרע במיעוטו. האם צה"ל, באמצעים שהוא מפעיל, מראש, בכרוזים, בהודעות, דרך המצרים, באמצעי אל הרג שהוא משתמש, בקצינים שהוא נותן הוראות פתיחה באש ולא נותן כל חייל לראות בכל מצב גבולי, האם הוא עושה את המקסימום? אני מעריך שכן, והוא גם רוצה להשתפר. אבל אין ספק שהאירוע של 60 הרוגים ומאות פצועים הוא אירוע לא טוב. אבל גם אני חושב צה",ל הוא רואה אותו אירוע לא טוב, אבל אין ברירה אחרת. אילנה דיין: אבל אתה לוקח, יורם כהן, את נקודת האפס. נקודת האפס הייתה השבוע, צה"ל נמצא על הגדר, הפלסטינים רוצים לחצות, אין מצב שצה"ל יאפשר את זה. אתה אומר, מבחינה מבצעית, זה היה המינימום, הרע במיעוטו. יורם כהן: נראה היה לי שלא ניתן לעשות משהו יותר טוב בנסיבות של 60 קילומטר [גבול עם רצועת עזה] ועשרות אלפי אנשים שפזורים בכל כך הרבה מקומות, הרמטכ"ל לא יכול להיות מאחורי כל כוונת ולפעול במדויק, צריך להפעיל כוחות. הם יודעים שהם נכנסים לאזור סכנה. הם חוצים גדר גבול שלנו. זה לא הפגנה, אפילו נגיד של החמאס, לא נגיד של מחאה אזרחית, אפילו של החמאס, בתוך שטחם, הם יכולים לעשות, חיזבאללה עושה את זה הרבה. הם יכולים לעשות הרבה הפגנות, אבל לא לחצות את הגדר. אילנה דיין: השאלה כשאנחנו, אבל כשאנחנו קוראים על מסרים שחמאס שלח, אולי גם שולח בימים אלה, לממשלת ישראל, לאורך השבועות האחרונים, אולי להתחיל לדבר על סוג של תהדיאה, סוג של, לא יודעת איך לקרוא לזה אפילו, רגיעה, הפוגה, הפסקת אש, שקט הדדי, יכול להיות שאלה מסרים שצריך היה להתייחס אליהם יותר ברצינות, בעיקר בהתחשב בסיר הלחץ בתוך עזה, בתנאים ההומניטריים הקשים, בזה שלאוכלוסייה אין כבר מה להפסיד? יורם כהן: זו שאלה מאוד עדינה, ואני אשתדל לענות עליה בצורה קצת אולי מרוכבת. אחד, יש בינינו תהדיאה. הפסקת אש זה סוג של תהדיאה. אנחנו ארבע שנים בהפסקת אש. ישראל לא חודרת לשם, לא הורגת שם, לא, אפילו לדעתי, גם לא מחממת את הגזרה, מעבירה מסרים של, בכל פרמטר שהוא של שקט. והיא גם מצהירה כמדיניות שהיא רוצה שקט. לדחות את המלחמה, לא להיכנס לעימות וכולי וכולי. אבל אני חייב להזכיר פה איזה עניין. יש פה מצב שהצד השני, נגיד שהוא מדבר באופן לא ישיר איתנו, אז דרך גורם שלישי, על תהדיאה, נקרא לזה ארוכת טווח, נגיד 10 שנים או 20 שנה, יש רמזים על זה. א', אני משוכנע, אני לא בקיא, אני משוכנע שכל הרמזים האלו או המסרים האלו מגיעים לממשלת ישראל, ממשלת ישראל צריכה להחליט אם היא מוכנה לדבר או לא לדבר עם חמאס בצורה עקיפה. אילנה דיין: בעבר עשינו את זה? בעבר כשהגיעו מסרים עקיפים כאלה, נכנסנו לזירה ורקדנו את הטנגו הזה איתם? יורם כהן: אני חושב שבתחומים האלה של הפסקת אש בצורה פורמלית, רשמית, בעת עימות. אבל לדעתי מועברים מסרים בתחומים של החיים, מרקם החיים באופן שוטף, על ידי מתאם הפעולה בשטחים, על ידי אנשי האו"ם, וכמובן על ידי המצרים, אולי גם על ידי גורמים אחרים שלדעתי הם פחות אפקטיביים. אבל הבעיה הגדולה זה לא האם לדבר איתם באופן עקיף, על מנת לשפר את המצב בעזה, ולפי דעתי צריך לשפר את המצב בעזה, גם את התשתיות, אולי גם דברים אחרים, אבל הצד שלהם, שהוא מדבר איתנו, הוא לא מדבר איתנו, נגיד, הפסקת אש מול הפסקת אש. הם רוצים 30 דברים אחרים. הוא רוצה נמל ימי, והוא רוצה נמל אווירי, והוא רוצה תנועה של אוכלוסייה חופשית לישראל, והוא רוצה [נקטע]. אילנה דיין: והוא רוצה לא להתפרק מנשקו, לא להפסיק לחפור מנהרות, ולא לתת את הרקטות להפוך אותן לאלומיניום. יורם כהן: השיח בינינו לבינם הוא כאילו, אפילו שאנחנו חזקים, וכאילו לכאורה הם החלשים, הם לא מדברים איתנו באותה שפה, ולא על מה, אפילו דברים אנושיים או הומניטריים, כמו גופות החללים שלנו, החיילים במקרה הזה, או הנעדרים שלנו, שנישבו על ידם. לא מוכנים לדבר איתנו בשום תחום, בשום תנאי, זה שלבים הרבה הרבה יותר מאוחרים. במקום לבנות אבני דרך של אמון, של אמון חלקי, של מחוות מצד לצד, שישראל גם תהיה, תוכל להגמיש את עמדותיה. אפילו הייתי אומר בעדינות, לקחת סיכונים. אנו לא מוכנים לקחת סיכונים כאשר העוינות כל כך גדולה. אילנה דיין: אם אני מבינה אותך נכון, אתה אומר הייתי רוצה להמליץ לממשלת ישראל לקחת סיכונים, רק באופן שבו מתנהג הפרטנר כרגע, או האין פרטנר הזה, אני לא בטוח שאפילו את זה אפשר לעשות. יורם כהן: אני יכול אבל להתייחס לכמה דברים שאני כן חושב שאפשר לעשות. אז קדימה. צריך להיווצר אווירה קצת יותר טובה ממה שהשבוע הזה כמובן, ולא תחת לחץ. אבל אם תיווצר אווירה טובה יותר, בינינו לבינם, לא רק במובן הזה של הגדר, אלא באופן כללי. יהיה אפשר בתנאים מסוימים לישראל לקחת סיכון ולאפשר, למשל, שאטלים או הוצאה של אנשים מעזה ישירות לירדן. לא דרך ישראל ולא דרך יהודה ושומרון. למנוע חיכוך עם גורמים ש[נקטע] ברוך ה' מצב יותר טוב. אילנה דיין: רגע, לא הבנתי, אבל דרך איפה להעביר אנשים מעזה לירדן, דרך איפה? יורם כהן: אוטובוסים, שאטלים. אילנה דיין: אבל כן דרך ישראל. יורם כהן: כן, ברור, ברור דרך ישראל. אבל ללא חניה או תחנה ברמאללה או בשכם או בחברון. ישירות לגשר. הדבר הזה אפשרי, הוא נעשה בעבר באופן מצומצם. אנחנו יכולים לעשות אותו באופן יותר שיטתי, דרך מעבר ארז, אנשים שאנחנו נאשר שהם ייצאו מעזה, לא מחבלים וכדומה, אפשר לעשות את זה, לשחרר לחץ, לאפשר לאנשים אולי לצאת ללימודים באופן יותר טוב, כל עוד המעבר ברפיח סגור. יש דברים שניתן לעשות. אני חושב שאנחנו צריכים להאיץ ככל הניתן, אני מניח שישראל בעד העניין הזה, אבל משום מה זה לא קורה, יש לזה הרבה סיבות, אבל לנסות לשבת ולראות למה הפרויקטים הבינלאומיים התשתיתיים, שקשורים באנרגיה, מים, ביוב וכדומה, לא מתבצעים בעזה. לישראל אין מניעה שהדבר הזה יקרה, להפך. אנחנו חושבים, או אני חושב, אני חושב שגם רוב הציבור חושב, שהציבור בעזה, גם אם הוא נשלט על ידי חמאס, ולצערנו לפני עשור הוא בחר בו, עדיין צריך לתת לו תנאים טובים, על מנת שהחיים שלהם יהיו סבירים. אילנה דיין: ולו רק שבסוף זה אינטרס שלנו. אני רוצה להספיק לגעת יורם כהן באמת בטקסט הזה המאוד מעניין של הנאום שלך בכנס הרצליה בשבוע שעבר. זה מאפשר לנו טיפה לפתוח את הפריזמה ואתה אומר שם בעצם במבט על, גם על עזה, גם על יהודה ושומרון, אין באמת סיכוי אמיתי להסדר מדיני עם הפלסטינים בעתיד הקרוב, יש כן אינטרס ישראלי-לאומי שזה יקרה. ואתה מזכיר שיחה שהייתה לך לפני שנים עם סוכן שהפעלת בשטחים, ושמעת ממנו משהו שעד עכשיו נשאר איתך. יורם כהן: זה כבר לפני הרבה מאוד שנים שעוד הייתי שטח, זה כמעט דור, 25 או 27 שנים, איש די בכיר אינטליגנטי, ובשיחות שהן שיחות צעד, שהן לא שיחות על מודיעין ומה קורה היום ומה ניתן לעשות וכולי, אלא על כל אחד שגם מדבר עם אנשים בצד השני ברמה די בכירה מנסה לבחון אופציות, נקרא לזה ככה, או באיזה תנאים נסתדר. ובאחת השיחות, הדימוי שהוא בחר לתת, זה סוג של דילמת אסיר, אבל בצד הזה הישראלי, והוא בחר לקרוא לצד הפלסטיני סוג של כדור ברזל, שרשרת שכבולה לך לרגל, שאתה לפעמים מתוסכל, אתה רוצה להיפרד ממנה, אתה הולך איתה לישון, אתה בועט בה לפעמים מרוב תסכול, אבל אתה לא נצליח להתפטר מזה. ואתה כל הזמן חולם על זה, ואתה לא יכול לעשות את זה. ולא רק את זה, שאם אתה לא מתייחס אליו בצורה מכובדת, במרכאות, או לא חושב על זה בהתנהלות שלך, או שאתה נופל, או שאתה שובר את האצבעות, או שאתה נגרר, או שחס וחלילה, אם אתה זורק את זה בחמת זעם לביצה, אתה פשוט שוקע אחריו. אילנה דיין: ואתה גוזר מזה איזושהי השקפה שאתה פורש באותו נאום, לא נספיק כמובן לפרוש את כולה, תחת הכותרת סור מרע ועשה טוב, גם צעדים הומניטריים וכן הלאה, אבל כשאתה אומר סור מרע יורם כהן, אתה אומר כי אתה חושש מצעדים של סיפוח? יורם כהן: אני חושש, קודם כל אני חושב שאנחנו צריכים להגיע למצב שלא לעשות, ישראל, לא כדאי שהיא תעשה גם אם היא, אני חושב ש[קטע את המשפט - יד"ה], לא כדאי שתעשה צעדים בלתי הפיכים. כי אם אנחנו רוצים להגיע להסדר אי-פעם, ואני חושב גם צריך לשמור על הסדרי הביטחון, אבל אסור שנעשה דברים שהם יהיו בלתי הפיכים. דברים בלתי הפיכים הם כאלה שקשה מהם ללכת אחורה בין היתר, אם אנחנו נעשה סיפוח של כל יהודה ושומרון, בוא נהיה עכשיו שאנו יכולים, אני אומר יותר קיצוני. בוא נניח עכשיו שהפלסטינים מעוניינים, לא מוכנים, מעוניינים. אני חושב שזה יהיה איום ונורא לעתיד שלנו. ולכן, ללכת, אני חושב שצריך להימנע ממדינה אחת דו-לאומית, בוודאי בהיקפים של 40-50% אוכלוסייה עוינת אותנו. לכן, לעשות דברים שאפשר, ולא חכמים, אני חושב שזה דבר רע. זה צריך להימנע מזה. בכל מה שאנחנו, נעשה נקבע עמדה או יכולת או מציאות שהיא בלתי הפיכה. בזמנו נתתי דימוי אחר של עור של ג'ירף. כלומר, אם אנחנו נהיה בסיטואציה שכל יהודה ושומרון יהיו כתמים, חומים צהובים לבנים, כלומר שטח A, B ו-C, יישובים פלסטינים, ביניהם מעורבבים ישובים. לא ניתן לתת לפלסטינים בעצם שום דבר. לא יהיה להם רצף טריטוריאלי. אפילו, אני הייתי אומר בצורה קיצונית, אפילו את האוטונומיה, שכרגע זה נראה לי הדבר היחידי הרלוונטי בשנים הקרובות. הרי היחידי בשנים הקרובות. לא ניתן יהיה לתת את זה, כי לא יהיה אפשר בפועל לממש את זה. ולכן אני חושב שאנחנו צריכים לעשות דברים שהם סור מרע. לא לעשות דברים שהם יגרמו לנו נזק, לפחות אם רוב העם לא חושב שכדאי לעשות את זה. ולא רק בהקשרים קואליציוניים, או בהקשרים אחרים. אבל יש הרבה דברים שאנחנו כן יכולים לעשות. יש גם דברים טובים שאנחנו יכולים לעשות. אנחנו יכולים ללכת לקראת הפלסטינים בתחום הכלכלה, בתחום תשתיות, לפעמים אפילו בתנאים מסוימים. שוב פעם זה גם תלוי בהם. ההנהגה הפלסטינית המדינית לדעתי עושה הרבה טעויות. אבל בתחומים מסוימים שאם עוד פעם תיווצר אווירה טובה, אנחנו יכולים לעזור לכוחות הביטחון הפלסטיניים, זה לא מסכן אותנו. אנחנו יכולים לפעמים, הייתי אומר, לתת שטחים קטנים פתוחים בשטחי C לעביר לרשות כאות של מחווה טובה, כאלה שבכל הסדר שהוא עתידי זה לא יהיה חלק מה שנקרא מדינת ישראל. יש כמה דברים שאנו יכולים לעשות. הצד השני גם צריך לרקוד איתנו גם צריך להיות איתנו גם ברמה המדינית לא רק ברמה של התיאום, ברמה יותר טובה, ואם הדברים האלו אפשר, אני לא יודע תמיד אם אפשר לעשות אותם פוליטית בישראל. אבל האם כדאי לעשות אותם? אילנה דיין: כן, זהו, אני אפילו לא שואלת אותך, כי אני יודעת שלא תרצה להיכנס לזירה הזאת, רק לסיום, אני חייבת לספק את הסקרנות שלי. אתה מקבל טלפונים? יורם כהן: עד לפני שנה, הייתי אומר, הייתי מדי פעם, היו קוראים לי והייתי מדבר עם מי שצריך. אילנה דיין: האמת שזו תשובה לשאלה שלא שאלתי, לא, זו תשובה לשאלה שלא שאלתי, התכוונתי לומר, התכוונתי לשאול אם זה גם מעניין, שאתה אומר מתייעצים, היו מתייעצים לפחות, אני שואלת אם אתה מקבל הצעות, בימים האלה, בתקופה האחרונה, לקפוץ לזירה הפוליטית. יורם כהן: כן. כן, אבל אני נותן תשובה לכולם שאני לא החלטתי בכלל שאני רוצה להיכנס לזה, עדיין עקרונית. אבל אם מישהו מדבר איתי ושואל אותי מה אני חושב על הזירה הפלסטינית, או על ביטחון הפנים, או על פתרונות, או רעיונות, או הצעות, אני משתף. אבל לא מעבר לזה. אילנה דיין: ואנחנו גם נהנינו לשמוע את התובנות שלך הבוקר. יורם כהן, לשעבר ראש השב"כ, תודה רבה לך על השיחה הזאת. יורם כהן: -תודה רבה. כל טוב. סימוכין: אודיו: גל"צ. תמונה: יורם כהן, צילום מסך מ"כאן 11"
15:51

מאי 2018 – יורם כהן, ראש השב"כ לשעבר: חמאס פועל לשנות את המדיניות הישראלית, לפתח כלכלה, להוריד את האבטלה ולאפשר חיים סבירים, רוצים להיות עם ככל העמים, אין להם עניין להילחם בישראל, אם תיווצר אווירה טובה יותר בין ישראל לחמאס, ישראל תוכל בתנאים מסוימים לקחת סיכון במדיניותה כלפי חמאס ב-17 במאי 2018, ראיינה אילנה דיין ב"גלי צה"ל" את יורם כהן, ראש השב"כ לשעבר. להן תוכן הראיון: אילנה דיין: בוקר טוב. יורם כהן: בוקר טוב לך ולמאזינים. אילנה דיין: תכף נדבר על דברים מרתקים, גם לא בנאליים, שאמרת בשבוע שעבר בכנס הרצליה, אבל ענייני היום בוערים. נדמה כאילו מישהו בחמאס החליט להוריד את גובה להבות, יחיא סינוואר [מנהיג חמאס ברצועת עזה] גם אמר את זה, די ממפורש אתמול בראיון לאל-ג'זירה. זה קורה כנראה רק אחרי התערבות מצרית. אתה היית הרי כבר במצבים דומים, ראית איך נראה תיווך כזה. קהיר יכולה לגרום לחמאס לקחת רוורס? יורם כהן: בהחלט. אני חושב שלמצרים תמיד הייתה השפעה דרמטית על ההנהגה בכלל של הרשות הפלסטינית וגם על ההנהגה של החמאס בוודאי בעשור האחרון. לא תמיד זה מצליח, כי יש לפעמים אינטרסים מנוגדים בין החמאס לבין ההנהגה. החמאס גם יש לה קשרים לאחים המוסלמים במצרים, היו תקופות שהיו קשרים אפילו צבאיים עד כדי איומים ופיגועים בסיני ולפעמים גם במצרים. דברים כאלה היו. כלומר, החמאס גם לפעמים משמש כאויב להנהגה במצרים, וודאי ההנהגה של היום. אבל עם כל זה השפעה עליהם היא השפעה דרמטית. פתח היציאה לעולם, נקרא לזה, הוא בעיקר משם של הנהגת החמאס. אילנה דיין: מה שמעניין אותי, אחרי סיבוב כזה, כשאיסמאעיל הניה [מנהיג חמאס] חוזר כנראה מושפל מקהיר, כשלפי הודעתו של בכיר בחמאס אתמול, רוב ההרוגים היו אנשי חמאס, אבל האוכלוסייה בלי ספק גם כן נפגעת מסביב. חמאס עצמו לא נחלש בתוך הרצועה אחרי סיבוב ציני כזה? יורם כהן: אני חושב שהחמאס מזה תקופה ארוכה, הוא חלש מאוד. הוא חלש בהרבה תחומים. הוא חלש קודם כל מבחינת היכולת שלו, בעצם, הכלכלית לספק לציבור שלו. מזון, תשתיות, עבודה וכו'. אילנה דיין: אבל אז איך הוא מצליח, יורם כהן, למנף את החולשה הזאת למצב שאנחנו לכאורה יוצאים נפסדים ממנו? יורם כהן: זה עניין של הסברה, אבל אני רק רוצה לומר על זה שניים, שלושה משפטים. אילנה דיין: בבקשה. יורם כהן: החמאס נמצא בשפל כלכלי וגם בידוד מדיני, על אף שיש לו עזרה מתורכיה וקטאר קצת וכולי, אבל באופן כללי הוא נמצא באחת מתקופות השפל. אני חושב שגם בהיבט לא רק הצבאי מולנו, חוסר הצלחה בעזה וחוסר הצלחה ביהודה ושומרון, נפגעים. בכל פרמטר, גם התפקוד הטוב של צה"ל, ההרתעה וכולי, הכל עובד נגדם. וגם יש [מילה לא ברורה] פיוס. הנושא המרכזי שלפי דעתי הם עובדים עליו זה איך לשנות את המדיניות הישראלית, לצאת מהמצור מה שהם קוראים, כלומר לפתח כלכלה, תנועה של אנשים. להוריד את האבטלה ולאפשר חיים מבחינתם, חיים סבירים של, גם אם הם מרדו ותפסו את השלטון בכוח, איך הם נהיים עם כאחד העמים, או מדינה כאחד העמים. אילנה דיין: זאת אומרת, כל המהלך הזה של רצף התהלוכות וההפגנות הכאילו עממיות בשבועות האחרונים, זאת המטרה האמיתית המרכזית שלהם? יורם כהן: המטרה האמיתית, לצאת מהמצב הקשה שבו נמצאים, במינימום מחיר. מבחינתם אין להם עניין להילחם בישראל. הם יודעים שהם לא יכולים לכבוש את ישראל. הם יודעים שיקבלו עונש עונש פיזי, גם בדם וגם בממון וגם בתשתיות, הרבה יותר חמור, ואין להם עניין כזה. אילנה דיין: אז זה מנקודת מבטם. אז זה מנקודת מבטם. עכשיו אני רוצה להבין רגע, יורם כהן, מנקודת מבטנו. הרי דבר אחד בטוח, ישראל נקלעה השבוע למצב שכמעט שום דבר טוב לא יכול היה לצאת ממנו. אי אפשר היה להשלים, כמובן, עם ניסיונות שלהם לפרוץ את הגדר, גם אי אפשר להתעלם מהתוצאות. עשרות הרוגים, מאות פצועים בצד הפלסטיני, בדעת הקהל הבינלאומית זה כמובן לא עובר טוב. יכולנו שלא להגיע למצב הזה מלכתחילה? יש משהו שאפשר היה לעשות אחרת? יורם כהן: ראשית, אני חושב שישראל עושה הרבה דברים, באמת, מאז זו סיומה של "צוק איתן" [סבב לחימה בין ישראל לחמאס ביולי - אוגוסט 2014] כמעט ארבע שנים, הרבה דברים גם בשיקום, ובעצם ישראל היא החמצן המרכזי, אולי היחידי, שיש לרצועת עזה. כל הפרויקטים שקורים, המשאיות שנכנסות, הציוד, הרפואה, כמעט כל הדברים, אבל אנחנו לא יכולים לעשות הכל, ואני צריך פה 2-3 דקות להסביר. אני לא מדבר בצד המבצעי, זה צריך להביא איזה אלוף בצבא או מישהו אחר שיסביר על הלחימה עם הצלפים, אבל גם לזה אני מוכן לגעת. אבל אני חושב שלא יכולנו לנהוג אחרת אל מול. אחד, שהחמאס מארגן את הכל, שתיים, שהוא מכניס פעילים צבאיים לתוך ההפגנות האלה, שלוש, הוא מראש מכריז שהוא הולך לחתוך את הגדר ולהיכנס לתוך שטח ישראל ולסכן גם תושבים וגם חיילים, ואנחנו יודעים יפה מאוד שאם הגדר הייתה נקרעת או נחתכת והיו נכנסים שלושת אלפים אנשים, לא ארבעים אלף, מה היה שם? כולם רק יכולים לדמיין. גם להם וגם לנו. לכן זה נראה לי הרע במיעוטו. האם צה"ל, באמצעים שהוא מפעיל, מראש, בכרוזים, בהודעות, דרך המצרים, באמצעי אל הרג שהוא משתמש, בקצינים שהוא נותן הוראות פתיחה באש ולא נותן כל חייל לראות בכל מצב גבולי, האם הוא עושה את המקסימום? אני מעריך שכן, והוא גם רוצה להשתפר. אבל אין ספק שהאירוע של 60 הרוגים ומאות פצועים הוא אירוע לא טוב. אבל גם אני חושב צה",ל הוא רואה אותו אירוע לא טוב, אבל אין ברירה אחרת. אילנה דיין: אבל אתה לוקח, יורם כהן, את נקודת האפס. נקודת האפס הייתה השבוע, צה"ל נמצא על הגדר, הפלסטינים רוצים לחצות, אין מצב שצה"ל יאפשר את זה. אתה אומר, מבחינה מבצעית, זה היה המינימום, הרע במיעוטו. יורם כהן: נראה היה לי שלא ניתן לעשות משהו יותר טוב בנסיבות של 60 קילומטר [גבול עם רצועת עזה] ועשרות אלפי אנשים שפזורים בכל כך הרבה מקומות, הרמטכ"ל לא יכול להיות מאחורי כל כוונת ולפעול במדויק, צריך להפעיל כוחות. הם יודעים שהם נכנסים לאזור סכנה. הם חוצים גדר גבול שלנו. זה לא הפגנה, אפילו נגיד של החמאס, לא נגיד של מחאה אזרחית, אפילו של החמאס, בתוך שטחם, הם יכולים לעשות, חיזבאללה עושה את זה הרבה. הם יכולים לעשות הרבה הפגנות, אבל לא לחצות את הגדר. אילנה דיין: השאלה כשאנחנו, אבל כשאנחנו קוראים על מסרים שחמאס שלח, אולי גם שולח בימים אלה, לממשלת ישראל, לאורך השבועות האחרונים, אולי להתחיל לדבר על סוג של תהדיאה, סוג של, לא יודעת איך לקרוא לזה אפילו, רגיעה, הפוגה, הפסקת אש, שקט הדדי, יכול להיות שאלה מסרים שצריך היה להתייחס אליהם יותר ברצינות, בעיקר בהתחשב בסיר הלחץ בתוך עזה, בתנאים ההומניטריים הקשים, בזה שלאוכלוסייה אין כבר מה להפסיד? יורם כהן: זו שאלה מאוד עדינה, ואני אשתדל לענות עליה בצורה קצת אולי מרוכבת. אחד, יש בינינו תהדיאה. הפסקת אש זה סוג של תהדיאה. אנחנו ארבע שנים בהפסקת אש. ישראל לא חודרת לשם, לא הורגת שם, לא, אפילו לדעתי, גם לא מחממת את הגזרה, מעבירה מסרים של, בכל פרמטר שהוא של שקט. והיא גם מצהירה כמדיניות שהיא רוצה שקט. לדחות את המלחמה, לא להיכנס לעימות וכולי וכולי. אבל אני חייב להזכיר פה איזה עניין. יש פה מצב שהצד השני, נגיד שהוא מדבר באופן לא ישיר איתנו, אז דרך גורם שלישי, על תהדיאה, נקרא לזה ארוכת טווח, נגיד 10 שנים או 20 שנה, יש רמזים על זה. א', אני משוכנע, אני לא בקיא, אני משוכנע שכל הרמזים האלו או המסרים האלו מגיעים לממשלת ישראל, ממשלת ישראל צריכה להחליט אם היא מוכנה לדבר או לא לדבר עם חמאס בצורה עקיפה. אילנה דיין: בעבר עשינו את זה? בעבר כשהגיעו מסרים עקיפים כאלה, נכנסנו לזירה ורקדנו את הטנגו הזה איתם? יורם כהן: אני חושב שבתחומים האלה של הפסקת אש בצורה פורמלית, רשמית, בעת עימות. אבל לדעתי מועברים מסרים בתחומים של החיים, מרקם החיים באופן שוטף, על ידי מתאם הפעולה בשטחים, על ידי אנשי האו"ם, וכמובן על ידי המצרים, אולי גם על ידי גורמים אחרים שלדעתי הם פחות אפקטיביים. אבל הבעיה הגדולה זה לא האם לדבר איתם באופן עקיף, על מנת לשפר את המצב בעזה, ולפי דעתי צריך לשפר את המצב בעזה, גם את התשתיות, אולי גם דברים אחרים, אבל הצד שלהם, שהוא מדבר איתנו, הוא לא מדבר איתנו, נגיד, הפסקת אש מול הפסקת אש. הם רוצים 30 דברים אחרים. הוא רוצה נמל ימי, והוא רוצה נמל אווירי, והוא רוצה תנועה של אוכלוסייה חופשית לישראל, והוא רוצה [נקטע]. אילנה דיין: והוא רוצה לא להתפרק מנשקו, לא להפסיק לחפור מנהרות, ולא לתת את הרקטות להפוך אותן לאלומיניום. יורם כהן: השיח בינינו לבינם הוא כאילו, אפילו שאנחנו חזקים, וכאילו לכאורה הם החלשים, הם לא מדברים איתנו באותה שפה, ולא על מה, אפילו דברים אנושיים או הומניטריים, כמו גופות החללים שלנו, החיילים במקרה הזה, או הנעדרים שלנו, שנישבו על ידם. לא מוכנים לדבר איתנו בשום תחום, בשום תנאי, זה שלבים הרבה הרבה יותר מאוחרים. במקום לבנות אבני דרך של אמון, של אמון חלקי, של מחוות מצד לצד, שישראל גם תהיה, תוכל להגמיש את עמדותיה. אפילו הייתי אומר בעדינות, לקחת סיכונים. אנו לא מוכנים לקחת סיכונים כאשר העוינות כל כך גדולה. אילנה דיין: אם אני מבינה אותך נכון, אתה אומר הייתי רוצה להמליץ לממשלת ישראל לקחת סיכונים, רק באופן שבו מתנהג הפרטנר כרגע, או האין פרטנר הזה, אני לא בטוח שאפילו את זה אפשר לעשות. יורם כהן: אני יכול אבל להתייחס לכמה דברים שאני כן חושב שאפשר לעשות. אז קדימה. צריך להיווצר אווירה קצת יותר טובה ממה שהשבוע הזה כמובן, ולא תחת לחץ. אבל אם תיווצר אווירה טובה יותר, בינינו לבינם, לא רק במובן הזה של הגדר, אלא באופן כללי. יהיה אפשר בתנאים מסוימים לישראל לקחת סיכון ולאפשר, למשל, שאטלים או הוצאה של אנשים מעזה ישירות לירדן. לא דרך ישראל ולא דרך יהודה ושומרון. למנוע חיכוך עם גורמים ש[נקטע] ברוך ה' מצב יותר טוב. אילנה דיין: רגע, לא הבנתי, אבל דרך איפה להעביר אנשים מעזה לירדן, דרך איפה? יורם כהן: אוטובוסים, שאטלים. אילנה דיין: אבל כן דרך ישראל. יורם כהן: כן, ברור, ברור דרך ישראל. אבל ללא חניה או תחנה ברמאללה או בשכם או בחברון. ישירות לגשר. הדבר הזה אפשרי, הוא נעשה בעבר באופן מצומצם. אנחנו יכולים לעשות אותו באופן יותר שיטתי, דרך מעבר ארז, אנשים שאנחנו נאשר שהם ייצאו מעזה, לא מחבלים וכדומה, אפשר לעשות את זה, לשחרר לחץ, לאפשר לאנשים אולי לצאת ללימודים באופן יותר טוב, כל עוד המעבר ברפיח סגור. יש דברים שניתן לעשות. אני חושב שאנחנו צריכים להאיץ ככל הניתן, אני מניח שישראל בעד העניין הזה, אבל משום מה זה לא קורה, יש לזה הרבה סיבות, אבל לנסות לשבת ולראות למה הפרויקטים הבינלאומיים התשתיתיים, שקשורים באנרגיה, מים, ביוב וכדומה, לא מתבצעים בעזה. לישראל אין מניעה שהדבר הזה יקרה, להפך. אנחנו חושבים, או אני חושב, אני חושב שגם רוב הציבור חושב, שהציבור בעזה, גם אם הוא נשלט על ידי חמאס, ולצערנו לפני עשור הוא בחר בו, עדיין צריך לתת לו תנאים טובים, על מנת שהחיים שלהם יהיו סבירים. אילנה דיין: ולו רק שבסוף זה אינטרס שלנו. אני רוצה להספיק לגעת יורם כהן באמת בטקסט הזה המאוד מעניין של הנאום שלך בכנס הרצליה בשבוע שעבר. זה מאפשר לנו טיפה לפתוח את הפריזמה ואתה אומר שם בעצם במבט על, גם על עזה, גם על יהודה ושומרון, אין באמת סיכוי אמיתי להסדר מדיני עם הפלסטינים בעתיד הקרוב, יש כן אינטרס ישראלי-לאומי שזה יקרה. ואתה מזכיר שיחה שהייתה לך לפני שנים עם סוכן שהפעלת בשטחים, ושמעת ממנו משהו שעד עכשיו נשאר איתך. יורם כהן: זה כבר לפני הרבה מאוד שנים שעוד הייתי שטח, זה כמעט דור, 25 או 27 שנים, איש די בכיר אינטליגנטי, ובשיחות שהן שיחות צעד, שהן לא שיחות על מודיעין ומה קורה היום ומה ניתן לעשות וכולי, אלא על כל אחד שגם מדבר עם אנשים בצד השני ברמה די בכירה מנסה לבחון אופציות, נקרא לזה ככה, או באיזה תנאים נסתדר. ובאחת השיחות, הדימוי שהוא בחר לתת, זה סוג של דילמת אסיר, אבל בצד הזה הישראלי, והוא בחר לקרוא לצד הפלסטיני סוג של כדור ברזל, שרשרת שכבולה לך לרגל, שאתה לפעמים מתוסכל, אתה רוצה להיפרד ממנה, אתה הולך איתה לישון, אתה בועט בה לפעמים מרוב תסכול, אבל אתה לא נצליח להתפטר מזה. ואתה כל הזמן חולם על זה, ואתה לא יכול לעשות את זה. ולא רק את זה, שאם אתה לא מתייחס אליו בצורה מכובדת, במרכאות, או לא חושב על זה בהתנהלות שלך, או שאתה נופל, או שאתה שובר את האצבעות, או שאתה נגרר, או שחס וחלילה, אם אתה זורק את זה בחמת זעם לביצה, אתה פשוט שוקע אחריו. אילנה דיין: ואתה גוזר מזה איזושהי השקפה שאתה פורש באותו נאום, לא נספיק כמובן לפרוש את כולה, תחת הכותרת סור מרע ועשה טוב, גם צעדים הומניטריים וכן הלאה, אבל כשאתה אומר סור מרע יורם כהן, אתה אומר כי אתה חושש מצעדים של סיפוח? יורם כהן: אני חושש, קודם כל אני חושב שאנחנו צריכים להגיע למצב שלא לעשות, ישראל, לא כדאי שהיא תעשה גם אם היא, אני חושב ש[קטע את המשפט - יד"ה], לא כדאי שתעשה צעדים בלתי הפיכים. כי אם אנחנו רוצים להגיע להסדר אי-פעם, ואני חושב גם צריך לשמור על הסדרי הביטחון, אבל אסור שנעשה דברים שהם יהיו בלתי הפיכים. דברים בלתי הפיכים הם כאלה שקשה מהם ללכת אחורה בין היתר, אם אנחנו נעשה סיפוח של כל יהודה ושומרון, בוא נהיה עכשיו שאנו יכולים, אני אומר יותר קיצוני. בוא נניח עכשיו שהפלסטינים מעוניינים, לא מוכנים, מעוניינים. אני חושב שזה יהיה איום ונורא לעתיד שלנו. ולכן, ללכת, אני חושב שצריך להימנע ממדינה אחת דו-לאומית, בוודאי בהיקפים של 40-50% אוכלוסייה עוינת אותנו. לכן, לעשות דברים שאפשר, ולא חכמים, אני חושב שזה דבר רע. זה צריך להימנע מזה. בכל מה שאנחנו, נעשה נקבע עמדה או יכולת או מציאות שהיא בלתי הפיכה. בזמנו נתתי דימוי אחר של עור של ג'ירף. כלומר, אם אנחנו נהיה בסיטואציה שכל יהודה ושומרון יהיו כתמים, חומים צהובים לבנים, כלומר שטח A, B ו-C, יישובים פלסטינים, ביניהם מעורבבים ישובים. לא ניתן לתת לפלסטינים בעצם שום דבר. לא יהיה להם רצף טריטוריאלי. אפילו, אני הייתי אומר בצורה קיצונית, אפילו את האוטונומיה, שכרגע זה נראה לי הדבר היחידי הרלוונטי בשנים הקרובות. הרי היחידי בשנים הקרובות. לא ניתן יהיה לתת את זה, כי לא יהיה אפשר בפועל לממש את זה. ולכן אני חושב שאנחנו צריכים לעשות דברים שהם סור מרע. לא לעשות דברים שהם יגרמו לנו נזק, לפחות אם רוב העם לא חושב שכדאי לעשות את זה. ולא רק בהקשרים קואליציוניים, או בהקשרים אחרים. אבל יש הרבה דברים שאנחנו כן יכולים לעשות. יש גם דברים טובים שאנחנו יכולים לעשות. אנחנו יכולים ללכת לקראת הפלסטינים בתחום הכלכלה, בתחום תשתיות, לפעמים אפילו בתנאים מסוימים. שוב פעם זה גם תלוי בהם. ההנהגה הפלסטינית המדינית לדעתי עושה הרבה טעויות. אבל בתחומים מסוימים שאם עוד פעם תיווצר אווירה טובה, אנחנו יכולים לעזור לכוחות הביטחון הפלסטיניים, זה לא מסכן אותנו. אנחנו יכולים לפעמים, הייתי אומר, לתת שטחים קטנים פתוחים בשטחי C לעביר לרשות כאות של מחווה טובה, כאלה שבכל הסדר שהוא עתידי זה לא יהיה חלק מה שנקרא מדינת ישראל. יש כמה דברים שאנו יכולים לעשות. הצד השני גם צריך לרקוד איתנו גם צריך להיות איתנו גם ברמה המדינית לא רק ברמה של התיאום, ברמה יותר טובה, ואם הדברים האלו אפשר, אני לא יודע תמיד אם אפשר לעשות אותם פוליטית בישראל. אבל האם כדאי לעשות אותם? אילנה דיין: כן, זהו, אני אפילו לא שואלת אותך, כי אני יודעת שלא תרצה להיכנס לזירה הזאת, רק לסיום, אני חייבת לספק את הסקרנות שלי. אתה מקבל טלפונים? יורם כהן: עד לפני שנה, הייתי אומר, הייתי מדי פעם, היו קוראים לי והייתי מדבר עם מי שצריך. אילנה דיין: האמת שזו תשובה לשאלה שלא שאלתי, לא, זו תשובה לשאלה שלא שאלתי, התכוונתי לומר, התכוונתי לשאול אם זה גם מעניין, שאתה אומר מתייעצים, היו מתייעצים לפחות, אני שואלת אם אתה מקבל הצעות, בימים האלה, בתקופה האחרונה, לקפוץ לזירה הפוליטית. יורם כהן: כן. כן, אבל אני נותן תשובה לכולם שאני לא החלטתי בכלל שאני רוצה להיכנס לזה, עדיין עקרונית. אבל אם מישהו מדבר איתי ושואל אותי מה אני חושב על הזירה הפלסטינית, או על ביטחון הפנים, או על פתרונות, או רעיונות, או הצעות, אני משתף. אבל לא מעבר לזה. אילנה דיין: ואנחנו גם נהנינו לשמוע את התובנות שלך הבוקר. יורם כהן, לשעבר ראש השב"כ, תודה רבה לך על השיחה הזאת. יורם כהן: -תודה רבה. כל טוב. סימוכין: אודיו: גל"צ. תמונה: יורם כהן, צילום מסך מ"כאן 11"

Jonathan D. Halevi

104,080 görüntüleme • 1 yıl önce

איפה ישנם עוד שקרנים כמו השקרן ההוא? טאוב טוען שאני "מוותר על שלושה לילות שינה בשביל להוכיח את מה שלא נכון, הוא יכול "להוכיח" שהכלב שלך הוא בעצם אבא שלך". אני מאמץ, בשינויים קלים. לא צריך להוכיח שהכלב שלך הוא בעצם אבא שלך. מספיק להוכיח שאתה כלב. ולא צריך שלושה לילות כדי לחשוף את השקרים. מספיק שלוש דקות ועוד יישאר זמן לקרוא את המבזק על ההתעללות האחרונה של ואנס או טרמפ בנתניהו. נדמה שההתהפכות של האליל השני של טאוב על האליל הראשון קצת הוציאה אותו מריכוז ואפילו השקרים לא מה שהיה פעם. קל מדי, כמעט מעליב. תראו איך מפרקים אותו ברגע: מאות מילים טאוב שופך כדי לנסות ולשכנע שהוא לא תמך בעלילה המכונה "הבגידה מבפנים", עלי, על המשפט, תודות לעורך הדין שלו, הטונים הגבוהים שהגיע עם חברים, מאמרים שלו ששם לא הזכיר את התיאוריה, ועל כך שחסם כאלה שתמכו בתיאוריה. "הרייני להבהיר", הוא מנסה לתקף את דבריו, אחרי ש"הבהרתי לו" ועכשיו "אבהיר גם לכם", כדי שגם "יהיה ברשומות", וגם "יישאר ברשת לפרוטוקול". עד כדי כך. שני דברים הוא לא עושה: הראשון: הוא לא אומר מילה על הוידאו שצירפתי מהפודקסט שלו עם אמיר אביב בו משתמש טאוב כפלטרפומה להפצת הקונספירציה האפלה והזדונית. טאוב טוען ש"הוא חתך שאלות שלי שבהן אני מאתגר מרואיינים כדי לברר מה דעתם בנושא, והציג את השאלות כאילו הן עמדתי" אז למה הוא לא שם פה את הקטע הנכון, לתקן את הרושם, בלי לחתוך את השאלות שלו? פשוט כי לא משנה איך היה גוזר, יוצא שלא רק שהוא מסביר בלהט למה תיאוריית הבגידה מבפנים עושה שכל, אלא שכשאביבי מסביר לו למה הוא חושב שזו שטות, טאוב מתווכח איתו הנה, מצורף כאן הקטע עם שוליים רחבים. כולם יוכלו לראות בעצמם איך טאוב מקדם פה את העלילה הזו ואגב כך מטנף את זכרו של אל"מ אסף חממי ז"ל שהוציא את ההוראה להתרחק מהגדר. הדבר השני שהוא לא עושה: הוא לא מראה ולו מקום אחד בו אמר שהוא מתנגד לעלילה הזו. הוא מצרף צילום של ציוץ שלו מפברואר 2025 שאמור להוכיח שהוא התנגד. זה מה שכתוב שם:" אז אמנם חסידי תיאוריית הבגידה אומרים לי שהדיון בקונספציה נועד להסיח את הדעת מהאמת האיומה. אבל אני חולק עליהם. כי גם מי שחושב שהיתה בגידה, לא יכול להזניח את העובדה שכל החשיבה של כל המערכת היתה מבוססת על הנחות לא נכונות. ". הוא לא מתנגד הוא רק אומר שאפשר גם וגם. הוא אומר "עשיתי תכנית שלמה בערוץ שלי, יחד עם ד"ר ליעד לוי, להסביר למה התיאוריה הזאת גם לא סבירה וגם מזיקה". הוא אפילו מצרף את הלינק, אבל הוא בכוונה לא מצרף קטעים כי יודע שלאף אחד לא תהיה סבלנות לבדוק אותו ולגלות שזה בדיוק ההיפך. ממליץ לכל מי שאי פעם ייחס אמינות כלשהי לטאוב, לקחת כדור נגד בחילה ולצפות בשעה המדוברת שם טאוב ולוי מסבירים למה התיאוריה הזו היא גם סבירה וגם מועילה. הנה שני קטעים מתוך הפודקסט. בראשון מגדירים לוי וטאוב את הבגידה מבפנים. "כשאנחנו נגיד את המילה **בגידה**. אנחנו תכוון לפרשנות הבאה. מישהו בדרג בכיר כזה או אחר תאמוות של יהודים על מנת להחליף שלטון." ולאחר מכן מנהלים טאוב ולוי דיון על האם לא רק מי שעמד בקשר עם סינוואר אלא גם ידע על התקפת החמאס ולא עשה דבר הוא בוגד (התשובה- כמובן שכן) בשני- לוי אומר ש"מי שרוצה לחשוב שפרשת המרגל קשורה בזה שצריך לאפשר לחמאס להרוג יהודים כדי להפיל את נתניהו- זה הגיוני לשאול את זה". טאוב, שכמובן מתנגד לכל התיאוריה מוסיף:"זה מי שחושב שהמרגל עבד אצל יחיא סינוואר." ואז, כשלוי מזהיר שצריך לשמור את המחשבות האלה לעצמנו כי פרסום שלהן עלול לתגבר גלים של אנטישמיות, טאוב, שכולם מכירים את דיעותיו נגד דבר השיטנה הזה, מסכים איתו אבל מוסיף, שיהיה ברור שהסכמתו לנקיטת זהירות בתפוצה אינה הסכמתו לכך שמדובר בעלילה:"אבל זה בלי קשר לשאלה אם זה נכון או לא"\ ואז השניים מתחילים בדאילוג קונספירטיבי מהסוג הגרוע והעלוב ביותר, שנקטע פה ושם עם ציפצופים שנועדו כנראה למחוק את השמות של אנשים שטאוב והצוות שלו חששו ששייתבעו דיבה. ובשורה התחתונה- טאוב משקר פה בפעם השלישי ברציפות בטענה שלא טיפח והפיץ ותיגבר והעצים את תיאורית הבגידה מבפנים. צפו ושיפטו בעצמכם.
1:18

איפה ישנם עוד שקרנים כמו השקרן ההוא? טאוב טוען שאני "מוותר על שלושה לילות שינה בשביל להוכיח את מה שלא נכון, הוא יכול "להוכיח" שהכלב שלך הוא בעצם אבא שלך". אני מאמץ, בשינויים קלים. לא צריך להוכיח שהכלב שלך הוא בעצם אבא שלך. מספיק להוכיח שאתה כלב. ולא צריך שלושה לילות כדי לחשוף את השקרים. מספיק שלוש דקות ועוד יישאר זמן לקרוא את המבזק על ההתעללות האחרונה של ואנס או טרמפ בנתניהו. נדמה שההתהפכות של האליל השני של טאוב על האליל הראשון קצת הוציאה אותו מריכוז ואפילו השקרים לא מה שהיה פעם. קל מדי, כמעט מעליב. תראו איך מפרקים אותו ברגע: מאות מילים טאוב שופך כדי לנסות ולשכנע שהוא לא תמך בעלילה המכונה "הבגידה מבפנים", עלי, על המשפט, תודות לעורך הדין שלו, הטונים הגבוהים שהגיע עם חברים, מאמרים שלו ששם לא הזכיר את התיאוריה, ועל כך שחסם כאלה שתמכו בתיאוריה. "הרייני להבהיר", הוא מנסה לתקף את דבריו, אחרי ש"הבהרתי לו" ועכשיו "אבהיר גם לכם", כדי שגם "יהיה ברשומות", וגם "יישאר ברשת לפרוטוקול". עד כדי כך. שני דברים הוא לא עושה: הראשון: הוא לא אומר מילה על הוידאו שצירפתי מהפודקסט שלו עם אמיר אביב בו משתמש טאוב כפלטרפומה להפצת הקונספירציה האפלה והזדונית. טאוב טוען ש"הוא חתך שאלות שלי שבהן אני מאתגר מרואיינים כדי לברר מה דעתם בנושא, והציג את השאלות כאילו הן עמדתי" אז למה הוא לא שם פה את הקטע הנכון, לתקן את הרושם, בלי לחתוך את השאלות שלו? פשוט כי לא משנה איך היה גוזר, יוצא שלא רק שהוא מסביר בלהט למה תיאוריית הבגידה מבפנים עושה שכל, אלא שכשאביבי מסביר לו למה הוא חושב שזו שטות, טאוב מתווכח איתו הנה, מצורף כאן הקטע עם שוליים רחבים. כולם יוכלו לראות בעצמם איך טאוב מקדם פה את העלילה הזו ואגב כך מטנף את זכרו של אל"מ אסף חממי ז"ל שהוציא את ההוראה להתרחק מהגדר. הדבר השני שהוא לא עושה: הוא לא מראה ולו מקום אחד בו אמר שהוא מתנגד לעלילה הזו. הוא מצרף צילום של ציוץ שלו מפברואר 2025 שאמור להוכיח שהוא התנגד. זה מה שכתוב שם:" אז אמנם חסידי תיאוריית הבגידה אומרים לי שהדיון בקונספציה נועד להסיח את הדעת מהאמת האיומה. אבל אני חולק עליהם. כי גם מי שחושב שהיתה בגידה, לא יכול להזניח את העובדה שכל החשיבה של כל המערכת היתה מבוססת על הנחות לא נכונות. ". הוא לא מתנגד הוא רק אומר שאפשר גם וגם. הוא אומר "עשיתי תכנית שלמה בערוץ שלי, יחד עם ד"ר ליעד לוי, להסביר למה התיאוריה הזאת גם לא סבירה וגם מזיקה". הוא אפילו מצרף את הלינק, אבל הוא בכוונה לא מצרף קטעים כי יודע שלאף אחד לא תהיה סבלנות לבדוק אותו ולגלות שזה בדיוק ההיפך. ממליץ לכל מי שאי פעם ייחס אמינות כלשהי לטאוב, לקחת כדור נגד בחילה ולצפות בשעה המדוברת שם טאוב ולוי מסבירים למה התיאוריה הזו היא גם סבירה וגם מועילה. הנה שני קטעים מתוך הפודקסט. בראשון מגדירים לוי וטאוב את הבגידה מבפנים. "כשאנחנו נגיד את המילה **בגידה**. אנחנו תכוון לפרשנות הבאה. מישהו בדרג בכיר כזה או אחר תאמוות של יהודים על מנת להחליף שלטון." ולאחר מכן מנהלים טאוב ולוי דיון על האם לא רק מי שעמד בקשר עם סינוואר אלא גם ידע על התקפת החמאס ולא עשה דבר הוא בוגד (התשובה- כמובן שכן) בשני- לוי אומר ש"מי שרוצה לחשוב שפרשת המרגל קשורה בזה שצריך לאפשר לחמאס להרוג יהודים כדי להפיל את נתניהו- זה הגיוני לשאול את זה". טאוב, שכמובן מתנגד לכל התיאוריה מוסיף:"זה מי שחושב שהמרגל עבד אצל יחיא סינוואר." ואז, כשלוי מזהיר שצריך לשמור את המחשבות האלה לעצמנו כי פרסום שלהן עלול לתגבר גלים של אנטישמיות, טאוב, שכולם מכירים את דיעותיו נגד דבר השיטנה הזה, מסכים איתו אבל מוסיף, שיהיה ברור שהסכמתו לנקיטת זהירות בתפוצה אינה הסכמתו לכך שמדובר בעלילה:"אבל זה בלי קשר לשאלה אם זה נכון או לא"\ ואז השניים מתחילים בדאילוג קונספירטיבי מהסוג הגרוע והעלוב ביותר, שנקטע פה ושם עם ציפצופים שנועדו כנראה למחוק את השמות של אנשים שטאוב והצוות שלו חששו ששייתבעו דיבה. ובשורה התחתונה- טאוב משקר פה בפעם השלישי ברציפות בטענה שלא טיפח והפיץ ותיגבר והעצים את תיאורית הבגידה מבפנים. צפו ושיפטו בעצמכם.

Ronen Bergman

15,837 görüntüleme • 3 ay önce

יש לי בעיה אחת עם תלונות של אונס, והיא שנשים שנאנסות ומתארות את החוויה שלהן "בדיעבד" מעידות לא רק על ה"אנס", אלא גם על עצמן. עוז זהבי הוא סלב. מה חשבת שתקבלי ממנו בהפרש של 20 שנה מהטינדר? עוזבת רגע את העובדה שטינדר ידוע בשל המאצ'ים שלו בין בני אדם, ולא קידום מטרות דיונים אנתרופוסופיים... אבל מה ציפית, בשיא הרצינות!? גם את רואה שהוא חרמן ו"לא מפסיק לרצות סקס"... לא חשבת לעזוב את המקום??! את לא ילדה בת 17! שעומדת לך הזכות להגיד "אני חסרת ניסיון". אם את נשארת שם, ואת לא טוענת שסימם אותך, או שהיית שיכורה וחסרת אונים... והיה לך את הקומון סנס הבסיסי ללכת מהמקום - סליחה - אבל כל טראומה כאן היא לא רק עליו אלא *גם עלייך*. ואני לא יכולה כבר לשמוע את "הוא הכריח אותי" או "הוא הפעיל עליי מניפולציות". ידעת היטב למה הגיעה, ואם את לא יודעת להנות, אל תתקרבי למקומות האלה. אני פתאום מתחילה להעריך גרופיות משנות ה60-90 שידעו להנות מהסקס עם סלבים מבלי לבכות אח"כ. נ.ב כל סיפור שכזה על אונס לא רק שמטשטש את הגבולות בין "מהו אונס" ומה לא.. אלא גם פשוט משית יחס דוחה ומזלזל כלפי נשים ש*כן עוברות אונס מזעזע*ז, וזה הדבר היחיד שעומד לנגד עיניי כן. די כבר!!!!! עם סיפורי "אין לי עמוד שדרה מספיק חזק וקיבלתי טראומה אחרי שבועיים שהרסה לי את כל הקריירה שעדיין לא התחלתי לבנות" 🤮 נשבר לנו מהחינוך הקלוקל הזה שרק מחזיר נשים אחורה בזמן.. אם כבר פמיניסטיות צריכות לבכות על משהו, שיבכו על הורים "ליברליים" מחורבנים שלא יודעים לחנך.
2:01

יש לי בעיה אחת עם תלונות של אונס, והיא שנשים שנאנסות ומתארות את החוויה שלהן "בדיעבד" מעידות לא רק על ה"אנס", אלא גם על עצמן. עוז זהבי הוא סלב. מה חשבת שתקבלי ממנו בהפרש של 20 שנה מהטינדר? עוזבת רגע את העובדה שטינדר ידוע בשל המאצ'ים שלו בין בני אדם, ולא קידום מטרות דיונים אנתרופוסופיים... אבל מה ציפית, בשיא הרצינות!? גם את רואה שהוא חרמן ו"לא מפסיק לרצות סקס"... לא חשבת לעזוב את המקום??! את לא ילדה בת 17! שעומדת לך הזכות להגיד "אני חסרת ניסיון". אם את נשארת שם, ואת לא טוענת שסימם אותך, או שהיית שיכורה וחסרת אונים... והיה לך את הקומון סנס הבסיסי ללכת מהמקום - סליחה - אבל כל טראומה כאן היא לא רק עליו אלא *גם עלייך*. ואני לא יכולה כבר לשמוע את "הוא הכריח אותי" או "הוא הפעיל עליי מניפולציות". ידעת היטב למה הגיעה, ואם את לא יודעת להנות, אל תתקרבי למקומות האלה. אני פתאום מתחילה להעריך גרופיות משנות ה60-90 שידעו להנות מהסקס עם סלבים מבלי לבכות אח"כ. נ.ב כל סיפור שכזה על אונס לא רק שמטשטש את הגבולות בין "מהו אונס" ומה לא.. אלא גם פשוט משית יחס דוחה ומזלזל כלפי נשים ש*כן עוברות אונס מזעזע*ז, וזה הדבר היחיד שעומד לנגד עיניי כן. די כבר!!!!! עם סיפורי "אין לי עמוד שדרה מספיק חזק וקיבלתי טראומה אחרי שבועיים שהרסה לי את כל הקריירה שעדיין לא התחלתי לבנות" 🤮 נשבר לנו מהחינוך הקלוקל הזה שרק מחזיר נשים אחורה בזמן.. אם כבר פמיניסטיות צריכות לבכות על משהו, שיבכו על הורים "ליברליים" מחורבנים שלא יודעים לחנך.

🎗מעצבנת תודעה 🎗

62,680 görüntüleme • 5 ay önce

שבועיים לפני מתקפת השבעה באוקטובר – אלוף (במיל.) גיל רגב: "כשאני אומר לנכד [רִיּוֹ] לא טוב למות למען ארצנו, אני מתכוון לזה, כי ארצי, ארצנו, שינתה את פניה; לא ארצה שהוא יהיה לוחם; שימות למען השלום; למי אני נלחם? לטובת מה אני נלחם? על איזה גבולות אני מגן היום? על איזה גבולות רִיּוֹ יגן?" ב-22 בספטמבר 2023, פרסם תאגיד השידור הישראלי "כאן" ראיון שערכה סימה קדמון עם אלוף במילואים גיל רגב, ולצידו ההודעה הבאה: "כואב לי להגיד את זה אבל אני לא רוצה שהנכד שלי יהיה לוחם. אני רואה את המדינה הזאת ואני כועס. כשהוא יתגייס אגיד לו שלא טוב למות למען ארצנו. רק למען השלום". בעיניים דומעות מביט האלוף גיל רגב, שהיה טייס בטייסת 201 במלחמת יום הכיפורים, אל העבר ואל העתיד ונושא מונולוג מצמרר שמסכם את הסדרה "האחת". להלן תוכן הראיון: גיל רגב: ואם שואלים, מה, על מה גאוותנו ביום הכיפורים? על מה אתה גאה, כן? מה אתה גאה? איבדתם כל כך הרבה אנשים. אני אומר, כן, שילמנו מחיר כבד, אבל בתנאי הפתיחה שאליהם נכנסנו, מעטים היו שורדים את זה עד הסוף באופן ש[טייסת] 201 שרדה את זה. על זה אני גאה. להיות שייך לחבורה הזאת. כשאנחנו עמדנו על המסלול, ביום כיפור, לפני המראה, שנייה לפני שפותחים מנועים, אז יש תנועה כזאת. אז אחד מסתכל, כל אחד מסתכל על השני לראות שאין איזה נזילה או אין איזה תקלה או איזה משהו, שכל אחד נראה בסדר, ואז מהנהנים ככה, ואז פותחים מנועים ורצים. זה מין אישור כזה. ביום כיפור, לאישור הזה נוסף אמירה סמויה של ואין ברירה. זה מה שזה אמר, כן? אנחנו מתגלגלים עכשיו על המסלול כי אין ברירה. סומכים עלינו ו... מאז היו המון ברירות שלא נוצלו. באיוולת. וההשקפה שלי על מה שמים את החיים שלנו השתנתה. השתנתה. סימה קדמון: אז באמת על העניין הזה של הדור הזה, יש לך בנות רק. גיל רגב: כן. סימה קדמון: נכד יש לך כבר? גיל רגב: כן, בטח. סימה קדמון: נכד בן. נניח שהוא בא מחר ורוצה להתגייס, מה תגיד לו? גיל רגב: שאלה טובה. אני אמר לו רִיּוֹ מתוק, קוראים לו רִיּוֹ, אתה הולך להתגייס, ואני רוצה לומר לך שלא טוב למות למען ארצנו. לא טוב. ואני רוצה שתשמור על עצמך. ואם אתה לוקח סיכונים על עצמך, שיהיו למען השלום, לא במלחמה. ואם תשאלי אותי עכשיו [נקטע] סימה קדמון: לא, אני לא אשאל אותך, אני אגיד לך שזה מסר מאוד מבלבל לבחור שהולך להתגייס. מה זה לא טוב למות באז ארצנו? גיל רגב: כשאני אומר לנכד לא טוב למות למען ארצנו, אני מתכוון לזה, כי ארצי, ארצנו, שינתה את פניה, סימה. זה לא הארץ כשהמראנו אז. תראי זה כואב לי להגיד את זה. וכשאת שואלת אותי אם אני מתכוון לזה, בחיי אלוהים שכן. אני לא ארצה שהוא יהיה לוחם. זאת התשובה. אני לא ארצה שהוא יהיה לוחם. אני רואה את המדינה הזו ואני כועס. אז אני אומר שימות למען השלום. זהו. סימה קדמון: לפני 15 שנה לא היית אומר את זה? גיל רגב: לא. לא. תראי. זה עידן אחר. ואז היה עידן אחר. דברים השתנו. במדינה הזאת לא ברור מה נכון ומה לא. מה אמת ומה שקר. מה ראוי ומה לא ראוי. תלוי את מי אתה שואל. ואין בושה. אין. שזה בעיניי, את יודעת, אם אבדה בושה, אז למי אני נלחם? לטובת מה אני נלחם? על איזה גבולות אני מגן היום? על איזה גבולות רִיּוֹ יגן? זהו. זהו. סימוכין:
5:57

שבועיים לפני מתקפת השבעה באוקטובר – אלוף (במיל.) גיל רגב: "כשאני אומר לנכד [רִיּוֹ] לא טוב למות למען ארצנו, אני מתכוון לזה, כי ארצי, ארצנו, שינתה את פניה; לא ארצה שהוא יהיה לוחם; שימות למען השלום; למי אני נלחם? לטובת מה אני נלחם? על איזה גבולות אני מגן היום? על איזה גבולות רִיּוֹ יגן?" ב-22 בספטמבר 2023, פרסם תאגיד השידור הישראלי "כאן" ראיון שערכה סימה קדמון עם אלוף במילואים גיל רגב, ולצידו ההודעה הבאה: "כואב לי להגיד את זה אבל אני לא רוצה שהנכד שלי יהיה לוחם. אני רואה את המדינה הזאת ואני כועס. כשהוא יתגייס אגיד לו שלא טוב למות למען ארצנו. רק למען השלום". בעיניים דומעות מביט האלוף גיל רגב, שהיה טייס בטייסת 201 במלחמת יום הכיפורים, אל העבר ואל העתיד ונושא מונולוג מצמרר שמסכם את הסדרה "האחת". להלן תוכן הראיון: גיל רגב: ואם שואלים, מה, על מה גאוותנו ביום הכיפורים? על מה אתה גאה, כן? מה אתה גאה? איבדתם כל כך הרבה אנשים. אני אומר, כן, שילמנו מחיר כבד, אבל בתנאי הפתיחה שאליהם נכנסנו, מעטים היו שורדים את זה עד הסוף באופן ש[טייסת] 201 שרדה את זה. על זה אני גאה. להיות שייך לחבורה הזאת. כשאנחנו עמדנו על המסלול, ביום כיפור, לפני המראה, שנייה לפני שפותחים מנועים, אז יש תנועה כזאת. אז אחד מסתכל, כל אחד מסתכל על השני לראות שאין איזה נזילה או אין איזה תקלה או איזה משהו, שכל אחד נראה בסדר, ואז מהנהנים ככה, ואז פותחים מנועים ורצים. זה מין אישור כזה. ביום כיפור, לאישור הזה נוסף אמירה סמויה של ואין ברירה. זה מה שזה אמר, כן? אנחנו מתגלגלים עכשיו על המסלול כי אין ברירה. סומכים עלינו ו... מאז היו המון ברירות שלא נוצלו. באיוולת. וההשקפה שלי על מה שמים את החיים שלנו השתנתה. השתנתה. סימה קדמון: אז באמת על העניין הזה של הדור הזה, יש לך בנות רק. גיל רגב: כן. סימה קדמון: נכד יש לך כבר? גיל רגב: כן, בטח. סימה קדמון: נכד בן. נניח שהוא בא מחר ורוצה להתגייס, מה תגיד לו? גיל רגב: שאלה טובה. אני אמר לו רִיּוֹ מתוק, קוראים לו רִיּוֹ, אתה הולך להתגייס, ואני רוצה לומר לך שלא טוב למות למען ארצנו. לא טוב. ואני רוצה שתשמור על עצמך. ואם אתה לוקח סיכונים על עצמך, שיהיו למען השלום, לא במלחמה. ואם תשאלי אותי עכשיו [נקטע] סימה קדמון: לא, אני לא אשאל אותך, אני אגיד לך שזה מסר מאוד מבלבל לבחור שהולך להתגייס. מה זה לא טוב למות באז ארצנו? גיל רגב: כשאני אומר לנכד לא טוב למות למען ארצנו, אני מתכוון לזה, כי ארצי, ארצנו, שינתה את פניה, סימה. זה לא הארץ כשהמראנו אז. תראי זה כואב לי להגיד את זה. וכשאת שואלת אותי אם אני מתכוון לזה, בחיי אלוהים שכן. אני לא ארצה שהוא יהיה לוחם. זאת התשובה. אני לא ארצה שהוא יהיה לוחם. אני רואה את המדינה הזו ואני כועס. אז אני אומר שימות למען השלום. זהו. סימה קדמון: לפני 15 שנה לא היית אומר את זה? גיל רגב: לא. לא. תראי. זה עידן אחר. ואז היה עידן אחר. דברים השתנו. במדינה הזאת לא ברור מה נכון ומה לא. מה אמת ומה שקר. מה ראוי ומה לא ראוי. תלוי את מי אתה שואל. ואין בושה. אין. שזה בעיניי, את יודעת, אם אבדה בושה, אז למי אני נלחם? לטובת מה אני נלחם? על איזה גבולות אני מגן היום? על איזה גבולות רִיּוֹ יגן? זהו. זהו. סימוכין:

Jonathan D. Halevi

22,638 görüntüleme • 3 gün önce