Video wird geladen...

Video konnte nicht geladen werden

Beim Laden dieses Videos ist ein Problem aufgetreten. Dies könnte an einem vorübergehenden Netzwerkproblem liegen oder das Video ist möglicherweise nicht verfügbar.

אלדד יניב תקף היום אצל אילה חסון את לשכת עורכי הדין ואת הפרקליטות שלא הסתערו על בית המשפט ולא הגישו בקשה לדיון נוסף נגד השופט כבוב על החלטתו בעניין הארכת מעצר החשוד באונס. הערתי לו שאין אפשרות חוקית להגיש בקשת דיון נוסף על החלטות של שופט ב״דן יחיד״. ביקשתי... show more

אבישי גרינצייג

113,291 subscribers

51,740 Aufrufe • vor 3 Jahren •via X (Twitter)

Anya Rossi• Live Now

Private livecam show

10 Kommentare

Profilbild von אבישי גרינצייג

אבישי גרינצייגvor 3 Jahren

הנה דוגמה אחת מתוך אין ספור החלטות של בית המשפט העליון שאין אפשרות להגיש בקשה לדיון נוסף על החלטה של דן יחיד.

Profilbild von Chaim Levinson

Chaim Levinsonvor 3 Jahren

תוכל להבהיר לי מה תפקידה של לשכת עורכי הדין בהליך?

Profilbild von קובי סודרי kobi sudri

קובי סודרי kobi sudrivor 3 Jahren

מעניין יהיה גם לראות דוגמה אחת של דיון מעצר בעליון שבו הוא הופיע, בשנים בהן החזיק ברשיון עו״ד

Profilbild von Ben Horowitz

Ben Horowitzvor 3 Jahren

עכשיו לך תדע אם הוא יסכים לקבל אותך אי פעם למחנה שלו בחזרה

Profilbild von niralfasa

niralfasavor 3 Jahren

אין איך להתחיל להגיב בכלל... פסקה בודדת נטועה בתוך החלטה הכי מיינסטרים שיש, להפנות נעדר עבר פלילי לתסקיר שיבדוק חלופת מעצר. ההליך עוד יחזור למחוזי, ואולי ישוב עליון.

Profilbild von Yonatan Fuchs

Yonatan Fuchsvor 3 Jahren

על איזה תקן מזמנים את אלדד יניב לאולפן? הוא לא פעיל בשום מסגרת פוליטית, אין לו מומחיות בשום תחום, והוא סה״כ נראה עם אינטליגנציה ממוצעת לגמריי. כבר עדיף להביא בן אדם רנדומלי מהרחוב כל פעם.

Profilbild von Simi Spolter 🤟

Simi Spolter 🤟vor 3 Jahren

סוף סוף מישהו במחנה שלו שמעמת אותו עם עובדות

Profilbild von IL

ILvor 3 Jahren

@chaimlevinson זו אילה חסון שהחליטה להפסיק את הדיון. פשוט הפרעת לה בתעמולה.

Profilbild von ניר מלצקי

ניר מלצקיvor 3 Jahren

גם אין דיון נוסף על דיון שהיה בחמישה, אבל כשבית רוצה הוא עושה

Profilbild von אבנר הופשטיין

אבנר הופשטייןvor 3 Jahren

האמת שחבל שאילה עצרה את הדיון הספציפי הזה, כי נראה שאלדד דיבר בלי לבדוק בכלל.

Ähnliche Videos

היום הודיעה הפרקליטות על החלטה להגיש כתב אישום, בכפוף לשימוע, נגד צחי ברוורמן בגין מה שידוע כ-"פרשת הפגישה הלילית". כזכור, החקירה בעניין זה נפתחה בעקבות ראיון של אלי פלדשטיין אצל עמרי אסנהיים, אז פלדשטיין נקב בפעם הראשונה בשמו של ברוורמן כמי שנפגש איתו באותה "פגישה לילית". פלדשטיין נחקר ארוכות על ידי השב"כ, כשהוא נמצא במעצר, וכן נחקר על ידי המשטרה – גם בפרשת הבילד, ובהמשך גם בפרשת קטארגייט. ואף על פי כן, הגורם היחיד שהצליח "לדובב" אותו ולחלץ ממנו את השם של ברוורמן – היה אסנהיים. עיתונאי, שאין לו שום סמכות שלטונית, ושהכלי הכמעט יחיד שיש לו הוא כושר השכנוע שלו. וזה החזיר אותי לדברים שאמר אסנהיים בהליך אחר, שגם הוא התפתח בעקבות אותו ראיון עם פלדשטיין, והוא בקשת המשטרה שאסנהיים ימסור לידיה את חומרי הגלם שלא שודרו. כזכור, ההליך הזה הגיע עד לבית המשפט העליון, שלבסוף קבע שאסנהיים לא יחוייב למסור את חומרי הגלם, וזאת על רקע העובדה שאסנהיים יצר יחסי אמון עם פלדשטיין – יחסים שבזכותם פלדשטיין הסכים להתראיין, הסכים לנקוב בשמו של ברוורמן, והביא לפתיחת חקירה וכנראה גם להגשת כתב אישום. לדעתי, ומי שיקרא את פסק הדין של שופטי בית המשפט העליון יתקשה שלא להתרשם כמוני – הדברים הללו שאמר אסנהיים בעצמו, ללא תיווך של עורך דין, היו במידה רבה מה שהיטה את הכף לזכותו, ומה שהביא לפסיקה שהפכה את ההחלטות של בתי המשפט השלום והמחוזי.

היום הודיעה הפרקליטות על החלטה להגיש כתב אישום, בכפוף לשימוע, נגד צחי ברוורמן בגין מה שידוע כ-"פרשת הפגישה הלילית". כזכור, החקירה בעניין זה נפתחה בעקבות ראיון של אלי פלדשטיין אצל עמרי אסנהיים, אז פלדשטיין נקב בפעם הראשונה בשמו של ברוורמן כמי שנפגש איתו באותה "פגישה לילית". פלדשטיין נחקר ארוכות על ידי השב"כ, כשהוא נמצא במעצר, וכן נחקר על ידי המשטרה – גם בפרשת הבילד, ובהמשך גם בפרשת קטארגייט. ואף על פי כן, הגורם היחיד שהצליח "לדובב" אותו ולחלץ ממנו את השם של ברוורמן – היה אסנהיים. עיתונאי, שאין לו שום סמכות שלטונית, ושהכלי הכמעט יחיד שיש לו הוא כושר השכנוע שלו. וזה החזיר אותי לדברים שאמר אסנהיים בהליך אחר, שגם הוא התפתח בעקבות אותו ראיון עם פלדשטיין, והוא בקשת המשטרה שאסנהיים ימסור לידיה את חומרי הגלם שלא שודרו. כזכור, ההליך הזה הגיע עד לבית המשפט העליון, שלבסוף קבע שאסנהיים לא יחוייב למסור את חומרי הגלם, וזאת על רקע העובדה שאסנהיים יצר יחסי אמון עם פלדשטיין – יחסים שבזכותם פלדשטיין הסכים להתראיין, הסכים לנקוב בשמו של ברוורמן, והביא לפתיחת חקירה וכנראה גם להגשת כתב אישום. לדעתי, ומי שיקרא את פסק הדין של שופטי בית המשפט העליון יתקשה שלא להתרשם כמוני – הדברים הללו שאמר אסנהיים בעצמו, ללא תיווך של עורך דין, היו במידה רבה מה שהיטה את הכף לזכותו, ומה שהביא לפסיקה שהפכה את ההחלטות של בתי המשפט השלום והמחוזי.

Or Carmi • אור כרמי

23,189 Aufrufe • vor 3 Monaten

כל מה שצריך לדעת על השחצנות, הבורות והניתוק, בקטע המדהים הזה. עו"ד דוד פטר אומר דבר פשוט מאוד. אם לדעתה של גלי בהרב מיארה, אחת הסיבות להדחתו של בן גביר היא התבטאויותיו כלפי השופט כבוב, השופט כבוב לא יכול לשבת בדין על סוגיה זו. ההתפתלויות של השופטים, ציפוף השורות והטענות המופרכות גם משפטית וגם לוגית של יצחק עמית ושל כבוב, מראות שהבעיה בבית המשפט העליון שלנו זה לא שאין בו שופטים שמרנים. אין בו שופטים. נקודה. מה עמית וכבוב אומרים בעצם? הם אומרים משהו נכון, רק לא קשור למקרה. אם אני בעל דין בתיק, ואני רוצה ששופט מסוים ייפסל, אני יכול להתחיל לקלל אותו, להגיש נגדו תלונות, להתחצף באולם ולגרום לו להטיל עלי הוצאות או סנקציות, ואז מיד לפנות בבקשה לפסלות, כי הוא נגדי בגלל איך שהתנהגתי. זה אכן לא עילה לפסול שופט כי בעל הדין יצר אותה בעצמו אחרי שנקבע השופט שידון בעניינו, ואם תעשה את זה, תעודד התנהגויות שכאלה כלפי שופטים מסיבות טקטיות. זה נכון וזה הגיוני. וזה יהיה נכון גם אם בעל הדין יתניע את האוטו וייכנס באופן אקטיבי באוטו של השופט כדי לייצר סכסוך ועילת פסלות שלא קשורים לתיק המתנהל. אבל אם *התיק המתנהל עצמו*, הסכסוך שמגיע לבית המשפט, עוסק בתאונת דרכים שאדם התנגש ברכב של שופט, בטעות או בכוונה, אסור להצמיד לתיק את אותו שופט, ואם עשו את זה, השופט אמור לפסול את עצמו. כאן הטענות של מיארה על התבטאויותיו של בן גביר (שכבוב עצמו מתקומם כנגדן, ורואים גם את התגובה הרגשית שלו אליהן) הם עילת התיק. הם הנושא העקרוני שעליו דנים. איך זה קשור בכלל לסיטואציה של יצירת עימות עם שופט במטרה לפסול אותו? איך שופט מרשה לעצמו לשבת בתיק שהוא בבירור עוסק בו ובהתנהגויות כלפיו? כך נראה בית המשפט. כששופטים מפסיקים לשפוט על פי החוק ועוברים לדבר בשפה של כח, הכח משחית אותם. בצורה הכי פשוטה וברורה שיש.

כל מה שצריך לדעת על השחצנות, הבורות והניתוק, בקטע המדהים הזה. עו"ד דוד פטר אומר דבר פשוט מאוד. אם לדעתה של גלי בהרב מיארה, אחת הסיבות להדחתו של בן גביר היא התבטאויותיו כלפי השופט כבוב, השופט כבוב לא יכול לשבת בדין על סוגיה זו. ההתפתלויות של השופטים, ציפוף השורות והטענות המופרכות גם משפטית וגם לוגית של יצחק עמית ושל כבוב, מראות שהבעיה בבית המשפט העליון שלנו זה לא שאין בו שופטים שמרנים. אין בו שופטים. נקודה. מה עמית וכבוב אומרים בעצם? הם אומרים משהו נכון, רק לא קשור למקרה. אם אני בעל דין בתיק, ואני רוצה ששופט מסוים ייפסל, אני יכול להתחיל לקלל אותו, להגיש נגדו תלונות, להתחצף באולם ולגרום לו להטיל עלי הוצאות או סנקציות, ואז מיד לפנות בבקשה לפסלות, כי הוא נגדי בגלל איך שהתנהגתי. זה אכן לא עילה לפסול שופט כי בעל הדין יצר אותה בעצמו אחרי שנקבע השופט שידון בעניינו, ואם תעשה את זה, תעודד התנהגויות שכאלה כלפי שופטים מסיבות טקטיות. זה נכון וזה הגיוני. וזה יהיה נכון גם אם בעל הדין יתניע את האוטו וייכנס באופן אקטיבי באוטו של השופט כדי לייצר סכסוך ועילת פסלות שלא קשורים לתיק המתנהל. אבל אם התיק המתנהל עצמו, הסכסוך שמגיע לבית המשפט, עוסק בתאונת דרכים שאדם התנגש ברכב של שופט, בטעות או בכוונה, אסור להצמיד לתיק את אותו שופט, ואם עשו את זה, השופט אמור לפסול את עצמו. כאן הטענות של מיארה על התבטאויותיו של בן גביר (שכבוב עצמו מתקומם כנגדן, ורואים גם את התגובה הרגשית שלו אליהן) הם עילת התיק. הם הנושא העקרוני שעליו דנים. איך זה קשור בכלל לסיטואציה של יצירת עימות עם שופט במטרה לפסול אותו? איך שופט מרשה לעצמו לשבת בתיק שהוא בבירור עוסק בו ובהתנהגויות כלפיו? כך נראה בית המשפט. כששופטים מפסיקים לשפוט על פי החוק ועוברים לדבר בשפה של כח, הכח משחית אותם. בצורה הכי פשוטה וברורה שיש.

שמחה רוטמן - Simcha Rothman

41,208 Aufrufe • vor 4 Monaten

מחר יתחדשו דיוני תביעת הדיבה שהגישה אולה קרבצ׳נקו נגד יוצרי ״צל של אמת״, נגד אדיר חבני, ונגד עו״ד ירום הלוי. באחרונה פנה פרקליטה של קרבצ׳נקו, עו״ד אמיר טיטונוביץ, אל בית המשפט בבקשה להגיש לו ראיה מעניינת וחדשה, אך בקשתו נדחתה. מדובר בסרטון שצולם במהלך הרצאה, שנשא השופט אשר קולה, מי שעמד בראש ההרכב שזיכה את זדורוב (היום נציב הקבילות נגד שופטים),לאחר שפרש מכס השיפוט, ושבה הוא משתף את הקהל ב"מאחורי הקלעים" של פסק הדין המזכה. אחת הטענות בבקשה למשפט חוזר היתה אותה שערה מיטוכנדריאלית שלטענת הלוי חיזקה את החשד שקרבצ׳נקו רצחה את תאיר ראדה. מהקטע הבא מתברר שלא רק שקולה לא ייחס לה חשיבות מרובה במשפט החוזר (מה שכבר ידענו), אלא שכלל לא התכוון לאפשר להלוי להזמין את קרבצ׳נקו לעדות. הבעיה היתה שהפרקליטות הזמינה אותה וכך חשפה אותה לחקירה נגדית משפילה של הלוי. הטעם לדחיית הבקשה נומק על ידי השופטת בכלל שלפיו את דבריו אומר השופט בהחלטותיו בלבד. עו"ד טיטונוביץ טען שהכלל אינו חל על דברים שנאמרים על-ידי שופט, אשר בניגוד לנהוג ולמקובל, לאחר פרישתו משיפוט, בחר להשמיע דבריו לגופו של ההליך ופסק הדין המזכה. הנה הסרטון👇

מחר יתחדשו דיוני תביעת הדיבה שהגישה אולה קרבצ׳נקו נגד יוצרי ״צל של אמת״, נגד אדיר חבני, ונגד עו״ד ירום הלוי. באחרונה פנה פרקליטה של קרבצ׳נקו, עו״ד אמיר טיטונוביץ, אל בית המשפט בבקשה להגיש לו ראיה מעניינת וחדשה, אך בקשתו נדחתה. מדובר בסרטון שצולם במהלך הרצאה, שנשא השופט אשר קולה, מי שעמד בראש ההרכב שזיכה את זדורוב (היום נציב הקבילות נגד שופטים),לאחר שפרש מכס השיפוט, ושבה הוא משתף את הקהל ב"מאחורי הקלעים" של פסק הדין המזכה. אחת הטענות בבקשה למשפט חוזר היתה אותה שערה מיטוכנדריאלית שלטענת הלוי חיזקה את החשד שקרבצ׳נקו רצחה את תאיר ראדה. מהקטע הבא מתברר שלא רק שקולה לא ייחס לה חשיבות מרובה במשפט החוזר (מה שכבר ידענו), אלא שכלל לא התכוון לאפשר להלוי להזמין את קרבצ׳נקו לעדות. הבעיה היתה שהפרקליטות הזמינה אותה וכך חשפה אותה לחקירה נגדית משפילה של הלוי. הטעם לדחיית הבקשה נומק על ידי השופטת בכלל שלפיו את דבריו אומר השופט בהחלטותיו בלבד. עו"ד טיטונוביץ טען שהכלל אינו חל על דברים שנאמרים על-ידי שופט, אשר בניגוד לנהוג ולמקובל, לאחר פרישתו משיפוט, בחר להשמיע דבריו לגופו של ההליך ופסק הדין המזכה. הנה הסרטון👇

ברוך קרא

18,595 Aufrufe • vor 6 Monaten

המרד השופט אלרון יצא פומבית נגד עמית בכנס לשכת עורכי הדין באילת. מדבריו עולה שעמית פוגע בהפרדת הרשויות ומשחית פוליטית את בית המשפט העליון. סולברג, מצדו, הזהיר את עמית מפני מתיחת החבל יתר על המידה. בקרוב, צפוי בית המשפט להכריע בבקשה לדיון נוסף – שאני מעריך שעו"ד דוד פטר, המייצג את המדינה בתיק נציבות שירות המדינה, יגיש. סביר להניח שתוגש בקשה דומה גם בתיק ראש השב"כ. הכרעה בבקשות לדיון נוסף תיפול ככל הנראה בידי מינץ, שהוא השופט הוותיק ביותר אחרי השלושה שישבו בהרכבים המקוריים (עמית, סולברג, ברק-ארז). עמית מנוע מלהכריע, שכן ישב בדיון עצמו – אם כי, כפי שאנחנו מכירים אותו, לא מן הנמנע שינסה להפעיל לחצים כדי לשמר את שליטתו בהרכבים. אם מינץ יחליט להרחיב את ההרכב לחמישה שופטים – יש סבירות גבוהה שהפסיקות תתהפכנה. מינץ, כידוע, הוא השמרן העקבי ביותר בבית המשפט, שמאלה ממנו סולברג, ולצידו – אם יתמנה – יהיה השופט החמישי הוותיק ביותר: יוסף אלרון. אלרון כבר הביע את דעתו בנוגע לפסיכוזה האקטיביסטית של עמית. הדם הרע ביניהם עוד זורם מאז ימיהם המשותפים בבית המשפט המחוזי בחיפה. אלרון גם היה מהבודדים שהתנגדו באופן נחרץ לסיניוריטי כשעמית היה המועמד לנשיאות – הוא לא סומך עליו, ולא מעריך אותו. "הרכב הזהב" שעמית בחר לעצמו – הוא, סולברג, וברק-ארז – אינו ביטוי לכוח, אלא למצוקה. עמית הוא שופט היפר-אקטיביסטי שאין לו כיום תמיכה רחבה בעליון. ברק-ארז היא שותפה אידיאולוגית, והיא מבינה הרבה יותר ממנו במשפט חוקתי ומינהלי. שלושה מהאקטיביסטים הבולטים כבר עזבו: חיות, ברון ופוגלמן. מי נשאר לו שהוא יכול לסמוך עליו חוץ מכבוב? גרוסקופף, שאינו אקטיביסט מובהק אלא נגרר; שטיין, שמזגזג בין שמרנות לאקטיביזם; וילנר, שהייתה בדעת מיעוט בתיק הסבירות; וכשר, שקיבל את הערעור של עירית לינור בנושא התפילה בהפרדה בתל אביב. הרוב שהיה לעמית – 8:7 בפסקת הסבירות, 6:5 בנבצרות, 6:5 בתיק בן-גביר – כבר לא קיים. הוא במצוקה. לכן הוא נאחז בהרכב הזהב שלו. פרק 34 של משבע עוסק בשאלה האם יפרוץ מרד בבית המשפט העליון. הפרק סוקר את התפתחותם של הזרמים השמרנים והאקטיביסטים לאורך השנים, ומציג תמונה מורכבת של יחסי הכוחות הנוכחיים בעליון – תמונה לא מעודדת מבחינתו של עמית. הוא במיעוט. לינק לפרק בתגובה הראשונה. המפתח נמצא בידיהם של שניים: מינץ – שיכריע בבקשות לדיון נוסף, וסולברג – שופט מצוין אך פחדן מכדי להתעמת חזיתית עם ההגמוניה. לא כך אלרון. הוא לא פחדן.

המרד השופט אלרון יצא פומבית נגד עמית בכנס לשכת עורכי הדין באילת. מדבריו עולה שעמית פוגע בהפרדת הרשויות ומשחית פוליטית את בית המשפט העליון. סולברג, מצדו, הזהיר את עמית מפני מתיחת החבל יתר על המידה. בקרוב, צפוי בית המשפט להכריע בבקשה לדיון נוסף – שאני מעריך שעו"ד דוד פטר, המייצג את המדינה בתיק נציבות שירות המדינה, יגיש. סביר להניח שתוגש בקשה דומה גם בתיק ראש השב"כ. הכרעה בבקשות לדיון נוסף תיפול ככל הנראה בידי מינץ, שהוא השופט הוותיק ביותר אחרי השלושה שישבו בהרכבים המקוריים (עמית, סולברג, ברק-ארז). עמית מנוע מלהכריע, שכן ישב בדיון עצמו – אם כי, כפי שאנחנו מכירים אותו, לא מן הנמנע שינסה להפעיל לחצים כדי לשמר את שליטתו בהרכבים. אם מינץ יחליט להרחיב את ההרכב לחמישה שופטים – יש סבירות גבוהה שהפסיקות תתהפכנה. מינץ, כידוע, הוא השמרן העקבי ביותר בבית המשפט, שמאלה ממנו סולברג, ולצידו – אם יתמנה – יהיה השופט החמישי הוותיק ביותר: יוסף אלרון. אלרון כבר הביע את דעתו בנוגע לפסיכוזה האקטיביסטית של עמית. הדם הרע ביניהם עוד זורם מאז ימיהם המשותפים בבית המשפט המחוזי בחיפה. אלרון גם היה מהבודדים שהתנגדו באופן נחרץ לסיניוריטי כשעמית היה המועמד לנשיאות – הוא לא סומך עליו, ולא מעריך אותו. "הרכב הזהב" שעמית בחר לעצמו – הוא, סולברג, וברק-ארז – אינו ביטוי לכוח, אלא למצוקה. עמית הוא שופט היפר-אקטיביסטי שאין לו כיום תמיכה רחבה בעליון. ברק-ארז היא שותפה אידיאולוגית, והיא מבינה הרבה יותר ממנו במשפט חוקתי ומינהלי. שלושה מהאקטיביסטים הבולטים כבר עזבו: חיות, ברון ופוגלמן. מי נשאר לו שהוא יכול לסמוך עליו חוץ מכבוב? גרוסקופף, שאינו אקטיביסט מובהק אלא נגרר; שטיין, שמזגזג בין שמרנות לאקטיביזם; וילנר, שהייתה בדעת מיעוט בתיק הסבירות; וכשר, שקיבל את הערעור של עירית לינור בנושא התפילה בהפרדה בתל אביב. הרוב שהיה לעמית – 8:7 בפסקת הסבירות, 6:5 בנבצרות, 6:5 בתיק בן-גביר – כבר לא קיים. הוא במצוקה. לכן הוא נאחז בהרכב הזהב שלו. פרק 34 של משבע עוסק בשאלה האם יפרוץ מרד בבית המשפט העליון. הפרק סוקר את התפתחותם של הזרמים השמרנים והאקטיביסטים לאורך השנים, ומציג תמונה מורכבת של יחסי הכוחות הנוכחיים בעליון – תמונה לא מעודדת מבחינתו של עמית. הוא במיעוט. לינק לפרק בתגובה הראשונה. המפתח נמצא בידיהם של שניים: מינץ – שיכריע בבקשות לדיון נוסף, וסולברג – שופט מצוין אך פחדן מכדי להתעמת חזיתית עם ההגמוניה. לא כך אלרון. הוא לא פחדן.

Prof. Moshe Cohen-Eliya פרופ׳ משה כהן-אליה

13,314 Aufrufe • vor 1 Jahr

דוגמה מהיום, שתמחיש מה ההבדל בין מתן גילוי נאות לבין מצב שבו שופט נמצא בניגוד עניינים: היום התקיים דיון בעתירות שהגישה עמותת הצלחה נגד שר התקשורת, בנוגע למינויים בתאגיד השידור הציבורי. השופטת כנפי-שטייניץ פתחה את הדיון בגילוי נאות, לפיו אחת המשיבות בעתירות היא הוועדה לבדיקת מינויים לפי חוק החברות הממשלתיות - שהיא אותה ועדה שצפויה לדון בקרוב בהארכת מינויו של בעלה, יובל שטייניץ, לתפקיד יו"ר חברת "רפאל". ניתנה לצדדים האפשרות לטעון טענות, למשל לבקש לפסול את כנפי-שטייניץ, והם ויתרו על האפשרות הזו. זהו טיבו של גילוי נאות – מצב שבו השופט לא סבור שהוא נמצא בניגוד עניינים שמחייב את פסילתו מלדון בתיק, אך כן מצב שבו יש מקום ליידע את הצדדים להליך, על מנת שאלה יוכלו לשקול האם להגיש בקשה כזו. וזה בדיוק מה שאשר קולה קבע אתמול שעמית היה צריך לעשות בהחלטתו מלפני שש שנים. בניגוד לשקרים ששמעתם אתמול, עמית לא היה במצב של ניגוד עניינים שחייב את פסילתו, אבל לשיטת קולה הוא כן נדרש בגילוי נאות, שלא נעשה (כמובן שאפשר גם להטיל ספק במסקנה הזו, אבל לצורך העניין נניח שכולנו מסכימים עם קולה). עיניכם הרואות, שגם כאשר נעשה גילוי נאות – על פי רוב זה לא משנה שום דבר.

דוגמה מהיום, שתמחיש מה ההבדל בין מתן גילוי נאות לבין מצב שבו שופט נמצא בניגוד עניינים: היום התקיים דיון בעתירות שהגישה עמותת הצלחה נגד שר התקשורת, בנוגע למינויים בתאגיד השידור הציבורי. השופטת כנפי-שטייניץ פתחה את הדיון בגילוי נאות, לפיו אחת המשיבות בעתירות היא הוועדה לבדיקת מינויים לפי חוק החברות הממשלתיות - שהיא אותה ועדה שצפויה לדון בקרוב בהארכת מינויו של בעלה, יובל שטייניץ, לתפקיד יו"ר חברת "רפאל". ניתנה לצדדים האפשרות לטעון טענות, למשל לבקש לפסול את כנפי-שטייניץ, והם ויתרו על האפשרות הזו. זהו טיבו של גילוי נאות – מצב שבו השופט לא סבור שהוא נמצא בניגוד עניינים שמחייב את פסילתו מלדון בתיק, אך כן מצב שבו יש מקום ליידע את הצדדים להליך, על מנת שאלה יוכלו לשקול האם להגיש בקשה כזו. וזה בדיוק מה שאשר קולה קבע אתמול שעמית היה צריך לעשות בהחלטתו מלפני שש שנים. בניגוד לשקרים ששמעתם אתמול, עמית לא היה במצב של ניגוד עניינים שחייב את פסילתו, אבל לשיטת קולה הוא כן נדרש בגילוי נאות, שלא נעשה (כמובן שאפשר גם להטיל ספק במסקנה הזו, אבל לצורך העניין נניח שכולנו מסכימים עם קולה). עיניכם הרואות, שגם כאשר נעשה גילוי נאות – על פי רוב זה לא משנה שום דבר.

Or Carmi • אור כרמי

24,135 Aufrufe • vor 8 Monaten

תשקיעו 15 דק׳ להקשיב לדבריה של כבוד נשיאת בהמ״ש העליון, דורית ביניש, בזום אתמול שיאיא פינק ארגן. הבאתי חלק מהדברים. ——— ההפיכה המשטרית בעיצומה. היא לא חלפה מן העולם. זאת הייתה אשליה שלנו, שהצלחנו. מהר מאוד כאשר הופיע שר המשפטים בינואר 23 והציג את תוכניתו, הבנו שזו לא מהפכה משפטית אלא הפיכה משטרית. הציבור הבין את זה ויצא לרחוב. ונתנו לנו תחושה שבלמנו את ההפיכה. במובן מסוים זה נכון, כאשר בית המשפט לא קיבל את הפרקטיקה לא לבקר את הממשלה על פי סבירות התנהגותה ומעשיה. הייתה תחושה שאנחנו עצרנו. למרבה הצער זה לא נגמר. על אף המצב הביטחוני, על אף כל הקשיים אנחנו בעיצומה של דהירה של הממשלה לממש את תוכניתה להפיכה משטרית. הדבר המטריד, הוא לא פיטורי שר כזה או אחר, זה מאד מטריד, אבל הדבר המרכזי הוא: יש לנו שלטון שחותר להפוך אותנו מדמוקרטיה לדיקטטורה. הוא נבחר בדרך דמוקרטית. זה כבר קרה הרבה פעמים בהיסטוריה. לא האמנו שנהיה במצב כזה, אבל זהו התהליך. יש דהירה. לעצור את ההפיכה הזאת זו חובתנו המיידית. מה הרעיון של ההפיכה הזו? הבסיס של משטר דמוקרטי זה 3 רשויות: הרשות המחוקקת, המבצעת והשופטת. הממשלה לא מסתירה את כוונתה לצמצם את הרשויות האחרות. כלומר הכנסת כבר בשיטה שלנו בידי שליטה של הממשלה, באמצעות הרוב הקואליציוני. הרצון הנוסף הוא להשתלט על המשפט, על בית המשפט, על התקשורת, על האקדמיה. זה מפתח לשלטון טוטליטרי. ניצול של דרכים דמוקרטיות לביטול הדמוקרטיה. התוכנית היא לפרק את המוסדות צעד אחרי צעד. אם לא בחקיקה אז בדרך מעשית. הם לא הצליחו למזלנו עדיין, אבל הם בהחלט בדרך להשתלט על המוסדות השונים, וזו הכוונה, להרוס. וכאן אנחנו מגיעים למכתב היועצת המשפטית שמתריעה על כך בעצם, על לכל התחושות שיש לנו, שצעד אחרי צעד הממשלה פועלת באופן לא חוקי. כל כוחה של הממשלה נובע מהחוק. היא יכולה לעשות רק מה שהחוק מתיר. כל אדם חופשי לעשות אלא אם אסור, אבל הממשלה יכולה לעשות רק מה שמותר לה על פי חוק. אז ״איזון בחוק״ זה התחלה והקידום של השיטה לחיסול הדמוקרטיה. ומה המכתב אומר? היועמ״שית אמרה – אנחנו יודעים היטב איך מתקבלות החלטות: יש נוהג רב שנים, יש תקנון הממשלה, יש דרך לעבודת ממשלה, כל נושא שעולה לממשלה מחייב הכנה מראש של הרפרנטים בממשלה, חוות דעת משפטית אם צריך. מכל זה מתעלמים: לפי המכתב הם מתנהגים כאילו לא צריכים חוות דעת של היועץ המשפטי הממשלה, הממשלה יכולה לקבל יעוץ מאנשים פרטיים ממזכיר הממשלה, שזה ממש לא תפקידו, מאנשים שונים שהם מעדיפים את דעתם וחוות דעתם המשפטית. אבל, על פי הדין במדינה, חד משמעית, (זה הובהר פעמים רבות בפסק הדין) מי שחוות דעתו המשפטית מחייבת את הממשלה זה היועצת המשפטית הממשלה. זה תפקידה להנחות את הממשלה איך תוכל לפעול על פי חוק. אם לא מכינים קודם חוות דעת, אם מתעלמים מחוות דעת היועצת המשפטית ואם מבקשים חוות דעת בדרכים עקיפות של אנשים לא מוסמכים, --- אז זה צפצוף על החוק, והמשמעות היא שהממשלה פועלת כעבריינית, לא על פי חוק. זה חלק מהצעדים שמובילים לשליטה המוחלטת שלה. אז מתמנים מינויים לא מקצועיים על בסיס פוליטי, בלי שמתקיימים התכונות והכישורים הנדרשים לתפקיד, אנו רואים שנמנעים מלמנות נשיא לבית המשפט העליון, זה חלק משיטת ההשתלטות. רק ימנו שופטים אם הם יהיו נאמנים לממשלה ולא למדינה, זה המבחן, ולכן צריך את הסכמת הדרג הפוליטי לכל מינוי על פי תפיסת שר המשפטים. יש כוונה (וזה כבר בחקיקה) למנות נציב תלונות על שופטים, לא בדרך שהייתה עד היום, רוצים שהכנסת תבחר את נציב תלונות על שופטים, והוא יהווה איום על העצמאות השיפוטית. כי אם שופט ייתן פסק דין שלא ייראה לנציב, אז הכי פשוט יהיה להדיח אותו. כי לנציב יש סמכות להמליץ על הדחה. כל הדברים האלה הם חלק מאיום מאד רציני על מערכת המשפט, שתפקידה לשמור על האיזונים, ועל הבקרה על המערכת. הממשלה צוברת כוח, כדי לגמד את כוחן של המוסדות המקצועיים האחרים. אני מאמינה מאוד שגם היועצת המשפטית, וגם בית המשפט מתכוונים ועומדים כחומה בצורה, אבל נעשים כל הצעדים כדי לסכל את העבודה שלהם. ולכן אנחנו כל פעם שומעים את הנוסח, את הסגנון איך הם מדברים על היועצת, כמו שמדברים על אלופי הצבא וקציני הצבא. איך אפשר לצפות שהציבור יכבד את המוסדות, אם מי שיושב בשלטון של הממשלה מזלזל בצורה כזאת במוסדות המדינה? הסכנה היא הרבה יותר גדולה מזה שאדם מסוים יפוטר השיטה כולה היא לבלוע את הערכים הדמוקרטיים, ערכים שלשמם קמה המדינה הזאת, המוסדות שנבנו, וזו שחיקה, וזה פוגע בביטחון. חיינו שזורים עם הצרכים הבטחונים ועם הנאמנות למדינה ולא לממשלה, זה אלף-בית. שלא נטעה, זה קו אדום. אין גבולות למה שהם מעיזים. אני לא מעלה על דעתי שיעיזו לפטר את היועצת המשפטית לממשלה, ושאנחנו נקבל את זה. אני לא יכולה להתנבא, אך אני מאמינה שזה יוציא מאות אלפים לרחובות. אין לנו כלים אחרים. אני חושבת שאם חס וחלילה הממשלה תעז להגשים את החלום ולפטר יועצת משפטית, אני מקווה שהחוות יהיו מלאים מוחים. אני מצפה למספר ענק עתק, שהממשלה לא תוכל להתעלם ממנו, כי בעצם הממשלה קיבלה את המנדט מהציבור למשטר דמוקרטי, אך פועלת בניגוד למנדט שהיא קיבלה. היא הפקירה אותנו ביטחונית, היא הפקירה אותנו גם מבחינה חוקתית, משפטית, מוסדית. אי אפשר לעבור על זה לסדר היום. גם מאה אלף לא מספיק. אם חס וחלילה יקרה דבר כזה, הרחוב צריך להיות מלא. לא ניתן להמשיך בתהליך הזה. הגדולה של בית המשפט שלנו כל שנות קיומו, הייתה עצמאותו, תנאי שזה יהיה מוסד עצמאי, לא נשיא מטעם הממשלה ולא שופט מטעם הממשלה, זה כוחו, וזה גם האיזון שניתן לבית משפט אל מול הכוח של הממשלה והרשות המבצעת. הציבור שיוצא נותן כח לשומרי הסף. ממה ישאבו כוח המוסדות האלה של שומרי הסף אם לא מהאמון והרצון לשרת את הציבור כמו שמגיע לו? הם עושים את מלאכתם וכולנו חייבים לתמוך לחזק אותם, לתת להם את הגיבוי. אני מאוד מאמינה בכוח הזה. (למי שרוצה להשלים את כל הזום: ) <<<<< לעוד עדכונים בקבוצות נהון

תשקיעו 15 דק׳ להקשיב לדבריה של כבוד נשיאת בהמ״ש העליון, דורית ביניש, בזום אתמול שיאיא פינק ארגן. הבאתי חלק מהדברים. ——— ההפיכה המשטרית בעיצומה. היא לא חלפה מן העולם. זאת הייתה אשליה שלנו, שהצלחנו. מהר מאוד כאשר הופיע שר המשפטים בינואר 23 והציג את תוכניתו, הבנו שזו לא מהפכה משפטית אלא הפיכה משטרית. הציבור הבין את זה ויצא לרחוב. ונתנו לנו תחושה שבלמנו את ההפיכה. במובן מסוים זה נכון, כאשר בית המשפט לא קיבל את הפרקטיקה לא לבקר את הממשלה על פי סבירות התנהגותה ומעשיה. הייתה תחושה שאנחנו עצרנו. למרבה הצער זה לא נגמר. על אף המצב הביטחוני, על אף כל הקשיים אנחנו בעיצומה של דהירה של הממשלה לממש את תוכניתה להפיכה משטרית. הדבר המטריד, הוא לא פיטורי שר כזה או אחר, זה מאד מטריד, אבל הדבר המרכזי הוא: יש לנו שלטון שחותר להפוך אותנו מדמוקרטיה לדיקטטורה. הוא נבחר בדרך דמוקרטית. זה כבר קרה הרבה פעמים בהיסטוריה. לא האמנו שנהיה במצב כזה, אבל זהו התהליך. יש דהירה. לעצור את ההפיכה הזאת זו חובתנו המיידית. מה הרעיון של ההפיכה הזו? הבסיס של משטר דמוקרטי זה 3 רשויות: הרשות המחוקקת, המבצעת והשופטת. הממשלה לא מסתירה את כוונתה לצמצם את הרשויות האחרות. כלומר הכנסת כבר בשיטה שלנו בידי שליטה של הממשלה, באמצעות הרוב הקואליציוני. הרצון הנוסף הוא להשתלט על המשפט, על בית המשפט, על התקשורת, על האקדמיה. זה מפתח לשלטון טוטליטרי. ניצול של דרכים דמוקרטיות לביטול הדמוקרטיה. התוכנית היא לפרק את המוסדות צעד אחרי צעד. אם לא בחקיקה אז בדרך מעשית. הם לא הצליחו למזלנו עדיין, אבל הם בהחלט בדרך להשתלט על המוסדות השונים, וזו הכוונה, להרוס. וכאן אנחנו מגיעים למכתב היועצת המשפטית שמתריעה על כך בעצם, על לכל התחושות שיש לנו, שצעד אחרי צעד הממשלה פועלת באופן לא חוקי. כל כוחה של הממשלה נובע מהחוק. היא יכולה לעשות רק מה שהחוק מתיר. כל אדם חופשי לעשות אלא אם אסור, אבל הממשלה יכולה לעשות רק מה שמותר לה על פי חוק. אז ״איזון בחוק״ זה התחלה והקידום של השיטה לחיסול הדמוקרטיה. ומה המכתב אומר? היועמ״שית אמרה – אנחנו יודעים היטב איך מתקבלות החלטות: יש נוהג רב שנים, יש תקנון הממשלה, יש דרך לעבודת ממשלה, כל נושא שעולה לממשלה מחייב הכנה מראש של הרפרנטים בממשלה, חוות דעת משפטית אם צריך. מכל זה מתעלמים: לפי המכתב הם מתנהגים כאילו לא צריכים חוות דעת של היועץ המשפטי הממשלה, הממשלה יכולה לקבל יעוץ מאנשים פרטיים ממזכיר הממשלה, שזה ממש לא תפקידו, מאנשים שונים שהם מעדיפים את דעתם וחוות דעתם המשפטית. אבל, על פי הדין במדינה, חד משמעית, (זה הובהר פעמים רבות בפסק הדין) מי שחוות דעתו המשפטית מחייבת את הממשלה זה היועצת המשפטית הממשלה. זה תפקידה להנחות את הממשלה איך תוכל לפעול על פי חוק. אם לא מכינים קודם חוות דעת, אם מתעלמים מחוות דעת היועצת המשפטית ואם מבקשים חוות דעת בדרכים עקיפות של אנשים לא מוסמכים, --- אז זה צפצוף על החוק, והמשמעות היא שהממשלה פועלת כעבריינית, לא על פי חוק. זה חלק מהצעדים שמובילים לשליטה המוחלטת שלה. אז מתמנים מינויים לא מקצועיים על בסיס פוליטי, בלי שמתקיימים התכונות והכישורים הנדרשים לתפקיד, אנו רואים שנמנעים מלמנות נשיא לבית המשפט העליון, זה חלק משיטת ההשתלטות. רק ימנו שופטים אם הם יהיו נאמנים לממשלה ולא למדינה, זה המבחן, ולכן צריך את הסכמת הדרג הפוליטי לכל מינוי על פי תפיסת שר המשפטים. יש כוונה (וזה כבר בחקיקה) למנות נציב תלונות על שופטים, לא בדרך שהייתה עד היום, רוצים שהכנסת תבחר את נציב תלונות על שופטים, והוא יהווה איום על העצמאות השיפוטית. כי אם שופט ייתן פסק דין שלא ייראה לנציב, אז הכי פשוט יהיה להדיח אותו. כי לנציב יש סמכות להמליץ על הדחה. כל הדברים האלה הם חלק מאיום מאד רציני על מערכת המשפט, שתפקידה לשמור על האיזונים, ועל הבקרה על המערכת. הממשלה צוברת כוח, כדי לגמד את כוחן של המוסדות המקצועיים האחרים. אני מאמינה מאוד שגם היועצת המשפטית, וגם בית המשפט מתכוונים ועומדים כחומה בצורה, אבל נעשים כל הצעדים כדי לסכל את העבודה שלהם. ולכן אנחנו כל פעם שומעים את הנוסח, את הסגנון איך הם מדברים על היועצת, כמו שמדברים על אלופי הצבא וקציני הצבא. איך אפשר לצפות שהציבור יכבד את המוסדות, אם מי שיושב בשלטון של הממשלה מזלזל בצורה כזאת במוסדות המדינה? הסכנה היא הרבה יותר גדולה מזה שאדם מסוים יפוטר השיטה כולה היא לבלוע את הערכים הדמוקרטיים, ערכים שלשמם קמה המדינה הזאת, המוסדות שנבנו, וזו שחיקה, וזה פוגע בביטחון. חיינו שזורים עם הצרכים הבטחונים ועם הנאמנות למדינה ולא לממשלה, זה אלף-בית. שלא נטעה, זה קו אדום. אין גבולות למה שהם מעיזים. אני לא מעלה על דעתי שיעיזו לפטר את היועצת המשפטית לממשלה, ושאנחנו נקבל את זה. אני לא יכולה להתנבא, אך אני מאמינה שזה יוציא מאות אלפים לרחובות. אין לנו כלים אחרים. אני חושבת שאם חס וחלילה הממשלה תעז להגשים את החלום ולפטר יועצת משפטית, אני מקווה שהחוות יהיו מלאים מוחים. אני מצפה למספר ענק עתק, שהממשלה לא תוכל להתעלם ממנו, כי בעצם הממשלה קיבלה את המנדט מהציבור למשטר דמוקרטי, אך פועלת בניגוד למנדט שהיא קיבלה. היא הפקירה אותנו ביטחונית, היא הפקירה אותנו גם מבחינה חוקתית, משפטית, מוסדית. אי אפשר לעבור על זה לסדר היום. גם מאה אלף לא מספיק. אם חס וחלילה יקרה דבר כזה, הרחוב צריך להיות מלא. לא ניתן להמשיך בתהליך הזה. הגדולה של בית המשפט שלנו כל שנות קיומו, הייתה עצמאותו, תנאי שזה יהיה מוסד עצמאי, לא נשיא מטעם הממשלה ולא שופט מטעם הממשלה, זה כוחו, וזה גם האיזון שניתן לבית משפט אל מול הכוח של הממשלה והרשות המבצעת. הציבור שיוצא נותן כח לשומרי הסף. ממה ישאבו כוח המוסדות האלה של שומרי הסף אם לא מהאמון והרצון לשרת את הציבור כמו שמגיע לו? הם עושים את מלאכתם וכולנו חייבים לתמוך לחזק אותם, לתת להם את הגיבוי. אני מאוד מאמינה בכוח הזה. (למי שרוצה להשלים את כל הזום: ) <<<<< לעוד עדכונים בקבוצות נהון

Karine Nahon • קרין נהון

26,509 Aufrufe • vor 2 Jahren

בערב ה-6 באוגוסט 2024 במקביל לפרסום כתבתו של גיא פלג בערוץ 12 על חשדות להתעללות בשדה תימן, אביעד גליקמן במהדורת החדשות של ערוץ 13: "על פי הפרקליטות הצבאית, יש חשד למעשה סדום נוסף באותו מחבל; [ו]הראיות נגד החשודים המרכזיים התחזקו; הסרטונים מהווים באמת ראייה מרכזית נגד אותם חשודים" ב-6 באוגוסט 2024, בדקה ה-35 של מהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 13, דיווח אביעד גליקמן, הכתב לענייני משפט של הערוץ, על מידע שמקורו בפרקליטות הצבאית בנוגע לחשד בדבר התעללות, כולל מינית, שביצעו מילואימניקים במחבל במחנה המעצר שדה תימן. באותו יום, ה-6 באוגוסט 2024, דיווח גיא פלג במהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 12 על החקירה נגד המילואימניקים בחשד להתעללות, כולל מינית, במחבל, והציג סרטוני וידאו כתימוכין לחשדות נגדם. להלן הדיווח של אביעד גליקמן: הילה קורח: בינתיים נמשכת חקירת החשודים בפרשת ההתעללות במחבל בשדה תימן. היום הובאו חמישתם להערכת מעצר. כתבנו לענייני משפט אביעד גליקמן. אתה מפרסם הערב שהעצורים חשודים בשני מעשי סדום במחבל. אביעד גליקמן: נכון, אז לא מדובר במעשה סדום אחד כפי שחשבנו, אלא בעצם התביעה, על פי החשד של הפרקליטות הצבאית, יש חשד למעשה סדום נוסף באותו אירוע, באותו מחבל. מה זאת אומרת? זאת אומרת שהעניין, לפי החשד, לקח דקות ארוכות, בשלב מסוים הייתה הפסקה, ואז החיילים כנראה, גם [המעשים] התבצעו, אותם חיילים, אותם מילואימניקים, לפי החשד, התחלפו בתפקידים ביניהם, ובוצע מעשה סדום נוסף ומעשה מגונה בכוח. זה, לפי הפרקליטות הצבאית, גורמים שאנחנו משוחחים איתם אומרים לנו שהראיות נגד החשודים המרכזיים, נגד החמישה, התחזקו. את זוכרת את אותם סרטונים שאמרנו שיש? אז הם מהווים באמת ראייה מרכזית נגד אותם חשודים, שחשודים בהתעללות וביצוע מעשה סדום ובהתעללות קשה באותו מחבל. שניים מהחשודים נמצאו דוברי שקר בפוליגרף שנערך להם, הם נשאלו על אותו מעשה סדום, אמרו שלא ביצעו, והפוליגרף הראה שמדובר בשקר. ומחר, מחר אמור להתקיים דיון בכלל בבג"ץ בנושא כליאה של עצורים בשדה תימן, שהגישה עתירה לבג"ץ, האגודה לזכויות האזרח. לקראת הדיון תוגברה משמעותית האבטחה בתוך בית המשפט, סביב לשכות השופטים וסביב השופטים עצמם, מחשש שפעילי ימין קיצוני יבצעו מעשים במקום. הילה קורח: אביעד, תודה. סימוכין: להלן הכתבה שפורסמה ב-6 באוגוסט 2024 באתר האינטרנט של ערוץ 13 בעניין זה: [כותרת] פרשת שדה תימן: שניים מהחשודים נמצאו דוברי שקר בפוליגרף [כותרת משנה] שניים מחיילי המילואים החשודים בהתעללות במחבל נמצאו דוברי שקר בבדיקת פוליגרף שנערכה להם, וכפי שדווח בחדשות 13 - הסרטון שבידי מצ"ח מהווה ראיה מרכזית נגדם. היום תבקש הפרקליטות הצבאית להאריך את מעצרם של חמשת החשודים. העצורים חשודים בביצוע מעשה סדום נוסף במחבל. [כותב] אביעד גליקמן [תאריך] 06.08.2024 [תוכן הכתבה] שניים מחיילי המילואים החשודים בהתעללות במחבל בשדה תימן נמצאו דוברי שקר בבדיקת פוליגרף שנערכה להם, והיום (שלישי) תבקש הפרקליטות הצבאית מבית הדין הצבאי בבית ליד להאריך את מעצרם של חמשת החשודים. העצורים חשודים בביצוע מעשה סדום נוסף במחבל. בתוך כך, תוגברה האבטחה בבית המשפט העליון לקראת הדיון מחר בתנאי הכליאה בשדה תימן. כפי שפורסם בחדשות 13, הסרטון שבידי מצ"ח, בו נראים החשודים כשהם מנסים לכאורה לבצע במחבל מעשה סדום, מהווה ראיה מרכזית נגד החשודים. בסרטון נראים החשודים מקיפים את המחבל ועל-פי החשד, הם היו מודעים לקיומה של המצלמה ותועדו מנסים להסתיר את מעשיהם. כמו כן, אחד החשודים שוחרר. ביום ראשון שוחררו שלושה מתוך שמונת החיילים החשודים, והחקירה בעניינם נמשכת. בתחילת השבוע גם דווח בחדשות 13 כי רק חמישה ימים אחרי הפריצה לבסיסים בשדה תימן ובבית ליד החלה המשטרה בחקירת האירועים, כאשר איש מהאנשים שתועדו בסרטונים הרבים מהאירוע - טרם נעצר. המשטרה אוספת בימים אלה את סרטוני האבטחה מהבסיסים ומחוצה להם, ובוחנת סרטונים מהרשתות החברתיות, במטרה לעצור ולחקור את מי שפרץ לבסיסים. בנוסף, ישנה שאלה לגבי חברי הכנסת והשרים שהיו שותפים לפריצה, בהם ח"כ צבי סוכות, והנושא יעלה מול היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה, לאחר שהעניין יתבהר. סימוכין:

בערב ה-6 באוגוסט 2024 במקביל לפרסום כתבתו של גיא פלג בערוץ 12 על חשדות להתעללות בשדה תימן, אביעד גליקמן במהדורת החדשות של ערוץ 13: "על פי הפרקליטות הצבאית, יש חשד למעשה סדום נוסף באותו מחבל; [ו]הראיות נגד החשודים המרכזיים התחזקו; הסרטונים מהווים באמת ראייה מרכזית נגד אותם חשודים" ב-6 באוגוסט 2024, בדקה ה-35 של מהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 13, דיווח אביעד גליקמן, הכתב לענייני משפט של הערוץ, על מידע שמקורו בפרקליטות הצבאית בנוגע לחשד בדבר התעללות, כולל מינית, שביצעו מילואימניקים במחבל במחנה המעצר שדה תימן. באותו יום, ה-6 באוגוסט 2024, דיווח גיא פלג במהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 12 על החקירה נגד המילואימניקים בחשד להתעללות, כולל מינית, במחבל, והציג סרטוני וידאו כתימוכין לחשדות נגדם. להלן הדיווח של אביעד גליקמן: הילה קורח: בינתיים נמשכת חקירת החשודים בפרשת ההתעללות במחבל בשדה תימן. היום הובאו חמישתם להערכת מעצר. כתבנו לענייני משפט אביעד גליקמן. אתה מפרסם הערב שהעצורים חשודים בשני מעשי סדום במחבל. אביעד גליקמן: נכון, אז לא מדובר במעשה סדום אחד כפי שחשבנו, אלא בעצם התביעה, על פי החשד של הפרקליטות הצבאית, יש חשד למעשה סדום נוסף באותו אירוע, באותו מחבל. מה זאת אומרת? זאת אומרת שהעניין, לפי החשד, לקח דקות ארוכות, בשלב מסוים הייתה הפסקה, ואז החיילים כנראה, גם [המעשים] התבצעו, אותם חיילים, אותם מילואימניקים, לפי החשד, התחלפו בתפקידים ביניהם, ובוצע מעשה סדום נוסף ומעשה מגונה בכוח. זה, לפי הפרקליטות הצבאית, גורמים שאנחנו משוחחים איתם אומרים לנו שהראיות נגד החשודים המרכזיים, נגד החמישה, התחזקו. את זוכרת את אותם סרטונים שאמרנו שיש? אז הם מהווים באמת ראייה מרכזית נגד אותם חשודים, שחשודים בהתעללות וביצוע מעשה סדום ובהתעללות קשה באותו מחבל. שניים מהחשודים נמצאו דוברי שקר בפוליגרף שנערך להם, הם נשאלו על אותו מעשה סדום, אמרו שלא ביצעו, והפוליגרף הראה שמדובר בשקר. ומחר, מחר אמור להתקיים דיון בכלל בבג"ץ בנושא כליאה של עצורים בשדה תימן, שהגישה עתירה לבג"ץ, האגודה לזכויות האזרח. לקראת הדיון תוגברה משמעותית האבטחה בתוך בית המשפט, סביב לשכות השופטים וסביב השופטים עצמם, מחשש שפעילי ימין קיצוני יבצעו מעשים במקום. הילה קורח: אביעד, תודה. סימוכין: להלן הכתבה שפורסמה ב-6 באוגוסט 2024 באתר האינטרנט של ערוץ 13 בעניין זה: [כותרת] פרשת שדה תימן: שניים מהחשודים נמצאו דוברי שקר בפוליגרף [כותרת משנה] שניים מחיילי המילואים החשודים בהתעללות במחבל נמצאו דוברי שקר בבדיקת פוליגרף שנערכה להם, וכפי שדווח בחדשות 13 - הסרטון שבידי מצ"ח מהווה ראיה מרכזית נגדם. היום תבקש הפרקליטות הצבאית להאריך את מעצרם של חמשת החשודים. העצורים חשודים בביצוע מעשה סדום נוסף במחבל. [כותב] אביעד גליקמן [תאריך] 06.08.2024 [תוכן הכתבה] שניים מחיילי המילואים החשודים בהתעללות במחבל בשדה תימן נמצאו דוברי שקר בבדיקת פוליגרף שנערכה להם, והיום (שלישי) תבקש הפרקליטות הצבאית מבית הדין הצבאי בבית ליד להאריך את מעצרם של חמשת החשודים. העצורים חשודים בביצוע מעשה סדום נוסף במחבל. בתוך כך, תוגברה האבטחה בבית המשפט העליון לקראת הדיון מחר בתנאי הכליאה בשדה תימן. כפי שפורסם בחדשות 13, הסרטון שבידי מצ"ח, בו נראים החשודים כשהם מנסים לכאורה לבצע במחבל מעשה סדום, מהווה ראיה מרכזית נגד החשודים. בסרטון נראים החשודים מקיפים את המחבל ועל-פי החשד, הם היו מודעים לקיומה של המצלמה ותועדו מנסים להסתיר את מעשיהם. כמו כן, אחד החשודים שוחרר. ביום ראשון שוחררו שלושה מתוך שמונת החיילים החשודים, והחקירה בעניינם נמשכת. בתחילת השבוע גם דווח בחדשות 13 כי רק חמישה ימים אחרי הפריצה לבסיסים בשדה תימן ובבית ליד החלה המשטרה בחקירת האירועים, כאשר איש מהאנשים שתועדו בסרטונים הרבים מהאירוע - טרם נעצר. המשטרה אוספת בימים אלה את סרטוני האבטחה מהבסיסים ומחוצה להם, ובוחנת סרטונים מהרשתות החברתיות, במטרה לעצור ולחקור את מי שפרץ לבסיסים. בנוסף, ישנה שאלה לגבי חברי הכנסת והשרים שהיו שותפים לפריצה, בהם ח"כ צבי סוכות, והנושא יעלה מול היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה, לאחר שהעניין יתבהר. סימוכין:

Jonathan D. Halevi

16,814 Aufrufe • vor 9 Monaten

יו"ר הכנסת שמעון ריקלין מבין עניין. כמי שלחם במשך שנים בדיפ סטייט ויצא נגד מדיניות "מה יפית" של הימין, שהובילה לדיכוי יוריסטוקרטי חסר תקדים בעולם בן קרוב לחמישים שנה, הוא איתי בנוגע לפנייתי לראש השב"כ בדבר הוצאת צווי מעצר נגד בהרב-מיארה ונגד עמית בגין המרדה ופגיעה בסדרי שלטון דמוקרטיים. אני קורא למר דוד זיני, ראש השב"כ, להעביר את פנייתי אל יו"ר הכנסת, ח"כ אמיר אוחנה, כדי שיפעיל את סמכותו כנציג הריבון, על פי התיאוריה של קרל שמיט, ויכריז על "מצב חריג". בהתאם, יש לפעול לחקיקת חוק "תובע מיוחד", שתפקידו יהיה לחקור את פעולות ההמרדה שבהן מעורבת היוריסטוקרטיה הישראלית, בהובלת עמית ובהרב-מיארה. זאת, מכיוון שהפרקליטות והיוריסטוקרטיה כולה מצויות ב"מניעות מוסדית", ולכן התובע חייב להיות חיצוני לה. כמומחה בינלאומי בתחום המשפט החוקתי ההשוואתי, אני קובע כי רמת הסמכויות שהיוריסטוקרטיה נטלה לעצמה ללא הסמכה מהריבון במדינה דמוקרטית היא חריגה בכל קנה מידה השוואתי, ועולה כדי "מרד" בריבונות העם. לכן במישור המקצועי, יש הצדקה לצעד חריג כזה. יו"ר הכנסת נלחם מזה תקופה על כבודה של הכנסת, המייצגת את עם ישראל. הוא התבטא במקומות רבים, ובכלל זה גם ברשתות החברתיות, על הפגיעה בריבונות. עכשיו הזמן לעשות מעשה. עכשיו הזמן להחזיר את הריבונות לעם. לפי התיאוריה של שמיט, שאומצה גם בידי מרצים רבים מקרב פורום המרצים למען היוריסטוקרטיה, הריבון הוא מי שבכוחו להכריז על "מצב חריג". בעת הזו, עמית, בדיון הנוסף בעניין נציב שירות המדינה, ראה עצמו כמוסמך להכריז על מצב חריג ולקבוע שמכיוון שמדובר ב"ממשלה רעה" — הדינים הרגילים אינם חלים, והוא יכול לעשות מה שבא לו. על הכנסת להשיב לו באמצעות חקיקת חוק התובע המיוחד שיחקור את המרד היוריסטוקרטי בישראל, ויממש את הדין בנוגע לראשי המרד: בהרב מיארה ועמית. אני מתכוון להביא בפני נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ את עמדת יו"ר הכנסת הנכבד, כנציג הריבון בישראל, וכן את עמדת ראש השב"כ בנוגע לטענות על מרד המתקיים במדינת ישראל מאז שנת 2023 ועד היום. אני מניח שטראמפ יתמוך ביו"ר הכנסת, ולכן במקרה שהכנסת והממשלה תחליט שלא לציית לפסקי הדין המופרעים של העליון, גם ראש השב"כ דוד זיני, גם מפכ"ל המשטרה, מר דני לוי, וגם נציב שירות המדינה, שאני מקווה שזה יהיה רואי כחלון, יצייתו לריבון, שקיבל גיבוי מנשיא המעצמה הגדולה בעליון, ולא למורדים החצופים היוריסטוקרטים, שהרסו את המשפט הישראלי בתאוות כוח בלתי ניתנת לשליטה. זה הזמן לעשות מעשה ולהחזיר את הריבונות לעם ישראל מידי הפיראטים המשפטיים, כפי שכינה אותם השופט האמריקאי המכובד פוזנר, פיראטים ששדדו את ריבונותנו. Amir Ohana - אמיר אוחנה

יו"ר הכנסת שמעון ריקלין מבין עניין. כמי שלחם במשך שנים בדיפ סטייט ויצא נגד מדיניות "מה יפית" של הימין, שהובילה לדיכוי יוריסטוקרטי חסר תקדים בעולם בן קרוב לחמישים שנה, הוא איתי בנוגע לפנייתי לראש השב"כ בדבר הוצאת צווי מעצר נגד בהרב-מיארה ונגד עמית בגין המרדה ופגיעה בסדרי שלטון דמוקרטיים. אני קורא למר דוד זיני, ראש השב"כ, להעביר את פנייתי אל יו"ר הכנסת, ח"כ אמיר אוחנה, כדי שיפעיל את סמכותו כנציג הריבון, על פי התיאוריה של קרל שמיט, ויכריז על "מצב חריג". בהתאם, יש לפעול לחקיקת חוק "תובע מיוחד", שתפקידו יהיה לחקור את פעולות ההמרדה שבהן מעורבת היוריסטוקרטיה הישראלית, בהובלת עמית ובהרב-מיארה. זאת, מכיוון שהפרקליטות והיוריסטוקרטיה כולה מצויות ב"מניעות מוסדית", ולכן התובע חייב להיות חיצוני לה. כמומחה בינלאומי בתחום המשפט החוקתי ההשוואתי, אני קובע כי רמת הסמכויות שהיוריסטוקרטיה נטלה לעצמה ללא הסמכה מהריבון במדינה דמוקרטית היא חריגה בכל קנה מידה השוואתי, ועולה כדי "מרד" בריבונות העם. לכן במישור המקצועי, יש הצדקה לצעד חריג כזה. יו"ר הכנסת נלחם מזה תקופה על כבודה של הכנסת, המייצגת את עם ישראל. הוא התבטא במקומות רבים, ובכלל זה גם ברשתות החברתיות, על הפגיעה בריבונות. עכשיו הזמן לעשות מעשה. עכשיו הזמן להחזיר את הריבונות לעם. לפי התיאוריה של שמיט, שאומצה גם בידי מרצים רבים מקרב פורום המרצים למען היוריסטוקרטיה, הריבון הוא מי שבכוחו להכריז על "מצב חריג". בעת הזו, עמית, בדיון הנוסף בעניין נציב שירות המדינה, ראה עצמו כמוסמך להכריז על מצב חריג ולקבוע שמכיוון שמדובר ב"ממשלה רעה" — הדינים הרגילים אינם חלים, והוא יכול לעשות מה שבא לו. על הכנסת להשיב לו באמצעות חקיקת חוק התובע המיוחד שיחקור את המרד היוריסטוקרטי בישראל, ויממש את הדין בנוגע לראשי המרד: בהרב מיארה ועמית. אני מתכוון להביא בפני נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ את עמדת יו"ר הכנסת הנכבד, כנציג הריבון בישראל, וכן את עמדת ראש השב"כ בנוגע לטענות על מרד המתקיים במדינת ישראל מאז שנת 2023 ועד היום. אני מניח שטראמפ יתמוך ביו"ר הכנסת, ולכן במקרה שהכנסת והממשלה תחליט שלא לציית לפסקי הדין המופרעים של העליון, גם ראש השב"כ דוד זיני, גם מפכ"ל המשטרה, מר דני לוי, וגם נציב שירות המדינה, שאני מקווה שזה יהיה רואי כחלון, יצייתו לריבון, שקיבל גיבוי מנשיא המעצמה הגדולה בעליון, ולא למורדים החצופים היוריסטוקרטים, שהרסו את המשפט הישראלי בתאוות כוח בלתי ניתנת לשליטה. זה הזמן לעשות מעשה ולהחזיר את הריבונות לעם ישראל מידי הפיראטים המשפטיים, כפי שכינה אותם השופט האמריקאי המכובד פוזנר, פיראטים ששדדו את ריבונותנו. Amir Ohana - אמיר אוחנה

Prof. Moshe Cohen-Eliya פרופ׳ משה כהן-אליה

14,253 Aufrufe • vor 5 Monaten

"את כרגע עצורה בגין הפרת הסדר. את רשאית לשמור על שתיקה, כל דבר עלול לשמש נגדך בבית המשפט. יש לך זכות להיוועץ בעורך דין." אזיקים זה כואב. אבל כבר 6 שבועות שהברך שלי כואבת יותר (ולאורך סאגת המעצר הלא חוקי שלי, זה הדבר היחיד שהדאיג אותי). הכבוד והגאווה שלי? הם לא כואבים בכלל. להפך! אלפי התגובות שאני מקבלת בימים האחרונים מעורכי דין ומאזרחים מודאגים מחזקות אותי בהמשך המאבק שלי. עוד לא נולד האחד שישבור אותי, בטח לא הפוליטיקאי עמית בכר. *** עורכת דין נעצרה ונאזקה בבית לשכת עורכי הדין, בזמן שהגיעה למחות נגד כנס פוליטי של לשכת עורכי הדין "למען הדמוקרטיה". תנו לזה לחלחל רגע. זאת לא התחלה של בדיחה, גם לא של סרט מדע בדיוני. 8 דקות מהרגע שנכנסתי לאולם ועד הרגע שהשוטרים הגיעו. הם לא הגיעו מיוזמתם. הם הגיעו בהוראה של ראש הלשכה. ראש לשכת עורכי הדין שמסוגל לעמוד על הבמה בקפלן ולנאום בפני קהל משולהב שצועק ד-מוק-רט-יה, אבל לא מסוגל להתמודד עם עורכת דין אחת שנלחמת בו כבר שנה וחצי. אז אחרי שהוא חסם אותי בוואטסאפ, אחרי שכינה אותי "חרפה למקצוע עריכת הדין", אחרי שסירב להתראיין מולי בתכנית "אופירה וברקו" ודרש שיחליפו אותי בעו"ד אחר, הפעם הוא הזמין משטרה שתפנה אותי, וכשנעצרתי והוצאתי משם באזיקים, הוא אפילו לא עצר לחשוב שהפעם הוא הרחיק לכת והכנס המשיך להתנהל כסדרו. *** ביום חמישי האחרון נערך כנס שזכה לשם המפוצץ "כנס חירום מלחמה על הדמוקרטיה". מאחורי השם המפוצץ, רשימה מפוצצת לא פחות שכללה, בין היתר, את ח"כ יאיר לפיד, ח"כ בני גנץ, יאיר גולן, ח"כ איימן עודה, ח"כ מנסור עבאס, ח"כ קארין אלהרר, ח"כ אפרת רייטן, ח"כ נעמה לזימי, ח"כ גלעד קריב, ח"כ יוראי להב הרצנו ועוד. נזכיר שמדובר בלשכת עורכי הדין ולא בכנס של סיעות האופוזיציה. או בעצם... לשכת עורכי הדין היא לא גוף פוליטי, אבל מאז שעמית בכר נבחר הוא הפך אותה לכזאת. עמית בכר משתמש בדמי החבר שאנחנו, עורכי הדין, מחויבים לשלם כדי לקדם את האג'נדה הפוליטית שלו. אני לא מתכוונת להרחיב בפוסט הזה על תפקידיה *הסטטוטוריים* של לשכת עורכי הדין, אבל אני רוצה להדגיש שתי נקודות: 1. אם אתם תומכים בזכותו של בכר לעשות בלשכה כרצונו, כי הוא ניצח בבחירות דמוקרטיות ו"הרוב קובע", אני מזכירה לכם שגם הממשלה נבחרה בבחירות דמוקרטיות, אבל כבר שנתיים שאתם טוענים שאין לה זכות לקדם את המדיניות שהיא רוצה. 2. ואם אתם תומכים בזכותו של בכר "להגן על שלטון החוק", תוך הפיכת הלשכה מגוף מקצועי לגוף פוליטי, הייתם מקבלים את זה גם אם היה מדובר בראש לשכה שמזוהה עם הימין ומקדם את מדיניות הממשלה? אני בספק. כנס החירום פורסם לראשונה כ- 3 ימים לפני מועד קיומו. ההרשמה אליו נפתחה כ- 24 שעות קודם לכן. ברור לכם שתיאום כנס בהשתתפות חברי כנסת ופוליטיקאים רבים דורש היערכות מוקדמת (גם כשמדובר בח"כים כמו יאיר לפיד שלא מרבה לבקר בכנסת). אז למה הוא פורסם ברגע האחרון? כדי למנוע מעורכי דין כמוני לנסות לסכל את קיומו לפני או במהלכו ולקבוע עובדה קיימת. ואכן, יומיים לפני הכנס, עוה"ד כנרת בראשי פנתה לבכר, שכמובן לא טרח להשיב. וגם העתירה המנהלית שהגשנו לבית-המשפט המחוזי בתל אביב נמחקה, לאחר שביהמ"ש דחה את בקשתנו להוציא צו ביניים ולקיים דיון. אז החלטתי להגיע לכנס. נכנסתי בדיוק בזמן מחיאות הכפיים הסוערות לנאומו של ח"כ איימן עודה, ורציתי לדעת היכן חברי הכנסת מהקואליציה (יש "רק" 68 שאני יכולה לחשוב שניתן היה להזמין). התחלתי לקרוא בשמות חברי הכנסת מהאופוזיציה שהגיעו לכנס, בזמן שעורכי הדין שישבו בקהל (אגב, לא היו הרבה כאלה) צעקו לעברי בושה ומישהו שנכח באולם הניף שלט ענק עם דיוקנו של יאיר לפיד והמילה "תקווה". לרגע חשבתי שטעיתי והגעתי להפגנה בצומת קפלן. *** עמית בכר החליט לנצל את המומנטום, עלה לבמה ומיד האשים אותי שבחרתי להתפרץ בזמן ש"בן החברה הערבית" יעלה לדבר וש"בחרת לשלב את הגזענות והלאומנות הטבועים בכם". מתברר שבכר פוליטיקאי קטן אבל שקרן גדול (וגם לא חכם במיוחד). מילא שהוא בחר להגן על הדמוקרט הדגול איימן עודה, שתומך במדינת ישראל כמדינה יהודית ומגן על חיילי צה"ל הגיבורים בכל הזדמנות, אבל להאשים אותי בגזענות כשכבר שנה וחצי אני נאבקת בו ובשימוש הפסול שהוא עושה בלשכה ובעשרות מיליוני השקלים שאנחנו נאלצים לשלם כדי לקדם את הפוליטיקה הקטנה שלו? נצטרך לבדוק בבית-המשפט אם אני גזענית או שבכר הוציא דיבה ופגע בשמי הטוב. *** 8 דקות מרגע שנכנסתי לאולם כבר הגיעו שוטרים (לא מאבטחים, שוטרים מתחנת "לב תל אביב"). הם לא הגיעו במקרה וגם לא בכוח המחשבה. ראש לשכת עורכי הדין חושב שבשם הדמוקרטיה צריך לסתום את הפה לכל מי שחושב אחרת או מעז להשמיע דעה שונה. חופש הביטוי הוא זכות יסוד במדינה דמוקרטית, אבל הוא זכות יסוד רק של צד אחד. אז הוא הוציא את באי הכנס להפסקה, כדי שיוכלו להמשיך לנשנש בבופה ולסדר מחדש את האולם לקראת "השולחן העגול". אחרי שהזדהיתי בפני השוטרים, הם ביקשו ממני לצאת החוצה כי אני "מפרה את הסדר" וכי אני נמצאת בכנס שלא הוזמנתי אליו. אמרתי לשוטרים שאני עורכת דין, משלמת דמי חבר, *נרשמתי לכנס* ולכן אני לא מתכוונת לצאת. לא ידוע לי שהבעת דעה זאת הפרת סדר (וגם אם כן, אני די בטוחה שהיועצת המשפטית נגד הממשלה אמרה ש"אין מחאה אפקטיבית בלי הפרעה לסדר הציבורי"). ואז קרה הדבר המדהים הבא: בכר ניגש לשוטרים ואמר להם "היא יכולה להיות בכנס אם היא לא מפריעה. אם היא מפריעה, אני מבקש להוציא אותה". אתם מבינים? לשר בן גביר אין סמכות להתוות מדיניות לשוטרים, אבל לעמית בכר יש. ראש לשכת עורכי הדין, הלוחם למען הדמוקרטיה, החליט שהדרך שלו לסתום את הפה לעורכת דין שמתנגדת לו היא ששוטרים יטפלו בה. *** שאלו אותי למה נעצרתי. האמת? אין סיבה. סרטוני הווידאו מהאירוע והקלטת האירוע במלואה מוכיחים ש- 17 דקות אחרי הגעת השוטרים נעצרתי: "את כרגע עצורה בגין הפרת הסדר. את רשאית לשמור על שתיקה, כל דבר עלול לשמש נגדך בבית המשפט. יש לך זכות להיוועץ בעורך דין." בזמן שהשוטרים ליוו אותי החוצה, באזיקים, לא קם ולו צדיק אחד מבין עורכי הדין או חברי הכנסת שנכחו בקרקס הזה שחשב שיש משהו אבסורדי במראה של עורכת דין מובלת החוצה באזיקים בליווי שוטרים, מכנס שכולו "מלחמה על הדמוקרטיה". אבל היו כמה ליצניות שחשבו שהדבר הנכון לעשות הוא ללוות אותי בשירת "יאללה ביבי לך". אבל זה לא כנס פוליטי אומרים לכם. *** כבר 14 שנה שאני עורכת דין. מעולם, באף כנס של לשכת עורכי הדין, עורכי דין לא הוצאו מכנסים ובוודאי שלא הזמינו להם שוטרים. אבל אני כנראה בת מזל, כי במקרה שלי הברק פגע פעמיים: בפעם הראשונה ביולי 2023, כשבכר הזמין שוטרים שיוציאו אותי מכנס וזה הסתיים בהטרדה מינית על-ידי עו"ד, וכעת כשזה הסתיים באזיקים. אני לא בטוחה מה מהם יותר גרוע. אבל אני בטוחה בדבר אחד: המאבק שלי רק התחיל.

"את כרגע עצורה בגין הפרת הסדר. את רשאית לשמור על שתיקה, כל דבר עלול לשמש נגדך בבית המשפט. יש לך זכות להיוועץ בעורך דין." אזיקים זה כואב. אבל כבר 6 שבועות שהברך שלי כואבת יותר (ולאורך סאגת המעצר הלא חוקי שלי, זה הדבר היחיד שהדאיג אותי). הכבוד והגאווה שלי? הם לא כואבים בכלל. להפך! אלפי התגובות שאני מקבלת בימים האחרונים מעורכי דין ומאזרחים מודאגים מחזקות אותי בהמשך המאבק שלי. עוד לא נולד האחד שישבור אותי, בטח לא הפוליטיקאי עמית בכר. * עורכת דין נעצרה ונאזקה בבית לשכת עורכי הדין, בזמן שהגיעה למחות נגד כנס פוליטי של לשכת עורכי הדין "למען הדמוקרטיה". תנו לזה לחלחל רגע. זאת לא התחלה של בדיחה, גם לא של סרט מדע בדיוני. 8 דקות מהרגע שנכנסתי לאולם ועד הרגע שהשוטרים הגיעו. הם לא הגיעו מיוזמתם. הם הגיעו בהוראה של ראש הלשכה. ראש לשכת עורכי הדין שמסוגל לעמוד על הבמה בקפלן ולנאום בפני קהל משולהב שצועק ד-מוק-רט-יה, אבל לא מסוגל להתמודד עם עורכת דין אחת שנלחמת בו כבר שנה וחצי. אז אחרי שהוא חסם אותי בוואטסאפ, אחרי שכינה אותי "חרפה למקצוע עריכת הדין", אחרי שסירב להתראיין מולי בתכנית "אופירה וברקו" ודרש שיחליפו אותי בעו"ד אחר, הפעם הוא הזמין משטרה שתפנה אותי, וכשנעצרתי והוצאתי משם באזיקים, הוא אפילו לא עצר לחשוב שהפעם הוא הרחיק לכת והכנס המשיך להתנהל כסדרו. * ביום חמישי האחרון נערך כנס שזכה לשם המפוצץ "כנס חירום מלחמה על הדמוקרטיה". מאחורי השם המפוצץ, רשימה מפוצצת לא פחות שכללה, בין היתר, את ח"כ יאיר לפיד, ח"כ בני גנץ, יאיר גולן, ח"כ איימן עודה, ח"כ מנסור עבאס, ח"כ קארין אלהרר, ח"כ אפרת רייטן, ח"כ נעמה לזימי, ח"כ גלעד קריב, ח"כ יוראי להב הרצנו ועוד. נזכיר שמדובר בלשכת עורכי הדין ולא בכנס של סיעות האופוזיציה. או בעצם... לשכת עורכי הדין היא לא גוף פוליטי, אבל מאז שעמית בכר נבחר הוא הפך אותה לכזאת. עמית בכר משתמש בדמי החבר שאנחנו, עורכי הדין, מחויבים לשלם כדי לקדם את האג'נדה הפוליטית שלו. אני לא מתכוונת להרחיב בפוסט הזה על תפקידיה הסטטוטוריים של לשכת עורכי הדין, אבל אני רוצה להדגיש שתי נקודות: 1. אם אתם תומכים בזכותו של בכר לעשות בלשכה כרצונו, כי הוא ניצח בבחירות דמוקרטיות ו"הרוב קובע", אני מזכירה לכם שגם הממשלה נבחרה בבחירות דמוקרטיות, אבל כבר שנתיים שאתם טוענים שאין לה זכות לקדם את המדיניות שהיא רוצה. 2. ואם אתם תומכים בזכותו של בכר "להגן על שלטון החוק", תוך הפיכת הלשכה מגוף מקצועי לגוף פוליטי, הייתם מקבלים את זה גם אם היה מדובר בראש לשכה שמזוהה עם הימין ומקדם את מדיניות הממשלה? אני בספק. כנס החירום פורסם לראשונה כ- 3 ימים לפני מועד קיומו. ההרשמה אליו נפתחה כ- 24 שעות קודם לכן. ברור לכם שתיאום כנס בהשתתפות חברי כנסת ופוליטיקאים רבים דורש היערכות מוקדמת (גם כשמדובר בח"כים כמו יאיר לפיד שלא מרבה לבקר בכנסת). אז למה הוא פורסם ברגע האחרון? כדי למנוע מעורכי דין כמוני לנסות לסכל את קיומו לפני או במהלכו ולקבוע עובדה קיימת. ואכן, יומיים לפני הכנס, עוה"ד כנרת בראשי פנתה לבכר, שכמובן לא טרח להשיב. וגם העתירה המנהלית שהגשנו לבית-המשפט המחוזי בתל אביב נמחקה, לאחר שביהמ"ש דחה את בקשתנו להוציא צו ביניים ולקיים דיון. אז החלטתי להגיע לכנס. נכנסתי בדיוק בזמן מחיאות הכפיים הסוערות לנאומו של ח"כ איימן עודה, ורציתי לדעת היכן חברי הכנסת מהקואליציה (יש "רק" 68 שאני יכולה לחשוב שניתן היה להזמין). התחלתי לקרוא בשמות חברי הכנסת מהאופוזיציה שהגיעו לכנס, בזמן שעורכי הדין שישבו בקהל (אגב, לא היו הרבה כאלה) צעקו לעברי בושה ומישהו שנכח באולם הניף שלט ענק עם דיוקנו של יאיר לפיד והמילה "תקווה". לרגע חשבתי שטעיתי והגעתי להפגנה בצומת קפלן. * עמית בכר החליט לנצל את המומנטום, עלה לבמה ומיד האשים אותי שבחרתי להתפרץ בזמן ש"בן החברה הערבית" יעלה לדבר וש"בחרת לשלב את הגזענות והלאומנות הטבועים בכם". מתברר שבכר פוליטיקאי קטן אבל שקרן גדול (וגם לא חכם במיוחד). מילא שהוא בחר להגן על הדמוקרט הדגול איימן עודה, שתומך במדינת ישראל כמדינה יהודית ומגן על חיילי צה"ל הגיבורים בכל הזדמנות, אבל להאשים אותי בגזענות כשכבר שנה וחצי אני נאבקת בו ובשימוש הפסול שהוא עושה בלשכה ובעשרות מיליוני השקלים שאנחנו נאלצים לשלם כדי לקדם את הפוליטיקה הקטנה שלו? נצטרך לבדוק בבית-המשפט אם אני גזענית או שבכר הוציא דיבה ופגע בשמי הטוב. * 8 דקות מרגע שנכנסתי לאולם כבר הגיעו שוטרים (לא מאבטחים, שוטרים מתחנת "לב תל אביב"). הם לא הגיעו במקרה וגם לא בכוח המחשבה. ראש לשכת עורכי הדין חושב שבשם הדמוקרטיה צריך לסתום את הפה לכל מי שחושב אחרת או מעז להשמיע דעה שונה. חופש הביטוי הוא זכות יסוד במדינה דמוקרטית, אבל הוא זכות יסוד רק של צד אחד. אז הוא הוציא את באי הכנס להפסקה, כדי שיוכלו להמשיך לנשנש בבופה ולסדר מחדש את האולם לקראת "השולחן העגול". אחרי שהזדהיתי בפני השוטרים, הם ביקשו ממני לצאת החוצה כי אני "מפרה את הסדר" וכי אני נמצאת בכנס שלא הוזמנתי אליו. אמרתי לשוטרים שאני עורכת דין, משלמת דמי חבר, נרשמתי לכנס ולכן אני לא מתכוונת לצאת. לא ידוע לי שהבעת דעה זאת הפרת סדר (וגם אם כן, אני די בטוחה שהיועצת המשפטית נגד הממשלה אמרה ש"אין מחאה אפקטיבית בלי הפרעה לסדר הציבורי"). ואז קרה הדבר המדהים הבא: בכר ניגש לשוטרים ואמר להם "היא יכולה להיות בכנס אם היא לא מפריעה. אם היא מפריעה, אני מבקש להוציא אותה". אתם מבינים? לשר בן גביר אין סמכות להתוות מדיניות לשוטרים, אבל לעמית בכר יש. ראש לשכת עורכי הדין, הלוחם למען הדמוקרטיה, החליט שהדרך שלו לסתום את הפה לעורכת דין שמתנגדת לו היא ששוטרים יטפלו בה. * שאלו אותי למה נעצרתי. האמת? אין סיבה. סרטוני הווידאו מהאירוע והקלטת האירוע במלואה מוכיחים ש- 17 דקות אחרי הגעת השוטרים נעצרתי: "את כרגע עצורה בגין הפרת הסדר. את רשאית לשמור על שתיקה, כל דבר עלול לשמש נגדך בבית המשפט. יש לך זכות להיוועץ בעורך דין." בזמן שהשוטרים ליוו אותי החוצה, באזיקים, לא קם ולו צדיק אחד מבין עורכי הדין או חברי הכנסת שנכחו בקרקס הזה שחשב שיש משהו אבסורדי במראה של עורכת דין מובלת החוצה באזיקים בליווי שוטרים, מכנס שכולו "מלחמה על הדמוקרטיה". אבל היו כמה ליצניות שחשבו שהדבר הנכון לעשות הוא ללוות אותי בשירת "יאללה ביבי לך". אבל זה לא כנס פוליטי אומרים לכם. * כבר 14 שנה שאני עורכת דין. מעולם, באף כנס של לשכת עורכי הדין, עורכי דין לא הוצאו מכנסים ובוודאי שלא הזמינו להם שוטרים. אבל אני כנראה בת מזל, כי במקרה שלי הברק פגע פעמיים: בפעם הראשונה ביולי 2023, כשבכר הזמין שוטרים שיוציאו אותי מכנס וזה הסתיים בהטרדה מינית על-ידי עו"ד, וכעת כשזה הסתיים באזיקים. אני לא בטוחה מה מהם יותר גרוע. אבל אני בטוחה בדבר אחד: המאבק שלי רק התחיל.

🇮🇱 Tamar Arbel 🇮🇱

40,868 Aufrufe • vor 1 Jahr

הגיע הזמן לשים את הדברים על השולחן: בג"ץ הוא מוסד בלתי חוקי שקיים רק במדינת ישראל!!! אפילו אהרן ברק הודה בכך. אין לו אח ורע בשום מקום בעולם והוא קיים אך רק בישראל. בג"ץ הוא המצאה של המנדט הבריטי שהיתה קיימת רק במושבות של בריטניה כולל בישראל. אנגליה חששה שבמושבות שהיא שולטת יקבלו החלטות הנוגדות את האג'נדה שלה. לכן היא קבעה שבכל החלטה שלטונית ידון בית המשפט העליון ע"י שופטים בריטים. כל המושבות שקיבלו עצמאות לאחר עזיבת הבריטים - הדבר הראשון שהם עשו זה לבטל את בג"ץ. המדינה היחידה שלא ביטלה היא ישראל. בניגוד לבית משפט השלום, המחוזי והעליון, בג"ץ מבוסס רק על ערכאה ראשונה ואחרונה, והוא קובע פסקי דין רק על סמך תצהירים ללא בדיקות ראיות, עובדות, אין חקירת עדים, ואין עליו זכות ערעור. בעקבות המהפכה החוקתית והמשפטית של אהרן ברק שהחלה בשנות ה-80, בג"ץ מורכב היום מחונטה של 15 פוליטיקאים בגלימות שופטים שבחרו את עצמם. רובם אנשי שמאל קיצוני ופרוגרסיבי, המהווים בין 3%-5% מאזרחי המדינה, שמייצגים מפלגה שאפילו לא עברה את אחוז החסימה, שקובעים לנו בכל תחום, אזרחי, צבאי ופוליטי ללא סמכות ובניגוד לחוק. בנוסף, בניגוד לחוק הם שינו על דעתם ועל בסיס פרשנות מעוותת את תפקיד היועמ"ש, שהפך להיות הזרוע הארוכה שלהם בממשלה ולא מאפשרים לה לתפקד. אביחי מנדלבליט המוחזק בגרון, עמית איסמן חוטיני מנומר, וגלי בהרב מיארה הם דוגמה מעולה לכך. הם גם המציאו שיטה לבחירת נשיא בית המשפט העליון שלא קיימת בשום מדינה דמוקרטית בעולם, וכך הם שומרים על המשך ההגמוניה והשליטה במדינה. בדמוקרטיה, תפקיד בית המשפט הוא ליישב סכסוכים ומחלוקות בדרכי שלום על פי דין. בפועל, בג"ץ מתנהל ללא איזונים ובלמים, מתערב בנושאים שאינם בסמכותו, אומר את המילה האחרונה בכל תחום, והיום הוא למעשה השליט העליון במדינה מעל לכנסת והממשלה, ורוצה להפוך את ישראל ממדינה יהודית ודמוקרטית ולמדינת כל אזרחיה, תחת משטר יוריסטוקרטי (שלטון השופטים). דרך אגב, רוב העתירות לבג"ץ מגיעות דרך ארגוני שמאל קיצונים ופרוגרסיבים ובחלקם מוזמנות ע"י שופטי בג"ץ כפי שהודה בכך בעבר שופט העליון לשעבר חנן מלצר שהיה גם יו"ר מפלגת העבודה בתקופת יצחק רבין. לכן חייבים רפורמה במערכת המשפט ולהחזיר עטרה ליושנה כפי שהיה לפני המהפכה החוקתית והמשפטית של אהרן ברק. הרפורמה במערכת המשפט צריכה לכלול את השינויים הבאים: 1. החזרת זכות העמידה 2. החזרת דוקטורינת אי השפיטות 3. ביטול כל אפשרות שבית המשפט העליון יכול לפסול חוק או הליך משפטי כלשהו ע"י השופטים שהוא מחמת בלתי סביר ו/או לא מידתי 4. ביטול האפשרות שבג"ץ יוכל לבטל חוק כלשהו לבטל חוק כלשהו 5. פיצול תפקיד היועמ"ש. 6. שינוי הוועדה לבחירת שופטי העליון וביטול שיטת הסניוריטי. אני מאחל לפיראט המשפטי אהרן ברק, לעבריין הסדרתי יצחק עמית, ולתומכת המחבלים דפנה ברק ארז בריאות איתנה ואריכות ימים עד 120 ושיראו עוד בחייהם את ביצוע הרפורמה במערכת המשפט לרבות ביטול בג"ץ וקריסת מפעל האוליגרכיה והיוריסטוקרטיה שאהרן ברק הקים. ההרצאה המלאה של עו"ד דרור חוטר ישי יו"ר לשכת עורכי דין לשעבר, בתגובה הראשונה

הגיע הזמן לשים את הדברים על השולחן: בג"ץ הוא מוסד בלתי חוקי שקיים רק במדינת ישראל!!! אפילו אהרן ברק הודה בכך. אין לו אח ורע בשום מקום בעולם והוא קיים אך רק בישראל. בג"ץ הוא המצאה של המנדט הבריטי שהיתה קיימת רק במושבות של בריטניה כולל בישראל. אנגליה חששה שבמושבות שהיא שולטת יקבלו החלטות הנוגדות את האג'נדה שלה. לכן היא קבעה שבכל החלטה שלטונית ידון בית המשפט העליון ע"י שופטים בריטים. כל המושבות שקיבלו עצמאות לאחר עזיבת הבריטים - הדבר הראשון שהם עשו זה לבטל את בג"ץ. המדינה היחידה שלא ביטלה היא ישראל. בניגוד לבית משפט השלום, המחוזי והעליון, בג"ץ מבוסס רק על ערכאה ראשונה ואחרונה, והוא קובע פסקי דין רק על סמך תצהירים ללא בדיקות ראיות, עובדות, אין חקירת עדים, ואין עליו זכות ערעור. בעקבות המהפכה החוקתית והמשפטית של אהרן ברק שהחלה בשנות ה-80, בג"ץ מורכב היום מחונטה של 15 פוליטיקאים בגלימות שופטים שבחרו את עצמם. רובם אנשי שמאל קיצוני ופרוגרסיבי, המהווים בין 3%-5% מאזרחי המדינה, שמייצגים מפלגה שאפילו לא עברה את אחוז החסימה, שקובעים לנו בכל תחום, אזרחי, צבאי ופוליטי ללא סמכות ובניגוד לחוק. בנוסף, בניגוד לחוק הם שינו על דעתם ועל בסיס פרשנות מעוותת את תפקיד היועמ"ש, שהפך להיות הזרוע הארוכה שלהם בממשלה ולא מאפשרים לה לתפקד. אביחי מנדלבליט המוחזק בגרון, עמית איסמן חוטיני מנומר, וגלי בהרב מיארה הם דוגמה מעולה לכך. הם גם המציאו שיטה לבחירת נשיא בית המשפט העליון שלא קיימת בשום מדינה דמוקרטית בעולם, וכך הם שומרים על המשך ההגמוניה והשליטה במדינה. בדמוקרטיה, תפקיד בית המשפט הוא ליישב סכסוכים ומחלוקות בדרכי שלום על פי דין. בפועל, בג"ץ מתנהל ללא איזונים ובלמים, מתערב בנושאים שאינם בסמכותו, אומר את המילה האחרונה בכל תחום, והיום הוא למעשה השליט העליון במדינה מעל לכנסת והממשלה, ורוצה להפוך את ישראל ממדינה יהודית ודמוקרטית ולמדינת כל אזרחיה, תחת משטר יוריסטוקרטי (שלטון השופטים). דרך אגב, רוב העתירות לבג"ץ מגיעות דרך ארגוני שמאל קיצונים ופרוגרסיבים ובחלקם מוזמנות ע"י שופטי בג"ץ כפי שהודה בכך בעבר שופט העליון לשעבר חנן מלצר שהיה גם יו"ר מפלגת העבודה בתקופת יצחק רבין. לכן חייבים רפורמה במערכת המשפט ולהחזיר עטרה ליושנה כפי שהיה לפני המהפכה החוקתית והמשפטית של אהרן ברק. הרפורמה במערכת המשפט צריכה לכלול את השינויים הבאים: 1. החזרת זכות העמידה 2. החזרת דוקטורינת אי השפיטות 3. ביטול כל אפשרות שבית המשפט העליון יכול לפסול חוק או הליך משפטי כלשהו ע"י השופטים שהוא מחמת בלתי סביר ו/או לא מידתי 4. ביטול האפשרות שבג"ץ יוכל לבטל חוק כלשהו לבטל חוק כלשהו 5. פיצול תפקיד היועמ"ש. 6. שינוי הוועדה לבחירת שופטי העליון וביטול שיטת הסניוריטי. אני מאחל לפיראט המשפטי אהרן ברק, לעבריין הסדרתי יצחק עמית, ולתומכת המחבלים דפנה ברק ארז בריאות איתנה ואריכות ימים עד 120 ושיראו עוד בחייהם את ביצוע הרפורמה במערכת המשפט לרבות ביטול בג"ץ וקריסת מפעל האוליגרכיה והיוריסטוקרטיה שאהרן ברק הקים. ההרצאה המלאה של עו"ד דרור חוטר ישי יו"ר לשכת עורכי דין לשעבר, בתגובה הראשונה

קובי גרינברגר

10,112 Aufrufe • vor 5 Monaten

אני לא יודע אם זדורוב רצח את תאיר או לא, אבל יש כמה עובדות שאני בוודאות יודע: 1. הרופאה הפתולוגית מאיה פורמן כתבה "דוח מומחה" בנוגע לרצח תאיר ראדה, אשר לפי אופי הפצעים שהיא בחנה, תאיר נרצחה בסכין משוננת. 2. רק שחוות הדעת המקצועית שלה לא התאימה לטענת הפרקליטות ושי ניצן, על כך שזדורוב השתמש בסכין יפנית חדה לביצוע הרצח. (כי לא היתה לו סכין משוננת) 3. לכן על פי הודעתה, "הפרקליטות השמיטה סעיפים מסויימים מחוות הדעת הפתלוגית." 4. הסנדק בדימוס ניצן, לא אהב את מעשי הרופאה "הסוררת" שלא הגיע למסקנות שהוא "ביקש" והחליט לצאת למלחמת חורמה נגדה, על כך שמילאה את חובתה. 5. הנקמה שלו לא איחרה לבוא וכאשר ד"ר מאיה פורמן התמודדה וזכתה במכרז לתפקיד "מנהלת היחידה לרפואה משפטית באבו כביר" שי ניצן חסם את דרכה בעזרת הפרקליטות ולא איפשר את המינוי. 6. לאחר זמן רב בו המינוי לא קוים, ד"ר מאיה פורמן עתרה נגד המדינה לבג"ץ וביקשה לממש את זכייתה במכרז כדין. בתגובה, בג"ץ ביקשו חוות דעה לגבי תפקודה ועבודתה מהבוס שלה - ראש המכון הלאומי לרפואה משפטית של ישראל - ד"ר חן קוגל. 7. ד"ר חן קוגל כתב תצהיר רישמי, חתם עליו והגיש אותו לפרקליטות, רק שאז התגלתה הבעיה הנוספת. חוות הדעת שלו על ד"ר מאיה פורמן היתה טובה "מידי" וזה ממש לא התאים לניסיון החיסול של שי ניצן ולתוכנית הנקמה שלו. 8. הסנדק ידע שיש לו את הגב הנדרש והחליט לשנות ולזייף את התצהיר החתום של ד"ר חן קוגל, להשמיט ממנו חלקים ולהוסיף לו חלקים אחרים, שד"ר חן קוגל לא כתב מעולם על מאיה פורמן! 9. כדי לבצע את הזיוף הזה, וכדי ליצור את עדות השקר הזו ולהציגה לבית המשפט, הוא גיבה את עצמו באישורה של "מנהלת המחלקה המשפטית בפרקליטות" (שכפופה לו), ובאישור של שתי המשנות של היועמ"ש אורית כהן וחברתנו המוכרת דינה זילבר ובידיעתו! 10. רק לאחר שהזיוף ועדות השקר התגלו, המדינה, שי ניצן ומשרד היועמ"ש "פתאום חזרו בהם" מהתנגדותם למינוי של מאיה פורמן (כאילו היתה להם אפשרות אחרת). 11. נציבת הביקורת לפרקליטות בדימוס השופטת הילה גרסטל (השם יקום דמה המקצועי) כתבה על מעשיו של ניצן: "מצאתי פגם בהתנהלותך באשר לדרישת תיקונים בתצהיר החתום של ד"ר קוגל. לדעתי, זוהי לשון המעטה, וחסד נעשה כאן עם הפרקליטות. כך מוגדרת עבירת "הדחה בעדות" בסעיף 246 לחוק העונשין: "המניע אדם, או מנסה להניעו, שבהליך שיפוטי לא יעיד, או יעיד עדות שקר, או יחזור בו מעדות או מהודעה שמסר, דינו — מאסר שבע שנים". נראה כי כל רכיבי העבירה התקיימו בעניין זה." 12. אביחי מנדלבליט, סירב בכלל להמשיך את החקירה וסגר את הבדיקה בקשר לשלושתם, ללא כל סיבה נראית לעין. 13. במשפט החוזר הפרקליטות אף ביקשה לא לקבל את חוות דעתו הפתולוגית של ד"ר חן קוגל (מזכיר: ראש המכון הלאומי לרפואה משפטית) כי שוב לא התאימה לתזה שלהם. 14. במהלך המשפט השופט קולה סיפר על לחצים ואיומים שהוא מקבל בתקשורת וגם מאחורי הקלעים. 15. אף חוקר ואף פרקליט לא עמד לחקירה, לא נענש על המעשים האלו ואף רובם קודמו במעלה הדרגות והתפקידים. ככה מתנהלים "מגיני הדמוקרטיה ושומרי זכויות האזרח", כאשר הם נמצאים מעל החוק!

אני לא יודע אם זדורוב רצח את תאיר או לא, אבל יש כמה עובדות שאני בוודאות יודע: 1. הרופאה הפתולוגית מאיה פורמן כתבה "דוח מומחה" בנוגע לרצח תאיר ראדה, אשר לפי אופי הפצעים שהיא בחנה, תאיר נרצחה בסכין משוננת. 2. רק שחוות הדעת המקצועית שלה לא התאימה לטענת הפרקליטות ושי ניצן, על כך שזדורוב השתמש בסכין יפנית חדה לביצוע הרצח. (כי לא היתה לו סכין משוננת) 3. לכן על פי הודעתה, "הפרקליטות השמיטה סעיפים מסויימים מחוות הדעת הפתלוגית." 4. הסנדק בדימוס ניצן, לא אהב את מעשי הרופאה "הסוררת" שלא הגיע למסקנות שהוא "ביקש" והחליט לצאת למלחמת חורמה נגדה, על כך שמילאה את חובתה. 5. הנקמה שלו לא איחרה לבוא וכאשר ד"ר מאיה פורמן התמודדה וזכתה במכרז לתפקיד "מנהלת היחידה לרפואה משפטית באבו כביר" שי ניצן חסם את דרכה בעזרת הפרקליטות ולא איפשר את המינוי. 6. לאחר זמן רב בו המינוי לא קוים, ד"ר מאיה פורמן עתרה נגד המדינה לבג"ץ וביקשה לממש את זכייתה במכרז כדין. בתגובה, בג"ץ ביקשו חוות דעה לגבי תפקודה ועבודתה מהבוס שלה - ראש המכון הלאומי לרפואה משפטית של ישראל - ד"ר חן קוגל. 7. ד"ר חן קוגל כתב תצהיר רישמי, חתם עליו והגיש אותו לפרקליטות, רק שאז התגלתה הבעיה הנוספת. חוות הדעת שלו על ד"ר מאיה פורמן היתה טובה "מידי" וזה ממש לא התאים לניסיון החיסול של שי ניצן ולתוכנית הנקמה שלו. 8. הסנדק ידע שיש לו את הגב הנדרש והחליט לשנות ולזייף את התצהיר החתום של ד"ר חן קוגל, להשמיט ממנו חלקים ולהוסיף לו חלקים אחרים, שד"ר חן קוגל לא כתב מעולם על מאיה פורמן! 9. כדי לבצע את הזיוף הזה, וכדי ליצור את עדות השקר הזו ולהציגה לבית המשפט, הוא גיבה את עצמו באישורה של "מנהלת המחלקה המשפטית בפרקליטות" (שכפופה לו), ובאישור של שתי המשנות של היועמ"ש אורית כהן וחברתנו המוכרת דינה זילבר ובידיעתו! 10. רק לאחר שהזיוף ועדות השקר התגלו, המדינה, שי ניצן ומשרד היועמ"ש "פתאום חזרו בהם" מהתנגדותם למינוי של מאיה פורמן (כאילו היתה להם אפשרות אחרת). 11. נציבת הביקורת לפרקליטות בדימוס השופטת הילה גרסטל (השם יקום דמה המקצועי) כתבה על מעשיו של ניצן: "מצאתי פגם בהתנהלותך באשר לדרישת תיקונים בתצהיר החתום של ד"ר קוגל. לדעתי, זוהי לשון המעטה, וחסד נעשה כאן עם הפרקליטות. כך מוגדרת עבירת "הדחה בעדות" בסעיף 246 לחוק העונשין: "המניע אדם, או מנסה להניעו, שבהליך שיפוטי לא יעיד, או יעיד עדות שקר, או יחזור בו מעדות או מהודעה שמסר, דינו — מאסר שבע שנים". נראה כי כל רכיבי העבירה התקיימו בעניין זה." 12. אביחי מנדלבליט, סירב בכלל להמשיך את החקירה וסגר את הבדיקה בקשר לשלושתם, ללא כל סיבה נראית לעין. 13. במשפט החוזר הפרקליטות אף ביקשה לא לקבל את חוות דעתו הפתולוגית של ד"ר חן קוגל (מזכיר: ראש המכון הלאומי לרפואה משפטית) כי שוב לא התאימה לתזה שלהם. 14. במהלך המשפט השופט קולה סיפר על לחצים ואיומים שהוא מקבל בתקשורת וגם מאחורי הקלעים. 15. אף חוקר ואף פרקליט לא עמד לחקירה, לא נענש על המעשים האלו ואף רובם קודמו במעלה הדרגות והתפקידים. ככה מתנהלים "מגיני הדמוקרטיה ושומרי זכויות האזרח", כאשר הם נמצאים מעל החוק!

גיא לוי Guy levy

99,104 Aufrufe • vor 3 Jahren

שלשום סיפרתי כיצד בבג"ץ לרנר (בג"ץ 13477-03-26) שבו עתרו חמישה לוחמי מילואים בבקשה שבג"ץ יורה ליועמ"שית לדון לגופו של עניין בבקשתם לעכב את ההליך הפלילי המתנהל נגד ראש הממשלה על רקע מצב החירום השורר במדינה מאז שבעה באוקטובר, העריצים היוריסטוקרטים דחו את העתירה וטענו, בין היתר, שלעותרים הציבוריים אין זכות עמידה כי הנפגע הישיר, ראש הממשלה, בחר שלא לעתור. כמובן, שבבג"ץ בעניין ראש השב"כ לשעבר רונן בר (בג"ץ 54321-3-25), כשהעריצים היוריסטוקרטים ממש רצו לדון בעתירה נגד ממשלת נתניהו, הם כן הכירו בזכות העמידה של העותרים הציבוריים למרות שהנפגע הישיר, ראש השב"כ לשעבר, בחר שלא לעתור. דוגמאות אלו, שהן רק שתיים מיני רבות, ממחישות עד כמה העריצים המושחתים פועלים אך ורק לקידום רצונם השרירותי, ולשם כך מעקמים בכל פעם את ה"פסיקה" לרצונם כי אחרי הכל, הם יודעים, יותר מכל אחד אחר, עד כמה פסיקת המוסד שפעם היה בית משפט עליון, היא כבר מזמן לא משפט אלא פוליטיקה גסה ותו לא. באותו בג"ץ לרנר, מי שדחה את העותרים הציבוריים בטענה שאין להם זכות עמידה כי הנפגע הישיר, ראש הממשלה, בחר שלא לעתור, היה העריץ עופר גרוסקופף. וראו זה פלא, בעתירה בעניין הדחת יושבת ראש ועדת האיתור לתאגיד, השופטת בדימוס נחמה מוניץ, על ידי השר שלמה קרעי, אותו גרוסקופף בדיוק כמו שכח לחלוטין את דבריו על העדר זכות העמידה של עותרים ציבוריים כאשר הנפגע הישיר בוחר שלא לעתור. במהלך הדיון, עורך הדין David Peter דוד פטר המייצג את השר, ציין בפני גרוסקופף כי בעתירה ציבורית זו, הנפגעת הישירה בחרה שלא לעתור: "אני גם יודע מי עוד היה יכול לתקוף את ההחלטה [כלומר לעתור לבג"ץ]... השופטת מוניץ, היא לא כאן. היא הנפגעת הישירה מהחלטת השר... והיא לא כאן... היא לא עותרת". גרוסקופף לא השיב לטענה של עו"ד פטר ובחר להתייחס לנקודה אחרת בדיון. עוברות כמה דקות, ופטר שב וציין את סוגיית העמידה: "היא זו שהייתה יכולה לעתור ובחרה שלא לעתור... היא לא עתרה". הפעם גרוסקופף כן התייחס לסוגיית העמידה והסביר לפטר שהפגיעה הישירה במוניץ המודחת ובחירתה שלא לעתור, זה בכלל לא רלוונטי לנידון: "העניין בעצמאות הפעולה שלה הוא לא עניין אישי שלה". אז פטר הזכיר לגרוסקופף שיש פגיעה ישירה במוניץ כי העתירה לא עוסקת בעצמאות מופשטת שלה אלא בהדחתה בפועל על ידי השר: "היא מודחת. היא מודחת". אולם גרוסקופף בחר להתעלם מדבריו של פטר והמשיך להסביר את המובן מאליו שמדובר בעתירה ציבורית: "השופטת בדימוס מוניץ מונתה לתפקיד ציבורי. הצורך להבטיח את העצמאות של התפקיד הזה ואת חוסר האפשרות להתערב ולפטר אותה שלא מהעילות שקבוצות בחוק, זה לא האינטרס האישי והפרטי שלה. זה האינטרס הציבורי. אנחנו לא רוצים שממונים לתפקידים ציבוריים יסולקו מתפקידם בצורה שלא תואמת את הוראות החוק. ולכן יש פה עתירה ציבורית בעניין, ואני לא בטוח שזה נושא אישי". אך זו בדיוק הנקודה. אין חולק שמדובר בעתירה ציבורית, אבל יש פה גם פגיעה ישירה במוניץ, שהודחה מתפקידה, והנפגעת הישירה בחרה שלא לעתור. וגרוסקופף שכמו נדהם מעצם העלאת הטיעון של העדר עמידה לעותרים ציבוריים כאשר הנפגע הפרטי בחר שלא לעתור, זה אותו גרוסקופף שדחה את עתירת לוחמי מילואים בין היתר על בסיס טיעון העדר העמידה הזה. מן הסתם אתם מבינים לבד למה טיעון העדר זכות העמידה המדובר כן תקף בעתירה הציבורית המבקשת לעכב את ההליך הפלילי המתנהל נגד ראש הממשלה על רקע מצב החירום השורר במדינה ולא תקף בעתירה הציבורית נגד הדחת מוניץ על ידי השר קרעי - כי העתירה הציבורית האחת באה לסייע לממשלת נתניהו והעתירה הציבורית האחרת באה לסכל את מדיניותה. אבל הקטע הטוב באמת הוא שבין החלטת גרוסקופף לדחות את העתירה הציבורית המבקשת לסייע לראש ממשלה נתניהו לבין ההתעלמות הגורפת של גרוסקופף מהעדר העמידה של העותרים הציבוריים בעתירה נגד החלטת השר קרעי, עברו בסך הכל שישה ימים. אלו פניה האמיתיים של העריצות היוריסטוקרטית.

שלשום סיפרתי כיצד בבג"ץ לרנר (בג"ץ 13477-03-26) שבו עתרו חמישה לוחמי מילואים בבקשה שבג"ץ יורה ליועמ"שית לדון לגופו של עניין בבקשתם לעכב את ההליך הפלילי המתנהל נגד ראש הממשלה על רקע מצב החירום השורר במדינה מאז שבעה באוקטובר, העריצים היוריסטוקרטים דחו את העתירה וטענו, בין היתר, שלעותרים הציבוריים אין זכות עמידה כי הנפגע הישיר, ראש הממשלה, בחר שלא לעתור. כמובן, שבבג"ץ בעניין ראש השב"כ לשעבר רונן בר (בג"ץ 54321-3-25), כשהעריצים היוריסטוקרטים ממש רצו לדון בעתירה נגד ממשלת נתניהו, הם כן הכירו בזכות העמידה של העותרים הציבוריים למרות שהנפגע הישיר, ראש השב"כ לשעבר, בחר שלא לעתור. דוגמאות אלו, שהן רק שתיים מיני רבות, ממחישות עד כמה העריצים המושחתים פועלים אך ורק לקידום רצונם השרירותי, ולשם כך מעקמים בכל פעם את ה"פסיקה" לרצונם כי אחרי הכל, הם יודעים, יותר מכל אחד אחר, עד כמה פסיקת המוסד שפעם היה בית משפט עליון, היא כבר מזמן לא משפט אלא פוליטיקה גסה ותו לא. באותו בג"ץ לרנר, מי שדחה את העותרים הציבוריים בטענה שאין להם זכות עמידה כי הנפגע הישיר, ראש הממשלה, בחר שלא לעתור, היה העריץ עופר גרוסקופף. וראו זה פלא, בעתירה בעניין הדחת יושבת ראש ועדת האיתור לתאגיד, השופטת בדימוס נחמה מוניץ, על ידי השר שלמה קרעי, אותו גרוסקופף בדיוק כמו שכח לחלוטין את דבריו על העדר זכות העמידה של עותרים ציבוריים כאשר הנפגע הישיר בוחר שלא לעתור. במהלך הדיון, עורך הדין David Peter דוד פטר המייצג את השר, ציין בפני גרוסקופף כי בעתירה ציבורית זו, הנפגעת הישירה בחרה שלא לעתור: "אני גם יודע מי עוד היה יכול לתקוף את ההחלטה [כלומר לעתור לבג"ץ]... השופטת מוניץ, היא לא כאן. היא הנפגעת הישירה מהחלטת השר... והיא לא כאן... היא לא עותרת". גרוסקופף לא השיב לטענה של עו"ד פטר ובחר להתייחס לנקודה אחרת בדיון. עוברות כמה דקות, ופטר שב וציין את סוגיית העמידה: "היא זו שהייתה יכולה לעתור ובחרה שלא לעתור... היא לא עתרה". הפעם גרוסקופף כן התייחס לסוגיית העמידה והסביר לפטר שהפגיעה הישירה במוניץ המודחת ובחירתה שלא לעתור, זה בכלל לא רלוונטי לנידון: "העניין בעצמאות הפעולה שלה הוא לא עניין אישי שלה". אז פטר הזכיר לגרוסקופף שיש פגיעה ישירה במוניץ כי העתירה לא עוסקת בעצמאות מופשטת שלה אלא בהדחתה בפועל על ידי השר: "היא מודחת. היא מודחת". אולם גרוסקופף בחר להתעלם מדבריו של פטר והמשיך להסביר את המובן מאליו שמדובר בעתירה ציבורית: "השופטת בדימוס מוניץ מונתה לתפקיד ציבורי. הצורך להבטיח את העצמאות של התפקיד הזה ואת חוסר האפשרות להתערב ולפטר אותה שלא מהעילות שקבוצות בחוק, זה לא האינטרס האישי והפרטי שלה. זה האינטרס הציבורי. אנחנו לא רוצים שממונים לתפקידים ציבוריים יסולקו מתפקידם בצורה שלא תואמת את הוראות החוק. ולכן יש פה עתירה ציבורית בעניין, ואני לא בטוח שזה נושא אישי". אך זו בדיוק הנקודה. אין חולק שמדובר בעתירה ציבורית, אבל יש פה גם פגיעה ישירה במוניץ, שהודחה מתפקידה, והנפגעת הישירה בחרה שלא לעתור. וגרוסקופף שכמו נדהם מעצם העלאת הטיעון של העדר עמידה לעותרים ציבוריים כאשר הנפגע הפרטי בחר שלא לעתור, זה אותו גרוסקופף שדחה את עתירת לוחמי מילואים בין היתר על בסיס טיעון העדר העמידה הזה. מן הסתם אתם מבינים לבד למה טיעון העדר זכות העמידה המדובר כן תקף בעתירה הציבורית המבקשת לעכב את ההליך הפלילי המתנהל נגד ראש הממשלה על רקע מצב החירום השורר במדינה ולא תקף בעתירה הציבורית נגד הדחת מוניץ על ידי השר קרעי - כי העתירה הציבורית האחת באה לסייע לממשלת נתניהו והעתירה הציבורית האחרת באה לסכל את מדיניותה. אבל הקטע הטוב באמת הוא שבין החלטת גרוסקופף לדחות את העתירה הציבורית המבקשת לסייע לראש ממשלה נתניהו לבין ההתעלמות הגורפת של גרוסקופף מהעדר העמידה של העותרים הציבוריים בעתירה נגד החלטת השר קרעי, עברו בסך הכל שישה ימים. אלו פניה האמיתיים של העריצות היוריסטוקרטית.

ניסים סופר

24,236 Aufrufe • vor 5 Monaten

"אני חשוב לי לתת לצופים שלנו כלים, לא רק דגים, אלא גם חכות" אומר דוד פטר, שהוא גם עורך הדין של הממשלה בעניינים רבים, וגם הפרשן המשפטי בערוץ 14, שמדבר על פסיקות הנוגעות למי שמספק לו עבודה. אז הנה באשר לכלים המשפטיים בהם צויידו צופי הערוץ: פטר הסביר שכשבג״ץ כותב “פגם מהותי”, הכוונה היא שבעצם “אין פגם”. "כשאומרים [בהכרעת הדין של בג"צ] שנפל פגם מהותי, הכוונה שלא נפל פגם. כי אם היה נופל פגם, הם היו מציינים מה הפגם." זו תיאוריה משפטית מרתקת, בעיקר אם מדלגים על פסק הדין. כי בג״ץ קבע בדיוק את ההיפך והסביר מהו הפגם: “תיעוד ההצבעה באמצעות סרטון וידאו, עולה כדי פגם מהותי בחשאיות ההצבעה”; פטר: “אין חולק שמותר... לתעד את עצמו”. אין חולק חוץ מחמישה שופטי בית המשפט העליון בפסק דין שכתב המשנה השמרן סולברג:" חשאיות ההצבעה אינה זכות שחבר הכנסת המצביע רשאי לוותר עליה”. פטר: “אין ראייה לכפייה... אין תשתית משפטית לפסול”. דווקא היו לא מעט ראיות להנחייה וכפייה והם צורפו לעתירות. השופט סולברג הזכיר אותן:" העותרים ציטטו מדבריה של חברת כנסת מטעם הקואליציה, ח"כ שרן השכל, שאמרה כי אכן כפו על חברי כנסת לצלם את הצבעתם; כמו כן, הובאו ראיות נסיבתיות שונות לביסוס טענתם." יו"ר הכנסת אוחנה בעצמו אמר בזמן אמת:" ההנחיה – ככל שהייתה, לא ברור אם הייתה" והודיע כי מדובר בהנחייה בלתי חוקית. החשוב בעניין זה הוא שבסופו של דבר בג"צ נמנע מלהכריע בנושא כי החליט שאין לו חשיבות. התוצאה “אינה תלויה” בהוכחת הנחיות או לחצים. "בהינתן הכרעתי האמורה באשר לחשאיות ההצבעה, איני סבור כי נדרשת הכרעה בשאלה עובדתית זו" כותב סולברג. בקיצור- החכות שמחלק דוד פטר בין צופי הערוץ תופסות רק דגים מסוג אחד: פייק

"אני חשוב לי לתת לצופים שלנו כלים, לא רק דגים, אלא גם חכות" אומר דוד פטר, שהוא גם עורך הדין של הממשלה בעניינים רבים, וגם הפרשן המשפטי בערוץ 14, שמדבר על פסיקות הנוגעות למי שמספק לו עבודה. אז הנה באשר לכלים המשפטיים בהם צויידו צופי הערוץ: פטר הסביר שכשבג״ץ כותב “פגם מהותי”, הכוונה היא שבעצם “אין פגם”. "כשאומרים [בהכרעת הדין של בג"צ] שנפל פגם מהותי, הכוונה שלא נפל פגם. כי אם היה נופל פגם, הם היו מציינים מה הפגם." זו תיאוריה משפטית מרתקת, בעיקר אם מדלגים על פסק הדין. כי בג״ץ קבע בדיוק את ההיפך והסביר מהו הפגם: “תיעוד ההצבעה באמצעות סרטון וידאו, עולה כדי פגם מהותי בחשאיות ההצבעה”; פטר: “אין חולק שמותר... לתעד את עצמו”. אין חולק חוץ מחמישה שופטי בית המשפט העליון בפסק דין שכתב המשנה השמרן סולברג:" חשאיות ההצבעה אינה זכות שחבר הכנסת המצביע רשאי לוותר עליה”. פטר: “אין ראייה לכפייה... אין תשתית משפטית לפסול”. דווקא היו לא מעט ראיות להנחייה וכפייה והם צורפו לעתירות. השופט סולברג הזכיר אותן:" העותרים ציטטו מדבריה של חברת כנסת מטעם הקואליציה, ח"כ שרן השכל, שאמרה כי אכן כפו על חברי כנסת לצלם את הצבעתם; כמו כן, הובאו ראיות נסיבתיות שונות לביסוס טענתם." יו"ר הכנסת אוחנה בעצמו אמר בזמן אמת:" ההנחיה – ככל שהייתה, לא ברור אם הייתה" והודיע כי מדובר בהנחייה בלתי חוקית. החשוב בעניין זה הוא שבסופו של דבר בג"צ נמנע מלהכריע בנושא כי החליט שאין לו חשיבות. התוצאה “אינה תלויה” בהוכחת הנחיות או לחצים. "בהינתן הכרעתי האמורה באשר לחשאיות ההצבעה, איני סבור כי נדרשת הכרעה בשאלה עובדתית זו" כותב סולברג. בקיצור- החכות שמחלק דוד פטר בין צופי הערוץ תופסות רק דגים מסוג אחד: פייק

Ronen Bergman

56,711 Aufrufe • vor 2 Monaten

אחרי שראיתי את המקרה שהשוטרת ולנטינה נמץ תקפה מפגינה מבוגרת רציתי לשתף את היכרותי והחוויה האישית שלי איתה. לפני מספר שנים נתקלתי בשוטרת ולנטינה נמץ בכותל. הגעתי עם משפחתי,הילדים, חמי וחמותי לכותל. היה לנו אישור להיכנס עם הרכב לתוך רחבת הכותל. משום מה גברת ולנטינה החליטה שלא מתאים לה שניכנס, ובלי סיבה יצרה שם כאוס. אישתי, שגם היא שוטרת(הציגה תעודה)אמרה לה, ככה לא מתנהגים לאזרחים, את בושה למשטרה. ואז גברת ולנטינה תפסה את ידה של אישתי ומשכה אותה באלימות. אישתי ההמומה אמרה לה:״מדוע את תוקפת אותי״?, ומשכה את היד. אז ולנטינה צעקה בקשר:״תקיפת שוטרים״(פעמיים) ולחצה על לחצן המצוקה. בשלב הזה,אני לא צריך להגיד לכם מה קורה ברחבת הכותל כשלוחצים על לחצן מצוקה. פחות מדקה הגיעו בערך 50 שוטרים מכל יחידה אפשרית:בילוש, מג״ב, יס״מ ושוטרים כחולים. רק ימ״מ היה חסר. בשיא חוצפתה היא צעקה לשוטרים שאישתי,שהיא שוטרת , תקפה אותה. היא התנהגה בפרעות ואלימות פושעת, והכל מול הוריה של אשתי והילדים שלי(שגדלו והתחנכו לאמא שוטרת,תחנת משטרה היתה להם בית וגדלו בחוויה שכל השוטרים הם חברים של אמא). השוטרים ביקשו מאישתי להתלוות אליהם. ואז הגברת ולנטינה הצביעה עלי ואמרה:״תעצרו אותו!״ ״הוא תקף אותי!״ וגם את חמי שישב ברכב ולא יצא כלל. עצרו אותי ואת חמי,הובילו אותי באזיקים לתחנה. אני ממתין לחקירה. כשנכנסתי לחקירה החוקר טען בפניי שאני עצור על תקיפת שוטרים. אמרתי לו:״לא תקפתי!״ וביקשתי לראות את הסרטונים,שמוכיחים זאת .מיותר לציין כי העיר ירושלים מרושתת במצלמות אבטחה,ובמיוחד איזור הכותל בפרט,מה גם שהשוטרים מצויידים במצלמות גוף. ביקשתי מהחוקר שיוכיח את האשמותיו. החוקר אמר:״ראיתי את הסרטונים״. אז שאלתי :״מה אתה רוצה ממני״? החוקר התחיל לדבר איתי על קרבות של לוחמים בעולם, על קונור מקרגור וחביב,ואז אמר לי:״אתה משוחרר״. החזירו לי את הטלפון. עוד בטרם יציאתי מחדר החקירה אני מבחין בהמון הודעות שקיבלתי לנייד.לתדהתי גיליתי שפרסמו עלי לפחות כ-40 כתבות בתקשורת בכותרת:״לוחם הMMA חיים גוזלי תקף שוטרים״. חשוב לי לציין שהגעתי לכותל באותו היום כדי להודות לקב״ה ולקבל ברכה לכבוד פתיחת אקדמיה חדשה לאומנויות לחימה לאימון נוער ובוגרים. בנוסף לכך,הייתי אמור להעביר קורס הגנה עצמית למדריכי משטרת ישראל מכל המחוזות בביה״ס לשוטרים- ׳המכללה הלאומית לשוטרים׳ בבית שמש מספר ימים אחרי האירוע. למחרת בבוקר קיבלתי טלפון מבית הספר לשוטרים, והודיעו לי שהקורס שהייתי אמור להעביר מבוטל. באותו זמן בעיר בת- ים( עיר הולדתי ומגוריי)תלו שלטי חוצות על שמי כאות הוקרה על פועלי וקידום הספורט והנוער בעיר ובעולם, כתוצאה מהפרסומים השקריים כנגדי הורידו אותם. בגלל הכתבות השקריות ספגתי נזק עצום. משטרת ישראל המשיכה לעמוד על זה שתקפתי. עלו כתבות בערוץ 13, במאקו, ומשטרת ישראל המשיכה להוציא הצהרות לתקשורת שתקפתי,למרות שידעו שלא תקפתי. לכן החלטתי לתבוע את משטרת ישראל בעקבות התנהגותה של ולנטינה נמץ,שתקפה, שיקרה ובגללה הכל קרה. מספר שנים אחרי האירוע ולנטינה מגיעה לבימ״ש כדי לתת עדות. השופטת שואלת אותה ישירות:״האם חיים גוזלי תקף אותך״? היא עונה:״לא״! אז מפעילים את הסרטון ממצלמת הגוף של אחד השוטרים שנכח באירוע,ושם רואים את ולנטינה מצביעה עלי וצועקת:״תעצרו אותו, הוא תקף אותי״! מספר ימים אחרי האירוע הגשתי נגדה תלונה במח״ש, ואני לא צריך להגיד לכם מה קרה.. סגרו לה את התיק. גם אישתי הגישה נגדה תלונה, וגם היא נסגרה. משטרת ישראל נתנה גיבוי מלא לשוטרת שמשקרת, לשוטרת שעוברת על החוק באופן קבוע. אישתי עזבה את המשטרה אחרי 27 שנה בגלל ולנטינה. ולנטינה גרמה לי ולמשפחה שלי נזק שאי אפשר לאמוד ולתאר במילים .הכל בגלל שהיא חיה בסרט שהיא מעל החוק. מעניין מי במשטרה חושב שצריך שוטרת מגעילה שמשקרת ופוגעת באזרחים, והכל סתם כי בא לה, היא חסרת ערכים ומהווה סכנה לציבור,סכנה לאזרחים, עושה נזק למשטרה בפרט ולחברה בכלל, יש להוקיע אותה ממשטרת ישראל! אני בימים אלה מחכה לפסק הדין בתיק שתבעתי את משטרת ישראל. אני שמח שהפרצוף שלה צץ שוב ,והגיע הזמן שהיא תקבל את מה שמגיע לה! גברת ולנטינה, בימים האחרונים ישבתי עם העורך דין שלי אהב כהן על תביעה ואני עכשיו הולך לתבוע אותך אישית על כל הנזק שנגרם לי בשנים האחרונות בגללך. גם על הלילות שהילדה שלי לא ישנה בגלל הטראומה שעברה באותו היום. חמתי והילדה שלי נשארו ברכב מחוץ לכותל עד ששחררו אותנו. ולך ולנטינה אכתוב: את אפילו לא רוצה לדעת בדיוק באיזה סדר גודל כספי הנזק שגרמת לי. נראה כמה תעודת השוטר תעזור לך בבית המשפט. עד היום המקרה הזה רודף אותנו במשפחה.

אחרי שראיתי את המקרה שהשוטרת ולנטינה נמץ תקפה מפגינה מבוגרת רציתי לשתף את היכרותי והחוויה האישית שלי איתה. לפני מספר שנים נתקלתי בשוטרת ולנטינה נמץ בכותל. הגעתי עם משפחתי,הילדים, חמי וחמותי לכותל. היה לנו אישור להיכנס עם הרכב לתוך רחבת הכותל. משום מה גברת ולנטינה החליטה שלא מתאים לה שניכנס, ובלי סיבה יצרה שם כאוס. אישתי, שגם היא שוטרת(הציגה תעודה)אמרה לה, ככה לא מתנהגים לאזרחים, את בושה למשטרה. ואז גברת ולנטינה תפסה את ידה של אישתי ומשכה אותה באלימות. אישתי ההמומה אמרה לה:״מדוע את תוקפת אותי״?, ומשכה את היד. אז ולנטינה צעקה בקשר:״תקיפת שוטרים״(פעמיים) ולחצה על לחצן המצוקה. בשלב הזה,אני לא צריך להגיד לכם מה קורה ברחבת הכותל כשלוחצים על לחצן מצוקה. פחות מדקה הגיעו בערך 50 שוטרים מכל יחידה אפשרית:בילוש, מג״ב, יס״מ ושוטרים כחולים. רק ימ״מ היה חסר. בשיא חוצפתה היא צעקה לשוטרים שאישתי,שהיא שוטרת , תקפה אותה. היא התנהגה בפרעות ואלימות פושעת, והכל מול הוריה של אשתי והילדים שלי(שגדלו והתחנכו לאמא שוטרת,תחנת משטרה היתה להם בית וגדלו בחוויה שכל השוטרים הם חברים של אמא). השוטרים ביקשו מאישתי להתלוות אליהם. ואז הגברת ולנטינה הצביעה עלי ואמרה:״תעצרו אותו!״ ״הוא תקף אותי!״ וגם את חמי שישב ברכב ולא יצא כלל. עצרו אותי ואת חמי,הובילו אותי באזיקים לתחנה. אני ממתין לחקירה. כשנכנסתי לחקירה החוקר טען בפניי שאני עצור על תקיפת שוטרים. אמרתי לו:״לא תקפתי!״ וביקשתי לראות את הסרטונים,שמוכיחים זאת .מיותר לציין כי העיר ירושלים מרושתת במצלמות אבטחה,ובמיוחד איזור הכותל בפרט,מה גם שהשוטרים מצויידים במצלמות גוף. ביקשתי מהחוקר שיוכיח את האשמותיו. החוקר אמר:״ראיתי את הסרטונים״. אז שאלתי :״מה אתה רוצה ממני״? החוקר התחיל לדבר איתי על קרבות של לוחמים בעולם, על קונור מקרגור וחביב,ואז אמר לי:״אתה משוחרר״. החזירו לי את הטלפון. עוד בטרם יציאתי מחדר החקירה אני מבחין בהמון הודעות שקיבלתי לנייד.לתדהתי גיליתי שפרסמו עלי לפחות כ-40 כתבות בתקשורת בכותרת:״לוחם הMMA חיים גוזלי תקף שוטרים״. חשוב לי לציין שהגעתי לכותל באותו היום כדי להודות לקב״ה ולקבל ברכה לכבוד פתיחת אקדמיה חדשה לאומנויות לחימה לאימון נוער ובוגרים. בנוסף לכך,הייתי אמור להעביר קורס הגנה עצמית למדריכי משטרת ישראל מכל המחוזות בביה״ס לשוטרים- ׳המכללה הלאומית לשוטרים׳ בבית שמש מספר ימים אחרי האירוע. למחרת בבוקר קיבלתי טלפון מבית הספר לשוטרים, והודיעו לי שהקורס שהייתי אמור להעביר מבוטל. באותו זמן בעיר בת- ים( עיר הולדתי ומגוריי)תלו שלטי חוצות על שמי כאות הוקרה על פועלי וקידום הספורט והנוער בעיר ובעולם, כתוצאה מהפרסומים השקריים כנגדי הורידו אותם. בגלל הכתבות השקריות ספגתי נזק עצום. משטרת ישראל המשיכה לעמוד על זה שתקפתי. עלו כתבות בערוץ 13, במאקו, ומשטרת ישראל המשיכה להוציא הצהרות לתקשורת שתקפתי,למרות שידעו שלא תקפתי. לכן החלטתי לתבוע את משטרת ישראל בעקבות התנהגותה של ולנטינה נמץ,שתקפה, שיקרה ובגללה הכל קרה. מספר שנים אחרי האירוע ולנטינה מגיעה לבימ״ש כדי לתת עדות. השופטת שואלת אותה ישירות:״האם חיים גוזלי תקף אותך״? היא עונה:״לא״! אז מפעילים את הסרטון ממצלמת הגוף של אחד השוטרים שנכח באירוע,ושם רואים את ולנטינה מצביעה עלי וצועקת:״תעצרו אותו, הוא תקף אותי״! מספר ימים אחרי האירוע הגשתי נגדה תלונה במח״ש, ואני לא צריך להגיד לכם מה קרה.. סגרו לה את התיק. גם אישתי הגישה נגדה תלונה, וגם היא נסגרה. משטרת ישראל נתנה גיבוי מלא לשוטרת שמשקרת, לשוטרת שעוברת על החוק באופן קבוע. אישתי עזבה את המשטרה אחרי 27 שנה בגלל ולנטינה. ולנטינה גרמה לי ולמשפחה שלי נזק שאי אפשר לאמוד ולתאר במילים .הכל בגלל שהיא חיה בסרט שהיא מעל החוק. מעניין מי במשטרה חושב שצריך שוטרת מגעילה שמשקרת ופוגעת באזרחים, והכל סתם כי בא לה, היא חסרת ערכים ומהווה סכנה לציבור,סכנה לאזרחים, עושה נזק למשטרה בפרט ולחברה בכלל, יש להוקיע אותה ממשטרת ישראל! אני בימים אלה מחכה לפסק הדין בתיק שתבעתי את משטרת ישראל. אני שמח שהפרצוף שלה צץ שוב ,והגיע הזמן שהיא תקבל את מה שמגיע לה! גברת ולנטינה, בימים האחרונים ישבתי עם העורך דין שלי אהב כהן על תביעה ואני עכשיו הולך לתבוע אותך אישית על כל הנזק שנגרם לי בשנים האחרונות בגללך. גם על הלילות שהילדה שלי לא ישנה בגלל הטראומה שעברה באותו היום. חמתי והילדה שלי נשארו ברכב מחוץ לכותל עד ששחררו אותנו. ולך ולנטינה אכתוב: את אפילו לא רוצה לדעת בדיוק באיזה סדר גודל כספי הנזק שגרמת לי. נראה כמה תעודת השוטר תעזור לך בבית המשפט. עד היום המקרה הזה רודף אותנו במשפחה.

Haim gozali

247,806 Aufrufe • vor 5 Monaten

הצהרתי המלאה מהערב: אזרחי ישראל, ראשית אני רוצה לפתוח באיחולי החלמה מהירה לפצועים שנפצעו היום בפיגוע בירושלים, עדות לכך שאויבינו משחרים להרגנו בלי שום קשר למחלוקות הפנימיות שיש בינינו – ואות לכך שעלינו להוסיף ולעמוד איתן מולם – כולנו יחד. ערב השנה החדשה, מדינת ישראל נמצאת על סף פרשת דרכים. הצורך לאזן בין הרשויות מתחדד יותר מתמיד כאשר נדמה שגם הגבול האחד שטרם נחצה עד כה – והוא ביטול של חוקי יסוד על ידי הרשות השופטת – עלול חלילה להיחצות. הערב, כיושב ראש הכנסת, אני מבקש להציב תמרור "עצור". מאז 1977 ועד היום התחולל תהליך של שאיבת סמכויות מהדרג הנבחר, שהיה עד אז כמעט כל יכול, אל הדרג הממונה שהוא היום כמעט כל יכול, מגמה שהוסיפה להתעצם בשנות התשעים עם הכרזת ביהמ"ש העליון על כך שבכוחו לפסול חוקים של הכנסת אך משום שאינם הולמים להשקפתו את הערכים שבחוקי היסוד. כעת, אנו ניצבים בפני צומת חדש ומסוכן שעלול לדרדר אותנו לתהום, כאשר בזמן הקרוב יקיים ביהמ"ש העליון דיונים בשאלת תקפם של חוקי היסוד. ישראל היא מדינה דמוקרטית. בדמוקרטיה הריבון הוא העם. את ריבונותו, מאציל העם אל נבחריו, כל אזרח לפי השקפתו ורצונו – אשר מקבלים, בין אם בהסכמה רחבה ובין אם ברוב קולות, את ההחלטות והחוקים עבורו – כך היה – וכך יהיה. במדינה דמוקרטית מערכת המשפט מכבדת את הריבון, הלא הוא העם, ואת בחירותיו, והכבוד הזה הוא הדדי. אין ולא יכולה להיות מחלוקת על השאלה האם הכנסת הסמיכה את ביהמ"ש לפסול או לשנות חקיקת יסוד. התשובה על כך היא בלאו מוחלט. אין אף דבר חקיקה שמסמיך, ואפילו ברמז, את בתי המשפט לעשות כן. הסמכות המכוננת נתונה לכנסת המייצגת את כל העם – ולה בלבד, כך היה מקובל גם על בתי המשפט לאורך השנים. חשוב להבין: הכרעה אחרת איננה נגד הקואליציה או מפלגה זו או אחרת – הכרעה אחרת היא נגד הכנסת ונגד הדמוקרטיה הישראלית. בעד חוקי היסוד שהעבירה הכנסת ה-25 בראשותי הצביע רוב של חברי הכנסת, כפליים בדיוק מאלה שהצביעו בכנסת ה-12 בעד חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, דבר שלא הפריע למערכת המשפט לעשות בו שימוש יותר מבכל חוק יסוד אחר כדי לבטל את החלטות הכנסת והממשלה. החוקים שעברו בכנסת הזאת לא עברו במחטף באישון לילה בזמן ממשלת מעבר כמו החוק ההוא, אלא לאחר דיון ציבורי משמעותי שהתקיים גם בכנסת וגם מחוצה לה. חוקי היסוד הללו הם חוקי יסוד לא אך משום שהתקבלו ברוב של חברי הכנסת ובכותרתם מתנוססות המילים "חוק יסוד", הם חוקי יסוד כי הם עוסקים ביסודי היסודות של המשטר הדמוקרטי: ביחסים שבין הרשויות ובשאלה – מי יכול להדיח ראש ממשלה. והתשובה: רק העם באמצעות נבחריו – אותו גורם שהסמיך אותו לכהן בתפקיד זה. לזה ייקרא דמוקרטיה. אם חושב ביהמ"ש לבוא ולומר כי אין לחוקי היסוד מעמד מיוחד ועל כן בכוחו לבטלם או לשנותם שינוי כלשהו, לרבות מועד כניסתם לתוקף, הרי שכל פסקי הדין שבהם פסל ביהמ"ש לאורך השנים חוקים והחלטות של הכנסת והממשלה מכוחם של חוקי היסוד – בטלים ומבוטלים, שאחרת איך תסביר את היתכנותם המשפטית? אני ער לכך שבקרב רבים בציבור, ולאו דווקא בציבור שנמצא באופן אוטומטי בצד מסוים של המפה הפוליטית, ישנם גם חששות ופחדים. גם אם אינני שותף לפחדים הללו – אינני יכול לבטל אותם או את האוחזים בהם כלאחר יד. אין בקרבנו רבים שלא ימצאו במעגל המשפחתי, החברתי או המקצועי שלהם אנשים יקרים, טובים ואהובים השותפים לחששות ולפחדים אלה. אבל המענה לחששות הללו לא יכול להיות הפיכתה של ישראל למדינה בה הבחירות אינן משנות והכנסת הנבחרת איננה הכנסת המחוקקת. אני מכהן בתפקיד יושב ראש הכנסת כאשר במכלול ערכיי ועקרונותיי הצבתי בין היתר גם את חכמת החיים והניסיון של שופטים, שופטות ותיאורטיקנים של עולם המשפט שפגשתי, קראתי ולמדתי לאורך השנים. בעברי נצורות מאות שעות בבתי המשפט, מאות פסקי דין ומאמרים שקראתי לאורך השנים. מערכת המשפט חשובה ויקרה לי, רוב חיי הבוגרים הייתי חלק ממנה. אין שום מחלוקת על החשיבות במערכת משפט חזקה ועצמאית או על החשיבות העליונה שבחיזוק אמון הציבור במערכת המשפט. המחלוקת היא על תפקידה של מערכת המשפט ביחס לרשויות האחרות ובהשלכה – בתפקידה ביחס לציבור. בתפיסת העולם המשפטית שגיבשתי אני נתלה באילנות גבוהים, למשל במי שאני רואה בו ענק שבענקים, כבוד הנשיא המנוח של ביהמ"ש העליון, השופט משה לנדוי, שהאמין בכל מאודו שתפקידו הוא שופט, ולא מורה דרך או מחנך הדור. בעיניו, זה היה מקור הכח של ביהמ"ש העליון, שהיה – בימי הזוהר שלו מעל לוויכוחים הפוליטיים – שמקומם כאן, בכנסת. "המחיר של ניצני הפוליטיזציה של שיפוט בית המשפט העליון כבר ניכר כיום והוא מתבטא בכרסום האמון בנייטרליות של ביהמ"ש בפלוגתות המשסעות את הציבור. המדובר הוא באמון של חוגים שאינם כולם קנאים דתיים", מילותיו של השופט לנדוי. המשפטן המנוח חיים צדוק, שר המשפטים בממשלת רבין וסגן נשיא האגודה לזכויות האזרח אמר "רבים סבורים כי הריסון העצמי, המקובל כעקרון על כל השופטים, לא תמיד היה נר לרגליהם הלכה למעשה. ישנם תחומים אשר, באיזון נכון בין רשויות המדינה, הם לפי מהותם נחלת הכנסת והממשלה. מוטב שבית המשפט ימשוך ידו מהתערבות בעניינים מסוג זה, גם אם התנהגות הכנסת, הממשלה וראש הממשלה נראית בעיני השופטים כלא נאותה ולא ראויה. מוטב להניח התנהגות כזאת למשפט דעת הקהל וציבור הבוחרים בהליך הדמוקרטי". אחרת, אני מוסיף, מה הטעם בקיום ההליך הדמוקרטי הקרוי "בחירות"? נשיא ביהמ"ש העליון השופט מאיר שמגר המנוח הזהיר כי "עלול להיווצר חשש כי ביהמ"ש מסיג את גבולן של הרשויות האחרות. במשטר דמוקרטי יש לכבד את הפרדת הרשויות. חוששני שלא ניתן יהיה לקיים ממשל תקין אם כל הבעיות הפוליטיות יחלו לעשות דרכן לביהמ"ש". וגם אם נדמה לכם שהארכתי, הרי שקיצרתי וחסכתי מכם מובאות רבות וטובות מאנשי משפט ומלומדים רבים וחכמים ובהם השופטים המנוחים יעקב מלץ, ומשה בן זאב, שרי המשפטים לשעבר יוסף טומי לפיד המנוח, משה ניסים ודניאל פרידמן שיבדלו לחיים טובים וארוכים, ועוד, ועוד. והדברים הללו כולם נאמרו הרבה לפני שביהמ"ש העליון העלה בדעתו את האפשרות של התערבות בחקיקת יסוד. האם מישהו יכול לטעון ברצינות כי הדוברים הללו מדברים נגד שלטון החוק? שהם מבקשים להחריב את מערכת המשפט, שהם היו בשר מבשרה? האם מישהו יכול לטעון שהדמוקרטיה הישראלית לא היתה יקרה לליבם או שמדובר בבורים ועמי ארצות שלא הבינו דמוקרטיה מה היא? האם מישהו יכול לטעון ביושר כי הדברים הללו שנאמרו לפני שנים רבות אינם תקפים עוד, וביתר שאת? לכשעצמי, אני מאמין בתהליכים אבולוציוניים, הנובעים מהקשבה, לימוד ושיקול דעת, ופחות בתהליכים רבולוציוניים מהפכניים. אני מברך על כל שיח שמכוון לניסיון להגיע להסכמות ולהבנות גם בכנסת וגם מחוצה לה – חרף המשמעות הברורה: שאף צד לא יקבל את כל מבוקשו כאן עכשיו ומיד. זו משמעותה של מנהיגות, ואני מפציר בנבחרי הציבור – נציגי העם – לעשות כל מאמץ ולהפוך כל אבן במאמצים הללו. אבל גם אם המגעים לא יצליחו משלל סיבות, ולהערכתי בעיקרן פוליטיות – כי על העקרונות הבסיסיים וגם על הצורך בתיקונים דווקא יש הסכמה רחבה, גם אם המגעים לא יצליחו - הדבר אינו מעמיד לביהמ"ש את האפשרות לקבל הכרעה במקום נבחרי הציבור. מצב דברים זה יוביל לאירוע חסר תקדים במדינה דמוקרטית. אני חייב להוסיף שעצם האפשרות שלו עלולה לסכל כל סיכוי להגעה להסכמות רחבות. ומה יקרה אם, שואלים את עצמם רבים, והתשובות רבות ומגוונות. אינני יודע להעריך מהי הנכונה – דבר אחד אני יודע לומר. הכנסת לא תקבל בהכנעה את רמיסתה. רבותי, אינני עומד כאן לפניכם מתוקף חברותי במפלגה ולא מתוקף חברותי בקואליציה, אני עומד כאן בפניכם מתוקף תפקידי כיושב ראש הכנסת. ומתוקף תפקידי זה אני מציע לביהמ"ש ולשופטיו, שאני מכבד מאוד – ותמיד כיבדתי, גם כשחלקתי ולא הסכמתי: הכירו גם במגבלות הכוח שלכם, לא רק של הרשויות האחרות. הכירו בכך שבדמוקרטיה – אף רשות איננה כל יכולה. אני חושב שהרשות המבצעת הפנימה זאת, אני יודע שהרשות המחוקקת הפנימה זאת. כעת תורכם. תודה ושנה טובה לכל אזרחי ישראל.

הצהרתי המלאה מהערב: אזרחי ישראל, ראשית אני רוצה לפתוח באיחולי החלמה מהירה לפצועים שנפצעו היום בפיגוע בירושלים, עדות לכך שאויבינו משחרים להרגנו בלי שום קשר למחלוקות הפנימיות שיש בינינו – ואות לכך שעלינו להוסיף ולעמוד איתן מולם – כולנו יחד. ערב השנה החדשה, מדינת ישראל נמצאת על סף פרשת דרכים. הצורך לאזן בין הרשויות מתחדד יותר מתמיד כאשר נדמה שגם הגבול האחד שטרם נחצה עד כה – והוא ביטול של חוקי יסוד על ידי הרשות השופטת – עלול חלילה להיחצות. הערב, כיושב ראש הכנסת, אני מבקש להציב תמרור "עצור". מאז 1977 ועד היום התחולל תהליך של שאיבת סמכויות מהדרג הנבחר, שהיה עד אז כמעט כל יכול, אל הדרג הממונה שהוא היום כמעט כל יכול, מגמה שהוסיפה להתעצם בשנות התשעים עם הכרזת ביהמ"ש העליון על כך שבכוחו לפסול חוקים של הכנסת אך משום שאינם הולמים להשקפתו את הערכים שבחוקי היסוד. כעת, אנו ניצבים בפני צומת חדש ומסוכן שעלול לדרדר אותנו לתהום, כאשר בזמן הקרוב יקיים ביהמ"ש העליון דיונים בשאלת תקפם של חוקי היסוד. ישראל היא מדינה דמוקרטית. בדמוקרטיה הריבון הוא העם. את ריבונותו, מאציל העם אל נבחריו, כל אזרח לפי השקפתו ורצונו – אשר מקבלים, בין אם בהסכמה רחבה ובין אם ברוב קולות, את ההחלטות והחוקים עבורו – כך היה – וכך יהיה. במדינה דמוקרטית מערכת המשפט מכבדת את הריבון, הלא הוא העם, ואת בחירותיו, והכבוד הזה הוא הדדי. אין ולא יכולה להיות מחלוקת על השאלה האם הכנסת הסמיכה את ביהמ"ש לפסול או לשנות חקיקת יסוד. התשובה על כך היא בלאו מוחלט. אין אף דבר חקיקה שמסמיך, ואפילו ברמז, את בתי המשפט לעשות כן. הסמכות המכוננת נתונה לכנסת המייצגת את כל העם – ולה בלבד, כך היה מקובל גם על בתי המשפט לאורך השנים. חשוב להבין: הכרעה אחרת איננה נגד הקואליציה או מפלגה זו או אחרת – הכרעה אחרת היא נגד הכנסת ונגד הדמוקרטיה הישראלית. בעד חוקי היסוד שהעבירה הכנסת ה-25 בראשותי הצביע רוב של חברי הכנסת, כפליים בדיוק מאלה שהצביעו בכנסת ה-12 בעד חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, דבר שלא הפריע למערכת המשפט לעשות בו שימוש יותר מבכל חוק יסוד אחר כדי לבטל את החלטות הכנסת והממשלה. החוקים שעברו בכנסת הזאת לא עברו במחטף באישון לילה בזמן ממשלת מעבר כמו החוק ההוא, אלא לאחר דיון ציבורי משמעותי שהתקיים גם בכנסת וגם מחוצה לה. חוקי היסוד הללו הם חוקי יסוד לא אך משום שהתקבלו ברוב של חברי הכנסת ובכותרתם מתנוססות המילים "חוק יסוד", הם חוקי יסוד כי הם עוסקים ביסודי היסודות של המשטר הדמוקרטי: ביחסים שבין הרשויות ובשאלה – מי יכול להדיח ראש ממשלה. והתשובה: רק העם באמצעות נבחריו – אותו גורם שהסמיך אותו לכהן בתפקיד זה. לזה ייקרא דמוקרטיה. אם חושב ביהמ"ש לבוא ולומר כי אין לחוקי היסוד מעמד מיוחד ועל כן בכוחו לבטלם או לשנותם שינוי כלשהו, לרבות מועד כניסתם לתוקף, הרי שכל פסקי הדין שבהם פסל ביהמ"ש לאורך השנים חוקים והחלטות של הכנסת והממשלה מכוחם של חוקי היסוד – בטלים ומבוטלים, שאחרת איך תסביר את היתכנותם המשפטית? אני ער לכך שבקרב רבים בציבור, ולאו דווקא בציבור שנמצא באופן אוטומטי בצד מסוים של המפה הפוליטית, ישנם גם חששות ופחדים. גם אם אינני שותף לפחדים הללו – אינני יכול לבטל אותם או את האוחזים בהם כלאחר יד. אין בקרבנו רבים שלא ימצאו במעגל המשפחתי, החברתי או המקצועי שלהם אנשים יקרים, טובים ואהובים השותפים לחששות ולפחדים אלה. אבל המענה לחששות הללו לא יכול להיות הפיכתה של ישראל למדינה בה הבחירות אינן משנות והכנסת הנבחרת איננה הכנסת המחוקקת. אני מכהן בתפקיד יושב ראש הכנסת כאשר במכלול ערכיי ועקרונותיי הצבתי בין היתר גם את חכמת החיים והניסיון של שופטים, שופטות ותיאורטיקנים של עולם המשפט שפגשתי, קראתי ולמדתי לאורך השנים. בעברי נצורות מאות שעות בבתי המשפט, מאות פסקי דין ומאמרים שקראתי לאורך השנים. מערכת המשפט חשובה ויקרה לי, רוב חיי הבוגרים הייתי חלק ממנה. אין שום מחלוקת על החשיבות במערכת משפט חזקה ועצמאית או על החשיבות העליונה שבחיזוק אמון הציבור במערכת המשפט. המחלוקת היא על תפקידה של מערכת המשפט ביחס לרשויות האחרות ובהשלכה – בתפקידה ביחס לציבור. בתפיסת העולם המשפטית שגיבשתי אני נתלה באילנות גבוהים, למשל במי שאני רואה בו ענק שבענקים, כבוד הנשיא המנוח של ביהמ"ש העליון, השופט משה לנדוי, שהאמין בכל מאודו שתפקידו הוא שופט, ולא מורה דרך או מחנך הדור. בעיניו, זה היה מקור הכח של ביהמ"ש העליון, שהיה – בימי הזוהר שלו מעל לוויכוחים הפוליטיים – שמקומם כאן, בכנסת. "המחיר של ניצני הפוליטיזציה של שיפוט בית המשפט העליון כבר ניכר כיום והוא מתבטא בכרסום האמון בנייטרליות של ביהמ"ש בפלוגתות המשסעות את הציבור. המדובר הוא באמון של חוגים שאינם כולם קנאים דתיים", מילותיו של השופט לנדוי. המשפטן המנוח חיים צדוק, שר המשפטים בממשלת רבין וסגן נשיא האגודה לזכויות האזרח אמר "רבים סבורים כי הריסון העצמי, המקובל כעקרון על כל השופטים, לא תמיד היה נר לרגליהם הלכה למעשה. ישנם תחומים אשר, באיזון נכון בין רשויות המדינה, הם לפי מהותם נחלת הכנסת והממשלה. מוטב שבית המשפט ימשוך ידו מהתערבות בעניינים מסוג זה, גם אם התנהגות הכנסת, הממשלה וראש הממשלה נראית בעיני השופטים כלא נאותה ולא ראויה. מוטב להניח התנהגות כזאת למשפט דעת הקהל וציבור הבוחרים בהליך הדמוקרטי". אחרת, אני מוסיף, מה הטעם בקיום ההליך הדמוקרטי הקרוי "בחירות"? נשיא ביהמ"ש העליון השופט מאיר שמגר המנוח הזהיר כי "עלול להיווצר חשש כי ביהמ"ש מסיג את גבולן של הרשויות האחרות. במשטר דמוקרטי יש לכבד את הפרדת הרשויות. חוששני שלא ניתן יהיה לקיים ממשל תקין אם כל הבעיות הפוליטיות יחלו לעשות דרכן לביהמ"ש". וגם אם נדמה לכם שהארכתי, הרי שקיצרתי וחסכתי מכם מובאות רבות וטובות מאנשי משפט ומלומדים רבים וחכמים ובהם השופטים המנוחים יעקב מלץ, ומשה בן זאב, שרי המשפטים לשעבר יוסף טומי לפיד המנוח, משה ניסים ודניאל פרידמן שיבדלו לחיים טובים וארוכים, ועוד, ועוד. והדברים הללו כולם נאמרו הרבה לפני שביהמ"ש העליון העלה בדעתו את האפשרות של התערבות בחקיקת יסוד. האם מישהו יכול לטעון ברצינות כי הדוברים הללו מדברים נגד שלטון החוק? שהם מבקשים להחריב את מערכת המשפט, שהם היו בשר מבשרה? האם מישהו יכול לטעון שהדמוקרטיה הישראלית לא היתה יקרה לליבם או שמדובר בבורים ועמי ארצות שלא הבינו דמוקרטיה מה היא? האם מישהו יכול לטעון ביושר כי הדברים הללו שנאמרו לפני שנים רבות אינם תקפים עוד, וביתר שאת? לכשעצמי, אני מאמין בתהליכים אבולוציוניים, הנובעים מהקשבה, לימוד ושיקול דעת, ופחות בתהליכים רבולוציוניים מהפכניים. אני מברך על כל שיח שמכוון לניסיון להגיע להסכמות ולהבנות גם בכנסת וגם מחוצה לה – חרף המשמעות הברורה: שאף צד לא יקבל את כל מבוקשו כאן עכשיו ומיד. זו משמעותה של מנהיגות, ואני מפציר בנבחרי הציבור – נציגי העם – לעשות כל מאמץ ולהפוך כל אבן במאמצים הללו. אבל גם אם המגעים לא יצליחו משלל סיבות, ולהערכתי בעיקרן פוליטיות – כי על העקרונות הבסיסיים וגם על הצורך בתיקונים דווקא יש הסכמה רחבה, גם אם המגעים לא יצליחו - הדבר אינו מעמיד לביהמ"ש את האפשרות לקבל הכרעה במקום נבחרי הציבור. מצב דברים זה יוביל לאירוע חסר תקדים במדינה דמוקרטית. אני חייב להוסיף שעצם האפשרות שלו עלולה לסכל כל סיכוי להגעה להסכמות רחבות. ומה יקרה אם, שואלים את עצמם רבים, והתשובות רבות ומגוונות. אינני יודע להעריך מהי הנכונה – דבר אחד אני יודע לומר. הכנסת לא תקבל בהכנעה את רמיסתה. רבותי, אינני עומד כאן לפניכם מתוקף חברותי במפלגה ולא מתוקף חברותי בקואליציה, אני עומד כאן בפניכם מתוקף תפקידי כיושב ראש הכנסת. ומתוקף תפקידי זה אני מציע לביהמ"ש ולשופטיו, שאני מכבד מאוד – ותמיד כיבדתי, גם כשחלקתי ולא הסכמתי: הכירו גם במגבלות הכוח שלכם, לא רק של הרשויות האחרות. הכירו בכך שבדמוקרטיה – אף רשות איננה כל יכולה. אני חושב שהרשות המבצעת הפנימה זאת, אני יודע שהרשות המחוקקת הפנימה זאת. כעת תורכם. תודה ושנה טובה לכל אזרחי ישראל.

Amir Ohana - אמיר אוחנה

241,546 Aufrufe • vor 3 Jahren

נשיא המדינה, יצחק הרצוג, ראש הממשלה, חבר הכנסת בנימין נתניהו, ורעייתו שרה, ראש האופוזיציה, חבר הכנסת יאיר לפיד, שופט בית המשפט העליון, השופט יצחק עמית, שרים וחברי כנסת בהווה ובעבר, חברי סגל א' של המדינה, ראשי הנציגויות הזרות, מנכ"ל הכנסת, משה (צ'יקו) אדרי, מזכיר הכנסת, עו"ד דן מרזוק, היועצת המשפטית לכנסת, עו"ד שגית אפיק, קצין הכנסת ניצב יובל חן, חברי הנהלת הכנסת, משפחות שכולות, משפחות חטופים, תלמידים, שוטרים, סוהרים, קהל נכבד, אזרחי ישראל, קהל נכבד, אזרחי ישראל, אמש נפלו שני חיילי צה"ל ברצועת עזה - יניב קולא ואיתי יעבץ השם יקום דמם - בשם הכנסת אני מבקש להשתתף בצערן הכבד של בני משפחותיהם, להתפלל שיהיו הנופלים האחרונים במלחמה הזאת, ולכבד את זכרם וזכר כל נופלי המלחמה בקימה. אנו פותחים היום את המושב האחרון של הכנסת ה-25. זה עוד לא זמן סיכומים אבל אפשר כבר לקבוע כי ימיה של הכנסת ה-25 היו ללא ספק היסטוריים ורוויי מאורעות שיחקקו לא רק בדברי ימי הכנסת, אלא בדברי ימיה של מדינת ישראל. החל מהימים שקדמו למלחמה, בהם ביקשה הכנסת לתקן ולאזן את היחסים שבין הרשויות, מאבק שגרר הרבה רגשות, זעם וחששות מציבורים שונים, עבור ביום הנורא ביותר שידעה מדינת ישראל, שמחת תורה התשפ"ד, השבעה באוקטובר 2023, המלחמה שפרצה אז על כל התפתחויותיה והישגיה, נרצחיה, נופליה, וחטופיה - אלה ששבו ברוך ה' בחיים, והחללים שעוד נותרו בעזה - ומדינת ישראל מחוייבת להשיבם. הכנסת אירחה בזמנים הקשים הללו מנהיגים וראשי מדינות מהעולם, שעמדו לצידה של מדינת ישראל, האחרון שבהם הוא הנשיא טראמפ שנאם פה בשבוע שעבר, ואנחנו ניצבים כאמור בפתח המושב האחרון. את הדברים הבאים אני אומר מתוך דאגה עמוקה לדמוקרטיה ולמעמדה של הרשות המחוקקת: רמיסת הכנסת על ידי מערכת המשפט - היא פגיעה קשה בדמוקרטיה הישראלית. משום שלא מבטלים אותנו, נבחרי הציבור, אלא את הריבון. את הציבור שיצא לקלפי ביום הבוחר. את העם, שהקול שלו, של כל אחד בו - שווה. זו הסיבה שכולנו יוצאים להצביע. אבל מערכת המשפט, הכוללת את מוסד הייעוץ המשפטי לממשלה - מוסד הפועל ללא כל חוק המגדיר את סמכויותיו, ואלה הולכות ומתרחבות - מכרסמת במעשיה בבחירה הזאת. התהליכים הללו לא החלו אתמול. אינני הראשון שמזהיר מפניהם. קדמו לי ענקי המשפט, שופטים, מלומדים ונבחרי ציבור. אך הם הגיעו לשיאם, עם ביטולו של חוק יסוד בישראל. סמכות שמעולם לא ניתנה למערכת המשפט בחוק, אלא היא לקחה לעצמה, ועוד הגדילה לעשות את המעשה חסר התקדים הזה - בזמן מלחמה. אין עוד רשות בעולם הדמוקרטי הפועלת בלי שום איזונים ובלמים, זולת אלה שהיא מואילה מפעם לפעם לגזור על עצמה - זולת מערכת המשפט הישראלית. אין עוד מקום בעולם הדמוקרטי בו יש רשות שהכוח שבידיה הוא אינסופי ובלתי מוגבל - כי "הכל שפיט" - ולה תמיד המילה האחרונה, זולת מערכת המשפט הישראלית. זה לא מאבק פרטי שלי. זו חובתי הציבורית כיושב-ראש הכנסת להתריע בפני הציבור - הפתק שלכם בקלפי נשחק. הוא מאבד מהכח ומהמשמעות שלו בגלל התנהלות מערכת המשפט. הכנסת היא המוסד היחיד שמייצג נאמנה את כל אזרחי ישראל על שלל השקפותיהם. המשכן הזה הוא הדמוקרטי ביותר מבין שלוש הרשויות. ולכן - החוקים שמתקבלים כאן מחייבים את השתיים האחרות. כאן קובעים את כללי המשחק. אלה הן מושכלות יסוד. מדינת ישראל זקוקה למערכת משפט שכל הציבור יוכל לתת בה אמון. לפקידות הפועלת כמשרתת הציבור, ולא כקובעת מדיניות וכמחוקקת. אנו רוצים בכל ליבנו שישראל תהיה מדינת שלטון החוק - והבית הזה מייצג זאת יותר מכל. אבל שלטון החוק, לא שלטון המשפטנים. על כל אלה, מתווספת האכיפה הבררנית וההתעלמות המופגנת מעבירות המבוצעות ע"י חברי כנסת מהמחנה "הנכון" לצד הפעלת כוחנות משפטית סיטונאית על חברי כנסת מהמחנה "הלא נכון". בעיני, הדברים הללו אמורים להטריד את כל חברי הכנסת, ולא רק צד אחד של המפה הפוליטית. מי שהיום באופוזיציה, יכול מחר להיות בקואליציה, ולהיפך. כי להשקפתי, מי שפוגע בכנסת הוא מי שמבטל את חוקיה, מי שלוקח לידיו את סמכויותיה, מי שמפקיע את סמכות הציבור להחליט בקלפי אילו החלטות תתקבלנה ומי יקבל אותן. מי שפוגע בכנסת הוא מי שבאופן שיטתי מזלזל בעם ובנבחריו - ולא מי שלא מוכן להרכין את ראשו ולשלוח הזמנה לאירוע חגיגי. מה יותר חמור ציבורית ומהותית? פסילת חוק יסוד ללא סמכות חוקית בזמן מלחמה - או חריגה מכללי הנימוס שכל מהותם "כיבוד"? מה משפיע יותר על הציבור? ולהבדיל - על אילו מהם הציבור הישראלי שמע יותר באולפנים? איזה מהלך זכה ליותר ביקורות מרושעות וזמן תקשורת? התשובה ברורה ומצערת. צר לי שיש מי שמצפים שבשם "הממלכתיות" אמלא את פי מים ואתן לתקדים החמור הפוגע במרקם הדמוקרטי הישראלי לעבור לסדר היום.

נשיא המדינה, יצחק הרצוג, ראש הממשלה, חבר הכנסת בנימין נתניהו, ורעייתו שרה, ראש האופוזיציה, חבר הכנסת יאיר לפיד, שופט בית המשפט העליון, השופט יצחק עמית, שרים וחברי כנסת בהווה ובעבר, חברי סגל א' של המדינה, ראשי הנציגויות הזרות, מנכ"ל הכנסת, משה (צ'יקו) אדרי, מזכיר הכנסת, עו"ד דן מרזוק, היועצת המשפטית לכנסת, עו"ד שגית אפיק, קצין הכנסת ניצב יובל חן, חברי הנהלת הכנסת, משפחות שכולות, משפחות חטופים, תלמידים, שוטרים, סוהרים, קהל נכבד, אזרחי ישראל, קהל נכבד, אזרחי ישראל, אמש נפלו שני חיילי צה"ל ברצועת עזה - יניב קולא ואיתי יעבץ השם יקום דמם - בשם הכנסת אני מבקש להשתתף בצערן הכבד של בני משפחותיהם, להתפלל שיהיו הנופלים האחרונים במלחמה הזאת, ולכבד את זכרם וזכר כל נופלי המלחמה בקימה. אנו פותחים היום את המושב האחרון של הכנסת ה-25. זה עוד לא זמן סיכומים אבל אפשר כבר לקבוע כי ימיה של הכנסת ה-25 היו ללא ספק היסטוריים ורוויי מאורעות שיחקקו לא רק בדברי ימי הכנסת, אלא בדברי ימיה של מדינת ישראל. החל מהימים שקדמו למלחמה, בהם ביקשה הכנסת לתקן ולאזן את היחסים שבין הרשויות, מאבק שגרר הרבה רגשות, זעם וחששות מציבורים שונים, עבור ביום הנורא ביותר שידעה מדינת ישראל, שמחת תורה התשפ"ד, השבעה באוקטובר 2023, המלחמה שפרצה אז על כל התפתחויותיה והישגיה, נרצחיה, נופליה, וחטופיה - אלה ששבו ברוך ה' בחיים, והחללים שעוד נותרו בעזה - ומדינת ישראל מחוייבת להשיבם. הכנסת אירחה בזמנים הקשים הללו מנהיגים וראשי מדינות מהעולם, שעמדו לצידה של מדינת ישראל, האחרון שבהם הוא הנשיא טראמפ שנאם פה בשבוע שעבר, ואנחנו ניצבים כאמור בפתח המושב האחרון. את הדברים הבאים אני אומר מתוך דאגה עמוקה לדמוקרטיה ולמעמדה של הרשות המחוקקת: רמיסת הכנסת על ידי מערכת המשפט - היא פגיעה קשה בדמוקרטיה הישראלית. משום שלא מבטלים אותנו, נבחרי הציבור, אלא את הריבון. את הציבור שיצא לקלפי ביום הבוחר. את העם, שהקול שלו, של כל אחד בו - שווה. זו הסיבה שכולנו יוצאים להצביע. אבל מערכת המשפט, הכוללת את מוסד הייעוץ המשפטי לממשלה - מוסד הפועל ללא כל חוק המגדיר את סמכויותיו, ואלה הולכות ומתרחבות - מכרסמת במעשיה בבחירה הזאת. התהליכים הללו לא החלו אתמול. אינני הראשון שמזהיר מפניהם. קדמו לי ענקי המשפט, שופטים, מלומדים ונבחרי ציבור. אך הם הגיעו לשיאם, עם ביטולו של חוק יסוד בישראל. סמכות שמעולם לא ניתנה למערכת המשפט בחוק, אלא היא לקחה לעצמה, ועוד הגדילה לעשות את המעשה חסר התקדים הזה - בזמן מלחמה. אין עוד רשות בעולם הדמוקרטי הפועלת בלי שום איזונים ובלמים, זולת אלה שהיא מואילה מפעם לפעם לגזור על עצמה - זולת מערכת המשפט הישראלית. אין עוד מקום בעולם הדמוקרטי בו יש רשות שהכוח שבידיה הוא אינסופי ובלתי מוגבל - כי "הכל שפיט" - ולה תמיד המילה האחרונה, זולת מערכת המשפט הישראלית. זה לא מאבק פרטי שלי. זו חובתי הציבורית כיושב-ראש הכנסת להתריע בפני הציבור - הפתק שלכם בקלפי נשחק. הוא מאבד מהכח ומהמשמעות שלו בגלל התנהלות מערכת המשפט. הכנסת היא המוסד היחיד שמייצג נאמנה את כל אזרחי ישראל על שלל השקפותיהם. המשכן הזה הוא הדמוקרטי ביותר מבין שלוש הרשויות. ולכן - החוקים שמתקבלים כאן מחייבים את השתיים האחרות. כאן קובעים את כללי המשחק. אלה הן מושכלות יסוד. מדינת ישראל זקוקה למערכת משפט שכל הציבור יוכל לתת בה אמון. לפקידות הפועלת כמשרתת הציבור, ולא כקובעת מדיניות וכמחוקקת. אנו רוצים בכל ליבנו שישראל תהיה מדינת שלטון החוק - והבית הזה מייצג זאת יותר מכל. אבל שלטון החוק, לא שלטון המשפטנים. על כל אלה, מתווספת האכיפה הבררנית וההתעלמות המופגנת מעבירות המבוצעות ע"י חברי כנסת מהמחנה "הנכון" לצד הפעלת כוחנות משפטית סיטונאית על חברי כנסת מהמחנה "הלא נכון". בעיני, הדברים הללו אמורים להטריד את כל חברי הכנסת, ולא רק צד אחד של המפה הפוליטית. מי שהיום באופוזיציה, יכול מחר להיות בקואליציה, ולהיפך. כי להשקפתי, מי שפוגע בכנסת הוא מי שמבטל את חוקיה, מי שלוקח לידיו את סמכויותיה, מי שמפקיע את סמכות הציבור להחליט בקלפי אילו החלטות תתקבלנה ומי יקבל אותן. מי שפוגע בכנסת הוא מי שבאופן שיטתי מזלזל בעם ובנבחריו - ולא מי שלא מוכן להרכין את ראשו ולשלוח הזמנה לאירוע חגיגי. מה יותר חמור ציבורית ומהותית? פסילת חוק יסוד ללא סמכות חוקית בזמן מלחמה - או חריגה מכללי הנימוס שכל מהותם "כיבוד"? מה משפיע יותר על הציבור? ולהבדיל - על אילו מהם הציבור הישראלי שמע יותר באולפנים? איזה מהלך זכה ליותר ביקורות מרושעות וזמן תקשורת? התשובה ברורה ומצערת. צר לי שיש מי שמצפים שבשם "הממלכתיות" אמלא את פי מים ואתן לתקדים החמור הפוגע במרקם הדמוקרטי הישראלי לעבור לסדר היום.

Amir Ohana - אמיר אוחנה

69,344 Aufrufe • vor 10 Monaten