Video wird geladen...
Video konnte nicht geladen werden
הדר מוכתר על ההטרדות שחוותה בקפלן: זה לא המיעוט - זה הרוב המייצג, ואף אחת מהנשים הפמיניסטיות לא אומרת משהו #פתחי_את_שי noamfathi שי גולדשטיין הדר מוכתר - Hadar Muchtar
12,768 Aufrufe • vor 10 Monaten •via X (Twitter)
0 Kommentare
Keine Kommentare verfügbar
Kommentare vom Original-Post werden hier angezeigt
Ähnliche Videos
![מתדרדרים במהירות במורג השיאים שערוץ 14 שבר בשבוע שעבר תגידו- לא שמתם לב למשהו מוזר, בכל הטרללת הזו עם הפרסום של תמיר מורג בערוץ 14 על מי מחמש את המפגינים באיראן? השקט. כולם מדברים על זה חוץ מגורם אחד, זה היה אמור לדבר על זה יותר מכולם- ערוץ 14. שם שתיקה רועמת. כזה הישג, ולא מתהדרים בו? כנראה מגדלים שם עיתונאים מסוג חדש- כאלה שלא רוצים קרדיט. ערוץ 14 שבר לא מעט שיאים במהלך חייו הקצרים, שניים מהם ממש בשבוע שעבר: הראשון: שיא התפוצה הבין לאומית ככל שבדקתי הידיעה של תמיר מורג על כך ש"גורמים זרים מחמשים את המפגינים באיראן בנשק חם, וזו הסיבה למאות ההרוגים מקרב אנשי המשטר" היא הידיעה הבודדת שפורסמה בכלי תקשורת ישראלי שזכתה לתהודה הגדולה ביותר בהיסטוריה. הציוץ בעברית של מורג עם 300 אלף חשיפות; באנגלית 1.9 מיליון. הרווטוויט אסיר התודה של שר החוץ האיראני עם 700 אלף חשיפות והתשובה של מורג לשר החוץ עם 140 אלף. ברשת אקס\טוויטר בלבד נכון ליום שישי בערב (לפי הנתונים של חברת סקופר לניטור מידע ברשת): כ-21,000 אזכורים כ-138,000 לייקים, שיתופים ותגובות בטוויטר בלבד חשיפה של יותר מ-8 מיליון צפיות פוטנציאל חשיפה: 650 מיליון זה לא כולל מאות מאמרים (חלקם הגדול אומר שהערוץ המקורב לנתניהו אישרר את טענות השלטון בטהרן), כתבות טלוויזיה, ראיונות, פרשנויות, שלא לדבר על כל מכונת הרעל של המשטר האיראני, שהזריקה את התוכן לכל צינורות ההפצה שלה , הצדקה מעולה לאלפי המפגינים הגיבורים שנרצחו. חתיכת הישג. השני: שיא הצניעות דווקא ערוץ 14 שאף פעם לא היה ממש ביישן בהבלטת הישגיו נאלם דום. ברשת ניסה מורג לצאת בקמפיין נגד ערוץ 12 כדי להסיט את תשומת הלב, אבל לא שם, ולא בערוץ, לא הוא ולא אף מגיש אחר נדרש לעניין עצמו בו ערוץ 14 אולי השפיע על ההיסטוריה- לא כדי לעשות פולואפ על שיטפון התגובות מכל העולם לפרסום, מעשה מובן מאליו של כלי תקשורת בסיטואציה כזו, לא כדי להתהדר בשיאים שהפרסום שבר, וגם לא כדי להגן על עצמם מהביקורת החריפה ביותר שהומטרה על הערוץ: הידיעה הבלעדית אומצה בידי שר החוץ האיראני, רבים רואים בה את המתנה הכי גדולה שהשלטון שם יכול היה לקוות לקבל (באותה מהדורה ממש בה פורסם הסקופ עורך חדשות החוץ של התחנה הסביר שהשלטון האיראני מנסה לתרץ את מספר הנפגעים הגדול בכך שארצות הברית וישראל מספקות נשק למפגינים, "כמו שתמיר אמר", כלומר שהערוץ נתן להם חותמת כשרות), התלונה נגד ישראל באו"ם וכו'. והכל- נאדה. בדיוק במקומות בהם ערוץ 14 תמיד תמיד מקפיד לרעום בווליום הכי גבוה שהם מצליחים, הפעם- שקט דממה. מוזר. פעמיים זה ברח להם. בראשונה- דימרי אומר על מורג "הוא גיבור היום" וריקלין מרצין פניו ואומר "שקט, אני מבקש", ואחר כך, מתרכך מעט ואומר "אין מוקש שדימרי לא יעלה עליו". הא, ותו לא. לא שמענו למה מורג הוא גיבור היום, ומהו המוקש שדימרי כמעט העלה את כולם עליו. הפעם השנייה, היא אחד מהרגעים המצחיקים (והעצובים) בטלוויזיה לאחרונה. אפילו ארץ נהדרת לא היו מצליחים להציג את האירוניה (והטרגדיה) בצורה טובה יותר. אישה אחת בשם הדר מילר, נמסה, כך ממש, מגודל ההישגים של מורג והערוץ, ולא הבינה שהיא מתפעלת בדיוק מהדברים שערוץ 14 ותמיר מורג הכי הכי לא רוצים להיות מזוהים עימם. היא כל כך מתפעלת ונרגשת שלרגע אפשר היה לחשוב שזו סטירה. אבל אי אפשר לטעות בשפת הגוף הנבוכה של תמיר מורג הדר מילר: "אני שומעת אותך תמיר, כזה צנוע... 'אני לא יודע, אני חושב, התחושה שלי'... בוא נגיד את האמת: מדובר באחד האנשים הכי משפיעים בעולם [תמיר מורג]. ששר החוץ, נכון? שר החוץ האיראני, מצטט אותו ומגיע למיליוני צפיות בטוויטר, שממש אתה משפיע פה בצורה מאוד משמעותית על מה שקורה כאן במלחמה עם איראן. עם כל הצניעות, אתה... בוא נדבר על זה." תמיר מורג: "עם כל הצניעות, בסוף כל אחד מאיתנו הוא בורג קטן, לא הייתי מגזים." הדר מילר: "די, תמיר, נו, די. אבל באמת, צריך להגיד ברצינות, "לא היה דבר כזה. "כתב של ערוץ 14 ששר החוץ האיראני מצטט את דבריו וממש פונה לטראמפ עם הדברים שלך. "תמיר, יש לך כוח והשפעה." אכן- לא היה דבר כזה. אכן- כח והשפעה, השאלה לטובת מי.](https://image.24vids.com/tw-2012885868306956561/amplify_video_thumb/2012884511730651136/img/u7G0vcE0WNfS01y0.jpg)
1:02
Sensitive content
מתדרדרים במהירות במורג השיאים שערוץ 14 שבר בשבוע שעבר תגידו- לא שמתם לב למשהו מוזר, בכל הטרללת הזו עם הפרסום של תמיר מורג בערוץ 14 על מי מחמש את המפגינים באיראן? השקט. כולם מדברים על זה חוץ מגורם אחד, זה היה אמור לדבר על זה יותר מכולם- ערוץ 14. שם שתיקה רועמת. כזה הישג, ולא מתהדרים בו? כנראה מגדלים שם עיתונאים מסוג חדש- כאלה שלא רוצים קרדיט. ערוץ 14 שבר לא מעט שיאים במהלך חייו הקצרים, שניים מהם ממש בשבוע שעבר: הראשון: שיא התפוצה הבין לאומית ככל שבדקתי הידיעה של תמיר מורג על כך ש"גורמים זרים מחמשים את המפגינים באיראן בנשק חם, וזו הסיבה למאות ההרוגים מקרב אנשי המשטר" היא הידיעה הבודדת שפורסמה בכלי תקשורת ישראלי שזכתה לתהודה הגדולה ביותר בהיסטוריה. הציוץ בעברית של מורג עם 300 אלף חשיפות; באנגלית 1.9 מיליון. הרווטוויט אסיר התודה של שר החוץ האיראני עם 700 אלף חשיפות והתשובה של מורג לשר החוץ עם 140 אלף. ברשת אקס\טוויטר בלבד נכון ליום שישי בערב (לפי הנתונים של חברת סקופר לניטור מידע ברשת): כ-21,000 אזכורים כ-138,000 לייקים, שיתופים ותגובות בטוויטר בלבד חשיפה של יותר מ-8 מיליון צפיות פוטנציאל חשיפה: 650 מיליון זה לא כולל מאות מאמרים (חלקם הגדול אומר שהערוץ המקורב לנתניהו אישרר את טענות השלטון בטהרן), כתבות טלוויזיה, ראיונות, פרשנויות, שלא לדבר על כל מכונת הרעל של המשטר האיראני, שהזריקה את התוכן לכל צינורות ההפצה שלה , הצדקה מעולה לאלפי המפגינים הגיבורים שנרצחו. חתיכת הישג. השני: שיא הצניעות דווקא ערוץ 14 שאף פעם לא היה ממש ביישן בהבלטת הישגיו נאלם דום. ברשת ניסה מורג לצאת בקמפיין נגד ערוץ 12 כדי להסיט את תשומת הלב, אבל לא שם, ולא בערוץ, לא הוא ולא אף מגיש אחר נדרש לעניין עצמו בו ערוץ 14 אולי השפיע על ההיסטוריה- לא כדי לעשות פולואפ על שיטפון התגובות מכל העולם לפרסום, מעשה מובן מאליו של כלי תקשורת בסיטואציה כזו, לא כדי להתהדר בשיאים שהפרסום שבר, וגם לא כדי להגן על עצמם מהביקורת החריפה ביותר שהומטרה על הערוץ: הידיעה הבלעדית אומצה בידי שר החוץ האיראני, רבים רואים בה את המתנה הכי גדולה שהשלטון שם יכול היה לקוות לקבל (באותה מהדורה ממש בה פורסם הסקופ עורך חדשות החוץ של התחנה הסביר שהשלטון האיראני מנסה לתרץ את מספר הנפגעים הגדול בכך שארצות הברית וישראל מספקות נשק למפגינים, "כמו שתמיר אמר", כלומר שהערוץ נתן להם חותמת כשרות), התלונה נגד ישראל באו"ם וכו'. והכל- נאדה. בדיוק במקומות בהם ערוץ 14 תמיד תמיד מקפיד לרעום בווליום הכי גבוה שהם מצליחים, הפעם- שקט דממה. מוזר. פעמיים זה ברח להם. בראשונה- דימרי אומר על מורג "הוא גיבור היום" וריקלין מרצין פניו ואומר "שקט, אני מבקש", ואחר כך, מתרכך מעט ואומר "אין מוקש שדימרי לא יעלה עליו". הא, ותו לא. לא שמענו למה מורג הוא גיבור היום, ומהו המוקש שדימרי כמעט העלה את כולם עליו. הפעם השנייה, היא אחד מהרגעים המצחיקים (והעצובים) בטלוויזיה לאחרונה. אפילו ארץ נהדרת לא היו מצליחים להציג את האירוניה (והטרגדיה) בצורה טובה יותר. אישה אחת בשם הדר מילר, נמסה, כך ממש, מגודל ההישגים של מורג והערוץ, ולא הבינה שהיא מתפעלת בדיוק מהדברים שערוץ 14 ותמיר מורג הכי הכי לא רוצים להיות מזוהים עימם. היא כל כך מתפעלת ונרגשת שלרגע אפשר היה לחשוב שזו סטירה. אבל אי אפשר לטעות בשפת הגוף הנבוכה של תמיר מורג הדר מילר: "אני שומעת אותך תמיר, כזה צנוע... 'אני לא יודע, אני חושב, התחושה שלי'... בוא נגיד את האמת: מדובר באחד האנשים הכי משפיעים בעולם [תמיר מורג]. ששר החוץ, נכון? שר החוץ האיראני, מצטט אותו ומגיע למיליוני צפיות בטוויטר, שממש אתה משפיע פה בצורה מאוד משמעותית על מה שקורה כאן במלחמה עם איראן. עם כל הצניעות, אתה... בוא נדבר על זה." תמיר מורג: "עם כל הצניעות, בסוף כל אחד מאיתנו הוא בורג קטן, לא הייתי מגזים." הדר מילר: "די, תמיר, נו, די. אבל באמת, צריך להגיד ברצינות, "לא היה דבר כזה. "כתב של ערוץ 14 ששר החוץ האיראני מצטט את דבריו וממש פונה לטראמפ עם הדברים שלך. "תמיר, יש לך כוח והשפעה." אכן- לא היה דבר כזה. אכן- כח והשפעה, השאלה לטובת מי.
Ronen Bergman
62,423 Aufrufe • vor 8 Monaten
![פברואר 2018 - משה (בוגי) יעלון מצדיק את העברת כספי הסיוע מקטאר למימון משכורות עובדי המגזר הציבורי בעזה, כולל אנשי חמאס ("אין סיבה לא לקיים זאת אם יש כסף"), ומציין שבתקופת כהונתו כשר הביטחון הושגו הבנות עם קטאר גם על העברת מאות מיליוני דולרים למימון ביצוע פרויקטי תשתית ברצועת עזה ב-28 בפברואר 2018, השתתף רא"ל (מיל.) משה (בוגי) יעלון בכנס שערך המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), ונשא בו הרצאה שכותרתה "משבר רצועת עזה - המענה לאתגר". להלן העיקרים והתמליל של הרצאת יעלון, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), ולשעבר שר הביטחון, הרמטכ"ל וראש אגף המודיעין בצה"ל. עיקרי הרצאת יעלון: 1. "חמאסטן [ישות ברצועת עזה בשליטת חמאס]... בעצם תלויה בנו. אם אנחנו מנתקים היום את החשמל והמים שאנחנו עדיין מספקים לרצועה, אז באמת יהיה משבר הומניטרי" 2. "אלה [הרשות הפלסטינית באיו”ש ושלטון חמאס ברצועת עזה] שתי ישויות שונות לחלוטין. בעיקר בעידן שהחמאס השתלט על הרצועה, ויש לנו חמאסטן בעזה ורשות פלסטינאית ביהודה ושומרון. הפער הזה לא הולך להיות מגושר, זה כמו לחבר שמן עם מים”. 3. "ניסינו, גם אחרי "צוק איתן" [סבב הלחימה בין ישראל לחמאס ביולי – אוגוסט 2014], לשכנע את אבו מאזן לקבל אחריות חלקית על הרצועה, אפילו על מעבר רפיח, הוא סירב". 4. "מה האינטרסים שלנו לגבי הרצועה? קודם כל, ביטחון. הרצועה הזאת בחרה להיות עוינת. גם כלפי, בוודאי כלפינו. וכל עוד היא עוינת, אין ברירה, אלא חייב להיות סגר ביטחוני". 5. "מה כן ישראל צריכה לעשות במצב הזה? לנו אין התנגדות, אני יכול להגיד את זה גם מתוקף תפקידי הקודם, ואני מקווה, שזה המצב גם היום, שהמצוקה הכלכלית תיענה [בגישה חיובית מצד ישראל]. למשל, העברת משכורות למגזר הציבורי, גם החמאסי, ניסינו לעשות את זה תקופה מסוימת, זה נעשה. שוב, זה כסף של תורמות, קטאר מימנה את זה" 6. "[כספי הסיוע מקטאר הועברו ל[חשבונות בנק של אנשים מסוימים, שהם לא מזוהי[ם] [עם גדודי] עיז א-דין אל-קסאם [הזרוע הצבאית של חמאס], שהם לא פעילי טרור, רופאים, אחיות, מורים, פקידים, הייתה רשימה כזאת, היו אז 23 אלף איש, אין סיבה לא לקיים את זה אם יש כסף, לא יודע אם מישהו מוכן לממן את זה עכשיו". 7. "ברגע שאין כסף לאנשים, אז גם כל המחזור הכלכלי מתמתן… אין כוח קנייה, [זה] אינטרס ישראלי שיחיו בכבוד וברווחה. למה לא?" 8. "הדבר השני, זה תשתיות. הגדלת אספקת, יכולת אספקת חשמל של תחנת הכוח בעזה, אינטרס שלנו. האם מישהו מוכן לממן את זה? האם מישהו מוכן לעשות את זה? יש עם זה קושי". 9. "יש תוכנית שלנו שתתממש בסוף, של העברת צינור גז לרצועה, כדי באמת להגדיל את התפוקה ושלא תהיה תלות ברשת החשמל שלנו. מים, התפלה, אדרבא. טיהור מים. יש שם בעיה של שופכין, של ביוב, שגם מקרינה על הגנת הסביבה אצלנו. טיהור ומחזור לחקלאות. אינטרס שלנו" 10. "האם יש מישהו שמוכן לממן? יש פה קושי עצום. בעצם נתקלנו במצב, שמבחינת רצון לממן ברצועת עזה, יש מדינה אחת שמשקיעה הרבה, קוראים לה קטאר… הצלחנו להגיע להבנות עם קטאר, שכל הפעילות שלה בנושא תשתיות, והם המשקיעים העיקריים, מאות מיליונים, מיליוני דולרים בשנה, מתואמת איתנו. כולל המנגנון של הכנסת חומרי שיקום". 11. "חמאס בחר בדרך שהוא בחר גם אחרי שיצאנו מעזה והתנתקנו, והרשות הפלסטינאית בראשות אבו מאזן נמנעת מלקחת אחריות מלאה, והחמאס לא מוכן לתת לו אחריות מלאה, המצרים עם האינטרסים שלהם, יש פה קושי עצום, שמביא אותי למסקנה, שמבחינתי הגעתי אליה כבר מזמן בכל נושא העניין הישראלי פלסטיני, אנחנו לא צריכים לדבר על פתרונות. הלוואי והיה פתרון". 12. "אנחנו צריכים לדבר על דרך. דרך שבה אנחנו מחזקים את האינטרסים שלנו, גם הביטחוניים, וחלקם הוא שלא יהיה שם משבר הומניטרי, חלקם הוא שכן יחיו בכבוד וברווחה". תמליל הרצאת יעלון: בילדותנו, אחת מהקללות שהשתמשנו היה "לך לעזה”. אחרי 60 שנה הקללה הזו עדיין רלוונטית. וזה מצביע על המורכבות, כי בעצם הרצועה הטריטוריאלית הזאת [רצועת עזה] היא רצועה דחויה. אני מזכיר, שלא תמיד שלטנו בה, כמו שגם היום אנחנו לא שולטים בה. אבל כשמדובר על הסכמי שביתת הנשק ועד מלחמת ששת הימים, המצרים שלטו שם. והם לא סיפחו אותה ולא פתרו את הבעיות שם, החזיקו אותה תחת שלטון צבאי, עם הרבה בעיות, עם הרבה צרות. וכמובן, כשהגענו להסכם השלום בגין – סאדאת [ב-1979], אז אחד הדברים שהיו חשובים ל[נשיא מצרים אנוואר] סאדאת זה לא לקבל בחזרה את הצרה הזאת. לכן הוא התעקש על הקו הבינלאומי של 1906, והשאיר לנו את הצרה הזאת. ובעצם, גם אחרי שהחלטנו להתנתק, ההחלטה של ראש הממשלה שרון לבצע התנתקות, היה דין ודברים עם המצרים, ואחד הדברים היותר חשובים למצרים [היה] שהבעיה הזו לא תיפול עליהם. הבעיה נשארה שלנו גם אחרי ההתנתקות. אמנם, יש שם שלטון עצמי, אין לנו אחריות לנושאים האזרחיים בפנים, אבל אין ספק שחמאסטן [ישות ברצועת עזה בשליטת חמאס], וגם היום היא חמאסטן, גם תוך כדי תהליך הפיוס, בעצם תלויה בנו. אם אנחנו מנתקים היום את החשמל והמים שאנחנו עדיין מספקים לרצועה, אז באמת יהיה משבר הומניטרי, מה שלא קורה כרגע. יש משבר כלכלי, יש מצוקה, אבל אין משבר הומניטרי, וגם הכנסת הסחורות, כל עוד אנחנו מקפידים בצדק על זה שיש סגר ביטחוני, כי התנתקנו, הייתה אלטרנטיבה להנהגת הרשות [הפלסטינית], הנהגת החמאס בעקבות ההפיכה הפנימית שם, בסופו של דבר להחליט שמפסיקים לירות עלינו, מפסיקים להפעיל טרור, משקיעים את המשאבים בשגשוג. אז הבחירה שלהם הייתה האם להשקיע בייצור רקטות או בחפירת מנהרות, שזה עולה להם מיליונים בשנה, או לפתח שם איזושהי תעשייה, כמו שהיו כאלה שדיברו, זה יהיה אולי המקום, סינגפור. טוב סדר העדיפויות שלהם אחר, ולכן יש שם בהחלט מצוקה כלכלית, והתלות שלהם בגורמים חיצוניים, כולל תרומות, סיוע כספי, התלות שלהם בנו בסוגיות תשתיות, וודאי בהכנסת סחורות, כל עוד יש סגר ביטחוני. הסגר הביטחוני נובע מזה, שהם בחרו להמשיך להיות עוינים, ולהפעיל את מערך המנהרות והרקטות, ולכן אנחנו נדרשים לבדוק כל סחורה שנכנסת, ואפילו כל אדם, כל אינדיבידואל שנכנס לשם. ולכן, יש פה מורכבות. ולאחרונה, אנחנו רואים שגם החמאס לא רוצה לשלוט ברצועה, בגלל האתגר האזרחי שלו, והוא מנסה בעצם להעביר את האחריות לרשות [הפלסטינית], אבל לא בעצם לתת את מלוא האחריות לרשות [הפלסטינית]. והפיוס הזה לא הולך להסתיים באופן חיובי, משום שהעמדה של החמאס זה, אני מוכן ש[יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס המכונה] אבו מאזן ייקח אחריות על הנושאים האזרחיים, אני לא מוכן לוותר על הנשק, ואבו מאזן מבחינתו צודק. אני לא מוכן לקבל אחריות מלאה בלי רשות אחת, חוק אחד, נשק אחד. הפער הזה לא הולך להיות מגושר, זה כמו לחבר שמן עם מים, כהנחת עבודה. כעובדה, גם הסכם מכה של הפיוס [ב-8 בפברואר 2007], לא יושם, הסכם קהיר [במאי] 2011 לא יושם. גם ההסכם הזה בעצם לא הולך להיות מיושם במלואו. השאלה אם זה יביא למשבר או שזה ימשיך להתנהל כך, היא שאלה פתוחה. והשאלה העיקרית היא פה, מה האינטרסים של הצדדים? ופה אני מסתכל מזווית הראייה שלנו. קודם כל כשמדובר על הפלסטינים בכלל, אנחנו מדברים כבר על שתי ישויות פוליטיות, זה צריך להיות ברור, וזה לא הולך להתחבר. אני מזכיר, שגם בעידן המעבר הבטוח, הייתי אז אלוף פיקוד, המעבר מעזה ליהודה ושומרון היה בטוח, היה פתוח, ועזתים שהגיעו לרמאללה קיבלו בעיטה, לא להגיד איפה, כדי לא לתפוס את מקומות העבודה ולא לקחת נשים וכו', וכו', וכו'. זה לא מתחבר, אלה שתי ישויות שונות לחלוטין. בעיקר בעידן שהחמאס השתלט על הרצועה, ויש לנו חמאסטן בעזה ורשות פלסטינאית ביהודה ושומרון. ניסינו, גם אחרי "צוק איתן" [סבב הלחימה בין ישראל לחמאס ביולי – אוגוסט 2014], לשכנע את אבו מאזן לקבל אחריות חלקית על הרצועה, אפילו על מעבר רפיח, הוא סירב. מה הביא אותו עכשיו להיכנס לתוך התהליך הזה, שנקרא פיוס, ולנסות לקחת אחריות על המעבר, ואולי על מרכיבים אזרחיים אחרים, בלי להיות אחראיות מלאה? זה מעניין, זו שאלה של אינטרסים. מה שקרה כאן בעיקר, ויש פה שחקן נוסף שעוד לא הזכרתי אותו והוא מצרים, שמצרים מתייחסת לרצועת עזה גם היום כאל ישות עוינת, ובצדק. מבחינתם חמאס זה אחים מוסלמים. איך המשטר המצרי הנוכחי, השלטון המצרי הנוכחי מתייחס לאחים מוסלמים אנחנו יודעים. הוא רואה בזה בעיה שעלולה לגרום לאירדנטה פנימית במצרים. קל וחומר כשהוא תפס את החמאס, מסייע לדאעש בסיני. נוצרה איזושהי מערכת יחסים בין חמאס-עזה לדאעש בסיני, למרות שאלה שתי תנועות שונות. החמאס בעצם נלחם נגד דאעש בתוך רצועת עזה, הוא לא רוצה שדאעש יאיים עליו פנימית, אבל הוא מצא בדאעש בסיני שותף על בסיס של אינטרסים. למה? כי הוא נדרש לקבל אספקת נשק דרך סיני, ודאעש שולט בסיני, אז הוא צריך את זה, ודאעש היה צריך איזשהו בסיס מאחור, גם בסיס לטיפול רפואי, בסיס להתכוננות וכן הלאה, והמצרים עלו על זה, שבעצם דאעש משתמש ברצועת עזה כארץ בסיס, וחמאס נהנה משירותי דאעש בהברחות נשק. ולכן היה פה אינטרס מצרי לנסות להביא לפיוס, וכל הלחץ על החמאס היה גם מבחינה כלכלית, כולל של אבו מאזן, כולל של המצרים. הם לא מספקים חשמל, הם לא מספקים מים, אנחנו מספקים, הם לא. הם גם סגרו את מעבר רפיח, שנפתח לעיתים, מעבר רפיח הוא באחריותם, יכלו לפתוח אותו. הם חונקים את הרצועה כדי שהחמאס יבוא אל השולחן כמו שהוא הגיע, כדי בעצם לאלף אותו ולהגיע איתו להבנה שהוא יפסיק לעזור לדאעש בסיני בכל דרך. ולכן זה האינטרס המצרי. החמאס בא משום שהוא נקלע למצוקה, הוא בלחץ, הוא צריך איזשהו פתרון, הוא לא נותן מענה לאזרחים, ולכן הוא הגיע לשולחן. למה אבו מאזן בא עכשיו לשולחן ולא בא קודם, אחרי "צוק איתן”? גם זה עניין של לחץ ואינטרס. המצרים הרכיבו פה איזשהו מרכיב לחץ שבו הם אמרו, אבו מאזן, אם אתה לא תבוא, יש לנו אלטרנטיבה, קוראים לה [מוחמד] דחלאן [לשעבר ראש מנגנון הביטחון המסכל ברצועת עזה]. אנחנו עם איחוד האמירויות נביא אותו, אבו מאזן במידה מסוימת נבהל, ועל הרקע הזה הוא הגיע. זאת אומרת, מה שאנחנו רואים פה גם היום במצב שנוצר, זה איזשהו שילוב של אינטרסים או לחצים אחד על השני, שהביא אותם למצב של לכאורה פיוס, שלא הולך להיות מושלם ולא הולך להתקיים. אני מדגיש את כל זה, משום שגם כשאנחנו מסתכלים על האתגר של רצועת עזה, כמו על אתגרים אחרים, אני חסיד תפיסת האינטרסים. לא wishful thinking. נביא את מרוואן ברגותי [לשעבר מפקד גדודי אל-אקצה של ארגון פתח, מרצה מאסר עולם בישראל], תיפתר הבעיה. נמליך את יחיא סינוואר [מנהיג חמאס ברצועת עזה], תפתר הבעיה. מספיק. אנחנו לא הולכים לפתור את הבעיות הללו, אנחנו צריכים להתמודד איתן. ובכל נקודת זמן, בכל זירה, צריך להסתכל על האינטרסים. כך קבענו למשל בסוריה, שלא מתערבים מצד אחד, אבל יש קווים אדומים. זה נכון גם לגבי הרצועה. מה האינטרסים שלנו לגבי הרצועה? קודם כל, ביטחון. הרצועה הזאת בחרה להיות עוינת. גם כלפי, בוודאי כלפינו. וכל עוד היא עוינת, אין ברירה, אלא חייב להיות סגר ביטחוני. אילולא הייתה עוינת, אז לא היה צריך לבדוק את הסחורות, לא היה צריך לבדוק את האנשים. המצרים היו פותחים לה את מעבר רפיח. אנחנו, תקופה ארוכה, לחצנו על המצרים, תפתחו את מעבר רפיח. באמת, יש שם חנק, אנשים לא יכולים לצאת. ניסינו דרך אגב לתת מענה ליציאת האנשים מרצועת עזה בשאטלים עם מחסום ארז לאלנבי כדי שייצאו לעולם הרחב דרך ירדן. הירדנים סירבו. זאת אומרת יש פה עניין של כל אחד מסתכל על הרצועה כאל בעייה שלא רוצים להתעסק איתה, ולכן מאחר ויש בעיה ביטחונית, אז קיים הסגר הביטחוני, אין מצור, השימוש במילה מצור היא לא נכונה. סוחר פלסטיני, שרוצה היום להזמין סחורה מסין, יכול להביא אותה או דרך נמל אשדוד או דרך נמל אלכסנדריה או דרך נמל פורט סעיד, בסוף היא תעבור בדיקה של ישראלי דרך [מעבר] כרם שלום. על זה אנחנו לא יכולים לוותר. אני מדגיש את זה, כי אני שומע את הרעיונות על הנמל הימי, האי בים, כפי שהיא עולה. עד היום הקבינט, כמובן, לא אישר בצדק. אם יהיו פקחים ישראלים על האי הזה, למה לא? כשיהיו שם פקחים ישראלים, תקראו לי. זה התנאי. זה התנאי. כל תפיסתנו בכלל, את כל מה שנכנס לגבולות ארץ ישראל, מ[הסכמי] אוסלו [ב-1993], מיצחק] רבין [ראש ממשלת ישראל לשעבר], זיכרונו לברכה, אמרה שבכל תנאי, בכל מצב, בסופו של דבר, סחורה ואנשים שיכנסו לגבולות ארץ ישראל, בין אם זה לישות הפלסטינאית, האחת שתוכננה באוסלו, המפוצלת, לשתיים, יהודה שומרון ועזה, ייבדק על ידי ישראלים, בין אם זה יבשה בגשרי הירדן, בין אם זה יגיע מהים או יגיע מהאוויר. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שזה לא יהיה בפיקוח הישראלי. תחשבו על דמוגרפיה. תחשבו על זה שאנחנו לא עומדים ובודקים בגשרי הירדן, או יהיה איזה נמל ימי בעזה והכניסה לשם לא תהיה מפוקחת. יגיעו כל מיני דאעש ואיראנים וכו'. דרך אגב, כשנפתח [ציר] פילדלפי [קו הגבול בין רצועת עזה למצרים] בעקבות ההתנתקות, ואיבדנו שליטה על מה שנכנס ממצרים [לרצועת עזה], כולל במעבר רפיח, היה שם מנגנון בינלאומי שנקרא EUBAM [The European Union Border Assistance Mission for the Rafah Crossing Point -EUBAM Rafah] אבל הוא הצליח לפקח? הגיעו מומחים איראנים, אלה שלימדו את אנשי רצועת עזה, איך לייצר את כלי הטיס הבלתי מאוישים, רקטות יותר משוכללות, זה מה שקרה. אז המצרים היום הם פרטנר לחסימת העניין, לי לא אכפת, שייכנסו וייצאו אזרחים עזתים דרך מעבר רפיח למצרים, כמו שלא אכפת לי להוציא אותם בשאטלים לירדן, אך מצרים לא רוצה, וירדן לא רוצה, זה הקושי. מה נכון לעשות בתנאים הללו? לא מדברים כאן על משבר הומניטרי, יש פה מצוקה כלכלית ללא ספק. אין ספק, שהבעיה העיקרית היא ההחלטה הפלסטינאית לקיים ישות עוינת. יצאנו משם, יכלו לקבל החלטה לגדל תותים ולייצא אותם, יכלו לקבל החלטה להקים מפעלים, לייצר ולייצא. קיבלו החלטה להשקיע ברקטות, קיבלו החלטה להשקיע במנהרות, החלטה שלהם. ולכן חמאס מהבחינה הזאת הוא ללא ספק מכשול. אחד הדברים שמשחקים לטובתנו, זה מה שהדגיש בעיקר יוני קודם, זה שיש החלטה בינלאומית שבעצם מתנה תנאים. החמאס מוקצה מחמת מיאוס על ידיך, החלטת הקוורטט [הקוורטט לענייני המזרח התיכון הוא גוף בין-לאומי המורכב מארצות הברית, האיחוד האירופי, האומות המאוחדות ורוסיה, שתפקידו לפקח על פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני על פי מפת הדרכים], שקוראת לחמאס לקבל אי אלו תנאים כדי שיוכל להפוך להיות לגיטימי. הוא לא הולך לעשות את זה. זה בדיוק אותו עניין למה הוא בחר לייצר רקטות ולחפור מנהרות במקום להתחיל ולעסוק בשגשוג וכו'. דרך אגב, רציונלית, אנשים שחושבים על זה, תארו לכם שאחרי שהתנתקנו מהרצועה, החמאס היה מראה לנו, שממה שיצאנו מפסיק להיות עוין כלפינו. הרי מיד הציבור הישראלי היה משתכנע, שזה הדרך הנכונה לעשות גם ביהודה ושומרון. זה לא רציונלי. מבחינתם, עדיפות היא כמובן חיסולה של מדינת ישראל, מילים כאלה, מילים אחרות, בשלבים, לא בשלבים, ולכן זה משהו שהוא הרבה יותר עמוק מאשר לחשוב חשיבה רציונלית. ולכן אנחנו עדיין רואים אותם, מתעסקים עם הרקטות, המנהרות והטרור. מה כן ישראל צריכה לעשות במצב הזה? לנו אין התנגדות, אני יכול להגיד את זה גם מתוקף תפקידי הקודם, ואני מקווה, שזה המצב גם היום, שהמצוקה הכלכלית תיענה [בגישה חיובית מצד ישראל]. למשל, העברת משכורות למגזר הציבורי, גם החמאסי, ניסינו לעשות את זה תקופה מסוימת, זה נעשה. שוב, זה כסף של תורמות, קטאר מימנה את זה. חשבונות בנק של אנשים מסוימים, שהם לא מזוהי [גדודי] עיז א-דין אל-קסאם [הזרוע הצבאית של חמאס], שהם לא פעילי טרור, רופאים, אחיות, מורים, פקידים, הייתה רשימה כזאת, היו אז 23 אלף איש, אין סיבה לא לקיים את זה אם יש כסף, לא יודע אם מישהו מוכן לממן את זה עכשיו. דרך אגב הצענו לאבו מאזן לעשות את זה, כדי שבעל המאה יהיה בעל הדעה, גם מזה הוא התחמק בצורה כזו או אחרת, אני לא יודע מה המצב איתו היום, אז זו סוגיה פתוחה עכשיו שיוצרת מצוקה, כי ברגע שאין כסף לאנשים, אז גם כל המחזור הכלכלי מתמתן, אותו מדד של משאיות שהגיעו גם לאלף משאיות ביום ועכשיו ירד לשלוש מאות הוא תוצאה מזה שאין כוח קנייה, אינטרס ישראלי שיחיו בכבוד וברווחה. למה לא? הדבר השני, זה תשתיות. הגדלת אספקת, יכולת אספקת חשמל של תחנת הכוח בעזה, אינטרס שלנו. האם מישהו מוכן לממן את זה? האם מישהו מוכן לעשות את זה? יש עם זה קושי. יש תוכנית שלנו שתתממש בסוף, של העברת צינור גז לרצועה, כדי באמת להגדיל את התפוקה ושלא תהיה תלות ברשת החשמל שלנו. מים, התפלה, אדרבא. טיהור מים. יש שם בעיה של שופכין, של ביוב, שגם מקרינה על הגנת הסביבה אצלנו. טיהור ומחזור לחקלאות. אינטרס שלנו. האם יש מישהו שמוכן לממן? יש פה קושי עצום. בעצם נתקלנו במצב, שמבחינת רצון לממן ברצועת עזה, יש מדינה אחת שמשקיעה הרבה, קוראים לה קטאר למרות שבעבר היו מתחים איתה, ב"צוק איתן" לא היינו מוכנים לקבל את היוזמה הטורקית-קטארית בצדק, אבל הצלחנו להגיע להבנות עם קטאר, שכל הפעילות שלה בנושא תשתיות, והם המשקיעים העיקריים, מאות מיליונים, מיליוני דולרים בשנה, מתואמת איתנו. כולל המנגנון של הכנסת חומרי שיקום, שהוא מנגנון משוכלל, לא פרטנו אותו כאן, יוני, זה חלק מהעניין. אתה רואה הרס עצום, זו התוצאה של "צוק איתן" עשרת אלפים בניינים שנהרסו כליל, מקומה אחת ועד 18 קומות, 30 אלף שניזוקו. יש צורך לשקם את זה, ללא ספק. לכן יצרנו פה מנגנון, ולכן הוא גם ממשיך להתקיים. איך מפקחים על זה? מאוד משוכלל, עם 100 פקחים בפנים, עם מנגנון שעוקב אחרי כל שק מלט, מגיע לסוכן שמספק, רק תמורת ואוטצ'ר שפקח אישר אותו, מנגנון משוכלל. אלה דברים שאנחנו יכולים לעשות. אבל ככלל, מי שחושב, שיש לו איזשהו פתרון של זבנג וגמרנו במציאות שבה החמאס בחר בדרך שהוא בחר גם אחרי שיצאנו מעזה והתנתקנו, והרשות הפלסטינאית בראשות אבו מאזן נמנעת מלקחת אחריות מלאה, והחמאס לא מוכן לתת לו אחריות מלאה, המצרים עם האינטרסים שלהם, יש פה קושי עצום, שמביא אותי למסקנה, שמבחינתי הגעתי אליה כבר מזמן בכל נושא העניין הישראלי פלסטיני, אנחנו לא צריכים לדבר על פתרונות. הלוואי והיה פתרון. אנחנו צריכים לדבר על דרך. דרך שבה אנחנו מחזקים את האינטרסים שלנו, גם הביטחוניים, וחלקם הוא שלא יהיה שם משבר הומניטרי, חלקם הוא שכן יחיו בכבוד וברווחה, אם אפשר, אבל להשלות את עצמנו, שיהיה מנהיג כזה או מנהיג אחר, וזה תיפתר הבעיה, מזה אני מציע להוריד את הציפיות לנוכח מה ששמענו בפאנל הקודם. סימוכין:](https://image.24vids.com/tw-1931757042475143587/amplify_video_thumb/1931756612152066048/img/To095Rm1FZeymrXt.jpg)