Loading video...

Video Failed to Load

Go Home

"זה פייק, אין אישור לדבר הזה", הכריז קול הרעם מנווה אילן. אין אישור של נתניהו, התכוונת? כי בינתיים יש אישור של ה"וול סטריט ג'ורנאל", העיתון השמרני-ימני החשוב בעולם.

amirtibon's profile picture

Amir Tibon אמיר תיבון

58,423 subscribers

22,003 views • 8 days ago •via X (Twitter)

LIVE

Anya Rossi• Live Now

Private livecam show

0 Comments

No comments available

Comments from the original post will appear here

Related Videos

ויקרא שמו בישראל - מבשר טוב. עמדתי היום לצד חברי ושותפי לדרך בעשרים וחמש השנים האחרונות, יהודה אליהו, בברית לנכדו – בן לבתו אמונה ולחתנו, גיבור ישראל, יוסף יהודה חיראק הי״ד שנפל במלחמת התקומה בעזה. זו הייתה ברית מטלטלת ומרגשת. כשיהודה אמר בקריאת השם את המילים העתיקות והנצחיות “ואומר לך בדמייך חיי” – לא נותרה עין אחת יבשה. רגע שבו אלפי שנים של היסטוריה, כאב, אמונה ותקווה התכנסו לנשימה אחת. אמונה ויוסף יהודה נישאו לפני כשנה וחצי. בשנה וחצי הספקנו להיות בחתונה שלו, בלוויה שלו, וכעת בהכנסת בנו בבריתו העתיקה והנצחית של אברהם אבינו. שמונה חודשים בלבד לאחר נישואיו, יוסף יהודה נפל בגבורה בקרב בעזה. כל כך מעט זמן. כל כך הרבה אהבה בינו לבין אמונה ומשפחתה. מבשר טוב, בן יוסף יהודה הי"ד ואמונה תבדל"א, שנימול היום לא יזכה להרגיש את החיבוק של אביו. לא יזכה להיות מורם על כתפיו. אבל הוא יגדל על ברכי הרוח הגדולה של אביו, בתוך גבורה שקטה ועמוקה, בתוך סיפור חיים שנכתב בדם ובאהבה למדינת ישראל ולעם ישראל. יש רגעים שבהם כל הרעש מסביב מתגמד. הכול שותק. והאוזן כרויה לקול דממה דקה - קול בכי של תינוק. קול בכי של תינוק שלא יכיר את אביו. קול בכי של אימו מברכת בבכי, במקום אביו שמתבונן עליה מהמקום שבו אין כל בריה יכולה לעמוד - "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". שהחיינו וקיימנו והגיענו לרגע נשגב שבו ברית הנצח של הרעיה והדוד מתגלה בכל עוצמתה, הרבה מעל ומעבר לחיים הפיזיים שבהם יש צער וכאב. רגע שמותח את מנעד הרגשות הרבה מעבר לקצה גבול יכולת ההכלה של הלב האנושי שלנו. מבשר טוב יגדל בעזרת השם בבית שבו מסירות נפש וגבורה יהודית, אהבה אין קץ לעם ישראל ולארץ ישראל ומחויבות טוטלית לשותפות עם א-ל המחזיר שכינתו לציון ברחמים, אינן סיסמה - אלא דרך חיים. זה הקטן אלוקים יגדלנו. כשם שנכנס לברית כך יכנס לתורה ולחופה ולמעשים טובים. אמן.
0:19

ויקרא שמו בישראל - מבשר טוב. עמדתי היום לצד חברי ושותפי לדרך בעשרים וחמש השנים האחרונות, יהודה אליהו, בברית לנכדו – בן לבתו אמונה ולחתנו, גיבור ישראל, יוסף יהודה חיראק הי״ד שנפל במלחמת התקומה בעזה. זו הייתה ברית מטלטלת ומרגשת. כשיהודה אמר בקריאת השם את המילים העתיקות והנצחיות “ואומר לך בדמייך חיי” – לא נותרה עין אחת יבשה. רגע שבו אלפי שנים של היסטוריה, כאב, אמונה ותקווה התכנסו לנשימה אחת. אמונה ויוסף יהודה נישאו לפני כשנה וחצי. בשנה וחצי הספקנו להיות בחתונה שלו, בלוויה שלו, וכעת בהכנסת בנו בבריתו העתיקה והנצחית של אברהם אבינו. שמונה חודשים בלבד לאחר נישואיו, יוסף יהודה נפל בגבורה בקרב בעזה. כל כך מעט זמן. כל כך הרבה אהבה בינו לבין אמונה ומשפחתה. מבשר טוב, בן יוסף יהודה הי"ד ואמונה תבדל"א, שנימול היום לא יזכה להרגיש את החיבוק של אביו. לא יזכה להיות מורם על כתפיו. אבל הוא יגדל על ברכי הרוח הגדולה של אביו, בתוך גבורה שקטה ועמוקה, בתוך סיפור חיים שנכתב בדם ובאהבה למדינת ישראל ולעם ישראל. יש רגעים שבהם כל הרעש מסביב מתגמד. הכול שותק. והאוזן כרויה לקול דממה דקה - קול בכי של תינוק. קול בכי של תינוק שלא יכיר את אביו. קול בכי של אימו מברכת בבכי, במקום אביו שמתבונן עליה מהמקום שבו אין כל בריה יכולה לעמוד - "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". שהחיינו וקיימנו והגיענו לרגע נשגב שבו ברית הנצח של הרעיה והדוד מתגלה בכל עוצמתה, הרבה מעל ומעבר לחיים הפיזיים שבהם יש צער וכאב. רגע שמותח את מנעד הרגשות הרבה מעבר לקצה גבול יכולת ההכלה של הלב האנושי שלנו. מבשר טוב יגדל בעזרת השם בבית שבו מסירות נפש וגבורה יהודית, אהבה אין קץ לעם ישראל ולארץ ישראל ומחויבות טוטלית לשותפות עם א-ל המחזיר שכינתו לציון ברחמים, אינן סיסמה - אלא דרך חיים. זה הקטן אלוקים יגדלנו. כשם שנכנס לברית כך יכנס לתורה ולחופה ולמעשים טובים. אמן.

בצלאל סמוטריץ'

16,446 views • 8 months ago

בלהט אירועי השבוע עבר קצת הקטע הקצרצר והמופלא הזה מתחת לרדאר, ושווה מאוד להתעכב כי הוא קריטי לקראת הבחירות: נתחיל ברובד הפשוט: הצחוק הדבילי והמנוכר של יושבי השולחן למשמע המילים ״שבעה באוקטובר״ שמביא את הסעיף. כל אדם שפוי יש לו איזו תמונת זיכרון שמעלה לו צמרמורת מאותו יום שחור. גופות חרוכות, טנדרים לבנים, מישהו שעלה לשידור ולחש ש״הם פה, שורפים לנו את הממ״ד״, או לחילופין שלט מואר של היוהל״ן; האנשים סביב השולחן בגדול שמו כזכור באותו יום שקופית ״חג שמח״, אכלו צ׳ולנט - ומאותו יום ארור תפקידם הוא אחד: להשכיח את היום הזה ולחלופין להעביר את האשמה עליו לכולם כולל כולם, מדוד בן גוריון עד היועמ״שית - רק לא לאדונם שמיידיו הם אוכלים. וכשזה המצב - מה רע בצחוק משוחרר. אבל יש את הרובד העמוק והחשוב יותר: אמר פעם נתן אשל ש״עד הבחירות ישכחו את שבעה באוקטובר״. אנשים, כך טען, יגיעו לקלפי עם המותג נתניהו כ״מסיר האיום האיראני״. ובכן, לא צריך כמובן להכביר מילים עד כמה צלם החצאיות הזה טעה. אין ישראלי שלא מבין, וגם נתניהו מבין מעולה (שהרי אנשים כמו אדמקר ומגל הם רק בובות פיתום שלו, שתפקידם לשקף מה עובר לו בראש): נתניהו ושבעה באוקטובר הם דבר אחד. זה המותג. לא איראן, לא ״פרוטקטור אוף יזראל״ עאלק, לא שום דבר. יום אחד שחור בהיסטוריה היהודית - זה הוא. כמו גולדה מאיר ומלחמת יום כיפור. גם כשנכדינו ילמדו על האיש הזה - זה יהיה הפרק הראשון. ולכן - גם נתניהו ושופרותיו מבינים שאת עבודת מחיקת הזיכרון ההיסטורי צריך לעשות עד הסוף, עד יום הבחירות. שלא חלילה יהיה מה שיזכיר את שבעה באוקטובר, נניח התאריך 27 באוקטובר. ולכן זאת צריכה להיות השורה התחתונה: הקמפיין לסילוקו מחיינו צריך להתמקד בשבעה באוקטובר. ויתרה מכך, ביום הבחירות עצמו, במקום למלא את הקלפיות בשלטים וכרזות המסורתיים וחסרי המשמעות של אותיות המפלגות ושמות המועמדים, רק תמונות מהיום ההוא. בלי טקסט. יבוא אדם להצביע בקלפי, ייתקל בתמונה של הנוחבות פורצים את הגדר, והנה התמונה של הטנק המפויח ונמרוד כהן שהולך לשבי, ומכל כיוון תמונות של אנשים, נשים, ילדים ומשפחות שהיו ואינן, והחדרים המגואלים בדם, וטורי הרכבים החרוכים. הכל. עכשיו שילך להצביע. רק על זה הבחירות.
0:11

בלהט אירועי השבוע עבר קצת הקטע הקצרצר והמופלא הזה מתחת לרדאר, ושווה מאוד להתעכב כי הוא קריטי לקראת הבחירות: נתחיל ברובד הפשוט: הצחוק הדבילי והמנוכר של יושבי השולחן למשמע המילים ״שבעה באוקטובר״ שמביא את הסעיף. כל אדם שפוי יש לו איזו תמונת זיכרון שמעלה לו צמרמורת מאותו יום שחור. גופות חרוכות, טנדרים לבנים, מישהו שעלה לשידור ולחש ש״הם פה, שורפים לנו את הממ״ד״, או לחילופין שלט מואר של היוהל״ן; האנשים סביב השולחן בגדול שמו כזכור באותו יום שקופית ״חג שמח״, אכלו צ׳ולנט - ומאותו יום ארור תפקידם הוא אחד: להשכיח את היום הזה ולחלופין להעביר את האשמה עליו לכולם כולל כולם, מדוד בן גוריון עד היועמ״שית - רק לא לאדונם שמיידיו הם אוכלים. וכשזה המצב - מה רע בצחוק משוחרר. אבל יש את הרובד העמוק והחשוב יותר: אמר פעם נתן אשל ש״עד הבחירות ישכחו את שבעה באוקטובר״. אנשים, כך טען, יגיעו לקלפי עם המותג נתניהו כ״מסיר האיום האיראני״. ובכן, לא צריך כמובן להכביר מילים עד כמה צלם החצאיות הזה טעה. אין ישראלי שלא מבין, וגם נתניהו מבין מעולה (שהרי אנשים כמו אדמקר ומגל הם רק בובות פיתום שלו, שתפקידם לשקף מה עובר לו בראש): נתניהו ושבעה באוקטובר הם דבר אחד. זה המותג. לא איראן, לא ״פרוטקטור אוף יזראל״ עאלק, לא שום דבר. יום אחד שחור בהיסטוריה היהודית - זה הוא. כמו גולדה מאיר ומלחמת יום כיפור. גם כשנכדינו ילמדו על האיש הזה - זה יהיה הפרק הראשון. ולכן - גם נתניהו ושופרותיו מבינים שאת עבודת מחיקת הזיכרון ההיסטורי צריך לעשות עד הסוף, עד יום הבחירות. שלא חלילה יהיה מה שיזכיר את שבעה באוקטובר, נניח התאריך 27 באוקטובר. ולכן זאת צריכה להיות השורה התחתונה: הקמפיין לסילוקו מחיינו צריך להתמקד בשבעה באוקטובר. ויתרה מכך, ביום הבחירות עצמו, במקום למלא את הקלפיות בשלטים וכרזות המסורתיים וחסרי המשמעות של אותיות המפלגות ושמות המועמדים, רק תמונות מהיום ההוא. בלי טקסט. יבוא אדם להצביע בקלפי, ייתקל בתמונה של הנוחבות פורצים את הגדר, והנה התמונה של הטנק המפויח ונמרוד כהן שהולך לשבי, ומכל כיוון תמונות של אנשים, נשים, ילדים ומשפחות שהיו ואינן, והחדרים המגואלים בדם, וטורי הרכבים החרוכים. הכל. עכשיו שילך להצביע. רק על זה הבחירות.

Yosef Yisrael

23,690 views • 3 months ago

נתינים יקרים שלום, כידוע היום התקיימה טיסת האימון המבצעית הראשונה לחו״ל של מטוס ״ביזת ציון״ של הגברת נתניהו ובעלה - כי לחיל האוויר אין משהו יותר חשוב לעשות באמצע מלחמה 🤷🏻‍♀️ מוזמנים לצפות (בהצדעה 🫡) בתיעוד המרגש מההמראה הבוקר של ״אייר פורס ביבי״ ✈️ - הפרויקט המושחת, החזירי, המנותק, הראוותני והבזבזני (מעל 700 מיליון ₪ מכספי הציבור), ולהתכונן לנחיתה חזרה בנתב״ג, שצפויה לקרות ממש בעוד מספר דקות. טיסת הניסוי כללה 60 ניצבים ששיחקו את פמליית נתניהו, ביניהם שני שחקנים מחופשים לזוג הקיסרים (סדאם, מאחוריך 🫡), 15 דיילים ואנשי צוות, אוכל, משקאות 🥂, העמסת מזוודות (עם כביסה? 🧳) וטקס מבוים של עליה למטוס, כולל שטיח אדום בכניסה כמובן. אתם יכולים לדמיין אירוע הזוי ומנותק מזה? אלפי נרצחים ונופלים, עשרות אלפי מילואימניקים נטחנים, מאות אלפי אזרחים קורסים כלכלית, דירוג האשראי ירד, המע״מ עלה, הצפון מופגז, הדרום שטח הפקר, כספי הציבור נבזזים בזמן מלחמה, החטופים נמקים בשבי (כי הם על ה*** של סמוטריץ׳) - אבל מה איכפת לרודן?? יש לשאול: למה דווקא עכשיו, בזמן מלחמה, בזמן משבר כלכלי קשה, ואחרי שנים של גרירת רגליים - למה דווקא עכשיו היה דחוף לדיקטטור להאיץ את השמשת הפרויקט הראוותני והחזירי שלו, את עגל הזהב 2024, סמל השחיתות השלטונית? לא מספיק לזוג הקיסרים לנופף לאומה ממרומי כבש מטוס של מטוס אל-על? 👸🏼🤴🏽 הם חייבים לגזול מאות מיליוני ₪ מכספי ציבור? ובכן, כן. זוג החזירים המנותקים חייבים את סמל השלטון היוקרתי, היקר והראוותני. הם חייבים סמל סטטוס חלול - בדיוק כמו הנוכל המאופר עצמו. זה שמחזיק בתדמית ריקה של מנהיג, שלא עומד מאחוריה כלום. שנית, והכי חשוב - לצ׳אוצ׳סקו הישראלי שלנו חשוב לסמן לנו שהוא לא מתכנן ללכת לשום מקום. ומכל האירוע המקומם והמושחת הזה, זו הנקודה הכי חשובה. מבחינת נתניהו, הוא פה כדי להישאר. ואם לא ניאבק בו מאבק עיקש ונחוש, זה לא יגמר. זה יסלים. למר-ביטחון יהיה דם של עוד אלפי נרצחים ונופלים על ידיו, המדינה תישרף, הכלכלה תתרסק, אבל זה לא מעניין אותו. מבחינתו העיקר להמשיך להיאחז בשלטון. אז זה עלינו❗️ הגיע הזמן - מזמן - להעיף את הרודן. #ארבעה_ביוני.
0:11

נתינים יקרים שלום, כידוע היום התקיימה טיסת האימון המבצעית הראשונה לחו״ל של מטוס ״ביזת ציון״ של הגברת נתניהו ובעלה - כי לחיל האוויר אין משהו יותר חשוב לעשות באמצע מלחמה 🤷🏻‍♀️ מוזמנים לצפות (בהצדעה 🫡) בתיעוד המרגש מההמראה הבוקר של ״אייר פורס ביבי״ ✈️ - הפרויקט המושחת, החזירי, המנותק, הראוותני והבזבזני (מעל 700 מיליון ₪ מכספי הציבור), ולהתכונן לנחיתה חזרה בנתב״ג, שצפויה לקרות ממש בעוד מספר דקות. טיסת הניסוי כללה 60 ניצבים ששיחקו את פמליית נתניהו, ביניהם שני שחקנים מחופשים לזוג הקיסרים (סדאם, מאחוריך 🫡), 15 דיילים ואנשי צוות, אוכל, משקאות 🥂, העמסת מזוודות (עם כביסה? 🧳) וטקס מבוים של עליה למטוס, כולל שטיח אדום בכניסה כמובן. אתם יכולים לדמיין אירוע הזוי ומנותק מזה? אלפי נרצחים ונופלים, עשרות אלפי מילואימניקים נטחנים, מאות אלפי אזרחים קורסים כלכלית, דירוג האשראי ירד, המע״מ עלה, הצפון מופגז, הדרום שטח הפקר, כספי הציבור נבזזים בזמן מלחמה, החטופים נמקים בשבי (כי הם על ה*** של סמוטריץ׳) - אבל מה איכפת לרודן?? יש לשאול: למה דווקא עכשיו, בזמן מלחמה, בזמן משבר כלכלי קשה, ואחרי שנים של גרירת רגליים - למה דווקא עכשיו היה דחוף לדיקטטור להאיץ את השמשת הפרויקט הראוותני והחזירי שלו, את עגל הזהב 2024, סמל השחיתות השלטונית? לא מספיק לזוג הקיסרים לנופף לאומה ממרומי כבש מטוס של מטוס אל-על? 👸🏼🤴🏽 הם חייבים לגזול מאות מיליוני ₪ מכספי ציבור? ובכן, כן. זוג החזירים המנותקים חייבים את סמל השלטון היוקרתי, היקר והראוותני. הם חייבים סמל סטטוס חלול - בדיוק כמו הנוכל המאופר עצמו. זה שמחזיק בתדמית ריקה של מנהיג, שלא עומד מאחוריה כלום. שנית, והכי חשוב - לצ׳אוצ׳סקו הישראלי שלנו חשוב לסמן לנו שהוא לא מתכנן ללכת לשום מקום. ומכל האירוע המקומם והמושחת הזה, זו הנקודה הכי חשובה. מבחינת נתניהו, הוא פה כדי להישאר. ואם לא ניאבק בו מאבק עיקש ונחוש, זה לא יגמר. זה יסלים. למר-ביטחון יהיה דם של עוד אלפי נרצחים ונופלים על ידיו, המדינה תישרף, הכלכלה תתרסק, אבל זה לא מעניין אותו. מבחינתו העיקר להמשיך להיאחז בשלטון. אז זה עלינו❗️ הגיע הזמן - מזמן - להעיף את הרודן. #ארבעה_ביוני.

Nava Rozolyo נאווה רוזוליו

35,341 views • 2 years ago

כשאזרח פשוט על חוזה שכירות, יש לו באמת יכולת להתנגד לכל סעיף, למשל סעיף שמאשר את הסכמתו לתחולת חוק שיפוט בתי דין דתיים (בוררות)? לנשים חרדיות, ובעצם לכל אדם חרדי ודתי, יש באמת יכולת להתנגד להוראת רב שמחלוקת משפטית תידון בבית דין רבני לפי ההלכה ולא לפי חוקי מדינת ישראל? החוק המחריד הזה שמרחיב את סמכויות בתי הדין הדתיים לעניינים אזרחיים, יכפה למעשה דין תורה על המון נשים ואנשים מוחלשים, בלי שיהיה שום פיקוח של מערכת המשפט האזרחית. כל השיפוט יתקיים תחת מערכת משפט הלכתית נפרדת שלא מחויבת לחוק, לזכויות הפרט, לכללי הראיות, לשקיפות, לפרוטוקול, אי אפשר יהיה לערער לבית משפט אזרחי, ולא יידרש לתת לפסק הבוררות הדתי אישור (תוקף) של בית משפט אזרחי - הוא פשוט יקבל תוקף של פסק דין באופן אוטומטי, למרות שלא יהיה עליו שום פיקוח של הדין האזרחי. בקיצור, מערכת משפט (ומערכת צדק) נפרדת, הלכתית, דתית, שישלטו בה רבנים (גברים בלבד כמובן), ויחליטו מה שבא להם. לצד המוחלש, בעיקר לנשים, לא תהיה אפשרות אמיתית להתנגד. זוועה. צעד גדול לכיוון איראן. הפיכה למדינת הלכה שמבוססת על כפיה דתית. החוק הזה הוא חלק מהשוחד הפוליטי לחרדים, מפלגות ההשתמטות והבורות, כדי שיסכימו להעביר את התקציב, כחלק מסל שוחד מטורף לחרדים (כולל מיליארדים מכספי הציבור), על חשבון צרכים חיוניים כמו תמיכה בעסקים הקורסים, מיגון, שיקום הצפון והדרום, חינוך וביטחון. וברכות גם למצביעי הליכוד על קידום מדינת הלכה. זה גם עליכם.
0:15

כשאזרח פשוט על חוזה שכירות, יש לו באמת יכולת להתנגד לכל סעיף, למשל סעיף שמאשר את הסכמתו לתחולת חוק שיפוט בתי דין דתיים (בוררות)? לנשים חרדיות, ובעצם לכל אדם חרדי ודתי, יש באמת יכולת להתנגד להוראת רב שמחלוקת משפטית תידון בבית דין רבני לפי ההלכה ולא לפי חוקי מדינת ישראל? החוק המחריד הזה שמרחיב את סמכויות בתי הדין הדתיים לעניינים אזרחיים, יכפה למעשה דין תורה על המון נשים ואנשים מוחלשים, בלי שיהיה שום פיקוח של מערכת המשפט האזרחית. כל השיפוט יתקיים תחת מערכת משפט הלכתית נפרדת שלא מחויבת לחוק, לזכויות הפרט, לכללי הראיות, לשקיפות, לפרוטוקול, אי אפשר יהיה לערער לבית משפט אזרחי, ולא יידרש לתת לפסק הבוררות הדתי אישור (תוקף) של בית משפט אזרחי - הוא פשוט יקבל תוקף של פסק דין באופן אוטומטי, למרות שלא יהיה עליו שום פיקוח של הדין האזרחי. בקיצור, מערכת משפט (ומערכת צדק) נפרדת, הלכתית, דתית, שישלטו בה רבנים (גברים בלבד כמובן), ויחליטו מה שבא להם. לצד המוחלש, בעיקר לנשים, לא תהיה אפשרות אמיתית להתנגד. זוועה. צעד גדול לכיוון איראן. הפיכה למדינת הלכה שמבוססת על כפיה דתית. החוק הזה הוא חלק מהשוחד הפוליטי לחרדים, מפלגות ההשתמטות והבורות, כדי שיסכימו להעביר את התקציב, כחלק מסל שוחד מטורף לחרדים (כולל מיליארדים מכספי הציבור), על חשבון צרכים חיוניים כמו תמיכה בעסקים הקורסים, מיגון, שיקום הצפון והדרום, חינוך וביטחון. וברכות גם למצביעי הליכוד על קידום מדינת הלכה. זה גם עליכם.

Nava Rozolyo נאווה רוזוליו

11,203 views • 6 months ago

פרק רביעי ואחרון - חינוך ועוד חינוך. (לא לפספס) יש לי קרוב ל-10 מליון תלמידים בעולם - זה מספר מטורף. בתחום הזה אני תמיד מרגיש שיש לי פיצול אישיות. בהודו ובסין אני ממש סלב מטורף בתחום החינוך. תלמידים טסים במשך שעות רק כדי לפגוש אותי, ולהצטלם איתי. כאן בישראל אני מצטלם בהפגנות וליד תחנות משטרה. הזוי! לפני עשור לערך עברתי עם המשפחה לסין והקמתי שם חברה בשם ליפלרנר. השותף שלי היה סיני. המשקיעים היו מכל העולם. כל העובדים שלי דיברו בעיקר מנדרינית. (אני אמנם יכול לגמגם מנדרינית אבל זה בעיקר מביך). המוצר של ליפלרנר היה תחרות תכנות שבמהלכה הילדים לומדים לתכנת. במקביל כתבתי ספר על חינוך יהודי וסיני שנמכר בעשרות אלפי עותקים בסין. רוב זמני הושקע בהרצאות. בהרצאה הכי גדולה שלי השתתפו 150,000 אנשים. תכלס, הייתי השגריר הכי טוב שהיה לישראל בסין. אני יכול לכתוב שעות על החוויה הסינית שלי אבל מה שמדהים אותי כיום זה שבכל שנה יותר ממיליון וחצי תלמידים משתתפים בתחרויות. כיום התחרות נקראת Icode ובכל שנה משתתפים בתחרויות תלמידים מכל העולם כולל תלמידים מישראל. לפני 5 שנים "דילגתי" להודו, שם הקמתי עם שותף הודי את חברת בריבוקס. זאת חברה מדהימה שמאפשרת לילדים לכתוב ספרים ואז למכור אותם דרך אמזון ודרך בריבוקס. בכל שנה נכתבים כמעט חצי מליון ספרים בבריבוקס. חלק מהילדים הפכו לידוענים וזכו בפרסים הכי חשובים בעולם. חלקם מכרו מעל 10,000 עותקים ומימנו את ההשכלה שלהם. אני יכול לדבר על הילדים האלו במשך שעות ואני ממש ממליץ לכם לעשות איזה גוגל קטן על Bribooks... אני מבטיח לכם חוויה מטריפה. המערכת אומנם לא פועלת בעברית, אבל יש המון ילדים ישראלים שפרסמו ספרים באנגלית. ואפריקה? גם בריבוקס וגם ליפלרנר נבנו מהיום הראשון גם למדינות עניות. זה התחיל מבית ספר שעזרתי להקים בסיירה ליאון - חפשו ponka academy .והמשיך בהמון עבודה חינוכית בקניה, ניגריה, אתיופיה ועוד. אין הרבה דברים המסבים לי נחת יותר מאשר לראות ילדים בכפר קטן מתכנתים וכותבים ספרים. אין להם מים זורמים. החשמל סולארי. האינטרנט לוויני - וזה עובד - מאוד קל לעשות מהפכה בחינוך - זה רק עניין של גישה. יום אחד ישבתי בפונקה, בכפר הקטן, הסתכלתי על בית הספר שבנינו, והיה לי רעיון. יש חשמל, יש אינטרנט. יש תקרה. למה שלא אשתמש בסביבה הזאת כדי להעסיק אנשים. למחרת היה שם תור של 100 אנשים שביקשו עבודה. הלקוחות הראשונים היו בריבוקס וליפלרנר. די מהר זה התפתח לשלל חברות ישראליות ואמריקאיות שמבצעות את מיקוד החוץ שלהם בסיירה ליאון. ממשאבי אנוש, דרך הנהלת חשבונות, דרך ניהול לקוחות, ועד תמיכה טכנית. זה פשוט נס לראות עשרות אנשים יושבים עם מחשבים באמצע הג'ונגל תחת עצי מנגו ענקים כשהם נותנים שירות מדהים לחברות בכל העולם. אם אתם רוצים לעבוד עם פונקה - אשמח לחבר אתכם עם המנכ"ל. מומלץ! מה שעוד מדהים בחברה הזאת היא שהרווחים משמשים כדי להאכיל 500 ילדים בכל יום. זה באמת הדבר הכי מרגש שיזמתי בחיים שלי ואם אתם מגיעים לסיירה ליאון - אל תפספסו ביקור בפונקה! זה סיפור חיי, בהמשך באו 3 שנים של מאבק למען מדינת ישראל. הבחירה לרוץ בדמוקרטים היתה ממש קשה כי אני עושה המון דברים אחרים. תוסיפו לכל העשיה הזאת 2 בנות, חיילות מדהימות, ובן מדהים, ספורטאי שרוצה לזכות במדליה אולימפית (אחרי שהאחיינית שלי זכתה במדליית זהב בפריז - הוא החליט שעכשיו תורו). ההצטרפות לדמוקרטים נובעת רק ממטרה אחת - החזרת מדינת ישראל למסלול. חברה טובה אמרה לי השבוע שאני רודף אחרי מובי דיק והיא צודקת! אני עקשן, וכשיש לי מטרה מול העיניים אני לעולם לא מרפה! ישראל תחזור להיות מדינה מדהימה. אין לי ספק! הקצב תלוי רק בעקשנות שלנו! תודה עליכם, שיעבור על כולנו לילה שקט! עמי דרור לינק לפרק א' - אשקלון. לינק לפרק ב' - אבטחת אישים. לינק לפרק ג' - קולנוע.
0:11

פרק רביעי ואחרון - חינוך ועוד חינוך. (לא לפספס) יש לי קרוב ל-10 מליון תלמידים בעולם - זה מספר מטורף. בתחום הזה אני תמיד מרגיש שיש לי פיצול אישיות. בהודו ובסין אני ממש סלב מטורף בתחום החינוך. תלמידים טסים במשך שעות רק כדי לפגוש אותי, ולהצטלם איתי. כאן בישראל אני מצטלם בהפגנות וליד תחנות משטרה. הזוי! לפני עשור לערך עברתי עם המשפחה לסין והקמתי שם חברה בשם ליפלרנר. השותף שלי היה סיני. המשקיעים היו מכל העולם. כל העובדים שלי דיברו בעיקר מנדרינית. (אני אמנם יכול לגמגם מנדרינית אבל זה בעיקר מביך). המוצר של ליפלרנר היה תחרות תכנות שבמהלכה הילדים לומדים לתכנת. במקביל כתבתי ספר על חינוך יהודי וסיני שנמכר בעשרות אלפי עותקים בסין. רוב זמני הושקע בהרצאות. בהרצאה הכי גדולה שלי השתתפו 150,000 אנשים. תכלס, הייתי השגריר הכי טוב שהיה לישראל בסין. אני יכול לכתוב שעות על החוויה הסינית שלי אבל מה שמדהים אותי כיום זה שבכל שנה יותר ממיליון וחצי תלמידים משתתפים בתחרויות. כיום התחרות נקראת Icode ובכל שנה משתתפים בתחרויות תלמידים מכל העולם כולל תלמידים מישראל. לפני 5 שנים "דילגתי" להודו, שם הקמתי עם שותף הודי את חברת בריבוקס. זאת חברה מדהימה שמאפשרת לילדים לכתוב ספרים ואז למכור אותם דרך אמזון ודרך בריבוקס. בכל שנה נכתבים כמעט חצי מליון ספרים בבריבוקס. חלק מהילדים הפכו לידוענים וזכו בפרסים הכי חשובים בעולם. חלקם מכרו מעל 10,000 עותקים ומימנו את ההשכלה שלהם. אני יכול לדבר על הילדים האלו במשך שעות ואני ממש ממליץ לכם לעשות איזה גוגל קטן על Bribooks... אני מבטיח לכם חוויה מטריפה. המערכת אומנם לא פועלת בעברית, אבל יש המון ילדים ישראלים שפרסמו ספרים באנגלית. ואפריקה? גם בריבוקס וגם ליפלרנר נבנו מהיום הראשון גם למדינות עניות. זה התחיל מבית ספר שעזרתי להקים בסיירה ליאון - חפשו ponka academy .והמשיך בהמון עבודה חינוכית בקניה, ניגריה, אתיופיה ועוד. אין הרבה דברים המסבים לי נחת יותר מאשר לראות ילדים בכפר קטן מתכנתים וכותבים ספרים. אין להם מים זורמים. החשמל סולארי. האינטרנט לוויני - וזה עובד - מאוד קל לעשות מהפכה בחינוך - זה רק עניין של גישה. יום אחד ישבתי בפונקה, בכפר הקטן, הסתכלתי על בית הספר שבנינו, והיה לי רעיון. יש חשמל, יש אינטרנט. יש תקרה. למה שלא אשתמש בסביבה הזאת כדי להעסיק אנשים. למחרת היה שם תור של 100 אנשים שביקשו עבודה. הלקוחות הראשונים היו בריבוקס וליפלרנר. די מהר זה התפתח לשלל חברות ישראליות ואמריקאיות שמבצעות את מיקוד החוץ שלהם בסיירה ליאון. ממשאבי אנוש, דרך הנהלת חשבונות, דרך ניהול לקוחות, ועד תמיכה טכנית. זה פשוט נס לראות עשרות אנשים יושבים עם מחשבים באמצע הג'ונגל תחת עצי מנגו ענקים כשהם נותנים שירות מדהים לחברות בכל העולם. אם אתם רוצים לעבוד עם פונקה - אשמח לחבר אתכם עם המנכ"ל. מומלץ! מה שעוד מדהים בחברה הזאת היא שהרווחים משמשים כדי להאכיל 500 ילדים בכל יום. זה באמת הדבר הכי מרגש שיזמתי בחיים שלי ואם אתם מגיעים לסיירה ליאון - אל תפספסו ביקור בפונקה! זה סיפור חיי, בהמשך באו 3 שנים של מאבק למען מדינת ישראל. הבחירה לרוץ בדמוקרטים היתה ממש קשה כי אני עושה המון דברים אחרים. תוסיפו לכל העשיה הזאת 2 בנות, חיילות מדהימות, ובן מדהים, ספורטאי שרוצה לזכות במדליה אולימפית (אחרי שהאחיינית שלי זכתה במדליית זהב בפריז - הוא החליט שעכשיו תורו). ההצטרפות לדמוקרטים נובעת רק ממטרה אחת - החזרת מדינת ישראל למסלול. חברה טובה אמרה לי השבוע שאני רודף אחרי מובי דיק והיא צודקת! אני עקשן, וכשיש לי מטרה מול העיניים אני לעולם לא מרפה! ישראל תחזור להיות מדינה מדהימה. אין לי ספק! הקצב תלוי רק בעקשנות שלנו! תודה עליכם, שיעבור על כולנו לילה שקט! עמי דרור לינק לפרק א' - אשקלון. לינק לפרק ב' - אבטחת אישים. לינק לפרק ג' - קולנוע.

Ami Dror 🇮🇱 עמי דרור

11,056 views • 8 months ago

ישנו פתגם עתיק וחכם מאין כמותו שקובע כי "לפני שבר גאון, ולפני כישלון גובה רוח", אך נדמה שבמקרה של מועדון הכדורגל בית"ר ירושלים, המעורבים כלל לא טרחו לפתוח את ספר משלי, קל וחומר ליישם את הכתוב בו. כאדם שרואה בספורט הרבה מעבר לסך חלקיו, אלא ממש מוסד פדגוגי שאמור להקנות ערכים לחברה, אני פשוט מזועזע. ואין לי מילה אחרת, מזועזע עד עמקי נשמתי מהמחזה הראוותני, השחצני והכה-מיותר הזה. כדורגל, רבותיי, איננו רק 22 שחקנים שרצים אחרי כדור עור (או חומר סינתטי בימינו). כדורגל הוא בית ספר לחיים. הוא אמור לחנך למוסר, לענווה, לכיבוד היריב באשר הוא יריב. וכאשר אני צופה בסרטון הזה, שבו שחקנים ואף אנשי צוות שאמורים להוות את המבוגר האחראי, עומדים ביהירות שכזו ומסמנים בצורה כה וולגרית והפגנתית "שלוש נקודות בכיס", אני שואל את עצמי בחרדה קיומית: לאן הגענו? היכן התהום המוסרית שבה נעצר? הרי זהו זלזול בוטה, יריקה ממשית בפרצופו של הספורט המקצועני, וביזוי הערך המקודש של ה'פייר-פליי'. זוהי יוהרה שאין לה מקום במחוזותינו, חוסר קולגיאליות משווע המעיד על פגם חינוכי עמוק. והנה, הקארמה לא איחרה לבוא. ואיזה שיעור כואב! מכבי חיפה, במקום להתעסק בסימונים מטופשים, פשוט ענתה להם במגרש. 3 שערים ברשת שלהם, זה בדיוק ה״3״ שהם היו צריכים לקבל. קצת צניעות, חברים. במקום ״3 בכיס״, קיבלתם 3 ברשת, ואת זה שום הצגה לא תתקן. זה פשוט מזעזע לראות שמועדון כמו בית״ר ירושלים, מתדרדר להתנהגות שכזו. ככה לא מחנכים דור עתיד, ככה לא בונים תרבות ספורט. במקום חגיגות מוקדמות ופאתטיות, הייתי מצפה מהם לעשות בדק בית עמוק ולהבין שכדורגל משחקים 90 דקות, ושאף ניצחון לא מובטח עד השריקה האחרונה. פשוט בושה. ולא, אל תגידו לי עכשיו בקריצת עין 'נו, זה רק כדורגל, אלו אמוציות של משחק'. לא ולא! אינני מוכן לקבל את התירוץ העלוב הזה. זוהי סימפטומטיקה מובהקת של מחלה עמוקה יותר של חוסר כבוד ורברבנות יתר. אני, לו הייתי יושב בהנהלת בית"ר ירושלים ברגעים אלו ממש, הייתי מזמן את כל המעורבים בדבר לוועדת משמעת פנימית, קונס אותם, ומחייב אותם להעביר סדרת סדנאות חינוכיות במחלקות הנוער על חשיבות הענווה בספורט. כי ההתנהלות הזו, תסלחו לי על הבוטות, היא פשוט פשיטת רגל ערכית ואתית. הקארמה במקרה הזה לא הייתה רק צירוף מקרים מיסטי או סטטיסטיקה שהתיישרה, היא הייתה זעקתה של אלת הספורט המהוגן, שלא יכלה לשאת את עזות המצח. אני קורא מפה לכל ילד שצופה באקט הנלוז הזה: אל תהיו כאלה. לעולם אל תהיו כאלה. תהיו צנועים, תעבדו קשה, הרכינו ראש, ותנו אך ורק לתוצאות הסופיות לדבר בעד עצמן. בושה וחרפה, אין לי מילים אחרות, פשוט בושה וחרפה, אליפות אתם רוצים? אתם לא צנועים.
0:12

ישנו פתגם עתיק וחכם מאין כמותו שקובע כי "לפני שבר גאון, ולפני כישלון גובה רוח", אך נדמה שבמקרה של מועדון הכדורגל בית"ר ירושלים, המעורבים כלל לא טרחו לפתוח את ספר משלי, קל וחומר ליישם את הכתוב בו. כאדם שרואה בספורט הרבה מעבר לסך חלקיו, אלא ממש מוסד פדגוגי שאמור להקנות ערכים לחברה, אני פשוט מזועזע. ואין לי מילה אחרת, מזועזע עד עמקי נשמתי מהמחזה הראוותני, השחצני והכה-מיותר הזה. כדורגל, רבותיי, איננו רק 22 שחקנים שרצים אחרי כדור עור (או חומר סינתטי בימינו). כדורגל הוא בית ספר לחיים. הוא אמור לחנך למוסר, לענווה, לכיבוד היריב באשר הוא יריב. וכאשר אני צופה בסרטון הזה, שבו שחקנים ואף אנשי צוות שאמורים להוות את המבוגר האחראי, עומדים ביהירות שכזו ומסמנים בצורה כה וולגרית והפגנתית "שלוש נקודות בכיס", אני שואל את עצמי בחרדה קיומית: לאן הגענו? היכן התהום המוסרית שבה נעצר? הרי זהו זלזול בוטה, יריקה ממשית בפרצופו של הספורט המקצועני, וביזוי הערך המקודש של ה'פייר-פליי'. זוהי יוהרה שאין לה מקום במחוזותינו, חוסר קולגיאליות משווע המעיד על פגם חינוכי עמוק. והנה, הקארמה לא איחרה לבוא. ואיזה שיעור כואב! מכבי חיפה, במקום להתעסק בסימונים מטופשים, פשוט ענתה להם במגרש. 3 שערים ברשת שלהם, זה בדיוק ה״3״ שהם היו צריכים לקבל. קצת צניעות, חברים. במקום ״3 בכיס״, קיבלתם 3 ברשת, ואת זה שום הצגה לא תתקן. זה פשוט מזעזע לראות שמועדון כמו בית״ר ירושלים, מתדרדר להתנהגות שכזו. ככה לא מחנכים דור עתיד, ככה לא בונים תרבות ספורט. במקום חגיגות מוקדמות ופאתטיות, הייתי מצפה מהם לעשות בדק בית עמוק ולהבין שכדורגל משחקים 90 דקות, ושאף ניצחון לא מובטח עד השריקה האחרונה. פשוט בושה. ולא, אל תגידו לי עכשיו בקריצת עין 'נו, זה רק כדורגל, אלו אמוציות של משחק'. לא ולא! אינני מוכן לקבל את התירוץ העלוב הזה. זוהי סימפטומטיקה מובהקת של מחלה עמוקה יותר של חוסר כבוד ורברבנות יתר. אני, לו הייתי יושב בהנהלת בית"ר ירושלים ברגעים אלו ממש, הייתי מזמן את כל המעורבים בדבר לוועדת משמעת פנימית, קונס אותם, ומחייב אותם להעביר סדרת סדנאות חינוכיות במחלקות הנוער על חשיבות הענווה בספורט. כי ההתנהלות הזו, תסלחו לי על הבוטות, היא פשוט פשיטת רגל ערכית ואתית. הקארמה במקרה הזה לא הייתה רק צירוף מקרים מיסטי או סטטיסטיקה שהתיישרה, היא הייתה זעקתה של אלת הספורט המהוגן, שלא יכלה לשאת את עזות המצח. אני קורא מפה לכל ילד שצופה באקט הנלוז הזה: אל תהיו כאלה. לעולם אל תהיו כאלה. תהיו צנועים, תעבדו קשה, הרכינו ראש, ותנו אך ורק לתוצאות הסופיות לדבר בעד עצמן. בושה וחרפה, אין לי מילים אחרות, פשוט בושה וחרפה, אליפות אתם רוצים? אתם לא צנועים.

Lidor

12,229 views • 4 months ago

את המילים הבאות כתבתי באופן אישי ומלב כואב לחברתי האהובה, חברת פורום "שותפות לשירות", ולאחר מחשבה - החלטתי לשתף אותן גם כאן, תוך השמטת שמה: חברתי האהובה, מאז אתמול, מתנגנים בראשי דבריו של הרב (והשר והח"כ לשעבר) שי פירון, שבמקרה שמעתי בראיון רדיו בדרך לירושלים. הוא נתן הסבר חדש-ישן למילים: "איש הישר בעיניו יעשה", וכך אמר: זה מצב בו כל אחד חושב שמה שהוא עושה - זה הישר, ומה שהאחר עושה - זה העקום... חברה אהובה שלי, מי כמוני מכירה את התחושה הקשה שנגרמת מהאשמה אישית פומבית, ודאי מהלבנת פנים. אין ספק, שעדיף מאד לנהל ויכוחים ומחלוקות באופן ענייני בלי להכנס כלל להאשמות אישיות, ודאי לדה-לגיטימציה ולהלבנת פנים, בראש כל חוצות. באמת שאני מצרה מאד על שכך את מרגישה בימים האחרונים. אבל כמה חבל, שמי שסובל מכך - לא מבחין שהוא עושה אותו דבר ממש לאחרים, שוב ושוב ושוב, מבלי משים, ואולי אף בהיתר וכמצוה ממש, שהרי הם (האחרים) בסה"כ מונעים מאינטרסים זרים, ולא בוחרים בחירה שונה משום שזו דעתם באמת. להם, לאחרים, לא אכפת מבטחון המדינה. ולכן מצוה לכתוב מילים קשות אלה במודעות ענק ליד תמונותיהם. כי כאלה הם. הם מעדיפים את המשתמטים על המשרתים (בני משפחותיהם, כן?), והם מתכוונים להצביע בעד החוק כי הם נגד הלוחמים. לכן מצווה-רבא לפרסם את תמונותיהם ברבים עם כותרות קשות ומזעזעות כאלה, עליהן חתום הארגון שאת חברה בו. זו לא דלגיטימציה, ולא הלבנת פנים. זה לגמרי תקין, כי להם באמת לא אכפת מבטחון המדינה, וגם כנראה אין להם רגשות בכלל... הם בכלל לא סופרים את השכנים שלהם, ולא מסתכלים להם בעיניים, אלא מקבלים החלטות מתוך אטימות-לב וחוסר אכפתיות. לכן צריך לעמוד ליד בתיהם כדי *ש"יסתכלו בעיניים" ורק אז כנראה יבינו*. הרי לא יתכן שהם מכירים את קשיי המילואים מתוך בתיהם פנימה. הם חייבים שהשכנים יסבירו להם... אה כן, והם בכלל בוגדים בערכי הציונות הדתית, ולא מבינים כמה נכון וכמה ערכי וקדוש שגם תלמידי חכמים יתגייסו לצבא. (אצלם בבית הרי אין חיילים שהם גם לומדי תורה. או שיש, והם בוגדים בהם?) הם בוגדים בערך הזה, ולכן חובה להוקיע אותם כבוגדים. כי הרי לא יתכן שהם חושבים בדיוק כמוכן, מכירים בערכה העצום של מלחמת מצוה, ומבינים כמה חשוב שגם החרדים יתגייסו, ורק יש להם דעה אחרת לגבי השאלה: איך לעשות זאת באופן מועיל ויעיל. לא יתכן שהדעה שלהם נובעת מאותם ערכים וחותרת לאותה מטרה, אבל מנתחת אחרת את הדרך הנכונה להגיע אליה. לא יתכן שגם הם השקיעו (לפחות כמוכן) ימים ולילות בלימוד הנושא והגיעו למסקנות אחרות משלכן. הרי כל הידע וכל יכולת הניתוח נמצאים אצלכן בלבד. ולכן אין ספק שמדובר כאן בלא פחות מ"בגידה"... כל זה נכון, כמובן, גם לשאלת המשקל שניתן לייחס לרצון להאריך או לקצר את ימי הממשלה: אצלכן כמובן השאלה הזו לא תופסת משקל כלל, אתן שוקלות שיקולים ענייניים בלבד, מתוך לימוד מעמיק של הנתונים, יראת שמים ודבקות בערכי הציונות הדתית. לכן אסור לייחס לכן שיקולים כאלה. זה ממש מעליב. האמת? אני מבינה את העלבון הצורב על עצם העלאת הנושא הזה כאלמנט דומיננטי שמשפיע על עמדתכן ופעילותכן. אבל אצל האחרים, שלהם כמובן אין אף אחד מאלה: לא ערכי הציונות הדתית, לא יראת שמים, לא יכולת העמקה בנתונים ובטח לא רצון או יכולת לשקול באופן ענייני את המטרה: לגייס כמה שיותר צעירים חרדים לצה"ל, אצל האחרים האלה השיקול היחיד הוא אריכות ימיה של הממשלה. הם אחרים. ואפשר וצריך גם להאשים אותם בכך. בניגוד אליכן. זה גם לא מעליב אותם, כי זו פשוט האמת, ואין אחרת, ולכן צריך להזכיר זאת שוב ושוב. חברתי היקרה מאד, בדיוק כמוך, גם אני הופתעתי מכל הידיעות התקשורתיות על נועה מבורך שאני לא מכירה בכלל, ומכל השיח וההתנהלות סביבה בימים האחרונים. אבל אני גם מופתעת והמומה כל שבוע מחדש מהשאלה שבראש המודעה שלכן: "אכפת לכם מבטחון המדינה?" ותחתיה תמונות של אנשים שעושים לילות כימים למען בטחון המדינה. שנשכבו על הגדר למען בטחונה. שהחלטות חשובות על בטחון המדינה התקבלו בזכותם!! זה לא מפריע לך? חברה יקרה שלי, אני בעד להרפות מהאשמות אישיות ומקמפיינים נשכניים. לעשות לשם שמים. ולקבל שגם אחרים עושים לשם שמים, במסירות ובאחריות גדולה, בחשיבת עומק, ומתוך ולמען אותם ערכים ממש. צריך לנקות לא רק את השיח, אלא גם את הלב. כשמטילים רפש -חושבים רפש. ואז אי אפשר לנהל דיון ענייני. כי כל הזמן ב back-mind חושבים שהח"כ שמולכם סתם מתנהל פוליטית, בטחון המדינה לא חשוב לו, הוא סתם אינטרסנט ורדוד. אז אין כבוד ואין הקשבה ואין שיח אמתי. אני בעד לדון לגופו של ענין. בנקיון לב ודעת. בהקשבה, בהערכה הדדית, ובהבנה שאפשר גם לא להסכים, ושגם דעה שונה משלכן היא לגיטימית ועל כן לא ראויה להכפשה.
0:11

את המילים הבאות כתבתי באופן אישי ומלב כואב לחברתי האהובה, חברת פורום "שותפות לשירות", ולאחר מחשבה - החלטתי לשתף אותן גם כאן, תוך השמטת שמה: חברתי האהובה, מאז אתמול, מתנגנים בראשי דבריו של הרב (והשר והח"כ לשעבר) שי פירון, שבמקרה שמעתי בראיון רדיו בדרך לירושלים. הוא נתן הסבר חדש-ישן למילים: "איש הישר בעיניו יעשה", וכך אמר: זה מצב בו כל אחד חושב שמה שהוא עושה - זה הישר, ומה שהאחר עושה - זה העקום... חברה אהובה שלי, מי כמוני מכירה את התחושה הקשה שנגרמת מהאשמה אישית פומבית, ודאי מהלבנת פנים. אין ספק, שעדיף מאד לנהל ויכוחים ומחלוקות באופן ענייני בלי להכנס כלל להאשמות אישיות, ודאי לדה-לגיטימציה ולהלבנת פנים, בראש כל חוצות. באמת שאני מצרה מאד על שכך את מרגישה בימים האחרונים. אבל כמה חבל, שמי שסובל מכך - לא מבחין שהוא עושה אותו דבר ממש לאחרים, שוב ושוב ושוב, מבלי משים, ואולי אף בהיתר וכמצוה ממש, שהרי הם (האחרים) בסה"כ מונעים מאינטרסים זרים, ולא בוחרים בחירה שונה משום שזו דעתם באמת. להם, לאחרים, לא אכפת מבטחון המדינה. ולכן מצוה לכתוב מילים קשות אלה במודעות ענק ליד תמונותיהם. כי כאלה הם. הם מעדיפים את המשתמטים על המשרתים (בני משפחותיהם, כן?), והם מתכוונים להצביע בעד החוק כי הם נגד הלוחמים. לכן מצווה-רבא לפרסם את תמונותיהם ברבים עם כותרות קשות ומזעזעות כאלה, עליהן חתום הארגון שאת חברה בו. זו לא דלגיטימציה, ולא הלבנת פנים. זה לגמרי תקין, כי להם באמת לא אכפת מבטחון המדינה, וגם כנראה אין להם רגשות בכלל... הם בכלל לא סופרים את השכנים שלהם, ולא מסתכלים להם בעיניים, אלא מקבלים החלטות מתוך אטימות-לב וחוסר אכפתיות. לכן צריך לעמוד ליד בתיהם כדי *ש"יסתכלו בעיניים" ורק אז כנראה יבינו*. הרי לא יתכן שהם מכירים את קשיי המילואים מתוך בתיהם פנימה. הם חייבים שהשכנים יסבירו להם... אה כן, והם בכלל בוגדים בערכי הציונות הדתית, ולא מבינים כמה נכון וכמה ערכי וקדוש שגם תלמידי חכמים יתגייסו לצבא. (אצלם בבית הרי אין חיילים שהם גם לומדי תורה. או שיש, והם בוגדים בהם?) הם בוגדים בערך הזה, ולכן חובה להוקיע אותם כבוגדים. כי הרי לא יתכן שהם חושבים בדיוק כמוכן, מכירים בערכה העצום של מלחמת מצוה, ומבינים כמה חשוב שגם החרדים יתגייסו, ורק יש להם דעה אחרת לגבי השאלה: איך לעשות זאת באופן מועיל ויעיל. לא יתכן שהדעה שלהם נובעת מאותם ערכים וחותרת לאותה מטרה, אבל מנתחת אחרת את הדרך הנכונה להגיע אליה. לא יתכן שגם הם השקיעו (לפחות כמוכן) ימים ולילות בלימוד הנושא והגיעו למסקנות אחרות משלכן. הרי כל הידע וכל יכולת הניתוח נמצאים אצלכן בלבד. ולכן אין ספק שמדובר כאן בלא פחות מ"בגידה"... כל זה נכון, כמובן, גם לשאלת המשקל שניתן לייחס לרצון להאריך או לקצר את ימי הממשלה: אצלכן כמובן השאלה הזו לא תופסת משקל כלל, אתן שוקלות שיקולים ענייניים בלבד, מתוך לימוד מעמיק של הנתונים, יראת שמים ודבקות בערכי הציונות הדתית. לכן אסור לייחס לכן שיקולים כאלה. זה ממש מעליב. האמת? אני מבינה את העלבון הצורב על עצם העלאת הנושא הזה כאלמנט דומיננטי שמשפיע על עמדתכן ופעילותכן. אבל אצל האחרים, שלהם כמובן אין אף אחד מאלה: לא ערכי הציונות הדתית, לא יראת שמים, לא יכולת העמקה בנתונים ובטח לא רצון או יכולת לשקול באופן ענייני את המטרה: לגייס כמה שיותר צעירים חרדים לצה"ל, אצל האחרים האלה השיקול היחיד הוא אריכות ימיה של הממשלה. הם אחרים. ואפשר וצריך גם להאשים אותם בכך. בניגוד אליכן. זה גם לא מעליב אותם, כי זו פשוט האמת, ואין אחרת, ולכן צריך להזכיר זאת שוב ושוב. חברתי היקרה מאד, בדיוק כמוך, גם אני הופתעתי מכל הידיעות התקשורתיות על נועה מבורך שאני לא מכירה בכלל, ומכל השיח וההתנהלות סביבה בימים האחרונים. אבל אני גם מופתעת והמומה כל שבוע מחדש מהשאלה שבראש המודעה שלכן: "אכפת לכם מבטחון המדינה?" ותחתיה תמונות של אנשים שעושים לילות כימים למען בטחון המדינה. שנשכבו על הגדר למען בטחונה. שהחלטות חשובות על בטחון המדינה התקבלו בזכותם!! זה לא מפריע לך? חברה יקרה שלי, אני בעד להרפות מהאשמות אישיות ומקמפיינים נשכניים. לעשות לשם שמים. ולקבל שגם אחרים עושים לשם שמים, במסירות ובאחריות גדולה, בחשיבת עומק, ומתוך ולמען אותם ערכים ממש. צריך לנקות לא רק את השיח, אלא גם את הלב. כשמטילים רפש -חושבים רפש. ואז אי אפשר לנהל דיון ענייני. כי כל הזמן ב back-mind חושבים שהח"כ שמולכם סתם מתנהל פוליטית, בטחון המדינה לא חשוב לו, הוא סתם אינטרסנט ורדוד. אז אין כבוד ואין הקשבה ואין שיח אמתי. אני בעד לדון לגופו של ענין. בנקיון לב ודעת. בהקשבה, בהערכה הדדית, ובהבנה שאפשר גם לא להסכים, ושגם דעה שונה משלכן היא לגיטימית ועל כן לא ראויה להכפשה.

אורית סטרוק

21,160 views • 7 months ago

ראו עד כמה המוסד שפעם היה בית משפט עליון הפך לפוליטביורו של עריצים מושחתים שהולכים אך ורק אחרי שרירות ליבם. בבג"ץ לרנר (בג"ץ 13477-03-26) עתרו חמישה לוחמי מילואים בבקשה שבג"ץ יורה ליועצת המשפטית לממשלה לדון לגופו של עניין בבקשתם לעכב את ההליך הפלילי המתנהל נגד ראש הממשלה על רקע מצב החירום השורר במדינה מאז שבעה באוקטובר. אלו בדיוק העתירות שמתנגדי העריצות היוריסטוקרטית צריכים להגיש לבג"ץ מדי יום ביומו כי אין טוב מהן להראות לציבור שוב ושוב ושוב עד כמה המוסד שפעם היה בית משפט עליון הפך לדיקטטורה מושחתת. הרי עתירה הזו היא בדיוק מהסוג שחסידי העריצות היוריסטוקרטית מגישים חדשות לבקרים. ברם, הפעם, באופן "מפתיע", בין נימוקי דחיית העתירה, הפציעה גם עילת סף נשכחת שהייתה נפוצה מאוד בעבר, כשהיה פה בית משפט עליון שמחויב לדמוקרטיה ולא מוסד של דיקטטורה מושחתת, וכיום היא משמשת את עריצי הגלימה בעיקר כדי לסכל עתירות של אנשי ימין וכל מי שמסומן כאויב העריצות היוריסטוקרטית. עילת סף זו היא "זכות העמידה", קרי הדרישה מהעותר להראות שיש לו קשר לנושא העתירה ושהוא נפגע מהמצב שהוא עותר נגדו. בפסק הדין שניתן לפני עשרה ימים, דחה העריץ עופר גרוסקופף את העתירה, בין היתר, על בסיס הנימוק להלן [כל ההערות המופיעות בסוגריים מרובעים הן שלי]: "בהינתן שעל הפרק עומד עיכובו של הליך משפטי שהעותרים אינם צד לו ואילו הצדדים הישירים לו [ראש הממשלה נתניהו] בחרו, משיקוליהם שלהם, שלא לנקוט בדרך לה טוענים העותרים [כלומר, לבקש את עיכוב ההליך הפלילי על רקע מצב החירום במדינה]". נימוק דומה ניתן כבר בדחיית עתירה קודמת שהגישו העותרים בנושא. גרוסקופף הסביר כי דחיית העתירה אז על ידי העריץ יחיאל כשר נעשתה "בהתאם להלכה לפיה ככלל אין לשעות לעתירה שהוגשה בידי עותר ציבורי מקום בו קיים נפגע ישיר מהפעולה מושא העתירה אשר בוחר שלא להביא את עניינו בפני בית המשפט". בעברית פשוטה, אם הנפגע הישיר מהמצב שהעתירה מבקשת לפתור, בוחר שלא לעתור לבג"ץ, אז לעותר הציבורי אין זכות עמידה. ובמקרה דנן, אם ראש הממשלה שצריך להתייצב למשפט פלילי בעת מלחמה, בוחר שלא לעתור לבג"ץ כדי לבקש את עיכוב ההליך הפלילי המתנהל נגדו על רקע מצב החירום השורר במדינה, אז לעותרים הציבוריים שביקשו עיכוב כזה אין זכות עמידה. וזה הזכיר לי, כמובן, את פסק הדין בעניין ראש השב"כ לשעבר רונן בר (בג"ץ 54321-3-25). כידוע, במרץ שנה שעברה קיבלה הממשלה החלטה להפסיק את כהונתו של רונן בר, וזאת בהתאם לסמכותה המפורשת בחוק. עוד באותו היום, הוגשו חמש עתירות המבקשות מבג"ץ לבטל את החלטת הממשלה המדיחה את רונן בר מתפקידו, ולאחר יומיים הוגשו שלוש עתירות דומות נוספות. שמונה העתירות האלו הוגשו על ידי מגוון עותרים, מארגוני חברה אזרחית, דרך סיעות פוליטיות, ועד אנשים פרטיים, אבל דבר אחד היה משותף לכולם - אף אחד מהעותרים לא היה רונן בר, הנפגע הישיר מהחלטת הממשלה. הממשלה טענה אפוא בתשובתה לעתירה כי "העותרים מתעברים על ריב לא להם, שכן ראש השב"כ הוא הגורם אשר נפגע באופן ישיר מהחלטת הממשלה, אולם בחר שלא לעתור בעצמו לבית המשפט. בנסיבות אלו, כך נטען, אין צורך בהתערבות שיפוטית ואין מקום לאפשר לעותרים ציבוריים לנהל דיון בעניינו". אולם הפלא ופלא, העריץ יצחק עמית החליט כי למרות ש"בעבר נקבע לא אחת כי חרף המדיניות המרחיבה בפסיקה בכל הנוגע לזכות העמידה של העותר הציבורי, במקרים שבהם הפעולה השלטונית הנתקפת פוגעת באופן ישיר בפרט, וזה בוחר שלא לפנות לבית המשפט בבקשה לקבל סעד – אין ככלל לאפשר לעותר ציבורי לריב את ריבו" יש להכיר בזכות העמידה של העותרים נגד החלטת הממשלה להדיח את ראש השב"כ למרות שהוא עצמו בחר שלא לעתור נגד החלטה זו. עמית הסביר כי על פי ה"הלכה", בג"ץ עשוי להידרש "לעתירה ציבורית גם מקום שקיים נפגע ישיר שנושא העתירה נוגע לו אך הוא אינו עותר, וזאת כאשר הסוגיה המועלית בעתירה הינה בעלת חשיבות חוקתית מן המעלה הראשונה, המתפרשת מעבר למחלוקת הפרטנית, וקשורה בגרעינה ליסודותיו של המשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם". כלומר, העריצים היוריסטוקרטים מתרצים את רצונם השרירותי בתירוץ שעתירה המבקשת שהיועמ"שית תדון בעיכוב ההליך הפלילי נגד ראש הממשלה על רקע המלחמה הממושכת ומרובת הזירות שישראל מנהלת מאז שבעה באוקטובר, לא מעלה סוגיה "בעלת חשיבות חוקתית מן המעלה הראשונה, המתפרשת מעבר למחלוקת הפרטנית, וקשורה בגרעינה ליסודותיו של המשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם", אבל החלטת הממשלה להדיח את ראש השב"כ כן מעלה סוגיה כזו. אם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק. כמו בכל עריצות, העריצים פועלים אך ורק לקדם את רצונם השרירותי, וכל השאר זה רק מסך הכזבים שמאחוריו הם מנסים להסוות את שלטונם הרודני. .
0:10

ראו עד כמה המוסד שפעם היה בית משפט עליון הפך לפוליטביורו של עריצים מושחתים שהולכים אך ורק אחרי שרירות ליבם. בבג"ץ לרנר (בג"ץ 13477-03-26) עתרו חמישה לוחמי מילואים בבקשה שבג"ץ יורה ליועצת המשפטית לממשלה לדון לגופו של עניין בבקשתם לעכב את ההליך הפלילי המתנהל נגד ראש הממשלה על רקע מצב החירום השורר במדינה מאז שבעה באוקטובר. אלו בדיוק העתירות שמתנגדי העריצות היוריסטוקרטית צריכים להגיש לבג"ץ מדי יום ביומו כי אין טוב מהן להראות לציבור שוב ושוב ושוב עד כמה המוסד שפעם היה בית משפט עליון הפך לדיקטטורה מושחתת. הרי עתירה הזו היא בדיוק מהסוג שחסידי העריצות היוריסטוקרטית מגישים חדשות לבקרים. ברם, הפעם, באופן "מפתיע", בין נימוקי דחיית העתירה, הפציעה גם עילת סף נשכחת שהייתה נפוצה מאוד בעבר, כשהיה פה בית משפט עליון שמחויב לדמוקרטיה ולא מוסד של דיקטטורה מושחתת, וכיום היא משמשת את עריצי הגלימה בעיקר כדי לסכל עתירות של אנשי ימין וכל מי שמסומן כאויב העריצות היוריסטוקרטית. עילת סף זו היא "זכות העמידה", קרי הדרישה מהעותר להראות שיש לו קשר לנושא העתירה ושהוא נפגע מהמצב שהוא עותר נגדו. בפסק הדין שניתן לפני עשרה ימים, דחה העריץ עופר גרוסקופף את העתירה, בין היתר, על בסיס הנימוק להלן [כל ההערות המופיעות בסוגריים מרובעים הן שלי]: "בהינתן שעל הפרק עומד עיכובו של הליך משפטי שהעותרים אינם צד לו ואילו הצדדים הישירים לו [ראש הממשלה נתניהו] בחרו, משיקוליהם שלהם, שלא לנקוט בדרך לה טוענים העותרים [כלומר, לבקש את עיכוב ההליך הפלילי על רקע מצב החירום במדינה]". נימוק דומה ניתן כבר בדחיית עתירה קודמת שהגישו העותרים בנושא. גרוסקופף הסביר כי דחיית העתירה אז על ידי העריץ יחיאל כשר נעשתה "בהתאם להלכה לפיה ככלל אין לשעות לעתירה שהוגשה בידי עותר ציבורי מקום בו קיים נפגע ישיר מהפעולה מושא העתירה אשר בוחר שלא להביא את עניינו בפני בית המשפט". בעברית פשוטה, אם הנפגע הישיר מהמצב שהעתירה מבקשת לפתור, בוחר שלא לעתור לבג"ץ, אז לעותר הציבורי אין זכות עמידה. ובמקרה דנן, אם ראש הממשלה שצריך להתייצב למשפט פלילי בעת מלחמה, בוחר שלא לעתור לבג"ץ כדי לבקש את עיכוב ההליך הפלילי המתנהל נגדו על רקע מצב החירום השורר במדינה, אז לעותרים הציבוריים שביקשו עיכוב כזה אין זכות עמידה. וזה הזכיר לי, כמובן, את פסק הדין בעניין ראש השב"כ לשעבר רונן בר (בג"ץ 54321-3-25). כידוע, במרץ שנה שעברה קיבלה הממשלה החלטה להפסיק את כהונתו של רונן בר, וזאת בהתאם לסמכותה המפורשת בחוק. עוד באותו היום, הוגשו חמש עתירות המבקשות מבג"ץ לבטל את החלטת הממשלה המדיחה את רונן בר מתפקידו, ולאחר יומיים הוגשו שלוש עתירות דומות נוספות. שמונה העתירות האלו הוגשו על ידי מגוון עותרים, מארגוני חברה אזרחית, דרך סיעות פוליטיות, ועד אנשים פרטיים, אבל דבר אחד היה משותף לכולם - אף אחד מהעותרים לא היה רונן בר, הנפגע הישיר מהחלטת הממשלה. הממשלה טענה אפוא בתשובתה לעתירה כי "העותרים מתעברים על ריב לא להם, שכן ראש השב"כ הוא הגורם אשר נפגע באופן ישיר מהחלטת הממשלה, אולם בחר שלא לעתור בעצמו לבית המשפט. בנסיבות אלו, כך נטען, אין צורך בהתערבות שיפוטית ואין מקום לאפשר לעותרים ציבוריים לנהל דיון בעניינו". אולם הפלא ופלא, העריץ יצחק עמית החליט כי למרות ש"בעבר נקבע לא אחת כי חרף המדיניות המרחיבה בפסיקה בכל הנוגע לזכות העמידה של העותר הציבורי, במקרים שבהם הפעולה השלטונית הנתקפת פוגעת באופן ישיר בפרט, וזה בוחר שלא לפנות לבית המשפט בבקשה לקבל סעד – אין ככלל לאפשר לעותר ציבורי לריב את ריבו" יש להכיר בזכות העמידה של העותרים נגד החלטת הממשלה להדיח את ראש השב"כ למרות שהוא עצמו בחר שלא לעתור נגד החלטה זו. עמית הסביר כי על פי ה"הלכה", בג"ץ עשוי להידרש "לעתירה ציבורית גם מקום שקיים נפגע ישיר שנושא העתירה נוגע לו אך הוא אינו עותר, וזאת כאשר הסוגיה המועלית בעתירה הינה בעלת חשיבות חוקתית מן המעלה הראשונה, המתפרשת מעבר למחלוקת הפרטנית, וקשורה בגרעינה ליסודותיו של המשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם". כלומר, העריצים היוריסטוקרטים מתרצים את רצונם השרירותי בתירוץ שעתירה המבקשת שהיועמ"שית תדון בעיכוב ההליך הפלילי נגד ראש הממשלה על רקע המלחמה הממושכת ומרובת הזירות שישראל מנהלת מאז שבעה באוקטובר, לא מעלה סוגיה "בעלת חשיבות חוקתית מן המעלה הראשונה, המתפרשת מעבר למחלוקת הפרטנית, וקשורה בגרעינה ליסודותיו של המשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם", אבל החלטת הממשלה להדיח את ראש השב"כ כן מעלה סוגיה כזו. אם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק. כמו בכל עריצות, העריצים פועלים אך ורק לקדם את רצונם השרירותי, וכל השאר זה רק מסך הכזבים שמאחוריו הם מנסים להסוות את שלטונם הרודני. .

ניסים סופר

19,822 views • 6 months ago

קבוצה של פעילים חילונים רדיקלים מהלכת אימים על חברי מועצה בתל אביב, ואפילו על סגן ראש העיר אסף זמיר, בעקבות החלטת העירייה להקים מקווה. הם טוענים שמדובר בהשתלטות דתית ובכיבוש שכונת רמת אביב על ידי חובשי כיפות. אבל למעשה, עד לפני כמה שנים היה מקווה בשכונה הזו ששימש את תושבות השכונה. המקווה שתופעל על ידי המועצה הדתית נהרס לאחר שיזם פרטי רכש את הנכס. ולכן עיריית תל אביב החליטה להקים מקווה לטובת תושבים דתיים, חרדים ומסורתיים שחיים באזור הזה בו אין מקווה לעשרות אלפי תושבים. עכשיו, וזה העניין החשוב, כי מר עומר נחמני הפעיל החילוני האמיץ וחבריו שמהלכים אימים על מי שתומך במקווה הזה, לא מספרים לציבור הרחב היכן יוקם אותו מקווה טהרה שבגללו עלולים להגיע נהרות של משפחות דתיות להתנחל בתל אביב. המקווה יוקם במתחם של שלושה בתי כנסת ותיקים בשכונת רמת אביב. בתי כנסת פעילים שאליהם מגיעים עשרות מתושבי השכונה מדי יום, מתפללים ולומדים. בתי הכנסת הללו פועלים משנת 1965! ומשמשים את האוכלוסייה הדתית בעיר תל אביב, שעד כמה שבדקתי, הם אזרחים שווי זכויות כמו כולם. המקווה כפי שאפשר לראות בתמונה, מיועד לקום בסמוך לשלושת בתי הכנסת שיקיפו אותו מכל צדדיו. לא מדובר בהשתלטות דתית על שכונה חילונית אלא, הקמה של מקווה בתוך מתחם של בתי כנסת וותיקים המשמשים את הציבור הדתי בשכונה. עומר נחמני, נאור נרקיס, חברת המועצה הדס רגולסקי מוליכים שולל את תושבי העיר החילונים, יוצרים מלחמות במקום שהן לא קיימות מתוך מצוקה ופחד קמאי מאנשים ששונים מהם. נחמני סירב להגיב לשאלותיי. בתמונה סימנתי את בתי הכנסת הוותיקים והיכן אמור לקום המקווה. אני משוחח עם עובדיה גרמא, יליד המקום ותושב השכונה. בסרטונים חלק מבתי הכנסת הסמוכים זה לזה ובצמוד אליהם יוקם המקווה, אם עיריית תל אביב תעמוד בלחצים של מהלכי האימים. C14 ליטל שמש - Lital Shemesh
0:14

קבוצה של פעילים חילונים רדיקלים מהלכת אימים על חברי מועצה בתל אביב, ואפילו על סגן ראש העיר אסף זמיר, בעקבות החלטת העירייה להקים מקווה. הם טוענים שמדובר בהשתלטות דתית ובכיבוש שכונת רמת אביב על ידי חובשי כיפות. אבל למעשה, עד לפני כמה שנים היה מקווה בשכונה הזו ששימש את תושבות השכונה. המקווה שתופעל על ידי המועצה הדתית נהרס לאחר שיזם פרטי רכש את הנכס. ולכן עיריית תל אביב החליטה להקים מקווה לטובת תושבים דתיים, חרדים ומסורתיים שחיים באזור הזה בו אין מקווה לעשרות אלפי תושבים. עכשיו, וזה העניין החשוב, כי מר עומר נחמני הפעיל החילוני האמיץ וחבריו שמהלכים אימים על מי שתומך במקווה הזה, לא מספרים לציבור הרחב היכן יוקם אותו מקווה טהרה שבגללו עלולים להגיע נהרות של משפחות דתיות להתנחל בתל אביב. המקווה יוקם במתחם של שלושה בתי כנסת ותיקים בשכונת רמת אביב. בתי כנסת פעילים שאליהם מגיעים עשרות מתושבי השכונה מדי יום, מתפללים ולומדים. בתי הכנסת הללו פועלים משנת 1965! ומשמשים את האוכלוסייה הדתית בעיר תל אביב, שעד כמה שבדקתי, הם אזרחים שווי זכויות כמו כולם. המקווה כפי שאפשר לראות בתמונה, מיועד לקום בסמוך לשלושת בתי הכנסת שיקיפו אותו מכל צדדיו. לא מדובר בהשתלטות דתית על שכונה חילונית אלא, הקמה של מקווה בתוך מתחם של בתי כנסת וותיקים המשמשים את הציבור הדתי בשכונה. עומר נחמני, נאור נרקיס, חברת המועצה הדס רגולסקי מוליכים שולל את תושבי העיר החילונים, יוצרים מלחמות במקום שהן לא קיימות מתוך מצוקה ופחד קמאי מאנשים ששונים מהם. נחמני סירב להגיב לשאלותיי. בתמונה סימנתי את בתי הכנסת הוותיקים והיכן אמור לקום המקווה. אני משוחח עם עובדיה גרמא, יליד המקום ותושב השכונה. בסרטונים חלק מבתי הכנסת הסמוכים זה לזה ובצמוד אליהם יוקם המקווה, אם עיריית תל אביב תעמוד בלחצים של מהלכי האימים. C14 ליטל שמש - Lital Shemesh

ישי פרידמן

26,837 views • 4 months ago

25/25 לאחרונה אני תוהה: היכן מסתיימת מלאכת הפרשן הפוליטי ואיפה מתחילה הפוליטיקה הקטנה. ומהי מידת השפעתו של בנימין נתניהו עליך. ומדוע אתה נוהג כלפיו בכזה מורא ומשוא פנים. האם עדיין יוצא לך, פה ושם ברגעי השקט, להרהר בהצעתו אליך, אי אז לפני כארבע שנים, להשתלב במקום גבוה ברשימת הליכוד ולהיות שר? צריך להשגיח היטב, מי כמוך יודע. מפלגתו ולשכתו, שתיהן כבר רקובות מנאשמים ומחשודים, והדג הזה הרי מסריח מהראש. וכולנו היינו עדים לאורך השנים לקסמו האפל, המוביל לעיתים גם למראות מכמירי לב. ראה מה אירע לגדעון סער, הבט מה קרה לאלי גולדשמידט. וחזינו כיצד רבים מהאנשים שבאים איתו במגע רציף ומתמשך, ולא נפלטים או פורשים, הולכים ומתעפשים, מבאישים ונובלים, בין אם לאט או מהר יותר. היפוכו של מידאס, כבר אמרנו. זהו האיש שלפני 14 שנים הביא אל הליכוד ראש שב"כ לשעבר, מהדמויות הנערצות בשירות, ועשה ממנו פוליטיקאי כנוע אשר תועד יושב בנחת לצידו של העבריין מרדכי דוד והצביע בעד מתן חסינות לטלי גוטליב, על אף שזו חשפה בניגוד לחוק את שמו של איש הארגון שהוא עצמו פיקד עליו בעבר. ולפני 30 שנה הוא לקח דוקטור לפילוסופיה, אקדמאי דעתן ובעל חשיבה ביקורתית, איש שמאל לשעבר שהוציא רב מכר אשר זכה לשבחים מפיו של פרופ' ישעיהו ליבוביץ' בכבודו ובעצמו, והפך אותו לפודל מחמד שלו ושל שרה רעייתו, מה שהזניק אותו לאחר מכן היישר אל תיק האוצר, למרות שהיה באותה עת חסר כל ניסיון מיניסטריאלי ("אין לך עכשיו איזה אינטרס מיוחד", אמרת לו לאחרונה, לאיש שחב את כל הקריירה הפוליטית שלו לראש הממשלה; אין פלא שבן כספית הרים גבות בספקנות, ר' סרטון 1). ואני אפילו זוכר, חי נפשי, כיצד אותו נתניהו אימץ אליו לפני 11 שנים צעיר מבטיח ונמרץ, בעל עיניים בורקות ואידיאלים נשגבים, מצביע נלהב למפלגת "ארץ חדשה" של אלדד יניב (ר' תמונה 2), ובסופו של תהליך אלכימי מכושף, שסודו המדויק צפון היטב בתנוריו של השטן בגיהנום, לש מתוך חומר הגלם הזה את יונתן אוריך במהדורת הבלהות שכולנו מכירים היום היטב לצערנו. אז מה זה כבר עבורו עיתונאי כזה או אחר? "הביטו על הפוליטיקאים, שנזכרים לומר 'אנחנו' רק כשנולד צורך להפיל את משקלו הכבד של כישלון על כתפיים נוספות", כתבת בספרך המעולה והמומלץ "סיפורה של הפוליטיקה הישראלית", שיצא לאור ביולי 2021 והיה במהרה לרב מכר. והנה, שנתיים ושלושה חודשים לאחר מכן, נהגת בעצמך כפוליטיקאי: הציוץ הראשון שהעלית ב-7 באוקטובר 2023, כאשר מחבלים עדיין שרצו בעוטף, נפתח במילות אחיו של יוסף "אבל אשמים אנחנו" מבראשית מ"ב כ"א (ר' תמונה 3). נו-נו, עד למקורות הפלגת, לפרשת עגלה ערופה מתוך ספר דברים קרצת, רק כדי להפחית את משא האשמה מגבו של אדם אחד ולהעמיס אותו על כתפי כולנו. מי אמר שהיציאה מלבנון וההתנתקות הן היסטוריה רחוקה? מסתבר שהכול יחסי. אבל אנחנו איננו אשמים כאן, עמית; ואתה – דבר בשם עצמך. אשמים ראשי זרועות הביטחון באותה עת, והם כבר מזמן נטשו את תפקידיהם והלכו הביתה; ועוד לפניהם אשמים בנימין נתניהו וממשלתו, אשר אטמו אוזניהם אל מול אזהרות חוזרות ונשנות שלא פסקו מלזרום אליהם, ולא נטלו כל אחריות על מעשיהם ומחדליהם שהובילו לטבח, ומבזים אלפי נופלים ונרצחים ויורקים בפרצופיהן של המשפחות השכולות בהימנעותם בכל מחיר מלהקים ועדת חקירה, ומוסיפים להפלות לטובה עריקים חרדים אל מול תחנוני הצבא, ובמשך שלוש שנים תמימות נאחזו בכל כוחם בשררה על אף כישלונם הנורא ב-7 באוקטובר, ולמרות כל אלה הם עדיין מקבלים ממך מעטפת הגנה לא מבוטלת בכלל. אבל רואים אותה בבהירות רבה. ושומעים חזק וברור, יום יום, שעה שעה, את תקיעות השופר המתוחכם, הפיקח, החד, הערמומי, המניפולטיבי והמוכשר ביותר של נתניהו. ובעוד חודש ושבוע בדיוק יוגש לו החשבון. כי הגיעה שעת זריחה. תסתכל, כבר 6:29.
0:16

25/25 לאחרונה אני תוהה: היכן מסתיימת מלאכת הפרשן הפוליטי ואיפה מתחילה הפוליטיקה הקטנה. ומהי מידת השפעתו של בנימין נתניהו עליך. ומדוע אתה נוהג כלפיו בכזה מורא ומשוא פנים. האם עדיין יוצא לך, פה ושם ברגעי השקט, להרהר בהצעתו אליך, אי אז לפני כארבע שנים, להשתלב במקום גבוה ברשימת הליכוד ולהיות שר? צריך להשגיח היטב, מי כמוך יודע. מפלגתו ולשכתו, שתיהן כבר רקובות מנאשמים ומחשודים, והדג הזה הרי מסריח מהראש. וכולנו היינו עדים לאורך השנים לקסמו האפל, המוביל לעיתים גם למראות מכמירי לב. ראה מה אירע לגדעון סער, הבט מה קרה לאלי גולדשמידט. וחזינו כיצד רבים מהאנשים שבאים איתו במגע רציף ומתמשך, ולא נפלטים או פורשים, הולכים ומתעפשים, מבאישים ונובלים, בין אם לאט או מהר יותר. היפוכו של מידאס, כבר אמרנו. זהו האיש שלפני 14 שנים הביא אל הליכוד ראש שב"כ לשעבר, מהדמויות הנערצות בשירות, ועשה ממנו פוליטיקאי כנוע אשר תועד יושב בנחת לצידו של העבריין מרדכי דוד והצביע בעד מתן חסינות לטלי גוטליב, על אף שזו חשפה בניגוד לחוק את שמו של איש הארגון שהוא עצמו פיקד עליו בעבר. ולפני 30 שנה הוא לקח דוקטור לפילוסופיה, אקדמאי דעתן ובעל חשיבה ביקורתית, איש שמאל לשעבר שהוציא רב מכר אשר זכה לשבחים מפיו של פרופ' ישעיהו ליבוביץ' בכבודו ובעצמו, והפך אותו לפודל מחמד שלו ושל שרה רעייתו, מה שהזניק אותו לאחר מכן היישר אל תיק האוצר, למרות שהיה באותה עת חסר כל ניסיון מיניסטריאלי ("אין לך עכשיו איזה אינטרס מיוחד", אמרת לו לאחרונה, לאיש שחב את כל הקריירה הפוליטית שלו לראש הממשלה; אין פלא שבן כספית הרים גבות בספקנות, ר' סרטון 1). ואני אפילו זוכר, חי נפשי, כיצד אותו נתניהו אימץ אליו לפני 11 שנים צעיר מבטיח ונמרץ, בעל עיניים בורקות ואידיאלים נשגבים, מצביע נלהב למפלגת "ארץ חדשה" של אלדד יניב (ר' תמונה 2), ובסופו של תהליך אלכימי מכושף, שסודו המדויק צפון היטב בתנוריו של השטן בגיהנום, לש מתוך חומר הגלם הזה את יונתן אוריך במהדורת הבלהות שכולנו מכירים היום היטב לצערנו. אז מה זה כבר עבורו עיתונאי כזה או אחר? "הביטו על הפוליטיקאים, שנזכרים לומר 'אנחנו' רק כשנולד צורך להפיל את משקלו הכבד של כישלון על כתפיים נוספות", כתבת בספרך המעולה והמומלץ "סיפורה של הפוליטיקה הישראלית", שיצא לאור ביולי 2021 והיה במהרה לרב מכר. והנה, שנתיים ושלושה חודשים לאחר מכן, נהגת בעצמך כפוליטיקאי: הציוץ הראשון שהעלית ב-7 באוקטובר 2023, כאשר מחבלים עדיין שרצו בעוטף, נפתח במילות אחיו של יוסף "אבל אשמים אנחנו" מבראשית מ"ב כ"א (ר' תמונה 3). נו-נו, עד למקורות הפלגת, לפרשת עגלה ערופה מתוך ספר דברים קרצת, רק כדי להפחית את משא האשמה מגבו של אדם אחד ולהעמיס אותו על כתפי כולנו. מי אמר שהיציאה מלבנון וההתנתקות הן היסטוריה רחוקה? מסתבר שהכול יחסי. אבל אנחנו איננו אשמים כאן, עמית; ואתה – דבר בשם עצמך. אשמים ראשי זרועות הביטחון באותה עת, והם כבר מזמן נטשו את תפקידיהם והלכו הביתה; ועוד לפניהם אשמים בנימין נתניהו וממשלתו, אשר אטמו אוזניהם אל מול אזהרות חוזרות ונשנות שלא פסקו מלזרום אליהם, ולא נטלו כל אחריות על מעשיהם ומחדליהם שהובילו לטבח, ומבזים אלפי נופלים ונרצחים ויורקים בפרצופיהן של המשפחות השכולות בהימנעותם בכל מחיר מלהקים ועדת חקירה, ומוסיפים להפלות לטובה עריקים חרדים אל מול תחנוני הצבא, ובמשך שלוש שנים תמימות נאחזו בכל כוחם בשררה על אף כישלונם הנורא ב-7 באוקטובר, ולמרות כל אלה הם עדיין מקבלים ממך מעטפת הגנה לא מבוטלת בכלל. אבל רואים אותה בבהירות רבה. ושומעים חזק וברור, יום יום, שעה שעה, את תקיעות השופר המתוחכם, הפיקח, החד, הערמומי, המניפולטיבי והמוכשר ביותר של נתניהו. ובעוד חודש ושבוע בדיוק יוגש לו החשבון. כי הגיעה שעת זריחה. תסתכל, כבר 6:29.

Aviv Hurvitz

16,590 views • 16 days ago

אתמול העליתי תמונה המראה כי מה שפעם היה אחד הפקקים הגדולים במדינה: העלייה לווינגיט מנתניה, מחלף פולג עד שפיים - איננו עוד. המידע הזה פגע להרבה אנשים בקונספציה שטוענת שאין דרך לפתור פקקים וחייבים כולם לעבור לתחב"צ. במשך שש שנים נסעתי את הפקק הזה בוקר בוקר. הבן שלי למד בקיבוץ והייתי תקוע בפקק משבע עד שמונה כל בוקר. אין דרך אחרת להביאו לבי"ס. לא קיים. או אני או טקסי. בשנת 2013 החלו לתכנן את הרחבת הכביש - והפתעה לאחר הביצוע משנת 2019 זה עובד: כבר שש שנים שהרחבת הכביש מאפשרת תנועה חלקה - גם בשעות השיא (צולם עכשיו). זה לא אומר שכל הרחבת כביש מונעת פקק. אבל אנו יכולים לראות מה עשו בצד השני, במסגרת סלילת נתיב האגרה הצרו את הכביש ליד אודים - ושם יצרו פקק בכוון ההפוך: בכוון צפון בכוון היציאה מתל אביב - לפתע הכביש הופך לשני נתיבים (ממש לאחר גשר אודים לפני מחלף פולג) וזה מה שמייצר את הפקק הארוך והמעצבן בכוון ההפוך מיקום עד נתניה. אז כן, יש משמעות לכיצד הכבישים מתוכננים. לא צריך רק לטעון שאין שום ברירה ותחב"צ היא התשובה היחידה. תחב"צ זה חשוב. אבל הכבישים עם משאיות, עם אוטובוסים ועם רכב פרטי הם העורקים של התנועה וצריך לתכננם כך שלא יסתמו בצווארי בקבוק
0:17

אתמול העליתי תמונה המראה כי מה שפעם היה אחד הפקקים הגדולים במדינה: העלייה לווינגיט מנתניה, מחלף פולג עד שפיים - איננו עוד. המידע הזה פגע להרבה אנשים בקונספציה שטוענת שאין דרך לפתור פקקים וחייבים כולם לעבור לתחב"צ. במשך שש שנים נסעתי את הפקק הזה בוקר בוקר. הבן שלי למד בקיבוץ והייתי תקוע בפקק משבע עד שמונה כל בוקר. אין דרך אחרת להביאו לבי"ס. לא קיים. או אני או טקסי. בשנת 2013 החלו לתכנן את הרחבת הכביש - והפתעה לאחר הביצוע משנת 2019 זה עובד: כבר שש שנים שהרחבת הכביש מאפשרת תנועה חלקה - גם בשעות השיא (צולם עכשיו). זה לא אומר שכל הרחבת כביש מונעת פקק. אבל אנו יכולים לראות מה עשו בצד השני, במסגרת סלילת נתיב האגרה הצרו את הכביש ליד אודים - ושם יצרו פקק בכוון ההפוך: בכוון צפון בכוון היציאה מתל אביב - לפתע הכביש הופך לשני נתיבים (ממש לאחר גשר אודים לפני מחלף פולג) וזה מה שמייצר את הפקק הארוך והמעצבן בכוון ההפוך מיקום עד נתניה. אז כן, יש משמעות לכיצד הכבישים מתוכננים. לא צריך רק לטעון שאין שום ברירה ותחב"צ היא התשובה היחידה. תחב"צ זה חשוב. אבל הכבישים עם משאיות, עם אוטובוסים ועם רכב פרטי הם העורקים של התנועה וצריך לתכננם כך שלא יסתמו בצווארי בקבוק

Eyal Ofer אייל עופר

43,371 views • 7 months ago

עודד רונן: קשה להתרומם מאז הבימה. לא רק בגלל האלימות עצמה. המכות, הדחיפות, ההטחות לרצפה, הגרירות, אלא בגלל מה שזה חשף. ב 1.3.23 בעזריאלי מול סוויסה, נפלה לנו לבנה על הראש. אנחנו כעת האויב, ואחרי זה כמעט שנה של אלימות ברחובות. ואז, השביעי. היה משהו בשביעי, שהשחית את מושג הגוף, יותר משכל סיוט יכל לדמיין. זה קרה לכולנו, לכל החברה הישראלית, גם לשוטרים. זה סימן לי את הסוף של הדבר הזה. לא כי הייתי תמים, אלא כי היה לי ברור, שהחברה שלנו כבר לא תוכל לשאת אלימות פיזית כזאת, מבפנים כלפי פנים, אחרי מה שאותם אנשים חוו, וכתוצאה מזה, כולנו. ראינו את הקץ הזה ביחד, נותר רק לצעוד אחורה משם. לא יכלתי לנשום כשראיתי את השוטרים מרביצים למשפחות חטופים, מג”ב נכנסים באלימות לתוך הפגנות החטופים. כדי להפריד מה. את המשפחות מהאהובים שלהם בשבי? היינו מזועזעים, אבל לא זזנו מהמקום. היה משהו במאבק להשיב אותם, שהיה כל כך קדוש, כל כך דחוף, כל כך ברור, שהשוק מהאלימות פשוט לא היה הדבר הכי חשוב. החטופים במנהרות היו הדבר היחיד שחשוב, וכל השאר התבטל. כשהם חזרו, הבנתי שנסגר פרק. שנת בחירות עם חוקים משלה - לכלוך עלינו, גזלייטינג ברמה אולימפית, רדיפות, ביזה, שחיתות, מלחמות להסחת דעת, חנינה, וההמצאה החדשה, כנופיות רחוב שהמשטרה נותנת להן גב. אבל לא דמיינתי שנגיע לרגע שבו המשטרה עצמה נראית כמו כנופיה שכירת חרב. מה שהכי שובר אותי בהבימה, זו ההבנה שזאת לא תגובה למה המפגינים עשו או לא עשו. להפך. המטרה הוכרזה מראש. להביא אלימות שלא לקוחה מעולם בני האדם, לאנשים הכי ישרים שעוד יש פה. להביא אותה בצורה שתהמם אותנו. שתשתק אותנו. וכאן האפלה האמיתית. משטרים אפלים לא עובדים בצורה ליניארית. אם תעשו כך וכך, נגיב כך וכך. אם לא תעשו כך וכך, לא נגיב כך וכך. הם שוברים את הקשר בין סיבה לתוצאה. גם אם תתנהג יפה, גם אם תעמוד בשקט, נפוצץ אותך במכות. אין היגיון, אין חוק, אין איך להישמר. הכי טוב שלא תצא מהבית. ממליצים לך שלא תבוא. חבל עליך. חשבנו שהמציאות הנוכחית שלנו היא מלחמה מופרעת עם איראן. לו היו אומרים לנו לפני שנה, במרץ תהיו במלחמת איראן 2, היתה נשמטת לנו הלסת. חשבנו שהחיים שלנו הם טילים התפצלויות בשמיים מקלטים התראות בניינים הרוסים חוסר שינה הישרדות. אבל זה בכלל לא הסיפור. מה הם בישלו, בזמן שאנחנו רצים למקלט, זה הסיפור. מה עשו מתחת לפני השטח, בזמן שכולנו הסתכלנו למעלה. כמו בתחילת המלחמה, כשהעם רצה את החטופים, הם גיבשו תכנית איך להפריד בין המשפחות, איך להפוך את המאבק ל-“שמאל”. זה היה הסיפור. כשה-6 נרצחו וכולנו התמוטטנו בפנים, הוא ישב עם סוכני קטאר בלשכה וסיכמו איך להדליף ולטרפד. זה היה הסיפור. השוטרים והמג”בניקים, חלקם בני עשרים, היו עם עיניים פקוחות אך המבט כבוי. מסתכלים על בן אדם, ומתחילים לחשב. איך נכאיב לו, איך הכי טוב שנעיף אותו לקרקע, נשתק אותו. קור. דיוק. טכניקה, עיניים קרות. האנושי נמחק. זה הוסבר, הוכן, תורגל, במשך הרבה זמן. זה הסיפור שלנו. לא איראן, לא אנשים שמתים בערים מטילים באמצע היום. המטרה של המשטרה בהבימה היתה אחת: ציד. אנחנו בסרט עתידני שבו צדים את האזרחים. ההלם לא איפשר לי לתפקד, ואני יודע שאני לא היחיד. ולצידו ידיעה פנימית שקטה וברורה. אנחנו כבר לא האזרחים המסכנים של תחילת 2023. אנחנו נכנסנו מתחת לאלונקה בכל תא בגוף שלנו. אנחנו אלה שנלחמנו על החטופים. לא יכלנו לנשום, לא יכלנו לישון, לא יכלנו לחיות. הגוף שלהם נמק במנהרות ולא יכלנו לשאת את זה. זה מי שאנחנו. קדושת הגוף. קדושת היחיד. קדושת החיים. אם ניאלץ לשחק, נשחק. אבל לא כקורבנות. העומק שלנו, הרוח שלנו, הגיעו לקודש הקודשים של האנושיות. שם אנחנו. בימים אפלים, שלרגע את זה לא נשכח.
0:14

עודד רונן: קשה להתרומם מאז הבימה. לא רק בגלל האלימות עצמה. המכות, הדחיפות, ההטחות לרצפה, הגרירות, אלא בגלל מה שזה חשף. ב 1.3.23 בעזריאלי מול סוויסה, נפלה לנו לבנה על הראש. אנחנו כעת האויב, ואחרי זה כמעט שנה של אלימות ברחובות. ואז, השביעי. היה משהו בשביעי, שהשחית את מושג הגוף, יותר משכל סיוט יכל לדמיין. זה קרה לכולנו, לכל החברה הישראלית, גם לשוטרים. זה סימן לי את הסוף של הדבר הזה. לא כי הייתי תמים, אלא כי היה לי ברור, שהחברה שלנו כבר לא תוכל לשאת אלימות פיזית כזאת, מבפנים כלפי פנים, אחרי מה שאותם אנשים חוו, וכתוצאה מזה, כולנו. ראינו את הקץ הזה ביחד, נותר רק לצעוד אחורה משם. לא יכלתי לנשום כשראיתי את השוטרים מרביצים למשפחות חטופים, מג”ב נכנסים באלימות לתוך הפגנות החטופים. כדי להפריד מה. את המשפחות מהאהובים שלהם בשבי? היינו מזועזעים, אבל לא זזנו מהמקום. היה משהו במאבק להשיב אותם, שהיה כל כך קדוש, כל כך דחוף, כל כך ברור, שהשוק מהאלימות פשוט לא היה הדבר הכי חשוב. החטופים במנהרות היו הדבר היחיד שחשוב, וכל השאר התבטל. כשהם חזרו, הבנתי שנסגר פרק. שנת בחירות עם חוקים משלה - לכלוך עלינו, גזלייטינג ברמה אולימפית, רדיפות, ביזה, שחיתות, מלחמות להסחת דעת, חנינה, וההמצאה החדשה, כנופיות רחוב שהמשטרה נותנת להן גב. אבל לא דמיינתי שנגיע לרגע שבו המשטרה עצמה נראית כמו כנופיה שכירת חרב. מה שהכי שובר אותי בהבימה, זו ההבנה שזאת לא תגובה למה המפגינים עשו או לא עשו. להפך. המטרה הוכרזה מראש. להביא אלימות שלא לקוחה מעולם בני האדם, לאנשים הכי ישרים שעוד יש פה. להביא אותה בצורה שתהמם אותנו. שתשתק אותנו. וכאן האפלה האמיתית. משטרים אפלים לא עובדים בצורה ליניארית. אם תעשו כך וכך, נגיב כך וכך. אם לא תעשו כך וכך, לא נגיב כך וכך. הם שוברים את הקשר בין סיבה לתוצאה. גם אם תתנהג יפה, גם אם תעמוד בשקט, נפוצץ אותך במכות. אין היגיון, אין חוק, אין איך להישמר. הכי טוב שלא תצא מהבית. ממליצים לך שלא תבוא. חבל עליך. חשבנו שהמציאות הנוכחית שלנו היא מלחמה מופרעת עם איראן. לו היו אומרים לנו לפני שנה, במרץ תהיו במלחמת איראן 2, היתה נשמטת לנו הלסת. חשבנו שהחיים שלנו הם טילים התפצלויות בשמיים מקלטים התראות בניינים הרוסים חוסר שינה הישרדות. אבל זה בכלל לא הסיפור. מה הם בישלו, בזמן שאנחנו רצים למקלט, זה הסיפור. מה עשו מתחת לפני השטח, בזמן שכולנו הסתכלנו למעלה. כמו בתחילת המלחמה, כשהעם רצה את החטופים, הם גיבשו תכנית איך להפריד בין המשפחות, איך להפוך את המאבק ל-“שמאל”. זה היה הסיפור. כשה-6 נרצחו וכולנו התמוטטנו בפנים, הוא ישב עם סוכני קטאר בלשכה וסיכמו איך להדליף ולטרפד. זה היה הסיפור. השוטרים והמג”בניקים, חלקם בני עשרים, היו עם עיניים פקוחות אך המבט כבוי. מסתכלים על בן אדם, ומתחילים לחשב. איך נכאיב לו, איך הכי טוב שנעיף אותו לקרקע, נשתק אותו. קור. דיוק. טכניקה, עיניים קרות. האנושי נמחק. זה הוסבר, הוכן, תורגל, במשך הרבה זמן. זה הסיפור שלנו. לא איראן, לא אנשים שמתים בערים מטילים באמצע היום. המטרה של המשטרה בהבימה היתה אחת: ציד. אנחנו בסרט עתידני שבו צדים את האזרחים. ההלם לא איפשר לי לתפקד, ואני יודע שאני לא היחיד. ולצידו ידיעה פנימית שקטה וברורה. אנחנו כבר לא האזרחים המסכנים של תחילת 2023. אנחנו נכנסנו מתחת לאלונקה בכל תא בגוף שלנו. אנחנו אלה שנלחמנו על החטופים. לא יכלנו לנשום, לא יכלנו לישון, לא יכלנו לחיות. הגוף שלהם נמק במנהרות ולא יכלנו לשאת את זה. זה מי שאנחנו. קדושת הגוף. קדושת היחיד. קדושת החיים. אם ניאלץ לשחק, נשחק. אבל לא כקורבנות. העומק שלנו, הרוח שלנו, הגיעו לקודש הקודשים של האנושיות. שם אנחנו. בימים אפלים, שלרגע את זה לא נשכח.

ShAuLi ✊🏼🔥🏳️‍🌈

11,629 views • 6 months ago

19/25 באחד מימי אמצע נובמבר 2025 התקיימה בבית מלון ירושלמי הוועידה השנתית של "ישראל היום". בין משתתפיה היית אתה, עמית, ובאחד הפאנלים שם, שעסק במצבה של התקשורת, אמרת בין השאר כך: "כתבי המשפט, כמעט כולם, כבר לא רואים את עבודתם, למשל, בתור 'אני עכשיו רוצה להביא מידע על מערכת המשפט', אלא 'אני בא עכשיו לייצג את היועמ"שית', לפעמים עד מבוכה. היא עצמה לא חושבת שהיא כל כך מדהימה כמו שהיא מתוארת על ידי חלקים. זה בעצם הכיוון שאליו העיתונות הולכת" (ר' סרטון). מסכים עם כל מילה. האם היועמ"שית ו/או מערכת המשפט צריכים להיות מעל לכל ביקורת? ודאי שלא. גם שם יש די ליקויים, והם לא מספיק מטופלים. והייתי אפילו מרחיב את דבריך בשקל תשעים: מה שאמרת תקף לא רק באשר לכתבים לענייני משפט שכמעט ואינם מאתגרים את המערכת. יש כיום בישראל מעט מדי כתבים לענייני צבא המרבים למתוח ביקורת על צה"ל, מעט מדי כתבים לענייני משטרה המרבים למתוח ביקורת על כחולי המדים, וניתן להפליג כך הלאה והלאה, לתחומי סיקור נוספים, עד שמגיעים לפרשן פוליטי, מאוד מסוים, הממעט למתוח ביקורת על אופן התנהלותם של ראש הממשלה וסביבתו הפוליטית והניהולית, וכן על שריו. טענת שהיועמ"שית "עומדת בראש יחידה ממשלתית בעל סטנדרט עות'מאני" (ר' ציוץ 4) ושבג"ץ הוא "אחד הגופים הכי פחות יעילים במדינה" (ר' ציוץ 5). אין לי מושג אם זה נכון, אבל לצורך הדיון נניח שכן. איך תגדיר מצב שבו מזה למעלה משנה אין שר פנים בישראל? ואיך תתאר ממשלה שבמסגרתה שר התיירות, חיים כץ, מחזיק גם בתיק הבריאות, גם בתיק הרווחה וגם בתיק הבינוי והשיכון (כלומר בפועל אין באמת שרים למשרדים הללו)? או ממשלה שבה שר המשפטים וסגן רה"מ, יריב לוין, מחזיק גם בתיק העבודה, גם בתיק שירותי הדת וגם בתיק ענייני ירושלים (כנ"ל)? לא יודע, כי לא עלה בידי לאתר השנה ולו מילת ביקורת אחת שאמרת על כך. הפער הבלתי נסבל הזה בין ריבוי המתקפות שלך על מערכת המשפט ואכיפת החוק לבין מיעוט הביקורות שלך על הממשלה ועל העומד בראשה, נועד להסיט את האש מן האשמים האמיתיים במצבנו העגום. בראשית ספטמבר 2025 הוציא מבקר המדינה (עוד תפקיד שאינו מאויש כיום, כנראה בגלל עמרי רונן) דו"ח עם מסקנות נוקבות ביותר על האופן הכושל שבו ניהלו הממשלה ונתניהו את התחום האזרחי במהלך המלחמה. המבקר קבע שממשלת ישראל הפקירה את העורף, וגילה מחדל מתמשך בנושאים הנוגעים בחיים של כולנו: עשרות ישיבות קבינט נוהלו ללא החלטות, המדינה לא ידעה כמה אזרחים זקוקים לסיוע; במשך 13 שנות כהונה מצטברות, מאז 2009 ועד 7 באוקטובר, לא דאג נתניהו להסדיר את סמכויות ניהול הטיפול בעורף בשעת חירום. "מאות אלפים חוו על בשרם את הכשלים של הממשלה", כתב מבקר המדינה. סטנדרט עות'מאני, בקיצור. רק שלמרבה הצער לא ניתן לייחס אותו למנדלבליט, אז זה נגמר בדיווח אחד לקוני, בן 17 מילים בלבד, בחשבון הטלגרם שלך. כמעט ארבעה חודשים לאחר מכן, ביומה האחרון של 2025, דחה נציב תלונות הציבור על השופטים, אשר קולה, את כל התלונות שהוגשו נגד נשיא בית המשפט העליון, למעט אחת, שם קבע כי פעל בניגוד עניינים וכי היה עליו לתת גילוי נאות. באותו יום הקדשת לכך בטלגרם 13 דיווחים, פרשנויות, הררי מילים, ציטוטי תגובות וסגירת חשבונות.
0:17

19/25 באחד מימי אמצע נובמבר 2025 התקיימה בבית מלון ירושלמי הוועידה השנתית של "ישראל היום". בין משתתפיה היית אתה, עמית, ובאחד הפאנלים שם, שעסק במצבה של התקשורת, אמרת בין השאר כך: "כתבי המשפט, כמעט כולם, כבר לא רואים את עבודתם, למשל, בתור 'אני עכשיו רוצה להביא מידע על מערכת המשפט', אלא 'אני בא עכשיו לייצג את היועמ"שית', לפעמים עד מבוכה. היא עצמה לא חושבת שהיא כל כך מדהימה כמו שהיא מתוארת על ידי חלקים. זה בעצם הכיוון שאליו העיתונות הולכת" (ר' סרטון). מסכים עם כל מילה. האם היועמ"שית ו/או מערכת המשפט צריכים להיות מעל לכל ביקורת? ודאי שלא. גם שם יש די ליקויים, והם לא מספיק מטופלים. והייתי אפילו מרחיב את דבריך בשקל תשעים: מה שאמרת תקף לא רק באשר לכתבים לענייני משפט שכמעט ואינם מאתגרים את המערכת. יש כיום בישראל מעט מדי כתבים לענייני צבא המרבים למתוח ביקורת על צה"ל, מעט מדי כתבים לענייני משטרה המרבים למתוח ביקורת על כחולי המדים, וניתן להפליג כך הלאה והלאה, לתחומי סיקור נוספים, עד שמגיעים לפרשן פוליטי, מאוד מסוים, הממעט למתוח ביקורת על אופן התנהלותם של ראש הממשלה וסביבתו הפוליטית והניהולית, וכן על שריו. טענת שהיועמ"שית "עומדת בראש יחידה ממשלתית בעל סטנדרט עות'מאני" (ר' ציוץ 4) ושבג"ץ הוא "אחד הגופים הכי פחות יעילים במדינה" (ר' ציוץ 5). אין לי מושג אם זה נכון, אבל לצורך הדיון נניח שכן. איך תגדיר מצב שבו מזה למעלה משנה אין שר פנים בישראל? ואיך תתאר ממשלה שבמסגרתה שר התיירות, חיים כץ, מחזיק גם בתיק הבריאות, גם בתיק הרווחה וגם בתיק הבינוי והשיכון (כלומר בפועל אין באמת שרים למשרדים הללו)? או ממשלה שבה שר המשפטים וסגן רה"מ, יריב לוין, מחזיק גם בתיק העבודה, גם בתיק שירותי הדת וגם בתיק ענייני ירושלים (כנ"ל)? לא יודע, כי לא עלה בידי לאתר השנה ולו מילת ביקורת אחת שאמרת על כך. הפער הבלתי נסבל הזה בין ריבוי המתקפות שלך על מערכת המשפט ואכיפת החוק לבין מיעוט הביקורות שלך על הממשלה ועל העומד בראשה, נועד להסיט את האש מן האשמים האמיתיים במצבנו העגום. בראשית ספטמבר 2025 הוציא מבקר המדינה (עוד תפקיד שאינו מאויש כיום, כנראה בגלל עמרי רונן) דו"ח עם מסקנות נוקבות ביותר על האופן הכושל שבו ניהלו הממשלה ונתניהו את התחום האזרחי במהלך המלחמה. המבקר קבע שממשלת ישראל הפקירה את העורף, וגילה מחדל מתמשך בנושאים הנוגעים בחיים של כולנו: עשרות ישיבות קבינט נוהלו ללא החלטות, המדינה לא ידעה כמה אזרחים זקוקים לסיוע; במשך 13 שנות כהונה מצטברות, מאז 2009 ועד 7 באוקטובר, לא דאג נתניהו להסדיר את סמכויות ניהול הטיפול בעורף בשעת חירום. "מאות אלפים חוו על בשרם את הכשלים של הממשלה", כתב מבקר המדינה. סטנדרט עות'מאני, בקיצור. רק שלמרבה הצער לא ניתן לייחס אותו למנדלבליט, אז זה נגמר בדיווח אחד לקוני, בן 17 מילים בלבד, בחשבון הטלגרם שלך. כמעט ארבעה חודשים לאחר מכן, ביומה האחרון של 2025, דחה נציב תלונות הציבור על השופטים, אשר קולה, את כל התלונות שהוגשו נגד נשיא בית המשפט העליון, למעט אחת, שם קבע כי פעל בניגוד עניינים וכי היה עליו לתת גילוי נאות. באותו יום הקדשת לכך בטלגרם 13 דיווחים, פרשנויות, הררי מילים, ציטוטי תגובות וסגירת חשבונות.

Aviv Hurvitz

11,806 views • 16 days ago

איראן עדיין לא שיגרה את טיל הטון, טון וחצי שלה, וגם לא את טילי השיוט. פצצות חדירה יש רק לארה"ב, ובלעדיהן לא ניתן להשמיד את מתקני הגרעין. על מגבלות הכוח, המחירים שצפויים והשלבים הבאים: 1. אמש, אחרי דין ודברים, הותר לפרסם - לישראל אין יכולת להשמיד את מתקני הגרעין באיראן 2. הדרג המדיני ידע זאת ויצא לדרך עם תפיסה סבירה, אבל כזו שהציבור חייב להיות מודע לה: "מצרף" הכולל פגיעה במתקני גרעין, פירוק הנ"מ האיראני באופן שמאפשר למטוסי קרב ישראלים לחוג מעל טהראן כאילו הם מעל ג'באליה, צמצום איום הטילים הבליסטיים, חיסול הצמרת הבטחונית האיראנית ואיום אמין לערוף גם את ראשי השלטון והאייתולות לצד פגיעה אפשרית בתשתיות לאומיות כמאגרי נפט - עשויים להספיק 3. למה להספיק? להחזיר את איראן למו"מ מעמדת חולשה שתאלץ אותה לחתום על הסכם בלי פגות תוקף ועם שיניים - ואם לא, אז לפחות לדחות בכמה שנים את פרויקט הגרעין 4. השמדת הגרעין האיראני כן אפשרית מבחינה צבאית, בשני תנאים: הצטרפות אמריקאית להתקפה עם פצצות החדירה הענקיות שיש רק לארה"ב ורק היא יכולה להשתמש בהן, דבר שתלוי כמובן בהחלטה של טראמפ - או מלאכת "קילוף" ארוכה ע"י מטוסי חיל האוויר של מיגון מתקני הגרעין 5. האופציה השנייה עלולה להוביל לתרחיש עליו החלו לדבר ולהיערך לו בצמרת צה"ל כבר אתמול: מלחמת התשה ארוכה עם איראן, של חודשים, אולי מעבר לכך; טפטופי טילים וכטב"מים, מצור לסירוגין על נתב"ג, שיבוק (בין שיבוש לשיתוק) המשק ומערכת החינוך, ועוד 6. לכן, לצד האופוריה ממכת הפתיחה העוצמתית וההצדקה למהלך לה שותפים בכירי צה"ל - יש לדרוש מנגנון סגירה, המעשה המדיני או לפחות לדרוש חתירה אליו. איראן תמיד הצטיינה בסבלנות רב-דורית - הורדת הלהבות והתשה של שנים עם מריחת זמן הם ניצחון עבורה 7. לאיראן יש עוד מאות רבות מאוד של טילים מהסוג שיצר כאן אתרי הרס בימים האחרונים מרש"קים של 200-500 ק"ג חנ"מ, אבל לפי גורמים שונים, בהם מומחים לתחום - איראן עוד לא השתמשה בחומשהאר שנושא בין טון לשני טון חומר נפץ ברש"ק ועם 20% יותר אפקט הדף מהטילים ששוגרו עד כה; גם טילי השיוט של איראן, שקשים לגילוי בזמן טוב, טרם שוגרו 8. למהלך הרב-שלבי הזה, מוצלח ככל שיהיה, יש גם מגבלות כוח, אפילו לחיל האוויר הגדול והחזק ולאמ"ן ולמוסד. בסוף כמות מטוסים זה נתון קיים מול 5000-10000 מטרות רלבנטיות שפרוסות ברחבי איראן. והמחירים יהיו כבדים פי כמה ממלחמה עם חמאס. לכן הסיומת המדינית היא הכרח שאין ברירה אלא לדרוש ולצפות לו, לפני ההרוגים הבאים, ובטווח הנראה לעין. צילם ופירפר בזירה בבת-ים: יואב קרן
0:41

איראן עדיין לא שיגרה את טיל הטון, טון וחצי שלה, וגם לא את טילי השיוט. פצצות חדירה יש רק לארה"ב, ובלעדיהן לא ניתן להשמיד את מתקני הגרעין. על מגבלות הכוח, המחירים שצפויים והשלבים הבאים: 1. אמש, אחרי דין ודברים, הותר לפרסם - לישראל אין יכולת להשמיד את מתקני הגרעין באיראן 2. הדרג המדיני ידע זאת ויצא לדרך עם תפיסה סבירה, אבל כזו שהציבור חייב להיות מודע לה: "מצרף" הכולל פגיעה במתקני גרעין, פירוק הנ"מ האיראני באופן שמאפשר למטוסי קרב ישראלים לחוג מעל טהראן כאילו הם מעל ג'באליה, צמצום איום הטילים הבליסטיים, חיסול הצמרת הבטחונית האיראנית ואיום אמין לערוף גם את ראשי השלטון והאייתולות לצד פגיעה אפשרית בתשתיות לאומיות כמאגרי נפט - עשויים להספיק 3. למה להספיק? להחזיר את איראן למו"מ מעמדת חולשה שתאלץ אותה לחתום על הסכם בלי פגות תוקף ועם שיניים - ואם לא, אז לפחות לדחות בכמה שנים את פרויקט הגרעין 4. השמדת הגרעין האיראני כן אפשרית מבחינה צבאית, בשני תנאים: הצטרפות אמריקאית להתקפה עם פצצות החדירה הענקיות שיש רק לארה"ב ורק היא יכולה להשתמש בהן, דבר שתלוי כמובן בהחלטה של טראמפ - או מלאכת "קילוף" ארוכה ע"י מטוסי חיל האוויר של מיגון מתקני הגרעין 5. האופציה השנייה עלולה להוביל לתרחיש עליו החלו לדבר ולהיערך לו בצמרת צה"ל כבר אתמול: מלחמת התשה ארוכה עם איראן, של חודשים, אולי מעבר לכך; טפטופי טילים וכטב"מים, מצור לסירוגין על נתב"ג, שיבוק (בין שיבוש לשיתוק) המשק ומערכת החינוך, ועוד 6. לכן, לצד האופוריה ממכת הפתיחה העוצמתית וההצדקה למהלך לה שותפים בכירי צה"ל - יש לדרוש מנגנון סגירה, המעשה המדיני או לפחות לדרוש חתירה אליו. איראן תמיד הצטיינה בסבלנות רב-דורית - הורדת הלהבות והתשה של שנים עם מריחת זמן הם ניצחון עבורה 7. לאיראן יש עוד מאות רבות מאוד של טילים מהסוג שיצר כאן אתרי הרס בימים האחרונים מרש"קים של 200-500 ק"ג חנ"מ, אבל לפי גורמים שונים, בהם מומחים לתחום - איראן עוד לא השתמשה בחומשהאר שנושא בין טון לשני טון חומר נפץ ברש"ק ועם 20% יותר אפקט הדף מהטילים ששוגרו עד כה; גם טילי השיוט של איראן, שקשים לגילוי בזמן טוב, טרם שוגרו 8. למהלך הרב-שלבי הזה, מוצלח ככל שיהיה, יש גם מגבלות כוח, אפילו לחיל האוויר הגדול והחזק ולאמ"ן ולמוסד. בסוף כמות מטוסים זה נתון קיים מול 5000-10000 מטרות רלבנטיות שפרוסות ברחבי איראן. והמחירים יהיו כבדים פי כמה ממלחמה עם חמאס. לכן הסיומת המדינית היא הכרח שאין ברירה אלא לדרוש ולצפות לו, לפני ההרוגים הבאים, ובטווח הנראה לעין. צילם ופירפר בזירה בבת-ים: יואב קרן

יואב זיתון

592,207 views • 1 year ago

השחקנית דליה דלויה: זר לא יבין זאת. מורה בסטודיו למשחק זה לא כמו מרצה באוניברסיטה. מורה בסטודיו זה אבא/אמא רוחניים. זה אדם שמלווה אותך ריגשית, התפתחותית, ערכית - בשנים הכי קריטיות לעיצוב האישיות שלך. כשנמצאים בסטודיו מצאת החמה עד צאת הנשמה בלי הפסקה ועוברים תלתלות ריגישיות- בשיעורים שותים מהידע של המורים כמו ממי מעיין חיים. ורק רוצים עוד.. מסתכלים עליהם בהערצה. ואם הם היו מורים גדולים כמו לנה אוסטרובסקי ז"ל (מה??)- משפטים שלהם ישארו חרוטים בנו לכל החיים. וגם אם לא נפגוש אותה 15 שנה.. לנצח היא תהיה חלק מעיצוב האישיות שלנו. כמו מפקד ישיר בצבא. כמו מנטור. ולנה. לנה לא הייתה רק "המורה לפיתוח קול" שלנו היא הייתה דמות מיוחדת כלכך שלמדתי ממנה בעיקר מקצוענות מהי. ואהבה למקצוע בחרדת קודש מי נוסע פעמיים בשבוע מחיפה לירושלים בתחבורה ציבורית בגיל בוגר רק כדי ללמד שיעור בדיבור? לנה. מי מתרגש מכל שיעור ומכל מפגש עם תלמידים כאילו חיכה רק לזה כל השבוע? לנה מי מעולם, אבל מעולם לא הרים את הקול, לא כעס, לא עשה מניפולציה ריגשית ולא הקטין אף תלמיד.... נכון. לנה האצילית לנה, בעלה, בנה וכלתה נרצחו מטיל איראני בחיפה. ככה בבום תרתי משמע- משפחה שלמה הלכה. ואני מנסה לכתוב לך גם הספד, אבל זה מרגיש לי מוזר. מה זה? איך מספידים אישה כמוך? ועוד במוות כלכך נוראי ואכזרי על מה לספר? מה לכתוב? לספר על החיוך שלך כל פעם שקיבלת אותנו לשיעור ישבת שם בחדר, כולך בגובה ובאנרגיה של ילדה קטנה כלכך אוהבת את מה שאת עושה? לספר שכשהצלחתי לעשות תרגיל היו לך דמעות בעיניים מרב התרגשות? אשכרה דמעות. אמיתי. בעיניים העגולות והכחולות שלך.. להזכיר שאמרת לי "את. יש בך את כל החבילה להיות שחקנית מצליחה" וכך נטעת בי ביטחון לשנים קדימה..? או שבכלל אזכיר את השיעורים הפרטיים שלקחתי בביתך בחיפה אחרי הסטודיו, בעלך קיבל אותי בחיוך כאילו איזו אורחת כבוד את ניגנת על הפסנתר ואני שרתי ואז, בבית הקסום הזה בחיפה שהכל היה פורח וירוק מסביב ציפורים החלו לצייץ ואת, בהתרגשות שיא ובנאיביות של ילדה אמרת לי "את שומעת ציפורים שרות? היום יום הולדת לאנטון צ'כוב! כל המדינה שמחה גדולה!" ואני. לא יודעת איך להסביר לך שתרבות.. אין פה ואנטון צ'כוב בשביל רוב האנשים זה ההוא שלומדים את המחזה שלו בספרות לבגרות. משהו עם ציפור מתה כמה אירוני או שאולי בכלל אספר שכל שבוע שאלת אותנו את השאלה הכי מוזרה ששאלו אותנו אי פעם "איך אתם מרגישים מבחינה קולית". עד שלא שאלת את זה, לא ידעתי שאני יכולה להרגיש מבחינה קולית.. את יודעת שעד היום אני משתמשת בחימום קולי שלך? ולימדתי אותו כבר עשרות תלמידים שעברו בסטודיו שלי? ו.. סיבוב.. סיבוב... קדימה אחורה. לקפל לשון ככוס, עוקץ למעלה לחניכיים עוקץ למטה לחניכיים איך. איך ציפור שיר עדינה כמוך שהייתה מתוקתקת מכף רגל עד ראש, בעגילים תואמים לשרשרת, בנעליי עקב דק עם פפיון, בשמלות או חליפות מהודרות איך את מצאת את מותך בגיל 68 מתחת להריסות של בניין בוולגריות כזאת? זה כלכך לא מסתדר לי אני אוהבת אותך לנה תדעי שהשפעת על דורות של שחקנים בארץ הזו תדעי שאת חרוטה בליבם של המון אנשים ואמן שאתם נחים ביחד למעלה. אני מרגישה נורא. גם מבחינה קולית
0:17

השחקנית דליה דלויה: זר לא יבין זאת. מורה בסטודיו למשחק זה לא כמו מרצה באוניברסיטה. מורה בסטודיו זה אבא/אמא רוחניים. זה אדם שמלווה אותך ריגשית, התפתחותית, ערכית - בשנים הכי קריטיות לעיצוב האישיות שלך. כשנמצאים בסטודיו מצאת החמה עד צאת הנשמה בלי הפסקה ועוברים תלתלות ריגישיות- בשיעורים שותים מהידע של המורים כמו ממי מעיין חיים. ורק רוצים עוד.. מסתכלים עליהם בהערצה. ואם הם היו מורים גדולים כמו לנה אוסטרובסקי ז"ל (מה??)- משפטים שלהם ישארו חרוטים בנו לכל החיים. וגם אם לא נפגוש אותה 15 שנה.. לנצח היא תהיה חלק מעיצוב האישיות שלנו. כמו מפקד ישיר בצבא. כמו מנטור. ולנה. לנה לא הייתה רק "המורה לפיתוח קול" שלנו היא הייתה דמות מיוחדת כלכך שלמדתי ממנה בעיקר מקצוענות מהי. ואהבה למקצוע בחרדת קודש מי נוסע פעמיים בשבוע מחיפה לירושלים בתחבורה ציבורית בגיל בוגר רק כדי ללמד שיעור בדיבור? לנה. מי מתרגש מכל שיעור ומכל מפגש עם תלמידים כאילו חיכה רק לזה כל השבוע? לנה מי מעולם, אבל מעולם לא הרים את הקול, לא כעס, לא עשה מניפולציה ריגשית ולא הקטין אף תלמיד.... נכון. לנה האצילית לנה, בעלה, בנה וכלתה נרצחו מטיל איראני בחיפה. ככה בבום תרתי משמע- משפחה שלמה הלכה. ואני מנסה לכתוב לך גם הספד, אבל זה מרגיש לי מוזר. מה זה? איך מספידים אישה כמוך? ועוד במוות כלכך נוראי ואכזרי על מה לספר? מה לכתוב? לספר על החיוך שלך כל פעם שקיבלת אותנו לשיעור ישבת שם בחדר, כולך בגובה ובאנרגיה של ילדה קטנה כלכך אוהבת את מה שאת עושה? לספר שכשהצלחתי לעשות תרגיל היו לך דמעות בעיניים מרב התרגשות? אשכרה דמעות. אמיתי. בעיניים העגולות והכחולות שלך.. להזכיר שאמרת לי "את. יש בך את כל החבילה להיות שחקנית מצליחה" וכך נטעת בי ביטחון לשנים קדימה..? או שבכלל אזכיר את השיעורים הפרטיים שלקחתי בביתך בחיפה אחרי הסטודיו, בעלך קיבל אותי בחיוך כאילו איזו אורחת כבוד את ניגנת על הפסנתר ואני שרתי ואז, בבית הקסום הזה בחיפה שהכל היה פורח וירוק מסביב ציפורים החלו לצייץ ואת, בהתרגשות שיא ובנאיביות של ילדה אמרת לי "את שומעת ציפורים שרות? היום יום הולדת לאנטון צ'כוב! כל המדינה שמחה גדולה!" ואני. לא יודעת איך להסביר לך שתרבות.. אין פה ואנטון צ'כוב בשביל רוב האנשים זה ההוא שלומדים את המחזה שלו בספרות לבגרות. משהו עם ציפור מתה כמה אירוני או שאולי בכלל אספר שכל שבוע שאלת אותנו את השאלה הכי מוזרה ששאלו אותנו אי פעם "איך אתם מרגישים מבחינה קולית". עד שלא שאלת את זה, לא ידעתי שאני יכולה להרגיש מבחינה קולית.. את יודעת שעד היום אני משתמשת בחימום קולי שלך? ולימדתי אותו כבר עשרות תלמידים שעברו בסטודיו שלי? ו.. סיבוב.. סיבוב... קדימה אחורה. לקפל לשון ככוס, עוקץ למעלה לחניכיים עוקץ למטה לחניכיים איך. איך ציפור שיר עדינה כמוך שהייתה מתוקתקת מכף רגל עד ראש, בעגילים תואמים לשרשרת, בנעליי עקב דק עם פפיון, בשמלות או חליפות מהודרות איך את מצאת את מותך בגיל 68 מתחת להריסות של בניין בוולגריות כזאת? זה כלכך לא מסתדר לי אני אוהבת אותך לנה תדעי שהשפעת על דורות של שחקנים בארץ הזו תדעי שאת חרוטה בליבם של המון אנשים ואמן שאתם נחים ביחד למעלה. אני מרגישה נורא. גם מבחינה קולית

ShAuLi ✊🏼🔥🏳️‍🌈

14,874 views • 6 months ago