正在加载视频...

视频加载失败

加载此视频时出现问题。这可能是由于临时网络问题，或视频可能不可用。

כולנו יודעים שהאיש הכי חזק בבאיירמן מינכן הוא מנואל נוייר השוער נכון? אמש הוא הוכיח שהוא הכי חזק בגרמניה, במשחק מול לייפציג בגביע החלוץ הארדר הדני חסם את הבעיטה שלו בצורה לו חוקית והכדור עף הצידה....נוייר סימן לו "לך תביא את הכדור". מה אתם חושבים קרה?

Asaf Ackerman™

22,136 subscribers

35,838 次观看 • 7 个月前 •via X (Twitter)

Anya Rossi• Live Now

Private livecam show

0 条评论

暂无评论

原始帖子的评论将显示在这里

相关视频

מה אתם מרגישים כשאתם לוחצים פליי על העשרים וארבע שניות האלה מחוף מציצים? הבטן שלכם מתהפכת או שכבר התרגלתם למרקם של הסירחון? תסתכלו על המסך הקטן הזה. אל תזיזו את העיניים הצידה. הנה גדי איזנקוט, אדם שקבר בן ואחיינים, צועד בכבדות על חול רותח עם נעליים סגורות, ומולו קופץ איזה פישר בלי חולצה, מזיע, שצועק לו בפרצוף. המאבטחים עם משקפי שמש מפלסטיק מנסים לדחוף קצת, הזיעה נוזלת להם על הצוואר, והאיש בשלו . הוא מחזיק את האייפון באותה זווית שמוציאה לכולם סנטר כפול, ולא מחפש תשובות, הוא מחפש טראפיק. זה לא מקרה טראגי של אזרח שקם בבוקר, קנה ברד בקיוסק והחליט שכואב לו. זה מוצר מדף מוגמר. ככה נראית העבודה השחורה של יונתן אוריך ומכונת הרעל שלו. הם יושבים במזגן, מרתיחים את הגיגית, ומשחררים את הגז הזה יום אחרי יום לרשת. הם מתכנתים כל פעיל שטח לזהות את המטרה, לקלף ממנה את שאריות הכבוד הציבורי ולרסק אותה לאבקה. ברגע שסומנת כיריב, השכול שלך הוא סתם עוד פיסת ברזל חלוד שאפשר לסחור בה. ואם זה לא מספיק מחליא, תפתחו את הטלוויזיה בשמונה בערב. באולפנים של ערוץ 14, איפה שהתאורה הכחלחלה מחליקה את הקמטים, יהפכו את הבריונות המזיעה הזאת למעשה גבורה אזרחי. הם יישבו שם בחליפות מהודקות ויסבירו לכם בלי למצמץ איך הפורע הקטן בים הוא בעצם הקורבן המדוכא של המערכת, ואיך הרמטכ״ל השכול הוא הדיקטטור האכזר שרומס אותו. זה מוסד שלם שמוקדש לניתוק הבלמים, שנותן לכל אלימות רחוב פסקול והכשר פטריוטי, שמנרמל את הטירוף בשידור חי ובצבעים עזים. ומעל כל הקרקס הרדיואקטיבי הזה, מוגן בתוך אקווריום, נמצא בנימין נתניהו. והוא פשוט שותק. באוקטובר, כשהכל קרס לנו על הראש, איזנקוט קם מהשבעה ודחף כתף לאלונקה כדי שנתניהו לא יתרסק יחד איתנו. וזאת התמורה שהוא מקבל בפרצוף. ראש הממשלה לא צריך ללכלך את הידיים בחול של מציצים. יש לו שרים שקוראים לתוקף ״נפלא״ ומוכנים לתרום לו כסף. ויש לו את השתיקה שלו. והשתיקה הזאת היא פקודת המבצע הברורה ביותר שיש. היא האור הירוק לפלוגות הזעם. ימכרו לכם שזה מאבק עדות, ישראל השנייה שקמה על הראשונה. אבל איזנקוט, בן להורים שעלו ממרוקו, מוכיח שזה מזמן לא קשור למוצא. זה קשור רק לשאלה אחת: האם אתה מוכן להתכופף? לא התכופפת? הותר דמך. גם אם אכלת חצץ ארבעים שנה בצבא בזמן שהם רק צייצו על זה. כשהחול שוקע לבסוף, ואתה נשאר לבד עם המסך הדולק בסלון, בא לך פשוט לקחת את הטלפון, עם כל הזוהמה של אוריך והשדרנים של 14, ולזרוק אותו חזק לתוך הגלים. לאטום את האוזניים. אבל הים לא באמת לוקח שום דבר, והסרטון הזה פשוט ימשיך להתנגן. עשרים וארבע שניות של חול עף ומילים רקובות. שוב ושוב.

מה אתם מרגישים כשאתם לוחצים פליי על העשרים וארבע שניות האלה מחוף מציצים? הבטן שלכם מתהפכת או שכבר התרגלתם למרקם של הסירחון? תסתכלו על המסך הקטן הזה. אל תזיזו את העיניים הצידה. הנה גדי איזנקוט, אדם שקבר בן ואחיינים, צועד בכבדות על חול רותח עם נעליים סגורות, ומולו קופץ איזה פישר בלי חולצה, מזיע, שצועק לו בפרצוף. המאבטחים עם משקפי שמש מפלסטיק מנסים לדחוף קצת, הזיעה נוזלת להם על הצוואר, והאיש בשלו . הוא מחזיק את האייפון באותה זווית שמוציאה לכולם סנטר כפול, ולא מחפש תשובות, הוא מחפש טראפיק. זה לא מקרה טראגי של אזרח שקם בבוקר, קנה ברד בקיוסק והחליט שכואב לו. זה מוצר מדף מוגמר. ככה נראית העבודה השחורה של יונתן אוריך ומכונת הרעל שלו. הם יושבים במזגן, מרתיחים את הגיגית, ומשחררים את הגז הזה יום אחרי יום לרשת. הם מתכנתים כל פעיל שטח לזהות את המטרה, לקלף ממנה את שאריות הכבוד הציבורי ולרסק אותה לאבקה. ברגע שסומנת כיריב, השכול שלך הוא סתם עוד פיסת ברזל חלוד שאפשר לסחור בה. ואם זה לא מספיק מחליא, תפתחו את הטלוויזיה בשמונה בערב. באולפנים של ערוץ 14, איפה שהתאורה הכחלחלה מחליקה את הקמטים, יהפכו את הבריונות המזיעה הזאת למעשה גבורה אזרחי. הם יישבו שם בחליפות מהודקות ויסבירו לכם בלי למצמץ איך הפורע הקטן בים הוא בעצם הקורבן המדוכא של המערכת, ואיך הרמטכ״ל השכול הוא הדיקטטור האכזר שרומס אותו. זה מוסד שלם שמוקדש לניתוק הבלמים, שנותן לכל אלימות רחוב פסקול והכשר פטריוטי, שמנרמל את הטירוף בשידור חי ובצבעים עזים. ומעל כל הקרקס הרדיואקטיבי הזה, מוגן בתוך אקווריום, נמצא בנימין נתניהו. והוא פשוט שותק. באוקטובר, כשהכל קרס לנו על הראש, איזנקוט קם מהשבעה ודחף כתף לאלונקה כדי שנתניהו לא יתרסק יחד איתנו. וזאת התמורה שהוא מקבל בפרצוף. ראש הממשלה לא צריך ללכלך את הידיים בחול של מציצים. יש לו שרים שקוראים לתוקף ״נפלא״ ומוכנים לתרום לו כסף. ויש לו את השתיקה שלו. והשתיקה הזאת היא פקודת המבצע הברורה ביותר שיש. היא האור הירוק לפלוגות הזעם. ימכרו לכם שזה מאבק עדות, ישראל השנייה שקמה על הראשונה. אבל איזנקוט, בן להורים שעלו ממרוקו, מוכיח שזה מזמן לא קשור למוצא. זה קשור רק לשאלה אחת: האם אתה מוכן להתכופף? לא התכופפת? הותר דמך. גם אם אכלת חצץ ארבעים שנה בצבא בזמן שהם רק צייצו על זה. כשהחול שוקע לבסוף, ואתה נשאר לבד עם המסך הדולק בסלון, בא לך פשוט לקחת את הטלפון, עם כל הזוהמה של אוריך והשדרנים של 14, ולזרוק אותו חזק לתוך הגלים. לאטום את האוזניים. אבל הים לא באמת לוקח שום דבר, והסרטון הזה פשוט ימשיך להתנגן. עשרים וארבע שניות של חול עף ומילים רקובות. שוב ושוב.

אמיר שפרלינג

30,884 次观看 • 1 个月前

כחודשיים לפני מתקפת השבעה באוקטובר – אהוד ברק: "הטייסים, אנשי המודיעין, הסייבר והיחידות המיוחדות, שאומרים: אנחנו משעים את ההתנדבות שלנו, הם הגיבורים האמיתיים, הם לא המורדים". ברק סבר, כי הרמטכ"ל צריך להתריע על הפגיעה בכשירות צה"ל גם כאשר האויב מאזין ועלול לנקוט פעולה ב-14 באוגוסט 2023, אריה גולן ראיין את ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק ביומן הבוקר בכאן ב של תאגיד השידור הישראלי. עיקרי דבריו של אהוד ברק (*) [שאלת אריה גולן: האם (הרמטכ"ל) צריך להוציא את זה החוצה (להתריע על הפגיעה בכשירות צה"ל), כשגם האויב שומע, מאזין ועלול להסיק מסקנות שיסכנו אותנו] "אין לו [לרמטכ"ל] שום ברירה, קודם כל הוא חייב בדיוק כמו שאתה תיארת את זה. גם הוא. גם ראש שב"כ, גם ראש המוסד חייבים להתריע למצב לראש הממשלה, לקבינט, לוועדת חוץ וביטחון, לוועדות המשנה ולציבור". (*) "הטייסים האלה, ואנשי המודיעין, ואנשי הסייבר, ואנשי היחידות המיוחדות, שאומרים: אנחנו משעים את ההתנדבות שלנו, הם הגיבורים האמיתיים של הסיפור, הם לא המורדים". (*) "המרד נגד הדמוקרטיה, הוא המרד של ראש הממשלה ושל החבורה שמסתובבת איתו. החבורה הזאת תישא באחריות כבדה ואין לצבא ברירה". (*) "תסתכלו על מה שנתניהו עושה מאז הבחירות של 2015. אתם רואים את כל הסימנים של תנועה פרוטו פשיסטית. קראתי לזה ניצני פשיזם. יאיר גולן הזהיר בפני תהליכים שהוא ראה באירופה… ויאיר גולן צדק". (*) "הרחוב צריך לנצח את הכנסת בכל פעם שהכנסת, ואפילו זה לא הכנסת, הרי היא כבר מזמן כפופה לרשות המבצעת, בכל רגע שהממשלה מנסה להעביר דיקטטורה, חובתו של כל אזרח להתייצב ולהתנגד". תוכן הראיון אריה גולן: בוקר טוב, לראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק. אהוד ברק: בוקר אור. אריה גולן: הרמטכ"ל רב אלוף הרצי הלוי אומר שהוא חייב להתריע, כמו שאומרים, חייב להרים את הדגל האדום כבר, כשיש פגיעה בכשירות הצבא או צפויה בקרוב פגיעה כזאת. השאלה אם צריך להוציא את זה החוצה, כשגם האויב שומע, מאזין ועלול להסיק מסקנות שיסכנו אותנו. אהוד ברק: תראה, אין לו שום ברירה, קודם כל הוא חייב בדיוק כמו שאתה תיארת את זה, גם הוא. גם ראש שב"כ [רונן בר, ראש שירות הביטחון הכללי], גם ראש המוסד [דדי ברנע] חייבים להתריע למצב לראש הממשלה, לקבינט, לוועדת חוץ וביטחון [של הכנסת], לוועדות המשנה ולציבור. עכשיו, מקור ההתנהגות המופקרת הוא [ראש הממשלה בנימין] נתניהו. הרי נתניהו נדרש לשיחות האלה עוד לפני שהוא העביר את החוק הזה לצמצום עילת ההסתברות, עילת הסבירות, הוא מנע את הדיונים האלה, מנע מהם, זרקו הצידה את שני האלופים [ראש אמ"ן אהרון חליוה וראש אמ"ץ עודד בסיוק] שהגיעו בזמן ההצבעה [במליאת הכנסת על ביטול עילת הסבירות], לא רצו לעשות את הישיבות [לעדכון בתמונת המצב הביטחונית], מדוע נתניהו לא רוצה את המפגשים האלה? משום שברור לו שאחרי ש-16 חברי קבינט ישמעו את התיאור מהרמטכ"ל, מפקד חיל האוויר [אלוף תומר בר], מראש אמ"ן, משר הביטחון [יואב גלנט], הם לא יצביעו בעדו, הוא לא היה מסוגל להעביר את החלטת האיוולת הזאת על צמצום עילת הסבירות, אילו היה נותן לרמטכ"ל להיפגש עם הקבינט ועם חברי ועחו"ב [ועדת החוץ והביטחון] כמו שצריך. לכן, המקור של כל הסיפור זה נתניהו, ההפקרות היא שלו, האחריות היא שלו, ההשתוללות היא שלו, הרמיזה של נתניהו שלא יציית בהכרח להוראות בג"ץ, והאיומים הבוטים של השרים שלו זה דפוס פעולה מפיוזי של איום על בית המשפט, איום על הדמוקרטיה, בדיוק כמו האיום המפיוזי שלו בפתיחת משפטו. ואני אומר באחריות, חברה חפצת חיים לא נכנעת לסחיטה מפיוזית גם מכיוון העומד בראשה, גם כאשר מטרתו היחידה, אין פה שום דבר של טובת הציבור, אין שום דבר של ביטחון המדינה, אין שום טיפה של אחריות, הוא מפר את שבועת האמונים שלו כשהוא השביע את הממשלה, וכל הדבר הזה קורה בגלל דבר אחד פשוט, נתניהו נואש מהיכולת להיפטר ממשפטו, והוא מוכן לשרוף את המועדון ולהרוס כל דבר במדינה כדי לצאת מהמשפט. אריה גולן: אבל כשהוא אומר לראשי הצבא שזה נראה כמו צבא שיש לו מדינה לנוכח מה שקורה והפרסומים שהיו בתידרוכים לכתבים, אין שום דבר בדבריו? אהוד ברק: אין שום דבר בדבריו, הם חייבים לעשות את זה, הם נתקלים במצב בלתי אפשרי. ראש ממשלה שמועל באחריותו הבסיסית, תזכור, הוא אפילו לא מפקד עליון כמו הנשיא האמריקאי. המפקדת של הצבא זה הממשלה כולה. זה שהוא לא נותן לממשלה ולא לקבינט לשמוע אותם לפני שהוא מחליט את ההחלטות שיצרו את המשבר הזה, רק לפני כמה שבועות, זה לא לפני כמה שנים. זה הפקרות שלא נודעה כדוגמתה. התגובה ממול היא תגובה טבעית של האזרחים. אני אומר לך, הטייסים האלה, ואנשי המודיעין, ואנשי הסייבר, ואנשי היחידות המיוחדות, שאומרים, אנחנו משעים את ההתנדבות שלנו, הם הגיבורים האמיתיים של הסיפור, הם לא המורדים. המרד נגד הדמוקרטיה, הוא המרד של ראש הממשלה ושל החבורה שמסתובבת איתו. החבורה הזאת תישא באחריות כבדה ואין לצבא ברירה. אריה גולן: אתה כולל בזה גם את שר הביטחון יואב גלנט? אתה חושב שגם הוא היה צריך לעשות יותר? אהוד ברק: תראה, אני בטוח שהוא עשה את הדבר הנכון לפני שלושה או חמישה וחצי חודשים, כשהוא ראה [מספר מילים שאינן ברורות]. נתניהו יושב בלונדון, מסרב לכנס את הקבינט. אני שרתתי, אני חושב יותר זמן מכל אדם חי אחר בתפקיד שר הביטחון. אני לא זוכר דבר כזה ששר הביטחון איזשהו דורש לכנס את הקבינט, כי יש סכנה ברורה וקרובה לביטחון המדינה, וראש הממשלה מגיב בפיטוריו בטלפון במקום לכנס את הקבינט מיד. אין חיה כזאת, זה פשוט, הוא אז עשה את הדבר הנכון, נדמה לי שהוא נרתע היום מלעשות אותו הדבר, אבל לפי דעתי הוא חייב לעשות אותו הדבר, והוא יופיע בשבועות הקרובים לעשות אותו דבר. אריה גולן: נתניהו אתמול כך פורסם, הנחה את הרמטכ"ל לשמור, נוכח כל מה שהוא שמע, לשמור על כשירות צה"ל. זאת הנחיה שתשנה, תשפר את המצב, תעצור את התהליכים המסוכנים? אהוד ברק: תראה, יש רק דבר אחד שהוא עושה יותר מאשר להנחות. הוא משקר יותר מאשר הוא מנחה. הוא מנחה, הוא כל הזמן מנחה. הוא לא עושה את חובתו. חובתו הבסיסית היא לשבת ולהקשיב. הסיפור הזה של הוא הנחה, ובזה הוא כאילו, מה הוא עשה? הוא העביר את האחריות לרמטכ"ל. הרמטכ"ל לא יודע שיש עליו אחריות? שר הביטחון לא יודע שיש עליו אחריות? בלי ההנחיה הזאת, הם לא עושים את כל מה שהם יכולים? זה דברי הבל של מתעתע. אין פה שום דבר, מי ששבר את החוזה, מי שמורד בדמוקרטיה, זה נתניהו. הוא לא נגרר ולא בטיח', הוא מתנהל כמו מי שאיבד כשירות להוביל מדינה. למזלנו עומדים אנשים כמו הרצי הלוי ורונן בר ודדי ברנע, ואני מקווה ומאמין שגלנט יצטרף אליהם בקרוב, אין לו שום ברירה אחרת. הקריאה של [אלוף במילואים, סגן ראש המוסד לשעבר] עמירם לוין משלשום, אני הכרתי גם כן היטב את [סא"ל] יוסי קורקין [נהרג ב-1997 במבצע בלבנון] ואת גלנט בתור קצינים צעירים [בשייטת 13] שהיו עומדים מתדרכים, היית יודע שהמשימה תבוצע, חוזרים בחזרה מהמשימה רטובים, החליפות האלה עם המלח, ומתארים את מה שהיה ואתה סומך עליהם. אני אומר לך גלנט כשהוא לבד בחדר הוא לא חושב אחרת מהרמטכ"ל ומראש השב"כ. הוא נתון ללחצים פוליטיים. אריה גולן: אתה מדבר איתו? אתה בקשר עם גלנט? אתה בקשר עם שר הביטחון? אהוד ברק: תראה, אני נזהר מאוד לא לדבר עם אנשים שנושאים תפקידים, בטח לא בלי שפונים אליי ושואלים אותי מסיבה ברורה לחלוטין. הרי במציאות המטורפת שנתניהו בסחרורו, מנהל היום, כל שיחה שלי עם הרמטכ"ל ועם שר הביטחון, תיתפס ומחר תוצג כאילו הארכידמון הזה ברק, הוא כבר מפעיל או משחד או מאיים על הרמטכ"ל או על גלנט. אני מעדיף לא לדבר עליהם. לפי דעתי הם, מספיק להם להסתכל רגע במראה, והם יודעים בדיוק מה הייתי אומר להם. אריה גולן: אתה הזכרת את עמירם לוין, אלוף במילואים, הוא התראיין כאן אתמול בבוקר, והוא אמר שהוא מזהה בשטחי יהודה ושומרון, בהתנהלות של המתנחלים שם, וצה"ל שנאבק עם הדבר הזה, מזהה תהליכים כמו בגרמניה הנאצית, לא פחות, הוא דיבר על פשעי מלחמה, שצה"ל הולך לקראתם בשטחים, בגדה המערבית, לא הגזים? אהוד ברק: תראה, עמירם הוא איש אמיץ מאוד. הוא היה אמיץ מאוד בשדה הקרב. יש בו אומץ טבעי גם אזרחי. יש לו קושי. זה משהו שהוא במידה מסוימת הפוך מהתכונות של חייל שצמח אצל נתניהו. יש לו קושי לשקר. הוא לא מצליח אפילו כשהוא רוצה. אבל אין פה שום דבר חדש. אני אמרתי לפני שש שנים בכנס הרצליה. שש שנים, לא שלוש שנים בשיחות עם [מילה לא ברורה]. שש שנים אמרתי. תסתכלו על מה שנתניהו עושה מאז הבחירות של 2015. אתם רואים את כל הסימנים של תנועה פרוטו פשיסטית. קראתי לזה ניצני פשיזם. אם זה נראה כמו ניצני פשיזם, זה הולך כמו ניצני פשיזם, זה מגעגע כמו ניצני פשיזם, זה כנראה ניצני פשיזם. [אלוף במילואים] יאיר גולן [לשעבר סגן הרמטכ"ל] הזהיר בפני תהליכים שהוא ראה באירופה. אריה גולן: שילם ברמטכ"לות על הדברים האלה בזמנו. אהוד ברק: ויאיר גולן צדק. מה? אריה גולן: אני אומר שהוא שילם ברמטכ"לות, כן. אהוד ברק: יש מחיר כבד בדיקטטורה, אפילו בדיקטטורה עוברית. מה שקורה היום, אגב, נתניהו לא מסובך לו לפתור את כל המשבר, שלא יהיה לנו שום הבנות. ברגע שהוא היה מתעשת, או מכנס את הכנסת לכינוס חירום בפגרה, מעביר החלטת כנסת שמבטלת ומשעה את החוק הזה שעבר של צמצום עילת הסבירות, ומחזיר לאחורה, מבטל את הקריאה הטרומית והראשונה של שמונה חוקי ההפיכה האחרים, במילים אחרות מסיר את האקדח מרקתה של הדמוקרטיה הישראלית, באותו רגע היה כל חוזר לתיקונו. אריה גולן: זה לא יראה שהרחוב ניצח את הכנסת הריבונית? אהוד ברק: הרחוב צריך לנצח את הכנסת בכל פעם שהכנסת, ואפילו זה לא הכנסת, הרי היא כבר מזמן כפופה לרשות המבצעת, בכל רגע שהממשלה מנסה להעביר דיקטטורה, חובתו של כל אזרח להתייצב ולהתנגד. אגב, כל מה שאני אומר היה נכון באותה מידה בדיוק, אילו היה מדובר בראש ממשלה ששמו [יו"ר האופוזיציה] יאיר לפיד, או [חבר הכנסת] בני גנץ, או [ראש הממשלה לשעבר] נפתלי בנט, או [חבר הכנסת] אביגדור ליברמן. גם אם אחד מהם היה מנסה להפוך ישראל לדיקטטורה, אותם טייסים היו מתייצבים, אותם דמונים מהעולם החיצוני, כמו [אהוד] ברק, [הרמטכ"ל לשעבר רא"ל במילואים] דני חלוץ, היו מתייצבים, ו-170 ראשי מערכת הביטחון לדורותיה היו כותבים את אותם הודעות, ודורשים ממנו להפסיק את זה באחת. קורית לנו פה טרגדיה. אנשים, קשה להם לראות את ההבדלים, קשה להם לעקוב אחרי הדברים. השמש זורחת כל יום ובתי הקפה פתוחים, אז כנראה שהאסון עוד לא יתרחש. האסון יתרחש כל יום כאשר [חבר הכנסת דודי] אמסלם משתולל ברשות החברות, כאשר נערות בנות 15 נדחקות אחורה באוטובוס ושמים עליהן איזה שמיכות, וכאשר המשטרה מחרימה מלוחמים מבצעיים של צה"ל ומילואים את הנשק, באמצעות תעלול קוראים להם לחקירה, מאשימים אותם בדבר פלילי, ונוטלים להם את הנשק שיש, יעני תהליך פלילי נגדם, זו דיקטטורה בפעולה. כל אזרח חייב להתנגד. אני רוצה להזהיר אותך. אריה גולן: לסיום. אהוד ברק: להזהיר אותך לסיום, שלא רחוק הרגע שאתה ועמיתיך בטלוויזיה ובתקשורת תצטרכו גם כן להרים את קולכם, להפסיק להיות בוררים אובייקטיביים שמביאים עמדה מכאן, ואחריי יביאו איזה פרשן מהימין או בערוצי הזבל ב[ערוץ] 14, או בערוץ אחר. כל אזרח ייאלץ להתייצב בפני השאלה: האם הוא הולך עם הדיקטטורה או הוא הולך עם הדמוקרטיה, והמאבק כבר התחיל, נקודת האל-חזור מאחורינו, הלפיד נמצא אצל בית המשפט כרגע, ומיד אחריו אצל שומרי הסף. אני בטוח שננצח. מדינת ישראל לא תהיה דיקטטורה. בחוקים האלה ייגנזו, ומחוללי ההפיכה יורחקו מהגה השלטון. אריה גולן: אהוד ברק, ראש הממשלה לשעבר. דברים חריפים ונוקבים. אני מודה לך. בוקר טוב. אהוד ברק: בוקר אור. סימוכין:

כחודשיים לפני מתקפת השבעה באוקטובר – אהוד ברק: "הטייסים, אנשי המודיעין, הסייבר והיחידות המיוחדות, שאומרים: אנחנו משעים את ההתנדבות שלנו, הם הגיבורים האמיתיים, הם לא המורדים". ברק סבר, כי הרמטכ"ל צריך להתריע על הפגיעה בכשירות צה"ל גם כאשר האויב מאזין ועלול לנקוט פעולה ב-14 באוגוסט 2023, אריה גולן ראיין את ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק ביומן הבוקר בכאן ב של תאגיד השידור הישראלי. עיקרי דבריו של אהוד ברק () [שאלת אריה גולן: האם (הרמטכ"ל) צריך להוציא את זה החוצה (להתריע על הפגיעה בכשירות צה"ל), כשגם האויב שומע, מאזין ועלול להסיק מסקנות שיסכנו אותנו] "אין לו [לרמטכ"ל] שום ברירה, קודם כל הוא חייב בדיוק כמו שאתה תיארת את זה. גם הוא. גם ראש שב"כ, גם ראש המוסד חייבים להתריע למצב לראש הממשלה, לקבינט, לוועדת חוץ וביטחון, לוועדות המשנה ולציבור". () "הטייסים האלה, ואנשי המודיעין, ואנשי הסייבר, ואנשי היחידות המיוחדות, שאומרים: אנחנו משעים את ההתנדבות שלנו, הם הגיבורים האמיתיים של הסיפור, הם לא המורדים". () "המרד נגד הדמוקרטיה, הוא המרד של ראש הממשלה ושל החבורה שמסתובבת איתו. החבורה הזאת תישא באחריות כבדה ואין לצבא ברירה". () "תסתכלו על מה שנתניהו עושה מאז הבחירות של 2015. אתם רואים את כל הסימנים של תנועה פרוטו פשיסטית. קראתי לזה ניצני פשיזם. יאיר גולן הזהיר בפני תהליכים שהוא ראה באירופה… ויאיר גולן צדק". (*) "הרחוב צריך לנצח את הכנסת בכל פעם שהכנסת, ואפילו זה לא הכנסת, הרי היא כבר מזמן כפופה לרשות המבצעת, בכל רגע שהממשלה מנסה להעביר דיקטטורה, חובתו של כל אזרח להתייצב ולהתנגד". תוכן הראיון אריה גולן: בוקר טוב, לראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק. אהוד ברק: בוקר אור. אריה גולן: הרמטכ"ל רב אלוף הרצי הלוי אומר שהוא חייב להתריע, כמו שאומרים, חייב להרים את הדגל האדום כבר, כשיש פגיעה בכשירות הצבא או צפויה בקרוב פגיעה כזאת. השאלה אם צריך להוציא את זה החוצה, כשגם האויב שומע, מאזין ועלול להסיק מסקנות שיסכנו אותנו. אהוד ברק: תראה, אין לו שום ברירה, קודם כל הוא חייב בדיוק כמו שאתה תיארת את זה, גם הוא. גם ראש שב"כ [רונן בר, ראש שירות הביטחון הכללי], גם ראש המוסד [דדי ברנע] חייבים להתריע למצב לראש הממשלה, לקבינט, לוועדת חוץ וביטחון [של הכנסת], לוועדות המשנה ולציבור. עכשיו, מקור ההתנהגות המופקרת הוא [ראש הממשלה בנימין] נתניהו. הרי נתניהו נדרש לשיחות האלה עוד לפני שהוא העביר את החוק הזה לצמצום עילת ההסתברות, עילת הסבירות, הוא מנע את הדיונים האלה, מנע מהם, זרקו הצידה את שני האלופים [ראש אמ"ן אהרון חליוה וראש אמ"ץ עודד בסיוק] שהגיעו בזמן ההצבעה [במליאת הכנסת על ביטול עילת הסבירות], לא רצו לעשות את הישיבות [לעדכון בתמונת המצב הביטחונית], מדוע נתניהו לא רוצה את המפגשים האלה? משום שברור לו שאחרי ש-16 חברי קבינט ישמעו את התיאור מהרמטכ"ל, מפקד חיל האוויר [אלוף תומר בר], מראש אמ"ן, משר הביטחון [יואב גלנט], הם לא יצביעו בעדו, הוא לא היה מסוגל להעביר את החלטת האיוולת הזאת על צמצום עילת הסבירות, אילו היה נותן לרמטכ"ל להיפגש עם הקבינט ועם חברי ועחו"ב [ועדת החוץ והביטחון] כמו שצריך. לכן, המקור של כל הסיפור זה נתניהו, ההפקרות היא שלו, האחריות היא שלו, ההשתוללות היא שלו, הרמיזה של נתניהו שלא יציית בהכרח להוראות בג"ץ, והאיומים הבוטים של השרים שלו זה דפוס פעולה מפיוזי של איום על בית המשפט, איום על הדמוקרטיה, בדיוק כמו האיום המפיוזי שלו בפתיחת משפטו. ואני אומר באחריות, חברה חפצת חיים לא נכנעת לסחיטה מפיוזית גם מכיוון העומד בראשה, גם כאשר מטרתו היחידה, אין פה שום דבר של טובת הציבור, אין שום דבר של ביטחון המדינה, אין שום טיפה של אחריות, הוא מפר את שבועת האמונים שלו כשהוא השביע את הממשלה, וכל הדבר הזה קורה בגלל דבר אחד פשוט, נתניהו נואש מהיכולת להיפטר ממשפטו, והוא מוכן לשרוף את המועדון ולהרוס כל דבר במדינה כדי לצאת מהמשפט. אריה גולן: אבל כשהוא אומר לראשי הצבא שזה נראה כמו צבא שיש לו מדינה לנוכח מה שקורה והפרסומים שהיו בתידרוכים לכתבים, אין שום דבר בדבריו? אהוד ברק: אין שום דבר בדבריו, הם חייבים לעשות את זה, הם נתקלים במצב בלתי אפשרי. ראש ממשלה שמועל באחריותו הבסיסית, תזכור, הוא אפילו לא מפקד עליון כמו הנשיא האמריקאי. המפקדת של הצבא זה הממשלה כולה. זה שהוא לא נותן לממשלה ולא לקבינט לשמוע אותם לפני שהוא מחליט את ההחלטות שיצרו את המשבר הזה, רק לפני כמה שבועות, זה לא לפני כמה שנים. זה הפקרות שלא נודעה כדוגמתה. התגובה ממול היא תגובה טבעית של האזרחים. אני אומר לך, הטייסים האלה, ואנשי המודיעין, ואנשי הסייבר, ואנשי היחידות המיוחדות, שאומרים, אנחנו משעים את ההתנדבות שלנו, הם הגיבורים האמיתיים של הסיפור, הם לא המורדים. המרד נגד הדמוקרטיה, הוא המרד של ראש הממשלה ושל החבורה שמסתובבת איתו. החבורה הזאת תישא באחריות כבדה ואין לצבא ברירה. אריה גולן: אתה כולל בזה גם את שר הביטחון יואב גלנט? אתה חושב שגם הוא היה צריך לעשות יותר? אהוד ברק: תראה, אני בטוח שהוא עשה את הדבר הנכון לפני שלושה או חמישה וחצי חודשים, כשהוא ראה [מספר מילים שאינן ברורות]. נתניהו יושב בלונדון, מסרב לכנס את הקבינט. אני שרתתי, אני חושב יותר זמן מכל אדם חי אחר בתפקיד שר הביטחון. אני לא זוכר דבר כזה ששר הביטחון איזשהו דורש לכנס את הקבינט, כי יש סכנה ברורה וקרובה לביטחון המדינה, וראש הממשלה מגיב בפיטוריו בטלפון במקום לכנס את הקבינט מיד. אין חיה כזאת, זה פשוט, הוא אז עשה את הדבר הנכון, נדמה לי שהוא נרתע היום מלעשות אותו הדבר, אבל לפי דעתי הוא חייב לעשות אותו הדבר, והוא יופיע בשבועות הקרובים לעשות אותו דבר. אריה גולן: נתניהו אתמול כך פורסם, הנחה את הרמטכ"ל לשמור, נוכח כל מה שהוא שמע, לשמור על כשירות צה"ל. זאת הנחיה שתשנה, תשפר את המצב, תעצור את התהליכים המסוכנים? אהוד ברק: תראה, יש רק דבר אחד שהוא עושה יותר מאשר להנחות. הוא משקר יותר מאשר הוא מנחה. הוא מנחה, הוא כל הזמן מנחה. הוא לא עושה את חובתו. חובתו הבסיסית היא לשבת ולהקשיב. הסיפור הזה של הוא הנחה, ובזה הוא כאילו, מה הוא עשה? הוא העביר את האחריות לרמטכ"ל. הרמטכ"ל לא יודע שיש עליו אחריות? שר הביטחון לא יודע שיש עליו אחריות? בלי ההנחיה הזאת, הם לא עושים את כל מה שהם יכולים? זה דברי הבל של מתעתע. אין פה שום דבר, מי ששבר את החוזה, מי שמורד בדמוקרטיה, זה נתניהו. הוא לא נגרר ולא בטיח', הוא מתנהל כמו מי שאיבד כשירות להוביל מדינה. למזלנו עומדים אנשים כמו הרצי הלוי ורונן בר ודדי ברנע, ואני מקווה ומאמין שגלנט יצטרף אליהם בקרוב, אין לו שום ברירה אחרת. הקריאה של [אלוף במילואים, סגן ראש המוסד לשעבר] עמירם לוין משלשום, אני הכרתי גם כן היטב את [סא"ל] יוסי קורקין [נהרג ב-1997 במבצע בלבנון] ואת גלנט בתור קצינים צעירים [בשייטת 13] שהיו עומדים מתדרכים, היית יודע שהמשימה תבוצע, חוזרים בחזרה מהמשימה רטובים, החליפות האלה עם המלח, ומתארים את מה שהיה ואתה סומך עליהם. אני אומר לך גלנט כשהוא לבד בחדר הוא לא חושב אחרת מהרמטכ"ל ומראש השב"כ. הוא נתון ללחצים פוליטיים. אריה גולן: אתה מדבר איתו? אתה בקשר עם גלנט? אתה בקשר עם שר הביטחון? אהוד ברק: תראה, אני נזהר מאוד לא לדבר עם אנשים שנושאים תפקידים, בטח לא בלי שפונים אליי ושואלים אותי מסיבה ברורה לחלוטין. הרי במציאות המטורפת שנתניהו בסחרורו, מנהל היום, כל שיחה שלי עם הרמטכ"ל ועם שר הביטחון, תיתפס ומחר תוצג כאילו הארכידמון הזה ברק, הוא כבר מפעיל או משחד או מאיים על הרמטכ"ל או על גלנט. אני מעדיף לא לדבר עליהם. לפי דעתי הם, מספיק להם להסתכל רגע במראה, והם יודעים בדיוק מה הייתי אומר להם. אריה גולן: אתה הזכרת את עמירם לוין, אלוף במילואים, הוא התראיין כאן אתמול בבוקר, והוא אמר שהוא מזהה בשטחי יהודה ושומרון, בהתנהלות של המתנחלים שם, וצה"ל שנאבק עם הדבר הזה, מזהה תהליכים כמו בגרמניה הנאצית, לא פחות, הוא דיבר על פשעי מלחמה, שצה"ל הולך לקראתם בשטחים, בגדה המערבית, לא הגזים? אהוד ברק: תראה, עמירם הוא איש אמיץ מאוד. הוא היה אמיץ מאוד בשדה הקרב. יש בו אומץ טבעי גם אזרחי. יש לו קושי. זה משהו שהוא במידה מסוימת הפוך מהתכונות של חייל שצמח אצל נתניהו. יש לו קושי לשקר. הוא לא מצליח אפילו כשהוא רוצה. אבל אין פה שום דבר חדש. אני אמרתי לפני שש שנים בכנס הרצליה. שש שנים, לא שלוש שנים בשיחות עם [מילה לא ברורה]. שש שנים אמרתי. תסתכלו על מה שנתניהו עושה מאז הבחירות של 2015. אתם רואים את כל הסימנים של תנועה פרוטו פשיסטית. קראתי לזה ניצני פשיזם. אם זה נראה כמו ניצני פשיזם, זה הולך כמו ניצני פשיזם, זה מגעגע כמו ניצני פשיזם, זה כנראה ניצני פשיזם. [אלוף במילואים] יאיר גולן [לשעבר סגן הרמטכ"ל] הזהיר בפני תהליכים שהוא ראה באירופה. אריה גולן: שילם ברמטכ"לות על הדברים האלה בזמנו. אהוד ברק: ויאיר גולן צדק. מה? אריה גולן: אני אומר שהוא שילם ברמטכ"לות, כן. אהוד ברק: יש מחיר כבד בדיקטטורה, אפילו בדיקטטורה עוברית. מה שקורה היום, אגב, נתניהו לא מסובך לו לפתור את כל המשבר, שלא יהיה לנו שום הבנות. ברגע שהוא היה מתעשת, או מכנס את הכנסת לכינוס חירום בפגרה, מעביר החלטת כנסת שמבטלת ומשעה את החוק הזה שעבר של צמצום עילת הסבירות, ומחזיר לאחורה, מבטל את הקריאה הטרומית והראשונה של שמונה חוקי ההפיכה האחרים, במילים אחרות מסיר את האקדח מרקתה של הדמוקרטיה הישראלית, באותו רגע היה כל חוזר לתיקונו. אריה גולן: זה לא יראה שהרחוב ניצח את הכנסת הריבונית? אהוד ברק: הרחוב צריך לנצח את הכנסת בכל פעם שהכנסת, ואפילו זה לא הכנסת, הרי היא כבר מזמן כפופה לרשות המבצעת, בכל רגע שהממשלה מנסה להעביר דיקטטורה, חובתו של כל אזרח להתייצב ולהתנגד. אגב, כל מה שאני אומר היה נכון באותה מידה בדיוק, אילו היה מדובר בראש ממשלה ששמו [יו"ר האופוזיציה] יאיר לפיד, או [חבר הכנסת] בני גנץ, או [ראש הממשלה לשעבר] נפתלי בנט, או [חבר הכנסת] אביגדור ליברמן. גם אם אחד מהם היה מנסה להפוך ישראל לדיקטטורה, אותם טייסים היו מתייצבים, אותם דמונים מהעולם החיצוני, כמו [אהוד] ברק, [הרמטכ"ל לשעבר רא"ל במילואים] דני חלוץ, היו מתייצבים, ו-170 ראשי מערכת הביטחון לדורותיה היו כותבים את אותם הודעות, ודורשים ממנו להפסיק את זה באחת. קורית לנו פה טרגדיה. אנשים, קשה להם לראות את ההבדלים, קשה להם לעקוב אחרי הדברים. השמש זורחת כל יום ובתי הקפה פתוחים, אז כנראה שהאסון עוד לא יתרחש. האסון יתרחש כל יום כאשר [חבר הכנסת דודי] אמסלם משתולל ברשות החברות, כאשר נערות בנות 15 נדחקות אחורה באוטובוס ושמים עליהן איזה שמיכות, וכאשר המשטרה מחרימה מלוחמים מבצעיים של צה"ל ומילואים את הנשק, באמצעות תעלול קוראים להם לחקירה, מאשימים אותם בדבר פלילי, ונוטלים להם את הנשק שיש, יעני תהליך פלילי נגדם, זו דיקטטורה בפעולה. כל אזרח חייב להתנגד. אני רוצה להזהיר אותך. אריה גולן: לסיום. אהוד ברק: להזהיר אותך לסיום, שלא רחוק הרגע שאתה ועמיתיך בטלוויזיה ובתקשורת תצטרכו גם כן להרים את קולכם, להפסיק להיות בוררים אובייקטיביים שמביאים עמדה מכאן, ואחריי יביאו איזה פרשן מהימין או בערוצי הזבל ב[ערוץ] 14, או בערוץ אחר. כל אזרח ייאלץ להתייצב בפני השאלה: האם הוא הולך עם הדיקטטורה או הוא הולך עם הדמוקרטיה, והמאבק כבר התחיל, נקודת האל-חזור מאחורינו, הלפיד נמצא אצל בית המשפט כרגע, ומיד אחריו אצל שומרי הסף. אני בטוח שננצח. מדינת ישראל לא תהיה דיקטטורה. בחוקים האלה ייגנזו, ומחוללי ההפיכה יורחקו מהגה השלטון. אריה גולן: אהוד ברק, ראש הממשלה לשעבר. דברים חריפים ונוקבים. אני מודה לך. בוקר טוב. אהוד ברק: בוקר אור. סימוכין:

Jonathan D. Halevi

10,839 次观看 • 8 个月前

העיתונאית ליאור קינן הטילה אתמול בערב פצצה פוליטית: נתניהו ביקש מראש השב"כ לשעבר, יורם כהן, לפסול את הסיווג הביטחוני של נפתלי בנט כדי שבנט לא יהיה רשאי להשתתף בקבינט הביטחוני. את ההאשמות החמורות הללו לא אומר קפלניסט, אשכנזי בוגד, את הדברים אומר אחד שיודע, יורם כהן בקולו שלו, בראיון לליאור קינן בערוץ 13. כהן גם הוסיף ואמר לליאור שהממלכתיות בשב"כ תחת דוד זיני, נסדקת. כהן כונה בשב"כ ה"אפגאני" על שום מוצאו, אדם דתי, איש עשייה צנוע, מייד לאחר שירותו התגייס לשב"כ וביצע את כל התפקידים בארגון: מאבטח רכזי שטח, רכז שטח, ראש הדסק האופרטיבי ביהודה, ראש חטיבת הסיכול בירושלים ויהודה, ראש האגף לסיכול טרור ערבי-איראני, ראש מרחב ירושלים יהודה ושומרון וסגן ראש השב"כ. כהן כיהן כראש השב"כ, תחת נתניהו, חמש שנים, האיש מבין משהו בביטחון המדינה וגם מכיר ומבין את נתניהו, באופן הכי אינטימי שאפשר. עוד אמר כהן על נתניהו: "ראש הממשלה הזה, לצערי אני אומר, על פי הדוגמאות שנתתי, ברגע שמגיע נושא שהוא חושב שהוא חשוב לו בהיבט האינטרס האישי, הוא פונה ורוצה שגורם מקצועי ייתן חוות דעת או יעשה פעולה שמשרתת את האינטרס האישי שלו. זה קרה כמה פעמים. ראש הממשלה יכול להכחיש את זה, אבל אני חוויתי את זה באופן אישי, נדב ארגמן חווה את זה, ורונן בר חווה את זה. אז הדברים האלה קרו בעבר." אתם קולטים את משמעות הדברים? נתניהו, האיש המטורף והלא כשיר הזה ביקש, מספר פעמים, ממספר ראשי שב"כ, שיבצעו פעולה במסגרת תפקידם, שתשרת את האינטרסים האישיים שלו. כמו שכתבתי, כהן סיפר שנתניהו ביקש ממנו להפעיל את שירות הביטחון המסכל של מדינת ישראל נגד יריב פוליטי שלו, נגד בנט. אגב, כהן כמובן סרב לבקשתו המופקרת של נתניהו. מייד כשכהן השתחרר מהשירות, הוא עדכן את בנט על כוונותיו הזדוניות של נתניהו כנגדו. עוד אמר כהן לגבי נתניהו: "שיבוש מערכות חמור ביותר של ראש ממשלת ישראל... הדברים החמורים שאמרתי, אני אומר ככה, הם היו מאופקים לעומת מה שאני חושב." ראשי שב"כ לשעבר, רמטכ"לים לשעבר, אלופים, ראשי מוסד, עשרות אנשים שהיו בצמתי קבלת החלטות קריטיות לביטחון המדינה, בצמוד לראש הממשלה נתניהו במצטבר כמעט עשרים שנה, כולם תמימי דעים שהאיש אינו שקול, הוא פועל מתוך אינטרסים אישיים ואולי גם זרים ומסכן את ביטחון המדינה. מי הם האנשים המטורפים שעדיין תומכים באדם נרקסיסט, אינטרסנט, מניפולטור שמסכן את חייהם, את חיי משפחתם ואת עתידה של המדינה הזו שכולנו כל כך אוהבים? Lior Kenan - ליאור קינן חדשות 13

העיתונאית ליאור קינן הטילה אתמול בערב פצצה פוליטית: נתניהו ביקש מראש השב"כ לשעבר, יורם כהן, לפסול את הסיווג הביטחוני של נפתלי בנט כדי שבנט לא יהיה רשאי להשתתף בקבינט הביטחוני. את ההאשמות החמורות הללו לא אומר קפלניסט, אשכנזי בוגד, את הדברים אומר אחד שיודע, יורם כהן בקולו שלו, בראיון לליאור קינן בערוץ 13. כהן גם הוסיף ואמר לליאור שהממלכתיות בשב"כ תחת דוד זיני, נסדקת. כהן כונה בשב"כ ה"אפגאני" על שום מוצאו, אדם דתי, איש עשייה צנוע, מייד לאחר שירותו התגייס לשב"כ וביצע את כל התפקידים בארגון: מאבטח רכזי שטח, רכז שטח, ראש הדסק האופרטיבי ביהודה, ראש חטיבת הסיכול בירושלים ויהודה, ראש האגף לסיכול טרור ערבי-איראני, ראש מרחב ירושלים יהודה ושומרון וסגן ראש השב"כ. כהן כיהן כראש השב"כ, תחת נתניהו, חמש שנים, האיש מבין משהו בביטחון המדינה וגם מכיר ומבין את נתניהו, באופן הכי אינטימי שאפשר. עוד אמר כהן על נתניהו: "ראש הממשלה הזה, לצערי אני אומר, על פי הדוגמאות שנתתי, ברגע שמגיע נושא שהוא חושב שהוא חשוב לו בהיבט האינטרס האישי, הוא פונה ורוצה שגורם מקצועי ייתן חוות דעת או יעשה פעולה שמשרתת את האינטרס האישי שלו. זה קרה כמה פעמים. ראש הממשלה יכול להכחיש את זה, אבל אני חוויתי את זה באופן אישי, נדב ארגמן חווה את זה, ורונן בר חווה את זה. אז הדברים האלה קרו בעבר." אתם קולטים את משמעות הדברים? נתניהו, האיש המטורף והלא כשיר הזה ביקש, מספר פעמים, ממספר ראשי שב"כ, שיבצעו פעולה במסגרת תפקידם, שתשרת את האינטרסים האישיים שלו. כמו שכתבתי, כהן סיפר שנתניהו ביקש ממנו להפעיל את שירות הביטחון המסכל של מדינת ישראל נגד יריב פוליטי שלו, נגד בנט. אגב, כהן כמובן סרב לבקשתו המופקרת של נתניהו. מייד כשכהן השתחרר מהשירות, הוא עדכן את בנט על כוונותיו הזדוניות של נתניהו כנגדו. עוד אמר כהן לגבי נתניהו: "שיבוש מערכות חמור ביותר של ראש ממשלת ישראל... הדברים החמורים שאמרתי, אני אומר ככה, הם היו מאופקים לעומת מה שאני חושב." ראשי שב"כ לשעבר, רמטכ"לים לשעבר, אלופים, ראשי מוסד, עשרות אנשים שהיו בצמתי קבלת החלטות קריטיות לביטחון המדינה, בצמוד לראש הממשלה נתניהו במצטבר כמעט עשרים שנה, כולם תמימי דעים שהאיש אינו שקול, הוא פועל מתוך אינטרסים אישיים ואולי גם זרים ומסכן את ביטחון המדינה. מי הם האנשים המטורפים שעדיין תומכים באדם נרקסיסט, אינטרסנט, מניפולטור שמסכן את חייהם, את חיי משפחתם ואת עתידה של המדינה הזו שכולנו כל כך אוהבים? Lior Kenan - ליאור קינן חדשות 13

Danny Gallant דני גלנט

41,003 次观看 • 4 个月前

רוני אלשיך על הסיבה למחדל השבעה באוקטובר- "החלשנו את היכולת להתמודד עם כשלי חשיבה; יש דירקטיבה מדינית, שהיא חמאס מוחלש ומורתע; [אגף המודיעין] מציג את זה [הערכת המצב] בצורה יותר עדינה. לאט לאט נוצר מצב שפתאום דירקטיבה מדינית הופכת להיות הערכת המודיעין. בלי לשים לב" ב-16 ביולי 2026, ערוץ 13 שידר ראיון שערך עמרי אסנהיים עם רוני אלשיך, לשעבר מפכ"ל המשטרה וסגן ראש השב"כ, ולהלן קטע מהראיון. עמרי אסנהיים: רונן בר [ראש השב"כ לשעבר] היה לוחם שב"כ אדיר. רוני אלשיך: נכון. עמרי אסנהיים: תן דוגמה אחת לגדולתו, מהיכרותך, בשנים שהכרת. רוני אלשיך: מבצעים מסמרי שיער שהיכולות שהוא קידם ופיתח היו תנאי להשגתם. לא רוצה להיכנס לפרטים, כי זה דברים שעדיין, אני מניח, יכולות כאלה שמשתמשים בהם. עמרי אסנהיים: הצלחת להבין איך [מתקפת] שבעה באוקטובר [2023] קרה לו? רוני אלשיך: קודם כול, זה לא קרה רק לו. זה מערכת שלמה שקרסה, בסדר? הכשל של השב"כ הוא כשל אדיר. עדיין, הוא עדיין הכי קטן מהכשלים של יתר המערכת. עמרי אסנהיים: באמת? רוני אלשיך: כן. מפני שבסופו של דבר... עמרי אסנהיים: יותר קטן מ[זה של] אמ"ן אגף המודיעין]? יותר קטן מ[זה של] אוגדת עזה? רוני אלשיך: ברור. עמרי אסנהיים: [הכשל של] שב"כ יותר קטן מכולם? רוני אלשיך: ברור, עדיין גדול מאוד. אבל עדיין הוא יותר קטן. כשאני אומר יותר קטן, זה אומר, הגורם היחידי שמשך בשרוול, הוציא התרעה, פתח חמ"ל [חדר מלחמה], הקפיץ את כולם למשרד, בסדר? זה שב"כ. זה לא קרה בשום ארגון. זה כמות הפעמים ששב"כ מעלה את האיום ואומר בוא נסכל [נחסל] את [מנהיג חמאס סעזה יחיא] סינואר או בוא נעשה עריפה של כל ההנהגה [של חמאס]. בסדר? וכמובן מסורב [על ידי הדרג המדיני]. עמרי אסנהיים: מתי בפעם הראשונה דיברת עם רונן בר אחרי השבעה באוקטובר? רוני אלשיך: לקח איזה יומיים שלושה עד שהוא התפנה לכולנו. עמרי אסנהיים: זה לא הרבה.מה השאלה הראשונה ששאלת אותו? השאלה הראשונה. רוני אלשיך: זו לא שאלה. אני לא שאלתי משום שהמטרה שלי הייתה ללכת קדימה ולא לשאול שאלות אחורה. אני לא המתחקר. עמרי אסנהיים: אתה יודע מה אני הייתי שואל אותו? איך זה קרה לך? תגיד. רוני אלשיך: אני חשבתי שזה לא הזמן תוך כדי האקט הראשון של המלחמה. עמרי אסנהיים: ומתי שהוא שאלת אותו? רוני אלשיך: ביוזמתו, הוא הציג לנו את התחקירים ואת הכשלים. ביוזמתו הוא הזמין את הווטרנים [פורשי השב"כ הבכירים] להיחשף בעצם לתחקיר. עמרי אסנהיים: מה גרם לך לתפוס את הראש? רוני אלשיך: אני חושב שהעובדה שהחלשנו את היכולת להתמודד עם כשלי חשיבה, הטרידה אותי מאוד. ואני אתן דוגמה, בסדר? אז עכשיו מתחיל סבב [לחימה עם רצועת עזה], ועכשיו אנחנו מופתעים, אז די ברור שרוצים לסגור את הסבב הזה מהר ככל שניתן, אבל בינתיים יש דירקטיבה מדינית, שהיא חמאס מוחלש ומורתע. אז ראש הממשלה עכשיו אומר, החזרנו אותה איקס שנים אחורה, עשינו להם ככה, ועכשיו הם מורתעים. עכשיו, הוא אומר את זה, און רקורד לציבור, נכון? כי הרי לא יכול להיות שנכשלנו, הרי תמיד אנחנו מנצחים. עכשיו נגיד שאני רח"ט מחקר [ראש חטיבת המחקר באגף המודיעין של צה"ל], ואני מגיע אחרי יומיים להערכת מצב, אז מה אני אומר? חבר'ה, חמאס לא מוחלש, לא מורתע, לא. עמרי אסנהיים: לא, ראש הממשלה אמר. רוני אלשיך: אז כאילו, עזוב רגע, זה יושב פה, ואז אתה... עמרי אסנהיים: בתור איש מודיעין. רוני אלשיך: קצת מציג את זה בצורה יותר עדינה. לאט לאט נוצר מצב שפתאום דירקטיבה מדינית הופכת להיות הערכת המודיעין. בלי לשים לב. סימוכין:

רוני אלשיך על הסיבה למחדל השבעה באוקטובר- "החלשנו את היכולת להתמודד עם כשלי חשיבה; יש דירקטיבה מדינית, שהיא חמאס מוחלש ומורתע; [אגף המודיעין] מציג את זה [הערכת המצב] בצורה יותר עדינה. לאט לאט נוצר מצב שפתאום דירקטיבה מדינית הופכת להיות הערכת המודיעין. בלי לשים לב" ב-16 ביולי 2026, ערוץ 13 שידר ראיון שערך עמרי אסנהיים עם רוני אלשיך, לשעבר מפכ"ל המשטרה וסגן ראש השב"כ, ולהלן קטע מהראיון. עמרי אסנהיים: רונן בר [ראש השב"כ לשעבר] היה לוחם שב"כ אדיר. רוני אלשיך: נכון. עמרי אסנהיים: תן דוגמה אחת לגדולתו, מהיכרותך, בשנים שהכרת. רוני אלשיך: מבצעים מסמרי שיער שהיכולות שהוא קידם ופיתח היו תנאי להשגתם. לא רוצה להיכנס לפרטים, כי זה דברים שעדיין, אני מניח, יכולות כאלה שמשתמשים בהם. עמרי אסנהיים: הצלחת להבין איך [מתקפת] שבעה באוקטובר [2023] קרה לו? רוני אלשיך: קודם כול, זה לא קרה רק לו. זה מערכת שלמה שקרסה, בסדר? הכשל של השב"כ הוא כשל אדיר. עדיין, הוא עדיין הכי קטן מהכשלים של יתר המערכת. עמרי אסנהיים: באמת? רוני אלשיך: כן. מפני שבסופו של דבר... עמרי אסנהיים: יותר קטן מ[זה של] אמ"ן אגף המודיעין]? יותר קטן מ[זה של] אוגדת עזה? רוני אלשיך: ברור. עמרי אסנהיים: [הכשל של] שב"כ יותר קטן מכולם? רוני אלשיך: ברור, עדיין גדול מאוד. אבל עדיין הוא יותר קטן. כשאני אומר יותר קטן, זה אומר, הגורם היחידי שמשך בשרוול, הוציא התרעה, פתח חמ"ל [חדר מלחמה], הקפיץ את כולם למשרד, בסדר? זה שב"כ. זה לא קרה בשום ארגון. זה כמות הפעמים ששב"כ מעלה את האיום ואומר בוא נסכל [נחסל] את [מנהיג חמאס סעזה יחיא] סינואר או בוא נעשה עריפה של כל ההנהגה [של חמאס]. בסדר? וכמובן מסורב [על ידי הדרג המדיני]. עמרי אסנהיים: מתי בפעם הראשונה דיברת עם רונן בר אחרי השבעה באוקטובר? רוני אלשיך: לקח איזה יומיים שלושה עד שהוא התפנה לכולנו. עמרי אסנהיים: זה לא הרבה.מה השאלה הראשונה ששאלת אותו? השאלה הראשונה. רוני אלשיך: זו לא שאלה. אני לא שאלתי משום שהמטרה שלי הייתה ללכת קדימה ולא לשאול שאלות אחורה. אני לא המתחקר. עמרי אסנהיים: אתה יודע מה אני הייתי שואל אותו? איך זה קרה לך? תגיד. רוני אלשיך: אני חשבתי שזה לא הזמן תוך כדי האקט הראשון של המלחמה. עמרי אסנהיים: ומתי שהוא שאלת אותו? רוני אלשיך: ביוזמתו, הוא הציג לנו את התחקירים ואת הכשלים. ביוזמתו הוא הזמין את הווטרנים [פורשי השב"כ הבכירים] להיחשף בעצם לתחקיר. עמרי אסנהיים: מה גרם לך לתפוס את הראש? רוני אלשיך: אני חושב שהעובדה שהחלשנו את היכולת להתמודד עם כשלי חשיבה, הטרידה אותי מאוד. ואני אתן דוגמה, בסדר? אז עכשיו מתחיל סבב [לחימה עם רצועת עזה], ועכשיו אנחנו מופתעים, אז די ברור שרוצים לסגור את הסבב הזה מהר ככל שניתן, אבל בינתיים יש דירקטיבה מדינית, שהיא חמאס מוחלש ומורתע. אז ראש הממשלה עכשיו אומר, החזרנו אותה איקס שנים אחורה, עשינו להם ככה, ועכשיו הם מורתעים. עכשיו, הוא אומר את זה, און רקורד לציבור, נכון? כי הרי לא יכול להיות שנכשלנו, הרי תמיד אנחנו מנצחים. עכשיו נגיד שאני רח"ט מחקר [ראש חטיבת המחקר באגף המודיעין של צה"ל], ואני מגיע אחרי יומיים להערכת מצב, אז מה אני אומר? חבר'ה, חמאס לא מוחלש, לא מורתע, לא. עמרי אסנהיים: לא, ראש הממשלה אמר. רוני אלשיך: אז כאילו, עזוב רגע, זה יושב פה, ואז אתה... עמרי אסנהיים: בתור איש מודיעין. רוני אלשיך: קצת מציג את זה בצורה יותר עדינה. לאט לאט נוצר מצב שפתאום דירקטיבה מדינית הופכת להיות הערכת המודיעין. בלי לשים לב. סימוכין:

Jonathan D. Halevi

22,168 次观看 • 2 个月前

שישה וחצי חודשים לפני מתקפת השבעה באוקטובר – איל נוה מ"אחים לנשק": "הצבא מתפרק. אין צבא, [אין] צבא העם בישראל היום; אנחנו אוספים חתימות; עשרות אלפי חתימות של אנשים שלא יבואו להתנדב לצבא; אין לו [לשר הביטחון יואב גלנט] צבא, [הוא] צריך לדעת את זה. הצבא שלו מתפרק" ב-24 במרץ 2023, איל נוה, ממייסדי ארגון "אחים לנשק" וממנהיגיו, התארח בתוכניתם של יואב לימור וגלית גוטמן בערוץ 12. להלן תוכן הראיון: יואב לימור: באולפן איתנו אחד ממובילי המחאה איל נוה. בוקר טוב. איל נוה: בוקר. יואב לימור: איפה אתה עושה מילואים? איל נוה: סיירת מטכ"ל. יואב לימור: סיירת מטכ"ל. זאת אומרת, אתה חלק ממחאת המ"מ [המבצעים המיוחדים], מה שנקרא. איל נוה: לא, אנחנו אחים לנשק. יואב לימור: אחים לנשק, אוקיי. כשאתה שמעת אתמול את ראש הממשלה [בנימין נתניהו], אומר, אני לוקח את זה על עצמי, אני אוביל עכשיו את הפיוס, אני אוביל תהליך, אני ראש הממשלה של כולם, דאג לזכויות הפרט. מה שמעת באוזן ומה זה אומר על המשך הפעילות שלכם? איל נוה: שמעתי שאנחנו ממשיכים בכל הכוח, שמעתי שבית המשפט נמחק, שנכנסים שופטים מטעם, שמעתי שכל החוקים הולכים לעבור. ב[שתי מילים שאינן ברורות] קיבלנו היום את הסלאמי, קיבלנו. יואב לימור: ומה זה אומר על ההתנדבות שלכם להמשך, למילואים? איל נוה: אנחנו הצהרנו כבר השבוע שאנחנו מפסיקים להתנדב למילואים, במידה והחוק יעבור. מבחינתנו זה לא עובר, אנחנו במלחמה. אנחנו במלחמת העצמאות השנייה שלנו. כולנו, כולכם פה. אנחנו במלחמת העצמאות השנייה, ואנחנו הולכים להילחם על הבית שלנו, על מדינת ישראל, על מדינת ישראל דמוקרטית. גלית גוטמן: אני רוצה לשאול אותך, איל, אתה יודע, אנחנו כבר 12 שבועות לתוך המחאה הזאת, אתם בין הראשונים שהצטרפו. והרימו את הדגל. אני מתארת לעצמי שלא היה פשוט, לא היה פשוט בימים הראשונים לחשוב שאתה, כבן אדם, שלקחת על עצמו להיות חלק מסיירת מטכ"ל, זה אומר שאתה מחויב ב-200% למדינה הזאת, לעשות את ההחלטה הזאת [שלא להתנדב לשירות מילואים]. כמה מתסכל לראות שאתם נמצאים בכל מקום, שאנשים קוראים לכם טרוריסטים, אנרכיסטים, סרבנים, ולמעלה שם יושב [ראש הממשלה] בנימין נתניהו ולא סופר אתכם. כרגע זה מה שאני רואה. ברגע שהוא לא עוצר את החקיקה, ברגע שהוא שומע מהרמטכ"ל [רא"ל הרצי הלוי] ומראשי [מערכת] הביטחון מה קורה פה ואיזה סכנות צפויות, הוא בטוח שאתם תגיעו מחר. איל נוה: הוא טועה. אנחנו לא נגיע. אנחנו בתוך המלחמה שלנו, ולכן אנחנו נעמוד מאוד מאוד חזק. אני מתחיל בכלל ב[שר הביטחון יואב] גלנט, שבמשך 11 שבועות לא מדבר, שותק. יש לי שר ביטחון שאין לו מיתרי קול. לא שמענו אותו בשום מקום אומר על שום דבר. וגם אתמול הוא היה צריך להחליט בין האם הוא שומר על ביטחון ישראל, או שהוא שייך למשפחת נתניהו. נכנס לחדר וחזר מקופל. אנחנו ממשיכים בכל הכוח את הדבר הזה. אנחנו מרגישים שהמדינה מתפוררת. אנחנו חתמנו על זה שאנחנו מפסיקים להתנדב, ואנחנו 25 שנה עושים מילואים, אנחנו קרועים מבפנים. יואב לימור: אבל איל, אני, אני, אתה אמרת דברים שלא יבנו עלינו, אנחנו לא נבוא. אתה רוצה להגיד שאם מחר מתחילה מלחמה עם לבנון, מתחילה מלחמה עם עזה, אתה אומר אנחנו לא שם? איל נוה: אנחנו כבר עכשיו במלחמה. אנחנו במלחמת העצמאות, אתם לא שמים לב לזה. אנחנו בתוך מלחמה, אתם הדבר הבא דרך אגב. בהתחלה זה מתחיל בעולם הזה, זה מתחיל מהחלשת בית המשפט, והוא עובר אחרי זה לתקשורת, ואחרי זה לאקדמיה, ואנחנו [מילה לא ברורה]. אתם לא מכירים, עשו לו רחובות, פשוט תצאו לרחובות. יואב לימור: אנחנו מבינים. אני לא מתבלבל, אני שומע את שר התקשורת [ד"ר שלמה קרעי] ומה הוא אומר, אדם שלא מבין כלום בתקשורת, אבל אני שומע היטב, בזה אני לא מתבלבל. אבל אני שואל אותך, בסוף, אם מחר יפלו פה טילים על הבית שלך, לא תצא לשמור על הילדים? איל נוה: ברור שבסוף אנחנו חיילים ונבוא להילחם, זה לא שאלה. אבל כרגע בשלב הזה אין אימונים. אתה אמרת לפני כמה דקות שאתה יודע מה הולך לקרות ביום ראשון. אנחנו מחריפים את המאבק שלנו. אנחנו לא נוותר על המדינה שלנו. יואב לימור: עכשיו, אני חושב רגע על נקרא לו י', מפקד סיירת מטכ"ל, אלוף משנה, שעושה רשימת מלאי הבוקר הזה ואומר, חסרים לי הרבה מאוד אנשים. איל נוה: המון. רני רהב: לא חסרים לו, [יושב ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, שמחה] רוטמן יבוא. איל נוה: אנחנו, לפני שבוע הייתי במילואים, חסרים המון אנשים. לא מגיעים, פשוט לא נמצאים. גלית גוטמן: כשאתה אומר אנחנו נחריף את הצעדים, מה עוד נמצא בארסנל הנשק שלכם? איל נוה: יש עוד הרבה, לא נגיד את זה פה כמובן, אבל יש לנו עוד הרבה מהלכים שאנחנו מתכוונים לעשות. לא נוותר. אני קורא מפה לכולם לצאת מהכורסה, לצאת לרחוב, להמשיך להפגין. אתמול נעצר, בדיוק אותו קצין [סא"ל במילואים רון שרף] שנכנס לתוך בית להציל את נחשון וקסמן, וחטף כדור והוא נעצר. תבינו מה קורה. העם נקרע. פשוט נקרע. יואב לימור: תגיד, מה אתה עונה לאלה שאומרים? אתם סרבנים. בסוף, הרי אתם, כולנו, כשהיה סרבנות בהתנתקות, אמרנו לא יכולה להיות סרבנות. והנה עכשיו יש סרבנות. וכאילו אתם הופכים את זה ללגיטימי. מחר זה יהיה מהצד השני, מה תגידו להם? אז מה אתה עונה למי שאומר לך את זה? איל נוה: אנחנו מתנדבי מילואים. עוד פעם, אנחנו מסבירים את זה והסבירו את זה מספיק פעמים. אנחנו באים למילואים כמתנדבים. אחרי 25 שנה אנחנו לא חייבים לבוא למילואים, אנחנו מפסיקים את ההתנדבות שלנו. ככה גם הטייסים, ככה גם כולם. ולכן זו אינה סרבנות. סרבנות יש רק בצד שני, דרך אגב. שם נמצאת הסרבנות. אנחנו נותנים מהנשמה שלנו. אנשים שבאים במשך שנים. יואב לימור: מה זה הצד השני? החרדים שלא מתגייסים? איל נוה: החרדים שלא מתגייסים ועוד. אני חושב שכמות הצבא שאני עשיתי במשך החיים, זה רוב הממשלה לא עשתה את כמות הצבא כמובן, ולכן אנחנו ממשיכים את המאבק שלנו בכל כוח, אנחנו לא מסרבים, אנחנו שומרים על המדינה, אנחנו מרגישים שאנחנו מובילים את המחאה הזאת למקום שבו ישראל תישאר יהודית ודמוקרטית. יואב לימור: שאלה אחת אחרונה. [שר החקלאות] אבי דיכטר, בוגר היחידה שלך, ראש השב"כ לשעבר, לו [הוא] יושב כאן עכשיו מולך, מה אתה אומר לו? איל נוה: אני אומר שהוא חייב להבין שהעם שלנו נקרע, צריך לעצור דחוף. אני אומר לו שאנחנו מתפרקים, הלכידות החברתית מתפרקת, הצבא מתפרק. אין צבא, [אין] צבא העם בישראל היום. אתם לא תבינו, אנחנו אחרי, אנחנו אוספים חתימות, אנחנו בעשרות אלפי חתימות של אנשים שלא יבואו להתנדב לצבא. זאת המציאות כרגע, ואני חושב שהם [הממשלה] מבינים את זה ולא אכפת להם. גלית גוטמן: מה הציפייה שלכם מ[שר הביטחון יואב] גלנט? איל נוה: לעמוד לצד הביטחון, לעמוד לצד אזרחי ישראל, לשמור על הביטחון. אין לו צבא, [הוא] צריך לדעת את זה. הצבא שלו מתפרק. ולכן הוא חייב, חייב לקום ולהגיד, תעצרו את החקיקה, שבו לדבר. יש לנו מדינה אחת, יש לנו עם אחד, חייבים לעצור ולדבר. זאת האחריות שלו. יואב לימור: כן. אייל, תודה על הדברים האלה. סימוכין:

שישה וחצי חודשים לפני מתקפת השבעה באוקטובר – איל נוה מ"אחים לנשק": "הצבא מתפרק. אין צבא, [אין] צבא העם בישראל היום; אנחנו אוספים חתימות; עשרות אלפי חתימות של אנשים שלא יבואו להתנדב לצבא; אין לו [לשר הביטחון יואב גלנט] צבא, [הוא] צריך לדעת את זה. הצבא שלו מתפרק" ב-24 במרץ 2023, איל נוה, ממייסדי ארגון "אחים לנשק" וממנהיגיו, התארח בתוכניתם של יואב לימור וגלית גוטמן בערוץ 12. להלן תוכן הראיון: יואב לימור: באולפן איתנו אחד ממובילי המחאה איל נוה. בוקר טוב. איל נוה: בוקר. יואב לימור: איפה אתה עושה מילואים? איל נוה: סיירת מטכ"ל. יואב לימור: סיירת מטכ"ל. זאת אומרת, אתה חלק ממחאת המ"מ [המבצעים המיוחדים], מה שנקרא. איל נוה: לא, אנחנו אחים לנשק. יואב לימור: אחים לנשק, אוקיי. כשאתה שמעת אתמול את ראש הממשלה [בנימין נתניהו], אומר, אני לוקח את זה על עצמי, אני אוביל עכשיו את הפיוס, אני אוביל תהליך, אני ראש הממשלה של כולם, דאג לזכויות הפרט. מה שמעת באוזן ומה זה אומר על המשך הפעילות שלכם? איל נוה: שמעתי שאנחנו ממשיכים בכל הכוח, שמעתי שבית המשפט נמחק, שנכנסים שופטים מטעם, שמעתי שכל החוקים הולכים לעבור. ב[שתי מילים שאינן ברורות] קיבלנו היום את הסלאמי, קיבלנו. יואב לימור: ומה זה אומר על ההתנדבות שלכם להמשך, למילואים? איל נוה: אנחנו הצהרנו כבר השבוע שאנחנו מפסיקים להתנדב למילואים, במידה והחוק יעבור. מבחינתנו זה לא עובר, אנחנו במלחמה. אנחנו במלחמת העצמאות השנייה שלנו. כולנו, כולכם פה. אנחנו במלחמת העצמאות השנייה, ואנחנו הולכים להילחם על הבית שלנו, על מדינת ישראל, על מדינת ישראל דמוקרטית. גלית גוטמן: אני רוצה לשאול אותך, איל, אתה יודע, אנחנו כבר 12 שבועות לתוך המחאה הזאת, אתם בין הראשונים שהצטרפו. והרימו את הדגל. אני מתארת לעצמי שלא היה פשוט, לא היה פשוט בימים הראשונים לחשוב שאתה, כבן אדם, שלקחת על עצמו להיות חלק מסיירת מטכ"ל, זה אומר שאתה מחויב ב-200% למדינה הזאת, לעשות את ההחלטה הזאת [שלא להתנדב לשירות מילואים]. כמה מתסכל לראות שאתם נמצאים בכל מקום, שאנשים קוראים לכם טרוריסטים, אנרכיסטים, סרבנים, ולמעלה שם יושב [ראש הממשלה] בנימין נתניהו ולא סופר אתכם. כרגע זה מה שאני רואה. ברגע שהוא לא עוצר את החקיקה, ברגע שהוא שומע מהרמטכ"ל [רא"ל הרצי הלוי] ומראשי [מערכת] הביטחון מה קורה פה ואיזה סכנות צפויות, הוא בטוח שאתם תגיעו מחר. איל נוה: הוא טועה. אנחנו לא נגיע. אנחנו בתוך המלחמה שלנו, ולכן אנחנו נעמוד מאוד מאוד חזק. אני מתחיל בכלל ב[שר הביטחון יואב] גלנט, שבמשך 11 שבועות לא מדבר, שותק. יש לי שר ביטחון שאין לו מיתרי קול. לא שמענו אותו בשום מקום אומר על שום דבר. וגם אתמול הוא היה צריך להחליט בין האם הוא שומר על ביטחון ישראל, או שהוא שייך למשפחת נתניהו. נכנס לחדר וחזר מקופל. אנחנו ממשיכים בכל הכוח את הדבר הזה. אנחנו מרגישים שהמדינה מתפוררת. אנחנו חתמנו על זה שאנחנו מפסיקים להתנדב, ואנחנו 25 שנה עושים מילואים, אנחנו קרועים מבפנים. יואב לימור: אבל איל, אני, אני, אתה אמרת דברים שלא יבנו עלינו, אנחנו לא נבוא. אתה רוצה להגיד שאם מחר מתחילה מלחמה עם לבנון, מתחילה מלחמה עם עזה, אתה אומר אנחנו לא שם? איל נוה: אנחנו כבר עכשיו במלחמה. אנחנו במלחמת העצמאות, אתם לא שמים לב לזה. אנחנו בתוך מלחמה, אתם הדבר הבא דרך אגב. בהתחלה זה מתחיל בעולם הזה, זה מתחיל מהחלשת בית המשפט, והוא עובר אחרי זה לתקשורת, ואחרי זה לאקדמיה, ואנחנו [מילה לא ברורה]. אתם לא מכירים, עשו לו רחובות, פשוט תצאו לרחובות. יואב לימור: אנחנו מבינים. אני לא מתבלבל, אני שומע את שר התקשורת [ד"ר שלמה קרעי] ומה הוא אומר, אדם שלא מבין כלום בתקשורת, אבל אני שומע היטב, בזה אני לא מתבלבל. אבל אני שואל אותך, בסוף, אם מחר יפלו פה טילים על הבית שלך, לא תצא לשמור על הילדים? איל נוה: ברור שבסוף אנחנו חיילים ונבוא להילחם, זה לא שאלה. אבל כרגע בשלב הזה אין אימונים. אתה אמרת לפני כמה דקות שאתה יודע מה הולך לקרות ביום ראשון. אנחנו מחריפים את המאבק שלנו. אנחנו לא נוותר על המדינה שלנו. יואב לימור: עכשיו, אני חושב רגע על נקרא לו י', מפקד סיירת מטכ"ל, אלוף משנה, שעושה רשימת מלאי הבוקר הזה ואומר, חסרים לי הרבה מאוד אנשים. איל נוה: המון. רני רהב: לא חסרים לו, [יושב ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, שמחה] רוטמן יבוא. איל נוה: אנחנו, לפני שבוע הייתי במילואים, חסרים המון אנשים. לא מגיעים, פשוט לא נמצאים. גלית גוטמן: כשאתה אומר אנחנו נחריף את הצעדים, מה עוד נמצא בארסנל הנשק שלכם? איל נוה: יש עוד הרבה, לא נגיד את זה פה כמובן, אבל יש לנו עוד הרבה מהלכים שאנחנו מתכוונים לעשות. לא נוותר. אני קורא מפה לכולם לצאת מהכורסה, לצאת לרחוב, להמשיך להפגין. אתמול נעצר, בדיוק אותו קצין [סא"ל במילואים רון שרף] שנכנס לתוך בית להציל את נחשון וקסמן, וחטף כדור והוא נעצר. תבינו מה קורה. העם נקרע. פשוט נקרע. יואב לימור: תגיד, מה אתה עונה לאלה שאומרים? אתם סרבנים. בסוף, הרי אתם, כולנו, כשהיה סרבנות בהתנתקות, אמרנו לא יכולה להיות סרבנות. והנה עכשיו יש סרבנות. וכאילו אתם הופכים את זה ללגיטימי. מחר זה יהיה מהצד השני, מה תגידו להם? אז מה אתה עונה למי שאומר לך את זה? איל נוה: אנחנו מתנדבי מילואים. עוד פעם, אנחנו מסבירים את זה והסבירו את זה מספיק פעמים. אנחנו באים למילואים כמתנדבים. אחרי 25 שנה אנחנו לא חייבים לבוא למילואים, אנחנו מפסיקים את ההתנדבות שלנו. ככה גם הטייסים, ככה גם כולם. ולכן זו אינה סרבנות. סרבנות יש רק בצד שני, דרך אגב. שם נמצאת הסרבנות. אנחנו נותנים מהנשמה שלנו. אנשים שבאים במשך שנים. יואב לימור: מה זה הצד השני? החרדים שלא מתגייסים? איל נוה: החרדים שלא מתגייסים ועוד. אני חושב שכמות הצבא שאני עשיתי במשך החיים, זה רוב הממשלה לא עשתה את כמות הצבא כמובן, ולכן אנחנו ממשיכים את המאבק שלנו בכל כוח, אנחנו לא מסרבים, אנחנו שומרים על המדינה, אנחנו מרגישים שאנחנו מובילים את המחאה הזאת למקום שבו ישראל תישאר יהודית ודמוקרטית. יואב לימור: שאלה אחת אחרונה. [שר החקלאות] אבי דיכטר, בוגר היחידה שלך, ראש השב"כ לשעבר, לו [הוא] יושב כאן עכשיו מולך, מה אתה אומר לו? איל נוה: אני אומר שהוא חייב להבין שהעם שלנו נקרע, צריך לעצור דחוף. אני אומר לו שאנחנו מתפרקים, הלכידות החברתית מתפרקת, הצבא מתפרק. אין צבא, [אין] צבא העם בישראל היום. אתם לא תבינו, אנחנו אחרי, אנחנו אוספים חתימות, אנחנו בעשרות אלפי חתימות של אנשים שלא יבואו להתנדב לצבא. זאת המציאות כרגע, ואני חושב שהם [הממשלה] מבינים את זה ולא אכפת להם. גלית גוטמן: מה הציפייה שלכם מ[שר הביטחון יואב] גלנט? איל נוה: לעמוד לצד הביטחון, לעמוד לצד אזרחי ישראל, לשמור על הביטחון. אין לו צבא, [הוא] צריך לדעת את זה. הצבא שלו מתפרק. ולכן הוא חייב, חייב לקום ולהגיד, תעצרו את החקיקה, שבו לדבר. יש לנו מדינה אחת, יש לנו עם אחד, חייבים לעצור ולדבר. זאת האחריות שלו. יואב לימור: כן. אייל, תודה על הדברים האלה. סימוכין:

Jonathan D. Halevi

33,360 次观看 • 8 个月前

אתמול קיבלנו אות חיים נוסף מעמרי שלנו. תמיד אמרתי ותמיד ידעתי עמרי שורד. הוא שורד בשבי. הוא שורד בחיים. יש לו למה. יש לו שתי בנות רוני ועלמא שהוא צריך להחזיק עבורן ובשבילן. לראות אותו שנה אחרי הפעם הקודמת נתן אוויר. עוד קצת אוויר. לראות אותו ככה היה גם קשה מנשוא. שפוף, חיוור, רזה וממצמץ. האיש שלי שסימן ההיכר שלו הוא הניצוץ בעיניים והחיוך הענק כבוי וסובל. הימים האלו שבין יום השואה ליום העצמאות תמיד קשים אך השנה קשים עוד יותר. עמרי ואיתו 58 בני ערובה נוספים נרקבים במנהרות. במרחק של כ- 700 מ' מהמקום בו אנו עומדים. הם זועקים, מתחננים, משוועים לעזרה. בחודשים האחרונים אני מגיעה לפה די הרבה. למקום שהוא בית. למקום שהיה גן עדן והפך לגיהינום. פה ישבנו אנחנו כבני ערובה. צפה עמרי נחטף אל מול עיננו. ופה אני מרגישה הכי קרובה אליו. 566 ימים ואני עדיין מחכה שיבואו ויצילו אותנו. אני קוראת מפה למקבלי ההחלטות - די! מלחמה היא לא המטרה. היא האמצעי. סיימו את המלחמה החזירו אלינו את כולם ללא סלקציות ללא קטגוריות. החיים למשפחותיהם לשיקום והחללים והנרצחים לקבר ראוי באדמת ישראל. מה שצריך עכשיו זה אומץ. אומץ לומר את האמת - מיצינו את המלחמה. הגיע הזמן לקבל החלטות אמיצות ולגלות מנהיגות. לחשוב על טובת המדינה. אין ניצחון ואין עצמאות בלי החזרת כל החטופים. חמאס מנסה לפלג אותנו. לסכסך ביננו, אבל אנחנו יודעים את האמת: רוב הציבור הישראלי תומך בהסכם אחד לשחרור כל החטופים. רוב העם תומך בזה והגיע הזמן שזה יקרה. האויבים שלנו רוצים שנמשיך לריב, אבל עם ישראל רוצה שהחטופים יהיו בבית ושנוכל לנשום, להשתקם, לבנות ולהתחיל לחיות מחדש. אני יודעת שעמרי ראה את ההצהרה שלנו לפני שנה וברשותכם אפנה אליו עכשיו בתקווה שגם הפעם ישמע אותנו: עמרילי אהוב שלי אתה תופעת טבע נכנסת לסנטר שלך לפני שנה וחצי ואתה עדיין נמצא בו. אהוב שלי אני יודעת שאתה מתגעגע אני יודעת שקשה... רוני ועלמא גדלות, ויפות, וחכמות, ומצחיקות ושואלות כל יום- מתי אבא עמרי יחזור מעזה? עמרילי אני מבטיחה לך אתה עוד תשמע את המילה אבא אתה עוד תראה את רוני ועלמא רצות לעברך. אני מבטיחה לך כמו לפני 566 ימים גם היום- אני מחכה לך אני שומרת על הבנות שלנו ואני אוהבת אותך!

אתמול קיבלנו אות חיים נוסף מעמרי שלנו. תמיד אמרתי ותמיד ידעתי עמרי שורד. הוא שורד בשבי. הוא שורד בחיים. יש לו למה. יש לו שתי בנות רוני ועלמא שהוא צריך להחזיק עבורן ובשבילן. לראות אותו שנה אחרי הפעם הקודמת נתן אוויר. עוד קצת אוויר. לראות אותו ככה היה גם קשה מנשוא. שפוף, חיוור, רזה וממצמץ. האיש שלי שסימן ההיכר שלו הוא הניצוץ בעיניים והחיוך הענק כבוי וסובל. הימים האלו שבין יום השואה ליום העצמאות תמיד קשים אך השנה קשים עוד יותר. עמרי ואיתו 58 בני ערובה נוספים נרקבים במנהרות. במרחק של כ- 700 מ' מהמקום בו אנו עומדים. הם זועקים, מתחננים, משוועים לעזרה. בחודשים האחרונים אני מגיעה לפה די הרבה. למקום שהוא בית. למקום שהיה גן עדן והפך לגיהינום. פה ישבנו אנחנו כבני ערובה. צפה עמרי נחטף אל מול עיננו. ופה אני מרגישה הכי קרובה אליו. 566 ימים ואני עדיין מחכה שיבואו ויצילו אותנו. אני קוראת מפה למקבלי ההחלטות - די! מלחמה היא לא המטרה. היא האמצעי. סיימו את המלחמה החזירו אלינו את כולם ללא סלקציות ללא קטגוריות. החיים למשפחותיהם לשיקום והחללים והנרצחים לקבר ראוי באדמת ישראל. מה שצריך עכשיו זה אומץ. אומץ לומר את האמת - מיצינו את המלחמה. הגיע הזמן לקבל החלטות אמיצות ולגלות מנהיגות. לחשוב על טובת המדינה. אין ניצחון ואין עצמאות בלי החזרת כל החטופים. חמאס מנסה לפלג אותנו. לסכסך ביננו, אבל אנחנו יודעים את האמת: רוב הציבור הישראלי תומך בהסכם אחד לשחרור כל החטופים. רוב העם תומך בזה והגיע הזמן שזה יקרה. האויבים שלנו רוצים שנמשיך לריב, אבל עם ישראל רוצה שהחטופים יהיו בבית ושנוכל לנשום, להשתקם, לבנות ולהתחיל לחיות מחדש. אני יודעת שעמרי ראה את ההצהרה שלנו לפני שנה וברשותכם אפנה אליו עכשיו בתקווה שגם הפעם ישמע אותנו: עמרילי אהוב שלי אתה תופעת טבע נכנסת לסנטר שלך לפני שנה וחצי ואתה עדיין נמצא בו. אהוב שלי אני יודעת שאתה מתגעגע אני יודעת שקשה... רוני ועלמא גדלות, ויפות, וחכמות, ומצחיקות ושואלות כל יום- מתי אבא עמרי יחזור מעזה? עמרילי אני מבטיחה לך אתה עוד תשמע את המילה אבא אתה עוד תראה את רוני ועלמא רצות לעברך. אני מבטיחה לך כמו לפני 566 ימים גם היום- אני מחכה לך אני שומרת על הבנות שלנו ואני אוהבת אותך!

Lishay Miran-Lavi

43,552 次观看 • 1 年前

נכחתי באירוע בו דיבר זיני אתמול. ואני יכולה להגיד בכנות מלאה שהתקשורת פשוט משקרת, מסלפת, ומרמה – אולי כחלק מקמפיין ההשחרה את זיני, אולי כי ההשחרה הזאת פשוט מאוד פופולרית. ההקלטות הראשונות שפורסמו חתוכות באופן מחריד, ומוציאות מתוך נאום של כשלושים דקות – נאום מורכב, מרובד, וענייני – דברים *הפוכים* ממה שזיני אמר. ככה זה כשלוקחים רק רבע משפט; ככה זה כשאין הקשר. גם את המשפט "אני שונאת הומואים שמתביישים בעצמם ולא גאים במי שהם אוהבים" אפשר להפוך ל"אני שונאת הומואים". והיות והייתי עדה לדברים המלאים ולהקשר בו הם נאמרו, אגיב לשני הדברים שמהם נוצרו שני הספינים המרכזיים, אם כי על הדברים המלאים אפשר לדבר הרבה הרבה. הראשון והמרכזי הוא שאלת הנאמנות לדרג הנבחר. אם תשמעו את הדברים המלאים, תבינו בקלות שזיני מדבר על נאמנות למדיניות מבלי לעכב אותה או לשנות אותה במקרים של אי הסכמה ערכית - כלומר, שלא משנה לו האם המדיניות ניצית או יונית, קוסמופוליטית או לאומית, וכדומה. לא מדובר בנאמנות אישית אוטוריטרית, אלא במקצועיות ובדה-פוליטיזציה, בהתנתקות מהמחנאות וציות לשלטון החוק אשר קובע כי השב"כ כפוף לראש הממשלה. במילים אחרות, אם אומרים לו לתקוף, הוא יתקוף; אם אומרים לו שלא לתקוף, הוא לא יתקוף; אם אומרים לו להתפטר, הוא יתפטר. במובן הזה, אם וכאשר ממשלת לא-ביבי תרצה לפטרו, הוא יילך פשוט בשקט, כי הפיטורים חוקיים וכי גישתו היא ציות לסמכויות *החוקיות* של הדרג הנבחר. הוא ציין בקולו כי מדובר בכל דרג באשר הוא ובכל ממשלה באשר היא, ולא סתם; כי הנאום היה נאום על עקרונות ועל מהות, ולא על סוגיה פוליטית כזו או אחרת ובוודאי לא על נתניהו או האופוזיציה אליו. ואז קפצו המזדעזעים - ומה מקומו של שלטון החוק? מה אם ראש הממשלה יצווה על משהו לא חוקי? ראשית, היה לגמרי ברור מההקשר שמדובר אך ורק במחלוקות ערכיות או פוליטיות ולא חוקיות, כי השיחה בכללותה הייתה, בין היתר, על המתח שנוצר בין נבחרי הציבור לבין הדרג המקצועי, וזאת כאשר נבחרי הציבור לא מצליחים להפעיל סמכויות *בצורה חוקית לגמרי*. אבל יותר מזה, זיני ציין באופן ברור וכן שמדינה בלי מערכת משפט חזקה זאת מדינה חרבה. במקביל, כשאדם בקהל התחיל למחוא כפיים על הביקורת (השולית לגמרי, אגב) שלו על הפקידות המשפטית, הוא עצר את זה. כלומר, ברור שלא מדובר בציות עיוור ופרסונלי – אלא דווקא ציות לאותו שלטון החוק. המזל שלנו במקרה הזה, הוא שאחרי שיצאו ההקלטות שעיוותו את הדברים כך שנשמע שהוא אומר דבר הופכיים ממה שהוא אמר באמת (וזה נעשה בכוונה, שלא יהיה לנו שום ספק בעניין הזה) – יצאו כמה סרטונים שמעניקים יותר הקשר או את המשפטים המלאים. תעשו לעצמכם טובה, תצפו בהם, ותראו את הפער בינם לבין ההקלטות הראשוניות. תחוו בעצמכם את עומק השקר. ייתכן ויהיו לכם ביקורות וזה כמובן לגיטימי, ייתכן ותהיינה לכם שאלות על הדברים המלאים באמת וזה יהיה מובן – אבל תראו כמה, לעזאזל, מרמים אתכם. כמה מנסים להציג לכם דמון טוטליטרי שמזיל ריר של נאמנות כלפי נתניהו, כשהדברים לא רק הרבה יותר מתונים ומורכבים – אלא, כאמור, הפוכים בתכלית. וזה עוד יצא בערוץ 15 – ערוץ שהתכוון להיות מקצועי וימני, והוכיח שהוא לא. הספין היה חזק ממנו; הסנסציה והתרמית היו מפתות מדי לערוץ החדש והלא פופולרי, שמנסה לצבור פופולריות על ידי קרקסנות, רמאות ושקר. אני הייתי מאלו שהורידו את האפליקציה של ערוץ 15 במטרה לתמוך במהלך. הורדתי אותה, כי אין לי שום צורך בעוד שקרנים – ובכך הם הצטרפו ל-11, 12, 13 ו-14. וזה כמובן מעלה לנו שאלה לגבי כל מה שאנחנו יודעים מהתקשורת, לגבי כל הדלפה, כל מקור, כל שבריר אינפורמציה; שברירי הסרטונים על מה שקורה ביו"ש ובעזה, שברירי הדיונים בקבינט, שברירי הדיווחים על הזירה הגלובלית, ומה לא. אי אפשר שלא לתהות כמה שברירי הדיווחים הופכים כל מיני אימרות ואירועים ל"אני שונאת הומואים", כשהאימרה המקורית הייתה "אני שונאת הומואים שמתביישים בעצמם ולא גאים במי שהם אוהבים". אבא שלי סיפר לי שהוא הבין את עומק השקר של המשטר הסובייטי בתחילת נעוריו לאחר פיצוץ צ'רנוביל. הוא חי בעיר לא רחוקה מאוד מהפיצוץ, והתקשורת דיווחה שאין שום נזק ואין סכנה – ואפשר לצאת לרחובות ואפשר להמשיך לקיים את המצעד של תנועת הנוער הקומוניסטית החגיגית שבדיוק תוכנן בסמוך לפיצוץ. ואכן, כולם הקשיבו וכולם יצאו למצעד. ובמצעד הוא גילה משהו שהפתיע אותו: כל אנשי שרשרת ההנהגה ומשפחותיהם לא נכחו במצעד. לאט לאט, התגלה שהם ברחו מהעיר מערבה, רחוק מהפיצוץ. בהמשך, הגיעו גם כל מיני פליטים שסיפרו את האמת. אבל גם כשהם סיפרו את האמת, אנשים פשוט סירבו להאמין שמה שמספרים להם בתקשורת עד כדי כך לא נכון. רק כמה נערים ספורים לא יכלו לעמוד בפער שבין המציאות לבין הדיווח, והתחילו למרוד בשלטון; חלק מהמרד היה ניסיון להבין את האמת על המציאות שסביבם. למזלנו, בשונה מאוקראינה הסובייטית, השלטון והעיתונות בישראל אינם מעורבבים; למזלנו, יש לנו את הרשתות החבריות ויש לנו תחרות מסוימת בין ערוצי התקשורת, לכן קל עבורנו הרבה יותר לעמוד מול השקרים. אבל השקרים שם, והם בכל מקום, והם אוכלים את החברה שלנו ואת העולם כולו.

נכחתי באירוע בו דיבר זיני אתמול. ואני יכולה להגיד בכנות מלאה שהתקשורת פשוט משקרת, מסלפת, ומרמה – אולי כחלק מקמפיין ההשחרה את זיני, אולי כי ההשחרה הזאת פשוט מאוד פופולרית. ההקלטות הראשונות שפורסמו חתוכות באופן מחריד, ומוציאות מתוך נאום של כשלושים דקות – נאום מורכב, מרובד, וענייני – דברים הפוכים ממה שזיני אמר. ככה זה כשלוקחים רק רבע משפט; ככה זה כשאין הקשר. גם את המשפט "אני שונאת הומואים שמתביישים בעצמם ולא גאים במי שהם אוהבים" אפשר להפוך ל"אני שונאת הומואים". והיות והייתי עדה לדברים המלאים ולהקשר בו הם נאמרו, אגיב לשני הדברים שמהם נוצרו שני הספינים המרכזיים, אם כי על הדברים המלאים אפשר לדבר הרבה הרבה. הראשון והמרכזי הוא שאלת הנאמנות לדרג הנבחר. אם תשמעו את הדברים המלאים, תבינו בקלות שזיני מדבר על נאמנות למדיניות מבלי לעכב אותה או לשנות אותה במקרים של אי הסכמה ערכית - כלומר, שלא משנה לו האם המדיניות ניצית או יונית, קוסמופוליטית או לאומית, וכדומה. לא מדובר בנאמנות אישית אוטוריטרית, אלא במקצועיות ובדה-פוליטיזציה, בהתנתקות מהמחנאות וציות לשלטון החוק אשר קובע כי השב"כ כפוף לראש הממשלה. במילים אחרות, אם אומרים לו לתקוף, הוא יתקוף; אם אומרים לו שלא לתקוף, הוא לא יתקוף; אם אומרים לו להתפטר, הוא יתפטר. במובן הזה, אם וכאשר ממשלת לא-ביבי תרצה לפטרו, הוא יילך פשוט בשקט, כי הפיטורים חוקיים וכי גישתו היא ציות לסמכויות החוקיות של הדרג הנבחר. הוא ציין בקולו כי מדובר בכל דרג באשר הוא ובכל ממשלה באשר היא, ולא סתם; כי הנאום היה נאום על עקרונות ועל מהות, ולא על סוגיה פוליטית כזו או אחרת ובוודאי לא על נתניהו או האופוזיציה אליו. ואז קפצו המזדעזעים - ומה מקומו של שלטון החוק? מה אם ראש הממשלה יצווה על משהו לא חוקי? ראשית, היה לגמרי ברור מההקשר שמדובר אך ורק במחלוקות ערכיות או פוליטיות ולא חוקיות, כי השיחה בכללותה הייתה, בין היתר, על המתח שנוצר בין נבחרי הציבור לבין הדרג המקצועי, וזאת כאשר נבחרי הציבור לא מצליחים להפעיל סמכויות בצורה חוקית לגמרי. אבל יותר מזה, זיני ציין באופן ברור וכן שמדינה בלי מערכת משפט חזקה זאת מדינה חרבה. במקביל, כשאדם בקהל התחיל למחוא כפיים על הביקורת (השולית לגמרי, אגב) שלו על הפקידות המשפטית, הוא עצר את זה. כלומר, ברור שלא מדובר בציות עיוור ופרסונלי – אלא דווקא ציות לאותו שלטון החוק. המזל שלנו במקרה הזה, הוא שאחרי שיצאו ההקלטות שעיוותו את הדברים כך שנשמע שהוא אומר דבר הופכיים ממה שהוא אמר באמת (וזה נעשה בכוונה, שלא יהיה לנו שום ספק בעניין הזה) – יצאו כמה סרטונים שמעניקים יותר הקשר או את המשפטים המלאים. תעשו לעצמכם טובה, תצפו בהם, ותראו את הפער בינם לבין ההקלטות הראשוניות. תחוו בעצמכם את עומק השקר. ייתכן ויהיו לכם ביקורות וזה כמובן לגיטימי, ייתכן ותהיינה לכם שאלות על הדברים המלאים באמת וזה יהיה מובן – אבל תראו כמה, לעזאזל, מרמים אתכם. כמה מנסים להציג לכם דמון טוטליטרי שמזיל ריר של נאמנות כלפי נתניהו, כשהדברים לא רק הרבה יותר מתונים ומורכבים – אלא, כאמור, הפוכים בתכלית. וזה עוד יצא בערוץ 15 – ערוץ שהתכוון להיות מקצועי וימני, והוכיח שהוא לא. הספין היה חזק ממנו; הסנסציה והתרמית היו מפתות מדי לערוץ החדש והלא פופולרי, שמנסה לצבור פופולריות על ידי קרקסנות, רמאות ושקר. אני הייתי מאלו שהורידו את האפליקציה של ערוץ 15 במטרה לתמוך במהלך. הורדתי אותה, כי אין לי שום צורך בעוד שקרנים – ובכך הם הצטרפו ל-11, 12, 13 ו-14. וזה כמובן מעלה לנו שאלה לגבי כל מה שאנחנו יודעים מהתקשורת, לגבי כל הדלפה, כל מקור, כל שבריר אינפורמציה; שברירי הסרטונים על מה שקורה ביו"ש ובעזה, שברירי הדיונים בקבינט, שברירי הדיווחים על הזירה הגלובלית, ומה לא. אי אפשר שלא לתהות כמה שברירי הדיווחים הופכים כל מיני אימרות ואירועים ל"אני שונאת הומואים", כשהאימרה המקורית הייתה "אני שונאת הומואים שמתביישים בעצמם ולא גאים במי שהם אוהבים". אבא שלי סיפר לי שהוא הבין את עומק השקר של המשטר הסובייטי בתחילת נעוריו לאחר פיצוץ צ'רנוביל. הוא חי בעיר לא רחוקה מאוד מהפיצוץ, והתקשורת דיווחה שאין שום נזק ואין סכנה – ואפשר לצאת לרחובות ואפשר להמשיך לקיים את המצעד של תנועת הנוער הקומוניסטית החגיגית שבדיוק תוכנן בסמוך לפיצוץ. ואכן, כולם הקשיבו וכולם יצאו למצעד. ובמצעד הוא גילה משהו שהפתיע אותו: כל אנשי שרשרת ההנהגה ומשפחותיהם לא נכחו במצעד. לאט לאט, התגלה שהם ברחו מהעיר מערבה, רחוק מהפיצוץ. בהמשך, הגיעו גם כל מיני פליטים שסיפרו את האמת. אבל גם כשהם סיפרו את האמת, אנשים פשוט סירבו להאמין שמה שמספרים להם בתקשורת עד כדי כך לא נכון. רק כמה נערים ספורים לא יכלו לעמוד בפער שבין המציאות לבין הדיווח, והתחילו למרוד בשלטון; חלק מהמרד היה ניסיון להבין את האמת על המציאות שסביבם. למזלנו, בשונה מאוקראינה הסובייטית, השלטון והעיתונות בישראל אינם מעורבבים; למזלנו, יש לנו את הרשתות החבריות ויש לנו תחרות מסוימת בין ערוצי התקשורת, לכן קל עבורנו הרבה יותר לעמוד מול השקרים. אבל השקרים שם, והם בכל מקום, והם אוכלים את החברה שלנו ואת העולם כולו.

Daria Schleifer 🤷‍♀️

49,069 次观看 • 3 个月前

ביום חמישי בבוקר נערכת בסכנין הפגנה היסטורית. בין 50 ל-100 אלף מערביי ישראל יצאו לרחובות כדי לזעוק בכל הכוח, בתקווה שאחרי שלוש שנים מדממות יש מישהו בצד השני שמוכן עדיין להקשיב להם. אבל האמת היא שכמעט ולא היה מי שיקשיב, מה חדש? ההפגנה המדהימה הזאת, תולדה של שביתה אורגנית לחלוטין שנבנתה במהלך השבוע, כמעט ולא זכתה לסיקור בכלי התקשורת העלובים שלנו. אירוע שהיה חייב לפתוח מהדורות קיבל אזכורים אגביים כמעט באותו ערב: כאן 11 כרגיל סיקרו יותר מהאחרים. חדשות 12, מדירי הערבים הכי גדולים בתקשורת המיינסטרים בישראל, בקושי איזכרו. אזרחים שקופים, נוכחים נפקדים. בשנתיים וחצי האחרונות אנחנו מסקרים ביאללה תקווה את הפשיעה בחברה הערבית, הכי צמוד שיש. רק בחודש האחרון היינו בלוד, בכפר יאסיף ובג׳סר א זרקא. בשנה האחרונה ראיינתי בנושא את מוחמד מג׳אדלה הנהדר, את יואב סגלוביץ׳, את ג׳וש בריינר, שוחחתי עם אינספור גורמי מקצוע. ומשיחה לשיחה רק עולה מפלס הבושה. קשה להסביר למי שאוטם אזניים את רמת הפחד ברחובות, את תחושת הנטישה המוחלטת של חברה שלמה שפשוט הופקרה לגורלה. כמה אטומות האזניים? באותו הזמן, כשעשרות אלפים צועדים בסכנין, הגיע יושב ראש האופוזיציה, יאיר לפיד, לראיון בכנס הדמוקרטיה של אוניברסיטת רייכמן. פרופ׳ יניב רוזנאי ראיין אותו. את הדקה האחרונה והמבישה של הראיון אני מצרף לפוסט הזה. שימו play ותראו לרגע איך נראית חוסר מנהיגות. שימו play ותבינו איך מגזר שלם ומגוון נאלץ להצטופף ברשימה אחת כי אפילו האופוזיציה הישראלית לא מכירה בלגיטימיות שלו להיות חלק מהדמוקרטיה הישראלית. אנחנו מדברים כל הזמן על אחוז ההצבעה בחברה הערבית, אולי הפרמטר הכי חשוב בהעפת ממשלת הטבח לקיבינמט. ומעשרות רבות של שיחות אני יכול להגיד לכם שהאחוז הזה תלוי בעיקר בדבר אחד - הושטת יד לשותפות, אני שומע את זה שוב ושוב ושוב. כדי שיהיה לך שותף אמיתי, אין דבר קריטי יותר מהכרה בזכות הבסיסית שלו לקחת חלק פעיל בניהול המדינה. אם רופא המשפחה שלכם, המנתח, הרוקחת, הבעלים של המסעדה שאתם כל כך אוהבים, רואה החשבון, עורכת הדין, המתכנתת - אם הם לא ראויים לייצוג בממשלה על בסיס גזע, אז על איזה ישראל אתם בדיוק נלחמים? על איזה מגילת עצמאות יצאו פה מליונים להגן? כשמנסור עבאס, מנהיג היסטורי, איש אמיץ שמבצע פה מהלך חסר תקדים של השתלבות בחברה שלנו, כשהאיש הזה חוטף מסע הסתה מטונף מחילי טרופר ובני גנץ, כשיו״ר האופוזיציה הישראלית מתחמק מלהציע לו שותפות וקורא להחרמה הפחדנית שלו ״מכניקה פוליטית״, אין לדמוקרטיה הישראלית זכות קיום אמיתית. מה לא ברור פה? אנחנו נמצאים לקראת הבחירות החשובות בתולדות המקום הזה, הם יכתיבו את העתיד שלנו לעשורים קדימה. מנסור עבאס הוא לא ציוני (זאת הייתה אמירה מטופשת בעיניי), אבל הוא מכיר בציונות וביסודותיה בניגוד למוטציות הפוסט ציוניות שיצאו מאז חמישי בערב בקמפיין גזענות מטונף שמה לו וליהדות? ואם לא נדע להושיט לו יד, לא בטוח שיהיה עוד מנהיג כמוהו אחריו. אנחנו בצומת היסטורית שדורשת מנהיגות מכל הצדדים, לא אמירות אומללות שמוכתבות מסקרים מקושקשים. אז ברשותכם, תנו לי להציע לכם ״מכניקה פוליטית״ מסוג אחר. אם יש זמן ליריה בנגמ״ש, עכשיו הוא הזמן לבצע אותה, בגאווה! המכניקה אומרת דבר פשוט: מי שלא יושיט יד ויכיר בקולו בעובדה שהחברה הערבית היא שותפה אמיתית גם לשלטון, פשוט לא יקבל את הקול שלכם. נקודה! אם החברה האזרחית, שהיא לצערנו סוכן השינוי היחיד במחנה הדמוקרטי, תעמוד על הרגליים האחוריות שלה ותצעק בקול חזק מספיק, השינוי יגיע. זה עד כדי כך פשוט. לכו לרשתות החברתיות, פרסמו את עמדתכם. כתבו לפוליטיקאים שלכם, סמסו להם, פוצצו להם את המיילבוקס, דונו בכל ארוחת שישי, תודיעו בקבוצות הווטסאפ של המשפחה: ״אין שותפות? אין לכם את הקול שלי!״ הנה לכם מכניקה פוליטית שתעשה פה שינוי אמיתי. יאללה תקווה!

ביום חמישי בבוקר נערכת בסכנין הפגנה היסטורית. בין 50 ל-100 אלף מערביי ישראל יצאו לרחובות כדי לזעוק בכל הכוח, בתקווה שאחרי שלוש שנים מדממות יש מישהו בצד השני שמוכן עדיין להקשיב להם. אבל האמת היא שכמעט ולא היה מי שיקשיב, מה חדש? ההפגנה המדהימה הזאת, תולדה של שביתה אורגנית לחלוטין שנבנתה במהלך השבוע, כמעט ולא זכתה לסיקור בכלי התקשורת העלובים שלנו. אירוע שהיה חייב לפתוח מהדורות קיבל אזכורים אגביים כמעט באותו ערב: כאן 11 כרגיל סיקרו יותר מהאחרים. חדשות 12, מדירי הערבים הכי גדולים בתקשורת המיינסטרים בישראל, בקושי איזכרו. אזרחים שקופים, נוכחים נפקדים. בשנתיים וחצי האחרונות אנחנו מסקרים ביאללה תקווה את הפשיעה בחברה הערבית, הכי צמוד שיש. רק בחודש האחרון היינו בלוד, בכפר יאסיף ובג׳סר א זרקא. בשנה האחרונה ראיינתי בנושא את מוחמד מג׳אדלה הנהדר, את יואב סגלוביץ׳, את ג׳וש בריינר, שוחחתי עם אינספור גורמי מקצוע. ומשיחה לשיחה רק עולה מפלס הבושה. קשה להסביר למי שאוטם אזניים את רמת הפחד ברחובות, את תחושת הנטישה המוחלטת של חברה שלמה שפשוט הופקרה לגורלה. כמה אטומות האזניים? באותו הזמן, כשעשרות אלפים צועדים בסכנין, הגיע יושב ראש האופוזיציה, יאיר לפיד, לראיון בכנס הדמוקרטיה של אוניברסיטת רייכמן. פרופ׳ יניב רוזנאי ראיין אותו. את הדקה האחרונה והמבישה של הראיון אני מצרף לפוסט הזה. שימו play ותראו לרגע איך נראית חוסר מנהיגות. שימו play ותבינו איך מגזר שלם ומגוון נאלץ להצטופף ברשימה אחת כי אפילו האופוזיציה הישראלית לא מכירה בלגיטימיות שלו להיות חלק מהדמוקרטיה הישראלית. אנחנו מדברים כל הזמן על אחוז ההצבעה בחברה הערבית, אולי הפרמטר הכי חשוב בהעפת ממשלת הטבח לקיבינמט. ומעשרות רבות של שיחות אני יכול להגיד לכם שהאחוז הזה תלוי בעיקר בדבר אחד - הושטת יד לשותפות, אני שומע את זה שוב ושוב ושוב. כדי שיהיה לך שותף אמיתי, אין דבר קריטי יותר מהכרה בזכות הבסיסית שלו לקחת חלק פעיל בניהול המדינה. אם רופא המשפחה שלכם, המנתח, הרוקחת, הבעלים של המסעדה שאתם כל כך אוהבים, רואה החשבון, עורכת הדין, המתכנתת - אם הם לא ראויים לייצוג בממשלה על בסיס גזע, אז על איזה ישראל אתם בדיוק נלחמים? על איזה מגילת עצמאות יצאו פה מליונים להגן? כשמנסור עבאס, מנהיג היסטורי, איש אמיץ שמבצע פה מהלך חסר תקדים של השתלבות בחברה שלנו, כשהאיש הזה חוטף מסע הסתה מטונף מחילי טרופר ובני גנץ, כשיו״ר האופוזיציה הישראלית מתחמק מלהציע לו שותפות וקורא להחרמה הפחדנית שלו ״מכניקה פוליטית״, אין לדמוקרטיה הישראלית זכות קיום אמיתית. מה לא ברור פה? אנחנו נמצאים לקראת הבחירות החשובות בתולדות המקום הזה, הם יכתיבו את העתיד שלנו לעשורים קדימה. מנסור עבאס הוא לא ציוני (זאת הייתה אמירה מטופשת בעיניי), אבל הוא מכיר בציונות וביסודותיה בניגוד למוטציות הפוסט ציוניות שיצאו מאז חמישי בערב בקמפיין גזענות מטונף שמה לו וליהדות? ואם לא נדע להושיט לו יד, לא בטוח שיהיה עוד מנהיג כמוהו אחריו. אנחנו בצומת היסטורית שדורשת מנהיגות מכל הצדדים, לא אמירות אומללות שמוכתבות מסקרים מקושקשים. אז ברשותכם, תנו לי להציע לכם ״מכניקה פוליטית״ מסוג אחר. אם יש זמן ליריה בנגמ״ש, עכשיו הוא הזמן לבצע אותה, בגאווה! המכניקה אומרת דבר פשוט: מי שלא יושיט יד ויכיר בקולו בעובדה שהחברה הערבית היא שותפה אמיתית גם לשלטון, פשוט לא יקבל את הקול שלכם. נקודה! אם החברה האזרחית, שהיא לצערנו סוכן השינוי היחיד במחנה הדמוקרטי, תעמוד על הרגליים האחוריות שלה ותצעק בקול חזק מספיק, השינוי יגיע. זה עד כדי כך פשוט. לכו לרשתות החברתיות, פרסמו את עמדתכם. כתבו לפוליטיקאים שלכם, סמסו להם, פוצצו להם את המיילבוקס, דונו בכל ארוחת שישי, תודיעו בקבוצות הווטסאפ של המשפחה: ״אין שותפות? אין לכם את הקול שלי!״ הנה לכם מכניקה פוליטית שתעשה פה שינוי אמיתי. יאללה תקווה!

Ran Harnevo

11,324 次观看 • 8 个月前

שלושה ימים לפני מתקפת השבעה באוקטובר - תת אלוף (מיל.) אסף אגמון: "חיל האוויר במצב אסוני; מפורק; הטייסים שהחליטו להפסיק לטוס הם פטריוטים; מגש הכסף להצלת מדינת ישראל 2023; גם אם טייסים יחזרו לטוס, אין מטה מבצעי; יהיה גוף בלי מוח, לא יודע לעשות כלום; ישראל הולכת לאבדון; אנו מתאבדים" ב-4 באוקטובר 2023, התארח תת אלוף (מיל.) אסף אגמון בתוכנית הרדיו של אודי סגל וענת דוידוב ב-103fm, ולהלן תוכן הראיון: אודי סגל: תת אלוף במילואים אסף אגמון, ממובילי המחאה ומבכירי חיל האוויר לשעבר. שלום רב. אסף אגמון: שלום, וחג שמח לכם ולמאזינים. אודי סגל: תגיד, אתה לא חושב, אתה יודע, הרבה פעמים בחיל האוויר מדברים על דחיפה של גבולות המערכת. כלומר, הרבה פעמים כשיש מטוסים, יש להם יכולות מסוימות שכתובות במפרט הטכני, וטייסי חיל האוויר הנועזים תמיד דוחפים אותם לגבולות המערכת, ואפילו מעבר להם ביכולות שמוציאים מכלי הטייס השונים שהם מובילים. יכול להיות שבתמרון שאתם עשיתם במהלך המחאה, שהוא מוצדק אולי מבחינת הכעס שלכם והחשש לדמוקרטיה הישראלית, דחפתם את גבולות המערכת לגבול שהוא גבול אדום, שעלול להביא להתרסקות כלי הטייס? אסף אגמון: קודם [כל], אני לא באתי לדבר איתכם על המחאה. אני באתי לדבר איתכם על מצבה הביטחוני של מדינת ישראל במצב הכשירות של חיל האוויר, בהמשך למה ש[חבר הכנסת] גדי איזנקוט, הרמטכ"ל, אחד הטובים ביותר שהיה לנו, דיבר איתכם בשעה הקרובה [האחרונה]. ענת דוידוב: כן, אבל זה פועל יוצא, אתה יודע אי אפשר להתעלם מזה. אסף אגמון: הפועל היוצא, זה שקודם כל בואו נסתכל על העובדות, אני לא פרשן, אני איש של עובדות, אני איש שבא מהמערך המבצעי, כל החיים שלי הייתי במערך המבצעי, 51 שנים הייתי בחיל האוויר, עשיתי מילואים עד לפני שנה. מצב הכשירות של חיל האוויר, כמו שהגדיר אותו אחד מהכי בכירים שהיה בחיל האוויר, והוא לא מזוהה עם המחאה בכלל, והוא דאג מרוב דאגתו ללכת לראש הממשלה [בנימין נתניהו] אישית, ולהגיד לו שמצב הכשירות של חיל האוויר, ואני אשתמש במונח שהוא השתמש, הוא אסוני. אסוני. חיל האוויר מצבו, מצב הכשירות שלו אסוני. הוא הלך ואמר לראש הממשלה שלנו, שכבר היום חיל האוויר לא מסוגל אפילו לעשות 70% מהתוכניות המבצעיות, שהכינו על מנת לתקוף באיראן אם נחליט לתקוף באיראן. ראש הממשלה שלנו, שכל הזמן בצדק אמר שאיראן זה איום קיומי על מדינת ישראל, במעשיו ובמעשה ממשלתו, משמיד את הדבר היחידי שיש למדינת ישראל להגן מפני איראן גרעינית, וזה חיל האוויר. אודי סגל: אוקיי, ושוב אני שואל אותך, האם המציאות הזאת, שמצב הכשירות של חיל האוויר נמצא במצב אסוני, האם אתה לוקח על זה גם אחריות, שהאם יכול להיות שמהלך המחאה שלכם, היה מהלך אחד רחוק מדי, חציתם קו אדום מוקדם מדי, כדי להביא את ראש הממשלה לפעולה, שבינתיים לא הצלחתם להביא אותו, וזו גניזת כל המהפכה המשפטית. אסף אגמון: ראש הממשלה שלנו עסוק במסע תענוגות מחוף אל חוף בארצות הברית, חוזר משם, הולך לנפוש בנווה אטי"ב, משם בשבוע הבא הוא הולך לקחת את כל ממשלת ישראל לישיבה משותפת עם ממשלת צ’כיה, אולי בשביל להכין מקומות לאיפה נוכל לברוח אחרי שהוא יגמור להשמיד את מדינת ישראל. אודי סגל: אבל שוב אתה מתחמק מהשאלה, אני שואל אותך שאלה. אסף אגמון: אני לא מתחמק מהשאלה. אודי סגל: אני שואל אותך שאלה, תת אלוף במילואים אסף אגמון, אתה לא מרגיש שבמהלך המחאה שלכם דחפתם את המערכת הצבאית לגבולות ההפעלה שלה, ואתם מסכנים את ביטחון ישראל על משהו שיכול להיות שאתם יכולים לפעול אחרת. יכול להיות שתגיד לי, תשמע, עשינו תחקיר, לא, זה פעולה לגיטימית. למה אתה מתחמק מהשאלה? אסף אגמון: אני לא מתחמק מ... מי שמכיר אותי יודע שאני לא מתחמק משום דבר, ואני אגיד לך כל מה שתרצה. הטייסים שהחליטו להפסיק לטוס, הם הפטריוטים הכי גדולים בתולדות מדינת ישראל. הם מגש הכסף להצלת מדינת ישראל 2023. ענת דוידוב: אבל אסף אגמון, לא כולם רואים את זה כך. אסף אגמון: הרבה דברים לא כולם רואים. ענת דוידוב: מאה אחוז. אסף אגמון: הרבה דברים לא כולם רואים. האנשים האלה, שהם אנשים מיוחדים, הם רואים את זה והם לוקחים את זה על הכתפיים שלהם, אני מצדיע להם. דרך אגב, הם היחידים שעושים, איפה כל אנשי ההייטק? איפה הרופאים? איפה המורים? למה הם משאירים אותם לבד? מי שעצר את החקיקה, זה היו הטייסים הגיבורים האלה. עם ישראל חייב להם ויהיה חייב להם לדורות. אם מישהו יציל את מדינת ישראל, זה יהיו הטייסים הגיבורים האלה, שעכשיו משאירים אותם לבד, ועכשיו עושים נגדם מסע הפחדה ומסע איומים. ענת דוידוב: מי משאיר אותם לבד, תא"ל אגמון? מי משאיר אותם לבד? בכירי חיל האוויר שלא מוכנים להצטרף ולתמוך בהם? אסף אגמון: משאירים אותם לבד, כי ההייטקיסטים גם כן לא מצטרפים, כי הרופאים גם כן דיברו ועדיין לא עושים כלום, וגם מה שקורה בצה"ל היום, שעושים עליהם מהלך של הפחדה. אני 51 שנה הייתי בחיל האוויר, בחיים שלי לא שמעתי, שדיון כשירות של חיל האוויר מגיע לתקשורת. ופתאום עכשיו, 3 שבועות לפני הדיון, [הכתב הצבאי של ערוץ 13] אור הלר... אודי סגל: אבל אסף אגמון, אתם הבאתם במחאה שלכם את מצב הכשירות למצב שהוא נמצא, ואני שואל אותך שוב את השאלה בפעם החמישית, האם אתה לא חושב שהצעד שנקטתם הוא צעד שמסכן את ביטחון ישראל בצורה מוגזמת, ולא הצלחתם בינתיים להשיג את המטרה, והוא לייצר לחץ אפקטיבי על ראש ממשלת ישראל כדי לסגת בו, במהלך המרכזי שהוא מוביל בשנה האחרונה? אסף אגמון: פשוט, לא רק שלא הלכנו רחוק מדי, צריך להכפיל את כמות המילואימניקים שיודיעו עכשיו שהם משעים את ההתנדבות שלהם. אודי סגל: ואז? זה לא יחשוף את ישראל לבעיה ביטחונית? אסף אגמון: מי שמכניס את ישראל לבעיה ביטחונית זה ראש הממשלה שלה. מה אתה רוצה מהטייסים האלה? ראש הממשלה שלה בשביל ועדה למינוי שופטים מחרב את ביטחון מדינת ישראל, ואתה בא בטענות לטייסים האלה ששמים את נפשם בכפם. ענת דוידוב: אז למה לא כולם מצטרפים? זאת השאלה ששאלתי קודם. אסף אגמון: הם מפחדים, הם מפחדים. ענת דוידוב: ממי? אסף אגמון: עושים עליהם מסע הפחדה, מה אתם לא מבינים? אודי סגל: לא, אולי יש פה חוזה שאתה לא, החוזה שלנו היא מדינת ישראל, הוא חוזה שבו לא מפרקים את המדינה כדי לשנות את הכיוון שלה, ויכול להיות שאתם עשיתם צעד, שהתוצאה שלו, השיורית, היא פגיעה כל כך קשה בביטחון ישראל שהיא לא שווה את המהלך הזה. אסף אגמון: תגיד לי, אתה לא התבלבלת? [אתה חושב] שאני ראש הממשלה? מה אתה שואל אותי? אני זה מי שמפרק את מדינת ישראל ואת הביטחון? אני מפרק את מדינת ישראל ואת הביטחון? ראש הממשלה שלנו מפרק את מדינת ישראל. מה אתם לא מבינים? מה אתה שואל אותי? בשביל הרפורמה הזאת הוא מפרק את מדינת ישראל, ואתה בא בטענות לטייסים הגיבורים האלה? אודי סגל: אני שואל אותך, מה שאני שואל אותך זה שאלה שאני שואל אותך מתחילת הראיון. האם לא נקטתם בצעד קיצוני מדי? בשלב מוקדם מדי? והדבר הזה בעצם פוגע בכשירות של החיל [חיל האוויר] באופן שלא יצר לחץ אפקטיבי מספיק. אסף אגמון: אתה מבין שחיל האוויר במצב אסוני? אתה מבין שחיל האוויר לא יכול לאייש את התרגיל המבצעי הבינלאומי הגדול שיש לו, הולכים לארח את עשרות מפקדי חילות אוויר מכל העולם ולהראות להם שיש פה חיל אוויר מפורק, שפירקו אותו, שהסיתו איש ברעהו, ומי שעשה את זה זה ראש הממשלה וחבורתו. הם קראו לטייסים האלה מוגלה, בוגדים, צריך לתלות אותם בכיכר העיר, והם אמיצים וגיבורים, והם אמרו, אנחנו נקריב את הכל בשביל מדינת ישראל להציל אותה. ענת דוידוב: אגב, תת-אלוף במילואים אסף אגמון, מה יקרה כשיגיע מועד התרגיל? איך אתה רואה את הדברים קורים? אסף אגמון: פתאום מח"א [מפקד חיל האוויר אלוף תומר בר] נהייה אילם. פתאום אין דובר צה"ל [תא"ל דניאל הגרי], פתאום אין צנזור [תא"ל קובי מנדלבליט], תשאלו אותו, מה אתם שואלים אותי? תשאלו אותו איך תאייש את התרגיל הבינלאומי? תשאלו אותו מה אתה אומר לראש הממשלה, שאם מחר תפרוץ מלחמה אין לחיל אוויר מטה מבצעי. ענת דוידוב: מח"א [מפקד חיל האוויר] הציב דדליין, הדדליין הוא 17 באוקטובר [2023] כדי לבדוק אם טייסים חוזרים לפעילות שוטפת או לא. זה מה שהוא אמר. אסף אגמון: גם אם טייסים יחזרו לטוס, אין לו מטה מבצעי. במטה המבצעי יושבים אנשים הכי מנוסים, עם הכי הרבה ניסיון, זה המוח של חיל האוויר. יכולים להיות לו טייסים, לא יהיה לו מטה מבצעי, יהיה גוף בלי מוח, לא יודע לעשות כלום. ושם זה אנשים שלא טסים, והם לא יחזרו למילואים. אודי סגל: אז תת אלוף במילואים אסף אגמון. ענת דוידוב: רגע רגע, הוא אומר שהם לא יחזרו למילואים, זאת אמירה, כלומר, שום דדליין לא יעזור כאן, הם לא חוזרים למילואים. אסף אגמון: הם לא טסים, הם לא טסים, אתה לא יכול להגיד להם, אם לא תחזור... ענת דוידוב: לא טסים, מאבדים כשירות, וחבורה שלמה הולכת לשבת בבית. אסף אגמון: מעל 200, אנשי המטה המבצעי, האנשים הכי בכירים בחיל האוויר, הכי רציניים, בהם חיל האוויר תלוי, הודיעו לו [למפקד חיל האוויר], רשמית, אנחנו לא מתייצבים למילואים. אנחנו השענו את ההתנדבות שלנו למילואים. מה הוא יעשה? אודי סגל: אז מה אתה אומר? שזה בלתי הפיך? אסף אגמון: בטח הפיך. תפנה את זה לדרג הפוליטי, לדרג המדיני. תצילו את המדינה הזאתי. אודי סגל: אז אני שואל אותך, מה אתה חושב שעכשיו יקרה במציאות שאתה מייצר, שבאמת מצב הכשירות הוא אסוני, שאין לו [למפקד חיל האוויר] מוח מבצעי בחיל האוויר, שאין לו טייסים לאייש את התרגיל, מה אתה חושב שיכול לקרות? איזה לחץ זה לדעתך יפעיל על ראש הממשלה? ומה לדעתך יקרה? כי בינתיים זה לא קרה. אסף אגמון: תשאל את זה את שר הביטחון שלנו [יואב גלנט], תשאל את ראש הממשלה שלנו שלא רוצה להתראיין אצלכם, תשאל אותו את השאלות האלה. עליו האחריות. אודי סגל: אני אגיד לך מה הם אומרים. הם אומרים אנחנו יוצאים נגד תופעות של סרבנות, חלק מהפעולות האלה זה פעולות שמעודדות סרבנות, חלק מכנים אתכם אנשים שמורדים במדינה, אנשים שלא מקבלים את מרות הממשלה, שהיא אחראית על הפעלת הצבא. השאלה היא, מה אתה אומר על האמירות האלה שלהם? אסף אגמון: מה אני אומר? אני אומר לך, לכם ולכל המאזינים, שבאיראן וחיזבאללה והחמאס יושבים בשקט עכשיו ומוחאים כפיים לראש ממשלת ישראל, שמשמיד את ביטחון מדינת ישראל ואת חיל האוויר בפרט. זה מה שאני אומר לכם. וזאת השאלה שצריך לשאול אותו, וזאת השאלה שהאזרחים במדינה הזאת צריכים לשאול, איך ייתכן שאנחנו נותנים יד להשמדת ביטחון מדינת ישראל? ענת דוידוב: אוקיי, עכשיו משפט לסיום, תת אלוף במילואים אסף אגמון. אם הדברים נשארים כמות שהם, לאן המדינה הזאת הולכת? אסף אגמון: אין לי מה להגיד לך. המדינה הזאת הולכת לאבדון. המדינה הזאת הולכת לאבדון. אבל כמה שאני מודאג, אני נחוש ואני אלחם שזה לא יקרה. המדינה שלנו במצב הנוכחי הולכת לאבדון. זה על הקיר, ואנחנו מסרבים לראות את זה. אנחנו הולכים לאבדון. אנחנו מסרבים לראות את זה. אנחנו מתעסקים בשטויות, ואנחנו מסרבים לראות שהנס הזה שקראו לו מדינת ישראל, שככה התקדם 75 שנה, אנחנו הורסים אותו ומתאבדים, פשוט מתאבדים. ענת דוידוב: תת אלוף במילואים אסף אגמון, ממובילי המחאה, מבכירי חיל האוויר לשעבר, תודה רבה לך. סימוכין: כתבות קודמות שלושה חודשים לפני מתקפת השבעה באוקטובר – תת אלוף (מיל.) אסף אגמון מביע תמיכה בגל הסירוב לשירות מילואים: "מתוך היכרות קרובה עם המשמעויות של הפסקת טיסה פעילה, אנו אומרים באופן הברור ביותר לקבוצת המילואים הפעילים: אנו נתמוך, ללא סייג, בכל פעולת מחאה שלכם, כולל השעיית התנדבות לאלתר!" סימוכין: תת אלוף (מיל.) אסף אגמון: "הדסקית ‘לשחרר את החטופים עכשיו’ היא סמל יהודי, לא פחות מכיפה; אנחנו כבר לא דמוקרטיה יהודית; הממשלה הזו היא איום על הזהות שלכם כיהודים כאן בטורונטו ובכל מקום אחר; הם יעשו הכל כדי שהם [הערבים] לא יוכלו להצביע; יאמרו לתומכי הפסקת ההתנדבות שלא יוכלו להצביע". סימוכין: שלושה שבועות לפני מתקפת השבעה באוקטובר – אילן שילוח, איש עסקים ופרסומאי מראשי המאבק נגד הרפורמה המשפטית, פעל לפרסם מודעה בעיתונות שבה נכתב: "אתם מטייחים ואלפים ימותו. השבר הגדול בצה"ל באשמתכם". אל"מ (מיל.) אבי קדיש: "פעם אחת בחיים קורה לך שאתה נביא זעם, ולצערך מסתבר שאתה גם צדקת". סימוכין: חודשיים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר – אילן שילוח: "השבר העמוק [בצבא] והיקף המתנדבים שהודיעו על הפסקת התנדבותם הפכו את צה"ל לבלתי כשיר למלחמה; חורבן צה"ל קרוב; חורבן צבא העם; ביום כיפור [1973] הייתה הפתעה וזה היה מחדל. הפעם אין הפתעה והדרג המדיני מוביל לאסון. האחריות עליו בלבד". סימוכין: חודשיים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר - מיכאל האוזר טוב ואילן שילוח משתפים תמונה, המציגה "נטילת גלולה" בהקשר להודעת אלפי אנשי מילואים על הפסקת ההתנדבות לשירות צבאי. זו תוארה על ידי האוזר טוב כ"נטילת גלולת רעל", שנועדה לסכל את הרפורמה המשפטית באמצעות פגיעה בכשירות המבצעית של צה"ל. סימוכין: חמישה שבועות לפני מתקפת השבעה באוקטובר – דן חלוץ מסביר משמעות גל הפסקת ההתנדבות לשירות מילואים בחיל האוויר: "באמצע ספטמבר השינוי יהיה מסוים; כשירותו של צה"ל תלך ותפחת" [אם תפרוץ מלחמה אחרי החגים?] "אנחנו ננצח, אנחנו נשלם מחירים יותר כבדים. זה כל הסיפור. יותר אזרחים ויותר חיילים [מתים]". סימוכין:

שלושה ימים לפני מתקפת השבעה באוקטובר - תת אלוף (מיל.) אסף אגמון: "חיל האוויר במצב אסוני; מפורק; הטייסים שהחליטו להפסיק לטוס הם פטריוטים; מגש הכסף להצלת מדינת ישראל 2023; גם אם טייסים יחזרו לטוס, אין מטה מבצעי; יהיה גוף בלי מוח, לא יודע לעשות כלום; ישראל הולכת לאבדון; אנו מתאבדים" ב-4 באוקטובר 2023, התארח תת אלוף (מיל.) אסף אגמון בתוכנית הרדיו של אודי סגל וענת דוידוב ב-103fm, ולהלן תוכן הראיון: אודי סגל: תת אלוף במילואים אסף אגמון, ממובילי המחאה ומבכירי חיל האוויר לשעבר. שלום רב. אסף אגמון: שלום, וחג שמח לכם ולמאזינים. אודי סגל: תגיד, אתה לא חושב, אתה יודע, הרבה פעמים בחיל האוויר מדברים על דחיפה של גבולות המערכת. כלומר, הרבה פעמים כשיש מטוסים, יש להם יכולות מסוימות שכתובות במפרט הטכני, וטייסי חיל האוויר הנועזים תמיד דוחפים אותם לגבולות המערכת, ואפילו מעבר להם ביכולות שמוציאים מכלי הטייס השונים שהם מובילים. יכול להיות שבתמרון שאתם עשיתם במהלך המחאה, שהוא מוצדק אולי מבחינת הכעס שלכם והחשש לדמוקרטיה הישראלית, דחפתם את גבולות המערכת לגבול שהוא גבול אדום, שעלול להביא להתרסקות כלי הטייס? אסף אגמון: קודם [כל], אני לא באתי לדבר איתכם על המחאה. אני באתי לדבר איתכם על מצבה הביטחוני של מדינת ישראל במצב הכשירות של חיל האוויר, בהמשך למה ש[חבר הכנסת] גדי איזנקוט, הרמטכ"ל, אחד הטובים ביותר שהיה לנו, דיבר איתכם בשעה הקרובה [האחרונה]. ענת דוידוב: כן, אבל זה פועל יוצא, אתה יודע אי אפשר להתעלם מזה. אסף אגמון: הפועל היוצא, זה שקודם כל בואו נסתכל על העובדות, אני לא פרשן, אני איש של עובדות, אני איש שבא מהמערך המבצעי, כל החיים שלי הייתי במערך המבצעי, 51 שנים הייתי בחיל האוויר, עשיתי מילואים עד לפני שנה. מצב הכשירות של חיל האוויר, כמו שהגדיר אותו אחד מהכי בכירים שהיה בחיל האוויר, והוא לא מזוהה עם המחאה בכלל, והוא דאג מרוב דאגתו ללכת לראש הממשלה [בנימין נתניהו] אישית, ולהגיד לו שמצב הכשירות של חיל האוויר, ואני אשתמש במונח שהוא השתמש, הוא אסוני. אסוני. חיל האוויר מצבו, מצב הכשירות שלו אסוני. הוא הלך ואמר לראש הממשלה שלנו, שכבר היום חיל האוויר לא מסוגל אפילו לעשות 70% מהתוכניות המבצעיות, שהכינו על מנת לתקוף באיראן אם נחליט לתקוף באיראן. ראש הממשלה שלנו, שכל הזמן בצדק אמר שאיראן זה איום קיומי על מדינת ישראל, במעשיו ובמעשה ממשלתו, משמיד את הדבר היחידי שיש למדינת ישראל להגן מפני איראן גרעינית, וזה חיל האוויר. אודי סגל: אוקיי, ושוב אני שואל אותך, האם המציאות הזאת, שמצב הכשירות של חיל האוויר נמצא במצב אסוני, האם אתה לוקח על זה גם אחריות, שהאם יכול להיות שמהלך המחאה שלכם, היה מהלך אחד רחוק מדי, חציתם קו אדום מוקדם מדי, כדי להביא את ראש הממשלה לפעולה, שבינתיים לא הצלחתם להביא אותו, וזו גניזת כל המהפכה המשפטית. אסף אגמון: ראש הממשלה שלנו עסוק במסע תענוגות מחוף אל חוף בארצות הברית, חוזר משם, הולך לנפוש בנווה אטי"ב, משם בשבוע הבא הוא הולך לקחת את כל ממשלת ישראל לישיבה משותפת עם ממשלת צ’כיה, אולי בשביל להכין מקומות לאיפה נוכל לברוח אחרי שהוא יגמור להשמיד את מדינת ישראל. אודי סגל: אבל שוב אתה מתחמק מהשאלה, אני שואל אותך שאלה. אסף אגמון: אני לא מתחמק מהשאלה. אודי סגל: אני שואל אותך שאלה, תת אלוף במילואים אסף אגמון, אתה לא מרגיש שבמהלך המחאה שלכם דחפתם את המערכת הצבאית לגבולות ההפעלה שלה, ואתם מסכנים את ביטחון ישראל על משהו שיכול להיות שאתם יכולים לפעול אחרת. יכול להיות שתגיד לי, תשמע, עשינו תחקיר, לא, זה פעולה לגיטימית. למה אתה מתחמק מהשאלה? אסף אגמון: אני לא מתחמק מ... מי שמכיר אותי יודע שאני לא מתחמק משום דבר, ואני אגיד לך כל מה שתרצה. הטייסים שהחליטו להפסיק לטוס, הם הפטריוטים הכי גדולים בתולדות מדינת ישראל. הם מגש הכסף להצלת מדינת ישראל 2023. ענת דוידוב: אבל אסף אגמון, לא כולם רואים את זה כך. אסף אגמון: הרבה דברים לא כולם רואים. ענת דוידוב: מאה אחוז. אסף אגמון: הרבה דברים לא כולם רואים. האנשים האלה, שהם אנשים מיוחדים, הם רואים את זה והם לוקחים את זה על הכתפיים שלהם, אני מצדיע להם. דרך אגב, הם היחידים שעושים, איפה כל אנשי ההייטק? איפה הרופאים? איפה המורים? למה הם משאירים אותם לבד? מי שעצר את החקיקה, זה היו הטייסים הגיבורים האלה. עם ישראל חייב להם ויהיה חייב להם לדורות. אם מישהו יציל את מדינת ישראל, זה יהיו הטייסים הגיבורים האלה, שעכשיו משאירים אותם לבד, ועכשיו עושים נגדם מסע הפחדה ומסע איומים. ענת דוידוב: מי משאיר אותם לבד, תא"ל אגמון? מי משאיר אותם לבד? בכירי חיל האוויר שלא מוכנים להצטרף ולתמוך בהם? אסף אגמון: משאירים אותם לבד, כי ההייטקיסטים גם כן לא מצטרפים, כי הרופאים גם כן דיברו ועדיין לא עושים כלום, וגם מה שקורה בצה"ל היום, שעושים עליהם מהלך של הפחדה. אני 51 שנה הייתי בחיל האוויר, בחיים שלי לא שמעתי, שדיון כשירות של חיל האוויר מגיע לתקשורת. ופתאום עכשיו, 3 שבועות לפני הדיון, [הכתב הצבאי של ערוץ 13] אור הלר... אודי סגל: אבל אסף אגמון, אתם הבאתם במחאה שלכם את מצב הכשירות למצב שהוא נמצא, ואני שואל אותך שוב את השאלה בפעם החמישית, האם אתה לא חושב שהצעד שנקטתם הוא צעד שמסכן את ביטחון ישראל בצורה מוגזמת, ולא הצלחתם בינתיים להשיג את המטרה, והוא לייצר לחץ אפקטיבי על ראש ממשלת ישראל כדי לסגת בו, במהלך המרכזי שהוא מוביל בשנה האחרונה? אסף אגמון: פשוט, לא רק שלא הלכנו רחוק מדי, צריך להכפיל את כמות המילואימניקים שיודיעו עכשיו שהם משעים את ההתנדבות שלהם. אודי סגל: ואז? זה לא יחשוף את ישראל לבעיה ביטחונית? אסף אגמון: מי שמכניס את ישראל לבעיה ביטחונית זה ראש הממשלה שלה. מה אתה רוצה מהטייסים האלה? ראש הממשלה שלה בשביל ועדה למינוי שופטים מחרב את ביטחון מדינת ישראל, ואתה בא בטענות לטייסים האלה ששמים את נפשם בכפם. ענת דוידוב: אז למה לא כולם מצטרפים? זאת השאלה ששאלתי קודם. אסף אגמון: הם מפחדים, הם מפחדים. ענת דוידוב: ממי? אסף אגמון: עושים עליהם מסע הפחדה, מה אתם לא מבינים? אודי סגל: לא, אולי יש פה חוזה שאתה לא, החוזה שלנו היא מדינת ישראל, הוא חוזה שבו לא מפרקים את המדינה כדי לשנות את הכיוון שלה, ויכול להיות שאתם עשיתם צעד, שהתוצאה שלו, השיורית, היא פגיעה כל כך קשה בביטחון ישראל שהיא לא שווה את המהלך הזה. אסף אגמון: תגיד לי, אתה לא התבלבלת? [אתה חושב] שאני ראש הממשלה? מה אתה שואל אותי? אני זה מי שמפרק את מדינת ישראל ואת הביטחון? אני מפרק את מדינת ישראל ואת הביטחון? ראש הממשלה שלנו מפרק את מדינת ישראל. מה אתם לא מבינים? מה אתה שואל אותי? בשביל הרפורמה הזאת הוא מפרק את מדינת ישראל, ואתה בא בטענות לטייסים הגיבורים האלה? אודי סגל: אני שואל אותך, מה שאני שואל אותך זה שאלה שאני שואל אותך מתחילת הראיון. האם לא נקטתם בצעד קיצוני מדי? בשלב מוקדם מדי? והדבר הזה בעצם פוגע בכשירות של החיל [חיל האוויר] באופן שלא יצר לחץ אפקטיבי מספיק. אסף אגמון: אתה מבין שחיל האוויר במצב אסוני? אתה מבין שחיל האוויר לא יכול לאייש את התרגיל המבצעי הבינלאומי הגדול שיש לו, הולכים לארח את עשרות מפקדי חילות אוויר מכל העולם ולהראות להם שיש פה חיל אוויר מפורק, שפירקו אותו, שהסיתו איש ברעהו, ומי שעשה את זה זה ראש הממשלה וחבורתו. הם קראו לטייסים האלה מוגלה, בוגדים, צריך לתלות אותם בכיכר העיר, והם אמיצים וגיבורים, והם אמרו, אנחנו נקריב את הכל בשביל מדינת ישראל להציל אותה. ענת דוידוב: אגב, תת-אלוף במילואים אסף אגמון, מה יקרה כשיגיע מועד התרגיל? איך אתה רואה את הדברים קורים? אסף אגמון: פתאום מח"א [מפקד חיל האוויר אלוף תומר בר] נהייה אילם. פתאום אין דובר צה"ל [תא"ל דניאל הגרי], פתאום אין צנזור [תא"ל קובי מנדלבליט], תשאלו אותו, מה אתם שואלים אותי? תשאלו אותו איך תאייש את התרגיל הבינלאומי? תשאלו אותו מה אתה אומר לראש הממשלה, שאם מחר תפרוץ מלחמה אין לחיל אוויר מטה מבצעי. ענת דוידוב: מח"א [מפקד חיל האוויר] הציב דדליין, הדדליין הוא 17 באוקטובר [2023] כדי לבדוק אם טייסים חוזרים לפעילות שוטפת או לא. זה מה שהוא אמר. אסף אגמון: גם אם טייסים יחזרו לטוס, אין לו מטה מבצעי. במטה המבצעי יושבים אנשים הכי מנוסים, עם הכי הרבה ניסיון, זה המוח של חיל האוויר. יכולים להיות לו טייסים, לא יהיה לו מטה מבצעי, יהיה גוף בלי מוח, לא יודע לעשות כלום. ושם זה אנשים שלא טסים, והם לא יחזרו למילואים. אודי סגל: אז תת אלוף במילואים אסף אגמון. ענת דוידוב: רגע רגע, הוא אומר שהם לא יחזרו למילואים, זאת אמירה, כלומר, שום דדליין לא יעזור כאן, הם לא חוזרים למילואים. אסף אגמון: הם לא טסים, הם לא טסים, אתה לא יכול להגיד להם, אם לא תחזור... ענת דוידוב: לא טסים, מאבדים כשירות, וחבורה שלמה הולכת לשבת בבית. אסף אגמון: מעל 200, אנשי המטה המבצעי, האנשים הכי בכירים בחיל האוויר, הכי רציניים, בהם חיל האוויר תלוי, הודיעו לו [למפקד חיל האוויר], רשמית, אנחנו לא מתייצבים למילואים. אנחנו השענו את ההתנדבות שלנו למילואים. מה הוא יעשה? אודי סגל: אז מה אתה אומר? שזה בלתי הפיך? אסף אגמון: בטח הפיך. תפנה את זה לדרג הפוליטי, לדרג המדיני. תצילו את המדינה הזאתי. אודי סגל: אז אני שואל אותך, מה אתה חושב שעכשיו יקרה במציאות שאתה מייצר, שבאמת מצב הכשירות הוא אסוני, שאין לו [למפקד חיל האוויר] מוח מבצעי בחיל האוויר, שאין לו טייסים לאייש את התרגיל, מה אתה חושב שיכול לקרות? איזה לחץ זה לדעתך יפעיל על ראש הממשלה? ומה לדעתך יקרה? כי בינתיים זה לא קרה. אסף אגמון: תשאל את זה את שר הביטחון שלנו [יואב גלנט], תשאל את ראש הממשלה שלנו שלא רוצה להתראיין אצלכם, תשאל אותו את השאלות האלה. עליו האחריות. אודי סגל: אני אגיד לך מה הם אומרים. הם אומרים אנחנו יוצאים נגד תופעות של סרבנות, חלק מהפעולות האלה זה פעולות שמעודדות סרבנות, חלק מכנים אתכם אנשים שמורדים במדינה, אנשים שלא מקבלים את מרות הממשלה, שהיא אחראית על הפעלת הצבא. השאלה היא, מה אתה אומר על האמירות האלה שלהם? אסף אגמון: מה אני אומר? אני אומר לך, לכם ולכל המאזינים, שבאיראן וחיזבאללה והחמאס יושבים בשקט עכשיו ומוחאים כפיים לראש ממשלת ישראל, שמשמיד את ביטחון מדינת ישראל ואת חיל האוויר בפרט. זה מה שאני אומר לכם. וזאת השאלה שצריך לשאול אותו, וזאת השאלה שהאזרחים במדינה הזאת צריכים לשאול, איך ייתכן שאנחנו נותנים יד להשמדת ביטחון מדינת ישראל? ענת דוידוב: אוקיי, עכשיו משפט לסיום, תת אלוף במילואים אסף אגמון. אם הדברים נשארים כמות שהם, לאן המדינה הזאת הולכת? אסף אגמון: אין לי מה להגיד לך. המדינה הזאת הולכת לאבדון. המדינה הזאת הולכת לאבדון. אבל כמה שאני מודאג, אני נחוש ואני אלחם שזה לא יקרה. המדינה שלנו במצב הנוכחי הולכת לאבדון. זה על הקיר, ואנחנו מסרבים לראות את זה. אנחנו הולכים לאבדון. אנחנו מסרבים לראות את זה. אנחנו מתעסקים בשטויות, ואנחנו מסרבים לראות שהנס הזה שקראו לו מדינת ישראל, שככה התקדם 75 שנה, אנחנו הורסים אותו ומתאבדים, פשוט מתאבדים. ענת דוידוב: תת אלוף במילואים אסף אגמון, ממובילי המחאה, מבכירי חיל האוויר לשעבר, תודה רבה לך. סימוכין: כתבות קודמות שלושה חודשים לפני מתקפת השבעה באוקטובר – תת אלוף (מיל.) אסף אגמון מביע תמיכה בגל הסירוב לשירות מילואים: "מתוך היכרות קרובה עם המשמעויות של הפסקת טיסה פעילה, אנו אומרים באופן הברור ביותר לקבוצת המילואים הפעילים: אנו נתמוך, ללא סייג, בכל פעולת מחאה שלכם, כולל השעיית התנדבות לאלתר!" סימוכין: תת אלוף (מיל.) אסף אגמון: "הדסקית ‘לשחרר את החטופים עכשיו’ היא סמל יהודי, לא פחות מכיפה; אנחנו כבר לא דמוקרטיה יהודית; הממשלה הזו היא איום על הזהות שלכם כיהודים כאן בטורונטו ובכל מקום אחר; הם יעשו הכל כדי שהם [הערבים] לא יוכלו להצביע; יאמרו לתומכי הפסקת ההתנדבות שלא יוכלו להצביע". סימוכין: שלושה שבועות לפני מתקפת השבעה באוקטובר – אילן שילוח, איש עסקים ופרסומאי מראשי המאבק נגד הרפורמה המשפטית, פעל לפרסם מודעה בעיתונות שבה נכתב: "אתם מטייחים ואלפים ימותו. השבר הגדול בצה"ל באשמתכם". אל"מ (מיל.) אבי קדיש: "פעם אחת בחיים קורה לך שאתה נביא זעם, ולצערך מסתבר שאתה גם צדקת". סימוכין: חודשיים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר – אילן שילוח: "השבר העמוק [בצבא] והיקף המתנדבים שהודיעו על הפסקת התנדבותם הפכו את צה"ל לבלתי כשיר למלחמה; חורבן צה"ל קרוב; חורבן צבא העם; ביום כיפור [1973] הייתה הפתעה וזה היה מחדל. הפעם אין הפתעה והדרג המדיני מוביל לאסון. האחריות עליו בלבד". סימוכין: חודשיים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר - מיכאל האוזר טוב ואילן שילוח משתפים תמונה, המציגה "נטילת גלולה" בהקשר להודעת אלפי אנשי מילואים על הפסקת ההתנדבות לשירות צבאי. זו תוארה על ידי האוזר טוב כ"נטילת גלולת רעל", שנועדה לסכל את הרפורמה המשפטית באמצעות פגיעה בכשירות המבצעית של צה"ל. סימוכין: חמישה שבועות לפני מתקפת השבעה באוקטובר – דן חלוץ מסביר משמעות גל הפסקת ההתנדבות לשירות מילואים בחיל האוויר: "באמצע ספטמבר השינוי יהיה מסוים; כשירותו של צה"ל תלך ותפחת" [אם תפרוץ מלחמה אחרי החגים?] "אנחנו ננצח, אנחנו נשלם מחירים יותר כבדים. זה כל הסיפור. יותר אזרחים ויותר חיילים [מתים]". סימוכין:

Jonathan D. Halevi

115,038 次观看 • 1 年前

חודשיים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר – בתשובה לטענה, לפיה "יש סכנה ביטחונית קיומית מיידית למדינת ישראל, האויבים על הגדרות", סא"ל (מיל.) רון שרף מ"אחים לנשק" משיב: "ישראל כבר אינה דמוקרטיה"; "האיום הקיומי הכי גדול הוא עכשיו מבפנים"; "אנחנו מגינים על המדינה עכשיו"; "אין צבא עם בדיקטטורה" ב-27 ביולי 2023, סא"ל במילואים, רון שרף, הנימנה על הנהגת ארגון "אחים לנשק", בו חברים אנשי מילואים מיחידות שונות בצה"ל, התראיין לרדיו 103 FM, בנוגע להשלכות הפסקת ההתנדבות לשירות בצה"ל על ידי אלפי מילואים, על צה"ל ועל ביטחון המדינה. להלן תמליל הראיון: מראיין: [עימנו] סא"ל במילואים רון שרף ממחאת "אחים לנשק". שלום לך, רון שרף. רון שרף: בוקר טוב מראיין: אתה יודע בממשלה אמרו באותו יום, שביטלו את עילת הסבירות, שהם לא הצביעו בעד ביטול עילת הסבירות, אלא נגד הסרבנות, שבסוף מה שגרם להם להקשיח עמדות ולא לוותר הייתם אתם. רון שרף: ומה, ומה יגיד רודן? מה יגיד רודן בדרך למשבר עמוק ולהרס של מדינה? אני לא מצפה שיגידו שום דבר אחר. נתניהו לא זז מעמדתו. מראיין: השאלה אם זאת לא היתה, אפילו מבחינת המחאה והטקטיקה, אם זו לא הייתה טעות? רון שרף: קודם כל, סרבנות זה לא סרבנות. אף אחד לא יכול להכריח מישהו להתנדב למצב שהוא נשבע אחרת למצב, כאשר הוא שובר את החוזה. אז זה בכלל מצחיק. זה הגדרה מצחיקה, וזה ספין הפוך. ישראל כבר אינה דמוקרטיה. ישראל היא מדינה במעבר מדמוקרטיה לדיקטטורה. זה עכשיו [מתרחש]. מי שלא מבין את זה, לא מבין מי אחראי למצב הזה. מי שאחראי לסיכון ביטחון ישראל זה נתניהו, והצל של שר הביטחון גלנט, שיושב מגמגם, מתחנן שמה לשר משפטים שיעזור לו, כי הוא יודע את המשבר האמיתי שאנחנו נכנסים אליו, ורק מבט, רק מבט על הפנים של גלנט כולם יכולים להבין מה באמת קורה. מראיין: סגן אלוף שרף, אבל אני מנסה להבין. תראה, אתה כאילו מסביר לנו ולציבור מי אשם במצב שהגענו אליו. אבל, אני שואל אותך שאלה אחרת. יש סכנה ביטחונית קיומית מיידית למדינת ישראל. האויבים על הגדרות. במקרה של הגבול הצפוני זה תרתי משמע. רואים את חיזבאללה על הגדר. השאלה היא: מי יהיה אחראי בסופו של יום אם חלילה ישראל תותקף, ולא תהיה ערוכה? אז אתה תגיד: ביבי אשם, וביבי יגיד: אתם אשמים, אבל בינתיים מה יהיה על ביטחונה של המדינה היקרה שלנו? רון שרף: המדינה יקרה לנו לא פחות מלאף אחד אחר, ולכן אנחנו מגינים עליה. האיום הקיומי הכי גדול הוא עכשיו מבפנים. אם ישראל תמשיך במדרון הזה, ישראל כבר אינה דמוקרטיה. אני חוזר על זה. מישהו האמין שזה יקרה? ישראל אינה דמוקרטיה יותר. היא כרגע במדרון. מדינת מעבר בין דמוקרטיה לדיקטטורה. כל אחד יחליט איפה במעבר. אבל, שלממשלה אין ביקורת שיפוטית, זוהי כבר אינה דמוקרטיה. לכן, הסכנה האמיתית היא מבפנים. אנחנו מגינים על המדינה עכשיו. מראיין: ומה קורה עכשיו? אתם הודעתם שאתם מפסיקים להתנדב. שמענו באמת על הגל הזה, גם בחיל האוויר, ובעוד אגפים וחילות נוספים. מה קורה בפועל בשטח אחרי שבוטלה עילת הסבירות מבחינתכם? בחודשים הקרובים אתם פשוט לא תתנדבו? רון שרף: תראה, פה אין רבים. יש כל אחד לעצמו. זה בסוף כל אחד מול צו מצפונו. אני לא שולט על אנשים אחרים. מראיין: מה שאתה שומע מהחברים שלך. רון שרף: אני כן, אני אומר, אני עושה מה שאני, מה שצו מצפוני אומר, וכמוני עושים הרבה חברים. אנחנו מבינים שלא ניתן לשרת דיקטטורה. אין צבא עם בדיקטטורה. מראיין: כן, אבל תראה, אני מוכרח לומר שיש לי קצת בעיה עם האמירות האלה שלך, שלכם, כי אני מבין שמבחינת הקמפיין, נקרא לזה, זה נכון להגיד: כל אחד למצפונו, אבל ברור שזה מאורגן. מה זאת אומרת? יוצאות הודעות לעיתונות, ממלאים טפסים, שולחים ביום שישי רגע לפני אולפן שישי [בערוץ 12] מסמך שעליו חתומים נדמה לי 1,150 טייסים. ברור שזה ארגון. למה אתם לא קוראים לילד בשמו? [אנו] התארגנו לפי היחידות הצבאיות שלנו כדי להפסיק את ההתנדבות. רון שרף: ההתארגנות היא, שוב אני אומר, המחאה היא כללית, והיא חוצה את כל היחידות, ואת כל הארגונים, אבל בסוף כל אחד מקבל את ההחלטה לבד. מראיין: טוב, זה ברור. רון שרף: [כל אחד בנפרד] שולח [מכתב על הפסקת ההתנדבות לשירות מילואים] למפקד שלו, ואנשים מרגישים מבפנים, כמו שאתה יכול להגיד, שכל המחאה היא כולה מאורגנת. אנשים בסוף יוצאים מהבית, כי הם מפחדים משלטון עם כוח בלתי מוגבל. זה פשוט ככה. כנ"ל אנשים אומרים: אני לא יכול ללכת [להתנדב לשירות מילואים]. אני אישית, רון, לא יכול ללכת לשרת מדינה שאינה דמוקרטית, ואני עכשיו מפעיל את הכוח שעדיין יש לי, כי עוד מעט לא יהיה לי. עוד מעט יהיו פה חוקים שאסור למחות, שיש מעצר מנהלי למי שמדבר נגד המשטר. זה קרוב, זה הכל קרוב. כל אחד חושב שבפעולה שלו הוא כרגע בולם את ההתדרדרות של ישראל לתהום דיקטטורית, שאחר כך אי אפשר יהיה לצאת ממנו. סימוכין: רון שרף. צילום מסך מסרטון וידאו בעמוד הפייסבוק של "אחים לנשק"

חודשיים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר – בתשובה לטענה, לפיה "יש סכנה ביטחונית קיומית מיידית למדינת ישראל, האויבים על הגדרות", סא"ל (מיל.) רון שרף מ"אחים לנשק" משיב: "ישראל כבר אינה דמוקרטיה"; "האיום הקיומי הכי גדול הוא עכשיו מבפנים"; "אנחנו מגינים על המדינה עכשיו"; "אין צבא עם בדיקטטורה" ב-27 ביולי 2023, סא"ל במילואים, רון שרף, הנימנה על הנהגת ארגון "אחים לנשק", בו חברים אנשי מילואים מיחידות שונות בצה"ל, התראיין לרדיו 103 FM, בנוגע להשלכות הפסקת ההתנדבות לשירות בצה"ל על ידי אלפי מילואים, על צה"ל ועל ביטחון המדינה. להלן תמליל הראיון: מראיין: [עימנו] סא"ל במילואים רון שרף ממחאת "אחים לנשק". שלום לך, רון שרף. רון שרף: בוקר טוב מראיין: אתה יודע בממשלה אמרו באותו יום, שביטלו את עילת הסבירות, שהם לא הצביעו בעד ביטול עילת הסבירות, אלא נגד הסרבנות, שבסוף מה שגרם להם להקשיח עמדות ולא לוותר הייתם אתם. רון שרף: ומה, ומה יגיד רודן? מה יגיד רודן בדרך למשבר עמוק ולהרס של מדינה? אני לא מצפה שיגידו שום דבר אחר. נתניהו לא זז מעמדתו. מראיין: השאלה אם זאת לא היתה, אפילו מבחינת המחאה והטקטיקה, אם זו לא הייתה טעות? רון שרף: קודם כל, סרבנות זה לא סרבנות. אף אחד לא יכול להכריח מישהו להתנדב למצב שהוא נשבע אחרת למצב, כאשר הוא שובר את החוזה. אז זה בכלל מצחיק. זה הגדרה מצחיקה, וזה ספין הפוך. ישראל כבר אינה דמוקרטיה. ישראל היא מדינה במעבר מדמוקרטיה לדיקטטורה. זה עכשיו [מתרחש]. מי שלא מבין את זה, לא מבין מי אחראי למצב הזה. מי שאחראי לסיכון ביטחון ישראל זה נתניהו, והצל של שר הביטחון גלנט, שיושב מגמגם, מתחנן שמה לשר משפטים שיעזור לו, כי הוא יודע את המשבר האמיתי שאנחנו נכנסים אליו, ורק מבט, רק מבט על הפנים של גלנט כולם יכולים להבין מה באמת קורה. מראיין: סגן אלוף שרף, אבל אני מנסה להבין. תראה, אתה כאילו מסביר לנו ולציבור מי אשם במצב שהגענו אליו. אבל, אני שואל אותך שאלה אחרת. יש סכנה ביטחונית קיומית מיידית למדינת ישראל. האויבים על הגדרות. במקרה של הגבול הצפוני זה תרתי משמע. רואים את חיזבאללה על הגדר. השאלה היא: מי יהיה אחראי בסופו של יום אם חלילה ישראל תותקף, ולא תהיה ערוכה? אז אתה תגיד: ביבי אשם, וביבי יגיד: אתם אשמים, אבל בינתיים מה יהיה על ביטחונה של המדינה היקרה שלנו? רון שרף: המדינה יקרה לנו לא פחות מלאף אחד אחר, ולכן אנחנו מגינים עליה. האיום הקיומי הכי גדול הוא עכשיו מבפנים. אם ישראל תמשיך במדרון הזה, ישראל כבר אינה דמוקרטיה. אני חוזר על זה. מישהו האמין שזה יקרה? ישראל אינה דמוקרטיה יותר. היא כרגע במדרון. מדינת מעבר בין דמוקרטיה לדיקטטורה. כל אחד יחליט איפה במעבר. אבל, שלממשלה אין ביקורת שיפוטית, זוהי כבר אינה דמוקרטיה. לכן, הסכנה האמיתית היא מבפנים. אנחנו מגינים על המדינה עכשיו. מראיין: ומה קורה עכשיו? אתם הודעתם שאתם מפסיקים להתנדב. שמענו באמת על הגל הזה, גם בחיל האוויר, ובעוד אגפים וחילות נוספים. מה קורה בפועל בשטח אחרי שבוטלה עילת הסבירות מבחינתכם? בחודשים הקרובים אתם פשוט לא תתנדבו? רון שרף: תראה, פה אין רבים. יש כל אחד לעצמו. זה בסוף כל אחד מול צו מצפונו. אני לא שולט על אנשים אחרים. מראיין: מה שאתה שומע מהחברים שלך. רון שרף: אני כן, אני אומר, אני עושה מה שאני, מה שצו מצפוני אומר, וכמוני עושים הרבה חברים. אנחנו מבינים שלא ניתן לשרת דיקטטורה. אין צבא עם בדיקטטורה. מראיין: כן, אבל תראה, אני מוכרח לומר שיש לי קצת בעיה עם האמירות האלה שלך, שלכם, כי אני מבין שמבחינת הקמפיין, נקרא לזה, זה נכון להגיד: כל אחד למצפונו, אבל ברור שזה מאורגן. מה זאת אומרת? יוצאות הודעות לעיתונות, ממלאים טפסים, שולחים ביום שישי רגע לפני אולפן שישי [בערוץ 12] מסמך שעליו חתומים נדמה לי 1,150 טייסים. ברור שזה ארגון. למה אתם לא קוראים לילד בשמו? [אנו] התארגנו לפי היחידות הצבאיות שלנו כדי להפסיק את ההתנדבות. רון שרף: ההתארגנות היא, שוב אני אומר, המחאה היא כללית, והיא חוצה את כל היחידות, ואת כל הארגונים, אבל בסוף כל אחד מקבל את ההחלטה לבד. מראיין: טוב, זה ברור. רון שרף: [כל אחד בנפרד] שולח [מכתב על הפסקת ההתנדבות לשירות מילואים] למפקד שלו, ואנשים מרגישים מבפנים, כמו שאתה יכול להגיד, שכל המחאה היא כולה מאורגנת. אנשים בסוף יוצאים מהבית, כי הם מפחדים משלטון עם כוח בלתי מוגבל. זה פשוט ככה. כנ"ל אנשים אומרים: אני לא יכול ללכת [להתנדב לשירות מילואים]. אני אישית, רון, לא יכול ללכת לשרת מדינה שאינה דמוקרטית, ואני עכשיו מפעיל את הכוח שעדיין יש לי, כי עוד מעט לא יהיה לי. עוד מעט יהיו פה חוקים שאסור למחות, שיש מעצר מנהלי למי שמדבר נגד המשטר. זה קרוב, זה הכל קרוב. כל אחד חושב שבפעולה שלו הוא כרגע בולם את ההתדרדרות של ישראל לתהום דיקטטורית, שאחר כך אי אפשר יהיה לצאת ממנו. סימוכין: רון שרף. צילום מסך מסרטון וידאו בעמוד הפייסבוק של "אחים לנשק"

Jonathan D. Halevi

20,569 次观看 • 1 年前

מעיין שרמן: **שתיקת הכבשים** גוזל מתוק שלי. בוא אספר לך סיפור לפני השינה. ממש עוד 19 שנה תהיה ההלוויה שלך. 15.12.23 כי תופקר על הגבול עם עזה עם עוד מאות אזרחים וחיילים. אחרי שראש הממשלה שלך העביר במשך שנים מליארדי דולרים לחמאס ולא חשב שראוי לבדוק לאן הם נשאבים.. ואז יחטפו אותך מחבלי חמאס, אותו חמאס ששר האוצר בממשלה שלך קרא לו נכס. והחמאס יקח אותך לתוך מנהרה חשוכה עם מחבל ממש ממש חשוב. ואז מתוק שלי אבא ואמא יילחמו עליך (וגם דן ועדן שאתה עוד לא מכיר). וסבתא וכולם. ואתה, תינוק קטן שלי, תדע לשרוד. כי אתה תהיה גדול וחזק וחכם מאאאד מאאאד. אבל אז הממשלה שלך תחליט לחסל את החמאס. כן. על הראש שלך ושל עוד 40 חטופים. כי הממשלה החליטה שכדי לחסל את החמאס יצטרכו חלק למות אתה יודע. 3 חיילים זה סוג של מחיר שהממשלה תחליט שראוי להקריב כדי לקדם את מיטוט החמאס בצפון הרצועה ולהרוג את האיש הכי רשע שם. רענדור. אבל רענדור ידע את זה. ורענדור האיש הרשע שלח לאמא ואבא מכתב עם התמונה שלך. ובמכתב כתוב שנתניהו הולך להרוג אותך עם האיש הרע וכל החברים שלו. אבל יתקשרו מהממשלה מאיזה משרד שמעז לקרוא לעצמו משרד הבטחון (חחח מצחיק נכון מתוקי?) ויגידו לאמא ואבא שזה סתם קישקוש המכתב הזה. ואז, שבוע אחר כך, יחסלו את רענדור. איתך. ועם 2 חטופים נוספים. ניק ואליה. ואתה יודע, מתוק שלי, מה קרה? כבר למחרת בבוקר הם יבואו לאמא לעבודה ויתחילו לשאול שאלות שאמא תבין מהן שהם יודעים משהו ולא מספרים.. והם יגידו שהם לא יודעים כלום ושהחמאס שומר עליך. כמו על יהלום. וגם הנשיא אמר את זה לסבתא ולדן (שעוד שנה וחצי תכיר). אמר את זה יום לפני שיחזירו לי אותך מת. ואז אחרי חודש פתאום ידפקו בבוקר ויגידו שמצאו אותך מת. ויגידו לאמא ואבא שרצחו אותך. לא יודעים למה. ואמא תתמוטט. ואז תתחיל לחקור. ותקרא ביחד עם אבא את הדוח הפתולוגי הממש לא נחמד שלך. אבל הם יגלו, בזכות זה שלמדו פתולוגיה באוניברסיטה, שאין סיבת רצח. כל מה שרשום שם קורה לכל גופה שנמקה לה חודש.. ואז אמא תתחיל לחפור ולגלות שכולם שקרנים. כולם. ובקיצור, הם יודו שלא נרצחת בעצם. שנהרגת בהפצצות של האווירונים שלהם. עם האיש הרע ההוא. בדיוק כמו שאמר בטלויזיה ראש המל"ל אחרי ההפצצה ולפני שהחזירו אותך "דילמה קורעת לב". ואז אהוב שלי קטן נחש מה? יגיעו אלופים בצהל ויגידו שלא ידעו. האלוף ניצן אלון האלוף רסאן עליאן האלוף יניב עשור (שהוא שקרן גרוע ממש) ודניאל הגרי ישב עם אמא בסלון וישקר בשקט והרמטכ״ל ועוד כללל מיני אנשים חשובים כמו אמיר אוחנה ויולי אדלשטיין יבואו לאמא ואבא הביתה וישקרו להם ויגידו שלא ידעו שאתה מת יום אחרי ההפצצה ושלא ידעו איפה אתה בכלל.. ואז! נחש מה? יהיה עיתונאי זוכה פרס פוליצר (פרס ממש ממש חשוב) שיוציא כתבה בעיתון הכי חשוב בעולם שיוכיח שהם ידעו שאתה מת ושיקרו לאמא ואבא. פיצימונצקי שלי אמא עוד תוכיח בהמשך שביצעו עליך נוהל חניבעל. כי היה ממש חשוב ולמעשה הם כבר מודים בהחלטה לחסל חלק מהחטופים תמורת מיטוט החמאס. רק השבוע שמענו ציטוט של זיני שראש הממשלה שאחראי למוות שלך מינה נגד החוק עכשיו. הוא אמר שלא צריך לעשות שום עסקת חטופים כי צריך מלחמת נצח. וגם הרמטכ״ל החדש אמר כבר משהו דומה גם. רונצ'וק שלי, תשחק במובייל כי הסוף שלך יהיה אכזר יותר ממה שאפשר לדמיין. יותר מכל סרטי האימה שתאהב כל כך ותצפה במהלך 19 שנותיך הקצרות. Maayan Sherman

מעיין שרמן: שתיקת הכבשים גוזל מתוק שלי. בוא אספר לך סיפור לפני השינה. ממש עוד 19 שנה תהיה ההלוויה שלך. 15.12.23 כי תופקר על הגבול עם עזה עם עוד מאות אזרחים וחיילים. אחרי שראש הממשלה שלך העביר במשך שנים מליארדי דולרים לחמאס ולא חשב שראוי לבדוק לאן הם נשאבים.. ואז יחטפו אותך מחבלי חמאס, אותו חמאס ששר האוצר בממשלה שלך קרא לו נכס. והחמאס יקח אותך לתוך מנהרה חשוכה עם מחבל ממש ממש חשוב. ואז מתוק שלי אבא ואמא יילחמו עליך (וגם דן ועדן שאתה עוד לא מכיר). וסבתא וכולם. ואתה, תינוק קטן שלי, תדע לשרוד. כי אתה תהיה גדול וחזק וחכם מאאאד מאאאד. אבל אז הממשלה שלך תחליט לחסל את החמאס. כן. על הראש שלך ושל עוד 40 חטופים. כי הממשלה החליטה שכדי לחסל את החמאס יצטרכו חלק למות אתה יודע. 3 חיילים זה סוג של מחיר שהממשלה תחליט שראוי להקריב כדי לקדם את מיטוט החמאס בצפון הרצועה ולהרוג את האיש הכי רשע שם. רענדור. אבל רענדור ידע את זה. ורענדור האיש הרשע שלח לאמא ואבא מכתב עם התמונה שלך. ובמכתב כתוב שנתניהו הולך להרוג אותך עם האיש הרע וכל החברים שלו. אבל יתקשרו מהממשלה מאיזה משרד שמעז לקרוא לעצמו משרד הבטחון (חחח מצחיק נכון מתוקי?) ויגידו לאמא ואבא שזה סתם קישקוש המכתב הזה. ואז, שבוע אחר כך, יחסלו את רענדור. איתך. ועם 2 חטופים נוספים. ניק ואליה. ואתה יודע, מתוק שלי, מה קרה? כבר למחרת בבוקר הם יבואו לאמא לעבודה ויתחילו לשאול שאלות שאמא תבין מהן שהם יודעים משהו ולא מספרים.. והם יגידו שהם לא יודעים כלום ושהחמאס שומר עליך. כמו על יהלום. וגם הנשיא אמר את זה לסבתא ולדן (שעוד שנה וחצי תכיר). אמר את זה יום לפני שיחזירו לי אותך מת. ואז אחרי חודש פתאום ידפקו בבוקר ויגידו שמצאו אותך מת. ויגידו לאמא ואבא שרצחו אותך. לא יודעים למה. ואמא תתמוטט. ואז תתחיל לחקור. ותקרא ביחד עם אבא את הדוח הפתולוגי הממש לא נחמד שלך. אבל הם יגלו, בזכות זה שלמדו פתולוגיה באוניברסיטה, שאין סיבת רצח. כל מה שרשום שם קורה לכל גופה שנמקה לה חודש.. ואז אמא תתחיל לחפור ולגלות שכולם שקרנים. כולם. ובקיצור, הם יודו שלא נרצחת בעצם. שנהרגת בהפצצות של האווירונים שלהם. עם האיש הרע ההוא. בדיוק כמו שאמר בטלויזיה ראש המל"ל אחרי ההפצצה ולפני שהחזירו אותך "דילמה קורעת לב". ואז אהוב שלי קטן נחש מה? יגיעו אלופים בצהל ויגידו שלא ידעו. האלוף ניצן אלון האלוף רסאן עליאן האלוף יניב עשור (שהוא שקרן גרוע ממש) ודניאל הגרי ישב עם אמא בסלון וישקר בשקט והרמטכ״ל ועוד כללל מיני אנשים חשובים כמו אמיר אוחנה ויולי אדלשטיין יבואו לאמא ואבא הביתה וישקרו להם ויגידו שלא ידעו שאתה מת יום אחרי ההפצצה ושלא ידעו איפה אתה בכלל.. ואז! נחש מה? יהיה עיתונאי זוכה פרס פוליצר (פרס ממש ממש חשוב) שיוציא כתבה בעיתון הכי חשוב בעולם שיוכיח שהם ידעו שאתה מת ושיקרו לאמא ואבא. פיצימונצקי שלי אמא עוד תוכיח בהמשך שביצעו עליך נוהל חניבעל. כי היה ממש חשוב ולמעשה הם כבר מודים בהחלטה לחסל חלק מהחטופים תמורת מיטוט החמאס. רק השבוע שמענו ציטוט של זיני שראש הממשלה שאחראי למוות שלך מינה נגד החוק עכשיו. הוא אמר שלא צריך לעשות שום עסקת חטופים כי צריך מלחמת נצח. וגם הרמטכ״ל החדש אמר כבר משהו דומה גם. רונצ'וק שלי, תשחק במובייל כי הסוף שלך יהיה אכזר יותר ממה שאפשר לדמיין. יותר מכל סרטי האימה שתאהב כל כך ותצפה במהלך 19 שנותיך הקצרות. Maayan Sherman

ShAuLi ✊🏼🔥🏳️‍🌈

27,987 次观看 • 1 年前

חמישה שבועות לפני מתקפת השבעה באוקטובר – דן חלוץ מסביר משמעות גל הפסקת ההתנדבות לשירות מילואים בחיל האוויר: "באמצע ספטמבר השינוי יהיה מסוים; כשירותו של צה"ל תלך ותפחת" [אם תפרוץ מלחמה אחרי החגים?] "אנחנו ננצח, אנחנו נשלם מחירים יותר כבדים. זה כל הסיפור. יותר אזרחים ויותר חיילים" ב-30 באוגוסט 2023, התראיין המטכ"ל לשעבר רא"ל (מיל.) דן חלוץ באולפן אתר Ynet, ולהן תוכן הראיון: אלכסנדרה לוקש: רב אלוף במילואים דן חלוץ, שלום אדוני. בוקר טוב. דן חלוץ: בוקר טוב, אלכסנדרה. אלכסנדרה לוקש: טוב, יש לנו הרבה מאוד עניינים כמובן על הפרק, אבל הכל גם קשור להכל בסופו של דבר, ונתחיל באמת עם הסיפא של הדברים. שר הביטחון [יואב] גלנט, לא חדש עבור מי שמקשיב לחדשות בישראל, מי שמכיר את המערכת כמוך, כמה באמת זה מזכיר לך את החודשים שלפני מלחמת לבנון השנייה? דן חלוץ: אני מוטרד מהכיוון הזה של הצהרות. אנחנו למדנו בחיים שכשמצהירים ומצהירים ומצהירים, בסוף הגפרור יכול להיזרק והדלק יכול לבעור. הייתי מעדיף שהפתרון לבעיה הזו של האוהל [שהקים חיזבאללה בגבול ישראל], יינתן בדרך אחרת. אלכסנדרה לוקש: אבל זה רק האוהל, זה הרי, יש הרבה מאוד פרובוקציות וגם כנראה דחיפה איראנית, לפחות לפי מה שאנחנו שומעים. דן חלוץ: בסדר, יש דחיפה איראנית ויש הרבה פרובוקציות, ואנחנו צריכים להיות המבוגר האחראי הפעם. אני מציע את זה למדינת ישראל. אני חרד למדינת ישראל, לא לאיראנים ולא לחיזבאללה. אני בטוח שמדינת ישראל אם היא תחליט שזה מה שצריך לעשות, תעשה את זה טוב מאוד. אלכסנדרה לוקש: האמירות האלה, אתה אומר, רק מתדלקות את ההסלמה הפוטנציאלית, הן לא בולמות אותה כמו ש... דן חלוץ: הן אמורות לשרת כמה דברים. הן אמורות קודם כל להשפיע על האו"ם לעשות את עבודתו, ולא להיכנע לגחמות של ממשלת לבנון. הדבר השני, הן אמורות לאותת לצד השני, שימו לב, אנחנו מוכנים. הדבר השלישי, כפי שאמרתי, הן יכולות להדליק את האזור. אלכסנדרה לוקש: זה החשש שלך, שאמירה... של גלנט יכולה רק להדליק את ההזדמנות. דן חלוץ: לא, אני לא רוצה לומר שהאמירה הזו לבדה, אבל אני אומר דבר אחד, עוד לא נולד האוהל שבגללו כדאי לצאת למלחמה, גם אם היא תהיה מוצלחת, כי אין מלחמות מוצלחות. למדנו את זה. אלכסנדרה לוקש: אתה אומר אין מלחמות מוצלחות, ויש לנו כמה זיכרונות, לך יש בטח כמה זיכרונות ממלחמת לבנון השנייה. אנחנו מוכנים למלחמה? הרי יש כל מיני הצהרות, גם ישנות, גם נוכחיות, של אנשים במערכת הביטחונית, גם בדרג המדיני, שאומרים, אנחנו נחזיר את לבנון לתקופת האבן. יש לזה בסיס בכלל? דן חלוץ: אפשר להחזיר כל דבר לתקופה קודמת, אני מציע לא להתרברב, אחד, שתיים, לעשות ולא לדבר, אם רוצים לעשות. כי דיבורים בעלמא לא משרתים שום מטרה. אבל הדבר השלישי, לנסות לפתור את הדברים הללו בדרך אלטרנטיבית. אם יש כזאת. אם אין כזאת, צריך לפתור. מה שלא נפתר בשבוע הראשון, כשהוקם האוהל, קשה לתרץ אותו אחרי שלושה חודשים כשהאוהל כבר עומד. ולכן צריך למצוא דרך פתרון יותר נכונה, יותר ראויה, שמתאימה לבד של האוהל. אלכסנדרה לוקש: תראה, התחושה של [מנהיג חיזבאללה חסן] נסראללה, וזה לא סוד, זה גם תחושה בקרב הרבה גורמים במדינה עצמה, אולי גם שלך, היא שהחברה הישראלית, וגם הצבא הישראלי, נמצא בתהליך התפוררות. יש פה לכך יסוד? דן חלוץ: לתחושה הזו יש בסיס. כל נקודה שנשים עליה את האצבע בחברה הישראלית היום, במדינת ישראל היום, היא נקודת תורפה. החברה הישראלית, הצבא הישראלי, מערכת החינוך הישראלית, הכלכלה הישראלית, יחסי החוץ של ישראל, כל דבר. אין דבר אחד שאפשר להגיד עליו שהוא תקין ומתנהל כמו שצריך. אלכסנדרה לוקש: בוא נשאר באמת בסיפור הצבאי, וליתר דיוק באירוע חיל האוויר. הרי נכון שבשבועיים האחרונים זה קצת פחות מדובר, ככה זה בסוף אוגוסט, אבל מדברים הרבה כבר על מבחן ספטמבר. על זה שהכשירות עלולה להיפגע ככל שאנחנו מעמיקים גם בספטמבר. איפה אנחנו נמצא את עצמנו באחד באוקטובר? דן חלוץ: אלכסנדרה, הדברים אינם קורים בין לילה. זה תהליך מדורג שלוקח זמן. בתחילת ספטמבר לא יהיה שינוי לעומת סוף אוגוסט, ובאמצע ספטמבר השינוי יהיה מסוים. הרעיון הכללי אומר שכשירותו של צה"ל תלך ותפחת ככל שמערך המתנדבים שמפסיקים שירות ילך ויגדל. ואני רואה את התופעה הזו, אני שומע עליה, אני חי אותה. התופעה הזו קיימת. היא תתרחב, אם הממשלה תלך למשל לכיוון של חוק גיוס לחרדים. חוק גיוס זה לא חוק גיוס, זה חוק אי גיוס הגדיר את זה, השר [מאיר] פורוש. אלכסנדרה לוקש: אנטי גיוס, אפילו יותר. דן חלוץ: אנטי גיוס. חוק כזה יעורר את המערכת, אנחנו כבר שומעים על מכתב השמיניסטים החדש שהולך לצאת לדרך. אנחנו חשים את מה שקורה. אלכסנדרה לוקש: אז על מי האחריות? דן חלוץ: האחריות היא רק על אחד. אחד בלבד, קוראים לו בנימין נתניהו. אלכסנדרה לוקש: מה הוא צריך לעשות? דן חלוץ: הוא צריך פשוט לעצור את החקיקה, הוא צריך להחזיר את המערכת ל[מצב] נורמל. Back to normal. Back to normal זה אומר, את כל מה שאתה רוצה להשיג, תעשה בדיון רחב, אמיתי, כנה, על מנת שנוכל להשיג משהו. אלכסנדרה לוקש: כי אחרת מה, ואני רגע, שוב, מתעכבת ורוצה שנחדד את הסיפור הצבאי. אחרת מה יקרה פה, נניח, אם תפרוץ מלחמה או עימות צבאי משמעותי אחרי החגים? דן חלוץ: אנחנו ננצח, אנחנו נשלם מחירים יותר כבדים. זה כל הסיפור. אלכסנדרה לוקש: זאת אומרת, יותר אזרחים... דן חלוץ: יותר אזרחים ויותר חיילים. תראי, מה זה המושג שירות? המושג שירות זה לא אפס או אחד. זה תהליך הדרגתי ששוחק יכולות. שוחק יכולות, למשל, בגלל שביהודה ושומרון הגדודים נמצאים, במקום להתאמן למלחמה, הם מפזרים את המהומות שעושים אנשי הגבעות, הם מפזרים את הטרוריסטים ופוגעים בהם על מנת לטפל בטרור, והם לא מתאמנים למלחמה האמיתית שמדינת ישראל עלולה לעמוד בפניה. אלכסנדרה לוקש: זאת אומרת, אתה רואה שגם האירועים של הלאומנות היהודית ביהודה ושומרון שוחקים את הצבא? דן חלוץ: בוודאי. אתה צריך להשקיע יותר ויותר אנרגיה, יותר ויותר כוחות, הרבה יותר כוחות, שמענו רק לאחרונה, שמתגברים את הכוחות ביהודה ושומרון על מנת מה? על מנת להגן על פורעי החוק, שפורעים חוק ומאיצים את הטרור, ואנחנו צריכים לשרת את ההגנה שלהם. אלכסנדרה לוקש: טוענים גורמים שונים במערכת הפוליטית והמדינית. שאתה, דן חלוץ, לא רק אתה, אבל מייחסים גם לך, בעצם נותן מתנה לנסראללה, בעצם מעודד את הסרבנות, מעודד את אי הגיוס, מעודד אולי את העימות הצבאי הבא. אנחנו שומעים הרי שגם בלבנון מצטטים אותך. דן חלוץ: אני לא מעודד שום דבר, אני מעודד את ראש הממשלה [בנימין נתניהו] לרדת מהעץ הגבוה שהוא טיפס עליו לפני שהוא ייפול ממנו, כדאי לו לרדת ממנו. אלכסנדרה לוקש: אבל אולי גם אנשי חיל האוויר עלו וטיפסו על עץ. דן חלוץ: תזכרי שאנשי חיל האוויר שהפסיקו את התנדבותם הם קודם כל אזרחי מדינת ישראל. אזרח זה תפקיד ראשון במעלה, תפקידם הצבאי הוא השני במעלה ולא הפוך. וכל מי שמצפה שהם ימשיכו וינהגו כאילו לא קרה דבר, קרה דבר. החוזה הופר. מה הופר בחוזה? חתמו הסכם עם מדינה דמוקרטית, והם רואים לנגד עיניהם איך נוצרת כאן דיקטטורה. אלכסנדרה לוקש: תראה, אני לא היה הראשונה ששואלת אותך, כמובן על סיפור ההתנתקות, הרי שם גם נפל דבר מבחינת גורמים רבים, ואז קראת להם סרבנים. מה השתנה? דן חלוץ: את לא תהיי הראשונה, גם לא תהיי אחרונה, וההבדל המהותי בין ההתנתקות לבין היום, הוא שאז הייתה החלטה מדינית-פוליטית, והיום לא מדובר בהחלטה מדינית-פוליטית, היום מדובר בשינוי מבנה משטרי של מדינת ישראל. אלכסנדרה לוקש: עבור הרבה אנשים זה היה שבר, שבר משמעותי מאוד. קריעה מוחלטת, אתה יודע, אתה קורא לזה מדיני, אבל גם מבחינתם החוזה הופר כשפינו אנשים מביתם. דן חלוץ: ליבי, ליבי, עם כל מפוני גוש קטיף. אני לא, לא, זר לתחושות של האנשים שם. יחד עם זאת, ההשוואה אינה במקומה. סרבנות של חיילי חובה היא דבר אחד, וסרבנות שמייחסים, המילה סרבנות היא לא נכונה, הפסקת התנדבות של מילואימניקים שעברו את גיל השירות, היא דבר אחר לחלוטין. לחלוטין. וזה גם סוג אחר. אלכסנדרה לוקש: וזה לא פותח פתח, שבהחלטה מדינית אולי של ממשלה אחרת, אנשי מילואים, שכמו שאתה אומר, מתנדבים, ועברו את גיל השירות, שהם מצד אחר, יחליטו גם, לנו זה לא מתאים, אנחנו מפסיקים להתנדב. דן חלוץ: לא ולא. אני אגיד לך למה לא. אותה ממשלה, עם אותו ראש ממשלה, מכהנת למעט שנה אחת, בחמש עשרה שנים האחרונות, הרבה מההחלטות שהתקבלו לא מצאו חן בעיני חלק מהאנשים ששייכים לכאורה למחנה אחר. הם לא במחנה אחר, הם במחנה של עם ישראל. ואף אחד לא העז, לא העלה על דל דעתו לעשות מעשה שכזה, להפסיק התנדבות. לא. המשיכו ושרתו כרגיל. גם אם היו חלוקים על העמדות הפוליטיות של מקבל ההחלטות, ולכן זה לא קשור לפוליטיקה, זה קשור לשינוי המבנה, המשטרי במדינת ישראל. אלכסנדרה לוקש: אוקיי, טוב, אנחנו רוצים לגעת איתך בעוד נושא, וזה הנושא הסעודי, ואתמול לפי ה"וול סטריט ג'ורנל" נרשמת כנראה עוד איזושהי התקדמות בהתכנות לסוג של הסכם או נורמליזציה עם סעודיה. כמה אתה אופטימי? דן חלוץ: זה לא עניין של אופטימיות. אני אתמוך בכל מהלך שיביא להסדרים של שלום עם כל מדינה שאין לנו הסדר של שלום איתה. יחד עם זאת, צריך לוודא שאנחנו, מדינת ישראל, לא נשלם מחיר מעבר להיגיון. מה המחיר, למשל? אמצעי לחימה מתקדמים מאוד. שתיים, יכולת העשרת אורניום על אדמת סעודיה. אלכסנדרה לוקש: אומרים גורמים מסוימים, כולל שרים מסוימים בממשלה הזאת, שאם סעודיה לא תקבל את הגרעין שלה מארה״ב, היא תקבל אותו מסין או מגורמים עוינים אחרים, ומוטב לנו, לכן גם לישראל, שזה יהיה בצורה הזאת. דן חלוץ: אמירה, זה בסדר גמור, על מנת לתרץ הסכמה, לתת לסעודים יכולת העשרה, הם יתרצו את זה באמירה כזו. אני לא מקבל. אין לי שום סיבה לקבל את זה, כי לא שמעתי את האמריקאים אומרים את זה. צריך לזכור, בסופו של דבר לאמריקאים יש את האינטרס האמריקאי, האינטרס הישראלי קיים, אבל הוא לא המהות. המהות האמריקאית היא להגיע לזה שקודם כל הנפט יסחר בעולם בדולרים, ולא ביואן. זה הדבר הראשון. אלכסנדרה לוקש: בישראל יש בכלל סיי [השפעה], אתה אומר, הקו האדום, ואנחנו מבינים את זה, הקו האדום של ישראל זה אמצעי לחימה מתקדמים ואורניום מועשר בסעודיה, אבל לישראל יש בכלל את הסיי [השפעה] מול ארצות הברית, בטח בעידן הנוכחי, ביחסים בין הממשלים, להכתיב לארצות הברית? דן חלוץ: הנה נתת תשובה למה צריך מערכת יחסים טובה עם ארה״ב. אלכסנדרה לוקש: אבל כרגע... דן חלוץ: על מנת שאין לנו סיי [השפעה] לדעתי הסיי [השפעה] שלנו מוגבל, אבל זה לא חשוב אם יש לנו סיי [השפעה] או אין לנו סיי [השפעה], חשוב שנאמר את עמדתנו. ועמדתנו צריכה להיות התנגדות נחרצת ליכולת העשרת... אלכסנדרה לוקש: ואתה לא בטוח שההתנגדות הנחרצת הזאת נשמעת כשלמשל השר [רון] דרמר מדבר עם גורמים בבית הלבן? דן חלוץ: לא, אני לא בטוח. מה לעשות שכל הדיון בינינו לבין מי שמנהל היום את מדינת ישראל הוא דיון של אמון. אין אמון בשום החלטה שמתקבלת. אין אמון בשום אמירה שנאמרת. אלכסנדרה לוקש: זה מסכן אבל את ביטחון ישראל, זה שלא מושמעת התנגדות נחרצת, וזה שאולי באמת סעודה תקבל את הכלי ה... דן חלוץ: אני אגיד לך את מה זה מסכן. זה מסכן את עניין מרוץ החימוש במזרח התיכון. אם סעודיה תקבל יכולת כזו, גם המצרים ירצו יכולת כזו, גם הטורקים ירצו יכולת כזו, גם הירדנים יבקשו לסדר לעצמם כורים גרעיניים לצורכי אנרגיה. יכול להיות פה תהליך אסקלטיבי שאנחנו יודעים את ההתחלה שלו, ואנחנו לא יודעים את הסוף שלו. אלכסנדרה לוקש: זאת אומרת, אם אנחנו נאפשר את הגרעין לסעודיה, אנחנו עלולים לקבל מדינות מגורענות פה לידינו, שכנות שלנו. דן חלוץ: נקבל גרעינים בכל מדינה. יכולים לקבל. אלכסנדרה לוקש: ממש לקראת הסיום, דיברנו על מלחמת לבנון השנייה, ואני רוצה להחזיר אותך למלחמת יום כיפור, שגם אותה אתה מכיר היטב, ושאלתי אותך אם יש איזושהי תחושה של דמיון או דז'ה וו לתקופה של מלחמת לבנון, אבל יש גם זיכרונות ממלחמת יום כיפור בתקופה הזאת? דן חלוץ: תראי, בעוד חודש ושבוע, אנחנו מציינים 50 שנה למלחמת יום כיפור, אני עם מלחמת יום כיפור שירתתי בטייסת ששילמה את המחיר הכי גבוה בחיל האוויר, בנפגעים ושבויים. ואין ספק שהזיכרונות צפים. הם קיימים כל יום, אבל הם צפים במיוחד כשמגיעים לתאריך. הדבר היחיד שמטריד אותי הוא שבמלחמת יום כיפור הרגשתי יותר בטוח מאשר אני מרגיש כיום. כי אז ידענו מי אויב. הוא היה ברור, הוא היה מובהק, זה היה הצד השני, זה היה אויב. היום זה לא אויב, אנחנו נלחמים בעצמנו. ומלחמה עצמית היא דבר נורא. כי אתה מכרסם את היסודות שעליהם בנויה החברה הישראלית. אז לא כרסמנו את היסוד החברתי הישראלי. אלכסנדרה לוקש: זאת הייתה מלחמת הקיום האחרונה של ישראל, וזאת הנוכחית? דן חלוץ: זאת מלחמת קיום הרבה יותר מהותית, כי אנחנו פוגעים פה בדבר הבסיסי ביותר, וזה הלכידות החברתית של מדינת ישראל. כמובן ששותפים לזה הרבה גורמים, זה לא רק העניין הצבאי, העניין החברתי והעניין הביטחוני. אנחנו רואים את האמירה ששמעתי קודם בשולי הכניסה שלי, את קטי שיטרית. אלכסנדרה לוקש: עוד מעט נדבר איתה כאן בשידור. דן חלוץ: מה שהיא אמרה מטריד אותי מאוד. מטריד אותי מאוד. כי אנחנו לא רוצים לכפות על החרדים שירות צבאי. אנחנו רוצים שהם ישרתו את מדינת ישראל שירות כלשהו, ולא יהיו תלויים על צווארה של מדינת ישראל בלי תמורה. אלכסנדרה לוקש: רב אלוף במילואים דן חלוץ, תודה רבה על הדברים האלה הבוקר, תודה. דן חלוץ: תודה לך. סימוכין:

חמישה שבועות לפני מתקפת השבעה באוקטובר – דן חלוץ מסביר משמעות גל הפסקת ההתנדבות לשירות מילואים בחיל האוויר: "באמצע ספטמבר השינוי יהיה מסוים; כשירותו של צה"ל תלך ותפחת" [אם תפרוץ מלחמה אחרי החגים?] "אנחנו ננצח, אנחנו נשלם מחירים יותר כבדים. זה כל הסיפור. יותר אזרחים ויותר חיילים" ב-30 באוגוסט 2023, התראיין המטכ"ל לשעבר רא"ל (מיל.) דן חלוץ באולפן אתר Ynet, ולהן תוכן הראיון: אלכסנדרה לוקש: רב אלוף במילואים דן חלוץ, שלום אדוני. בוקר טוב. דן חלוץ: בוקר טוב, אלכסנדרה. אלכסנדרה לוקש: טוב, יש לנו הרבה מאוד עניינים כמובן על הפרק, אבל הכל גם קשור להכל בסופו של דבר, ונתחיל באמת עם הסיפא של הדברים. שר הביטחון [יואב] גלנט, לא חדש עבור מי שמקשיב לחדשות בישראל, מי שמכיר את המערכת כמוך, כמה באמת זה מזכיר לך את החודשים שלפני מלחמת לבנון השנייה? דן חלוץ: אני מוטרד מהכיוון הזה של הצהרות. אנחנו למדנו בחיים שכשמצהירים ומצהירים ומצהירים, בסוף הגפרור יכול להיזרק והדלק יכול לבעור. הייתי מעדיף שהפתרון לבעיה הזו של האוהל [שהקים חיזבאללה בגבול ישראל], יינתן בדרך אחרת. אלכסנדרה לוקש: אבל זה רק האוהל, זה הרי, יש הרבה מאוד פרובוקציות וגם כנראה דחיפה איראנית, לפחות לפי מה שאנחנו שומעים. דן חלוץ: בסדר, יש דחיפה איראנית ויש הרבה פרובוקציות, ואנחנו צריכים להיות המבוגר האחראי הפעם. אני מציע את זה למדינת ישראל. אני חרד למדינת ישראל, לא לאיראנים ולא לחיזבאללה. אני בטוח שמדינת ישראל אם היא תחליט שזה מה שצריך לעשות, תעשה את זה טוב מאוד. אלכסנדרה לוקש: האמירות האלה, אתה אומר, רק מתדלקות את ההסלמה הפוטנציאלית, הן לא בולמות אותה כמו ש... דן חלוץ: הן אמורות לשרת כמה דברים. הן אמורות קודם כל להשפיע על האו"ם לעשות את עבודתו, ולא להיכנע לגחמות של ממשלת לבנון. הדבר השני, הן אמורות לאותת לצד השני, שימו לב, אנחנו מוכנים. הדבר השלישי, כפי שאמרתי, הן יכולות להדליק את האזור. אלכסנדרה לוקש: זה החשש שלך, שאמירה... של גלנט יכולה רק להדליק את ההזדמנות. דן חלוץ: לא, אני לא רוצה לומר שהאמירה הזו לבדה, אבל אני אומר דבר אחד, עוד לא נולד האוהל שבגללו כדאי לצאת למלחמה, גם אם היא תהיה מוצלחת, כי אין מלחמות מוצלחות. למדנו את זה. אלכסנדרה לוקש: אתה אומר אין מלחמות מוצלחות, ויש לנו כמה זיכרונות, לך יש בטח כמה זיכרונות ממלחמת לבנון השנייה. אנחנו מוכנים למלחמה? הרי יש כל מיני הצהרות, גם ישנות, גם נוכחיות, של אנשים במערכת הביטחונית, גם בדרג המדיני, שאומרים, אנחנו נחזיר את לבנון לתקופת האבן. יש לזה בסיס בכלל? דן חלוץ: אפשר להחזיר כל דבר לתקופה קודמת, אני מציע לא להתרברב, אחד, שתיים, לעשות ולא לדבר, אם רוצים לעשות. כי דיבורים בעלמא לא משרתים שום מטרה. אבל הדבר השלישי, לנסות לפתור את הדברים הללו בדרך אלטרנטיבית. אם יש כזאת. אם אין כזאת, צריך לפתור. מה שלא נפתר בשבוע הראשון, כשהוקם האוהל, קשה לתרץ אותו אחרי שלושה חודשים כשהאוהל כבר עומד. ולכן צריך למצוא דרך פתרון יותר נכונה, יותר ראויה, שמתאימה לבד של האוהל. אלכסנדרה לוקש: תראה, התחושה של [מנהיג חיזבאללה חסן] נסראללה, וזה לא סוד, זה גם תחושה בקרב הרבה גורמים במדינה עצמה, אולי גם שלך, היא שהחברה הישראלית, וגם הצבא הישראלי, נמצא בתהליך התפוררות. יש פה לכך יסוד? דן חלוץ: לתחושה הזו יש בסיס. כל נקודה שנשים עליה את האצבע בחברה הישראלית היום, במדינת ישראל היום, היא נקודת תורפה. החברה הישראלית, הצבא הישראלי, מערכת החינוך הישראלית, הכלכלה הישראלית, יחסי החוץ של ישראל, כל דבר. אין דבר אחד שאפשר להגיד עליו שהוא תקין ומתנהל כמו שצריך. אלכסנדרה לוקש: בוא נשאר באמת בסיפור הצבאי, וליתר דיוק באירוע חיל האוויר. הרי נכון שבשבועיים האחרונים זה קצת פחות מדובר, ככה זה בסוף אוגוסט, אבל מדברים הרבה כבר על מבחן ספטמבר. על זה שהכשירות עלולה להיפגע ככל שאנחנו מעמיקים גם בספטמבר. איפה אנחנו נמצא את עצמנו באחד באוקטובר? דן חלוץ: אלכסנדרה, הדברים אינם קורים בין לילה. זה תהליך מדורג שלוקח זמן. בתחילת ספטמבר לא יהיה שינוי לעומת סוף אוגוסט, ובאמצע ספטמבר השינוי יהיה מסוים. הרעיון הכללי אומר שכשירותו של צה"ל תלך ותפחת ככל שמערך המתנדבים שמפסיקים שירות ילך ויגדל. ואני רואה את התופעה הזו, אני שומע עליה, אני חי אותה. התופעה הזו קיימת. היא תתרחב, אם הממשלה תלך למשל לכיוון של חוק גיוס לחרדים. חוק גיוס זה לא חוק גיוס, זה חוק אי גיוס הגדיר את זה, השר [מאיר] פורוש. אלכסנדרה לוקש: אנטי גיוס, אפילו יותר. דן חלוץ: אנטי גיוס. חוק כזה יעורר את המערכת, אנחנו כבר שומעים על מכתב השמיניסטים החדש שהולך לצאת לדרך. אנחנו חשים את מה שקורה. אלכסנדרה לוקש: אז על מי האחריות? דן חלוץ: האחריות היא רק על אחד. אחד בלבד, קוראים לו בנימין נתניהו. אלכסנדרה לוקש: מה הוא צריך לעשות? דן חלוץ: הוא צריך פשוט לעצור את החקיקה, הוא צריך להחזיר את המערכת ל[מצב] נורמל. Back to normal. Back to normal זה אומר, את כל מה שאתה רוצה להשיג, תעשה בדיון רחב, אמיתי, כנה, על מנת שנוכל להשיג משהו. אלכסנדרה לוקש: כי אחרת מה, ואני רגע, שוב, מתעכבת ורוצה שנחדד את הסיפור הצבאי. אחרת מה יקרה פה, נניח, אם תפרוץ מלחמה או עימות צבאי משמעותי אחרי החגים? דן חלוץ: אנחנו ננצח, אנחנו נשלם מחירים יותר כבדים. זה כל הסיפור. אלכסנדרה לוקש: זאת אומרת, יותר אזרחים... דן חלוץ: יותר אזרחים ויותר חיילים. תראי, מה זה המושג שירות? המושג שירות זה לא אפס או אחד. זה תהליך הדרגתי ששוחק יכולות. שוחק יכולות, למשל, בגלל שביהודה ושומרון הגדודים נמצאים, במקום להתאמן למלחמה, הם מפזרים את המהומות שעושים אנשי הגבעות, הם מפזרים את הטרוריסטים ופוגעים בהם על מנת לטפל בטרור, והם לא מתאמנים למלחמה האמיתית שמדינת ישראל עלולה לעמוד בפניה. אלכסנדרה לוקש: זאת אומרת, אתה רואה שגם האירועים של הלאומנות היהודית ביהודה ושומרון שוחקים את הצבא? דן חלוץ: בוודאי. אתה צריך להשקיע יותר ויותר אנרגיה, יותר ויותר כוחות, הרבה יותר כוחות, שמענו רק לאחרונה, שמתגברים את הכוחות ביהודה ושומרון על מנת מה? על מנת להגן על פורעי החוק, שפורעים חוק ומאיצים את הטרור, ואנחנו צריכים לשרת את ההגנה שלהם. אלכסנדרה לוקש: טוענים גורמים שונים במערכת הפוליטית והמדינית. שאתה, דן חלוץ, לא רק אתה, אבל מייחסים גם לך, בעצם נותן מתנה לנסראללה, בעצם מעודד את הסרבנות, מעודד את אי הגיוס, מעודד אולי את העימות הצבאי הבא. אנחנו שומעים הרי שגם בלבנון מצטטים אותך. דן חלוץ: אני לא מעודד שום דבר, אני מעודד את ראש הממשלה [בנימין נתניהו] לרדת מהעץ הגבוה שהוא טיפס עליו לפני שהוא ייפול ממנו, כדאי לו לרדת ממנו. אלכסנדרה לוקש: אבל אולי גם אנשי חיל האוויר עלו וטיפסו על עץ. דן חלוץ: תזכרי שאנשי חיל האוויר שהפסיקו את התנדבותם הם קודם כל אזרחי מדינת ישראל. אזרח זה תפקיד ראשון במעלה, תפקידם הצבאי הוא השני במעלה ולא הפוך. וכל מי שמצפה שהם ימשיכו וינהגו כאילו לא קרה דבר, קרה דבר. החוזה הופר. מה הופר בחוזה? חתמו הסכם עם מדינה דמוקרטית, והם רואים לנגד עיניהם איך נוצרת כאן דיקטטורה. אלכסנדרה לוקש: תראה, אני לא היה הראשונה ששואלת אותך, כמובן על סיפור ההתנתקות, הרי שם גם נפל דבר מבחינת גורמים רבים, ואז קראת להם סרבנים. מה השתנה? דן חלוץ: את לא תהיי הראשונה, גם לא תהיי אחרונה, וההבדל המהותי בין ההתנתקות לבין היום, הוא שאז הייתה החלטה מדינית-פוליטית, והיום לא מדובר בהחלטה מדינית-פוליטית, היום מדובר בשינוי מבנה משטרי של מדינת ישראל. אלכסנדרה לוקש: עבור הרבה אנשים זה היה שבר, שבר משמעותי מאוד. קריעה מוחלטת, אתה יודע, אתה קורא לזה מדיני, אבל גם מבחינתם החוזה הופר כשפינו אנשים מביתם. דן חלוץ: ליבי, ליבי, עם כל מפוני גוש קטיף. אני לא, לא, זר לתחושות של האנשים שם. יחד עם זאת, ההשוואה אינה במקומה. סרבנות של חיילי חובה היא דבר אחד, וסרבנות שמייחסים, המילה סרבנות היא לא נכונה, הפסקת התנדבות של מילואימניקים שעברו את גיל השירות, היא דבר אחר לחלוטין. לחלוטין. וזה גם סוג אחר. אלכסנדרה לוקש: וזה לא פותח פתח, שבהחלטה מדינית אולי של ממשלה אחרת, אנשי מילואים, שכמו שאתה אומר, מתנדבים, ועברו את גיל השירות, שהם מצד אחר, יחליטו גם, לנו זה לא מתאים, אנחנו מפסיקים להתנדב. דן חלוץ: לא ולא. אני אגיד לך למה לא. אותה ממשלה, עם אותו ראש ממשלה, מכהנת למעט שנה אחת, בחמש עשרה שנים האחרונות, הרבה מההחלטות שהתקבלו לא מצאו חן בעיני חלק מהאנשים ששייכים לכאורה למחנה אחר. הם לא במחנה אחר, הם במחנה של עם ישראל. ואף אחד לא העז, לא העלה על דל דעתו לעשות מעשה שכזה, להפסיק התנדבות. לא. המשיכו ושרתו כרגיל. גם אם היו חלוקים על העמדות הפוליטיות של מקבל ההחלטות, ולכן זה לא קשור לפוליטיקה, זה קשור לשינוי המבנה, המשטרי במדינת ישראל. אלכסנדרה לוקש: אוקיי, טוב, אנחנו רוצים לגעת איתך בעוד נושא, וזה הנושא הסעודי, ואתמול לפי ה"וול סטריט ג'ורנל" נרשמת כנראה עוד איזושהי התקדמות בהתכנות לסוג של הסכם או נורמליזציה עם סעודיה. כמה אתה אופטימי? דן חלוץ: זה לא עניין של אופטימיות. אני אתמוך בכל מהלך שיביא להסדרים של שלום עם כל מדינה שאין לנו הסדר של שלום איתה. יחד עם זאת, צריך לוודא שאנחנו, מדינת ישראל, לא נשלם מחיר מעבר להיגיון. מה המחיר, למשל? אמצעי לחימה מתקדמים מאוד. שתיים, יכולת העשרת אורניום על אדמת סעודיה. אלכסנדרה לוקש: אומרים גורמים מסוימים, כולל שרים מסוימים בממשלה הזאת, שאם סעודיה לא תקבל את הגרעין שלה מארה״ב, היא תקבל אותו מסין או מגורמים עוינים אחרים, ומוטב לנו, לכן גם לישראל, שזה יהיה בצורה הזאת. דן חלוץ: אמירה, זה בסדר גמור, על מנת לתרץ הסכמה, לתת לסעודים יכולת העשרה, הם יתרצו את זה באמירה כזו. אני לא מקבל. אין לי שום סיבה לקבל את זה, כי לא שמעתי את האמריקאים אומרים את זה. צריך לזכור, בסופו של דבר לאמריקאים יש את האינטרס האמריקאי, האינטרס הישראלי קיים, אבל הוא לא המהות. המהות האמריקאית היא להגיע לזה שקודם כל הנפט יסחר בעולם בדולרים, ולא ביואן. זה הדבר הראשון. אלכסנדרה לוקש: בישראל יש בכלל סיי [השפעה], אתה אומר, הקו האדום, ואנחנו מבינים את זה, הקו האדום של ישראל זה אמצעי לחימה מתקדמים ואורניום מועשר בסעודיה, אבל לישראל יש בכלל את הסיי [השפעה] מול ארצות הברית, בטח בעידן הנוכחי, ביחסים בין הממשלים, להכתיב לארצות הברית? דן חלוץ: הנה נתת תשובה למה צריך מערכת יחסים טובה עם ארה״ב. אלכסנדרה לוקש: אבל כרגע... דן חלוץ: על מנת שאין לנו סיי [השפעה] לדעתי הסיי [השפעה] שלנו מוגבל, אבל זה לא חשוב אם יש לנו סיי [השפעה] או אין לנו סיי [השפעה], חשוב שנאמר את עמדתנו. ועמדתנו צריכה להיות התנגדות נחרצת ליכולת העשרת... אלכסנדרה לוקש: ואתה לא בטוח שההתנגדות הנחרצת הזאת נשמעת כשלמשל השר [רון] דרמר מדבר עם גורמים בבית הלבן? דן חלוץ: לא, אני לא בטוח. מה לעשות שכל הדיון בינינו לבין מי שמנהל היום את מדינת ישראל הוא דיון של אמון. אין אמון בשום החלטה שמתקבלת. אין אמון בשום אמירה שנאמרת. אלכסנדרה לוקש: זה מסכן אבל את ביטחון ישראל, זה שלא מושמעת התנגדות נחרצת, וזה שאולי באמת סעודה תקבל את הכלי ה... דן חלוץ: אני אגיד לך את מה זה מסכן. זה מסכן את עניין מרוץ החימוש במזרח התיכון. אם סעודיה תקבל יכולת כזו, גם המצרים ירצו יכולת כזו, גם הטורקים ירצו יכולת כזו, גם הירדנים יבקשו לסדר לעצמם כורים גרעיניים לצורכי אנרגיה. יכול להיות פה תהליך אסקלטיבי שאנחנו יודעים את ההתחלה שלו, ואנחנו לא יודעים את הסוף שלו. אלכסנדרה לוקש: זאת אומרת, אם אנחנו נאפשר את הגרעין לסעודיה, אנחנו עלולים לקבל מדינות מגורענות פה לידינו, שכנות שלנו. דן חלוץ: נקבל גרעינים בכל מדינה. יכולים לקבל. אלכסנדרה לוקש: ממש לקראת הסיום, דיברנו על מלחמת לבנון השנייה, ואני רוצה להחזיר אותך למלחמת יום כיפור, שגם אותה אתה מכיר היטב, ושאלתי אותך אם יש איזושהי תחושה של דמיון או דז'ה וו לתקופה של מלחמת לבנון, אבל יש גם זיכרונות ממלחמת יום כיפור בתקופה הזאת? דן חלוץ: תראי, בעוד חודש ושבוע, אנחנו מציינים 50 שנה למלחמת יום כיפור, אני עם מלחמת יום כיפור שירתתי בטייסת ששילמה את המחיר הכי גבוה בחיל האוויר, בנפגעים ושבויים. ואין ספק שהזיכרונות צפים. הם קיימים כל יום, אבל הם צפים במיוחד כשמגיעים לתאריך. הדבר היחיד שמטריד אותי הוא שבמלחמת יום כיפור הרגשתי יותר בטוח מאשר אני מרגיש כיום. כי אז ידענו מי אויב. הוא היה ברור, הוא היה מובהק, זה היה הצד השני, זה היה אויב. היום זה לא אויב, אנחנו נלחמים בעצמנו. ומלחמה עצמית היא דבר נורא. כי אתה מכרסם את היסודות שעליהם בנויה החברה הישראלית. אז לא כרסמנו את היסוד החברתי הישראלי. אלכסנדרה לוקש: זאת הייתה מלחמת הקיום האחרונה של ישראל, וזאת הנוכחית? דן חלוץ: זאת מלחמת קיום הרבה יותר מהותית, כי אנחנו פוגעים פה בדבר הבסיסי ביותר, וזה הלכידות החברתית של מדינת ישראל. כמובן ששותפים לזה הרבה גורמים, זה לא רק העניין הצבאי, העניין החברתי והעניין הביטחוני. אנחנו רואים את האמירה ששמעתי קודם בשולי הכניסה שלי, את קטי שיטרית. אלכסנדרה לוקש: עוד מעט נדבר איתה כאן בשידור. דן חלוץ: מה שהיא אמרה מטריד אותי מאוד. מטריד אותי מאוד. כי אנחנו לא רוצים לכפות על החרדים שירות צבאי. אנחנו רוצים שהם ישרתו את מדינת ישראל שירות כלשהו, ולא יהיו תלויים על צווארה של מדינת ישראל בלי תמורה. אלכסנדרה לוקש: רב אלוף במילואים דן חלוץ, תודה רבה על הדברים האלה הבוקר, תודה. דן חלוץ: תודה לך. סימוכין:

Jonathan D. Halevi

24,371 次观看 • 1 年前

סופר סייז מי, ההוצאות והמעטפה עם הסודות שלום חברים. הדרמה המשפטית שאליה נקלעתי ממשיכה בכל הכוח, והפעם עם טוויסט של סרטי ריגול. והכנתי גם קליפ לסיום, כי חייבים לצחוק קצת בדרך. בית המשפט אישר לניסים סופר "לתקן" את התביעה נגדי ולהקפיץ את הסכום ל-225,000 ש"ח. על מה? תחזיקו חזק: לטענתו, קמפיין מימון המונים שבו סיפרתי על התביעה מהווה "הדהוד של הדיבה". אפשר להתנחם בכך שבית המשפט הבהיר שזמן והתעסקות עולים כסף, ופסק לטובתי הוצאות בסך 4,095 ש"ח (כולל מע"מ) על עצם התיקון. וזה מביא אותנו לסיפור האמיתי, שמתרחש בחדרי החדרים של גילוי המסמכים. במסגרת ההליכים המקדמיים ניסינו לברר את המידע הבסיסי של מקצועו לאורך השנים האחרונות, ומי הם מעסיקיו או לקוחותיו. וכאן התחיל פסטיבל התחמקויות מתיש. שימו לב לריקוד: בהתחלה הוא פשוט ענה בלאקוניות שהוא "עורך ופובליציסט". בדיון הראשון התעקשנו לקבל תשובות אמיתיות, ובא כוחו הבטיח חגיגית לפרוטוקול: "נענה לשאלות בתוך 10 ימים". בית המשפט אישר. אל תעצרו את הנשימה, זה לא קרה. נאלצנו להגיש בקשות לצווים, ומה קיבלנו בתצהיר החדש שלו? את אותה תשובה נטולת קלוריות מהסיבוב הקודם, רק מקושטת הפעם בסלסולי "כדלקמן" ו"ובמקביל עורך אחראי". אפס מידע חדש. הגשנו עוד בקשה. הפעם בית המשפט איבד סבלנות ודרש מסופר להבהיר בדיוק מה מונע ממנו לענות, כדי שנוכל "סוף סוף להתקדם בתיק". ורק אז, בתצהיר האחרון, דחוק לפינה, נשלפו "לפתע" קלפי הקסם: "סודות מסחריים", "פרטיות הלקוחות" והסכמי NDA. סופר גם טרח להבהיר מיוזמתו שראש הממשלה, לשכתו או הליכוד לא נמנים על לקוחותיו (אבל ניסים, ברבור הבנת הנקרא של כולנו, לא שאלנו מי *לא*, שאלנו מי *כן*). הלקוחות עצמם? נשארו באפלה. בעיקר מכיוון שבית המשפט אישר לסופר להגיש את התשובה במעטפה סגורה, עם הכיתוב "חסוי, לא לסריקה", להחלטתו בטרם תתקבל החלטה אם לחשוף את התשובה. ובכן, התעלומה מסתבכת. אולי ניסים הוא בכלל סוכן מוסד? ג'יימס בונד של הקופי-פייסט? אולי עבודות ה"עריכה" הן רק סיפור כיסוי למבצעים עלומים בטהרן בין ציוץ לציוץ? (תראו בקליפ). נחזור מעולם הקונספירציות המרגש למציאות העגומה. בשבועות הקרובים אנחנו נדרשים להגיש לבית המשפט כתב הגנה מתוקן, ואז להשלים הליכים מקדמיים ולהכין תצהירי עדות וראיות. כל אלו, יחד עם התכתובת שפורטה קודם - והאמינו לי, רק על קצה המזלג - עולים כסף. זו הסיבה לצורך שלי בקמפיין, ואולי, אני מרשה לעצמי להניח - וזאת מהרהורי לבי בלבד - זו גם הסיבה לכך שסופר מרח את הזמן שלי ושל בית המשפט. עד עכשיו גוייס פחות מחצי מהסכום הדרוש. אבל המאבק הלכאורה שולי הזה הוא הרבה מעבר לריב טוויטר מגוחך. זו מלחמה בניסיון להשתיק, להפחיד ובמאמץ האלים לאיין כל ביקורת גם כשהיא משתמשת בנשק הקלאסי של החלשים - ההומור. וזה אפילו פחות מצחיק מהציוץ ההוא שלי, נשוא התביעה. אנו חיים בקו זמן שנדמה כמופרך יותר ויותר, והיאבקות הבוץ המיותרת הזו היא רק דוגמה. בזמן שסופר מתסתתר מאחורי התחמקויות מתישות ומעטפות סגורות, אני יכול לומר בגלוי ובשקיפות מלאה - זה לא רק ש-I'm too old for this shit, גם אין סיכוי שאעבור אותו בלי העזרה שלכם. תודה על כל תרומה, על כל שיתוף ועל מילות העידוד. זה מה שמשאיר אותי מחייך גם מול מעטפות חסויות. הלינק לכל אפשרויות התמיכה מחכה לכם כאן בתגובה הראשונה. וכמובן, בבקשה שתפו את הפוסט הזה בכל הכוח. יחד ננצח! (את תביעות ההשתקה ואת האלגוריתם). ולפני שאתם הולכים, הפעלה: מה מסתתר, לדעתכם, במעטפה הסודית שניסים אמור להגיש לבית המשפט? קודים לגרעין? מתכונים לאבו נפחא? ספרו בתגובות - והתשובות הכי יצירתיות יצורפו לכתב ההגנה שלנו (או לפחות יככבו בקליפ הבא).

סופר סייז מי, ההוצאות והמעטפה עם הסודות שלום חברים. הדרמה המשפטית שאליה נקלעתי ממשיכה בכל הכוח, והפעם עם טוויסט של סרטי ריגול. והכנתי גם קליפ לסיום, כי חייבים לצחוק קצת בדרך. בית המשפט אישר לניסים סופר "לתקן" את התביעה נגדי ולהקפיץ את הסכום ל-225,000 ש"ח. על מה? תחזיקו חזק: לטענתו, קמפיין מימון המונים שבו סיפרתי על התביעה מהווה "הדהוד של הדיבה". אפשר להתנחם בכך שבית המשפט הבהיר שזמן והתעסקות עולים כסף, ופסק לטובתי הוצאות בסך 4,095 ש"ח (כולל מע"מ) על עצם התיקון. וזה מביא אותנו לסיפור האמיתי, שמתרחש בחדרי החדרים של גילוי המסמכים. במסגרת ההליכים המקדמיים ניסינו לברר את המידע הבסיסי של מקצועו לאורך השנים האחרונות, ומי הם מעסיקיו או לקוחותיו. וכאן התחיל פסטיבל התחמקויות מתיש. שימו לב לריקוד: בהתחלה הוא פשוט ענה בלאקוניות שהוא "עורך ופובליציסט". בדיון הראשון התעקשנו לקבל תשובות אמיתיות, ובא כוחו הבטיח חגיגית לפרוטוקול: "נענה לשאלות בתוך 10 ימים". בית המשפט אישר. אל תעצרו את הנשימה, זה לא קרה. נאלצנו להגיש בקשות לצווים, ומה קיבלנו בתצהיר החדש שלו? את אותה תשובה נטולת קלוריות מהסיבוב הקודם, רק מקושטת הפעם בסלסולי "כדלקמן" ו"ובמקביל עורך אחראי". אפס מידע חדש. הגשנו עוד בקשה. הפעם בית המשפט איבד סבלנות ודרש מסופר להבהיר בדיוק מה מונע ממנו לענות, כדי שנוכל "סוף סוף להתקדם בתיק". ורק אז, בתצהיר האחרון, דחוק לפינה, נשלפו "לפתע" קלפי הקסם: "סודות מסחריים", "פרטיות הלקוחות" והסכמי NDA. סופר גם טרח להבהיר מיוזמתו שראש הממשלה, לשכתו או הליכוד לא נמנים על לקוחותיו (אבל ניסים, ברבור הבנת הנקרא של כולנו, לא שאלנו מי לא, שאלנו מי כן). הלקוחות עצמם? נשארו באפלה. בעיקר מכיוון שבית המשפט אישר לסופר להגיש את התשובה במעטפה סגורה, עם הכיתוב "חסוי, לא לסריקה", להחלטתו בטרם תתקבל החלטה אם לחשוף את התשובה. ובכן, התעלומה מסתבכת. אולי ניסים הוא בכלל סוכן מוסד? ג'יימס בונד של הקופי-פייסט? אולי עבודות ה"עריכה" הן רק סיפור כיסוי למבצעים עלומים בטהרן בין ציוץ לציוץ? (תראו בקליפ). נחזור מעולם הקונספירציות המרגש למציאות העגומה. בשבועות הקרובים אנחנו נדרשים להגיש לבית המשפט כתב הגנה מתוקן, ואז להשלים הליכים מקדמיים ולהכין תצהירי עדות וראיות. כל אלו, יחד עם התכתובת שפורטה קודם - והאמינו לי, רק על קצה המזלג - עולים כסף. זו הסיבה לצורך שלי בקמפיין, ואולי, אני מרשה לעצמי להניח - וזאת מהרהורי לבי בלבד - זו גם הסיבה לכך שסופר מרח את הזמן שלי ושל בית המשפט. עד עכשיו גוייס פחות מחצי מהסכום הדרוש. אבל המאבק הלכאורה שולי הזה הוא הרבה מעבר לריב טוויטר מגוחך. זו מלחמה בניסיון להשתיק, להפחיד ובמאמץ האלים לאיין כל ביקורת גם כשהיא משתמשת בנשק הקלאסי של החלשים - ההומור. וזה אפילו פחות מצחיק מהציוץ ההוא שלי, נשוא התביעה. אנו חיים בקו זמן שנדמה כמופרך יותר ויותר, והיאבקות הבוץ המיותרת הזו היא רק דוגמה. בזמן שסופר מתסתתר מאחורי התחמקויות מתישות ומעטפות סגורות, אני יכול לומר בגלוי ובשקיפות מלאה - זה לא רק ש-I'm too old for this shit, גם אין סיכוי שאעבור אותו בלי העזרה שלכם. תודה על כל תרומה, על כל שיתוף ועל מילות העידוד. זה מה שמשאיר אותי מחייך גם מול מעטפות חסויות. הלינק לכל אפשרויות התמיכה מחכה לכם כאן בתגובה הראשונה. וכמובן, בבקשה שתפו את הפוסט הזה בכל הכוח. יחד ננצח! (את תביעות ההשתקה ואת האלגוריתם). ולפני שאתם הולכים, הפעלה: מה מסתתר, לדעתכם, במעטפה הסודית שניסים אמור להגיש לבית המשפט? קודים לגרעין? מתכונים לאבו נפחא? ספרו בתגובות - והתשובות הכי יצירתיות יצורפו לכתב ההגנה שלנו (או לפחות יככבו בקליפ הבא).

Gadi S. ⏳🇮🇱🎗️

40,961 次观看 • 6 个月前

תשקיעו 15 דק׳ להקשיב לדבריה של כבוד נשיאת בהמ״ש העליון, דורית ביניש, בזום אתמול שיאיא פינק ארגן. הבאתי חלק מהדברים. ——— ההפיכה המשטרית בעיצומה. היא לא חלפה מן העולם. זאת הייתה אשליה שלנו, שהצלחנו. מהר מאוד כאשר הופיע שר המשפטים בינואר 23 והציג את תוכניתו, הבנו שזו לא מהפכה משפטית אלא הפיכה משטרית. הציבור הבין את זה ויצא לרחוב. ונתנו לנו תחושה שבלמנו את ההפיכה. במובן מסוים זה נכון, כאשר בית המשפט לא קיבל את הפרקטיקה לא לבקר את הממשלה על פי סבירות התנהגותה ומעשיה. הייתה תחושה שאנחנו עצרנו. למרבה הצער זה לא נגמר. על אף המצב הביטחוני, על אף כל הקשיים אנחנו בעיצומה של דהירה של הממשלה לממש את תוכניתה להפיכה משטרית. הדבר המטריד, הוא לא פיטורי שר כזה או אחר, זה מאד מטריד, אבל הדבר המרכזי הוא: יש לנו שלטון שחותר להפוך אותנו מדמוקרטיה לדיקטטורה. הוא נבחר בדרך דמוקרטית. זה כבר קרה הרבה פעמים בהיסטוריה. לא האמנו שנהיה במצב כזה, אבל זהו התהליך. יש דהירה. לעצור את ההפיכה הזאת זו חובתנו המיידית. מה הרעיון של ההפיכה הזו? הבסיס של משטר דמוקרטי זה 3 רשויות: הרשות המחוקקת, המבצעת והשופטת. הממשלה לא מסתירה את כוונתה לצמצם את הרשויות האחרות. כלומר הכנסת כבר בשיטה שלנו בידי שליטה של הממשלה, באמצעות הרוב הקואליציוני. הרצון הנוסף הוא להשתלט על המשפט, על בית המשפט, על התקשורת, על האקדמיה. זה מפתח לשלטון טוטליטרי. ניצול של דרכים דמוקרטיות לביטול הדמוקרטיה. התוכנית היא לפרק את המוסדות צעד אחרי צעד. אם לא בחקיקה אז בדרך מעשית. הם לא הצליחו למזלנו עדיין, אבל הם בהחלט בדרך להשתלט על המוסדות השונים, וזו הכוונה, להרוס. וכאן אנחנו מגיעים למכתב היועצת המשפטית שמתריעה על כך בעצם, על לכל התחושות שיש לנו, שצעד אחרי צעד הממשלה פועלת באופן לא חוקי. כל כוחה של הממשלה נובע מהחוק. היא יכולה לעשות רק מה שהחוק מתיר. כל אדם חופשי לעשות אלא אם אסור, אבל הממשלה יכולה לעשות רק מה שמותר לה על פי חוק. אז ״איזון בחוק״ זה התחלה והקידום של השיטה לחיסול הדמוקרטיה. ומה המכתב אומר? היועמ״שית אמרה – אנחנו יודעים היטב איך מתקבלות החלטות: יש נוהג רב שנים, יש תקנון הממשלה, יש דרך לעבודת ממשלה, כל נושא שעולה לממשלה מחייב הכנה מראש של הרפרנטים בממשלה, חוות דעת משפטית אם צריך. מכל זה מתעלמים: לפי המכתב הם מתנהגים כאילו לא צריכים חוות דעת של היועץ המשפטי הממשלה, הממשלה יכולה לקבל יעוץ מאנשים פרטיים ממזכיר הממשלה, שזה ממש לא תפקידו, מאנשים שונים שהם מעדיפים את דעתם וחוות דעתם המשפטית. אבל, על פי הדין במדינה, חד משמעית, (זה הובהר פעמים רבות בפסק הדין) מי שחוות דעתו המשפטית מחייבת את הממשלה זה היועצת המשפטית הממשלה. זה תפקידה להנחות את הממשלה איך תוכל לפעול על פי חוק. אם לא מכינים קודם חוות דעת, אם מתעלמים מחוות דעת היועצת המשפטית ואם מבקשים חוות דעת בדרכים עקיפות של אנשים לא מוסמכים, --- אז זה צפצוף על החוק, והמשמעות היא שהממשלה פועלת כעבריינית, לא על פי חוק. זה חלק מהצעדים שמובילים לשליטה המוחלטת שלה. אז מתמנים מינויים לא מקצועיים על בסיס פוליטי, בלי שמתקיימים התכונות והכישורים הנדרשים לתפקיד, אנו רואים שנמנעים מלמנות נשיא לבית המשפט העליון, זה חלק משיטת ההשתלטות. רק ימנו שופטים אם הם יהיו נאמנים לממשלה ולא למדינה, זה המבחן, ולכן צריך את הסכמת הדרג הפוליטי לכל מינוי על פי תפיסת שר המשפטים. יש כוונה (וזה כבר בחקיקה) למנות נציב תלונות על שופטים, לא בדרך שהייתה עד היום, רוצים שהכנסת תבחר את נציב תלונות על שופטים, והוא יהווה איום על העצמאות השיפוטית. כי אם שופט ייתן פסק דין שלא ייראה לנציב, אז הכי פשוט יהיה להדיח אותו. כי לנציב יש סמכות להמליץ על הדחה. כל הדברים האלה הם חלק מאיום מאד רציני על מערכת המשפט, שתפקידה לשמור על האיזונים, ועל הבקרה על המערכת. הממשלה צוברת כוח, כדי לגמד את כוחן של המוסדות המקצועיים האחרים. אני מאמינה מאוד שגם היועצת המשפטית, וגם בית המשפט מתכוונים ועומדים כחומה בצורה, אבל נעשים כל הצעדים כדי לסכל את העבודה שלהם. ולכן אנחנו כל פעם שומעים את הנוסח, את הסגנון איך הם מדברים על היועצת, כמו שמדברים על אלופי הצבא וקציני הצבא. איך אפשר לצפות שהציבור יכבד את המוסדות, אם מי שיושב בשלטון של הממשלה מזלזל בצורה כזאת במוסדות המדינה? הסכנה היא הרבה יותר גדולה מזה שאדם מסוים יפוטר השיטה כולה היא לבלוע את הערכים הדמוקרטיים, ערכים שלשמם קמה המדינה הזאת, המוסדות שנבנו, וזו שחיקה, וזה פוגע בביטחון. חיינו שזורים עם הצרכים הבטחונים ועם הנאמנות למדינה ולא לממשלה, זה אלף-בית. שלא נטעה, זה קו אדום. אין גבולות למה שהם מעיזים. אני לא מעלה על דעתי שיעיזו לפטר את היועצת המשפטית לממשלה, ושאנחנו נקבל את זה. אני לא יכולה להתנבא, אך אני מאמינה שזה יוציא מאות אלפים לרחובות. אין לנו כלים אחרים. אני חושבת שאם חס וחלילה הממשלה תעז להגשים את החלום ולפטר יועצת משפטית, אני מקווה שהחוות יהיו מלאים מוחים. אני מצפה למספר ענק עתק, שהממשלה לא תוכל להתעלם ממנו, כי בעצם הממשלה קיבלה את המנדט מהציבור למשטר דמוקרטי, אך פועלת בניגוד למנדט שהיא קיבלה. היא הפקירה אותנו ביטחונית, היא הפקירה אותנו גם מבחינה חוקתית, משפטית, מוסדית. אי אפשר לעבור על זה לסדר היום. גם מאה אלף לא מספיק. אם חס וחלילה יקרה דבר כזה, הרחוב צריך להיות מלא. לא ניתן להמשיך בתהליך הזה. הגדולה של בית המשפט שלנו כל שנות קיומו, הייתה עצמאותו, תנאי שזה יהיה מוסד עצמאי, לא נשיא מטעם הממשלה ולא שופט מטעם הממשלה, זה כוחו, וזה גם האיזון שניתן לבית משפט אל מול הכוח של הממשלה והרשות המבצעת. הציבור שיוצא נותן כח לשומרי הסף. ממה ישאבו כוח המוסדות האלה של שומרי הסף אם לא מהאמון והרצון לשרת את הציבור כמו שמגיע לו? הם עושים את מלאכתם וכולנו חייבים לתמוך לחזק אותם, לתת להם את הגיבוי. אני מאוד מאמינה בכוח הזה. (למי שרוצה להשלים את כל הזום: ) <<<<< לעוד עדכונים בקבוצות נהון

תשקיעו 15 דק׳ להקשיב לדבריה של כבוד נשיאת בהמ״ש העליון, דורית ביניש, בזום אתמול שיאיא פינק ארגן. הבאתי חלק מהדברים. ——— ההפיכה המשטרית בעיצומה. היא לא חלפה מן העולם. זאת הייתה אשליה שלנו, שהצלחנו. מהר מאוד כאשר הופיע שר המשפטים בינואר 23 והציג את תוכניתו, הבנו שזו לא מהפכה משפטית אלא הפיכה משטרית. הציבור הבין את זה ויצא לרחוב. ונתנו לנו תחושה שבלמנו את ההפיכה. במובן מסוים זה נכון, כאשר בית המשפט לא קיבל את הפרקטיקה לא לבקר את הממשלה על פי סבירות התנהגותה ומעשיה. הייתה תחושה שאנחנו עצרנו. למרבה הצער זה לא נגמר. על אף המצב הביטחוני, על אף כל הקשיים אנחנו בעיצומה של דהירה של הממשלה לממש את תוכניתה להפיכה משטרית. הדבר המטריד, הוא לא פיטורי שר כזה או אחר, זה מאד מטריד, אבל הדבר המרכזי הוא: יש לנו שלטון שחותר להפוך אותנו מדמוקרטיה לדיקטטורה. הוא נבחר בדרך דמוקרטית. זה כבר קרה הרבה פעמים בהיסטוריה. לא האמנו שנהיה במצב כזה, אבל זהו התהליך. יש דהירה. לעצור את ההפיכה הזאת זו חובתנו המיידית. מה הרעיון של ההפיכה הזו? הבסיס של משטר דמוקרטי זה 3 רשויות: הרשות המחוקקת, המבצעת והשופטת. הממשלה לא מסתירה את כוונתה לצמצם את הרשויות האחרות. כלומר הכנסת כבר בשיטה שלנו בידי שליטה של הממשלה, באמצעות הרוב הקואליציוני. הרצון הנוסף הוא להשתלט על המשפט, על בית המשפט, על התקשורת, על האקדמיה. זה מפתח לשלטון טוטליטרי. ניצול של דרכים דמוקרטיות לביטול הדמוקרטיה. התוכנית היא לפרק את המוסדות צעד אחרי צעד. אם לא בחקיקה אז בדרך מעשית. הם לא הצליחו למזלנו עדיין, אבל הם בהחלט בדרך להשתלט על המוסדות השונים, וזו הכוונה, להרוס. וכאן אנחנו מגיעים למכתב היועצת המשפטית שמתריעה על כך בעצם, על לכל התחושות שיש לנו, שצעד אחרי צעד הממשלה פועלת באופן לא חוקי. כל כוחה של הממשלה נובע מהחוק. היא יכולה לעשות רק מה שהחוק מתיר. כל אדם חופשי לעשות אלא אם אסור, אבל הממשלה יכולה לעשות רק מה שמותר לה על פי חוק. אז ״איזון בחוק״ זה התחלה והקידום של השיטה לחיסול הדמוקרטיה. ומה המכתב אומר? היועמ״שית אמרה – אנחנו יודעים היטב איך מתקבלות החלטות: יש נוהג רב שנים, יש תקנון הממשלה, יש דרך לעבודת ממשלה, כל נושא שעולה לממשלה מחייב הכנה מראש של הרפרנטים בממשלה, חוות דעת משפטית אם צריך. מכל זה מתעלמים: לפי המכתב הם מתנהגים כאילו לא צריכים חוות דעת של היועץ המשפטי הממשלה, הממשלה יכולה לקבל יעוץ מאנשים פרטיים ממזכיר הממשלה, שזה ממש לא תפקידו, מאנשים שונים שהם מעדיפים את דעתם וחוות דעתם המשפטית. אבל, על פי הדין במדינה, חד משמעית, (זה הובהר פעמים רבות בפסק הדין) מי שחוות דעתו המשפטית מחייבת את הממשלה זה היועצת המשפטית הממשלה. זה תפקידה להנחות את הממשלה איך תוכל לפעול על פי חוק. אם לא מכינים קודם חוות דעת, אם מתעלמים מחוות דעת היועצת המשפטית ואם מבקשים חוות דעת בדרכים עקיפות של אנשים לא מוסמכים, --- אז זה צפצוף על החוק, והמשמעות היא שהממשלה פועלת כעבריינית, לא על פי חוק. זה חלק מהצעדים שמובילים לשליטה המוחלטת שלה. אז מתמנים מינויים לא מקצועיים על בסיס פוליטי, בלי שמתקיימים התכונות והכישורים הנדרשים לתפקיד, אנו רואים שנמנעים מלמנות נשיא לבית המשפט העליון, זה חלק משיטת ההשתלטות. רק ימנו שופטים אם הם יהיו נאמנים לממשלה ולא למדינה, זה המבחן, ולכן צריך את הסכמת הדרג הפוליטי לכל מינוי על פי תפיסת שר המשפטים. יש כוונה (וזה כבר בחקיקה) למנות נציב תלונות על שופטים, לא בדרך שהייתה עד היום, רוצים שהכנסת תבחר את נציב תלונות על שופטים, והוא יהווה איום על העצמאות השיפוטית. כי אם שופט ייתן פסק דין שלא ייראה לנציב, אז הכי פשוט יהיה להדיח אותו. כי לנציב יש סמכות להמליץ על הדחה. כל הדברים האלה הם חלק מאיום מאד רציני על מערכת המשפט, שתפקידה לשמור על האיזונים, ועל הבקרה על המערכת. הממשלה צוברת כוח, כדי לגמד את כוחן של המוסדות המקצועיים האחרים. אני מאמינה מאוד שגם היועצת המשפטית, וגם בית המשפט מתכוונים ועומדים כחומה בצורה, אבל נעשים כל הצעדים כדי לסכל את העבודה שלהם. ולכן אנחנו כל פעם שומעים את הנוסח, את הסגנון איך הם מדברים על היועצת, כמו שמדברים על אלופי הצבא וקציני הצבא. איך אפשר לצפות שהציבור יכבד את המוסדות, אם מי שיושב בשלטון של הממשלה מזלזל בצורה כזאת במוסדות המדינה? הסכנה היא הרבה יותר גדולה מזה שאדם מסוים יפוטר השיטה כולה היא לבלוע את הערכים הדמוקרטיים, ערכים שלשמם קמה המדינה הזאת, המוסדות שנבנו, וזו שחיקה, וזה פוגע בביטחון. חיינו שזורים עם הצרכים הבטחונים ועם הנאמנות למדינה ולא לממשלה, זה אלף-בית. שלא נטעה, זה קו אדום. אין גבולות למה שהם מעיזים. אני לא מעלה על דעתי שיעיזו לפטר את היועצת המשפטית לממשלה, ושאנחנו נקבל את זה. אני לא יכולה להתנבא, אך אני מאמינה שזה יוציא מאות אלפים לרחובות. אין לנו כלים אחרים. אני חושבת שאם חס וחלילה הממשלה תעז להגשים את החלום ולפטר יועצת משפטית, אני מקווה שהחוות יהיו מלאים מוחים. אני מצפה למספר ענק עתק, שהממשלה לא תוכל להתעלם ממנו, כי בעצם הממשלה קיבלה את המנדט מהציבור למשטר דמוקרטי, אך פועלת בניגוד למנדט שהיא קיבלה. היא הפקירה אותנו ביטחונית, היא הפקירה אותנו גם מבחינה חוקתית, משפטית, מוסדית. אי אפשר לעבור על זה לסדר היום. גם מאה אלף לא מספיק. אם חס וחלילה יקרה דבר כזה, הרחוב צריך להיות מלא. לא ניתן להמשיך בתהליך הזה. הגדולה של בית המשפט שלנו כל שנות קיומו, הייתה עצמאותו, תנאי שזה יהיה מוסד עצמאי, לא נשיא מטעם הממשלה ולא שופט מטעם הממשלה, זה כוחו, וזה גם האיזון שניתן לבית משפט אל מול הכוח של הממשלה והרשות המבצעת. הציבור שיוצא נותן כח לשומרי הסף. ממה ישאבו כוח המוסדות האלה של שומרי הסף אם לא מהאמון והרצון לשרת את הציבור כמו שמגיע לו? הם עושים את מלאכתם וכולנו חייבים לתמוך לחזק אותם, לתת להם את הגיבוי. אני מאוד מאמינה בכוח הזה. (למי שרוצה להשלים את כל הזום: ) <<<<< לעוד עדכונים בקבוצות נהון

Karine Nahon • קרין נהון

26,509 次观看 • 2 年前

נאום מופת! חובת צפייה! ״אני עופר עמיאל, מעמק הירדן. ביום ראשון האחרון נקטפתי בצהרי יום ממקום העבודה לעיני משפחתי ולקוחות, למעצר שהיה אלים מראשיתו, ללא צו, ללא עילה אמיתית. במהלכו ספגתי אלימות, השפלות, פציעות, הגבלת מים; נגררתי שש שעות בתא מעצר אחורי ברכב, בדרכים ברחבי הארץ, אזוק בידיי וברגליי - מסע שכל תכליתו נקמה והפחדה. המעצר תוזמן היטב, פורסם בערוץ 14 עוד לפני שבוצע, וקדם לו מסע הסתה, הטרדות ואיומים עלי, על אהובתי ועל ילדיי, אשר הוצת ותוכנן היטב על-ידי שר בטלן בממשלת ישראל כחשבון נקמה אישי מול אזרח, יחד עם עושי דברו בארץ ובמיאמי, תוך שימוש בהכפשות מחליאות, שקרים ועיוות המציאות. אני ישראלי, יהודי, לוחם בצבא, לוחם באזרחות, פטריוט, ליברל, משלם מיסים; חסר רישום פלילי - אפילו עבירת תנועה אין לי. אני מתנגד חוקי ונלחם בשלטון מושחת. מותר לי? דני לוי - האם זה עדיין מותר במדינת ישראל? אני חזק, נחוש, מאמין בצדקתנו, מאמין בעתיד. אני מוקף בחברות וחברים: מובחרים, מופתיים, מסורים, נחושים, מחויבים לעם, למולדת, לשורשים, לחופש, לשוויון, לצדק, לאמת, לעשייה, לרעות. בזמן שאנחנו עומדים כאן חופשיים, חברים שלנו - עצורי הפחים, לוחמי החטופים מירושלים, אחים למאבק - זרוקים חודש וחצי בבית המעצר ניצן, במעצר לא מידתי שמתודלק על-ידי גורמים פוליטיים. שישה, ביניהם עמוס, אייל, שמוליק ומרק – אוהבי המדינה בגיל השלישי, טובי בנינו אשר כל חייהם עושים, תורמים ופועלים להחזרת החטופים, זרוקים בתת-תנאים עם רוצחים ואנסים מורשעים; סופגים התעללויות מסוהרים, וסומנו כמטרה של מכונת הרעל על-מנת להשתיק מחאה דמוקרטית, צודקת, לא אלימה. יש לי גיבור ילדות, שפעם שר על אלו ש”ששרות לירח”. הוא דיבר על אלו שאהוביהן הועלמו. שחררו את עצורי הפחים!! הענן השחור הכבד אשר יורד עלינו כבר שנים עדיין כאן. בישראל - אוקטובר 25 - מתנהל מסע ציד, תוך השתקה והעלמה של מתנגדי שלטון שמבצעים מחאה חוקית, לא אלימה; מחאה שמאחוריה עומד רוב העם כבר שנתיים וחצי - מחאה שקצה בשחיתות, בהרס, בשנאה, בשררה ובריסוק כל התשתיות החברתיות, הכלכליות והקיומיות של מדינת ישראל. אנשים נקטפים מהבית, הרחוב והעבודה כי עמדו עם דגל או שלט ושרו. חלק מהשוטרים מגיעים נבוכים, עם הנחיות הזויות מה מותר להגיד ומה לא, ומצדיקים את עצמם עם “הנחיות מלמעלה”. מטאטא המקארתיזם הופך להיות גס וחסר אבחנה מיום ליום. מבצרי הדמוקרטיה ושומרי הסף קורסים אחד אחרי השני. קווים אדומים נחצים. ישראל מתקדמת בעקביות - להיפך - לדיקטטורה פאשיסטית, חשוכה ונחשלת. אני פונה, קורא, זועק אל כל מי שעניו בראשו, מצפונו בידיו ומצפנו מכוון אל הצדק והאמת: אל תשאירו את המלאכה למעטים. היו גאוות ילדכם, הוריכם. תהיו האנשים להם אתם מחכים. עוד רגע זה יהיה מאוחר מדי. עוד רגע זה אתם - כולנו. פוליטיקאים, ראשי התעשייה, אמנים, אזרחים, הדור הצעיר, דור הביניים, אנשי תקשורת: כל מי שמבין ויודע שכוחות רשע וזדון לפנינו - הרימו את קולכם. התנגדו. צאו לרחובות. תנו כתף למאבק. המאבק שלנו תמיד יהיה חוקי, לא אלים, והוא על עתיד כולנו. אנו נאבקים בנוכל-על, נאשם בפלילים שממשיך להסתובב בשמש כשפדחתו הסגולה מרוחה כולה בחמאה. יחד עם בנו המשתמט, נערת פוטו-שופ עבריינית מורשעת וכל חברי ממשלת החורבן - בטלנים חסרי כשרון או יכולת אותם אסף סביבו בהיותם רודפי שררה, כוח וכבוד – בדרך הבריחה שלו ממשפט אמת - הוא מנהל מסע השמדה לכל מוסדות וערכי המדינה שפעם התקיימו כאן. עשו את כל הניתן לעשות במסגרת החוק ובאופן לא אלים כדי לעזור להחליף ולסלק מההגה איש אחד - נהג אחד שיכור, משובש, מחריב ועוקר ישראל; האיש שפינקלשטיין ואשל לימדו אותו איך לשלוט ולהיבחר דרך שנאה ופילוג, וכך קיים. דקה אחת אחרי שיילך - יחל הריפוי. ביום שאחרי - השוטר שהגן עלי, התיר את האזיק מהמפרק הסדוק, הביא לי מים, בלם את הסאדיזם, היה אנושי, היה בן מולדתי - הוא יהיה זה שישקם מערכות במשטרה; הוא יהיה זה שיעמיד לדין את המתעללים; הוא יהיה מפקד התחנה, מפקד המחוז, ושוליחותו תהיה “שירות והגנה”, ולא ציד של מתנגדי משטר. ביום שאחרי - מפכ”ל משטרה יגן עלי, יגן על אזרחיו בחירוף נפש, באשר הם; יהיה נאמן לחוקי המדינה ולא לעבריין מורשע, ליצן טיקטוק משתמט ולמממן חמאס נאשם בפלילים, ולא ייתן גב לשוטרים שסוללים את קידומם דרך התעללות באזרחים. ביום שאחרי - נשיא מדינה, יושב ראש אופוזיציה ומנהיגי מפלגות שיטמנו ראשם בחול אל מול דיכוי זכויות אדם ומעצרים פוליטיים - ימצאו את עצמם מרוחים בזפת ונוצות, מוקעים מכיסאם. תחתם יגיעו שליחי ציבור אמיתיים.״ >> מחאת העם חיפה

נאום מופת! חובת צפייה! ״אני עופר עמיאל, מעמק הירדן. ביום ראשון האחרון נקטפתי בצהרי יום ממקום העבודה לעיני משפחתי ולקוחות, למעצר שהיה אלים מראשיתו, ללא צו, ללא עילה אמיתית. במהלכו ספגתי אלימות, השפלות, פציעות, הגבלת מים; נגררתי שש שעות בתא מעצר אחורי ברכב, בדרכים ברחבי הארץ, אזוק בידיי וברגליי - מסע שכל תכליתו נקמה והפחדה. המעצר תוזמן היטב, פורסם בערוץ 14 עוד לפני שבוצע, וקדם לו מסע הסתה, הטרדות ואיומים עלי, על אהובתי ועל ילדיי, אשר הוצת ותוכנן היטב על-ידי שר בטלן בממשלת ישראל כחשבון נקמה אישי מול אזרח, יחד עם עושי דברו בארץ ובמיאמי, תוך שימוש בהכפשות מחליאות, שקרים ועיוות המציאות. אני ישראלי, יהודי, לוחם בצבא, לוחם באזרחות, פטריוט, ליברל, משלם מיסים; חסר רישום פלילי - אפילו עבירת תנועה אין לי. אני מתנגד חוקי ונלחם בשלטון מושחת. מותר לי? דני לוי - האם זה עדיין מותר במדינת ישראל? אני חזק, נחוש, מאמין בצדקתנו, מאמין בעתיד. אני מוקף בחברות וחברים: מובחרים, מופתיים, מסורים, נחושים, מחויבים לעם, למולדת, לשורשים, לחופש, לשוויון, לצדק, לאמת, לעשייה, לרעות. בזמן שאנחנו עומדים כאן חופשיים, חברים שלנו - עצורי הפחים, לוחמי החטופים מירושלים, אחים למאבק - זרוקים חודש וחצי בבית המעצר ניצן, במעצר לא מידתי שמתודלק על-ידי גורמים פוליטיים. שישה, ביניהם עמוס, אייל, שמוליק ומרק – אוהבי המדינה בגיל השלישי, טובי בנינו אשר כל חייהם עושים, תורמים ופועלים להחזרת החטופים, זרוקים בתת-תנאים עם רוצחים ואנסים מורשעים; סופגים התעללויות מסוהרים, וסומנו כמטרה של מכונת הרעל על-מנת להשתיק מחאה דמוקרטית, צודקת, לא אלימה. יש לי גיבור ילדות, שפעם שר על אלו ש”ששרות לירח”. הוא דיבר על אלו שאהוביהן הועלמו. שחררו את עצורי הפחים!! הענן השחור הכבד אשר יורד עלינו כבר שנים עדיין כאן. בישראל - אוקטובר 25 - מתנהל מסע ציד, תוך השתקה והעלמה של מתנגדי שלטון שמבצעים מחאה חוקית, לא אלימה; מחאה שמאחוריה עומד רוב העם כבר שנתיים וחצי - מחאה שקצה בשחיתות, בהרס, בשנאה, בשררה ובריסוק כל התשתיות החברתיות, הכלכליות והקיומיות של מדינת ישראל. אנשים נקטפים מהבית, הרחוב והעבודה כי עמדו עם דגל או שלט ושרו. חלק מהשוטרים מגיעים נבוכים, עם הנחיות הזויות מה מותר להגיד ומה לא, ומצדיקים את עצמם עם “הנחיות מלמעלה”. מטאטא המקארתיזם הופך להיות גס וחסר אבחנה מיום ליום. מבצרי הדמוקרטיה ושומרי הסף קורסים אחד אחרי השני. קווים אדומים נחצים. ישראל מתקדמת בעקביות - להיפך - לדיקטטורה פאשיסטית, חשוכה ונחשלת. אני פונה, קורא, זועק אל כל מי שעניו בראשו, מצפונו בידיו ומצפנו מכוון אל הצדק והאמת: אל תשאירו את המלאכה למעטים. היו גאוות ילדכם, הוריכם. תהיו האנשים להם אתם מחכים. עוד רגע זה יהיה מאוחר מדי. עוד רגע זה אתם - כולנו. פוליטיקאים, ראשי התעשייה, אמנים, אזרחים, הדור הצעיר, דור הביניים, אנשי תקשורת: כל מי שמבין ויודע שכוחות רשע וזדון לפנינו - הרימו את קולכם. התנגדו. צאו לרחובות. תנו כתף למאבק. המאבק שלנו תמיד יהיה חוקי, לא אלים, והוא על עתיד כולנו. אנו נאבקים בנוכל-על, נאשם בפלילים שממשיך להסתובב בשמש כשפדחתו הסגולה מרוחה כולה בחמאה. יחד עם בנו המשתמט, נערת פוטו-שופ עבריינית מורשעת וכל חברי ממשלת החורבן - בטלנים חסרי כשרון או יכולת אותם אסף סביבו בהיותם רודפי שררה, כוח וכבוד – בדרך הבריחה שלו ממשפט אמת - הוא מנהל מסע השמדה לכל מוסדות וערכי המדינה שפעם התקיימו כאן. עשו את כל הניתן לעשות במסגרת החוק ובאופן לא אלים כדי לעזור להחליף ולסלק מההגה איש אחד - נהג אחד שיכור, משובש, מחריב ועוקר ישראל; האיש שפינקלשטיין ואשל לימדו אותו איך לשלוט ולהיבחר דרך שנאה ופילוג, וכך קיים. דקה אחת אחרי שיילך - יחל הריפוי. ביום שאחרי - השוטר שהגן עלי, התיר את האזיק מהמפרק הסדוק, הביא לי מים, בלם את הסאדיזם, היה אנושי, היה בן מולדתי - הוא יהיה זה שישקם מערכות במשטרה; הוא יהיה זה שיעמיד לדין את המתעללים; הוא יהיה מפקד התחנה, מפקד המחוז, ושוליחותו תהיה “שירות והגנה”, ולא ציד של מתנגדי משטר. ביום שאחרי - מפכ”ל משטרה יגן עלי, יגן על אזרחיו בחירוף נפש, באשר הם; יהיה נאמן לחוקי המדינה ולא לעבריין מורשע, ליצן טיקטוק משתמט ולמממן חמאס נאשם בפלילים, ולא ייתן גב לשוטרים שסוללים את קידומם דרך התעללות באזרחים. ביום שאחרי - נשיא מדינה, יושב ראש אופוזיציה ומנהיגי מפלגות שיטמנו ראשם בחול אל מול דיכוי זכויות אדם ומעצרים פוליטיים - ימצאו את עצמם מרוחים בזפת ונוצות, מוקעים מכיסאם. תחתם יגיעו שליחי ציבור אמיתיים.״ >> מחאת העם חיפה

ShAuLi ✊🏼🔥🏳️‍🌈

14,769 次观看 • 11 个月前

מאי 2018 – יורם כהן, ראש השב"כ לשעבר: חמאס פועל לשנות את המדיניות הישראלית, לפתח כלכלה, להוריד את האבטלה ולאפשר חיים סבירים, רוצים להיות עם ככל העמים, אין להם עניין להילחם בישראל, אם תיווצר אווירה טובה יותר בין ישראל לחמאס, ישראל תוכל בתנאים מסוימים לקחת סיכון במדיניותה כלפי חמאס ב-17 במאי 2018, ראיינה אילנה דיין ב"גלי צה"ל" את יורם כהן, ראש השב"כ לשעבר. להן תוכן הראיון: אילנה דיין: בוקר טוב. יורם כהן: בוקר טוב לך ולמאזינים. אילנה דיין: תכף נדבר על דברים מרתקים, גם לא בנאליים, שאמרת בשבוע שעבר בכנס הרצליה, אבל ענייני היום בוערים. נדמה כאילו מישהו בחמאס החליט להוריד את גובה להבות, יחיא סינוואר [מנהיג חמאס ברצועת עזה] גם אמר את זה, די ממפורש אתמול בראיון לאל-ג'זירה. זה קורה כנראה רק אחרי התערבות מצרית. אתה היית הרי כבר במצבים דומים, ראית איך נראה תיווך כזה. קהיר יכולה לגרום לחמאס לקחת רוורס? יורם כהן: בהחלט. אני חושב שלמצרים תמיד הייתה השפעה דרמטית על ההנהגה בכלל של הרשות הפלסטינית וגם על ההנהגה של החמאס בוודאי בעשור האחרון. לא תמיד זה מצליח, כי יש לפעמים אינטרסים מנוגדים בין החמאס לבין ההנהגה. החמאס גם יש לה קשרים לאחים המוסלמים במצרים, היו תקופות שהיו קשרים אפילו צבאיים עד כדי איומים ופיגועים בסיני ולפעמים גם במצרים. דברים כאלה היו. כלומר, החמאס גם לפעמים משמש כאויב להנהגה במצרים, וודאי ההנהגה של היום. אבל עם כל זה השפעה עליהם היא השפעה דרמטית. פתח היציאה לעולם, נקרא לזה, הוא בעיקר משם של הנהגת החמאס. אילנה דיין: מה שמעניין אותי, אחרי סיבוב כזה, כשאיסמאעיל הניה [מנהיג חמאס] חוזר כנראה מושפל מקהיר, כשלפי הודעתו של בכיר בחמאס אתמול, רוב ההרוגים היו אנשי חמאס, אבל האוכלוסייה בלי ספק גם כן נפגעת מסביב. חמאס עצמו לא נחלש בתוך הרצועה אחרי סיבוב ציני כזה? יורם כהן: אני חושב שהחמאס מזה תקופה ארוכה, הוא חלש מאוד. הוא חלש בהרבה תחומים. הוא חלש קודם כל מבחינת היכולת שלו, בעצם, הכלכלית לספק לציבור שלו. מזון, תשתיות, עבודה וכו'. אילנה דיין: אבל אז איך הוא מצליח, יורם כהן, למנף את החולשה הזאת למצב שאנחנו לכאורה יוצאים נפסדים ממנו? יורם כהן: זה עניין של הסברה, אבל אני רק רוצה לומר על זה שניים, שלושה משפטים. אילנה דיין: בבקשה. יורם כהן: החמאס נמצא בשפל כלכלי וגם בידוד מדיני, על אף שיש לו עזרה מתורכיה וקטאר קצת וכולי, אבל באופן כללי הוא נמצא באחת מתקופות השפל. אני חושב שגם בהיבט לא רק הצבאי מולנו, חוסר הצלחה בעזה וחוסר הצלחה ביהודה ושומרון, נפגעים. בכל פרמטר, גם התפקוד הטוב של צה"ל, ההרתעה וכולי, הכל עובד נגדם. וגם יש [מילה לא ברורה] פיוס. הנושא המרכזי שלפי דעתי הם עובדים עליו זה איך לשנות את המדיניות הישראלית, לצאת מהמצור מה שהם קוראים, כלומר לפתח כלכלה, תנועה של אנשים. להוריד את האבטלה ולאפשר חיים מבחינתם, חיים סבירים של, גם אם הם מרדו ותפסו את השלטון בכוח, איך הם נהיים עם כאחד העמים, או מדינה כאחד העמים. אילנה דיין: זאת אומרת, כל המהלך הזה של רצף התהלוכות וההפגנות הכאילו עממיות בשבועות האחרונים, זאת המטרה האמיתית המרכזית שלהם? יורם כהן: המטרה האמיתית, לצאת מהמצב הקשה שבו נמצאים, במינימום מחיר. מבחינתם אין להם עניין להילחם בישראל. הם יודעים שהם לא יכולים לכבוש את ישראל. הם יודעים שיקבלו עונש עונש פיזי, גם בדם וגם בממון וגם בתשתיות, הרבה יותר חמור, ואין להם עניין כזה. אילנה דיין: אז זה מנקודת מבטם. אז זה מנקודת מבטם. עכשיו אני רוצה להבין רגע, יורם כהן, מנקודת מבטנו. הרי דבר אחד בטוח, ישראל נקלעה השבוע למצב שכמעט שום דבר טוב לא יכול היה לצאת ממנו. אי אפשר היה להשלים, כמובן, עם ניסיונות שלהם לפרוץ את הגדר, גם אי אפשר להתעלם מהתוצאות. עשרות הרוגים, מאות פצועים בצד הפלסטיני, בדעת הקהל הבינלאומית זה כמובן לא עובר טוב. יכולנו שלא להגיע למצב הזה מלכתחילה? יש משהו שאפשר היה לעשות אחרת? יורם כהן: ראשית, אני חושב שישראל עושה הרבה דברים, באמת, מאז זו סיומה של "צוק איתן" [סבב לחימה בין ישראל לחמאס ביולי - אוגוסט 2014] כמעט ארבע שנים, הרבה דברים גם בשיקום, ובעצם ישראל היא החמצן המרכזי, אולי היחידי, שיש לרצועת עזה. כל הפרויקטים שקורים, המשאיות שנכנסות, הציוד, הרפואה, כמעט כל הדברים, אבל אנחנו לא יכולים לעשות הכל, ואני צריך פה 2-3 דקות להסביר. אני לא מדבר בצד המבצעי, זה צריך להביא איזה אלוף בצבא או מישהו אחר שיסביר על הלחימה עם הצלפים, אבל גם לזה אני מוכן לגעת. אבל אני חושב שלא יכולנו לנהוג אחרת אל מול. אחד, שהחמאס מארגן את הכל, שתיים, שהוא מכניס פעילים צבאיים לתוך ההפגנות האלה, שלוש, הוא מראש מכריז שהוא הולך לחתוך את הגדר ולהיכנס לתוך שטח ישראל ולסכן גם תושבים וגם חיילים, ואנחנו יודעים יפה מאוד שאם הגדר הייתה נקרעת או נחתכת והיו נכנסים שלושת אלפים אנשים, לא ארבעים אלף, מה היה שם? כולם רק יכולים לדמיין. גם להם וגם לנו. לכן זה נראה לי הרע במיעוטו. האם צה"ל, באמצעים שהוא מפעיל, מראש, בכרוזים, בהודעות, דרך המצרים, באמצעי אל הרג שהוא משתמש, בקצינים שהוא נותן הוראות פתיחה באש ולא נותן כל חייל לראות בכל מצב גבולי, האם הוא עושה את המקסימום? אני מעריך שכן, והוא גם רוצה להשתפר. אבל אין ספק שהאירוע של 60 הרוגים ומאות פצועים הוא אירוע לא טוב. אבל גם אני חושב צה",ל הוא רואה אותו אירוע לא טוב, אבל אין ברירה אחרת. אילנה דיין: אבל אתה לוקח, יורם כהן, את נקודת האפס. נקודת האפס הייתה השבוע, צה"ל נמצא על הגדר, הפלסטינים רוצים לחצות, אין מצב שצה"ל יאפשר את זה. אתה אומר, מבחינה מבצעית, זה היה המינימום, הרע במיעוטו. יורם כהן: נראה היה לי שלא ניתן לעשות משהו יותר טוב בנסיבות של 60 קילומטר [גבול עם רצועת עזה] ועשרות אלפי אנשים שפזורים בכל כך הרבה מקומות, הרמטכ"ל לא יכול להיות מאחורי כל כוונת ולפעול במדויק, צריך להפעיל כוחות. הם יודעים שהם נכנסים לאזור סכנה. הם חוצים גדר גבול שלנו. זה לא הפגנה, אפילו נגיד של החמאס, לא נגיד של מחאה אזרחית, אפילו של החמאס, בתוך שטחם, הם יכולים לעשות, חיזבאללה עושה את זה הרבה. הם יכולים לעשות הרבה הפגנות, אבל לא לחצות את הגדר. אילנה דיין: השאלה כשאנחנו, אבל כשאנחנו קוראים על מסרים שחמאס שלח, אולי גם שולח בימים אלה, לממשלת ישראל, לאורך השבועות האחרונים, אולי להתחיל לדבר על סוג של תהדיאה, סוג של, לא יודעת איך לקרוא לזה אפילו, רגיעה, הפוגה, הפסקת אש, שקט הדדי, יכול להיות שאלה מסרים שצריך היה להתייחס אליהם יותר ברצינות, בעיקר בהתחשב בסיר הלחץ בתוך עזה, בתנאים ההומניטריים הקשים, בזה שלאוכלוסייה אין כבר מה להפסיד? יורם כהן: זו שאלה מאוד עדינה, ואני אשתדל לענות עליה בצורה קצת אולי מרוכבת. אחד, יש בינינו תהדיאה. הפסקת אש זה סוג של תהדיאה. אנחנו ארבע שנים בהפסקת אש. ישראל לא חודרת לשם, לא הורגת שם, לא, אפילו לדעתי, גם לא מחממת את הגזרה, מעבירה מסרים של, בכל פרמטר שהוא של שקט. והיא גם מצהירה כמדיניות שהיא רוצה שקט. לדחות את המלחמה, לא להיכנס לעימות וכולי וכולי. אבל אני חייב להזכיר פה איזה עניין. יש פה מצב שהצד השני, נגיד שהוא מדבר באופן לא ישיר איתנו, אז דרך גורם שלישי, על תהדיאה, נקרא לזה ארוכת טווח, נגיד 10 שנים או 20 שנה, יש רמזים על זה. א', אני משוכנע, אני לא בקיא, אני משוכנע שכל הרמזים האלו או המסרים האלו מגיעים לממשלת ישראל, ממשלת ישראל צריכה להחליט אם היא מוכנה לדבר או לא לדבר עם חמאס בצורה עקיפה. אילנה דיין: בעבר עשינו את זה? בעבר כשהגיעו מסרים עקיפים כאלה, נכנסנו לזירה ורקדנו את הטנגו הזה איתם? יורם כהן: אני חושב שבתחומים האלה של הפסקת אש בצורה פורמלית, רשמית, בעת עימות. אבל לדעתי מועברים מסרים בתחומים של החיים, מרקם החיים באופן שוטף, על ידי מתאם הפעולה בשטחים, על ידי אנשי האו"ם, וכמובן על ידי המצרים, אולי גם על ידי גורמים אחרים שלדעתי הם פחות אפקטיביים. אבל הבעיה הגדולה זה לא האם לדבר איתם באופן עקיף, על מנת לשפר את המצב בעזה, ולפי דעתי צריך לשפר את המצב בעזה, גם את התשתיות, אולי גם דברים אחרים, אבל הצד שלהם, שהוא מדבר איתנו, הוא לא מדבר איתנו, נגיד, הפסקת אש מול הפסקת אש. הם רוצים 30 דברים אחרים. הוא רוצה נמל ימי, והוא רוצה נמל אווירי, והוא רוצה תנועה של אוכלוסייה חופשית לישראל, והוא רוצה [נקטע]. אילנה דיין: והוא רוצה לא להתפרק מנשקו, לא להפסיק לחפור מנהרות, ולא לתת את הרקטות להפוך אותן לאלומיניום. יורם כהן: השיח בינינו לבינם הוא כאילו, אפילו שאנחנו חזקים, וכאילו לכאורה הם החלשים, הם לא מדברים איתנו באותה שפה, ולא על מה, אפילו דברים אנושיים או הומניטריים, כמו גופות החללים שלנו, החיילים במקרה הזה, או הנעדרים שלנו, שנישבו על ידם. לא מוכנים לדבר איתנו בשום תחום, בשום תנאי, זה שלבים הרבה הרבה יותר מאוחרים. במקום לבנות אבני דרך של אמון, של אמון חלקי, של מחוות מצד לצד, שישראל גם תהיה, תוכל להגמיש את עמדותיה. אפילו הייתי אומר בעדינות, לקחת סיכונים. אנו לא מוכנים לקחת סיכונים כאשר העוינות כל כך גדולה. אילנה דיין: אם אני מבינה אותך נכון, אתה אומר הייתי רוצה להמליץ לממשלת ישראל לקחת סיכונים, רק באופן שבו מתנהג הפרטנר כרגע, או האין פרטנר הזה, אני לא בטוח שאפילו את זה אפשר לעשות. יורם כהן: אני יכול אבל להתייחס לכמה דברים שאני כן חושב שאפשר לעשות. אז קדימה. צריך להיווצר אווירה קצת יותר טובה ממה שהשבוע הזה כמובן, ולא תחת לחץ. אבל אם תיווצר אווירה טובה יותר, בינינו לבינם, לא רק במובן הזה של הגדר, אלא באופן כללי. יהיה אפשר בתנאים מסוימים לישראל לקחת סיכון ולאפשר, למשל, שאטלים או הוצאה של אנשים מעזה ישירות לירדן. לא דרך ישראל ולא דרך יהודה ושומרון. למנוע חיכוך עם גורמים ש[נקטע] ברוך ה' מצב יותר טוב. אילנה דיין: רגע, לא הבנתי, אבל דרך איפה להעביר אנשים מעזה לירדן, דרך איפה? יורם כהן: אוטובוסים, שאטלים. אילנה דיין: אבל כן דרך ישראל. יורם כהן: כן, ברור, ברור דרך ישראל. אבל ללא חניה או תחנה ברמאללה או בשכם או בחברון. ישירות לגשר. הדבר הזה אפשרי, הוא נעשה בעבר באופן מצומצם. אנחנו יכולים לעשות אותו באופן יותר שיטתי, דרך מעבר ארז, אנשים שאנחנו נאשר שהם ייצאו מעזה, לא מחבלים וכדומה, אפשר לעשות את זה, לשחרר לחץ, לאפשר לאנשים אולי לצאת ללימודים באופן יותר טוב, כל עוד המעבר ברפיח סגור. יש דברים שניתן לעשות. אני חושב שאנחנו צריכים להאיץ ככל הניתן, אני מניח שישראל בעד העניין הזה, אבל משום מה זה לא קורה, יש לזה הרבה סיבות, אבל לנסות לשבת ולראות למה הפרויקטים הבינלאומיים התשתיתיים, שקשורים באנרגיה, מים, ביוב וכדומה, לא מתבצעים בעזה. לישראל אין מניעה שהדבר הזה יקרה, להפך. אנחנו חושבים, או אני חושב, אני חושב שגם רוב הציבור חושב, שהציבור בעזה, גם אם הוא נשלט על ידי חמאס, ולצערנו לפני עשור הוא בחר בו, עדיין צריך לתת לו תנאים טובים, על מנת שהחיים שלהם יהיו סבירים. אילנה דיין: ולו רק שבסוף זה אינטרס שלנו. אני רוצה להספיק לגעת יורם כהן באמת בטקסט הזה המאוד מעניין של הנאום שלך בכנס הרצליה בשבוע שעבר. זה מאפשר לנו טיפה לפתוח את הפריזמה ואתה אומר שם בעצם במבט על, גם על עזה, גם על יהודה ושומרון, אין באמת סיכוי אמיתי להסדר מדיני עם הפלסטינים בעתיד הקרוב, יש כן אינטרס ישראלי-לאומי שזה יקרה. ואתה מזכיר שיחה שהייתה לך לפני שנים עם סוכן שהפעלת בשטחים, ושמעת ממנו משהו שעד עכשיו נשאר איתך. יורם כהן: זה כבר לפני הרבה מאוד שנים שעוד הייתי שטח, זה כמעט דור, 25 או 27 שנים, איש די בכיר אינטליגנטי, ובשיחות שהן שיחות צעד, שהן לא שיחות על מודיעין ומה קורה היום ומה ניתן לעשות וכולי, אלא על כל אחד שגם מדבר עם אנשים בצד השני ברמה די בכירה מנסה לבחון אופציות, נקרא לזה ככה, או באיזה תנאים נסתדר. ובאחת השיחות, הדימוי שהוא בחר לתת, זה סוג של דילמת אסיר, אבל בצד הזה הישראלי, והוא בחר לקרוא לצד הפלסטיני סוג של כדור ברזל, שרשרת שכבולה לך לרגל, שאתה לפעמים מתוסכל, אתה רוצה להיפרד ממנה, אתה הולך איתה לישון, אתה בועט בה לפעמים מרוב תסכול, אבל אתה לא נצליח להתפטר מזה. ואתה כל הזמן חולם על זה, ואתה לא יכול לעשות את זה. ולא רק את זה, שאם אתה לא מתייחס אליו בצורה מכובדת, במרכאות, או לא חושב על זה בהתנהלות שלך, או שאתה נופל, או שאתה שובר את האצבעות, או שאתה נגרר, או שחס וחלילה, אם אתה זורק את זה בחמת זעם לביצה, אתה פשוט שוקע אחריו. אילנה דיין: ואתה גוזר מזה איזושהי השקפה שאתה פורש באותו נאום, לא נספיק כמובן לפרוש את כולה, תחת הכותרת סור מרע ועשה טוב, גם צעדים הומניטריים וכן הלאה, אבל כשאתה אומר סור מרע יורם כהן, אתה אומר כי אתה חושש מצעדים של סיפוח? יורם כהן: אני חושש, קודם כל אני חושב שאנחנו צריכים להגיע למצב שלא לעשות, ישראל, לא כדאי שהיא תעשה גם אם היא, אני חושב ש[קטע את המשפט - יד"ה], לא כדאי שתעשה צעדים בלתי הפיכים. כי אם אנחנו רוצים להגיע להסדר אי-פעם, ואני חושב גם צריך לשמור על הסדרי הביטחון, אבל אסור שנעשה דברים שהם יהיו בלתי הפיכים. דברים בלתי הפיכים הם כאלה שקשה מהם ללכת אחורה בין היתר, אם אנחנו נעשה סיפוח של כל יהודה ושומרון, בוא נהיה עכשיו שאנו יכולים, אני אומר יותר קיצוני. בוא נניח עכשיו שהפלסטינים מעוניינים, לא מוכנים, מעוניינים. אני חושב שזה יהיה איום ונורא לעתיד שלנו. ולכן, ללכת, אני חושב שצריך להימנע ממדינה אחת דו-לאומית, בוודאי בהיקפים של 40-50% אוכלוסייה עוינת אותנו. לכן, לעשות דברים שאפשר, ולא חכמים, אני חושב שזה דבר רע. זה צריך להימנע מזה. בכל מה שאנחנו, נעשה נקבע עמדה או יכולת או מציאות שהיא בלתי הפיכה. בזמנו נתתי דימוי אחר של עור של ג'ירף. כלומר, אם אנחנו נהיה בסיטואציה שכל יהודה ושומרון יהיו כתמים, חומים צהובים לבנים, כלומר שטח A, B ו-C, יישובים פלסטינים, ביניהם מעורבבים ישובים. לא ניתן לתת לפלסטינים בעצם שום דבר. לא יהיה להם רצף טריטוריאלי. אפילו, אני הייתי אומר בצורה קיצונית, אפילו את האוטונומיה, שכרגע זה נראה לי הדבר היחידי הרלוונטי בשנים הקרובות. הרי היחידי בשנים הקרובות. לא ניתן יהיה לתת את זה, כי לא יהיה אפשר בפועל לממש את זה. ולכן אני חושב שאנחנו צריכים לעשות דברים שהם סור מרע. לא לעשות דברים שהם יגרמו לנו נזק, לפחות אם רוב העם לא חושב שכדאי לעשות את זה. ולא רק בהקשרים קואליציוניים, או בהקשרים אחרים. אבל יש הרבה דברים שאנחנו כן יכולים לעשות. יש גם דברים טובים שאנחנו יכולים לעשות. אנחנו יכולים ללכת לקראת הפלסטינים בתחום הכלכלה, בתחום תשתיות, לפעמים אפילו בתנאים מסוימים. שוב פעם זה גם תלוי בהם. ההנהגה הפלסטינית המדינית לדעתי עושה הרבה טעויות. אבל בתחומים מסוימים שאם עוד פעם תיווצר אווירה טובה, אנחנו יכולים לעזור לכוחות הביטחון הפלסטיניים, זה לא מסכן אותנו. אנחנו יכולים לפעמים, הייתי אומר, לתת שטחים קטנים פתוחים בשטחי C לעביר לרשות כאות של מחווה טובה, כאלה שבכל הסדר שהוא עתידי זה לא יהיה חלק מה שנקרא מדינת ישראל. יש כמה דברים שאנו יכולים לעשות. הצד השני גם צריך לרקוד איתנו גם צריך להיות איתנו גם ברמה המדינית לא רק ברמה של התיאום, ברמה יותר טובה, ואם הדברים האלו אפשר, אני לא יודע תמיד אם אפשר לעשות אותם פוליטית בישראל. אבל האם כדאי לעשות אותם? אילנה דיין: כן, זהו, אני אפילו לא שואלת אותך, כי אני יודעת שלא תרצה להיכנס לזירה הזאת, רק לסיום, אני חייבת לספק את הסקרנות שלי. אתה מקבל טלפונים? יורם כהן: עד לפני שנה, הייתי אומר, הייתי מדי פעם, היו קוראים לי והייתי מדבר עם מי שצריך. אילנה דיין: האמת שזו תשובה לשאלה שלא שאלתי, לא, זו תשובה לשאלה שלא שאלתי, התכוונתי לומר, התכוונתי לשאול אם זה גם מעניין, שאתה אומר מתייעצים, היו מתייעצים לפחות, אני שואלת אם אתה מקבל הצעות, בימים האלה, בתקופה האחרונה, לקפוץ לזירה הפוליטית. יורם כהן: כן. כן, אבל אני נותן תשובה לכולם שאני לא החלטתי בכלל שאני רוצה להיכנס לזה, עדיין עקרונית. אבל אם מישהו מדבר איתי ושואל אותי מה אני חושב על הזירה הפלסטינית, או על ביטחון הפנים, או על פתרונות, או רעיונות, או הצעות, אני משתף. אבל לא מעבר לזה. אילנה דיין: ואנחנו גם נהנינו לשמוע את התובנות שלך הבוקר. יורם כהן, לשעבר ראש השב"כ, תודה רבה לך על השיחה הזאת. יורם כהן: -תודה רבה. כל טוב. סימוכין: אודיו: גל"צ. תמונה: יורם כהן, צילום מסך מ"כאן 11"

מאי 2018 – יורם כהן, ראש השב"כ לשעבר: חמאס פועל לשנות את המדיניות הישראלית, לפתח כלכלה, להוריד את האבטלה ולאפשר חיים סבירים, רוצים להיות עם ככל העמים, אין להם עניין להילחם בישראל, אם תיווצר אווירה טובה יותר בין ישראל לחמאס, ישראל תוכל בתנאים מסוימים לקחת סיכון במדיניותה כלפי חמאס ב-17 במאי 2018, ראיינה אילנה דיין ב"גלי צה"ל" את יורם כהן, ראש השב"כ לשעבר. להן תוכן הראיון: אילנה דיין: בוקר טוב. יורם כהן: בוקר טוב לך ולמאזינים. אילנה דיין: תכף נדבר על דברים מרתקים, גם לא בנאליים, שאמרת בשבוע שעבר בכנס הרצליה, אבל ענייני היום בוערים. נדמה כאילו מישהו בחמאס החליט להוריד את גובה להבות, יחיא סינוואר [מנהיג חמאס ברצועת עזה] גם אמר את זה, די ממפורש אתמול בראיון לאל-ג'זירה. זה קורה כנראה רק אחרי התערבות מצרית. אתה היית הרי כבר במצבים דומים, ראית איך נראה תיווך כזה. קהיר יכולה לגרום לחמאס לקחת רוורס? יורם כהן: בהחלט. אני חושב שלמצרים תמיד הייתה השפעה דרמטית על ההנהגה בכלל של הרשות הפלסטינית וגם על ההנהגה של החמאס בוודאי בעשור האחרון. לא תמיד זה מצליח, כי יש לפעמים אינטרסים מנוגדים בין החמאס לבין ההנהגה. החמאס גם יש לה קשרים לאחים המוסלמים במצרים, היו תקופות שהיו קשרים אפילו צבאיים עד כדי איומים ופיגועים בסיני ולפעמים גם במצרים. דברים כאלה היו. כלומר, החמאס גם לפעמים משמש כאויב להנהגה במצרים, וודאי ההנהגה של היום. אבל עם כל זה השפעה עליהם היא השפעה דרמטית. פתח היציאה לעולם, נקרא לזה, הוא בעיקר משם של הנהגת החמאס. אילנה דיין: מה שמעניין אותי, אחרי סיבוב כזה, כשאיסמאעיל הניה [מנהיג חמאס] חוזר כנראה מושפל מקהיר, כשלפי הודעתו של בכיר בחמאס אתמול, רוב ההרוגים היו אנשי חמאס, אבל האוכלוסייה בלי ספק גם כן נפגעת מסביב. חמאס עצמו לא נחלש בתוך הרצועה אחרי סיבוב ציני כזה? יורם כהן: אני חושב שהחמאס מזה תקופה ארוכה, הוא חלש מאוד. הוא חלש בהרבה תחומים. הוא חלש קודם כל מבחינת היכולת שלו, בעצם, הכלכלית לספק לציבור שלו. מזון, תשתיות, עבודה וכו'. אילנה דיין: אבל אז איך הוא מצליח, יורם כהן, למנף את החולשה הזאת למצב שאנחנו לכאורה יוצאים נפסדים ממנו? יורם כהן: זה עניין של הסברה, אבל אני רק רוצה לומר על זה שניים, שלושה משפטים. אילנה דיין: בבקשה. יורם כהן: החמאס נמצא בשפל כלכלי וגם בידוד מדיני, על אף שיש לו עזרה מתורכיה וקטאר קצת וכולי, אבל באופן כללי הוא נמצא באחת מתקופות השפל. אני חושב שגם בהיבט לא רק הצבאי מולנו, חוסר הצלחה בעזה וחוסר הצלחה ביהודה ושומרון, נפגעים. בכל פרמטר, גם התפקוד הטוב של צה"ל, ההרתעה וכולי, הכל עובד נגדם. וגם יש [מילה לא ברורה] פיוס. הנושא המרכזי שלפי דעתי הם עובדים עליו זה איך לשנות את המדיניות הישראלית, לצאת מהמצור מה שהם קוראים, כלומר לפתח כלכלה, תנועה של אנשים. להוריד את האבטלה ולאפשר חיים מבחינתם, חיים סבירים של, גם אם הם מרדו ותפסו את השלטון בכוח, איך הם נהיים עם כאחד העמים, או מדינה כאחד העמים. אילנה דיין: זאת אומרת, כל המהלך הזה של רצף התהלוכות וההפגנות הכאילו עממיות בשבועות האחרונים, זאת המטרה האמיתית המרכזית שלהם? יורם כהן: המטרה האמיתית, לצאת מהמצב הקשה שבו נמצאים, במינימום מחיר. מבחינתם אין להם עניין להילחם בישראל. הם יודעים שהם לא יכולים לכבוש את ישראל. הם יודעים שיקבלו עונש עונש פיזי, גם בדם וגם בממון וגם בתשתיות, הרבה יותר חמור, ואין להם עניין כזה. אילנה דיין: אז זה מנקודת מבטם. אז זה מנקודת מבטם. עכשיו אני רוצה להבין רגע, יורם כהן, מנקודת מבטנו. הרי דבר אחד בטוח, ישראל נקלעה השבוע למצב שכמעט שום דבר טוב לא יכול היה לצאת ממנו. אי אפשר היה להשלים, כמובן, עם ניסיונות שלהם לפרוץ את הגדר, גם אי אפשר להתעלם מהתוצאות. עשרות הרוגים, מאות פצועים בצד הפלסטיני, בדעת הקהל הבינלאומית זה כמובן לא עובר טוב. יכולנו שלא להגיע למצב הזה מלכתחילה? יש משהו שאפשר היה לעשות אחרת? יורם כהן: ראשית, אני חושב שישראל עושה הרבה דברים, באמת, מאז זו סיומה של "צוק איתן" [סבב לחימה בין ישראל לחמאס ביולי - אוגוסט 2014] כמעט ארבע שנים, הרבה דברים גם בשיקום, ובעצם ישראל היא החמצן המרכזי, אולי היחידי, שיש לרצועת עזה. כל הפרויקטים שקורים, המשאיות שנכנסות, הציוד, הרפואה, כמעט כל הדברים, אבל אנחנו לא יכולים לעשות הכל, ואני צריך פה 2-3 דקות להסביר. אני לא מדבר בצד המבצעי, זה צריך להביא איזה אלוף בצבא או מישהו אחר שיסביר על הלחימה עם הצלפים, אבל גם לזה אני מוכן לגעת. אבל אני חושב שלא יכולנו לנהוג אחרת אל מול. אחד, שהחמאס מארגן את הכל, שתיים, שהוא מכניס פעילים צבאיים לתוך ההפגנות האלה, שלוש, הוא מראש מכריז שהוא הולך לחתוך את הגדר ולהיכנס לתוך שטח ישראל ולסכן גם תושבים וגם חיילים, ואנחנו יודעים יפה מאוד שאם הגדר הייתה נקרעת או נחתכת והיו נכנסים שלושת אלפים אנשים, לא ארבעים אלף, מה היה שם? כולם רק יכולים לדמיין. גם להם וגם לנו. לכן זה נראה לי הרע במיעוטו. האם צה"ל, באמצעים שהוא מפעיל, מראש, בכרוזים, בהודעות, דרך המצרים, באמצעי אל הרג שהוא משתמש, בקצינים שהוא נותן הוראות פתיחה באש ולא נותן כל חייל לראות בכל מצב גבולי, האם הוא עושה את המקסימום? אני מעריך שכן, והוא גם רוצה להשתפר. אבל אין ספק שהאירוע של 60 הרוגים ומאות פצועים הוא אירוע לא טוב. אבל גם אני חושב צה",ל הוא רואה אותו אירוע לא טוב, אבל אין ברירה אחרת. אילנה דיין: אבל אתה לוקח, יורם כהן, את נקודת האפס. נקודת האפס הייתה השבוע, צה"ל נמצא על הגדר, הפלסטינים רוצים לחצות, אין מצב שצה"ל יאפשר את זה. אתה אומר, מבחינה מבצעית, זה היה המינימום, הרע במיעוטו. יורם כהן: נראה היה לי שלא ניתן לעשות משהו יותר טוב בנסיבות של 60 קילומטר [גבול עם רצועת עזה] ועשרות אלפי אנשים שפזורים בכל כך הרבה מקומות, הרמטכ"ל לא יכול להיות מאחורי כל כוונת ולפעול במדויק, צריך להפעיל כוחות. הם יודעים שהם נכנסים לאזור סכנה. הם חוצים גדר גבול שלנו. זה לא הפגנה, אפילו נגיד של החמאס, לא נגיד של מחאה אזרחית, אפילו של החמאס, בתוך שטחם, הם יכולים לעשות, חיזבאללה עושה את זה הרבה. הם יכולים לעשות הרבה הפגנות, אבל לא לחצות את הגדר. אילנה דיין: השאלה כשאנחנו, אבל כשאנחנו קוראים על מסרים שחמאס שלח, אולי גם שולח בימים אלה, לממשלת ישראל, לאורך השבועות האחרונים, אולי להתחיל לדבר על סוג של תהדיאה, סוג של, לא יודעת איך לקרוא לזה אפילו, רגיעה, הפוגה, הפסקת אש, שקט הדדי, יכול להיות שאלה מסרים שצריך היה להתייחס אליהם יותר ברצינות, בעיקר בהתחשב בסיר הלחץ בתוך עזה, בתנאים ההומניטריים הקשים, בזה שלאוכלוסייה אין כבר מה להפסיד? יורם כהן: זו שאלה מאוד עדינה, ואני אשתדל לענות עליה בצורה קצת אולי מרוכבת. אחד, יש בינינו תהדיאה. הפסקת אש זה סוג של תהדיאה. אנחנו ארבע שנים בהפסקת אש. ישראל לא חודרת לשם, לא הורגת שם, לא, אפילו לדעתי, גם לא מחממת את הגזרה, מעבירה מסרים של, בכל פרמטר שהוא של שקט. והיא גם מצהירה כמדיניות שהיא רוצה שקט. לדחות את המלחמה, לא להיכנס לעימות וכולי וכולי. אבל אני חייב להזכיר פה איזה עניין. יש פה מצב שהצד השני, נגיד שהוא מדבר באופן לא ישיר איתנו, אז דרך גורם שלישי, על תהדיאה, נקרא לזה ארוכת טווח, נגיד 10 שנים או 20 שנה, יש רמזים על זה. א', אני משוכנע, אני לא בקיא, אני משוכנע שכל הרמזים האלו או המסרים האלו מגיעים לממשלת ישראל, ממשלת ישראל צריכה להחליט אם היא מוכנה לדבר או לא לדבר עם חמאס בצורה עקיפה. אילנה דיין: בעבר עשינו את זה? בעבר כשהגיעו מסרים עקיפים כאלה, נכנסנו לזירה ורקדנו את הטנגו הזה איתם? יורם כהן: אני חושב שבתחומים האלה של הפסקת אש בצורה פורמלית, רשמית, בעת עימות. אבל לדעתי מועברים מסרים בתחומים של החיים, מרקם החיים באופן שוטף, על ידי מתאם הפעולה בשטחים, על ידי אנשי האו"ם, וכמובן על ידי המצרים, אולי גם על ידי גורמים אחרים שלדעתי הם פחות אפקטיביים. אבל הבעיה הגדולה זה לא האם לדבר איתם באופן עקיף, על מנת לשפר את המצב בעזה, ולפי דעתי צריך לשפר את המצב בעזה, גם את התשתיות, אולי גם דברים אחרים, אבל הצד שלהם, שהוא מדבר איתנו, הוא לא מדבר איתנו, נגיד, הפסקת אש מול הפסקת אש. הם רוצים 30 דברים אחרים. הוא רוצה נמל ימי, והוא רוצה נמל אווירי, והוא רוצה תנועה של אוכלוסייה חופשית לישראל, והוא רוצה [נקטע]. אילנה דיין: והוא רוצה לא להתפרק מנשקו, לא להפסיק לחפור מנהרות, ולא לתת את הרקטות להפוך אותן לאלומיניום. יורם כהן: השיח בינינו לבינם הוא כאילו, אפילו שאנחנו חזקים, וכאילו לכאורה הם החלשים, הם לא מדברים איתנו באותה שפה, ולא על מה, אפילו דברים אנושיים או הומניטריים, כמו גופות החללים שלנו, החיילים במקרה הזה, או הנעדרים שלנו, שנישבו על ידם. לא מוכנים לדבר איתנו בשום תחום, בשום תנאי, זה שלבים הרבה הרבה יותר מאוחרים. במקום לבנות אבני דרך של אמון, של אמון חלקי, של מחוות מצד לצד, שישראל גם תהיה, תוכל להגמיש את עמדותיה. אפילו הייתי אומר בעדינות, לקחת סיכונים. אנו לא מוכנים לקחת סיכונים כאשר העוינות כל כך גדולה. אילנה דיין: אם אני מבינה אותך נכון, אתה אומר הייתי רוצה להמליץ לממשלת ישראל לקחת סיכונים, רק באופן שבו מתנהג הפרטנר כרגע, או האין פרטנר הזה, אני לא בטוח שאפילו את זה אפשר לעשות. יורם כהן: אני יכול אבל להתייחס לכמה דברים שאני כן חושב שאפשר לעשות. אז קדימה. צריך להיווצר אווירה קצת יותר טובה ממה שהשבוע הזה כמובן, ולא תחת לחץ. אבל אם תיווצר אווירה טובה יותר, בינינו לבינם, לא רק במובן הזה של הגדר, אלא באופן כללי. יהיה אפשר בתנאים מסוימים לישראל לקחת סיכון ולאפשר, למשל, שאטלים או הוצאה של אנשים מעזה ישירות לירדן. לא דרך ישראל ולא דרך יהודה ושומרון. למנוע חיכוך עם גורמים ש[נקטע] ברוך ה' מצב יותר טוב. אילנה דיין: רגע, לא הבנתי, אבל דרך איפה להעביר אנשים מעזה לירדן, דרך איפה? יורם כהן: אוטובוסים, שאטלים. אילנה דיין: אבל כן דרך ישראל. יורם כהן: כן, ברור, ברור דרך ישראל. אבל ללא חניה או תחנה ברמאללה או בשכם או בחברון. ישירות לגשר. הדבר הזה אפשרי, הוא נעשה בעבר באופן מצומצם. אנחנו יכולים לעשות אותו באופן יותר שיטתי, דרך מעבר ארז, אנשים שאנחנו נאשר שהם ייצאו מעזה, לא מחבלים וכדומה, אפשר לעשות את זה, לשחרר לחץ, לאפשר לאנשים אולי לצאת ללימודים באופן יותר טוב, כל עוד המעבר ברפיח סגור. יש דברים שניתן לעשות. אני חושב שאנחנו צריכים להאיץ ככל הניתן, אני מניח שישראל בעד העניין הזה, אבל משום מה זה לא קורה, יש לזה הרבה סיבות, אבל לנסות לשבת ולראות למה הפרויקטים הבינלאומיים התשתיתיים, שקשורים באנרגיה, מים, ביוב וכדומה, לא מתבצעים בעזה. לישראל אין מניעה שהדבר הזה יקרה, להפך. אנחנו חושבים, או אני חושב, אני חושב שגם רוב הציבור חושב, שהציבור בעזה, גם אם הוא נשלט על ידי חמאס, ולצערנו לפני עשור הוא בחר בו, עדיין צריך לתת לו תנאים טובים, על מנת שהחיים שלהם יהיו סבירים. אילנה דיין: ולו רק שבסוף זה אינטרס שלנו. אני רוצה להספיק לגעת יורם כהן באמת בטקסט הזה המאוד מעניין של הנאום שלך בכנס הרצליה בשבוע שעבר. זה מאפשר לנו טיפה לפתוח את הפריזמה ואתה אומר שם בעצם במבט על, גם על עזה, גם על יהודה ושומרון, אין באמת סיכוי אמיתי להסדר מדיני עם הפלסטינים בעתיד הקרוב, יש כן אינטרס ישראלי-לאומי שזה יקרה. ואתה מזכיר שיחה שהייתה לך לפני שנים עם סוכן שהפעלת בשטחים, ושמעת ממנו משהו שעד עכשיו נשאר איתך. יורם כהן: זה כבר לפני הרבה מאוד שנים שעוד הייתי שטח, זה כמעט דור, 25 או 27 שנים, איש די בכיר אינטליגנטי, ובשיחות שהן שיחות צעד, שהן לא שיחות על מודיעין ומה קורה היום ומה ניתן לעשות וכולי, אלא על כל אחד שגם מדבר עם אנשים בצד השני ברמה די בכירה מנסה לבחון אופציות, נקרא לזה ככה, או באיזה תנאים נסתדר. ובאחת השיחות, הדימוי שהוא בחר לתת, זה סוג של דילמת אסיר, אבל בצד הזה הישראלי, והוא בחר לקרוא לצד הפלסטיני סוג של כדור ברזל, שרשרת שכבולה לך לרגל, שאתה לפעמים מתוסכל, אתה רוצה להיפרד ממנה, אתה הולך איתה לישון, אתה בועט בה לפעמים מרוב תסכול, אבל אתה לא נצליח להתפטר מזה. ואתה כל הזמן חולם על זה, ואתה לא יכול לעשות את זה. ולא רק את זה, שאם אתה לא מתייחס אליו בצורה מכובדת, במרכאות, או לא חושב על זה בהתנהלות שלך, או שאתה נופל, או שאתה שובר את האצבעות, או שאתה נגרר, או שחס וחלילה, אם אתה זורק את זה בחמת זעם לביצה, אתה פשוט שוקע אחריו. אילנה דיין: ואתה גוזר מזה איזושהי השקפה שאתה פורש באותו נאום, לא נספיק כמובן לפרוש את כולה, תחת הכותרת סור מרע ועשה טוב, גם צעדים הומניטריים וכן הלאה, אבל כשאתה אומר סור מרע יורם כהן, אתה אומר כי אתה חושש מצעדים של סיפוח? יורם כהן: אני חושש, קודם כל אני חושב שאנחנו צריכים להגיע למצב שלא לעשות, ישראל, לא כדאי שהיא תעשה גם אם היא, אני חושב ש[קטע את המשפט - יד"ה], לא כדאי שתעשה צעדים בלתי הפיכים. כי אם אנחנו רוצים להגיע להסדר אי-פעם, ואני חושב גם צריך לשמור על הסדרי הביטחון, אבל אסור שנעשה דברים שהם יהיו בלתי הפיכים. דברים בלתי הפיכים הם כאלה שקשה מהם ללכת אחורה בין היתר, אם אנחנו נעשה סיפוח של כל יהודה ושומרון, בוא נהיה עכשיו שאנו יכולים, אני אומר יותר קיצוני. בוא נניח עכשיו שהפלסטינים מעוניינים, לא מוכנים, מעוניינים. אני חושב שזה יהיה איום ונורא לעתיד שלנו. ולכן, ללכת, אני חושב שצריך להימנע ממדינה אחת דו-לאומית, בוודאי בהיקפים של 40-50% אוכלוסייה עוינת אותנו. לכן, לעשות דברים שאפשר, ולא חכמים, אני חושב שזה דבר רע. זה צריך להימנע מזה. בכל מה שאנחנו, נעשה נקבע עמדה או יכולת או מציאות שהיא בלתי הפיכה. בזמנו נתתי דימוי אחר של עור של ג'ירף. כלומר, אם אנחנו נהיה בסיטואציה שכל יהודה ושומרון יהיו כתמים, חומים צהובים לבנים, כלומר שטח A, B ו-C, יישובים פלסטינים, ביניהם מעורבבים ישובים. לא ניתן לתת לפלסטינים בעצם שום דבר. לא יהיה להם רצף טריטוריאלי. אפילו, אני הייתי אומר בצורה קיצונית, אפילו את האוטונומיה, שכרגע זה נראה לי הדבר היחידי הרלוונטי בשנים הקרובות. הרי היחידי בשנים הקרובות. לא ניתן יהיה לתת את זה, כי לא יהיה אפשר בפועל לממש את זה. ולכן אני חושב שאנחנו צריכים לעשות דברים שהם סור מרע. לא לעשות דברים שהם יגרמו לנו נזק, לפחות אם רוב העם לא חושב שכדאי לעשות את זה. ולא רק בהקשרים קואליציוניים, או בהקשרים אחרים. אבל יש הרבה דברים שאנחנו כן יכולים לעשות. יש גם דברים טובים שאנחנו יכולים לעשות. אנחנו יכולים ללכת לקראת הפלסטינים בתחום הכלכלה, בתחום תשתיות, לפעמים אפילו בתנאים מסוימים. שוב פעם זה גם תלוי בהם. ההנהגה הפלסטינית המדינית לדעתי עושה הרבה טעויות. אבל בתחומים מסוימים שאם עוד פעם תיווצר אווירה טובה, אנחנו יכולים לעזור לכוחות הביטחון הפלסטיניים, זה לא מסכן אותנו. אנחנו יכולים לפעמים, הייתי אומר, לתת שטחים קטנים פתוחים בשטחי C לעביר לרשות כאות של מחווה טובה, כאלה שבכל הסדר שהוא עתידי זה לא יהיה חלק מה שנקרא מדינת ישראל. יש כמה דברים שאנו יכולים לעשות. הצד השני גם צריך לרקוד איתנו גם צריך להיות איתנו גם ברמה המדינית לא רק ברמה של התיאום, ברמה יותר טובה, ואם הדברים האלו אפשר, אני לא יודע תמיד אם אפשר לעשות אותם פוליטית בישראל. אבל האם כדאי לעשות אותם? אילנה דיין: כן, זהו, אני אפילו לא שואלת אותך, כי אני יודעת שלא תרצה להיכנס לזירה הזאת, רק לסיום, אני חייבת לספק את הסקרנות שלי. אתה מקבל טלפונים? יורם כהן: עד לפני שנה, הייתי אומר, הייתי מדי פעם, היו קוראים לי והייתי מדבר עם מי שצריך. אילנה דיין: האמת שזו תשובה לשאלה שלא שאלתי, לא, זו תשובה לשאלה שלא שאלתי, התכוונתי לומר, התכוונתי לשאול אם זה גם מעניין, שאתה אומר מתייעצים, היו מתייעצים לפחות, אני שואלת אם אתה מקבל הצעות, בימים האלה, בתקופה האחרונה, לקפוץ לזירה הפוליטית. יורם כהן: כן. כן, אבל אני נותן תשובה לכולם שאני לא החלטתי בכלל שאני רוצה להיכנס לזה, עדיין עקרונית. אבל אם מישהו מדבר איתי ושואל אותי מה אני חושב על הזירה הפלסטינית, או על ביטחון הפנים, או על פתרונות, או רעיונות, או הצעות, אני משתף. אבל לא מעבר לזה. אילנה דיין: ואנחנו גם נהנינו לשמוע את התובנות שלך הבוקר. יורם כהן, לשעבר ראש השב"כ, תודה רבה לך על השיחה הזאת. יורם כהן: -תודה רבה. כל טוב. סימוכין: אודיו: גל"צ. תמונה: יורם כהן, צילום מסך מ"כאן 11"

Jonathan D. Halevi

104,080 次观看 • 1 年前