Загрузка видео...

Не удалось загрузить видео

На главную

לוסי אהריש התבלבלה לחלוטין: לוסי הסבירה בהתרסה שהערבים הם אזרחי מדינת ישראל על אפינו ועל חמתינו והתפללה נהירתם של הערבים לקלפיות ("אינשאללה")... הבעיה לא של לוסי, הבעיה היא שלנו, שבמשך שנים סיפרו לנו שהקמנו כאן "מדינה דמוקרטית". אבל האמת היא פשוטה: אף אחד לא הסתער על הקסטל או זעק...

moshefeiglin's profile picture

משה פייגלין Moshe Feiglin

34,712 subscribers

22,203 просмотров • 7 месяцев назад •via X (Twitter)

Новости и политикаОбразование
LIVE

Anya Rossi• Live Now

Private livecam show

Комментарии: 0

Нет доступных комментариев

Здесь появятся комментарии из оригинального поста

Похожие видео

המילים של סוג'וד ממג'ד אל-כרום הן סטירת לחי מצלצלת לכל מי שעדיין שקוע בתרדמת. בלי להתנצל, דקות ספורות אחרי חקירת משטרה, היא מיישירה מבט למצלמה ושופכת את האמת שכל כך הרבה פוליטיקאים מנסים לטייח: הגליל איננו צפון ישראל בעיניה, אלא "פלסטין הכבושה". וכשהיא בוחרת לצטט לחוקרים את השורה "אדמת הערביות היא לערבים - ציוני, ארוז וחלוף לך!" - היא לא מדקלמת פולקלור, היא משרטטת יעד אסטרטגי. המראיין שמהלל אותה כ"גיבורה" רק חותם את האירוע: זו אינה מחאה אזרחית על כביש או על תקציב חינוך, זו מלחמת דת - מלחמת בעלות על אדמת ארץ ישראל. הטרגדיה היא לא מה שהיא אומרת, אלא האופן שבו המערכת הישראלית בוחרת להחריש אוזניים. במקום לראות בזה מרד לאומני גלוי, הממסד המשפטי והביטחוני מתעקש לתרגם שנאה לאומית למונחים של "זכויות הפרט" ו"חופש הביטוי". שוטפים לנו את המוח שנים שתמורת עוד תקציבים, עוד אזורי תעשייה ועצימת עיניים סדרתית מול בנייה בלתי חוקית, נקבל שקט. אבל אי אפשר לקנות נאמנות בכסף, ובטח שלא בריפיון. כשמדינה מפגינה חולשה וספק בצדקת דרכה, הצד השני מזהה את הריק ונכנס בו בכל הכוח. מי שקורא לנו לארוז, לא יירגע כשנסלול לו מחלף. הוא רואה בוויתורים שלנו עדות לכך שהציונות היא אפיזודה חולפת. שאנחנו מוותרים על מדינת העם היהודי! הבעיה מעולם לא הייתה חוסר במשאבים, אלא אובדן מוחלט של תודעת בעל הבית. הפכנו לאורחים מבוהלים בנחלת אבותינו, שמתנצלים על עצם נוכחותם ומאפשרים לגיס עוין להרים ראש מבפנים, בחסות תעודות זהות כחולות ותקציבי עתק. המשחק הזה חייב להיגמר, ובאופן חד-משמעי. הזכות לחיות כאן בכבוד ובשלום שמורה אך ורק למי שמקבל על עצמו את הריבונות היהודית במלואה, ללא קריצות וללא תנאים. מי שמגדיר את עצמו כאויב, שרואה בציונות פשע ומייחל לגירושנו - מקומו אינו כאן. לא שלילת רישיון, לא קנס מנהלי ולא שחרור מתוקשר מהתחנה, אלא שלילת מעמד והוצאה מהארץ. הגליל, ממש כמו הנגב וירושלים, הוא לב לבו של הבית הלאומי שלנו. מי שדורש מהיהודים "לארוז ולחלוף", יגלה שמי שיארוז בסופו של דבר את חפציו הוא רק מי שמסרב להכיר בזכותנו הבלעדית על הארץ הזו. הגיע הזמן להפסיק להתנצל, ולהתחיל לשלוט. הגיע הזמן לנצח!
1:14

המילים של סוג'וד ממג'ד אל-כרום הן סטירת לחי מצלצלת לכל מי שעדיין שקוע בתרדמת. בלי להתנצל, דקות ספורות אחרי חקירת משטרה, היא מיישירה מבט למצלמה ושופכת את האמת שכל כך הרבה פוליטיקאים מנסים לטייח: הגליל איננו צפון ישראל בעיניה, אלא "פלסטין הכבושה". וכשהיא בוחרת לצטט לחוקרים את השורה "אדמת הערביות היא לערבים - ציוני, ארוז וחלוף לך!" - היא לא מדקלמת פולקלור, היא משרטטת יעד אסטרטגי. המראיין שמהלל אותה כ"גיבורה" רק חותם את האירוע: זו אינה מחאה אזרחית על כביש או על תקציב חינוך, זו מלחמת דת - מלחמת בעלות על אדמת ארץ ישראל. הטרגדיה היא לא מה שהיא אומרת, אלא האופן שבו המערכת הישראלית בוחרת להחריש אוזניים. במקום לראות בזה מרד לאומני גלוי, הממסד המשפטי והביטחוני מתעקש לתרגם שנאה לאומית למונחים של "זכויות הפרט" ו"חופש הביטוי". שוטפים לנו את המוח שנים שתמורת עוד תקציבים, עוד אזורי תעשייה ועצימת עיניים סדרתית מול בנייה בלתי חוקית, נקבל שקט. אבל אי אפשר לקנות נאמנות בכסף, ובטח שלא בריפיון. כשמדינה מפגינה חולשה וספק בצדקת דרכה, הצד השני מזהה את הריק ונכנס בו בכל הכוח. מי שקורא לנו לארוז, לא יירגע כשנסלול לו מחלף. הוא רואה בוויתורים שלנו עדות לכך שהציונות היא אפיזודה חולפת. שאנחנו מוותרים על מדינת העם היהודי! הבעיה מעולם לא הייתה חוסר במשאבים, אלא אובדן מוחלט של תודעת בעל הבית. הפכנו לאורחים מבוהלים בנחלת אבותינו, שמתנצלים על עצם נוכחותם ומאפשרים לגיס עוין להרים ראש מבפנים, בחסות תעודות זהות כחולות ותקציבי עתק. המשחק הזה חייב להיגמר, ובאופן חד-משמעי. הזכות לחיות כאן בכבוד ובשלום שמורה אך ורק למי שמקבל על עצמו את הריבונות היהודית במלואה, ללא קריצות וללא תנאים. מי שמגדיר את עצמו כאויב, שרואה בציונות פשע ומייחל לגירושנו - מקומו אינו כאן. לא שלילת רישיון, לא קנס מנהלי ולא שחרור מתוקשר מהתחנה, אלא שלילת מעמד והוצאה מהארץ. הגליל, ממש כמו הנגב וירושלים, הוא לב לבו של הבית הלאומי שלנו. מי שדורש מהיהודים "לארוז ולחלוף", יגלה שמי שיארוז בסופו של דבר את חפציו הוא רק מי שמסרב להכיר בזכותנו הבלעדית על הארץ הזו. הגיע הזמן להפסיק להתנצל, ולהתחיל לשלוט. הגיע הזמן לנצח!

משה פייגלין Moshe Feiglin

12,103 просмотров • 11 дней назад

הגעתי היום לבית המשפט יחד עם יגאל מלכה, כדי לעמוד לצדו של חברינו, ד”ר מיכאל בן ארי. האולם היה מלא מפה לפה, אבל שום חלל לא יכול להכיל את גודל האבסורד ששמענו שם. במהלך החקירה החוקר מטיח במיכאל: “אתה אמרת שהערבים רוצים לשחוט אותנו”. תחשבו על זה. המשפט הזה מתנהל אחרי (!) השביעי באוקטובר. מדינת ישראל מעמידה לדין את האדם שחזה בדיוק מצמרר, שנים מראש, את מה שעומד לקרות לנו ומאשימה אותו בגזענות כי התריע מפני תרבות רצחנית. מי שצריך לעמוד שם לדין זו הפרקליטות שהשתיקה את האמת ואיפשרה את המחדל. עם כל הכבוד למשפטים אחרים שמסעירים את המדינה, המשפט של מיכאל הוא החשוב מכולם - כי הוא לא על פוליטיקה, הוא על עצם החיים שלנו כאן. הניסוי נכשל. הניסיון להכיל בפרלמנט היהודי גייס חמישי ששולל את קיומנו הגיע לקצו. בזמן שבג”ץ מכשיר פעם אחר פעם את נציגי האויב הקיצונים ביותר לכנסת, את מי שצועק את האמת מנסים לקבור. המאבק של מיכאל הוא החזית של כולנו. אנחנו ב’זהות’ נתרגם את המאבק הזה לחקיקה ברורה מעל במת הכנסת, שתתחיל בהגדרת היסוד: ישראל היא מדינת העם היהודי. נקודה. הגיע הזמן להפסיק להתנצל ולהבהיר מי בעלי הבית. מצורף הסרטון מבית המשפט. צפו ושתפו! Igal Malka - 🇮🇱🇮🇱🇮🇱
5:50

הגעתי היום לבית המשפט יחד עם יגאל מלכה, כדי לעמוד לצדו של חברינו, ד”ר מיכאל בן ארי. האולם היה מלא מפה לפה, אבל שום חלל לא יכול להכיל את גודל האבסורד ששמענו שם. במהלך החקירה החוקר מטיח במיכאל: “אתה אמרת שהערבים רוצים לשחוט אותנו”. תחשבו על זה. המשפט הזה מתנהל אחרי (!) השביעי באוקטובר. מדינת ישראל מעמידה לדין את האדם שחזה בדיוק מצמרר, שנים מראש, את מה שעומד לקרות לנו ומאשימה אותו בגזענות כי התריע מפני תרבות רצחנית. מי שצריך לעמוד שם לדין זו הפרקליטות שהשתיקה את האמת ואיפשרה את המחדל. עם כל הכבוד למשפטים אחרים שמסעירים את המדינה, המשפט של מיכאל הוא החשוב מכולם - כי הוא לא על פוליטיקה, הוא על עצם החיים שלנו כאן. הניסוי נכשל. הניסיון להכיל בפרלמנט היהודי גייס חמישי ששולל את קיומנו הגיע לקצו. בזמן שבג”ץ מכשיר פעם אחר פעם את נציגי האויב הקיצונים ביותר לכנסת, את מי שצועק את האמת מנסים לקבור. המאבק של מיכאל הוא החזית של כולנו. אנחנו ב’זהות’ נתרגם את המאבק הזה לחקיקה ברורה מעל במת הכנסת, שתתחיל בהגדרת היסוד: ישראל היא מדינת העם היהודי. נקודה. הגיע הזמן להפסיק להתנצל ולהבהיר מי בעלי הבית. מצורף הסרטון מבית המשפט. צפו ושתפו! Igal Malka - 🇮🇱🇮🇱🇮🇱

משה פייגלין Moshe Feiglin

10,660 просмотров • 4 месяцев назад

תבחרו מנהיג שיהיה מוכן להקים ממשלה ציונית רחבה, על בסיס קווי היסוד והערכים שאנחנו מאמינים בהם.אסור לנהל פוליטיקה של חרמות על אנשים. אני כן מאמין בקווים ברורים של דרך, ערכים ואחריות. כשעומר שלי היה בעזה, וכשהמון ילדים של משפחות אחרות היו שם, שמעתי מצד אחד אנשים שאומרים: “נמות ולא נתגייס”, ומהצד השני אמירות קשות על חיילי צה”ל, כאילו הם פועלים מתוך רוע. שמעתי גם מנהיגים שלא גינו את האויבים שלנו ופגעו במדינת ישראל ובחייליה מעל במת הכנסת. יש מחלוקות לגיטימיות במדינה דמוקרטית. יש ויכוחים על הדרך, על מדיניות ועל תפיסת עולם. אבל יש גם קווים שאסור לחצות. מי שלא מוכן להיות חלק מהאחריות למדינה הזאת, ומי שמטיל דופי מוסרי בחיילים שלנו בצורה כזאת, לא יכול להחזיק מדינה שלמה בגרון. אנחנו צריכים ממשלה רחבה בדיוק כדי שלא נהיה תלויים בקצוות האלה. אני פחות מתעניין בשמות ויותר בשאלה מי מנהל את המדינה, באילו ערכים ולאן הוא מוביל אותה. לכן אני מבקש מכולכם: אל תבחרו במפלגה שלא מתחייבת לפעול להקמת ממשלה רחבה ויציבה. אנחנו חייבים להפסיק להעמיק את השסעים בינינו לפני שנגיע שוב למקום של מלחמת אחים. יש כל כך הרבה אנשים טובים, ראויים ואחראים שיכולים להיות חלק מהנהגת המדינה. אסור לנו להשאיר אותם בחוץ רק בגלל פוליטיקה של מחנות. ואני מבקש את אותו הדבר גם מהמדינה עצמה מי שצה”ל צריך בצבא, ישרת בצבא. מי שמתאים לשירות אחר, יתרום בשירות לאומי או אזרחי. אפשר וצריך לדבר על חריגים אמיתיים, אבל אי אפשר לבנות שיטה שלמה על פטור. אני לא מזלזל לרגע בתורה ובמי שבוחר ללמוד אותה. אני רק יודע שבאותו זמן שעומר שלי היה בתוך עזה, הוא היה צריך עוד לוחמים לידו. אלה לא שני דברים שצריכים להילחם אחד בשני. אני אומר שהמלחמה לימדה אותנו משהו שאי אפשר להתעלם ממנו: צה”ל צריך אנשים, והמדינה צריכה שכל אזרחיה יהיו חלק מהאחריות עליה. מגיעה לנו הנהגה שמחברת ולא מפלגת. ממשלה רחבה, ציונית, אחראית וממלכתית. מדינה שבה המטרה היא טובת ישראל, ולא הישרדותו של אף מחנה. אסור שמדינת ישראל תהיה תלויה בקצוות. מגיע לנו יותר. ומעל הכול, אנחנו חייבים לבנות כאן מדינה שנהיה ראויים לה, ושגם הילדים שלנו יהיו גאים בה עם ישראל חי 🇮🇱
3:20

תבחרו מנהיג שיהיה מוכן להקים ממשלה ציונית רחבה, על בסיס קווי היסוד והערכים שאנחנו מאמינים בהם.אסור לנהל פוליטיקה של חרמות על אנשים. אני כן מאמין בקווים ברורים של דרך, ערכים ואחריות. כשעומר שלי היה בעזה, וכשהמון ילדים של משפחות אחרות היו שם, שמעתי מצד אחד אנשים שאומרים: “נמות ולא נתגייס”, ומהצד השני אמירות קשות על חיילי צה”ל, כאילו הם פועלים מתוך רוע. שמעתי גם מנהיגים שלא גינו את האויבים שלנו ופגעו במדינת ישראל ובחייליה מעל במת הכנסת. יש מחלוקות לגיטימיות במדינה דמוקרטית. יש ויכוחים על הדרך, על מדיניות ועל תפיסת עולם. אבל יש גם קווים שאסור לחצות. מי שלא מוכן להיות חלק מהאחריות למדינה הזאת, ומי שמטיל דופי מוסרי בחיילים שלנו בצורה כזאת, לא יכול להחזיק מדינה שלמה בגרון. אנחנו צריכים ממשלה רחבה בדיוק כדי שלא נהיה תלויים בקצוות האלה. אני פחות מתעניין בשמות ויותר בשאלה מי מנהל את המדינה, באילו ערכים ולאן הוא מוביל אותה. לכן אני מבקש מכולכם: אל תבחרו במפלגה שלא מתחייבת לפעול להקמת ממשלה רחבה ויציבה. אנחנו חייבים להפסיק להעמיק את השסעים בינינו לפני שנגיע שוב למקום של מלחמת אחים. יש כל כך הרבה אנשים טובים, ראויים ואחראים שיכולים להיות חלק מהנהגת המדינה. אסור לנו להשאיר אותם בחוץ רק בגלל פוליטיקה של מחנות. ואני מבקש את אותו הדבר גם מהמדינה עצמה מי שצה”ל צריך בצבא, ישרת בצבא. מי שמתאים לשירות אחר, יתרום בשירות לאומי או אזרחי. אפשר וצריך לדבר על חריגים אמיתיים, אבל אי אפשר לבנות שיטה שלמה על פטור. אני לא מזלזל לרגע בתורה ובמי שבוחר ללמוד אותה. אני רק יודע שבאותו זמן שעומר שלי היה בתוך עזה, הוא היה צריך עוד לוחמים לידו. אלה לא שני דברים שצריכים להילחם אחד בשני. אני אומר שהמלחמה לימדה אותנו משהו שאי אפשר להתעלם ממנו: צה”ל צריך אנשים, והמדינה צריכה שכל אזרחיה יהיו חלק מהאחריות עליה. מגיעה לנו הנהגה שמחברת ולא מפלגת. ממשלה רחבה, ציונית, אחראית וממלכתית. מדינה שבה המטרה היא טובת ישראל, ולא הישרדותו של אף מחנה. אסור שמדינת ישראל תהיה תלויה בקצוות. מגיע לנו יותר. ומעל הכול, אנחנו חייבים לבנות כאן מדינה שנהיה ראויים לה, ושגם הילדים שלנו יהיו גאים בה עם ישראל חי 🇮🇱

Oren Smadga

45,555 просмотров • 21 дней назад

חודשיים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר – בתשובה לטענה, לפיה "יש סכנה ביטחונית קיומית מיידית למדינת ישראל, האויבים על הגדרות", סא"ל (מיל.) רון שרף מ"אחים לנשק" משיב: "ישראל כבר אינה דמוקרטיה"; "האיום הקיומי הכי גדול הוא עכשיו מבפנים"; "אנחנו מגינים על המדינה עכשיו"; "אין צבא עם בדיקטטורה" ב-27 ביולי 2023, סא"ל במילואים, רון שרף, הנימנה על הנהגת ארגון "אחים לנשק", בו חברים אנשי מילואים מיחידות שונות בצה"ל, התראיין לרדיו 103 FM, בנוגע להשלכות הפסקת ההתנדבות לשירות בצה"ל על ידי אלפי מילואים, על צה"ל ועל ביטחון המדינה. להלן תמליל הראיון: מראיין: [עימנו] סא"ל במילואים רון שרף ממחאת "אחים לנשק". שלום לך, רון שרף. רון שרף: בוקר טוב מראיין: אתה יודע בממשלה אמרו באותו יום, שביטלו את עילת הסבירות, שהם לא הצביעו בעד ביטול עילת הסבירות, אלא נגד הסרבנות, שבסוף מה שגרם להם להקשיח עמדות ולא לוותר הייתם אתם. רון שרף: ומה, ומה יגיד רודן? מה יגיד רודן בדרך למשבר עמוק ולהרס של מדינה? אני לא מצפה שיגידו שום דבר אחר. נתניהו לא זז מעמדתו. מראיין: השאלה אם זאת לא היתה, אפילו מבחינת המחאה והטקטיקה, אם זו לא הייתה טעות? רון שרף: קודם כל, סרבנות זה לא סרבנות. אף אחד לא יכול להכריח מישהו להתנדב למצב שהוא נשבע אחרת למצב, כאשר הוא שובר את החוזה. אז זה בכלל מצחיק. זה הגדרה מצחיקה, וזה ספין הפוך. ישראל כבר אינה דמוקרטיה. ישראל היא מדינה במעבר מדמוקרטיה לדיקטטורה. זה עכשיו [מתרחש]. מי שלא מבין את זה, לא מבין מי אחראי למצב הזה. מי שאחראי לסיכון ביטחון ישראל זה נתניהו, והצל של שר הביטחון גלנט, שיושב מגמגם, מתחנן שמה לשר משפטים שיעזור לו, כי הוא יודע את המשבר האמיתי שאנחנו נכנסים אליו, ורק מבט, רק מבט על הפנים של גלנט כולם יכולים להבין מה באמת קורה. מראיין: סגן אלוף שרף, אבל אני מנסה להבין. תראה, אתה כאילו מסביר לנו ולציבור מי אשם במצב שהגענו אליו. אבל, אני שואל אותך שאלה אחרת. יש סכנה ביטחונית קיומית מיידית למדינת ישראל. האויבים על הגדרות. במקרה של הגבול הצפוני זה תרתי משמע. רואים את חיזבאללה על הגדר. השאלה היא: מי יהיה אחראי בסופו של יום אם חלילה ישראל תותקף, ולא תהיה ערוכה? אז אתה תגיד: ביבי אשם, וביבי יגיד: אתם אשמים, אבל בינתיים מה יהיה על ביטחונה של המדינה היקרה שלנו? רון שרף: המדינה יקרה לנו לא פחות מלאף אחד אחר, ולכן אנחנו מגינים עליה. האיום הקיומי הכי גדול הוא עכשיו מבפנים. אם ישראל תמשיך במדרון הזה, ישראל כבר אינה דמוקרטיה. אני חוזר על זה. מישהו האמין שזה יקרה? ישראל אינה דמוקרטיה יותר. היא כרגע במדרון. מדינת מעבר בין דמוקרטיה לדיקטטורה. כל אחד יחליט איפה במעבר. אבל, שלממשלה אין ביקורת שיפוטית, זוהי כבר אינה דמוקרטיה. לכן, הסכנה האמיתית היא מבפנים. אנחנו מגינים על המדינה עכשיו. מראיין: ומה קורה עכשיו? אתם הודעתם שאתם מפסיקים להתנדב. שמענו באמת על הגל הזה, גם בחיל האוויר, ובעוד אגפים וחילות נוספים. מה קורה בפועל בשטח אחרי שבוטלה עילת הסבירות מבחינתכם? בחודשים הקרובים אתם פשוט לא תתנדבו? רון שרף: תראה, פה אין רבים. יש כל אחד לעצמו. זה בסוף כל אחד מול צו מצפונו. אני לא שולט על אנשים אחרים. מראיין: מה שאתה שומע מהחברים שלך. רון שרף: אני כן, אני אומר, אני עושה מה שאני, מה שצו מצפוני אומר, וכמוני עושים הרבה חברים. אנחנו מבינים שלא ניתן לשרת דיקטטורה. אין צבא עם בדיקטטורה. מראיין: כן, אבל תראה, אני מוכרח לומר שיש לי קצת בעיה עם האמירות האלה שלך, שלכם, כי אני מבין שמבחינת הקמפיין, נקרא לזה, זה נכון להגיד: כל אחד למצפונו, אבל ברור שזה מאורגן. מה זאת אומרת? יוצאות הודעות לעיתונות, ממלאים טפסים, שולחים ביום שישי רגע לפני אולפן שישי [בערוץ 12] מסמך שעליו חתומים נדמה לי 1,150 טייסים. ברור שזה ארגון. למה אתם לא קוראים לילד בשמו? [אנו] התארגנו לפי היחידות הצבאיות שלנו כדי להפסיק את ההתנדבות. רון שרף: ההתארגנות היא, שוב אני אומר, המחאה היא כללית, והיא חוצה את כל היחידות, ואת כל הארגונים, אבל בסוף כל אחד מקבל את ההחלטה לבד. מראיין: טוב, זה ברור. רון שרף: [כל אחד בנפרד] שולח [מכתב על הפסקת ההתנדבות לשירות מילואים] למפקד שלו, ואנשים מרגישים מבפנים, כמו שאתה יכול להגיד, שכל המחאה היא כולה מאורגנת. אנשים בסוף יוצאים מהבית, כי הם מפחדים משלטון עם כוח בלתי מוגבל. זה פשוט ככה. כנ"ל אנשים אומרים: אני לא יכול ללכת [להתנדב לשירות מילואים]. אני אישית, רון, לא יכול ללכת לשרת מדינה שאינה דמוקרטית, ואני עכשיו מפעיל את הכוח שעדיין יש לי, כי עוד מעט לא יהיה לי. עוד מעט יהיו פה חוקים שאסור למחות, שיש מעצר מנהלי למי שמדבר נגד המשטר. זה קרוב, זה הכל קרוב. כל אחד חושב שבפעולה שלו הוא כרגע בולם את ההתדרדרות של ישראל לתהום דיקטטורית, שאחר כך אי אפשר יהיה לצאת ממנו. סימוכין: רון שרף. צילום מסך מסרטון וידאו בעמוד הפייסבוק של "אחים לנשק"
6:01

חודשיים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר – בתשובה לטענה, לפיה "יש סכנה ביטחונית קיומית מיידית למדינת ישראל, האויבים על הגדרות", סא"ל (מיל.) רון שרף מ"אחים לנשק" משיב: "ישראל כבר אינה דמוקרטיה"; "האיום הקיומי הכי גדול הוא עכשיו מבפנים"; "אנחנו מגינים על המדינה עכשיו"; "אין צבא עם בדיקטטורה" ב-27 ביולי 2023, סא"ל במילואים, רון שרף, הנימנה על הנהגת ארגון "אחים לנשק", בו חברים אנשי מילואים מיחידות שונות בצה"ל, התראיין לרדיו 103 FM, בנוגע להשלכות הפסקת ההתנדבות לשירות בצה"ל על ידי אלפי מילואים, על צה"ל ועל ביטחון המדינה. להלן תמליל הראיון: מראיין: [עימנו] סא"ל במילואים רון שרף ממחאת "אחים לנשק". שלום לך, רון שרף. רון שרף: בוקר טוב מראיין: אתה יודע בממשלה אמרו באותו יום, שביטלו את עילת הסבירות, שהם לא הצביעו בעד ביטול עילת הסבירות, אלא נגד הסרבנות, שבסוף מה שגרם להם להקשיח עמדות ולא לוותר הייתם אתם. רון שרף: ומה, ומה יגיד רודן? מה יגיד רודן בדרך למשבר עמוק ולהרס של מדינה? אני לא מצפה שיגידו שום דבר אחר. נתניהו לא זז מעמדתו. מראיין: השאלה אם זאת לא היתה, אפילו מבחינת המחאה והטקטיקה, אם זו לא הייתה טעות? רון שרף: קודם כל, סרבנות זה לא סרבנות. אף אחד לא יכול להכריח מישהו להתנדב למצב שהוא נשבע אחרת למצב, כאשר הוא שובר את החוזה. אז זה בכלל מצחיק. זה הגדרה מצחיקה, וזה ספין הפוך. ישראל כבר אינה דמוקרטיה. ישראל היא מדינה במעבר מדמוקרטיה לדיקטטורה. זה עכשיו [מתרחש]. מי שלא מבין את זה, לא מבין מי אחראי למצב הזה. מי שאחראי לסיכון ביטחון ישראל זה נתניהו, והצל של שר הביטחון גלנט, שיושב מגמגם, מתחנן שמה לשר משפטים שיעזור לו, כי הוא יודע את המשבר האמיתי שאנחנו נכנסים אליו, ורק מבט, רק מבט על הפנים של גלנט כולם יכולים להבין מה באמת קורה. מראיין: סגן אלוף שרף, אבל אני מנסה להבין. תראה, אתה כאילו מסביר לנו ולציבור מי אשם במצב שהגענו אליו. אבל, אני שואל אותך שאלה אחרת. יש סכנה ביטחונית קיומית מיידית למדינת ישראל. האויבים על הגדרות. במקרה של הגבול הצפוני זה תרתי משמע. רואים את חיזבאללה על הגדר. השאלה היא: מי יהיה אחראי בסופו של יום אם חלילה ישראל תותקף, ולא תהיה ערוכה? אז אתה תגיד: ביבי אשם, וביבי יגיד: אתם אשמים, אבל בינתיים מה יהיה על ביטחונה של המדינה היקרה שלנו? רון שרף: המדינה יקרה לנו לא פחות מלאף אחד אחר, ולכן אנחנו מגינים עליה. האיום הקיומי הכי גדול הוא עכשיו מבפנים. אם ישראל תמשיך במדרון הזה, ישראל כבר אינה דמוקרטיה. אני חוזר על זה. מישהו האמין שזה יקרה? ישראל אינה דמוקרטיה יותר. היא כרגע במדרון. מדינת מעבר בין דמוקרטיה לדיקטטורה. כל אחד יחליט איפה במעבר. אבל, שלממשלה אין ביקורת שיפוטית, זוהי כבר אינה דמוקרטיה. לכן, הסכנה האמיתית היא מבפנים. אנחנו מגינים על המדינה עכשיו. מראיין: ומה קורה עכשיו? אתם הודעתם שאתם מפסיקים להתנדב. שמענו באמת על הגל הזה, גם בחיל האוויר, ובעוד אגפים וחילות נוספים. מה קורה בפועל בשטח אחרי שבוטלה עילת הסבירות מבחינתכם? בחודשים הקרובים אתם פשוט לא תתנדבו? רון שרף: תראה, פה אין רבים. יש כל אחד לעצמו. זה בסוף כל אחד מול צו מצפונו. אני לא שולט על אנשים אחרים. מראיין: מה שאתה שומע מהחברים שלך. רון שרף: אני כן, אני אומר, אני עושה מה שאני, מה שצו מצפוני אומר, וכמוני עושים הרבה חברים. אנחנו מבינים שלא ניתן לשרת דיקטטורה. אין צבא עם בדיקטטורה. מראיין: כן, אבל תראה, אני מוכרח לומר שיש לי קצת בעיה עם האמירות האלה שלך, שלכם, כי אני מבין שמבחינת הקמפיין, נקרא לזה, זה נכון להגיד: כל אחד למצפונו, אבל ברור שזה מאורגן. מה זאת אומרת? יוצאות הודעות לעיתונות, ממלאים טפסים, שולחים ביום שישי רגע לפני אולפן שישי [בערוץ 12] מסמך שעליו חתומים נדמה לי 1,150 טייסים. ברור שזה ארגון. למה אתם לא קוראים לילד בשמו? [אנו] התארגנו לפי היחידות הצבאיות שלנו כדי להפסיק את ההתנדבות. רון שרף: ההתארגנות היא, שוב אני אומר, המחאה היא כללית, והיא חוצה את כל היחידות, ואת כל הארגונים, אבל בסוף כל אחד מקבל את ההחלטה לבד. מראיין: טוב, זה ברור. רון שרף: [כל אחד בנפרד] שולח [מכתב על הפסקת ההתנדבות לשירות מילואים] למפקד שלו, ואנשים מרגישים מבפנים, כמו שאתה יכול להגיד, שכל המחאה היא כולה מאורגנת. אנשים בסוף יוצאים מהבית, כי הם מפחדים משלטון עם כוח בלתי מוגבל. זה פשוט ככה. כנ"ל אנשים אומרים: אני לא יכול ללכת [להתנדב לשירות מילואים]. אני אישית, רון, לא יכול ללכת לשרת מדינה שאינה דמוקרטית, ואני עכשיו מפעיל את הכוח שעדיין יש לי, כי עוד מעט לא יהיה לי. עוד מעט יהיו פה חוקים שאסור למחות, שיש מעצר מנהלי למי שמדבר נגד המשטר. זה קרוב, זה הכל קרוב. כל אחד חושב שבפעולה שלו הוא כרגע בולם את ההתדרדרות של ישראל לתהום דיקטטורית, שאחר כך אי אפשר יהיה לצאת ממנו. סימוכין: רון שרף. צילום מסך מסרטון וידאו בעמוד הפייסבוק של "אחים לנשק"

Jonathan D. Halevi

20,569 просмотров • 1 год назад

תשקיעו 15 דק׳ להקשיב לדבריה של כבוד נשיאת בהמ״ש העליון, דורית ביניש, בזום אתמול שיאיא פינק ארגן. הבאתי חלק מהדברים. ——— ההפיכה המשטרית בעיצומה. היא לא חלפה מן העולם. זאת הייתה אשליה שלנו, שהצלחנו. מהר מאוד כאשר הופיע שר המשפטים בינואר 23 והציג את תוכניתו, הבנו שזו לא מהפכה משפטית אלא הפיכה משטרית. הציבור הבין את זה ויצא לרחוב. ונתנו לנו תחושה שבלמנו את ההפיכה. במובן מסוים זה נכון, כאשר בית המשפט לא קיבל את הפרקטיקה לא לבקר את הממשלה על פי סבירות התנהגותה ומעשיה. הייתה תחושה שאנחנו עצרנו. למרבה הצער זה לא נגמר. על אף המצב הביטחוני, על אף כל הקשיים אנחנו בעיצומה של דהירה של הממשלה לממש את תוכניתה להפיכה משטרית. הדבר המטריד, הוא לא פיטורי שר כזה או אחר, זה מאד מטריד, אבל הדבר המרכזי הוא: יש לנו שלטון שחותר להפוך אותנו מדמוקרטיה לדיקטטורה. הוא נבחר בדרך דמוקרטית. זה כבר קרה הרבה פעמים בהיסטוריה. לא האמנו שנהיה במצב כזה, אבל זהו התהליך. יש דהירה. לעצור את ההפיכה הזאת זו חובתנו המיידית. מה הרעיון של ההפיכה הזו? הבסיס של משטר דמוקרטי זה 3 רשויות: הרשות המחוקקת, המבצעת והשופטת. הממשלה לא מסתירה את כוונתה לצמצם את הרשויות האחרות. כלומר הכנסת כבר בשיטה שלנו בידי שליטה של הממשלה, באמצעות הרוב הקואליציוני. הרצון הנוסף הוא להשתלט על המשפט, על בית המשפט, על התקשורת, על האקדמיה. זה מפתח לשלטון טוטליטרי. ניצול של דרכים דמוקרטיות לביטול הדמוקרטיה. התוכנית היא לפרק את המוסדות צעד אחרי צעד. אם לא בחקיקה אז בדרך מעשית. הם לא הצליחו למזלנו עדיין, אבל הם בהחלט בדרך להשתלט על המוסדות השונים, וזו הכוונה, להרוס. וכאן אנחנו מגיעים למכתב היועצת המשפטית שמתריעה על כך בעצם, על לכל התחושות שיש לנו, שצעד אחרי צעד הממשלה פועלת באופן לא חוקי. כל כוחה של הממשלה נובע מהחוק. היא יכולה לעשות רק מה שהחוק מתיר. כל אדם חופשי לעשות אלא אם אסור, אבל הממשלה יכולה לעשות רק מה שמותר לה על פי חוק. אז ״איזון בחוק״ זה התחלה והקידום של השיטה לחיסול הדמוקרטיה. ומה המכתב אומר? היועמ״שית אמרה – אנחנו יודעים היטב איך מתקבלות החלטות: יש נוהג רב שנים, יש תקנון הממשלה, יש דרך לעבודת ממשלה, כל נושא שעולה לממשלה מחייב הכנה מראש של הרפרנטים בממשלה, חוות דעת משפטית אם צריך. מכל זה מתעלמים: לפי המכתב הם מתנהגים כאילו לא צריכים חוות דעת של היועץ המשפטי הממשלה, הממשלה יכולה לקבל יעוץ מאנשים פרטיים ממזכיר הממשלה, שזה ממש לא תפקידו, מאנשים שונים שהם מעדיפים את דעתם וחוות דעתם המשפטית. אבל, על פי הדין במדינה, חד משמעית, (זה הובהר פעמים רבות בפסק הדין) מי שחוות דעתו המשפטית מחייבת את הממשלה זה היועצת המשפטית הממשלה. זה תפקידה להנחות את הממשלה איך תוכל לפעול על פי חוק. אם לא מכינים קודם חוות דעת, אם מתעלמים מחוות דעת היועצת המשפטית ואם מבקשים חוות דעת בדרכים עקיפות של אנשים לא מוסמכים, --- אז זה צפצוף על החוק, והמשמעות היא שהממשלה פועלת כעבריינית, לא על פי חוק. זה חלק מהצעדים שמובילים לשליטה המוחלטת שלה. אז מתמנים מינויים לא מקצועיים על בסיס פוליטי, בלי שמתקיימים התכונות והכישורים הנדרשים לתפקיד, אנו רואים שנמנעים מלמנות נשיא לבית המשפט העליון, זה חלק משיטת ההשתלטות. רק ימנו שופטים אם הם יהיו נאמנים לממשלה ולא למדינה, זה המבחן, ולכן צריך את הסכמת הדרג הפוליטי לכל מינוי על פי תפיסת שר המשפטים. יש כוונה (וזה כבר בחקיקה) למנות נציב תלונות על שופטים, לא בדרך שהייתה עד היום, רוצים שהכנסת תבחר את נציב תלונות על שופטים, והוא יהווה איום על העצמאות השיפוטית. כי אם שופט ייתן פסק דין שלא ייראה לנציב, אז הכי פשוט יהיה להדיח אותו. כי לנציב יש סמכות להמליץ על הדחה. כל הדברים האלה הם חלק מאיום מאד רציני על מערכת המשפט, שתפקידה לשמור על האיזונים, ועל הבקרה על המערכת. הממשלה צוברת כוח, כדי לגמד את כוחן של המוסדות המקצועיים האחרים. אני מאמינה מאוד שגם היועצת המשפטית, וגם בית המשפט מתכוונים ועומדים כחומה בצורה, אבל נעשים כל הצעדים כדי לסכל את העבודה שלהם. ולכן אנחנו כל פעם שומעים את הנוסח, את הסגנון איך הם מדברים על היועצת, כמו שמדברים על אלופי הצבא וקציני הצבא. איך אפשר לצפות שהציבור יכבד את המוסדות, אם מי שיושב בשלטון של הממשלה מזלזל בצורה כזאת במוסדות המדינה? הסכנה היא הרבה יותר גדולה מזה שאדם מסוים יפוטר השיטה כולה היא לבלוע את הערכים הדמוקרטיים, ערכים שלשמם קמה המדינה הזאת, המוסדות שנבנו, וזו שחיקה, וזה פוגע בביטחון. חיינו שזורים עם הצרכים הבטחונים ועם הנאמנות למדינה ולא לממשלה, זה אלף-בית. שלא נטעה, זה קו אדום. אין גבולות למה שהם מעיזים. אני לא מעלה על דעתי שיעיזו לפטר את היועצת המשפטית לממשלה, ושאנחנו נקבל את זה. אני לא יכולה להתנבא, אך אני מאמינה שזה יוציא מאות אלפים לרחובות. אין לנו כלים אחרים. אני חושבת שאם חס וחלילה הממשלה תעז להגשים את החלום ולפטר יועצת משפטית, אני מקווה שהחוות יהיו מלאים מוחים. אני מצפה למספר ענק עתק, שהממשלה לא תוכל להתעלם ממנו, כי בעצם הממשלה קיבלה את המנדט מהציבור למשטר דמוקרטי, אך פועלת בניגוד למנדט שהיא קיבלה. היא הפקירה אותנו ביטחונית, היא הפקירה אותנו גם מבחינה חוקתית, משפטית, מוסדית. אי אפשר לעבור על זה לסדר היום. גם מאה אלף לא מספיק. אם חס וחלילה יקרה דבר כזה, הרחוב צריך להיות מלא. לא ניתן להמשיך בתהליך הזה. הגדולה של בית המשפט שלנו כל שנות קיומו, הייתה עצמאותו, תנאי שזה יהיה מוסד עצמאי, לא נשיא מטעם הממשלה ולא שופט מטעם הממשלה, זה כוחו, וזה גם האיזון שניתן לבית משפט אל מול הכוח של הממשלה והרשות המבצעת. הציבור שיוצא נותן כח לשומרי הסף. ממה ישאבו כוח המוסדות האלה של שומרי הסף אם לא מהאמון והרצון לשרת את הציבור כמו שמגיע לו? הם עושים את מלאכתם וכולנו חייבים לתמוך לחזק אותם, לתת להם את הגיבוי. אני מאוד מאמינה בכוח הזה. (למי שרוצה להשלים את כל הזום: ) <<<<< לעוד עדכונים בקבוצות נהון
15:44

תשקיעו 15 דק׳ להקשיב לדבריה של כבוד נשיאת בהמ״ש העליון, דורית ביניש, בזום אתמול שיאיא פינק ארגן. הבאתי חלק מהדברים. ——— ההפיכה המשטרית בעיצומה. היא לא חלפה מן העולם. זאת הייתה אשליה שלנו, שהצלחנו. מהר מאוד כאשר הופיע שר המשפטים בינואר 23 והציג את תוכניתו, הבנו שזו לא מהפכה משפטית אלא הפיכה משטרית. הציבור הבין את זה ויצא לרחוב. ונתנו לנו תחושה שבלמנו את ההפיכה. במובן מסוים זה נכון, כאשר בית המשפט לא קיבל את הפרקטיקה לא לבקר את הממשלה על פי סבירות התנהגותה ומעשיה. הייתה תחושה שאנחנו עצרנו. למרבה הצער זה לא נגמר. על אף המצב הביטחוני, על אף כל הקשיים אנחנו בעיצומה של דהירה של הממשלה לממש את תוכניתה להפיכה משטרית. הדבר המטריד, הוא לא פיטורי שר כזה או אחר, זה מאד מטריד, אבל הדבר המרכזי הוא: יש לנו שלטון שחותר להפוך אותנו מדמוקרטיה לדיקטטורה. הוא נבחר בדרך דמוקרטית. זה כבר קרה הרבה פעמים בהיסטוריה. לא האמנו שנהיה במצב כזה, אבל זהו התהליך. יש דהירה. לעצור את ההפיכה הזאת זו חובתנו המיידית. מה הרעיון של ההפיכה הזו? הבסיס של משטר דמוקרטי זה 3 רשויות: הרשות המחוקקת, המבצעת והשופטת. הממשלה לא מסתירה את כוונתה לצמצם את הרשויות האחרות. כלומר הכנסת כבר בשיטה שלנו בידי שליטה של הממשלה, באמצעות הרוב הקואליציוני. הרצון הנוסף הוא להשתלט על המשפט, על בית המשפט, על התקשורת, על האקדמיה. זה מפתח לשלטון טוטליטרי. ניצול של דרכים דמוקרטיות לביטול הדמוקרטיה. התוכנית היא לפרק את המוסדות צעד אחרי צעד. אם לא בחקיקה אז בדרך מעשית. הם לא הצליחו למזלנו עדיין, אבל הם בהחלט בדרך להשתלט על המוסדות השונים, וזו הכוונה, להרוס. וכאן אנחנו מגיעים למכתב היועצת המשפטית שמתריעה על כך בעצם, על לכל התחושות שיש לנו, שצעד אחרי צעד הממשלה פועלת באופן לא חוקי. כל כוחה של הממשלה נובע מהחוק. היא יכולה לעשות רק מה שהחוק מתיר. כל אדם חופשי לעשות אלא אם אסור, אבל הממשלה יכולה לעשות רק מה שמותר לה על פי חוק. אז ״איזון בחוק״ זה התחלה והקידום של השיטה לחיסול הדמוקרטיה. ומה המכתב אומר? היועמ״שית אמרה – אנחנו יודעים היטב איך מתקבלות החלטות: יש נוהג רב שנים, יש תקנון הממשלה, יש דרך לעבודת ממשלה, כל נושא שעולה לממשלה מחייב הכנה מראש של הרפרנטים בממשלה, חוות דעת משפטית אם צריך. מכל זה מתעלמים: לפי המכתב הם מתנהגים כאילו לא צריכים חוות דעת של היועץ המשפטי הממשלה, הממשלה יכולה לקבל יעוץ מאנשים פרטיים ממזכיר הממשלה, שזה ממש לא תפקידו, מאנשים שונים שהם מעדיפים את דעתם וחוות דעתם המשפטית. אבל, על פי הדין במדינה, חד משמעית, (זה הובהר פעמים רבות בפסק הדין) מי שחוות דעתו המשפטית מחייבת את הממשלה זה היועצת המשפטית הממשלה. זה תפקידה להנחות את הממשלה איך תוכל לפעול על פי חוק. אם לא מכינים קודם חוות דעת, אם מתעלמים מחוות דעת היועצת המשפטית ואם מבקשים חוות דעת בדרכים עקיפות של אנשים לא מוסמכים, --- אז זה צפצוף על החוק, והמשמעות היא שהממשלה פועלת כעבריינית, לא על פי חוק. זה חלק מהצעדים שמובילים לשליטה המוחלטת שלה. אז מתמנים מינויים לא מקצועיים על בסיס פוליטי, בלי שמתקיימים התכונות והכישורים הנדרשים לתפקיד, אנו רואים שנמנעים מלמנות נשיא לבית המשפט העליון, זה חלק משיטת ההשתלטות. רק ימנו שופטים אם הם יהיו נאמנים לממשלה ולא למדינה, זה המבחן, ולכן צריך את הסכמת הדרג הפוליטי לכל מינוי על פי תפיסת שר המשפטים. יש כוונה (וזה כבר בחקיקה) למנות נציב תלונות על שופטים, לא בדרך שהייתה עד היום, רוצים שהכנסת תבחר את נציב תלונות על שופטים, והוא יהווה איום על העצמאות השיפוטית. כי אם שופט ייתן פסק דין שלא ייראה לנציב, אז הכי פשוט יהיה להדיח אותו. כי לנציב יש סמכות להמליץ על הדחה. כל הדברים האלה הם חלק מאיום מאד רציני על מערכת המשפט, שתפקידה לשמור על האיזונים, ועל הבקרה על המערכת. הממשלה צוברת כוח, כדי לגמד את כוחן של המוסדות המקצועיים האחרים. אני מאמינה מאוד שגם היועצת המשפטית, וגם בית המשפט מתכוונים ועומדים כחומה בצורה, אבל נעשים כל הצעדים כדי לסכל את העבודה שלהם. ולכן אנחנו כל פעם שומעים את הנוסח, את הסגנון איך הם מדברים על היועצת, כמו שמדברים על אלופי הצבא וקציני הצבא. איך אפשר לצפות שהציבור יכבד את המוסדות, אם מי שיושב בשלטון של הממשלה מזלזל בצורה כזאת במוסדות המדינה? הסכנה היא הרבה יותר גדולה מזה שאדם מסוים יפוטר השיטה כולה היא לבלוע את הערכים הדמוקרטיים, ערכים שלשמם קמה המדינה הזאת, המוסדות שנבנו, וזו שחיקה, וזה פוגע בביטחון. חיינו שזורים עם הצרכים הבטחונים ועם הנאמנות למדינה ולא לממשלה, זה אלף-בית. שלא נטעה, זה קו אדום. אין גבולות למה שהם מעיזים. אני לא מעלה על דעתי שיעיזו לפטר את היועצת המשפטית לממשלה, ושאנחנו נקבל את זה. אני לא יכולה להתנבא, אך אני מאמינה שזה יוציא מאות אלפים לרחובות. אין לנו כלים אחרים. אני חושבת שאם חס וחלילה הממשלה תעז להגשים את החלום ולפטר יועצת משפטית, אני מקווה שהחוות יהיו מלאים מוחים. אני מצפה למספר ענק עתק, שהממשלה לא תוכל להתעלם ממנו, כי בעצם הממשלה קיבלה את המנדט מהציבור למשטר דמוקרטי, אך פועלת בניגוד למנדט שהיא קיבלה. היא הפקירה אותנו ביטחונית, היא הפקירה אותנו גם מבחינה חוקתית, משפטית, מוסדית. אי אפשר לעבור על זה לסדר היום. גם מאה אלף לא מספיק. אם חס וחלילה יקרה דבר כזה, הרחוב צריך להיות מלא. לא ניתן להמשיך בתהליך הזה. הגדולה של בית המשפט שלנו כל שנות קיומו, הייתה עצמאותו, תנאי שזה יהיה מוסד עצמאי, לא נשיא מטעם הממשלה ולא שופט מטעם הממשלה, זה כוחו, וזה גם האיזון שניתן לבית משפט אל מול הכוח של הממשלה והרשות המבצעת. הציבור שיוצא נותן כח לשומרי הסף. ממה ישאבו כוח המוסדות האלה של שומרי הסף אם לא מהאמון והרצון לשרת את הציבור כמו שמגיע לו? הם עושים את מלאכתם וכולנו חייבים לתמוך לחזק אותם, לתת להם את הגיבוי. אני מאוד מאמינה בכוח הזה. (למי שרוצה להשלים את כל הזום: ) <<<<< לעוד עדכונים בקבוצות נהון

Karine Nahon • קרין נהון

26,509 просмотров • 2 лет назад

🧵1/3 ״אתם חייבים לשכנע את הישראלים, אפילו לפני שתשכנעו את היהודים באמריקה, אתם חייבים לשכנע את הישראלים שלא יעזו לראות את עצמם כבעיה – הם התשובה.״ פרופ׳ רות וייס בראיון מרתק וחשוב עם חביב רטיג גור - ממליצה להקשיב לו במלואו (אצרף קישור בתגובה הבאה) - תירגמתי כאן ב-3 קליפים חלק מרכזי בו שחשוב מאד שישראלים ישמעו: ״והפוליטיקה המאורגנת הזו נגד היהודים, הפוליטיקה של האצבע המאשימה – ״הם אחראים להכל״, לא משנה כמה ההאשמות מטורפות, והן הופכות למטורפות יותר ויותר, דרך אגב... היהודים מעולם לא היו אחראים למה שמאשימים אותם בו, מעולם לא. אז אומרים לי, ׳מה את אומרת? שהיהודים הם עם מושלם?׳ בכלל לא. היהודים יודעים שהם עם לא מושלם. אבל העניין הוא לא שאנחנו מציגים עצמנו כמושלמים, העניין הוא שאסור לאפשר לאחרים להשתמש בנו כהסבר לכישלונות שלהם. ובכל פעם שאנחנו מאפשרים את זה, אפילו במידה הקטנה ביותר, כמו לומר “אה כן, אבל אנחנו יודעים שאנחנו אחראים לזה ולזה״ באמת? אני לעולם לא הייתי אומרת דבר כזה, כי אם תבדוק את זה מספיק לעומק… זו חוסר היכולת שלהם, זו התשוקה שלהם להאשים אתכם בה – זה הבעיה. בין אם אתם אוהבים את זה ובין אם לא, אי אפשר לפתור את זה (האשמות כלפי יהודים) על ידי העמדת פנים שאתם חלק מהבעיה. אי אפשר… אתם חייבים לשכנע את הישראלים, אפילו לפני שתשכנעו את היהודים באמריקה, אתם חייבים לשכנע את הישראלים שלא יעזו לראות את עצמם כבעיה – הם הפתרון (התשובה). אתם יודעים, בגלל הגיל שלי והיתרון של הגיל שלי, אני אגיד לכם שהרגע ההוא ב-1948, יצירת מדינת ישראל, הוא הרגע עם הכי הרבה תקווה בציוויליזציה מאז שהיונה הגיעה עם עלה הזית לתיבת נח. תחשבו על זה – אירופה הרסה את עצמה. אירופה, ובמיוחד גרמניה, שהייתה היהלום שבכתר האירופאי – גתה, שילר, באך, בטהובן, ברהמס, קאנט, הגל… גרמנית הייתה השפה שהייתי צריכה ללמוד גם לדוקטורט במחלקה לאנגלית, ואז גם כשהייתי במחלקה לשפות ותרבויות של המזרח הקרוב, אי אפשר היה לסיים בלי גרמנית – גרמנית, ׳השפה הגדולה של הציוויליזציה׳. ותראו את התחתית שאליה היא הגיעה, וכל אירופה, וגם סטלין, מה שהוא עשה לרעיון הקומוניזם. כלומר, העולם היה כמו: ״האם בכלל נוכל להתרומם מזה?״ ושם היו היהודים, ממש באפר. הם היו האפר. ושלוש שנים אחרי זה הם יוצרים את מדינת ישראל, הם לוקחים בחזרה את מדינת ישראל, שהייתה תחת שלטון זר במשך אלפיים שנה. המילה “נס” שמורה בדרך כלל לאירועים שלא ניתן להסביר באמצעים טבעיים. את זה אנחנו יכולים להסביר – ההיסטוריה הנפלאה של הציונות וכן הלאה. ובכל זאת, בהיסטוריה של עמים, אין שום דבר שמתקרב לזה אפילו מרחוק, ואני קוראת לזה התחייה. תחיית ישראל. למה בחרתי במילה הזו? אני אשאל משהו מהנצרות. הנצרות בנויה על הרעיון שישו קם לתחייה אחרי שלושה ימים, בעוד שהעם היהודי הקים את עצמו לתחייה בשלוש שנים מאותה נקודת שפל של הציוויליזציה. הוא הקים את עצמו לתחייה, את מדינת ישראל, לתהילה שהיא תהיה. זו מדינה כל כך נפלאה, נפלאה, נפלאה. נפלאה. אז זה הסיפור שהיינו צריכים לספר כל השנים האלה. זה הסיפור שלנו. אבל למה אנחנו לא? כי מיד הם באו והתארגנו נגדנו. האשמה, האשמה – ׳אתם אחראים!׳ ואנחנו לוקחים על עצמנו הרבה מזה. ׳נו… אולי אנחנו באמת קצת… אה, אולי זה באמת שני עמים על ארץ אחת, ואולי אנחנו צריכים לתת את זה, ואולי זה צריך להיות ככה וככה׳. מתחילים לגמרי להפנים חלקים מהמלחמה הזו נגדנו, לחשוב שאם רק אם נוכל להחזיר קצת, אם רק נוכל לעשות את זה… אנחנו לא סיפרנו את הסיפור שלנו, ומכרנו בזול. תבינו, אנחנו מוכרים גם אחרים בזול אם אנחנו לא יכולים להיות הקול הזה של השראה לציוויליזציה ולומר: “תראו מה עם יכול לעשות! תראו מה עם יכול לעשות! אתם מצליחים לדמיין? שישה מיליון יהודים, לא רק נרצחו, אלא נמחקו באופן משפיל מהאדמה. משפחות שלמות… כלומר, אני אפילו לא יכולה להיכנס לזוועה של זה… ואותו עם ממש, בחלוף רק שלוש שנים, החזיר לעצמו את הארץ שלו, את מולדתו, אחרי אלפיים שנה של שלטון זר עליה… כלומר… ואנחנו לא חייבים… כלומר, אני אתבע את המילה תחייה כאן - במקום להתמקד בחורבן וההרס של השואה שהם - הבעיה הגרמנית. זו ההיסטוריה הגרמנית. היהודים לא עשו את השואה, הגרמנים עשו את השואה, והם תמיד יחיו עם זה. אז כדי לחזור למה שאמרתי על גרמניה שהיא, אתם יודעים, ״המרכז״ – תסתכלו על גרמניה המסכנה. היא לעולם לא תוכל לשטוף את הדם מידיה, אני חושבת עליה כמו ליידי מקבת הנצחית, אתם יודעים, ואני לא מאשימה את הגרמנים של היום על העבר, זה לא מה שאני אומרת אבל גרמניה הרסה את רעיון הציוויליזציה, ואני חושבת שבמובן מסוים, יצירת מדינת ישראל מייצגת את: הפוטנציאל לציוויליזציה.״ >>
4:39

🧵1/3 ״אתם חייבים לשכנע את הישראלים, אפילו לפני שתשכנעו את היהודים באמריקה, אתם חייבים לשכנע את הישראלים שלא יעזו לראות את עצמם כבעיה – הם התשובה.״ פרופ׳ רות וייס בראיון מרתק וחשוב עם חביב רטיג גור - ממליצה להקשיב לו במלואו (אצרף קישור בתגובה הבאה) - תירגמתי כאן ב-3 קליפים חלק מרכזי בו שחשוב מאד שישראלים ישמעו: ״והפוליטיקה המאורגנת הזו נגד היהודים, הפוליטיקה של האצבע המאשימה – ״הם אחראים להכל״, לא משנה כמה ההאשמות מטורפות, והן הופכות למטורפות יותר ויותר, דרך אגב... היהודים מעולם לא היו אחראים למה שמאשימים אותם בו, מעולם לא. אז אומרים לי, ׳מה את אומרת? שהיהודים הם עם מושלם?׳ בכלל לא. היהודים יודעים שהם עם לא מושלם. אבל העניין הוא לא שאנחנו מציגים עצמנו כמושלמים, העניין הוא שאסור לאפשר לאחרים להשתמש בנו כהסבר לכישלונות שלהם. ובכל פעם שאנחנו מאפשרים את זה, אפילו במידה הקטנה ביותר, כמו לומר “אה כן, אבל אנחנו יודעים שאנחנו אחראים לזה ולזה״ באמת? אני לעולם לא הייתי אומרת דבר כזה, כי אם תבדוק את זה מספיק לעומק… זו חוסר היכולת שלהם, זו התשוקה שלהם להאשים אתכם בה – זה הבעיה. בין אם אתם אוהבים את זה ובין אם לא, אי אפשר לפתור את זה (האשמות כלפי יהודים) על ידי העמדת פנים שאתם חלק מהבעיה. אי אפשר… אתם חייבים לשכנע את הישראלים, אפילו לפני שתשכנעו את היהודים באמריקה, אתם חייבים לשכנע את הישראלים שלא יעזו לראות את עצמם כבעיה – הם הפתרון (התשובה). אתם יודעים, בגלל הגיל שלי והיתרון של הגיל שלי, אני אגיד לכם שהרגע ההוא ב-1948, יצירת מדינת ישראל, הוא הרגע עם הכי הרבה תקווה בציוויליזציה מאז שהיונה הגיעה עם עלה הזית לתיבת נח. תחשבו על זה – אירופה הרסה את עצמה. אירופה, ובמיוחד גרמניה, שהייתה היהלום שבכתר האירופאי – גתה, שילר, באך, בטהובן, ברהמס, קאנט, הגל… גרמנית הייתה השפה שהייתי צריכה ללמוד גם לדוקטורט במחלקה לאנגלית, ואז גם כשהייתי במחלקה לשפות ותרבויות של המזרח הקרוב, אי אפשר היה לסיים בלי גרמנית – גרמנית, ׳השפה הגדולה של הציוויליזציה׳. ותראו את התחתית שאליה היא הגיעה, וכל אירופה, וגם סטלין, מה שהוא עשה לרעיון הקומוניזם. כלומר, העולם היה כמו: ״האם בכלל נוכל להתרומם מזה?״ ושם היו היהודים, ממש באפר. הם היו האפר. ושלוש שנים אחרי זה הם יוצרים את מדינת ישראל, הם לוקחים בחזרה את מדינת ישראל, שהייתה תחת שלטון זר במשך אלפיים שנה. המילה “נס” שמורה בדרך כלל לאירועים שלא ניתן להסביר באמצעים טבעיים. את זה אנחנו יכולים להסביר – ההיסטוריה הנפלאה של הציונות וכן הלאה. ובכל זאת, בהיסטוריה של עמים, אין שום דבר שמתקרב לזה אפילו מרחוק, ואני קוראת לזה התחייה. תחיית ישראל. למה בחרתי במילה הזו? אני אשאל משהו מהנצרות. הנצרות בנויה על הרעיון שישו קם לתחייה אחרי שלושה ימים, בעוד שהעם היהודי הקים את עצמו לתחייה בשלוש שנים מאותה נקודת שפל של הציוויליזציה. הוא הקים את עצמו לתחייה, את מדינת ישראל, לתהילה שהיא תהיה. זו מדינה כל כך נפלאה, נפלאה, נפלאה. נפלאה. אז זה הסיפור שהיינו צריכים לספר כל השנים האלה. זה הסיפור שלנו. אבל למה אנחנו לא? כי מיד הם באו והתארגנו נגדנו. האשמה, האשמה – ׳אתם אחראים!׳ ואנחנו לוקחים על עצמנו הרבה מזה. ׳נו… אולי אנחנו באמת קצת… אה, אולי זה באמת שני עמים על ארץ אחת, ואולי אנחנו צריכים לתת את זה, ואולי זה צריך להיות ככה וככה׳. מתחילים לגמרי להפנים חלקים מהמלחמה הזו נגדנו, לחשוב שאם רק אם נוכל להחזיר קצת, אם רק נוכל לעשות את זה… אנחנו לא סיפרנו את הסיפור שלנו, ומכרנו בזול. תבינו, אנחנו מוכרים גם אחרים בזול אם אנחנו לא יכולים להיות הקול הזה של השראה לציוויליזציה ולומר: “תראו מה עם יכול לעשות! תראו מה עם יכול לעשות! אתם מצליחים לדמיין? שישה מיליון יהודים, לא רק נרצחו, אלא נמחקו באופן משפיל מהאדמה. משפחות שלמות… כלומר, אני אפילו לא יכולה להיכנס לזוועה של זה… ואותו עם ממש, בחלוף רק שלוש שנים, החזיר לעצמו את הארץ שלו, את מולדתו, אחרי אלפיים שנה של שלטון זר עליה… כלומר… ואנחנו לא חייבים… כלומר, אני אתבע את המילה תחייה כאן - במקום להתמקד בחורבן וההרס של השואה שהם - הבעיה הגרמנית. זו ההיסטוריה הגרמנית. היהודים לא עשו את השואה, הגרמנים עשו את השואה, והם תמיד יחיו עם זה. אז כדי לחזור למה שאמרתי על גרמניה שהיא, אתם יודעים, ״המרכז״ – תסתכלו על גרמניה המסכנה. היא לעולם לא תוכל לשטוף את הדם מידיה, אני חושבת עליה כמו ליידי מקבת הנצחית, אתם יודעים, ואני לא מאשימה את הגרמנים של היום על העבר, זה לא מה שאני אומרת אבל גרמניה הרסה את רעיון הציוויליזציה, ואני חושבת שבמובן מסוים, יצירת מדינת ישראל מייצגת את: הפוטנציאל לציוויליזציה.״ >>

Gal G., Adv 🇮🇱

17,816 просмотров • 1 месяц назад

ההתפכחות הציונית שלי. הרבה שואלים אותי על הרקע הפוליטי שלי, הדרך שעשיתי ומאיפה אני בא. בחודשים הראשונים שאחרי ה 7 באוקטובר גם אני עדיין הייתי מכור למשחק הגושים. האמנתי שהימין, ששלט כאן כמעט עשרים שנה, הוא האחראי הבלעדי לאסון הנורא שפקד אותנו, ושכל התקווה נמצאת בצד השני של המפה. בסוף סבב א’ שלי במילואים, באמצע ינואר 2024, קרה לי משהו שלא ציפיתי לו. פגשתי את יצחקי גליק Izchaki glick , שגדל בבית מאוד שונה משלי… קרני שומרון, גאולת קרקעות - מילים שבקושי הכרתי. ופתאום הבנתי את האבסורד שבו חייתי במשך שנים. אם אני מוכן להסתער איתו קדימה, להילחם לצדו ואפילו למות עבורו, איך יכול להיות שאני עדיין רואה בו קודם כל יריב פוליטי? שם התחיל מסע ההתפכחות שלי. וככה קמה “תיקון 2024”. חבורה של אנשים שבאו ממקומות שונים לגמרי, והחליטו להתחיל להיגמל מהבולשיט של המחנות הפוליטיים שמפרקים את מדינת ישראל. ככל שהמסע המשותף שלנו נמשך, הבנתי כמה תפיסת המקור שאתה התחלתי את הדרך הייתה מוטעית. לא טעיתי כשחשבתי שהימין נכשל - כי הוא נכשל, אלא בכך כשחשבתי שהשמאל הוא הפתרון. הבנתי שהוויכוח עלו מי נכשל יותר, הוא לא רק מגוחך, אלא גם מסוכן. אותה פוליטיקה של “רק אנחנו צודקים”, אותו זלזול בכל מי שחושב אחרת. אותה התמכרות הרסנית לניצחון על המחנה השני במקום לניצחון של מדינת ישראל. מדי פעם מישהו מנסה “לחשוף” שבעבר הייתי בדגלים השחורים, הפגנתי בקפלן, או שבסוף 2023 אפילו השתתפתי בחוג בית של יאיר גולן. הכל נכון ומעולם לא הסתרתי את זה. להפך. אני חושב שזה אחד הדברים שנותנים לי את הלגיטימציה לומר את מה שאני אומר היום - גם אני הייתי פעם מכור לדרך הרסנית שאותה נטשתי ואותה מוביל היום אותו יאיר גולן. מצורפת עדות מצולמת. אחרי 1000 ימי מלחמה ברור לי ולעוד הרבה אחרים, בעיקר צעירים, שהמשך משחק המחנות, לא יוציא את מדינת ישראל מהמשבר. אני חושב שרובנו, בעיקר בני הדור שלנו, ירשנו מלחמה שלא אנחנו התחלנו. מלחמה שבה כבר אין דרך, אין חזון ואין ויכוח אמיתי על עתידה של מדינת ישראל. יש רק תחרות אינסופית על השאלה מי ישלוט ומי יכריע את המחנה השני. ובזמן שהם עסוקים בהכרעת המחנה היריב, מדינת ישראל מפסידה. זאת ההתפכחות שלי, וזו הסיבה שהתחלתי את ״תסבירו לי״. לעזור להרים מסך מעל הרעל שמוכרים לנו, ולעשות הכל, אבל הכל כדי להחזיר את מדינת ישראל לדרך הציונית שבה שואלים רק שאלה אחת - לא על הבייס, לא על קונסטלציה פוליטית ולא על ״הצד השני״ והרצון המופרע לנצח אותו. שואלים רק ״מה נכון למדינת ישראל״. הקריאה שלי היא לעם, לא לפוליטיקאים. אם אנחנו רוצים עתיד אחר, אסור לנו לבחור את אותם אלו שהובילו אותנו להווה הנוכחי. כי כל עוד נמשיך לבחור בין שני מחנות שכל הזהות שלהם בנויה על כך שהמחנה השני הוא האיום הגדול ביותר על המדינה, נמשיך לקבל בדיוק את אותה התוצאה. אל הדגל
2:41

ההתפכחות הציונית שלי. הרבה שואלים אותי על הרקע הפוליטי שלי, הדרך שעשיתי ומאיפה אני בא. בחודשים הראשונים שאחרי ה 7 באוקטובר גם אני עדיין הייתי מכור למשחק הגושים. האמנתי שהימין, ששלט כאן כמעט עשרים שנה, הוא האחראי הבלעדי לאסון הנורא שפקד אותנו, ושכל התקווה נמצאת בצד השני של המפה. בסוף סבב א’ שלי במילואים, באמצע ינואר 2024, קרה לי משהו שלא ציפיתי לו. פגשתי את יצחקי גליק Izchaki glick , שגדל בבית מאוד שונה משלי… קרני שומרון, גאולת קרקעות - מילים שבקושי הכרתי. ופתאום הבנתי את האבסורד שבו חייתי במשך שנים. אם אני מוכן להסתער איתו קדימה, להילחם לצדו ואפילו למות עבורו, איך יכול להיות שאני עדיין רואה בו קודם כל יריב פוליטי? שם התחיל מסע ההתפכחות שלי. וככה קמה “תיקון 2024”. חבורה של אנשים שבאו ממקומות שונים לגמרי, והחליטו להתחיל להיגמל מהבולשיט של המחנות הפוליטיים שמפרקים את מדינת ישראל. ככל שהמסע המשותף שלנו נמשך, הבנתי כמה תפיסת המקור שאתה התחלתי את הדרך הייתה מוטעית. לא טעיתי כשחשבתי שהימין נכשל - כי הוא נכשל, אלא בכך כשחשבתי שהשמאל הוא הפתרון. הבנתי שהוויכוח עלו מי נכשל יותר, הוא לא רק מגוחך, אלא גם מסוכן. אותה פוליטיקה של “רק אנחנו צודקים”, אותו זלזול בכל מי שחושב אחרת. אותה התמכרות הרסנית לניצחון על המחנה השני במקום לניצחון של מדינת ישראל. מדי פעם מישהו מנסה “לחשוף” שבעבר הייתי בדגלים השחורים, הפגנתי בקפלן, או שבסוף 2023 אפילו השתתפתי בחוג בית של יאיר גולן. הכל נכון ומעולם לא הסתרתי את זה. להפך. אני חושב שזה אחד הדברים שנותנים לי את הלגיטימציה לומר את מה שאני אומר היום - גם אני הייתי פעם מכור לדרך הרסנית שאותה נטשתי ואותה מוביל היום אותו יאיר גולן. מצורפת עדות מצולמת. אחרי 1000 ימי מלחמה ברור לי ולעוד הרבה אחרים, בעיקר צעירים, שהמשך משחק המחנות, לא יוציא את מדינת ישראל מהמשבר. אני חושב שרובנו, בעיקר בני הדור שלנו, ירשנו מלחמה שלא אנחנו התחלנו. מלחמה שבה כבר אין דרך, אין חזון ואין ויכוח אמיתי על עתידה של מדינת ישראל. יש רק תחרות אינסופית על השאלה מי ישלוט ומי יכריע את המחנה השני. ובזמן שהם עסוקים בהכרעת המחנה היריב, מדינת ישראל מפסידה. זאת ההתפכחות שלי, וזו הסיבה שהתחלתי את ״תסבירו לי״. לעזור להרים מסך מעל הרעל שמוכרים לנו, ולעשות הכל, אבל הכל כדי להחזיר את מדינת ישראל לדרך הציונית שבה שואלים רק שאלה אחת - לא על הבייס, לא על קונסטלציה פוליטית ולא על ״הצד השני״ והרצון המופרע לנצח אותו. שואלים רק ״מה נכון למדינת ישראל״. הקריאה שלי היא לעם, לא לפוליטיקאים. אם אנחנו רוצים עתיד אחר, אסור לנו לבחור את אותם אלו שהובילו אותנו להווה הנוכחי. כי כל עוד נמשיך לבחור בין שני מחנות שכל הזהות שלהם בנויה על כך שהמחנה השני הוא האיום הגדול ביותר על המדינה, נמשיך לקבל בדיוק את אותה התוצאה. אל הדגל

מתן יפה

11,362 просмотров • 2 месяцев назад

לכל חברי מפלגת הדמוקרטים, ובמיוחד לחברי האגף השמאלי שחשוב להם להכיר את עמדות המועמדים בנושא המדיני-בטחוני - חלק מכם שאלו אותי בימים האחרונים היכן אני עומדת בנושא. אז היכן אני עומדת? בסרטון המצורף למשל, אני עומדת בראס עין אלעוג'א, לפני כשנה, לאחר שפגשתי את בני הקהילה המקומית שסיפרו לי על התקפות המתנחלים נגדם. שגרת כיבוש. ולשאלה היכן אני עומדת בנוגע לתפיסה המדינית בטחונית שלי, ולעניין הסכסוך הישראלי הפלסטיני - אני שמחה על ההזדמנות להשיב בצורה ברורה, בלי התחמקויות. אני שמאל-ציונית. אני מאמינה שמדינת ישראל צריכה להיות מדינה שהיא בית בטוח לעם היהודי, דמוקרטית, ליברלית ושוויונית, ברוח מגילת העצמאות. זה אומר שוויון חברתי ואזרחי מלא בין יהודים לערבים, וללא הבדל דת, גזע, מגדר או נטיה מינית. אני מאמינה גם שהדרך היחידה להבטיח את עתידה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית היא לסיים את השליטה הצבאית המתמשכת על מיליוני פלסטינים ולהגיע להסכם שלום על בסיס פתרון שתי המדינות. העמדה הזאת היא לא רק עמדה מוסרית שמשקפת צדק בסיסי, אלא גם עמדה פטריוטיות. ארבעה עשורים של העמקת הכיבוש, הרחבת ההתנחלויות ו"ניהול הסכסוך" לא הביאו ביטחון. הם הביאו אותנו שוב ושוב לעוד סבבים של מלחמות, עוד טרור, עוד מוות, עוד שכול ועוד התרחקות מהחזון שעליו קמה מדינת ישראל. מאז שנכנסתי למאבק הציבורי בשנת 2020, פעלתי בראש ובראשונה להגנת הדמוקרטיה ושלטון החוק. דווקא מתוך המאבק הזה הבנתי שהמאבק על הדמוקרטיה בישראל והמאבק לסיום הכיבוש קשורים זה בזה. אי אפשר להחזיק לאורך זמן בדמוקרטיה ליברלית בתוך הקו הירוק, ובמקביל להנציח שלטון צבאי על עם אחר מעבר לו. כיבוש, תפיסה לוחמתית מתמשכת של שטח ושליטה באוכלוסייה אזרחית, אינם אסטרטגיה. הם מציאות שמנציחה את הסכסוך ומעמידה בסיכון את עתידה של ישראל. לכן אפעל בכנסת לקדם דרך אחרת. המציאות הפוליטית בממשלה הבאה אולי תהיה מאתגרת, אבל אני מתחייבת לפעול ככל שאוכל לעצירת מהלכי הסיפוח ותקצוב הסיפוח, לביטול מנגנוני הסיפוח האזרחיים המוסדיים, ולהענקת סיוע הומניטרי, תנאי מחיה ודיור בסיסיים והגנה לפלסטינים בגדה (כשלב ראשון, מיידי ואקוטי). אפעל לפינוי המאחזים הבלתי חוקיים ולאכיפה שוויונית של החוק. אלימות מתנחלים אינה "תג מחיר". היא טרור לאומני הפוגע בפלסטינים, בחיילי צה"ל, בשלטון החוק ובביטחונה של ישראל. אדרוש שמדינת ישראל תילחם באותה נחישות בכל מי שמפעיל טרור - יהודי או פלסטיני. אני מאמינה שגם אחרי 7 באוקטובר אסור לוותר על היעד המדיני, להפך. דווקא אחרי האסון הגדול ביותר שידעה מדינת ישראל, ברור יותר מאי פעם ש"ניהול הסכסוך" אינו פתרון, אלא הבעיה. ישראל חייבת ליזום מהלך ארוך טווח של בניית ברית עם המחנה הפלסטיני המתון, ובראשו הרשות הפלסטינית, תוך דרישה בלתי מתפשרת למאבק בטרור משני הצדדים, להפסקת ההסתה ולרפורמות עמוקות. האלטרנטיבה להנהגה פלסטינית מתונה איננה "אין הנהגה". במציאות, את הוואקום ממלאים חמאס וארגוני הטרור. ישראל יכולה וצריכה להיות שותפה לחיזוק האלטרנטיבה, שתהפוך להנהגה אחראית וראויה לעם הפלסטיני. אני סבורה שעל ישראל לשוב למסלול של הידברות והסדרה מדינית, המבוססים על הכרה הדדית, שיתוף פעולה ביטחוני ואזרחי, בניית אמון הדרגתית וחתירה להסכם קבע שיאפשר לשתי מדינות לחיות זו לצד זו בשלום ובביטחון. שלום איננו כניעה. שלום הוא האינטרס הביטחוני, המדיני והציוני החשוב ביותר של מדינת ישראל. לכן אפעל גם לחיזוק השותפות היהודית-ערבית בתוך ישראל, להרחבת לימודי השפה הערבית בכל מערכת החינוך, מתוך אמונה שהיכרות היא תנאי לביטחון ולחיים משותפים, ואפעל להחלפת חוק הלאום במסגרת חוקתית שתבטיח הן את זכות ההגדרה העצמית של העם היהודי, והן שוויון אזרחי מלא לכל אזרחי המדינה. התנגדותי למלחמות אינה נובעת מחולשה. היא נובעת מאמונה עמוקה בקדושת החיים, בערכי הצדק והשלום שעליהם גדלתי, ומההבנה שבסופו של דבר אין פתרון צבאי לסכסוך לאומי. צה"ל חייב להיות חזק. ישראל חייבת להיות בטוחה. *אבל* - עוצמה צבאית אינה יכולה להחליף חזון מדיני! אני רוצה לראות את ישראל מובילה מהלך של שלום אזורי, כחלק ממערכת בריתות עם מדינות האזור ועם הנהגה פלסטינית מתונה, כך שהדורות הבאים יכירו מציאות אחרת - מציאות של ביטחון, שגשוג ושכנות במקום מלחמה מתמדת. אני מאמינה שבני האדם צריכים לשים קץ למלחמות, לפני שהמלחמות ישימו קץ לבני האדם. זו אינה רק השקפת העולם שלי - זו ההתחייבות שלי לציבור. נאווה רוזוליו 🌹
0:50

לכל חברי מפלגת הדמוקרטים, ובמיוחד לחברי האגף השמאלי שחשוב להם להכיר את עמדות המועמדים בנושא המדיני-בטחוני - חלק מכם שאלו אותי בימים האחרונים היכן אני עומדת בנושא. אז היכן אני עומדת? בסרטון המצורף למשל, אני עומדת בראס עין אלעוג'א, לפני כשנה, לאחר שפגשתי את בני הקהילה המקומית שסיפרו לי על התקפות המתנחלים נגדם. שגרת כיבוש. ולשאלה היכן אני עומדת בנוגע לתפיסה המדינית בטחונית שלי, ולעניין הסכסוך הישראלי הפלסטיני - אני שמחה על ההזדמנות להשיב בצורה ברורה, בלי התחמקויות. אני שמאל-ציונית. אני מאמינה שמדינת ישראל צריכה להיות מדינה שהיא בית בטוח לעם היהודי, דמוקרטית, ליברלית ושוויונית, ברוח מגילת העצמאות. זה אומר שוויון חברתי ואזרחי מלא בין יהודים לערבים, וללא הבדל דת, גזע, מגדר או נטיה מינית. אני מאמינה גם שהדרך היחידה להבטיח את עתידה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית היא לסיים את השליטה הצבאית המתמשכת על מיליוני פלסטינים ולהגיע להסכם שלום על בסיס פתרון שתי המדינות. העמדה הזאת היא לא רק עמדה מוסרית שמשקפת צדק בסיסי, אלא גם עמדה פטריוטיות. ארבעה עשורים של העמקת הכיבוש, הרחבת ההתנחלויות ו"ניהול הסכסוך" לא הביאו ביטחון. הם הביאו אותנו שוב ושוב לעוד סבבים של מלחמות, עוד טרור, עוד מוות, עוד שכול ועוד התרחקות מהחזון שעליו קמה מדינת ישראל. מאז שנכנסתי למאבק הציבורי בשנת 2020, פעלתי בראש ובראשונה להגנת הדמוקרטיה ושלטון החוק. דווקא מתוך המאבק הזה הבנתי שהמאבק על הדמוקרטיה בישראל והמאבק לסיום הכיבוש קשורים זה בזה. אי אפשר להחזיק לאורך זמן בדמוקרטיה ליברלית בתוך הקו הירוק, ובמקביל להנציח שלטון צבאי על עם אחר מעבר לו. כיבוש, תפיסה לוחמתית מתמשכת של שטח ושליטה באוכלוסייה אזרחית, אינם אסטרטגיה. הם מציאות שמנציחה את הסכסוך ומעמידה בסיכון את עתידה של ישראל. לכן אפעל בכנסת לקדם דרך אחרת. המציאות הפוליטית בממשלה הבאה אולי תהיה מאתגרת, אבל אני מתחייבת לפעול ככל שאוכל לעצירת מהלכי הסיפוח ותקצוב הסיפוח, לביטול מנגנוני הסיפוח האזרחיים המוסדיים, ולהענקת סיוע הומניטרי, תנאי מחיה ודיור בסיסיים והגנה לפלסטינים בגדה (כשלב ראשון, מיידי ואקוטי). אפעל לפינוי המאחזים הבלתי חוקיים ולאכיפה שוויונית של החוק. אלימות מתנחלים אינה "תג מחיר". היא טרור לאומני הפוגע בפלסטינים, בחיילי צה"ל, בשלטון החוק ובביטחונה של ישראל. אדרוש שמדינת ישראל תילחם באותה נחישות בכל מי שמפעיל טרור - יהודי או פלסטיני. אני מאמינה שגם אחרי 7 באוקטובר אסור לוותר על היעד המדיני, להפך. דווקא אחרי האסון הגדול ביותר שידעה מדינת ישראל, ברור יותר מאי פעם ש"ניהול הסכסוך" אינו פתרון, אלא הבעיה. ישראל חייבת ליזום מהלך ארוך טווח של בניית ברית עם המחנה הפלסטיני המתון, ובראשו הרשות הפלסטינית, תוך דרישה בלתי מתפשרת למאבק בטרור משני הצדדים, להפסקת ההסתה ולרפורמות עמוקות. האלטרנטיבה להנהגה פלסטינית מתונה איננה "אין הנהגה". במציאות, את הוואקום ממלאים חמאס וארגוני הטרור. ישראל יכולה וצריכה להיות שותפה לחיזוק האלטרנטיבה, שתהפוך להנהגה אחראית וראויה לעם הפלסטיני. אני סבורה שעל ישראל לשוב למסלול של הידברות והסדרה מדינית, המבוססים על הכרה הדדית, שיתוף פעולה ביטחוני ואזרחי, בניית אמון הדרגתית וחתירה להסכם קבע שיאפשר לשתי מדינות לחיות זו לצד זו בשלום ובביטחון. שלום איננו כניעה. שלום הוא האינטרס הביטחוני, המדיני והציוני החשוב ביותר של מדינת ישראל. לכן אפעל גם לחיזוק השותפות היהודית-ערבית בתוך ישראל, להרחבת לימודי השפה הערבית בכל מערכת החינוך, מתוך אמונה שהיכרות היא תנאי לביטחון ולחיים משותפים, ואפעל להחלפת חוק הלאום במסגרת חוקתית שתבטיח הן את זכות ההגדרה העצמית של העם היהודי, והן שוויון אזרחי מלא לכל אזרחי המדינה. התנגדותי למלחמות אינה נובעת מחולשה. היא נובעת מאמונה עמוקה בקדושת החיים, בערכי הצדק והשלום שעליהם גדלתי, ומההבנה שבסופו של דבר אין פתרון צבאי לסכסוך לאומי. צה"ל חייב להיות חזק. ישראל חייבת להיות בטוחה. *אבל* - עוצמה צבאית אינה יכולה להחליף חזון מדיני! אני רוצה לראות את ישראל מובילה מהלך של שלום אזורי, כחלק ממערכת בריתות עם מדינות האזור ועם הנהגה פלסטינית מתונה, כך שהדורות הבאים יכירו מציאות אחרת - מציאות של ביטחון, שגשוג ושכנות במקום מלחמה מתמדת. אני מאמינה שבני האדם צריכים לשים קץ למלחמות, לפני שהמלחמות ישימו קץ לבני האדם. זו אינה רק השקפת העולם שלי - זו ההתחייבות שלי לציבור. נאווה רוזוליו 🌹

Nava Rozolyo נאווה רוזוליו

12,813 просмотров • 2 месяцев назад

הדרישה לסגור את התקציבים למוסדות קיצוניים כמו "בני דוד" תופסת תאוצה. אבל חלק מהאנשים עדיין חושבים שעצם הדרישה היא "קיצונית". אני מבקש מהאנשים הטובים שחושבים ככה עדיין: צפו בסרטון הזה, פחות מדקה. "לא לקיים תורה ומצוות זאת בגידה.. דין בגידה זה כדור בראש." זה הרב יוסף קלנר, בכיר במכינת "בני דוד". בואו נגיד את האמת שכולנו יודעים עמוק בלב: אם הרב קלנר היה מדבר באותה צורה על יהודים דתיים, השב"כ היה עוצר אותו. חקירת המשטרה הייתה עולה פעמיים ביום לעמוד של בן גביר. ובערוץ 14 היו מרימים משדר פתוח על ההסתה הנוראית. אבל בסך הכל מתירים את הדם של יהודים חילונים. אז אפשר לדפדף הלאה. ומוסדות "בני דוד" יכולים להמשיך לשחות בכסף ממשלתי: שנה שעברה, למשל, הם קיבלו 8 מיליון ש"ח מהמדינה (!). ולכן אני אפילו לא מדבר כאן על השב"כ, שהיום ראש הארגון מגיע מאותו חוג של הרב קלנר. ואפילו לא על המשטרה. אני מדבר כאן על הבקשה הכי פשוטה, הכי בסיסית: מוסד שמלמדים בו דברים כאלה, לא צריך לקבל כספי מיסים. וזה בעצם גם מה שאומר החוק: חוק המכינות קובע שמכינות קדם-צבאיות מחויבות לחנך ל"מדינה יהודית, דמוקרטית וציונית". וגם לאהבת העם והארץ. גרם אחד המושגים האלו לא תמצאו בהסתה הזאת נגד יהודים לא-דתיים. וקלנר לא לבד. למכונת עלי, ולמוסדות חרד"ליים דומים, יש אינספור התבטאויות נגד יהודים חילונים ונגד להט"בים ונגד דמוקרטיה ונגד שירות נשים בצבא, אמירות שסותרות כל רעיון של מדינה יהודית ודמוקרטית. לא אמירות של מרצים אורחים, אלא של רבנים חרד"ליים קיצוניים שמתפקדים כדמויות חינוכיות מרכזיות. אגב, אני מכיר את התרגיל: תכף יגיעו לפה כל מיני ימנים דתיים כאילו-ממלכתיים להגן על קלנר. אז רק לפני שאתם קופצים: תדעו שמבחינת הרב קלנר, דתיים לייט הם, ציטוט מפורש, "בהמות עם כיפה על הראש". אבל אני לא רוצה לדבר על דתיים. איך קרה שחילונים במדינת ישראל התרגלו שרבנים מדברים עליהם כמו שהחמאס מדבר על יהודים? ועוד התרגלו שאומרים להם שזה "קיצוני" לבקש שחבר'ה כאלו לא יקבלו משכורות מהמדינה? טירוף. טירוף. טירוף. מדברים על תיקון בממשלה הבא. תיקון דורש, קודם כל, הבטחה בסיסית אחת: מוסדות חינוכיים שמקבלים כסף מהמדינה, לא יכולים לחנך נגד ערכים יהודיים ודמוקרטיים. נקודה. וזה כולל הסתה חולנית נגד חילונים. האמת היא, שזה כבר אפילו לא עניין ערכי. זה פשוט עניין של הישרדות המדינה. כי מדינה שממשיכה לממן מוסדות כמו "בני דוד", תמשיך לראות את הרוח החרד"לים הקיצונית מתפשטת בצבא. כי הם כל הזמן חותרים לעוד ועוד. חלק מהאנשים הטובים במחנה חושבים שלסגור למכינת עלי את התקציב זה "קיצוני". באותה נשימה הם לא מבינים איך פתאום הימין הישראלי מתחיל להתנגד לשירות נשים בצה"ל. בסוף זאת אמת פשוטה: מדינה שמממנת מוסדות שאוכלים אותה מבפנים לא תשרוד. וכמו שהאסימון נפל לגבי מערכת החינוך החרדית הפרטית, הוא יפול גם לגבי המוסדות החרד"לים הקיצוניים. התפקיד שלנו זה רק לוודא שהוא לא נופל מאוחר מדי. אגב, מי שמופיע בקטע הוידאו המצורף, חוץ מהרב קלנר - זה יאיר נהוראי. יאיר הוא מומחה למוסדות ולתפיסות של החצר של הרב טאו, וממובילי המאבק נגדם. אדם ידען בטירוף עם המון זכויות. הקטע הוא מתוך סרט דוקו קצר שיאיר הוציא לאחרונה: "האמת מאחורי המכונה המשיחית של הרב טאו". אני מצרף לינק בתגובה, ואני ממש ממליץ לכם לראות את הסרט. בדקות הראשונות של הסרט יש הקלטות מרתיחות של רבנים ב"בני דוד" שממש מלמדים תפיסה סדורה של שנאת יהודים חילונים. זה נשמע מטורף, אני יודע, אבל זה קורה במוסד חינוכי רשמי, כאן במדינה, ובמימון משלם המיסים. אסור לעצום עיניים. בבקשה תפיצו לאן שאפשר
0:48

הדרישה לסגור את התקציבים למוסדות קיצוניים כמו "בני דוד" תופסת תאוצה. אבל חלק מהאנשים עדיין חושבים שעצם הדרישה היא "קיצונית". אני מבקש מהאנשים הטובים שחושבים ככה עדיין: צפו בסרטון הזה, פחות מדקה. "לא לקיים תורה ומצוות זאת בגידה.. דין בגידה זה כדור בראש." זה הרב יוסף קלנר, בכיר במכינת "בני דוד". בואו נגיד את האמת שכולנו יודעים עמוק בלב: אם הרב קלנר היה מדבר באותה צורה על יהודים דתיים, השב"כ היה עוצר אותו. חקירת המשטרה הייתה עולה פעמיים ביום לעמוד של בן גביר. ובערוץ 14 היו מרימים משדר פתוח על ההסתה הנוראית. אבל בסך הכל מתירים את הדם של יהודים חילונים. אז אפשר לדפדף הלאה. ומוסדות "בני דוד" יכולים להמשיך לשחות בכסף ממשלתי: שנה שעברה, למשל, הם קיבלו 8 מיליון ש"ח מהמדינה (!). ולכן אני אפילו לא מדבר כאן על השב"כ, שהיום ראש הארגון מגיע מאותו חוג של הרב קלנר. ואפילו לא על המשטרה. אני מדבר כאן על הבקשה הכי פשוטה, הכי בסיסית: מוסד שמלמדים בו דברים כאלה, לא צריך לקבל כספי מיסים. וזה בעצם גם מה שאומר החוק: חוק המכינות קובע שמכינות קדם-צבאיות מחויבות לחנך ל"מדינה יהודית, דמוקרטית וציונית". וגם לאהבת העם והארץ. גרם אחד המושגים האלו לא תמצאו בהסתה הזאת נגד יהודים לא-דתיים. וקלנר לא לבד. למכונת עלי, ולמוסדות חרד"ליים דומים, יש אינספור התבטאויות נגד יהודים חילונים ונגד להט"בים ונגד דמוקרטיה ונגד שירות נשים בצבא, אמירות שסותרות כל רעיון של מדינה יהודית ודמוקרטית. לא אמירות של מרצים אורחים, אלא של רבנים חרד"ליים קיצוניים שמתפקדים כדמויות חינוכיות מרכזיות. אגב, אני מכיר את התרגיל: תכף יגיעו לפה כל מיני ימנים דתיים כאילו-ממלכתיים להגן על קלנר. אז רק לפני שאתם קופצים: תדעו שמבחינת הרב קלנר, דתיים לייט הם, ציטוט מפורש, "בהמות עם כיפה על הראש". אבל אני לא רוצה לדבר על דתיים. איך קרה שחילונים במדינת ישראל התרגלו שרבנים מדברים עליהם כמו שהחמאס מדבר על יהודים? ועוד התרגלו שאומרים להם שזה "קיצוני" לבקש שחבר'ה כאלו לא יקבלו משכורות מהמדינה? טירוף. טירוף. טירוף. מדברים על תיקון בממשלה הבא. תיקון דורש, קודם כל, הבטחה בסיסית אחת: מוסדות חינוכיים שמקבלים כסף מהמדינה, לא יכולים לחנך נגד ערכים יהודיים ודמוקרטיים. נקודה. וזה כולל הסתה חולנית נגד חילונים. האמת היא, שזה כבר אפילו לא עניין ערכי. זה פשוט עניין של הישרדות המדינה. כי מדינה שממשיכה לממן מוסדות כמו "בני דוד", תמשיך לראות את הרוח החרד"לים הקיצונית מתפשטת בצבא. כי הם כל הזמן חותרים לעוד ועוד. חלק מהאנשים הטובים במחנה חושבים שלסגור למכינת עלי את התקציב זה "קיצוני". באותה נשימה הם לא מבינים איך פתאום הימין הישראלי מתחיל להתנגד לשירות נשים בצה"ל. בסוף זאת אמת פשוטה: מדינה שמממנת מוסדות שאוכלים אותה מבפנים לא תשרוד. וכמו שהאסימון נפל לגבי מערכת החינוך החרדית הפרטית, הוא יפול גם לגבי המוסדות החרד"לים הקיצוניים. התפקיד שלנו זה רק לוודא שהוא לא נופל מאוחר מדי. אגב, מי שמופיע בקטע הוידאו המצורף, חוץ מהרב קלנר - זה יאיר נהוראי. יאיר הוא מומחה למוסדות ולתפיסות של החצר של הרב טאו, וממובילי המאבק נגדם. אדם ידען בטירוף עם המון זכויות. הקטע הוא מתוך סרט דוקו קצר שיאיר הוציא לאחרונה: "האמת מאחורי המכונה המשיחית של הרב טאו". אני מצרף לינק בתגובה, ואני ממש ממליץ לכם לראות את הסרט. בדקות הראשונות של הסרט יש הקלטות מרתיחות של רבנים ב"בני דוד" שממש מלמדים תפיסה סדורה של שנאת יהודים חילונים. זה נשמע מטורף, אני יודע, אבל זה קורה במוסד חינוכי רשמי, כאן במדינה, ובמימון משלם המיסים. אסור לעצום עיניים. בבקשה תפיצו לאן שאפשר

Ariel David אריאל דוד

20,314 просмотров • 1 месяц назад

מי שמנסה היום בעולם להכיר במדינה פלסטינית – יקבל מאיתנו תשובה בשטח. לא במסמכים, לא בהחלטות או בהצהרות – אלא בעובדות. בעובדות של בתים, שכונות, כבישים ומשפחות יהודיות בונות חיים. הם ידברו על חלום פלסטיני – ואנחנו נמשיך לבנות מציאות יהודית. המציאות הזו קוברת סופית את רעיון המדינה הפלסטינית, כי אין במה להכיר ואין למי להכיר. אני קורא מכאן ביום החשוב הזה לראש הממשלה בנימין נתניהו, הגיע העת להחיל את הריבונות הישראלית ביהודה ושומרון, להוריד מהפרק לנצח את רעיון חלוקת הארץ ולוודא שעד ספטמבר למנהיגים הצבועים באירופה לא יהיה במה להכיר. - היום אנחנו כותבים פרק היסטורי בסיפור הגאולה של עם ישראל בארצו. אחרי יותר מעשרים שנה של עיכובים, לחצים, הבטחות ערב בחירות ושברי חלומות – אנחנו עומדים כאן במעלה אדומים, ומכריזים בקול ברור: הפקק נשבר, תכנית E1 יוצאת לדרך! במשך שני עשורים אמרו לנו “עוד מעט”, “זה בדרך”, “מיד אחרי הבחירות”. היום, סוף סוף, אנחנו מממשים את ההבטחה ומחברים את מעלה אדומים לירושלים בחיבור אסטרטגי, ביטחוני ודמוגרפי, שמבטיח את בירתנו המאוחדת לדורי דורות. אני רוצה בראש ובראשונה להודות לנשיא טראמפ ולצוותו ולשגריר האקבי. ידידי אמת של ישראל כפי שלא היו לנו מעולם, ועוד יותר מזה אנשי אמת עם קול מוסרי צלול וברור שלא מתבלבל מול צביעות המערב. קול שמבין שאסור לתת פרס לטרור. קול שמבין שמדינה פלשתינית תסכן את קיומה של ישראל ושאסור בשום אופן לסכן את קיומה של ישראל, מדינה יהודית אחת ויחידה בעולם שרמה אחרי 2000 שנות גלות ונדידות ורדיפות שחווה העם היהודי. קול שמבין שיהודה ושומרון הם חלק בלתי נפרד מהארץ שלנו, זו שהקדוש ברוך הוא הבטיח לאברהם אבינו ונתן לנו לפני אלפי שנים. אני רוצה להודות גם לראש הממשלה בנימין נתניהו, שאני אמנם בויכוח נוקב איתו בימים האלה על המשך המלחמה בעזה עד הניצחון המוחלט והשמדת חמאס, אבל במה שנוגע ליהודה ושומרון הוא מגבה ומאפשר לי לחולל את המהפכה בשנתיים וחצי האחרונות. אני רוצה להודות לשותפיי לדרך – לראש מועצת יש״ע ישראל גנץ, שמוביל במנהיגות את ההתיישבות בכל רחבי יהודה ושומרון; לראש עיריית מעלה אדומים גיא יפרח, שמוביל עיר פורחת ומתרחבת, עיר שהיא חומת המגן של ירושלים ממזרח; ולשותפי הקרוב, מי שעומד בראש מינהלת ההתיישבות, יהודה אליהו – שותף נאמן, איש חזון ועשייה, שמדי יום הופך חלומות תכנוניים למציאות על הקרקע. לראש העיר הקודם בני כשריאל – שדחף וקידם את תכנית E1 במשך שנים ארוכות; ולשותפי הקרוב, יהודה אליהו – ראש מינהלת ההתיישבות, איש חזון וביצוע שהופך חלומות למציאות על הקרקע. להלל רוט סגן רמ״א שמאז כניסתו לתפקיד מוביל תהליכים בהצלחה רבה, ליהודה אלקלעי מנהל לשכת התכנון ולמאור סבג היועץ המשפטי של לשכת התכנון על שיתוף פעולה פורה, ולמאור זולדן אחראי על התכנון במינהלת שיחד עם כל אנשי המינהלת עובדים ימים ולילות כדי לממש את ריבונותינו בשטח. עם ישראל שב לנחלת אבותיו. אנחנו בונים ומפתחים בכל מרחבי ארצנו – מהגליל ועד הנגב, מהבקעה ועד ההר, כאן ביהודה ובשומרון. כל בית שנבנה הוא חוליה בשרשרת הדורות, כל משפחה שנקלטת היא הצהרת ריבונות, כל שכונה חדשה היא עוד מסמר בחיזוק אחיזתנו בארץ הזו. זו לא רק תכנית תכנונית – זו אמירה ציונית מהדהדת: ירושלים המאוחדת היא בירתנו הנצחית, ומעלה אדומים היא חלק בלתי נפרד ממנה. אישור תכנית המתאר ב E1 מצטרף לשורה של מהלכים ענקיים שביצענו ואנחנו מבצעים כדי לחזק את מעלה אדומים ולהכפיל אותה. אישרנו 3500 יחידות דיור בשכונת נופי הסלע והוצאנו אותם כבר למכרז לבניה, הכרזנו על 2700 דונם אדמות מדינה בשטח G ואנחנו מקדמים שם יחד עם משרד השיכון תכניות לאלפי יחידות דיור נוספות, יחד עם ראש העיר הנהדר של העיר אנחנו עובדים על הסכם גג ענק, הראשון שיחתם בע"ה ביהודה ושומרון, שיקפיץ את התשתיות, הפיתוח ומבני הציבור, אישרנו 300 מלש"ח לביצוע כביש מרקם חיים ועוד ועוד. אסיים בדברי ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל: ״כל הכבוד למוסדות או"ם וחברותיה, אבל כל עוד נבואת ישעיהו: "ולא יישא גוי אל גוי חרב" לא נתקיימה, וכל עוד שכנינו זוממים לכלותנו – לא ייכון ביטחוננו, אלא על כוחנו אנו. עתידנו אינו תלוי במה יאמרו הגויים, אלא במה יעשו היהודים!
8:53

מי שמנסה היום בעולם להכיר במדינה פלסטינית – יקבל מאיתנו תשובה בשטח. לא במסמכים, לא בהחלטות או בהצהרות – אלא בעובדות. בעובדות של בתים, שכונות, כבישים ומשפחות יהודיות בונות חיים. הם ידברו על חלום פלסטיני – ואנחנו נמשיך לבנות מציאות יהודית. המציאות הזו קוברת סופית את רעיון המדינה הפלסטינית, כי אין במה להכיר ואין למי להכיר. אני קורא מכאן ביום החשוב הזה לראש הממשלה בנימין נתניהו, הגיע העת להחיל את הריבונות הישראלית ביהודה ושומרון, להוריד מהפרק לנצח את רעיון חלוקת הארץ ולוודא שעד ספטמבר למנהיגים הצבועים באירופה לא יהיה במה להכיר. - היום אנחנו כותבים פרק היסטורי בסיפור הגאולה של עם ישראל בארצו. אחרי יותר מעשרים שנה של עיכובים, לחצים, הבטחות ערב בחירות ושברי חלומות – אנחנו עומדים כאן במעלה אדומים, ומכריזים בקול ברור: הפקק נשבר, תכנית E1 יוצאת לדרך! במשך שני עשורים אמרו לנו “עוד מעט”, “זה בדרך”, “מיד אחרי הבחירות”. היום, סוף סוף, אנחנו מממשים את ההבטחה ומחברים את מעלה אדומים לירושלים בחיבור אסטרטגי, ביטחוני ודמוגרפי, שמבטיח את בירתנו המאוחדת לדורי דורות. אני רוצה בראש ובראשונה להודות לנשיא טראמפ ולצוותו ולשגריר האקבי. ידידי אמת של ישראל כפי שלא היו לנו מעולם, ועוד יותר מזה אנשי אמת עם קול מוסרי צלול וברור שלא מתבלבל מול צביעות המערב. קול שמבין שאסור לתת פרס לטרור. קול שמבין שמדינה פלשתינית תסכן את קיומה של ישראל ושאסור בשום אופן לסכן את קיומה של ישראל, מדינה יהודית אחת ויחידה בעולם שרמה אחרי 2000 שנות גלות ונדידות ורדיפות שחווה העם היהודי. קול שמבין שיהודה ושומרון הם חלק בלתי נפרד מהארץ שלנו, זו שהקדוש ברוך הוא הבטיח לאברהם אבינו ונתן לנו לפני אלפי שנים. אני רוצה להודות גם לראש הממשלה בנימין נתניהו, שאני אמנם בויכוח נוקב איתו בימים האלה על המשך המלחמה בעזה עד הניצחון המוחלט והשמדת חמאס, אבל במה שנוגע ליהודה ושומרון הוא מגבה ומאפשר לי לחולל את המהפכה בשנתיים וחצי האחרונות. אני רוצה להודות לשותפיי לדרך – לראש מועצת יש״ע ישראל גנץ, שמוביל במנהיגות את ההתיישבות בכל רחבי יהודה ושומרון; לראש עיריית מעלה אדומים גיא יפרח, שמוביל עיר פורחת ומתרחבת, עיר שהיא חומת המגן של ירושלים ממזרח; ולשותפי הקרוב, מי שעומד בראש מינהלת ההתיישבות, יהודה אליהו – שותף נאמן, איש חזון ועשייה, שמדי יום הופך חלומות תכנוניים למציאות על הקרקע. לראש העיר הקודם בני כשריאל – שדחף וקידם את תכנית E1 במשך שנים ארוכות; ולשותפי הקרוב, יהודה אליהו – ראש מינהלת ההתיישבות, איש חזון וביצוע שהופך חלומות למציאות על הקרקע. להלל רוט סגן רמ״א שמאז כניסתו לתפקיד מוביל תהליכים בהצלחה רבה, ליהודה אלקלעי מנהל לשכת התכנון ולמאור סבג היועץ המשפטי של לשכת התכנון על שיתוף פעולה פורה, ולמאור זולדן אחראי על התכנון במינהלת שיחד עם כל אנשי המינהלת עובדים ימים ולילות כדי לממש את ריבונותינו בשטח. עם ישראל שב לנחלת אבותיו. אנחנו בונים ומפתחים בכל מרחבי ארצנו – מהגליל ועד הנגב, מהבקעה ועד ההר, כאן ביהודה ובשומרון. כל בית שנבנה הוא חוליה בשרשרת הדורות, כל משפחה שנקלטת היא הצהרת ריבונות, כל שכונה חדשה היא עוד מסמר בחיזוק אחיזתנו בארץ הזו. זו לא רק תכנית תכנונית – זו אמירה ציונית מהדהדת: ירושלים המאוחדת היא בירתנו הנצחית, ומעלה אדומים היא חלק בלתי נפרד ממנה. אישור תכנית המתאר ב E1 מצטרף לשורה של מהלכים ענקיים שביצענו ואנחנו מבצעים כדי לחזק את מעלה אדומים ולהכפיל אותה. אישרנו 3500 יחידות דיור בשכונת נופי הסלע והוצאנו אותם כבר למכרז לבניה, הכרזנו על 2700 דונם אדמות מדינה בשטח G ואנחנו מקדמים שם יחד עם משרד השיכון תכניות לאלפי יחידות דיור נוספות, יחד עם ראש העיר הנהדר של העיר אנחנו עובדים על הסכם גג ענק, הראשון שיחתם בע"ה ביהודה ושומרון, שיקפיץ את התשתיות, הפיתוח ומבני הציבור, אישרנו 300 מלש"ח לביצוע כביש מרקם חיים ועוד ועוד. אסיים בדברי ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל: ״כל הכבוד למוסדות או"ם וחברותיה, אבל כל עוד נבואת ישעיהו: "ולא יישא גוי אל גוי חרב" לא נתקיימה, וכל עוד שכנינו זוממים לכלותנו – לא ייכון ביטחוננו, אלא על כוחנו אנו. עתידנו אינו תלוי במה יאמרו הגויים, אלא במה יעשו היהודים!

בצלאל סמוטריץ'

21,930 просмотров • 1 год назад

חמישה שבועות לפני מתקפת השבעה באוקטובר – דן חלוץ מסביר משמעות גל הפסקת ההתנדבות לשירות מילואים בחיל האוויר: "באמצע ספטמבר השינוי יהיה מסוים; כשירותו של צה"ל תלך ותפחת" [אם תפרוץ מלחמה אחרי החגים?] "אנחנו ננצח, אנחנו נשלם מחירים יותר כבדים. זה כל הסיפור. יותר אזרחים ויותר חיילים" ב-30 באוגוסט 2023, התראיין המטכ"ל לשעבר רא"ל (מיל.) דן חלוץ באולפן אתר Ynet, ולהן תוכן הראיון: אלכסנדרה לוקש: רב אלוף במילואים דן חלוץ, שלום אדוני. בוקר טוב. דן חלוץ: בוקר טוב, אלכסנדרה. אלכסנדרה לוקש: טוב, יש לנו הרבה מאוד עניינים כמובן על הפרק, אבל הכל גם קשור להכל בסופו של דבר, ונתחיל באמת עם הסיפא של הדברים. שר הביטחון [יואב] גלנט, לא חדש עבור מי שמקשיב לחדשות בישראל, מי שמכיר את המערכת כמוך, כמה באמת זה מזכיר לך את החודשים שלפני מלחמת לבנון השנייה? דן חלוץ: אני מוטרד מהכיוון הזה של הצהרות. אנחנו למדנו בחיים שכשמצהירים ומצהירים ומצהירים, בסוף הגפרור יכול להיזרק והדלק יכול לבעור. הייתי מעדיף שהפתרון לבעיה הזו של האוהל [שהקים חיזבאללה בגבול ישראל], יינתן בדרך אחרת. אלכסנדרה לוקש: אבל זה רק האוהל, זה הרי, יש הרבה מאוד פרובוקציות וגם כנראה דחיפה איראנית, לפחות לפי מה שאנחנו שומעים. דן חלוץ: בסדר, יש דחיפה איראנית ויש הרבה פרובוקציות, ואנחנו צריכים להיות המבוגר האחראי הפעם. אני מציע את זה למדינת ישראל. אני חרד למדינת ישראל, לא לאיראנים ולא לחיזבאללה. אני בטוח שמדינת ישראל אם היא תחליט שזה מה שצריך לעשות, תעשה את זה טוב מאוד. אלכסנדרה לוקש: האמירות האלה, אתה אומר, רק מתדלקות את ההסלמה הפוטנציאלית, הן לא בולמות אותה כמו ש... דן חלוץ: הן אמורות לשרת כמה דברים. הן אמורות קודם כל להשפיע על האו"ם לעשות את עבודתו, ולא להיכנע לגחמות של ממשלת לבנון. הדבר השני, הן אמורות לאותת לצד השני, שימו לב, אנחנו מוכנים. הדבר השלישי, כפי שאמרתי, הן יכולות להדליק את האזור. אלכסנדרה לוקש: זה החשש שלך, שאמירה... של גלנט יכולה רק להדליק את ההזדמנות. דן חלוץ: לא, אני לא רוצה לומר שהאמירה הזו לבדה, אבל אני אומר דבר אחד, עוד לא נולד האוהל שבגללו כדאי לצאת למלחמה, גם אם היא תהיה מוצלחת, כי אין מלחמות מוצלחות. למדנו את זה. אלכסנדרה לוקש: אתה אומר אין מלחמות מוצלחות, ויש לנו כמה זיכרונות, לך יש בטח כמה זיכרונות ממלחמת לבנון השנייה. אנחנו מוכנים למלחמה? הרי יש כל מיני הצהרות, גם ישנות, גם נוכחיות, של אנשים במערכת הביטחונית, גם בדרג המדיני, שאומרים, אנחנו נחזיר את לבנון לתקופת האבן. יש לזה בסיס בכלל? דן חלוץ: אפשר להחזיר כל דבר לתקופה קודמת, אני מציע לא להתרברב, אחד, שתיים, לעשות ולא לדבר, אם רוצים לעשות. כי דיבורים בעלמא לא משרתים שום מטרה. אבל הדבר השלישי, לנסות לפתור את הדברים הללו בדרך אלטרנטיבית. אם יש כזאת. אם אין כזאת, צריך לפתור. מה שלא נפתר בשבוע הראשון, כשהוקם האוהל, קשה לתרץ אותו אחרי שלושה חודשים כשהאוהל כבר עומד. ולכן צריך למצוא דרך פתרון יותר נכונה, יותר ראויה, שמתאימה לבד של האוהל. אלכסנדרה לוקש: תראה, התחושה של [מנהיג חיזבאללה חסן] נסראללה, וזה לא סוד, זה גם תחושה בקרב הרבה גורמים במדינה עצמה, אולי גם שלך, היא שהחברה הישראלית, וגם הצבא הישראלי, נמצא בתהליך התפוררות. יש פה לכך יסוד? דן חלוץ: לתחושה הזו יש בסיס. כל נקודה שנשים עליה את האצבע בחברה הישראלית היום, במדינת ישראל היום, היא נקודת תורפה. החברה הישראלית, הצבא הישראלי, מערכת החינוך הישראלית, הכלכלה הישראלית, יחסי החוץ של ישראל, כל דבר. אין דבר אחד שאפשר להגיד עליו שהוא תקין ומתנהל כמו שצריך. אלכסנדרה לוקש: בוא נשאר באמת בסיפור הצבאי, וליתר דיוק באירוע חיל האוויר. הרי נכון שבשבועיים האחרונים זה קצת פחות מדובר, ככה זה בסוף אוגוסט, אבל מדברים הרבה כבר על מבחן ספטמבר. על זה שהכשירות עלולה להיפגע ככל שאנחנו מעמיקים גם בספטמבר. איפה אנחנו נמצא את עצמנו באחד באוקטובר? דן חלוץ: אלכסנדרה, הדברים אינם קורים בין לילה. זה תהליך מדורג שלוקח זמן. בתחילת ספטמבר לא יהיה שינוי לעומת סוף אוגוסט, ובאמצע ספטמבר השינוי יהיה מסוים. הרעיון הכללי אומר שכשירותו של צה"ל תלך ותפחת ככל שמערך המתנדבים שמפסיקים שירות ילך ויגדל. ואני רואה את התופעה הזו, אני שומע עליה, אני חי אותה. התופעה הזו קיימת. היא תתרחב, אם הממשלה תלך למשל לכיוון של חוק גיוס לחרדים. חוק גיוס זה לא חוק גיוס, זה חוק אי גיוס הגדיר את זה, השר [מאיר] פורוש. אלכסנדרה לוקש: אנטי גיוס, אפילו יותר. דן חלוץ: אנטי גיוס. חוק כזה יעורר את המערכת, אנחנו כבר שומעים על מכתב השמיניסטים החדש שהולך לצאת לדרך. אנחנו חשים את מה שקורה. אלכסנדרה לוקש: אז על מי האחריות? דן חלוץ: האחריות היא רק על אחד. אחד בלבד, קוראים לו בנימין נתניהו. אלכסנדרה לוקש: מה הוא צריך לעשות? דן חלוץ: הוא צריך פשוט לעצור את החקיקה, הוא צריך להחזיר את המערכת ל[מצב] נורמל. Back to normal. Back to normal זה אומר, את כל מה שאתה רוצה להשיג, תעשה בדיון רחב, אמיתי, כנה, על מנת שנוכל להשיג משהו. אלכסנדרה לוקש: כי אחרת מה, ואני רגע, שוב, מתעכבת ורוצה שנחדד את הסיפור הצבאי. אחרת מה יקרה פה, נניח, אם תפרוץ מלחמה או עימות צבאי משמעותי אחרי החגים? דן חלוץ: אנחנו ננצח, אנחנו נשלם מחירים יותר כבדים. זה כל הסיפור. אלכסנדרה לוקש: זאת אומרת, יותר אזרחים... דן חלוץ: יותר אזרחים ויותר חיילים. תראי, מה זה המושג שירות? המושג שירות זה לא אפס או אחד. זה תהליך הדרגתי ששוחק יכולות. שוחק יכולות, למשל, בגלל שביהודה ושומרון הגדודים נמצאים, במקום להתאמן למלחמה, הם מפזרים את המהומות שעושים אנשי הגבעות, הם מפזרים את הטרוריסטים ופוגעים בהם על מנת לטפל בטרור, והם לא מתאמנים למלחמה האמיתית שמדינת ישראל עלולה לעמוד בפניה. אלכסנדרה לוקש: זאת אומרת, אתה רואה שגם האירועים של הלאומנות היהודית ביהודה ושומרון שוחקים את הצבא? דן חלוץ: בוודאי. אתה צריך להשקיע יותר ויותר אנרגיה, יותר ויותר כוחות, הרבה יותר כוחות, שמענו רק לאחרונה, שמתגברים את הכוחות ביהודה ושומרון על מנת מה? על מנת להגן על פורעי החוק, שפורעים חוק ומאיצים את הטרור, ואנחנו צריכים לשרת את ההגנה שלהם. אלכסנדרה לוקש: טוענים גורמים שונים במערכת הפוליטית והמדינית. שאתה, דן חלוץ, לא רק אתה, אבל מייחסים גם לך, בעצם נותן מתנה לנסראללה, בעצם מעודד את הסרבנות, מעודד את אי הגיוס, מעודד אולי את העימות הצבאי הבא. אנחנו שומעים הרי שגם בלבנון מצטטים אותך. דן חלוץ: אני לא מעודד שום דבר, אני מעודד את ראש הממשלה [בנימין נתניהו] לרדת מהעץ הגבוה שהוא טיפס עליו לפני שהוא ייפול ממנו, כדאי לו לרדת ממנו. אלכסנדרה לוקש: אבל אולי גם אנשי חיל האוויר עלו וטיפסו על עץ. דן חלוץ: תזכרי שאנשי חיל האוויר שהפסיקו את התנדבותם הם קודם כל אזרחי מדינת ישראל. אזרח זה תפקיד ראשון במעלה, תפקידם הצבאי הוא השני במעלה ולא הפוך. וכל מי שמצפה שהם ימשיכו וינהגו כאילו לא קרה דבר, קרה דבר. החוזה הופר. מה הופר בחוזה? חתמו הסכם עם מדינה דמוקרטית, והם רואים לנגד עיניהם איך נוצרת כאן דיקטטורה. אלכסנדרה לוקש: תראה, אני לא היה הראשונה ששואלת אותך, כמובן על סיפור ההתנתקות, הרי שם גם נפל דבר מבחינת גורמים רבים, ואז קראת להם סרבנים. מה השתנה? דן חלוץ: את לא תהיי הראשונה, גם לא תהיי אחרונה, וההבדל המהותי בין ההתנתקות לבין היום, הוא שאז הייתה החלטה מדינית-פוליטית, והיום לא מדובר בהחלטה מדינית-פוליטית, היום מדובר בשינוי מבנה משטרי של מדינת ישראל. אלכסנדרה לוקש: עבור הרבה אנשים זה היה שבר, שבר משמעותי מאוד. קריעה מוחלטת, אתה יודע, אתה קורא לזה מדיני, אבל גם מבחינתם החוזה הופר כשפינו אנשים מביתם. דן חלוץ: ליבי, ליבי, עם כל מפוני גוש קטיף. אני לא, לא, זר לתחושות של האנשים שם. יחד עם זאת, ההשוואה אינה במקומה. סרבנות של חיילי חובה היא דבר אחד, וסרבנות שמייחסים, המילה סרבנות היא לא נכונה, הפסקת התנדבות של מילואימניקים שעברו את גיל השירות, היא דבר אחר לחלוטין. לחלוטין. וזה גם סוג אחר. אלכסנדרה לוקש: וזה לא פותח פתח, שבהחלטה מדינית אולי של ממשלה אחרת, אנשי מילואים, שכמו שאתה אומר, מתנדבים, ועברו את גיל השירות, שהם מצד אחר, יחליטו גם, לנו זה לא מתאים, אנחנו מפסיקים להתנדב. דן חלוץ: לא ולא. אני אגיד לך למה לא. אותה ממשלה, עם אותו ראש ממשלה, מכהנת למעט שנה אחת, בחמש עשרה שנים האחרונות, הרבה מההחלטות שהתקבלו לא מצאו חן בעיני חלק מהאנשים ששייכים לכאורה למחנה אחר. הם לא במחנה אחר, הם במחנה של עם ישראל. ואף אחד לא העז, לא העלה על דל דעתו לעשות מעשה שכזה, להפסיק התנדבות. לא. המשיכו ושרתו כרגיל. גם אם היו חלוקים על העמדות הפוליטיות של מקבל ההחלטות, ולכן זה לא קשור לפוליטיקה, זה קשור לשינוי המבנה, המשטרי במדינת ישראל. אלכסנדרה לוקש: אוקיי, טוב, אנחנו רוצים לגעת איתך בעוד נושא, וזה הנושא הסעודי, ואתמול לפי ה"וול סטריט ג'ורנל" נרשמת כנראה עוד איזושהי התקדמות בהתכנות לסוג של הסכם או נורמליזציה עם סעודיה. כמה אתה אופטימי? דן חלוץ: זה לא עניין של אופטימיות. אני אתמוך בכל מהלך שיביא להסדרים של שלום עם כל מדינה שאין לנו הסדר של שלום איתה. יחד עם זאת, צריך לוודא שאנחנו, מדינת ישראל, לא נשלם מחיר מעבר להיגיון. מה המחיר, למשל? אמצעי לחימה מתקדמים מאוד. שתיים, יכולת העשרת אורניום על אדמת סעודיה. אלכסנדרה לוקש: אומרים גורמים מסוימים, כולל שרים מסוימים בממשלה הזאת, שאם סעודיה לא תקבל את הגרעין שלה מארה״ב, היא תקבל אותו מסין או מגורמים עוינים אחרים, ומוטב לנו, לכן גם לישראל, שזה יהיה בצורה הזאת. דן חלוץ: אמירה, זה בסדר גמור, על מנת לתרץ הסכמה, לתת לסעודים יכולת העשרה, הם יתרצו את זה באמירה כזו. אני לא מקבל. אין לי שום סיבה לקבל את זה, כי לא שמעתי את האמריקאים אומרים את זה. צריך לזכור, בסופו של דבר לאמריקאים יש את האינטרס האמריקאי, האינטרס הישראלי קיים, אבל הוא לא המהות. המהות האמריקאית היא להגיע לזה שקודם כל הנפט יסחר בעולם בדולרים, ולא ביואן. זה הדבר הראשון. אלכסנדרה לוקש: בישראל יש בכלל סיי [השפעה], אתה אומר, הקו האדום, ואנחנו מבינים את זה, הקו האדום של ישראל זה אמצעי לחימה מתקדמים ואורניום מועשר בסעודיה, אבל לישראל יש בכלל את הסיי [השפעה] מול ארצות הברית, בטח בעידן הנוכחי, ביחסים בין הממשלים, להכתיב לארצות הברית? דן חלוץ: הנה נתת תשובה למה צריך מערכת יחסים טובה עם ארה״ב. אלכסנדרה לוקש: אבל כרגע... דן חלוץ: על מנת שאין לנו סיי [השפעה] לדעתי הסיי [השפעה] שלנו מוגבל, אבל זה לא חשוב אם יש לנו סיי [השפעה] או אין לנו סיי [השפעה], חשוב שנאמר את עמדתנו. ועמדתנו צריכה להיות התנגדות נחרצת ליכולת העשרת... אלכסנדרה לוקש: ואתה לא בטוח שההתנגדות הנחרצת הזאת נשמעת כשלמשל השר [רון] דרמר מדבר עם גורמים בבית הלבן? דן חלוץ: לא, אני לא בטוח. מה לעשות שכל הדיון בינינו לבין מי שמנהל היום את מדינת ישראל הוא דיון של אמון. אין אמון בשום החלטה שמתקבלת. אין אמון בשום אמירה שנאמרת. אלכסנדרה לוקש: זה מסכן אבל את ביטחון ישראל, זה שלא מושמעת התנגדות נחרצת, וזה שאולי באמת סעודה תקבל את הכלי ה... דן חלוץ: אני אגיד לך את מה זה מסכן. זה מסכן את עניין מרוץ החימוש במזרח התיכון. אם סעודיה תקבל יכולת כזו, גם המצרים ירצו יכולת כזו, גם הטורקים ירצו יכולת כזו, גם הירדנים יבקשו לסדר לעצמם כורים גרעיניים לצורכי אנרגיה. יכול להיות פה תהליך אסקלטיבי שאנחנו יודעים את ההתחלה שלו, ואנחנו לא יודעים את הסוף שלו. אלכסנדרה לוקש: זאת אומרת, אם אנחנו נאפשר את הגרעין לסעודיה, אנחנו עלולים לקבל מדינות מגורענות פה לידינו, שכנות שלנו. דן חלוץ: נקבל גרעינים בכל מדינה. יכולים לקבל. אלכסנדרה לוקש: ממש לקראת הסיום, דיברנו על מלחמת לבנון השנייה, ואני רוצה להחזיר אותך למלחמת יום כיפור, שגם אותה אתה מכיר היטב, ושאלתי אותך אם יש איזושהי תחושה של דמיון או דז'ה וו לתקופה של מלחמת לבנון, אבל יש גם זיכרונות ממלחמת יום כיפור בתקופה הזאת? דן חלוץ: תראי, בעוד חודש ושבוע, אנחנו מציינים 50 שנה למלחמת יום כיפור, אני עם מלחמת יום כיפור שירתתי בטייסת ששילמה את המחיר הכי גבוה בחיל האוויר, בנפגעים ושבויים. ואין ספק שהזיכרונות צפים. הם קיימים כל יום, אבל הם צפים במיוחד כשמגיעים לתאריך. הדבר היחיד שמטריד אותי הוא שבמלחמת יום כיפור הרגשתי יותר בטוח מאשר אני מרגיש כיום. כי אז ידענו מי אויב. הוא היה ברור, הוא היה מובהק, זה היה הצד השני, זה היה אויב. היום זה לא אויב, אנחנו נלחמים בעצמנו. ומלחמה עצמית היא דבר נורא. כי אתה מכרסם את היסודות שעליהם בנויה החברה הישראלית. אז לא כרסמנו את היסוד החברתי הישראלי. אלכסנדרה לוקש: זאת הייתה מלחמת הקיום האחרונה של ישראל, וזאת הנוכחית? דן חלוץ: זאת מלחמת קיום הרבה יותר מהותית, כי אנחנו פוגעים פה בדבר הבסיסי ביותר, וזה הלכידות החברתית של מדינת ישראל. כמובן ששותפים לזה הרבה גורמים, זה לא רק העניין הצבאי, העניין החברתי והעניין הביטחוני. אנחנו רואים את האמירה ששמעתי קודם בשולי הכניסה שלי, את קטי שיטרית. אלכסנדרה לוקש: עוד מעט נדבר איתה כאן בשידור. דן חלוץ: מה שהיא אמרה מטריד אותי מאוד. מטריד אותי מאוד. כי אנחנו לא רוצים לכפות על החרדים שירות צבאי. אנחנו רוצים שהם ישרתו את מדינת ישראל שירות כלשהו, ולא יהיו תלויים על צווארה של מדינת ישראל בלי תמורה. אלכסנדרה לוקש: רב אלוף במילואים דן חלוץ, תודה רבה על הדברים האלה הבוקר, תודה. דן חלוץ: תודה לך. סימוכין:
14:50

חמישה שבועות לפני מתקפת השבעה באוקטובר – דן חלוץ מסביר משמעות גל הפסקת ההתנדבות לשירות מילואים בחיל האוויר: "באמצע ספטמבר השינוי יהיה מסוים; כשירותו של צה"ל תלך ותפחת" [אם תפרוץ מלחמה אחרי החגים?] "אנחנו ננצח, אנחנו נשלם מחירים יותר כבדים. זה כל הסיפור. יותר אזרחים ויותר חיילים" ב-30 באוגוסט 2023, התראיין המטכ"ל לשעבר רא"ל (מיל.) דן חלוץ באולפן אתר Ynet, ולהן תוכן הראיון: אלכסנדרה לוקש: רב אלוף במילואים דן חלוץ, שלום אדוני. בוקר טוב. דן חלוץ: בוקר טוב, אלכסנדרה. אלכסנדרה לוקש: טוב, יש לנו הרבה מאוד עניינים כמובן על הפרק, אבל הכל גם קשור להכל בסופו של דבר, ונתחיל באמת עם הסיפא של הדברים. שר הביטחון [יואב] גלנט, לא חדש עבור מי שמקשיב לחדשות בישראל, מי שמכיר את המערכת כמוך, כמה באמת זה מזכיר לך את החודשים שלפני מלחמת לבנון השנייה? דן חלוץ: אני מוטרד מהכיוון הזה של הצהרות. אנחנו למדנו בחיים שכשמצהירים ומצהירים ומצהירים, בסוף הגפרור יכול להיזרק והדלק יכול לבעור. הייתי מעדיף שהפתרון לבעיה הזו של האוהל [שהקים חיזבאללה בגבול ישראל], יינתן בדרך אחרת. אלכסנדרה לוקש: אבל זה רק האוהל, זה הרי, יש הרבה מאוד פרובוקציות וגם כנראה דחיפה איראנית, לפחות לפי מה שאנחנו שומעים. דן חלוץ: בסדר, יש דחיפה איראנית ויש הרבה פרובוקציות, ואנחנו צריכים להיות המבוגר האחראי הפעם. אני מציע את זה למדינת ישראל. אני חרד למדינת ישראל, לא לאיראנים ולא לחיזבאללה. אני בטוח שמדינת ישראל אם היא תחליט שזה מה שצריך לעשות, תעשה את זה טוב מאוד. אלכסנדרה לוקש: האמירות האלה, אתה אומר, רק מתדלקות את ההסלמה הפוטנציאלית, הן לא בולמות אותה כמו ש... דן חלוץ: הן אמורות לשרת כמה דברים. הן אמורות קודם כל להשפיע על האו"ם לעשות את עבודתו, ולא להיכנע לגחמות של ממשלת לבנון. הדבר השני, הן אמורות לאותת לצד השני, שימו לב, אנחנו מוכנים. הדבר השלישי, כפי שאמרתי, הן יכולות להדליק את האזור. אלכסנדרה לוקש: זה החשש שלך, שאמירה... של גלנט יכולה רק להדליק את ההזדמנות. דן חלוץ: לא, אני לא רוצה לומר שהאמירה הזו לבדה, אבל אני אומר דבר אחד, עוד לא נולד האוהל שבגללו כדאי לצאת למלחמה, גם אם היא תהיה מוצלחת, כי אין מלחמות מוצלחות. למדנו את זה. אלכסנדרה לוקש: אתה אומר אין מלחמות מוצלחות, ויש לנו כמה זיכרונות, לך יש בטח כמה זיכרונות ממלחמת לבנון השנייה. אנחנו מוכנים למלחמה? הרי יש כל מיני הצהרות, גם ישנות, גם נוכחיות, של אנשים במערכת הביטחונית, גם בדרג המדיני, שאומרים, אנחנו נחזיר את לבנון לתקופת האבן. יש לזה בסיס בכלל? דן חלוץ: אפשר להחזיר כל דבר לתקופה קודמת, אני מציע לא להתרברב, אחד, שתיים, לעשות ולא לדבר, אם רוצים לעשות. כי דיבורים בעלמא לא משרתים שום מטרה. אבל הדבר השלישי, לנסות לפתור את הדברים הללו בדרך אלטרנטיבית. אם יש כזאת. אם אין כזאת, צריך לפתור. מה שלא נפתר בשבוע הראשון, כשהוקם האוהל, קשה לתרץ אותו אחרי שלושה חודשים כשהאוהל כבר עומד. ולכן צריך למצוא דרך פתרון יותר נכונה, יותר ראויה, שמתאימה לבד של האוהל. אלכסנדרה לוקש: תראה, התחושה של [מנהיג חיזבאללה חסן] נסראללה, וזה לא סוד, זה גם תחושה בקרב הרבה גורמים במדינה עצמה, אולי גם שלך, היא שהחברה הישראלית, וגם הצבא הישראלי, נמצא בתהליך התפוררות. יש פה לכך יסוד? דן חלוץ: לתחושה הזו יש בסיס. כל נקודה שנשים עליה את האצבע בחברה הישראלית היום, במדינת ישראל היום, היא נקודת תורפה. החברה הישראלית, הצבא הישראלי, מערכת החינוך הישראלית, הכלכלה הישראלית, יחסי החוץ של ישראל, כל דבר. אין דבר אחד שאפשר להגיד עליו שהוא תקין ומתנהל כמו שצריך. אלכסנדרה לוקש: בוא נשאר באמת בסיפור הצבאי, וליתר דיוק באירוע חיל האוויר. הרי נכון שבשבועיים האחרונים זה קצת פחות מדובר, ככה זה בסוף אוגוסט, אבל מדברים הרבה כבר על מבחן ספטמבר. על זה שהכשירות עלולה להיפגע ככל שאנחנו מעמיקים גם בספטמבר. איפה אנחנו נמצא את עצמנו באחד באוקטובר? דן חלוץ: אלכסנדרה, הדברים אינם קורים בין לילה. זה תהליך מדורג שלוקח זמן. בתחילת ספטמבר לא יהיה שינוי לעומת סוף אוגוסט, ובאמצע ספטמבר השינוי יהיה מסוים. הרעיון הכללי אומר שכשירותו של צה"ל תלך ותפחת ככל שמערך המתנדבים שמפסיקים שירות ילך ויגדל. ואני רואה את התופעה הזו, אני שומע עליה, אני חי אותה. התופעה הזו קיימת. היא תתרחב, אם הממשלה תלך למשל לכיוון של חוק גיוס לחרדים. חוק גיוס זה לא חוק גיוס, זה חוק אי גיוס הגדיר את זה, השר [מאיר] פורוש. אלכסנדרה לוקש: אנטי גיוס, אפילו יותר. דן חלוץ: אנטי גיוס. חוק כזה יעורר את המערכת, אנחנו כבר שומעים על מכתב השמיניסטים החדש שהולך לצאת לדרך. אנחנו חשים את מה שקורה. אלכסנדרה לוקש: אז על מי האחריות? דן חלוץ: האחריות היא רק על אחד. אחד בלבד, קוראים לו בנימין נתניהו. אלכסנדרה לוקש: מה הוא צריך לעשות? דן חלוץ: הוא צריך פשוט לעצור את החקיקה, הוא צריך להחזיר את המערכת ל[מצב] נורמל. Back to normal. Back to normal זה אומר, את כל מה שאתה רוצה להשיג, תעשה בדיון רחב, אמיתי, כנה, על מנת שנוכל להשיג משהו. אלכסנדרה לוקש: כי אחרת מה, ואני רגע, שוב, מתעכבת ורוצה שנחדד את הסיפור הצבאי. אחרת מה יקרה פה, נניח, אם תפרוץ מלחמה או עימות צבאי משמעותי אחרי החגים? דן חלוץ: אנחנו ננצח, אנחנו נשלם מחירים יותר כבדים. זה כל הסיפור. אלכסנדרה לוקש: זאת אומרת, יותר אזרחים... דן חלוץ: יותר אזרחים ויותר חיילים. תראי, מה זה המושג שירות? המושג שירות זה לא אפס או אחד. זה תהליך הדרגתי ששוחק יכולות. שוחק יכולות, למשל, בגלל שביהודה ושומרון הגדודים נמצאים, במקום להתאמן למלחמה, הם מפזרים את המהומות שעושים אנשי הגבעות, הם מפזרים את הטרוריסטים ופוגעים בהם על מנת לטפל בטרור, והם לא מתאמנים למלחמה האמיתית שמדינת ישראל עלולה לעמוד בפניה. אלכסנדרה לוקש: זאת אומרת, אתה רואה שגם האירועים של הלאומנות היהודית ביהודה ושומרון שוחקים את הצבא? דן חלוץ: בוודאי. אתה צריך להשקיע יותר ויותר אנרגיה, יותר ויותר כוחות, הרבה יותר כוחות, שמענו רק לאחרונה, שמתגברים את הכוחות ביהודה ושומרון על מנת מה? על מנת להגן על פורעי החוק, שפורעים חוק ומאיצים את הטרור, ואנחנו צריכים לשרת את ההגנה שלהם. אלכסנדרה לוקש: טוענים גורמים שונים במערכת הפוליטית והמדינית. שאתה, דן חלוץ, לא רק אתה, אבל מייחסים גם לך, בעצם נותן מתנה לנסראללה, בעצם מעודד את הסרבנות, מעודד את אי הגיוס, מעודד אולי את העימות הצבאי הבא. אנחנו שומעים הרי שגם בלבנון מצטטים אותך. דן חלוץ: אני לא מעודד שום דבר, אני מעודד את ראש הממשלה [בנימין נתניהו] לרדת מהעץ הגבוה שהוא טיפס עליו לפני שהוא ייפול ממנו, כדאי לו לרדת ממנו. אלכסנדרה לוקש: אבל אולי גם אנשי חיל האוויר עלו וטיפסו על עץ. דן חלוץ: תזכרי שאנשי חיל האוויר שהפסיקו את התנדבותם הם קודם כל אזרחי מדינת ישראל. אזרח זה תפקיד ראשון במעלה, תפקידם הצבאי הוא השני במעלה ולא הפוך. וכל מי שמצפה שהם ימשיכו וינהגו כאילו לא קרה דבר, קרה דבר. החוזה הופר. מה הופר בחוזה? חתמו הסכם עם מדינה דמוקרטית, והם רואים לנגד עיניהם איך נוצרת כאן דיקטטורה. אלכסנדרה לוקש: תראה, אני לא היה הראשונה ששואלת אותך, כמובן על סיפור ההתנתקות, הרי שם גם נפל דבר מבחינת גורמים רבים, ואז קראת להם סרבנים. מה השתנה? דן חלוץ: את לא תהיי הראשונה, גם לא תהיי אחרונה, וההבדל המהותי בין ההתנתקות לבין היום, הוא שאז הייתה החלטה מדינית-פוליטית, והיום לא מדובר בהחלטה מדינית-פוליטית, היום מדובר בשינוי מבנה משטרי של מדינת ישראל. אלכסנדרה לוקש: עבור הרבה אנשים זה היה שבר, שבר משמעותי מאוד. קריעה מוחלטת, אתה יודע, אתה קורא לזה מדיני, אבל גם מבחינתם החוזה הופר כשפינו אנשים מביתם. דן חלוץ: ליבי, ליבי, עם כל מפוני גוש קטיף. אני לא, לא, זר לתחושות של האנשים שם. יחד עם זאת, ההשוואה אינה במקומה. סרבנות של חיילי חובה היא דבר אחד, וסרבנות שמייחסים, המילה סרבנות היא לא נכונה, הפסקת התנדבות של מילואימניקים שעברו את גיל השירות, היא דבר אחר לחלוטין. לחלוטין. וזה גם סוג אחר. אלכסנדרה לוקש: וזה לא פותח פתח, שבהחלטה מדינית אולי של ממשלה אחרת, אנשי מילואים, שכמו שאתה אומר, מתנדבים, ועברו את גיל השירות, שהם מצד אחר, יחליטו גם, לנו זה לא מתאים, אנחנו מפסיקים להתנדב. דן חלוץ: לא ולא. אני אגיד לך למה לא. אותה ממשלה, עם אותו ראש ממשלה, מכהנת למעט שנה אחת, בחמש עשרה שנים האחרונות, הרבה מההחלטות שהתקבלו לא מצאו חן בעיני חלק מהאנשים ששייכים לכאורה למחנה אחר. הם לא במחנה אחר, הם במחנה של עם ישראל. ואף אחד לא העז, לא העלה על דל דעתו לעשות מעשה שכזה, להפסיק התנדבות. לא. המשיכו ושרתו כרגיל. גם אם היו חלוקים על העמדות הפוליטיות של מקבל ההחלטות, ולכן זה לא קשור לפוליטיקה, זה קשור לשינוי המבנה, המשטרי במדינת ישראל. אלכסנדרה לוקש: אוקיי, טוב, אנחנו רוצים לגעת איתך בעוד נושא, וזה הנושא הסעודי, ואתמול לפי ה"וול סטריט ג'ורנל" נרשמת כנראה עוד איזושהי התקדמות בהתכנות לסוג של הסכם או נורמליזציה עם סעודיה. כמה אתה אופטימי? דן חלוץ: זה לא עניין של אופטימיות. אני אתמוך בכל מהלך שיביא להסדרים של שלום עם כל מדינה שאין לנו הסדר של שלום איתה. יחד עם זאת, צריך לוודא שאנחנו, מדינת ישראל, לא נשלם מחיר מעבר להיגיון. מה המחיר, למשל? אמצעי לחימה מתקדמים מאוד. שתיים, יכולת העשרת אורניום על אדמת סעודיה. אלכסנדרה לוקש: אומרים גורמים מסוימים, כולל שרים מסוימים בממשלה הזאת, שאם סעודיה לא תקבל את הגרעין שלה מארה״ב, היא תקבל אותו מסין או מגורמים עוינים אחרים, ומוטב לנו, לכן גם לישראל, שזה יהיה בצורה הזאת. דן חלוץ: אמירה, זה בסדר גמור, על מנת לתרץ הסכמה, לתת לסעודים יכולת העשרה, הם יתרצו את זה באמירה כזו. אני לא מקבל. אין לי שום סיבה לקבל את זה, כי לא שמעתי את האמריקאים אומרים את זה. צריך לזכור, בסופו של דבר לאמריקאים יש את האינטרס האמריקאי, האינטרס הישראלי קיים, אבל הוא לא המהות. המהות האמריקאית היא להגיע לזה שקודם כל הנפט יסחר בעולם בדולרים, ולא ביואן. זה הדבר הראשון. אלכסנדרה לוקש: בישראל יש בכלל סיי [השפעה], אתה אומר, הקו האדום, ואנחנו מבינים את זה, הקו האדום של ישראל זה אמצעי לחימה מתקדמים ואורניום מועשר בסעודיה, אבל לישראל יש בכלל את הסיי [השפעה] מול ארצות הברית, בטח בעידן הנוכחי, ביחסים בין הממשלים, להכתיב לארצות הברית? דן חלוץ: הנה נתת תשובה למה צריך מערכת יחסים טובה עם ארה״ב. אלכסנדרה לוקש: אבל כרגע... דן חלוץ: על מנת שאין לנו סיי [השפעה] לדעתי הסיי [השפעה] שלנו מוגבל, אבל זה לא חשוב אם יש לנו סיי [השפעה] או אין לנו סיי [השפעה], חשוב שנאמר את עמדתנו. ועמדתנו צריכה להיות התנגדות נחרצת ליכולת העשרת... אלכסנדרה לוקש: ואתה לא בטוח שההתנגדות הנחרצת הזאת נשמעת כשלמשל השר [רון] דרמר מדבר עם גורמים בבית הלבן? דן חלוץ: לא, אני לא בטוח. מה לעשות שכל הדיון בינינו לבין מי שמנהל היום את מדינת ישראל הוא דיון של אמון. אין אמון בשום החלטה שמתקבלת. אין אמון בשום אמירה שנאמרת. אלכסנדרה לוקש: זה מסכן אבל את ביטחון ישראל, זה שלא מושמעת התנגדות נחרצת, וזה שאולי באמת סעודה תקבל את הכלי ה... דן חלוץ: אני אגיד לך את מה זה מסכן. זה מסכן את עניין מרוץ החימוש במזרח התיכון. אם סעודיה תקבל יכולת כזו, גם המצרים ירצו יכולת כזו, גם הטורקים ירצו יכולת כזו, גם הירדנים יבקשו לסדר לעצמם כורים גרעיניים לצורכי אנרגיה. יכול להיות פה תהליך אסקלטיבי שאנחנו יודעים את ההתחלה שלו, ואנחנו לא יודעים את הסוף שלו. אלכסנדרה לוקש: זאת אומרת, אם אנחנו נאפשר את הגרעין לסעודיה, אנחנו עלולים לקבל מדינות מגורענות פה לידינו, שכנות שלנו. דן חלוץ: נקבל גרעינים בכל מדינה. יכולים לקבל. אלכסנדרה לוקש: ממש לקראת הסיום, דיברנו על מלחמת לבנון השנייה, ואני רוצה להחזיר אותך למלחמת יום כיפור, שגם אותה אתה מכיר היטב, ושאלתי אותך אם יש איזושהי תחושה של דמיון או דז'ה וו לתקופה של מלחמת לבנון, אבל יש גם זיכרונות ממלחמת יום כיפור בתקופה הזאת? דן חלוץ: תראי, בעוד חודש ושבוע, אנחנו מציינים 50 שנה למלחמת יום כיפור, אני עם מלחמת יום כיפור שירתתי בטייסת ששילמה את המחיר הכי גבוה בחיל האוויר, בנפגעים ושבויים. ואין ספק שהזיכרונות צפים. הם קיימים כל יום, אבל הם צפים במיוחד כשמגיעים לתאריך. הדבר היחיד שמטריד אותי הוא שבמלחמת יום כיפור הרגשתי יותר בטוח מאשר אני מרגיש כיום. כי אז ידענו מי אויב. הוא היה ברור, הוא היה מובהק, זה היה הצד השני, זה היה אויב. היום זה לא אויב, אנחנו נלחמים בעצמנו. ומלחמה עצמית היא דבר נורא. כי אתה מכרסם את היסודות שעליהם בנויה החברה הישראלית. אז לא כרסמנו את היסוד החברתי הישראלי. אלכסנדרה לוקש: זאת הייתה מלחמת הקיום האחרונה של ישראל, וזאת הנוכחית? דן חלוץ: זאת מלחמת קיום הרבה יותר מהותית, כי אנחנו פוגעים פה בדבר הבסיסי ביותר, וזה הלכידות החברתית של מדינת ישראל. כמובן ששותפים לזה הרבה גורמים, זה לא רק העניין הצבאי, העניין החברתי והעניין הביטחוני. אנחנו רואים את האמירה ששמעתי קודם בשולי הכניסה שלי, את קטי שיטרית. אלכסנדרה לוקש: עוד מעט נדבר איתה כאן בשידור. דן חלוץ: מה שהיא אמרה מטריד אותי מאוד. מטריד אותי מאוד. כי אנחנו לא רוצים לכפות על החרדים שירות צבאי. אנחנו רוצים שהם ישרתו את מדינת ישראל שירות כלשהו, ולא יהיו תלויים על צווארה של מדינת ישראל בלי תמורה. אלכסנדרה לוקש: רב אלוף במילואים דן חלוץ, תודה רבה על הדברים האלה הבוקר, תודה. דן חלוץ: תודה לך. סימוכין:

Jonathan D. Halevi

19,806 просмотров • 1 год назад

שתפו! באמת? אנחנו במלחמה? נגד מי בדיוק? ועל מה בדיוק? מי האויב במלחמה הזו? החמאס? הרי אם תשמידו את חמאס, עזה תישאר ללא ריבון ואתם תאלצו לשלוט בעזה - כלומר תאלצו לבטל לחלוטין את הסכמי אוסלו ולהחזיר את הממשל הצבאי - האם זה מה שאתם מתכננים? ברור שלא! אז החמאס הוא לא באמת האויב - נכון? החמאס הוא סוג של פארטנר, לא תמיד מתנהל על פי הציפיות - אבל אתם יודעים, אם זה לא יהיה חמאס, זה יהיה הג'יהאד, או משהו יותר גרוע - זוכרים? אז אם חמאס הוא לא באמת האויב שצריך להשמיד? מי האויב? כי הרי, אם אתם באמת במלחמה, איך תנצחו בה אם אינכם יודעים מי האויב? אני אגיד לכם מי האויב! אנחנו האויב! אנחנו האויב של עצמנו. אצלנו המחלה, עמוק עמוק בתוכנו. החמאס, והג'יהאד, והחיזבאללה - כל אלו הם רק הסימפטומים של המחלה - לא המחלה עצמה. המחלה עצמה היא בתוכנו. המחלה היא הניסיון שלנו לברוח מהזהות שלנו, ובעקבות כך מהארץ שלנו ומהמוסר שלנו. לכן, במקום לומר כמו יהודים - זו ארצנו, אמרנו כמו ישראלים חדשים - 'זו ארצם'. במקום לומר כמו יהודים, "הקם להורגך השכם להורגו", חיפשנו מוסר לחימה באירופה של אושוויץ - מוסר לחימה נוצרי - מוסר שמתחיל ב 'הקש בגג'… ונגמר בסרסור בסוהרות תמורת שקט. בהסכמי אוסלו, הפכנו את המחלה הזו של בריחה מזהותנו, למדיניות רשמית. זה התחיל כשרבין פרס ורב המרצחים ערפאת קיבלו יחדיו את פרס נובל לשלום - וזה נגמר בפוגרום של יהודים על יהודים שמתפללים ביום כיפור בתל אביב. העיקר לברוח מהזהות. לברוח מארץ ישראל ולברוח מאמונת ישראל. וכשהרוב היהודי הצליח לשוב ב- 96 אל השלטון, המשיך נתניהו להנציח את המחלה, ובמקום לבטל את אוסלו, הוא המשיך והחדיר את המחלה הזו גם אל העורקים של המחנה הלאומי - אל הרוב היהודי, וכך עד היום. מעולם לא דיבר הימין על ביטול אוסלו. יתנו יקבלו - זוכרים? יתנו שקט, יקבלו את הארץ. גם הימין אימץ על קרבו ועל כרעיו את הגיון אוסלו ואת מוסר אוסלו. ובינתיים צמחה כאן צמרת ביטחונית בלי שום חתיכת צדק. אלופים שמזהים תהליכים, שב"כ שרודף ומענה את חלוצי הדור, טייסים שמקישים בגג ואח"כ רצים ל-CNN. הזוועה שחווינו בחג היא הכניסה של המחלה הזו לשלב הסופי שלה. אתם הרי עדיין מדברים על 'גביית מחירים' מהחמאס במקום לדבר על על השמדתו! אז על איזה מן מלחמה אתם מדברים… החיילים הגיבורים שלנו ששים אלי קרב, העם המדהים שלנו מוכן לכל הקרבה, מעשי גבורה עילאיים של אזרחים ושל חיילים, מי כעמך ישראל - ממש! אבל אתם, המנהיגים המשובטים של אוסלו, אתם עדיין "מקישים בגג" וממתינים לאישור היועצת… במקום לזרוק אותה לכל הרוחות, לקחת אחריות לעם שאתם אמורים להנהיג ולהגן עליו - ופשוט להשמיד את האויב מיידית ובאכזריות! אתם עדיין חושבים בהגיון המטומטם של אוסלו, עדיין מתנהלים במוסר העקום של אוסלו - אתם! כל צמרת הביטחון והמדיניות של מדינת ישראל, אתם שקודמתם לתפקידכם ותוגמלתם היטב כדי להנציח את השקר הגדול ואת ה"מוסר" החדש של אוסלו - אתם שורש הבעיה! ומכיון שכך, אתם לא מסוגלים לנהל שום מלחמה, רק סבבים להרגעת המצב - לא שום מלחמה. גם את המדורה הזו אתם תטאטאו עכשיו מתחת לשטיח. לא תהיה פה שום מלחמה. כי במלחמה מנצח מי שמשמיד את האויב. אבל אוסלו הפך אתכם לתלויים באויב. כי הרי השמדת החמאס משמעה השמדת אוסלו - האם לכך אתם מתכוונים כשאתם מבלבלים לנו במוח על מלחמה? ברור שלא. אתם בסך הכל מתכננים לנו 'צוק איתן' משודרג. אתם תכניסו את מיטב בנינו לסמטאות עזה, במקום לעשות את המעשה הצודק והמוסרי שהוא לשטח ולשרוף את העיר, אתם תתנו לבנינו להיהרג בהמוניהם בניסיון לא מוסרי להילחם מלחמה בלתי אפשרית בין הסמטאות והמנהרות ולהבדיל בין אזרחים ללוחמים, אתם תקיזו את דם מאות מבנינו בעוד סבב חסר מוצא, וכך אתם תראו גם לחיזבאללה בצפון, שאין מה לדאוג, ששום דבר מהותי לא השתנה באמת - היהודים עדיין כובלים לעצמם את הידיים והרגליים במוסר הנוצרי המזויף שאימצו לעצמם - מה שכמובן ימשוך גם את החיזבאללה להתערב ולפתוח חזית נוספת - מצפון. ובהתנהלות האוסלואידית הזו אתם תמשכו גם את ערביי ישראל להצטרף למערכה - וכך, מהר מאוד, אתם תמשכו עלינו לחץ בין לאומי של כל מיני אוהבי ישראל, שיבואו לתווך ולפשר וילחצו להפסקת אש - ולסיים את האלימות משני הצדדים… אתם יודעים… כי הרי התגובה אינה מידתית… ויהיו תמונות לא נעימות בעולם… מהר מאוד תהפוך התמיכה הבין לאומית לגינוי גורף! ואתם, שטיפת חזון וצדק יהודי להישען עליו, לא נותרה בעורקיכם, אתם תיכנעו כמובן ותשאירו את המדינה המדהימה שהקמנו, על ברכיה, אתם תהפכו את מה שנשאיר כאן לילדינו, לצל חיוור ועלוב של המדינה שאנחנו קיבלנו מהורינו... אם ובנותיה מובלות עכשיו ברחובות עזה, ילדה קטנה מסתתרת בארון לאחר שהוריה נרצחו לעיניה, מאות הרוגים והרוגות שבויים ושבויות, ילדים וילדות - אתם לא שומעים את קריאת ההשכמה? אתם באמת עדיין חושבים שאוסלו היה רעיון טוב? מה עוד צריך לקרות כדי שנבין שכל מי שאימץ את המחלה הזו, משמאל ומימין - הוא לא הפתרון הוא הוא הבעיה! כי באוסלו וגם בנאום בר אילן, החליטה כל ההנהגה הישראלית שהארץ שייכת לאויב, באוסלו וגם בנאום בר אילן, הפכו אותנו מנהיגינו לקולוניאליסטים - לזרים ולכובשים בארצנו! באוסלו וגם בנאום בר אילן, מסרו המנהיגים שלנו בידי האויב את כל הצדק! והפכו אותנו לכובשים בארצנו… אז בדיוק איך תנצחו במלחמה הזו? אם הכרזתם שהחמאס הם הצודקים? אם אין לכם כוונה לכבוש את עזה, לגרש את האויב ממנה ולהכיל בה ריבונות ישראלית מלאה - אל תיכנסו, אין טעם… זה הרי ייגמר כמו לבנון השניה. אתם לא תשחררו את השבויים והשבויות, אתם תהרגו לחינם מאות חיילים נוספים ובסוף הרי תלכו לעסקת שבויים מפוארת ומדינת ישראל תצא מזה נמוך עוד יותר משנכנסה. לכבוש את עזה חברים - אין שום ברירה אחרת לכבוש את עזה ולהשמיד את האויב עד עפר. כי אם עזה לא תהפוך ליפו יפו תהפוך לעזה.
7:29

שתפו! באמת? אנחנו במלחמה? נגד מי בדיוק? ועל מה בדיוק? מי האויב במלחמה הזו? החמאס? הרי אם תשמידו את חמאס, עזה תישאר ללא ריבון ואתם תאלצו לשלוט בעזה - כלומר תאלצו לבטל לחלוטין את הסכמי אוסלו ולהחזיר את הממשל הצבאי - האם זה מה שאתם מתכננים? ברור שלא! אז החמאס הוא לא באמת האויב - נכון? החמאס הוא סוג של פארטנר, לא תמיד מתנהל על פי הציפיות - אבל אתם יודעים, אם זה לא יהיה חמאס, זה יהיה הג'יהאד, או משהו יותר גרוע - זוכרים? אז אם חמאס הוא לא באמת האויב שצריך להשמיד? מי האויב? כי הרי, אם אתם באמת במלחמה, איך תנצחו בה אם אינכם יודעים מי האויב? אני אגיד לכם מי האויב! אנחנו האויב! אנחנו האויב של עצמנו. אצלנו המחלה, עמוק עמוק בתוכנו. החמאס, והג'יהאד, והחיזבאללה - כל אלו הם רק הסימפטומים של המחלה - לא המחלה עצמה. המחלה עצמה היא בתוכנו. המחלה היא הניסיון שלנו לברוח מהזהות שלנו, ובעקבות כך מהארץ שלנו ומהמוסר שלנו. לכן, במקום לומר כמו יהודים - זו ארצנו, אמרנו כמו ישראלים חדשים - 'זו ארצם'. במקום לומר כמו יהודים, "הקם להורגך השכם להורגו", חיפשנו מוסר לחימה באירופה של אושוויץ - מוסר לחימה נוצרי - מוסר שמתחיל ב 'הקש בגג'… ונגמר בסרסור בסוהרות תמורת שקט. בהסכמי אוסלו, הפכנו את המחלה הזו של בריחה מזהותנו, למדיניות רשמית. זה התחיל כשרבין פרס ורב המרצחים ערפאת קיבלו יחדיו את פרס נובל לשלום - וזה נגמר בפוגרום של יהודים על יהודים שמתפללים ביום כיפור בתל אביב. העיקר לברוח מהזהות. לברוח מארץ ישראל ולברוח מאמונת ישראל. וכשהרוב היהודי הצליח לשוב ב- 96 אל השלטון, המשיך נתניהו להנציח את המחלה, ובמקום לבטל את אוסלו, הוא המשיך והחדיר את המחלה הזו גם אל העורקים של המחנה הלאומי - אל הרוב היהודי, וכך עד היום. מעולם לא דיבר הימין על ביטול אוסלו. יתנו יקבלו - זוכרים? יתנו שקט, יקבלו את הארץ. גם הימין אימץ על קרבו ועל כרעיו את הגיון אוסלו ואת מוסר אוסלו. ובינתיים צמחה כאן צמרת ביטחונית בלי שום חתיכת צדק. אלופים שמזהים תהליכים, שב"כ שרודף ומענה את חלוצי הדור, טייסים שמקישים בגג ואח"כ רצים ל-CNN. הזוועה שחווינו בחג היא הכניסה של המחלה הזו לשלב הסופי שלה. אתם הרי עדיין מדברים על 'גביית מחירים' מהחמאס במקום לדבר על על השמדתו! אז על איזה מן מלחמה אתם מדברים… החיילים הגיבורים שלנו ששים אלי קרב, העם המדהים שלנו מוכן לכל הקרבה, מעשי גבורה עילאיים של אזרחים ושל חיילים, מי כעמך ישראל - ממש! אבל אתם, המנהיגים המשובטים של אוסלו, אתם עדיין "מקישים בגג" וממתינים לאישור היועצת… במקום לזרוק אותה לכל הרוחות, לקחת אחריות לעם שאתם אמורים להנהיג ולהגן עליו - ופשוט להשמיד את האויב מיידית ובאכזריות! אתם עדיין חושבים בהגיון המטומטם של אוסלו, עדיין מתנהלים במוסר העקום של אוסלו - אתם! כל צמרת הביטחון והמדיניות של מדינת ישראל, אתם שקודמתם לתפקידכם ותוגמלתם היטב כדי להנציח את השקר הגדול ואת ה"מוסר" החדש של אוסלו - אתם שורש הבעיה! ומכיון שכך, אתם לא מסוגלים לנהל שום מלחמה, רק סבבים להרגעת המצב - לא שום מלחמה. גם את המדורה הזו אתם תטאטאו עכשיו מתחת לשטיח. לא תהיה פה שום מלחמה. כי במלחמה מנצח מי שמשמיד את האויב. אבל אוסלו הפך אתכם לתלויים באויב. כי הרי השמדת החמאס משמעה השמדת אוסלו - האם לכך אתם מתכוונים כשאתם מבלבלים לנו במוח על מלחמה? ברור שלא. אתם בסך הכל מתכננים לנו 'צוק איתן' משודרג. אתם תכניסו את מיטב בנינו לסמטאות עזה, במקום לעשות את המעשה הצודק והמוסרי שהוא לשטח ולשרוף את העיר, אתם תתנו לבנינו להיהרג בהמוניהם בניסיון לא מוסרי להילחם מלחמה בלתי אפשרית בין הסמטאות והמנהרות ולהבדיל בין אזרחים ללוחמים, אתם תקיזו את דם מאות מבנינו בעוד סבב חסר מוצא, וכך אתם תראו גם לחיזבאללה בצפון, שאין מה לדאוג, ששום דבר מהותי לא השתנה באמת - היהודים עדיין כובלים לעצמם את הידיים והרגליים במוסר הנוצרי המזויף שאימצו לעצמם - מה שכמובן ימשוך גם את החיזבאללה להתערב ולפתוח חזית נוספת - מצפון. ובהתנהלות האוסלואידית הזו אתם תמשכו גם את ערביי ישראל להצטרף למערכה - וכך, מהר מאוד, אתם תמשכו עלינו לחץ בין לאומי של כל מיני אוהבי ישראל, שיבואו לתווך ולפשר וילחצו להפסקת אש - ולסיים את האלימות משני הצדדים… אתם יודעים… כי הרי התגובה אינה מידתית… ויהיו תמונות לא נעימות בעולם… מהר מאוד תהפוך התמיכה הבין לאומית לגינוי גורף! ואתם, שטיפת חזון וצדק יהודי להישען עליו, לא נותרה בעורקיכם, אתם תיכנעו כמובן ותשאירו את המדינה המדהימה שהקמנו, על ברכיה, אתם תהפכו את מה שנשאיר כאן לילדינו, לצל חיוור ועלוב של המדינה שאנחנו קיבלנו מהורינו... אם ובנותיה מובלות עכשיו ברחובות עזה, ילדה קטנה מסתתרת בארון לאחר שהוריה נרצחו לעיניה, מאות הרוגים והרוגות שבויים ושבויות, ילדים וילדות - אתם לא שומעים את קריאת ההשכמה? אתם באמת עדיין חושבים שאוסלו היה רעיון טוב? מה עוד צריך לקרות כדי שנבין שכל מי שאימץ את המחלה הזו, משמאל ומימין - הוא לא הפתרון הוא הוא הבעיה! כי באוסלו וגם בנאום בר אילן, החליטה כל ההנהגה הישראלית שהארץ שייכת לאויב, באוסלו וגם בנאום בר אילן, הפכו אותנו מנהיגינו לקולוניאליסטים - לזרים ולכובשים בארצנו! באוסלו וגם בנאום בר אילן, מסרו המנהיגים שלנו בידי האויב את כל הצדק! והפכו אותנו לכובשים בארצנו… אז בדיוק איך תנצחו במלחמה הזו? אם הכרזתם שהחמאס הם הצודקים? אם אין לכם כוונה לכבוש את עזה, לגרש את האויב ממנה ולהכיל בה ריבונות ישראלית מלאה - אל תיכנסו, אין טעם… זה הרי ייגמר כמו לבנון השניה. אתם לא תשחררו את השבויים והשבויות, אתם תהרגו לחינם מאות חיילים נוספים ובסוף הרי תלכו לעסקת שבויים מפוארת ומדינת ישראל תצא מזה נמוך עוד יותר משנכנסה. לכבוש את עזה חברים - אין שום ברירה אחרת לכבוש את עזה ולהשמיד את האויב עד עפר. כי אם עזה לא תהפוך ליפו יפו תהפוך לעזה.

משה פייגלין Moshe Feiglin

30,628 просмотров • 3 лет назад

1. ​ב-20 ביוני 2010 קיבלה ממשלת ישראל החלטה על מדיניות חדשה כלפי עזה: לפתוח לחלוטין את מעבר כרם שלום למסחר מלא עם ישראל, ולהכניס הכול – כולל חומרים דו-שימושיים. בהחלטה פיקוח על דבר אחד: מניעת כניסת נשק בלבד. (דבר שמצרים המשיכה לדאוג לו מהצד שלה.). ההחלטה כמעט ולא דווחה לאזרחי ישראל, ולמעשה תמצאו אותה רק בטוויטר אצלי. 2. ​מיד בתגובה, ביולי 2010, החל ראש ממשלת בריטניה (שהחליף את טוני בלייר) לקרוא לעזה "הכלא הפתוח הגדול בעולם", והאשים את ישראל ביצירת מחסור ומגבלות. ככה זה תמיד: כשישראל עושה משהו לטובת עזה ב-98% - ממשיכים להתלונן עליה בגלל ה-2% הנותרים. זו תוצאה של מדיניות מהוססת. ולא, אני לא מתכוון לכניעה; אתם אף פעם לא הבנתם במה מדובר. 3. ​למרות שעזה צמחה ופרחה בעקבות המסחר עם ישראל, ולמרות שחמאס נהנה מהפריחה הכלכלית ומהמלט הישראלי – ונעזר כמובן במשאבים הללו למימון ולבניית צבא הפלישה של ה-7 באוקטובר – המשיך העולם לראות בנו את הכובש של עזה, את מי שמחזיק את תושביה במצור וכולא אותם. זה משמש גם כהצדקה לפעולת ה 7.10 שנקראת בפי רבים: פריצת חומות הכלא של עזה. 4. ​אף מילה מצד ישראל הרשמית מעולם לא הזכירה כי לעזה יש גבול עם מצרים, וכי היא – מצרים – זו שכולאת את העזתים מאחורי חומות וגדרות. מדינת ישראל מעדיפה להיות מואשמת ברצח עם מאשר להגיד: בכל מלחמה האוכלוסייה יכולה לצאת מאיזור הקרבות. רק מעזה לא מזכירים שיש לה גבול עם מדינה שאיננה ישראל. 5. ​מדינת ישראל, לצערי, אינה מבינה כי המצב הזה מוביל לחיסולה. היא ממשיכה לחשוב שרק בזכות שיפור תנאי חייהם של העזתים, הם עצמם יתקוממו נגד חמאס והעולם יוקיר לנו תודה על פיתוח הרצועה. בספטמבר 2023, ממש שבועיים לפני הפלישה, הגישו הקוורטט של טוני בלייר ומלדאנוב רשימת דרישות ענקית לישראל בנוגע לפרויקטים כלכליים שנדרשנו לאפשר לעזה. המסמך אצלי; אף עיתונאי ישראלי לא פרסם אותו, שכן הם לא חשבו שזה בכלל חשוב. 6. ​ב-8 באוקטובר, יום אחרי הטבח, פרסם בן כספית הודאה קטנה לגבי מהות הקונספציה. מאז, כמובן, גם הוא כבר שכח מה שכתב, ואני רשאי להזכיר: ​"הקונספציה שלפיה ככל שנתיר ליותר פועלים מעזה לצאת לעבוד בישראל כך המצב יתייצב – הלכה גם היא בדרך כל בשר. במשך שנים האמנתי בתפיסה הזו. היא הצליחה, תרמה לייצוב המצב, שיפרה את המצב בעזה והפכה את העזתים לכאלה שיש מה להפסיד – עד הנקודה שבה היו מוכנים לפעולה. באותו רגע, התפיסה הזו נקברה קבורת חמור יחד עם תפיסת הביטחון שלנו." 7. ​במשך שנים, עוד מ-2010, אני כותב את אותם הדברים, וכולכם – בממסד, בעיתונות ובציבור – מסרבים להבין: עזה היא מקום אבוד. שום דבר שישראל תעשה לא יגרום לעזתים להשתנות. כבר שנים שאני מפנה אתכם (ואפילו נתתי אישית לבן כספית שבטוח ידע על זה גם בלעדי) את הנאום של משה דיין על קברו של רועי רוטנברג ז"ל, רכז הביטחון של נחל עוז שנהרג בשנות ה-50, עת היו בעזה 200,000 איש. היום יש בזכותנו פי 11 יותר: ​"קבוצת נערים זו, היושבת בנחל עוז, נושאת על כתפיה את שערי עזה הכבדים, שערים אשר מעברם מצטופפים מאות אלפי עיניים וידיים המתפללות לחולשתנו כי תבוא, כדי שיוכלו לקרענו לגזרים." בהמשך, משה דיין אומר בדיוק את מה שני כותב כבר 15 שנים: על גבול עזה צריך לשמור! 8. ​במקום להבין כל זאת – במקום להבין שאי אפשר להסביר מדיניות עקומה לגבי עזה וכי הבריטים והעולם ימשיכו לסחוט אותנו – הצעתי באותם מאמרים את אותו המסר מאז 2010: א. ​להתנתק מעזה. ולסיים אחריות אזרחית על העזתים. ​ב. לסגור את כל מעברי הגבול. ג. ​להבהיר שעזה תמיד הייתה מחוברת למצרים, וכי חלק ניכר מתושביה קשורים אליה. ד. ​להבהיר כי ישראל דורשת ממצרים דבר אחד בלבד: להפסיק את הברחות הנשק לנגב ולעזה. זה המינימום שניתן לדרוש ממדינה שוכנת שחתמה עמנו הסכם שלום. לפעול מדינית וכלכלית לחייב את מצרים לעמוד בחובותיה לפי הסכם השלום עימה. מצרים לא יכולה לחמש את הבדואים ואת עזה ! ה. ​כל שאר ענייני עזה ומצרים אינם עסק שלנו. אם יצמח משם סיכון ביטחוני – נטפל בו מהאוויר, מהים או מהיבשה, איך שנמצא לנכון. ו. ​אבל לא. ממשלת ישראל מוכנה להיסחט בידי העולם ולקחת על עצמה אחריות להאכלת העזתים – ובלבד שלא נצטרך לגלות לעולם שיש לעזה גבול עם מצרים. כל העולם בטוח שעזה מוקפת בידי ישראל, והטעות שלנו היא שאנו ממשיכים לממש מדיניות זו במקום לצאת מפילדלפי, להישאר בפרימטר ולסגור לגמרי את המעברים. ​רק מדיניות הגיונית אפשר להסביר, ורק מדיניות הגיונית תמנע מעזה מלמוטט לגמרי את מדינת ישראל. אנו צועדים כעת לקראת ניצחון חמאסי מוחלט, שבו אנו עצמנו נשקם להם את עזה. קיראו את הודעת מועצת השלום מהיום, המדברת על הפיכת עזה לגן פורח של המזרח התיכון וכדוגמה לשלטון פלסטיני עצמאי.
0:20

1. ​ב-20 ביוני 2010 קיבלה ממשלת ישראל החלטה על מדיניות חדשה כלפי עזה: לפתוח לחלוטין את מעבר כרם שלום למסחר מלא עם ישראל, ולהכניס הכול – כולל חומרים דו-שימושיים. בהחלטה פיקוח על דבר אחד: מניעת כניסת נשק בלבד. (דבר שמצרים המשיכה לדאוג לו מהצד שלה.). ההחלטה כמעט ולא דווחה לאזרחי ישראל, ולמעשה תמצאו אותה רק בטוויטר אצלי. 2. ​מיד בתגובה, ביולי 2010, החל ראש ממשלת בריטניה (שהחליף את טוני בלייר) לקרוא לעזה "הכלא הפתוח הגדול בעולם", והאשים את ישראל ביצירת מחסור ומגבלות. ככה זה תמיד: כשישראל עושה משהו לטובת עזה ב-98% - ממשיכים להתלונן עליה בגלל ה-2% הנותרים. זו תוצאה של מדיניות מהוססת. ולא, אני לא מתכוון לכניעה; אתם אף פעם לא הבנתם במה מדובר. 3. ​למרות שעזה צמחה ופרחה בעקבות המסחר עם ישראל, ולמרות שחמאס נהנה מהפריחה הכלכלית ומהמלט הישראלי – ונעזר כמובן במשאבים הללו למימון ולבניית צבא הפלישה של ה-7 באוקטובר – המשיך העולם לראות בנו את הכובש של עזה, את מי שמחזיק את תושביה במצור וכולא אותם. זה משמש גם כהצדקה לפעולת ה 7.10 שנקראת בפי רבים: פריצת חומות הכלא של עזה. 4. ​אף מילה מצד ישראל הרשמית מעולם לא הזכירה כי לעזה יש גבול עם מצרים, וכי היא – מצרים – זו שכולאת את העזתים מאחורי חומות וגדרות. מדינת ישראל מעדיפה להיות מואשמת ברצח עם מאשר להגיד: בכל מלחמה האוכלוסייה יכולה לצאת מאיזור הקרבות. רק מעזה לא מזכירים שיש לה גבול עם מדינה שאיננה ישראל. 5. ​מדינת ישראל, לצערי, אינה מבינה כי המצב הזה מוביל לחיסולה. היא ממשיכה לחשוב שרק בזכות שיפור תנאי חייהם של העזתים, הם עצמם יתקוממו נגד חמאס והעולם יוקיר לנו תודה על פיתוח הרצועה. בספטמבר 2023, ממש שבועיים לפני הפלישה, הגישו הקוורטט של טוני בלייר ומלדאנוב רשימת דרישות ענקית לישראל בנוגע לפרויקטים כלכליים שנדרשנו לאפשר לעזה. המסמך אצלי; אף עיתונאי ישראלי לא פרסם אותו, שכן הם לא חשבו שזה בכלל חשוב. 6. ​ב-8 באוקטובר, יום אחרי הטבח, פרסם בן כספית הודאה קטנה לגבי מהות הקונספציה. מאז, כמובן, גם הוא כבר שכח מה שכתב, ואני רשאי להזכיר: ​"הקונספציה שלפיה ככל שנתיר ליותר פועלים מעזה לצאת לעבוד בישראל כך המצב יתייצב – הלכה גם היא בדרך כל בשר. במשך שנים האמנתי בתפיסה הזו. היא הצליחה, תרמה לייצוב המצב, שיפרה את המצב בעזה והפכה את העזתים לכאלה שיש מה להפסיד – עד הנקודה שבה היו מוכנים לפעולה. באותו רגע, התפיסה הזו נקברה קבורת חמור יחד עם תפיסת הביטחון שלנו." 7. ​במשך שנים, עוד מ-2010, אני כותב את אותם הדברים, וכולכם – בממסד, בעיתונות ובציבור – מסרבים להבין: עזה היא מקום אבוד. שום דבר שישראל תעשה לא יגרום לעזתים להשתנות. כבר שנים שאני מפנה אתכם (ואפילו נתתי אישית לבן כספית שבטוח ידע על זה גם בלעדי) את הנאום של משה דיין על קברו של רועי רוטנברג ז"ל, רכז הביטחון של נחל עוז שנהרג בשנות ה-50, עת היו בעזה 200,000 איש. היום יש בזכותנו פי 11 יותר: ​"קבוצת נערים זו, היושבת בנחל עוז, נושאת על כתפיה את שערי עזה הכבדים, שערים אשר מעברם מצטופפים מאות אלפי עיניים וידיים המתפללות לחולשתנו כי תבוא, כדי שיוכלו לקרענו לגזרים." בהמשך, משה דיין אומר בדיוק את מה שני כותב כבר 15 שנים: על גבול עזה צריך לשמור! 8. ​במקום להבין כל זאת – במקום להבין שאי אפשר להסביר מדיניות עקומה לגבי עזה וכי הבריטים והעולם ימשיכו לסחוט אותנו – הצעתי באותם מאמרים את אותו המסר מאז 2010: א. ​להתנתק מעזה. ולסיים אחריות אזרחית על העזתים. ​ב. לסגור את כל מעברי הגבול. ג. ​להבהיר שעזה תמיד הייתה מחוברת למצרים, וכי חלק ניכר מתושביה קשורים אליה. ד. ​להבהיר כי ישראל דורשת ממצרים דבר אחד בלבד: להפסיק את הברחות הנשק לנגב ולעזה. זה המינימום שניתן לדרוש ממדינה שוכנת שחתמה עמנו הסכם שלום. לפעול מדינית וכלכלית לחייב את מצרים לעמוד בחובותיה לפי הסכם השלום עימה. מצרים לא יכולה לחמש את הבדואים ואת עזה ! ה. ​כל שאר ענייני עזה ומצרים אינם עסק שלנו. אם יצמח משם סיכון ביטחוני – נטפל בו מהאוויר, מהים או מהיבשה, איך שנמצא לנכון. ו. ​אבל לא. ממשלת ישראל מוכנה להיסחט בידי העולם ולקחת על עצמה אחריות להאכלת העזתים – ובלבד שלא נצטרך לגלות לעולם שיש לעזה גבול עם מצרים. כל העולם בטוח שעזה מוקפת בידי ישראל, והטעות שלנו היא שאנו ממשיכים לממש מדיניות זו במקום לצאת מפילדלפי, להישאר בפרימטר ולסגור לגמרי את המעברים. ​רק מדיניות הגיונית אפשר להסביר, ורק מדיניות הגיונית תמנע מעזה מלמוטט לגמרי את מדינת ישראל. אנו צועדים כעת לקראת ניצחון חמאסי מוחלט, שבו אנו עצמנו נשקם להם את עזה. קיראו את הודעת מועצת השלום מהיום, המדברת על הפיכת עזה לגן פורח של המזרח התיכון וכדוגמה לשלטון פלסטיני עצמאי.

Eyal Ofer אייל עופר

32,032 просмотров • 22 дней назад