Video wird geladen...

Video konnte nicht geladen werden

Zur Startseite

עם קובץ: פינדרוס על המחיר שהציונות הדתית משלמת במלחמה: "אין לי איך להסתכל להם בעיניים. אבל אני רואה את המחיר שהם משלמים ביציאה מהדת, וזו התשובה לשאלה למה אני לא נמצא שם". בכנס המכון הישראלי לדומקרטיה.

shilofreid's profile picture

שילה פריד🇮🇱

14,825 subscribers

52,918 Aufrufe • vor 1 Jahr •via X (Twitter)

BildungNachrichten & Politik
LIVE

Anya Rossi• Live Now

Private livecam show

0 Kommentare

Keine Kommentare verfügbar

Kommentare vom Original-Post werden hier angezeigt

Ähnliche Videos

חבר הכנסת יצחק פינדרוס על הציבור הדתי לאומי ומחיר השכול: "אני רואה את המחיר שהם משלמים ביציאה מהדת, וזו התשובה לשאלה למה אני לא נמצא שם"
0:17

חבר הכנסת יצחק פינדרוס על הציבור הדתי לאומי ומחיר השכול: "אני רואה את המחיר שהם משלמים ביציאה מהדת, וזו התשובה לשאלה למה אני לא נמצא שם"

יואלי ברים yoeli brim

23,810 Aufrufe • vor 1 Jahr

גדלתי על ידידיה מאיר. כל בוקר עם הקורנפלקס ובדרך לבית הספר, רדיו קול חי. קול נעים, מוזיקה מתוקה והרבה סיפורי חסידים. זאת הילדות שלי, היידיש קייט, אבל אז ידידיה התבגר או אני. הוא הבין שבשביל להישאר ״חי״ לא צריך תוכן, לא צריך אמת, אפשר ליפול למה שהוא הכי הזהיר ממנו. רדידות. עשרות תוכניות בוקר שלו ושישי עם סיון הוא דיבר על סכנות ומחירי הרשתות החברתיות, למה הן מובילות והנה הוא שם, בגאון. זה לא שהוא הקצין או לא חושב כמוני, הוא החליט תמיד להביא את הטייק הכי רדוד שיביא לו את הסינק. פעם אפילו עשיתי פרויקט קטן- להוציא מכל תוכנית של הפטריוטים רק את מה שידידיה אומר, התייאשתי אחרי תוכנית אחת בערך, זה היה מבאס. אין לי בעיה עם עקיצות או ויכוחים, הוא כמעט ולא מדבר או מתווכח הוא מקטין ומשקר, את ההוא משווה לכאורה לשטן והאחר סתם אידיוט. כמובן שהכל עטוף בחיוך, הסתייגות שתאפשר לו להגיד הכל וסיפורי חסידים. בכל זאת צריך להצדיק את כסא הרב. צר לי עליך אחי, פעם נעמת לי מאוד. קח שבת אחת, תקרא את הספרים על שיצאו מהבית שלך על גדולי האומה, על עין טובה ואמת.
0:16

גדלתי על ידידיה מאיר. כל בוקר עם הקורנפלקס ובדרך לבית הספר, רדיו קול חי. קול נעים, מוזיקה מתוקה והרבה סיפורי חסידים. זאת הילדות שלי, היידיש קייט, אבל אז ידידיה התבגר או אני. הוא הבין שבשביל להישאר ״חי״ לא צריך תוכן, לא צריך אמת, אפשר ליפול למה שהוא הכי הזהיר ממנו. רדידות. עשרות תוכניות בוקר שלו ושישי עם סיון הוא דיבר על סכנות ומחירי הרשתות החברתיות, למה הן מובילות והנה הוא שם, בגאון. זה לא שהוא הקצין או לא חושב כמוני, הוא החליט תמיד להביא את הטייק הכי רדוד שיביא לו את הסינק. פעם אפילו עשיתי פרויקט קטן- להוציא מכל תוכנית של הפטריוטים רק את מה שידידיה אומר, התייאשתי אחרי תוכנית אחת בערך, זה היה מבאס. אין לי בעיה עם עקיצות או ויכוחים, הוא כמעט ולא מדבר או מתווכח הוא מקטין ומשקר, את ההוא משווה לכאורה לשטן והאחר סתם אידיוט. כמובן שהכל עטוף בחיוך, הסתייגות שתאפשר לו להגיד הכל וסיפורי חסידים. בכל זאת צריך להצדיק את כסא הרב. צר לי עליך אחי, פעם נעמת לי מאוד. קח שבת אחת, תקרא את הספרים על שיצאו מהבית שלך על גדולי האומה, על עין טובה ואמת.

יאיר וייגלר

37,403 Aufrufe • vor 8 Monaten

כשקבוצה שהיא לא אחת מהמכביות במקום הראשון ב19 מחזורים מתוך 22 יש נטייה למצוא סיבות למה זה דווקא לא מגיע לה. במקרה של עונה הנוכחית הנרטיב השולט בתקשורת המסורתית והחדשה הוא - לבאר שבע אין קהל. כאילו שמחולקות נקודות בטבלה על שלטי פריסה ומופעי דגלונים. יש עכשיו גם תחרות - מי מביא את הזווית היותר מיוחדת בעניין הזה. אחד אומר זה קהל בלי רגש השני אומר אין להם שירים יפים. באמת רמת טיעונים של פורום תפאורות בFXP. אני רוצה דווקא לתקוף את זה מזווית אחרת. נניח אני מסכים שהאווירה בטרנר פחות טובה מטדי, בלומפילד וסמי עופר. כמה כבר איצטדיונים עם אווירה כמו בטרנר יש בישראל? כמה כבר קבוצות עם קהל של למעלה מ-12,000 אוהדים כל משחק בית יש? אז יש עונות עם מנואלות פחות יפות ועם שירים שפחות נתפסים. אבל עדיין הקהל של באר שבע אחראי לרגעים גדולים מאוד של צבע בכדורגל הישראלי והייט נגדו לא מובן מלבד הרצון למצוא צידוק ללמה לבאר שבע לא מגיע להיות במקום הראשון.
0:12

כשקבוצה שהיא לא אחת מהמכביות במקום הראשון ב19 מחזורים מתוך 22 יש נטייה למצוא סיבות למה זה דווקא לא מגיע לה. במקרה של עונה הנוכחית הנרטיב השולט בתקשורת המסורתית והחדשה הוא - לבאר שבע אין קהל. כאילו שמחולקות נקודות בטבלה על שלטי פריסה ומופעי דגלונים. יש עכשיו גם תחרות - מי מביא את הזווית היותר מיוחדת בעניין הזה. אחד אומר זה קהל בלי רגש השני אומר אין להם שירים יפים. באמת רמת טיעונים של פורום תפאורות בFXP. אני רוצה דווקא לתקוף את זה מזווית אחרת. נניח אני מסכים שהאווירה בטרנר פחות טובה מטדי, בלומפילד וסמי עופר. כמה כבר איצטדיונים עם אווירה כמו בטרנר יש בישראל? כמה כבר קבוצות עם קהל של למעלה מ-12,000 אוהדים כל משחק בית יש? אז יש עונות עם מנואלות פחות יפות ועם שירים שפחות נתפסים. אבל עדיין הקהל של באר שבע אחראי לרגעים גדולים מאוד של צבע בכדורגל הישראלי והייט נגדו לא מובן מלבד הרצון למצוא צידוק ללמה לבאר שבע לא מגיע להיות במקום הראשון.

Niv Dimor

10,952 Aufrufe • vor 7 Monaten

קלוד ואני. לפני חצי שנה, אחרי הרבה ציוצי קלוד בפיד "נשברתי" והחלטתי לבדוק במה מדובר... למי שזוכר אז ממש עפתי על העניין... לקחתי כמה דוחות רווח והפסד וקלוד עשה לי דשבורד נחמד. במקביל כולם סיפרו על מותן הקרב של כל החברות תוכנה למינהן וכבר הכינו את ההספדים לוויקס, מאנדיי וכו... אני כמובן שלא עצרתי באותו הדשבורד והמשכתי לשחק עם הכלי הנהדר הזה. לתכנת לי דברים ללא שום ידע בתיכנות היה מבחינתי כל מה שחלמתי... בניתי את האתר למלחמה ובניתי את המנוע לשכר ועוד כמה דברים לעבודה ולחיים שאפילו לא צייצתי עליהם... בעוונותיי אפילו עברתי לעבוד עם קלוד קוד - ימח שמו עם הכמות אישורים שהוא מבקש על כל דבר שהוא עושה (נראה לי שסוף סוף הצלחתי לגרום לו לבקש פחות אישורים). עם הזמן שמתי לב שככל שאני מכין את השטח עם קלוד למה עושים בצורה טובה יותר אז התוצאה טובה יותר וגם הרבה יותר קל לתקן תוך כדי תנועה. או כמו שאומרים אצלכם בתעשייה - UX. מפה לשם אני כרגע עובד על איזה פרוייקט שקשור בעבודה שלי (ג'פניקה וכל המסביב) ... משהו שמבחינתי צריך לצאת וואו. אז הנה אני כבר יומיים שלמים רק יושב עם קלוד ומדברים על מה צריך להיות באתר ואיך להיות מוצג, מי משתמש ומה הוא יראה וכו וכו... לבינתיים הגענו כבר ל-19 עמודים של קובץ איפיון ועוד לא סיימנו. וזה עוד החלק הקל... מסתבר שהעיצוב בכלל זה החלק הכי קשה... איך להציג, מה להציג, מה לשים בKPI ובאיזה גודל. מה אני רוצה שהמשתמשים יראו כדי שיבינו מה הם רואים כדי שיצליחו להסיק מסקנות מבלי לחשוב יותר מידי. מה הצבעים? מה הכפתורים? לעשות לבד או לקנות אולי משהו מוכן ורק לעשות לו התאמות? אולי בכלל להתקין את UI UX Pro Max? האמת שהתקנתי וזה אחלה אבל עדיין צריך לחשוב. בקיצור... מלא עבודה כדי להביא מוצר שהוא וואוו מבחינתי. אני אצליח להביא אותו... זה ברור לי. כל זה אני משתף כי הגעתי למסקנה: עם כל הכבוד לקלוד שיודע לתכנת... אם לא יודעים מה רוצים ולא לומדים את הבסיס לדברים הללו אז התוצאות אולי נחמדות אבל ממש לא מקצועיות. קלוד ודומיו זה נחמד מאד למי שחסר ניסיון ורוצה לעשות לעצמו איזה אפליקציה נחמדה אבל לא יותר מזה. זה אולי יחליף את אלו שכתבו פיזית את הקוד אבל עדיין רחוק לדעתי מלהחליף את אלו שמאפיינים את מה צריך להיות בקוד ואיך זה ייראה בסופו של דבר. וזה לפני שאני בכלל נכנס לכל עניין האבטחת מידע, שרתים ועוד מיליון מונחים שעדיין אין לי מושג מה אומרים. תכניסו את ההספדים לכיס... לדעתי הצנועה קלוד ודומיו רק הולכים לייעל את כל החברות תוכנה שכבר קברו אותן... אולי הן ייצרכו פחות אנשים שפיזית כותבים קוד אבל עדיין יצטרכו את מיטב המוחות שיגידו למכונות הללו מה לעשות ואיך לעשות. תודה על תשומת הלב שלכם. הולך לקלל את קלוד שממשיך לבקש אישורים ולא נותן לי מנוחה.
0:10

קלוד ואני. לפני חצי שנה, אחרי הרבה ציוצי קלוד בפיד "נשברתי" והחלטתי לבדוק במה מדובר... למי שזוכר אז ממש עפתי על העניין... לקחתי כמה דוחות רווח והפסד וקלוד עשה לי דשבורד נחמד. במקביל כולם סיפרו על מותן הקרב של כל החברות תוכנה למינהן וכבר הכינו את ההספדים לוויקס, מאנדיי וכו... אני כמובן שלא עצרתי באותו הדשבורד והמשכתי לשחק עם הכלי הנהדר הזה. לתכנת לי דברים ללא שום ידע בתיכנות היה מבחינתי כל מה שחלמתי... בניתי את האתר למלחמה ובניתי את המנוע לשכר ועוד כמה דברים לעבודה ולחיים שאפילו לא צייצתי עליהם... בעוונותיי אפילו עברתי לעבוד עם קלוד קוד - ימח שמו עם הכמות אישורים שהוא מבקש על כל דבר שהוא עושה (נראה לי שסוף סוף הצלחתי לגרום לו לבקש פחות אישורים). עם הזמן שמתי לב שככל שאני מכין את השטח עם קלוד למה עושים בצורה טובה יותר אז התוצאה טובה יותר וגם הרבה יותר קל לתקן תוך כדי תנועה. או כמו שאומרים אצלכם בתעשייה - UX. מפה לשם אני כרגע עובד על איזה פרוייקט שקשור בעבודה שלי (ג'פניקה וכל המסביב) ... משהו שמבחינתי צריך לצאת וואו. אז הנה אני כבר יומיים שלמים רק יושב עם קלוד ומדברים על מה צריך להיות באתר ואיך להיות מוצג, מי משתמש ומה הוא יראה וכו וכו... לבינתיים הגענו כבר ל-19 עמודים של קובץ איפיון ועוד לא סיימנו. וזה עוד החלק הקל... מסתבר שהעיצוב בכלל זה החלק הכי קשה... איך להציג, מה להציג, מה לשים בKPI ובאיזה גודל. מה אני רוצה שהמשתמשים יראו כדי שיבינו מה הם רואים כדי שיצליחו להסיק מסקנות מבלי לחשוב יותר מידי. מה הצבעים? מה הכפתורים? לעשות לבד או לקנות אולי משהו מוכן ורק לעשות לו התאמות? אולי בכלל להתקין את UI UX Pro Max? האמת שהתקנתי וזה אחלה אבל עדיין צריך לחשוב. בקיצור... מלא עבודה כדי להביא מוצר שהוא וואוו מבחינתי. אני אצליח להביא אותו... זה ברור לי. כל זה אני משתף כי הגעתי למסקנה: עם כל הכבוד לקלוד שיודע לתכנת... אם לא יודעים מה רוצים ולא לומדים את הבסיס לדברים הללו אז התוצאות אולי נחמדות אבל ממש לא מקצועיות. קלוד ודומיו זה נחמד מאד למי שחסר ניסיון ורוצה לעשות לעצמו איזה אפליקציה נחמדה אבל לא יותר מזה. זה אולי יחליף את אלו שכתבו פיזית את הקוד אבל עדיין רחוק לדעתי מלהחליף את אלו שמאפיינים את מה צריך להיות בקוד ואיך זה ייראה בסופו של דבר. וזה לפני שאני בכלל נכנס לכל עניין האבטחת מידע, שרתים ועוד מיליון מונחים שעדיין אין לי מושג מה אומרים. תכניסו את ההספדים לכיס... לדעתי הצנועה קלוד ודומיו רק הולכים לייעל את כל החברות תוכנה שכבר קברו אותן... אולי הן ייצרכו פחות אנשים שפיזית כותבים קוד אבל עדיין יצטרכו את מיטב המוחות שיגידו למכונות הללו מה לעשות ואיך לעשות. תודה על תשומת הלב שלכם. הולך לקלל את קלוד שממשיך לבקש אישורים ולא נותן לי מנוחה.

מואיז הקטן ®

25,618 Aufrufe • vor 1 Monat

הסינק הזה של בנט אצל עומרי אסנהיים, מסכם מי זה בנט בשניות בודדות. איך הוא אומר: ״לפוצץ לי״, ״פיצצו לי״. ומדובר בטקס זיכרון ממלכתי כן?! אבל אצל בנט זה ״שלי״. כמובן הוא יגיד שהוצאו דברים מהקשרם או שנפל בלשונו, אבל זו לא באג, זה פיצ׳ר. וזו תמצית ההסתכלות של בנט על המציאות. אני, ושלי, ושלי ואני. זה למה מבחינתו להיות ראש ממשלה עם 6 מנדטים ובניגוד לדעת הבייס זה הכי לגיטימי בעולם. כי "זה שלי". זה למה הוא מסרב לרדת למקום 2 בשביל איזנקוט, למרות שכל הסקרים מראים שהגוש שלו רוצה אחרת. כי המועמדות לראשות הממשלה? "זה שלי". בנט הוא פשוט הילד בגן חובה שנעול על צעצוע שלא שלו, ונכנס לטנטרום בלתי פוסק עד שהוא יקבל אותו. ואין שום גננת באופק שתחזיר אותו למציאות.
0:15

הסינק הזה של בנט אצל עומרי אסנהיים, מסכם מי זה בנט בשניות בודדות. איך הוא אומר: ״לפוצץ לי״, ״פיצצו לי״. ומדובר בטקס זיכרון ממלכתי כן?! אבל אצל בנט זה ״שלי״. כמובן הוא יגיד שהוצאו דברים מהקשרם או שנפל בלשונו, אבל זו לא באג, זה פיצ׳ר. וזו תמצית ההסתכלות של בנט על המציאות. אני, ושלי, ושלי ואני. זה למה מבחינתו להיות ראש ממשלה עם 6 מנדטים ובניגוד לדעת הבייס זה הכי לגיטימי בעולם. כי "זה שלי". זה למה הוא מסרב לרדת למקום 2 בשביל איזנקוט, למרות שכל הסקרים מראים שהגוש שלו רוצה אחרת. כי המועמדות לראשות הממשלה? "זה שלי". בנט הוא פשוט הילד בגן חובה שנעול על צעצוע שלא שלו, ונכנס לטנטרום בלתי פוסק עד שהוא יקבל אותו. ואין שום גננת באופק שתחזיר אותו למציאות.

ישי גבירצמן | Yishai Gvirtzman

52,017 Aufrufe • vor 3 Monaten

אתם יודעים מה מקור המחלה של השמאל? הם לא באמת שונאים את הכיבוש, הם שונאים את האנשים שרוקדים לצלילי עדן בן זקן בחתונה. הם שונאים את היהודי המאמין האוסטן יודן. הם לא באמת דואגים למוסר או לדמוקרטיה, הם פשוט נגעלים מהישראליות הלא-אשכנזית, הלא-אוניברסלית, זו שמחוברת לאדמה ולשבט. הבעיה שלהם היא לא עם הממשלה, היא עם החתונה של הבת של השכנים ממול. עם התנך. עם ברית הר סיני המחייבת. הבוז לנתניהו או לסמוטריץ' הוא רק סימפטום. המחלה האמיתית, השורש, הוא הבוז לעם שהם מייצגים. הבוז לתרבות של ה"עמךָ". האלרגיה החריפה ביותר של המומרים אינה לפוליטיקה מסוימת, אלא לתרבות של הרוב הישראלי. הבעיה שלהם היא לא פוליטית, היא אסתטית. הם לא יכולים ולא מסוגלים לסבול את טעם הרוב. הם חושבים שהם נלחמים למען צדק ודמוקרטיה, אבל הם בעצם נלחמים נגד מה שהם רואים בו קיטש. והמאבק האסתטי הזה שלהם, הוא מה שגורם להם להיות מוכנים להקריב את הילדים שלנו על מזבח ה"טעם הטוב" וה"מוסר הנאור" שלהם! לכן, הטיפול היחיד הוא להכריח אותם להתחבר למושא הגועל שלהם. לכפות עליהם בכח וביד קשה בדיוק את מה שהם הכי בזים לו, כי רק שם נמצא השורש של הניתוק שלהם. הם יעשו הכל כדי לשרת את אלוהי המוסר המעוות שלהם גם על חשבון חיי הילדים שלנו ושלהם! די. לא לשכנע, לא לנצח בוויכוח, לא לנסות "לרפא". חייבים לעצור. פיזית. כמו שעוצרים אדם שמנסה לדחוף את הילד שלך לכביש. אתה לא מתווכח איתו על פילוסופיה של תנועה, אתה מפיל אותו לרצפה.
0:15

אתם יודעים מה מקור המחלה של השמאל? הם לא באמת שונאים את הכיבוש, הם שונאים את האנשים שרוקדים לצלילי עדן בן זקן בחתונה. הם שונאים את היהודי המאמין האוסטן יודן. הם לא באמת דואגים למוסר או לדמוקרטיה, הם פשוט נגעלים מהישראליות הלא-אשכנזית, הלא-אוניברסלית, זו שמחוברת לאדמה ולשבט. הבעיה שלהם היא לא עם הממשלה, היא עם החתונה של הבת של השכנים ממול. עם התנך. עם ברית הר סיני המחייבת. הבוז לנתניהו או לסמוטריץ' הוא רק סימפטום. המחלה האמיתית, השורש, הוא הבוז לעם שהם מייצגים. הבוז לתרבות של ה"עמךָ". האלרגיה החריפה ביותר של המומרים אינה לפוליטיקה מסוימת, אלא לתרבות של הרוב הישראלי. הבעיה שלהם היא לא פוליטית, היא אסתטית. הם לא יכולים ולא מסוגלים לסבול את טעם הרוב. הם חושבים שהם נלחמים למען צדק ודמוקרטיה, אבל הם בעצם נלחמים נגד מה שהם רואים בו קיטש. והמאבק האסתטי הזה שלהם, הוא מה שגורם להם להיות מוכנים להקריב את הילדים שלנו על מזבח ה"טעם הטוב" וה"מוסר הנאור" שלהם! לכן, הטיפול היחיד הוא להכריח אותם להתחבר למושא הגועל שלהם. לכפות עליהם בכח וביד קשה בדיוק את מה שהם הכי בזים לו, כי רק שם נמצא השורש של הניתוק שלהם. הם יעשו הכל כדי לשרת את אלוהי המוסר המעוות שלהם גם על חשבון חיי הילדים שלנו ושלהם! די. לא לשכנע, לא לנצח בוויכוח, לא לנסות "לרפא". חייבים לעצור. פיזית. כמו שעוצרים אדם שמנסה לדחוף את הילד שלך לכביש. אתה לא מתווכח איתו על פילוסופיה של תנועה, אתה מפיל אותו לרצפה.

Kinnert

13,314 Aufrufe • vor 1 Monat

את המילים הבאות כתבתי באופן אישי ומלב כואב לחברתי האהובה, חברת פורום "שותפות לשירות", ולאחר מחשבה - החלטתי לשתף אותן גם כאן, תוך השמטת שמה: חברתי האהובה, מאז אתמול, מתנגנים בראשי דבריו של הרב (והשר והח"כ לשעבר) שי פירון, שבמקרה שמעתי בראיון רדיו בדרך לירושלים. הוא נתן הסבר חדש-ישן למילים: "איש הישר בעיניו יעשה", וכך אמר: זה מצב בו כל אחד חושב שמה שהוא עושה - זה הישר, ומה שהאחר עושה - זה העקום... חברה אהובה שלי, מי כמוני מכירה את התחושה הקשה שנגרמת מהאשמה אישית פומבית, ודאי מהלבנת פנים. אין ספק, שעדיף מאד לנהל ויכוחים ומחלוקות באופן ענייני בלי להכנס כלל להאשמות אישיות, ודאי לדה-לגיטימציה ולהלבנת פנים, בראש כל חוצות. באמת שאני מצרה מאד על שכך את מרגישה בימים האחרונים. אבל כמה חבל, שמי שסובל מכך - לא מבחין שהוא עושה אותו דבר ממש לאחרים, שוב ושוב ושוב, מבלי משים, ואולי אף בהיתר וכמצוה ממש, שהרי הם (האחרים) בסה"כ מונעים מאינטרסים זרים, ולא בוחרים בחירה שונה משום שזו דעתם באמת. להם, לאחרים, לא אכפת מבטחון המדינה. ולכן מצוה לכתוב מילים קשות אלה במודעות ענק ליד תמונותיהם. כי כאלה הם. הם מעדיפים את המשתמטים על המשרתים (בני משפחותיהם, כן?), והם מתכוונים להצביע בעד החוק כי הם נגד הלוחמים. לכן מצווה-רבא לפרסם את תמונותיהם ברבים עם כותרות קשות ומזעזעות כאלה, עליהן חתום הארגון שאת חברה בו. זו לא דלגיטימציה, ולא הלבנת פנים. זה לגמרי תקין, כי להם באמת לא אכפת מבטחון המדינה, וגם כנראה אין להם רגשות בכלל... הם בכלל לא סופרים את השכנים שלהם, ולא מסתכלים להם בעיניים, אלא מקבלים החלטות מתוך אטימות-לב וחוסר אכפתיות. לכן צריך לעמוד ליד בתיהם כדי *ש"יסתכלו בעיניים" ורק אז כנראה יבינו*. הרי לא יתכן שהם מכירים את קשיי המילואים מתוך בתיהם פנימה. הם חייבים שהשכנים יסבירו להם... אה כן, והם בכלל בוגדים בערכי הציונות הדתית, ולא מבינים כמה נכון וכמה ערכי וקדוש שגם תלמידי חכמים יתגייסו לצבא. (אצלם בבית הרי אין חיילים שהם גם לומדי תורה. או שיש, והם בוגדים בהם?) הם בוגדים בערך הזה, ולכן חובה להוקיע אותם כבוגדים. כי הרי לא יתכן שהם חושבים בדיוק כמוכן, מכירים בערכה העצום של מלחמת מצוה, ומבינים כמה חשוב שגם החרדים יתגייסו, ורק יש להם דעה אחרת לגבי השאלה: איך לעשות זאת באופן מועיל ויעיל. לא יתכן שהדעה שלהם נובעת מאותם ערכים וחותרת לאותה מטרה, אבל מנתחת אחרת את הדרך הנכונה להגיע אליה. לא יתכן שגם הם השקיעו (לפחות כמוכן) ימים ולילות בלימוד הנושא והגיעו למסקנות אחרות משלכן. הרי כל הידע וכל יכולת הניתוח נמצאים אצלכן בלבד. ולכן אין ספק שמדובר כאן בלא פחות מ"בגידה"... כל זה נכון, כמובן, גם לשאלת המשקל שניתן לייחס לרצון להאריך או לקצר את ימי הממשלה: אצלכן כמובן השאלה הזו לא תופסת משקל כלל, אתן שוקלות שיקולים ענייניים בלבד, מתוך לימוד מעמיק של הנתונים, יראת שמים ודבקות בערכי הציונות הדתית. לכן אסור לייחס לכן שיקולים כאלה. זה ממש מעליב. האמת? אני מבינה את העלבון הצורב על עצם העלאת הנושא הזה כאלמנט דומיננטי שמשפיע על עמדתכן ופעילותכן. אבל אצל האחרים, שלהם כמובן אין אף אחד מאלה: לא ערכי הציונות הדתית, לא יראת שמים, לא יכולת העמקה בנתונים ובטח לא רצון או יכולת לשקול באופן ענייני את המטרה: לגייס כמה שיותר צעירים חרדים לצה"ל, אצל האחרים האלה השיקול היחיד הוא אריכות ימיה של הממשלה. הם אחרים. ואפשר וצריך גם להאשים אותם בכך. בניגוד אליכן. זה גם לא מעליב אותם, כי זו פשוט האמת, ואין אחרת, ולכן צריך להזכיר זאת שוב ושוב. חברתי היקרה מאד, בדיוק כמוך, גם אני הופתעתי מכל הידיעות התקשורתיות על נועה מבורך שאני לא מכירה בכלל, ומכל השיח וההתנהלות סביבה בימים האחרונים. אבל אני גם מופתעת והמומה כל שבוע מחדש מהשאלה שבראש המודעה שלכן: "אכפת לכם מבטחון המדינה?" ותחתיה תמונות של אנשים שעושים לילות כימים למען בטחון המדינה. שנשכבו על הגדר למען בטחונה. שהחלטות חשובות על בטחון המדינה התקבלו בזכותם!! זה לא מפריע לך? חברה יקרה שלי, אני בעד להרפות מהאשמות אישיות ומקמפיינים נשכניים. לעשות לשם שמים. ולקבל שגם אחרים עושים לשם שמים, במסירות ובאחריות גדולה, בחשיבת עומק, ומתוך ולמען אותם ערכים ממש. צריך לנקות לא רק את השיח, אלא גם את הלב. כשמטילים רפש -חושבים רפש. ואז אי אפשר לנהל דיון ענייני. כי כל הזמן ב back-mind חושבים שהח"כ שמולכם סתם מתנהל פוליטית, בטחון המדינה לא חשוב לו, הוא סתם אינטרסנט ורדוד. אז אין כבוד ואין הקשבה ואין שיח אמתי. אני בעד לדון לגופו של ענין. בנקיון לב ודעת. בהקשבה, בהערכה הדדית, ובהבנה שאפשר גם לא להסכים, ושגם דעה שונה משלכן היא לגיטימית ועל כן לא ראויה להכפשה.
0:11

את המילים הבאות כתבתי באופן אישי ומלב כואב לחברתי האהובה, חברת פורום "שותפות לשירות", ולאחר מחשבה - החלטתי לשתף אותן גם כאן, תוך השמטת שמה: חברתי האהובה, מאז אתמול, מתנגנים בראשי דבריו של הרב (והשר והח"כ לשעבר) שי פירון, שבמקרה שמעתי בראיון רדיו בדרך לירושלים. הוא נתן הסבר חדש-ישן למילים: "איש הישר בעיניו יעשה", וכך אמר: זה מצב בו כל אחד חושב שמה שהוא עושה - זה הישר, ומה שהאחר עושה - זה העקום... חברה אהובה שלי, מי כמוני מכירה את התחושה הקשה שנגרמת מהאשמה אישית פומבית, ודאי מהלבנת פנים. אין ספק, שעדיף מאד לנהל ויכוחים ומחלוקות באופן ענייני בלי להכנס כלל להאשמות אישיות, ודאי לדה-לגיטימציה ולהלבנת פנים, בראש כל חוצות. באמת שאני מצרה מאד על שכך את מרגישה בימים האחרונים. אבל כמה חבל, שמי שסובל מכך - לא מבחין שהוא עושה אותו דבר ממש לאחרים, שוב ושוב ושוב, מבלי משים, ואולי אף בהיתר וכמצוה ממש, שהרי הם (האחרים) בסה"כ מונעים מאינטרסים זרים, ולא בוחרים בחירה שונה משום שזו דעתם באמת. להם, לאחרים, לא אכפת מבטחון המדינה. ולכן מצוה לכתוב מילים קשות אלה במודעות ענק ליד תמונותיהם. כי כאלה הם. הם מעדיפים את המשתמטים על המשרתים (בני משפחותיהם, כן?), והם מתכוונים להצביע בעד החוק כי הם נגד הלוחמים. לכן מצווה-רבא לפרסם את תמונותיהם ברבים עם כותרות קשות ומזעזעות כאלה, עליהן חתום הארגון שאת חברה בו. זו לא דלגיטימציה, ולא הלבנת פנים. זה לגמרי תקין, כי להם באמת לא אכפת מבטחון המדינה, וגם כנראה אין להם רגשות בכלל... הם בכלל לא סופרים את השכנים שלהם, ולא מסתכלים להם בעיניים, אלא מקבלים החלטות מתוך אטימות-לב וחוסר אכפתיות. לכן צריך לעמוד ליד בתיהם כדי *ש"יסתכלו בעיניים" ורק אז כנראה יבינו*. הרי לא יתכן שהם מכירים את קשיי המילואים מתוך בתיהם פנימה. הם חייבים שהשכנים יסבירו להם... אה כן, והם בכלל בוגדים בערכי הציונות הדתית, ולא מבינים כמה נכון וכמה ערכי וקדוש שגם תלמידי חכמים יתגייסו לצבא. (אצלם בבית הרי אין חיילים שהם גם לומדי תורה. או שיש, והם בוגדים בהם?) הם בוגדים בערך הזה, ולכן חובה להוקיע אותם כבוגדים. כי הרי לא יתכן שהם חושבים בדיוק כמוכן, מכירים בערכה העצום של מלחמת מצוה, ומבינים כמה חשוב שגם החרדים יתגייסו, ורק יש להם דעה אחרת לגבי השאלה: איך לעשות זאת באופן מועיל ויעיל. לא יתכן שהדעה שלהם נובעת מאותם ערכים וחותרת לאותה מטרה, אבל מנתחת אחרת את הדרך הנכונה להגיע אליה. לא יתכן שגם הם השקיעו (לפחות כמוכן) ימים ולילות בלימוד הנושא והגיעו למסקנות אחרות משלכן. הרי כל הידע וכל יכולת הניתוח נמצאים אצלכן בלבד. ולכן אין ספק שמדובר כאן בלא פחות מ"בגידה"... כל זה נכון, כמובן, גם לשאלת המשקל שניתן לייחס לרצון להאריך או לקצר את ימי הממשלה: אצלכן כמובן השאלה הזו לא תופסת משקל כלל, אתן שוקלות שיקולים ענייניים בלבד, מתוך לימוד מעמיק של הנתונים, יראת שמים ודבקות בערכי הציונות הדתית. לכן אסור לייחס לכן שיקולים כאלה. זה ממש מעליב. האמת? אני מבינה את העלבון הצורב על עצם העלאת הנושא הזה כאלמנט דומיננטי שמשפיע על עמדתכן ופעילותכן. אבל אצל האחרים, שלהם כמובן אין אף אחד מאלה: לא ערכי הציונות הדתית, לא יראת שמים, לא יכולת העמקה בנתונים ובטח לא רצון או יכולת לשקול באופן ענייני את המטרה: לגייס כמה שיותר צעירים חרדים לצה"ל, אצל האחרים האלה השיקול היחיד הוא אריכות ימיה של הממשלה. הם אחרים. ואפשר וצריך גם להאשים אותם בכך. בניגוד אליכן. זה גם לא מעליב אותם, כי זו פשוט האמת, ואין אחרת, ולכן צריך להזכיר זאת שוב ושוב. חברתי היקרה מאד, בדיוק כמוך, גם אני הופתעתי מכל הידיעות התקשורתיות על נועה מבורך שאני לא מכירה בכלל, ומכל השיח וההתנהלות סביבה בימים האחרונים. אבל אני גם מופתעת והמומה כל שבוע מחדש מהשאלה שבראש המודעה שלכן: "אכפת לכם מבטחון המדינה?" ותחתיה תמונות של אנשים שעושים לילות כימים למען בטחון המדינה. שנשכבו על הגדר למען בטחונה. שהחלטות חשובות על בטחון המדינה התקבלו בזכותם!! זה לא מפריע לך? חברה יקרה שלי, אני בעד להרפות מהאשמות אישיות ומקמפיינים נשכניים. לעשות לשם שמים. ולקבל שגם אחרים עושים לשם שמים, במסירות ובאחריות גדולה, בחשיבת עומק, ומתוך ולמען אותם ערכים ממש. צריך לנקות לא רק את השיח, אלא גם את הלב. כשמטילים רפש -חושבים רפש. ואז אי אפשר לנהל דיון ענייני. כי כל הזמן ב back-mind חושבים שהח"כ שמולכם סתם מתנהל פוליטית, בטחון המדינה לא חשוב לו, הוא סתם אינטרסנט ורדוד. אז אין כבוד ואין הקשבה ואין שיח אמתי. אני בעד לדון לגופו של ענין. בנקיון לב ודעת. בהקשבה, בהערכה הדדית, ובהבנה שאפשר גם לא להסכים, ושגם דעה שונה משלכן היא לגיטימית ועל כן לא ראויה להכפשה.

אורית סטרוק

21,160 Aufrufe • vor 7 Monaten

Mombaruzzo זה חור. אם תיסע מהר מדי פשוט תפספס את הכפר בלי לשים לב. הוא על הדרך. אפילו שלט משלו אין לו. הוא נמצא ביחד עם עוד מקומות שקרובים אליו כמה ק״מ. בלב שלו יש מפעל קטן שעושה Amaretti לפי אותו מתכון משנת 1955. רק Amaretti. תמיד באותו מתכון ודרך. עם השנים הוסיפו טעמים (קפה, דובדבן, שוקולד, פיסטוק, משמש, ללא סוכר ועוד) אבל המתכון זהה. אספתם גוגואים בתור ילדים? אז הלבן בפנים? זה חומר הגלם (Prunus armeniaca). יש 2 סוגי חרצנים- אחד מתוק יותר ואחד מר והסוד הוא לשלב בינהם במינון המדויק ולהוסיף מינון מדויק של שקדים. אבל יש עוד סוד- לשמור אותם רכים כמו ענן. הם נאפים בתנור, אבל נימוחים בפה. אחרי השיחה שעסקה בעסקים, נשבר הקרח ואיטלקים מפסיקים לתת לך ״אדוני״ ופונים לחולין- כדורגל, ילדים, נשים (אם אין נשים בסביבה). מאיפה אתה היא לרוב השאלה הראשונה ששואלים אותי. בגלל שהם קיבלו את הדרכון הצרפתי שלי בחילופי המסמכים, משהו במבטא לא הסתדר להם (אני דובר איטלקית כמו עברית) והם ממש התאפקו לשאול מאיפה אני. ״ישראל. נולדתי בישראל״. מי ששואל ״איפה בישראל״ כבר ביקר בה. הבחור שרכש את החברה והציל אותה מפשיטת רגל אי שם ב-2013 והמבוגר האחראי שעובד בחברה כי מי ישלח בן 80 הביתה למות עכשיו- שניהם היו בישראל כבר כמה פעמים. הם גם יהודים. במקור. מסתבר שהרבה מיהדות איטליה ששרדה את השואה ונשארה לגור פה, פשוט הטבילה את דור הילדים שנולד אחרי המלחמה לנצרות- ״כדי שלא תחווה מה שאני חוויתי״. הם גדלו כנוצרים, אבל ידעו תמיד על השורשים היהודים. אז סגרנו מעגל ויש מצב שיהודי ימשיך לנהל את החברה הזאת גם בשנים הבאות… (אם יהיה לי כח)
0:10

Mombaruzzo זה חור. אם תיסע מהר מדי פשוט תפספס את הכפר בלי לשים לב. הוא על הדרך. אפילו שלט משלו אין לו. הוא נמצא ביחד עם עוד מקומות שקרובים אליו כמה ק״מ. בלב שלו יש מפעל קטן שעושה Amaretti לפי אותו מתכון משנת 1955. רק Amaretti. תמיד באותו מתכון ודרך. עם השנים הוסיפו טעמים (קפה, דובדבן, שוקולד, פיסטוק, משמש, ללא סוכר ועוד) אבל המתכון זהה. אספתם גוגואים בתור ילדים? אז הלבן בפנים? זה חומר הגלם (Prunus armeniaca). יש 2 סוגי חרצנים- אחד מתוק יותר ואחד מר והסוד הוא לשלב בינהם במינון המדויק ולהוסיף מינון מדויק של שקדים. אבל יש עוד סוד- לשמור אותם רכים כמו ענן. הם נאפים בתנור, אבל נימוחים בפה. אחרי השיחה שעסקה בעסקים, נשבר הקרח ואיטלקים מפסיקים לתת לך ״אדוני״ ופונים לחולין- כדורגל, ילדים, נשים (אם אין נשים בסביבה). מאיפה אתה היא לרוב השאלה הראשונה ששואלים אותי. בגלל שהם קיבלו את הדרכון הצרפתי שלי בחילופי המסמכים, משהו במבטא לא הסתדר להם (אני דובר איטלקית כמו עברית) והם ממש התאפקו לשאול מאיפה אני. ״ישראל. נולדתי בישראל״. מי ששואל ״איפה בישראל״ כבר ביקר בה. הבחור שרכש את החברה והציל אותה מפשיטת רגל אי שם ב-2013 והמבוגר האחראי שעובד בחברה כי מי ישלח בן 80 הביתה למות עכשיו- שניהם היו בישראל כבר כמה פעמים. הם גם יהודים. במקור. מסתבר שהרבה מיהדות איטליה ששרדה את השואה ונשארה לגור פה, פשוט הטבילה את דור הילדים שנולד אחרי המלחמה לנצרות- ״כדי שלא תחווה מה שאני חוויתי״. הם גדלו כנוצרים, אבל ידעו תמיד על השורשים היהודים. אז סגרנו מעגל ויש מצב שיהודי ימשיך לנהל את החברה הזאת גם בשנים הבאות… (אם יהיה לי כח)

Eran Efrat

21,240 Aufrufe • vor 3 Monaten

השחקנית דליה דלויה: זר לא יבין זאת. מורה בסטודיו למשחק זה לא כמו מרצה באוניברסיטה. מורה בסטודיו זה אבא/אמא רוחניים. זה אדם שמלווה אותך ריגשית, התפתחותית, ערכית - בשנים הכי קריטיות לעיצוב האישיות שלך. כשנמצאים בסטודיו מצאת החמה עד צאת הנשמה בלי הפסקה ועוברים תלתלות ריגישיות- בשיעורים שותים מהידע של המורים כמו ממי מעיין חיים. ורק רוצים עוד.. מסתכלים עליהם בהערצה. ואם הם היו מורים גדולים כמו לנה אוסטרובסקי ז"ל (מה??)- משפטים שלהם ישארו חרוטים בנו לכל החיים. וגם אם לא נפגוש אותה 15 שנה.. לנצח היא תהיה חלק מעיצוב האישיות שלנו. כמו מפקד ישיר בצבא. כמו מנטור. ולנה. לנה לא הייתה רק "המורה לפיתוח קול" שלנו היא הייתה דמות מיוחדת כלכך שלמדתי ממנה בעיקר מקצוענות מהי. ואהבה למקצוע בחרדת קודש מי נוסע פעמיים בשבוע מחיפה לירושלים בתחבורה ציבורית בגיל בוגר רק כדי ללמד שיעור בדיבור? לנה. מי מתרגש מכל שיעור ומכל מפגש עם תלמידים כאילו חיכה רק לזה כל השבוע? לנה מי מעולם, אבל מעולם לא הרים את הקול, לא כעס, לא עשה מניפולציה ריגשית ולא הקטין אף תלמיד.... נכון. לנה האצילית לנה, בעלה, בנה וכלתה נרצחו מטיל איראני בחיפה. ככה בבום תרתי משמע- משפחה שלמה הלכה. ואני מנסה לכתוב לך גם הספד, אבל זה מרגיש לי מוזר. מה זה? איך מספידים אישה כמוך? ועוד במוות כלכך נוראי ואכזרי על מה לספר? מה לכתוב? לספר על החיוך שלך כל פעם שקיבלת אותנו לשיעור ישבת שם בחדר, כולך בגובה ובאנרגיה של ילדה קטנה כלכך אוהבת את מה שאת עושה? לספר שכשהצלחתי לעשות תרגיל היו לך דמעות בעיניים מרב התרגשות? אשכרה דמעות. אמיתי. בעיניים העגולות והכחולות שלך.. להזכיר שאמרת לי "את. יש בך את כל החבילה להיות שחקנית מצליחה" וכך נטעת בי ביטחון לשנים קדימה..? או שבכלל אזכיר את השיעורים הפרטיים שלקחתי בביתך בחיפה אחרי הסטודיו, בעלך קיבל אותי בחיוך כאילו איזו אורחת כבוד את ניגנת על הפסנתר ואני שרתי ואז, בבית הקסום הזה בחיפה שהכל היה פורח וירוק מסביב ציפורים החלו לצייץ ואת, בהתרגשות שיא ובנאיביות של ילדה אמרת לי "את שומעת ציפורים שרות? היום יום הולדת לאנטון צ'כוב! כל המדינה שמחה גדולה!" ואני. לא יודעת איך להסביר לך שתרבות.. אין פה ואנטון צ'כוב בשביל רוב האנשים זה ההוא שלומדים את המחזה שלו בספרות לבגרות. משהו עם ציפור מתה כמה אירוני או שאולי בכלל אספר שכל שבוע שאלת אותנו את השאלה הכי מוזרה ששאלו אותנו אי פעם "איך אתם מרגישים מבחינה קולית". עד שלא שאלת את זה, לא ידעתי שאני יכולה להרגיש מבחינה קולית.. את יודעת שעד היום אני משתמשת בחימום קולי שלך? ולימדתי אותו כבר עשרות תלמידים שעברו בסטודיו שלי? ו.. סיבוב.. סיבוב... קדימה אחורה. לקפל לשון ככוס, עוקץ למעלה לחניכיים עוקץ למטה לחניכיים איך. איך ציפור שיר עדינה כמוך שהייתה מתוקתקת מכף רגל עד ראש, בעגילים תואמים לשרשרת, בנעליי עקב דק עם פפיון, בשמלות או חליפות מהודרות איך את מצאת את מותך בגיל 68 מתחת להריסות של בניין בוולגריות כזאת? זה כלכך לא מסתדר לי אני אוהבת אותך לנה תדעי שהשפעת על דורות של שחקנים בארץ הזו תדעי שאת חרוטה בליבם של המון אנשים ואמן שאתם נחים ביחד למעלה. אני מרגישה נורא. גם מבחינה קולית
0:17

השחקנית דליה דלויה: זר לא יבין זאת. מורה בסטודיו למשחק זה לא כמו מרצה באוניברסיטה. מורה בסטודיו זה אבא/אמא רוחניים. זה אדם שמלווה אותך ריגשית, התפתחותית, ערכית - בשנים הכי קריטיות לעיצוב האישיות שלך. כשנמצאים בסטודיו מצאת החמה עד צאת הנשמה בלי הפסקה ועוברים תלתלות ריגישיות- בשיעורים שותים מהידע של המורים כמו ממי מעיין חיים. ורק רוצים עוד.. מסתכלים עליהם בהערצה. ואם הם היו מורים גדולים כמו לנה אוסטרובסקי ז"ל (מה??)- משפטים שלהם ישארו חרוטים בנו לכל החיים. וגם אם לא נפגוש אותה 15 שנה.. לנצח היא תהיה חלק מעיצוב האישיות שלנו. כמו מפקד ישיר בצבא. כמו מנטור. ולנה. לנה לא הייתה רק "המורה לפיתוח קול" שלנו היא הייתה דמות מיוחדת כלכך שלמדתי ממנה בעיקר מקצוענות מהי. ואהבה למקצוע בחרדת קודש מי נוסע פעמיים בשבוע מחיפה לירושלים בתחבורה ציבורית בגיל בוגר רק כדי ללמד שיעור בדיבור? לנה. מי מתרגש מכל שיעור ומכל מפגש עם תלמידים כאילו חיכה רק לזה כל השבוע? לנה מי מעולם, אבל מעולם לא הרים את הקול, לא כעס, לא עשה מניפולציה ריגשית ולא הקטין אף תלמיד.... נכון. לנה האצילית לנה, בעלה, בנה וכלתה נרצחו מטיל איראני בחיפה. ככה בבום תרתי משמע- משפחה שלמה הלכה. ואני מנסה לכתוב לך גם הספד, אבל זה מרגיש לי מוזר. מה זה? איך מספידים אישה כמוך? ועוד במוות כלכך נוראי ואכזרי על מה לספר? מה לכתוב? לספר על החיוך שלך כל פעם שקיבלת אותנו לשיעור ישבת שם בחדר, כולך בגובה ובאנרגיה של ילדה קטנה כלכך אוהבת את מה שאת עושה? לספר שכשהצלחתי לעשות תרגיל היו לך דמעות בעיניים מרב התרגשות? אשכרה דמעות. אמיתי. בעיניים העגולות והכחולות שלך.. להזכיר שאמרת לי "את. יש בך את כל החבילה להיות שחקנית מצליחה" וכך נטעת בי ביטחון לשנים קדימה..? או שבכלל אזכיר את השיעורים הפרטיים שלקחתי בביתך בחיפה אחרי הסטודיו, בעלך קיבל אותי בחיוך כאילו איזו אורחת כבוד את ניגנת על הפסנתר ואני שרתי ואז, בבית הקסום הזה בחיפה שהכל היה פורח וירוק מסביב ציפורים החלו לצייץ ואת, בהתרגשות שיא ובנאיביות של ילדה אמרת לי "את שומעת ציפורים שרות? היום יום הולדת לאנטון צ'כוב! כל המדינה שמחה גדולה!" ואני. לא יודעת איך להסביר לך שתרבות.. אין פה ואנטון צ'כוב בשביל רוב האנשים זה ההוא שלומדים את המחזה שלו בספרות לבגרות. משהו עם ציפור מתה כמה אירוני או שאולי בכלל אספר שכל שבוע שאלת אותנו את השאלה הכי מוזרה ששאלו אותנו אי פעם "איך אתם מרגישים מבחינה קולית". עד שלא שאלת את זה, לא ידעתי שאני יכולה להרגיש מבחינה קולית.. את יודעת שעד היום אני משתמשת בחימום קולי שלך? ולימדתי אותו כבר עשרות תלמידים שעברו בסטודיו שלי? ו.. סיבוב.. סיבוב... קדימה אחורה. לקפל לשון ככוס, עוקץ למעלה לחניכיים עוקץ למטה לחניכיים איך. איך ציפור שיר עדינה כמוך שהייתה מתוקתקת מכף רגל עד ראש, בעגילים תואמים לשרשרת, בנעליי עקב דק עם פפיון, בשמלות או חליפות מהודרות איך את מצאת את מותך בגיל 68 מתחת להריסות של בניין בוולגריות כזאת? זה כלכך לא מסתדר לי אני אוהבת אותך לנה תדעי שהשפעת על דורות של שחקנים בארץ הזו תדעי שאת חרוטה בליבם של המון אנשים ואמן שאתם נחים ביחד למעלה. אני מרגישה נורא. גם מבחינה קולית

ShAuLi ✊🏼🔥🏳️‍🌈

14,874 Aufrufe • vor 5 Monaten

פרק רביעי ואחרון - חינוך ועוד חינוך. (לא לפספס) יש לי קרוב ל-10 מליון תלמידים בעולם - זה מספר מטורף. בתחום הזה אני תמיד מרגיש שיש לי פיצול אישיות. בהודו ובסין אני ממש סלב מטורף בתחום החינוך. תלמידים טסים במשך שעות רק כדי לפגוש אותי, ולהצטלם איתי. כאן בישראל אני מצטלם בהפגנות וליד תחנות משטרה. הזוי! לפני עשור לערך עברתי עם המשפחה לסין והקמתי שם חברה בשם ליפלרנר. השותף שלי היה סיני. המשקיעים היו מכל העולם. כל העובדים שלי דיברו בעיקר מנדרינית. (אני אמנם יכול לגמגם מנדרינית אבל זה בעיקר מביך). המוצר של ליפלרנר היה תחרות תכנות שבמהלכה הילדים לומדים לתכנת. במקביל כתבתי ספר על חינוך יהודי וסיני שנמכר בעשרות אלפי עותקים בסין. רוב זמני הושקע בהרצאות. בהרצאה הכי גדולה שלי השתתפו 150,000 אנשים. תכלס, הייתי השגריר הכי טוב שהיה לישראל בסין. אני יכול לכתוב שעות על החוויה הסינית שלי אבל מה שמדהים אותי כיום זה שבכל שנה יותר ממיליון וחצי תלמידים משתתפים בתחרויות. כיום התחרות נקראת Icode ובכל שנה משתתפים בתחרויות תלמידים מכל העולם כולל תלמידים מישראל. לפני 5 שנים "דילגתי" להודו, שם הקמתי עם שותף הודי את חברת בריבוקס. זאת חברה מדהימה שמאפשרת לילדים לכתוב ספרים ואז למכור אותם דרך אמזון ודרך בריבוקס. בכל שנה נכתבים כמעט חצי מליון ספרים בבריבוקס. חלק מהילדים הפכו לידוענים וזכו בפרסים הכי חשובים בעולם. חלקם מכרו מעל 10,000 עותקים ומימנו את ההשכלה שלהם. אני יכול לדבר על הילדים האלו במשך שעות ואני ממש ממליץ לכם לעשות איזה גוגל קטן על Bribooks... אני מבטיח לכם חוויה מטריפה. המערכת אומנם לא פועלת בעברית, אבל יש המון ילדים ישראלים שפרסמו ספרים באנגלית. ואפריקה? גם בריבוקס וגם ליפלרנר נבנו מהיום הראשון גם למדינות עניות. זה התחיל מבית ספר שעזרתי להקים בסיירה ליאון - חפשו ponka academy .והמשיך בהמון עבודה חינוכית בקניה, ניגריה, אתיופיה ועוד. אין הרבה דברים המסבים לי נחת יותר מאשר לראות ילדים בכפר קטן מתכנתים וכותבים ספרים. אין להם מים זורמים. החשמל סולארי. האינטרנט לוויני - וזה עובד - מאוד קל לעשות מהפכה בחינוך - זה רק עניין של גישה. יום אחד ישבתי בפונקה, בכפר הקטן, הסתכלתי על בית הספר שבנינו, והיה לי רעיון. יש חשמל, יש אינטרנט. יש תקרה. למה שלא אשתמש בסביבה הזאת כדי להעסיק אנשים. למחרת היה שם תור של 100 אנשים שביקשו עבודה. הלקוחות הראשונים היו בריבוקס וליפלרנר. די מהר זה התפתח לשלל חברות ישראליות ואמריקאיות שמבצעות את מיקוד החוץ שלהם בסיירה ליאון. ממשאבי אנוש, דרך הנהלת חשבונות, דרך ניהול לקוחות, ועד תמיכה טכנית. זה פשוט נס לראות עשרות אנשים יושבים עם מחשבים באמצע הג'ונגל תחת עצי מנגו ענקים כשהם נותנים שירות מדהים לחברות בכל העולם. אם אתם רוצים לעבוד עם פונקה - אשמח לחבר אתכם עם המנכ"ל. מומלץ! מה שעוד מדהים בחברה הזאת היא שהרווחים משמשים כדי להאכיל 500 ילדים בכל יום. זה באמת הדבר הכי מרגש שיזמתי בחיים שלי ואם אתם מגיעים לסיירה ליאון - אל תפספסו ביקור בפונקה! זה סיפור חיי, בהמשך באו 3 שנים של מאבק למען מדינת ישראל. הבחירה לרוץ בדמוקרטים היתה ממש קשה כי אני עושה המון דברים אחרים. תוסיפו לכל העשיה הזאת 2 בנות, חיילות מדהימות, ובן מדהים, ספורטאי שרוצה לזכות במדליה אולימפית (אחרי שהאחיינית שלי זכתה במדליית זהב בפריז - הוא החליט שעכשיו תורו). ההצטרפות לדמוקרטים נובעת רק ממטרה אחת - החזרת מדינת ישראל למסלול. חברה טובה אמרה לי השבוע שאני רודף אחרי מובי דיק והיא צודקת! אני עקשן, וכשיש לי מטרה מול העיניים אני לעולם לא מרפה! ישראל תחזור להיות מדינה מדהימה. אין לי ספק! הקצב תלוי רק בעקשנות שלנו! תודה עליכם, שיעבור על כולנו לילה שקט! עמי דרור לינק לפרק א' - אשקלון. לינק לפרק ב' - אבטחת אישים. לינק לפרק ג' - קולנוע.
0:11

פרק רביעי ואחרון - חינוך ועוד חינוך. (לא לפספס) יש לי קרוב ל-10 מליון תלמידים בעולם - זה מספר מטורף. בתחום הזה אני תמיד מרגיש שיש לי פיצול אישיות. בהודו ובסין אני ממש סלב מטורף בתחום החינוך. תלמידים טסים במשך שעות רק כדי לפגוש אותי, ולהצטלם איתי. כאן בישראל אני מצטלם בהפגנות וליד תחנות משטרה. הזוי! לפני עשור לערך עברתי עם המשפחה לסין והקמתי שם חברה בשם ליפלרנר. השותף שלי היה סיני. המשקיעים היו מכל העולם. כל העובדים שלי דיברו בעיקר מנדרינית. (אני אמנם יכול לגמגם מנדרינית אבל זה בעיקר מביך). המוצר של ליפלרנר היה תחרות תכנות שבמהלכה הילדים לומדים לתכנת. במקביל כתבתי ספר על חינוך יהודי וסיני שנמכר בעשרות אלפי עותקים בסין. רוב זמני הושקע בהרצאות. בהרצאה הכי גדולה שלי השתתפו 150,000 אנשים. תכלס, הייתי השגריר הכי טוב שהיה לישראל בסין. אני יכול לכתוב שעות על החוויה הסינית שלי אבל מה שמדהים אותי כיום זה שבכל שנה יותר ממיליון וחצי תלמידים משתתפים בתחרויות. כיום התחרות נקראת Icode ובכל שנה משתתפים בתחרויות תלמידים מכל העולם כולל תלמידים מישראל. לפני 5 שנים "דילגתי" להודו, שם הקמתי עם שותף הודי את חברת בריבוקס. זאת חברה מדהימה שמאפשרת לילדים לכתוב ספרים ואז למכור אותם דרך אמזון ודרך בריבוקס. בכל שנה נכתבים כמעט חצי מליון ספרים בבריבוקס. חלק מהילדים הפכו לידוענים וזכו בפרסים הכי חשובים בעולם. חלקם מכרו מעל 10,000 עותקים ומימנו את ההשכלה שלהם. אני יכול לדבר על הילדים האלו במשך שעות ואני ממש ממליץ לכם לעשות איזה גוגל קטן על Bribooks... אני מבטיח לכם חוויה מטריפה. המערכת אומנם לא פועלת בעברית, אבל יש המון ילדים ישראלים שפרסמו ספרים באנגלית. ואפריקה? גם בריבוקס וגם ליפלרנר נבנו מהיום הראשון גם למדינות עניות. זה התחיל מבית ספר שעזרתי להקים בסיירה ליאון - חפשו ponka academy .והמשיך בהמון עבודה חינוכית בקניה, ניגריה, אתיופיה ועוד. אין הרבה דברים המסבים לי נחת יותר מאשר לראות ילדים בכפר קטן מתכנתים וכותבים ספרים. אין להם מים זורמים. החשמל סולארי. האינטרנט לוויני - וזה עובד - מאוד קל לעשות מהפכה בחינוך - זה רק עניין של גישה. יום אחד ישבתי בפונקה, בכפר הקטן, הסתכלתי על בית הספר שבנינו, והיה לי רעיון. יש חשמל, יש אינטרנט. יש תקרה. למה שלא אשתמש בסביבה הזאת כדי להעסיק אנשים. למחרת היה שם תור של 100 אנשים שביקשו עבודה. הלקוחות הראשונים היו בריבוקס וליפלרנר. די מהר זה התפתח לשלל חברות ישראליות ואמריקאיות שמבצעות את מיקוד החוץ שלהם בסיירה ליאון. ממשאבי אנוש, דרך הנהלת חשבונות, דרך ניהול לקוחות, ועד תמיכה טכנית. זה פשוט נס לראות עשרות אנשים יושבים עם מחשבים באמצע הג'ונגל תחת עצי מנגו ענקים כשהם נותנים שירות מדהים לחברות בכל העולם. אם אתם רוצים לעבוד עם פונקה - אשמח לחבר אתכם עם המנכ"ל. מומלץ! מה שעוד מדהים בחברה הזאת היא שהרווחים משמשים כדי להאכיל 500 ילדים בכל יום. זה באמת הדבר הכי מרגש שיזמתי בחיים שלי ואם אתם מגיעים לסיירה ליאון - אל תפספסו ביקור בפונקה! זה סיפור חיי, בהמשך באו 3 שנים של מאבק למען מדינת ישראל. הבחירה לרוץ בדמוקרטים היתה ממש קשה כי אני עושה המון דברים אחרים. תוסיפו לכל העשיה הזאת 2 בנות, חיילות מדהימות, ובן מדהים, ספורטאי שרוצה לזכות במדליה אולימפית (אחרי שהאחיינית שלי זכתה במדליית זהב בפריז - הוא החליט שעכשיו תורו). ההצטרפות לדמוקרטים נובעת רק ממטרה אחת - החזרת מדינת ישראל למסלול. חברה טובה אמרה לי השבוע שאני רודף אחרי מובי דיק והיא צודקת! אני עקשן, וכשיש לי מטרה מול העיניים אני לעולם לא מרפה! ישראל תחזור להיות מדינה מדהימה. אין לי ספק! הקצב תלוי רק בעקשנות שלנו! תודה עליכם, שיעבור על כולנו לילה שקט! עמי דרור לינק לפרק א' - אשקלון. לינק לפרק ב' - אבטחת אישים. לינק לפרק ג' - קולנוע.

Ami Dror 🇮🇱 עמי דרור

11,056 Aufrufe • vor 8 Monaten

מישהו כתב לי שהוא רוצה לבחור בי אבל שלא התבטאתי על עמדות מדיניות. עניתי לו שיש לי מאות ציוצים על עמדות מדיניות, וראיונות בתקשורת, אבל שהסיבה שהוא לא נחשף לזה, היא כי הפיד מציף לו את ענייני הדת מדינה ויחסי חרדים-חילונים שהם פי מאות מונים יותר מעניינים את הישראלי הממוצע. אבל זה לא אומר שזה לא חשוב. זה מאד מאד חשוב עבורי ועבור ישראל. למעשה, כאשר התגבשה המסגרת של הדמוקרטים, התעמקתי ושאלתי - מה התכנית המדינית שלנו? יש למישהו משהו כתוב? ושמעתי כל מיני אמירות באוויר על זה שצריך פשוט ״לקדם תהליך מדיני״. וזה לא הספיק לי. אז העמקתי בנושא עם חברתי חכ״ל אמילי מואטי, פגשתי בזכותה גם את אולמרט, קראתי כמובן את ספרו וגם את הספר שכתבה שרת החוץ האמריקאית קונדוליזה רייס שהתייחסה לאותה התקופה של מו״מ. התעמקתי בהצעה המדינית שנתן אולמרט לאבו מאזן בשנת 2008 ובעבודה שעשתה שרת החוץ לשעבר ציפי לבני, והבנתי שברגע שאנחנו נהיה בממשלה, נצטרך לדחוף את ראש הממשלה להמשיך את התהליך המדיני לשלום על בסיס קווי היסוד של אולמרט שהיו הרציניים ביותר שנתנה ישראל לשכנים שלנו. ההסכם אמנם לא נחתם, ומאז תום הקדנציה של ״קדימה״ לא היה מו״מ רציני יותר. אך מזכר ההבנות שהעביר אולמרט בין חילופי השלטון של בוש ואובאמה עדיין רלוונטי. וזו הנקודה שממנה עלינו להמשיך. וצריך לזכור - ההתנחלויות הן כפייה דתית, והיעדר הסדר מדיני היום הוא כפייה דתית במסגרתה אנשים עם תפיסות כיבוש הארץ, שליטה בעם אחר ועליונות יהודית לא רוצים הסדרים מדיניים כדי להתנחל. וזה התפקיד שלנו בדמוקרטים להגיד לכל ראש ממשלה שיהיה שאי אפשר לבעוט בפחית הזו במורד הרחוב לנצח. אין פיתרון אחר חוץ מ-2 מדינות לשני עמים. Emilie moatti אמילי (חיה) מואטי 🇮🇱 ציפי לבני Tzipi Livni
0:17

מישהו כתב לי שהוא רוצה לבחור בי אבל שלא התבטאתי על עמדות מדיניות. עניתי לו שיש לי מאות ציוצים על עמדות מדיניות, וראיונות בתקשורת, אבל שהסיבה שהוא לא נחשף לזה, היא כי הפיד מציף לו את ענייני הדת מדינה ויחסי חרדים-חילונים שהם פי מאות מונים יותר מעניינים את הישראלי הממוצע. אבל זה לא אומר שזה לא חשוב. זה מאד מאד חשוב עבורי ועבור ישראל. למעשה, כאשר התגבשה המסגרת של הדמוקרטים, התעמקתי ושאלתי - מה התכנית המדינית שלנו? יש למישהו משהו כתוב? ושמעתי כל מיני אמירות באוויר על זה שצריך פשוט ״לקדם תהליך מדיני״. וזה לא הספיק לי. אז העמקתי בנושא עם חברתי חכ״ל אמילי מואטי, פגשתי בזכותה גם את אולמרט, קראתי כמובן את ספרו וגם את הספר שכתבה שרת החוץ האמריקאית קונדוליזה רייס שהתייחסה לאותה התקופה של מו״מ. התעמקתי בהצעה המדינית שנתן אולמרט לאבו מאזן בשנת 2008 ובעבודה שעשתה שרת החוץ לשעבר ציפי לבני, והבנתי שברגע שאנחנו נהיה בממשלה, נצטרך לדחוף את ראש הממשלה להמשיך את התהליך המדיני לשלום על בסיס קווי היסוד של אולמרט שהיו הרציניים ביותר שנתנה ישראל לשכנים שלנו. ההסכם אמנם לא נחתם, ומאז תום הקדנציה של ״קדימה״ לא היה מו״מ רציני יותר. אך מזכר ההבנות שהעביר אולמרט בין חילופי השלטון של בוש ואובאמה עדיין רלוונטי. וזו הנקודה שממנה עלינו להמשיך. וצריך לזכור - ההתנחלויות הן כפייה דתית, והיעדר הסדר מדיני היום הוא כפייה דתית במסגרתה אנשים עם תפיסות כיבוש הארץ, שליטה בעם אחר ועליונות יהודית לא רוצים הסדרים מדיניים כדי להתנחל. וזה התפקיד שלנו בדמוקרטים להגיד לכל ראש ממשלה שיהיה שאי אפשר לבעוט בפחית הזו במורד הרחוב לנצח. אין פיתרון אחר חוץ מ-2 מדינות לשני עמים. Emilie moatti אמילי (חיה) מואטי 🇮🇱 ציפי לבני Tzipi Livni

Naor Narkis נאור נרקיס

19,533 Aufrufe • vor 2 Monaten

בלי צחוק, אני חושב שהרצון להתחנף לבן גביר מעביר את המשטרה על דעתה. הודעה אמיתית: "בצל המלחמה, נעצר בחשד לפגיעה בסמלי שלטון". הו וואו. שרפו דגל? הציתו מבנה ממשלתי? פגעו ברכוש צבאי? לא. זה האירוע: שוטרים עצרו צעיר לאחר שעורר את חשדם לאחר שעשה כמה סיבובי פרסה בסמוך לתחנה, כך בהודעה. אק. מה גילו? הנוסע ליד הנהג תיעד עצמו עשה אצבע משולשת לעבר תחנת המשטרה. נעצר. על פגיעה בסמלי שלטון! לא העלה את הסרטון לשום מקום, אף אחד אפילו לא ראה אותו עושה את זה. נסע ברכב סגור. המשטרה אפילו הוציאה סרטון של האירוע. אגב, איך היא הגיעה לסרטון? למה בכלל הסתכלו לו בפלאפון? לטענת המשטרה, הוא *התכוון* לשלוח את זה ברשתות החברתיות. שוחרר בתנאים מגבילים. למעצר בית! טרם הבנתי בכלל מה העבירה. אוהבים את המשטרה, באמת שאני אוהב את השוטרים שלנו. אין לנו משטרה אחרת, אבל סליחה, אבל מה הולך כאן? במה מתעסקים? על מה עוצרים אנשים? על מה מסתכלים להם בפלאפון? על מה חוקרים? על מה מוציאים פה הודעות? נקנח במילים המודגשות בהודעת המשטרה. "משטרת ישראל תפעל בנחישות כנגד פגיעה בסמלי שלטון או להפר את הסדר הציבורי, ותמשיך לפעול למען ביטחון הציבור ואכיפת החוק – גם בימים מאתגרים אלה". אלה בהחלט ימים מאתגרים שעוברים על המשטרה בעידן בן גביר, ומוכרחים, מה זה מוכרחים, חייבים להציל אותה.
0:10

בלי צחוק, אני חושב שהרצון להתחנף לבן גביר מעביר את המשטרה על דעתה. הודעה אמיתית: "בצל המלחמה, נעצר בחשד לפגיעה בסמלי שלטון". הו וואו. שרפו דגל? הציתו מבנה ממשלתי? פגעו ברכוש צבאי? לא. זה האירוע: שוטרים עצרו צעיר לאחר שעורר את חשדם לאחר שעשה כמה סיבובי פרסה בסמוך לתחנה, כך בהודעה. אק. מה גילו? הנוסע ליד הנהג תיעד עצמו עשה אצבע משולשת לעבר תחנת המשטרה. נעצר. על פגיעה בסמלי שלטון! לא העלה את הסרטון לשום מקום, אף אחד אפילו לא ראה אותו עושה את זה. נסע ברכב סגור. המשטרה אפילו הוציאה סרטון של האירוע. אגב, איך היא הגיעה לסרטון? למה בכלל הסתכלו לו בפלאפון? לטענת המשטרה, הוא *התכוון* לשלוח את זה ברשתות החברתיות. שוחרר בתנאים מגבילים. למעצר בית! טרם הבנתי בכלל מה העבירה. אוהבים את המשטרה, באמת שאני אוהב את השוטרים שלנו. אין לנו משטרה אחרת, אבל סליחה, אבל מה הולך כאן? במה מתעסקים? על מה עוצרים אנשים? על מה מסתכלים להם בפלאפון? על מה חוקרים? על מה מוציאים פה הודעות? נקנח במילים המודגשות בהודעת המשטרה. "משטרת ישראל תפעל בנחישות כנגד פגיעה בסמלי שלטון או להפר את הסדר הציבורי, ותמשיך לפעול למען ביטחון הציבור ואכיפת החוק – גם בימים מאתגרים אלה". אלה בהחלט ימים מאתגרים שעוברים על המשטרה בעידן בן גביר, ומוכרחים, מה זה מוכרחים, חייבים להציל אותה.

Josh Breiner

42,264 Aufrufe • vor 6 Monaten

טוב אז הורדתי את הגרוק בוט הזה שלכם. נחמד מאד מאד לא, אני לא הולך למחוק את קלוד. קלוד זה אח. לבינתיים התחלתי לשחק בזה קצת… בלי הרשאות אצלי במחשב… רק אצלו. יש לי כבר סוכן בשם סימון כמובן… סימון נשלח כרגע למשימות אקראיות כדי לראות איך הוא מתפקד. הקטע שיש לו מחשב משלו ורואים אותו עובד זה מגניב לגמרי. התרשמתי מאד. מפה לשם החלטנו אני וסימון לתת לו גישה לוואטספ שלי. בהתחלה חשבנו על זה שיכנס בוואטסאפ וואב שלו למספר שלי אבל אז (במהלך גאוני מסתבר - תבינו בהמשך) החלטתי לקנות לו מספר משלו. וכך עשיתי... קניתי, הפעלתי אצלי בוואטסאפ כמספר נוסף ואז נתתי לו גישה אצלו בוואב (סרקתי את הQR שהופיע אצלו בדפדפן). עובד! עכשיו יש לי סוכן שיהיה לי זמין בוואטסאפ ואם ארצה גם אכניס לקבוצות של העבודה וכו. נתתי לו לשלוח הודעה לחבר ולספר לו מי הוא. ואז פתחתי איתו קבוצה בשם המחייב סימון ומואיז הקטן. ואז כושילראבק ערס, מטא עלו עלינו וחסמו לי את החשבון וואטסאפ. למזלי זה היה המספר החדש ולא האישי שלי... בדיעבד זה היה ממש להשתין מהמקפצה... גם מספר חדש שמיד מתחבר לוואטסאפ בישראל ואז מתחבר לוואב באיזה מחשב שיושב על שרת אי שם בארה"ב. לא חכם. כששאלתי את סימון למה הוא לא הזהיר אז הוא עשה משהו שביבי מעולם לא עשה. הוא לקח אחראיות: "זה עליי הפעם". באמת תודה לך...
0:10

טוב אז הורדתי את הגרוק בוט הזה שלכם. נחמד מאד מאד לא, אני לא הולך למחוק את קלוד. קלוד זה אח. לבינתיים התחלתי לשחק בזה קצת… בלי הרשאות אצלי במחשב… רק אצלו. יש לי כבר סוכן בשם סימון כמובן… סימון נשלח כרגע למשימות אקראיות כדי לראות איך הוא מתפקד. הקטע שיש לו מחשב משלו ורואים אותו עובד זה מגניב לגמרי. התרשמתי מאד. מפה לשם החלטנו אני וסימון לתת לו גישה לוואטספ שלי. בהתחלה חשבנו על זה שיכנס בוואטסאפ וואב שלו למספר שלי אבל אז (במהלך גאוני מסתבר - תבינו בהמשך) החלטתי לקנות לו מספר משלו. וכך עשיתי... קניתי, הפעלתי אצלי בוואטסאפ כמספר נוסף ואז נתתי לו גישה אצלו בוואב (סרקתי את הQR שהופיע אצלו בדפדפן). עובד! עכשיו יש לי סוכן שיהיה לי זמין בוואטסאפ ואם ארצה גם אכניס לקבוצות של העבודה וכו. נתתי לו לשלוח הודעה לחבר ולספר לו מי הוא. ואז פתחתי איתו קבוצה בשם המחייב סימון ומואיז הקטן. ואז כושילראבק ערס, מטא עלו עלינו וחסמו לי את החשבון וואטסאפ. למזלי זה היה המספר החדש ולא האישי שלי... בדיעבד זה היה ממש להשתין מהמקפצה... גם מספר חדש שמיד מתחבר לוואטסאפ בישראל ואז מתחבר לוואב באיזה מחשב שיושב על שרת אי שם בארה"ב. לא חכם. כששאלתי את סימון למה הוא לא הזהיר אז הוא עשה משהו שביבי מעולם לא עשה. הוא לקח אחראיות: "זה עליי הפעם". באמת תודה לך...

מואיז הקטן ®

27,271 Aufrufe • vor 24 Tagen

כשאנחנו מנסים להבין איך הגענו לשבר הנורא של השבעה באוקטובר, אנחנו חייבים להסתכל למציאות בעיניים ולחזור לנקודת ההתחלה. הטרגדיה הזאת לא קרתה פתאום, והיא בטח לא תאונה מקרית של ההיסטוריה. הזרעים של אסון חיינו נזרעו לפני שלושה עשורים, כשהוחלט להוציא לפועל את הסכמי אוסלו. מחנה השמאל הישראלי, עם הרבה תקוות וכוונות שאולי היו טובות, הוביל אז מהלך ששינה את גורלנו. הם החליטו להביא את הנהגת הטרור מתוניס, לתת להם כסף, להעניק להם שליטה על שטחים ולצייד אותם בנשק. מתוך אמונה תמימה שאפשר לקנות שקט במילים, הכנסנו את האויב עמוק לתוך הבית שלנו. ㅤ ההסכמים האלה יצרו קונספציה מסוכנת שהשתלטה על החשיבה הביטחונית שלנו. פתאום התרגלנו למילים יפות כמו הכלה, סובלנות ותהליך מדיני. לימדו אותנו שאם רק נוותר על עוד קצת שטח, ואם רק נעלים עין מעוד קצת הסתה, בסוף יגיע השלום המיוחל. אבל האויב מעולם לא רצה שלום. בזמן שאנחנו חלמנו על מזרח תיכון חדש, הם ניצלו כל סנטימטר שנתנו להם כדי לבנות תשתיות טרור. הוואקום הביטחוני שיצרנו, שהגיע לשיאו כשיצאנו מרצועת עזה ועקרנו יישובים שלמים, פשוט נמסר לידיים של ארגוני הטרור. ㅤ חמאס לא היה יכול לבנות צבא מפלצתי כזה בלי השטח והחופש שניתנו לו בעקבות אותה תפיסת עולם נאיבית. הגישה הפייסנית, שקידשה את ההבלגה וסירבה להכות באויב כשהוא חלש, אפשרה למפלצת לצמוח לנו מתחת לרגליים. במשך שנים הסבירו לנו שהם מורתעים, שיש להם מה להפסיד, שצריך רק לשפר להם את הכלכלה והכל יהיה בסדר. כל מי שהעז לומר שהדרך הזאת מובילה לאסון, תויג מיד כקיצוני או כמחרחר מלחמה. המציאות הוכיחה שהאזהרות האלה היו נכונות, ושאי אפשר לקנות שקט באמצעות ויתורים למי שמבקש להשמיד אותנו. ㅤ השבעה באוקטובר ניפץ לרסיסים את האשליה הזאת. הוא חשף בצורה האכזרית ביותר את מחיר הדמים של עצימת העיניים, של הבריחה מהמציאות ושל האמונה שאפשר לחיות בדו קיום עם מי שמקדש את המוות. השמאל הישראלי צריך לעשות חשבון נפש עמוק על הדרך שבה הוביל את המדינה. אי אפשר להתעלם משרשרת הטעויות הקריטית שהתחילה באוסלו, עברה בהתנתקות והסתיימה בטבח הנורא ביותר שידענו מאז קום המדינה. אנחנו חייבים להפיק את הלקחים, להתפכח מהאשליות, ולהבין שהקיום שלנו כאן תלוי רק בשילוב של אמונה ובכוח שלנו להגן על עצמנו. (נכתב על דעת הכותב בלבד)
0:15

כשאנחנו מנסים להבין איך הגענו לשבר הנורא של השבעה באוקטובר, אנחנו חייבים להסתכל למציאות בעיניים ולחזור לנקודת ההתחלה. הטרגדיה הזאת לא קרתה פתאום, והיא בטח לא תאונה מקרית של ההיסטוריה. הזרעים של אסון חיינו נזרעו לפני שלושה עשורים, כשהוחלט להוציא לפועל את הסכמי אוסלו. מחנה השמאל הישראלי, עם הרבה תקוות וכוונות שאולי היו טובות, הוביל אז מהלך ששינה את גורלנו. הם החליטו להביא את הנהגת הטרור מתוניס, לתת להם כסף, להעניק להם שליטה על שטחים ולצייד אותם בנשק. מתוך אמונה תמימה שאפשר לקנות שקט במילים, הכנסנו את האויב עמוק לתוך הבית שלנו. ㅤ ההסכמים האלה יצרו קונספציה מסוכנת שהשתלטה על החשיבה הביטחונית שלנו. פתאום התרגלנו למילים יפות כמו הכלה, סובלנות ותהליך מדיני. לימדו אותנו שאם רק נוותר על עוד קצת שטח, ואם רק נעלים עין מעוד קצת הסתה, בסוף יגיע השלום המיוחל. אבל האויב מעולם לא רצה שלום. בזמן שאנחנו חלמנו על מזרח תיכון חדש, הם ניצלו כל סנטימטר שנתנו להם כדי לבנות תשתיות טרור. הוואקום הביטחוני שיצרנו, שהגיע לשיאו כשיצאנו מרצועת עזה ועקרנו יישובים שלמים, פשוט נמסר לידיים של ארגוני הטרור. ㅤ חמאס לא היה יכול לבנות צבא מפלצתי כזה בלי השטח והחופש שניתנו לו בעקבות אותה תפיסת עולם נאיבית. הגישה הפייסנית, שקידשה את ההבלגה וסירבה להכות באויב כשהוא חלש, אפשרה למפלצת לצמוח לנו מתחת לרגליים. במשך שנים הסבירו לנו שהם מורתעים, שיש להם מה להפסיד, שצריך רק לשפר להם את הכלכלה והכל יהיה בסדר. כל מי שהעז לומר שהדרך הזאת מובילה לאסון, תויג מיד כקיצוני או כמחרחר מלחמה. המציאות הוכיחה שהאזהרות האלה היו נכונות, ושאי אפשר לקנות שקט באמצעות ויתורים למי שמבקש להשמיד אותנו. ㅤ השבעה באוקטובר ניפץ לרסיסים את האשליה הזאת. הוא חשף בצורה האכזרית ביותר את מחיר הדמים של עצימת העיניים, של הבריחה מהמציאות ושל האמונה שאפשר לחיות בדו קיום עם מי שמקדש את המוות. השמאל הישראלי צריך לעשות חשבון נפש עמוק על הדרך שבה הוביל את המדינה. אי אפשר להתעלם משרשרת הטעויות הקריטית שהתחילה באוסלו, עברה בהתנתקות והסתיימה בטבח הנורא ביותר שידענו מאז קום המדינה. אנחנו חייבים להפיק את הלקחים, להתפכח מהאשליות, ולהבין שהקיום שלנו כאן תלוי רק בשילוב של אמונה ובכוח שלנו להגן על עצמנו. (נכתב על דעת הכותב בלבד)

Cd

24,292 Aufrufe • vor 1 Monat

במדינת ישראל אין חוק וסדר, אין בעל בית, איש הישר בעיניו יעשה, ואם חלילה תצלצלו למשטרה כדי לקבל הגנה - ינזפו בכם שאתם מפריעים! יער בן שמן היה עמוס משפחות בשבת הנעימה הזאת, וגם אני ביליתי עם המשפחה שלי בכיף. לפתע מתפרצים חבורת פורעי חוק ערבים, ברכבי שטח במהירות אדירה, אופנועים עם רעולי פנים בלי קסדות, רכבי באגי וטרקטורונים, משליטים טרור במלוא מובן המילה, על המבלים ביער עד שמשפחה אחר משפחה מתקפלת והולכת. הפורעים גם מתנגשים ברכבים, ונוסף לטרור והפחדה שהשליטו, גם עושים נזק ברכוש (מזל שלא נדרס למוות אף ילד או קשיש) וכשאחד מבעלי הרכבים שנפגעו מה-״בילוי״ הפרוע ונטול הרסן הזה ביקש את פרטי הפוגעים, הוא קיבל הסבר שאין ביטוח, הם יביאו לו ביטוח של רכב אחר… הפקרות! חלילה שלא ישתמע שאני טוען שכל הערבים נוהגים כך: גם משפחות ערביות שישבו בסמוך אלינו, נסו על נפשן מהבילוי התמים ביער וכשדיברתי עם אחת מהן, אם אמרו לי - ״אתם מבינים עם מה יש לנו עסק יום יום?״. כמובן שצלצלתי למשטרה בזמן שהאירוע מתרחש. עוברות דקות ארוכות, אני מצלצל שוב. אין ניידת, אין משטרה, כלום. עובר עוד זמן, ואני מצלצל שוב, אז עונים לי שמשטרת רחובות ״סגרה את האירוע״. למקום לא הגיע שוטר! זה בדיוק הסיפור של אבדן המשילות, שפעם היה אקסלוסיבי לחקלאים בנגב והגליל, התרחב לכלל בעלי העסקים בפריפריה, והיום הוא מנת חלקם של משפחות תמימות בחיפה, ברחובות, בטייבה ובירושלים: השלטת טרור של כנופיות אלימות, פושעים שלוקחים את החוק לידיים ועבריינים שיודעים שאין סיבה להיות מורתע. אם אתם אזרחים נורמטיביים, שומרי חוק, משלמי מיסים - המשטרה תדע איך לנקוט נגדכם ביד קשה בכל פעם שחלילה תסטו מהדרך. אם אתם עבריינים - יש לכם יד חופשית להשליט טרור כאוות נפשכם. כל דיבורי הרהב והיח״צ של השר, המפכ״ל ודובר המשטרה לא יסתירו את העובדה הקשה הזו. אין אזרח שלא יודע שזה המקום הנמוך שאליו הגענו. בשבעה באוקטובר גילינו שיש לנו את השוטרים הכי טובים במדינה, שהפגינו אומץ לב בלתי נתפס, חתירה למגע, מקצוענות והקרבה. אלפי שוטורים מעולים קמים בוקר-בוקר לעבודה קשה ונותנים את הלב והנשמה. אבל המערכת הזו רקובה מהיסוד. היא לא מנוהלת, היא קרבן לפוליטיקות פנימיות וחיצוניות שמכרסמות בה, ובסוף כולנו נדפקים - השוטרים הטובים, האזרחים הטובים והציונות כולה. אם אתם מכירים עוד תופעות מהסוג הזה - כתבו לי כאן בתגובות, עם פרטים ככל שניתן. נאסוף את כל התופעות וכמו שנלחמנו יחד נגד קרטל של עורכי דין נוכלים שמנסים לרסק עצמאים תמימים, נילחם גם על הזכות לחיות בכבוד ובטחון במדינה פה. אני מבטיח לא לשחרר, לא עוצרים עד שגן עדן🇮🇱 (תיעוד ממצלמות הרכב שלי)
0:10

במדינת ישראל אין חוק וסדר, אין בעל בית, איש הישר בעיניו יעשה, ואם חלילה תצלצלו למשטרה כדי לקבל הגנה - ינזפו בכם שאתם מפריעים! יער בן שמן היה עמוס משפחות בשבת הנעימה הזאת, וגם אני ביליתי עם המשפחה שלי בכיף. לפתע מתפרצים חבורת פורעי חוק ערבים, ברכבי שטח במהירות אדירה, אופנועים עם רעולי פנים בלי קסדות, רכבי באגי וטרקטורונים, משליטים טרור במלוא מובן המילה, על המבלים ביער עד שמשפחה אחר משפחה מתקפלת והולכת. הפורעים גם מתנגשים ברכבים, ונוסף לטרור והפחדה שהשליטו, גם עושים נזק ברכוש (מזל שלא נדרס למוות אף ילד או קשיש) וכשאחד מבעלי הרכבים שנפגעו מה-״בילוי״ הפרוע ונטול הרסן הזה ביקש את פרטי הפוגעים, הוא קיבל הסבר שאין ביטוח, הם יביאו לו ביטוח של רכב אחר… הפקרות! חלילה שלא ישתמע שאני טוען שכל הערבים נוהגים כך: גם משפחות ערביות שישבו בסמוך אלינו, נסו על נפשן מהבילוי התמים ביער וכשדיברתי עם אחת מהן, אם אמרו לי - ״אתם מבינים עם מה יש לנו עסק יום יום?״. כמובן שצלצלתי למשטרה בזמן שהאירוע מתרחש. עוברות דקות ארוכות, אני מצלצל שוב. אין ניידת, אין משטרה, כלום. עובר עוד זמן, ואני מצלצל שוב, אז עונים לי שמשטרת רחובות ״סגרה את האירוע״. למקום לא הגיע שוטר! זה בדיוק הסיפור של אבדן המשילות, שפעם היה אקסלוסיבי לחקלאים בנגב והגליל, התרחב לכלל בעלי העסקים בפריפריה, והיום הוא מנת חלקם של משפחות תמימות בחיפה, ברחובות, בטייבה ובירושלים: השלטת טרור של כנופיות אלימות, פושעים שלוקחים את החוק לידיים ועבריינים שיודעים שאין סיבה להיות מורתע. אם אתם אזרחים נורמטיביים, שומרי חוק, משלמי מיסים - המשטרה תדע איך לנקוט נגדכם ביד קשה בכל פעם שחלילה תסטו מהדרך. אם אתם עבריינים - יש לכם יד חופשית להשליט טרור כאוות נפשכם. כל דיבורי הרהב והיח״צ של השר, המפכ״ל ודובר המשטרה לא יסתירו את העובדה הקשה הזו. אין אזרח שלא יודע שזה המקום הנמוך שאליו הגענו. בשבעה באוקטובר גילינו שיש לנו את השוטרים הכי טובים במדינה, שהפגינו אומץ לב בלתי נתפס, חתירה למגע, מקצוענות והקרבה. אלפי שוטורים מעולים קמים בוקר-בוקר לעבודה קשה ונותנים את הלב והנשמה. אבל המערכת הזו רקובה מהיסוד. היא לא מנוהלת, היא קרבן לפוליטיקות פנימיות וחיצוניות שמכרסמות בה, ובסוף כולנו נדפקים - השוטרים הטובים, האזרחים הטובים והציונות כולה. אם אתם מכירים עוד תופעות מהסוג הזה - כתבו לי כאן בתגובות, עם פרטים ככל שניתן. נאסוף את כל התופעות וכמו שנלחמנו יחד נגד קרטל של עורכי דין נוכלים שמנסים לרסק עצמאים תמימים, נילחם גם על הזכות לחיות בכבוד ובטחון במדינה פה. אני מבטיח לא לשחרר, לא עוצרים עד שגן עדן🇮🇱 (תיעוד ממצלמות הרכב שלי)

💙Abir Kara אביר קארה

113,430 Aufrufe • vor 5 Monaten

עודד רונן: קשה להתרומם מאז הבימה. לא רק בגלל האלימות עצמה. המכות, הדחיפות, ההטחות לרצפה, הגרירות, אלא בגלל מה שזה חשף. ב 1.3.23 בעזריאלי מול סוויסה, נפלה לנו לבנה על הראש. אנחנו כעת האויב, ואחרי זה כמעט שנה של אלימות ברחובות. ואז, השביעי. היה משהו בשביעי, שהשחית את מושג הגוף, יותר משכל סיוט יכל לדמיין. זה קרה לכולנו, לכל החברה הישראלית, גם לשוטרים. זה סימן לי את הסוף של הדבר הזה. לא כי הייתי תמים, אלא כי היה לי ברור, שהחברה שלנו כבר לא תוכל לשאת אלימות פיזית כזאת, מבפנים כלפי פנים, אחרי מה שאותם אנשים חוו, וכתוצאה מזה, כולנו. ראינו את הקץ הזה ביחד, נותר רק לצעוד אחורה משם. לא יכלתי לנשום כשראיתי את השוטרים מרביצים למשפחות חטופים, מג”ב נכנסים באלימות לתוך הפגנות החטופים. כדי להפריד מה. את המשפחות מהאהובים שלהם בשבי? היינו מזועזעים, אבל לא זזנו מהמקום. היה משהו במאבק להשיב אותם, שהיה כל כך קדוש, כל כך דחוף, כל כך ברור, שהשוק מהאלימות פשוט לא היה הדבר הכי חשוב. החטופים במנהרות היו הדבר היחיד שחשוב, וכל השאר התבטל. כשהם חזרו, הבנתי שנסגר פרק. שנת בחירות עם חוקים משלה - לכלוך עלינו, גזלייטינג ברמה אולימפית, רדיפות, ביזה, שחיתות, מלחמות להסחת דעת, חנינה, וההמצאה החדשה, כנופיות רחוב שהמשטרה נותנת להן גב. אבל לא דמיינתי שנגיע לרגע שבו המשטרה עצמה נראית כמו כנופיה שכירת חרב. מה שהכי שובר אותי בהבימה, זו ההבנה שזאת לא תגובה למה המפגינים עשו או לא עשו. להפך. המטרה הוכרזה מראש. להביא אלימות שלא לקוחה מעולם בני האדם, לאנשים הכי ישרים שעוד יש פה. להביא אותה בצורה שתהמם אותנו. שתשתק אותנו. וכאן האפלה האמיתית. משטרים אפלים לא עובדים בצורה ליניארית. אם תעשו כך וכך, נגיב כך וכך. אם לא תעשו כך וכך, לא נגיב כך וכך. הם שוברים את הקשר בין סיבה לתוצאה. גם אם תתנהג יפה, גם אם תעמוד בשקט, נפוצץ אותך במכות. אין היגיון, אין חוק, אין איך להישמר. הכי טוב שלא תצא מהבית. ממליצים לך שלא תבוא. חבל עליך. חשבנו שהמציאות הנוכחית שלנו היא מלחמה מופרעת עם איראן. לו היו אומרים לנו לפני שנה, במרץ תהיו במלחמת איראן 2, היתה נשמטת לנו הלסת. חשבנו שהחיים שלנו הם טילים התפצלויות בשמיים מקלטים התראות בניינים הרוסים חוסר שינה הישרדות. אבל זה בכלל לא הסיפור. מה הם בישלו, בזמן שאנחנו רצים למקלט, זה הסיפור. מה עשו מתחת לפני השטח, בזמן שכולנו הסתכלנו למעלה. כמו בתחילת המלחמה, כשהעם רצה את החטופים, הם גיבשו תכנית איך להפריד בין המשפחות, איך להפוך את המאבק ל-“שמאל”. זה היה הסיפור. כשה-6 נרצחו וכולנו התמוטטנו בפנים, הוא ישב עם סוכני קטאר בלשכה וסיכמו איך להדליף ולטרפד. זה היה הסיפור. השוטרים והמג”בניקים, חלקם בני עשרים, היו עם עיניים פקוחות אך המבט כבוי. מסתכלים על בן אדם, ומתחילים לחשב. איך נכאיב לו, איך הכי טוב שנעיף אותו לקרקע, נשתק אותו. קור. דיוק. טכניקה, עיניים קרות. האנושי נמחק. זה הוסבר, הוכן, תורגל, במשך הרבה זמן. זה הסיפור שלנו. לא איראן, לא אנשים שמתים בערים מטילים באמצע היום. המטרה של המשטרה בהבימה היתה אחת: ציד. אנחנו בסרט עתידני שבו צדים את האזרחים. ההלם לא איפשר לי לתפקד, ואני יודע שאני לא היחיד. ולצידו ידיעה פנימית שקטה וברורה. אנחנו כבר לא האזרחים המסכנים של תחילת 2023. אנחנו נכנסנו מתחת לאלונקה בכל תא בגוף שלנו. אנחנו אלה שנלחמנו על החטופים. לא יכלנו לנשום, לא יכלנו לישון, לא יכלנו לחיות. הגוף שלהם נמק במנהרות ולא יכלנו לשאת את זה. זה מי שאנחנו. קדושת הגוף. קדושת היחיד. קדושת החיים. אם ניאלץ לשחק, נשחק. אבל לא כקורבנות. העומק שלנו, הרוח שלנו, הגיעו לקודש הקודשים של האנושיות. שם אנחנו. בימים אפלים, שלרגע את זה לא נשכח.
0:14

עודד רונן: קשה להתרומם מאז הבימה. לא רק בגלל האלימות עצמה. המכות, הדחיפות, ההטחות לרצפה, הגרירות, אלא בגלל מה שזה חשף. ב 1.3.23 בעזריאלי מול סוויסה, נפלה לנו לבנה על הראש. אנחנו כעת האויב, ואחרי זה כמעט שנה של אלימות ברחובות. ואז, השביעי. היה משהו בשביעי, שהשחית את מושג הגוף, יותר משכל סיוט יכל לדמיין. זה קרה לכולנו, לכל החברה הישראלית, גם לשוטרים. זה סימן לי את הסוף של הדבר הזה. לא כי הייתי תמים, אלא כי היה לי ברור, שהחברה שלנו כבר לא תוכל לשאת אלימות פיזית כזאת, מבפנים כלפי פנים, אחרי מה שאותם אנשים חוו, וכתוצאה מזה, כולנו. ראינו את הקץ הזה ביחד, נותר רק לצעוד אחורה משם. לא יכלתי לנשום כשראיתי את השוטרים מרביצים למשפחות חטופים, מג”ב נכנסים באלימות לתוך הפגנות החטופים. כדי להפריד מה. את המשפחות מהאהובים שלהם בשבי? היינו מזועזעים, אבל לא זזנו מהמקום. היה משהו במאבק להשיב אותם, שהיה כל כך קדוש, כל כך דחוף, כל כך ברור, שהשוק מהאלימות פשוט לא היה הדבר הכי חשוב. החטופים במנהרות היו הדבר היחיד שחשוב, וכל השאר התבטל. כשהם חזרו, הבנתי שנסגר פרק. שנת בחירות עם חוקים משלה - לכלוך עלינו, גזלייטינג ברמה אולימפית, רדיפות, ביזה, שחיתות, מלחמות להסחת דעת, חנינה, וההמצאה החדשה, כנופיות רחוב שהמשטרה נותנת להן גב. אבל לא דמיינתי שנגיע לרגע שבו המשטרה עצמה נראית כמו כנופיה שכירת חרב. מה שהכי שובר אותי בהבימה, זו ההבנה שזאת לא תגובה למה המפגינים עשו או לא עשו. להפך. המטרה הוכרזה מראש. להביא אלימות שלא לקוחה מעולם בני האדם, לאנשים הכי ישרים שעוד יש פה. להביא אותה בצורה שתהמם אותנו. שתשתק אותנו. וכאן האפלה האמיתית. משטרים אפלים לא עובדים בצורה ליניארית. אם תעשו כך וכך, נגיב כך וכך. אם לא תעשו כך וכך, לא נגיב כך וכך. הם שוברים את הקשר בין סיבה לתוצאה. גם אם תתנהג יפה, גם אם תעמוד בשקט, נפוצץ אותך במכות. אין היגיון, אין חוק, אין איך להישמר. הכי טוב שלא תצא מהבית. ממליצים לך שלא תבוא. חבל עליך. חשבנו שהמציאות הנוכחית שלנו היא מלחמה מופרעת עם איראן. לו היו אומרים לנו לפני שנה, במרץ תהיו במלחמת איראן 2, היתה נשמטת לנו הלסת. חשבנו שהחיים שלנו הם טילים התפצלויות בשמיים מקלטים התראות בניינים הרוסים חוסר שינה הישרדות. אבל זה בכלל לא הסיפור. מה הם בישלו, בזמן שאנחנו רצים למקלט, זה הסיפור. מה עשו מתחת לפני השטח, בזמן שכולנו הסתכלנו למעלה. כמו בתחילת המלחמה, כשהעם רצה את החטופים, הם גיבשו תכנית איך להפריד בין המשפחות, איך להפוך את המאבק ל-“שמאל”. זה היה הסיפור. כשה-6 נרצחו וכולנו התמוטטנו בפנים, הוא ישב עם סוכני קטאר בלשכה וסיכמו איך להדליף ולטרפד. זה היה הסיפור. השוטרים והמג”בניקים, חלקם בני עשרים, היו עם עיניים פקוחות אך המבט כבוי. מסתכלים על בן אדם, ומתחילים לחשב. איך נכאיב לו, איך הכי טוב שנעיף אותו לקרקע, נשתק אותו. קור. דיוק. טכניקה, עיניים קרות. האנושי נמחק. זה הוסבר, הוכן, תורגל, במשך הרבה זמן. זה הסיפור שלנו. לא איראן, לא אנשים שמתים בערים מטילים באמצע היום. המטרה של המשטרה בהבימה היתה אחת: ציד. אנחנו בסרט עתידני שבו צדים את האזרחים. ההלם לא איפשר לי לתפקד, ואני יודע שאני לא היחיד. ולצידו ידיעה פנימית שקטה וברורה. אנחנו כבר לא האזרחים המסכנים של תחילת 2023. אנחנו נכנסנו מתחת לאלונקה בכל תא בגוף שלנו. אנחנו אלה שנלחמנו על החטופים. לא יכלנו לנשום, לא יכלנו לישון, לא יכלנו לחיות. הגוף שלהם נמק במנהרות ולא יכלנו לשאת את זה. זה מי שאנחנו. קדושת הגוף. קדושת היחיד. קדושת החיים. אם ניאלץ לשחק, נשחק. אבל לא כקורבנות. העומק שלנו, הרוח שלנו, הגיעו לקודש הקודשים של האנושיות. שם אנחנו. בימים אפלים, שלרגע את זה לא נשכח.

ShAuLi ✊🏼🔥🏳️‍🌈

11,629 Aufrufe • vor 5 Monaten

מכתב פתוח לליאור רז, שמעתי אותך מדבר בהשתאות רבה על החפ"ק של "אחים לנשק" בבית קמה אחרי השבעה באוקטובר ועל "הנרטיב" שאתה מייחס לאנשים שממאנים לשכוח מה היה כאן רגע אחד קטנטן לפני. איני יודעת היכן אתה ממוקם במפה הפוליטית. אני יכולה רק לנחש, אבל אני תוהה אם אתה מדבר מתוך פוזיציה, או שפשוט ניחנת בזכרון קצר במיוחד. משום שלנו, הציבור העצום שמבקר אותם, יש זכרון מצוין. אנחנו לא שכחנו - ואנחנו לא נשכח. לא שכחנו מה חבורת לובשי חולצות הסמליל של "אחים לנשק" עוללה כאן ערב הטבח. לא שכחנו את ההבטחות שנאמרו בשאגה גדולה מעל בימת פודיום ענק, הישר לאוזניו של האויב הקשוב: שינטשו את המטוסים, את הספינות, את חדרי הפיקוד, ושלא יהיה צבא עם. קולט, ליאור? שלא יהיה צבא עם! חומת המגן של הילדים שלנו - במדינה שבה אנחנו מגדלים אותם. לא שכחנו ולא נשכח את ההקראה התקשורתית של היחידות שלא יתייצבו למילואים ערב הטבח, שנשמעה בהתלהבות מבעיתה. "גולני, גולני" זה עדיין מהדהד באוזנינו בצרימה שורפת. אנחנו, בניגוד אליך, לא שכחנו את האיומים, לא שכחנו את הניסיון להפוך את צה"ל מצבא העם לצבא מותנה פוליטית. לא שכחנו את הקריאות לעצור, לשבש, לחסום, למרר את חיי הציבור ולייצר תחושה שמדינה שלמה מוחזקת כבת ערובה, בשל גחמות טנטרום עלבון קלפי שיצא מכל פרופורציה. לא שכחנו את הבריונות. לא שכחנו את הכאוס. לא שכחנו את המדון, הפילוג והקיטוב ששטפו את הרחובות - ועודם. לא שכחנו את מי שהתנהגו משל המדינה, הצבא, הרחוב, הדגל והדמוקרטיה רשומים בטאבו על שמם. ובעיקר, לא שכחנו את הדבר החמור מכל; שהם השתמשו בחומת המגן של הילדים שלנו, בקדושת השירות הצבאי ובאמון הציבור בצה"ל - כדי להפעיל לחץ פוליטי על ממשלה נבחרת. הם לקחו את המקום הכי קדוש, הכי עדין, הכי שברירי, את הלב הפועם של הקונצנזוס הישראלי - הנכונות להגן על הבית ללא תנאי וללא סייג - והפכו אותו לכלי מיקוח לטובת סחטנות פוליטית. ותקצר היריעה מלמנות את מה שהחבורה הזו עשתה כאן ערב הטבח ואחריו. ואם לא די בכך, כיום הם מנסים להלך אימים באמצעות פיזור תביעות השתקה נגד אזרחים מן השורה, שכל חטאם הוא שהם מסרבים להפסיק להזכיר להם את מה שהם כל כך רוצים שנשכח. אז ליאור היקר, לא. אנחנו לא נסכים לשכתוב ההיסטוריה. אפשר להודות לאדם שחילץ משפחה משדרות - ועדיין לומר את האמת על מלוא הרקורד שבאמתחתו. אפשר לכבד מעשה אנושי בשעת חירום - ועדיין לסרב להפוך אותו למכונת כביסה שמלבינה, ע"ח כאב לאומי. מי שהצית שריפה ביד אחת וביד השנייה אחז במטף, לא הופך בשל כך לגיבור לאומי. ודאי לא כאשר בידיו די אמצעים, קשרים, כסף, תקשורת ואופרציה ממותגת היטב, כדי להפוך כל חמגשית, כל אבטיח וכל צילום שטח לסיפור גבורה מהונדס היטב. יש דברים שאין מספיק מלבינים בעולם כדי להלבין. יש כתמים ששום סרטון מרגש לא ימרק - ויש זכרון ציבורי שלא יימחק, גם אם ינסו לעטוף אותו בעטיפת חפ"ק שפורטת על מיתרי ליבם של בעלי הזכרון הקצרצר. מי שמנסה להנדס את הנרטיב הוא לא מי שמסרב לשכוח, אלא זה שמבקש שאנחנו נשכח. תזכורת קטנה, שהיא אפילו לא קורטוב ממה שהיה כאן.
0:15

מכתב פתוח לליאור רז, שמעתי אותך מדבר בהשתאות רבה על החפ"ק של "אחים לנשק" בבית קמה אחרי השבעה באוקטובר ועל "הנרטיב" שאתה מייחס לאנשים שממאנים לשכוח מה היה כאן רגע אחד קטנטן לפני. איני יודעת היכן אתה ממוקם במפה הפוליטית. אני יכולה רק לנחש, אבל אני תוהה אם אתה מדבר מתוך פוזיציה, או שפשוט ניחנת בזכרון קצר במיוחד. משום שלנו, הציבור העצום שמבקר אותם, יש זכרון מצוין. אנחנו לא שכחנו - ואנחנו לא נשכח. לא שכחנו מה חבורת לובשי חולצות הסמליל של "אחים לנשק" עוללה כאן ערב הטבח. לא שכחנו את ההבטחות שנאמרו בשאגה גדולה מעל בימת פודיום ענק, הישר לאוזניו של האויב הקשוב: שינטשו את המטוסים, את הספינות, את חדרי הפיקוד, ושלא יהיה צבא עם. קולט, ליאור? שלא יהיה צבא עם! חומת המגן של הילדים שלנו - במדינה שבה אנחנו מגדלים אותם. לא שכחנו ולא נשכח את ההקראה התקשורתית של היחידות שלא יתייצבו למילואים ערב הטבח, שנשמעה בהתלהבות מבעיתה. "גולני, גולני" זה עדיין מהדהד באוזנינו בצרימה שורפת. אנחנו, בניגוד אליך, לא שכחנו את האיומים, לא שכחנו את הניסיון להפוך את צה"ל מצבא העם לצבא מותנה פוליטית. לא שכחנו את הקריאות לעצור, לשבש, לחסום, למרר את חיי הציבור ולייצר תחושה שמדינה שלמה מוחזקת כבת ערובה, בשל גחמות טנטרום עלבון קלפי שיצא מכל פרופורציה. לא שכחנו את הבריונות. לא שכחנו את הכאוס. לא שכחנו את המדון, הפילוג והקיטוב ששטפו את הרחובות - ועודם. לא שכחנו את מי שהתנהגו משל המדינה, הצבא, הרחוב, הדגל והדמוקרטיה רשומים בטאבו על שמם. ובעיקר, לא שכחנו את הדבר החמור מכל; שהם השתמשו בחומת המגן של הילדים שלנו, בקדושת השירות הצבאי ובאמון הציבור בצה"ל - כדי להפעיל לחץ פוליטי על ממשלה נבחרת. הם לקחו את המקום הכי קדוש, הכי עדין, הכי שברירי, את הלב הפועם של הקונצנזוס הישראלי - הנכונות להגן על הבית ללא תנאי וללא סייג - והפכו אותו לכלי מיקוח לטובת סחטנות פוליטית. ותקצר היריעה מלמנות את מה שהחבורה הזו עשתה כאן ערב הטבח ואחריו. ואם לא די בכך, כיום הם מנסים להלך אימים באמצעות פיזור תביעות השתקה נגד אזרחים מן השורה, שכל חטאם הוא שהם מסרבים להפסיק להזכיר להם את מה שהם כל כך רוצים שנשכח. אז ליאור היקר, לא. אנחנו לא נסכים לשכתוב ההיסטוריה. אפשר להודות לאדם שחילץ משפחה משדרות - ועדיין לומר את האמת על מלוא הרקורד שבאמתחתו. אפשר לכבד מעשה אנושי בשעת חירום - ועדיין לסרב להפוך אותו למכונת כביסה שמלבינה, ע"ח כאב לאומי. מי שהצית שריפה ביד אחת וביד השנייה אחז במטף, לא הופך בשל כך לגיבור לאומי. ודאי לא כאשר בידיו די אמצעים, קשרים, כסף, תקשורת ואופרציה ממותגת היטב, כדי להפוך כל חמגשית, כל אבטיח וכל צילום שטח לסיפור גבורה מהונדס היטב. יש דברים שאין מספיק מלבינים בעולם כדי להלבין. יש כתמים ששום סרטון מרגש לא ימרק - ויש זכרון ציבורי שלא יימחק, גם אם ינסו לעטוף אותו בעטיפת חפ"ק שפורטת על מיתרי ליבם של בעלי הזכרון הקצרצר. מי שמנסה להנדס את הנרטיב הוא לא מי שמסרב לשכוח, אלא זה שמבקש שאנחנו נשכח. תזכורת קטנה, שהיא אפילו לא קורטוב ממה שהיה כאן.

Amalia Ozer

14,063 Aufrufe • vor 3 Monaten