Sensitive content

This media may contain sensitive content.

Video yükleniyor...

Video Yüklenemedi

Ana Sayfaya Dön

צפו: החייל הישראלי שהותקף בפיליפינים ע"י תייר ספרדי אנטישמי ולימד אותו שיעור שלא ישכח כל כך מהר.

embargo1news's profile picture

אמברגו

1,218 subscribers

27,623 görüntüleme • 1 ay önce •via X (Twitter)

NSFW
LIVE

Anya Rossi• Live Now

Private livecam show

0 Yorum

Yorum bulunmuyor

Orijinal gönderinin yorumları burada görünecek

Benzer Videolar

משפחתו של הישאם א סייד מבקשת של נשכח אותו. נכון, כל הדעות הקדומות שבעולם מופעלות על הסיפור שלו. המוצא, המצב הנפשי, העובדה שחצה לשם. וכל זה לא נותן גרם של צידוק לעובדה שהישאם הפך לשורד השבי היחיד שנשכח. הערב רוני אבירם מביאה את הזעקה של משפחתו, לא למחוק אותו מתודעת האסון הקולקטיבי. הישאם מאושפז במוסד. מתקשה לחבר משפט שלם. נכון, גם אז הוא נחשב למתמודד נפש. אבל הסרטונים שנביא הערב, טרום השבי, מראות שהתפקוד שלו היה גבוה. הוא ציטט פסוקים מהקוראן, ועשה קניות לבד. עשר שנות שבי והתעללות הפכו אותו לקליפת אדם. צעיר איסלאמי, מתמודד נפש, שעבר התעללות מתמשכת בשבי על ידי חמאס עד כדי כך שאיבד לחלוטין את הקשר לעצמו. זה סיפור שאם ההסברה הישראלית לא היתה חרפה מנוונת - היה מובא במלוא עוצמתו לחזית. זה סיפור שאנחנו צריכים לעשות את המעט שאפשר, על מנת שלא ישכח לחלוטין
0:55

משפחתו של הישאם א סייד מבקשת של נשכח אותו. נכון, כל הדעות הקדומות שבעולם מופעלות על הסיפור שלו. המוצא, המצב הנפשי, העובדה שחצה לשם. וכל זה לא נותן גרם של צידוק לעובדה שהישאם הפך לשורד השבי היחיד שנשכח. הערב רוני אבירם מביאה את הזעקה של משפחתו, לא למחוק אותו מתודעת האסון הקולקטיבי. הישאם מאושפז במוסד. מתקשה לחבר משפט שלם. נכון, גם אז הוא נחשב למתמודד נפש. אבל הסרטונים שנביא הערב, טרום השבי, מראות שהתפקוד שלו היה גבוה. הוא ציטט פסוקים מהקוראן, ועשה קניות לבד. עשר שנות שבי והתעללות הפכו אותו לקליפת אדם. צעיר איסלאמי, מתמודד נפש, שעבר התעללות מתמשכת בשבי על ידי חמאס עד כדי כך שאיבד לחלוטין את הקשר לעצמו. זה סיפור שאם ההסברה הישראלית לא היתה חרפה מנוונת - היה מובא במלוא עוצמתו לחזית. זה סיפור שאנחנו צריכים לעשות את המעט שאפשר, על מנת שלא ישכח לחלוטין

Guy lerer גיא לרר

27,419 görüntüleme • 1 yıl önce

אתמול בהבימה התבוננתי בפניה של שקמה ברסלר הצופה בנאומו של אהרון ברק. שקמה עלתה לבמה מייד לאחר הנאום וכל מי שהיה בקהל הרגיש שהיה לה ממש קשה לדבר. הרגע הזה מזקק בעיני את כל מה שטוב בעם שלנו. הרגע הזה הראה לי שוב שאת העם שלנו אף אחד לא יעצור. אהרון ברק הוא אחד המשפטנים הכי חשובים בעולם. יש שיגדירו אותו כמשפטן הכי חשוב בעולם כיום. לא סתם מממן החמאס התחנן בפני אהרון ברק שיגן על מדינת ישראל מהאשמה בג'נוסייד. אתמול בהבימה, המשפטן אהרון ברק הציג בקור רוח מקפיא את הניתוח המשפטי למצבנו החוקתי (ישראל אינה דמוקרטיה ליברלית והיא נשלטת בידי אדם אחד) וגם את הפתרון שלו למצב (יציאת העם לרחובות ותמיכה בשומרי הסף). אם לא צפיתם בנאום - חובה (פרסמתי אתמול). אחרי אהרון ברק עלתה לבמה שקמה, צעירה ממנו בכמעט 50 שנה, פיזיקאית, הוא ניצול שואה - היא צברית מהעמק, פרופסור במכון ויצמן, מדענית, אשה המנתחת את המציאות בכלים מדעיים כמו שפרופסור אהרון ברק מנתח את המציאות בכלים משפטיים. שקמה הציגה את בגידתו של מממן החמאס בבטחון המדינה (הסרטון המצורף), ואהרון ברק הציג את בגידתו של מממן החמאס במגילת העצמאות. גם לי היה קשה לנשום. היה קשה לשמוע ניתוח מדעי/משפטי מדוייק של עומק הבגידה. וכאן גם מגיעה התקווה שלי. ההיסטוריה שלנו מורכבת ממנהיגות ומנהיגים שהביטו למציאות בעיניים, אנשים שהבינו שהסיטואציה בלתי אפשרית, ותיקנו אותה. כך היה פרופסור חיים ויצמן שהשיג הכרה בבית לאומי כשכולם טענו שזה בלתי אפשרי. כך היה בן גוריון שהכריז על הקמת מדינה כשכולם אמרו שהיא תושמד בתוך ימים. כך היה שמעון פרס עם פרויקט דימונה והתעשיות הצבאיות. כך היה אריק שרון במלחמת יום הכיפורים. כך היתה שולמית אלוני שדרשה שיוויון לכולן. כך היה בגין שהושיט יד לשלום. כך היה אהרון ברק שלא חשש לפסוק על פי חוקי היסוד. כך היה רבין שהבין שאי אפשר לשלוט בעם אחר. כך הייתה שקמה שהבינה שפושע בשלטון יוביל את עמו לאבדון. כך אנחנו, העם נחזיר את השפיות לשלטון - כשאנחנו פועלים יחד - שום כח לא יכול לעצור אותנו. צפו באהרון ברק, צפו בשקמה, וצאו להסתער! הבוגדים על סף קריסה! יש לנו מדינה להציל! שקמה ברסלר Shikma Bressler
1:42

אתמול בהבימה התבוננתי בפניה של שקמה ברסלר הצופה בנאומו של אהרון ברק. שקמה עלתה לבמה מייד לאחר הנאום וכל מי שהיה בקהל הרגיש שהיה לה ממש קשה לדבר. הרגע הזה מזקק בעיני את כל מה שטוב בעם שלנו. הרגע הזה הראה לי שוב שאת העם שלנו אף אחד לא יעצור. אהרון ברק הוא אחד המשפטנים הכי חשובים בעולם. יש שיגדירו אותו כמשפטן הכי חשוב בעולם כיום. לא סתם מממן החמאס התחנן בפני אהרון ברק שיגן על מדינת ישראל מהאשמה בג'נוסייד. אתמול בהבימה, המשפטן אהרון ברק הציג בקור רוח מקפיא את הניתוח המשפטי למצבנו החוקתי (ישראל אינה דמוקרטיה ליברלית והיא נשלטת בידי אדם אחד) וגם את הפתרון שלו למצב (יציאת העם לרחובות ותמיכה בשומרי הסף). אם לא צפיתם בנאום - חובה (פרסמתי אתמול). אחרי אהרון ברק עלתה לבמה שקמה, צעירה ממנו בכמעט 50 שנה, פיזיקאית, הוא ניצול שואה - היא צברית מהעמק, פרופסור במכון ויצמן, מדענית, אשה המנתחת את המציאות בכלים מדעיים כמו שפרופסור אהרון ברק מנתח את המציאות בכלים משפטיים. שקמה הציגה את בגידתו של מממן החמאס בבטחון המדינה (הסרטון המצורף), ואהרון ברק הציג את בגידתו של מממן החמאס במגילת העצמאות. גם לי היה קשה לנשום. היה קשה לשמוע ניתוח מדעי/משפטי מדוייק של עומק הבגידה. וכאן גם מגיעה התקווה שלי. ההיסטוריה שלנו מורכבת ממנהיגות ומנהיגים שהביטו למציאות בעיניים, אנשים שהבינו שהסיטואציה בלתי אפשרית, ותיקנו אותה. כך היה פרופסור חיים ויצמן שהשיג הכרה בבית לאומי כשכולם טענו שזה בלתי אפשרי. כך היה בן גוריון שהכריז על הקמת מדינה כשכולם אמרו שהיא תושמד בתוך ימים. כך היה שמעון פרס עם פרויקט דימונה והתעשיות הצבאיות. כך היה אריק שרון במלחמת יום הכיפורים. כך היתה שולמית אלוני שדרשה שיוויון לכולן. כך היה בגין שהושיט יד לשלום. כך היה אהרון ברק שלא חשש לפסוק על פי חוקי היסוד. כך היה רבין שהבין שאי אפשר לשלוט בעם אחר. כך הייתה שקמה שהבינה שפושע בשלטון יוביל את עמו לאבדון. כך אנחנו, העם נחזיר את השפיות לשלטון - כשאנחנו פועלים יחד - שום כח לא יכול לעצור אותנו. צפו באהרון ברק, צפו בשקמה, וצאו להסתער! הבוגדים על סף קריסה! יש לנו מדינה להציל! שקמה ברסלר Shikma Bressler

Ami Dror 🇮🇱 עמי דרור

18,578 görüntüleme • 8 ay önce

תוכנית עובדה אמש עוררה תגובות שטענו שלא הייתה בה החשיפה המטלטלת שהובטחה בפרומו. אפשר להתווכח אם הפרומו היה מוגזם, אבל זה בדיוק שורש הבעיה שלנו כחברה. נחשף בתוכנית מה התרחש מאחורי הקלעים של המינוי הדיפלומטי של ניקול ראידמן , לשעבר רעייתו של אוליגרך רוסי, לתפקיד קונסולית הכבוד של אלבניה בישראל. נחשף כיצד, למרות התנגדות אמריקאית למינוי של חברתה שלשרה נתניהו, הופעלו לחצים מצד נתניהו ולשכתו לא רק על האמריקאים, אלא גם על ראש ממשלת אלבניה כדי לקדם את המהלך. ונחשף גם כיצד טופז לוק, דוברו של ראש הממשלה, מרשה לעצמו לשלוח הודעות בוטות לראש ממשלת אלבניה סביב אותו עניין בדיוק. ולא פחות מטריד: יועצו הבכיר לשעבר של נתניהו מתאר במילותיו שלו, שימוש של הלשכה בחוקר פרטי ובניית תיקים בנסיון לנטרל יריבים פוליטיים ועל כל מי שנתפס כמאיים עליהם. אם כל זה כבר לא נראה לנו ״ביג דיל״ הבעיה אינה ב״עובדה״. הבעיה היא שאנחנו חיים כל כך הרבה שנים בתוך מציאות של מקורבים, מינויים, לחצים ושימוש בכוח השלטוני לטובת אינטרסים אישיים בכלל ושל משפחת נתניהו בפרט שכנראה חלקנו הפסקנו להתרגש. זו לא הוכחה שאין כאן סיפור או חשיפה, זו הוכחה עד כמה השחיתות מנורמלת והפכה לרעש רקע. וזה בעוכרינו. צפו ושפטו בעצמכם ⬇️
11:28

תוכנית עובדה אמש עוררה תגובות שטענו שלא הייתה בה החשיפה המטלטלת שהובטחה בפרומו. אפשר להתווכח אם הפרומו היה מוגזם, אבל זה בדיוק שורש הבעיה שלנו כחברה. נחשף בתוכנית מה התרחש מאחורי הקלעים של המינוי הדיפלומטי של ניקול ראידמן , לשעבר רעייתו של אוליגרך רוסי, לתפקיד קונסולית הכבוד של אלבניה בישראל. נחשף כיצד, למרות התנגדות אמריקאית למינוי של חברתה שלשרה נתניהו, הופעלו לחצים מצד נתניהו ולשכתו לא רק על האמריקאים, אלא גם על ראש ממשלת אלבניה כדי לקדם את המהלך. ונחשף גם כיצד טופז לוק, דוברו של ראש הממשלה, מרשה לעצמו לשלוח הודעות בוטות לראש ממשלת אלבניה סביב אותו עניין בדיוק. ולא פחות מטריד: יועצו הבכיר לשעבר של נתניהו מתאר במילותיו שלו, שימוש של הלשכה בחוקר פרטי ובניית תיקים בנסיון לנטרל יריבים פוליטיים ועל כל מי שנתפס כמאיים עליהם. אם כל זה כבר לא נראה לנו ״ביג דיל״ הבעיה אינה ב״עובדה״. הבעיה היא שאנחנו חיים כל כך הרבה שנים בתוך מציאות של מקורבים, מינויים, לחצים ושימוש בכוח השלטוני לטובת אינטרסים אישיים בכלל ושל משפחת נתניהו בפרט שכנראה חלקנו הפסקנו להתרגש. זו לא הוכחה שאין כאן סיפור או חשיפה, זו הוכחה עד כמה השחיתות מנורמלת והפכה לרעש רקע. וזה בעוכרינו. צפו ושפטו בעצמכם ⬇️

🇮🇱חגית קלימן - Hagit Klaiman🇮🇱

16,003 görüntüleme • 3 ay önce

ארץ נהדרת היא אחד מאגני החימצון הרעילים ביותר שיש לשמאל הישראלי להציע. במשך עשורים היא מזהמת את התודעה האזרחית בישראל ומטפחת אצלה רגש שנאה גזעני, פרימיטיבי, מהזן הנחות ביותר, ומזריקה אותו לצופים באמצעות הומור ודיאלוגים שנונים יותר או פחות. שנה אחרי שנה הם שתלו ביד אומן, בתוך התודעה הישראלית, את דמותו של המזרחי, בדיוק באופן שבו הוא נתפס על ידם במציאות: יצור פרימיטיבי, עילג, טיפש, בור, מדבר בצורה לא ברורה ״עם הידיים״. וזה כל כך מצחיק את הנאורים המתוחכמים שמתענגים על ה״הומור המשובח״, ומסתכלים על עדות המזרח כמו שהאפריקנרים הסתכלו על השחורים בדרום אפריקה. זוכרים את עוזי כהן מרעננה? סגן ראש העיר המיתולוגי של רעננה, איש שמח, ססגוני, חכם שהיה אחראי על חזות פני העיר של רעננה והפך אותה להיות הפנינה שהיא, אבל כמה נורא, הוא היה תימני ליכודניק שדיבר ב״ח״ ו״עין״. במקרה הכרתי אותו אישית, למדתי עם האחים (התאומים) שלו ביסודי. הפכו אותו לחוכא ואיטלולא. הכל נעשה בקטעים וצחוקים, אבל בתוך התודעה של הצופה נשתלה הדמות של המזרחי כנחות. זוכרים את רוחמה אברהם מהליכוד? אותו כנ״ל. מזכירה שהפכה להיות ח״כית. זה היה יכול להיות סיפור פמיניסטי להפליא, אם היא רק היתה אשכנזיה כמובן. אבל לא בידיים שלהם. דרסו אותה במשך עונה שלמה והדגישו את המזרחיות העילגת שלה כשהיא מוצמדת לדמות של פרחה עילגת. כך גם משפחות הפילוסים הברברים, והטורטלים הנובורישים שלא מצליחים לברוח מהמזרחיות הפרימיטיבית שלהם, למרות הכסף. דובר צה״ל בערבית מקבל מהם בדיוק את אותו טיפול. מול הקרירות האשכנזית המתורבתת של הגרי, מוצג אביחי אדרעי כקוף אדם. אויש, כמה שזה מצחיק. חה חה חה. הוא מדבר כמו הספרדי המפגר מסרטי הבורקס של שנות השבעים, חה חה חה, צוחקים וסופגים פנימה את כל הארס הגזעני שיש לתוכנית הזו להציע. בעבר לפחות, המערכונים נכתבו בכישרון רב, הדמויות היו מהודקות מאוד, בחלק מהמקרים מצחיקות, הטקסטים היו מדויקים, הדמויות נתפרו בשלמות מקצועית. וזה מה שכל כך נורא בתוכנית הזו. גזענות פרפקציוניסטית. מה עובר על בן עדות המזרח שצופה בארץ נהדרת שנה אחרי שנה? או שהוא חש חמיצות קבועה, ומנסה להדחיק אותה כדי לא להרגיש פגוע, או שהוא בוחר להתעלם מהזבל הטלוויזיוני הרעיל הזה, או שהוא מסיים כמו אופירה אסייג, ומבין היטב מה הוא צריך לעשות כדי להשיל מעליו את התיוגים הגזעניים שהועמסו עליו ולעטות על עצמו תדמית חדשה המתנכרת למוצא שלו, ואז לקבל תיוג מחודש שמטהר אותו מ״מזרחיותו״.
0:47

ארץ נהדרת היא אחד מאגני החימצון הרעילים ביותר שיש לשמאל הישראלי להציע. במשך עשורים היא מזהמת את התודעה האזרחית בישראל ומטפחת אצלה רגש שנאה גזעני, פרימיטיבי, מהזן הנחות ביותר, ומזריקה אותו לצופים באמצעות הומור ודיאלוגים שנונים יותר או פחות. שנה אחרי שנה הם שתלו ביד אומן, בתוך התודעה הישראלית, את דמותו של המזרחי, בדיוק באופן שבו הוא נתפס על ידם במציאות: יצור פרימיטיבי, עילג, טיפש, בור, מדבר בצורה לא ברורה ״עם הידיים״. וזה כל כך מצחיק את הנאורים המתוחכמים שמתענגים על ה״הומור המשובח״, ומסתכלים על עדות המזרח כמו שהאפריקנרים הסתכלו על השחורים בדרום אפריקה. זוכרים את עוזי כהן מרעננה? סגן ראש העיר המיתולוגי של רעננה, איש שמח, ססגוני, חכם שהיה אחראי על חזות פני העיר של רעננה והפך אותה להיות הפנינה שהיא, אבל כמה נורא, הוא היה תימני ליכודניק שדיבר ב״ח״ ו״עין״. במקרה הכרתי אותו אישית, למדתי עם האחים (התאומים) שלו ביסודי. הפכו אותו לחוכא ואיטלולא. הכל נעשה בקטעים וצחוקים, אבל בתוך התודעה של הצופה נשתלה הדמות של המזרחי כנחות. זוכרים את רוחמה אברהם מהליכוד? אותו כנ״ל. מזכירה שהפכה להיות ח״כית. זה היה יכול להיות סיפור פמיניסטי להפליא, אם היא רק היתה אשכנזיה כמובן. אבל לא בידיים שלהם. דרסו אותה במשך עונה שלמה והדגישו את המזרחיות העילגת שלה כשהיא מוצמדת לדמות של פרחה עילגת. כך גם משפחות הפילוסים הברברים, והטורטלים הנובורישים שלא מצליחים לברוח מהמזרחיות הפרימיטיבית שלהם, למרות הכסף. דובר צה״ל בערבית מקבל מהם בדיוק את אותו טיפול. מול הקרירות האשכנזית המתורבתת של הגרי, מוצג אביחי אדרעי כקוף אדם. אויש, כמה שזה מצחיק. חה חה חה. הוא מדבר כמו הספרדי המפגר מסרטי הבורקס של שנות השבעים, חה חה חה, צוחקים וסופגים פנימה את כל הארס הגזעני שיש לתוכנית הזו להציע. בעבר לפחות, המערכונים נכתבו בכישרון רב, הדמויות היו מהודקות מאוד, בחלק מהמקרים מצחיקות, הטקסטים היו מדויקים, הדמויות נתפרו בשלמות מקצועית. וזה מה שכל כך נורא בתוכנית הזו. גזענות פרפקציוניסטית. מה עובר על בן עדות המזרח שצופה בארץ נהדרת שנה אחרי שנה? או שהוא חש חמיצות קבועה, ומנסה להדחיק אותה כדי לא להרגיש פגוע, או שהוא בוחר להתעלם מהזבל הטלוויזיוני הרעיל הזה, או שהוא מסיים כמו אופירה אסייג, ומבין היטב מה הוא צריך לעשות כדי להשיל מעליו את התיוגים הגזעניים שהועמסו עליו ולעטות על עצמו תדמית חדשה המתנכרת למוצא שלו, ואז לקבל תיוג מחודש שמטהר אותו מ״מזרחיותו״.

Yuval Bloomberg

101,795 görüntüleme • 1 yıl önce

מה קרה אתמול כששוטר ביריון פגש את האזרח, לוחם החופש, איציק לוי. איציק הוא פטריוט ישראלי, לא מפחד מכלום, לא משוטרים חדלי אישים ובטח שלא משר עבריין כהניסט או מיו"ר כנסת לקקן. איציק נעצר לפחות 10 פעמים, בעילות שווא, חמישה מהמעצרים בוצעו ע"י השוטר אוהד. השוטר אוהד לא בחר את האדם המתאים להתעסק איתו. אוהד ככל הנראה עומד לחטוף מאיציק תביעה אזרחית שהולכת לשנות לו את החיים, אוהד הולך ליילל, להתחנן ולהתנצל כמו ילדה קטנה. אוהד ניצל את מעמדו ותפקידו כדי להשפיל ולבזות אזרח ישראלי שבא לנצל את זכותו לחופש הביטוי, ככה פשוט, איציק הנחוש הולך לסגור איתו חשבון בבית המשפט. בינואר השנה איציק, באמצעות עו"ד ערן תגר מעוטף עצורים, איציק הגיש תביעה של שלושה מיליון ש"ח נגד משטרת ישראל. במהלך השנה וחצי שלפני החזרת החטוף החי האחרון מעזה, איציק כאמור, נעצר לפחות עשר פעמים ונחקר לפחות 16 פעמים, זאת ללא עילה חוקית, כל זה על שום שהעז להקריא את שמות החטופים במגאפון מול ביתו של יו"ר הכנסת אמיר אוחנה. איציק היה אחד מאלו המסורים, שעמדו בכל מזג אוויר, מול ביתו של אוחנה, העבד הביביסטי, הצבוע וחסר עמוד השדרה, שהתלונן כל פעם ודיווח למשטרה שאיציק מפריע לו ומפר את שלוותו. המסר של איציק לאוחנה היה פשוט, אל תעז לשכוח את שמו של אף חטוף בעזה ותעשה כל דבר כדי להחזיר את החטופים למשפחותיהם. המאבק הנחוש והערכי של איציק הוא מאבק על נשמת אפה של הדמוקרטיה הישראלית, על הזכות לחופש הביטוי, על הזכות למחות נגד הדיקטטורה הפאשיסטית משיחיסטית של בן גביר ונתניהו. איציק לא הפר חוק, לא היווה איום לשלום הציבור, פשוט היה ועדיין אזרח שאכפת לו. משטרת ישראל שמה מטרה על הראש של איציק, השוטרים ניסו לשבור את רוחו, התעללו בו כאילו מדובר בפושע מסוכן. עצרו אותו, חקרו אותו בעירום, הביאו אותו לבתי משפט וכל פעם מחדש, בתי המשפט גלגלו את המשטרה מכל המדרגות. שוטרים ושוטרות יקרים, כולכם.ן מקטן ועד גדול, כל שוטר שפעל שלא במסגרת החוק, כל שוטר שבחר לשרת את המלך ולא את הממלכה, ישלם מחיר יקר, במסגרת החוק, עד סוף חייו העלובים. כל מי שהתעלל, שהפעיל אלימות מכל סוג, שהטריד, כל מי ששיתף פעולה עם העבריין המורשע, יישא בדין, וזה הולך לכאוב לכל אחד מכם.ן, גם על שום שלא נעמדתם על רגליכם האחוריות והתרעתם, "עד כאן." עונת הציד התחילה, הכל במסגרת החוק, החלק השני יתחיל מייד לאחר כינונה של ממשלת התקומה שתקום. איציק לוי הגיבור, עם ישראל עומד ומצדיע לך על שהקרבת כל כך הרבה כדי לבלום את הפאשיזם. אתה תיכתב בדברי הימים של מדינת ישראל, על שעמדת איתן וגאה מול הדיקטטורה הישראלית ויכלת לה. מערך עוטף עצורים Yalla Tikva - יאללה תקווה Ran Harnevo
1:27

מה קרה אתמול כששוטר ביריון פגש את האזרח, לוחם החופש, איציק לוי. איציק הוא פטריוט ישראלי, לא מפחד מכלום, לא משוטרים חדלי אישים ובטח שלא משר עבריין כהניסט או מיו"ר כנסת לקקן. איציק נעצר לפחות 10 פעמים, בעילות שווא, חמישה מהמעצרים בוצעו ע"י השוטר אוהד. השוטר אוהד לא בחר את האדם המתאים להתעסק איתו. אוהד ככל הנראה עומד לחטוף מאיציק תביעה אזרחית שהולכת לשנות לו את החיים, אוהד הולך ליילל, להתחנן ולהתנצל כמו ילדה קטנה. אוהד ניצל את מעמדו ותפקידו כדי להשפיל ולבזות אזרח ישראלי שבא לנצל את זכותו לחופש הביטוי, ככה פשוט, איציק הנחוש הולך לסגור איתו חשבון בבית המשפט. בינואר השנה איציק, באמצעות עו"ד ערן תגר מעוטף עצורים, איציק הגיש תביעה של שלושה מיליון ש"ח נגד משטרת ישראל. במהלך השנה וחצי שלפני החזרת החטוף החי האחרון מעזה, איציק כאמור, נעצר לפחות עשר פעמים ונחקר לפחות 16 פעמים, זאת ללא עילה חוקית, כל זה על שום שהעז להקריא את שמות החטופים במגאפון מול ביתו של יו"ר הכנסת אמיר אוחנה. איציק היה אחד מאלו המסורים, שעמדו בכל מזג אוויר, מול ביתו של אוחנה, העבד הביביסטי, הצבוע וחסר עמוד השדרה, שהתלונן כל פעם ודיווח למשטרה שאיציק מפריע לו ומפר את שלוותו. המסר של איציק לאוחנה היה פשוט, אל תעז לשכוח את שמו של אף חטוף בעזה ותעשה כל דבר כדי להחזיר את החטופים למשפחותיהם. המאבק הנחוש והערכי של איציק הוא מאבק על נשמת אפה של הדמוקרטיה הישראלית, על הזכות לחופש הביטוי, על הזכות למחות נגד הדיקטטורה הפאשיסטית משיחיסטית של בן גביר ונתניהו. איציק לא הפר חוק, לא היווה איום לשלום הציבור, פשוט היה ועדיין אזרח שאכפת לו. משטרת ישראל שמה מטרה על הראש של איציק, השוטרים ניסו לשבור את רוחו, התעללו בו כאילו מדובר בפושע מסוכן. עצרו אותו, חקרו אותו בעירום, הביאו אותו לבתי משפט וכל פעם מחדש, בתי המשפט גלגלו את המשטרה מכל המדרגות. שוטרים ושוטרות יקרים, כולכם.ן מקטן ועד גדול, כל שוטר שפעל שלא במסגרת החוק, כל שוטר שבחר לשרת את המלך ולא את הממלכה, ישלם מחיר יקר, במסגרת החוק, עד סוף חייו העלובים. כל מי שהתעלל, שהפעיל אלימות מכל סוג, שהטריד, כל מי ששיתף פעולה עם העבריין המורשע, יישא בדין, וזה הולך לכאוב לכל אחד מכם.ן, גם על שום שלא נעמדתם על רגליכם האחוריות והתרעתם, "עד כאן." עונת הציד התחילה, הכל במסגרת החוק, החלק השני יתחיל מייד לאחר כינונה של ממשלת התקומה שתקום. איציק לוי הגיבור, עם ישראל עומד ומצדיע לך על שהקרבת כל כך הרבה כדי לבלום את הפאשיזם. אתה תיכתב בדברי הימים של מדינת ישראל, על שעמדת איתן וגאה מול הדיקטטורה הישראלית ויכלת לה. מערך עוטף עצורים Yalla Tikva - יאללה תקווה Ran Harnevo

Danny Gallant דני גלנט

16,306 görüntüleme • 4 ay önce

הם מ פ ח ד י ם ! בשעות האחרונות מפיצה מכונת הרעל בהובלת יאיר נתניהו וערוץ התרעלה 14, סרטון ערוך ומגמתי אשר מאשים את יאיר גולן בקריאה לסירוב למילואים בזמן המלחמה. בפועל, בחוג בית שנערך בגני תקווה לפני כשלושה שבועות, גולן הדגיש שעכשיו זה לא הזמן המתאים שלא לעשות מילואים. בסרטון הערוך הושמטה המילה "אם" מהמשפט "אני לא מדבר עכשיו, אם זה הצעד הנכון". צפו בסרטון הערוך, בסרטון המקורי וכן בסרטון המקורי המלא, בכדי להבין את ההקשר המלא של הדברים. לגולן יש משנה סדורה באשר לדרך שתביא לפיזור הכנסת ולהפלת הממשלה והיא כוללת שלושה מרכיבים: הפגנות, שביתות ואי ציות אזרחי. בנוסף גולן הדגיש בחוג הבית, את התנגדותו הנחרצת למחאה אלימה. בעקבות הסירטון המפוברק והוצאת הדברים מהקשרם, העבריין המורשע בן גביר, שלא שירת דקה בצבא, הוציא מכתב ליוע"משית כדי שתחל בחקירה פלילית נגד יאיר גולן, גיבור ישראל, בגין המרדה. חבורת המופרעים, המושחתים, הלאומנים, המשיחיים, הצבועים, שהפקירו ומממשיכים להפקיר את אזרחי מדינת ישראל, שמשתפים פעולה ומשמרים את ההשתמטות החרדית, שמפיצים סרטונים הקוראים להפיכה צבאית, משתמשים בסרטון ערוך בכדי להטיל דופי בפטריוטיות של האלוף במיל' גולן ועל מנת להשחיר אותו. מנגנון התעמולה של נתניהו בראשות בנו יאיר, מבין את האיום הנשקף מכיוונו של היו"ר החדש של מפלגת העבודה, ולכן מאז אתמול הם משסים ביאיר גולן את כל כלבי התקיפה שלהם. זה לא יעזור לנתניהוז', התיקון של מדינת ישראל, יעשה בלעדי נתניהו, בלי שליחיו וללא סריסיו, והוא יובל ע"י אנשים ראויים וערכיים כמו יאיר, יאיר גולן. Yair Golan - יאיר גולן בודקים
4:55

הם מ פ ח ד י ם ! בשעות האחרונות מפיצה מכונת הרעל בהובלת יאיר נתניהו וערוץ התרעלה 14, סרטון ערוך ומגמתי אשר מאשים את יאיר גולן בקריאה לסירוב למילואים בזמן המלחמה. בפועל, בחוג בית שנערך בגני תקווה לפני כשלושה שבועות, גולן הדגיש שעכשיו זה לא הזמן המתאים שלא לעשות מילואים. בסרטון הערוך הושמטה המילה "אם" מהמשפט "אני לא מדבר עכשיו, אם זה הצעד הנכון". צפו בסרטון הערוך, בסרטון המקורי וכן בסרטון המקורי המלא, בכדי להבין את ההקשר המלא של הדברים. לגולן יש משנה סדורה באשר לדרך שתביא לפיזור הכנסת ולהפלת הממשלה והיא כוללת שלושה מרכיבים: הפגנות, שביתות ואי ציות אזרחי. בנוסף גולן הדגיש בחוג הבית, את התנגדותו הנחרצת למחאה אלימה. בעקבות הסירטון המפוברק והוצאת הדברים מהקשרם, העבריין המורשע בן גביר, שלא שירת דקה בצבא, הוציא מכתב ליוע"משית כדי שתחל בחקירה פלילית נגד יאיר גולן, גיבור ישראל, בגין המרדה. חבורת המופרעים, המושחתים, הלאומנים, המשיחיים, הצבועים, שהפקירו ומממשיכים להפקיר את אזרחי מדינת ישראל, שמשתפים פעולה ומשמרים את ההשתמטות החרדית, שמפיצים סרטונים הקוראים להפיכה צבאית, משתמשים בסרטון ערוך בכדי להטיל דופי בפטריוטיות של האלוף במיל' גולן ועל מנת להשחיר אותו. מנגנון התעמולה של נתניהו בראשות בנו יאיר, מבין את האיום הנשקף מכיוונו של היו"ר החדש של מפלגת העבודה, ולכן מאז אתמול הם משסים ביאיר גולן את כל כלבי התקיפה שלהם. זה לא יעזור לנתניהוז', התיקון של מדינת ישראל, יעשה בלעדי נתניהו, בלי שליחיו וללא סריסיו, והוא יובל ע"י אנשים ראויים וערכיים כמו יאיר, יאיר גולן. Yair Golan - יאיר גולן בודקים

Danny Gallant דני גלנט

76,490 görüntüleme • 2 yıl önce

ראש השב"כ דוד זיני מסוכן למדינה הרבה יותר ממה שמבינים. צפו בווידאו המצורף, שבו דודו של זיני מסביר למעשה, איך זיני הסתיר את עמדותיו האמיתיות במשך 30 שנה, כדי להתקדם. צפו ותבינו מה פספסו ועדת גרוניס, שופטי בג"ץ והתקשורת המרכזית לגבי זיני. ובהרחבה: כולם מדברים על דברי זיני על היותו "נאמן לדרג הנבחר" (במקום למדינה ולחוקיה), אבל הרבה פחות מדברים על משפט נוסף שאמר בהקלטה שפורסמה: "יש לי מנוע פנימי, יש לי תפיסות עולם... יש לי אג'נדה, אני רוצה לקדם אותה, זו זו האחריות שלי...". ומהי אותה "תפיסת עולם"? מהי אותה "אג'נדה" שזיני רוצה כל כך לקדם, שזו ממש "האחריות" שלו? זה מתחיל בזיני שגדל על ברכי תפיסת חסידות קוק / חצר טאו המשיחית - שחותרת לכונן מדינת הלכה כדי לממש את "חזון הגאולה", ורואה בישראל הליברלית והדמוקרטית אויב שימנע את מימוש החזון - וזה ממשיך בהסתרה של התפיסות האלה בדיוק. לפני כמה חודשים ראיינתי את עו"ד יאיר נהוראי, חוקר חסידות קוק, שסיפר לי את הדבר המדהים הבא: דודו של דוד זיני, הרב אליהו רחמים זיני, רב ידוע בעולמות המשיחיים, סיפר בישיבת הסדר שאחיינו דוד זיני - זה שבדיוק נודע על ההחלטה למנותו לראשות השב"כ - שמר בשקט במשך שנים רבות על עמדותיו האמיתיות, כי הוא פחד שלא יקדמו אותו. אותו רב ממליץ לשומעיו בישיבת ההסדר, לנהוג באותו אופן. אחרי הראיון נהוראי שלח לי לינק לדברים של דודו של זיני, שנאמרו בשיעור לפני כשנה, שבועות ספורים לאחר החלטת נתניהו על המינוי. באותו שיעור הוא דיבר על "המאבק להגברת הזהות היהודית". נזכיר שמרכיב מרכזי בקידום משנת חסידות קוק/חצר טאו, הוא התברגות בעמדות מפתח בכירות, ומשם מצופה מהם לקדם את אג'נדת "חזון הגאולה". לקראת סוף השיעור, אמר דודו של ראש השב"כ (וידאו מצורף): "כל מי שיכול לפחות להתברג במקום, קודם כל לסתום את הפה זמן מה, אם צריך. אחיין שלי היה צריך לסתום את הפה 30 שנה, אז אפשר לסתום את הפה 5 או 6 שנים. ואחרי שאתם תופסים עמדה, אז להתחיל לדבר... תגיד לי, במה אתה יהודי? רבותיי תילמדו דבר אחד, מה שאנחנו חושבים, לא צריך להגיד תמיד בקולי קולות". אז אולי כדאי שראש השב"כ זיני יסביר לציבור על מה בדיוק "סתם את הפה במשך 30 שנה"? מה בדיוק האג'נדה המלאה שלו? והמסקנה היא בלתי נמנעת: זה לא רק שבמקום להביע נאמנות למדינה ולחוקיה, זיני מביע נאמנות לדרג הנבחר. שהרי מעל לכל יש אג'נדה. וזיני יהיה נאמן בראש ובראשונה לרבניו. וזה מי שנמצא בראשות השב"כ. וזה מה שמרבית התקשורת עוד לא התחילה להבין, ועוד לא התחילה להסביר לציבור. נ.ב. שופטי בג"ץ שדנו בעתירה נגד מינוי זיני לראשות השב"כ, קיבלו מעו"ד נהוראי הפנייה לקטע הווידאו הזה. נראה שגם הם לא הבינו אז, מה הם מכשירים.
0:44

ראש השב"כ דוד זיני מסוכן למדינה הרבה יותר ממה שמבינים. צפו בווידאו המצורף, שבו דודו של זיני מסביר למעשה, איך זיני הסתיר את עמדותיו האמיתיות במשך 30 שנה, כדי להתקדם. צפו ותבינו מה פספסו ועדת גרוניס, שופטי בג"ץ והתקשורת המרכזית לגבי זיני. ובהרחבה: כולם מדברים על דברי זיני על היותו "נאמן לדרג הנבחר" (במקום למדינה ולחוקיה), אבל הרבה פחות מדברים על משפט נוסף שאמר בהקלטה שפורסמה: "יש לי מנוע פנימי, יש לי תפיסות עולם... יש לי אג'נדה, אני רוצה לקדם אותה, זו זו האחריות שלי...". ומהי אותה "תפיסת עולם"? מהי אותה "אג'נדה" שזיני רוצה כל כך לקדם, שזו ממש "האחריות" שלו? זה מתחיל בזיני שגדל על ברכי תפיסת חסידות קוק / חצר טאו המשיחית - שחותרת לכונן מדינת הלכה כדי לממש את "חזון הגאולה", ורואה בישראל הליברלית והדמוקרטית אויב שימנע את מימוש החזון - וזה ממשיך בהסתרה של התפיסות האלה בדיוק. לפני כמה חודשים ראיינתי את עו"ד יאיר נהוראי, חוקר חסידות קוק, שסיפר לי את הדבר המדהים הבא: דודו של דוד זיני, הרב אליהו רחמים זיני, רב ידוע בעולמות המשיחיים, סיפר בישיבת הסדר שאחיינו דוד זיני - זה שבדיוק נודע על ההחלטה למנותו לראשות השב"כ - שמר בשקט במשך שנים רבות על עמדותיו האמיתיות, כי הוא פחד שלא יקדמו אותו. אותו רב ממליץ לשומעיו בישיבת ההסדר, לנהוג באותו אופן. אחרי הראיון נהוראי שלח לי לינק לדברים של דודו של זיני, שנאמרו בשיעור לפני כשנה, שבועות ספורים לאחר החלטת נתניהו על המינוי. באותו שיעור הוא דיבר על "המאבק להגברת הזהות היהודית". נזכיר שמרכיב מרכזי בקידום משנת חסידות קוק/חצר טאו, הוא התברגות בעמדות מפתח בכירות, ומשם מצופה מהם לקדם את אג'נדת "חזון הגאולה". לקראת סוף השיעור, אמר דודו של ראש השב"כ (וידאו מצורף): "כל מי שיכול לפחות להתברג במקום, קודם כל לסתום את הפה זמן מה, אם צריך. אחיין שלי היה צריך לסתום את הפה 30 שנה, אז אפשר לסתום את הפה 5 או 6 שנים. ואחרי שאתם תופסים עמדה, אז להתחיל לדבר... תגיד לי, במה אתה יהודי? רבותיי תילמדו דבר אחד, מה שאנחנו חושבים, לא צריך להגיד תמיד בקולי קולות". אז אולי כדאי שראש השב"כ זיני יסביר לציבור על מה בדיוק "סתם את הפה במשך 30 שנה"? מה בדיוק האג'נדה המלאה שלו? והמסקנה היא בלתי נמנעת: זה לא רק שבמקום להביע נאמנות למדינה ולחוקיה, זיני מביע נאמנות לדרג הנבחר. שהרי מעל לכל יש אג'נדה. וזיני יהיה נאמן בראש ובראשונה לרבניו. וזה מי שנמצא בראשות השב"כ. וזה מה שמרבית התקשורת עוד לא התחילה להבין, ועוד לא התחילה להסביר לציבור. נ.ב. שופטי בג"ץ שדנו בעתירה נגד מינוי זיני לראשות השב"כ, קיבלו מעו"ד נהוראי הפנייה לקטע הווידאו הזה. נראה שגם הם לא הבינו אז, מה הם מכשירים.

Or-ly Barlev 🎗 אור-לי ברלב

18,910 görüntüleme • 2 ay önce

מכתב פתוח לליאור רז, שמעתי אותך מדבר בהשתאות רבה על החפ"ק של "אחים לנשק" בבית קמה אחרי השבעה באוקטובר ועל "הנרטיב" שאתה מייחס לאנשים שממאנים לשכוח מה היה כאן רגע אחד קטנטן לפני. איני יודעת היכן אתה ממוקם במפה הפוליטית. אני יכולה רק לנחש, אבל אני תוהה אם אתה מדבר מתוך פוזיציה, או שפשוט ניחנת בזכרון קצר במיוחד. משום שלנו, הציבור העצום שמבקר אותם, יש זכרון מצוין. אנחנו לא שכחנו - ואנחנו לא נשכח. לא שכחנו מה חבורת לובשי חולצות הסמליל של "אחים לנשק" עוללה כאן ערב הטבח. לא שכחנו את ההבטחות שנאמרו בשאגה גדולה מעל בימת פודיום ענק, הישר לאוזניו של האויב הקשוב: שינטשו את המטוסים, את הספינות, את חדרי הפיקוד, ושלא יהיה צבא עם. קולט, ליאור? שלא יהיה צבא עם! חומת המגן של הילדים שלנו - במדינה שבה אנחנו מגדלים אותם. לא שכחנו ולא נשכח את ההקראה התקשורתית של היחידות שלא יתייצבו למילואים ערב הטבח, שנשמעה בהתלהבות מבעיתה. "גולני, גולני" זה עדיין מהדהד באוזנינו בצרימה שורפת. אנחנו, בניגוד אליך, לא שכחנו את האיומים, לא שכחנו את הניסיון להפוך את צה"ל מצבא העם לצבא מותנה פוליטית. לא שכחנו את הקריאות לעצור, לשבש, לחסום, למרר את חיי הציבור ולייצר תחושה שמדינה שלמה מוחזקת כבת ערובה, בשל גחמות טנטרום עלבון קלפי שיצא מכל פרופורציה. לא שכחנו את הבריונות. לא שכחנו את הכאוס. לא שכחנו את המדון, הפילוג והקיטוב ששטפו את הרחובות - ועודם. לא שכחנו את מי שהתנהגו משל המדינה, הצבא, הרחוב, הדגל והדמוקרטיה רשומים בטאבו על שמם. ובעיקר, לא שכחנו את הדבר החמור מכל; שהם השתמשו בחומת המגן של הילדים שלנו, בקדושת השירות הצבאי ובאמון הציבור בצה"ל - כדי להפעיל לחץ פוליטי על ממשלה נבחרת. הם לקחו את המקום הכי קדוש, הכי עדין, הכי שברירי, את הלב הפועם של הקונצנזוס הישראלי - הנכונות להגן על הבית ללא תנאי וללא סייג - והפכו אותו לכלי מיקוח לטובת סחטנות פוליטית. ותקצר היריעה מלמנות את מה שהחבורה הזו עשתה כאן ערב הטבח ואחריו. ואם לא די בכך, כיום הם מנסים להלך אימים באמצעות פיזור תביעות השתקה נגד אזרחים מן השורה, שכל חטאם הוא שהם מסרבים להפסיק להזכיר להם את מה שהם כל כך רוצים שנשכח. אז ליאור היקר, לא. אנחנו לא נסכים לשכתוב ההיסטוריה. אפשר להודות לאדם שחילץ משפחה משדרות - ועדיין לומר את האמת על מלוא הרקורד שבאמתחתו. אפשר לכבד מעשה אנושי בשעת חירום - ועדיין לסרב להפוך אותו למכונת כביסה שמלבינה, ע"ח כאב לאומי. מי שהצית שריפה ביד אחת וביד השנייה אחז במטף, לא הופך בשל כך לגיבור לאומי. ודאי לא כאשר בידיו די אמצעים, קשרים, כסף, תקשורת ואופרציה ממותגת היטב, כדי להפוך כל חמגשית, כל אבטיח וכל צילום שטח לסיפור גבורה מהונדס היטב. יש דברים שאין מספיק מלבינים בעולם כדי להלבין. יש כתמים ששום סרטון מרגש לא ימרק - ויש זכרון ציבורי שלא יימחק, גם אם ינסו לעטוף אותו בעטיפת חפ"ק שפורטת על מיתרי ליבם של בעלי הזכרון הקצרצר. מי שמנסה להנדס את הנרטיב הוא לא מי שמסרב לשכוח, אלא זה שמבקש שאנחנו נשכח. תזכורת קטנה, שהיא אפילו לא קורטוב ממה שהיה כאן.
0:15

מכתב פתוח לליאור רז, שמעתי אותך מדבר בהשתאות רבה על החפ"ק של "אחים לנשק" בבית קמה אחרי השבעה באוקטובר ועל "הנרטיב" שאתה מייחס לאנשים שממאנים לשכוח מה היה כאן רגע אחד קטנטן לפני. איני יודעת היכן אתה ממוקם במפה הפוליטית. אני יכולה רק לנחש, אבל אני תוהה אם אתה מדבר מתוך פוזיציה, או שפשוט ניחנת בזכרון קצר במיוחד. משום שלנו, הציבור העצום שמבקר אותם, יש זכרון מצוין. אנחנו לא שכחנו - ואנחנו לא נשכח. לא שכחנו מה חבורת לובשי חולצות הסמליל של "אחים לנשק" עוללה כאן ערב הטבח. לא שכחנו את ההבטחות שנאמרו בשאגה גדולה מעל בימת פודיום ענק, הישר לאוזניו של האויב הקשוב: שינטשו את המטוסים, את הספינות, את חדרי הפיקוד, ושלא יהיה צבא עם. קולט, ליאור? שלא יהיה צבא עם! חומת המגן של הילדים שלנו - במדינה שבה אנחנו מגדלים אותם. לא שכחנו ולא נשכח את ההקראה התקשורתית של היחידות שלא יתייצבו למילואים ערב הטבח, שנשמעה בהתלהבות מבעיתה. "גולני, גולני" זה עדיין מהדהד באוזנינו בצרימה שורפת. אנחנו, בניגוד אליך, לא שכחנו את האיומים, לא שכחנו את הניסיון להפוך את צה"ל מצבא העם לצבא מותנה פוליטית. לא שכחנו את הקריאות לעצור, לשבש, לחסום, למרר את חיי הציבור ולייצר תחושה שמדינה שלמה מוחזקת כבת ערובה, בשל גחמות טנטרום עלבון קלפי שיצא מכל פרופורציה. לא שכחנו את הבריונות. לא שכחנו את הכאוס. לא שכחנו את המדון, הפילוג והקיטוב ששטפו את הרחובות - ועודם. לא שכחנו את מי שהתנהגו משל המדינה, הצבא, הרחוב, הדגל והדמוקרטיה רשומים בטאבו על שמם. ובעיקר, לא שכחנו את הדבר החמור מכל; שהם השתמשו בחומת המגן של הילדים שלנו, בקדושת השירות הצבאי ובאמון הציבור בצה"ל - כדי להפעיל לחץ פוליטי על ממשלה נבחרת. הם לקחו את המקום הכי קדוש, הכי עדין, הכי שברירי, את הלב הפועם של הקונצנזוס הישראלי - הנכונות להגן על הבית ללא תנאי וללא סייג - והפכו אותו לכלי מיקוח לטובת סחטנות פוליטית. ותקצר היריעה מלמנות את מה שהחבורה הזו עשתה כאן ערב הטבח ואחריו. ואם לא די בכך, כיום הם מנסים להלך אימים באמצעות פיזור תביעות השתקה נגד אזרחים מן השורה, שכל חטאם הוא שהם מסרבים להפסיק להזכיר להם את מה שהם כל כך רוצים שנשכח. אז ליאור היקר, לא. אנחנו לא נסכים לשכתוב ההיסטוריה. אפשר להודות לאדם שחילץ משפחה משדרות - ועדיין לומר את האמת על מלוא הרקורד שבאמתחתו. אפשר לכבד מעשה אנושי בשעת חירום - ועדיין לסרב להפוך אותו למכונת כביסה שמלבינה, ע"ח כאב לאומי. מי שהצית שריפה ביד אחת וביד השנייה אחז במטף, לא הופך בשל כך לגיבור לאומי. ודאי לא כאשר בידיו די אמצעים, קשרים, כסף, תקשורת ואופרציה ממותגת היטב, כדי להפוך כל חמגשית, כל אבטיח וכל צילום שטח לסיפור גבורה מהונדס היטב. יש דברים שאין מספיק מלבינים בעולם כדי להלבין. יש כתמים ששום סרטון מרגש לא ימרק - ויש זכרון ציבורי שלא יימחק, גם אם ינסו לעטוף אותו בעטיפת חפ"ק שפורטת על מיתרי ליבם של בעלי הזכרון הקצרצר. מי שמנסה להנדס את הנרטיב הוא לא מי שמסרב לשכוח, אלא זה שמבקש שאנחנו נשכח. תזכורת קטנה, שהיא אפילו לא קורטוב ממה שהיה כאן.

Amalia Ozer

14,063 görüntüleme • 3 ay önce

כך נהגה מערכת ה"ביטחון" לסרס ולסכל את הוראותיו הביטחוניות של נתניהו בזמן שהתקשורת טורחת להציג את יכולותיו הביטחוניות של נתניהו באור שלילי, צריך להציג את האמת: מיום עלותו על כס רה"מ, מערכת הביטחון עוינת אותו ועושה הכל כדי לסרס את יכולותיו. הנה: 2010 - מניעת תקיפה באיראן: אותה תקשורת שמאז ועד היום תקפה את נתניהו אינספור פעמים בהקשר לאיראן - לא טורחת לספר לנו את העובדה הפשוטה: נתניהו הורה לרמטכ"ל דאז אשכנזי וראש המוסד דאז מאיר דגן ז"ל, להכין את הצבא למהלומה על מתקני הגרעין של איראן. צריך לזכור שמדובר בשלב בו איראן עדיין בשלב 'הבוסרי' של פרויקט הגרעין שלה, וכן שבאותה עת לא היה מולה 'הסכם גרעין' בינלאומי כלשהו. 2 תנאים אופטימליים יחסית לתקיפה. זאת מלבד האפקט ההרתעתי מול ארה"ב עצמה - שאם הייתה רואה שישראל אכן עומדת ומתכוננת לתקוף באיראן, הייתה מפעילה בעצמה לחץ על טהרן באמצעות סנקציות חריפות, בכדי למנוע 'כאב ראש' במזה"ת. אגב גם שר הביטחון דאז אהוד ברק הורה יחד עם נתניהו על מוכנות הצבא לתקיפה. אבל מערכת הביטחון סרבה. דגן נימק זאת בעילה משפטית (פעולה שמובילה למלחמה ומצריכה אישור קבינט - תזכרו את העילה הזו), ואשכנזי סרב בעילה שאין לצבא יכולת מבצעית כזו [אציין שסביב הנוסח והעילה המדויקים של הסירוב ניטש קרב גרסאות]. העובדה היא, אכן, שב2012 כשבארה"ב היה חשש ממשי שישראל תתקוף באיראן, הדבר גרר סדרת פעולות אפקטיביות מצד הבית הלבן נגד איראן. שורה תחתונה: יתכן שבמשך 13 שנים האיום האיראני מרחף מעלינו אך ורק בשל סרבנות של 2 פקידים, מול הדרג המדיני. על כל המשתמע!!! 2009 - הכרעת חמאס: אגב בכתבה ב'עובדה' שחשפה את הפרשייה, רואיין גם אולמרט, שבתוך דבריו רמז כי ברק עצמו, כשהיה שר ביטחון תחתיו, מנע מבצעים ביטחוניים שהדרג הביטחוני תכנן, מסיבות לא ענייניות. לא למותר לציין, כי מקורבי אולמרט גם הם האשימו את ברק במניעת מיטוט חמאס, ב'עופרת יצוקה', בניגוד למגמת אולמרט. כלומר: עוד לפני נתניהו, בדנ"א הביטחוני טבועה החוצפה לסרב לראש ממשלה. כל ראש ממשלה. אם אצל אולמרט כך, נבין שלנתניהו על אחת כמה וכמה. 2006 - מלחמת לבנון השניה והנה דוגמה נוספת, גם היא מול השמאל, והיא חמורה ביותר מכך שהיא נעשית בתוך הצבא עצמו. עמר דנק, ממובילי מחאת הטייסים הסרבנים, מספר בבלוג שלו על חוויותיו במלחמת לבנון השנייה, בה פעל במסגרת חיל האוויר. הוא מתאר שרשרת מקרים שבה הוא וחבריו פשוט צפצפו על הוראות הרמטכ"ל חלוץ, מאחר ואלו לא התאימו לדיני המלחמה לדעתו... כלומר גם בתוך המערכת עצמה, כל מפקד זוטר עושה דין לעצמו גם מול ראש המערכת. ניתן להבין מה קורה כשלא מדובר ברמטכ"ל ההתנתקות, אלא בנתניהו. לא צריך לנחש. הנה: 2019 - סיפוח בקעת הירדן: לפי סיפור אותו מביא בן כספית, לפני הבחירות ב2019 רצה נתניהו לספח את בקעת הירדן לישראל באופן מיידי (כנראה מול תיאום או קריצת עין עם וושינגטון של טראמפ), אלא שראשי מערכת הביטחון הודיעו על התנגדות חד משמעית. כל מי שיודע איך עובדת השיטה, מבין מדוע נתניהו נסוג: המשפטיזציה. או שמנדלבליט היה תוקע זאת (ערב בחירות וכו'. הרי לא מדובר בעניין פעוט כמו העברת שטח ימי למדינת אויב, למשל), ואם הוא היה חושש לעשות זאת, הייתה הסוגייה מגיעה לבג"ץ, שוודאי היה אוסר זאת 'בהעדר הסכמת מערכת הביטחון'. שימו לב! בכך בעצם נגנזה סופית אפשרות הסיפוח בטווח הנראה לעין, ובכך למעשה מערכת הביטחון המסונכרנת עם מערכת המשפט מנעה סיפוח היסטורי של בקעת הירדן בהסכמת הבית הלבן! זאת כפי שנראה באירוע הבא - 2019 - תגמול לחמאס באותו שבוע, במהלך כינוס בחירות באשדוד נשמעה אזעקת 'צבע אדום', כשבזיכרון כולם נצרבה תמונת ראש הממשלה מפסיק את נאומו, יורד מהבמה, ומתפנה למרחב מוגן. חוצפה חמאסית כזו וודאי דורשת מענה תקיף, ונתניהו בהתייעצות ביטחונית בקריה הורה על שורת פעולות תגמול מול חמאס. "לא", השיבו בכירי מערכת הביטחון (להלן: במ"ב). נתניהו התעקש. אבל 'גורם משפטי' הודיע לו שגם לפעולות מעין אלו עליו לקבל אישור מהקבינט. נתניהו נענה לאתגר. כינס טלפונית את הקבינט, הסביר להם את אשר על צה"ל לעשות, לדעתו, וקיבל את אישורם. ללא שמיעת דעתם של במ"ב, כך לפי אותו דיווח של בן כספית, כשהוא מורה לצה"ל לעשות את ההכנות הנדרשות לפעולה. כאן נכנס לתמונה מיודענו מנדלבליט. האיש הבהיר שלמרות האהבה המיוחדת שהוא רוחש לרה"מ, אין לו מנוס מלקבוע שנתניהו חייב לתת לבמ"ב להשמיע את דעתם בקבינט. כך טורפדה, שוב, פעולה שנתניהו ("אבי קונספציית חמאס", כן?) רצה לעשות לחמאס מאחורי גבה של מערכת הביטחון, שכמו תמיד פרסה בפני חמאס שטיח אדום. זו לא הפעם היחידה בה הביא נתניהו לידי ביטוי מעשי את הבנתו שהשמאל יטרפד כל מהלך נכון למען המדינה, בכל מחיר: גם את 'הסכמי אברהם' קיבלו גנץ ואשכנזי כעובדה מוגמרת, לאחר שנתניהו ידע שעדכון מוקדם מולם יביא בוודאות לטרפוד ההסכם. אפשר להאריך באפיזודות נוספות, אבל העיקרון ברור ומובן: מכאן ואילך, על כל תמיהה שעולה בהקשר ביטחוני, מדוע נתניהו אינו עושה כך או כך, צריך לבדוק קודם כל - מה עמדת השמאל באותו מקרה. מפני שאם השמאל עשוי להתנגד למהלך כזה מצד נתניהו, הרי שאין לנתניהו סיכוי לפעול כנגדו. כל פעולה כזו תיעצר מיידית ע"י במ"ב, אם לא על ידם - ע"י היועמשי"ת, ואם לא על ידם - ע"י בג"ץ. צריך להפנים: מערכת הביטחון מכפיפה עצמה לבג"ץ *ולא* לרה"מ. החוק? לא רלוונטי. זו הסיבה לסרבנות, לאיומים על נתניהו, ולהעדר פעולות ביטחוניות נחוצות. כיצד, אם כן, מקבל נתניהו את המידע הביטחוני? סביר להניח שהוא נותן משקל רב יותר למקורות שהוא מינה - כמו המל"ל או המזכיר הצבאי. אלא שבקדנציה הנוכחית אפילו מזכיר צבאי משלו אין לו, לאחר שהרצי הלוי מעכב בעדו. צריך לקרוא זאת שוב (רצ"ב הקלטת האלוף בריק): הרמטכ"ל מונע מראש הממשלה מינוי מזכיר צבאי - שהוא משרת אמון - כלבבו. על זה לבד הלוי היה צריך לעוף הרבה לפני הטבח. אגב, היה פרסום על שיחה בין נתניהו לאחד מחברי כיתות הכוננות בעוטף, עילם מאור, בשעה 12 בתוך הטבח. משקף מאוד את רצון נתניהו לקבל מידע ישיר מהשטח, ולא מידע 'מסונן'. שורה תחתונה: 1. אנו רואים פה עד כמה ידי רה"מ קשורות ע"י השמאל - הביטחוני יחד עם המשפטי. היכולת היחידה של רה"מ היא לנסות לשנות את המציאות באיטיות באמצעות 'גניבת סוסים' כזו או אחרת. זה נכון גם בנושא קריטי כמו הגרעין האיראני, וגם בנושא טקטי כמו הפגזה או לא של כבר ערבי כזה או אחר. ישנה אולי אפשרות אחרת, אם 100,000 אנשי ימין היו יוצאים מהבית כדי להפגין מול בג"ץ ומול הפרקליטות. לצערנו, אנו רחוקים מכך. לקטר בטוויטר זה כנראה קל יותר, לרוב הימין. אין לנו אלא להלין על עצמנו. 2. בטבח הנוכחי, לפי מה שנראה כרגע, מה שהכשיל את הדרג המדיני זה פשוט שורת מינויים של חבורת מפקדים שכל אחד כושל יותר מחברו (שלא לדבר אם היה מעשה מכוון מצידם). משכך, מי שצריך לשלם את המחיר זו אותה ממשלה או שרים שמינויים אלו נעשו במשמרות שלהם: מינוי הרצי הלוי, נעשה במחטף בממשלת לפיד, בנט, גנץ, סער ושות'. מינוי חליוה נעשה ע"י הרמטכ"ל דאז אבי כוכבי, שגם הוא אינו מינוי של נתניהו, אלא של ליברמן מאחורי גבו של נתניהו שרצה את זמיר, וזאת כששהה בחו"ל. נתניהו הזועם אף אמר לליברמן כי 'לא יעלה את המינוי להצבעה', כך לפי הפרסום. (אגב גם את איזנקוט נתניהו לא רצה, ולכן עיכב את מינויו מספר חודשים. לרוע מזלנו, מי שמביא את מינוי הרמטכ"ל לפי החוק הוא שר הביטחון. לרה"מ אין מילה בנושא. מי שעוד אחראי למינויים אלו, לא פחות מהשמות האמורים אלא יותר, זהו בג"ץ, שכפי שראינו - הוא האחראי המרכזי לסירוס ידי רה"מ, וגיבוי כל מינוי או פקודה מופקרת. במשמרת שלו ותחת חסותו קרה מינוי הרצי הלוי, קרו נוהלי ירי מופקרים על הגדר, וכן הלאה. כל החבורה המופקרת הזו, שהיא-היא האחראית האמיתית למינוי חבורת המפקדים המופקרת, הלוזרית, הישנונית, הרשלנית, ושלא לומר - הבוגדנית, צריכה להניח את המפתחות ולהיעלם מחיינו הציבוריים. רק אחרי שזה יקרה, הימין ידון האם יש מי מתוך המחנה שגם צריך לשלם מחיר. מקורות:
0:34

כך נהגה מערכת ה"ביטחון" לסרס ולסכל את הוראותיו הביטחוניות של נתניהו בזמן שהתקשורת טורחת להציג את יכולותיו הביטחוניות של נתניהו באור שלילי, צריך להציג את האמת: מיום עלותו על כס רה"מ, מערכת הביטחון עוינת אותו ועושה הכל כדי לסרס את יכולותיו. הנה: 2010 - מניעת תקיפה באיראן: אותה תקשורת שמאז ועד היום תקפה את נתניהו אינספור פעמים בהקשר לאיראן - לא טורחת לספר לנו את העובדה הפשוטה: נתניהו הורה לרמטכ"ל דאז אשכנזי וראש המוסד דאז מאיר דגן ז"ל, להכין את הצבא למהלומה על מתקני הגרעין של איראן. צריך לזכור שמדובר בשלב בו איראן עדיין בשלב 'הבוסרי' של פרויקט הגרעין שלה, וכן שבאותה עת לא היה מולה 'הסכם גרעין' בינלאומי כלשהו. 2 תנאים אופטימליים יחסית לתקיפה. זאת מלבד האפקט ההרתעתי מול ארה"ב עצמה - שאם הייתה רואה שישראל אכן עומדת ומתכוננת לתקוף באיראן, הייתה מפעילה בעצמה לחץ על טהרן באמצעות סנקציות חריפות, בכדי למנוע 'כאב ראש' במזה"ת. אגב גם שר הביטחון דאז אהוד ברק הורה יחד עם נתניהו על מוכנות הצבא לתקיפה. אבל מערכת הביטחון סרבה. דגן נימק זאת בעילה משפטית (פעולה שמובילה למלחמה ומצריכה אישור קבינט - תזכרו את העילה הזו), ואשכנזי סרב בעילה שאין לצבא יכולת מבצעית כזו [אציין שסביב הנוסח והעילה המדויקים של הסירוב ניטש קרב גרסאות]. העובדה היא, אכן, שב2012 כשבארה"ב היה חשש ממשי שישראל תתקוף באיראן, הדבר גרר סדרת פעולות אפקטיביות מצד הבית הלבן נגד איראן. שורה תחתונה: יתכן שבמשך 13 שנים האיום האיראני מרחף מעלינו אך ורק בשל סרבנות של 2 פקידים, מול הדרג המדיני. על כל המשתמע!!! 2009 - הכרעת חמאס: אגב בכתבה ב'עובדה' שחשפה את הפרשייה, רואיין גם אולמרט, שבתוך דבריו רמז כי ברק עצמו, כשהיה שר ביטחון תחתיו, מנע מבצעים ביטחוניים שהדרג הביטחוני תכנן, מסיבות לא ענייניות. לא למותר לציין, כי מקורבי אולמרט גם הם האשימו את ברק במניעת מיטוט חמאס, ב'עופרת יצוקה', בניגוד למגמת אולמרט. כלומר: עוד לפני נתניהו, בדנ"א הביטחוני טבועה החוצפה לסרב לראש ממשלה. כל ראש ממשלה. אם אצל אולמרט כך, נבין שלנתניהו על אחת כמה וכמה. 2006 - מלחמת לבנון השניה והנה דוגמה נוספת, גם היא מול השמאל, והיא חמורה ביותר מכך שהיא נעשית בתוך הצבא עצמו. עמר דנק, ממובילי מחאת הטייסים הסרבנים, מספר בבלוג שלו על חוויותיו במלחמת לבנון השנייה, בה פעל במסגרת חיל האוויר. הוא מתאר שרשרת מקרים שבה הוא וחבריו פשוט צפצפו על הוראות הרמטכ"ל חלוץ, מאחר ואלו לא התאימו לדיני המלחמה לדעתו... כלומר גם בתוך המערכת עצמה, כל מפקד זוטר עושה דין לעצמו גם מול ראש המערכת. ניתן להבין מה קורה כשלא מדובר ברמטכ"ל ההתנתקות, אלא בנתניהו. לא צריך לנחש. הנה: 2019 - סיפוח בקעת הירדן: לפי סיפור אותו מביא בן כספית, לפני הבחירות ב2019 רצה נתניהו לספח את בקעת הירדן לישראל באופן מיידי (כנראה מול תיאום או קריצת עין עם וושינגטון של טראמפ), אלא שראשי מערכת הביטחון הודיעו על התנגדות חד משמעית. כל מי שיודע איך עובדת השיטה, מבין מדוע נתניהו נסוג: המשפטיזציה. או שמנדלבליט היה תוקע זאת (ערב בחירות וכו'. הרי לא מדובר בעניין פעוט כמו העברת שטח ימי למדינת אויב, למשל), ואם הוא היה חושש לעשות זאת, הייתה הסוגייה מגיעה לבג"ץ, שוודאי היה אוסר זאת 'בהעדר הסכמת מערכת הביטחון'. שימו לב! בכך בעצם נגנזה סופית אפשרות הסיפוח בטווח הנראה לעין, ובכך למעשה מערכת הביטחון המסונכרנת עם מערכת המשפט מנעה סיפוח היסטורי של בקעת הירדן בהסכמת הבית הלבן! זאת כפי שנראה באירוע הבא - 2019 - תגמול לחמאס באותו שבוע, במהלך כינוס בחירות באשדוד נשמעה אזעקת 'צבע אדום', כשבזיכרון כולם נצרבה תמונת ראש הממשלה מפסיק את נאומו, יורד מהבמה, ומתפנה למרחב מוגן. חוצפה חמאסית כזו וודאי דורשת מענה תקיף, ונתניהו בהתייעצות ביטחונית בקריה הורה על שורת פעולות תגמול מול חמאס. "לא", השיבו בכירי מערכת הביטחון (להלן: במ"ב). נתניהו התעקש. אבל 'גורם משפטי' הודיע לו שגם לפעולות מעין אלו עליו לקבל אישור מהקבינט. נתניהו נענה לאתגר. כינס טלפונית את הקבינט, הסביר להם את אשר על צה"ל לעשות, לדעתו, וקיבל את אישורם. ללא שמיעת דעתם של במ"ב, כך לפי אותו דיווח של בן כספית, כשהוא מורה לצה"ל לעשות את ההכנות הנדרשות לפעולה. כאן נכנס לתמונה מיודענו מנדלבליט. האיש הבהיר שלמרות האהבה המיוחדת שהוא רוחש לרה"מ, אין לו מנוס מלקבוע שנתניהו חייב לתת לבמ"ב להשמיע את דעתם בקבינט. כך טורפדה, שוב, פעולה שנתניהו ("אבי קונספציית חמאס", כן?) רצה לעשות לחמאס מאחורי גבה של מערכת הביטחון, שכמו תמיד פרסה בפני חמאס שטיח אדום. זו לא הפעם היחידה בה הביא נתניהו לידי ביטוי מעשי את הבנתו שהשמאל יטרפד כל מהלך נכון למען המדינה, בכל מחיר: גם את 'הסכמי אברהם' קיבלו גנץ ואשכנזי כעובדה מוגמרת, לאחר שנתניהו ידע שעדכון מוקדם מולם יביא בוודאות לטרפוד ההסכם. אפשר להאריך באפיזודות נוספות, אבל העיקרון ברור ומובן: מכאן ואילך, על כל תמיהה שעולה בהקשר ביטחוני, מדוע נתניהו אינו עושה כך או כך, צריך לבדוק קודם כל - מה עמדת השמאל באותו מקרה. מפני שאם השמאל עשוי להתנגד למהלך כזה מצד נתניהו, הרי שאין לנתניהו סיכוי לפעול כנגדו. כל פעולה כזו תיעצר מיידית ע"י במ"ב, אם לא על ידם - ע"י היועמשי"ת, ואם לא על ידם - ע"י בג"ץ. צריך להפנים: מערכת הביטחון מכפיפה עצמה לבג"ץ *ולא* לרה"מ. החוק? לא רלוונטי. זו הסיבה לסרבנות, לאיומים על נתניהו, ולהעדר פעולות ביטחוניות נחוצות. כיצד, אם כן, מקבל נתניהו את המידע הביטחוני? סביר להניח שהוא נותן משקל רב יותר למקורות שהוא מינה - כמו המל"ל או המזכיר הצבאי. אלא שבקדנציה הנוכחית אפילו מזכיר צבאי משלו אין לו, לאחר שהרצי הלוי מעכב בעדו. צריך לקרוא זאת שוב (רצ"ב הקלטת האלוף בריק): הרמטכ"ל מונע מראש הממשלה מינוי מזכיר צבאי - שהוא משרת אמון - כלבבו. על זה לבד הלוי היה צריך לעוף הרבה לפני הטבח. אגב, היה פרסום על שיחה בין נתניהו לאחד מחברי כיתות הכוננות בעוטף, עילם מאור, בשעה 12 בתוך הטבח. משקף מאוד את רצון נתניהו לקבל מידע ישיר מהשטח, ולא מידע 'מסונן'. שורה תחתונה: 1. אנו רואים פה עד כמה ידי רה"מ קשורות ע"י השמאל - הביטחוני יחד עם המשפטי. היכולת היחידה של רה"מ היא לנסות לשנות את המציאות באיטיות באמצעות 'גניבת סוסים' כזו או אחרת. זה נכון גם בנושא קריטי כמו הגרעין האיראני, וגם בנושא טקטי כמו הפגזה או לא של כבר ערבי כזה או אחר. ישנה אולי אפשרות אחרת, אם 100,000 אנשי ימין היו יוצאים מהבית כדי להפגין מול בג"ץ ומול הפרקליטות. לצערנו, אנו רחוקים מכך. לקטר בטוויטר זה כנראה קל יותר, לרוב הימין. אין לנו אלא להלין על עצמנו. 2. בטבח הנוכחי, לפי מה שנראה כרגע, מה שהכשיל את הדרג המדיני זה פשוט שורת מינויים של חבורת מפקדים שכל אחד כושל יותר מחברו (שלא לדבר אם היה מעשה מכוון מצידם). משכך, מי שצריך לשלם את המחיר זו אותה ממשלה או שרים שמינויים אלו נעשו במשמרות שלהם: מינוי הרצי הלוי, נעשה במחטף בממשלת לפיד, בנט, גנץ, סער ושות'. מינוי חליוה נעשה ע"י הרמטכ"ל דאז אבי כוכבי, שגם הוא אינו מינוי של נתניהו, אלא של ליברמן מאחורי גבו של נתניהו שרצה את זמיר, וזאת כששהה בחו"ל. נתניהו הזועם אף אמר לליברמן כי 'לא יעלה את המינוי להצבעה', כך לפי הפרסום. (אגב גם את איזנקוט נתניהו לא רצה, ולכן עיכב את מינויו מספר חודשים. לרוע מזלנו, מי שמביא את מינוי הרמטכ"ל לפי החוק הוא שר הביטחון. לרה"מ אין מילה בנושא. מי שעוד אחראי למינויים אלו, לא פחות מהשמות האמורים אלא יותר, זהו בג"ץ, שכפי שראינו - הוא האחראי המרכזי לסירוס ידי רה"מ, וגיבוי כל מינוי או פקודה מופקרת. במשמרת שלו ותחת חסותו קרה מינוי הרצי הלוי, קרו נוהלי ירי מופקרים על הגדר, וכן הלאה. כל החבורה המופקרת הזו, שהיא-היא האחראית האמיתית למינוי חבורת המפקדים המופקרת, הלוזרית, הישנונית, הרשלנית, ושלא לומר - הבוגדנית, צריכה להניח את המפתחות ולהיעלם מחיינו הציבוריים. רק אחרי שזה יקרה, הימין ידון האם יש מי מתוך המחנה שגם צריך לשלם מחיר. מקורות:

יוסי באום

123,064 görüntüleme • 2 yıl önce

מארק אנדריסן שותף מייסד בקרן הון סיכון מהגדולות בעולם a16z: ״אני תמיד דוחף יזמים להעלות מחירים, להעלות מחירים, להעלות מחירים. אנחנו משקיעים הרבה זמן בעבודה עם החברות שלנו על תמחור, זה באמת שילוב קסום של אמנות ומדע, שהרבה חברות לא מתייחסות אליו ברצינות מספקת. עיקרון ליבה בתמחור הוא שלא לתמחר לפי עלות אם אפשר להימנע מזה. צריך לתמחר לפי ערך. במיוחד כשמוכרים לעסקים, צריך לתמחר כאחוז מהערך העסקי שאתם יוצרים.״ הוא נותן דוגמה לבניית AI שיכול לעשות את העבודה של מתכנת, עורך דין או רדיולוג: ״האם אפשר לתמחר לפי ערך ולקחת אחוז ממה שבעבר היה ממש בן אדם? או במילים אחרות, האם אפשר לתמחר לפי פריון שולי? אם אפשר לקחת רופא אנושי ולהפוך אותו להרבה יותר פרודוקטיבי בזכות AI, האם אפשר לתמחר כאחוז מהקפיצה בפרודוקטיביות? התפיסה הנאיבית לגבי תמחור היא שככל שהמחיר נמוך יותר, כך זה טוב יותר ללקוח. הדרך המתוחכמת יותר להסתכל על זה היא שמחירים גבוהים הם לעיתים טובים ללקוח, כי מחיר גבוה מאפשר לספק לשפר את המוצר מהר יותר. חברות עם מחירים ומרווחים גבוהים יכולות להשקיע יותר במחקר ופיתוח ולהפוך את המוצר לטוב יותר. רוב האנשים שקונים דברים לא מחפשים רק את המחיר הזול ביותר. הם רוצים משהו שעובד ממש טוב. זה מנוגד לאינטואיציה של הרבה מהנדסים. הרבה מהנדסים חושבים שיש קשר חד ממדי בין מחיר לערך. יש להם מודל מנטלי של מסחר כאילו הם מוכרים אורז או משהו כזה. כאילו: 'המוצר שלי קסום ואף אחד לא יכול לשכפל אותו, אבל אני צריך לתמחר אותו כמו סחורה.' לא, אתם לא. למעשה, בדיוק ההפך. אם תתמחרו גבוה, תוכלו לממן מאמצי מכירות ושיווק יקרים יותר, מה שאומר שיש לכם סיכוי גבוה יותר לנצח את השוק, מה שאומר שיש לכם סיכוי גבוה יותר לממן את כל המחקר, הפיתוח והרכישות שתרצו לעשות. לכן אנחנו תמיד מנסים להעביר אנשים למיינדסט דו ממדי, שבו מחירים גבוהים שווים צמיחה מהירה יותר." לפני שהקים עם בן הורוביץ׳ את a16z מארק הקים מספר חברות, המוכרת שבהן חברת Mosiac שלימים הפכה לNetscape שהיה דפדפן האינטרנט המוצלח הראשון בהיסטוריה. חברה שנמכרה ב1999 לAOL תמורת 4.3 מיליארד דולר ולאורך השנים נמחקה.
2:00

מארק אנדריסן שותף מייסד בקרן הון סיכון מהגדולות בעולם a16z: ״אני תמיד דוחף יזמים להעלות מחירים, להעלות מחירים, להעלות מחירים. אנחנו משקיעים הרבה זמן בעבודה עם החברות שלנו על תמחור, זה באמת שילוב קסום של אמנות ומדע, שהרבה חברות לא מתייחסות אליו ברצינות מספקת. עיקרון ליבה בתמחור הוא שלא לתמחר לפי עלות אם אפשר להימנע מזה. צריך לתמחר לפי ערך. במיוחד כשמוכרים לעסקים, צריך לתמחר כאחוז מהערך העסקי שאתם יוצרים.״ הוא נותן דוגמה לבניית AI שיכול לעשות את העבודה של מתכנת, עורך דין או רדיולוג: ״האם אפשר לתמחר לפי ערך ולקחת אחוז ממה שבעבר היה ממש בן אדם? או במילים אחרות, האם אפשר לתמחר לפי פריון שולי? אם אפשר לקחת רופא אנושי ולהפוך אותו להרבה יותר פרודוקטיבי בזכות AI, האם אפשר לתמחר כאחוז מהקפיצה בפרודוקטיביות? התפיסה הנאיבית לגבי תמחור היא שככל שהמחיר נמוך יותר, כך זה טוב יותר ללקוח. הדרך המתוחכמת יותר להסתכל על זה היא שמחירים גבוהים הם לעיתים טובים ללקוח, כי מחיר גבוה מאפשר לספק לשפר את המוצר מהר יותר. חברות עם מחירים ומרווחים גבוהים יכולות להשקיע יותר במחקר ופיתוח ולהפוך את המוצר לטוב יותר. רוב האנשים שקונים דברים לא מחפשים רק את המחיר הזול ביותר. הם רוצים משהו שעובד ממש טוב. זה מנוגד לאינטואיציה של הרבה מהנדסים. הרבה מהנדסים חושבים שיש קשר חד ממדי בין מחיר לערך. יש להם מודל מנטלי של מסחר כאילו הם מוכרים אורז או משהו כזה. כאילו: 'המוצר שלי קסום ואף אחד לא יכול לשכפל אותו, אבל אני צריך לתמחר אותו כמו סחורה.' לא, אתם לא. למעשה, בדיוק ההפך. אם תתמחרו גבוה, תוכלו לממן מאמצי מכירות ושיווק יקרים יותר, מה שאומר שיש לכם סיכוי גבוה יותר לנצח את השוק, מה שאומר שיש לכם סיכוי גבוה יותר לממן את כל המחקר, הפיתוח והרכישות שתרצו לעשות. לכן אנחנו תמיד מנסים להעביר אנשים למיינדסט דו ממדי, שבו מחירים גבוהים שווים צמיחה מהירה יותר." לפני שהקים עם בן הורוביץ׳ את a16z מארק הקים מספר חברות, המוכרת שבהן חברת Mosiac שלימים הפכה לNetscape שהיה דפדפן האינטרנט המוצלח הראשון בהיסטוריה. חברה שנמכרה ב1999 לAOL תמורת 4.3 מיליארד דולר ולאורך השנים נמחקה.

המחנך הפיננסי

13,279 görüntüleme • 7 ay önce

אפריל 2023 - פרופ’ מרדכי קרמינצר: "אם תהיה דיקטטורה, לא יהיה חופש ושוויון, ותהיה אלימות לגיטימית, כי מותר להרוג את הדיקטטור, והוא יודע שמותר להרוג אותו, ולכן יהיו אנשים שיהרגו את האנשים שיבואו להרוג את הדיקטטור; אנחנו הולכים לעולם של שפיכות דמים, שאי אפשר בלעדיה להיפטר מהדיקטטור" ב-2 באפריל 2023, נערך במכון הישראלי לדמוקרטיה בירושלים יום עיון שנשא את השם "שולחן עגול בנושא מחאת משרתי המילואים נגד יוזמות החקיקה של הממשלה". להלן דברי פרופסור מרדכי קרמינצר, מומחה במשפט פלילי ובמשפט צבאי, פרופסור אמריטוס למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים ועמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה: יש גבול עד כמה אפשר להתחשב בתודעות כשהן כוזבות. יש ציבור שלם בישראל שהתודעה שלו היא שרוני אלשיך [לשעבר מפכ"ל המשטרה] ואביחי מנדלבליט [לשעבר היועץ המשפטי לממשלה] תפרו תיק ל[בנימין] נתניהו שלא היה ולא נברא כדי להפיל אותו מלהיות ראש ממשלה. יש, אני לא יודע, 30-40 אחוז מהציבור הישראלי שמאמין בזה. אז מה אז אנחנו צריכים עכשיו להתחשב באמונה הזאת שהיא כולה כזב. כלומר, יש איזה גבולות לכמה אפשר ללכת אחרי תודעות כוזבות. עכשיו, אני מציע לשאול את השאלה, נניח שאנחנו כבר, אתה כל כך נשען על השבועה [שבועת האמונים של המשרתים בצה"ל לציית לפקודות המפקדים ולהגן על המולדת], פרופ' [סטיוארט] כהן [המחלקה למדעי המדינה, אוניברסיטת בר-אילן], נניח שאנחנו כבר בדיקטטורה [אם וכאשר תאושר הרפורמה המשפטית], אנחנו יכולים להיות בדיקטטורה תוך שבוע, יש דיקטטורה, כולם מסכימים שזו דיקטטורה, אז אתה תגיד להם [לקציני ולחיילי המילואים], נשבעתם [לשרת בצה”ל], תמשיכו לשרת את הדיקטטור? [אתה] לא תגיד להם [לשרת את הדיקטטור]. יפה. אז אנחנו מסכימים שיש דברים, גם אם לא כתובים בשבועות [לשרת בצה"ל] ולא כתובים בשום טקסט, שאנשים לא התחייבו לשרת דיקטטור. עכשיו, לדעתי, הם גם התחייבו כלפינו שהם ימנעו מהדיקטטור לעלות לשלטון. למה? אני אסביר למה. אם תהיה פה דיקטטורה, לא יהיה לנו חופש, לא יוכל להיות שוויון, ותהיה אלימות לגיטימית, כי מותר להרוג את הדיקטטור. והדיקטטור גם יודע שמותר להרוג אותו, ולכן יהיו שם אנשים שיהרגו את האנשים שיבואו להרוג את הדיקטטור. כלומר אנחנו הולכים לעולם של שפיכות דמים, שאי אפשר בלעדיה להיפטר מהדיקטטור. אז האנשים האלה, עשו צעד, חריף אומנם, כדי למנוע מההתפתחות הזאת להתרחש. ההתפתחות הזאת לדעתי, היא סכנה קרובה, מיידית ומוחשית. מול סכנה קרובה ומיידית ומוחשית, אתה נוקט בצעדים, שנחזים להיות בעלי השפעה, בעלי אפקטיביות, פוטנציאלית, ואני חושב שננקטו צעדים כאלה, ואני חושב שצריך להסיר את הכובע, ולברך עליהם. תמיד יש unintended consequences יש כל מיני דברים שיכולים לקרות, אבל מול הסכנה הזאת, אני חושב שכמעט כל דבר שהוא בתחום החוקי, ואני חושב שלא יכול להיות ויכוח, שהם פועלים במסגרת החוק, נכון וחובה לעשות אותו. ולדעתי יוצא מפה משהו מאוד יפה, שהמיליטריזם הישראלי, ויש כזה, יש לו ריח, [אתה] דיברת על ריח לא טוב, אני מריח ריח בושם, יש לו ריח אזרחי, דמוקרטי למופת, כלומר האנשים האלה, האנשים... [נקטע] לא, אבל הריח הזה עכשיו מתחזק, הוא מתפזר באוויר, אני מתבשם ממנו, מהדבר הזה. לכן, הראייה שלי היא ממש הפוכה, קוטבית לראייה שהובעה קודם. אני רוצה רק לומר עוד משפט אחד. אנחנו צריכים לחשוב על עוד מצבים, ולא נעים לי לסבך את החיים, הם מסובכים גם ככה. האמירה הזאת: 'הוא [בנימין נתניהו] איבד את זה', שאנשים מאוד רציניים אומרים על ראש הממשלה [בנימין נתניהו], הוא באמת מחזיק מחזיק כפתור, והשאלה היא, מה המשמעות של האמירות של, לא שלי, אני לא מבין בזה כלום, של אנשים שמבינים הרבה, שאומרים שהוא איבד את זה. כלומר, הסיפור פה הוא עכשיו ברמת סיכון הרבה יותר גבוהה. ועוד דבר שאני רוצה להגיד. אפשר היה לבוא ולהגיד, אנחנו כולנו חייבים ציות. למה בין השאר, ציות למנהיגות הפוליטית, למה? כי תמיד שמחנו שההחלטות של המנהיגות הזאת יש בהם תהליכים שבהם משתפים אנשים מבינים, אנשי מקצוע, העסק הזה התמוטט לחלוטין. ראש הממשלה הזה מסרב לכנס קבינט ביטחוני, כשהרמטכ"ל [רא"ל הרצי הלוי] ושר הביטחון [יואב גלנט] מבקשים ממנו לכנס. כל המהפכה הזאת [הרפורמה המשפטית], אף אחד לא ישב חצי שעה עם דף ואמר: מהן ההשלכות הצפויות? מה יקרה? מה זה יעשה לכלכלה, לצבא, לביטחון, ליחסי החוץ? התהליך הזה בכלל לא התקיים. התהליך הזה בכלל לא התקיים. במקום שבו, יש סכנה שהוא [נתניהו] איבד את זה, ואין תהליכים מסודרים, אין פרוצדורות, הסכנה היא סכנה מאוד חמורה ולכן מוצדקים גם צעדים מהסוג הזה. ואני רוצה לסיים ולקרוא לכם משהו ככה קצת בניגוד לרוח הכללית פה על [הגישה] נגד סרבנות [לשירות מילואים]. זה קטע של אריך פרום, שאומר שבמשך מאות שנים הרגילו אותנו לחשוב שציות הוא מידה טובה, ושאי ציות הוא חטא, ודאי במסגרת צבאית, ומול זה הוא מציע להציב את האמירה הבאה, שההיסטוריה האנושית החלה במעשה של אי ציות, אדם וחווה שהם התפרעו מול אלוהים, ואין זה בלתי סביר שהיא תושמד על ידי מעשה של ציות. מציע לחשוב גם על זה. הערה: נוסח שבועת צה"ל (שבועת האמונים) - "הנני נשבע(ת) ומתחייב(ת) בהן צדקי לשמור אמונים למדינת ישראל לחוקיה ולשלטונותיה המוסמכים, לקבל על עצמי ללא תנאי וללא סייג עול משמעתו של צבא ההגנה לישראל, לציית לכל הפקודות וההוראות הניתנות על ידי המפקדים המוסמכים ולהקדיש את כל כוחותיי ואף להקריב את חיי להגנת המולדת ולחירות ישראל". סימוכין:
5:54

אפריל 2023 - פרופ’ מרדכי קרמינצר: "אם תהיה דיקטטורה, לא יהיה חופש ושוויון, ותהיה אלימות לגיטימית, כי מותר להרוג את הדיקטטור, והוא יודע שמותר להרוג אותו, ולכן יהיו אנשים שיהרגו את האנשים שיבואו להרוג את הדיקטטור; אנחנו הולכים לעולם של שפיכות דמים, שאי אפשר בלעדיה להיפטר מהדיקטטור" ב-2 באפריל 2023, נערך במכון הישראלי לדמוקרטיה בירושלים יום עיון שנשא את השם "שולחן עגול בנושא מחאת משרתי המילואים נגד יוזמות החקיקה של הממשלה". להלן דברי פרופסור מרדכי קרמינצר, מומחה במשפט פלילי ובמשפט צבאי, פרופסור אמריטוס למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים ועמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה: יש גבול עד כמה אפשר להתחשב בתודעות כשהן כוזבות. יש ציבור שלם בישראל שהתודעה שלו היא שרוני אלשיך [לשעבר מפכ"ל המשטרה] ואביחי מנדלבליט [לשעבר היועץ המשפטי לממשלה] תפרו תיק ל[בנימין] נתניהו שלא היה ולא נברא כדי להפיל אותו מלהיות ראש ממשלה. יש, אני לא יודע, 30-40 אחוז מהציבור הישראלי שמאמין בזה. אז מה אז אנחנו צריכים עכשיו להתחשב באמונה הזאת שהיא כולה כזב. כלומר, יש איזה גבולות לכמה אפשר ללכת אחרי תודעות כוזבות. עכשיו, אני מציע לשאול את השאלה, נניח שאנחנו כבר, אתה כל כך נשען על השבועה [שבועת האמונים של המשרתים בצה"ל לציית לפקודות המפקדים ולהגן על המולדת], פרופ' [סטיוארט] כהן [המחלקה למדעי המדינה, אוניברסיטת בר-אילן], נניח שאנחנו כבר בדיקטטורה [אם וכאשר תאושר הרפורמה המשפטית], אנחנו יכולים להיות בדיקטטורה תוך שבוע, יש דיקטטורה, כולם מסכימים שזו דיקטטורה, אז אתה תגיד להם [לקציני ולחיילי המילואים], נשבעתם [לשרת בצה”ל], תמשיכו לשרת את הדיקטטור? [אתה] לא תגיד להם [לשרת את הדיקטטור]. יפה. אז אנחנו מסכימים שיש דברים, גם אם לא כתובים בשבועות [לשרת בצה"ל] ולא כתובים בשום טקסט, שאנשים לא התחייבו לשרת דיקטטור. עכשיו, לדעתי, הם גם התחייבו כלפינו שהם ימנעו מהדיקטטור לעלות לשלטון. למה? אני אסביר למה. אם תהיה פה דיקטטורה, לא יהיה לנו חופש, לא יוכל להיות שוויון, ותהיה אלימות לגיטימית, כי מותר להרוג את הדיקטטור. והדיקטטור גם יודע שמותר להרוג אותו, ולכן יהיו שם אנשים שיהרגו את האנשים שיבואו להרוג את הדיקטטור. כלומר אנחנו הולכים לעולם של שפיכות דמים, שאי אפשר בלעדיה להיפטר מהדיקטטור. אז האנשים האלה, עשו צעד, חריף אומנם, כדי למנוע מההתפתחות הזאת להתרחש. ההתפתחות הזאת לדעתי, היא סכנה קרובה, מיידית ומוחשית. מול סכנה קרובה ומיידית ומוחשית, אתה נוקט בצעדים, שנחזים להיות בעלי השפעה, בעלי אפקטיביות, פוטנציאלית, ואני חושב שננקטו צעדים כאלה, ואני חושב שצריך להסיר את הכובע, ולברך עליהם. תמיד יש unintended consequences יש כל מיני דברים שיכולים לקרות, אבל מול הסכנה הזאת, אני חושב שכמעט כל דבר שהוא בתחום החוקי, ואני חושב שלא יכול להיות ויכוח, שהם פועלים במסגרת החוק, נכון וחובה לעשות אותו. ולדעתי יוצא מפה משהו מאוד יפה, שהמיליטריזם הישראלי, ויש כזה, יש לו ריח, [אתה] דיברת על ריח לא טוב, אני מריח ריח בושם, יש לו ריח אזרחי, דמוקרטי למופת, כלומר האנשים האלה, האנשים... [נקטע] לא, אבל הריח הזה עכשיו מתחזק, הוא מתפזר באוויר, אני מתבשם ממנו, מהדבר הזה. לכן, הראייה שלי היא ממש הפוכה, קוטבית לראייה שהובעה קודם. אני רוצה רק לומר עוד משפט אחד. אנחנו צריכים לחשוב על עוד מצבים, ולא נעים לי לסבך את החיים, הם מסובכים גם ככה. האמירה הזאת: 'הוא [בנימין נתניהו] איבד את זה', שאנשים מאוד רציניים אומרים על ראש הממשלה [בנימין נתניהו], הוא באמת מחזיק מחזיק כפתור, והשאלה היא, מה המשמעות של האמירות של, לא שלי, אני לא מבין בזה כלום, של אנשים שמבינים הרבה, שאומרים שהוא איבד את זה. כלומר, הסיפור פה הוא עכשיו ברמת סיכון הרבה יותר גבוהה. ועוד דבר שאני רוצה להגיד. אפשר היה לבוא ולהגיד, אנחנו כולנו חייבים ציות. למה בין השאר, ציות למנהיגות הפוליטית, למה? כי תמיד שמחנו שההחלטות של המנהיגות הזאת יש בהם תהליכים שבהם משתפים אנשים מבינים, אנשי מקצוע, העסק הזה התמוטט לחלוטין. ראש הממשלה הזה מסרב לכנס קבינט ביטחוני, כשהרמטכ"ל [רא"ל הרצי הלוי] ושר הביטחון [יואב גלנט] מבקשים ממנו לכנס. כל המהפכה הזאת [הרפורמה המשפטית], אף אחד לא ישב חצי שעה עם דף ואמר: מהן ההשלכות הצפויות? מה יקרה? מה זה יעשה לכלכלה, לצבא, לביטחון, ליחסי החוץ? התהליך הזה בכלל לא התקיים. התהליך הזה בכלל לא התקיים. במקום שבו, יש סכנה שהוא [נתניהו] איבד את זה, ואין תהליכים מסודרים, אין פרוצדורות, הסכנה היא סכנה מאוד חמורה ולכן מוצדקים גם צעדים מהסוג הזה. ואני רוצה לסיים ולקרוא לכם משהו ככה קצת בניגוד לרוח הכללית פה על [הגישה] נגד סרבנות [לשירות מילואים]. זה קטע של אריך פרום, שאומר שבמשך מאות שנים הרגילו אותנו לחשוב שציות הוא מידה טובה, ושאי ציות הוא חטא, ודאי במסגרת צבאית, ומול זה הוא מציע להציב את האמירה הבאה, שההיסטוריה האנושית החלה במעשה של אי ציות, אדם וחווה שהם התפרעו מול אלוהים, ואין זה בלתי סביר שהיא תושמד על ידי מעשה של ציות. מציע לחשוב גם על זה. הערה: נוסח שבועת צה"ל (שבועת האמונים) - "הנני נשבע(ת) ומתחייב(ת) בהן צדקי לשמור אמונים למדינת ישראל לחוקיה ולשלטונותיה המוסמכים, לקבל על עצמי ללא תנאי וללא סייג עול משמעתו של צבא ההגנה לישראל, לציית לכל הפקודות וההוראות הניתנות על ידי המפקדים המוסמכים ולהקדיש את כל כוחותיי ואף להקריב את חיי להגנת המולדת ולחירות ישראל". סימוכין:

Jonathan D. Halevi

17,703 görüntüleme • 1 yıl önce

לא יסתמו לעם את הפה בלי ששמנו לב, הימין הישראלי עובר שינוי דרמטי. אתמול פרסמו פרופ' לימור סימימיאן-דרש ואשת התקשורת יערה זרד מאמר חשוב מאין כמותו, שבו הן מפרקות באופן אנליטי את טיעוני הנגד של מתנגדי הקו שהעצומה מייצגת, ומבהירות שבעידן שבו בג"ץ מאבד כל רסן, משתולל ומתעלל בעם ישראל, הליכוד לא מוכן עוד להרכין ראש ודורש צעדים, אפילו קיצוניים. זו הסיבה שהעצומה פופולרית בצורה בלתי רגילה במפלגת השלטון של מדינת ישראל – כ-82 אחוזים ממצביעי הליכוד תומכים בפנייה לטראמפ כדי שישית סנקציות משתקות על בהרב מיארה ועל עמית. לינק למאמר החשוב של סימימיאן-דרש וזרד בתגובה הראשונה. ערוץ 14 הוקם כדי לתת מענה לקול של העם, שהושתק במשך עשורים רבים על ידי ההגמוניה הישנה. והוא אכן עשה מהפכה דרמטית. כשאנשים נשאלים מהיכן הם צורכים את עיקר החדשות שלהם, ערוץ 14 מוביל, והוא מייצג כמחצית המצביעים. הרי, איך אמר פעם נתניהו, יש כאן כסף על הרצפה, ורק צריך להרים אותו – פשוט לשדר לעם את המסרים שהוא מזדהה איתם גם כך. זה מודל עסקי יחסית נוח עבור קברניטי הערוץ. כעת, כשהערוץ מייצג פחות מ-20 אחוזים מתומכי הקואליציה, ועוד בנושא החשוב ביותר שמעניין אותם – המאבק הקיומי נגד היוריסטוקרטיה המושחתת והרקובה של ישראל – יש כאן בעיה קשה. ושימו לב לדמויות שתומכות בקו שהעצומה מייצגת: סימימיאן-דרש, זרד, ריקלין, תמיר מורג - בעוד ששני גורמי מפתח נוספים, יעקב ברדוגו ושלמה פילבר, אמנם לא חתמו על העצומה, אבל כפי שפילבר כתב פעם, "שבו בשקט ואל תפריעו", הם רואים בעצומה מנוף משמעותי שיכול גם להחזיר את הריבונות וגם למנוע מלחמת אזרחים. והם עומדים מול קו "מה יפית" שאימץ ערוץ 14. נדמה שיש כאן שבר בין הקו של הדמויות המקורבות ביותר לראש הממשלה נתניהו – דמויות שמזוהות עם הקו הליכודי, שהוא מזרחי ברובו – לבין אנשי "מה יפית", שטרם הפנימו את גודל האירוע. כי צופי ערוץ 14 אינם רק התומכים במפלגת נעם. צופי ערוץ 14 זה הימין כולו – כשתומכי הליכוד הם הליבה המרכזית שלו. מי שלא ייתן מענה תקשורתי או פוליטי למה שמרבית תומכי הקואליציה רוצים, ובמיוחד מרבית תומכי הליכוד רוצים – לא ישרוד. ומי שייתן מענה, יפרח תקשורתית ויפרח פוליטית בבחירות הקרובות. כל מי שתומך בשינוי העומק שאנחנו מובילים בעם ישראל – שאנחנו לא מוכנים, ולו לרגע אחד, לחיות עוד תחת דיכוי יוריסטוקרטי – מוזמן להצטרף ולהיות חלק מהמכון שבונה מחדש את מוסדות עם ישראל: ולכן אנחנו מצויים ברגע דרמטי שבו הימין הישראלי מעצב את עצמו מחדש, והליכוד לוקח שוב את ההובלה לקו חדשני שיחזיר את הריבונות לעם. הנה כמה מילים שאמרתי על הסיבות לעזיבתי את ערוץ 14.
3:40

לא יסתמו לעם את הפה בלי ששמנו לב, הימין הישראלי עובר שינוי דרמטי. אתמול פרסמו פרופ' לימור סימימיאן-דרש ואשת התקשורת יערה זרד מאמר חשוב מאין כמותו, שבו הן מפרקות באופן אנליטי את טיעוני הנגד של מתנגדי הקו שהעצומה מייצגת, ומבהירות שבעידן שבו בג"ץ מאבד כל רסן, משתולל ומתעלל בעם ישראל, הליכוד לא מוכן עוד להרכין ראש ודורש צעדים, אפילו קיצוניים. זו הסיבה שהעצומה פופולרית בצורה בלתי רגילה במפלגת השלטון של מדינת ישראל – כ-82 אחוזים ממצביעי הליכוד תומכים בפנייה לטראמפ כדי שישית סנקציות משתקות על בהרב מיארה ועל עמית. לינק למאמר החשוב של סימימיאן-דרש וזרד בתגובה הראשונה. ערוץ 14 הוקם כדי לתת מענה לקול של העם, שהושתק במשך עשורים רבים על ידי ההגמוניה הישנה. והוא אכן עשה מהפכה דרמטית. כשאנשים נשאלים מהיכן הם צורכים את עיקר החדשות שלהם, ערוץ 14 מוביל, והוא מייצג כמחצית המצביעים. הרי, איך אמר פעם נתניהו, יש כאן כסף על הרצפה, ורק צריך להרים אותו – פשוט לשדר לעם את המסרים שהוא מזדהה איתם גם כך. זה מודל עסקי יחסית נוח עבור קברניטי הערוץ. כעת, כשהערוץ מייצג פחות מ-20 אחוזים מתומכי הקואליציה, ועוד בנושא החשוב ביותר שמעניין אותם – המאבק הקיומי נגד היוריסטוקרטיה המושחתת והרקובה של ישראל – יש כאן בעיה קשה. ושימו לב לדמויות שתומכות בקו שהעצומה מייצגת: סימימיאן-דרש, זרד, ריקלין, תמיר מורג - בעוד ששני גורמי מפתח נוספים, יעקב ברדוגו ושלמה פילבר, אמנם לא חתמו על העצומה, אבל כפי שפילבר כתב פעם, "שבו בשקט ואל תפריעו", הם רואים בעצומה מנוף משמעותי שיכול גם להחזיר את הריבונות וגם למנוע מלחמת אזרחים. והם עומדים מול קו "מה יפית" שאימץ ערוץ 14. נדמה שיש כאן שבר בין הקו של הדמויות המקורבות ביותר לראש הממשלה נתניהו – דמויות שמזוהות עם הקו הליכודי, שהוא מזרחי ברובו – לבין אנשי "מה יפית", שטרם הפנימו את גודל האירוע. כי צופי ערוץ 14 אינם רק התומכים במפלגת נעם. צופי ערוץ 14 זה הימין כולו – כשתומכי הליכוד הם הליבה המרכזית שלו. מי שלא ייתן מענה תקשורתי או פוליטי למה שמרבית תומכי הקואליציה רוצים, ובמיוחד מרבית תומכי הליכוד רוצים – לא ישרוד. ומי שייתן מענה, יפרח תקשורתית ויפרח פוליטית בבחירות הקרובות. כל מי שתומך בשינוי העומק שאנחנו מובילים בעם ישראל – שאנחנו לא מוכנים, ולו לרגע אחד, לחיות עוד תחת דיכוי יוריסטוקרטי – מוזמן להצטרף ולהיות חלק מהמכון שבונה מחדש את מוסדות עם ישראל: ולכן אנחנו מצויים ברגע דרמטי שבו הימין הישראלי מעצב את עצמו מחדש, והליכוד לוקח שוב את ההובלה לקו חדשני שיחזיר את הריבונות לעם. הנה כמה מילים שאמרתי על הסיבות לעזיבתי את ערוץ 14.

Prof. Moshe Cohen-Eliya פרופ׳ משה כהן-אליה

41,348 görüntüleme • 5 ay önce

איפה ישנם עוד שקרנים כמו השקרן ההוא? טאוב טוען שאני "מוותר על שלושה לילות שינה בשביל להוכיח את מה שלא נכון, הוא יכול "להוכיח" שהכלב שלך הוא בעצם אבא שלך". אני מאמץ, בשינויים קלים. לא צריך להוכיח שהכלב שלך הוא בעצם אבא שלך. מספיק להוכיח שאתה כלב. ולא צריך שלושה לילות כדי לחשוף את השקרים. מספיק שלוש דקות ועוד יישאר זמן לקרוא את המבזק על ההתעללות האחרונה של ואנס או טרמפ בנתניהו. נדמה שההתהפכות של האליל השני של טאוב על האליל הראשון קצת הוציאה אותו מריכוז ואפילו השקרים לא מה שהיה פעם. קל מדי, כמעט מעליב. תראו איך מפרקים אותו ברגע: מאות מילים טאוב שופך כדי לנסות ולשכנע שהוא לא תמך בעלילה המכונה "הבגידה מבפנים", עלי, על המשפט, תודות לעורך הדין שלו, הטונים הגבוהים שהגיע עם חברים, מאמרים שלו ששם לא הזכיר את התיאוריה, ועל כך שחסם כאלה שתמכו בתיאוריה. "הרייני להבהיר", הוא מנסה לתקף את דבריו, אחרי ש"הבהרתי לו" ועכשיו "אבהיר גם לכם", כדי שגם "יהיה ברשומות", וגם "יישאר ברשת לפרוטוקול". עד כדי כך. שני דברים הוא לא עושה: הראשון: הוא לא אומר מילה על הוידאו שצירפתי מהפודקסט שלו עם אמיר אביב בו משתמש טאוב כפלטרפומה להפצת הקונספירציה האפלה והזדונית. טאוב טוען ש"הוא חתך שאלות שלי שבהן אני מאתגר מרואיינים כדי לברר מה דעתם בנושא, והציג את השאלות כאילו הן עמדתי" אז למה הוא לא שם פה את הקטע הנכון, לתקן את הרושם, בלי לחתוך את השאלות שלו? פשוט כי לא משנה איך היה גוזר, יוצא שלא רק שהוא מסביר בלהט למה תיאוריית הבגידה מבפנים עושה שכל, אלא שכשאביבי מסביר לו למה הוא חושב שזו שטות, טאוב מתווכח איתו הנה, מצורף כאן הקטע עם שוליים רחבים. כולם יוכלו לראות בעצמם איך טאוב מקדם פה את העלילה הזו ואגב כך מטנף את זכרו של אל"מ אסף חממי ז"ל שהוציא את ההוראה להתרחק מהגדר. הדבר השני שהוא לא עושה: הוא לא מראה ולו מקום אחד בו אמר שהוא מתנגד לעלילה הזו. הוא מצרף צילום של ציוץ שלו מפברואר 2025 שאמור להוכיח שהוא התנגד. זה מה שכתוב שם:" אז אמנם חסידי תיאוריית הבגידה אומרים לי שהדיון בקונספציה נועד להסיח את הדעת מהאמת האיומה. אבל אני חולק עליהם. כי גם מי שחושב שהיתה בגידה, לא יכול להזניח את העובדה שכל החשיבה של כל המערכת היתה מבוססת על הנחות לא נכונות. ". הוא לא מתנגד הוא רק אומר שאפשר גם וגם. הוא אומר "עשיתי תכנית שלמה בערוץ שלי, יחד עם ד"ר ליעד לוי, להסביר למה התיאוריה הזאת גם לא סבירה וגם מזיקה". הוא אפילו מצרף את הלינק, אבל הוא בכוונה לא מצרף קטעים כי יודע שלאף אחד לא תהיה סבלנות לבדוק אותו ולגלות שזה בדיוק ההיפך. ממליץ לכל מי שאי פעם ייחס אמינות כלשהי לטאוב, לקחת כדור נגד בחילה ולצפות בשעה המדוברת שם טאוב ולוי מסבירים למה התיאוריה הזו היא גם סבירה וגם מועילה. הנה שני קטעים מתוך הפודקסט. בראשון מגדירים לוי וטאוב את הבגידה מבפנים. "כשאנחנו נגיד את המילה **בגידה**. אנחנו תכוון לפרשנות הבאה. מישהו בדרג בכיר כזה או אחר תאמוות של יהודים על מנת להחליף שלטון." ולאחר מכן מנהלים טאוב ולוי דיון על האם לא רק מי שעמד בקשר עם סינוואר אלא גם ידע על התקפת החמאס ולא עשה דבר הוא בוגד (התשובה- כמובן שכן) בשני- לוי אומר ש"מי שרוצה לחשוב שפרשת המרגל קשורה בזה שצריך לאפשר לחמאס להרוג יהודים כדי להפיל את נתניהו- זה הגיוני לשאול את זה". טאוב, שכמובן מתנגד לכל התיאוריה מוסיף:"זה מי שחושב שהמרגל עבד אצל יחיא סינוואר." ואז, כשלוי מזהיר שצריך לשמור את המחשבות האלה לעצמנו כי פרסום שלהן עלול לתגבר גלים של אנטישמיות, טאוב, שכולם מכירים את דיעותיו נגד דבר השיטנה הזה, מסכים איתו אבל מוסיף, שיהיה ברור שהסכמתו לנקיטת זהירות בתפוצה אינה הסכמתו לכך שמדובר בעלילה:"אבל זה בלי קשר לשאלה אם זה נכון או לא"\ ואז השניים מתחילים בדאילוג קונספירטיבי מהסוג הגרוע והעלוב ביותר, שנקטע פה ושם עם ציפצופים שנועדו כנראה למחוק את השמות של אנשים שטאוב והצוות שלו חששו ששייתבעו דיבה. ובשורה התחתונה- טאוב משקר פה בפעם השלישי ברציפות בטענה שלא טיפח והפיץ ותיגבר והעצים את תיאורית הבגידה מבפנים. צפו ושיפטו בעצמכם.
1:18

איפה ישנם עוד שקרנים כמו השקרן ההוא? טאוב טוען שאני "מוותר על שלושה לילות שינה בשביל להוכיח את מה שלא נכון, הוא יכול "להוכיח" שהכלב שלך הוא בעצם אבא שלך". אני מאמץ, בשינויים קלים. לא צריך להוכיח שהכלב שלך הוא בעצם אבא שלך. מספיק להוכיח שאתה כלב. ולא צריך שלושה לילות כדי לחשוף את השקרים. מספיק שלוש דקות ועוד יישאר זמן לקרוא את המבזק על ההתעללות האחרונה של ואנס או טרמפ בנתניהו. נדמה שההתהפכות של האליל השני של טאוב על האליל הראשון קצת הוציאה אותו מריכוז ואפילו השקרים לא מה שהיה פעם. קל מדי, כמעט מעליב. תראו איך מפרקים אותו ברגע: מאות מילים טאוב שופך כדי לנסות ולשכנע שהוא לא תמך בעלילה המכונה "הבגידה מבפנים", עלי, על המשפט, תודות לעורך הדין שלו, הטונים הגבוהים שהגיע עם חברים, מאמרים שלו ששם לא הזכיר את התיאוריה, ועל כך שחסם כאלה שתמכו בתיאוריה. "הרייני להבהיר", הוא מנסה לתקף את דבריו, אחרי ש"הבהרתי לו" ועכשיו "אבהיר גם לכם", כדי שגם "יהיה ברשומות", וגם "יישאר ברשת לפרוטוקול". עד כדי כך. שני דברים הוא לא עושה: הראשון: הוא לא אומר מילה על הוידאו שצירפתי מהפודקסט שלו עם אמיר אביב בו משתמש טאוב כפלטרפומה להפצת הקונספירציה האפלה והזדונית. טאוב טוען ש"הוא חתך שאלות שלי שבהן אני מאתגר מרואיינים כדי לברר מה דעתם בנושא, והציג את השאלות כאילו הן עמדתי" אז למה הוא לא שם פה את הקטע הנכון, לתקן את הרושם, בלי לחתוך את השאלות שלו? פשוט כי לא משנה איך היה גוזר, יוצא שלא רק שהוא מסביר בלהט למה תיאוריית הבגידה מבפנים עושה שכל, אלא שכשאביבי מסביר לו למה הוא חושב שזו שטות, טאוב מתווכח איתו הנה, מצורף כאן הקטע עם שוליים רחבים. כולם יוכלו לראות בעצמם איך טאוב מקדם פה את העלילה הזו ואגב כך מטנף את זכרו של אל"מ אסף חממי ז"ל שהוציא את ההוראה להתרחק מהגדר. הדבר השני שהוא לא עושה: הוא לא מראה ולו מקום אחד בו אמר שהוא מתנגד לעלילה הזו. הוא מצרף צילום של ציוץ שלו מפברואר 2025 שאמור להוכיח שהוא התנגד. זה מה שכתוב שם:" אז אמנם חסידי תיאוריית הבגידה אומרים לי שהדיון בקונספציה נועד להסיח את הדעת מהאמת האיומה. אבל אני חולק עליהם. כי גם מי שחושב שהיתה בגידה, לא יכול להזניח את העובדה שכל החשיבה של כל המערכת היתה מבוססת על הנחות לא נכונות. ". הוא לא מתנגד הוא רק אומר שאפשר גם וגם. הוא אומר "עשיתי תכנית שלמה בערוץ שלי, יחד עם ד"ר ליעד לוי, להסביר למה התיאוריה הזאת גם לא סבירה וגם מזיקה". הוא אפילו מצרף את הלינק, אבל הוא בכוונה לא מצרף קטעים כי יודע שלאף אחד לא תהיה סבלנות לבדוק אותו ולגלות שזה בדיוק ההיפך. ממליץ לכל מי שאי פעם ייחס אמינות כלשהי לטאוב, לקחת כדור נגד בחילה ולצפות בשעה המדוברת שם טאוב ולוי מסבירים למה התיאוריה הזו היא גם סבירה וגם מועילה. הנה שני קטעים מתוך הפודקסט. בראשון מגדירים לוי וטאוב את הבגידה מבפנים. "כשאנחנו נגיד את המילה **בגידה**. אנחנו תכוון לפרשנות הבאה. מישהו בדרג בכיר כזה או אחר תאמוות של יהודים על מנת להחליף שלטון." ולאחר מכן מנהלים טאוב ולוי דיון על האם לא רק מי שעמד בקשר עם סינוואר אלא גם ידע על התקפת החמאס ולא עשה דבר הוא בוגד (התשובה- כמובן שכן) בשני- לוי אומר ש"מי שרוצה לחשוב שפרשת המרגל קשורה בזה שצריך לאפשר לחמאס להרוג יהודים כדי להפיל את נתניהו- זה הגיוני לשאול את זה". טאוב, שכמובן מתנגד לכל התיאוריה מוסיף:"זה מי שחושב שהמרגל עבד אצל יחיא סינוואר." ואז, כשלוי מזהיר שצריך לשמור את המחשבות האלה לעצמנו כי פרסום שלהן עלול לתגבר גלים של אנטישמיות, טאוב, שכולם מכירים את דיעותיו נגד דבר השיטנה הזה, מסכים איתו אבל מוסיף, שיהיה ברור שהסכמתו לנקיטת זהירות בתפוצה אינה הסכמתו לכך שמדובר בעלילה:"אבל זה בלי קשר לשאלה אם זה נכון או לא"\ ואז השניים מתחילים בדאילוג קונספירטיבי מהסוג הגרוע והעלוב ביותר, שנקטע פה ושם עם ציפצופים שנועדו כנראה למחוק את השמות של אנשים שטאוב והצוות שלו חששו ששייתבעו דיבה. ובשורה התחתונה- טאוב משקר פה בפעם השלישי ברציפות בטענה שלא טיפח והפיץ ותיגבר והעצים את תיאורית הבגידה מבפנים. צפו ושיפטו בעצמכם.

Ronen Bergman

15,837 görüntüleme • 3 ay önce

התהליכים הפכו לצונאמי. היום הפצ״ר החדש, אלוף איתי אופיר, החליט לסגור את התיק הפלילי נגד אל"מ במיל' יואב ירום, ששירת כראש מטה חטיבת גולני, באירוע שבו הוכנס לשטח לבנון ז'אבו ארליך שלא לצורך מבצעי - אלא לצורך סיור מורשת, וכתוצאה מכך נפל סמל גור קהתי ז"ל מירי חיזבאללה, וגם ז׳אבו עצמו נהרג. אפס אחריותיות, למרות הזלזול בחיי אדם. עוד היום: ראיון של רינו צרור רינו צרור עם אבי שמריז, אביו של אלון שמריז ז״ל - אחד משלושת החטופים שנהרגו בשוגג ע״י כוח צה״ל, למרות שניסו לסמן בכל דרך אפשרית שהם חטופים ישראלים: התפשטו, הרימו ידיים, נופפו בדגל לבן, ועדיין הכוח ירה בהם במרכז החזה. באופן בלתי נתפס, השבוע צה״ל החליט לקדם את המג״ד שפיקד על הכוח. אבי שמריז מספר בראיון (דקה 2:22 בסרטון המצורף) שזו לא היתה הפעם הראשונה שאותו קצין פעל כך. רק חודש קודם - ארבעה מחבלים בזיקים נכנעו, התפשטו, ירדו על הברכיים, הרימו ידיים, ובכל זאת הוא ירה בהם. הצבא התעלם - וחודש אח״כ, שלושת החטופים נהרגו בשוגג באותן נסיבות. המג״ד הזה לא נזרק מצה״ל - אלא קיבל קידום. ככה ״מתגמלים״ אי שמירה על טוהר הנשק? גם במקרה של יובל קסטלמן ז״ל קרה אותו דבר. יובל הגיבור ירה בשני מחבלים והרג לפחות אחד מהם, לאחר שרצחו בירי שלושה אזרחים בטרמפיאדה ביציאה מירושלים. לאחר מכן יובל נורה למוות בידי החייל אביעד פריג'ה, שטען שהוא חשב שקסטלמן היה אחד המחבלים. זה לא אמור להיות רלוונטי, כי יובל הגיבור סימן לו שהוא לא מסוכן: הוא ירד על ברכיו, השליך את נשקו, קירב את הארנק שלו שהכיל מסמכים מזהים בעברית, וצעק שהוא ישראלי. בכל זאת פריג'ה ירה בו. איך פריג׳ה אמר? ״כל חיילי צה"ל מתים לעשות 'איקס'״. בהמשך לכך, המשטרה ואז מח״ש דאגו לטייח את הפרשה. המשפחה רן קסטלמן ניסתה להילחם כדי שהחקירה תמוצה, עברה עינוי דין נורא, ורק אתמול בג"ץ הורה ליועמ״שית להכריע בתוך חודשיים בתוכן הערר על החלטת מח"ש שלא לפתוח בחקירה פלילית נגד קציני המשטרה ש(על פי טענת המשפחה) שיבשו את חקירת מותו של יובל. מעט צדק נעשה סוף סוף בפרשה הנוראית הזאת, אך סופה עוד רחוק. החוט המקשר בכל המקרים האלו, ועוד רבים לאחרונה, כולל שנתיים של הפקרת החטופים: ערכי צה״ל כמו קדושת חיי אדם וטוהר הנשק, הוחלפו ב״ערכים״ של נקמה, שנאה ואפילו תאוות הרג של האויב. המדרון חלקלק, והנה אנחנו מאבדים גם את אנשינו ואת עצמנו. רוחה של ממשלת חבל התליה חלחלה לצה״ל ולמשטרה, ומשחיתה אותם עד לבלי הכר. תרבות השקר והטיוח הפכו למדיניות. כמו שממשלת הטבח בורחת מאחריות ומונעת הקמת ועדת חקירה ממלכתית - כך עושים גם גופי הביטחון בהשראתה: בורחים מאחריות, מטייחים, וממשיכים כאילו כלום לא קרה. והקורבנות ממשיכים להיערם.
3:55

התהליכים הפכו לצונאמי. היום הפצ״ר החדש, אלוף איתי אופיר, החליט לסגור את התיק הפלילי נגד אל"מ במיל' יואב ירום, ששירת כראש מטה חטיבת גולני, באירוע שבו הוכנס לשטח לבנון ז'אבו ארליך שלא לצורך מבצעי - אלא לצורך סיור מורשת, וכתוצאה מכך נפל סמל גור קהתי ז"ל מירי חיזבאללה, וגם ז׳אבו עצמו נהרג. אפס אחריותיות, למרות הזלזול בחיי אדם. עוד היום: ראיון של רינו צרור רינו צרור עם אבי שמריז, אביו של אלון שמריז ז״ל - אחד משלושת החטופים שנהרגו בשוגג ע״י כוח צה״ל, למרות שניסו לסמן בכל דרך אפשרית שהם חטופים ישראלים: התפשטו, הרימו ידיים, נופפו בדגל לבן, ועדיין הכוח ירה בהם במרכז החזה. באופן בלתי נתפס, השבוע צה״ל החליט לקדם את המג״ד שפיקד על הכוח. אבי שמריז מספר בראיון (דקה 2:22 בסרטון המצורף) שזו לא היתה הפעם הראשונה שאותו קצין פעל כך. רק חודש קודם - ארבעה מחבלים בזיקים נכנעו, התפשטו, ירדו על הברכיים, הרימו ידיים, ובכל זאת הוא ירה בהם. הצבא התעלם - וחודש אח״כ, שלושת החטופים נהרגו בשוגג באותן נסיבות. המג״ד הזה לא נזרק מצה״ל - אלא קיבל קידום. ככה ״מתגמלים״ אי שמירה על טוהר הנשק? גם במקרה של יובל קסטלמן ז״ל קרה אותו דבר. יובל הגיבור ירה בשני מחבלים והרג לפחות אחד מהם, לאחר שרצחו בירי שלושה אזרחים בטרמפיאדה ביציאה מירושלים. לאחר מכן יובל נורה למוות בידי החייל אביעד פריג'ה, שטען שהוא חשב שקסטלמן היה אחד המחבלים. זה לא אמור להיות רלוונטי, כי יובל הגיבור סימן לו שהוא לא מסוכן: הוא ירד על ברכיו, השליך את נשקו, קירב את הארנק שלו שהכיל מסמכים מזהים בעברית, וצעק שהוא ישראלי. בכל זאת פריג'ה ירה בו. איך פריג׳ה אמר? ״כל חיילי צה"ל מתים לעשות 'איקס'״. בהמשך לכך, המשטרה ואז מח״ש דאגו לטייח את הפרשה. המשפחה רן קסטלמן ניסתה להילחם כדי שהחקירה תמוצה, עברה עינוי דין נורא, ורק אתמול בג"ץ הורה ליועמ״שית להכריע בתוך חודשיים בתוכן הערר על החלטת מח"ש שלא לפתוח בחקירה פלילית נגד קציני המשטרה ש(על פי טענת המשפחה) שיבשו את חקירת מותו של יובל. מעט צדק נעשה סוף סוף בפרשה הנוראית הזאת, אך סופה עוד רחוק. החוט המקשר בכל המקרים האלו, ועוד רבים לאחרונה, כולל שנתיים של הפקרת החטופים: ערכי צה״ל כמו קדושת חיי אדם וטוהר הנשק, הוחלפו ב״ערכים״ של נקמה, שנאה ואפילו תאוות הרג של האויב. המדרון חלקלק, והנה אנחנו מאבדים גם את אנשינו ואת עצמנו. רוחה של ממשלת חבל התליה חלחלה לצה״ל ולמשטרה, ומשחיתה אותם עד לבלי הכר. תרבות השקר והטיוח הפכו למדיניות. כמו שממשלת הטבח בורחת מאחריות ומונעת הקמת ועדת חקירה ממלכתית - כך עושים גם גופי הביטחון בהשראתה: בורחים מאחריות, מטייחים, וממשיכים כאילו כלום לא קרה. והקורבנות ממשיכים להיערם.

Nava Rozolyo נאווה רוזוליו

22,670 görüntüleme • 9 ay önce

לפי העיתונאי רונן ברגמן, הפרוטוקול בניו-יורק טיימס שבו הוא חבר מערכת, מחייב לחשוף בפני העורך הבכיר את המקור עליו מתבססים העיתונאים בניו-יורק טיימס והעורך הבכיר מעליו צריך לאשר זאת. זאת בשונה לנוהג בעיתונות בישראל שבו יש ערך על שמירת חיסיון מקורות. עוד נאמר בהקשר הזה ע"י ברגמן, כי הוא קיבל מידע מ"מקורות" בישראל על כך שבפעולה שביצעה ישראל, (קרוב לוודאי באמצעות המוסד), נעשה שימוש בחומר נפץ ולא בפעולת סייבר. ניתן להתרשם, שמדובר במקור או מקורות מתוך "המוסד" הישראלי, גם בהסתמך על דברים שאמר ברגמן בעבר ולפיהם השתמע שהוא קיבל דיווחים מגורמים ב"מוסד". ע"פ דבריו של ברגמן מצטייר כי הוא נאלץ למסור פרטים על המקורות הישראליים עליהם הוא נסמך בכתבות שהוא מפרסם בעיתון ניו-יורק טיימס. המשמעות היא כי ייתכן שמדובר באנשי "המוסד" וגורמים באגף המודיעין ובמערכת הבטחון. לאור מסקנות אלה המשתמעות מדבריו, אשמח שרונן ברגמן יבהיר, האם הוא אכן מוסר את זהות מקורותיו במערכת הבטחון בישראל לעורכים בעיתון ניו-יורק טיימס? והאם מקורותיו מודעים לפרוטוקול הניו-יורק טיימס שמחייב את חשיפת זהותם? העיתונאי רונן ברגמן בפודקאסט של נדב פרי ב-19 ביוני 23: ואני מצליח, תודה לאל, אני כבר כמעט שש שנים חבר מערכת בניו יורק טיימס, מ-2018. נדב פרי: אני זוכר (לא ברור). רונן ברגמן: לא, אני קודם הייתי שם פרילנס. פרילנס ופרילנס קבוע, אבל מ-2018 אני... נדב פרי: זאת אומרת פרופ' מן המניין. רונן ברגמן: כן, ובטיימס זה עושה את כל ההבדל, אם אתה חלק מהצוות וסומכים עליך, זה עושה את השינוי הגדול. ואני מצליח לנווט את זה בשקיפות, ובאופן ששני הצדדים יכולים, אני מקווה, אולי אפילו מרוצים, לחיות איתו. בטיימס יש כמה דברים, קודם כל הקהל והאימפקט, אבל אחד הדברים זה העניין של העבודה בצוות. זה דבר שאנחנו לא מכירים כל כך מישראל. שם אם אתה לא חלק מצוות, ואתה לא עובד בצוות, ואתה לא שקוף וחולק ומפרגן, אתה תמצא את עצמך תוך שנייה בחוץ. נדב פרי: כאן [בישראל] אתה לא מספר לעורך שלך מי המקור. רונן ברגמן: אז בטיימס אתה חייב לספר לעורך בכיר מי המקור, זה חלק מהפרוטוקול ועורך בכיר מעליו צריך לאשר את זה. ואם זה מקור יחיד לידיעה חשובה, זה מגיע לעורך הראשי. יש פרוטוקולים לכל דבר. והעניין הזה של העבודה בצוות בעצם, פה נגיד איש מודיעין בכיר ישראלי יספר לי משהו. בסדר, אז אני יכול לקחת את זה. ואוקיי. במציאות של הטיימס, הוא יגיד שישראל ביצעה עכשיו איזושהי פעולה באיראן. אוקיי. בסדר, מכובד. אני מאמין לו, הכל בסדר. אבל בטיימס לא יפרסמו את הידיעה הזאת אם פרנז פסיחי, הקולגה היקרה שלי, שלא נמצאת באיראן כי יש סכנה לחייה, נמצאת בניו-יורק, אבל אחראית על איראן, אבל איתה משמרות המהפכה מדברים. רק אם היא תביא הצלבה. והרגעים הכי מרגשים מבחינתינו, פרנז ואני, שכך עוסקים כל הזמן בסיקור של מלחמות הצללים, זה שזה מצטלב. לא כי הם שמעו מפרנז, הם בעצמם מספרים לפרנז, תראי, היה עכשיו פיצוץ. אני זוכר שהיה איזשהו פיצוץ באיזשהו מתקן באיראן. וכולם הם בטוחים שזה סייבר. ואז המקורות שלי אמרו לי, תקשיב, זה חומר נפץ אמיתי בכפית, שהיינו צריכים להכניס. וכולם אמרו, זה לא נכון, זה יכול להיות רק סייבר, מה פתאום? ואז פרנז אמרה, תקשיב, משמרות המהפכה, היה שם עכשיו צוות חקירה של המשמרות ואומר, מטען חבלה, חומר נפץ, שמתפוצץ בגודל כזה, הוא גרם לנזק. תמיד מאשימים אותי שאני עובד, האיראנים, פלסטינים אחרים, אומרים שאני עובד במוסד, ואת פרנז מאשימים שהיא עובדת במשמרות המהפכה. היה עורך בטיימס שאמר: הניו יורק טיימס זה המקום היחידי שבו שירותי המודיעין האיראניים והישראליים יכולים לעבוד ביחד. Ronen Bergman
2:31

לפי העיתונאי רונן ברגמן, הפרוטוקול בניו-יורק טיימס שבו הוא חבר מערכת, מחייב לחשוף בפני העורך הבכיר את המקור עליו מתבססים העיתונאים בניו-יורק טיימס והעורך הבכיר מעליו צריך לאשר זאת. זאת בשונה לנוהג בעיתונות בישראל שבו יש ערך על שמירת חיסיון מקורות. עוד נאמר בהקשר הזה ע"י ברגמן, כי הוא קיבל מידע מ"מקורות" בישראל על כך שבפעולה שביצעה ישראל, (קרוב לוודאי באמצעות המוסד), נעשה שימוש בחומר נפץ ולא בפעולת סייבר. ניתן להתרשם, שמדובר במקור או מקורות מתוך "המוסד" הישראלי, גם בהסתמך על דברים שאמר ברגמן בעבר ולפיהם השתמע שהוא קיבל דיווחים מגורמים ב"מוסד". ע"פ דבריו של ברגמן מצטייר כי הוא נאלץ למסור פרטים על המקורות הישראליים עליהם הוא נסמך בכתבות שהוא מפרסם בעיתון ניו-יורק טיימס. המשמעות היא כי ייתכן שמדובר באנשי "המוסד" וגורמים באגף המודיעין ובמערכת הבטחון. לאור מסקנות אלה המשתמעות מדבריו, אשמח שרונן ברגמן יבהיר, האם הוא אכן מוסר את זהות מקורותיו במערכת הבטחון בישראל לעורכים בעיתון ניו-יורק טיימס? והאם מקורותיו מודעים לפרוטוקול הניו-יורק טיימס שמחייב את חשיפת זהותם? העיתונאי רונן ברגמן בפודקאסט של נדב פרי ב-19 ביוני 23: ואני מצליח, תודה לאל, אני כבר כמעט שש שנים חבר מערכת בניו יורק טיימס, מ-2018. נדב פרי: אני זוכר (לא ברור). רונן ברגמן: לא, אני קודם הייתי שם פרילנס. פרילנס ופרילנס קבוע, אבל מ-2018 אני... נדב פרי: זאת אומרת פרופ' מן המניין. רונן ברגמן: כן, ובטיימס זה עושה את כל ההבדל, אם אתה חלק מהצוות וסומכים עליך, זה עושה את השינוי הגדול. ואני מצליח לנווט את זה בשקיפות, ובאופן ששני הצדדים יכולים, אני מקווה, אולי אפילו מרוצים, לחיות איתו. בטיימס יש כמה דברים, קודם כל הקהל והאימפקט, אבל אחד הדברים זה העניין של העבודה בצוות. זה דבר שאנחנו לא מכירים כל כך מישראל. שם אם אתה לא חלק מצוות, ואתה לא עובד בצוות, ואתה לא שקוף וחולק ומפרגן, אתה תמצא את עצמך תוך שנייה בחוץ. נדב פרי: כאן [בישראל] אתה לא מספר לעורך שלך מי המקור. רונן ברגמן: אז בטיימס אתה חייב לספר לעורך בכיר מי המקור, זה חלק מהפרוטוקול ועורך בכיר מעליו צריך לאשר את זה. ואם זה מקור יחיד לידיעה חשובה, זה מגיע לעורך הראשי. יש פרוטוקולים לכל דבר. והעניין הזה של העבודה בצוות בעצם, פה נגיד איש מודיעין בכיר ישראלי יספר לי משהו. בסדר, אז אני יכול לקחת את זה. ואוקיי. במציאות של הטיימס, הוא יגיד שישראל ביצעה עכשיו איזושהי פעולה באיראן. אוקיי. בסדר, מכובד. אני מאמין לו, הכל בסדר. אבל בטיימס לא יפרסמו את הידיעה הזאת אם פרנז פסיחי, הקולגה היקרה שלי, שלא נמצאת באיראן כי יש סכנה לחייה, נמצאת בניו-יורק, אבל אחראית על איראן, אבל איתה משמרות המהפכה מדברים. רק אם היא תביא הצלבה. והרגעים הכי מרגשים מבחינתינו, פרנז ואני, שכך עוסקים כל הזמן בסיקור של מלחמות הצללים, זה שזה מצטלב. לא כי הם שמעו מפרנז, הם בעצמם מספרים לפרנז, תראי, היה עכשיו פיצוץ. אני זוכר שהיה איזשהו פיצוץ באיזשהו מתקן באיראן. וכולם הם בטוחים שזה סייבר. ואז המקורות שלי אמרו לי, תקשיב, זה חומר נפץ אמיתי בכפית, שהיינו צריכים להכניס. וכולם אמרו, זה לא נכון, זה יכול להיות רק סייבר, מה פתאום? ואז פרנז אמרה, תקשיב, משמרות המהפכה, היה שם עכשיו צוות חקירה של המשמרות ואומר, מטען חבלה, חומר נפץ, שמתפוצץ בגודל כזה, הוא גרם לנזק. תמיד מאשימים אותי שאני עובד, האיראנים, פלסטינים אחרים, אומרים שאני עובד במוסד, ואת פרנז מאשימים שהיא עובדת במשמרות המהפכה. היה עורך בטיימס שאמר: הניו יורק טיימס זה המקום היחידי שבו שירותי המודיעין האיראניים והישראליים יכולים לעבוד ביחד. Ronen Bergman

Amalia Ozer

24,232 görüntüleme • 2 ay önce

צפו בסרטון, שרובו אירועים שקרו בשעות ובימים שלפני המשחק. קודם כל. עכשיו בואו נעשה סדר ונדבר על צריבת תודעת הקורבן ואיך יוצרים בפועל - גטו - ממשי ותודעתי. אשמח לשיתופים. א. בתודעה הישראלית התקשורתית הקורבנית, יש התנהלות שהיא שיטה: "שיטת הצריבה". קודם כל צורחים "אנטישמיות" או "פיגוע" על הכל. זה קרה עם יעקוב מוסא אבו אל-קיעאן ב"אום אל חיראן" בקריאות שהוא מחבל שדרס שוטר. זה קרה עכשיו עם בן גביר ביפו צורח על המסגד שליד הפיגוע (מסגד שממנו הסתבר התקשרו למשטרה לדווח) שוב לא היו דברים מעולם, וזה קרה במה שהתקשורת מכנה כאן לא פחות מ"ליל הבדולח 2". זה קורה כל הזמן בכל מקום. צורבים תודעה שמבוססת חצאי אמיתות, או לעיתים פייק מוחלט. צורבים בתודעה מושגים, הפחדות, דרמה. בלי לבדוק, בלי כלום. כל מה שקורה אחר כך, כבר לא משנה. התודעה נצרבה. אמת מזוקקת כבר לא רלוונטית. הלאה. ב. מסתבר שזה לא אירוע "שתוכנן שבועות מראש" כמו מה שמדקלמים כאן שוב ושוב, אלא משהו שהתגלגל תוך כמה ימים. היו שם כמה דברים ש"תרמו" לו. אחד מהם אכן זירה מחוממת היטב של מקומיים מוסלמים. ואחד מהדברים שהציתו את האירוע היו מה שאתם רואים כאן בסרטון. חוליגנים שהשתוללו גם בימים שלפני ברחובות אמסטרדם. בעידן של הרשתות החברתיות לא צריך הרבה כדי שמשהו יתגלגל כמו אש בשדה קוצים, לעיתים תוך שעה, וכן - יש אוכלוסייה מוסלמית גדולה בהולנד, כן חלקם קיצונים, כן חלקם מהגרים לא חוקיים, כן יש שם תמיכה גדולה בעזה וחמאס. הלאה ג. כפי שרואים בסרטונים, חלק מהם חיפשו את הבלגן. [**עריכה - מסתבר שתוך כדי המשחק אוהדי מכבי גם הריעו בזמן שחלקו כבוד לנפגעי האסון בספרד**] מי ששילמו היו גם אוהדים של מכבי ת"א שאין להם קשר לאלו בסרטון, ליבי איתם. (גם אם אתה אוהד של קבוצה שהבייס שלה גזעני והשירים שלה קוראים "לזיין ת'ערבים" - עצוב שזה מה שהילדים שלהם שומעים. שלא בשונה ממה שטוענים תמיד כלפי הצד השני). לאף חף מפשע לא מגיע שירדפו אותו ברחובות ויעשו בו לינץ'. לאלו כאן בסרטון אין לי שום רחמים - הם הביאו על עצמם הכל. אני עושה את ההבדל בינם לבין אלו שלא לקחו חלק, להזכירכם - גם באתר שלהם יש שירים כאלו ו"הוראות הפעלה". אז תחסכו לי בתגובות "אז אתה מצדיק אלימות"? לא. מי שאלים כמוהם? שייחנק, כל השאר - ממש לא. מבחינת הנראות של הדברים בעיניי המקומיים באמסטרדם, זה לא משנה אם זה חבורה של חמישים או מאה אפסים מתוך סך האוהדים, מבחינתם זה מה שהם רואים - תלישה של דגלים, קריאות של "נזיין תערבים" ברחובות (לא מאוד קשה לתרגם) ו"תמותי פלשתין" (באנגלית). הלאה. ד. הטענות למשטרת אמסטרדם, או "מי נעצר או לא", זה אולי אחד משיאי הטירוף של ההתקרבנות הישראלית. עד היום בישראל לא היה מעצר אחד של אנשים שחדרו חמושים לבסיסי צה"ל מלווים בחברי כנסת. אנשים חמושים ורעולי פנים שביצעו חדירה בפועל לבסיסי צה"ל. הם היו יהודים, אז אין מעצרים. גם הנהג שדרס השבוע מפגין שמורדם ומונשם - לא במעצר. לפני הלינצ'ים בחווארה, היו למשטרת ישראל דיווחים על עשרות התארגנויות וצילומי מסך של קבוצות ימין קיצוני - ימים לפני. לא נעשה דבר. הפשע משתולל ברחובות אולי פי מיליון ממה שהוא משתולל במקום כמו אמסטרדם או לונדון. אנשים מתים פה כמו זבובים. אין משטרה, אין משילות, אין בטיח. יש חוק אחד לביביסטים חוק אחר לשאר. נגמרה המשטרה בישראל וכל אחד לעצמו. כולנו רואים את זה. אבל "משטרת אמסטרדם" היא הבעיה. הלאה. ה. במשך שנה שלמה, אירופה והעולם כולו רואים תמונות שאתם לא רואים. ישראלים חיים בתוך בועה תקשורתית שלא מראה להם כלום כלום כלום. לא מעזה, לא מאיו"ש. כלום. ישראל היא נסיכה צדקנית שלא עושה דבר לאף אחד אף פעם. בפועל לא משודרות תמונות הטבח הנוראיות של השביעי באוקטובר. ישראל "דאגה" לזה. משודרות רק תמונות וסרטונים מעזה משוטחת וילדים מתים. נקודה. תאהבו או לא תאהבו - זה קורה וזה מה שמשודר. אין לנו שליטה על זה ואין לנו הסברה. ישראל אחראית לכך, לא רק "האנטשימיות". מתבצע שם שיטוח הלכה למעשה של כל רצועת עזה. מתים שם עשרות אלפים. תהיו בעד או נגד, זה המוסר שלכם עם עצמכם, אבל אם אתם רוצים לדבר על "אנטישמיות" כסיבה? ממש לא. יש אנשים שמעולם לא גיבשו דעה על ישראל ואולי אפילו אהדו אותה - היום הם כבר לא. הם רואים 24/7 את מה שישראלים לא רואים ולא רוצים לדעת. מדובר לא בהשמדת החמאס (הושמד?) - אלא במסע נקמה שתכליתו האמיתית היא שהימין המשיחי החליט שזו תקופה של "נס" ש"צריך לנצל" והם מחזיקים את נתניהו הסחיט בביצים. זו מטרת המלחמה ולכן היא נמשכת. החטופים מופקרים ומתים בכוונה תחילה, אין שום רצון להחזיר אותם. זה הוחלט כבר מזמן והנה כל שקרי ה"פילדפי" ו"רק לחץ צבאי" התגלו כבלבול שכל ושקרים והונאה. הלאה. ו. וכאן מגיעה ההצגה "הכי טובה" בעיר. "ליל הבדולח" מי ישמע.... התקרבנות בתקשורת ובעקבות כך - בציבור. מסעות מיוחצנים של "חילוץ" בזמן ש 400 יום אנשים נרקבים במנהרות החמאס ואותם אף אחד לא מחלץ. הם לא ה"בייס". פוליטיקה פוליטיקה פוליטיקה. הכל הצגה. שרים וחברי כנסת עולים על טיסות. מצטלמים כ"מושיעים" ועל הדרך מסדרים לעצמם סופ"ש באירופה על חשבון הציבור. חברת הטיסה "הלאומית" - זו שעשקה פה את כולם שנה שלמה, ניצלה את המצב והתעשרה על חשבון המלחמה והציבור שקורס תחת הנטל - יוצאת ב"מבצע החזרה", לא פחות. מי ישמע - "אנטבה". מתבטלות עבודות רכבת כי פתאום "מותר לנסוע בשבת". לא בשביל חיילי מילואים, מה פתאום. בשביל הבייס הביביסטי. הכל פוליטיקה. הכל בכאילו. הכל הצגה. ז. התוצאה - ישראלים מסתגרים בארץ, מסתגרים בבתים. מפחדים לצאת מהמדינה, למרות שבפועל נהרגים פה יותר יהודים מבכל מקום אחר בפערים שכבר אי אפשר למדוד וישראל המקום הכי פחות בטוח לישראלים. נקודה. מייצרים עוד גטו. גטו ממשי וגטו תודעתי. "כולם נגדנו", "כולם שונאים אותנו", "כולם יהרגו אותנו", "אנחנו לבד". "אין כמו ישראל". פחד, חרדה ועוד פחד וחרדה. ח. בפועל - אנשים מתים ונהרגים כאילו הדבר הכי "נורמלי". כבר לא סופרים חיי אדם. ילדים, תינוקות, נשים, גברים. יהודים וערבים. מתים פה כמו זבובים. המחירים רק עולים, הגזירות הכלכליות מפרקות פה את כולם וישראל כבר היום בקריסה כלכלית. מנהלים אותה חבורת מטורפים ועבריינים שעושקים את הקופה הציבורית. מאות אלפים מפונים מבתיהם והמדינה נשרפת. ועל מה מדברים? על "אירופה האנטשימית"! אנחנו קורבנות של משהו ש"לא תלוי בנו". קלאסיקה. ילדים חסרי ישע שכולם שונאים ולכן יישארו בבית. אי לקיחת אחריות. ואז בתודעה הישראלית נצרבים שוב שני דברים: קודם כל היסטריה ופחד שמבוססים על חצאי אמיתות ודרמה שמוכרת רייטינג והדבר השני והכי חשוב לישראל תחת אותו "ימין על מלא" ממיט השואות: "אין מקום אחר כי בכל מקום אחר שונאים אותנו". ובמקום שבו נצרבת תודעת גטו - מותר לעשות ליושבי הגטו הכל, כי "אין מקום אחר". תודה.
1:37

צפו בסרטון, שרובו אירועים שקרו בשעות ובימים שלפני המשחק. קודם כל. עכשיו בואו נעשה סדר ונדבר על צריבת תודעת הקורבן ואיך יוצרים בפועל - גטו - ממשי ותודעתי. אשמח לשיתופים. א. בתודעה הישראלית התקשורתית הקורבנית, יש התנהלות שהיא שיטה: "שיטת הצריבה". קודם כל צורחים "אנטישמיות" או "פיגוע" על הכל. זה קרה עם יעקוב מוסא אבו אל-קיעאן ב"אום אל חיראן" בקריאות שהוא מחבל שדרס שוטר. זה קרה עכשיו עם בן גביר ביפו צורח על המסגד שליד הפיגוע (מסגד שממנו הסתבר התקשרו למשטרה לדווח) שוב לא היו דברים מעולם, וזה קרה במה שהתקשורת מכנה כאן לא פחות מ"ליל הבדולח 2". זה קורה כל הזמן בכל מקום. צורבים תודעה שמבוססת חצאי אמיתות, או לעיתים פייק מוחלט. צורבים בתודעה מושגים, הפחדות, דרמה. בלי לבדוק, בלי כלום. כל מה שקורה אחר כך, כבר לא משנה. התודעה נצרבה. אמת מזוקקת כבר לא רלוונטית. הלאה. ב. מסתבר שזה לא אירוע "שתוכנן שבועות מראש" כמו מה שמדקלמים כאן שוב ושוב, אלא משהו שהתגלגל תוך כמה ימים. היו שם כמה דברים ש"תרמו" לו. אחד מהם אכן זירה מחוממת היטב של מקומיים מוסלמים. ואחד מהדברים שהציתו את האירוע היו מה שאתם רואים כאן בסרטון. חוליגנים שהשתוללו גם בימים שלפני ברחובות אמסטרדם. בעידן של הרשתות החברתיות לא צריך הרבה כדי שמשהו יתגלגל כמו אש בשדה קוצים, לעיתים תוך שעה, וכן - יש אוכלוסייה מוסלמית גדולה בהולנד, כן חלקם קיצונים, כן חלקם מהגרים לא חוקיים, כן יש שם תמיכה גדולה בעזה וחמאס. הלאה ג. כפי שרואים בסרטונים, חלק מהם חיפשו את הבלגן. [**עריכה - מסתבר שתוך כדי המשחק אוהדי מכבי גם הריעו בזמן שחלקו כבוד לנפגעי האסון בספרד**] מי ששילמו היו גם אוהדים של מכבי ת"א שאין להם קשר לאלו בסרטון, ליבי איתם. (גם אם אתה אוהד של קבוצה שהבייס שלה גזעני והשירים שלה קוראים "לזיין ת'ערבים" - עצוב שזה מה שהילדים שלהם שומעים. שלא בשונה ממה שטוענים תמיד כלפי הצד השני). לאף חף מפשע לא מגיע שירדפו אותו ברחובות ויעשו בו לינץ'. לאלו כאן בסרטון אין לי שום רחמים - הם הביאו על עצמם הכל. אני עושה את ההבדל בינם לבין אלו שלא לקחו חלק, להזכירכם - גם באתר שלהם יש שירים כאלו ו"הוראות הפעלה". אז תחסכו לי בתגובות "אז אתה מצדיק אלימות"? לא. מי שאלים כמוהם? שייחנק, כל השאר - ממש לא. מבחינת הנראות של הדברים בעיניי המקומיים באמסטרדם, זה לא משנה אם זה חבורה של חמישים או מאה אפסים מתוך סך האוהדים, מבחינתם זה מה שהם רואים - תלישה של דגלים, קריאות של "נזיין תערבים" ברחובות (לא מאוד קשה לתרגם) ו"תמותי פלשתין" (באנגלית). הלאה. ד. הטענות למשטרת אמסטרדם, או "מי נעצר או לא", זה אולי אחד משיאי הטירוף של ההתקרבנות הישראלית. עד היום בישראל לא היה מעצר אחד של אנשים שחדרו חמושים לבסיסי צה"ל מלווים בחברי כנסת. אנשים חמושים ורעולי פנים שביצעו חדירה בפועל לבסיסי צה"ל. הם היו יהודים, אז אין מעצרים. גם הנהג שדרס השבוע מפגין שמורדם ומונשם - לא במעצר. לפני הלינצ'ים בחווארה, היו למשטרת ישראל דיווחים על עשרות התארגנויות וצילומי מסך של קבוצות ימין קיצוני - ימים לפני. לא נעשה דבר. הפשע משתולל ברחובות אולי פי מיליון ממה שהוא משתולל במקום כמו אמסטרדם או לונדון. אנשים מתים פה כמו זבובים. אין משטרה, אין משילות, אין בטיח. יש חוק אחד לביביסטים חוק אחר לשאר. נגמרה המשטרה בישראל וכל אחד לעצמו. כולנו רואים את זה. אבל "משטרת אמסטרדם" היא הבעיה. הלאה. ה. במשך שנה שלמה, אירופה והעולם כולו רואים תמונות שאתם לא רואים. ישראלים חיים בתוך בועה תקשורתית שלא מראה להם כלום כלום כלום. לא מעזה, לא מאיו"ש. כלום. ישראל היא נסיכה צדקנית שלא עושה דבר לאף אחד אף פעם. בפועל לא משודרות תמונות הטבח הנוראיות של השביעי באוקטובר. ישראל "דאגה" לזה. משודרות רק תמונות וסרטונים מעזה משוטחת וילדים מתים. נקודה. תאהבו או לא תאהבו - זה קורה וזה מה שמשודר. אין לנו שליטה על זה ואין לנו הסברה. ישראל אחראית לכך, לא רק "האנטשימיות". מתבצע שם שיטוח הלכה למעשה של כל רצועת עזה. מתים שם עשרות אלפים. תהיו בעד או נגד, זה המוסר שלכם עם עצמכם, אבל אם אתם רוצים לדבר על "אנטישמיות" כסיבה? ממש לא. יש אנשים שמעולם לא גיבשו דעה על ישראל ואולי אפילו אהדו אותה - היום הם כבר לא. הם רואים 24/7 את מה שישראלים לא רואים ולא רוצים לדעת. מדובר לא בהשמדת החמאס (הושמד?) - אלא במסע נקמה שתכליתו האמיתית היא שהימין המשיחי החליט שזו תקופה של "נס" ש"צריך לנצל" והם מחזיקים את נתניהו הסחיט בביצים. זו מטרת המלחמה ולכן היא נמשכת. החטופים מופקרים ומתים בכוונה תחילה, אין שום רצון להחזיר אותם. זה הוחלט כבר מזמן והנה כל שקרי ה"פילדפי" ו"רק לחץ צבאי" התגלו כבלבול שכל ושקרים והונאה. הלאה. ו. וכאן מגיעה ההצגה "הכי טובה" בעיר. "ליל הבדולח" מי ישמע.... התקרבנות בתקשורת ובעקבות כך - בציבור. מסעות מיוחצנים של "חילוץ" בזמן ש 400 יום אנשים נרקבים במנהרות החמאס ואותם אף אחד לא מחלץ. הם לא ה"בייס". פוליטיקה פוליטיקה פוליטיקה. הכל הצגה. שרים וחברי כנסת עולים על טיסות. מצטלמים כ"מושיעים" ועל הדרך מסדרים לעצמם סופ"ש באירופה על חשבון הציבור. חברת הטיסה "הלאומית" - זו שעשקה פה את כולם שנה שלמה, ניצלה את המצב והתעשרה על חשבון המלחמה והציבור שקורס תחת הנטל - יוצאת ב"מבצע החזרה", לא פחות. מי ישמע - "אנטבה". מתבטלות עבודות רכבת כי פתאום "מותר לנסוע בשבת". לא בשביל חיילי מילואים, מה פתאום. בשביל הבייס הביביסטי. הכל פוליטיקה. הכל בכאילו. הכל הצגה. ז. התוצאה - ישראלים מסתגרים בארץ, מסתגרים בבתים. מפחדים לצאת מהמדינה, למרות שבפועל נהרגים פה יותר יהודים מבכל מקום אחר בפערים שכבר אי אפשר למדוד וישראל המקום הכי פחות בטוח לישראלים. נקודה. מייצרים עוד גטו. גטו ממשי וגטו תודעתי. "כולם נגדנו", "כולם שונאים אותנו", "כולם יהרגו אותנו", "אנחנו לבד". "אין כמו ישראל". פחד, חרדה ועוד פחד וחרדה. ח. בפועל - אנשים מתים ונהרגים כאילו הדבר הכי "נורמלי". כבר לא סופרים חיי אדם. ילדים, תינוקות, נשים, גברים. יהודים וערבים. מתים פה כמו זבובים. המחירים רק עולים, הגזירות הכלכליות מפרקות פה את כולם וישראל כבר היום בקריסה כלכלית. מנהלים אותה חבורת מטורפים ועבריינים שעושקים את הקופה הציבורית. מאות אלפים מפונים מבתיהם והמדינה נשרפת. ועל מה מדברים? על "אירופה האנטשימית"! אנחנו קורבנות של משהו ש"לא תלוי בנו". קלאסיקה. ילדים חסרי ישע שכולם שונאים ולכן יישארו בבית. אי לקיחת אחריות. ואז בתודעה הישראלית נצרבים שוב שני דברים: קודם כל היסטריה ופחד שמבוססים על חצאי אמיתות ודרמה שמוכרת רייטינג והדבר השני והכי חשוב לישראל תחת אותו "ימין על מלא" ממיט השואות: "אין מקום אחר כי בכל מקום אחר שונאים אותנו". ובמקום שבו נצרבת תודעת גטו - מותר לעשות ליושבי הגטו הכל, כי "אין מקום אחר". תודה.

Barak

79,163 görüntüleme • 1 yıl önce

גוש נתניהו יפסיד את הבחירות בגלל החרדים. יש לא מעט סרטונים ורגעים טלוויזיונים שנכנסו לפנתיאון ככאלה ששינו מציאות פוליטית: "ביבי, תסתכל לי בעיניים", של איציק מרדכי, "אני אשמור על נתניהו מאוחדת", של יצחק הרצוג ועוד ועוד. יכול להיות שבשבוע שעבר נולד סרטון כזה. בהפגנת החרדים בירושלים נראה קצין צה"ל, חבוש כיפה סרוגה גדולה, עומד לבדו מול המון חרדי זועם. הם מקיפים אותו, צועקים עליו, מקללים ומנסים להרתיע אותו. הסרטון הזה חרך את הוואטספ של חובשי הכיפות הסרוגות, לא הייתה קבוצת חברים, בית כנסת, יישוב, מכיניסטים או בייני"שים (ישיבות הסדר) שהסרטון לא עבר בה. סרטון שיכול להוציא מהדעת כל בן אנוש. בעיצומה של מלחמה, כשכמעט בכל יום "הותר לפרסום", כשאנשי מילואים יוצאים לסבב שישי ושביעי, כשמשפחות שלמות חיות כבר כמעט שלוש שנים בין אזעקות, גיוסים והלוויות. כשחובשי הכיפות הסרוגות נופלים בשיעורים חסרי כל פרופורציה לחלקם באוכלוסייה - קצין אחד, עם כיפה גדולה על ראשו, עומד בירושלים ומוקף בצעירים חרדים שצועקים עליו בגלל ניסיונות ללכוד עריקים, עבריינים על פי חוק, וסתם צעירים שרואים את אחיהם נאבקים באויב אכזר ולא באים לעזרה. בשבילהם החרדים יצאו להפגנות. למענם הקיפו קצין צה"ל. בלי בושה. האופוזיציה אפילו לא תצטרך קמפיין מתוחכם. לא תשדירי בחירות, לא אסטרטגים מבריקים ולא סרטונים מושקעים. מספיק להקרין את הסרטון הזה שוב ושוב ושוב כדי להעביר את אנשי הציונות הדתית צד. הוא מזיק פוליטית הרבה יותר מהאירועים סביב ביתו של השופט נעם סולברג. שם עוד אפשר להתווכח על גבולות המחאה, על תקדימי תקופת הרפורמה המשפטית, על הפגנות מול בתים ועל משוואות פוליטיות שונות. אפשר לאהוב את זה ואפשר לסלוד מזה, אפשר להתווכח- כאן אין ויכוח. קצין צה"ל במדים, לבדו, מוקף בצעירים חרדים שצועקים עליו בזמן מלחמה זו תמונה שרוב הציבור הישראלי פשוט לא מסוגל להכיל. @@@@@@@@ התמונה הזאת לא עומדת בפני עצמה. היא תוצאה של תהליך עמוק שעבר הציבור החרדי בשנים האחרונות. פעם היו בקצה אחד נטורי קרתא והפלג הירושלמי. בקצה השני חרדים עובדים, חרדים ששירתו במסלולים מותאמים, ציבור שביקש להשתלב יותר. ובאמצע היה המיינסטרים החרדי. היום נדמה שהאמצע הזה הולך ונעלם. המיינסטרים החרדי אימץ יותר ויותר עמדות שהיו בעבר נחלת השוליים. רואים את זה בהפגנות בבקו"ם, בחסימות הכבישים, ברטוריקה של חלק מהרבנים, בעיתונות החרדית כשמאמרי דעה מעלונים קיצוניים מציפים את הביטאונים הרשמיים. פעם הייתה הסכמה שבשתיקה בתוך המגזר החרדי שמי שלא לומד שיתגייס. זה נגמר. הרב דב לנדו אסר גם על השתלבות במסלולים חרדיים מותאמים. רבנים בכירים קוראים שלא להתייצב לצווי גיוס. שירים שפעם היו מזוהים עם קבוצות קיצוניות בלבד, כמו "בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים", הפכו ללגיטימיים באירועים ובחתונות. הראשון לציון, הרב יצחק יוסף קרא לקרוע צווי גיוס ולהשליך אותם לאסלה והוסיף שגם בטלנים לא יתגייסו. לפי נתונים שפורסמו במהלך המלחמה, חלקם של בני הציונות הדתית בקרב הנופלים גבוה משמעותית מחלקם באוכלוסייה. ביישובי יהודה ושומרון, למשל, שיעור הנופלים גבוה פי כמה ממשקלם היחסי בקרב בעלי זכות הבחירה אלה לא מספרים עבורם. אלה אחים, חברים, שכנים וילדים ולכן הזעם הולך ומצטבר. לא משנה כמה הישגים יביא בצלאל סמוטריץ' בהתיישבות. גם היציבות בכלכלה תוך כדי המלחמה הארוכה ביותר בכל הזמנים לא יספיקו. בסוף, יותר ויותר מצביעים בציונות הדתית מסתכלים על השותפות עם החרדים ושואלים שאלה פשוטה: למה רק אנחנו? אחרי כמעט שלוש שנות מלחמה, הכעס הזה כבר לא נאמר בחדרים סגורים. הוא יוצא החוצה. הוא הופך לשיח ציבורי. והוא מתחיל לחלחל גם לבסיס האלקטורלי של הימין. אם בליכוד, בציונות הדתית ובמפלגות החרדיות לא יבינו את עומק המשבר הזה, הם עלולים לגלות מאוחר מדי שהסרטון מירושלים לא היה עוד סרטון ויראלי אלא רגע פוליטי מכונן. הרגע שבו חלק גדול ממחנה הימין החליט שנמאס לו. הרגע שבו השותפות עם החרדים הפכה מנכס אלקטורלי לנטל אלקטורלי. הרגע שממנו מתחילה הדרך להפסד בבחירות. (טור סופ"ש, וואלה)
0:46

גוש נתניהו יפסיד את הבחירות בגלל החרדים. יש לא מעט סרטונים ורגעים טלוויזיונים שנכנסו לפנתיאון ככאלה ששינו מציאות פוליטית: "ביבי, תסתכל לי בעיניים", של איציק מרדכי, "אני אשמור על נתניהו מאוחדת", של יצחק הרצוג ועוד ועוד. יכול להיות שבשבוע שעבר נולד סרטון כזה. בהפגנת החרדים בירושלים נראה קצין צה"ל, חבוש כיפה סרוגה גדולה, עומד לבדו מול המון חרדי זועם. הם מקיפים אותו, צועקים עליו, מקללים ומנסים להרתיע אותו. הסרטון הזה חרך את הוואטספ של חובשי הכיפות הסרוגות, לא הייתה קבוצת חברים, בית כנסת, יישוב, מכיניסטים או בייני"שים (ישיבות הסדר) שהסרטון לא עבר בה. סרטון שיכול להוציא מהדעת כל בן אנוש. בעיצומה של מלחמה, כשכמעט בכל יום "הותר לפרסום", כשאנשי מילואים יוצאים לסבב שישי ושביעי, כשמשפחות שלמות חיות כבר כמעט שלוש שנים בין אזעקות, גיוסים והלוויות. כשחובשי הכיפות הסרוגות נופלים בשיעורים חסרי כל פרופורציה לחלקם באוכלוסייה - קצין אחד, עם כיפה גדולה על ראשו, עומד בירושלים ומוקף בצעירים חרדים שצועקים עליו בגלל ניסיונות ללכוד עריקים, עבריינים על פי חוק, וסתם צעירים שרואים את אחיהם נאבקים באויב אכזר ולא באים לעזרה. בשבילהם החרדים יצאו להפגנות. למענם הקיפו קצין צה"ל. בלי בושה. האופוזיציה אפילו לא תצטרך קמפיין מתוחכם. לא תשדירי בחירות, לא אסטרטגים מבריקים ולא סרטונים מושקעים. מספיק להקרין את הסרטון הזה שוב ושוב ושוב כדי להעביר את אנשי הציונות הדתית צד. הוא מזיק פוליטית הרבה יותר מהאירועים סביב ביתו של השופט נעם סולברג. שם עוד אפשר להתווכח על גבולות המחאה, על תקדימי תקופת הרפורמה המשפטית, על הפגנות מול בתים ועל משוואות פוליטיות שונות. אפשר לאהוב את זה ואפשר לסלוד מזה, אפשר להתווכח- כאן אין ויכוח. קצין צה"ל במדים, לבדו, מוקף בצעירים חרדים שצועקים עליו בזמן מלחמה זו תמונה שרוב הציבור הישראלי פשוט לא מסוגל להכיל. @@@@@@@@ התמונה הזאת לא עומדת בפני עצמה. היא תוצאה של תהליך עמוק שעבר הציבור החרדי בשנים האחרונות. פעם היו בקצה אחד נטורי קרתא והפלג הירושלמי. בקצה השני חרדים עובדים, חרדים ששירתו במסלולים מותאמים, ציבור שביקש להשתלב יותר. ובאמצע היה המיינסטרים החרדי. היום נדמה שהאמצע הזה הולך ונעלם. המיינסטרים החרדי אימץ יותר ויותר עמדות שהיו בעבר נחלת השוליים. רואים את זה בהפגנות בבקו"ם, בחסימות הכבישים, ברטוריקה של חלק מהרבנים, בעיתונות החרדית כשמאמרי דעה מעלונים קיצוניים מציפים את הביטאונים הרשמיים. פעם הייתה הסכמה שבשתיקה בתוך המגזר החרדי שמי שלא לומד שיתגייס. זה נגמר. הרב דב לנדו אסר גם על השתלבות במסלולים חרדיים מותאמים. רבנים בכירים קוראים שלא להתייצב לצווי גיוס. שירים שפעם היו מזוהים עם קבוצות קיצוניות בלבד, כמו "בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים", הפכו ללגיטימיים באירועים ובחתונות. הראשון לציון, הרב יצחק יוסף קרא לקרוע צווי גיוס ולהשליך אותם לאסלה והוסיף שגם בטלנים לא יתגייסו. לפי נתונים שפורסמו במהלך המלחמה, חלקם של בני הציונות הדתית בקרב הנופלים גבוה משמעותית מחלקם באוכלוסייה. ביישובי יהודה ושומרון, למשל, שיעור הנופלים גבוה פי כמה ממשקלם היחסי בקרב בעלי זכות הבחירה אלה לא מספרים עבורם. אלה אחים, חברים, שכנים וילדים ולכן הזעם הולך ומצטבר. לא משנה כמה הישגים יביא בצלאל סמוטריץ' בהתיישבות. גם היציבות בכלכלה תוך כדי המלחמה הארוכה ביותר בכל הזמנים לא יספיקו. בסוף, יותר ויותר מצביעים בציונות הדתית מסתכלים על השותפות עם החרדים ושואלים שאלה פשוטה: למה רק אנחנו? אחרי כמעט שלוש שנות מלחמה, הכעס הזה כבר לא נאמר בחדרים סגורים. הוא יוצא החוצה. הוא הופך לשיח ציבורי. והוא מתחיל לחלחל גם לבסיס האלקטורלי של הימין. אם בליכוד, בציונות הדתית ובמפלגות החרדיות לא יבינו את עומק המשבר הזה, הם עלולים לגלות מאוחר מדי שהסרטון מירושלים לא היה עוד סרטון ויראלי אלא רגע פוליטי מכונן. הרגע שבו חלק גדול ממחנה הימין החליט שנמאס לו. הרגע שבו השותפות עם החרדים הפכה מנכס אלקטורלי לנטל אלקטורלי. הרגע שממנו מתחילה הדרך להפסד בבחירות. (טור סופ"ש, וואלה)

יהודה שלזינגר

76,821 görüntüleme • 3 ay önce

פברואר 2018 - משה (בוגי) יעלון מצדיק את העברת כספי הסיוע מקטאר למימון משכורות עובדי המגזר הציבורי בעזה, כולל אנשי חמאס ("אין סיבה לא לקיים זאת אם יש כסף"), ומציין שבתקופת כהונתו כשר הביטחון הושגו הבנות עם קטאר גם על העברת מאות מיליוני דולרים למימון ביצוע פרויקטי תשתית ברצועת עזה ב-28 בפברואר 2018, השתתף רא"ל (מיל.) משה (בוגי) יעלון בכנס שערך המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), ונשא בו הרצאה שכותרתה "משבר רצועת עזה - המענה לאתגר". להלן העיקרים והתמליל של הרצאת יעלון, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), ולשעבר שר הביטחון, הרמטכ"ל וראש אגף המודיעין בצה"ל. עיקרי הרצאת יעלון: 1. "חמאסטן [ישות ברצועת עזה בשליטת חמאס]... בעצם תלויה בנו. אם אנחנו מנתקים היום את החשמל והמים שאנחנו עדיין מספקים לרצועה, אז באמת יהיה משבר הומניטרי" 2. "אלה [הרשות הפלסטינית באיו”ש ושלטון חמאס ברצועת עזה] שתי ישויות שונות לחלוטין. בעיקר בעידן שהחמאס השתלט על הרצועה, ויש לנו חמאסטן בעזה ורשות פלסטינאית ביהודה ושומרון. הפער הזה לא הולך להיות מגושר, זה כמו לחבר שמן עם מים”. 3. "ניסינו, גם אחרי "צוק איתן" [סבב הלחימה בין ישראל לחמאס ביולי – אוגוסט 2014], לשכנע את אבו מאזן לקבל אחריות חלקית על הרצועה, אפילו על מעבר רפיח, הוא סירב". 4. "מה האינטרסים שלנו לגבי הרצועה? קודם כל, ביטחון. הרצועה הזאת בחרה להיות עוינת. גם כלפי, בוודאי כלפינו. וכל עוד היא עוינת, אין ברירה, אלא חייב להיות סגר ביטחוני". 5. "מה כן ישראל צריכה לעשות במצב הזה? לנו אין התנגדות, אני יכול להגיד את זה גם מתוקף תפקידי הקודם, ואני מקווה, שזה המצב גם היום, שהמצוקה הכלכלית תיענה [בגישה חיובית מצד ישראל]. למשל, העברת משכורות למגזר הציבורי, גם החמאסי, ניסינו לעשות את זה תקופה מסוימת, זה נעשה. שוב, זה כסף של תורמות, קטאר מימנה את זה" 6. "[כספי הסיוע מקטאר הועברו ל[חשבונות בנק של אנשים מסוימים, שהם לא מזוהי[ם] [עם גדודי] עיז א-דין אל-קסאם [הזרוע הצבאית של חמאס], שהם לא פעילי טרור, רופאים, אחיות, מורים, פקידים, הייתה רשימה כזאת, היו אז 23 אלף איש, אין סיבה לא לקיים את זה אם יש כסף, לא יודע אם מישהו מוכן לממן את זה עכשיו". 7. "ברגע שאין כסף לאנשים, אז גם כל המחזור הכלכלי מתמתן… אין כוח קנייה, [זה] אינטרס ישראלי שיחיו בכבוד וברווחה. למה לא?" 8. "הדבר השני, זה תשתיות. הגדלת אספקת, יכולת אספקת חשמל של תחנת הכוח בעזה, אינטרס שלנו. האם מישהו מוכן לממן את זה? האם מישהו מוכן לעשות את זה? יש עם זה קושי". 9. "יש תוכנית שלנו שתתממש בסוף, של העברת צינור גז לרצועה, כדי באמת להגדיל את התפוקה ושלא תהיה תלות ברשת החשמל שלנו. מים, התפלה, אדרבא. טיהור מים. יש שם בעיה של שופכין, של ביוב, שגם מקרינה על הגנת הסביבה אצלנו. טיהור ומחזור לחקלאות. אינטרס שלנו" 10. "האם יש מישהו שמוכן לממן? יש פה קושי עצום. בעצם נתקלנו במצב, שמבחינת רצון לממן ברצועת עזה, יש מדינה אחת שמשקיעה הרבה, קוראים לה קטאר… הצלחנו להגיע להבנות עם קטאר, שכל הפעילות שלה בנושא תשתיות, והם המשקיעים העיקריים, מאות מיליונים, מיליוני דולרים בשנה, מתואמת איתנו. כולל המנגנון של הכנסת חומרי שיקום". 11. "חמאס בחר בדרך שהוא בחר גם אחרי שיצאנו מעזה והתנתקנו, והרשות הפלסטינאית בראשות אבו מאזן נמנעת מלקחת אחריות מלאה, והחמאס לא מוכן לתת לו אחריות מלאה, המצרים עם האינטרסים שלהם, יש פה קושי עצום, שמביא אותי למסקנה, שמבחינתי הגעתי אליה כבר מזמן בכל נושא העניין הישראלי פלסטיני, אנחנו לא צריכים לדבר על פתרונות. הלוואי והיה פתרון". 12. "אנחנו צריכים לדבר על דרך. דרך שבה אנחנו מחזקים את האינטרסים שלנו, גם הביטחוניים, וחלקם הוא שלא יהיה שם משבר הומניטרי, חלקם הוא שכן יחיו בכבוד וברווחה". תמליל הרצאת יעלון: בילדותנו, אחת מהקללות שהשתמשנו היה "לך לעזה”. אחרי 60 שנה הקללה הזו עדיין רלוונטית. וזה מצביע על המורכבות, כי בעצם הרצועה הטריטוריאלית הזאת [רצועת עזה] היא רצועה דחויה. אני מזכיר, שלא תמיד שלטנו בה, כמו שגם היום אנחנו לא שולטים בה. אבל כשמדובר על הסכמי שביתת הנשק ועד מלחמת ששת הימים, המצרים שלטו שם. והם לא סיפחו אותה ולא פתרו את הבעיות שם, החזיקו אותה תחת שלטון צבאי, עם הרבה בעיות, עם הרבה צרות. וכמובן, כשהגענו להסכם השלום בגין – סאדאת [ב-1979], אז אחד הדברים שהיו חשובים ל[נשיא מצרים אנוואר] סאדאת זה לא לקבל בחזרה את הצרה הזאת. לכן הוא התעקש על הקו הבינלאומי של 1906, והשאיר לנו את הצרה הזאת. ובעצם, גם אחרי שהחלטנו להתנתק, ההחלטה של ראש הממשלה שרון לבצע התנתקות, היה דין ודברים עם המצרים, ואחד הדברים היותר חשובים למצרים [היה] שהבעיה הזו לא תיפול עליהם. הבעיה נשארה שלנו גם אחרי ההתנתקות. אמנם, יש שם שלטון עצמי, אין לנו אחריות לנושאים האזרחיים בפנים, אבל אין ספק שחמאסטן [ישות ברצועת עזה בשליטת חמאס], וגם היום היא חמאסטן, גם תוך כדי תהליך הפיוס, בעצם תלויה בנו. אם אנחנו מנתקים היום את החשמל והמים שאנחנו עדיין מספקים לרצועה, אז באמת יהיה משבר הומניטרי, מה שלא קורה כרגע. יש משבר כלכלי, יש מצוקה, אבל אין משבר הומניטרי, וגם הכנסת הסחורות, כל עוד אנחנו מקפידים בצדק על זה שיש סגר ביטחוני, כי התנתקנו, הייתה אלטרנטיבה להנהגת הרשות [הפלסטינית], הנהגת החמאס בעקבות ההפיכה הפנימית שם, בסופו של דבר להחליט שמפסיקים לירות עלינו, מפסיקים להפעיל טרור, משקיעים את המשאבים בשגשוג. אז הבחירה שלהם הייתה האם להשקיע בייצור רקטות או בחפירת מנהרות, שזה עולה להם מיליונים בשנה, או לפתח שם איזושהי תעשייה, כמו שהיו כאלה שדיברו, זה יהיה אולי המקום, סינגפור. טוב סדר העדיפויות שלהם אחר, ולכן יש שם בהחלט מצוקה כלכלית, והתלות שלהם בגורמים חיצוניים, כולל תרומות, סיוע כספי, התלות שלהם בנו בסוגיות תשתיות, וודאי בהכנסת סחורות, כל עוד יש סגר ביטחוני. הסגר הביטחוני נובע מזה, שהם בחרו להמשיך להיות עוינים, ולהפעיל את מערך המנהרות והרקטות, ולכן אנחנו נדרשים לבדוק כל סחורה שנכנסת, ואפילו כל אדם, כל אינדיבידואל שנכנס לשם. ולכן, יש פה מורכבות. ולאחרונה, אנחנו רואים שגם החמאס לא רוצה לשלוט ברצועה, בגלל האתגר האזרחי שלו, והוא מנסה בעצם להעביר את האחריות לרשות [הפלסטינית], אבל לא בעצם לתת את מלוא האחריות לרשות [הפלסטינית]. והפיוס הזה לא הולך להסתיים באופן חיובי, משום שהעמדה של החמאס זה, אני מוכן ש[יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס המכונה] אבו מאזן ייקח אחריות על הנושאים האזרחיים, אני לא מוכן לוותר על הנשק, ואבו מאזן מבחינתו צודק. אני לא מוכן לקבל אחריות מלאה בלי רשות אחת, חוק אחד, נשק אחד. הפער הזה לא הולך להיות מגושר, זה כמו לחבר שמן עם מים, כהנחת עבודה. כעובדה, גם הסכם מכה של הפיוס [ב-8 בפברואר 2007], לא יושם, הסכם קהיר [במאי] 2011 לא יושם. גם ההסכם הזה בעצם לא הולך להיות מיושם במלואו. השאלה אם זה יביא למשבר או שזה ימשיך להתנהל כך, היא שאלה פתוחה. והשאלה העיקרית היא פה, מה האינטרסים של הצדדים? ופה אני מסתכל מזווית הראייה שלנו. קודם כל כשמדובר על הפלסטינים בכלל, אנחנו מדברים כבר על שתי ישויות פוליטיות, זה צריך להיות ברור, וזה לא הולך להתחבר. אני מזכיר, שגם בעידן המעבר הבטוח, הייתי אז אלוף פיקוד, המעבר מעזה ליהודה ושומרון היה בטוח, היה פתוח, ועזתים שהגיעו לרמאללה קיבלו בעיטה, לא להגיד איפה, כדי לא לתפוס את מקומות העבודה ולא לקחת נשים וכו', וכו', וכו'. זה לא מתחבר, אלה שתי ישויות שונות לחלוטין. בעיקר בעידן שהחמאס השתלט על הרצועה, ויש לנו חמאסטן בעזה ורשות פלסטינאית ביהודה ושומרון. ניסינו, גם אחרי "צוק איתן" [סבב הלחימה בין ישראל לחמאס ביולי – אוגוסט 2014], לשכנע את אבו מאזן לקבל אחריות חלקית על הרצועה, אפילו על מעבר רפיח, הוא סירב. מה הביא אותו עכשיו להיכנס לתוך התהליך הזה, שנקרא פיוס, ולנסות לקחת אחריות על המעבר, ואולי על מרכיבים אזרחיים אחרים, בלי להיות אחראיות מלאה? זה מעניין, זו שאלה של אינטרסים. מה שקרה כאן בעיקר, ויש פה שחקן נוסף שעוד לא הזכרתי אותו והוא מצרים, שמצרים מתייחסת לרצועת עזה גם היום כאל ישות עוינת, ובצדק. מבחינתם חמאס זה אחים מוסלמים. איך המשטר המצרי הנוכחי, השלטון המצרי הנוכחי מתייחס לאחים מוסלמים אנחנו יודעים. הוא רואה בזה בעיה שעלולה לגרום לאירדנטה פנימית במצרים. קל וחומר כשהוא תפס את החמאס, מסייע לדאעש בסיני. נוצרה איזושהי מערכת יחסים בין חמאס-עזה לדאעש בסיני, למרות שאלה שתי תנועות שונות. החמאס בעצם נלחם נגד דאעש בתוך רצועת עזה, הוא לא רוצה שדאעש יאיים עליו פנימית, אבל הוא מצא בדאעש בסיני שותף על בסיס של אינטרסים. למה? כי הוא נדרש לקבל אספקת נשק דרך סיני, ודאעש שולט בסיני, אז הוא צריך את זה, ודאעש היה צריך איזשהו בסיס מאחור, גם בסיס לטיפול רפואי, בסיס להתכוננות וכן הלאה, והמצרים עלו על זה, שבעצם דאעש משתמש ברצועת עזה כארץ בסיס, וחמאס נהנה משירותי דאעש בהברחות נשק. ולכן היה פה אינטרס מצרי לנסות להביא לפיוס, וכל הלחץ על החמאס היה גם מבחינה כלכלית, כולל של אבו מאזן, כולל של המצרים. הם לא מספקים חשמל, הם לא מספקים מים, אנחנו מספקים, הם לא. הם גם סגרו את מעבר רפיח, שנפתח לעיתים, מעבר רפיח הוא באחריותם, יכלו לפתוח אותו. הם חונקים את הרצועה כדי שהחמאס יבוא אל השולחן כמו שהוא הגיע, כדי בעצם לאלף אותו ולהגיע איתו להבנה שהוא יפסיק לעזור לדאעש בסיני בכל דרך. ולכן זה האינטרס המצרי. החמאס בא משום שהוא נקלע למצוקה, הוא בלחץ, הוא צריך איזשהו פתרון, הוא לא נותן מענה לאזרחים, ולכן הוא הגיע לשולחן. למה אבו מאזן בא עכשיו לשולחן ולא בא קודם, אחרי "צוק איתן”? גם זה עניין של לחץ ואינטרס. המצרים הרכיבו פה איזשהו מרכיב לחץ שבו הם אמרו, אבו מאזן, אם אתה לא תבוא, יש לנו אלטרנטיבה, קוראים לה [מוחמד] דחלאן [לשעבר ראש מנגנון הביטחון המסכל ברצועת עזה]. אנחנו עם איחוד האמירויות נביא אותו, אבו מאזן במידה מסוימת נבהל, ועל הרקע הזה הוא הגיע. זאת אומרת, מה שאנחנו רואים פה גם היום במצב שנוצר, זה איזשהו שילוב של אינטרסים או לחצים אחד על השני, שהביא אותם למצב של לכאורה פיוס, שלא הולך להיות מושלם ולא הולך להתקיים. אני מדגיש את כל זה, משום שגם כשאנחנו מסתכלים על האתגר של רצועת עזה, כמו על אתגרים אחרים, אני חסיד תפיסת האינטרסים. לא wishful thinking. נביא את מרוואן ברגותי [לשעבר מפקד גדודי אל-אקצה של ארגון פתח, מרצה מאסר עולם בישראל], תיפתר הבעיה. נמליך את יחיא סינוואר [מנהיג חמאס ברצועת עזה], תפתר הבעיה. מספיק. אנחנו לא הולכים לפתור את הבעיות הללו, אנחנו צריכים להתמודד איתן. ובכל נקודת זמן, בכל זירה, צריך להסתכל על האינטרסים. כך קבענו למשל בסוריה, שלא מתערבים מצד אחד, אבל יש קווים אדומים. זה נכון גם לגבי הרצועה. מה האינטרסים שלנו לגבי הרצועה? קודם כל, ביטחון. הרצועה הזאת בחרה להיות עוינת. גם כלפי, בוודאי כלפינו. וכל עוד היא עוינת, אין ברירה, אלא חייב להיות סגר ביטחוני. אילולא הייתה עוינת, אז לא היה צריך לבדוק את הסחורות, לא היה צריך לבדוק את האנשים. המצרים היו פותחים לה את מעבר רפיח. אנחנו, תקופה ארוכה, לחצנו על המצרים, תפתחו את מעבר רפיח. באמת, יש שם חנק, אנשים לא יכולים לצאת. ניסינו דרך אגב לתת מענה ליציאת האנשים מרצועת עזה בשאטלים עם מחסום ארז לאלנבי כדי שייצאו לעולם הרחב דרך ירדן. הירדנים סירבו. זאת אומרת יש פה עניין של כל אחד מסתכל על הרצועה כאל בעייה שלא רוצים להתעסק איתה, ולכן מאחר ויש בעיה ביטחונית, אז קיים הסגר הביטחוני, אין מצור, השימוש במילה מצור היא לא נכונה. סוחר פלסטיני, שרוצה היום להזמין סחורה מסין, יכול להביא אותה או דרך נמל אשדוד או דרך נמל אלכסנדריה או דרך נמל פורט סעיד, בסוף היא תעבור בדיקה של ישראלי דרך [מעבר] כרם שלום. על זה אנחנו לא יכולים לוותר. אני מדגיש את זה, כי אני שומע את הרעיונות על הנמל הימי, האי בים, כפי שהיא עולה. עד היום הקבינט, כמובן, לא אישר בצדק. אם יהיו פקחים ישראלים על האי הזה, למה לא? כשיהיו שם פקחים ישראלים, תקראו לי. זה התנאי. זה התנאי. כל תפיסתנו בכלל, את כל מה שנכנס לגבולות ארץ ישראל, מ[הסכמי] אוסלו [ב-1993], מיצחק] רבין [ראש ממשלת ישראל לשעבר], זיכרונו לברכה, אמרה שבכל תנאי, בכל מצב, בסופו של דבר, סחורה ואנשים שיכנסו לגבולות ארץ ישראל, בין אם זה לישות הפלסטינאית, האחת שתוכננה באוסלו, המפוצלת, לשתיים, יהודה שומרון ועזה, ייבדק על ידי ישראלים, בין אם זה יבשה בגשרי הירדן, בין אם זה יגיע מהים או יגיע מהאוויר. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שזה לא יהיה בפיקוח הישראלי. תחשבו על דמוגרפיה. תחשבו על זה שאנחנו לא עומדים ובודקים בגשרי הירדן, או יהיה איזה נמל ימי בעזה והכניסה לשם לא תהיה מפוקחת. יגיעו כל מיני דאעש ואיראנים וכו'. דרך אגב, כשנפתח [ציר] פילדלפי [קו הגבול בין רצועת עזה למצרים] בעקבות ההתנתקות, ואיבדנו שליטה על מה שנכנס ממצרים [לרצועת עזה], כולל במעבר רפיח, היה שם מנגנון בינלאומי שנקרא EUBAM [The European Union Border Assistance Mission for the Rafah Crossing Point -EUBAM Rafah] אבל הוא הצליח לפקח? הגיעו מומחים איראנים, אלה שלימדו את אנשי רצועת עזה, איך לייצר את כלי הטיס הבלתי מאוישים, רקטות יותר משוכללות, זה מה שקרה. אז המצרים היום הם פרטנר לחסימת העניין, לי לא אכפת, שייכנסו וייצאו אזרחים עזתים דרך מעבר רפיח למצרים, כמו שלא אכפת לי להוציא אותם בשאטלים לירדן, אך מצרים לא רוצה, וירדן לא רוצה, זה הקושי. מה נכון לעשות בתנאים הללו? לא מדברים כאן על משבר הומניטרי, יש פה מצוקה כלכלית ללא ספק. אין ספק, שהבעיה העיקרית היא ההחלטה הפלסטינאית לקיים ישות עוינת. יצאנו משם, יכלו לקבל החלטה לגדל תותים ולייצא אותם, יכלו לקבל החלטה להקים מפעלים, לייצר ולייצא. קיבלו החלטה להשקיע ברקטות, קיבלו החלטה להשקיע במנהרות, החלטה שלהם. ולכן חמאס מהבחינה הזאת הוא ללא ספק מכשול. אחד הדברים שמשחקים לטובתנו, זה מה שהדגיש בעיקר יוני קודם, זה שיש החלטה בינלאומית שבעצם מתנה תנאים. החמאס מוקצה מחמת מיאוס על ידיך, החלטת הקוורטט [הקוורטט לענייני המזרח התיכון הוא גוף בין-לאומי המורכב מארצות הברית, האיחוד האירופי, האומות המאוחדות ורוסיה, שתפקידו לפקח על פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני על פי מפת הדרכים], שקוראת לחמאס לקבל אי אלו תנאים כדי שיוכל להפוך להיות לגיטימי. הוא לא הולך לעשות את זה. זה בדיוק אותו עניין למה הוא בחר לייצר רקטות ולחפור מנהרות במקום להתחיל ולעסוק בשגשוג וכו'. דרך אגב, רציונלית, אנשים שחושבים על זה, תארו לכם שאחרי שהתנתקנו מהרצועה, החמאס היה מראה לנו, שממה שיצאנו מפסיק להיות עוין כלפינו. הרי מיד הציבור הישראלי היה משתכנע, שזה הדרך הנכונה לעשות גם ביהודה ושומרון. זה לא רציונלי. מבחינתם, עדיפות היא כמובן חיסולה של מדינת ישראל, מילים כאלה, מילים אחרות, בשלבים, לא בשלבים, ולכן זה משהו שהוא הרבה יותר עמוק מאשר לחשוב חשיבה רציונלית. ולכן אנחנו עדיין רואים אותם, מתעסקים עם הרקטות, המנהרות והטרור. מה כן ישראל צריכה לעשות במצב הזה? לנו אין התנגדות, אני יכול להגיד את זה גם מתוקף תפקידי הקודם, ואני מקווה, שזה המצב גם היום, שהמצוקה הכלכלית תיענה [בגישה חיובית מצד ישראל]. למשל, העברת משכורות למגזר הציבורי, גם החמאסי, ניסינו לעשות את זה תקופה מסוימת, זה נעשה. שוב, זה כסף של תורמות, קטאר מימנה את זה. חשבונות בנק של אנשים מסוימים, שהם לא מזוהי [גדודי] עיז א-דין אל-קסאם [הזרוע הצבאית של חמאס], שהם לא פעילי טרור, רופאים, אחיות, מורים, פקידים, הייתה רשימה כזאת, היו אז 23 אלף איש, אין סיבה לא לקיים את זה אם יש כסף, לא יודע אם מישהו מוכן לממן את זה עכשיו. דרך אגב הצענו לאבו מאזן לעשות את זה, כדי שבעל המאה יהיה בעל הדעה, גם מזה הוא התחמק בצורה כזו או אחרת, אני לא יודע מה המצב איתו היום, אז זו סוגיה פתוחה עכשיו שיוצרת מצוקה, כי ברגע שאין כסף לאנשים, אז גם כל המחזור הכלכלי מתמתן, אותו מדד של משאיות שהגיעו גם לאלף משאיות ביום ועכשיו ירד לשלוש מאות הוא תוצאה מזה שאין כוח קנייה, אינטרס ישראלי שיחיו בכבוד וברווחה. למה לא? הדבר השני, זה תשתיות. הגדלת אספקת, יכולת אספקת חשמל של תחנת הכוח בעזה, אינטרס שלנו. האם מישהו מוכן לממן את זה? האם מישהו מוכן לעשות את זה? יש עם זה קושי. יש תוכנית שלנו שתתממש בסוף, של העברת צינור גז לרצועה, כדי באמת להגדיל את התפוקה ושלא תהיה תלות ברשת החשמל שלנו. מים, התפלה, אדרבא. טיהור מים. יש שם בעיה של שופכין, של ביוב, שגם מקרינה על הגנת הסביבה אצלנו. טיהור ומחזור לחקלאות. אינטרס שלנו. האם יש מישהו שמוכן לממן? יש פה קושי עצום. בעצם נתקלנו במצב, שמבחינת רצון לממן ברצועת עזה, יש מדינה אחת שמשקיעה הרבה, קוראים לה קטאר למרות שבעבר היו מתחים איתה, ב"צוק איתן" לא היינו מוכנים לקבל את היוזמה הטורקית-קטארית בצדק, אבל הצלחנו להגיע להבנות עם קטאר, שכל הפעילות שלה בנושא תשתיות, והם המשקיעים העיקריים, מאות מיליונים, מיליוני דולרים בשנה, מתואמת איתנו. כולל המנגנון של הכנסת חומרי שיקום, שהוא מנגנון משוכלל, לא פרטנו אותו כאן, יוני, זה חלק מהעניין. אתה רואה הרס עצום, זו התוצאה של "צוק איתן" עשרת אלפים בניינים שנהרסו כליל, מקומה אחת ועד 18 קומות, 30 אלף שניזוקו. יש צורך לשקם את זה, ללא ספק. לכן יצרנו פה מנגנון, ולכן הוא גם ממשיך להתקיים. איך מפקחים על זה? מאוד משוכלל, עם 100 פקחים בפנים, עם מנגנון שעוקב אחרי כל שק מלט, מגיע לסוכן שמספק, רק תמורת ואוטצ'ר שפקח אישר אותו, מנגנון משוכלל. אלה דברים שאנחנו יכולים לעשות. אבל ככלל, מי שחושב, שיש לו איזשהו פתרון של זבנג וגמרנו במציאות שבה החמאס בחר בדרך שהוא בחר גם אחרי שיצאנו מעזה והתנתקנו, והרשות הפלסטינאית בראשות אבו מאזן נמנעת מלקחת אחריות מלאה, והחמאס לא מוכן לתת לו אחריות מלאה, המצרים עם האינטרסים שלהם, יש פה קושי עצום, שמביא אותי למסקנה, שמבחינתי הגעתי אליה כבר מזמן בכל נושא העניין הישראלי פלסטיני, אנחנו לא צריכים לדבר על פתרונות. הלוואי והיה פתרון. אנחנו צריכים לדבר על דרך. דרך שבה אנחנו מחזקים את האינטרסים שלנו, גם הביטחוניים, וחלקם הוא שלא יהיה שם משבר הומניטרי, חלקם הוא שכן יחיו בכבוד וברווחה, אם אפשר, אבל להשלות את עצמנו, שיהיה מנהיג כזה או מנהיג אחר, וזה תיפתר הבעיה, מזה אני מציע להוריד את הציפיות לנוכח מה ששמענו בפאנל הקודם. סימוכין:
18:13

פברואר 2018 - משה (בוגי) יעלון מצדיק את העברת כספי הסיוע מקטאר למימון משכורות עובדי המגזר הציבורי בעזה, כולל אנשי חמאס ("אין סיבה לא לקיים זאת אם יש כסף"), ומציין שבתקופת כהונתו כשר הביטחון הושגו הבנות עם קטאר גם על העברת מאות מיליוני דולרים למימון ביצוע פרויקטי תשתית ברצועת עזה ב-28 בפברואר 2018, השתתף רא"ל (מיל.) משה (בוגי) יעלון בכנס שערך המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), ונשא בו הרצאה שכותרתה "משבר רצועת עזה - המענה לאתגר". להלן העיקרים והתמליל של הרצאת יעלון, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), ולשעבר שר הביטחון, הרמטכ"ל וראש אגף המודיעין בצה"ל. עיקרי הרצאת יעלון: 1. "חמאסטן [ישות ברצועת עזה בשליטת חמאס]... בעצם תלויה בנו. אם אנחנו מנתקים היום את החשמל והמים שאנחנו עדיין מספקים לרצועה, אז באמת יהיה משבר הומניטרי" 2. "אלה [הרשות הפלסטינית באיו”ש ושלטון חמאס ברצועת עזה] שתי ישויות שונות לחלוטין. בעיקר בעידן שהחמאס השתלט על הרצועה, ויש לנו חמאסטן בעזה ורשות פלסטינאית ביהודה ושומרון. הפער הזה לא הולך להיות מגושר, זה כמו לחבר שמן עם מים”. 3. "ניסינו, גם אחרי "צוק איתן" [סבב הלחימה בין ישראל לחמאס ביולי – אוגוסט 2014], לשכנע את אבו מאזן לקבל אחריות חלקית על הרצועה, אפילו על מעבר רפיח, הוא סירב". 4. "מה האינטרסים שלנו לגבי הרצועה? קודם כל, ביטחון. הרצועה הזאת בחרה להיות עוינת. גם כלפי, בוודאי כלפינו. וכל עוד היא עוינת, אין ברירה, אלא חייב להיות סגר ביטחוני". 5. "מה כן ישראל צריכה לעשות במצב הזה? לנו אין התנגדות, אני יכול להגיד את זה גם מתוקף תפקידי הקודם, ואני מקווה, שזה המצב גם היום, שהמצוקה הכלכלית תיענה [בגישה חיובית מצד ישראל]. למשל, העברת משכורות למגזר הציבורי, גם החמאסי, ניסינו לעשות את זה תקופה מסוימת, זה נעשה. שוב, זה כסף של תורמות, קטאר מימנה את זה" 6. "[כספי הסיוע מקטאר הועברו ל[חשבונות בנק של אנשים מסוימים, שהם לא מזוהי[ם] [עם גדודי] עיז א-דין אל-קסאם [הזרוע הצבאית של חמאס], שהם לא פעילי טרור, רופאים, אחיות, מורים, פקידים, הייתה רשימה כזאת, היו אז 23 אלף איש, אין סיבה לא לקיים את זה אם יש כסף, לא יודע אם מישהו מוכן לממן את זה עכשיו". 7. "ברגע שאין כסף לאנשים, אז גם כל המחזור הכלכלי מתמתן… אין כוח קנייה, [זה] אינטרס ישראלי שיחיו בכבוד וברווחה. למה לא?" 8. "הדבר השני, זה תשתיות. הגדלת אספקת, יכולת אספקת חשמל של תחנת הכוח בעזה, אינטרס שלנו. האם מישהו מוכן לממן את זה? האם מישהו מוכן לעשות את זה? יש עם זה קושי". 9. "יש תוכנית שלנו שתתממש בסוף, של העברת צינור גז לרצועה, כדי באמת להגדיל את התפוקה ושלא תהיה תלות ברשת החשמל שלנו. מים, התפלה, אדרבא. טיהור מים. יש שם בעיה של שופכין, של ביוב, שגם מקרינה על הגנת הסביבה אצלנו. טיהור ומחזור לחקלאות. אינטרס שלנו" 10. "האם יש מישהו שמוכן לממן? יש פה קושי עצום. בעצם נתקלנו במצב, שמבחינת רצון לממן ברצועת עזה, יש מדינה אחת שמשקיעה הרבה, קוראים לה קטאר… הצלחנו להגיע להבנות עם קטאר, שכל הפעילות שלה בנושא תשתיות, והם המשקיעים העיקריים, מאות מיליונים, מיליוני דולרים בשנה, מתואמת איתנו. כולל המנגנון של הכנסת חומרי שיקום". 11. "חמאס בחר בדרך שהוא בחר גם אחרי שיצאנו מעזה והתנתקנו, והרשות הפלסטינאית בראשות אבו מאזן נמנעת מלקחת אחריות מלאה, והחמאס לא מוכן לתת לו אחריות מלאה, המצרים עם האינטרסים שלהם, יש פה קושי עצום, שמביא אותי למסקנה, שמבחינתי הגעתי אליה כבר מזמן בכל נושא העניין הישראלי פלסטיני, אנחנו לא צריכים לדבר על פתרונות. הלוואי והיה פתרון". 12. "אנחנו צריכים לדבר על דרך. דרך שבה אנחנו מחזקים את האינטרסים שלנו, גם הביטחוניים, וחלקם הוא שלא יהיה שם משבר הומניטרי, חלקם הוא שכן יחיו בכבוד וברווחה". תמליל הרצאת יעלון: בילדותנו, אחת מהקללות שהשתמשנו היה "לך לעזה”. אחרי 60 שנה הקללה הזו עדיין רלוונטית. וזה מצביע על המורכבות, כי בעצם הרצועה הטריטוריאלית הזאת [רצועת עזה] היא רצועה דחויה. אני מזכיר, שלא תמיד שלטנו בה, כמו שגם היום אנחנו לא שולטים בה. אבל כשמדובר על הסכמי שביתת הנשק ועד מלחמת ששת הימים, המצרים שלטו שם. והם לא סיפחו אותה ולא פתרו את הבעיות שם, החזיקו אותה תחת שלטון צבאי, עם הרבה בעיות, עם הרבה צרות. וכמובן, כשהגענו להסכם השלום בגין – סאדאת [ב-1979], אז אחד הדברים שהיו חשובים ל[נשיא מצרים אנוואר] סאדאת זה לא לקבל בחזרה את הצרה הזאת. לכן הוא התעקש על הקו הבינלאומי של 1906, והשאיר לנו את הצרה הזאת. ובעצם, גם אחרי שהחלטנו להתנתק, ההחלטה של ראש הממשלה שרון לבצע התנתקות, היה דין ודברים עם המצרים, ואחד הדברים היותר חשובים למצרים [היה] שהבעיה הזו לא תיפול עליהם. הבעיה נשארה שלנו גם אחרי ההתנתקות. אמנם, יש שם שלטון עצמי, אין לנו אחריות לנושאים האזרחיים בפנים, אבל אין ספק שחמאסטן [ישות ברצועת עזה בשליטת חמאס], וגם היום היא חמאסטן, גם תוך כדי תהליך הפיוס, בעצם תלויה בנו. אם אנחנו מנתקים היום את החשמל והמים שאנחנו עדיין מספקים לרצועה, אז באמת יהיה משבר הומניטרי, מה שלא קורה כרגע. יש משבר כלכלי, יש מצוקה, אבל אין משבר הומניטרי, וגם הכנסת הסחורות, כל עוד אנחנו מקפידים בצדק על זה שיש סגר ביטחוני, כי התנתקנו, הייתה אלטרנטיבה להנהגת הרשות [הפלסטינית], הנהגת החמאס בעקבות ההפיכה הפנימית שם, בסופו של דבר להחליט שמפסיקים לירות עלינו, מפסיקים להפעיל טרור, משקיעים את המשאבים בשגשוג. אז הבחירה שלהם הייתה האם להשקיע בייצור רקטות או בחפירת מנהרות, שזה עולה להם מיליונים בשנה, או לפתח שם איזושהי תעשייה, כמו שהיו כאלה שדיברו, זה יהיה אולי המקום, סינגפור. טוב סדר העדיפויות שלהם אחר, ולכן יש שם בהחלט מצוקה כלכלית, והתלות שלהם בגורמים חיצוניים, כולל תרומות, סיוע כספי, התלות שלהם בנו בסוגיות תשתיות, וודאי בהכנסת סחורות, כל עוד יש סגר ביטחוני. הסגר הביטחוני נובע מזה, שהם בחרו להמשיך להיות עוינים, ולהפעיל את מערך המנהרות והרקטות, ולכן אנחנו נדרשים לבדוק כל סחורה שנכנסת, ואפילו כל אדם, כל אינדיבידואל שנכנס לשם. ולכן, יש פה מורכבות. ולאחרונה, אנחנו רואים שגם החמאס לא רוצה לשלוט ברצועה, בגלל האתגר האזרחי שלו, והוא מנסה בעצם להעביר את האחריות לרשות [הפלסטינית], אבל לא בעצם לתת את מלוא האחריות לרשות [הפלסטינית]. והפיוס הזה לא הולך להסתיים באופן חיובי, משום שהעמדה של החמאס זה, אני מוכן ש[יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס המכונה] אבו מאזן ייקח אחריות על הנושאים האזרחיים, אני לא מוכן לוותר על הנשק, ואבו מאזן מבחינתו צודק. אני לא מוכן לקבל אחריות מלאה בלי רשות אחת, חוק אחד, נשק אחד. הפער הזה לא הולך להיות מגושר, זה כמו לחבר שמן עם מים, כהנחת עבודה. כעובדה, גם הסכם מכה של הפיוס [ב-8 בפברואר 2007], לא יושם, הסכם קהיר [במאי] 2011 לא יושם. גם ההסכם הזה בעצם לא הולך להיות מיושם במלואו. השאלה אם זה יביא למשבר או שזה ימשיך להתנהל כך, היא שאלה פתוחה. והשאלה העיקרית היא פה, מה האינטרסים של הצדדים? ופה אני מסתכל מזווית הראייה שלנו. קודם כל כשמדובר על הפלסטינים בכלל, אנחנו מדברים כבר על שתי ישויות פוליטיות, זה צריך להיות ברור, וזה לא הולך להתחבר. אני מזכיר, שגם בעידן המעבר הבטוח, הייתי אז אלוף פיקוד, המעבר מעזה ליהודה ושומרון היה בטוח, היה פתוח, ועזתים שהגיעו לרמאללה קיבלו בעיטה, לא להגיד איפה, כדי לא לתפוס את מקומות העבודה ולא לקחת נשים וכו', וכו', וכו'. זה לא מתחבר, אלה שתי ישויות שונות לחלוטין. בעיקר בעידן שהחמאס השתלט על הרצועה, ויש לנו חמאסטן בעזה ורשות פלסטינאית ביהודה ושומרון. ניסינו, גם אחרי "צוק איתן" [סבב הלחימה בין ישראל לחמאס ביולי – אוגוסט 2014], לשכנע את אבו מאזן לקבל אחריות חלקית על הרצועה, אפילו על מעבר רפיח, הוא סירב. מה הביא אותו עכשיו להיכנס לתוך התהליך הזה, שנקרא פיוס, ולנסות לקחת אחריות על המעבר, ואולי על מרכיבים אזרחיים אחרים, בלי להיות אחראיות מלאה? זה מעניין, זו שאלה של אינטרסים. מה שקרה כאן בעיקר, ויש פה שחקן נוסף שעוד לא הזכרתי אותו והוא מצרים, שמצרים מתייחסת לרצועת עזה גם היום כאל ישות עוינת, ובצדק. מבחינתם חמאס זה אחים מוסלמים. איך המשטר המצרי הנוכחי, השלטון המצרי הנוכחי מתייחס לאחים מוסלמים אנחנו יודעים. הוא רואה בזה בעיה שעלולה לגרום לאירדנטה פנימית במצרים. קל וחומר כשהוא תפס את החמאס, מסייע לדאעש בסיני. נוצרה איזושהי מערכת יחסים בין חמאס-עזה לדאעש בסיני, למרות שאלה שתי תנועות שונות. החמאס בעצם נלחם נגד דאעש בתוך רצועת עזה, הוא לא רוצה שדאעש יאיים עליו פנימית, אבל הוא מצא בדאעש בסיני שותף על בסיס של אינטרסים. למה? כי הוא נדרש לקבל אספקת נשק דרך סיני, ודאעש שולט בסיני, אז הוא צריך את זה, ודאעש היה צריך איזשהו בסיס מאחור, גם בסיס לטיפול רפואי, בסיס להתכוננות וכן הלאה, והמצרים עלו על זה, שבעצם דאעש משתמש ברצועת עזה כארץ בסיס, וחמאס נהנה משירותי דאעש בהברחות נשק. ולכן היה פה אינטרס מצרי לנסות להביא לפיוס, וכל הלחץ על החמאס היה גם מבחינה כלכלית, כולל של אבו מאזן, כולל של המצרים. הם לא מספקים חשמל, הם לא מספקים מים, אנחנו מספקים, הם לא. הם גם סגרו את מעבר רפיח, שנפתח לעיתים, מעבר רפיח הוא באחריותם, יכלו לפתוח אותו. הם חונקים את הרצועה כדי שהחמאס יבוא אל השולחן כמו שהוא הגיע, כדי בעצם לאלף אותו ולהגיע איתו להבנה שהוא יפסיק לעזור לדאעש בסיני בכל דרך. ולכן זה האינטרס המצרי. החמאס בא משום שהוא נקלע למצוקה, הוא בלחץ, הוא צריך איזשהו פתרון, הוא לא נותן מענה לאזרחים, ולכן הוא הגיע לשולחן. למה אבו מאזן בא עכשיו לשולחן ולא בא קודם, אחרי "צוק איתן”? גם זה עניין של לחץ ואינטרס. המצרים הרכיבו פה איזשהו מרכיב לחץ שבו הם אמרו, אבו מאזן, אם אתה לא תבוא, יש לנו אלטרנטיבה, קוראים לה [מוחמד] דחלאן [לשעבר ראש מנגנון הביטחון המסכל ברצועת עזה]. אנחנו עם איחוד האמירויות נביא אותו, אבו מאזן במידה מסוימת נבהל, ועל הרקע הזה הוא הגיע. זאת אומרת, מה שאנחנו רואים פה גם היום במצב שנוצר, זה איזשהו שילוב של אינטרסים או לחצים אחד על השני, שהביא אותם למצב של לכאורה פיוס, שלא הולך להיות מושלם ולא הולך להתקיים. אני מדגיש את כל זה, משום שגם כשאנחנו מסתכלים על האתגר של רצועת עזה, כמו על אתגרים אחרים, אני חסיד תפיסת האינטרסים. לא wishful thinking. נביא את מרוואן ברגותי [לשעבר מפקד גדודי אל-אקצה של ארגון פתח, מרצה מאסר עולם בישראל], תיפתר הבעיה. נמליך את יחיא סינוואר [מנהיג חמאס ברצועת עזה], תפתר הבעיה. מספיק. אנחנו לא הולכים לפתור את הבעיות הללו, אנחנו צריכים להתמודד איתן. ובכל נקודת זמן, בכל זירה, צריך להסתכל על האינטרסים. כך קבענו למשל בסוריה, שלא מתערבים מצד אחד, אבל יש קווים אדומים. זה נכון גם לגבי הרצועה. מה האינטרסים שלנו לגבי הרצועה? קודם כל, ביטחון. הרצועה הזאת בחרה להיות עוינת. גם כלפי, בוודאי כלפינו. וכל עוד היא עוינת, אין ברירה, אלא חייב להיות סגר ביטחוני. אילולא הייתה עוינת, אז לא היה צריך לבדוק את הסחורות, לא היה צריך לבדוק את האנשים. המצרים היו פותחים לה את מעבר רפיח. אנחנו, תקופה ארוכה, לחצנו על המצרים, תפתחו את מעבר רפיח. באמת, יש שם חנק, אנשים לא יכולים לצאת. ניסינו דרך אגב לתת מענה ליציאת האנשים מרצועת עזה בשאטלים עם מחסום ארז לאלנבי כדי שייצאו לעולם הרחב דרך ירדן. הירדנים סירבו. זאת אומרת יש פה עניין של כל אחד מסתכל על הרצועה כאל בעייה שלא רוצים להתעסק איתה, ולכן מאחר ויש בעיה ביטחונית, אז קיים הסגר הביטחוני, אין מצור, השימוש במילה מצור היא לא נכונה. סוחר פלסטיני, שרוצה היום להזמין סחורה מסין, יכול להביא אותה או דרך נמל אשדוד או דרך נמל אלכסנדריה או דרך נמל פורט סעיד, בסוף היא תעבור בדיקה של ישראלי דרך [מעבר] כרם שלום. על זה אנחנו לא יכולים לוותר. אני מדגיש את זה, כי אני שומע את הרעיונות על הנמל הימי, האי בים, כפי שהיא עולה. עד היום הקבינט, כמובן, לא אישר בצדק. אם יהיו פקחים ישראלים על האי הזה, למה לא? כשיהיו שם פקחים ישראלים, תקראו לי. זה התנאי. זה התנאי. כל תפיסתנו בכלל, את כל מה שנכנס לגבולות ארץ ישראל, מ[הסכמי] אוסלו [ב-1993], מיצחק] רבין [ראש ממשלת ישראל לשעבר], זיכרונו לברכה, אמרה שבכל תנאי, בכל מצב, בסופו של דבר, סחורה ואנשים שיכנסו לגבולות ארץ ישראל, בין אם זה לישות הפלסטינאית, האחת שתוכננה באוסלו, המפוצלת, לשתיים, יהודה שומרון ועזה, ייבדק על ידי ישראלים, בין אם זה יבשה בגשרי הירדן, בין אם זה יגיע מהים או יגיע מהאוויר. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שזה לא יהיה בפיקוח הישראלי. תחשבו על דמוגרפיה. תחשבו על זה שאנחנו לא עומדים ובודקים בגשרי הירדן, או יהיה איזה נמל ימי בעזה והכניסה לשם לא תהיה מפוקחת. יגיעו כל מיני דאעש ואיראנים וכו'. דרך אגב, כשנפתח [ציר] פילדלפי [קו הגבול בין רצועת עזה למצרים] בעקבות ההתנתקות, ואיבדנו שליטה על מה שנכנס ממצרים [לרצועת עזה], כולל במעבר רפיח, היה שם מנגנון בינלאומי שנקרא EUBAM [The European Union Border Assistance Mission for the Rafah Crossing Point -EUBAM Rafah] אבל הוא הצליח לפקח? הגיעו מומחים איראנים, אלה שלימדו את אנשי רצועת עזה, איך לייצר את כלי הטיס הבלתי מאוישים, רקטות יותר משוכללות, זה מה שקרה. אז המצרים היום הם פרטנר לחסימת העניין, לי לא אכפת, שייכנסו וייצאו אזרחים עזתים דרך מעבר רפיח למצרים, כמו שלא אכפת לי להוציא אותם בשאטלים לירדן, אך מצרים לא רוצה, וירדן לא רוצה, זה הקושי. מה נכון לעשות בתנאים הללו? לא מדברים כאן על משבר הומניטרי, יש פה מצוקה כלכלית ללא ספק. אין ספק, שהבעיה העיקרית היא ההחלטה הפלסטינאית לקיים ישות עוינת. יצאנו משם, יכלו לקבל החלטה לגדל תותים ולייצא אותם, יכלו לקבל החלטה להקים מפעלים, לייצר ולייצא. קיבלו החלטה להשקיע ברקטות, קיבלו החלטה להשקיע במנהרות, החלטה שלהם. ולכן חמאס מהבחינה הזאת הוא ללא ספק מכשול. אחד הדברים שמשחקים לטובתנו, זה מה שהדגיש בעיקר יוני קודם, זה שיש החלטה בינלאומית שבעצם מתנה תנאים. החמאס מוקצה מחמת מיאוס על ידיך, החלטת הקוורטט [הקוורטט לענייני המזרח התיכון הוא גוף בין-לאומי המורכב מארצות הברית, האיחוד האירופי, האומות המאוחדות ורוסיה, שתפקידו לפקח על פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני על פי מפת הדרכים], שקוראת לחמאס לקבל אי אלו תנאים כדי שיוכל להפוך להיות לגיטימי. הוא לא הולך לעשות את זה. זה בדיוק אותו עניין למה הוא בחר לייצר רקטות ולחפור מנהרות במקום להתחיל ולעסוק בשגשוג וכו'. דרך אגב, רציונלית, אנשים שחושבים על זה, תארו לכם שאחרי שהתנתקנו מהרצועה, החמאס היה מראה לנו, שממה שיצאנו מפסיק להיות עוין כלפינו. הרי מיד הציבור הישראלי היה משתכנע, שזה הדרך הנכונה לעשות גם ביהודה ושומרון. זה לא רציונלי. מבחינתם, עדיפות היא כמובן חיסולה של מדינת ישראל, מילים כאלה, מילים אחרות, בשלבים, לא בשלבים, ולכן זה משהו שהוא הרבה יותר עמוק מאשר לחשוב חשיבה רציונלית. ולכן אנחנו עדיין רואים אותם, מתעסקים עם הרקטות, המנהרות והטרור. מה כן ישראל צריכה לעשות במצב הזה? לנו אין התנגדות, אני יכול להגיד את זה גם מתוקף תפקידי הקודם, ואני מקווה, שזה המצב גם היום, שהמצוקה הכלכלית תיענה [בגישה חיובית מצד ישראל]. למשל, העברת משכורות למגזר הציבורי, גם החמאסי, ניסינו לעשות את זה תקופה מסוימת, זה נעשה. שוב, זה כסף של תורמות, קטאר מימנה את זה. חשבונות בנק של אנשים מסוימים, שהם לא מזוהי [גדודי] עיז א-דין אל-קסאם [הזרוע הצבאית של חמאס], שהם לא פעילי טרור, רופאים, אחיות, מורים, פקידים, הייתה רשימה כזאת, היו אז 23 אלף איש, אין סיבה לא לקיים את זה אם יש כסף, לא יודע אם מישהו מוכן לממן את זה עכשיו. דרך אגב הצענו לאבו מאזן לעשות את זה, כדי שבעל המאה יהיה בעל הדעה, גם מזה הוא התחמק בצורה כזו או אחרת, אני לא יודע מה המצב איתו היום, אז זו סוגיה פתוחה עכשיו שיוצרת מצוקה, כי ברגע שאין כסף לאנשים, אז גם כל המחזור הכלכלי מתמתן, אותו מדד של משאיות שהגיעו גם לאלף משאיות ביום ועכשיו ירד לשלוש מאות הוא תוצאה מזה שאין כוח קנייה, אינטרס ישראלי שיחיו בכבוד וברווחה. למה לא? הדבר השני, זה תשתיות. הגדלת אספקת, יכולת אספקת חשמל של תחנת הכוח בעזה, אינטרס שלנו. האם מישהו מוכן לממן את זה? האם מישהו מוכן לעשות את זה? יש עם זה קושי. יש תוכנית שלנו שתתממש בסוף, של העברת צינור גז לרצועה, כדי באמת להגדיל את התפוקה ושלא תהיה תלות ברשת החשמל שלנו. מים, התפלה, אדרבא. טיהור מים. יש שם בעיה של שופכין, של ביוב, שגם מקרינה על הגנת הסביבה אצלנו. טיהור ומחזור לחקלאות. אינטרס שלנו. האם יש מישהו שמוכן לממן? יש פה קושי עצום. בעצם נתקלנו במצב, שמבחינת רצון לממן ברצועת עזה, יש מדינה אחת שמשקיעה הרבה, קוראים לה קטאר למרות שבעבר היו מתחים איתה, ב"צוק איתן" לא היינו מוכנים לקבל את היוזמה הטורקית-קטארית בצדק, אבל הצלחנו להגיע להבנות עם קטאר, שכל הפעילות שלה בנושא תשתיות, והם המשקיעים העיקריים, מאות מיליונים, מיליוני דולרים בשנה, מתואמת איתנו. כולל המנגנון של הכנסת חומרי שיקום, שהוא מנגנון משוכלל, לא פרטנו אותו כאן, יוני, זה חלק מהעניין. אתה רואה הרס עצום, זו התוצאה של "צוק איתן" עשרת אלפים בניינים שנהרסו כליל, מקומה אחת ועד 18 קומות, 30 אלף שניזוקו. יש צורך לשקם את זה, ללא ספק. לכן יצרנו פה מנגנון, ולכן הוא גם ממשיך להתקיים. איך מפקחים על זה? מאוד משוכלל, עם 100 פקחים בפנים, עם מנגנון שעוקב אחרי כל שק מלט, מגיע לסוכן שמספק, רק תמורת ואוטצ'ר שפקח אישר אותו, מנגנון משוכלל. אלה דברים שאנחנו יכולים לעשות. אבל ככלל, מי שחושב, שיש לו איזשהו פתרון של זבנג וגמרנו במציאות שבה החמאס בחר בדרך שהוא בחר גם אחרי שיצאנו מעזה והתנתקנו, והרשות הפלסטינאית בראשות אבו מאזן נמנעת מלקחת אחריות מלאה, והחמאס לא מוכן לתת לו אחריות מלאה, המצרים עם האינטרסים שלהם, יש פה קושי עצום, שמביא אותי למסקנה, שמבחינתי הגעתי אליה כבר מזמן בכל נושא העניין הישראלי פלסטיני, אנחנו לא צריכים לדבר על פתרונות. הלוואי והיה פתרון. אנחנו צריכים לדבר על דרך. דרך שבה אנחנו מחזקים את האינטרסים שלנו, גם הביטחוניים, וחלקם הוא שלא יהיה שם משבר הומניטרי, חלקם הוא שכן יחיו בכבוד וברווחה, אם אפשר, אבל להשלות את עצמנו, שיהיה מנהיג כזה או מנהיג אחר, וזה תיפתר הבעיה, מזה אני מציע להוריד את הציפיות לנוכח מה ששמענו בפאנל הקודם. סימוכין:

Jonathan D. Halevi

53,656 görüntüleme • 1 yıl önce