Video wird geladen...

Video konnte nicht geladen werden

Beim Laden dieses Videos ist ein Problem aufgetreten. Dies könnte an einem vorübergehenden Netzwerkproblem liegen oder das Video ist möglicherweise nicht verfügbar.

שבת שניה ברציפות: עימותים בין מתפללים ליושבי בית הקפה ״בסמטה״ בירושלים

Inbar Twizer ענבר טויזר

21,074 subscribers

47,659 Aufrufe • vor 1 Monat •via X (Twitter)

Nachrichten & Politik

Anya Rossi• Live Now

Private livecam show

0 Kommentare

Keine Kommentare verfügbar

Kommentare vom Original-Post werden hier angezeigt

Ähnliche Videos

עימותים החלו בין מתפללים ליושבי בית הקפה, המשטרה מפנה בכוח חרדי שצעק "שאבעס"

עימותים החלו בין מתפללים ליושבי בית הקפה, המשטרה מפנה בכוח חרדי שצעק "שאבעס"

החדשות - N12

47,264 Aufrufe • vor 1 Monat

שבת חמישית ברציפות: מחאת חרדים מול בית הקפה בירושלים, כוחות משטרה הוקפצו והציבו מחסומים Inbar Twizer ענבר טויזר

שבת חמישית ברציפות: מחאת חרדים מול בית הקפה בירושלים, כוחות משטרה הוקפצו והציבו מחסומים Inbar Twizer ענבר טויזר

החדשות - N12

82,858 Aufrufe • vor 1 Monat

אישה תועדה מורחת דבק על מנעול "קפה בסמטה" הבוקר בירושלים. המעשה גרם לעיכוב בפתיחת בית הקפה. בשבועות האחרונים מתנהל מאבק סביב החלטת מנהלי בית הקפה לפתוח את המקום בשבת vered pelman

אישה תועדה מורחת דבק על מנעול "קפה בסמטה" הבוקר בירושלים. המעשה גרם לעיכוב בפתיחת בית הקפה. בשבועות האחרונים מתנהל מאבק סביב החלטת מנהלי בית הקפה לפתוח את המקום בשבת vered pelman

כאן חדשות

47,451 Aufrufe • vor 16 Tagen

שבוע שני ברציפות: חרדים הגיעו לקפה "בסמטה" כדי להפגין נגד פעילות הקפה בשבת. למקום הגיעו מאות תושבים חילונים מראש כדי לחזק את בית הקפה. כוחות משטרה פעלו במקום | תיעוד Haim Goldich | חיים גולדיטש

שבוע שני ברציפות: חרדים הגיעו לקפה "בסמטה" כדי להפגין נגד פעילות הקפה בשבת. למקום הגיעו מאות תושבים חילונים מראש כדי לחזק את בית הקפה. כוחות משטרה פעלו במקום | תיעוד Haim Goldich | חיים גולדיטש

כאן חדשות

24,978 Aufrufe • vor 1 Monat

עלילות קפה ״בסמטה״: והבוקר חרדים מניחים מחסומים בכניסה כדי למנוע את פתיחת בית הקפה

עלילות קפה ״בסמטה״: והבוקר חרדים מניחים מחסומים בכניסה כדי למנוע את פתיחת בית הקפה

Inbar Twizer ענבר טויזר

11,265 Aufrufe • vor 9 Tagen

יום שבת היום, חרדים דופקים על חלונות בית הקפה ״בסמטה״ בירושלים בגלל שהוא פתוח בשבת. יימח שמם..לא אחים שלי לא היו לא יהיו! אלו מצביעי קואליציית המשתמטים האנטי ציוניים של ביבי. צריך נקמה, צריך לסגור להם את כל הברזים, יתגייסו יעבדו? מצויין. לא יתגייסו לא יעבדו? שירעבו ללחם, לא אזיל דמעה.

יום שבת היום, חרדים דופקים על חלונות בית הקפה ״בסמטה״ בירושלים בגלל שהוא פתוח בשבת. יימח שמם..לא אחים שלי לא היו לא יהיו! אלו מצביעי קואליציית המשתמטים האנטי ציוניים של ביבי. צריך נקמה, צריך לסגור להם את כל הברזים, יתגייסו יעבדו? מצויין. לא יתגייסו לא יעבדו? שירעבו ללחם, לא אזיל דמעה.

HolySmoke💨

44,667 Aufrufe • vor 1 Monat

עימותים בין שוטרים לבין מפגינים שנעו לכיוון המחסומים שהציבה המשטרה מסביב לבית הקפה | תיעוד vered pelman

עימותים בין שוטרים לבין מפגינים שנעו לכיוון המחסומים שהציבה המשטרה מסביב לבית הקפה | תיעוד vered pelman

כאן חדשות

47,886 Aufrufe • vor 1 Monat

שוטרי תחנת לב הבירה עצרו אישה בת 75 ששמה דבק על המנעול של בית הקפה ״בסמטה״. היום בית המשפט החליט להרחיק אותה מהעסק לחצי שנה

שוטרי תחנת לב הבירה עצרו אישה בת 75 ששמה דבק על המנעול של בית הקפה ״בסמטה״. היום בית המשפט החליט להרחיק אותה מהעסק לחצי שנה

Inbar Twizer ענבר טויזר

14,397 Aufrufe • vor 13 Tagen

שבוע רביעי ברצף עימותים בירושלים: חרדים מפגינים מול קפה "בסמטה" במחאה על פתיחתו בשבת, המשטרה מנסה להרחיקם מהמקום רותם גולן – Rotem Golan

שבוע רביעי ברצף עימותים בירושלים: חרדים מפגינים מול קפה "בסמטה" במחאה על פתיחתו בשבת, המשטרה מנסה להרחיקם מהמקום רותם גולן – Rotem Golan

חדשות 13

12,134 Aufrufe • vor 1 Monat

היערכות מוקדמת בכוחות מתוגברים של המשטרה מונעת כניסה של חרדים שהגיעו ל"קפה בסמטה" בירושלים, זו השבת השישית ברציפות. מפגינים חילונים ופעילים מארגונים שונים הגיעו השבת בכמות גדולה מהרגיל. מפגינים חרדים זרקו מים וביצים מהמרפסות

היערכות מוקדמת בכוחות מתוגברים של המשטרה מונעת כניסה של חרדים שהגיעו ל"קפה בסמטה" בירושלים, זו השבת השישית ברציפות. מפגינים חילונים ופעילים מארגונים שונים הגיעו השבת בכמות גדולה מהרגיל. מפגינים חרדים זרקו מים וביצים מהמרפסות

החדשות - N12

26,556 Aufrufe • vor 23 Tagen

המאבק על פתיחת בית הקפה בירושלים היא הרבה יותר מ"אל תגעו בקפה שלי בשבת" הוא מאבק על ציביונה של ירושלים ולא רק- אלא גם על מקומות אחרים בישראל. הקפה היה בבחינת הקש ששבר את גב הגמל והוציא רבים החוצה אחרי שנים רבות של אפליה והדרה של חילונים בעיר>>

המאבק על פתיחת בית הקפה בירושלים היא הרבה יותר מ"אל תגעו בקפה שלי בשבת" הוא מאבק על ציביונה של ירושלים ולא רק- אלא גם על מקומות אחרים בישראל. הקפה היה בבחינת הקש ששבר את גב הגמל והוציא רבים החוצה אחרי שנים רבות של אפליה והדרה של חילונים בעיר>>

vered pelman

28,844 Aufrufe • vor 1 Monat

הגעתי הבוקר לחזק את בית הקפה במרכז העיר ירושלים שמותקף על ידי חרדים קיצוניים. אני מאמין בעיקרון חיה ותן לחיות. לא יכול להיות ששתיית קפה בשבת בבוקר תהפוך לאקט של גבורה אזרחית. את הוונדליזם שאנחנו רואים מאחוריי - כל זה רק מוכיח שהחבר'ה האלו חייבים להוציא את האנרגיה מול חמאס, מול חיזבאללה, מול החות'ים, אבל לא כאן בירושלים, מול אזרחים שלווים. כשנגיע לשלטון לא יהיה להם זמן להפגין. כולם ירוצו בטירונות!

הגעתי הבוקר לחזק את בית הקפה במרכז העיר ירושלים שמותקף על ידי חרדים קיצוניים. אני מאמין בעיקרון חיה ותן לחיות. לא יכול להיות ששתיית קפה בשבת בבוקר תהפוך לאקט של גבורה אזרחית. את הוונדליזם שאנחנו רואים מאחוריי - כל זה רק מוכיח שהחבר'ה האלו חייבים להוציא את האנרגיה מול חמאס, מול חיזבאללה, מול החות'ים, אבל לא כאן בירושלים, מול אזרחים שלווים. כשנגיע לשלטון לא יהיה להם זמן להפגין. כולם ירוצו בטירונות!

אביגדור ליברמן

65,885 Aufrufe • vor 1 Monat

צבע אדום. שבת ישראלית בגדה המערבית: - ביתא ובורין, מדרום לשכם. - ראבה, מדרום לג'נין. - עין א-דויוק, ליד יריחו. - ואדי סעיר, מצפון לחברון. - ח'ירבת אבו פלאח, ליד רמאללה. - תורמוס איה, מצפון לרמאללה. - בית דג'ן, ממזרח לשכם. - עקרבה, מדרום לשכם. - האתר הארכיאולוגי תל מעין, ממזרח ליטא. —- מצד אחד מחבלים ישראלים אלימים ורעולי פנים, חמושים באלות, אבנים ונשק חם שקיבלו מהמדינה, עם ממשלה תומכת וצבא מגבה. מצד שני חקלאים שבאו לעבודתם. אלה לא עימותים. אלה פיגועים לאור יום. זה הטרור הישראלי. —

צבע אדום. שבת ישראלית בגדה המערבית: - ביתא ובורין, מדרום לשכם. - ראבה, מדרום לג'נין. - עין א-דויוק, ליד יריחו. - ואדי סעיר, מצפון לחברון. - ח'ירבת אבו פלאח, ליד רמאללה. - תורמוס איה, מצפון לרמאללה. - בית דג'ן, ממזרח לשכם. - עקרבה, מדרום לשכם. - האתר הארכיאולוגי תל מעין, ממזרח ליטא. —- מצד אחד מחבלים ישראלים אלימים ורעולי פנים, חמושים באלות, אבנים ונשק חם שקיבלו מהמדינה, עם ממשלה תומכת וצבא מגבה. מצד שני חקלאים שבאו לעבודתם. אלה לא עימותים. אלה פיגועים לאור יום. זה הטרור הישראלי. —

מסתכלים לכיבוש בעיניים

12,334 Aufrufe • vor 9 Monaten

סערה בירושלים: בית קפה ״בסמטה״ שנפתח לפני כחודש הפך היום למוקד בזמן שעשרות חרדים הגיעו למקום ומחו על עצם פתיחתו במהלך השבת. בתגובה - תושבים חילונים מכל קצוות הבירה הגיעו לתמוך ולחזק. מיכאל מבית הכרם: ״אנחנו מברכים ומחזקים את המקום - העברנו בקבוצה של השכונה ומשפחות רבות בדרך לכאן, יש משמעות לתמיכה שלנו״. יואל בן דוד הבעלים: ״בעיקר היה עצוב לראות איך המבוגרים שולחים את הילדים, היום פה עשרות רבות של חרדים ב-4 גלים במהלך היום. ניסיתי לדבר איתם אבל לא היה עם מי, אין מוזיקה בחוץ ואנחנו לא על הרחוב הראשי כך שלא פוגעים באף אחד. התמיכה של הציבור החילוני בעיר מרגשת אותנו״ Hagar Amgar|הגר אמגר

סערה בירושלים: בית קפה ״בסמטה״ שנפתח לפני כחודש הפך היום למוקד בזמן שעשרות חרדים הגיעו למקום ומחו על עצם פתיחתו במהלך השבת. בתגובה - תושבים חילונים מכל קצוות הבירה הגיעו לתמוך ולחזק. מיכאל מבית הכרם: ״אנחנו מברכים ומחזקים את המקום - העברנו בקבוצה של השכונה ומשפחות רבות בדרך לכאן, יש משמעות לתמיכה שלנו״. יואל בן דוד הבעלים: ״בעיקר היה עצוב לראות איך המבוגרים שולחים את הילדים, היום פה עשרות רבות של חרדים ב-4 גלים במהלך היום. ניסיתי לדבר איתם אבל לא היה עם מי, אין מוזיקה בחוץ ואנחנו לא על הרחוב הראשי כך שלא פוגעים באף אחד. התמיכה של הציבור החילוני בעיר מרגשת אותנו״ Hagar Amgar|הגר אמגר

החדשות - N12

108,557 Aufrufe • vor 1 Monat

כאן מיכל, אני מאמינה גדולה בכוחם של שיתופי פעולה לחולל ניסים – ולפני יומיים, בהאקתון "מפתחים עצמאות" – שיתוף פעולה מופלא בין אלביט מערכות, בית החולים השיקומי המשולב בשיבא תל השומר ועמותת ריסטארט – ראיתי זאת בעיניים. היה מרגש כל כך לראות משתתפות ומשתתפים מכל חטיבות אלביט, פצועי צה"ל, רופאים ואנשי מקצוע נוספים, מאחדים מוחות ולבבות כדי ליצור פתרונות שיקלו על גיבורינו – מי שנלחמו עבורנו ועכשיו נלחמים על החזרה לחייהם המחודשים, בתהליך שיקום מאתגר וארוך. ההאקתון הזה הוא הוכחה נוספת ליכולת של אנשים המתכנסים יחד לשנות מציאות. ביחד – רק יחד – נצליח להתגבר ולהשתקם. שבת שלום.

כאן מיכל, אני מאמינה גדולה בכוחם של שיתופי פעולה לחולל ניסים – ולפני יומיים, בהאקתון "מפתחים עצמאות" – שיתוף פעולה מופלא בין אלביט מערכות, בית החולים השיקומי המשולב בשיבא תל השומר ועמותת ריסטארט – ראיתי זאת בעיניים. היה מרגש כל כך לראות משתתפות ומשתתפים מכל חטיבות אלביט, פצועי צה"ל, רופאים ואנשי מקצוע נוספים, מאחדים מוחות ולבבות כדי ליצור פתרונות שיקלו על גיבורינו – מי שנלחמו עבורנו ועכשיו נלחמים על החזרה לחייהם המחודשים, בתהליך שיקום מאתגר וארוך. ההאקתון הזה הוא הוכחה נוספת ליכולת של אנשים המתכנסים יחד לשנות מציאות. ביחד – רק יחד – נצליח להתגבר ולהשתקם. שבת שלום.

יצחק הרצוג Isaac Herzog

22,525 Aufrufe • vor 1 Jahr

אני שונא את הרכבת הקלה בישראל, אבל הקו החדש בירושלים כמעט נפלא. נסעתי היום ביומו הראשון של קו הרכבת הקלה החדש של ירושלים, L3. מי שמכיר אותי, יודע שאני לא מחבב, בלשון המעטה, את בזבוז הכסף על הטראמים בישראל שזכו לשם השיווקי רכבת קלה. אבל, קו L3 כמעט נפלא, והכמעט מצוינות שלו ממחישה את הפספוס בתכנון הרכבות בישראל. מדוע אני מתנגד לרכבות הקלות בירושלים ובתל אביב? מכיוון שבסכומי הכסף המושקעים בטראמים הישראליים, אפשר היה לבנות מטרו. רכבת מטרו נוסעת בנתיב בלעדי (אינה צריכה להשתלב בתנועת כלי רכב והולכי רגל) ולכן יכולה להיות מורכבת מיותר קרונות ומקרונות גדולים יותר. לפיכך, רכבת כבדה של מטרו, יכולה להסיע פי חמישה יותר נוסעים בו זמנית מאשר רכבת קלה. בנוסף, היא גם מהירה בהרבה. מרבית קווי הרכבות הקלות בירושלים ובתל אביב עוברים ברחובות צרים ועמוסים ולכן הרכבות מחויבות להשתלב באיטיות בתנועת כלי הרכב והולכי הרגל. קו L3 יוצא דופן ומרבית המסלול שנחנך היום - בין תחנת הטורים במרכז העיר לתחנת הרכבת הכבדה הנטושה, מלחה - נוסע בנתיב בלעדי. מכיוון שקו L3 כמעט ואינה חוצה צמתים (יוצאת הדופן העיקרית היא פת העמוסה) הוא נוסע מהר יחסית ומקשר בצורה מופלאה את דרום העיר למרכזה. אז איפה הפספוס? מכיוון שמדובר בנתיב בלעדי לאורך מרבית המסלול של קו L3, בהשקעה כספית קטנה יחסית, ניתן היה לדאוג שכל המסלול יהיה בלעדי - כך אפשר היה להפעיל רכבות כבדות יותר שמסוגלות להסיע בו זמנית הרבה יותר נוסעים. הפספוס מתחזק כשמסתכלים על נקודת הקצה של הקו החדש, אצטדיון טדי ותחנת הרכבת הנטושה של מלחה. שוב ושוב אני מקונן על כך שמשרדי האוצר והתחבורה אינם משמישים את מסילת הרכבת הוותיקה בנחל שורק שמגיעה דרך בית שמש לתחנת הרכבת הכבדה מלחה (להזכירכם, תחנת הקצה של קו L3 החדש). תארו לעצמכם עד כמה כביש 1 היה משתחרר מהפקקים, אם מאות אלפי תושבי בית שמש היו יכולים להגיע לירושלים באמצעות הרכבת הכבדה ולא בשיירות אוטובוסים אינסופיות שתקועות בפקקים. אם המסילה בנחל שורק היתה מושמשת וקו L3 היה בלעדי לאורך כל המסלול, הרכבות המגיעות לירושלים דרך בית שמש היו יכולות להמשיך לדהור להמשיך על המסילה שנחנכה היום עד למרכז ירושלים. אבל... על קו L3 נוסעת רכבת קלה מוגבלת שמסוגלת להסיע רק 400 נוסעים בו זמנית. מסיבה זו, תושבי בית שמש ימשיכו לנסוע באוטובוסים בכביש 1, ובזמני משחקים באצטדיון טדי, תיסגר תחנת הרכבת הקלה הסמוכה לאצטדיון - כדי למנוע דוחק ואסון. איזה פספוס... בסרטונים שצילמתי - תחנות הקצה של הקו החדש: מלחה והטורים.

אני שונא את הרכבת הקלה בישראל, אבל הקו החדש בירושלים כמעט נפלא. נסעתי היום ביומו הראשון של קו הרכבת הקלה החדש של ירושלים, L3. מי שמכיר אותי, יודע שאני לא מחבב, בלשון המעטה, את בזבוז הכסף על הטראמים בישראל שזכו לשם השיווקי רכבת קלה. אבל, קו L3 כמעט נפלא, והכמעט מצוינות שלו ממחישה את הפספוס בתכנון הרכבות בישראל. מדוע אני מתנגד לרכבות הקלות בירושלים ובתל אביב? מכיוון שבסכומי הכסף המושקעים בטראמים הישראליים, אפשר היה לבנות מטרו. רכבת מטרו נוסעת בנתיב בלעדי (אינה צריכה להשתלב בתנועת כלי רכב והולכי רגל) ולכן יכולה להיות מורכבת מיותר קרונות ומקרונות גדולים יותר. לפיכך, רכבת כבדה של מטרו, יכולה להסיע פי חמישה יותר נוסעים בו זמנית מאשר רכבת קלה. בנוסף, היא גם מהירה בהרבה. מרבית קווי הרכבות הקלות בירושלים ובתל אביב עוברים ברחובות צרים ועמוסים ולכן הרכבות מחויבות להשתלב באיטיות בתנועת כלי הרכב והולכי הרגל. קו L3 יוצא דופן ומרבית המסלול שנחנך היום - בין תחנת הטורים במרכז העיר לתחנת הרכבת הכבדה הנטושה, מלחה - נוסע בנתיב בלעדי. מכיוון שקו L3 כמעט ואינה חוצה צמתים (יוצאת הדופן העיקרית היא פת העמוסה) הוא נוסע מהר יחסית ומקשר בצורה מופלאה את דרום העיר למרכזה. אז איפה הפספוס? מכיוון שמדובר בנתיב בלעדי לאורך מרבית המסלול של קו L3, בהשקעה כספית קטנה יחסית, ניתן היה לדאוג שכל המסלול יהיה בלעדי - כך אפשר היה להפעיל רכבות כבדות יותר שמסוגלות להסיע בו זמנית הרבה יותר נוסעים. הפספוס מתחזק כשמסתכלים על נקודת הקצה של הקו החדש, אצטדיון טדי ותחנת הרכבת הנטושה של מלחה. שוב ושוב אני מקונן על כך שמשרדי האוצר והתחבורה אינם משמישים את מסילת הרכבת הוותיקה בנחל שורק שמגיעה דרך בית שמש לתחנת הרכבת הכבדה מלחה (להזכירכם, תחנת הקצה של קו L3 החדש). תארו לעצמכם עד כמה כביש 1 היה משתחרר מהפקקים, אם מאות אלפי תושבי בית שמש היו יכולים להגיע לירושלים באמצעות הרכבת הכבדה ולא בשיירות אוטובוסים אינסופיות שתקועות בפקקים. אם המסילה בנחל שורק היתה מושמשת וקו L3 היה בלעדי לאורך כל המסלול, הרכבות המגיעות לירושלים דרך בית שמש היו יכולות להמשיך לדהור להמשיך על המסילה שנחנכה היום עד למרכז ירושלים. אבל... על קו L3 נוסעת רכבת קלה מוגבלת שמסוגלת להסיע רק 400 נוסעים בו זמנית. מסיבה זו, תושבי בית שמש ימשיכו לנסוע באוטובוסים בכביש 1, ובזמני משחקים באצטדיון טדי, תיסגר תחנת הרכבת הקלה הסמוכה לאצטדיון - כדי למנוע דוחק ואסון. איזה פספוס... בסרטונים שצילמתי - תחנות הקצה של הקו החדש: מלחה והטורים.

עומר כרמון

19,788 Aufrufe • vor 9 Tagen

לפני שנתיים הזדמנתי לשבת של משפחות שכולות בתל-אביב. בדרך כלל, בבית כנסת מלא יש משהו כמו חמישה לויים, יולדת אחת, אולי בר מצווה, וארבעה אומרי קדיש. אבל כשהגיעו שם לקדיש, כל בית הכנסת, מאות מתפללים, נעמד ואמר ״יתגדל ויתקדש שמיה רבה״. כי יקיריהם, יקיריכם, יקירינו, נפלו בשמחת תורה של אותה שנה או בחודשים שאחריו. וקול הקדיש הולך וחזק מאוד. ונזכרתי בפעם נוספת שקרה לי דבר כזה, בבית הכנסת בבית החולים הדסה עין כרם, שנה קודם לכן. כשפתאום הצטבר תור של חמישה שישה אבות שבאו לקרוא שם לבנות, ועוד שלוש בריתות לבנים. וחשבתי על המקומות האלה, שכאילו הפוכים זה מזה. ועל המרחק הקצר עד להכאיב שבין קריאת שם וקריאת קדיש. כי הנופלים נותרים בני עשרה, או בני עשרים, אבל בעינינו, שמתבגרים, הם נראים כל פעם צעירים יותר ויותר. וחשבתי על כך שאת כל אחד ואחד מהנופלים האלה בירכו בברית ״קיים את הילד הזה לאביו ולאימו״. והילד התקיים, עד שהחליט מיוזמתו המוחלטת לקפוץ אל האש, במדינה שבה אנשים רצים אל תופת כמו אל ים. ואחר-כך, באולם שליד בית הכנסת עברתי וקלטתי שיחה שלא האמנתי שיכולה להתקיים. הורים שכולים דנו שם בשאלה מתי זה קשה יותר: כשהבן שנפל השאיר אחריו ילדים קטנים יתומים, או כשלא זכה. וחשבתי, שאולי צריך להגיד גם פה: ״אנו מתירים להתפלל עם העבריינים״. כי כולנו העבריינים שממשיכים בחייהם, במריבותיהם. עוברים כל יום על מצוות ״לא תשכח״ ועל הנדר ״להיות ראויים״. ואולי גם כאן במדינה שלנו הגיע הזמן, מיום הזיכרון שעבר, ועד יום הזיכרון הזה, להסיר את כל החרמות וכל הנידויים שבשלהם, גם בשלהם, הגיעו אלינו הרעה הזאת והסתר הפנים הזה. נופלי המערכה הזו, שעדיין אין לה שם מוסכם ולא תאריך סיום, שונים בכל זאת מקודמיהם, כי לא שיערנו שבדור שלנו, ילדים כמו מתן אברג׳יל ויוחאי דוכן עדיין קופצים על רימונים. או שגם בתזכורת באייפון, לא רק בעט נובע, אפשר לכתוב מילים כמו של בן זוסמן: ״אני מלא גאווה ותחושת שליחות ותמיד אמרתי שאם אצטרך למות, הלוואי וזה יהיה בהגנה על אחרים ועל המדינה. ירושלים, הפקדתי שומרים, שיום יגיע ואהיה אחד מהם״. ובעיקר כי הם יצאו אל הקרב ועשו זאת בדעה צלולה. למרות שנים ארוכות של פילוג ומאבקים פנימיים, שאמורות היו, לכאורה, להעלים כל סימן של נכונות למות למען אנשים שחושבים אחרת. על מלחמת העולם הראשונה כתב סופר אמריקני ״מאה שנה של אהבה של מעמד הביניים בוזבזה שם בשוחות״. אצלנו, היא חלילה לא בוזבזה. והיא לא בת מאה. היא אהבה של שלושת אלפים שנה לעם הזה ולמקום הזה, חזקה יותר מכל מאבק רגעי, עוברת מדור לדור, בגיל מוקדם להדהים. וכמו שכתב יהודה עמיחי, ״אדם יוצא מבית, והבית אינו יוצא מן האדם״. ההיסטוריה תשכח את המאבקים הפוליטיים ואת האינטרסים הרגעיים, אבל היא תזכור היטב איך התהפכה הקערה בין שמחת תורה תשפ״ד בבארי ובין פסח תשפ״ו בטהרן. היא תבחין בין עיקר ובין טפל, תראה אור בחשיכת ההודעות ״דובר צה״ל התיר לפרסום״. לא המצאנו את הערבוב הזה בין יום הזיכרון לבין יום העצמאות, שנושקים זה לזה ואין מלכות נוגעת בחברתה. לפני 2,400 שנה עמדו על הר בירושלים ישראלים רבים, בחנוכת בית המקדש השני. הצעירים שמחו על המקדש, הזקנים בכו בי ראו כמה עלוב הוא לעומת הבית הראשון שזכרו. נעמי שמר תיארה זאת במילים: ״שירי קינה, שירי הלל, זה מתערבב, זה מתערבל״. וכך תיאר זאת עזרא: וְאֵין הָעָם, מַכִּירִים קוֹל תְּרוּעַת הַשִּׂמְחָה, לְקוֹל בְּכִי הָעָם: כִּי הָעָם, מְרִיעִים תְּרוּעָה גְדוֹלָה, וְהַקּוֹל נִשְׁמַע, עַד-לְמֵרָחוֹק. בזמן הכרזת העצמאות, ממש מחר לפני 78 שנה, נפל גוש עציון ומגיניו נטבחו ונחטפו. מניין הנופלים חצה אז את האלפיים בדיוק כשהתגשמה התקווה בת שנות אלפיים. לא היה בית שאין בו מספד ולא היה רחוב שלא התמלא בשמחה. אלתרמן כבר כתב על השעה ההיא מילים נצחיות: ״ופני שמחתה עזות וחזקים לעומתן פני תוגתה ולעת חג או מספד הן רובצות אישה לפתח רעותה והעת כמו ניר שבו חרשו אהבה ושנאה וקרב ויבער העפר עד בוא יבוא נושא אלומותיו״ אלתרמן רמז לפסוק ״הזורעים בדמעה ברינה יקצורו, הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע, בוא יבוא ברינה נושא אלומותיו״. כי בניגוד לבית השני, כשהוקם הבית השלישי לא חצי בכו וחצי שמחו, אלא כולם בכו ושמחו ביחד. רובנו בארץ מכירים בנס של הקמת מדינת ישראל, אך לשמחתנו לא חווינו את הכאב הנורא על בשרנו. יש מנגד את מי ששקועים באבל הכבד ואינם מצליחים לראות את המטרה שלשמה נדרש, ואין לנו הזכות לשפוט אותם. אבל אתם היושבים פה חשים היטב גם את הצער הנורא, וגם את רוח ההיסטוריה. הלוחות הטקטוניים האלה של תוגה ושמחה, זיכרון ועצמאות, הלוחות הטקטוניים האלה שעליהם יושבת מדינת ישראל מתנגשים על לוח ליבכם יום יום ושעה שעה. ואתם קו השבר. ובתוככם גם סוד החיבור. ואני אינני מקנא בכם, אבל אני מתקנא ברוח שלכם. וכמו כולם אני מודה לכם מעומקי ליבי ונפשי, ומבקש את סליחתכם. שבוע אחרי הטבח, לפני גשם ראשון, בקיבוץ בארי זרעו את השדות שדרכם דהר המוות אל הבתים. התקיים בנו כפשוטו הביטוי התנ״כי ״הזורעים בדמעה״. ואם התקיים החלק הזה, מובטח שיתקיים בנו גם החלק השני ״ברינה יקצורו״. (דברים שאמרתי הערב בטקס הזיכרון במאהל הגבורה בירושלים)

לפני שנתיים הזדמנתי לשבת של משפחות שכולות בתל-אביב. בדרך כלל, בבית כנסת מלא יש משהו כמו חמישה לויים, יולדת אחת, אולי בר מצווה, וארבעה אומרי קדיש. אבל כשהגיעו שם לקדיש, כל בית הכנסת, מאות מתפללים, נעמד ואמר ״יתגדל ויתקדש שמיה רבה״. כי יקיריהם, יקיריכם, יקירינו, נפלו בשמחת תורה של אותה שנה או בחודשים שאחריו. וקול הקדיש הולך וחזק מאוד. ונזכרתי בפעם נוספת שקרה לי דבר כזה, בבית הכנסת בבית החולים הדסה עין כרם, שנה קודם לכן. כשפתאום הצטבר תור של חמישה שישה אבות שבאו לקרוא שם לבנות, ועוד שלוש בריתות לבנים. וחשבתי על המקומות האלה, שכאילו הפוכים זה מזה. ועל המרחק הקצר עד להכאיב שבין קריאת שם וקריאת קדיש. כי הנופלים נותרים בני עשרה, או בני עשרים, אבל בעינינו, שמתבגרים, הם נראים כל פעם צעירים יותר ויותר. וחשבתי על כך שאת כל אחד ואחד מהנופלים האלה בירכו בברית ״קיים את הילד הזה לאביו ולאימו״. והילד התקיים, עד שהחליט מיוזמתו המוחלטת לקפוץ אל האש, במדינה שבה אנשים רצים אל תופת כמו אל ים. ואחר-כך, באולם שליד בית הכנסת עברתי וקלטתי שיחה שלא האמנתי שיכולה להתקיים. הורים שכולים דנו שם בשאלה מתי זה קשה יותר: כשהבן שנפל השאיר אחריו ילדים קטנים יתומים, או כשלא זכה. וחשבתי, שאולי צריך להגיד גם פה: ״אנו מתירים להתפלל עם העבריינים״. כי כולנו העבריינים שממשיכים בחייהם, במריבותיהם. עוברים כל יום על מצוות ״לא תשכח״ ועל הנדר ״להיות ראויים״. ואולי גם כאן במדינה שלנו הגיע הזמן, מיום הזיכרון שעבר, ועד יום הזיכרון הזה, להסיר את כל החרמות וכל הנידויים שבשלהם, גם בשלהם, הגיעו אלינו הרעה הזאת והסתר הפנים הזה. נופלי המערכה הזו, שעדיין אין לה שם מוסכם ולא תאריך סיום, שונים בכל זאת מקודמיהם, כי לא שיערנו שבדור שלנו, ילדים כמו מתן אברג׳יל ויוחאי דוכן עדיין קופצים על רימונים. או שגם בתזכורת באייפון, לא רק בעט נובע, אפשר לכתוב מילים כמו של בן זוסמן: ״אני מלא גאווה ותחושת שליחות ותמיד אמרתי שאם אצטרך למות, הלוואי וזה יהיה בהגנה על אחרים ועל המדינה. ירושלים, הפקדתי שומרים, שיום יגיע ואהיה אחד מהם״. ובעיקר כי הם יצאו אל הקרב ועשו זאת בדעה צלולה. למרות שנים ארוכות של פילוג ומאבקים פנימיים, שאמורות היו, לכאורה, להעלים כל סימן של נכונות למות למען אנשים שחושבים אחרת. על מלחמת העולם הראשונה כתב סופר אמריקני ״מאה שנה של אהבה של מעמד הביניים בוזבזה שם בשוחות״. אצלנו, היא חלילה לא בוזבזה. והיא לא בת מאה. היא אהבה של שלושת אלפים שנה לעם הזה ולמקום הזה, חזקה יותר מכל מאבק רגעי, עוברת מדור לדור, בגיל מוקדם להדהים. וכמו שכתב יהודה עמיחי, ״אדם יוצא מבית, והבית אינו יוצא מן האדם״. ההיסטוריה תשכח את המאבקים הפוליטיים ואת האינטרסים הרגעיים, אבל היא תזכור היטב איך התהפכה הקערה בין שמחת תורה תשפ״ד בבארי ובין פסח תשפ״ו בטהרן. היא תבחין בין עיקר ובין טפל, תראה אור בחשיכת ההודעות ״דובר צה״ל התיר לפרסום״. לא המצאנו את הערבוב הזה בין יום הזיכרון לבין יום העצמאות, שנושקים זה לזה ואין מלכות נוגעת בחברתה. לפני 2,400 שנה עמדו על הר בירושלים ישראלים רבים, בחנוכת בית המקדש השני. הצעירים שמחו על המקדש, הזקנים בכו בי ראו כמה עלוב הוא לעומת הבית הראשון שזכרו. נעמי שמר תיארה זאת במילים: ״שירי קינה, שירי הלל, זה מתערבב, זה מתערבל״. וכך תיאר זאת עזרא: וְאֵין הָעָם, מַכִּירִים קוֹל תְּרוּעַת הַשִּׂמְחָה, לְקוֹל בְּכִי הָעָם: כִּי הָעָם, מְרִיעִים תְּרוּעָה גְדוֹלָה, וְהַקּוֹל נִשְׁמַע, עַד-לְמֵרָחוֹק. בזמן הכרזת העצמאות, ממש מחר לפני 78 שנה, נפל גוש עציון ומגיניו נטבחו ונחטפו. מניין הנופלים חצה אז את האלפיים בדיוק כשהתגשמה התקווה בת שנות אלפיים. לא היה בית שאין בו מספד ולא היה רחוב שלא התמלא בשמחה. אלתרמן כבר כתב על השעה ההיא מילים נצחיות: ״ופני שמחתה עזות וחזקים לעומתן פני תוגתה ולעת חג או מספד הן רובצות אישה לפתח רעותה והעת כמו ניר שבו חרשו אהבה ושנאה וקרב ויבער העפר עד בוא יבוא נושא אלומותיו״ אלתרמן רמז לפסוק ״הזורעים בדמעה ברינה יקצורו, הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע, בוא יבוא ברינה נושא אלומותיו״. כי בניגוד לבית השני, כשהוקם הבית השלישי לא חצי בכו וחצי שמחו, אלא כולם בכו ושמחו ביחד. רובנו בארץ מכירים בנס של הקמת מדינת ישראל, אך לשמחתנו לא חווינו את הכאב הנורא על בשרנו. יש מנגד את מי ששקועים באבל הכבד ואינם מצליחים לראות את המטרה שלשמה נדרש, ואין לנו הזכות לשפוט אותם. אבל אתם היושבים פה חשים היטב גם את הצער הנורא, וגם את רוח ההיסטוריה. הלוחות הטקטוניים האלה של תוגה ושמחה, זיכרון ועצמאות, הלוחות הטקטוניים האלה שעליהם יושבת מדינת ישראל מתנגשים על לוח ליבכם יום יום ושעה שעה. ואתם קו השבר. ובתוככם גם סוד החיבור. ואני אינני מקנא בכם, אבל אני מתקנא ברוח שלכם. וכמו כולם אני מודה לכם מעומקי ליבי ונפשי, ומבקש את סליחתכם. שבוע אחרי הטבח, לפני גשם ראשון, בקיבוץ בארי זרעו את השדות שדרכם דהר המוות אל הבתים. התקיים בנו כפשוטו הביטוי התנ״כי ״הזורעים בדמעה״. ואם התקיים החלק הזה, מובטח שיתקיים בנו גם החלק השני ״ברינה יקצורו״. (דברים שאמרתי הערב בטקס הזיכרון במאהל הגבורה בירושלים)

עמית סגל

30,194 Aufrufe • vor 4 Monaten