Video yükleniyor...

Video Yüklenemedi

Ana Sayfaya Dön

אור הלר פרסם שמפקדת הסוללה כתבה לחיילים שירו על פושקו: ״האירוע הוא תוצאה של ירי שבוצע ע״י הסוללה, הסוללה אחראית אבל לא אשמה״ ואוסיף שמפקדת המתבטאת ככה על אירוע שבו פקודיה הרגו חקלאי ישראלי, גם אם בטעות, יש לירות אותה בחזרה לבקו״ם. שתהיה אחראית על הנקיון אבל לא תבריק.

instabaluga's profile picture

Mobi

4,795 subscribers

55,405 görüntüleme • 5 ay önce •via X (Twitter)

KomediHaberler & PolitikaBilim & Teknoloji
LIVE

Anya Rossi• Live Now

Private livecam show

0 Yorum

Yorum bulunmuyor

Orijinal gönderinin yorumları burada görünecek

Benzer Videolar

יש במחאת קפלן חסרי גבולות אשר גם הטרדה ופגיעה בילדים היא כלי לגיטימי בעיניהם. בערב שבת, בדרך לבית הכנסת, שלושה אנשים ניגשו אליי. אחד ביקש לדבר. גל גורן הוא בן להורים שנרצחו בניר עוז. אני כואב את כאבו של גל ותמיד אתן את היחס המכבד ביותר למשפחות שכולות שקרוביהם נרצחו ע״י הטרור הערבי. יהיו עמדותיהן אשר יהיו. הזמנתי את גל לפגישה. אבל השניים האחרים חיפשו פרובוקציה. כשהמשכתי בדרכי, הם לא עצרו. הם נצמדו, צעקו וצילמו. הבת שלי, עוד לא בת 6, נבהלה. הרמתי אותה על הידיים. יש רגע שבו אדם נורמלי עוצר. כאן זה לא קרה. מדובר בהטרדה ובהפחדה של ילדה קטנה. הסרטון המלא נמצא אצלם. הציבור קיבל גרסה ערוכה וחתוכה אבל גם בה חדי העין יבחינו בכך שיש שם ילדה קטנה. על כל פנים, גם אם ניתן להעלים מהסרטון, את הטראומה והפחד של ילדה שעוד לא מלאו לה 6, קצת יותר קשה להעלים. תלונה תוגש למשטרה מחר בבוקר. יש גבול.
0:56

יש במחאת קפלן חסרי גבולות אשר גם הטרדה ופגיעה בילדים היא כלי לגיטימי בעיניהם. בערב שבת, בדרך לבית הכנסת, שלושה אנשים ניגשו אליי. אחד ביקש לדבר. גל גורן הוא בן להורים שנרצחו בניר עוז. אני כואב את כאבו של גל ותמיד אתן את היחס המכבד ביותר למשפחות שכולות שקרוביהם נרצחו ע״י הטרור הערבי. יהיו עמדותיהן אשר יהיו. הזמנתי את גל לפגישה. אבל השניים האחרים חיפשו פרובוקציה. כשהמשכתי בדרכי, הם לא עצרו. הם נצמדו, צעקו וצילמו. הבת שלי, עוד לא בת 6, נבהלה. הרמתי אותה על הידיים. יש רגע שבו אדם נורמלי עוצר. כאן זה לא קרה. מדובר בהטרדה ובהפחדה של ילדה קטנה. הסרטון המלא נמצא אצלם. הציבור קיבל גרסה ערוכה וחתוכה אבל גם בה חדי העין יבחינו בכך שיש שם ילדה קטנה. על כל פנים, גם אם ניתן להעלים מהסרטון, את הטראומה והפחד של ילדה שעוד לא מלאו לה 6, קצת יותר קשה להעלים. תלונה תוגש למשטרה מחר בבוקר. יש גבול.

Ariel Kallner אריאל קלנר

49,143 görüntüleme • 4 ay önce

שמעתי כעת את הראיון של עורך הדין שלומי ציפורי עורך דינו של אביעד פריג׳ה בתכנית של אסף ליברמן אסף ליברמן ורועי שרון רועי שרון Roy Sharon המצוינים! הוא יצא להתקפה נגדי. טוען שאני ״עשיתי קריירה מטרגדיה״ ושאני בקמפיין. יש לי חדשות בשבילך עו״ד ציפורי: לחשוף חומרי חקירה שאתה לא הבאת לי אלא השגתי דרך מקורות זה לא לעשות קמפיין! אלא עבודה עיתונאית. לגופו של עניין: בדיוק כפי שלך יש את כל חומרי חקירה כי אתה עורך דין של הנאשם בהמתה באחריות מופחתת (ואל תתקן את רועי שרון ואת אסף ליברמן, כי נאשם שירה למוות בקסטלמן, שום דבר לא ישנה זאת, אבל איזה כדור הרג אותו לא הרשים גם את הפצ״רית) גם לי יש את החומרים. והם חד משמעיים: אתייחס למה שהעלית: א׳ , לוחם מג״ב שהגיע שלוש דקות אחרי האירוע וצעק לא לירות לא לירות אכן היה בכתבות שלי בשבוע הראשון! של הפרשה לפני יותר משנה. והסיבה שהעדות שלו חשובה לא בגלל פריג׳ה, אלא בגלל הרשלנות הקשה של המשטרה, הוא זיההה אותו , ולמרות זאת פונה לבית החולים פלוני אלמוני. זו הסיבה שהעדות הזאת שהבאתי הייתה חשובה. אתה מתעלם אבל אדון ציפורי דווקא מהעדות של ר׳ לוחם אגוז, שנטרל מחבלים יחד עם קסטלמן. הוא זה שצעק חדל, ברגע האמת. הוא זה שאמר שהחינוך שקיבל מצה״ל הוא שצריך להפסיק ירי ברגע שאדם מרים ידיים ומתחנן על חייו. אתה גם מתעלם לחלוטין מהעדות של חייל נוסף: שגם הוא הפסיק את הירי ברגע שראה את יובל הגיבור מרים ידיים אתה אומר שאני עושה מניפולציות? אדוני העורך דין המכובד, שאני באמת חושב שהוא עורך דין מצויין. מי שעושה מניפולציוצ זה אתה אתה מסובב את חומר החקירה איך שבא לך. אבל מה לעשות שאותו חומר החקירה נמצא אצלי ביד. אותו חומר חקירה שהוביל את הפרקליטות הצבאית להגיש כתב אישום נגד אביעד. הרי לא רצית שהתיעודים המלאים ייחשפו. רצית לשמור את זה לעצמך ולעשות בהם שימוש מניפולטיבי לטובתו של אביעד. זה מה שמטריף אותך. לגבי ״שקרים״ שמפיצים על פריג׳ה. לא תשכנע אותי. בטח לא כשאני רואה את ההתכתבויות שלו עם חבריו. כשינון מגל שואל אותו אם עשה וידוא הרגיה, הוא עונה כן! כי הוא רצה להיות חתום על חיסול מחבל. הוא זה שמרשיע את עצמו. ואל תדאג לקריירה שלי, היא בסדר גמור. מה שכן אני מבטיח לך: אני את משפחת קסטלמן אלווה עד הפנסיה. וזה לא קשור לשום קמפיין.
13:51

שמעתי כעת את הראיון של עורך הדין שלומי ציפורי עורך דינו של אביעד פריג׳ה בתכנית של אסף ליברמן אסף ליברמן ורועי שרון רועי שרון Roy Sharon המצוינים! הוא יצא להתקפה נגדי. טוען שאני ״עשיתי קריירה מטרגדיה״ ושאני בקמפיין. יש לי חדשות בשבילך עו״ד ציפורי: לחשוף חומרי חקירה שאתה לא הבאת לי אלא השגתי דרך מקורות זה לא לעשות קמפיין! אלא עבודה עיתונאית. לגופו של עניין: בדיוק כפי שלך יש את כל חומרי חקירה כי אתה עורך דין של הנאשם בהמתה באחריות מופחתת (ואל תתקן את רועי שרון ואת אסף ליברמן, כי נאשם שירה למוות בקסטלמן, שום דבר לא ישנה זאת, אבל איזה כדור הרג אותו לא הרשים גם את הפצ״רית) גם לי יש את החומרים. והם חד משמעיים: אתייחס למה שהעלית: א׳ , לוחם מג״ב שהגיע שלוש דקות אחרי האירוע וצעק לא לירות לא לירות אכן היה בכתבות שלי בשבוע הראשון! של הפרשה לפני יותר משנה. והסיבה שהעדות שלו חשובה לא בגלל פריג׳ה, אלא בגלל הרשלנות הקשה של המשטרה, הוא זיההה אותו , ולמרות זאת פונה לבית החולים פלוני אלמוני. זו הסיבה שהעדות הזאת שהבאתי הייתה חשובה. אתה מתעלם אבל אדון ציפורי דווקא מהעדות של ר׳ לוחם אגוז, שנטרל מחבלים יחד עם קסטלמן. הוא זה שצעק חדל, ברגע האמת. הוא זה שאמר שהחינוך שקיבל מצה״ל הוא שצריך להפסיק ירי ברגע שאדם מרים ידיים ומתחנן על חייו. אתה גם מתעלם לחלוטין מהעדות של חייל נוסף: שגם הוא הפסיק את הירי ברגע שראה את יובל הגיבור מרים ידיים אתה אומר שאני עושה מניפולציות? אדוני העורך דין המכובד, שאני באמת חושב שהוא עורך דין מצויין. מי שעושה מניפולציוצ זה אתה אתה מסובב את חומר החקירה איך שבא לך. אבל מה לעשות שאותו חומר החקירה נמצא אצלי ביד. אותו חומר חקירה שהוביל את הפרקליטות הצבאית להגיש כתב אישום נגד אביעד. הרי לא רצית שהתיעודים המלאים ייחשפו. רצית לשמור את זה לעצמך ולעשות בהם שימוש מניפולטיבי לטובתו של אביעד. זה מה שמטריף אותך. לגבי ״שקרים״ שמפיצים על פריג׳ה. לא תשכנע אותי. בטח לא כשאני רואה את ההתכתבויות שלו עם חבריו. כשינון מגל שואל אותו אם עשה וידוא הרגיה, הוא עונה כן! כי הוא רצה להיות חתום על חיסול מחבל. הוא זה שמרשיע את עצמו. ואל תדאג לקריירה שלי, היא בסדר גמור. מה שכן אני מבטיח לך: אני את משפחת קסטלמן אלווה עד הפנסיה. וזה לא קשור לשום קמפיין.

Yossi Eli

48,380 görüntüleme • 1 yıl önce

הטעות הכי גדולה ש*כמעט* עשיתי במיקסטיילז היתה לא לפגוש את Shay Eyal מיד. שי, למי שלא יודע היא המנכ״לית שלנו בשנה האחרונה, ורק בשנה הזאת אחראית על גדילה של כמעט $100M בהכנסות שלנו. היא השיקה שניים משלושת המותגים שלנו (את oasis ואת easyplant). ועשתה במיקסטיילז מגוון רחב של תפקידים בתחום השיווק, הoperations והכי חשוב אצלנו - הproduct innovation. היא רצה על כל המגרש. ווינרית. בן אדם שהוא נשמה. אכפתית. וחברה על אמת. זאת זכות בשבילי להכיר אותה ושהיא בחיים שלי. מקצועית, ואישית. ואותה. כמעט. ולא. פגשתי. איזו פדיחה. כמעט. הסיפור הולך ככה - אי שם ב- 2019, שי עוד עבדה בקשת. היא התעניינה לגבי משרה אצלנו - אבל לא היה לנו מה להציע לה. היא הגיעה אלינו אחרי ששמעה את דוד ואותי בפודקאסט הקודם שלנו ״השבוע״. למזלי, המגייסת שלנו בזמנו ניקולה לא שכחה את שי, וכשחיפשנו chief of staff, היא הציעה שאפגוש אותה לקפה. התפקיד לא היה הכי ברור, מעולם לא גייסתי לתפקיד הזה. והיא מעולם לא עשתה אותו. אבל נפגשנו והיה קליק מיידי. בטח אחרי שענתה על השאלה הכי דבילית שאי פעם שאלתי בראיון עבודה - ״מי הדמות האהובה עליך בFriends״. שאלה שחבר הציע שאשאל כחלק מראיון לתפקיד chief of staff, כהתשובה הנכונה היחידה היא כמובן.. מוניקה. אז השבוע ב״תתעלם מההוראות״ פרק קצת אחר - מכניסים אתכם אל מאחורי הקלעים של מיקסטיילז. איך צמחנו בשבע שנים, ממוצר אחד לשלושה. מ-20 עובדים ליותר ממאה, ומ-40 מיליון דולר הכנסות לכמעט 300 מיליון! דיברנו כמובן על AI ואיך מוצר אחד מבוסס בינה מלאכותית הצליח להגיע ל-10 מיליון דולר ב-3 חודשים, על החופש לעובדים ליצור ולבנות גם אם הם לא מתכנתים, וגם - על העתיד שלנו הפרק עכשיו זמין באפליקציות הפודקאסטים ואחה״צ גם ביוטיוב - חפשו ״תתעלם מההוראות״
1:02

הטעות הכי גדולה ש*כמעט* עשיתי במיקסטיילז היתה לא לפגוש את Shay Eyal מיד. שי, למי שלא יודע היא המנכ״לית שלנו בשנה האחרונה, ורק בשנה הזאת אחראית על גדילה של כמעט $100M בהכנסות שלנו. היא השיקה שניים משלושת המותגים שלנו (את oasis ואת easyplant). ועשתה במיקסטיילז מגוון רחב של תפקידים בתחום השיווק, הoperations והכי חשוב אצלנו - הproduct innovation. היא רצה על כל המגרש. ווינרית. בן אדם שהוא נשמה. אכפתית. וחברה על אמת. זאת זכות בשבילי להכיר אותה ושהיא בחיים שלי. מקצועית, ואישית. ואותה. כמעט. ולא. פגשתי. איזו פדיחה. כמעט. הסיפור הולך ככה - אי שם ב- 2019, שי עוד עבדה בקשת. היא התעניינה לגבי משרה אצלנו - אבל לא היה לנו מה להציע לה. היא הגיעה אלינו אחרי ששמעה את דוד ואותי בפודקאסט הקודם שלנו ״השבוע״. למזלי, המגייסת שלנו בזמנו ניקולה לא שכחה את שי, וכשחיפשנו chief of staff, היא הציעה שאפגוש אותה לקפה. התפקיד לא היה הכי ברור, מעולם לא גייסתי לתפקיד הזה. והיא מעולם לא עשתה אותו. אבל נפגשנו והיה קליק מיידי. בטח אחרי שענתה על השאלה הכי דבילית שאי פעם שאלתי בראיון עבודה - ״מי הדמות האהובה עליך בFriends״. שאלה שחבר הציע שאשאל כחלק מראיון לתפקיד chief of staff, כהתשובה הנכונה היחידה היא כמובן.. מוניקה. אז השבוע ב״תתעלם מההוראות״ פרק קצת אחר - מכניסים אתכם אל מאחורי הקלעים של מיקסטיילז. איך צמחנו בשבע שנים, ממוצר אחד לשלושה. מ-20 עובדים ליותר ממאה, ומ-40 מיליון דולר הכנסות לכמעט 300 מיליון! דיברנו כמובן על AI ואיך מוצר אחד מבוסס בינה מלאכותית הצליח להגיע ל-10 מיליון דולר ב-3 חודשים, על החופש לעובדים ליצור ולבנות גם אם הם לא מתכנתים, וגם - על העתיד שלנו הפרק עכשיו זמין באפליקציות הפודקאסטים ואחה״צ גם ביוטיוב - חפשו ״תתעלם מההוראות״

Eytan Levit

13,082 görüntüleme • 4 ay önce

מאי 2018 – יורם כהן, ראש השב"כ לשעבר: חמאס פועל לשנות את המדיניות הישראלית, לפתח כלכלה, להוריד את האבטלה ולאפשר חיים סבירים, רוצים להיות עם ככל העמים, אין להם עניין להילחם בישראל, אם תיווצר אווירה טובה יותר בין ישראל לחמאס, ישראל תוכל בתנאים מסוימים לקחת סיכון במדיניותה כלפי חמאס ב-17 במאי 2018, ראיינה אילנה דיין ב"גלי צה"ל" את יורם כהן, ראש השב"כ לשעבר. להן תוכן הראיון: אילנה דיין: בוקר טוב. יורם כהן: בוקר טוב לך ולמאזינים. אילנה דיין: תכף נדבר על דברים מרתקים, גם לא בנאליים, שאמרת בשבוע שעבר בכנס הרצליה, אבל ענייני היום בוערים. נדמה כאילו מישהו בחמאס החליט להוריד את גובה להבות, יחיא סינוואר [מנהיג חמאס ברצועת עזה] גם אמר את זה, די ממפורש אתמול בראיון לאל-ג'זירה. זה קורה כנראה רק אחרי התערבות מצרית. אתה היית הרי כבר במצבים דומים, ראית איך נראה תיווך כזה. קהיר יכולה לגרום לחמאס לקחת רוורס? יורם כהן: בהחלט. אני חושב שלמצרים תמיד הייתה השפעה דרמטית על ההנהגה בכלל של הרשות הפלסטינית וגם על ההנהגה של החמאס בוודאי בעשור האחרון. לא תמיד זה מצליח, כי יש לפעמים אינטרסים מנוגדים בין החמאס לבין ההנהגה. החמאס גם יש לה קשרים לאחים המוסלמים במצרים, היו תקופות שהיו קשרים אפילו צבאיים עד כדי איומים ופיגועים בסיני ולפעמים גם במצרים. דברים כאלה היו. כלומר, החמאס גם לפעמים משמש כאויב להנהגה במצרים, וודאי ההנהגה של היום. אבל עם כל זה השפעה עליהם היא השפעה דרמטית. פתח היציאה לעולם, נקרא לזה, הוא בעיקר משם של הנהגת החמאס. אילנה דיין: מה שמעניין אותי, אחרי סיבוב כזה, כשאיסמאעיל הניה [מנהיג חמאס] חוזר כנראה מושפל מקהיר, כשלפי הודעתו של בכיר בחמאס אתמול, רוב ההרוגים היו אנשי חמאס, אבל האוכלוסייה בלי ספק גם כן נפגעת מסביב. חמאס עצמו לא נחלש בתוך הרצועה אחרי סיבוב ציני כזה? יורם כהן: אני חושב שהחמאס מזה תקופה ארוכה, הוא חלש מאוד. הוא חלש בהרבה תחומים. הוא חלש קודם כל מבחינת היכולת שלו, בעצם, הכלכלית לספק לציבור שלו. מזון, תשתיות, עבודה וכו'. אילנה דיין: אבל אז איך הוא מצליח, יורם כהן, למנף את החולשה הזאת למצב שאנחנו לכאורה יוצאים נפסדים ממנו? יורם כהן: זה עניין של הסברה, אבל אני רק רוצה לומר על זה שניים, שלושה משפטים. אילנה דיין: בבקשה. יורם כהן: החמאס נמצא בשפל כלכלי וגם בידוד מדיני, על אף שיש לו עזרה מתורכיה וקטאר קצת וכולי, אבל באופן כללי הוא נמצא באחת מתקופות השפל. אני חושב שגם בהיבט לא רק הצבאי מולנו, חוסר הצלחה בעזה וחוסר הצלחה ביהודה ושומרון, נפגעים. בכל פרמטר, גם התפקוד הטוב של צה"ל, ההרתעה וכולי, הכל עובד נגדם. וגם יש [מילה לא ברורה] פיוס. הנושא המרכזי שלפי דעתי הם עובדים עליו זה איך לשנות את המדיניות הישראלית, לצאת מהמצור מה שהם קוראים, כלומר לפתח כלכלה, תנועה של אנשים. להוריד את האבטלה ולאפשר חיים מבחינתם, חיים סבירים של, גם אם הם מרדו ותפסו את השלטון בכוח, איך הם נהיים עם כאחד העמים, או מדינה כאחד העמים. אילנה דיין: זאת אומרת, כל המהלך הזה של רצף התהלוכות וההפגנות הכאילו עממיות בשבועות האחרונים, זאת המטרה האמיתית המרכזית שלהם? יורם כהן: המטרה האמיתית, לצאת מהמצב הקשה שבו נמצאים, במינימום מחיר. מבחינתם אין להם עניין להילחם בישראל. הם יודעים שהם לא יכולים לכבוש את ישראל. הם יודעים שיקבלו עונש עונש פיזי, גם בדם וגם בממון וגם בתשתיות, הרבה יותר חמור, ואין להם עניין כזה. אילנה דיין: אז זה מנקודת מבטם. אז זה מנקודת מבטם. עכשיו אני רוצה להבין רגע, יורם כהן, מנקודת מבטנו. הרי דבר אחד בטוח, ישראל נקלעה השבוע למצב שכמעט שום דבר טוב לא יכול היה לצאת ממנו. אי אפשר היה להשלים, כמובן, עם ניסיונות שלהם לפרוץ את הגדר, גם אי אפשר להתעלם מהתוצאות. עשרות הרוגים, מאות פצועים בצד הפלסטיני, בדעת הקהל הבינלאומית זה כמובן לא עובר טוב. יכולנו שלא להגיע למצב הזה מלכתחילה? יש משהו שאפשר היה לעשות אחרת? יורם כהן: ראשית, אני חושב שישראל עושה הרבה דברים, באמת, מאז זו סיומה של "צוק איתן" [סבב לחימה בין ישראל לחמאס ביולי - אוגוסט 2014] כמעט ארבע שנים, הרבה דברים גם בשיקום, ובעצם ישראל היא החמצן המרכזי, אולי היחידי, שיש לרצועת עזה. כל הפרויקטים שקורים, המשאיות שנכנסות, הציוד, הרפואה, כמעט כל הדברים, אבל אנחנו לא יכולים לעשות הכל, ואני צריך פה 2-3 דקות להסביר. אני לא מדבר בצד המבצעי, זה צריך להביא איזה אלוף בצבא או מישהו אחר שיסביר על הלחימה עם הצלפים, אבל גם לזה אני מוכן לגעת. אבל אני חושב שלא יכולנו לנהוג אחרת אל מול. אחד, שהחמאס מארגן את הכל, שתיים, שהוא מכניס פעילים צבאיים לתוך ההפגנות האלה, שלוש, הוא מראש מכריז שהוא הולך לחתוך את הגדר ולהיכנס לתוך שטח ישראל ולסכן גם תושבים וגם חיילים, ואנחנו יודעים יפה מאוד שאם הגדר הייתה נקרעת או נחתכת והיו נכנסים שלושת אלפים אנשים, לא ארבעים אלף, מה היה שם? כולם רק יכולים לדמיין. גם להם וגם לנו. לכן זה נראה לי הרע במיעוטו. האם צה"ל, באמצעים שהוא מפעיל, מראש, בכרוזים, בהודעות, דרך המצרים, באמצעי אל הרג שהוא משתמש, בקצינים שהוא נותן הוראות פתיחה באש ולא נותן כל חייל לראות בכל מצב גבולי, האם הוא עושה את המקסימום? אני מעריך שכן, והוא גם רוצה להשתפר. אבל אין ספק שהאירוע של 60 הרוגים ומאות פצועים הוא אירוע לא טוב. אבל גם אני חושב צה",ל הוא רואה אותו אירוע לא טוב, אבל אין ברירה אחרת. אילנה דיין: אבל אתה לוקח, יורם כהן, את נקודת האפס. נקודת האפס הייתה השבוע, צה"ל נמצא על הגדר, הפלסטינים רוצים לחצות, אין מצב שצה"ל יאפשר את זה. אתה אומר, מבחינה מבצעית, זה היה המינימום, הרע במיעוטו. יורם כהן: נראה היה לי שלא ניתן לעשות משהו יותר טוב בנסיבות של 60 קילומטר [גבול עם רצועת עזה] ועשרות אלפי אנשים שפזורים בכל כך הרבה מקומות, הרמטכ"ל לא יכול להיות מאחורי כל כוונת ולפעול במדויק, צריך להפעיל כוחות. הם יודעים שהם נכנסים לאזור סכנה. הם חוצים גדר גבול שלנו. זה לא הפגנה, אפילו נגיד של החמאס, לא נגיד של מחאה אזרחית, אפילו של החמאס, בתוך שטחם, הם יכולים לעשות, חיזבאללה עושה את זה הרבה. הם יכולים לעשות הרבה הפגנות, אבל לא לחצות את הגדר. אילנה דיין: השאלה כשאנחנו, אבל כשאנחנו קוראים על מסרים שחמאס שלח, אולי גם שולח בימים אלה, לממשלת ישראל, לאורך השבועות האחרונים, אולי להתחיל לדבר על סוג של תהדיאה, סוג של, לא יודעת איך לקרוא לזה אפילו, רגיעה, הפוגה, הפסקת אש, שקט הדדי, יכול להיות שאלה מסרים שצריך היה להתייחס אליהם יותר ברצינות, בעיקר בהתחשב בסיר הלחץ בתוך עזה, בתנאים ההומניטריים הקשים, בזה שלאוכלוסייה אין כבר מה להפסיד? יורם כהן: זו שאלה מאוד עדינה, ואני אשתדל לענות עליה בצורה קצת אולי מרוכבת. אחד, יש בינינו תהדיאה. הפסקת אש זה סוג של תהדיאה. אנחנו ארבע שנים בהפסקת אש. ישראל לא חודרת לשם, לא הורגת שם, לא, אפילו לדעתי, גם לא מחממת את הגזרה, מעבירה מסרים של, בכל פרמטר שהוא של שקט. והיא גם מצהירה כמדיניות שהיא רוצה שקט. לדחות את המלחמה, לא להיכנס לעימות וכולי וכולי. אבל אני חייב להזכיר פה איזה עניין. יש פה מצב שהצד השני, נגיד שהוא מדבר באופן לא ישיר איתנו, אז דרך גורם שלישי, על תהדיאה, נקרא לזה ארוכת טווח, נגיד 10 שנים או 20 שנה, יש רמזים על זה. א', אני משוכנע, אני לא בקיא, אני משוכנע שכל הרמזים האלו או המסרים האלו מגיעים לממשלת ישראל, ממשלת ישראל צריכה להחליט אם היא מוכנה לדבר או לא לדבר עם חמאס בצורה עקיפה. אילנה דיין: בעבר עשינו את זה? בעבר כשהגיעו מסרים עקיפים כאלה, נכנסנו לזירה ורקדנו את הטנגו הזה איתם? יורם כהן: אני חושב שבתחומים האלה של הפסקת אש בצורה פורמלית, רשמית, בעת עימות. אבל לדעתי מועברים מסרים בתחומים של החיים, מרקם החיים באופן שוטף, על ידי מתאם הפעולה בשטחים, על ידי אנשי האו"ם, וכמובן על ידי המצרים, אולי גם על ידי גורמים אחרים שלדעתי הם פחות אפקטיביים. אבל הבעיה הגדולה זה לא האם לדבר איתם באופן עקיף, על מנת לשפר את המצב בעזה, ולפי דעתי צריך לשפר את המצב בעזה, גם את התשתיות, אולי גם דברים אחרים, אבל הצד שלהם, שהוא מדבר איתנו, הוא לא מדבר איתנו, נגיד, הפסקת אש מול הפסקת אש. הם רוצים 30 דברים אחרים. הוא רוצה נמל ימי, והוא רוצה נמל אווירי, והוא רוצה תנועה של אוכלוסייה חופשית לישראל, והוא רוצה [נקטע]. אילנה דיין: והוא רוצה לא להתפרק מנשקו, לא להפסיק לחפור מנהרות, ולא לתת את הרקטות להפוך אותן לאלומיניום. יורם כהן: השיח בינינו לבינם הוא כאילו, אפילו שאנחנו חזקים, וכאילו לכאורה הם החלשים, הם לא מדברים איתנו באותה שפה, ולא על מה, אפילו דברים אנושיים או הומניטריים, כמו גופות החללים שלנו, החיילים במקרה הזה, או הנעדרים שלנו, שנישבו על ידם. לא מוכנים לדבר איתנו בשום תחום, בשום תנאי, זה שלבים הרבה הרבה יותר מאוחרים. במקום לבנות אבני דרך של אמון, של אמון חלקי, של מחוות מצד לצד, שישראל גם תהיה, תוכל להגמיש את עמדותיה. אפילו הייתי אומר בעדינות, לקחת סיכונים. אנו לא מוכנים לקחת סיכונים כאשר העוינות כל כך גדולה. אילנה דיין: אם אני מבינה אותך נכון, אתה אומר הייתי רוצה להמליץ לממשלת ישראל לקחת סיכונים, רק באופן שבו מתנהג הפרטנר כרגע, או האין פרטנר הזה, אני לא בטוח שאפילו את זה אפשר לעשות. יורם כהן: אני יכול אבל להתייחס לכמה דברים שאני כן חושב שאפשר לעשות. אז קדימה. צריך להיווצר אווירה קצת יותר טובה ממה שהשבוע הזה כמובן, ולא תחת לחץ. אבל אם תיווצר אווירה טובה יותר, בינינו לבינם, לא רק במובן הזה של הגדר, אלא באופן כללי. יהיה אפשר בתנאים מסוימים לישראל לקחת סיכון ולאפשר, למשל, שאטלים או הוצאה של אנשים מעזה ישירות לירדן. לא דרך ישראל ולא דרך יהודה ושומרון. למנוע חיכוך עם גורמים ש[נקטע] ברוך ה' מצב יותר טוב. אילנה דיין: רגע, לא הבנתי, אבל דרך איפה להעביר אנשים מעזה לירדן, דרך איפה? יורם כהן: אוטובוסים, שאטלים. אילנה דיין: אבל כן דרך ישראל. יורם כהן: כן, ברור, ברור דרך ישראל. אבל ללא חניה או תחנה ברמאללה או בשכם או בחברון. ישירות לגשר. הדבר הזה אפשרי, הוא נעשה בעבר באופן מצומצם. אנחנו יכולים לעשות אותו באופן יותר שיטתי, דרך מעבר ארז, אנשים שאנחנו נאשר שהם ייצאו מעזה, לא מחבלים וכדומה, אפשר לעשות את זה, לשחרר לחץ, לאפשר לאנשים אולי לצאת ללימודים באופן יותר טוב, כל עוד המעבר ברפיח סגור. יש דברים שניתן לעשות. אני חושב שאנחנו צריכים להאיץ ככל הניתן, אני מניח שישראל בעד העניין הזה, אבל משום מה זה לא קורה, יש לזה הרבה סיבות, אבל לנסות לשבת ולראות למה הפרויקטים הבינלאומיים התשתיתיים, שקשורים באנרגיה, מים, ביוב וכדומה, לא מתבצעים בעזה. לישראל אין מניעה שהדבר הזה יקרה, להפך. אנחנו חושבים, או אני חושב, אני חושב שגם רוב הציבור חושב, שהציבור בעזה, גם אם הוא נשלט על ידי חמאס, ולצערנו לפני עשור הוא בחר בו, עדיין צריך לתת לו תנאים טובים, על מנת שהחיים שלהם יהיו סבירים. אילנה דיין: ולו רק שבסוף זה אינטרס שלנו. אני רוצה להספיק לגעת יורם כהן באמת בטקסט הזה המאוד מעניין של הנאום שלך בכנס הרצליה בשבוע שעבר. זה מאפשר לנו טיפה לפתוח את הפריזמה ואתה אומר שם בעצם במבט על, גם על עזה, גם על יהודה ושומרון, אין באמת סיכוי אמיתי להסדר מדיני עם הפלסטינים בעתיד הקרוב, יש כן אינטרס ישראלי-לאומי שזה יקרה. ואתה מזכיר שיחה שהייתה לך לפני שנים עם סוכן שהפעלת בשטחים, ושמעת ממנו משהו שעד עכשיו נשאר איתך. יורם כהן: זה כבר לפני הרבה מאוד שנים שעוד הייתי שטח, זה כמעט דור, 25 או 27 שנים, איש די בכיר אינטליגנטי, ובשיחות שהן שיחות צעד, שהן לא שיחות על מודיעין ומה קורה היום ומה ניתן לעשות וכולי, אלא על כל אחד שגם מדבר עם אנשים בצד השני ברמה די בכירה מנסה לבחון אופציות, נקרא לזה ככה, או באיזה תנאים נסתדר. ובאחת השיחות, הדימוי שהוא בחר לתת, זה סוג של דילמת אסיר, אבל בצד הזה הישראלי, והוא בחר לקרוא לצד הפלסטיני סוג של כדור ברזל, שרשרת שכבולה לך לרגל, שאתה לפעמים מתוסכל, אתה רוצה להיפרד ממנה, אתה הולך איתה לישון, אתה בועט בה לפעמים מרוב תסכול, אבל אתה לא נצליח להתפטר מזה. ואתה כל הזמן חולם על זה, ואתה לא יכול לעשות את זה. ולא רק את זה, שאם אתה לא מתייחס אליו בצורה מכובדת, במרכאות, או לא חושב על זה בהתנהלות שלך, או שאתה נופל, או שאתה שובר את האצבעות, או שאתה נגרר, או שחס וחלילה, אם אתה זורק את זה בחמת זעם לביצה, אתה פשוט שוקע אחריו. אילנה דיין: ואתה גוזר מזה איזושהי השקפה שאתה פורש באותו נאום, לא נספיק כמובן לפרוש את כולה, תחת הכותרת סור מרע ועשה טוב, גם צעדים הומניטריים וכן הלאה, אבל כשאתה אומר סור מרע יורם כהן, אתה אומר כי אתה חושש מצעדים של סיפוח? יורם כהן: אני חושש, קודם כל אני חושב שאנחנו צריכים להגיע למצב שלא לעשות, ישראל, לא כדאי שהיא תעשה גם אם היא, אני חושב ש[קטע את המשפט - יד"ה], לא כדאי שתעשה צעדים בלתי הפיכים. כי אם אנחנו רוצים להגיע להסדר אי-פעם, ואני חושב גם צריך לשמור על הסדרי הביטחון, אבל אסור שנעשה דברים שהם יהיו בלתי הפיכים. דברים בלתי הפיכים הם כאלה שקשה מהם ללכת אחורה בין היתר, אם אנחנו נעשה סיפוח של כל יהודה ושומרון, בוא נהיה עכשיו שאנו יכולים, אני אומר יותר קיצוני. בוא נניח עכשיו שהפלסטינים מעוניינים, לא מוכנים, מעוניינים. אני חושב שזה יהיה איום ונורא לעתיד שלנו. ולכן, ללכת, אני חושב שצריך להימנע ממדינה אחת דו-לאומית, בוודאי בהיקפים של 40-50% אוכלוסייה עוינת אותנו. לכן, לעשות דברים שאפשר, ולא חכמים, אני חושב שזה דבר רע. זה צריך להימנע מזה. בכל מה שאנחנו, נעשה נקבע עמדה או יכולת או מציאות שהיא בלתי הפיכה. בזמנו נתתי דימוי אחר של עור של ג'ירף. כלומר, אם אנחנו נהיה בסיטואציה שכל יהודה ושומרון יהיו כתמים, חומים צהובים לבנים, כלומר שטח A, B ו-C, יישובים פלסטינים, ביניהם מעורבבים ישובים. לא ניתן לתת לפלסטינים בעצם שום דבר. לא יהיה להם רצף טריטוריאלי. אפילו, אני הייתי אומר בצורה קיצונית, אפילו את האוטונומיה, שכרגע זה נראה לי הדבר היחידי הרלוונטי בשנים הקרובות. הרי היחידי בשנים הקרובות. לא ניתן יהיה לתת את זה, כי לא יהיה אפשר בפועל לממש את זה. ולכן אני חושב שאנחנו צריכים לעשות דברים שהם סור מרע. לא לעשות דברים שהם יגרמו לנו נזק, לפחות אם רוב העם לא חושב שכדאי לעשות את זה. ולא רק בהקשרים קואליציוניים, או בהקשרים אחרים. אבל יש הרבה דברים שאנחנו כן יכולים לעשות. יש גם דברים טובים שאנחנו יכולים לעשות. אנחנו יכולים ללכת לקראת הפלסטינים בתחום הכלכלה, בתחום תשתיות, לפעמים אפילו בתנאים מסוימים. שוב פעם זה גם תלוי בהם. ההנהגה הפלסטינית המדינית לדעתי עושה הרבה טעויות. אבל בתחומים מסוימים שאם עוד פעם תיווצר אווירה טובה, אנחנו יכולים לעזור לכוחות הביטחון הפלסטיניים, זה לא מסכן אותנו. אנחנו יכולים לפעמים, הייתי אומר, לתת שטחים קטנים פתוחים בשטחי C לעביר לרשות כאות של מחווה טובה, כאלה שבכל הסדר שהוא עתידי זה לא יהיה חלק מה שנקרא מדינת ישראל. יש כמה דברים שאנו יכולים לעשות. הצד השני גם צריך לרקוד איתנו גם צריך להיות איתנו גם ברמה המדינית לא רק ברמה של התיאום, ברמה יותר טובה, ואם הדברים האלו אפשר, אני לא יודע תמיד אם אפשר לעשות אותם פוליטית בישראל. אבל האם כדאי לעשות אותם? אילנה דיין: כן, זהו, אני אפילו לא שואלת אותך, כי אני יודעת שלא תרצה להיכנס לזירה הזאת, רק לסיום, אני חייבת לספק את הסקרנות שלי. אתה מקבל טלפונים? יורם כהן: עד לפני שנה, הייתי אומר, הייתי מדי פעם, היו קוראים לי והייתי מדבר עם מי שצריך. אילנה דיין: האמת שזו תשובה לשאלה שלא שאלתי, לא, זו תשובה לשאלה שלא שאלתי, התכוונתי לומר, התכוונתי לשאול אם זה גם מעניין, שאתה אומר מתייעצים, היו מתייעצים לפחות, אני שואלת אם אתה מקבל הצעות, בימים האלה, בתקופה האחרונה, לקפוץ לזירה הפוליטית. יורם כהן: כן. כן, אבל אני נותן תשובה לכולם שאני לא החלטתי בכלל שאני רוצה להיכנס לזה, עדיין עקרונית. אבל אם מישהו מדבר איתי ושואל אותי מה אני חושב על הזירה הפלסטינית, או על ביטחון הפנים, או על פתרונות, או רעיונות, או הצעות, אני משתף. אבל לא מעבר לזה. אילנה דיין: ואנחנו גם נהנינו לשמוע את התובנות שלך הבוקר. יורם כהן, לשעבר ראש השב"כ, תודה רבה לך על השיחה הזאת. יורם כהן: -תודה רבה. כל טוב. סימוכין: אודיו: גל"צ. תמונה: יורם כהן, צילום מסך מ"כאן 11"
15:51

מאי 2018 – יורם כהן, ראש השב"כ לשעבר: חמאס פועל לשנות את המדיניות הישראלית, לפתח כלכלה, להוריד את האבטלה ולאפשר חיים סבירים, רוצים להיות עם ככל העמים, אין להם עניין להילחם בישראל, אם תיווצר אווירה טובה יותר בין ישראל לחמאס, ישראל תוכל בתנאים מסוימים לקחת סיכון במדיניותה כלפי חמאס ב-17 במאי 2018, ראיינה אילנה דיין ב"גלי צה"ל" את יורם כהן, ראש השב"כ לשעבר. להן תוכן הראיון: אילנה דיין: בוקר טוב. יורם כהן: בוקר טוב לך ולמאזינים. אילנה דיין: תכף נדבר על דברים מרתקים, גם לא בנאליים, שאמרת בשבוע שעבר בכנס הרצליה, אבל ענייני היום בוערים. נדמה כאילו מישהו בחמאס החליט להוריד את גובה להבות, יחיא סינוואר [מנהיג חמאס ברצועת עזה] גם אמר את זה, די ממפורש אתמול בראיון לאל-ג'זירה. זה קורה כנראה רק אחרי התערבות מצרית. אתה היית הרי כבר במצבים דומים, ראית איך נראה תיווך כזה. קהיר יכולה לגרום לחמאס לקחת רוורס? יורם כהן: בהחלט. אני חושב שלמצרים תמיד הייתה השפעה דרמטית על ההנהגה בכלל של הרשות הפלסטינית וגם על ההנהגה של החמאס בוודאי בעשור האחרון. לא תמיד זה מצליח, כי יש לפעמים אינטרסים מנוגדים בין החמאס לבין ההנהגה. החמאס גם יש לה קשרים לאחים המוסלמים במצרים, היו תקופות שהיו קשרים אפילו צבאיים עד כדי איומים ופיגועים בסיני ולפעמים גם במצרים. דברים כאלה היו. כלומר, החמאס גם לפעמים משמש כאויב להנהגה במצרים, וודאי ההנהגה של היום. אבל עם כל זה השפעה עליהם היא השפעה דרמטית. פתח היציאה לעולם, נקרא לזה, הוא בעיקר משם של הנהגת החמאס. אילנה דיין: מה שמעניין אותי, אחרי סיבוב כזה, כשאיסמאעיל הניה [מנהיג חמאס] חוזר כנראה מושפל מקהיר, כשלפי הודעתו של בכיר בחמאס אתמול, רוב ההרוגים היו אנשי חמאס, אבל האוכלוסייה בלי ספק גם כן נפגעת מסביב. חמאס עצמו לא נחלש בתוך הרצועה אחרי סיבוב ציני כזה? יורם כהן: אני חושב שהחמאס מזה תקופה ארוכה, הוא חלש מאוד. הוא חלש בהרבה תחומים. הוא חלש קודם כל מבחינת היכולת שלו, בעצם, הכלכלית לספק לציבור שלו. מזון, תשתיות, עבודה וכו'. אילנה דיין: אבל אז איך הוא מצליח, יורם כהן, למנף את החולשה הזאת למצב שאנחנו לכאורה יוצאים נפסדים ממנו? יורם כהן: זה עניין של הסברה, אבל אני רק רוצה לומר על זה שניים, שלושה משפטים. אילנה דיין: בבקשה. יורם כהן: החמאס נמצא בשפל כלכלי וגם בידוד מדיני, על אף שיש לו עזרה מתורכיה וקטאר קצת וכולי, אבל באופן כללי הוא נמצא באחת מתקופות השפל. אני חושב שגם בהיבט לא רק הצבאי מולנו, חוסר הצלחה בעזה וחוסר הצלחה ביהודה ושומרון, נפגעים. בכל פרמטר, גם התפקוד הטוב של צה"ל, ההרתעה וכולי, הכל עובד נגדם. וגם יש [מילה לא ברורה] פיוס. הנושא המרכזי שלפי דעתי הם עובדים עליו זה איך לשנות את המדיניות הישראלית, לצאת מהמצור מה שהם קוראים, כלומר לפתח כלכלה, תנועה של אנשים. להוריד את האבטלה ולאפשר חיים מבחינתם, חיים סבירים של, גם אם הם מרדו ותפסו את השלטון בכוח, איך הם נהיים עם כאחד העמים, או מדינה כאחד העמים. אילנה דיין: זאת אומרת, כל המהלך הזה של רצף התהלוכות וההפגנות הכאילו עממיות בשבועות האחרונים, זאת המטרה האמיתית המרכזית שלהם? יורם כהן: המטרה האמיתית, לצאת מהמצב הקשה שבו נמצאים, במינימום מחיר. מבחינתם אין להם עניין להילחם בישראל. הם יודעים שהם לא יכולים לכבוש את ישראל. הם יודעים שיקבלו עונש עונש פיזי, גם בדם וגם בממון וגם בתשתיות, הרבה יותר חמור, ואין להם עניין כזה. אילנה דיין: אז זה מנקודת מבטם. אז זה מנקודת מבטם. עכשיו אני רוצה להבין רגע, יורם כהן, מנקודת מבטנו. הרי דבר אחד בטוח, ישראל נקלעה השבוע למצב שכמעט שום דבר טוב לא יכול היה לצאת ממנו. אי אפשר היה להשלים, כמובן, עם ניסיונות שלהם לפרוץ את הגדר, גם אי אפשר להתעלם מהתוצאות. עשרות הרוגים, מאות פצועים בצד הפלסטיני, בדעת הקהל הבינלאומית זה כמובן לא עובר טוב. יכולנו שלא להגיע למצב הזה מלכתחילה? יש משהו שאפשר היה לעשות אחרת? יורם כהן: ראשית, אני חושב שישראל עושה הרבה דברים, באמת, מאז זו סיומה של "צוק איתן" [סבב לחימה בין ישראל לחמאס ביולי - אוגוסט 2014] כמעט ארבע שנים, הרבה דברים גם בשיקום, ובעצם ישראל היא החמצן המרכזי, אולי היחידי, שיש לרצועת עזה. כל הפרויקטים שקורים, המשאיות שנכנסות, הציוד, הרפואה, כמעט כל הדברים, אבל אנחנו לא יכולים לעשות הכל, ואני צריך פה 2-3 דקות להסביר. אני לא מדבר בצד המבצעי, זה צריך להביא איזה אלוף בצבא או מישהו אחר שיסביר על הלחימה עם הצלפים, אבל גם לזה אני מוכן לגעת. אבל אני חושב שלא יכולנו לנהוג אחרת אל מול. אחד, שהחמאס מארגן את הכל, שתיים, שהוא מכניס פעילים צבאיים לתוך ההפגנות האלה, שלוש, הוא מראש מכריז שהוא הולך לחתוך את הגדר ולהיכנס לתוך שטח ישראל ולסכן גם תושבים וגם חיילים, ואנחנו יודעים יפה מאוד שאם הגדר הייתה נקרעת או נחתכת והיו נכנסים שלושת אלפים אנשים, לא ארבעים אלף, מה היה שם? כולם רק יכולים לדמיין. גם להם וגם לנו. לכן זה נראה לי הרע במיעוטו. האם צה"ל, באמצעים שהוא מפעיל, מראש, בכרוזים, בהודעות, דרך המצרים, באמצעי אל הרג שהוא משתמש, בקצינים שהוא נותן הוראות פתיחה באש ולא נותן כל חייל לראות בכל מצב גבולי, האם הוא עושה את המקסימום? אני מעריך שכן, והוא גם רוצה להשתפר. אבל אין ספק שהאירוע של 60 הרוגים ומאות פצועים הוא אירוע לא טוב. אבל גם אני חושב צה",ל הוא רואה אותו אירוע לא טוב, אבל אין ברירה אחרת. אילנה דיין: אבל אתה לוקח, יורם כהן, את נקודת האפס. נקודת האפס הייתה השבוע, צה"ל נמצא על הגדר, הפלסטינים רוצים לחצות, אין מצב שצה"ל יאפשר את זה. אתה אומר, מבחינה מבצעית, זה היה המינימום, הרע במיעוטו. יורם כהן: נראה היה לי שלא ניתן לעשות משהו יותר טוב בנסיבות של 60 קילומטר [גבול עם רצועת עזה] ועשרות אלפי אנשים שפזורים בכל כך הרבה מקומות, הרמטכ"ל לא יכול להיות מאחורי כל כוונת ולפעול במדויק, צריך להפעיל כוחות. הם יודעים שהם נכנסים לאזור סכנה. הם חוצים גדר גבול שלנו. זה לא הפגנה, אפילו נגיד של החמאס, לא נגיד של מחאה אזרחית, אפילו של החמאס, בתוך שטחם, הם יכולים לעשות, חיזבאללה עושה את זה הרבה. הם יכולים לעשות הרבה הפגנות, אבל לא לחצות את הגדר. אילנה דיין: השאלה כשאנחנו, אבל כשאנחנו קוראים על מסרים שחמאס שלח, אולי גם שולח בימים אלה, לממשלת ישראל, לאורך השבועות האחרונים, אולי להתחיל לדבר על סוג של תהדיאה, סוג של, לא יודעת איך לקרוא לזה אפילו, רגיעה, הפוגה, הפסקת אש, שקט הדדי, יכול להיות שאלה מסרים שצריך היה להתייחס אליהם יותר ברצינות, בעיקר בהתחשב בסיר הלחץ בתוך עזה, בתנאים ההומניטריים הקשים, בזה שלאוכלוסייה אין כבר מה להפסיד? יורם כהן: זו שאלה מאוד עדינה, ואני אשתדל לענות עליה בצורה קצת אולי מרוכבת. אחד, יש בינינו תהדיאה. הפסקת אש זה סוג של תהדיאה. אנחנו ארבע שנים בהפסקת אש. ישראל לא חודרת לשם, לא הורגת שם, לא, אפילו לדעתי, גם לא מחממת את הגזרה, מעבירה מסרים של, בכל פרמטר שהוא של שקט. והיא גם מצהירה כמדיניות שהיא רוצה שקט. לדחות את המלחמה, לא להיכנס לעימות וכולי וכולי. אבל אני חייב להזכיר פה איזה עניין. יש פה מצב שהצד השני, נגיד שהוא מדבר באופן לא ישיר איתנו, אז דרך גורם שלישי, על תהדיאה, נקרא לזה ארוכת טווח, נגיד 10 שנים או 20 שנה, יש רמזים על זה. א', אני משוכנע, אני לא בקיא, אני משוכנע שכל הרמזים האלו או המסרים האלו מגיעים לממשלת ישראל, ממשלת ישראל צריכה להחליט אם היא מוכנה לדבר או לא לדבר עם חמאס בצורה עקיפה. אילנה דיין: בעבר עשינו את זה? בעבר כשהגיעו מסרים עקיפים כאלה, נכנסנו לזירה ורקדנו את הטנגו הזה איתם? יורם כהן: אני חושב שבתחומים האלה של הפסקת אש בצורה פורמלית, רשמית, בעת עימות. אבל לדעתי מועברים מסרים בתחומים של החיים, מרקם החיים באופן שוטף, על ידי מתאם הפעולה בשטחים, על ידי אנשי האו"ם, וכמובן על ידי המצרים, אולי גם על ידי גורמים אחרים שלדעתי הם פחות אפקטיביים. אבל הבעיה הגדולה זה לא האם לדבר איתם באופן עקיף, על מנת לשפר את המצב בעזה, ולפי דעתי צריך לשפר את המצב בעזה, גם את התשתיות, אולי גם דברים אחרים, אבל הצד שלהם, שהוא מדבר איתנו, הוא לא מדבר איתנו, נגיד, הפסקת אש מול הפסקת אש. הם רוצים 30 דברים אחרים. הוא רוצה נמל ימי, והוא רוצה נמל אווירי, והוא רוצה תנועה של אוכלוסייה חופשית לישראל, והוא רוצה [נקטע]. אילנה דיין: והוא רוצה לא להתפרק מנשקו, לא להפסיק לחפור מנהרות, ולא לתת את הרקטות להפוך אותן לאלומיניום. יורם כהן: השיח בינינו לבינם הוא כאילו, אפילו שאנחנו חזקים, וכאילו לכאורה הם החלשים, הם לא מדברים איתנו באותה שפה, ולא על מה, אפילו דברים אנושיים או הומניטריים, כמו גופות החללים שלנו, החיילים במקרה הזה, או הנעדרים שלנו, שנישבו על ידם. לא מוכנים לדבר איתנו בשום תחום, בשום תנאי, זה שלבים הרבה הרבה יותר מאוחרים. במקום לבנות אבני דרך של אמון, של אמון חלקי, של מחוות מצד לצד, שישראל גם תהיה, תוכל להגמיש את עמדותיה. אפילו הייתי אומר בעדינות, לקחת סיכונים. אנו לא מוכנים לקחת סיכונים כאשר העוינות כל כך גדולה. אילנה דיין: אם אני מבינה אותך נכון, אתה אומר הייתי רוצה להמליץ לממשלת ישראל לקחת סיכונים, רק באופן שבו מתנהג הפרטנר כרגע, או האין פרטנר הזה, אני לא בטוח שאפילו את זה אפשר לעשות. יורם כהן: אני יכול אבל להתייחס לכמה דברים שאני כן חושב שאפשר לעשות. אז קדימה. צריך להיווצר אווירה קצת יותר טובה ממה שהשבוע הזה כמובן, ולא תחת לחץ. אבל אם תיווצר אווירה טובה יותר, בינינו לבינם, לא רק במובן הזה של הגדר, אלא באופן כללי. יהיה אפשר בתנאים מסוימים לישראל לקחת סיכון ולאפשר, למשל, שאטלים או הוצאה של אנשים מעזה ישירות לירדן. לא דרך ישראל ולא דרך יהודה ושומרון. למנוע חיכוך עם גורמים ש[נקטע] ברוך ה' מצב יותר טוב. אילנה דיין: רגע, לא הבנתי, אבל דרך איפה להעביר אנשים מעזה לירדן, דרך איפה? יורם כהן: אוטובוסים, שאטלים. אילנה דיין: אבל כן דרך ישראל. יורם כהן: כן, ברור, ברור דרך ישראל. אבל ללא חניה או תחנה ברמאללה או בשכם או בחברון. ישירות לגשר. הדבר הזה אפשרי, הוא נעשה בעבר באופן מצומצם. אנחנו יכולים לעשות אותו באופן יותר שיטתי, דרך מעבר ארז, אנשים שאנחנו נאשר שהם ייצאו מעזה, לא מחבלים וכדומה, אפשר לעשות את זה, לשחרר לחץ, לאפשר לאנשים אולי לצאת ללימודים באופן יותר טוב, כל עוד המעבר ברפיח סגור. יש דברים שניתן לעשות. אני חושב שאנחנו צריכים להאיץ ככל הניתן, אני מניח שישראל בעד העניין הזה, אבל משום מה זה לא קורה, יש לזה הרבה סיבות, אבל לנסות לשבת ולראות למה הפרויקטים הבינלאומיים התשתיתיים, שקשורים באנרגיה, מים, ביוב וכדומה, לא מתבצעים בעזה. לישראל אין מניעה שהדבר הזה יקרה, להפך. אנחנו חושבים, או אני חושב, אני חושב שגם רוב הציבור חושב, שהציבור בעזה, גם אם הוא נשלט על ידי חמאס, ולצערנו לפני עשור הוא בחר בו, עדיין צריך לתת לו תנאים טובים, על מנת שהחיים שלהם יהיו סבירים. אילנה דיין: ולו רק שבסוף זה אינטרס שלנו. אני רוצה להספיק לגעת יורם כהן באמת בטקסט הזה המאוד מעניין של הנאום שלך בכנס הרצליה בשבוע שעבר. זה מאפשר לנו טיפה לפתוח את הפריזמה ואתה אומר שם בעצם במבט על, גם על עזה, גם על יהודה ושומרון, אין באמת סיכוי אמיתי להסדר מדיני עם הפלסטינים בעתיד הקרוב, יש כן אינטרס ישראלי-לאומי שזה יקרה. ואתה מזכיר שיחה שהייתה לך לפני שנים עם סוכן שהפעלת בשטחים, ושמעת ממנו משהו שעד עכשיו נשאר איתך. יורם כהן: זה כבר לפני הרבה מאוד שנים שעוד הייתי שטח, זה כמעט דור, 25 או 27 שנים, איש די בכיר אינטליגנטי, ובשיחות שהן שיחות צעד, שהן לא שיחות על מודיעין ומה קורה היום ומה ניתן לעשות וכולי, אלא על כל אחד שגם מדבר עם אנשים בצד השני ברמה די בכירה מנסה לבחון אופציות, נקרא לזה ככה, או באיזה תנאים נסתדר. ובאחת השיחות, הדימוי שהוא בחר לתת, זה סוג של דילמת אסיר, אבל בצד הזה הישראלי, והוא בחר לקרוא לצד הפלסטיני סוג של כדור ברזל, שרשרת שכבולה לך לרגל, שאתה לפעמים מתוסכל, אתה רוצה להיפרד ממנה, אתה הולך איתה לישון, אתה בועט בה לפעמים מרוב תסכול, אבל אתה לא נצליח להתפטר מזה. ואתה כל הזמן חולם על זה, ואתה לא יכול לעשות את זה. ולא רק את זה, שאם אתה לא מתייחס אליו בצורה מכובדת, במרכאות, או לא חושב על זה בהתנהלות שלך, או שאתה נופל, או שאתה שובר את האצבעות, או שאתה נגרר, או שחס וחלילה, אם אתה זורק את זה בחמת זעם לביצה, אתה פשוט שוקע אחריו. אילנה דיין: ואתה גוזר מזה איזושהי השקפה שאתה פורש באותו נאום, לא נספיק כמובן לפרוש את כולה, תחת הכותרת סור מרע ועשה טוב, גם צעדים הומניטריים וכן הלאה, אבל כשאתה אומר סור מרע יורם כהן, אתה אומר כי אתה חושש מצעדים של סיפוח? יורם כהן: אני חושש, קודם כל אני חושב שאנחנו צריכים להגיע למצב שלא לעשות, ישראל, לא כדאי שהיא תעשה גם אם היא, אני חושב ש[קטע את המשפט - יד"ה], לא כדאי שתעשה צעדים בלתי הפיכים. כי אם אנחנו רוצים להגיע להסדר אי-פעם, ואני חושב גם צריך לשמור על הסדרי הביטחון, אבל אסור שנעשה דברים שהם יהיו בלתי הפיכים. דברים בלתי הפיכים הם כאלה שקשה מהם ללכת אחורה בין היתר, אם אנחנו נעשה סיפוח של כל יהודה ושומרון, בוא נהיה עכשיו שאנו יכולים, אני אומר יותר קיצוני. בוא נניח עכשיו שהפלסטינים מעוניינים, לא מוכנים, מעוניינים. אני חושב שזה יהיה איום ונורא לעתיד שלנו. ולכן, ללכת, אני חושב שצריך להימנע ממדינה אחת דו-לאומית, בוודאי בהיקפים של 40-50% אוכלוסייה עוינת אותנו. לכן, לעשות דברים שאפשר, ולא חכמים, אני חושב שזה דבר רע. זה צריך להימנע מזה. בכל מה שאנחנו, נעשה נקבע עמדה או יכולת או מציאות שהיא בלתי הפיכה. בזמנו נתתי דימוי אחר של עור של ג'ירף. כלומר, אם אנחנו נהיה בסיטואציה שכל יהודה ושומרון יהיו כתמים, חומים צהובים לבנים, כלומר שטח A, B ו-C, יישובים פלסטינים, ביניהם מעורבבים ישובים. לא ניתן לתת לפלסטינים בעצם שום דבר. לא יהיה להם רצף טריטוריאלי. אפילו, אני הייתי אומר בצורה קיצונית, אפילו את האוטונומיה, שכרגע זה נראה לי הדבר היחידי הרלוונטי בשנים הקרובות. הרי היחידי בשנים הקרובות. לא ניתן יהיה לתת את זה, כי לא יהיה אפשר בפועל לממש את זה. ולכן אני חושב שאנחנו צריכים לעשות דברים שהם סור מרע. לא לעשות דברים שהם יגרמו לנו נזק, לפחות אם רוב העם לא חושב שכדאי לעשות את זה. ולא רק בהקשרים קואליציוניים, או בהקשרים אחרים. אבל יש הרבה דברים שאנחנו כן יכולים לעשות. יש גם דברים טובים שאנחנו יכולים לעשות. אנחנו יכולים ללכת לקראת הפלסטינים בתחום הכלכלה, בתחום תשתיות, לפעמים אפילו בתנאים מסוימים. שוב פעם זה גם תלוי בהם. ההנהגה הפלסטינית המדינית לדעתי עושה הרבה טעויות. אבל בתחומים מסוימים שאם עוד פעם תיווצר אווירה טובה, אנחנו יכולים לעזור לכוחות הביטחון הפלסטיניים, זה לא מסכן אותנו. אנחנו יכולים לפעמים, הייתי אומר, לתת שטחים קטנים פתוחים בשטחי C לעביר לרשות כאות של מחווה טובה, כאלה שבכל הסדר שהוא עתידי זה לא יהיה חלק מה שנקרא מדינת ישראל. יש כמה דברים שאנו יכולים לעשות. הצד השני גם צריך לרקוד איתנו גם צריך להיות איתנו גם ברמה המדינית לא רק ברמה של התיאום, ברמה יותר טובה, ואם הדברים האלו אפשר, אני לא יודע תמיד אם אפשר לעשות אותם פוליטית בישראל. אבל האם כדאי לעשות אותם? אילנה דיין: כן, זהו, אני אפילו לא שואלת אותך, כי אני יודעת שלא תרצה להיכנס לזירה הזאת, רק לסיום, אני חייבת לספק את הסקרנות שלי. אתה מקבל טלפונים? יורם כהן: עד לפני שנה, הייתי אומר, הייתי מדי פעם, היו קוראים לי והייתי מדבר עם מי שצריך. אילנה דיין: האמת שזו תשובה לשאלה שלא שאלתי, לא, זו תשובה לשאלה שלא שאלתי, התכוונתי לומר, התכוונתי לשאול אם זה גם מעניין, שאתה אומר מתייעצים, היו מתייעצים לפחות, אני שואלת אם אתה מקבל הצעות, בימים האלה, בתקופה האחרונה, לקפוץ לזירה הפוליטית. יורם כהן: כן. כן, אבל אני נותן תשובה לכולם שאני לא החלטתי בכלל שאני רוצה להיכנס לזה, עדיין עקרונית. אבל אם מישהו מדבר איתי ושואל אותי מה אני חושב על הזירה הפלסטינית, או על ביטחון הפנים, או על פתרונות, או רעיונות, או הצעות, אני משתף. אבל לא מעבר לזה. אילנה דיין: ואנחנו גם נהנינו לשמוע את התובנות שלך הבוקר. יורם כהן, לשעבר ראש השב"כ, תודה רבה לך על השיחה הזאת. יורם כהן: -תודה רבה. כל טוב. סימוכין: אודיו: גל"צ. תמונה: יורם כהן, צילום מסך מ"כאן 11"

Jonathan D. Halevi

104,080 görüntüleme • 1 yıl önce

מרוב התרחשויות בקבוצה שאני אוהב, רק עכשיו יצא לי לראות את העבירה של לאמב שפירקה לקרופורד את הפרצוף. לפני איזה 17 שנה, הייתי במלחה בזמן שגיא פניני (אז בירושלים) עשה לליאור אליהו (אז במכבי) עבירה ממש זהה כמו שהיתה אתמול. אני עוד זוכר את קטש ובורשטיין קמים מהספסל ודורשים הרחקה, מוצדקת, אני זוכר את כל הקהל של מכבי מאוד כועס, אני גם זוכר לצערי את כל הקהל של ירושלים מעודד בשירי הלל את פניני על העבירה הקשה באקט ילדותי ומנותק. גיא קצת נבהל והתנצל אחרי המשחק אבל על העבירה ההיא דיברו חודש קדימה ומזכירים אותה עד היום. ליאור, חנון שכמותו, לא הגיב בכעס כמו קרופורד, אלא בעיקר היה בהלם ששום נזק לא קרה. אולי בגלל זה. מה שכן, השופטים לא הרחיקו את פניני אלא שרקו בלתי ספורטיבית בלבד. דן שמיר אפילו לא הוריד אותו לספסל. חשבתי על זה כשראיתי את העבירה של לאמב, האם הלכנו קדימה או שנשארנו במקום. אז אני רוצה להאמין שאם המשחק היה נגד מכבי אז גם על העבירה של לאמב לא היו שרים שירי עידוד כמו אז, ממש רוצה להאמין. ולאמב כבר התנצל כמו שפניני עשה בזמנו. אבל אולי ההתקדמות הכי גדולה היא דווקא של צוות השיפוט. הטיפול אז היה חובבני, הטיפול הזה הוא סופר מקצועי. הרעיון ששיפוט צריך להיות רובוטי וללכת לפי הספר בכל מחיר עבר זמנו. ומילה ליונתן אלון. יש רגעים שאפשר וצריך להיות מעל האירוע. לבקש עונש לקרופורד על הריאקשן (ב-20 הפרש) זה ניתוק מוחלט מהמציאות, זה נראה רע, זה חוסר הבנה של הסיטואציה. הוא עוד צעיר, אני מקווה שילמד מעמית בלק איך מנהלים אירוע.
0:55

מרוב התרחשויות בקבוצה שאני אוהב, רק עכשיו יצא לי לראות את העבירה של לאמב שפירקה לקרופורד את הפרצוף. לפני איזה 17 שנה, הייתי במלחה בזמן שגיא פניני (אז בירושלים) עשה לליאור אליהו (אז במכבי) עבירה ממש זהה כמו שהיתה אתמול. אני עוד זוכר את קטש ובורשטיין קמים מהספסל ודורשים הרחקה, מוצדקת, אני זוכר את כל הקהל של מכבי מאוד כועס, אני גם זוכר לצערי את כל הקהל של ירושלים מעודד בשירי הלל את פניני על העבירה הקשה באקט ילדותי ומנותק. גיא קצת נבהל והתנצל אחרי המשחק אבל על העבירה ההיא דיברו חודש קדימה ומזכירים אותה עד היום. ליאור, חנון שכמותו, לא הגיב בכעס כמו קרופורד, אלא בעיקר היה בהלם ששום נזק לא קרה. אולי בגלל זה. מה שכן, השופטים לא הרחיקו את פניני אלא שרקו בלתי ספורטיבית בלבד. דן שמיר אפילו לא הוריד אותו לספסל. חשבתי על זה כשראיתי את העבירה של לאמב, האם הלכנו קדימה או שנשארנו במקום. אז אני רוצה להאמין שאם המשחק היה נגד מכבי אז גם על העבירה של לאמב לא היו שרים שירי עידוד כמו אז, ממש רוצה להאמין. ולאמב כבר התנצל כמו שפניני עשה בזמנו. אבל אולי ההתקדמות הכי גדולה היא דווקא של צוות השיפוט. הטיפול אז היה חובבני, הטיפול הזה הוא סופר מקצועי. הרעיון ששיפוט צריך להיות רובוטי וללכת לפי הספר בכל מחיר עבר זמנו. ומילה ליונתן אלון. יש רגעים שאפשר וצריך להיות מעל האירוע. לבקש עונש לקרופורד על הריאקשן (ב-20 הפרש) זה ניתוק מוחלט מהמציאות, זה נראה רע, זה חוסר הבנה של הסיטואציה. הוא עוד צעיר, אני מקווה שילמד מעמית בלק איך מנהלים אירוע.

D.Y

10,140 görüntüleme • 9 ay önce

בהמשך לאירועי אמש, מספר רועי גולדשטיין שנעצר בת"א: אתמול נעצרתי כי סיננתי לאבי עופר "אפס", אחרי שמנע מאנשי הסיוע האזרחי ללכת לסייע למפגינים שמרדכי דוד מטריד בדרך הביתה מההפגנה. בדיוק בזמן שמרדכי דוד הטריד את נאור נרקיס בהמשך הרחוב מה שכבר זכה לחשיפה נרחבת. נעצרתי על העלבת עובד ציבור, אבל מכיוון שהעלבת עובד ציבור היא לא עבירה שמקימה עילת מעצר, אז הוסיפו לי גם התנהגות פרועה בציבור. כשביקשתי בחקירה לראות על איזה התפרעות הם מדברים, הראו לי 7 סרטונים, בשישה מהם כלל לא הופעתי (חלקם בכלל צולם אחרי שנעצרתי) ועוד סרטון שרואים אותי מתווכח עם אבי עופר. החוקר שאל: מה יש לך להגיד על הסרטונים? תשובה שלי לחוקר: אתה מוכן לעמוד מול שופט בבית משפט ולהגיד שזו התנהגות פרועה? (בסרטון המצורף, אותו ויכוח שהוצג לי בחקירה, כפי שתועד על ידי המפגינים. תשפטו אתם אם מדובר בהתנהגות פרועה.) בהמשך החקירה החוקר שאל: למה הלכת לסיוע האזרחי ולא לשוטרים? תשובה: (אני בטון נדהם) למשטרה? המשטרה מזמן לא מגינה על אזרחים החוקר מקליד את התשובה ותוך כדי הקלדה, משתחררת לו מכת זעם קלה ולא נשלטת על המקלדת למשמע התשובה. והיו עוד כמה וכמה סיפורים מעניינים... כמו שרצו לעשות חיפוש בעירום, והכלאי כבר לובש עליו כפפות גומי ואני שואל: על מה חיפוש? לא הספיק לכם 100 אלף שח שבית משפט פסק נגדכם רק לפני 3 שבועות... השוטר נעתר וויתר על החיפוש בעירום והסתפק בחיפוש בכיסים. אבל רק עוד סיפור קטן. זוכרים איך תמיד כשמספרים על חקירות, תמיד משבחים את התנהלות השוטרים בתחנה, ועל האדיבות. אז אל תאמינו להצגות. גם אני קיבלתי יחס אדיב מהשוטרים בתחנה, אממממה, הם לא זוכרים אותי, אבל אני זוכר אותם מההפגנות, וזוכר את ההתנהגות שלהם בשטח. אז אותו כלאי אדיב, שהיה נחמד ודיבר יפה זה בדיוק אותו שוטר שלפני שנתיים, אחרי שקבוצת הנערים של מרדכי דוד הפכו לי את הדוכן וגנבו חולצות, סירב לקחת להם פרטים כשביקשתי את הפרטים שלהם כדי להתלונן, הוא הרחיק אותי בכח מהאיזור בטענה שזה רק ילדים.... אל תאמינו להצגות של השוטרים, זו פרקטיקה, לא התנהגות אמיתית. ועוד תזכורת קטנה למי שלא מכיר את אבי עופר, אבי עופר הוא סגן מפקד תחנת לב תל אביב, לפני 3 שבועות בית המשפט פסק 100 אלף שח פיצוי לאמיר השכל ויעלה פלדמן על אירוע מעצר שגם בו אבי עופר היה מעורב (בתגובות פסיקת בית המשפט) הוא הקצין שחילק בהתלהבות רבה רימוני הלם לשוטרים ביום השיבוש בו היה אירוע הרימונים עם סויסה סרטון בתגובות. הכי הכי חשוב להגיד שבלי הגב של מערך עוטף עצורים לא הייתי מסתכל על האירוע באופן מבודח כמו שאני מסתכל עליו. האירוע הזה הוא מעצר שווא, ונגיש תביעה על המעצר הזה גילוי נאות, אני עובד במערך עוטף עצורים ואחראי על המיחשוב והכספים של המערך. הפעילות של מערך עוטף עצורים נעשית ברובה בהתנדבות., השחרור מתחנות המשטרה והטיפול במעל 2700 עצורים מאז ינואר 2023 הכל בהתנדבות אבל הייצוג בבתי המשפט, הטיפול בכ 70 כתבי אישום או טיפולים משפטיים שהתקבלו עד כה, ובעוד מאוד דוחות תעבורה, נעשה בתשלום לעורכי הדין. ויש גם תשלום לצוות התפעולי שפועל מאחורי הקלעים כל השנה 24/7. בעוד כחצי שנה הבחירות ואני אופטימי שננצח והמחאה תצא להפסקה אבל גם כשאין מחאה, המערך ימשיך לעבוד עד לסיום הטיפול בכל התיקים, דבר שיכול לקחת כשנה שנתיים ומהניסיון שלנו, גם בהמשך הדרך אפילו אם ננצח בבחירות, אנחנו עלולים לקבל עוד כתבי אישום על תיקים שעדיין לא נסגרו. רק לאחרונה התקבלו 11 כתבי על אירועים שקרו בשנת 2023. תרמו למערך עוטף עצורים, כדי שנוכל לתת הגנה משפטית גם בעתיד. זהו... פוסט קצת מבולבל ועמוס אחרי 3 שעות שינה בלילה.... אבל "אמת דיברתי"😀 למידע ותרומות למערך עוטף עצורים
0:46

בהמשך לאירועי אמש, מספר רועי גולדשטיין שנעצר בת"א: אתמול נעצרתי כי סיננתי לאבי עופר "אפס", אחרי שמנע מאנשי הסיוע האזרחי ללכת לסייע למפגינים שמרדכי דוד מטריד בדרך הביתה מההפגנה. בדיוק בזמן שמרדכי דוד הטריד את נאור נרקיס בהמשך הרחוב מה שכבר זכה לחשיפה נרחבת. נעצרתי על העלבת עובד ציבור, אבל מכיוון שהעלבת עובד ציבור היא לא עבירה שמקימה עילת מעצר, אז הוסיפו לי גם התנהגות פרועה בציבור. כשביקשתי בחקירה לראות על איזה התפרעות הם מדברים, הראו לי 7 סרטונים, בשישה מהם כלל לא הופעתי (חלקם בכלל צולם אחרי שנעצרתי) ועוד סרטון שרואים אותי מתווכח עם אבי עופר. החוקר שאל: מה יש לך להגיד על הסרטונים? תשובה שלי לחוקר: אתה מוכן לעמוד מול שופט בבית משפט ולהגיד שזו התנהגות פרועה? (בסרטון המצורף, אותו ויכוח שהוצג לי בחקירה, כפי שתועד על ידי המפגינים. תשפטו אתם אם מדובר בהתנהגות פרועה.) בהמשך החקירה החוקר שאל: למה הלכת לסיוע האזרחי ולא לשוטרים? תשובה: (אני בטון נדהם) למשטרה? המשטרה מזמן לא מגינה על אזרחים החוקר מקליד את התשובה ותוך כדי הקלדה, משתחררת לו מכת זעם קלה ולא נשלטת על המקלדת למשמע התשובה. והיו עוד כמה וכמה סיפורים מעניינים... כמו שרצו לעשות חיפוש בעירום, והכלאי כבר לובש עליו כפפות גומי ואני שואל: על מה חיפוש? לא הספיק לכם 100 אלף שח שבית משפט פסק נגדכם רק לפני 3 שבועות... השוטר נעתר וויתר על החיפוש בעירום והסתפק בחיפוש בכיסים. אבל רק עוד סיפור קטן. זוכרים איך תמיד כשמספרים על חקירות, תמיד משבחים את התנהלות השוטרים בתחנה, ועל האדיבות. אז אל תאמינו להצגות. גם אני קיבלתי יחס אדיב מהשוטרים בתחנה, אממממה, הם לא זוכרים אותי, אבל אני זוכר אותם מההפגנות, וזוכר את ההתנהגות שלהם בשטח. אז אותו כלאי אדיב, שהיה נחמד ודיבר יפה זה בדיוק אותו שוטר שלפני שנתיים, אחרי שקבוצת הנערים של מרדכי דוד הפכו לי את הדוכן וגנבו חולצות, סירב לקחת להם פרטים כשביקשתי את הפרטים שלהם כדי להתלונן, הוא הרחיק אותי בכח מהאיזור בטענה שזה רק ילדים.... אל תאמינו להצגות של השוטרים, זו פרקטיקה, לא התנהגות אמיתית. ועוד תזכורת קטנה למי שלא מכיר את אבי עופר, אבי עופר הוא סגן מפקד תחנת לב תל אביב, לפני 3 שבועות בית המשפט פסק 100 אלף שח פיצוי לאמיר השכל ויעלה פלדמן על אירוע מעצר שגם בו אבי עופר היה מעורב (בתגובות פסיקת בית המשפט) הוא הקצין שחילק בהתלהבות רבה רימוני הלם לשוטרים ביום השיבוש בו היה אירוע הרימונים עם סויסה סרטון בתגובות. הכי הכי חשוב להגיד שבלי הגב של מערך עוטף עצורים לא הייתי מסתכל על האירוע באופן מבודח כמו שאני מסתכל עליו. האירוע הזה הוא מעצר שווא, ונגיש תביעה על המעצר הזה גילוי נאות, אני עובד במערך עוטף עצורים ואחראי על המיחשוב והכספים של המערך. הפעילות של מערך עוטף עצורים נעשית ברובה בהתנדבות., השחרור מתחנות המשטרה והטיפול במעל 2700 עצורים מאז ינואר 2023 הכל בהתנדבות אבל הייצוג בבתי המשפט, הטיפול בכ 70 כתבי אישום או טיפולים משפטיים שהתקבלו עד כה, ובעוד מאוד דוחות תעבורה, נעשה בתשלום לעורכי הדין. ויש גם תשלום לצוות התפעולי שפועל מאחורי הקלעים כל השנה 24/7. בעוד כחצי שנה הבחירות ואני אופטימי שננצח והמחאה תצא להפסקה אבל גם כשאין מחאה, המערך ימשיך לעבוד עד לסיום הטיפול בכל התיקים, דבר שיכול לקחת כשנה שנתיים ומהניסיון שלנו, גם בהמשך הדרך אפילו אם ננצח בבחירות, אנחנו עלולים לקבל עוד כתבי אישום על תיקים שעדיין לא נסגרו. רק לאחרונה התקבלו 11 כתבי על אירועים שקרו בשנת 2023. תרמו למערך עוטף עצורים, כדי שנוכל לתת הגנה משפטית גם בעתיד. זהו... פוסט קצת מבולבל ועמוס אחרי 3 שעות שינה בלילה.... אבל "אמת דיברתי"😀 למידע ותרומות למערך עוטף עצורים

מערך עוטף עצורים

11,471 görüntüleme • 3 ay önce

פברואר 2018 - משה (בוגי) יעלון מצדיק את העברת כספי הסיוע מקטאר למימון משכורות עובדי המגזר הציבורי בעזה, כולל אנשי חמאס ("אין סיבה לא לקיים זאת אם יש כסף"), ומציין שבתקופת כהונתו כשר הביטחון הושגו הבנות עם קטאר גם על העברת מאות מיליוני דולרים למימון ביצוע פרויקטי תשתית ברצועת עזה ב-28 בפברואר 2018, השתתף רא"ל (מיל.) משה (בוגי) יעלון בכנס שערך המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), ונשא בו הרצאה שכותרתה "משבר רצועת עזה - המענה לאתגר". להלן העיקרים והתמליל של הרצאת יעלון, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), ולשעבר שר הביטחון, הרמטכ"ל וראש אגף המודיעין בצה"ל. עיקרי הרצאת יעלון: 1. "חמאסטן [ישות ברצועת עזה בשליטת חמאס]... בעצם תלויה בנו. אם אנחנו מנתקים היום את החשמל והמים שאנחנו עדיין מספקים לרצועה, אז באמת יהיה משבר הומניטרי" 2. "אלה [הרשות הפלסטינית באיו”ש ושלטון חמאס ברצועת עזה] שתי ישויות שונות לחלוטין. בעיקר בעידן שהחמאס השתלט על הרצועה, ויש לנו חמאסטן בעזה ורשות פלסטינאית ביהודה ושומרון. הפער הזה לא הולך להיות מגושר, זה כמו לחבר שמן עם מים”. 3. "ניסינו, גם אחרי "צוק איתן" [סבב הלחימה בין ישראל לחמאס ביולי – אוגוסט 2014], לשכנע את אבו מאזן לקבל אחריות חלקית על הרצועה, אפילו על מעבר רפיח, הוא סירב". 4. "מה האינטרסים שלנו לגבי הרצועה? קודם כל, ביטחון. הרצועה הזאת בחרה להיות עוינת. גם כלפי, בוודאי כלפינו. וכל עוד היא עוינת, אין ברירה, אלא חייב להיות סגר ביטחוני". 5. "מה כן ישראל צריכה לעשות במצב הזה? לנו אין התנגדות, אני יכול להגיד את זה גם מתוקף תפקידי הקודם, ואני מקווה, שזה המצב גם היום, שהמצוקה הכלכלית תיענה [בגישה חיובית מצד ישראל]. למשל, העברת משכורות למגזר הציבורי, גם החמאסי, ניסינו לעשות את זה תקופה מסוימת, זה נעשה. שוב, זה כסף של תורמות, קטאר מימנה את זה" 6. "[כספי הסיוע מקטאר הועברו ל[חשבונות בנק של אנשים מסוימים, שהם לא מזוהי[ם] [עם גדודי] עיז א-דין אל-קסאם [הזרוע הצבאית של חמאס], שהם לא פעילי טרור, רופאים, אחיות, מורים, פקידים, הייתה רשימה כזאת, היו אז 23 אלף איש, אין סיבה לא לקיים את זה אם יש כסף, לא יודע אם מישהו מוכן לממן את זה עכשיו". 7. "ברגע שאין כסף לאנשים, אז גם כל המחזור הכלכלי מתמתן… אין כוח קנייה, [זה] אינטרס ישראלי שיחיו בכבוד וברווחה. למה לא?" 8. "הדבר השני, זה תשתיות. הגדלת אספקת, יכולת אספקת חשמל של תחנת הכוח בעזה, אינטרס שלנו. האם מישהו מוכן לממן את זה? האם מישהו מוכן לעשות את זה? יש עם זה קושי". 9. "יש תוכנית שלנו שתתממש בסוף, של העברת צינור גז לרצועה, כדי באמת להגדיל את התפוקה ושלא תהיה תלות ברשת החשמל שלנו. מים, התפלה, אדרבא. טיהור מים. יש שם בעיה של שופכין, של ביוב, שגם מקרינה על הגנת הסביבה אצלנו. טיהור ומחזור לחקלאות. אינטרס שלנו" 10. "האם יש מישהו שמוכן לממן? יש פה קושי עצום. בעצם נתקלנו במצב, שמבחינת רצון לממן ברצועת עזה, יש מדינה אחת שמשקיעה הרבה, קוראים לה קטאר… הצלחנו להגיע להבנות עם קטאר, שכל הפעילות שלה בנושא תשתיות, והם המשקיעים העיקריים, מאות מיליונים, מיליוני דולרים בשנה, מתואמת איתנו. כולל המנגנון של הכנסת חומרי שיקום". 11. "חמאס בחר בדרך שהוא בחר גם אחרי שיצאנו מעזה והתנתקנו, והרשות הפלסטינאית בראשות אבו מאזן נמנעת מלקחת אחריות מלאה, והחמאס לא מוכן לתת לו אחריות מלאה, המצרים עם האינטרסים שלהם, יש פה קושי עצום, שמביא אותי למסקנה, שמבחינתי הגעתי אליה כבר מזמן בכל נושא העניין הישראלי פלסטיני, אנחנו לא צריכים לדבר על פתרונות. הלוואי והיה פתרון". 12. "אנחנו צריכים לדבר על דרך. דרך שבה אנחנו מחזקים את האינטרסים שלנו, גם הביטחוניים, וחלקם הוא שלא יהיה שם משבר הומניטרי, חלקם הוא שכן יחיו בכבוד וברווחה". תמליל הרצאת יעלון: בילדותנו, אחת מהקללות שהשתמשנו היה "לך לעזה”. אחרי 60 שנה הקללה הזו עדיין רלוונטית. וזה מצביע על המורכבות, כי בעצם הרצועה הטריטוריאלית הזאת [רצועת עזה] היא רצועה דחויה. אני מזכיר, שלא תמיד שלטנו בה, כמו שגם היום אנחנו לא שולטים בה. אבל כשמדובר על הסכמי שביתת הנשק ועד מלחמת ששת הימים, המצרים שלטו שם. והם לא סיפחו אותה ולא פתרו את הבעיות שם, החזיקו אותה תחת שלטון צבאי, עם הרבה בעיות, עם הרבה צרות. וכמובן, כשהגענו להסכם השלום בגין – סאדאת [ב-1979], אז אחד הדברים שהיו חשובים ל[נשיא מצרים אנוואר] סאדאת זה לא לקבל בחזרה את הצרה הזאת. לכן הוא התעקש על הקו הבינלאומי של 1906, והשאיר לנו את הצרה הזאת. ובעצם, גם אחרי שהחלטנו להתנתק, ההחלטה של ראש הממשלה שרון לבצע התנתקות, היה דין ודברים עם המצרים, ואחד הדברים היותר חשובים למצרים [היה] שהבעיה הזו לא תיפול עליהם. הבעיה נשארה שלנו גם אחרי ההתנתקות. אמנם, יש שם שלטון עצמי, אין לנו אחריות לנושאים האזרחיים בפנים, אבל אין ספק שחמאסטן [ישות ברצועת עזה בשליטת חמאס], וגם היום היא חמאסטן, גם תוך כדי תהליך הפיוס, בעצם תלויה בנו. אם אנחנו מנתקים היום את החשמל והמים שאנחנו עדיין מספקים לרצועה, אז באמת יהיה משבר הומניטרי, מה שלא קורה כרגע. יש משבר כלכלי, יש מצוקה, אבל אין משבר הומניטרי, וגם הכנסת הסחורות, כל עוד אנחנו מקפידים בצדק על זה שיש סגר ביטחוני, כי התנתקנו, הייתה אלטרנטיבה להנהגת הרשות [הפלסטינית], הנהגת החמאס בעקבות ההפיכה הפנימית שם, בסופו של דבר להחליט שמפסיקים לירות עלינו, מפסיקים להפעיל טרור, משקיעים את המשאבים בשגשוג. אז הבחירה שלהם הייתה האם להשקיע בייצור רקטות או בחפירת מנהרות, שזה עולה להם מיליונים בשנה, או לפתח שם איזושהי תעשייה, כמו שהיו כאלה שדיברו, זה יהיה אולי המקום, סינגפור. טוב סדר העדיפויות שלהם אחר, ולכן יש שם בהחלט מצוקה כלכלית, והתלות שלהם בגורמים חיצוניים, כולל תרומות, סיוע כספי, התלות שלהם בנו בסוגיות תשתיות, וודאי בהכנסת סחורות, כל עוד יש סגר ביטחוני. הסגר הביטחוני נובע מזה, שהם בחרו להמשיך להיות עוינים, ולהפעיל את מערך המנהרות והרקטות, ולכן אנחנו נדרשים לבדוק כל סחורה שנכנסת, ואפילו כל אדם, כל אינדיבידואל שנכנס לשם. ולכן, יש פה מורכבות. ולאחרונה, אנחנו רואים שגם החמאס לא רוצה לשלוט ברצועה, בגלל האתגר האזרחי שלו, והוא מנסה בעצם להעביר את האחריות לרשות [הפלסטינית], אבל לא בעצם לתת את מלוא האחריות לרשות [הפלסטינית]. והפיוס הזה לא הולך להסתיים באופן חיובי, משום שהעמדה של החמאס זה, אני מוכן ש[יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס המכונה] אבו מאזן ייקח אחריות על הנושאים האזרחיים, אני לא מוכן לוותר על הנשק, ואבו מאזן מבחינתו צודק. אני לא מוכן לקבל אחריות מלאה בלי רשות אחת, חוק אחד, נשק אחד. הפער הזה לא הולך להיות מגושר, זה כמו לחבר שמן עם מים, כהנחת עבודה. כעובדה, גם הסכם מכה של הפיוס [ב-8 בפברואר 2007], לא יושם, הסכם קהיר [במאי] 2011 לא יושם. גם ההסכם הזה בעצם לא הולך להיות מיושם במלואו. השאלה אם זה יביא למשבר או שזה ימשיך להתנהל כך, היא שאלה פתוחה. והשאלה העיקרית היא פה, מה האינטרסים של הצדדים? ופה אני מסתכל מזווית הראייה שלנו. קודם כל כשמדובר על הפלסטינים בכלל, אנחנו מדברים כבר על שתי ישויות פוליטיות, זה צריך להיות ברור, וזה לא הולך להתחבר. אני מזכיר, שגם בעידן המעבר הבטוח, הייתי אז אלוף פיקוד, המעבר מעזה ליהודה ושומרון היה בטוח, היה פתוח, ועזתים שהגיעו לרמאללה קיבלו בעיטה, לא להגיד איפה, כדי לא לתפוס את מקומות העבודה ולא לקחת נשים וכו', וכו', וכו'. זה לא מתחבר, אלה שתי ישויות שונות לחלוטין. בעיקר בעידן שהחמאס השתלט על הרצועה, ויש לנו חמאסטן בעזה ורשות פלסטינאית ביהודה ושומרון. ניסינו, גם אחרי "צוק איתן" [סבב הלחימה בין ישראל לחמאס ביולי – אוגוסט 2014], לשכנע את אבו מאזן לקבל אחריות חלקית על הרצועה, אפילו על מעבר רפיח, הוא סירב. מה הביא אותו עכשיו להיכנס לתוך התהליך הזה, שנקרא פיוס, ולנסות לקחת אחריות על המעבר, ואולי על מרכיבים אזרחיים אחרים, בלי להיות אחראיות מלאה? זה מעניין, זו שאלה של אינטרסים. מה שקרה כאן בעיקר, ויש פה שחקן נוסף שעוד לא הזכרתי אותו והוא מצרים, שמצרים מתייחסת לרצועת עזה גם היום כאל ישות עוינת, ובצדק. מבחינתם חמאס זה אחים מוסלמים. איך המשטר המצרי הנוכחי, השלטון המצרי הנוכחי מתייחס לאחים מוסלמים אנחנו יודעים. הוא רואה בזה בעיה שעלולה לגרום לאירדנטה פנימית במצרים. קל וחומר כשהוא תפס את החמאס, מסייע לדאעש בסיני. נוצרה איזושהי מערכת יחסים בין חמאס-עזה לדאעש בסיני, למרות שאלה שתי תנועות שונות. החמאס בעצם נלחם נגד דאעש בתוך רצועת עזה, הוא לא רוצה שדאעש יאיים עליו פנימית, אבל הוא מצא בדאעש בסיני שותף על בסיס של אינטרסים. למה? כי הוא נדרש לקבל אספקת נשק דרך סיני, ודאעש שולט בסיני, אז הוא צריך את זה, ודאעש היה צריך איזשהו בסיס מאחור, גם בסיס לטיפול רפואי, בסיס להתכוננות וכן הלאה, והמצרים עלו על זה, שבעצם דאעש משתמש ברצועת עזה כארץ בסיס, וחמאס נהנה משירותי דאעש בהברחות נשק. ולכן היה פה אינטרס מצרי לנסות להביא לפיוס, וכל הלחץ על החמאס היה גם מבחינה כלכלית, כולל של אבו מאזן, כולל של המצרים. הם לא מספקים חשמל, הם לא מספקים מים, אנחנו מספקים, הם לא. הם גם סגרו את מעבר רפיח, שנפתח לעיתים, מעבר רפיח הוא באחריותם, יכלו לפתוח אותו. הם חונקים את הרצועה כדי שהחמאס יבוא אל השולחן כמו שהוא הגיע, כדי בעצם לאלף אותו ולהגיע איתו להבנה שהוא יפסיק לעזור לדאעש בסיני בכל דרך. ולכן זה האינטרס המצרי. החמאס בא משום שהוא נקלע למצוקה, הוא בלחץ, הוא צריך איזשהו פתרון, הוא לא נותן מענה לאזרחים, ולכן הוא הגיע לשולחן. למה אבו מאזן בא עכשיו לשולחן ולא בא קודם, אחרי "צוק איתן”? גם זה עניין של לחץ ואינטרס. המצרים הרכיבו פה איזשהו מרכיב לחץ שבו הם אמרו, אבו מאזן, אם אתה לא תבוא, יש לנו אלטרנטיבה, קוראים לה [מוחמד] דחלאן [לשעבר ראש מנגנון הביטחון המסכל ברצועת עזה]. אנחנו עם איחוד האמירויות נביא אותו, אבו מאזן במידה מסוימת נבהל, ועל הרקע הזה הוא הגיע. זאת אומרת, מה שאנחנו רואים פה גם היום במצב שנוצר, זה איזשהו שילוב של אינטרסים או לחצים אחד על השני, שהביא אותם למצב של לכאורה פיוס, שלא הולך להיות מושלם ולא הולך להתקיים. אני מדגיש את כל זה, משום שגם כשאנחנו מסתכלים על האתגר של רצועת עזה, כמו על אתגרים אחרים, אני חסיד תפיסת האינטרסים. לא wishful thinking. נביא את מרוואן ברגותי [לשעבר מפקד גדודי אל-אקצה של ארגון פתח, מרצה מאסר עולם בישראל], תיפתר הבעיה. נמליך את יחיא סינוואר [מנהיג חמאס ברצועת עזה], תפתר הבעיה. מספיק. אנחנו לא הולכים לפתור את הבעיות הללו, אנחנו צריכים להתמודד איתן. ובכל נקודת זמן, בכל זירה, צריך להסתכל על האינטרסים. כך קבענו למשל בסוריה, שלא מתערבים מצד אחד, אבל יש קווים אדומים. זה נכון גם לגבי הרצועה. מה האינטרסים שלנו לגבי הרצועה? קודם כל, ביטחון. הרצועה הזאת בחרה להיות עוינת. גם כלפי, בוודאי כלפינו. וכל עוד היא עוינת, אין ברירה, אלא חייב להיות סגר ביטחוני. אילולא הייתה עוינת, אז לא היה צריך לבדוק את הסחורות, לא היה צריך לבדוק את האנשים. המצרים היו פותחים לה את מעבר רפיח. אנחנו, תקופה ארוכה, לחצנו על המצרים, תפתחו את מעבר רפיח. באמת, יש שם חנק, אנשים לא יכולים לצאת. ניסינו דרך אגב לתת מענה ליציאת האנשים מרצועת עזה בשאטלים עם מחסום ארז לאלנבי כדי שייצאו לעולם הרחב דרך ירדן. הירדנים סירבו. זאת אומרת יש פה עניין של כל אחד מסתכל על הרצועה כאל בעייה שלא רוצים להתעסק איתה, ולכן מאחר ויש בעיה ביטחונית, אז קיים הסגר הביטחוני, אין מצור, השימוש במילה מצור היא לא נכונה. סוחר פלסטיני, שרוצה היום להזמין סחורה מסין, יכול להביא אותה או דרך נמל אשדוד או דרך נמל אלכסנדריה או דרך נמל פורט סעיד, בסוף היא תעבור בדיקה של ישראלי דרך [מעבר] כרם שלום. על זה אנחנו לא יכולים לוותר. אני מדגיש את זה, כי אני שומע את הרעיונות על הנמל הימי, האי בים, כפי שהיא עולה. עד היום הקבינט, כמובן, לא אישר בצדק. אם יהיו פקחים ישראלים על האי הזה, למה לא? כשיהיו שם פקחים ישראלים, תקראו לי. זה התנאי. זה התנאי. כל תפיסתנו בכלל, את כל מה שנכנס לגבולות ארץ ישראל, מ[הסכמי] אוסלו [ב-1993], מיצחק] רבין [ראש ממשלת ישראל לשעבר], זיכרונו לברכה, אמרה שבכל תנאי, בכל מצב, בסופו של דבר, סחורה ואנשים שיכנסו לגבולות ארץ ישראל, בין אם זה לישות הפלסטינאית, האחת שתוכננה באוסלו, המפוצלת, לשתיים, יהודה שומרון ועזה, ייבדק על ידי ישראלים, בין אם זה יבשה בגשרי הירדן, בין אם זה יגיע מהים או יגיע מהאוויר. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שזה לא יהיה בפיקוח הישראלי. תחשבו על דמוגרפיה. תחשבו על זה שאנחנו לא עומדים ובודקים בגשרי הירדן, או יהיה איזה נמל ימי בעזה והכניסה לשם לא תהיה מפוקחת. יגיעו כל מיני דאעש ואיראנים וכו'. דרך אגב, כשנפתח [ציר] פילדלפי [קו הגבול בין רצועת עזה למצרים] בעקבות ההתנתקות, ואיבדנו שליטה על מה שנכנס ממצרים [לרצועת עזה], כולל במעבר רפיח, היה שם מנגנון בינלאומי שנקרא EUBAM [The European Union Border Assistance Mission for the Rafah Crossing Point -EUBAM Rafah] אבל הוא הצליח לפקח? הגיעו מומחים איראנים, אלה שלימדו את אנשי רצועת עזה, איך לייצר את כלי הטיס הבלתי מאוישים, רקטות יותר משוכללות, זה מה שקרה. אז המצרים היום הם פרטנר לחסימת העניין, לי לא אכפת, שייכנסו וייצאו אזרחים עזתים דרך מעבר רפיח למצרים, כמו שלא אכפת לי להוציא אותם בשאטלים לירדן, אך מצרים לא רוצה, וירדן לא רוצה, זה הקושי. מה נכון לעשות בתנאים הללו? לא מדברים כאן על משבר הומניטרי, יש פה מצוקה כלכלית ללא ספק. אין ספק, שהבעיה העיקרית היא ההחלטה הפלסטינאית לקיים ישות עוינת. יצאנו משם, יכלו לקבל החלטה לגדל תותים ולייצא אותם, יכלו לקבל החלטה להקים מפעלים, לייצר ולייצא. קיבלו החלטה להשקיע ברקטות, קיבלו החלטה להשקיע במנהרות, החלטה שלהם. ולכן חמאס מהבחינה הזאת הוא ללא ספק מכשול. אחד הדברים שמשחקים לטובתנו, זה מה שהדגיש בעיקר יוני קודם, זה שיש החלטה בינלאומית שבעצם מתנה תנאים. החמאס מוקצה מחמת מיאוס על ידיך, החלטת הקוורטט [הקוורטט לענייני המזרח התיכון הוא גוף בין-לאומי המורכב מארצות הברית, האיחוד האירופי, האומות המאוחדות ורוסיה, שתפקידו לפקח על פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני על פי מפת הדרכים], שקוראת לחמאס לקבל אי אלו תנאים כדי שיוכל להפוך להיות לגיטימי. הוא לא הולך לעשות את זה. זה בדיוק אותו עניין למה הוא בחר לייצר רקטות ולחפור מנהרות במקום להתחיל ולעסוק בשגשוג וכו'. דרך אגב, רציונלית, אנשים שחושבים על זה, תארו לכם שאחרי שהתנתקנו מהרצועה, החמאס היה מראה לנו, שממה שיצאנו מפסיק להיות עוין כלפינו. הרי מיד הציבור הישראלי היה משתכנע, שזה הדרך הנכונה לעשות גם ביהודה ושומרון. זה לא רציונלי. מבחינתם, עדיפות היא כמובן חיסולה של מדינת ישראל, מילים כאלה, מילים אחרות, בשלבים, לא בשלבים, ולכן זה משהו שהוא הרבה יותר עמוק מאשר לחשוב חשיבה רציונלית. ולכן אנחנו עדיין רואים אותם, מתעסקים עם הרקטות, המנהרות והטרור. מה כן ישראל צריכה לעשות במצב הזה? לנו אין התנגדות, אני יכול להגיד את זה גם מתוקף תפקידי הקודם, ואני מקווה, שזה המצב גם היום, שהמצוקה הכלכלית תיענה [בגישה חיובית מצד ישראל]. למשל, העברת משכורות למגזר הציבורי, גם החמאסי, ניסינו לעשות את זה תקופה מסוימת, זה נעשה. שוב, זה כסף של תורמות, קטאר מימנה את זה. חשבונות בנק של אנשים מסוימים, שהם לא מזוהי [גדודי] עיז א-דין אל-קסאם [הזרוע הצבאית של חמאס], שהם לא פעילי טרור, רופאים, אחיות, מורים, פקידים, הייתה רשימה כזאת, היו אז 23 אלף איש, אין סיבה לא לקיים את זה אם יש כסף, לא יודע אם מישהו מוכן לממן את זה עכשיו. דרך אגב הצענו לאבו מאזן לעשות את זה, כדי שבעל המאה יהיה בעל הדעה, גם מזה הוא התחמק בצורה כזו או אחרת, אני לא יודע מה המצב איתו היום, אז זו סוגיה פתוחה עכשיו שיוצרת מצוקה, כי ברגע שאין כסף לאנשים, אז גם כל המחזור הכלכלי מתמתן, אותו מדד של משאיות שהגיעו גם לאלף משאיות ביום ועכשיו ירד לשלוש מאות הוא תוצאה מזה שאין כוח קנייה, אינטרס ישראלי שיחיו בכבוד וברווחה. למה לא? הדבר השני, זה תשתיות. הגדלת אספקת, יכולת אספקת חשמל של תחנת הכוח בעזה, אינטרס שלנו. האם מישהו מוכן לממן את זה? האם מישהו מוכן לעשות את זה? יש עם זה קושי. יש תוכנית שלנו שתתממש בסוף, של העברת צינור גז לרצועה, כדי באמת להגדיל את התפוקה ושלא תהיה תלות ברשת החשמל שלנו. מים, התפלה, אדרבא. טיהור מים. יש שם בעיה של שופכין, של ביוב, שגם מקרינה על הגנת הסביבה אצלנו. טיהור ומחזור לחקלאות. אינטרס שלנו. האם יש מישהו שמוכן לממן? יש פה קושי עצום. בעצם נתקלנו במצב, שמבחינת רצון לממן ברצועת עזה, יש מדינה אחת שמשקיעה הרבה, קוראים לה קטאר למרות שבעבר היו מתחים איתה, ב"צוק איתן" לא היינו מוכנים לקבל את היוזמה הטורקית-קטארית בצדק, אבל הצלחנו להגיע להבנות עם קטאר, שכל הפעילות שלה בנושא תשתיות, והם המשקיעים העיקריים, מאות מיליונים, מיליוני דולרים בשנה, מתואמת איתנו. כולל המנגנון של הכנסת חומרי שיקום, שהוא מנגנון משוכלל, לא פרטנו אותו כאן, יוני, זה חלק מהעניין. אתה רואה הרס עצום, זו התוצאה של "צוק איתן" עשרת אלפים בניינים שנהרסו כליל, מקומה אחת ועד 18 קומות, 30 אלף שניזוקו. יש צורך לשקם את זה, ללא ספק. לכן יצרנו פה מנגנון, ולכן הוא גם ממשיך להתקיים. איך מפקחים על זה? מאוד משוכלל, עם 100 פקחים בפנים, עם מנגנון שעוקב אחרי כל שק מלט, מגיע לסוכן שמספק, רק תמורת ואוטצ'ר שפקח אישר אותו, מנגנון משוכלל. אלה דברים שאנחנו יכולים לעשות. אבל ככלל, מי שחושב, שיש לו איזשהו פתרון של זבנג וגמרנו במציאות שבה החמאס בחר בדרך שהוא בחר גם אחרי שיצאנו מעזה והתנתקנו, והרשות הפלסטינאית בראשות אבו מאזן נמנעת מלקחת אחריות מלאה, והחמאס לא מוכן לתת לו אחריות מלאה, המצרים עם האינטרסים שלהם, יש פה קושי עצום, שמביא אותי למסקנה, שמבחינתי הגעתי אליה כבר מזמן בכל נושא העניין הישראלי פלסטיני, אנחנו לא צריכים לדבר על פתרונות. הלוואי והיה פתרון. אנחנו צריכים לדבר על דרך. דרך שבה אנחנו מחזקים את האינטרסים שלנו, גם הביטחוניים, וחלקם הוא שלא יהיה שם משבר הומניטרי, חלקם הוא שכן יחיו בכבוד וברווחה, אם אפשר, אבל להשלות את עצמנו, שיהיה מנהיג כזה או מנהיג אחר, וזה תיפתר הבעיה, מזה אני מציע להוריד את הציפיות לנוכח מה ששמענו בפאנל הקודם. סימוכין:
18:13

פברואר 2018 - משה (בוגי) יעלון מצדיק את העברת כספי הסיוע מקטאר למימון משכורות עובדי המגזר הציבורי בעזה, כולל אנשי חמאס ("אין סיבה לא לקיים זאת אם יש כסף"), ומציין שבתקופת כהונתו כשר הביטחון הושגו הבנות עם קטאר גם על העברת מאות מיליוני דולרים למימון ביצוע פרויקטי תשתית ברצועת עזה ב-28 בפברואר 2018, השתתף רא"ל (מיל.) משה (בוגי) יעלון בכנס שערך המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), ונשא בו הרצאה שכותרתה "משבר רצועת עזה - המענה לאתגר". להלן העיקרים והתמליל של הרצאת יעלון, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), ולשעבר שר הביטחון, הרמטכ"ל וראש אגף המודיעין בצה"ל. עיקרי הרצאת יעלון: 1. "חמאסטן [ישות ברצועת עזה בשליטת חמאס]... בעצם תלויה בנו. אם אנחנו מנתקים היום את החשמל והמים שאנחנו עדיין מספקים לרצועה, אז באמת יהיה משבר הומניטרי" 2. "אלה [הרשות הפלסטינית באיו”ש ושלטון חמאס ברצועת עזה] שתי ישויות שונות לחלוטין. בעיקר בעידן שהחמאס השתלט על הרצועה, ויש לנו חמאסטן בעזה ורשות פלסטינאית ביהודה ושומרון. הפער הזה לא הולך להיות מגושר, זה כמו לחבר שמן עם מים”. 3. "ניסינו, גם אחרי "צוק איתן" [סבב הלחימה בין ישראל לחמאס ביולי – אוגוסט 2014], לשכנע את אבו מאזן לקבל אחריות חלקית על הרצועה, אפילו על מעבר רפיח, הוא סירב". 4. "מה האינטרסים שלנו לגבי הרצועה? קודם כל, ביטחון. הרצועה הזאת בחרה להיות עוינת. גם כלפי, בוודאי כלפינו. וכל עוד היא עוינת, אין ברירה, אלא חייב להיות סגר ביטחוני". 5. "מה כן ישראל צריכה לעשות במצב הזה? לנו אין התנגדות, אני יכול להגיד את זה גם מתוקף תפקידי הקודם, ואני מקווה, שזה המצב גם היום, שהמצוקה הכלכלית תיענה [בגישה חיובית מצד ישראל]. למשל, העברת משכורות למגזר הציבורי, גם החמאסי, ניסינו לעשות את זה תקופה מסוימת, זה נעשה. שוב, זה כסף של תורמות, קטאר מימנה את זה" 6. "[כספי הסיוע מקטאר הועברו ל[חשבונות בנק של אנשים מסוימים, שהם לא מזוהי[ם] [עם גדודי] עיז א-דין אל-קסאם [הזרוע הצבאית של חמאס], שהם לא פעילי טרור, רופאים, אחיות, מורים, פקידים, הייתה רשימה כזאת, היו אז 23 אלף איש, אין סיבה לא לקיים את זה אם יש כסף, לא יודע אם מישהו מוכן לממן את זה עכשיו". 7. "ברגע שאין כסף לאנשים, אז גם כל המחזור הכלכלי מתמתן… אין כוח קנייה, [זה] אינטרס ישראלי שיחיו בכבוד וברווחה. למה לא?" 8. "הדבר השני, זה תשתיות. הגדלת אספקת, יכולת אספקת חשמל של תחנת הכוח בעזה, אינטרס שלנו. האם מישהו מוכן לממן את זה? האם מישהו מוכן לעשות את זה? יש עם זה קושי". 9. "יש תוכנית שלנו שתתממש בסוף, של העברת צינור גז לרצועה, כדי באמת להגדיל את התפוקה ושלא תהיה תלות ברשת החשמל שלנו. מים, התפלה, אדרבא. טיהור מים. יש שם בעיה של שופכין, של ביוב, שגם מקרינה על הגנת הסביבה אצלנו. טיהור ומחזור לחקלאות. אינטרס שלנו" 10. "האם יש מישהו שמוכן לממן? יש פה קושי עצום. בעצם נתקלנו במצב, שמבחינת רצון לממן ברצועת עזה, יש מדינה אחת שמשקיעה הרבה, קוראים לה קטאר… הצלחנו להגיע להבנות עם קטאר, שכל הפעילות שלה בנושא תשתיות, והם המשקיעים העיקריים, מאות מיליונים, מיליוני דולרים בשנה, מתואמת איתנו. כולל המנגנון של הכנסת חומרי שיקום". 11. "חמאס בחר בדרך שהוא בחר גם אחרי שיצאנו מעזה והתנתקנו, והרשות הפלסטינאית בראשות אבו מאזן נמנעת מלקחת אחריות מלאה, והחמאס לא מוכן לתת לו אחריות מלאה, המצרים עם האינטרסים שלהם, יש פה קושי עצום, שמביא אותי למסקנה, שמבחינתי הגעתי אליה כבר מזמן בכל נושא העניין הישראלי פלסטיני, אנחנו לא צריכים לדבר על פתרונות. הלוואי והיה פתרון". 12. "אנחנו צריכים לדבר על דרך. דרך שבה אנחנו מחזקים את האינטרסים שלנו, גם הביטחוניים, וחלקם הוא שלא יהיה שם משבר הומניטרי, חלקם הוא שכן יחיו בכבוד וברווחה". תמליל הרצאת יעלון: בילדותנו, אחת מהקללות שהשתמשנו היה "לך לעזה”. אחרי 60 שנה הקללה הזו עדיין רלוונטית. וזה מצביע על המורכבות, כי בעצם הרצועה הטריטוריאלית הזאת [רצועת עזה] היא רצועה דחויה. אני מזכיר, שלא תמיד שלטנו בה, כמו שגם היום אנחנו לא שולטים בה. אבל כשמדובר על הסכמי שביתת הנשק ועד מלחמת ששת הימים, המצרים שלטו שם. והם לא סיפחו אותה ולא פתרו את הבעיות שם, החזיקו אותה תחת שלטון צבאי, עם הרבה בעיות, עם הרבה צרות. וכמובן, כשהגענו להסכם השלום בגין – סאדאת [ב-1979], אז אחד הדברים שהיו חשובים ל[נשיא מצרים אנוואר] סאדאת זה לא לקבל בחזרה את הצרה הזאת. לכן הוא התעקש על הקו הבינלאומי של 1906, והשאיר לנו את הצרה הזאת. ובעצם, גם אחרי שהחלטנו להתנתק, ההחלטה של ראש הממשלה שרון לבצע התנתקות, היה דין ודברים עם המצרים, ואחד הדברים היותר חשובים למצרים [היה] שהבעיה הזו לא תיפול עליהם. הבעיה נשארה שלנו גם אחרי ההתנתקות. אמנם, יש שם שלטון עצמי, אין לנו אחריות לנושאים האזרחיים בפנים, אבל אין ספק שחמאסטן [ישות ברצועת עזה בשליטת חמאס], וגם היום היא חמאסטן, גם תוך כדי תהליך הפיוס, בעצם תלויה בנו. אם אנחנו מנתקים היום את החשמל והמים שאנחנו עדיין מספקים לרצועה, אז באמת יהיה משבר הומניטרי, מה שלא קורה כרגע. יש משבר כלכלי, יש מצוקה, אבל אין משבר הומניטרי, וגם הכנסת הסחורות, כל עוד אנחנו מקפידים בצדק על זה שיש סגר ביטחוני, כי התנתקנו, הייתה אלטרנטיבה להנהגת הרשות [הפלסטינית], הנהגת החמאס בעקבות ההפיכה הפנימית שם, בסופו של דבר להחליט שמפסיקים לירות עלינו, מפסיקים להפעיל טרור, משקיעים את המשאבים בשגשוג. אז הבחירה שלהם הייתה האם להשקיע בייצור רקטות או בחפירת מנהרות, שזה עולה להם מיליונים בשנה, או לפתח שם איזושהי תעשייה, כמו שהיו כאלה שדיברו, זה יהיה אולי המקום, סינגפור. טוב סדר העדיפויות שלהם אחר, ולכן יש שם בהחלט מצוקה כלכלית, והתלות שלהם בגורמים חיצוניים, כולל תרומות, סיוע כספי, התלות שלהם בנו בסוגיות תשתיות, וודאי בהכנסת סחורות, כל עוד יש סגר ביטחוני. הסגר הביטחוני נובע מזה, שהם בחרו להמשיך להיות עוינים, ולהפעיל את מערך המנהרות והרקטות, ולכן אנחנו נדרשים לבדוק כל סחורה שנכנסת, ואפילו כל אדם, כל אינדיבידואל שנכנס לשם. ולכן, יש פה מורכבות. ולאחרונה, אנחנו רואים שגם החמאס לא רוצה לשלוט ברצועה, בגלל האתגר האזרחי שלו, והוא מנסה בעצם להעביר את האחריות לרשות [הפלסטינית], אבל לא בעצם לתת את מלוא האחריות לרשות [הפלסטינית]. והפיוס הזה לא הולך להסתיים באופן חיובי, משום שהעמדה של החמאס זה, אני מוכן ש[יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס המכונה] אבו מאזן ייקח אחריות על הנושאים האזרחיים, אני לא מוכן לוותר על הנשק, ואבו מאזן מבחינתו צודק. אני לא מוכן לקבל אחריות מלאה בלי רשות אחת, חוק אחד, נשק אחד. הפער הזה לא הולך להיות מגושר, זה כמו לחבר שמן עם מים, כהנחת עבודה. כעובדה, גם הסכם מכה של הפיוס [ב-8 בפברואר 2007], לא יושם, הסכם קהיר [במאי] 2011 לא יושם. גם ההסכם הזה בעצם לא הולך להיות מיושם במלואו. השאלה אם זה יביא למשבר או שזה ימשיך להתנהל כך, היא שאלה פתוחה. והשאלה העיקרית היא פה, מה האינטרסים של הצדדים? ופה אני מסתכל מזווית הראייה שלנו. קודם כל כשמדובר על הפלסטינים בכלל, אנחנו מדברים כבר על שתי ישויות פוליטיות, זה צריך להיות ברור, וזה לא הולך להתחבר. אני מזכיר, שגם בעידן המעבר הבטוח, הייתי אז אלוף פיקוד, המעבר מעזה ליהודה ושומרון היה בטוח, היה פתוח, ועזתים שהגיעו לרמאללה קיבלו בעיטה, לא להגיד איפה, כדי לא לתפוס את מקומות העבודה ולא לקחת נשים וכו', וכו', וכו'. זה לא מתחבר, אלה שתי ישויות שונות לחלוטין. בעיקר בעידן שהחמאס השתלט על הרצועה, ויש לנו חמאסטן בעזה ורשות פלסטינאית ביהודה ושומרון. ניסינו, גם אחרי "צוק איתן" [סבב הלחימה בין ישראל לחמאס ביולי – אוגוסט 2014], לשכנע את אבו מאזן לקבל אחריות חלקית על הרצועה, אפילו על מעבר רפיח, הוא סירב. מה הביא אותו עכשיו להיכנס לתוך התהליך הזה, שנקרא פיוס, ולנסות לקחת אחריות על המעבר, ואולי על מרכיבים אזרחיים אחרים, בלי להיות אחראיות מלאה? זה מעניין, זו שאלה של אינטרסים. מה שקרה כאן בעיקר, ויש פה שחקן נוסף שעוד לא הזכרתי אותו והוא מצרים, שמצרים מתייחסת לרצועת עזה גם היום כאל ישות עוינת, ובצדק. מבחינתם חמאס זה אחים מוסלמים. איך המשטר המצרי הנוכחי, השלטון המצרי הנוכחי מתייחס לאחים מוסלמים אנחנו יודעים. הוא רואה בזה בעיה שעלולה לגרום לאירדנטה פנימית במצרים. קל וחומר כשהוא תפס את החמאס, מסייע לדאעש בסיני. נוצרה איזושהי מערכת יחסים בין חמאס-עזה לדאעש בסיני, למרות שאלה שתי תנועות שונות. החמאס בעצם נלחם נגד דאעש בתוך רצועת עזה, הוא לא רוצה שדאעש יאיים עליו פנימית, אבל הוא מצא בדאעש בסיני שותף על בסיס של אינטרסים. למה? כי הוא נדרש לקבל אספקת נשק דרך סיני, ודאעש שולט בסיני, אז הוא צריך את זה, ודאעש היה צריך איזשהו בסיס מאחור, גם בסיס לטיפול רפואי, בסיס להתכוננות וכן הלאה, והמצרים עלו על זה, שבעצם דאעש משתמש ברצועת עזה כארץ בסיס, וחמאס נהנה משירותי דאעש בהברחות נשק. ולכן היה פה אינטרס מצרי לנסות להביא לפיוס, וכל הלחץ על החמאס היה גם מבחינה כלכלית, כולל של אבו מאזן, כולל של המצרים. הם לא מספקים חשמל, הם לא מספקים מים, אנחנו מספקים, הם לא. הם גם סגרו את מעבר רפיח, שנפתח לעיתים, מעבר רפיח הוא באחריותם, יכלו לפתוח אותו. הם חונקים את הרצועה כדי שהחמאס יבוא אל השולחן כמו שהוא הגיע, כדי בעצם לאלף אותו ולהגיע איתו להבנה שהוא יפסיק לעזור לדאעש בסיני בכל דרך. ולכן זה האינטרס המצרי. החמאס בא משום שהוא נקלע למצוקה, הוא בלחץ, הוא צריך איזשהו פתרון, הוא לא נותן מענה לאזרחים, ולכן הוא הגיע לשולחן. למה אבו מאזן בא עכשיו לשולחן ולא בא קודם, אחרי "צוק איתן”? גם זה עניין של לחץ ואינטרס. המצרים הרכיבו פה איזשהו מרכיב לחץ שבו הם אמרו, אבו מאזן, אם אתה לא תבוא, יש לנו אלטרנטיבה, קוראים לה [מוחמד] דחלאן [לשעבר ראש מנגנון הביטחון המסכל ברצועת עזה]. אנחנו עם איחוד האמירויות נביא אותו, אבו מאזן במידה מסוימת נבהל, ועל הרקע הזה הוא הגיע. זאת אומרת, מה שאנחנו רואים פה גם היום במצב שנוצר, זה איזשהו שילוב של אינטרסים או לחצים אחד על השני, שהביא אותם למצב של לכאורה פיוס, שלא הולך להיות מושלם ולא הולך להתקיים. אני מדגיש את כל זה, משום שגם כשאנחנו מסתכלים על האתגר של רצועת עזה, כמו על אתגרים אחרים, אני חסיד תפיסת האינטרסים. לא wishful thinking. נביא את מרוואן ברגותי [לשעבר מפקד גדודי אל-אקצה של ארגון פתח, מרצה מאסר עולם בישראל], תיפתר הבעיה. נמליך את יחיא סינוואר [מנהיג חמאס ברצועת עזה], תפתר הבעיה. מספיק. אנחנו לא הולכים לפתור את הבעיות הללו, אנחנו צריכים להתמודד איתן. ובכל נקודת זמן, בכל זירה, צריך להסתכל על האינטרסים. כך קבענו למשל בסוריה, שלא מתערבים מצד אחד, אבל יש קווים אדומים. זה נכון גם לגבי הרצועה. מה האינטרסים שלנו לגבי הרצועה? קודם כל, ביטחון. הרצועה הזאת בחרה להיות עוינת. גם כלפי, בוודאי כלפינו. וכל עוד היא עוינת, אין ברירה, אלא חייב להיות סגר ביטחוני. אילולא הייתה עוינת, אז לא היה צריך לבדוק את הסחורות, לא היה צריך לבדוק את האנשים. המצרים היו פותחים לה את מעבר רפיח. אנחנו, תקופה ארוכה, לחצנו על המצרים, תפתחו את מעבר רפיח. באמת, יש שם חנק, אנשים לא יכולים לצאת. ניסינו דרך אגב לתת מענה ליציאת האנשים מרצועת עזה בשאטלים עם מחסום ארז לאלנבי כדי שייצאו לעולם הרחב דרך ירדן. הירדנים סירבו. זאת אומרת יש פה עניין של כל אחד מסתכל על הרצועה כאל בעייה שלא רוצים להתעסק איתה, ולכן מאחר ויש בעיה ביטחונית, אז קיים הסגר הביטחוני, אין מצור, השימוש במילה מצור היא לא נכונה. סוחר פלסטיני, שרוצה היום להזמין סחורה מסין, יכול להביא אותה או דרך נמל אשדוד או דרך נמל אלכסנדריה או דרך נמל פורט סעיד, בסוף היא תעבור בדיקה של ישראלי דרך [מעבר] כרם שלום. על זה אנחנו לא יכולים לוותר. אני מדגיש את זה, כי אני שומע את הרעיונות על הנמל הימי, האי בים, כפי שהיא עולה. עד היום הקבינט, כמובן, לא אישר בצדק. אם יהיו פקחים ישראלים על האי הזה, למה לא? כשיהיו שם פקחים ישראלים, תקראו לי. זה התנאי. זה התנאי. כל תפיסתנו בכלל, את כל מה שנכנס לגבולות ארץ ישראל, מ[הסכמי] אוסלו [ב-1993], מיצחק] רבין [ראש ממשלת ישראל לשעבר], זיכרונו לברכה, אמרה שבכל תנאי, בכל מצב, בסופו של דבר, סחורה ואנשים שיכנסו לגבולות ארץ ישראל, בין אם זה לישות הפלסטינאית, האחת שתוכננה באוסלו, המפוצלת, לשתיים, יהודה שומרון ועזה, ייבדק על ידי ישראלים, בין אם זה יבשה בגשרי הירדן, בין אם זה יגיע מהים או יגיע מהאוויר. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שזה לא יהיה בפיקוח הישראלי. תחשבו על דמוגרפיה. תחשבו על זה שאנחנו לא עומדים ובודקים בגשרי הירדן, או יהיה איזה נמל ימי בעזה והכניסה לשם לא תהיה מפוקחת. יגיעו כל מיני דאעש ואיראנים וכו'. דרך אגב, כשנפתח [ציר] פילדלפי [קו הגבול בין רצועת עזה למצרים] בעקבות ההתנתקות, ואיבדנו שליטה על מה שנכנס ממצרים [לרצועת עזה], כולל במעבר רפיח, היה שם מנגנון בינלאומי שנקרא EUBAM [The European Union Border Assistance Mission for the Rafah Crossing Point -EUBAM Rafah] אבל הוא הצליח לפקח? הגיעו מומחים איראנים, אלה שלימדו את אנשי רצועת עזה, איך לייצר את כלי הטיס הבלתי מאוישים, רקטות יותר משוכללות, זה מה שקרה. אז המצרים היום הם פרטנר לחסימת העניין, לי לא אכפת, שייכנסו וייצאו אזרחים עזתים דרך מעבר רפיח למצרים, כמו שלא אכפת לי להוציא אותם בשאטלים לירדן, אך מצרים לא רוצה, וירדן לא רוצה, זה הקושי. מה נכון לעשות בתנאים הללו? לא מדברים כאן על משבר הומניטרי, יש פה מצוקה כלכלית ללא ספק. אין ספק, שהבעיה העיקרית היא ההחלטה הפלסטינאית לקיים ישות עוינת. יצאנו משם, יכלו לקבל החלטה לגדל תותים ולייצא אותם, יכלו לקבל החלטה להקים מפעלים, לייצר ולייצא. קיבלו החלטה להשקיע ברקטות, קיבלו החלטה להשקיע במנהרות, החלטה שלהם. ולכן חמאס מהבחינה הזאת הוא ללא ספק מכשול. אחד הדברים שמשחקים לטובתנו, זה מה שהדגיש בעיקר יוני קודם, זה שיש החלטה בינלאומית שבעצם מתנה תנאים. החמאס מוקצה מחמת מיאוס על ידיך, החלטת הקוורטט [הקוורטט לענייני המזרח התיכון הוא גוף בין-לאומי המורכב מארצות הברית, האיחוד האירופי, האומות המאוחדות ורוסיה, שתפקידו לפקח על פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני על פי מפת הדרכים], שקוראת לחמאס לקבל אי אלו תנאים כדי שיוכל להפוך להיות לגיטימי. הוא לא הולך לעשות את זה. זה בדיוק אותו עניין למה הוא בחר לייצר רקטות ולחפור מנהרות במקום להתחיל ולעסוק בשגשוג וכו'. דרך אגב, רציונלית, אנשים שחושבים על זה, תארו לכם שאחרי שהתנתקנו מהרצועה, החמאס היה מראה לנו, שממה שיצאנו מפסיק להיות עוין כלפינו. הרי מיד הציבור הישראלי היה משתכנע, שזה הדרך הנכונה לעשות גם ביהודה ושומרון. זה לא רציונלי. מבחינתם, עדיפות היא כמובן חיסולה של מדינת ישראל, מילים כאלה, מילים אחרות, בשלבים, לא בשלבים, ולכן זה משהו שהוא הרבה יותר עמוק מאשר לחשוב חשיבה רציונלית. ולכן אנחנו עדיין רואים אותם, מתעסקים עם הרקטות, המנהרות והטרור. מה כן ישראל צריכה לעשות במצב הזה? לנו אין התנגדות, אני יכול להגיד את זה גם מתוקף תפקידי הקודם, ואני מקווה, שזה המצב גם היום, שהמצוקה הכלכלית תיענה [בגישה חיובית מצד ישראל]. למשל, העברת משכורות למגזר הציבורי, גם החמאסי, ניסינו לעשות את זה תקופה מסוימת, זה נעשה. שוב, זה כסף של תורמות, קטאר מימנה את זה. חשבונות בנק של אנשים מסוימים, שהם לא מזוהי [גדודי] עיז א-דין אל-קסאם [הזרוע הצבאית של חמאס], שהם לא פעילי טרור, רופאים, אחיות, מורים, פקידים, הייתה רשימה כזאת, היו אז 23 אלף איש, אין סיבה לא לקיים את זה אם יש כסף, לא יודע אם מישהו מוכן לממן את זה עכשיו. דרך אגב הצענו לאבו מאזן לעשות את זה, כדי שבעל המאה יהיה בעל הדעה, גם מזה הוא התחמק בצורה כזו או אחרת, אני לא יודע מה המצב איתו היום, אז זו סוגיה פתוחה עכשיו שיוצרת מצוקה, כי ברגע שאין כסף לאנשים, אז גם כל המחזור הכלכלי מתמתן, אותו מדד של משאיות שהגיעו גם לאלף משאיות ביום ועכשיו ירד לשלוש מאות הוא תוצאה מזה שאין כוח קנייה, אינטרס ישראלי שיחיו בכבוד וברווחה. למה לא? הדבר השני, זה תשתיות. הגדלת אספקת, יכולת אספקת חשמל של תחנת הכוח בעזה, אינטרס שלנו. האם מישהו מוכן לממן את זה? האם מישהו מוכן לעשות את זה? יש עם זה קושי. יש תוכנית שלנו שתתממש בסוף, של העברת צינור גז לרצועה, כדי באמת להגדיל את התפוקה ושלא תהיה תלות ברשת החשמל שלנו. מים, התפלה, אדרבא. טיהור מים. יש שם בעיה של שופכין, של ביוב, שגם מקרינה על הגנת הסביבה אצלנו. טיהור ומחזור לחקלאות. אינטרס שלנו. האם יש מישהו שמוכן לממן? יש פה קושי עצום. בעצם נתקלנו במצב, שמבחינת רצון לממן ברצועת עזה, יש מדינה אחת שמשקיעה הרבה, קוראים לה קטאר למרות שבעבר היו מתחים איתה, ב"צוק איתן" לא היינו מוכנים לקבל את היוזמה הטורקית-קטארית בצדק, אבל הצלחנו להגיע להבנות עם קטאר, שכל הפעילות שלה בנושא תשתיות, והם המשקיעים העיקריים, מאות מיליונים, מיליוני דולרים בשנה, מתואמת איתנו. כולל המנגנון של הכנסת חומרי שיקום, שהוא מנגנון משוכלל, לא פרטנו אותו כאן, יוני, זה חלק מהעניין. אתה רואה הרס עצום, זו התוצאה של "צוק איתן" עשרת אלפים בניינים שנהרסו כליל, מקומה אחת ועד 18 קומות, 30 אלף שניזוקו. יש צורך לשקם את זה, ללא ספק. לכן יצרנו פה מנגנון, ולכן הוא גם ממשיך להתקיים. איך מפקחים על זה? מאוד משוכלל, עם 100 פקחים בפנים, עם מנגנון שעוקב אחרי כל שק מלט, מגיע לסוכן שמספק, רק תמורת ואוטצ'ר שפקח אישר אותו, מנגנון משוכלל. אלה דברים שאנחנו יכולים לעשות. אבל ככלל, מי שחושב, שיש לו איזשהו פתרון של זבנג וגמרנו במציאות שבה החמאס בחר בדרך שהוא בחר גם אחרי שיצאנו מעזה והתנתקנו, והרשות הפלסטינאית בראשות אבו מאזן נמנעת מלקחת אחריות מלאה, והחמאס לא מוכן לתת לו אחריות מלאה, המצרים עם האינטרסים שלהם, יש פה קושי עצום, שמביא אותי למסקנה, שמבחינתי הגעתי אליה כבר מזמן בכל נושא העניין הישראלי פלסטיני, אנחנו לא צריכים לדבר על פתרונות. הלוואי והיה פתרון. אנחנו צריכים לדבר על דרך. דרך שבה אנחנו מחזקים את האינטרסים שלנו, גם הביטחוניים, וחלקם הוא שלא יהיה שם משבר הומניטרי, חלקם הוא שכן יחיו בכבוד וברווחה, אם אפשר, אבל להשלות את עצמנו, שיהיה מנהיג כזה או מנהיג אחר, וזה תיפתר הבעיה, מזה אני מציע להוריד את הציפיות לנוכח מה ששמענו בפאנל הקודם. סימוכין:

Jonathan D. Halevi

46,941 görüntüleme • 1 yıl önce

משרד החינוך פרסם סרטון באינסטגרם - ובאמת שקשה להאמין שזה המסר שנבחר. בעמוד האינסטגרם הרשמי (!!!) של משרד החינוך, עלה לאחרונה סרטון שמציג ״טיפוסים קבועים שיש בכל חבורה״. הם מפרטים: זה שתמיד מביא אלכוהול, זה שתמיד עייף, זה שמפחד מההורים, זה שתמיד מזמין צ’יפס. עד כאן - עוד סרטון טיקטוקי. הזוי, אבל לא מזיק במיוחד. ואז מגיע ה״פאנץ״: הטיפוס האחרון שהם מציגים, הוא ״ההוא שחשב שהוא שולט בעצמו״ שתה ושתה ושתה - ״עד שכל המוח שלו התפלפ״, ראה מישהי, התחיל לגעת בה ולתפוס אותה בלי לקלוט מה הוא עושה, כי ״האלכוהול השתלט לו על המוח״, וכתוצאה מזה - ״הוא הרס לה ולעצמו את החיים״. לא יודעת אם מישהו מטעמכם באמת יראה את הפוסט הזה, אבל בכל זאת מרשה לעצמי לפנות ישירות: היי משרד החינוך. זה אחד המסרים הבעייתיים שראיתי לאחרונה. הצגת תקיפה מינית כתוצאה של ״אלכוהול שהשתלט על המוח״ היא טשטוש אחריות מסוכן, שממשיך את תרבות האונס במקום להילחם בה. אלכוהול לא אונס. אנשים אונסים. נערים צריכים ללמוד אחריות, הסכמה וגבולות - לא לקבל תירוצים בדיעבד. מצופה מכם לסטנדרט חינוכי ומוסרי גבוה בהרבה. ומה שבעיניי חמור במיוחד - זו לא רק הדרך שבה זה נאמר, אלא מה שהמסר הזה עושה בפועל. הסרטון מציע לנו הסבר פסיכולוגי או כימי או וואטאבר, במקום לקרוא לדבר בשמו - להיות אלים מינית זו בחירה!!!!!! לא ״מעידה״, לא ״אובדן שליטה״, לא ״טעות בשיקול דעת״, ולא ״אלכוהול פילפ לי את המוח״. בחירה!!!! וכשאתם בוחרים למסגר פגיעה מינית כתוצאה של שתייה - אתם עושים שלושה דברים מסוכנים מאוד: 1. אתם מקטינים את האחריות של הפוגע. 2. אתם משמרים את מיתוס האונס ״הלא מתוכנן״. כאילו מדובר ברגע אקראי, נטול הקשר, בלי דפוסים, בלי יחסי כוח, בלי חינוך, בלי תפיסות על גוף של נשים. אבל אלימות מינית לא פשוט מתרחשת - היא מתרחשת בתוך תרבות שמאפשרת אותה. 3. אתם ממשיכים את מנגנון האשמת הקורבן - גם אם בעקיפין. כי אם אלכוהול הוא הבעיה, אז תמיד אפשר לשאול: כמה היא שתתה? למה היא הייתה שם? למה היא נשארה? למה היא לא נזהרה? ואף מילה, אף שנייה, על הדבר הכי בסיסי שאמור לעבור בחינוך: הסכמה. גבולות. אחריות. כבוד. וכאן חוזרת השאלה הישירה אליכם, משרד החינוך: מה בעצם אתם רוצים שנער שרואה את הסרטון הזה ילמד? שאלכוהול אחראי לפגיעה מינית? או שהוא אחראי לעצמו ולמעשים שלו? כי כרגע - המסר שלכם ברור, לא באופן חיובי. והוא מסוכן. ונראה לי שהכי מטריד אותי בכל הסיפור הזה - זה לא רק התוכן, אלא מי שמעביר אותו. זה לא סרטון אקראי של יוצר תוכן, זה לא בדיחה פרטית. זה עמוד רשמי של משרד החינוך. ובמקום להגיד בקול ברור מסרים חשובים, נבחר סיפור שבו האלכוהול הוא הדמות הראשית, והתוקף כמעט מוצג כקורבן של הנסיבות. זה לא סרטון חינוכי. זה לא סרטון שמגן על נערות. וזה בטח לא סרטון שמחנך נערים לקחת אחריות. דרך אגב, הרעיון הזה של ״טיפוסים שיש בכל חבורה״, עם התוספת של החבר שתוקף מינית - הוא בדיוק הבעיה.
0:45

משרד החינוך פרסם סרטון באינסטגרם - ובאמת שקשה להאמין שזה המסר שנבחר. בעמוד האינסטגרם הרשמי (!!!) של משרד החינוך, עלה לאחרונה סרטון שמציג ״טיפוסים קבועים שיש בכל חבורה״. הם מפרטים: זה שתמיד מביא אלכוהול, זה שתמיד עייף, זה שמפחד מההורים, זה שתמיד מזמין צ’יפס. עד כאן - עוד סרטון טיקטוקי. הזוי, אבל לא מזיק במיוחד. ואז מגיע ה״פאנץ״: הטיפוס האחרון שהם מציגים, הוא ״ההוא שחשב שהוא שולט בעצמו״ שתה ושתה ושתה - ״עד שכל המוח שלו התפלפ״, ראה מישהי, התחיל לגעת בה ולתפוס אותה בלי לקלוט מה הוא עושה, כי ״האלכוהול השתלט לו על המוח״, וכתוצאה מזה - ״הוא הרס לה ולעצמו את החיים״. לא יודעת אם מישהו מטעמכם באמת יראה את הפוסט הזה, אבל בכל זאת מרשה לעצמי לפנות ישירות: היי משרד החינוך. זה אחד המסרים הבעייתיים שראיתי לאחרונה. הצגת תקיפה מינית כתוצאה של ״אלכוהול שהשתלט על המוח״ היא טשטוש אחריות מסוכן, שממשיך את תרבות האונס במקום להילחם בה. אלכוהול לא אונס. אנשים אונסים. נערים צריכים ללמוד אחריות, הסכמה וגבולות - לא לקבל תירוצים בדיעבד. מצופה מכם לסטנדרט חינוכי ומוסרי גבוה בהרבה. ומה שבעיניי חמור במיוחד - זו לא רק הדרך שבה זה נאמר, אלא מה שהמסר הזה עושה בפועל. הסרטון מציע לנו הסבר פסיכולוגי או כימי או וואטאבר, במקום לקרוא לדבר בשמו - להיות אלים מינית זו בחירה!!!!!! לא ״מעידה״, לא ״אובדן שליטה״, לא ״טעות בשיקול דעת״, ולא ״אלכוהול פילפ לי את המוח״. בחירה!!!! וכשאתם בוחרים למסגר פגיעה מינית כתוצאה של שתייה - אתם עושים שלושה דברים מסוכנים מאוד: 1. אתם מקטינים את האחריות של הפוגע. 2. אתם משמרים את מיתוס האונס ״הלא מתוכנן״. כאילו מדובר ברגע אקראי, נטול הקשר, בלי דפוסים, בלי יחסי כוח, בלי חינוך, בלי תפיסות על גוף של נשים. אבל אלימות מינית לא פשוט מתרחשת - היא מתרחשת בתוך תרבות שמאפשרת אותה. 3. אתם ממשיכים את מנגנון האשמת הקורבן - גם אם בעקיפין. כי אם אלכוהול הוא הבעיה, אז תמיד אפשר לשאול: כמה היא שתתה? למה היא הייתה שם? למה היא נשארה? למה היא לא נזהרה? ואף מילה, אף שנייה, על הדבר הכי בסיסי שאמור לעבור בחינוך: הסכמה. גבולות. אחריות. כבוד. וכאן חוזרת השאלה הישירה אליכם, משרד החינוך: מה בעצם אתם רוצים שנער שרואה את הסרטון הזה ילמד? שאלכוהול אחראי לפגיעה מינית? או שהוא אחראי לעצמו ולמעשים שלו? כי כרגע - המסר שלכם ברור, לא באופן חיובי. והוא מסוכן. ונראה לי שהכי מטריד אותי בכל הסיפור הזה - זה לא רק התוכן, אלא מי שמעביר אותו. זה לא סרטון אקראי של יוצר תוכן, זה לא בדיחה פרטית. זה עמוד רשמי של משרד החינוך. ובמקום להגיד בקול ברור מסרים חשובים, נבחר סיפור שבו האלכוהול הוא הדמות הראשית, והתוקף כמעט מוצג כקורבן של הנסיבות. זה לא סרטון חינוכי. זה לא סרטון שמגן על נערות. וזה בטח לא סרטון שמחנך נערים לקחת אחריות. דרך אגב, הרעיון הזה של ״טיפוסים שיש בכל חבורה״, עם התוספת של החבר שתוקף מינית - הוא בדיוק הבעיה.

Maya Lee

20,608 görüntüleme • 8 ay önce

ח״כ מירב כהן מירב כהן - Meirav Cohen הנהדרת הלילה במליאת הכנסת, על הטרור היהודי: ״במשך שנים אמרו: "זה לא טרור, זו הגנה עצמית", "אלה עשבים שוטים", "קומץ קטן, תופעה שולית", "נערים בסיכון שפועלים עצמאית". אבל יש רגע שבו כל התירוצים האלה פשוט קורסים תחת משקל העובדות, תחת המציאות. והמציאות היא שכרגע כפרים מותקפים, קהילות מגורשות מהבית שלהן בכוונה תחילה, כבשים נשחטים, מטעים נשרפים, אנשים מותקפים על עצם היותם ערבים, מבלי שהם נקטו באלימות. ולאחרונה זה נעשה יותר ויותר אלים, יותר ויותר פומבי. נשבר כל קשר ההכחשה. אין יותר בושה. לא מנסים להסתיר את זה. את הטרור היהודי יש מי שעברו לחגוג ממש בראש חוצות. בטלגרם מופצים תיעודים מחרידים בגאווה. וזה טרור. עד כמה שכואב להודות בזה, עד כמה שמבייש להודות בזה - זה טרור, והוא טרור יהודי. וככל שהזמן עבר, החסינות של הטרור הזה גדלה. הטרור הפך להיות נרחב יותר, מאורגן יותר, מסוכן יותר. והוא מסוכן לא רק לפלסטינים, הוא מסוכן גם לישראלים, הוא מסוכן לחיילים, הוא מסוכן למדינה שלנו. טרור לא הופך להיות טרור רק אם הוא נעשה כלפי יהודים. מדינה לא יכולה לבחור מתי היא נאבקת בטרור, ומתי היא עוצמת עיניים. טרור הוא טרור. ועל ההידרדרות בשטח, לא פחות ממי שמבצעים את הטרור הזה - אחראים גם מי שמכשירים אותו. מי שמסביר, מי שמלבין, מי שמתרץ, מי שמקטין, מי שמעודד במילים או בקריצה, מי שמתקצב, מי שמעלה פוסט מתלהב, מי שדואג שהמחבלים לא ייעצרו. כל האנשים האלה אחראים על הטרור הזה לא פחות. אותם מחבלים מהגבעות יכולים להסתכל על מפלגת הציונות הדתית, ויכולים להסתכל על מפלגת עצמה יהודית, והם יכולים לומר: אני בדיוק כמוהם, רק בלי חליפה. זרוע בשטח - וזרוע בכנסת. שקט הוא רפש!״ (בינתיים ס.יו״ר הכנסת, ח״כ לימור סון הר-מלך ממפלגת עצמה יהודית, מפלגת תומכי הטרור היהודי - יוצאת מאיזון ורותחת מכעס למשמע האמת, ודורשת להוריד את ח״כ כהן מהדוכן).
2:57

ח״כ מירב כהן מירב כהן - Meirav Cohen הנהדרת הלילה במליאת הכנסת, על הטרור היהודי: ״במשך שנים אמרו: "זה לא טרור, זו הגנה עצמית", "אלה עשבים שוטים", "קומץ קטן, תופעה שולית", "נערים בסיכון שפועלים עצמאית". אבל יש רגע שבו כל התירוצים האלה פשוט קורסים תחת משקל העובדות, תחת המציאות. והמציאות היא שכרגע כפרים מותקפים, קהילות מגורשות מהבית שלהן בכוונה תחילה, כבשים נשחטים, מטעים נשרפים, אנשים מותקפים על עצם היותם ערבים, מבלי שהם נקטו באלימות. ולאחרונה זה נעשה יותר ויותר אלים, יותר ויותר פומבי. נשבר כל קשר ההכחשה. אין יותר בושה. לא מנסים להסתיר את זה. את הטרור היהודי יש מי שעברו לחגוג ממש בראש חוצות. בטלגרם מופצים תיעודים מחרידים בגאווה. וזה טרור. עד כמה שכואב להודות בזה, עד כמה שמבייש להודות בזה - זה טרור, והוא טרור יהודי. וככל שהזמן עבר, החסינות של הטרור הזה גדלה. הטרור הפך להיות נרחב יותר, מאורגן יותר, מסוכן יותר. והוא מסוכן לא רק לפלסטינים, הוא מסוכן גם לישראלים, הוא מסוכן לחיילים, הוא מסוכן למדינה שלנו. טרור לא הופך להיות טרור רק אם הוא נעשה כלפי יהודים. מדינה לא יכולה לבחור מתי היא נאבקת בטרור, ומתי היא עוצמת עיניים. טרור הוא טרור. ועל ההידרדרות בשטח, לא פחות ממי שמבצעים את הטרור הזה - אחראים גם מי שמכשירים אותו. מי שמסביר, מי שמלבין, מי שמתרץ, מי שמקטין, מי שמעודד במילים או בקריצה, מי שמתקצב, מי שמעלה פוסט מתלהב, מי שדואג שהמחבלים לא ייעצרו. כל האנשים האלה אחראים על הטרור הזה לא פחות. אותם מחבלים מהגבעות יכולים להסתכל על מפלגת הציונות הדתית, ויכולים להסתכל על מפלגת עצמה יהודית, והם יכולים לומר: אני בדיוק כמוהם, רק בלי חליפה. זרוע בשטח - וזרוע בכנסת. שקט הוא רפש!״ (בינתיים ס.יו״ר הכנסת, ח״כ לימור סון הר-מלך ממפלגת עצמה יהודית, מפלגת תומכי הטרור היהודי - יוצאת מאיזון ורותחת מכעס למשמע האמת, ודורשת להוריד את ח״כ כהן מהדוכן).

Nava Rozolyo נאווה רוזוליו

49,167 görüntüleme • 5 ay önce

לפי העיתונאי רונן ברגמן, הפרוטוקול בניו-יורק טיימס שבו הוא חבר מערכת, מחייב לחשוף בפני העורך הבכיר את המקור עליו מתבססים העיתונאים בניו-יורק טיימס והעורך הבכיר מעליו צריך לאשר זאת. זאת בשונה לנוהג בעיתונות בישראל שבו יש ערך על שמירת חיסיון מקורות. עוד נאמר בהקשר הזה ע"י ברגמן, כי הוא קיבל מידע מ"מקורות" בישראל על כך שבפעולה שביצעה ישראל, (קרוב לוודאי באמצעות המוסד), נעשה שימוש בחומר נפץ ולא בפעולת סייבר. ניתן להתרשם, שמדובר במקור או מקורות מתוך "המוסד" הישראלי, גם בהסתמך על דברים שאמר ברגמן בעבר ולפיהם השתמע שהוא קיבל דיווחים מגורמים ב"מוסד". ע"פ דבריו של ברגמן מצטייר כי הוא נאלץ למסור פרטים על המקורות הישראליים עליהם הוא נסמך בכתבות שהוא מפרסם בעיתון ניו-יורק טיימס. המשמעות היא כי ייתכן שמדובר באנשי "המוסד" וגורמים באגף המודיעין ובמערכת הבטחון. לאור מסקנות אלה המשתמעות מדבריו, אשמח שרונן ברגמן יבהיר, האם הוא אכן מוסר את זהות מקורותיו במערכת הבטחון בישראל לעורכים בעיתון ניו-יורק טיימס? והאם מקורותיו מודעים לפרוטוקול הניו-יורק טיימס שמחייב את חשיפת זהותם? העיתונאי רונן ברגמן בפודקאסט של נדב פרי ב-19 ביוני 23: ואני מצליח, תודה לאל, אני כבר כמעט שש שנים חבר מערכת בניו יורק טיימס, מ-2018. נדב פרי: אני זוכר (לא ברור). רונן ברגמן: לא, אני קודם הייתי שם פרילנס. פרילנס ופרילנס קבוע, אבל מ-2018 אני... נדב פרי: זאת אומרת פרופ' מן המניין. רונן ברגמן: כן, ובטיימס זה עושה את כל ההבדל, אם אתה חלק מהצוות וסומכים עליך, זה עושה את השינוי הגדול. ואני מצליח לנווט את זה בשקיפות, ובאופן ששני הצדדים יכולים, אני מקווה, אולי אפילו מרוצים, לחיות איתו. בטיימס יש כמה דברים, קודם כל הקהל והאימפקט, אבל אחד הדברים זה העניין של העבודה בצוות. זה דבר שאנחנו לא מכירים כל כך מישראל. שם אם אתה לא חלק מצוות, ואתה לא עובד בצוות, ואתה לא שקוף וחולק ומפרגן, אתה תמצא את עצמך תוך שנייה בחוץ. נדב פרי: כאן [בישראל] אתה לא מספר לעורך שלך מי המקור. רונן ברגמן: אז בטיימס אתה חייב לספר לעורך בכיר מי המקור, זה חלק מהפרוטוקול ועורך בכיר מעליו צריך לאשר את זה. ואם זה מקור יחיד לידיעה חשובה, זה מגיע לעורך הראשי. יש פרוטוקולים לכל דבר. והעניין הזה של העבודה בצוות בעצם, פה נגיד איש מודיעין בכיר ישראלי יספר לי משהו. בסדר, אז אני יכול לקחת את זה. ואוקיי. במציאות של הטיימס, הוא יגיד שישראל ביצעה עכשיו איזושהי פעולה באיראן. אוקיי. בסדר, מכובד. אני מאמין לו, הכל בסדר. אבל בטיימס לא יפרסמו את הידיעה הזאת אם פרנז פסיחי, הקולגה היקרה שלי, שלא נמצאת באיראן כי יש סכנה לחייה, נמצאת בניו-יורק, אבל אחראית על איראן, אבל איתה משמרות המהפכה מדברים. רק אם היא תביא הצלבה. והרגעים הכי מרגשים מבחינתינו, פרנז ואני, שכך עוסקים כל הזמן בסיקור של מלחמות הצללים, זה שזה מצטלב. לא כי הם שמעו מפרנז, הם בעצמם מספרים לפרנז, תראי, היה עכשיו פיצוץ. אני זוכר שהיה איזשהו פיצוץ באיזשהו מתקן באיראן. וכולם הם בטוחים שזה סייבר. ואז המקורות שלי אמרו לי, תקשיב, זה חומר נפץ אמיתי בכפית, שהיינו צריכים להכניס. וכולם אמרו, זה לא נכון, זה יכול להיות רק סייבר, מה פתאום? ואז פרנז אמרה, תקשיב, משמרות המהפכה, היה שם עכשיו צוות חקירה של המשמרות ואומר, מטען חבלה, חומר נפץ, שמתפוצץ בגודל כזה, הוא גרם לנזק. תמיד מאשימים אותי שאני עובד, האיראנים, פלסטינים אחרים, אומרים שאני עובד במוסד, ואת פרנז מאשימים שהיא עובדת במשמרות המהפכה. היה עורך בטיימס שאמר: הניו יורק טיימס זה המקום היחידי שבו שירותי המודיעין האיראניים והישראליים יכולים לעבוד ביחד. Ronen Bergman
2:31

לפי העיתונאי רונן ברגמן, הפרוטוקול בניו-יורק טיימס שבו הוא חבר מערכת, מחייב לחשוף בפני העורך הבכיר את המקור עליו מתבססים העיתונאים בניו-יורק טיימס והעורך הבכיר מעליו צריך לאשר זאת. זאת בשונה לנוהג בעיתונות בישראל שבו יש ערך על שמירת חיסיון מקורות. עוד נאמר בהקשר הזה ע"י ברגמן, כי הוא קיבל מידע מ"מקורות" בישראל על כך שבפעולה שביצעה ישראל, (קרוב לוודאי באמצעות המוסד), נעשה שימוש בחומר נפץ ולא בפעולת סייבר. ניתן להתרשם, שמדובר במקור או מקורות מתוך "המוסד" הישראלי, גם בהסתמך על דברים שאמר ברגמן בעבר ולפיהם השתמע שהוא קיבל דיווחים מגורמים ב"מוסד". ע"פ דבריו של ברגמן מצטייר כי הוא נאלץ למסור פרטים על המקורות הישראליים עליהם הוא נסמך בכתבות שהוא מפרסם בעיתון ניו-יורק טיימס. המשמעות היא כי ייתכן שמדובר באנשי "המוסד" וגורמים באגף המודיעין ובמערכת הבטחון. לאור מסקנות אלה המשתמעות מדבריו, אשמח שרונן ברגמן יבהיר, האם הוא אכן מוסר את זהות מקורותיו במערכת הבטחון בישראל לעורכים בעיתון ניו-יורק טיימס? והאם מקורותיו מודעים לפרוטוקול הניו-יורק טיימס שמחייב את חשיפת זהותם? העיתונאי רונן ברגמן בפודקאסט של נדב פרי ב-19 ביוני 23: ואני מצליח, תודה לאל, אני כבר כמעט שש שנים חבר מערכת בניו יורק טיימס, מ-2018. נדב פרי: אני זוכר (לא ברור). רונן ברגמן: לא, אני קודם הייתי שם פרילנס. פרילנס ופרילנס קבוע, אבל מ-2018 אני... נדב פרי: זאת אומרת פרופ' מן המניין. רונן ברגמן: כן, ובטיימס זה עושה את כל ההבדל, אם אתה חלק מהצוות וסומכים עליך, זה עושה את השינוי הגדול. ואני מצליח לנווט את זה בשקיפות, ובאופן ששני הצדדים יכולים, אני מקווה, אולי אפילו מרוצים, לחיות איתו. בטיימס יש כמה דברים, קודם כל הקהל והאימפקט, אבל אחד הדברים זה העניין של העבודה בצוות. זה דבר שאנחנו לא מכירים כל כך מישראל. שם אם אתה לא חלק מצוות, ואתה לא עובד בצוות, ואתה לא שקוף וחולק ומפרגן, אתה תמצא את עצמך תוך שנייה בחוץ. נדב פרי: כאן [בישראל] אתה לא מספר לעורך שלך מי המקור. רונן ברגמן: אז בטיימס אתה חייב לספר לעורך בכיר מי המקור, זה חלק מהפרוטוקול ועורך בכיר מעליו צריך לאשר את זה. ואם זה מקור יחיד לידיעה חשובה, זה מגיע לעורך הראשי. יש פרוטוקולים לכל דבר. והעניין הזה של העבודה בצוות בעצם, פה נגיד איש מודיעין בכיר ישראלי יספר לי משהו. בסדר, אז אני יכול לקחת את זה. ואוקיי. במציאות של הטיימס, הוא יגיד שישראל ביצעה עכשיו איזושהי פעולה באיראן. אוקיי. בסדר, מכובד. אני מאמין לו, הכל בסדר. אבל בטיימס לא יפרסמו את הידיעה הזאת אם פרנז פסיחי, הקולגה היקרה שלי, שלא נמצאת באיראן כי יש סכנה לחייה, נמצאת בניו-יורק, אבל אחראית על איראן, אבל איתה משמרות המהפכה מדברים. רק אם היא תביא הצלבה. והרגעים הכי מרגשים מבחינתינו, פרנז ואני, שכך עוסקים כל הזמן בסיקור של מלחמות הצללים, זה שזה מצטלב. לא כי הם שמעו מפרנז, הם בעצמם מספרים לפרנז, תראי, היה עכשיו פיצוץ. אני זוכר שהיה איזשהו פיצוץ באיזשהו מתקן באיראן. וכולם הם בטוחים שזה סייבר. ואז המקורות שלי אמרו לי, תקשיב, זה חומר נפץ אמיתי בכפית, שהיינו צריכים להכניס. וכולם אמרו, זה לא נכון, זה יכול להיות רק סייבר, מה פתאום? ואז פרנז אמרה, תקשיב, משמרות המהפכה, היה שם עכשיו צוות חקירה של המשמרות ואומר, מטען חבלה, חומר נפץ, שמתפוצץ בגודל כזה, הוא גרם לנזק. תמיד מאשימים אותי שאני עובד, האיראנים, פלסטינים אחרים, אומרים שאני עובד במוסד, ואת פרנז מאשימים שהיא עובדת במשמרות המהפכה. היה עורך בטיימס שאמר: הניו יורק טיימס זה המקום היחידי שבו שירותי המודיעין האיראניים והישראליים יכולים לעבוד ביחד. Ronen Bergman

Amalia Ozer

24,232 görüntüleme • 1 ay önce

הדרישה לסגור את התקציבים למוסדות קיצוניים כמו "בני דוד" תופסת תאוצה. אבל חלק מהאנשים עדיין חושבים שעצם הדרישה היא "קיצונית". אני מבקש מהאנשים הטובים שחושבים ככה עדיין: צפו בסרטון הזה, פחות מדקה. "לא לקיים תורה ומצוות זאת בגידה.. דין בגידה זה כדור בראש." זה הרב יוסף קלנר, בכיר במכינת "בני דוד". בואו נגיד את האמת שכולנו יודעים עמוק בלב: אם הרב קלנר היה מדבר באותה צורה על יהודים דתיים, השב"כ היה עוצר אותו. חקירת המשטרה הייתה עולה פעמיים ביום לעמוד של בן גביר. ובערוץ 14 היו מרימים משדר פתוח על ההסתה הנוראית. אבל בסך הכל מתירים את הדם של יהודים חילונים. אז אפשר לדפדף הלאה. ומוסדות "בני דוד" יכולים להמשיך לשחות בכסף ממשלתי: שנה שעברה, למשל, הם קיבלו 8 מיליון ש"ח מהמדינה (!). ולכן אני אפילו לא מדבר כאן על השב"כ, שהיום ראש הארגון מגיע מאותו חוג של הרב קלנר. ואפילו לא על המשטרה. אני מדבר כאן על הבקשה הכי פשוטה, הכי בסיסית: מוסד שמלמדים בו דברים כאלה, לא צריך לקבל כספי מיסים. וזה בעצם גם מה שאומר החוק: חוק המכינות קובע שמכינות קדם-צבאיות מחויבות לחנך ל"מדינה יהודית, דמוקרטית וציונית". וגם לאהבת העם והארץ. גרם אחד המושגים האלו לא תמצאו בהסתה הזאת נגד יהודים לא-דתיים. וקלנר לא לבד. למכונת עלי, ולמוסדות חרד"ליים דומים, יש אינספור התבטאויות נגד יהודים חילונים ונגד להט"בים ונגד דמוקרטיה ונגד שירות נשים בצבא, אמירות שסותרות כל רעיון של מדינה יהודית ודמוקרטית. לא אמירות של מרצים אורחים, אלא של רבנים חרד"ליים קיצוניים שמתפקדים כדמויות חינוכיות מרכזיות. אגב, אני מכיר את התרגיל: תכף יגיעו לפה כל מיני ימנים דתיים כאילו-ממלכתיים להגן על קלנר. אז רק לפני שאתם קופצים: תדעו שמבחינת הרב קלנר, דתיים לייט הם, ציטוט מפורש, "בהמות עם כיפה על הראש". אבל אני לא רוצה לדבר על דתיים. איך קרה שחילונים במדינת ישראל התרגלו שרבנים מדברים עליהם כמו שהחמאס מדבר על יהודים? ועוד התרגלו שאומרים להם שזה "קיצוני" לבקש שחבר'ה כאלו לא יקבלו משכורות מהמדינה? טירוף. טירוף. טירוף. מדברים על תיקון בממשלה הבא. תיקון דורש, קודם כל, הבטחה בסיסית אחת: מוסדות חינוכיים שמקבלים כסף מהמדינה, לא יכולים לחנך נגד ערכים יהודיים ודמוקרטיים. נקודה. וזה כולל הסתה חולנית נגד חילונים. האמת היא, שזה כבר אפילו לא עניין ערכי. זה פשוט עניין של הישרדות המדינה. כי מדינה שממשיכה לממן מוסדות כמו "בני דוד", תמשיך לראות את הרוח החרד"לים הקיצונית מתפשטת בצבא. כי הם כל הזמן חותרים לעוד ועוד. חלק מהאנשים הטובים במחנה חושבים שלסגור למכינת עלי את התקציב זה "קיצוני". באותה נשימה הם לא מבינים איך פתאום הימין הישראלי מתחיל להתנגד לשירות נשים בצה"ל. בסוף זאת אמת פשוטה: מדינה שמממנת מוסדות שאוכלים אותה מבפנים לא תשרוד. וכמו שהאסימון נפל לגבי מערכת החינוך החרדית הפרטית, הוא יפול גם לגבי המוסדות החרד"לים הקיצוניים. התפקיד שלנו זה רק לוודא שהוא לא נופל מאוחר מדי. אגב, מי שמופיע בקטע הוידאו המצורף, חוץ מהרב קלנר - זה יאיר נהוראי. יאיר הוא מומחה למוסדות ולתפיסות של החצר של הרב טאו, וממובילי המאבק נגדם. אדם ידען בטירוף עם המון זכויות. הקטע הוא מתוך סרט דוקו קצר שיאיר הוציא לאחרונה: "האמת מאחורי המכונה המשיחית של הרב טאו". אני מצרף לינק בתגובה, ואני ממש ממליץ לכם לראות את הסרט. בדקות הראשונות של הסרט יש הקלטות מרתיחות של רבנים ב"בני דוד" שממש מלמדים תפיסה סדורה של שנאת יהודים חילונים. זה נשמע מטורף, אני יודע, אבל זה קורה במוסד חינוכי רשמי, כאן במדינה, ובמימון משלם המיסים. אסור לעצום עיניים. בבקשה תפיצו לאן שאפשר
0:48

הדרישה לסגור את התקציבים למוסדות קיצוניים כמו "בני דוד" תופסת תאוצה. אבל חלק מהאנשים עדיין חושבים שעצם הדרישה היא "קיצונית". אני מבקש מהאנשים הטובים שחושבים ככה עדיין: צפו בסרטון הזה, פחות מדקה. "לא לקיים תורה ומצוות זאת בגידה.. דין בגידה זה כדור בראש." זה הרב יוסף קלנר, בכיר במכינת "בני דוד". בואו נגיד את האמת שכולנו יודעים עמוק בלב: אם הרב קלנר היה מדבר באותה צורה על יהודים דתיים, השב"כ היה עוצר אותו. חקירת המשטרה הייתה עולה פעמיים ביום לעמוד של בן גביר. ובערוץ 14 היו מרימים משדר פתוח על ההסתה הנוראית. אבל בסך הכל מתירים את הדם של יהודים חילונים. אז אפשר לדפדף הלאה. ומוסדות "בני דוד" יכולים להמשיך לשחות בכסף ממשלתי: שנה שעברה, למשל, הם קיבלו 8 מיליון ש"ח מהמדינה (!). ולכן אני אפילו לא מדבר כאן על השב"כ, שהיום ראש הארגון מגיע מאותו חוג של הרב קלנר. ואפילו לא על המשטרה. אני מדבר כאן על הבקשה הכי פשוטה, הכי בסיסית: מוסד שמלמדים בו דברים כאלה, לא צריך לקבל כספי מיסים. וזה בעצם גם מה שאומר החוק: חוק המכינות קובע שמכינות קדם-צבאיות מחויבות לחנך ל"מדינה יהודית, דמוקרטית וציונית". וגם לאהבת העם והארץ. גרם אחד המושגים האלו לא תמצאו בהסתה הזאת נגד יהודים לא-דתיים. וקלנר לא לבד. למכונת עלי, ולמוסדות חרד"ליים דומים, יש אינספור התבטאויות נגד יהודים חילונים ונגד להט"בים ונגד דמוקרטיה ונגד שירות נשים בצבא, אמירות שסותרות כל רעיון של מדינה יהודית ודמוקרטית. לא אמירות של מרצים אורחים, אלא של רבנים חרד"ליים קיצוניים שמתפקדים כדמויות חינוכיות מרכזיות. אגב, אני מכיר את התרגיל: תכף יגיעו לפה כל מיני ימנים דתיים כאילו-ממלכתיים להגן על קלנר. אז רק לפני שאתם קופצים: תדעו שמבחינת הרב קלנר, דתיים לייט הם, ציטוט מפורש, "בהמות עם כיפה על הראש". אבל אני לא רוצה לדבר על דתיים. איך קרה שחילונים במדינת ישראל התרגלו שרבנים מדברים עליהם כמו שהחמאס מדבר על יהודים? ועוד התרגלו שאומרים להם שזה "קיצוני" לבקש שחבר'ה כאלו לא יקבלו משכורות מהמדינה? טירוף. טירוף. טירוף. מדברים על תיקון בממשלה הבא. תיקון דורש, קודם כל, הבטחה בסיסית אחת: מוסדות חינוכיים שמקבלים כסף מהמדינה, לא יכולים לחנך נגד ערכים יהודיים ודמוקרטיים. נקודה. וזה כולל הסתה חולנית נגד חילונים. האמת היא, שזה כבר אפילו לא עניין ערכי. זה פשוט עניין של הישרדות המדינה. כי מדינה שממשיכה לממן מוסדות כמו "בני דוד", תמשיך לראות את הרוח החרד"לים הקיצונית מתפשטת בצבא. כי הם כל הזמן חותרים לעוד ועוד. חלק מהאנשים הטובים במחנה חושבים שלסגור למכינת עלי את התקציב זה "קיצוני". באותה נשימה הם לא מבינים איך פתאום הימין הישראלי מתחיל להתנגד לשירות נשים בצה"ל. בסוף זאת אמת פשוטה: מדינה שמממנת מוסדות שאוכלים אותה מבפנים לא תשרוד. וכמו שהאסימון נפל לגבי מערכת החינוך החרדית הפרטית, הוא יפול גם לגבי המוסדות החרד"לים הקיצוניים. התפקיד שלנו זה רק לוודא שהוא לא נופל מאוחר מדי. אגב, מי שמופיע בקטע הוידאו המצורף, חוץ מהרב קלנר - זה יאיר נהוראי. יאיר הוא מומחה למוסדות ולתפיסות של החצר של הרב טאו, וממובילי המאבק נגדם. אדם ידען בטירוף עם המון זכויות. הקטע הוא מתוך סרט דוקו קצר שיאיר הוציא לאחרונה: "האמת מאחורי המכונה המשיחית של הרב טאו". אני מצרף לינק בתגובה, ואני ממש ממליץ לכם לראות את הסרט. בדקות הראשונות של הסרט יש הקלטות מרתיחות של רבנים ב"בני דוד" שממש מלמדים תפיסה סדורה של שנאת יהודים חילונים. זה נשמע מטורף, אני יודע, אבל זה קורה במוסד חינוכי רשמי, כאן במדינה, ובמימון משלם המיסים. אסור לעצום עיניים. בבקשה תפיצו לאן שאפשר

Ariel David אריאל דוד

20,242 görüntüleme • 10 gün önce

נכחתי באירוע בו דיבר זיני אתמול. ואני יכולה להגיד בכנות מלאה שהתקשורת פשוט משקרת, מסלפת, ומרמה – אולי כחלק מקמפיין ההשחרה את זיני, אולי כי ההשחרה הזאת פשוט מאוד פופולרית. ההקלטות הראשונות שפורסמו חתוכות באופן מחריד, ומוציאות מתוך נאום של כשלושים דקות – נאום מורכב, מרובד, וענייני – דברים *הפוכים* ממה שזיני אמר. ככה זה כשלוקחים רק רבע משפט; ככה זה כשאין הקשר. גם את המשפט "אני שונאת הומואים שמתביישים בעצמם ולא גאים במי שהם אוהבים" אפשר להפוך ל"אני שונאת הומואים". והיות והייתי עדה לדברים המלאים ולהקשר בו הם נאמרו, אגיב לשני הדברים שמהם נוצרו שני הספינים המרכזיים, אם כי על הדברים המלאים אפשר לדבר הרבה הרבה. הראשון והמרכזי הוא שאלת הנאמנות לדרג הנבחר. אם תשמעו את הדברים המלאים, תבינו בקלות שזיני מדבר על נאמנות למדיניות מבלי לעכב אותה או לשנות אותה במקרים של אי הסכמה ערכית - כלומר, שלא משנה לו האם המדיניות ניצית או יונית, קוסמופוליטית או לאומית, וכדומה. לא מדובר בנאמנות אישית אוטוריטרית, אלא במקצועיות ובדה-פוליטיזציה, בהתנתקות מהמחנאות וציות לשלטון החוק אשר קובע כי השב"כ כפוף לראש הממשלה. במילים אחרות, אם אומרים לו לתקוף, הוא יתקוף; אם אומרים לו שלא לתקוף, הוא לא יתקוף; אם אומרים לו להתפטר, הוא יתפטר. במובן הזה, אם וכאשר ממשלת לא-ביבי תרצה לפטרו, הוא יילך פשוט בשקט, כי הפיטורים חוקיים וכי גישתו היא ציות לסמכויות *החוקיות* של הדרג הנבחר. הוא ציין בקולו כי מדובר בכל דרג באשר הוא ובכל ממשלה באשר היא, ולא סתם; כי הנאום היה נאום על עקרונות ועל מהות, ולא על סוגיה פוליטית כזו או אחרת ובוודאי לא על נתניהו או האופוזיציה אליו. ואז קפצו המזדעזעים - ומה מקומו של שלטון החוק? מה אם ראש הממשלה יצווה על משהו לא חוקי? ראשית, היה לגמרי ברור מההקשר שמדובר אך ורק במחלוקות ערכיות או פוליטיות ולא חוקיות, כי השיחה בכללותה הייתה, בין היתר, על המתח שנוצר בין נבחרי הציבור לבין הדרג המקצועי, וזאת כאשר נבחרי הציבור לא מצליחים להפעיל סמכויות *בצורה חוקית לגמרי*. אבל יותר מזה, זיני ציין באופן ברור וכן שמדינה בלי מערכת משפט חזקה זאת מדינה חרבה. במקביל, כשאדם בקהל התחיל למחוא כפיים על הביקורת (השולית לגמרי, אגב) שלו על הפקידות המשפטית, הוא עצר את זה. כלומר, ברור שלא מדובר בציות עיוור ופרסונלי – אלא דווקא ציות לאותו שלטון החוק. המזל שלנו במקרה הזה, הוא שאחרי שיצאו ההקלטות שעיוותו את הדברים כך שנשמע שהוא אומר דבר הופכיים ממה שהוא אמר באמת (וזה נעשה בכוונה, שלא יהיה לנו שום ספק בעניין הזה) – יצאו כמה סרטונים שמעניקים יותר הקשר או את המשפטים המלאים. תעשו לעצמכם טובה, תצפו בהם, ותראו את הפער בינם לבין ההקלטות הראשוניות. תחוו בעצמכם את עומק השקר. ייתכן ויהיו לכם ביקורות וזה כמובן לגיטימי, ייתכן ותהיינה לכם שאלות על הדברים המלאים באמת וזה יהיה מובן – אבל תראו כמה, לעזאזל, מרמים אתכם. כמה מנסים להציג לכם דמון טוטליטרי שמזיל ריר של נאמנות כלפי נתניהו, כשהדברים לא רק הרבה יותר מתונים ומורכבים – אלא, כאמור, הפוכים בתכלית. וזה עוד יצא בערוץ 15 – ערוץ שהתכוון להיות מקצועי וימני, והוכיח שהוא לא. הספין היה חזק ממנו; הסנסציה והתרמית היו מפתות מדי לערוץ החדש והלא פופולרי, שמנסה לצבור פופולריות על ידי קרקסנות, רמאות ושקר. אני הייתי מאלו שהורידו את האפליקציה של ערוץ 15 במטרה לתמוך במהלך. הורדתי אותה, כי אין לי שום צורך בעוד שקרנים – ובכך הם הצטרפו ל-11, 12, 13 ו-14. וזה כמובן מעלה לנו שאלה לגבי כל מה שאנחנו יודעים מהתקשורת, לגבי כל הדלפה, כל מקור, כל שבריר אינפורמציה; שברירי הסרטונים על מה שקורה ביו"ש ובעזה, שברירי הדיונים בקבינט, שברירי הדיווחים על הזירה הגלובלית, ומה לא. אי אפשר שלא לתהות כמה שברירי הדיווחים הופכים כל מיני אימרות ואירועים ל"אני שונאת הומואים", כשהאימרה המקורית הייתה "אני שונאת הומואים שמתביישים בעצמם ולא גאים במי שהם אוהבים". אבא שלי סיפר לי שהוא הבין את עומק השקר של המשטר הסובייטי בתחילת נעוריו לאחר פיצוץ צ'רנוביל. הוא חי בעיר לא רחוקה מאוד מהפיצוץ, והתקשורת דיווחה שאין שום נזק ואין סכנה – ואפשר לצאת לרחובות ואפשר להמשיך לקיים את המצעד של תנועת הנוער הקומוניסטית החגיגית שבדיוק תוכנן בסמוך לפיצוץ. ואכן, כולם הקשיבו וכולם יצאו למצעד. ובמצעד הוא גילה משהו שהפתיע אותו: כל אנשי שרשרת ההנהגה ומשפחותיהם לא נכחו במצעד. לאט לאט, התגלה שהם ברחו מהעיר מערבה, רחוק מהפיצוץ. בהמשך, הגיעו גם כל מיני פליטים שסיפרו את האמת. אבל גם כשהם סיפרו את האמת, אנשים פשוט סירבו להאמין שמה שמספרים להם בתקשורת עד כדי כך לא נכון. רק כמה נערים ספורים לא יכלו לעמוד בפער שבין המציאות לבין הדיווח, והתחילו למרוד בשלטון; חלק מהמרד היה ניסיון להבין את האמת על המציאות שסביבם. למזלנו, בשונה מאוקראינה הסובייטית, השלטון והעיתונות בישראל אינם מעורבבים; למזלנו, יש לנו את הרשתות החבריות ויש לנו תחרות מסוימת בין ערוצי התקשורת, לכן קל עבורנו הרבה יותר לעמוד מול השקרים. אבל השקרים שם, והם בכל מקום, והם אוכלים את החברה שלנו ואת העולם כולו.
3:09

נכחתי באירוע בו דיבר זיני אתמול. ואני יכולה להגיד בכנות מלאה שהתקשורת פשוט משקרת, מסלפת, ומרמה – אולי כחלק מקמפיין ההשחרה את זיני, אולי כי ההשחרה הזאת פשוט מאוד פופולרית. ההקלטות הראשונות שפורסמו חתוכות באופן מחריד, ומוציאות מתוך נאום של כשלושים דקות – נאום מורכב, מרובד, וענייני – דברים *הפוכים* ממה שזיני אמר. ככה זה כשלוקחים רק רבע משפט; ככה זה כשאין הקשר. גם את המשפט "אני שונאת הומואים שמתביישים בעצמם ולא גאים במי שהם אוהבים" אפשר להפוך ל"אני שונאת הומואים". והיות והייתי עדה לדברים המלאים ולהקשר בו הם נאמרו, אגיב לשני הדברים שמהם נוצרו שני הספינים המרכזיים, אם כי על הדברים המלאים אפשר לדבר הרבה הרבה. הראשון והמרכזי הוא שאלת הנאמנות לדרג הנבחר. אם תשמעו את הדברים המלאים, תבינו בקלות שזיני מדבר על נאמנות למדיניות מבלי לעכב אותה או לשנות אותה במקרים של אי הסכמה ערכית - כלומר, שלא משנה לו האם המדיניות ניצית או יונית, קוסמופוליטית או לאומית, וכדומה. לא מדובר בנאמנות אישית אוטוריטרית, אלא במקצועיות ובדה-פוליטיזציה, בהתנתקות מהמחנאות וציות לשלטון החוק אשר קובע כי השב"כ כפוף לראש הממשלה. במילים אחרות, אם אומרים לו לתקוף, הוא יתקוף; אם אומרים לו שלא לתקוף, הוא לא יתקוף; אם אומרים לו להתפטר, הוא יתפטר. במובן הזה, אם וכאשר ממשלת לא-ביבי תרצה לפטרו, הוא יילך פשוט בשקט, כי הפיטורים חוקיים וכי גישתו היא ציות לסמכויות *החוקיות* של הדרג הנבחר. הוא ציין בקולו כי מדובר בכל דרג באשר הוא ובכל ממשלה באשר היא, ולא סתם; כי הנאום היה נאום על עקרונות ועל מהות, ולא על סוגיה פוליטית כזו או אחרת ובוודאי לא על נתניהו או האופוזיציה אליו. ואז קפצו המזדעזעים - ומה מקומו של שלטון החוק? מה אם ראש הממשלה יצווה על משהו לא חוקי? ראשית, היה לגמרי ברור מההקשר שמדובר אך ורק במחלוקות ערכיות או פוליטיות ולא חוקיות, כי השיחה בכללותה הייתה, בין היתר, על המתח שנוצר בין נבחרי הציבור לבין הדרג המקצועי, וזאת כאשר נבחרי הציבור לא מצליחים להפעיל סמכויות *בצורה חוקית לגמרי*. אבל יותר מזה, זיני ציין באופן ברור וכן שמדינה בלי מערכת משפט חזקה זאת מדינה חרבה. במקביל, כשאדם בקהל התחיל למחוא כפיים על הביקורת (השולית לגמרי, אגב) שלו על הפקידות המשפטית, הוא עצר את זה. כלומר, ברור שלא מדובר בציות עיוור ופרסונלי – אלא דווקא ציות לאותו שלטון החוק. המזל שלנו במקרה הזה, הוא שאחרי שיצאו ההקלטות שעיוותו את הדברים כך שנשמע שהוא אומר דבר הופכיים ממה שהוא אמר באמת (וזה נעשה בכוונה, שלא יהיה לנו שום ספק בעניין הזה) – יצאו כמה סרטונים שמעניקים יותר הקשר או את המשפטים המלאים. תעשו לעצמכם טובה, תצפו בהם, ותראו את הפער בינם לבין ההקלטות הראשוניות. תחוו בעצמכם את עומק השקר. ייתכן ויהיו לכם ביקורות וזה כמובן לגיטימי, ייתכן ותהיינה לכם שאלות על הדברים המלאים באמת וזה יהיה מובן – אבל תראו כמה, לעזאזל, מרמים אתכם. כמה מנסים להציג לכם דמון טוטליטרי שמזיל ריר של נאמנות כלפי נתניהו, כשהדברים לא רק הרבה יותר מתונים ומורכבים – אלא, כאמור, הפוכים בתכלית. וזה עוד יצא בערוץ 15 – ערוץ שהתכוון להיות מקצועי וימני, והוכיח שהוא לא. הספין היה חזק ממנו; הסנסציה והתרמית היו מפתות מדי לערוץ החדש והלא פופולרי, שמנסה לצבור פופולריות על ידי קרקסנות, רמאות ושקר. אני הייתי מאלו שהורידו את האפליקציה של ערוץ 15 במטרה לתמוך במהלך. הורדתי אותה, כי אין לי שום צורך בעוד שקרנים – ובכך הם הצטרפו ל-11, 12, 13 ו-14. וזה כמובן מעלה לנו שאלה לגבי כל מה שאנחנו יודעים מהתקשורת, לגבי כל הדלפה, כל מקור, כל שבריר אינפורמציה; שברירי הסרטונים על מה שקורה ביו"ש ובעזה, שברירי הדיונים בקבינט, שברירי הדיווחים על הזירה הגלובלית, ומה לא. אי אפשר שלא לתהות כמה שברירי הדיווחים הופכים כל מיני אימרות ואירועים ל"אני שונאת הומואים", כשהאימרה המקורית הייתה "אני שונאת הומואים שמתביישים בעצמם ולא גאים במי שהם אוהבים". אבא שלי סיפר לי שהוא הבין את עומק השקר של המשטר הסובייטי בתחילת נעוריו לאחר פיצוץ צ'רנוביל. הוא חי בעיר לא רחוקה מאוד מהפיצוץ, והתקשורת דיווחה שאין שום נזק ואין סכנה – ואפשר לצאת לרחובות ואפשר להמשיך לקיים את המצעד של תנועת הנוער הקומוניסטית החגיגית שבדיוק תוכנן בסמוך לפיצוץ. ואכן, כולם הקשיבו וכולם יצאו למצעד. ובמצעד הוא גילה משהו שהפתיע אותו: כל אנשי שרשרת ההנהגה ומשפחותיהם לא נכחו במצעד. לאט לאט, התגלה שהם ברחו מהעיר מערבה, רחוק מהפיצוץ. בהמשך, הגיעו גם כל מיני פליטים שסיפרו את האמת. אבל גם כשהם סיפרו את האמת, אנשים פשוט סירבו להאמין שמה שמספרים להם בתקשורת עד כדי כך לא נכון. רק כמה נערים ספורים לא יכלו לעמוד בפער שבין המציאות לבין הדיווח, והתחילו למרוד בשלטון; חלק מהמרד היה ניסיון להבין את האמת על המציאות שסביבם. למזלנו, בשונה מאוקראינה הסובייטית, השלטון והעיתונות בישראל אינם מעורבבים; למזלנו, יש לנו את הרשתות החבריות ויש לנו תחרות מסוימת בין ערוצי התקשורת, לכן קל עבורנו הרבה יותר לעמוד מול השקרים. אבל השקרים שם, והם בכל מקום, והם אוכלים את החברה שלנו ואת העולם כולו.

Daria Schleifer 🤷‍♀️

48,988 görüntüleme • 1 ay önce

חודשיים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר – סא"ל (מיל.) רון שרף, מראשי "אחים לנשק", על השלכות מחאת הסירוב לשירות מילואים: "[נסראללה] זה הבעיה של נתניהו, לא הבעיה שלי יותר; [שאלה: גם כשיהיה איום קיומי קונקרטי, כשחיזבאללה יתקוף את ישראל?] "יש [בכנסת] איום קיומי קונקרטי על מדינת ישראל" ב-24 ביולי 2023, התראיין סא"ל (מיל.) רון שרף, ממייסדי תנועת המחאה "אחים לנשק", אצל אילאיל שחר ויואב קרקובסקי במשדר מיוחד מהכנסת של "כאן 11" לרגל ההצבעה על חוק ביטול עילת הסבירות. להלן תוכן הראיון: אילאיל שחר: נמצא איתנו על הקו [סא"ל במילואים] רון שרף, מ"אחים לנשק", שלום. רון שרף: שלום. אילאיל שחר: אתה שומע את הקולות מהמליאה, את הדרמה של הדקות האחרונות על הניסיונות של [שר הביטחון יואב] גלנט, לרכך במשהו את הצעת החוק [ביטול עילת הסבירות], אבל בינתיים הוא לא מצליח. לפני יומיים הודעתם שאם החוק הזה יעבור, עשרת אלפים איש לא יתייצבו למילואים, יודיעו שהם לא מתייצבים יותר, תעמדו במילתכם? רון שרף: ברור. מה שקורה בכנסת זה עצוב, זה יום עצוב. בישראל אנחנו במעבר מדמוקרטיה לדיקטטורה. מול עינינו גלנט מפקיר את ביטחון ישראל. יואב קרקובסקי: באיזה אופן הוא יכול לעשות משהו אחר? הוא עכשיו נמצא על אוזנו של ראש הממשלה ומנסה ומפציר בו ובשר המשפטים יריב לוין לרכך אולי בכל זאת את החקיקה הזאת. גם אם האצבע שלו, אגב, לא תהיה בעד החקיקה, אז הוא יפוטר, אבל החוק יעבור. רון שרף: טוב שנזכר. [בנימין] נתניהו ראש ממשלה שבמשמרת שלו צבא העם מתפרק. הדיקטטור הישראלי הראשון, וגם [יצחק] הרצוג יהיה נשיא הדיקטטורה הישראלית הראשונה. כל החבורה הזאת שלא מצליחים להגיע להסכמה רחבה על חקיקה מרושעת ומטופשת, והעם, הם יראו שהכוח שלהם הוא כן מוגבל, כי צבא עם, ישראל בנויה על צבא העם, וזה פשוט לא יעבור בדיקטטורה. יואב קרקובסקי: אתה לא חושב שהשימוש בשירות הצבאי, בשירות המילואים, שזה באמת חומת המגן על שלמותה של מדינת ישראל, על ביטחונה, זה לא שימוש בנשק יום הדין? רון שרף: חומת המגן הבסיסית של מדינת ישראל זה הדמוקרטיה, ומי ששובר את החומה הזאת, מנפץ אותה, מחוקק חקיקה בניגוד לערכי הדמוקרטיה, בניגוד לרוח צה"ל, זו החבורה המרושעת הזאת שיושבת עכשיו בכנסת. אילאיל שחר: תראה, הדברים שאתם אומרים בימים האחרונים מחלחלים, הם מחלחלים לדרגים הכי בכירים בצה"ל. אנחנו רואים פה בשעות האחרונות אלופים מסתובבים במסדרונות הכנסת ומנסים לשכנע את הפוליטיקאים לרכך את החקיקה. רון שרף: טוב שנזכרו. טוב שנזכרו. אחרי חצי שנה ברחובות, מה הם חשבו? אילאיל שחר: אבל הנה, זה לא עוזר, ויכול להיות שבאמת החוק הזה יעבור, ואתה יודע, גם [מנהיג חיזבאללה חסן] נסראללה רואה את מחאת המילואימניקים, רואה את מה שקורה פה בתוך ישראל. רון שרף: זה הבעיה של נתניהו, לא הבעיה שלי יותר. אילאיל שחר: כן? רון שרף: זה הבעיה של נתניהו. אילאיל שחר: באמת, עם יד על הלב זה לא הבעיה שלך? רון שרף: עם יד על הלב. הסכנה יותר גדולה לישראל, אני אומר לך. אילאיל שחר: גם כשיהיה איום קיומי קונקרטי, כשחיזבאללה יתקוף את ישראל? רון שרף: יש איום קיומי קונקרטי עכשיו. עכשיו, ברחוב קפלן, ירושלים, איום קיומי קונקרטי על מדינת ישראל. יואב קרקובסקי: עד כדי ככה אתה לא חושב שיש פה הגזמה ברטוריקה? רון שרף: ממש לא. יואב קרקובסקי: תסביר לי במה. רון שרף: אני אסביר. אני אסביר. דיקטטורות לא קורות במכה, זה לא סדרת טלוויזיה. ככה זה מתחיל. שלטון שיכור כוח, אטום, מושחת. זה מתחיל לאט לאט, זה מתחיל לאט לאט, [בשיטת] הסלאמי [בשלבים]. יואב קרקובסקי: אבל זה לא שהביקורת השיפוטית של בית המשפט העליון מוסרת לחלוטין מעל ממשלת ישראל ופעולותיה. יש עילות רבות נוספות שבית המשפט יוכל באמצעותן לבקר... רון שרף: כן, אז למה זה כל כך חשוב? אם יש עילות, אז למה זה כל כך חשוב? ביטול עילת הסבירות? יואב קרקובסקי: אז למה זה כל כך חשוב לדעתך? רון שרף: למה זה? כי זו הפרוסה הראשונה בסלאמי. זה הדרך שלהם עכשיו לפטר את היועמשי"ת [היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה] ביום ראשון, וזה הדרך שלהם למנות, למלא את השירות הציבורי במינוים פוליטיים, לבסס את השלטון כך שאי אפשר יהיה להחליף אותו. ככה מתחילות דיקטטורות. זה לאט לאט, זה בסלאמי... אילאיל שחר: אבל כשאתה רואה את המאמצים של שר הביטחון. רון שרף: עם פקידי ציבור צייתנים, פחדנים. ככה זה מתחיל. אילאיל שחר: אתה רואה את המאמצים של שר הביטחון. רון שרף: אבל בישראל, בשונה מפולין והונגריה, יש צבא עם שישראל תלויה בו. וצבא עם יראה לממשלה שיכורת הכוח הזאת את מגבלת הכוח. אילאיל שחר: אוקיי, אבל אתה רואה פה את המאמצים של שר הביטחון, הוא מנסה לשכנע גם את שר המשפטים יריב לוין ואת ראש הממשלה. רון שרף: אני לא ראיתי, אני כרגע ברחוב. אני כרגע ברחוב מול מכת"זיות [מְכוֹנִית הַתָּזָה לפיזור הפגנות]. אז אני לא רואה, אני חיכיתי חצי שנה. ואם גלנט לא יכל לדבר חצי שנה, ואני יודע שהוא רואה את הדברים. יואב קרקובסקי: אוקיי. רון שרף, מראשי מחאת המילואימניקים, "אחים לנשק", תודה רבה לך. רון שרף: אנחנו לא נסלח לגלנט לעולם, הוא חייב לדעת את זה. יואב קרקובסקי: אני מניח שהוא שומע את הקולות האלה למרות שהוא נמצא במליאת הכנסת ומנסה לעשות את מה שהוא יכול. רון שרף: אז שהעוזר שלו יעביר לו, שהעוזר שלו יעביר לו. יואב קרקובסקי: רון שרף, תודה רבה לך. רון שרף: ביי. סימוכין: נספח כתבות חודשיים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר – בתשובה לטענה, לפיה "יש סכנה ביטחונית קיומית מיידית למדינת ישראל, האויבים על הגדרות", סא"ל (מיל.) רון שרף מ"אחים לנשק" משיב: "ישראל כבר אינה דמוקרטיה"; "האיום הקיומי הכי גדול הוא עכשיו מבפנים"; "אנחנו מגינים על המדינה עכשיו"; "אין צבא עם בדיקטטורה". סימוכין: חודשיים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר – סא"ל (מיל.) רון שרף, ממייסדי "אחים לנשק": "[נתניהו] מסכן את ביטחון אזרחי ישראל; צה"ל נמצא במשבר עמוק אמיתי; צבא העם לא יכול להתקיים ללא דמוקרטיה; בצער עמוק, אך בתחושת שליחות אמיתית, גם אני חתמתי על מכתב [הפסקת התנדבות לשירות מילואים]". סימוכין: שישה חודשים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר – סא"ל (מיל.) רון שרף, ממייסדי "אחים לנשק": "עשרות אלפים שאיתנו יפסיקו את התנדבותם למילואים; לא ניתן לקיים צבא עם ללא דמוקרטיה; הצבא מתפרק; אנחנו עושים את זאת מאחריות ואהבה גדולה לחברה ולמדינה; היום נתחיל להחתים את כל מתנדבי המילואים". סימוכין: סא"ל (מיל.) רון שרף, הנמנה על מייסדי ארגון "אחים לנשק": "אני שלם מאוד עם המאבק שעשינו. אני חושב שהייתה שם סכנה קיומית לעתיד המדינה. רק תחשוב מה היה קורה אם הרפורמה [המשפטית] הייתה מתקדמת, הקרע היה מתרחב, ובעוד שנתיים שלוש ההתקפה הנוראית הזאת של חמאס. אולי אי אפשר היה להתאושש מזה". סימוכין: רון שרף. צילום מסך מערוץ יוטיוב אחים.ות לנשק
5:19

חודשיים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר – סא"ל (מיל.) רון שרף, מראשי "אחים לנשק", על השלכות מחאת הסירוב לשירות מילואים: "[נסראללה] זה הבעיה של נתניהו, לא הבעיה שלי יותר; [שאלה: גם כשיהיה איום קיומי קונקרטי, כשחיזבאללה יתקוף את ישראל?] "יש [בכנסת] איום קיומי קונקרטי על מדינת ישראל" ב-24 ביולי 2023, התראיין סא"ל (מיל.) רון שרף, ממייסדי תנועת המחאה "אחים לנשק", אצל אילאיל שחר ויואב קרקובסקי במשדר מיוחד מהכנסת של "כאן 11" לרגל ההצבעה על חוק ביטול עילת הסבירות. להלן תוכן הראיון: אילאיל שחר: נמצא איתנו על הקו [סא"ל במילואים] רון שרף, מ"אחים לנשק", שלום. רון שרף: שלום. אילאיל שחר: אתה שומע את הקולות מהמליאה, את הדרמה של הדקות האחרונות על הניסיונות של [שר הביטחון יואב] גלנט, לרכך במשהו את הצעת החוק [ביטול עילת הסבירות], אבל בינתיים הוא לא מצליח. לפני יומיים הודעתם שאם החוק הזה יעבור, עשרת אלפים איש לא יתייצבו למילואים, יודיעו שהם לא מתייצבים יותר, תעמדו במילתכם? רון שרף: ברור. מה שקורה בכנסת זה עצוב, זה יום עצוב. בישראל אנחנו במעבר מדמוקרטיה לדיקטטורה. מול עינינו גלנט מפקיר את ביטחון ישראל. יואב קרקובסקי: באיזה אופן הוא יכול לעשות משהו אחר? הוא עכשיו נמצא על אוזנו של ראש הממשלה ומנסה ומפציר בו ובשר המשפטים יריב לוין לרכך אולי בכל זאת את החקיקה הזאת. גם אם האצבע שלו, אגב, לא תהיה בעד החקיקה, אז הוא יפוטר, אבל החוק יעבור. רון שרף: טוב שנזכר. [בנימין] נתניהו ראש ממשלה שבמשמרת שלו צבא העם מתפרק. הדיקטטור הישראלי הראשון, וגם [יצחק] הרצוג יהיה נשיא הדיקטטורה הישראלית הראשונה. כל החבורה הזאת שלא מצליחים להגיע להסכמה רחבה על חקיקה מרושעת ומטופשת, והעם, הם יראו שהכוח שלהם הוא כן מוגבל, כי צבא עם, ישראל בנויה על צבא העם, וזה פשוט לא יעבור בדיקטטורה. יואב קרקובסקי: אתה לא חושב שהשימוש בשירות הצבאי, בשירות המילואים, שזה באמת חומת המגן על שלמותה של מדינת ישראל, על ביטחונה, זה לא שימוש בנשק יום הדין? רון שרף: חומת המגן הבסיסית של מדינת ישראל זה הדמוקרטיה, ומי ששובר את החומה הזאת, מנפץ אותה, מחוקק חקיקה בניגוד לערכי הדמוקרטיה, בניגוד לרוח צה"ל, זו החבורה המרושעת הזאת שיושבת עכשיו בכנסת. אילאיל שחר: תראה, הדברים שאתם אומרים בימים האחרונים מחלחלים, הם מחלחלים לדרגים הכי בכירים בצה"ל. אנחנו רואים פה בשעות האחרונות אלופים מסתובבים במסדרונות הכנסת ומנסים לשכנע את הפוליטיקאים לרכך את החקיקה. רון שרף: טוב שנזכרו. טוב שנזכרו. אחרי חצי שנה ברחובות, מה הם חשבו? אילאיל שחר: אבל הנה, זה לא עוזר, ויכול להיות שבאמת החוק הזה יעבור, ואתה יודע, גם [מנהיג חיזבאללה חסן] נסראללה רואה את מחאת המילואימניקים, רואה את מה שקורה פה בתוך ישראל. רון שרף: זה הבעיה של נתניהו, לא הבעיה שלי יותר. אילאיל שחר: כן? רון שרף: זה הבעיה של נתניהו. אילאיל שחר: באמת, עם יד על הלב זה לא הבעיה שלך? רון שרף: עם יד על הלב. הסכנה יותר גדולה לישראל, אני אומר לך. אילאיל שחר: גם כשיהיה איום קיומי קונקרטי, כשחיזבאללה יתקוף את ישראל? רון שרף: יש איום קיומי קונקרטי עכשיו. עכשיו, ברחוב קפלן, ירושלים, איום קיומי קונקרטי על מדינת ישראל. יואב קרקובסקי: עד כדי ככה אתה לא חושב שיש פה הגזמה ברטוריקה? רון שרף: ממש לא. יואב קרקובסקי: תסביר לי במה. רון שרף: אני אסביר. אני אסביר. דיקטטורות לא קורות במכה, זה לא סדרת טלוויזיה. ככה זה מתחיל. שלטון שיכור כוח, אטום, מושחת. זה מתחיל לאט לאט, זה מתחיל לאט לאט, [בשיטת] הסלאמי [בשלבים]. יואב קרקובסקי: אבל זה לא שהביקורת השיפוטית של בית המשפט העליון מוסרת לחלוטין מעל ממשלת ישראל ופעולותיה. יש עילות רבות נוספות שבית המשפט יוכל באמצעותן לבקר... רון שרף: כן, אז למה זה כל כך חשוב? אם יש עילות, אז למה זה כל כך חשוב? ביטול עילת הסבירות? יואב קרקובסקי: אז למה זה כל כך חשוב לדעתך? רון שרף: למה זה? כי זו הפרוסה הראשונה בסלאמי. זה הדרך שלהם עכשיו לפטר את היועמשי"ת [היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה] ביום ראשון, וזה הדרך שלהם למנות, למלא את השירות הציבורי במינוים פוליטיים, לבסס את השלטון כך שאי אפשר יהיה להחליף אותו. ככה מתחילות דיקטטורות. זה לאט לאט, זה בסלאמי... אילאיל שחר: אבל כשאתה רואה את המאמצים של שר הביטחון. רון שרף: עם פקידי ציבור צייתנים, פחדנים. ככה זה מתחיל. אילאיל שחר: אתה רואה את המאמצים של שר הביטחון. רון שרף: אבל בישראל, בשונה מפולין והונגריה, יש צבא עם שישראל תלויה בו. וצבא עם יראה לממשלה שיכורת הכוח הזאת את מגבלת הכוח. אילאיל שחר: אוקיי, אבל אתה רואה פה את המאמצים של שר הביטחון, הוא מנסה לשכנע גם את שר המשפטים יריב לוין ואת ראש הממשלה. רון שרף: אני לא ראיתי, אני כרגע ברחוב. אני כרגע ברחוב מול מכת"זיות [מְכוֹנִית הַתָּזָה לפיזור הפגנות]. אז אני לא רואה, אני חיכיתי חצי שנה. ואם גלנט לא יכל לדבר חצי שנה, ואני יודע שהוא רואה את הדברים. יואב קרקובסקי: אוקיי. רון שרף, מראשי מחאת המילואימניקים, "אחים לנשק", תודה רבה לך. רון שרף: אנחנו לא נסלח לגלנט לעולם, הוא חייב לדעת את זה. יואב קרקובסקי: אני מניח שהוא שומע את הקולות האלה למרות שהוא נמצא במליאת הכנסת ומנסה לעשות את מה שהוא יכול. רון שרף: אז שהעוזר שלו יעביר לו, שהעוזר שלו יעביר לו. יואב קרקובסקי: רון שרף, תודה רבה לך. רון שרף: ביי. סימוכין: נספח כתבות חודשיים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר – בתשובה לטענה, לפיה "יש סכנה ביטחונית קיומית מיידית למדינת ישראל, האויבים על הגדרות", סא"ל (מיל.) רון שרף מ"אחים לנשק" משיב: "ישראל כבר אינה דמוקרטיה"; "האיום הקיומי הכי גדול הוא עכשיו מבפנים"; "אנחנו מגינים על המדינה עכשיו"; "אין צבא עם בדיקטטורה". סימוכין: חודשיים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר – סא"ל (מיל.) רון שרף, ממייסדי "אחים לנשק": "[נתניהו] מסכן את ביטחון אזרחי ישראל; צה"ל נמצא במשבר עמוק אמיתי; צבא העם לא יכול להתקיים ללא דמוקרטיה; בצער עמוק, אך בתחושת שליחות אמיתית, גם אני חתמתי על מכתב [הפסקת התנדבות לשירות מילואים]". סימוכין: שישה חודשים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר – סא"ל (מיל.) רון שרף, ממייסדי "אחים לנשק": "עשרות אלפים שאיתנו יפסיקו את התנדבותם למילואים; לא ניתן לקיים צבא עם ללא דמוקרטיה; הצבא מתפרק; אנחנו עושים את זאת מאחריות ואהבה גדולה לחברה ולמדינה; היום נתחיל להחתים את כל מתנדבי המילואים". סימוכין: סא"ל (מיל.) רון שרף, הנמנה על מייסדי ארגון "אחים לנשק": "אני שלם מאוד עם המאבק שעשינו. אני חושב שהייתה שם סכנה קיומית לעתיד המדינה. רק תחשוב מה היה קורה אם הרפורמה [המשפטית] הייתה מתקדמת, הקרע היה מתרחב, ובעוד שנתיים שלוש ההתקפה הנוראית הזאת של חמאס. אולי אי אפשר היה להתאושש מזה". סימוכין: רון שרף. צילום מסך מערוץ יוטיוב אחים.ות לנשק

Jonathan D. Halevi

39,035 görüntüleme • 1 yıl önce

מסתובב ברשת קטע עם האחים של שורד השבי, עמרי מירן המזוהים עם פורום תקווה שבו הם אומרים שואבא שלהם דני מירן שקראתי לו תמיד: הצ׳יף של מטה משפחות החטופים, נחטף ע״י המטה. כן, אני יודעת שדני בשבועות האחרונים כועס על המטה, אבל מה שהאחים של עמרי עושים עכשיו הוא בלתי נסלח. הייתי לצד דני בשנה הראשונה, אפשר להגיד הכל אבל אף אחד לא חטף את דני מירן שהיה עטוף כפי שהמדינה בראשות בנימין נתניהו לא דאגה לעטוף. לא רק עטוף, דאגו לו לכל מה שהיה צריך במקום שהמדינה לא הייתה. וגם נתנה לו במה לזעוק את זעקתו. ובמילים שלו ויש מספיק תיעודים שיעידו על כך. אבל זאת לא הנקודה. מה שחמור זה שרק לפני חמישה ימים פרסם מתי טוכפלד שבנימין נתניהו מתכנן מתקפה חריפה על מטה החטופים והאחים מירן הם כנראה חלק מהתוכנית ונראה שהם גררו את אבא שלהם למשפט שלמה. יפה שדני, אבא שלהם סלח להם על שבירכו בראיון לעודד בן עמי את לישי ואותו על היותם סוכנים של החמאס! לא פחות! אבל זה בעיקר מעיד עליו ולא עליהם. לחשוב שאח שלהם והאזרח עמרי מירן שב אחרי שנתיים בשבי וצריך עכשיו להתמודד עם הקרע המשפחתי הזה שצף ומונע רק מאינטרסים פוליטיים זה מחריד. ובטח לא עוזר לשיקום של עמרי. אני לא מתכוונת לתת לבנימין נתניהו להצליח במתקפה שלוחת הרסן שלו בצורה הצינית והאכזרית הזאת. ולגבי הסרטונים של החטופים ששודרו או חלקים מהם שודרו, ״המחיר״ של החטופים שנחטפו במשמרת של בנימין נתניהו לא היה נמוך יותר או יקר יותר אם הם היו משודרים או לא. הדרישות של חמאס היו ברורות מההתחלה. מדינת ישראל והעומד בראשה הפסידו ב 7 באוקטובר לארגון טרור שמומן על ידי בנימין נתניהו ועל הפסד משלמים. מדינת ישראל שילמה במחיר של חיי אזרחים, לוחמים וחטופים שחלקם נרצחו וחלקם נמקו שנתיים בשבי החמאס. והכי עצוב, חלקם שילמו בחייהם רק בגלל מלחמת ההישרדות של ממשלת הימין ימין משיחי עד שטראמפ שם לזה סוף. ועוד דבר, אילולא מטה החטופים, עמרי לא היה רואה את אבא שלו, את אשתו והבנות והיה חושב שמדינת ישראל הפקירה אותו למות. נפשית, וזה היה כנראה משרת את נתניהו והאחים. עמרי היה מגיע במצב גרוע. הרבה יותר גרוע. והוא הגיע במצב טוב. דני אמר את זה הערב. ודני גם אמר שהוא ממשיך עד שאחרון החטופים ישוב. ולא פחות חשוב, ערוץ 24 פרסם רק פרומו של הראיון שממנו ניתן להבין כאילו דני חושב כמו הבנים שלו. את מה שהשיב דני עוד לא שמענו. תחושה שגם הערוץ ומי שערכה את הראיון נווה דרומי, לוקחים חלק בתוכנית של בנימין נתניהו בהינדוס התודעה. כי הפרומו כבר רץ וההשפעה שלו ברורה. (גילוי נאות, הייתי חלק ממטה משפחות החטופים על בסיס יום יומי 24/7 חצי שנה ראשונה שלאחר ה 7 באוקטובר והמשכתי את המאבק לעסקה, הפסקת המלחמה והשבת החטופים בכל דרך שיכולתי.) הנה כמה דברים שהיה לדני מירן להגיד על החברים של האחים מירן, תומכי נתניהו, אלה שעשו לו אצבע משולשת וקראו לו בוגד רק בגלל היותו אבא של חטוף. אוהבים אותך דני מירן ושמחים שעמרי בבית עם לישי והבנות. זהו 💛🎗️
2:51

מסתובב ברשת קטע עם האחים של שורד השבי, עמרי מירן המזוהים עם פורום תקווה שבו הם אומרים שואבא שלהם דני מירן שקראתי לו תמיד: הצ׳יף של מטה משפחות החטופים, נחטף ע״י המטה. כן, אני יודעת שדני בשבועות האחרונים כועס על המטה, אבל מה שהאחים של עמרי עושים עכשיו הוא בלתי נסלח. הייתי לצד דני בשנה הראשונה, אפשר להגיד הכל אבל אף אחד לא חטף את דני מירן שהיה עטוף כפי שהמדינה בראשות בנימין נתניהו לא דאגה לעטוף. לא רק עטוף, דאגו לו לכל מה שהיה צריך במקום שהמדינה לא הייתה. וגם נתנה לו במה לזעוק את זעקתו. ובמילים שלו ויש מספיק תיעודים שיעידו על כך. אבל זאת לא הנקודה. מה שחמור זה שרק לפני חמישה ימים פרסם מתי טוכפלד שבנימין נתניהו מתכנן מתקפה חריפה על מטה החטופים והאחים מירן הם כנראה חלק מהתוכנית ונראה שהם גררו את אבא שלהם למשפט שלמה. יפה שדני, אבא שלהם סלח להם על שבירכו בראיון לעודד בן עמי את לישי ואותו על היותם סוכנים של החמאס! לא פחות! אבל זה בעיקר מעיד עליו ולא עליהם. לחשוב שאח שלהם והאזרח עמרי מירן שב אחרי שנתיים בשבי וצריך עכשיו להתמודד עם הקרע המשפחתי הזה שצף ומונע רק מאינטרסים פוליטיים זה מחריד. ובטח לא עוזר לשיקום של עמרי. אני לא מתכוונת לתת לבנימין נתניהו להצליח במתקפה שלוחת הרסן שלו בצורה הצינית והאכזרית הזאת. ולגבי הסרטונים של החטופים ששודרו או חלקים מהם שודרו, ״המחיר״ של החטופים שנחטפו במשמרת של בנימין נתניהו לא היה נמוך יותר או יקר יותר אם הם היו משודרים או לא. הדרישות של חמאס היו ברורות מההתחלה. מדינת ישראל והעומד בראשה הפסידו ב 7 באוקטובר לארגון טרור שמומן על ידי בנימין נתניהו ועל הפסד משלמים. מדינת ישראל שילמה במחיר של חיי אזרחים, לוחמים וחטופים שחלקם נרצחו וחלקם נמקו שנתיים בשבי החמאס. והכי עצוב, חלקם שילמו בחייהם רק בגלל מלחמת ההישרדות של ממשלת הימין ימין משיחי עד שטראמפ שם לזה סוף. ועוד דבר, אילולא מטה החטופים, עמרי לא היה רואה את אבא שלו, את אשתו והבנות והיה חושב שמדינת ישראל הפקירה אותו למות. נפשית, וזה היה כנראה משרת את נתניהו והאחים. עמרי היה מגיע במצב גרוע. הרבה יותר גרוע. והוא הגיע במצב טוב. דני אמר את זה הערב. ודני גם אמר שהוא ממשיך עד שאחרון החטופים ישוב. ולא פחות חשוב, ערוץ 24 פרסם רק פרומו של הראיון שממנו ניתן להבין כאילו דני חושב כמו הבנים שלו. את מה שהשיב דני עוד לא שמענו. תחושה שגם הערוץ ומי שערכה את הראיון נווה דרומי, לוקחים חלק בתוכנית של בנימין נתניהו בהינדוס התודעה. כי הפרומו כבר רץ וההשפעה שלו ברורה. (גילוי נאות, הייתי חלק ממטה משפחות החטופים על בסיס יום יומי 24/7 חצי שנה ראשונה שלאחר ה 7 באוקטובר והמשכתי את המאבק לעסקה, הפסקת המלחמה והשבת החטופים בכל דרך שיכולתי.) הנה כמה דברים שהיה לדני מירן להגיד על החברים של האחים מירן, תומכי נתניהו, אלה שעשו לו אצבע משולשת וקראו לו בוגד רק בגלל היותו אבא של חטוף. אוהבים אותך דני מירן ושמחים שעמרי בבית עם לישי והבנות. זהו 💛🎗️

🇮🇱חגית קלימן - Hagit Klaiman🇮🇱

38,237 görüntüleme • 10 ay önce